Binyamin - פרק ה - משנה ט
פרק ה - משנה ט
Source: https://ajew.org/reader/binyamin/1/85

Segment 1
HE:
חַיָּה רָעָה בָּאָה לָעוֹלָם עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא, וְעַל חִלּוּל הַשֵּׁם. גָּלוּת בָּאָה לָעוֹלָם עַל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְעַל גִלּוּי עֲרָיוֹת, וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְעַל הַשְׁמָטַת הָאָרֶץ. חיה רעה באה לעולם על שבועת שווא ועל חילול ה': התנא הקדוש שנה את שתי הדברים האלה ביחד משמע ששבועת שווא, שהיא שבועה שלא לצורך שווה לחילול שם שמיים, וכל כך למה? כיוון שהקב''ה אמר לנח ''ומוראכם וחתכם יהיה על פני כל חית השדה'' (בראשית ט, ב).

Segment 2
HE:
לפיכך כל זמן שהאדם מכבד את הקב''ה והולך בדרכיו אזיי צלם האלוקים מגן עליו מן החיות הרעות, אולם כשנשבע שבועת שווא או מחלל שם שמים ומבזה את שמו של הקב''ה הרי שאז סר ממנו הצלם האלוקי ונדמה כבהמה, ואז חיה רעה טורפת אותו. כיוון שמהפך את היוצרות ואת כוונת היצירה ותכליתה, היוצרות מתהפכות מידה כנגד מידה, ובמקום שאדם ישלוט על החיה, היא שולטת בו. הגמרא במסכת שבועות (דף ט''ל) אומרת:

Segment 3
HE:
לפני שהיו משביעים את העד היו מזהירים אותו ואומרים לו הוי יודע שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקב''ה לא תשא את שם ה' אלוקיך לשווא. כל העבירות שבתורה נאמר בהם ונקה, למי שעושה תשובה מתכפרים לו עוונותיו, ואילו כאן נאמר לא ינקה אפילו שיעשה תשובה (בלא פרעון). וכל העבירות בתורה נפרעין ממנו, ואילו כאן נפרעים ממנו וממשפחתו שנאמר ''אל תיתן את פיך להחטיא את בשרך'' ואין בשרו אלא קרובו שנאמר ''ומבשרך לא תתעלם'', (ישעיה נח, ז).

Segment 4
HE:
כל העבירות נפרעין ממנו ואילו כאן ממנו ומכל העולם כולו שנאמר ''מפני אלה אבלה הארץ'', וכל העבירות אם יש לו זכות תולין לו שנים או שלושה דורות, וכאן נפרעין ממנו לאלתר שנאמר ''הוציאתיה נאום ה' צבאות, ובאה אל בית הגנב''. זה שגונב דעת חבירו שאין לו ממון אצלו וטוענו ומשביעו, ''ואל בית הנשבע בשמי לשקר'', - כמשמעו, ''ולנה בתוך ביתו וכלתו ואת עציו ואת אבניו'', הא למדת, דברים שאין אש ומים מכלה אותן שבועת שווא מכלה אותן. מעשה בכפר אחד שהיו אנשיה נשבעים ומקיימים וכולה נחרבה.

Segment 5
HE:
כיצד? היה אומר לחבירו שבועה שאלך למקום פלוני ואוכל ואשתה שם, והולכים ועושים כך ומקיימים שבועתם. ונחרבו, ומה הנשבעים ומקיימים, כך. הנשבעים לשקר על אחת כמה וכמה. הגמרא במסכת שבועות אומרת כלל: כל לא תעשה שבתורה, לאו שיש בו מעשה - לוקין עליו, אם אין בו מעשה - אין לוקין עליו, חוץ משלושה שיוצאים מהכלל: הנשבע לשווא, ממיר בהמת חולין בבהמת הקדש, ומקלל את חבירו בשם, שבית דין של מטה היה מעניש את העבריינים הנ''ל.

Segment 6
HE:
וכבר כתב האבן עזרא זיע''א שאילו לא היה בישראל אלא חטא זה שנשבעים לשווא היה די להאריך גלותינו ולהוסיף מכה על מכותינו ח''ו. אומר הפלא יועץ זיע''א בערך שבועה: לא זו בלבד להשבע בשם ה' הוא אסור, אלא אפילו להישבע על נפשו ועל חייו ללא צורך, אסור. וכל שכן לשקר, שנפשו הוא חובל. ויש מקומות שלימדו לשונם להשבע על כל דיבור ודיבור בחיי אביהם או אחיהם או חיי חבירו שמדבר עימו, והם דברים של גנאי וחסרון כבוד ובזיון, מלבד איסור שבועת שווא.

Segment 7
HE:
שכן פרשו המפרשים (שמות יט, ו) ''לא תשא את שם ה' אלוקיך לשווא כי לא ינקה ה''' אפילו את אשר ישא את שמו של עצמו לשווא. וכל שכן וקל וחומר שמו של מקום. ולאו דווקא הנשבע לשווא, הוא הדין להוציא שם שמיים לבטלה בלי שבועה- אסרה התורה, שהרי כתוב ''לא תשא'' ולא כתוב לא תשבע, למדנו שאפילו הזכרת שם שמיים לבטלה אסור. וגם השומע מחבירו אם לא הוכיחו נענש על כך. הגמרא בנדרים (דף ז) אומרת: אמר רב כל השומע הזכרת ה' מפי חבירו צריך להוכיחו, שכל מקום שהזכרת ה' מצויה שם עניות מצויה רח''ל. ועניות כמיתה.

Segment 8
HE:
מאחר והזכרת שם שמיים למצווה מביאה ברכה ועושר, שנאמר ''בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך'' (שמות כ, כ) הזכרה לשווא גורמת ההיפך רח''ל, ודי לחכימא. ועל המורים בתורה שלא כהלכה: מכאן תוכחה לאותם אנשים המורים הלכה בלא יגיעה וידיעה מספקת במקורות ובטעמי ההלכה על בוריים, או אדם שקורא קיצורי הלכות יכול להבין את ההלכה באופן שונה, ולא לזה התכוון המחבר, ופעמים שחזר בו בהשמטות, ופעמים שנפלה טעות סופר או פעמים שהמחבר התכוון למציאות מסויימת או לציור מסויים, ויתכן שהמקלט ליקט מספר אחר ולאחר זמן התברר שהועתק בטעות, ויוצא שההלכה נתפרסמה בטעות, לכן צריך

Segment 9
HE:
הרב להקפיד בשעה שרוצה לומר הלכות ברבים אם לא ברורה אצלו ההלכה כאחותו שהיא אסורה לו, והדברים אינם מחוורים הדק היטב מתוך שינון מתמיד, הרי זה מצב מסוכן. בשלמא הגדה או סיפורי צדיקים אם טעה קצת בפרטים או לא סיפר כמו שכתוב בדיל ויעבור, למרות שגם בזה רצוי לדייק. אבל בהלכה חייב לדייק ולדקדק מפני שהטעות משתרשת ונקבעת בלב האדם וקשה מאד לפרוש ממנה. ועל חילול ה':

Segment 10
HE:
הגמרא בברכות (דף יט ע''ב) אומרת המוציא כלאיים בבגדו פושטן אפילו הוא בשוק, מה הטעם? אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'- כל מקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב. רש''י פירש בעירובין מהו אין חכמה ואין תבונה? אין תורת חכמה וכבוד ותבונה ויועץ עומדת כנגד חילול ה', שאפילו ראה תלמיד אדם שרוצה לעבור עבירה ורבו שם ושותק, מותר לתלמיד לקפוץ ולגעור באותו אדם! הגמרא בקידושין (דף מ) אומרת:

Segment 11
HE:
אמר רבי אבהו משום רבי חנינא נוח לו לאדם שיעבור עבירה בסתר ואל יחלל שם שמיים בפרהסיה שנאמר ''ואתם בית ישראל כה אמר ה' איש גילוליו לכו עבדו ואחר אם אינכם שומעים אליי, ואת שם קדשי לא תחללו במתנותיכם ובגילוליכם'', (יחזקאל כ). שהרואה מעשיו מזלזל בכבוד המקום. ואמר רבי אלעאי הזקן אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירים אותו וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה מה שליבו חפץ ואל יחלל שם שמיים בפרהסיה. ולכאורה קשה, וכי התנא הקדוש נותן לנו מתכון לעשיית העבירה?? תוס' הרגישו בזה ותירצו בשם רבינו חננאל:

Segment 12
HE:
ח''ו שהותר לו לעבור עבירה, אלא כך אמר רבי אלעאי עד שימצא בגדים שחורים וילבש שזה יזכיר לו את יום המיתה, וטלטול הדברים שיצא מחוץ לעיר כל זה ישבר את יצר הרע ויסיר מאותו אדם את החשק לעשות עבירה, והבן. ובהמשך אומרת הגמרא שבכל העבירות ממתינים לאדם אולי ישוב מדרכיו הרעים, אבל בחילול ה' חומרתה כה גדולה עד שאין ממתינים לאדם, אלא מייד נפרעים ממנו. ועוד שעבירה של חילול ה' מכריעה את המאזניים לכף חובה.

Segment 13
HE:
מה נחשב בזמן התלמוד לחילול ה'? אמר רב כגון אני שלוקח בשר בהקפה מן הקצב וכשאני מאחר לפרוע הקצב אומר שהוא לומד ממני להיות מזלזל בגזל. אביי אמר כגון אני שלוקח בשר מקצבים שותפים אני נותן לכל אחד מהם מחצית מהסכום שמא לא ידע אחד הקצבים שנתתי לו ויש בכך חילול ה'. רבי יוחנן אמר כגון אני שהולך ארבע אמות ללא תורה וללא תפילין בגלל החולשה, וכיוון שרואים אותי ללא תורה ותפילין למדין ממני להתרשל בתורה ומצוות, רבי יצחק מבית מדרשו של רבי ינאי אמר כל שחבריו מתבישין מחמת שם רע שיצא עליו.

Segment 14
HE:
מה נחשב בזמננו לחילול ה'? מרן הגאון רבי שלום אלישיב שליט''א מדגיש שוב ושוב את האיסור החמור על בן תורה לצאת לרחוב עם רבב על בגדו, אומר הרב ''אנו מחוייבים להצטייר בעיני הבריות כאנשים נימוסים והגונים, נקיים מכל שמץ של עוולה, כדי להקהות את עצמת ההסתה הנוראה המשתוללת בחוצות כנגד הדת ומחזיקיה''. הגמרא ביומא (פו) אומרת עבר אדם על מצוות עשה (כגון שבת, תפילין, טלית, ארבע מינים וכו') ושב בתשובה אינו זז משם עד שמוחלים לו. עבר על מצוות לא תעשה ועשה תשובה תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר.

Segment 15
HE:
עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויום הכפורים תולין ויסורים ממרקים. אבל מי שיש חילול ה' בידו, אין כח לא בתשובה לתלות ולא ביום הכיפורים לכפר ולא ביסורין למרק אלא כולן תולין ומיתה ממרקת שנאמר ''ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העוון הזה לכם עד תמותון'' (ישעיה כב, יד). בדור יתום כשלנו שבו יראי חטא ימאסו צריכים לנהוג במשנה זהירות, שומרי תורה ומצוות, אברך, בן ישיבה, בעל בית, כולם חיילים בצבא ה' וצריכים לקדש שם שמיים בכל צעד ושעל.

Segment 16
HE:
כל דבר נבדק ונבחן בבקורתיות גדולה, ממנו לומדים ועושים, אדם חרד לדבר ה' צריך לבחון כל מהלכיו, הנהגותיו, דבריו, שחלילה לא יגרם חילול שם שמיים על ידו. איחור לתפילה באופן קבוע. דיבור באמצע התפילה או בחזרת שליח ציבור. עיון בעלונים בזמן התפילה, יציאה מבית הכנסת בזמן שיש רב דורש, ופגיעה בת''ח יש בזה חילול ה'.

Segment 17
HE:
אחרים רואים ועושים כמוהו, קריאת עיתונים ע''י שומרי תורה ומצוות, מה יאמרו הציבור הכללי? אם אתם החרדים שכל הזמן מגנים את התקשורת והעיתונות החילונית קוראים בעיתונים אלו, מה נאמר אנחנו?? וזהו אחד מקל וחומר שאין עליהם תשובה. וישנם כאלה שעושים זאת בהחבא, קונים עיתון ומחביאים אותו והולכים לביתם לקרוא, וקשה עליהם ממה נפשך: אם זה אסור, למה הם קונים, ואם זה מותר, למה הם מסתירים?? מסתמה נתעלמה מהם ההוראה ''לעולם יהיה אדם ירא שמיים בסתר כבגלוי'', ודי לחכימא.

Segment 18
HE:
גלות באה לעולם על עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים ועל שמיטת הארץ: התורה הקדושה מצווה (ויקרא כ') ''ושמרתם את כל חוקותיי ואת כל משפטיי ועשיתם אותם ולא תקיא אתכם הארץ אשר אני מביא אתכם שמה לשבת בה, ולא תלכו בחוקות הגוי אשר אני משלח מפניכם כי את כל אלה עשו ואקוץ בם''. הרי שהארץ הקדושה מקיאה מתוכה את ההולכים בחוקות הגויים ואינה סובלת את הממרים פי ה' בעבירות החמורות האלה. שכל העובר על אחת מעבירות האלו חייב מיתה, רק שהגלות מכפרת והיא במקום מיתה, לכן עונשו שיגלה מהארץ הטובה.

Segment 19
HE:
עבודה זרה - בעניין זה כתב מו''ר ועט''ר בספרו הנפלא ''עבד לעבדי ה''' וז''ל: אין הכוונה שהוא לא מאמין בכלום, אלא עבודה זרה כשמה, שעובד ומשתעבד לדבר זר שהוא נגד ה' יתברך, וכן כופר בעיקר, כלומר מזלזל בעיקר ועושה מהעיקר טפל. למשל: מי שעובד בחנותו ומזלזל בתפילה בגלל הלקוחות, זוהי עבודה זרה, שעבודתה היא זרה והיא נגד רצון השם יתברך. והוא עושה עיקר מהעבודה ולא עושה עיקר מהשם יתברך. וכן המשחק בכדור עגל על חשבון התפילה או על חשבון השבת, ומראה שזהו הדבר היקר בעיניו כעת יותר מהשבת, התורה, והמצוות.

Segment 20
HE:
ועצם הזלזול בכבוד שמיים ולא להתפעל ממצוות השם יתברך יותר מכל ענייני העולם הזה זוהי עבודה זרה. וזהו מה שאמר השם יתברך לירבעם בן נבט (מלכים א ד) ''ואותי השלכת אחרי גויך''. ובוודאי שהאמין וידע מציאות השם יתברך, ומה גם שהיה גדול בתורה, אבל היה לו זלזול שלא להתחשב בכבוד שמיים. וכן פירש''י (פרשת תולדות) על עשיו הרשע שכפר בעיקר, והכוונה בשביל תאוות אכילתו זלזל בבכורה ובמצווה, ובציווי ה' יתברך. עוד אמרו חז''ל כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו, שבגלל כעסו מסוגל לצאת נגד גדולים ממנו ונגד השם יתברך.

Segment 21
HE:
וכועס על דברים שאינם נראים לו, ואינו מבין שהכל משמיים, ודורש בעיקר את מצבו החומרי, ונמצא מזלזל בכבוד השם יתברך. ולזה הביאו ראיה מהפסוק ''רשע כגובה אפו בל ידרוש, אין אלוקים כל מזימותיו'' כלומר שכל מזימותיו ומעשיו עושה על דעת עצמו, מה שמתחשק לו ולא עפ''י דעת התורה הקדושה, וזלזול זה מראה שאין השכינה חשובה כנגדו, רח''ל. גילוי עריות:

Segment 22
HE:
מרן השולחן ערוך זיע''א (חלק אבן העזר סימן כא כב) פסק שאסור לאדם לחבק ולנשק את אחת מהעריות כגון אחותו הגדולה ואחות אביו והעושה כן הרי זה מגונה ביותר, ודבר איסור, ומעשה הטפשים שאין קרבים לערווה כלל חוץ מאב לביתו ואם לבנה. צריך האדם להתרחק מהנשים מאד מאד, ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחת מהעריות, ואסור לשחוק עימה ולהקל ראש כנגדה או להביט ביופיה. ואין שואלים בשלום אישה כלל, ואמרו רבותינו המסתכל באצבע קטנה של אישה כאילו מסתכל במקום התורף. עד כאן דבריו.

Segment 23
HE:
בספרים הקדושים מובא שעוון גילוי עריות גורם שהקב''ה מסיר את השגחתו מעל ישראל. כדכתיב ''וראה בך עריות דבר ושב מאחריך'' ואז ניתן חלילה כח בידי הסיטרא אחרא ואומות העולם לשלוט בישראל, ורמזו בעלי המוסר בפסוק ''אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותינו'' (תהילים קמד, יד) דהיינו כשאין פריצות ובנות ישראל אינן יוצאות ברחובות קריה ממילא אין צווחה ברחובותינו, אין תאונות דרכים, ומחלות, ומיתה משונה רח''ל.

Segment 24
HE:
מובא בתוספות קידושין (דף פ ע''ב) מעשה באישה אחת שמת בעלה ובכתה בבית הקברות על קברו, ונשמע קולה עד שומר בית הקברות. כשהגיע לשמע קול בכייתה ראה אותה ופיתה אותה לדבר עבירה והסכימה, לאחר מעשה הלך למקומו וראה שהמת שהיה תלוי במשמר נגנב, מייד סיפר לאישה ואמר שחושש הוא לחייו שמא יהרגוהו, מיד הציעה לו האישה לקחת את בעלה ולתלותו במקום ההרוג, וכך עשו, בעלי התוס' הביאו מעשה זה ללמדינו עד היכן יכולים התאווה והעבירה לטמטם ליבו של אדם ולטשטש את עיניו מראות נכוחה.

Segment 25
HE:
עדיין לא נסתם הגולל על בעל נעורים וכבר הייתה מוכנה לתלות גופתו לטובת מאהבה. מעשה שהיה בזמן הרמ''א זיע''א, פרצה מגיפה גדולה רח''ל והיתה מפילה חללים רבים ואין יודע על מה ולמה. באו ואמרו לרמ''א הקדוש, ואמר להם אלו שמתו היום לא תקברו אותם לפני שאראה אותם, ואכן באותו יום בערב עבר הרמ''א על פניהם של המתים במגיפה עד שהגיע למלמד דרדקי שבאותו מקום, את כולם ציווה להביא לקבורה חו.

Segment 26
HE:
ץ מאותו מלמד, אותו ציווה הרב לקשור לעגלה ולסובב עימו בכל העיר, לאחר שעשו כמצוות הרב ציווה הרב להביאו לקבורה ברוב עם ובכבוד גדול, עשו כך והמגיפה נעצרה באותו לילה בא המלמד המת לרמ''א בחלום ואמר לו למה נהגת בי בבזיון כה גדול לגרור גופי על פני כל העיר ולבזות אותי? ענה לו הרמ''א מפני שאתה היית הצדיק ביותר שנפטר במגיפה הזו ואין אנו יודעים בשל מי הרעה הגדולה הזו, אנו מבקשים ממך שתאמר לנו מה הסיבה למגיפה הזו, אמר להם המלמד בואו אחריי, הלכו הרב ומשמשיו אחרי הרוח עד שהביאה אותם למערה אחת, ובה מצאו את אחד מעשירי העיר עובר עבירה עם שתי נשים נשואות, אז

Segment 27
HE:
נודעה הסיבה לחרון אף שגרם למגיפה הנוראה!! בלעם הרשע שר''י ידע שאבן הנגף בדרכם של עם ישראל הוא הזנות והפריצות רח''ל. לכן השיא עצה להחטיא בנות מואב עם בחורי ישראל באומרו אלוקיהם של אלו שונא זימה הוא. ועל שפיכות דמים:

Segment 28
HE:
אומרת התורה הקדושה בפרשת נח ''שופך דם האדם באדם דמו ישפך'', יש רוצח את האדם ושופך דמו לחוץ ויש רוצח אחר ששופך דמו פנימה, כגון דאזיל סומקא ואתי חיוורא, כלומר אדם שמלבין פני חבירו ברבים, אם לא עשה תשובה על כך מאבד מקומו בעולם הבא! הגמרא אומרת ''חץ שחוט לשונם'', מה חץ יורה והורג כך לשון הרע הורג בני אדם. אומר החפץ חיים זיע''א אדם מישראל יושב בביתו ומספר לשון הרע או מתלוצץ על חבירו, בכח טומאת החטא קם גוי רוצח בארץ מרחקים והורג שם ח''ו יהודי אחר!! ובספר הקדוש שמירת הלשון אומר הכהן הגדול מראדין זיע''א:

Segment 29
HE:
ובבואו לעולם האמת ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב''ה יחייבו אותו על הריגת נפש מישראל, והוא יטען לתומו שמימיו לא הכיר את הנרצח הלז, אז יציירו לפניו וכמו שאמר הסבא קדישא משפאלי זיע''א, שבעולם האמת מציגים לפני האדם תמונות מכל מעשיו אשר עשה, איך שהלך הדיבור מפיו ונתן כח לרוצח להורגו, ונופל לחמישים שערי טומאה רח''ל. הזוהר הקדוש בפרשת פיקודי אומר:

Segment 30
HE:
יש רוח אחת שעומדת על כל בעלי לשון הרע, ומתי שמתעוררים בני אדם לדבר לשון הרע, אז מתעוררת הרוח הנקרא סכסוכאי והיא שורה על ההתעוררות של בני אדם שרוצים לדבר לשון הרע והיא הגורמת למוות הרג וחרב בעולם. אוי להם לאותם שמעוררים ולא שומרים פיהם ולשונם ולא חוששים על כך! ועל השביעית:

Segment 31
HE:
התורה הקדושה בפרשת בחוקותיי כותבת (פרק כו פסוק לד) ''אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה ואתם בארץ אויבכם אז תשבת הארץ והרצת את שבתותיה, כל ימי השמה תשבות את אשר לא שבתה בשבתותיכם בשבתכם עליה'' אומר רש''י במקום שבעים שנה של גלות בבל היו כנגד שבעים שנות שמיטה שהכעיסו ישראל בארצם לפני המקום ב''ה, כנגד כל שמיטה שביטלו ישראל גלו מעל אדמתם שנה, ובסה''כ שבעים שנה.

Segment 32
HE:
מצאנו במצוות השמיטה שפונה הקב''ה אל ישראל ואומר (ויקרא כה, כ) ''וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית, הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתינו''? ומשיב ''וציוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלוש שנים''. לכאורה נראה שהשואל מקבל ברכה לשלוש שנים, וזה שלא שואל ותמים עם ה' לא זוכה לברכה זו.

Segment 33
HE:
האומנם? אליבא דאמת ההיפך הוא הנכון, השואל הוא קטן אמונה, ועל כן הוא שואל מפני שרוצה לראות בעיניו את הברכה, אומר הקב''ה אם לא היית שואל הברכה הייתה באה מאליה, אותה הכמות שהיית ערוך אליה במשך השנה תספיק לך לשלוש שנים, הברכה באסמיך תהיה גדולה ותספיק לשנים הבאות, אולם מאחר ושאלת אני צריך לצוות את הברכה שתבוא בעל כרחה, אולם היא לא תהיה מושלמת, שהרי הכתוב אומר ועשת, חסר הא לומר לך אני נוטל את שמי מהברכה ולא תהיה שורה באסמיך, עכשיו המחסנים שלך שערוכים לכמות מסויימת לא יספיקו לכמות של שלוש שנים, תצטרך יותר מחסנים, יותר ספקים, יותר פועלים כלי חרישה

Segment 34
HE:
חומרי הדברה, חומר משמר, ואז הצער והטרדה ודאגה רבה, ועין הרע וקנאה וכו' בבחינת מרבה נכסים מרבה דאגה, וכל זאת מפני שמיעטת באמונה בבורא עולם. בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הַדֶּבֶר מִתְרַבֶּה. בָּרְבִיעִית, וּבַשְׁבִיעִית וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית וּבְמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. בָּרְבִיעִית, מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשְּׁלִישִׁית. בַּשְּׁבִיעִית, מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשִּׁשִּׁית. וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, מִפְּנֵי פֵרוֹת שְׁבִיעִית.

Segment 35
HE:
וּבְמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, מִפְּנֵי גֶזֶל מַתְנוֹת עֲנִיִּים: המשותף לכל אלו שבגללם הדבר מתרבה וגורם לתמותה רבה רח''ל הוא העלמת עין מהעניים וקפיצת יד שגורמת להם למות ברעב. לכן מידה כנגד מידה הדבר מתרבה ומפיל חללים, ח''ו. שלמה המלך ע''ה אומר במשלי (כב, כב) ''אל תגזל דל כי דל הוא, ואל תדכא עני בשער, כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש'', בשנה השלישית והשישית היא שנת מעשר עני.

Segment 36
HE:
בשביעית שלא הניחו הפקר את שדותיהם כדי שיהנו מהם העניים ובמוצאי חג הסוכות שבו צריך להשאיר מתנות לעניים, לקט שיכחה ופאה פרט ועוללות, שעליהם נאמר ''לעני ולגר תעזוב אותם'', (ויקרא יט, י): הפסוק אומר ''ובקוצרכם את קציר ארציכם לא תכלה פאת שדך'' פתח הפסוק בלשון רבים וסיים בלשון יחיד, לרמוז שהשדה הזה וקציר זה אינו רק של בעה''ב אלא גם של העני.

Segment 37
HE:
ולכן אל יקשה בעינך לפרנס את העני ולהותיר לו חלק בשדה מתבואתך, שהרי עשאך הקב''ה אפוטרופוס לעני למסור הנכסים לידו, כדי שאתה תפרנס את העני, וזה שאתה נותן, מחלקו של העני הוא. ודע שאם תגזול את העני חלילה ולא תתן חלקו העונש יהיה גדול כ''ש ''כי אני ה' אלוקיכם'' דהיינו אני הוא הדיין בינכם, והדין הוא דיני נפשות. שבמקום הממון שגזלת מהעני, אקח נפשות במקומו חלילה. מפני שהנחת לו למות ברעב אף אני גובה נפשות. כתב ספר החינוך:

Segment 38
HE:
משרשי המצווה כי השם ברוך הוא רצה להיות עמו אשר בחר מעוטרים בכל מידה טובה ויקרה ושתהיה להם נפש ברוכה ורוח נדיבה, מתוך הפעולות תתפעל הנפש ותהיה טובה ותחול ברכת ה' בה. אולם אדם שמאסף הכל לביתו ולא ישאיר בה ברכה שיהנו בה האביונים אשר ראו השדה בקמותיה, ויתאו תאווה אליה למלא נפשם בה כי ירעבו, יורה בנפשו בלי ספק רוע לב ונפש רעה, וגם רעה תבואהו כמו שאמרו רבותינו בתלמוד במידה שאדם מודד בה מודדין ולו. עד כאן לשון הזהב של ''החינוך''.

Segment 39
HE:
ומעשה היה בירושלים בימי קדם, שהיה רב העיר נוהג לחלק לעניים מתנות לפני החג והיה בעיר תלמיד חכם עני וחסיד שהיה צנוע ביותר והתבייש לבקש תמיכה. הרב בחלוקתו שכח את אותו חסיד, וכשקרבו ימי הפסח אמרו לו בניו ובנותיו הרי עוד מעט ולא נשאר זמן לאפות מצות אולי תלך לרב העיר להזכיר לו ששכח אותנו בחלוקה. החסיד יצא את העיר ונפשו עגומה עליו ונתן קולו בבכי גדול ובכיו עשה רעש גדול בשמיים ועורר קטרוג גדול עד שנגזר על אותה עיר פורענות גדולה רח''ל בעבור אותו עני.

Segment 40
HE:
בא אליהו זכור לטוב ועורר רחמים בשמיים על העיר ועל יושביה והוא עצמו ילך וימציא מעות לעני הזה שיוכל והחיות עצמו ובני ביתו בחג, שוודאי מחמת שיכחה נשאר בחוסר כל, ואכן כך היה. הזדמן אליהו הנביא זכור לטוב לאותו עני בדמות אורח נטה ללון והמציא לו מעות לכל צרכי החג, ואכן החסיד חג את המועד בשמחה גדולה ומיתר הכסף התפרנס כל ימי חייו, אותו ליל פסח הופיע בחלומו של רב העיר מלאך וביקש להמיתו, אמר לו כיצד שכחת את אותו עני, שעוד רגע קט הייתי הופך בגללו את כל העיר, אילולא אליהו זכור לטוב שעמד וביקש רחמים על העיר שלא להשחיתה. בבוקר שהתעורר הרב משנתו שלח וקרא לאותו

Segment 41
HE:
חסיד ובקש ממנו מחילה על ששכח אותו וביקש ממנו שיתפלל עבורו שלא ימות, ומאז ואילך קיבל הרב על עצמו להיזהר משנה זהירות בעניים.