Binyamin - פרק ה - משנה טו

אַרְבַּע מִדּוֹת בְּיוֹשְׁבִים לְפְנֵי חֲכָמִים. סְפוֹג, וּמַשְׁפֵּךְ, מְשַׁמֶּרֶתּ, וְנָפָה. סְפוֹג, שֶׁהוּא סוֹ. פִג אֶת הַכֹּל. מַשְׁפֵּךְ, שֶׁמַּכְנִיס בָּזוֹ וּמוֹצִיא בָזוֹ. מְשַׁמֶּרֶתּ, שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת הַיַּיִן וְקוֹלֶטֶת אֶת הַשְּׁמָרִים. וְנָפָה, שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת הַקֶּמַח וְקוֹלֶטֶת אֶתּ הַסֹּלֶת: על המחנך והמלמד לאחרים להכיר ולסווג את כשרונותיהם של היושבים לפניו, למען ידע איך ובמי להשקיע את זמנו.

התנא לא שנה ארבע מידות בתלמידים, אלא ביושבים לפני חכמים שיתכן שהם עצמם חכמים שיושבים לפני חכמים גדולים מהם ללמוד תורה מפיהם. בשתי הראשונים ספוג ומשפך יש מידה אחת טובה ומידה שנייה גרועה: הספוג הוא תלמיד שקולט הכל, וזה לשבחו יאמר, ממהר לשמוע ולהבין עומד מייד על דעת רבו, אולם מידה רעה יש בו שאינו מוכן להוציא מתוכו אלא אם כן לוחצים עליו בחזקה. יש מי שלומד לעצמו ואינו רוצה ללמד לאחרים אם לא אחר עמל וטורח שדוחקים בו הרבה ומפצירים בו. מאידך גם במידה הטובה שהוא הקליטה המהירה שלו, אליה וקוץ בה:

שהרי הוא קולט גם את הדברים הטפלים באותה חשיבות שהוא קולט את העיקר, עיקרי הדברים והפרטים הצדדים והמשנים משמשים אצלו באותה חשיבות. המשפך בעל מידות הפוכות בהחלט. השבח שבו שהוא שופך לאחרים בלי קמצנות כלל, אולם החסרון בו שהוא שכחן גדול, ממהר לאבד שמועתו. מכניס בזו ומוציא בזו, וכבולעו כך פולטו. אמנם אין מהירות השיכחה כמהירות הקליטה, הוא קולט הרבה ומהר אבל מאבד ושוכח לאט לאט, ממש כדמות המשפך רחב מלמעלה ממקום קבלתו וצר מלמטה ממקום יציאתו.

משמרת זו מידה פחותה מהשניים הראשונות, בעל מידה זו זוכר רק את הדברים הקטנים מהשיעור, את הגימטריה או המשל או ההגדה אבל את עיקר תוכן השיעור, את השקלא והטריא ואת הבנת הסוגיה, כל זה נעלם מבנייתו. הנפה המידה הטובה ביותר, לא רק שקולט את הדברים האמיתיים והעיקריים החשובים ביותר מרבו אלא משתדל להוציא מזה עוד יותר טוב, כדוגמת הסולת המובחרת מהקמח, וזו היתה מידת רבי מאיר זיע''א שלמד אצל אלישע אחר ועליו נאמר רבי מאיר רימון מצא, תוכו אכל. וקליפתו זרק.

וכן בידיעת ההלכה צריך להבחין היטב בין חיובים או איסורים מהתורה לבין אלו שהן מדרבנן, ובין דברים שהם מנהג ובין דברים שהם מידת חסידות. שיודע לנפות מה טוב ומה טוב יותר. מה עיקר ומה חשוב פחות. כתב על כך המסילת ישרים בפרק ב ''הנה חייב האדם לשמור כל המצוות בכל דקדוקיהם לפני מי שיהיה ולא יירא ולא יבוש. אמנם גם בזה צריך חילוק והבחנה, כי כל נאמר על גופי המצוות שחייבים אנו בהם חובה גמורה, שבהם ישים פניו כחלמיש. אך יש איזה תוספת חסידות שאם יעשה אותם האדם לפני המון העם ישחקו עליו ויתלוצצו, ונמצאו חוטאים ונענשים על ידו. והוא היה יכול להניח מלעשות הדברים ההם כי אינם חובה מוחלטת. עכ''ד.