Binyamin - פרק א - משנה ז

נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי אוֹמֵר, הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רָע, וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע, וְאַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת: הרחק משכן רע מבחינה פיזית, ''רחוק מרשעים ישועה''. ואל תתחבר לרשע אפילו מבחינה רעיונית, תתפוס ממנו מרחק. לא תיכנס איתו בדין ודברים ואל תנסה להשפיע עליו שכל המתחבר לרשעים לוקה עמהם שנאמר אוי לרשע ואוי לשכנו. משל לאדם שנכנס לחנות של בורסקי אעפ''י שלא קנה ולא נגע בכלום. מ''מ ריח רע נוטל עימו. (יומא לט ע''א).

ועוד יש להוסיף שכן רע זה אדם אשר שבע תועבות בליבו והוא מראה עצמו לאחרים כאדם טוב ונחמד, על זה אמר התרחק משכן רע. רשעותו של אדם זה ידועה לך בלבד מפני שאתה שכנו, הרחק ממנו כמטחווי קשת, ואל תתחבר לרשע שהוא רשע ידוע ומפורסם ורשעתו ידועה לכל, ממנו אל תתרחק אלא אל תתחבר אליו, כדי שלא תלמד ממעשיו הרעים. פירוש נוסף: הרחק משכן רע, הוא היצר הרע שנקרא רע, הרחק ממנו שלא תלכד במצודתו.

משל לאחד מאנשי הלצון שראה אורח בעיר שעדיין אינו מכיר ואינו מצוי בהנהגת אנשי העיר ואורחותיהם, התחבר אליו והזמינו לשתות ולאכול מעדנים, נתן לו קצת כסף להוצאות, לקח אותו לטייל בכל מיני מקומות עד שפיתה אותו שילכו לטייל מחוץ לעיר.

כששקעה החמה הביאו למקום אחד שהיה בו ביצה טובענית ואמר לו ידידי אני יודע שאיש אמין וחכם אתה ויודע לשמור סוד, אם תקבל על עצמך שלא לגלות סוד זה שעובר אצלנו מדורי דורות אספר לך, תדע לך אחי שבמקום זה אף שבתחילה יש טיט ורפש שכל אנשי העיר משליכים שם אשפה, אבל בסוף הבקעה הזו טמון אוצר יקר שהטמינו שם אוייבנו בעת שברחו מן העיר בעת המלחמה. ועל כן ידידי לא נתעצל אנו שנינו נכנס יחד במקום הרפש עד האוצר ואח''כ נחלוק שנינו את האוצר האדיר הזה ונהיה העשירים בתבל.

זה השוטה נתפתה לדבריו פשט את בגדיו ונכנס לביצה הטובענית. גם האיש הלץ הראה עצמו כאילו הוא נכנס ופושט את טלפיו וטבל רגליו קצת בטיט וברפש, ועשה עצמו כמחפש וידע לא להיכנס לתוך הביצה עצמה. בינתיים הפתי נכנס עד צאווארו לתוך הרפש והרגיש בעצמו שהוא עומד להיטבע, צעק אל חבירו הושעני, הצילני מטיט ואל אטבעה!! כראות הלץ את חבירו מבקש על נפשו לקח את בגדיו שהשאיר בחוץ ואמר עכשיו אני הולך להראות לכולם איזה פתי אתה.

וכי באמת מאמין אתה שיש כאן אוצר? הלא אם היה אוצר לא הייתי מגלה לך זאת ומזמן הייתי לוקח אותו בעצמי וכי לחינם השקעתי בך כל כך מעדנים ויגעתי כל כך להביאך למקום רפש זה? כשאבוא לעיר אספר לפני כל יודעיך ומכירך שידעו את גודל חכמתך שחשבת שבמקום טיט ורפש במקום כזה בזוי מכל המקומות שם תמצא אוצר נחמד!! כך הדבר בענין היצר הרע ששואף להכניס את האדם למקום חושך וצלמות לתהום רבה, ועל כן הוא ממתק לפניו את העבירות מעט מעט ומפתה אותו ו''צובע'' לו את כל תאוות העולם הזה בצבעים יפים ומושכים ומבזבז על האדם הרבה כסף ותענוגים בשביל לטרדו מחיי העוה''ב, ולהכניסו לבאר שחת

מקום טיט היוון ואחר שהצליח בכך הוא עולה ומקטרג למעלה. ולבסוף כשהאדם מגיע אחרי אריכות ימים ושנים לחיי העוה''ב לתת דין וחשבון בעד מפעליו מתפלא איך הצליח היצר הרע ''החברותא'' שלו בעולם זה לשטות בו ולפתות אותו, ותולש שערות ראשו מרוב צער איך לא השכיל להבין מבעוד מועד שהכל הבל הבלים וכל תענוגות העולם הזה כתוהו נחשבו וסופם יגיע עד לאבדון.

מהיכן יש ראיות לדבר מהתורה שהאיסור להתחבר לרשע כה חמור? שרה אומרת לאברהם ''גרש בן האמה הזאת כי לא ירש עם בני עם יצחק'' פחדה שרה שילמד יצחק שהוא עולה תמימה ממעשיו של אותו רשע. ומכוון ששרה היתה גדולה מאברהם אע''ה בנבואה אמר הקב''ה לאברהם ''כל אשר תאמר לך שרה שמע בקולה כי ביצחק וקרא לך זרע'' (בראשית כא, יב).

וכן מצינו באברהם אבינו ע''ה שמחד הכניס נפשות רבות של רשעים תחת כנפי השכינה, ושמר על עצמו שלא יהיה מושפע מאף אחד מהם ע''י שהרחיק עצמו מבני דורו מארצו וממולדתו ואף את לוט בן אחיו כל זמן שסר למשמעתו קרב והדריך, אבל לאחר שראה בו שנתקלקל והרגיש שמא יגרם לו נזק נפרד ממנו. עוד אומרים חז''ל כשהיתה עובדת רבקה ליד בית ע''ז היה עשו מפרכס לצאת וכשהיתה עוברת ליד בתי כנסיות ובתי מדרשות היה יעקב מפרכס לצאת, עד שחשבה ח''ו שהולד במעיה הוא בעל אישיות מפוצלת. הפכפך.

אמר לה הקב''ה שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעייך יפרדו יש לך שתי עולמות מנוגדים והפכיים בבטן. עשיו ויעקב. נשאלת שאלה. בשלמא עשיו מפרכס לצאת מפני שעוה''ז הובטח לו ומכוון שזריזים מקדימים למצוות רצה לצאת שעה קודם. כל הקודם זוכה: אבל יעקב למה רצה לצאת? הרי מלאך יושב מראשותיו ונר דלוק ומלמד אותו כל התורה כולה. מה רע לו? מתרצים כיוון שהיה שותף עם רשע כזה בבטן העדיף להפסיד תורה מפי המלאך רק לא להמצא עוד רגע אחד בחברתו של אותו רשע. הוי אומר אל תתחבר לרשע אפילו בבטן:

אמר שלמה המלך ע''ה (משלי יג, כ) ''הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע'' אדם צריך להתחבר לטובים ממנו כדי שילמד ממעשיהם ולא יתחבר לפחותים ממנו מבחינה רוחנית שאז ההרס הוא עצום. וחכם עיניו בראשו בשמירת ילדיו שתמיד יחקור וידרוש מי הם החברים שאיתם מתרועעים ילדיו כי הרבה ילדות עושה והרבה חברים רעים עושים. וכן מצינו ביוסף הצדיק שאמר ''איך אעשה הרעה הזאת'' ולא אמר איך נעשה, שלא רצה לשתף את אשת פוטיפר אפילו בדיבור. מבחינה רעיונית למעשה הפשע. ואל תתיאש מן הפורענות.

הגמרא בברכות מספרת על ישעיה הנביא שבא לחזקיה המלך בנבואה ואמר לו ''צו לביתך כי הנך מת ולא תחיה''. שאל אותו חזקיה מאי כולי האי? אמר לו הנביא משום שלא קיימת מצוות פריה ורביה. אמר לו חזקיה: בן אמוץ כלה נבואתך וצא שכך מקובלני מבית אבי אבא [דוד המלך ע''ה] אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים. אין יאוש בעולם. שהרי תשועת ה' כהרף עיין. אפילו החרב חדה. וכבר מונחת על הצוואר וחסרה רק תזוזה קטנה כדי שהאדם ימות - אפילו הכי אל יתיאש (ברכות דף י).

בחייו של אדם יש עליות ומורדות, ימים טובים וימים רעים, מוצלחים ופחות מוצלחים, בימי הטובה צריך האדם לזכור את ימי הרעה שעברו עליו וזה ישמש לו לקח שלא יתייאש בימי הפורענות. ולעולם ישא עיניו בתפילה שיבואו ימים טובים מאלה. חכמנו זכרונם לברכה אמרו (בראשית רבא טל, טז) מטבע של דוד המלך מקל ותרמיל מכאן ומגדל מכאן. כלומר כשהגיע לשיא מלכותו וזכה למגדל בנוי לתלפיות לא שכח את ימי העבר שלו שהיה רועה צאן וכל רכושו הצטמצם במקל ותרמיל לכן טבע מטבע כזה שיזכיר לו גם את ימי עלייתו וגם את ימי שפלותו.

רבינו עובדיה מברטנורא פירש אחרת: שלא תאמר רשע זה מעשיו מצליחים אלך ואדבק עמו הואיל והשעה משחקת לו, לכך אמר אל תתיאש מן הפורענות כלומר דע כי במקרה תבוא עליו פורענות כי פתאום בא אידו. משל לאדם שנכנס פעם לתא של האסיר השמור ביותר במדינה. הראו לו מחלון קטן את האסיר בכבודו ובעצמו יושב מול שולחן ערוך כסעודת שלמה בשעתו. וכל הסוהרים לבושים כמלצרים ומשרתים אותו במורא ופחד. אמר האיש לעצמו א''כ משתלם לרצוח ולשדוד כמה אנשים ולבוא לכאן ולהתענג. אמרו לו הסוהרים אל תשמח כ''כ.

ידוע שלפני ההוצאה להורג של הנדון מבקש הוא בקשה אחרונה שאותה צריכים לקיים למענו. האסיר הזה ביקש לאכול. אז הוא אוכל את סעודתו האחרונה: אומר דהע''ה ''אל תתחר במרעים'' להיות כמרעים. ''ואל תקנא בעושה עוולה'' להיות כמותם. כי כחציר וכעשב שצומח לאחר ירידת הגשם הוא צץ אבל אין לו שום אחיזה בקרקע. נראה רק כלפי חוץ. בפרוח רשעים כמו עשב: להשמדם עדי עד. (תהילים צב). פעם המחיש הרב מבריסק זצוק''ל את עניין אל יתייאש מן הפורענות: נתאר לעצמנו אדם שהועמד לדין על עבירות קשות ונידון למוות ל''ע.

קרוביו ודאי לוקחים את העוכרי דין הטובים ביותר. לא חוסכים שום כסף ומאמץ להוציא אותו זכאי, אבל התביעה גברה ויד הקטגורים על העליונה. עדיין יש תקווה. הוא שולח ערעור על משפטו בתקווה ששם יזכו אותו בבית משפט גבוה לרשע. גם כאן נחל אכזבה. בכ''ז לא מתייאשים הולכים לכל מיני אנשים רמי מעלה בעלי השפעה. חכי''ם, ראשי ממשלות. שרים. שולחים מכתבים לכל בעלי ההשפעה. לא עוזר. גם המלך לא הסכים לתת לו חנינה. הנאשם הולך לתא הנידונים למוות. מחכים לאיזה נס שיתרחש ואין.

הגיע הזמן הנאשם מובל אל הגרדום קושרים לו את עיניו התליין הוציא חרבו ומשחיז אותה. אח''כ שם אותה על צוארו של הנאשם. כאן ודאי כולם מאבדים שביב של תקווה. אומר לך התנא גם במצב כזה אל תתיאש!!! מספרים על עשיר אחד שהיתה לו טבעת שעליה חרט את האותיות ג. ז. י. שאלו אותו לפשר הדבר. אמר להם שאלו ראשי תיבות של המלים גם זה יעבור. כשטוב לי אני מסובב את הטבעת על ידי ואומר גם זה יעבור. לא לעולם חוסן. וכשרע לי אני מסובב את הטבעת ואומר גם זה יעבור. בחיים הכל עובר. השנים חולפות מהר. והבוטח בה' חסד יסובבנו.

מובא בספר משפט צדק של הגאון משה בן גרשון זצוק''ל מעשה ברופא חכם וגדול שקצף עליו המלך והושם בבית האסורים, המלך ביודעו שהרופא חכם גדול, ציווה לאנשי בית הסוהר לשים אותו בצינוק צר כקבר וישימו עול ברזל על צווארו, ויתנו לו בקושי לחם ומים וישימו ליבם מה מדבר האסיר בבית כלאו. והנה זה פלא על פניו של הרופא לא ניכרו כל סימני צער וסבל. ביקשו לברר כיצד הוא מצליח לשרוד אמר להם הרופא לקחתי לי חמשה סוגים של תרופות בהם אני מרפא את עצמי מכל צער ומכל כאב: הראשון הוא הבטחון בהשם יתברך שיכול להצילני גם מיד המלך.

כי פלגי מים לב מלך ביד ה' אל כל אשר יחפוץ יטנו. לכן אין כל סיבה שאהיה שרוי בצער שהרי כוחו של הבורא גדול לאין ערוך מכוחו של המלך ששם אותי בכלא, ואם הוא ירצה רבונו של עולם לא אהיה שם יותר. החיזוק השני הוא ביודעו שחטאיי גרמו לי זאת ואני עצמי הייתי הסיבה לכך, ולכן לא אתרעם. אין יסורים בלא חטא, הדבר השלישי: ידעתי שלטובתי הקב''ה מייסרני כדי למרק עוונותיי בעוה''ז, ובזכות השמחה שאני שמח בייסורים אלו באה טובה לעולם. הרביעית: אפשר שהיה מביא עלי הבורא צרות גדולות מאלו. והסיבה החמישית:

שידעתי שתשועת ה' כהרף עין כי חנון ורחום הוא וניחם על הרעה! סימנים אלו ערכתי אותם ועשיתי מהם שיקוי ואני שותה ממנו מעט בכל יום וזו שהעמידני על כוחי ולא נשתנו פניי. ע''כ המעשה! כתב מו''ר ועט''ר הגר''ח רבי שליט''א בספרו ''עבד ה''' תחת הכותרת לא להתייאש החיים עסק יקר מאוד. וז''ל: להתחזק באמונה יום ליום ולא להתייאש ח''ו. זו היתה דרגת הגבורה של יהודה בנו של יעקב אבינו ע''ה. כשמכרו את יוסף למצרים, כתוב במדרש: יעקב בצער על בנו, ראובן בצער על שבלבל יצועי אביו. יהודה הלך לישא אישה.

והקב''ה בורא אורו של משיח. עכ''ל המדרש. וזה פלא: בזמן שכולם בוכים ומצטערים על מכירת יוסף ורואים את הצער של האבא יעקב אבינו, כיצד יהודה מוצא את הזמן המתאים, דווקא עכשיו לישא אישה? אלא שהקב''ד אהב באותו הרגע את יהודה שלא נשבר ולא התייאש אף שידע את חומרת המעשה שנגרם על ידו. שאם היה אומר להשיב את יוסף אל אביו היו שומעים לו. אעפ''כ לא התייאש והתחיל לקיים מצוות התורה ומכיוון שהמצווה הראשונה היא פריה ורביה, הלך לישא אישה והקב''ה זיכה את יהודה שדווקא ממנו יצא אורו של משיח.

כי העיקר לעמוד בנסיון ולא להתייאש. ומכאן רואים שגם בשעות הקשות לא להשבר ואפילו כמה דקות לפני המוות רח''ל. וכן חולה סופני ששעותיו ספורות יכול במחשבתו להגיע לדרגה גדולה של התעלות רוחנית ואהבת השם עצומה והוא הגיבור האמיתי בעולם. ולא כמו אותו חולה שנשבר והתאבד בשעות ובימים האחרונים לחייו. וזה מראה על חוסר הבנה באמונה וכן על חולשה נוראה, ואי הבנה לערך החיים הנפלאים בעוה''ז שעל ידם אפשר להגיע לעוה''ב. עכ''ל, ודבריו קילורין לעינים.