Binyamin - פרק ה - משנה יא

אַרְבַּע מִדּוֹת בַּדֵּעוֹת. נוֹחַ לִכְעוֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת, יָצָא שְׂכָרוֹ בְהֶפְסֵדוֹ, קָשֶׁה לִכְעוֹס וְקָ. שְׁה לִרְצוֹת, יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִּשְׂכָרוֹ קָשֶׁה לִכְעוֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת חָסִיד. נוֹחַ לִכְעוֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת רָשָׁע: לכאורה קשה:

הרי קיימא לן שהכועס כאילו עובד ע''ז ונקרא טורף נפשו באפו א''כ מה שייך כאן שכר והפסד? תירץ הרב מעשה אבות שליט''א שהמשנה מדברת באדם שאינו מטה עצמו לאיזה צד, אינו עובד על מידותיו אלא מניח את מידותיו כמות שהן, אדם כזה ההפסד הנצחי קרוב אליו אם יכשל במידת הכעס והקפדה. בא וראה כמה קשה מידת הכעס שאדם המרגיל עצמו בזה עובר כמעט על כל התורה כולה!! א. כל הכועס חכמתו מסתלקת ממנו, מנלן? ממשה רעיא מהימנה אף שכעס לדבר מצווה, נתעלמה ממנו ההלכה. ב.

כאשר כועס האדם מסתלקת ממנו הנשמה ונכנסת בו נפש מצד החיצוניים וכיוון שנאבדה ממנו הנשמה ובאה אחרת במקומה אותה נשמה שהסתלקה אינה חוזרת לעולם! וצריך לחזור ולתקנה כבתחילה וכן בכל פעם שכועס, נמצא שהכועס אין לו תקנה! ג. הזוהר הקדוש כותב שאדם שכועס כאילו עובד עבודה זרה, והטעם לזה לפי שבעת כעסו נסתלקה ממנו האמונה, כי אילו היה מאמין שמאת ה' הייתה לו זאת לא היה כועס כלל. ד.

ע''י הכעס מזדמן כמה פעמים שאדם בא לידי רציחה ושפיכות דמים רח''ל, שאם מצערים אותו בדיבור או במעשה הוא קם ומכה נפש, (אוי לנו שכך עלתה בימינו מעשים דבר יום ביומו), או שמרוב כעס על בנו ותלמידו וכיוצ''ב בורחים הם מלפניו לבאר שחת ובשאר מכשול. ע''י הכעס בא לידי חולאים רבים ורעים ומת קודם זמנו כנודע מספרים ונראה לעינינו, וכן הוא אומר ''כי לאוויל יהרוג כעש'', רוצח את עצמו לא עלינו.

ופעמים שבכעסו מבייש או מלבין פני חבירו ברבים או אפילו בינו לבינו וגם זה בכלל לא תרצח! ופעמים שעל ידי כעסו מונע מחבירו צדקה וחסד או שאינו מרחם על חבירו, ונחשב שופך דמים. ה. ע''י הכעס יבוא להכות את חברו או אשתו וכדו' והמרים יד על חבירו נקרא רשע ועומד בחרם קדמונים ופסול לעדות, ואם הם אביו או אימו חייב מיתת חנק שנאמר ''מכה אביו ואימו מות יומת''. ו. ע''י הכעס יבוא לקלל ועובר בזה על כמה איסורים:

''לא תקלל חרש'', כלומר שאסור לקלל שום אדם מישראל, ואם קלל דיין עובר על שתיים, ''לא תקלל חרש'' והשני ''אלוקים לא תקלל'', ואם קילל אביו ואימו נוסף עוד איסור חמור וכנ''ל. ז. ע''י הכעס יבוא לעבור פעמים רבות על איסור ''לא תונו איש את עמיתו'', שפירשו רבותינו ז''ל שלא לדבר לחבירו דברים קשים שהוא מתבייש ומצטער בהן. ח. ע''י הכעס יבוא לעבור על ''לא תשנא את אחיך בלבבך'', כגון שכועס על חבירו ואינו מדבר עמו שלושה ימים, וכל שכן שעובר על ''ואהבת לרעך כמוך''. ט.

ע''י הכעס מתרבים מחלוקות בעולם כדכתיב ''איש חמה יגרה מדון וארך אפיים ישקיט ריב'', ועובר על איסור ''לא יהיה כקורח וכעדתו''. י. ע''י הכעס יבוא לדבר שקר הרבה, מפני שהכעסן אינו מודה על האמת ועובר על ''מדבר שקר תרחק''. יב. ע''י הכעס יבוא פעמים רבות להישבע על השקר ועובר על ''לא תשא את שם ה' אלוקיך לשווא'', ועל ''לא תשבעו בשמי לשקר'', ונחשב כופר בהקב''ה ואין לו מחילה עולמית. יג. ע''י הכעס מבטל מאשתו מצוות כסות שאר ועונה שהם מצוות עשה, ומצער את אשתו מאד, וכל מה שמוליד יהיה רע לשמיים ורע לבריות. יד.

ע''י הכעס יכול להכשל במאכלות אסורות, הגמרא במסכת גיטין (דף ז) אומרת לעולם אל יטיל אדם אימה יתרה בתוך ביתו, שהרי אדם גדול הטיל אימה יתרה בתוך וביקשו להאכילו איבר מן החי. טו. ע''י הכעס הוא מכה בניו ובנותיו וגורם שיהיו מורדים בו, ועובר על ''לפני עוור לא תתן מכשול'', (ויקרא יט, יא). טז. ע''י הכעס בא לדבר לשון הרע ורכילות, אומר החפץ חיים בספרו ''שמירת הלשון'' שלכעסן אין שום עצה לשמירת לשונו ויכול לעבור על מספר לא מבוטל של איסורים, כמבואר שם. יז.

ע''י הכעס יבוא לזלזל בציבור והוא חטא חמור ועונשו גדול מאד, המדרש אומר: בשביל שאמר משה לבני גד ולבני ראובן ''תרבות אנשים חטאים'' נענש על זה שנעשה בן בנו משמש לעבודה זרה, (ואעפ''י שלשם שמיים אמר כן). יח. ע''י הכעס מטיל אימה יתרה על הציבור אם הוא פרנס וכיוצא בזה, וחכמינו ז''ל אמרו פרנס המטיל אימה יתירה על הציבור שלא לשם שמים יורד לגהינום ואין עולה משם לעולם. יט.

על ידי הכעס יבוא לקטרג על ישראל ולעורר עליהם דינים, ויש על זה איסור ''אל תלשן עבד אל אדוניו'', וכן מפורש בתורה ''בצדק תשפוט עמיתך'' - פרשו רבותינו ז''ל הוי דן כל אדם לכף זכות. כ. וודאי שעובר על עוד כמה מצוות עשה: כגון ''את ה' אלוקיך תירא'', ''אנוכי ה' אלוקיך'' - שאין שום דבר שיהיה מקרה, ''וידעת עם לבבך כי כאשר יייסר איש את בנו ה' אלוקיך מייסרך'' שצריך להצדיק עליו דינו של ה' יתברך לעשות תשובה על חטאיו.

הכעס גורם עזות לאדם וחז''ל אמרו עז פנים לגהינום, גורם לשכחת התורה, וכל עוון מאלו ממשיך אליו עוד כמה עוונות וקלקולים. על כן כל בעל נפש יברח מהכעס כבורח מפני האש, ויתבונן תמיד כמה הפסד ניצחי מפסיד אדם שכועס, וראיה לכך מאליאב אחי-דוד שבגלל שכעס על דוד שעזב את מיטב הצאן ובא לראות במלחמה עם גוליית הפסיד את המלוכה והפסיד שמלך המשיח לא יצא ממנו, כפי שמפורש בשמואל שבא להמליך את אחד מבניו של ישי בית הלחמי וראה את אליהב גבוה משכמו ומעלה וסבר כי הוא הנבחר אמר לו הקב''ה לא בזה חפצתי יען כי מאסתיו - מכלל שהיה ראוי והפסיד. חז''ל נתנו לנו כמה עצות המסוגלות

לכבוש את הכעס ולתיקון שאר המידות: א. ללמוד תדיר ספרי מוסר ובפרט בעניינים המדברים באותו פגם שפגם. ב. להתבונן ולהעמיק במחשבתו תמיד באחדות ה' ברוך הוא שהכל ממנו יתברך והוא עילת העילות וסיבת הסיבות ואין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה. ג. להתבונן בעומק מחשבתו שכל העולם הזה הבל הבלים וכל מה שתחת הזמן יהיה בעיננו כעבר ממש ולמה יצטער על חלב שנשפך? ד. להיות תמיד רגיל בתפילה ובתחנונים לפני השם יתברך שיצילהו מיצר הרע ויקרבהו לעבודתו יתברך. ה.

אמר חכם אחד שאדם שכועס מעניש את עצמו על עוולה שאחר עושה א''כ למה תכעס על שטויות שאחרים אומרים או עושים? למה תעניש את עצמך? אם חברך אינו בסדר שפגע בך, למה תעבוד עבודה זרה בגלל זה? ו. עצה גדולה להיזהר מהכעס: שיקבל על עצמו שהוא כועס על מישהו לא ימהר לדבר מייד רק ימתין קצת זמן וגם יעשה דבר אחר בינתיים, לומדים זאת מהשם יתברך שאמר למשה ''פני ילכו והניחותי לך'' המתן עד שיעברו פנים של זעם. ז.

כתב ''הראשית חכמה'' זיע''א שיחשוב אדם בשעה שיבזוהו או יכעיסוהו כמה הוא הכעיס וביזה את בוראו, והקב''ה סובל אותו, ואיך לא יסבול הוא מחבירו כעם או ביזוי?? ח. כתב בעל הנועם אלימלך זיע''א אם יזדמן לו איזה הקפדה על שום אדם או על דבר אחר יזכור מייד חטאות נעורים ויאמר בליבו אין זה כי אם עוונותי המרובים הביאוני לידי הקפדה זו, שהרי הגמרה בנדרים אומרת כל הכועס בידוע עוונותיו מרובין מזכויותיו. ט.

בספר חרדים כתב אדם שאיבד שקל הייתכן שבעצבונו וכעסו ישבור כלי ששווה אלף שקלים? א''כ יחשוב בנזק הגופני והרוחני שיפסיד שיעלה אלפי פעמים על הנזק שעשה לו חבירו. י. עוד עצה להזהר מהכעס שלא להביט בפניו של אדם שכועס עליו ואז יבריח הכעס מלבו. יא. ילמד לעולם כף זכות על כל אדם, כמו שכתב הרמב''ן זיע''א באיגרתו ''וכל אדם יהיה גדול ממך בעיניך, ואם חכם או עשיר הוא עליך לכבדו ואם רש הוא ואתה עשיר או חכם ממנו חשוב בליבך כי אתה חייב ממנו והוא זכאי ממך שאם הוא חוטא הוא שוגג ואתה מזיד!! יב.

עוד כותב הרמב''ן כלל יסודי בשבירת הכעס: תתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת לכל אדם ובכל עת ובזה תינצל מן הכעם שהיא מידה רעה להחטיא בני אדם. יג. אם כועס על חבירו או על אשתו יזכור לו איזה מידה טובה שעשה עימו וכן באשתו יזכור את כל מעלותיה הטובות וכמה טובות יש לו ממנה, כמאמר התנא דיינו שמגדלות בנינו לתורה ומצוות ומצילות אותנו מן החטא ! יד. ילמד תורה שזו התרופה לכל מכות ותחלואי העולם, כי אדם שטרוד בתורה ובלימוד ובעבודת ה' אין לו פנאי לכעוס ולהקפיד על הבלי העולם הזה, וכן אמרו על הר''י בן שושן זיע''א שלא כעס מימיו, כי לא היה פנוי לכעוס כלל שהיה תמיד טרוד בעבודת ה'!!!