Binyamin - פרק ה - משנה כב

בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר, הֲפָךְ בָּהּ וַהֲפָךָ בָּהּ, דְּכֹּלָּא בָהּ. ובָהּ תֶחזֵי, וְסִיב וּבְלֵה בַהּ, וּמִנַּהּ לָא תְזוּעַ, שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה: כיוון שהקב''ה הסתכל באורייתא וברא עלמא ממילא כל בעיות החיים, כל התופעות וכל מה שקורה ויקרה בעולם מקורו ומקומו בתורה הקדושה, אין לך דבר שאינו רמוז או כתוב במפורש בתורה, ואם לא תמצא מענה לשאלתך סימן שלא חיפשת היטב, ולכן המשך להפוך בה וסוף שתמצא. התורה הקדושה אינה כשאר חכמות ותבונות.

כל חכמה או השכלה שאדם רוכש, רק בתחילה הוא יגע בה אולם לאחר שלמד אותה אינו שב אליה. מה שתלמיד ילמד בצעירותו לא יחזור בכיתה גבוהה יותר או בתיכון ללמוד מה שכבר למד. אבל התורה אינה כך, ילד קטן לומד חומש בראשית ונער בישיבה קטנה לומד חומש בראשית, ואברך בכולל לומד אותה פרשה. כל אחד לפי הבנתו ולפי השגתו דולה מתוך אותה פרשה הבנות פירושים ופנים שונים.

הגמרא במסכת מגילה שואלת מה ראתה אסתר המלכה להזמין את המן לסעודה שעשתה עם אחשוורוש? בגמרא מונים כעשרה דיעות וסברות של התנאים והאמוראים הקדושים, וכששאלו את אליהו הנביא זכור לטוב לאיזה דיעה ושיטה כיוונה אסתר באמת, אמר ככולהו תנאי. כולם אמיתיים ונכונים.

אסתר המלכה בהזמינה את המן הרשע כיוונה ושיכללה את כל הדיעות האלה בהחלטתה! לבד מהחכמה האלוקית הטמונה בתורה הקדושה, והעובדה שכל התורה כולה שמותיו של הקב''ה, והוא טמן כח ראיה אמיתי שנקרא אור הגנוז בתורה, אור ששת הימים שאדם היה רואה באמצעותו מסוף העולם ועד סופו. והעוסק בה בעמל ויגיעה זוכה ברבות הימים שהאור הזה יאיר בו, ויהפוך לחכם הרואה את הנולד רואה וצופה למרחוק. כל השאלות מקבלות אצלו פתרון אמיתי ונכון בלי ספקות ובלי תהיות. זוכה למשקפיים נקיות מנגיעות, משקפי אמונה טהורה.

הרב החסיד רבי אברהם אזולאי זצוק''ל בעל החסד לאברהם סבו של החיד''א זיע''א פירש שכל המושכלות והידיעות אשר ישכיל אנוש, ימצא הכל רמוז בתורה, שהתורה היא כמו מראה מאירת עיניים זכה וברה. כמו שאדם עומד מול המראה ורואה את צורתו משתקפת ממנה, כל אחד לפי צורתו ודיוקנו, כך בתורה כל אחד משישים ריבוא נשמות שעמדו במעמד הר סיני קיבלו כל אחד את השגתו ואת הבנתו בתורה. אחד לפי הפשט והשני לפי הדרש. שלישי לפי הרמז ורביעי לפי הסוד, וכל נשמה תפרש התורה כפי הפירוש שקיבלה, עכ''ל. כתב הגר''י ניימן זצ''ל בספר דרכי מוסר:

כל יהודי חייב להאמין שהתורה ניתנה ע''י הקב''ה בכבודו ובעצמו, הוא כתבה והוא הגה את מצוותיה משפטיה וחוקיה, כמו כן נצטווינו להאמין כי התורה ניתנה בשלימות שאין למעלה הימנה, כמו שנאמר: ''תורת ה' תמימה'' כלומר תמימה היא ללא שום מום וחסרון כל שהוא ח''ו. עדות נאמנה והוכחה ברורה לשלימותה של התורה היא העובדה שניתנה מאת השם יתברך ולא מבשר ודם.

אילו אדם כתבה היה מקום לטעות ולומר שעדיין חסרה היא או שטעות אנוש נפלה בה, אבל אחרי שאנו מאמינים שהתורה ניתנה אך ורק מפי הגבורה, שוב אין מקום לפקפק שמא החסירה התורה או הותירה משהו. ראוייה היא להינתן לכל באי עולם בכל המצבים ובכל הזמנים, בין לחכמים ובין לכסילים לפי שהתורה מחכימת פתי. כיוון שהתורה ניצחית היא הרי שהכל מונח בה והיא אקטואלית תמיד, וליכא מילתא דלא רמוזה באורייתה. מאיתנו נדרש רק להפוך בה ולהפוך בה דכולא בה, וכל השגות האדם בה כטיפה מן הים וכמכחול בשפורפרת.

תורה כזו יכול לתת רק הבורא- שמתאימה לכל אחד ולכל כשרון. מלבד החכמה והליכות החיים האצורות בה, יש בה קדושה נוראה והיא מכילה סודות וסודי סודות ותילי תילים של עולמות, אין זה ספר חוקים ומשפטים גרידא, כל אות ואות בה ספוגה בקדושה וטהרה, רואים אנו שאדם הלומד תורה משתנה במידותיו ובכל הליכותיו, המאור שבה מחזירו למוטב, הנמצא כדבר הזה בשאר חוכמות העולם?? עכ''ד.

מסופר על הרב כהנמן זצ''ל שאמר חידושי תורה לפני רבי חיים מבריסק זצ''ל, בתוך דבריו שאל למה התורה אומרת כך? העיר לו רבי חיים מבריסק כך אסור לומר, צריך לשאול מה אומרת התורה, ולא מדוע אומרת התורה. כתב הרב חתם סופר זיע''א בספרו תורת משה: בפסוק ''החודש הזה לכם ראש חדשים'', רמוזה כל חכמת קידוש החודש. דקדוקי מהלך החמה והלבנה ומסלוליהם. אי אפשר להיות בקי בדיני טריפות בלא להתמצא בתורת הניתוח והפתלוגיה.

מדברי חז''ל אודות ט''ל מלאכות בשבת הנלמדים מעשיית המשכן מוכח שהיו בקיאים בכל המלאכות כגון אריגה, צידה, צביעה וכו'. הרמב''ן בפירושו על הפסוק ''זה ספר תולדות אדם'' (בראשית ה) כותב שמצא חיבור מאת רב שרירא גאון שלמד מפסוק זה את כל חכמת שרטוטי הידיים והפנים!! ובפירושו על התורה כתב: כל הנאמר בנבואה ממעשה מרכבה ומעשה בראשית והמקובל בהם לחכמים תולדות ארבע הכוחות שבתחתונים, כח המחצבים וכח צמח האדמה ונפש התנועה והנפש המדברת בכלל, נאמר למשה רבינו.

בריאתם וכוחותם ומהותם ומעשיהם ואפיסת הנפסדים מהם, והכל נכתב בתורה בפירוש או ברמז או בתיבות או בגימטריה או בקצור האותיות ובכתריהם. כתוב במנורת המאור: לפי שיש בתורה סגולות לכל הטובות שבעולם נמשלה לדברים רבים כמו שמצינו שנמשלה לפנינים דכתיב ''יקרה היא מפנינים'', ונמשלה לזהב וזכוכית יקרה דכתיב''לא יערכנה זהב וזכוכית'', ונמשלה לכסף דכתיב ''כי טוב סחרה מסחר כסף'', וכתיב ''אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה''. וכתיב ''טוב פריי מחרוץ ומפז ותבואתי מכסף נבחר''.

ונמשלה תורה למים שהיא קיום העולם שנאמר ''הוי כל צמא לכו למים''. ונמשלו ליין וחלב שנאמר ''ושתו ביין מסכתי''. חלב דכתיב ''דבש וחלב תחת לשונך''. וכתיב ''לכו שיברו בלא כסף יין וחלב''. נמשלה לשמן שנאמר ''שמן תורק שמך'' (שמן זה תחילתו מר וסופו מתוק כך הם דברי תורה, ומה השמן אורה לעולם אף התורה אורה לעולם). ונמשלה תורה לתאנה שנאמר ''נוצר תאנה יאכל פריה'' (מה תאנה זו כל זמן שממשמש בה מוצא בה תאנים אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהם מוצא בהם טעם). נמשלה לאגוז שנאמר ''אל גינת אגוז ירדתי''.

ונמשלה לנגיד שנאמר ''שמעו כי נגידים אדבר''. ונמשלה לאיילה שנאמר ''איילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת''. (מה איילת זו חביבה על בעלה בכל שעה כשעה ראשונה אף דברי תורה חביבים על לומדיהם כל שעה כשעה ראשונה). מצינו בחכמי התורה תנאים ואמוראים הקדושים אף שלא עסקו בחכמה חיצונית מעולם אבל היו בקיאים ויודעים מכח התורה הקדושה כל חכמות שבעולם כגון אסטרונומיה, גרפולוגיה, אסטרולוגיה, רפואה, וכו'.

כגון שמואל שאמר נהירים לי שבילי רקיע יותר משבילי נהרדעה עירי, היה יודע כל מהלך הכוכבים והמזלות במסילותם, מהלך השמש והירח וכל הגלקסיות וכל צבא השמיים כעל כף ידו. וכן מספרת הגמרא בבבא מציעא (דף פ''ה ע''א) על רבינו הקדוש, רבי יהודה הנשיא שהיה חולה בעיניו ושמואל ריפא אותו בזה ששם תרופה מסויימת תחת הכר של רבינו הקדוש, והאדים שנדפו מאותה תרופה ריפאו את עיניו החולות של נשיא ישראל.

וכן הגמרא בבכורות (דף ח) מספרת על רבי יהושע בן חנניה ששם ללעג וקלס את כל המחקרים והפיתוח ועשרות שנות מחקר במעבדות משוכללות בכדי לדעת לכמה זמן מתעבר הנחש, בא רבי יהושע בן חנניה, זרק פסוק מפיו ''ארור אתה מכל החיה ומכל בהמת השדה'' חיה דהיינו חתול עיבורה חמישים ושתיים יום כפול שבע זה עיבור הבהמה שנה אחת. כפול שבע זמן עיבור הנחש.

וכן מציגה שם הגמרא (בדף ח) להביא נתונים מדהימים בחכמת הזאולוגיה, ישנן עוד הרבה דוגמאות מדעיות שחלקן כבר התגלו וחלקן מתגלות בימינו, וחלקן יתגלה בעוד שנים של מחקר ע''י המדענים (מדען אדם שמדביק מודעות בלוחות). כמה נתונים התפרסמו בחוברת ''תורה מן השמיים''. איזכור של חכמות מסויימות המופיעות בתלמוד הבבלי והירושלמי מלפני כאלף וחמש מאות שנים!!! * אסטרונומיה - ברכות נח ע''ב. הוריות דף י. גאולוגיה - רעידות אדמה והתפרצויות געשיות- ברכות דף נט. * הנדסת המרחב - חישוב נפח של גופים הנדסיים אלמנטריים (מה זה?:

) מסכת מידות פרק ה. * משפט פיתגורס סוגיות הנוטע ירק בכרם- משנה כלאים פרק ה, וירושלמי שם. * חשבון דיפרנציאלי- כלאיים פרק ג. * אלגברה. התרה של משוואות מסכת קינים. * זאולוגיה. רשימה של תקופות הריון של בעלי חיים שונים ומקבילהם בעולם הצומח- מסכת בכורות דף ח. * מחזור המים בטבע- מדרש רבא קהלת פרשה א. * משולש ברמודה הבולע לתוכו כל כלי מתכת - ברכות ח וברש''י שם. * שמוש בקבלה מעשית - יבמות מט ע''ב, בכורות ח ע''ב, מדרש תהילים מזמור לו. * חלומות ופתרונן - ברכות דף נה. נו. * חוק הכלים השלובים - יומא דף לא.

* מיסתיקה - ידיעת המתים את המתרחש - ברכות יח ע''ב. * טלפתיה - בין אנשים קרובים- בבא בתרא דף טז ע''ב. * אקולוגיה- איכות הסביבה- בבא בתרא סוף פרק ג. * ניתוח אופי האדם עפ''י שמו הפרטי- יומא דף פג ע''ג. * חכמת הרפואה- מפוזרת בעשרות מקומות בתלמוד הבבלי והירושלמי, כגון נתוחים שונים, רפואה מונעת, תזונה נכונה ובריאה, הריון ולידה, התעמלות לרפואה, ניתוח קיסרי (נידה פרק ה, א) חומרי הרדמה (בבא מציעא פ''ד ע''ב) רפואה אוריקולרית (טכניקת ריפוי כל חלק בגוף ע''י טיפול בחלקי האוזן) רפואת עיניים, ריפוי מחלות לב שונות (גיטין דף סט ע''ב.) וזהו כטיפה מן הים מה שאצור

בתוך הגמרא הקדושה ובים התלמוד, ועדיין רב הנסתר על הנגלה מאה ידות, ארוכה היא מיני ארץ ורחבה מיני ים. מסופר על פאר הדור מרן החזון איש זיע''א שהיו לו ידיעות יסודיות ומקיפות בתחום הרפואה המדיצינית, סודות רפואה בהיקף ובעומק שהיו משאירים את גדולי המדע והרפואה פעורי פה ומשתוממים, פרופסורים בעלי שם עולמי היו נדהמים בכל הזדמנות שהקשיבו לדבריו בעניינים שנחשבו כטאבו לגבי אנשים זולתם.

מהיכן ידע? מי גילה לו את רזי האנטומיה שבגוף האדם? האם למד בפקולטה לרפואה? היה יודע שורשי כל מחלה על בוריה, גילה הבנה מפוכחת במידת הסיכוי והסיכון ועל פי זה ידע לפסוק להלכה: מותר או אסור, מחוייב או פטור חולי שיש בו סכנה או חולי שאין בו סכנה, סכנת איבר או סכנת חיים רח''ל, חיי עולם וחיי שעה, שום רז לא אניס ליה, אשרי ילוד אישה שצולל בים התלמוד, במים אדירים, ודולה משם אוצרות של חכמה ותבונה בינה ודעת, אשרי אדם מצא חכמה ואין חכמה אלא חכמת התורה.

ועוד הוסיף בן בג בג סיב ובלה בה כלומר כלומר אין התורה כשאר חכמות או כשאר מלאכות ששייך לגמור אותן או לנוח מהם, אלא עצם הלימוד הוא התכלית, ולכן עדי זקנה וגם שיבה חייבים לעמול ולעסוק בתורה, וסוף הכבוד לבוא.