Binyamin - פרק ד - משנה טז

רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לַפְּרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא. הַתְקֵן עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר, כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין: הגמרא במסכת חולין (דף קמ''ב) אומרת: תניא דבי רבי יעקב אומר, אין לך כל מצווה ומצווה שבתורה שמתן שכרה בצידה שאין תחיית המתים תלויה בה. בכבוד אב ואם כתיב (דברים ה, טו) ''למען יאריכון ימיך ולמען יטב לך''. בשילוח הקן כתיב ''למען יטב לך והארכת ימים''.

הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות, ועלה ושלח את האם ולקח את הבנים, ובחזרתו נפל ומת, היכן אריכות ימיו של זה? אלא למען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך. ולמען יטב לך לעולם שכולו טוב. כלומר שכר מצווה בהאי עלמא ליכא, וגם מה שכתבה התורה למען יאריכון ימיך וכו' פירושו לעולם הבא, ליום שכולו ארוך, לא כתבה התורה אלא ברמז את עניין העולם הבא. כתב ''המסילת ישרים'' בפרק א:

ותראה שכבר לא יוכל שום בעל שכל להאמין שתכלית בריאת האדם הוא למצבו בעולם הזה, כי מה הם חיי האדם בעולם הזה, או מי הוא ששמח ושלו ממש בעולם הזה, ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ורהבם עמל ואוון, בכמה מיני צער וחולאים ומכאובים וטרדות ואחר כל זאת המוות רח''ל:

התורה כתבה בפשיטות ''למען יאריכו ימיך ולמען יטב לך'', ''למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע'' וכו', על העולם הזה, כי לפני חטא האדם הראשון היה האדם אמור להגיע לשלמותו והיה אמור לחיות לעולם ואז היה מתקיים בו למען יטב לך והארכת ימים כפשוטו. אולם לאחר שחטא אי אפשר להשיג שלמותו בעולם הזה. ואי אפשר לו להגיע לעולם הבא ששם מקום השכר בלעדי העולם הזה שהוא מקום ההכנה המצטרכת לכך.

בפתיחה למסכת אבות הביא מסדר המשנה את המשנה במסכת סנהדרין דף צ' ''כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא וכו''', ובחלקה הזו הוא בונה את ביתו הרוחני הנצחי. ולכן מובן מדוע התנא רבי יעקב נקט כאן לשון טרקלין ופרוזדור, לכל ישראל יש בית בעולם הבא. האם הבית שם יהיה בבחינת פרוזדור שהוא מקום מעבר, או שיהיה בבחינת טרקלין מפואר ונוח ''ושם ינוחו יגעי כח''. וכל זה תלוי בעולם הזה שהוא עולם ההכנה.

עוד אומר המסילת ישרים בפרק הראשון כי כל ענייני העולם בין טוב בין רע הנה הם נסיונות לאדם, העוני מצד אחד והעושר מצד אחד, העונג מצד אחד והיסורין מצד אחד עד שנמצאת המלחמה אליו פנים ואחור ואם יהיה לבן חיל וניצח במלחמה מכל הצדדים הוא יהיה האדם השלם אשר יזכה לדבק בבוראו ויצא מן הפרוזדור הזה ויכנס בטרקלין לאור באור החיים. עכ''ל.

לומדים מדברי קודשו של הרמח''ל זצוק''ל איך צריך אדם להסתכל על צרות העולם הזה, על הקשיים השונים המזדמנים לאדם בעולם החולף הזה, וע''י כך יוכל אדם לעבור בשלום את העולם הזה ותהפוכותיו, ומכיון שכאן הפרוזדור, על האדם לפעמים לסבול ולהצטער בו, ע''י יסורין ונסיונות זוכים לעולם הבא, ולפום צערא אגרא. ג' מתנות טובות נתן הקב''ה לישראל וכולן לא נתנן אלא ע''י יסורין: תורה, וארץ ישראל, והעולם הבא.

כיוון שבעולם הזה רבו המפריעים, על האדם להתגבר על הכל ולהיות מתענג על ה' תמיד, ולפי אותו שיעור שהצליח האדם להתגבר על המכשולים השונים בפרוזדור כן הוא יזכה להתענג על ה' בעולם הבא. יש בנותן טעם להביא בזה שתי משלים נפלאים שאמר מרן של כל בני הגולה בעניין פרוזדור וטרקלין. משל א:

מעשה בסוחר גדול של אבנים טובות ומרגליות שיצא לאחת הארצות הרחוקות לקנות שם סחורה, משבא לאותה מדינה נתקשר עם סוחרים העוסקים ביהלומים וקנה סחורה בכל הכסף שייחד לכך, נשאר בידו סכום מסויים לנסיעה חזור, בשעה שהלך לאכסנייתו לארוז את חפציו פגש אותו סוחר שהציע לו יהלומים בהזדמנות בחצי המחיר, כיוון שעומדים להחרים ממנו סחורה זו, רוצה הוא להפטר ממנה בכל מחיר, הראה לו הסוחר את הסחורה והנה אורו עיניו, סחורה כה משובחת לא ראה מימיו, היות ונשארו בידו רק מעט מזומנים לצורך החזרה חכך בדעתו האם להענות לאותה הצעה, שקל בדבר והגיע לכלל מסקנה שאת הזדמנות חייו הוא לא

מחמיץ. שלשל לידי הסוחר את הכסף ולקח הסחורה, צרר את האבנים היקרות בצרור מיוחד ופנה לחזור לביתו. מאחר ומוכרח היה לקמץ בהוצאות הדרך נאלץ לתאכסן באכסניות הפשוטות ביותר שלא כהרגלו, ישן ע''ג הקרקע ואכל מאכלים פשוטים, לחם צר ומים במשורה. באחד הימים הזדמן סוחר עשיר לאכסניה בה שהה מיודענו, ובראותו את הסוחר הנ''ל כמעט שהתעלף.

נשתומם ולא האמין למראה עיניו, שאל אותו איך התגלגל למקומות כאלה? האם ירד מנכסיו? ענה לו הסוחר מיודענו הלא יודע כבודו כמה טרחות טורח האדם להרוויח מאות דולרים, וכאן צפוי לי רווח של מליונים, ובאומרו זאת פתח את צרור האבנים והראה את טיבה של הסחורה, עיניו של העשיר כמעט נסתמאו מהברק, ודאי שלמען אוצר כזה כדאי לשאת בכל העינויים הללו במשך זמן קצר ובלבד לזכות אח''כ ברווח גדול. כמו שכתוב (איוב ח. ז) ''והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד''.

אולם יאמר לי כבודו מכירו אני שהוא איסטניס גדול א''כ כיצד מסתדר בלי אוכל ומיטה ושאר תנאים שהיה רגיל לחם? אמר לו הסוחר מיודענו אכן רעות רבות שבעה נפשי בנסיעתי זו, אולם כל פעם שגוברת עליי המצוקה אני מוציא צרור זה, פותח אותו ומסתכל עליו. זה נותן לי כוח להתגבר על הכל ולדעת שיום אחד אחזור לביתי ואהיה העשיר הגדול ביותר!! והנמשל כמובן מאליו. המשל השני:

בנוהג שבעולם אם רוצה אדם לבנות בית יפה הולך הוא לאדריכל ומבקש ממנו שיעשה תוכנית ותרשים ויקבע היכן יהיה מקומו של כל חדר היכן הפרוזדור, הטרקלין, המטבח, הכניסה לבית, וכו'. מעשה בעשיר אחד שרצה לבנות את בית חלומותיו הלך לאדריכל הגדול בארצו ובקש ממנו שישים לב לטרקלין שיהיה גדול ביותר ונאה, אולם גם בפרוזדור ציווה שישים ליבו שיהיה גדול ומרווח, הלך האדריכל בדק את הקרקע, מדד בשעלו, עשה תרשים מדוייק של המקום, דרכי גישה, לובי מפואר וכו', בא עם התרשימים ואמר לעשיר בדקתי המקום ומדדתי יפה והברירה בידך אתה יכול לעשות טרקלין מפואר בנוי לתלפיות, מאוורר ומואר,

אולם כל זאת על חשבון הפרוזדור שיהיה צר וקצר, אולם ככל שנגדיל את שטח הפרוזדור ואורכו, יהיה זה על חשבון הטרקלין. לו לעצתי תשמע הייתי לוקח מן הפרוזדור ומוסיף לטרקלין, כי כך מנהגם של בני אדם שבפרוזדור הרי הוא מקום מעבר וחשיבותו פחותה בהרבה מהטרקלין, שם כידוע יושבים בהרחבת הדעת, במקום מרווח ממוזג ומואר. אם תעשה ההיפך מכך סופך להיות ללעג ושנינה בפני הבריות, שיאמרו ראו מה עשה פלוני: טרקלין שישיבתו קבע ומקום הוא לקבלת אורחים עשהו קטן וצר ואילו הפרוזדור שאינו משמש אלא מעבר ארעי - עשהו גדול ומרווח.

הנמשל ברור כשמש בצהריים: בזמן שאנו שוהים בעולם הזה שהוא עולם ההכנה אנו בונים ומעצבים לעצמינו את הטרקלין לעולם הבא. ומה אנו עושים? אנו עומלים וטורחים לשפר וליפות את הפרוזדור וע''י כך אנו מצמצמים ומקטינים במו ידינו את ביתנו האמיתי, את הדירה הניצחית שלנו. ראה נא אחי והתבונן שרוב עמלנו עלי חלד מושקעים בעולם הזה: כלכלה. חינוך, בית, ביגוד, עבודה, פרנסה, השכלה, רוב המשאבים והכוחות מושקעים בחיי שעה ורק מעט מזעיר מופנה ומכוון לחיי עולם.

וזו תחבולת היצה''ר ''תכבד העבודה על האנשים ואל ישעו בדברי העולם הבא''. משל למלך שיצא לדרך ארוכה. בהיותו בדרך התנפלו עליו שודדי דרכים שדדו את כל רכושו ואף איימו להורגו והנה הזדמנו למקום שלושה גיבורי כח, ראו את המתרחש וזיהו את מלכם הנערץ, נלחמנו עם השודדים בחירוף נפש ולבסוף הצליחו להתגבר עליהם ולהניסם מן המקום. המלך הודה מאוד למציליו ואמר להם כל מה שתבקשו ממני, עד חצי המלכות ותיעש, חשבו שלושתם ואמרו הרשה לנו להכנס ביום פלוני לאוצרות המלוכה וליטול ככל אשר תאבה נפשנו.

הסכים המלך ונתן בידיהם את האישור להכנס אל בית הגנזים. ביום המיעוד הוכנו עבור שלושת הגיבורים שולחנות עמוסים לעייפה במאכלים משובחים שעין לא ראתה מעולם. מזרקות יין, פירות ומגדים נדירים. טובי הזמרים והאומנים וכמובן כל השרים והפחות שבאו לתת כבוד וגדולה למצילי המלך הנערץ. הגיבור הראשון שניחן בחכמה גדולה ראה את כל הכבודה הזו ואמר מה לי ולכבוד מדומה זה? כלום אהיה עשיר מן האוכל המשובח המונח כאן? לכן לא שת ליבו להבלים אלא נכנס מייד לבית האוצר והחל ממלא שקים שהביא עמו.

הגיבור השני נפעם והתרגש תחילה מן הכבוד שהורעף עליו במסיבה, ישב בחברת השרים וגדולי מלכות, עינג נפשו ביין ובבשר המשובח. שמע שירים ויצירות נפלאות וכשהגיע חצות יום נזכר לפתע במטרת בואו. עזב הכל ושם פעמיו לבית האוצר שם החל לאסוף מן השלל. הגיבור השלישי שלא התברך בשכל רב, ישב במסיבה ולגם עוד משקה ועוד משקה עד שנפלה עליו תרדמת שיכורים, הוא צנח תחתיו בחוסר אונים ופונה אחר כבוד מן הסעודה, משהקיץ מיינו עבר חלף היום והוא נאלץ לשוב בידיים ריקות לביתו.

בית גנזי המלך נסגר על סוגר ובריח והוא הפסיד את הזדמנות חייו. הנמשל ברור הוא: העולם הזה גדוש בהבלים ובכבוד מדומה. אדם נשלח לעולם הזה למלא אוצרות התורה והמצוות הנחמדים מזהב ומפז. מי שהוא חכם אינו מסתנוור ומתלהב מהעולם הזה. כל עיתותיו מוקדשים בצבירת עושר רוחני ככל שמשגת ידו. הוא יודע שסוף הכבוד לבוא. לעומתם יש סוג שני של אנשים אשר בתחילה מתבלבלים מהשפע הכוזב של העולם. מבזבזים חלק מימי חייהם בשתיית מים מלוחים שלא מרווים צמאונם.

אבל בשלב מסויים מתפכחים מתעשתים ושבים בכל לב ונפש אל האלוקים ומשלימים ימיהם בצבירת זכויות לעולם הבא. אולם מצויים אנשים אומללים חסרי דעת ששורפים ימיהם בהבלי העולם הזה מתרגשים בעבור חופן של כבוד מדומה. ואינם חושבים על הטרקלין. מן ההגיון היה שינצלו כל רגע מחיי העולם הזה, אמנם אנו רואים את ההיפך. כמה מהם מבלים את זמנם בהבל וריק, עבור תאוה מעטה הם מוכנים להקריב את חייהם על מזבח התאוות, עבור שטות קטנה הם מוכנים לאבד את עצמם ואת זולתם. ולבסוף באים אילי קבר שבורים ורצוצים אין להם לא עולם הזה, ולא עולם הבא. רחמנא ליצלן!!!