Binyamin - פרק ה - משנה ח

שִׁבְעָה מִינֵי פֻרְעָנִיּוֹת בָּאִין לָעוֹלָם עַל שִׁבְעָה גוּפֵי עֲבֵרָה. מִקְצָתָן מְעַשְּׂרִין וּמִקִצָתָן אֵינָן מְעַשְּׂרִין, רָעָב שֶׁל בַּצֹּרֶת בָּאָה, מִקִצָתָן רְעֵבִים וּמִקִצָתָּן שְׂבֵעִים. גָּמְרוּ שֶׁלֹּא לְעַשֵּׂר, רָעָב שֶׁל מְהוּמָה וְשֶׁל בַּצֹּרֶת בָּאָה. וְשֶׁלֹּא לִטּוֹל אֶת הַחַלָּה, רָעָב שֶׁל כְּלָיָה בָּאָה.

ידוע ומפורסם שלבורא יתברך יש מכ''מ מיוחד, מידה כנגד מידה לא בטלה, אך החידוש של המשנה הוא שאינו דומה עבירה של יחיד לעבירה שהיא נחלת הרבים, כשרבים נכשלים בעבירה הדבר הופך להיות גופי עבירה, שהוא חמור ביותר. מקצתן מעשרין ומקצתן אין מעשרין רעב של בצורת בא, מקצתן רעבים ומקצתן שבעים התורה הקדושה ציוותה לעשר את התבואה ''עשר תעשר תבואת זרעך היוצא מן השדה שנה שנה''. מהתורה מחוייב במעשר רק דגן, תירוש (ענבים) ויצהר (זית), חכמים גזרו על כל דבר שגדל בקרקע ומשמרים אותו ומתקיים.

ועוד סוג של מעשר שקבעו רבנן הוא מעשר כספים, שצריך אדם להשתדל שמכל רווח כספי שהקב''ה מזמן לידו יפריש עשר אחוז, יש הנוהגים לתת חומש שהוא עשרים אחוז ותבוא עליהם ברכת טוב. הגאון מוילנא זצוק''ל אמר בענין זה שהנותן מעשר מכל רווח מובטח לו שלעולם לא יחסרו מזונותיו ומובטח לו שלא יפסיד כספו.

ואם יתן חומש מכל רווח שבא לידו מובטח לו שיתעשר! את כספי המעשר יתן לתלמידי חכמים או לישיבות הקדושות שבדור שלנו הם עץ החיים למחזיקים ותיבת נח של הדור, ומי שלא מפריש מעשר ממה שחננו ה' מראה בזה מידה של כפיות בטובה, הרי כל העולם כולו ניזון בשביל הבל פיהם של תינוקות של בית רבן, אדם שלא מכיר בזה וגורם רעב לתלמידי חכמים- נענש במידה כנגד מידה, גם הוא יראה בעיניו אחרים אוכלים ולו עצמו לא יהיה מה לאכול רח''ל.

מעשה עם מרן הסטייפלר זיע''א שבא אליו אברך וטען שיש לו קצת יסורים ובעיות לאחרונה, ותוך כדי השיחה התברר שאינו מקפיד בזמן האחרון על הפרשת כספי מעשר, אמר לו הרב תדע לך, שהכל בגלל שאתה לא מקפיד על מעשר כספים כראוי, אם תשפר זאת אזי תוכל לראות איך הקב''ה מזמן לך את הברכה בחזרה, וכך היה. הגמרא במסכת שבת (דף לב ע''ב) אומרת בעוון ביטול תרומות ומעשרות שמים נעצרים מלהוריד טל ומטר, והיוקר הווה, והשכר אבד, ובני אדם רצים אחרי פרנסתם ואינם מגיעים כלומר אין ברכה בפרנסה, אדם רודף אחרי המינוס בבנק.

גמרו שלא לעשר כלל. רעב של מהומה ושל בצורת בא: ומידה כנגד מידה היא, אם אין אוכל לעובדי ה' אין אוכל לאף אחד. כדי שלא יהיה שולחנם חסר ושולחן אחרים מלא, בזמן שבית המקדש קיים כל זמן שהיה לחם הפנים מונח על השולחן, לא היה חסר לחם לאף אחד בישראל. ולא רק בצורת באה לעולם כדוגמת הבצורת שהייתה בימי אליהו הנביא, שהפילה חללים אלא אף מהומת המלחמה, שבעקבותיה יש הרס וחורבן רח''ל. ושלא ליטול את החלה- רעב של כליה בא:

מצוות חלה מוטלת על האישה חכמת נשים בנתה ביתה, כל זמן שלא מעשרים עדיין יש תקווה שהאישה תחזיר את בעלה למוטב, ויתקן את מעשיו, אבל כשלא מפרישים חלה, פירוש שגם עקרת הבית ידה במעל, אז כבר אין תקווה. ועוד יש לומר: הטעם להפרשת החלה הוא תיקון החטא של חווה, שהיא קלקלה את חלתו של עולם, שהוא האדם הראשון, לפיכך תשמור מצוות חלה, כלומר כיוון שהביאה מוות לעולם ע''י שהחטיאה את אדם הראשון, ואם לא מפרישה חלה חוזר וניעור החטא הקדמון, ולכן נגזרת מיתה על הכלל!! נאמר במדרש: בזכות שלושה דברים נברא העולם:

בזכות חלה, ובזכות מעשרות, ובזכות ביכורים. ומה הטעם? בראשית ברא אלוקים, אין ראשית אלא חלה שנאמר ''ראשית עריסותיכם''. ואין ראשית אלא מעשרות שנאמר ''ראשית דגנך''. ואין ראשית אלא ביכורים שנאמר ''ראשית ביכורי אדמתך''. המשותף לשלושה מצוות אלה שבזכותם נברא ומתקיים העולם הוא החזקת שבט משרתי ה' העוסקים בעבודת הקודש. והחיוב הוא להפרישם בראשית, קודם שנהנה מהם. לחינוך האדם לרעיון שאין הוא אדון לכל אשר לו, ואין הוא בעליו האמיתיים.

כל זה צריך לשכנע את האדם שהקרקע אינה שלו, והיבולים אינם שלו אלא שומר הוא פקדונו של מלך מלכי המלכים. ויותר מכך: ידוע הכלל שאין הברכה שורה בדבר המדוד והמנוי והשקול אלא בדבר שהוא נסתר מהעין, ואילו כדי לעשר את התבואה חייב האדם למדוד את תבואתו ולא להפריש מאומדן הדעת, שעל ידי כך עלול לצאת קלקול אם יפריש פחות או יותר מהשיעור. וראה זה פלא אעפ''י שמדד ומנה את התבואה בכדי לעשרה בכל זאת תשרה הברכה בכרי ההוא, ותעלה ותשגשג הברכה במעשי ידיו ויזכה להכפיל ולשלש תבואותיו.

הגמרא בירושלמי מסכת דמאי פרק א מספרת על רבי פנחס בן יאיר שהלך לעיר אחת שהיתה שם מכת עכברים מכלה את היבול. גזר רבי פנחס בן יאיר על העכברים שיאספו למקום אחד וכן עשו, החלו העכברים מצפצפים בקולם, הקשיב להם רבי פנחס בן יאיר ופנה לאנשי העיר ואמר להם אתם יודעים מה אומרים העכברים? הם אומרים שכיוון שאין אתם מתקנים את התבואה ע''י הפרשת תרומות ומעשרות נאלצים הם ''לעשר'' לכם מן התבואה, אם תבטיחו לתקן את הטעון תיקון שוב לא יחזרו העכברים לבקר אצלכם, וכך היה, מאחר והחלו לעשר מהתבואה חדלו העכברים לבקר בעיר.

דֶּבֶר בָּא לָעוֹלָם עַל מִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין, וְעַל פֵּרוֹת שְׁבִיעִית. חֶרֶב בָּאָה לָעוֹלָם עַל עִנּוּי הַדִּין, וְעַל עִוּוּת הַדִּין, וְעַל הַמּוֹרִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה: דבר בא לעולם על חייבי מיתות בית דין: כגון אדם שברח מידי בית הדין והוא חוייב באחת מארבע מיתות שבית דין ממיתים בהם. או שהוא מחוסר התראה, או שעונשו כרת הרי הקב''ה ממית אותו במיתה משונה רח''ל. שאם חושב להמלט מעונש בית דין, הרי מידו של הקב''ה לא נמלט.

כמו שאמר נעים זמירות ישראל (תהילים קלט, ח) ''אנא אלך מרוחך ואנא מפניך אברח? אם אסק שמיים שם אתה, ואציע שאול הינך, אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים גם שם ידך תניחני ותאחזני ימינך''. וכן הדין באדם שרצח רח''ל ובית הדין חייבוהו פה אחד - יוצא לחופשי. כיוון שלא התקיים הדין של ושפטו העדה. והצילו העדה, עדה שופטת ועדה מצלת, מוציאים אותו לחופשי. האומנם? אם הרוב של הדיינים שישבו בדין חייבו ומעטים זיכו מוצאים אותו להורג. אם כולם חייבו לא כל שכן? א''כ למה משחררים אותו? כביכול אומר הקב''ה הניחו לי להפרע ממנו.

''ופניתי אליכם'' אני אתפנה מכל עיסוקיי כביכול ואתן את פניי באיש ההוא לשלם לו עונשו הראוי לו, ובניגוד למיתת בית דין שמתתו כפרתו כאן מיתתו לא תכפר על מעשיו!! אם כן העונש חמור וגרוע יותר!! ועל פירות שביעית פירות שגדלו בשנת השמיטה, וכיוון שלא הפקיר את פירות השביעית כפי שהתורה ציוותה (ויקרא כב, ו) ''והייתה שבת הארץ לכם לאכלה'' ודרשו חכמים לאוכל ולא לסחורה, כיוון שגרם לעניים שלא יהיה להם לאכול וימותו ברעב מידה כנגד מידה לא בטלה, לפיכך בא דבר לעולם רח''ל. הוא לא הפקיר פירותיו- לפיכך יופקרו חייו רח''ל.

יש טעם אחר, עמוק יותר בחיוב הפקרת היבולים בשביעית: כדי שנכיר ונדע שהקב''ה ישתבח שמו הוא פטרון העולם היחידי, אין עוד מלבדו, ואין האדם בעל הבית אפילו על עצמו, כל שכן על נכסיו. ברוב הפעמים העשיר ובעל הנכסים לא מרגיש כמה צער יש לעני שחייו תלויים לו מנגד. בכל עת ובכל שעה, עיניו נשואות לשמים - מאין יבוא עזרי. וכל ימי עני רעים. בבוקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בוקר. העשיר לעומת זאת שמח וטוב לב, שדותיו וכרמיו ודגנו מפיקים שפע יבול והוא אינו נותן דעתו כלל על אחיו האביון.

לכן ציווה הקב''ה שיעשו שמיטה בשנה השביעית, לא יחרשו ולא יזרעו ולא יקצרו בשנה זו ולא יאספו את התבואה. אלא יניחו אותם הפקר, כדי שגם העשיר ירגיש קצת בצערו של העני, ויאמר אני שסובל מחסור שנה אחת בלבד ואעפ''י כן חשכו עיניי, על אחת כמה וכמה העני הוא מצטער ומיואש בכל עת ובכל זמן, וחושב ממה יתפרנס ומהיכן יביא טרף לביתו. ובכך יחוש בצערו של העני ויפרנסנו. וכאמור אם בכל זאת ממשיך לקפוץ ידו מהעניים ומתעלם מצערם הרי על אכזריות כזו דבר בא לעולם! חרב באה לעולם על עינוי הדין ועל המורים בתורה שלא כהלכה:

כתב מרן החיד''א זיע''א: הגמרא בסוטה (דף כב) אומרת על הפסוק ''כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה'' (משלי ז, כו) זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה, הרי זה עינוי דין. ורמזו בעלי המוסר שבפסוק לא תרצח כתובה פעם בקמץ ופעם אחרת בפתח, לומר שבין הקומץ פיו ולא מורה למרות שהגיע להוראה, ובין הפתח שפותח פיו לבלי חוק ועדיין אינו ראוי להורות שניהם שופכי דמים הם! כתוב בספר הקדוש מנורת המאור: אמר רבי יצחק שני דברים בימינו של הקב''ה צדק ותורה, צדק דכתיב ''צדק מלאה ימינך''.

תורה דכתיב ''מימינו אש דת למו'', ושני דברים בידו ואלו הן נפש ודין שמרו את הדין ואני אשמור את נפשותיכם. אמר רבי אלעזר במקום שיש דין אין דין ובמקום שאין דין יש דין כלומר אם נעשה דין למטה, לא עושים דין למעלה, ואם אינו נעשה למטה הרי הוא נעשה למעלה (ושם הדין הרבה יותר מדוקד'ק כידוע.) הזהיר הקב''ה את ישראל למנות שופטים שדנים דין אמת לאמיתו, ועומדים בדרכי ציבור וגודרים את הפרצות ומתקנים את המקולקל. וכשדנים דין אמת מקיימים את העולם ויהיה שלום בעולם שנאמר ''אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם''.

כיוון שנעשה דין נעשה אמת וכיוון שנעשה האמת נעשה שלום בעולם. החוקים והמשפטים ותורת האמת ניתנה לעם ישראל בלבד, כמו שנאמר (תהילים קמז, כט) ''לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום''. רבי יהושע בן קרחה אומר מצווה לבצוע בדין כלומר להגיע לפשרה בין בעלי הדין. שנאמר ''אמת ומשפט שלום שפטו'', וכי במקום שיש משפט אין שלום? אומר רבי שמעון בן מנסיה שניים שבאים לדין והדיין אינו יודע לאן נוטה הדין רשאי לומר להם צאו והתפשרו. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן:

כל דיין שנוטל ממון מזה ונותן לזה שלא כדין, הקב''ה גובה ממנו את נפשו, שנאמר ''אל תגזול דך כי דל הוא והקב''ה יקבע את קובעיהם נפש'' (משלי כב, כב). וכשבאות צרות לעולם הוא בגלל דיינים שאינם הגונים. רבי יוסי בן אלישע אומר אם ראית דור שהצרות באות עליו צא ובדוק בדייני ישראל, שאין פורענות באה לעולם אלא על דייני ישראל המתעבים משפט.

הנביא מיכה אומר ''שמעו נא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל המתעבים משפט ואת כל הישרה יעקשו'', ואומר ''בונה ציון בדמים וירושלים בעולה ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסומו ועל ה' ישענו לאמור הלא ה' בקרבנו לא תבוא עלינו רעה''. לפיכך מביא עליהם הקב''ה שלוש מיני פורענויות כנגד שלוש עבירות שבידם: ''לכן בגללכם ציון שדה תחרש (חרבן בית המקדש) וירושלים עיין תהיה, והר הבית לבמות יער''.

ואין הקב''ה משרה שכינתו על ישראל עד שיכלו שופטים רשעים מישראל שנאמר ''ואצרוף כבור סייגיך ואסירה כל בדיליך ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה אחרי כן יקרא לך עיר צדק קריה נאמנה, ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה'', (ישעיה א, כה). אומר הנביא ירמיה במגילת איכה ''מלאתי משפט, צדק ילין בה וגו''', חיכיתי להם שיעמדו את השופטים ויקימו את הדין והם לא עשו כן, אלא עשו את שלהם עיקר ואת הדין טפל לפיכך נעשים הם טפלים לאומות העולם ולעובדי כוכבים.

''ה' במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו ואתם ביערתם הכרם גזלת העני בבתיכם'', וכי בביתם היתה הגזילה? אלא מתוך שצווחים היתומים והאלמנות והעניים על הנגזל מהם, והם מעלימים עיניהם, מעלה הכתוב כאילו הגזילה בבתיהם, שנאמר ''יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם'' (ישעיה א, יג).

לפיכך אמר להם הקב''ה אין לי חפץ בקורבנותיכם וגם לא בתפילתכם ולא בחדשיכם ובמועדיכם, שנאמר ''לא תוסיפו הביא מנחת שווא וכו' חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח נלאתי נשוא גם כי תרבו תפילה אינני שומע, ידכם דמים מלאו'' אמרו ישראל מה נעשה וישוב חרון אפו של הקב''ה? אמר להם הנביא עשרה דברים שהם כנגד עשרת הדברות, רחצו, הזכו, הסירו, חדלו, למדו, דרשו, אשרו, שפטו, ריבו, לכו. הפסוק המלא:

''רחצו הזכו הסירו רע מעלליכם מנגד עיני חדלו הרע, לימדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה לכו נא ונווכחה יאמר ה' אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו''. (ישעיה א, טז), עשרה לשונות של תשובה שאם יתמידו בהם עתיד הקב''ה לבנות להם בית הבחירה שנאמר ''ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה'', ונזכה בעהי''ת בקרוב בימינו לקיום תפילתינו: ותמלוך עלינו מהרה אתה ה' לבדך, בצדק ובמשפט בזכות דייני ישראל הדנים דין אמת לאמיתו.