# chayey-moharan-hosafos — complete plain text
Source index: https://ajew.org/reader/chayey-moharan-hosafos/
## Sections
- [Chapter One — Kuntres HaHosafos](/reader-plain/chayey-moharan-hosafos/1/1/) — [TXT](/reader-plain/chayey-moharan-hosafos/1/1/index.txt)
---
# Chapter One — Kuntres HaHosafos
URL: https://ajew.org/reader-plain/chayey-moharan-hosafos/1/1/
# Chapter One — Kuntres HaHosafos
פרק א — קונטרס ההוספות
Source: https://ajew.org/reader/chayey-moharan-hosafos/1/1
## Segment 1
וכמו ששמעתי מעשה מהבעל שם טוב ז״ל, שהיה שואל למעלה אם יש מכוון כל כך בתפילה בדור הזה כמוהו. והשיבו לו שיסע לעיר פלונית, ושם ימצא אחד ששמו כך וכך, שהוא מתפלל יותר בכוונה ממנו. ונסע הבעל שם טוב ז״ל לאותה העיר, ושאל את עצמו על האיש הזה. אמרו לו שהוא איש פשוט מאד, והראו אותו בבית המדרש, איך שהוא יושב ואומר מעט; והעמיד את עצמו והרים שתי ידיו למעלה, וכל פעם היה עושה כן. ושאל אותו הבעל שם טוב ז״ל למה הוא עושה כן, ומה הוא אומר.
And similarly, I heard a story from the Baal Shem Tov z"l: he asked Above whether, in this generation, there was anyone who directed his heart in prayer as much as he did. They answered him that he should travel to a certain city, and there he would find a man with such-and-such a name, who prayed with greater intention than he. The Baal Shem Tov z"l traveled to that city and inquired on his own about that man. They told him that he was a very simple man. They showed him in the beis midrash: he was sitting and saying a little, then he stood himself up and raised his two hands upward; each time he did so. The Baal Shem Tov z"l asked him why he did this and what he was saying.
## Segment 2
השיב לו האיש, שאינו יודע אלא א״ב. ואמר: אמרתי להשם יתברך, מה היא כל התפילה? הלא אינה אלא א״ב, רק שצריכין לידע איך לצרפם, ולשמוע מהם תיבות, ולצרף התיבות יחד. ואמרתי: רבונו של עולם, הלא אני אינני יכול לצרף, אבל אתה יכול לצרף היטב; על כן אני מוסר לך, שאתה תצרפם. ועל כן אני אומר כל הא״ב, ומרים ידי, ונותן אותם להשם יתברך, שיצרפם ויעשה מהם תפילה; וכן עוד פעם הא״ב ונותן להשם יתברך. וזהו שחושב הא״ב, ומה שמעמיד עצמו ומרים ידיו — זהו שמוסר זאת להשם יתברך.
The man answered him that he knew only the alef-beis. He said: I said to Hashem Yisbarach: What is the entire prayer? Is it not only the alef-beis? Only one must know how to combine the letters, to hear words from them, and to join the words together. I said: Master of the Universe, I cannot combine them, but You can combine them well; therefore I hand it over to You, that You should combine them. Therefore I say the entire alef-beis, raise my hands, and give them to Hashem Yisbarach, so that He should combine them and make a prayer from them; and again I say the alef-beis and give it to Hashem Yisbarach. This is his thinking of the alef-beis, and his standing himself up and raising his hands is his handing this over to Hashem Yisbarach.
## Segment 3
אבל ביקש ממנו, מן הבעל שם טוב ז״ל, שלא יספר זאת, שלא תתוודע לאשתו ולא תגרש אותו. וסיים על זה הבעל שם טוב: עכשיו כבר מובן לו, כי השם יתברך בוודאי יודע לצרף התפילה ולכוונה יותר ממנו; כי האיש הנ״ל מוסר להשם יתברך שהוא יעשה את התפילה כמו שהוא יודע שצריך לעשותה, ובוודאי כשהשם יתברך עושה את התפילה, הוא עושה אותה יותר יפה מן הבעל שם טוב ז״ל.
אות ב
But he asked him, the Baal Shem Tov z"l, not to tell this, so that it not become known to his wife and she not divorce him. The Baal Shem Tov concluded concerning this: now it was already clear to him that Hashem Yisbarach certainly knows how to combine the prayer and direct it better than he does; for that man hands it over to Hashem Yisbarach, that He should make the prayer as He knows it needs to be made. Certainly, when Hashem Yisbarach makes the prayer, He makes it more beautifully than the Baal Shem Tov z"l.
Entry Bais
## Segment 4
פעם אחת נסע הבעל שם טוב ז״ל דרך עיר אומן, וסבבו אותו מחנות מחנות יונים. והוא העמיד את עצמו אצלם ואמר להם: אני לא אוכל להישאר אצלכם לתקן אתכם; רק נכדי הוא יתקן אתכם. וסבב להם בידיו שיכלו ממנו, ופרחו ממנו. וכן מצאו פעם אחת קמיע של הרה״צ ר׳ נפתלי כ״ץ ז״ל, שהיה כתוב שם: לך ליער גרעקוב אצל עיר אומן, ושם תמצא תיקונך.
סיפור על רבי נחמן מהארידענקא זצ״ל
אות ג
Once the Baal Shem Tov z"l traveled by way of the city of Uman, and camps upon camps of doves surrounded him. He stood himself near them and said to them: I cannot remain with you to repair you; only my grandson will repair you. He circled with his hands for them to leave him, and they flew away from him. They also once found an amulet of the righteous Rav R' Naftali Katz z"l, on which it was written: Go to the Grekov forest near the city of Uman, and there you will find your repair.
Story Concerning Rabbi Nachman of Horodenka, ztz"l
Entry Gimmel
## Segment 5
מעשה מהרב הצדיק מורנו רבי נחמן מהארידענקא ז״ל, זקנו של רבנו הקדוש, שהיה מתלמידיו הגדולים וממש מנהל הבית של הבעל שם טוב הקדוש ז״ל, ושכל מפתחות בית הבעל שם טוב היו אצלו, כידוע. והרב רבי נחמן הנ״ל היתה לו אחות באיזו עיר — נראה לי בהארידענקא — ופעם אחת בא עם הבעל שם טוב הקדוש והתאכסן בביתה. והבעל שם טוב היתה לו לולקע, כלומר מקטרת, ארוכה עד הארץ; וטען את הלולקע בטיטון, כלומר בטבק. וכשהוצרך להדליק הלולקע, לקח רבי נחמן גחלת אש, ופשט את עצמו בפישוט ידיים ורגליים, והעריך את הלולקע.
A story concerning the righteous Rav, our teacher Rabbi Nachman of Horodenka z"l, the grandfather of our holy Rabbeinu, who was among the great disciples of the holy Baal Shem Tov z"l and was actually the manager of the Baal Shem Tov's household; all the keys of the Baal Shem Tov's house were with him, as is known. The aforementioned Rav Rabbi Nachman had a sister in some city — it seems to me, in Horodenka — and once he came with the holy Baal Shem Tov and stayed at her home. The Baal Shem Tov had a pipe, meaning a smoking pipe, long enough to reach the ground; he filled the pipe with titun, that is, tobacco. When he needed to light the pipe, Rabbi Nachman took a coal of fire, stretched himself out with outstretched hands and feet, and prepared the pipe.
## Segment 6
ואחותו ראתה זאת והיתה לה חלישות הדעת, ואמרה לו: מילא להדליק הלולקע, שהוא רבך; אבל כל כך, בהשתטחות ופישוט ידיים ורגליים?! ענה ואמר לה: מה אומר לך מגדלותו? אם את היית יודעת מגדלותו, היית אומרת שהוא קדשא בריך הוא בעצמו; אבל אני, שיש לי יותר דעת ממך, יודע שהוא עובד את הקדשא בריך הוא.
סיפורים על רבינו זיע״א
אות ד
His sister saw this and felt distress. She said to him: Granted, to light the pipe, since he is your rebbe; but so much, with prostration and stretching out hands and feet?! He answered and said to her: What shall I tell you of his greatness? If you knew his greatness, you would say that he is the Holy One, blessed be He, Himself; but I, who have more da'as than you, know that he serves the Holy One, blessed be He.
Stories Concerning Rabbeinu, zya
Entry Daled
## Segment 7
שייך לחיי מוהר״ן סימן קצ״ז. פעם אחת היה זקן אחד מחשוביו של הבעל שם טוב, ושמע ממנו שיהיה לו נכד שיוכל לעשות טובה לבעל בחירה. ואחר פטירת הבעל שם טוב נסע לכל נכדי הבעל שם טוב, לראות אל מי כיוון הבעל שם טוב בדיבורו מענין בעל בחירה. ובא אצל הרב הקדוש רבי ברוך ז״ל, ושמע בעת שהיה בחוץ איך שהרב הקדוש מתאונן ואומר: רבונו של עולם, איך עושים טובה לבעל בחירה? ואמר הזקן: לא עליכם התכוון זקנכם, הבעל שם טוב — אם כן, ניט אייך מיינט איער זיידע — וכו׳.
This belongs to Chayay Moharan, section 197. Once there was an elder, one of the important men of the Baal Shem Tov, and he heard from him that he would have a grandson who would be able to do good for a ba'al bechirah — one who possesses free choice. After the passing of the Baal Shem Tov, he traveled to all the grandchildren of the Baal Shem Tov, to see to whom the Baal Shem Tov had referred in his statement concerning a ba'al bechirah. He came to the holy Rav Rabbi Baruch z"l, and while he was outside, he heard how the holy Rav was lamenting and saying: Master of the Universe, how does one do good for a ba'al bechirah? The elder said: It was not you whom your grandfather, the Baal Shem Tov, intended — 'Then it is not you whom your grandfather meant' — and so forth.
## Segment 8
וכשבא לרבנו ז״ל, שמע בחוץ שרבנו ז״ל אמר בתנועה עמוקה, כדרך תנועות רבנו ז״ל: הן, הבעל בחירה — כאומר: אני יכול לעשות טובה לבעל בחירה. ואמר הזקן: עליכם כיוון זקנכם, שתוכלו לעשות טובה לבעל בחירה!
When he came to Rabbeinu z"l, he heard from outside that Rabbeinu z"l said, with a deep movement, in the manner of Rabbeinu z"l's movements: Yes, the ba'al bechirah — as if to say: I can do good for a ba'al bechirah. The elder said: It was you whom your grandfather intended, that you would be able to do good for a ba'al bechirah!
## Segment 9
אמר המעתיק: להבין זאת — הלוא כל הצדיקים מתלמידי הבעל שם טוב היו עושים בעלי תשובה, שהם בעלי בחירה. אלא “לעשות טובה לבעל בחירה” פירושו: לא ליטול ממנו את הבחירה — ניט צונעמען די בחירה — רק לסעדו ולסמכו בעצות וכו׳, שהוא בעצמו יטה בחירתו לטוב, ודווקא שתהיה לו בחירה. וזהו עיקר תשובת המשקל ממש. וזה לא היה רק אצל רבנו ז״ל; כי שאר הצדיקים עשו בעל תשובה, ולקחו אותם על כתפם, ולא החזירו להם הבחירה לילך שוב באלו המקומות שעברו וכו׳. ויש הרבה לדבר ולבאר בזה, ולהראות בעליל שכן הוא, ודי למבין. עד כאן.
מולדת רבנו
אות ה
The copyist said: To understand this — surely all the tzaddikim who were disciples of the Baal Shem Tov made ba'alai teshuvah, who are people of free choice. Rather, 'to do good for a ba'al bechirah' means: not to take free choice away from him — not to take away the bechirah — but only to aid him and support him with counsel and so forth, so that he himself will incline his choice toward the good, and specifically while he still has free choice. This is truly the essence of teshuvas ha-mishkal. This was only with Rabbeinu z"l; for the other tzaddikim made a ba'al teshuvah, took them upon their shoulders, and did not return to them the free choice to go again to those places through which they had passed, and so forth. There is much to say and explain about this, and to show manifestly that it is so; and this is sufficient for one who understands. End quote.
The Birth of Rabbeinu
Entry Hai
## Segment 10
ואצל רבי שמחה, אבי רבנו ז״ל, היה המעשה: שנסע עם שיירה, ותעו כולם בדרך, ונתפרדו כולם למקומות אחרים לחפש הדרך. ובין כך מצאו הדרך, והוא, רבי שמחה ז״ל, נשאר ולא מצא המקום. ובין כך נשאר לבדו מכל השיירה; וכל מה שהלך יותר, נתעה יותר, והיה בצער גדול, ונרדם בשינה. ובא אחד אצלו ונתן לו תינוק, והוא לא רצה בשום אופן, ואמר: אני תועה בדרך ואתה נותן לי תינוק? ולקחו את התינוק הזה, והביאו לו תינוק אחר, ממקום גבוה יותר, והוא לא רצה; ולקחו גם את התינוק הזה והביאו לו אחר. וכן היה שבע פעמים. ובפעם השמינית, כשלא רצה לקחת, אמרו לו: הלא זה כבר השמיני, למעלה מכל השבעה! וכשלא רצה, הניחו לו התינוק בעל כרחו והלכו ממנו.
Concerning Rabbi Simcha, the father of Rabbeinu z"l, the story was as follows. He was traveling with a caravan, and they all lost the road. They all separated to different places to search for the road. Meanwhile they found the road, but he, Rabbi Simcha z"l, remained behind and did not find the place. In the meantime he was left alone from the whole caravan. The more he walked, the more lost he became; he was in great distress and fell asleep. Someone came to him and gave him an infant, but he did not want it in any manner. He said: I am lost on the road, and you are giving me an infant? They took this infant and brought him another infant, from a higher place, and he did not want it. They took that infant too and brought him another. So it was seven times. The eighth time, when he did not want to take it, they said to him: This is already the eighth, higher than all seven! When he did not want it, they left the infant with him against his will and went away from him.
## Segment 11
ובין כך הקיץ משנתו, וראה והנה הוא קרוב ליישוב. והלך לשם וראה שזאת העיר דראהביטש, מקום הרב הצדיק רבי יצחק מדראהביטש ז״ל, אבי הרב הצדיק ר׳ יחיאל מיכל מזלאטשוב, שידועה גדולתו של הרב ר׳ יצחק הנ״ל, שהבעל שם טוב ז״ל אמר עליו שיש לו נשמת הרשב״י וכו׳ וכו׳. ואז היה סמוך לפטירתו, ונכנס רבי שמחה, אבי רבנו ז״ל, אליו. ואמר הרב ר׳ יצחק ז״ל אליו: מכיוון שאתה כבר פה, אם כן יכול אני כבר ללכת — אזוי אז דו ביסט שוין דא, מעג איך שוין גיין! — כמובא שעד שלא נפטר הצדיק בא צדיק אחר. וכוונתו היתה על רבנו ז״ל שהיה כבר במוחו, ולא הבין רבי שמחה, ואמר לו: מה אתם אומרים, שאלך מפה? אמר לו: לא, רק אמרתי: כיון שאתה כבר פה, יכול אני כבר ללכת.
Meanwhile he awoke from his sleep and saw that he was near a settlement. He went there and saw that this was the city of Drohobych, the place of the righteous Rav Rabbi Yitzchak of Drohobych z"l, father of the righteous Rav R' Yechiel Michel of Zlotchov, whose greatness is known; the Baal Shem Tov z"l said of the aforementioned Rav R' Yitzchak that he had the neshamah of Rashbi, and so forth. He was then close to his passing, and Rabbi Simcha, father of Rabbeinu z"l, entered to him. Rav R' Yitzchak z"l said to him: Since you are already here, I can already go — 'Since you are already here, I may already go!' — as it is brought that before a tzaddik departs, another tzaddik comes. His intention was toward Rabbeinu z"l, who was already in his mind. Rabbi Simcha did not understand and said to him: What are you saying, that I should go from here? He said to him: No; I only said that since you are already here, I can already go.
## Segment 12
ואמר לו: אי, האם זאת כבר הפעם השמינית? — היינו מהתינוקות הנ״ל — איא, עס איז שוין דאס אכטע מאל? והוא לא הבין את כל הענין. והוכיח אז הרב ר׳ יצחק הנ״ל לר׳ מיכל בנו ואמר לו: כן, יש לך כבר לפני מי להביע את עצמך; הנה נוסע ובא בעל הבית — והראה על רבי שמחה — יא, האסט זיך שוין פאר וועמען צו טענה׳ן; אט פארט דער בעל הבית. מעתה יכול אתה להתבייש — מעגסטו זיך שוין שעמען. ובין כך נפטר הרב ר׳ יצחק ז״ל.
He said to him: Ah, is this already the eighth time? — meaning, from the aforementioned infants — 'Ah, is this already the eighth time?' He did not understand the whole matter. The aforementioned Rav R' Yitzchak then reproved his son R' Michel and said to him: Yes, you already have before whom to express yourself; here the master of the house is traveling and coming — and he pointed to Rabbi Simcha — 'Yes, you already have before whom to make your claim; here the master of the house is traveling.' From now on you can be ashamed — 'you can already be ashamed.' Meanwhile Rav R' Yitzchak z"l passed away.
## Segment 13
ור׳ מיכל בנו הצטרך אז, ביום שאחר כך, להניח תפילין. ונודע מהסופר שרבי יצחק ז״ל הנ״ל לקח מאתו הבתים של התפילין שלושים יום קודם, ומילא אותם כל יום בדמעות — להניח שם מוחו, כי תפילין הם מוחין, והדמעות הם מותרי המוחין. ואז בעת הפטירה נתעורר ר׳ מיכל ז״ל מאד, ואמר אז לפני כל האנשים, בני ביתו וכו׳: עדים אתם, וכן אבי הנפטר עד — המת שהיה מונח לפניהם — שאני נפרד עכשיו לתמיד מן היצר הרע; מעתה אין לי עמו שום עסק — איהר זענט עדות, און דער טאטי איז איין עדות, אז איך געזעגען מיך מיט דעם יצר הרע; מער האב איך מיט איהם קיין בעשעפט ניט! והיתה אז התעוררות גדולה, ולמחר היתה הנחת תפילין בהתעוררות גדולה. ומכל זה נתעורר רבי שמחה מאד. ואחר כך נסע ובא לביתו, ואז נתעברה זוגתו, מרת פייגה, עם רבנו ז״ל.
R' Michel his son then had to put on tefillin the next day. It became known from the sofer that the aforementioned Rabbi Yitzchak z"l had taken the tefillin boxes from him thirty days earlier and had filled them every day with tears — to place his mind there, for tefillin are mochin, and the tears are the overflow of the mochin. Then, at the time of the passing, R' Michel z"l was greatly aroused, and he said before all the people, his household, and so forth: You are witnesses, and my father, the departed, is also a witness — the deceased was lying before them — that I now take leave forever from the evil inclination; from now on I have no dealings with it at all — 'You are witnesses, and Father is a witness, that I am taking leave of the yetzer hara; I have no further business with it!' There was then a great arousal, and the next day the putting on of tefillin took place with great arousal. From all this Rabbi Simcha was greatly aroused. Afterwards he traveled and came home, and then his wife, Mrs. Feiga, conceived Rabbeinu z"l.
## Segment 14
נראה לעניות דעתי, המעתיק האחרון, שיש בסיפור הזה להבין הידוע, שכל פעם שנולד לר׳ יצחק הנ״ל בן היה בא לראותו והבן היה מסתלק; ובלדת ר׳ מיכל, אשת ר׳ יצחק הפצירה בו ליתן לו להישאר בחיים. ור׳ יצחק הלך לראותו, ואמר לתינוק: הלוא היו הרבה יותר נאה ממך, ואף על פי כן ר׳ מיכל נשאר בחיים. ועל פי הכתוב כאן יש לומר שר׳ יצחק היה רוצה להביא בעצמו את נשמת רבנו לעולם. עד כאן.
אות ו
It appears, in my humble opinion, to the last copyist, that there is something to understand in this story regarding the known tradition: every time a son was born to the aforementioned R' Yitzchak, he would come to see him and the son would depart. When R' Michel was born, R' Yitzchak's wife begged him to allow the child to remain alive. R' Yitzchak went to see him and said to the infant: Behold, there were many more beautiful than you. Nevertheless, R' Michel remained alive. According to what is written here, one may say that R' Yitzchak wished to bring the neshamah of Rabbeinu himself into the world. End quote.
Entry Vav
## Segment 15
שייך לחיי מוהר״ן סימן ק״ד. שמעתי מאנשי שלומנו: פעם אחת היה מוהרנ״ת מדבר ביחד עם אנשי אדמו״ר ז״ל בחיים חיותו, מגודל נוראות קדושת אדמו״ר ז״ל. והלכה דרך שם המפורסמת פייגה, אם רבנו ז״ל, ושמעה איך מדברים מקדושת אדמו״ר ז״ל. ענתה ואמרה להם: אספר לכם איזה רבי יש לכם, ותדעו קדושתו וקדושת נשמתו. הנה בעלי הצדיק ר׳ שמחה נסע פעם אחת לדרכו, ויתמהמה שם כשתי שבועות, ואמר לי שעל שבת קודש יבוא לביתו.
This belongs to Chayay Moharan, section 104. I heard from Anash: once Moharnat was speaking together with men of Admor z"l during his lifetime, about the greatness of the awesome holiness of Admor z"l. The renowned Feiga, mother of Rabbeinu z"l, passed by there and heard them speaking of the holiness of Admor z"l. She answered and said to them: I will tell you what kind of rebbe you have, and you will know his holiness and the holiness of his neshamah. My husband, the tzaddik R' Simcha, once traveled on his way and delayed there about two weeks. He told me that he would come home for the holy Shabbos.
## Segment 16
ועל אותו השבת שאמר לי שיבוא, עמדתי קודם אור הבוקר ללוש החלות הקדושות על שבת קודש. ובעת הפרשת החלה חיפשתי לראות באיזה מקום הוא, כדי לדעת אם יבוא על שבת קודש לביתו — כי היא היתה כאחת הנביאות, כידוע אשר אחיה, הרב הקדוש רבי ברוך ממעז׳בוז ז״ל, קרא אותה בשם נביאה, ואחיה הקדושים, רבי ברוך ורבי אפרים מסדילקוב, היה להם דרך ארץ גדול מפניה — ולא ראיתי אותו. וכן אחר כך, כשעשיתי איזה דבר על שבת קודש, חיפשתי אותו גם כן ולא מצאתיו; וכן כמה פעמים. והלילה היה ליל טבילה, והתיישבתי אם לילך לטבול, והלכתי לטבול, וחיפשתי גם כן ולא מצאתיו. ובעת הדלקת הנרות לכבוד שבת קודש, גם כן חיפשתי ולא ראיתיו; ומנהגה היה להדליק נרות לכבוד שבת קודש שעות הרבה קודם הזמן.
On that Shabbos for which he told me he would come, I rose before the light of morning to knead the holy challahs for the holy Shabbos. At the time of separating challah I searched to see in which place he was, in order to know whether he would come home for the holy Shabbos — for she was like one of the prophetesses, as is known, for her brother, the holy Rav Rabbi Baruch of Mezhibuzh z"l, called her by the title prophetess, and her holy brothers, Rabbi Baruch and Rabbi Ephraim of Sudilkov, had great derech eretz before her — and I did not see him. Afterwards too, when I did something for the holy Shabbos, I searched for him also and did not find him; and so several times. That night was the night of immersion, and I considered whether to go and immerse. I went to immerse, and searched again and did not find him. At the time of lighting the candles in honor of the holy Shabbos, I also searched and did not see him; and her custom was to light candles in honor of the holy Shabbos many hours before the time.
## Segment 17
ואחר הדלקת הנרות שכבתי על מיטתי, מחמת גודל הצער, ונתנמנמתי. ובאה אלי אמי הצדקת אדיל, עם כל האמהות, שרה רבקה רחל לאה, ואמרו לי: אל תצטערי, כי בעלך יבוא עוד היום, ערב שבת קודש, לביתו! ולקחו אותי והוליכוני לחדר הנשמות. וראיתי נשמה אשר אורה גדול מאד, ושאלתי אותן: מי זאת הנשמה? ואמרו לי: זאת היא נשמת זקנך הבעל שם טוב ז״ל. ואחר כך הוליכוני להלן יותר, וראיתי נשמה אשר אורה היה גדול מאד מאד בלי שיעור, ושאלתי אותן: מי היא הנשמה הזאת? ואמרו לי: נשמה זו רוצים ליתן לך, וכו׳ וכו׳. ותיכף הקיצותי, ובעלי בא מדרכו לביתו. ושאלתי אותו: מה זאת שחיפשתי אותך ולא ראיתיך בשום מקום? והשיב לי וכו׳ וכו׳: ביום ששי בבוקר נסע בדרכו, והיה רחוק ממעז׳בוז׳ ערך חמש עשרה פרסאות, ותעה על הדרך כל היום; ולעת ערב הביט — והנה הוא קרוב לעיר מעז׳בוז׳. ונתפלא מאד, ובא לביתו בעוד היום גדול. ובאותו הלילה, שהיה ליל טבילתי, נתעברתי עם בני, אשר הוא הרבי שלכם. ומעתה תוכלו לידע גדולת הרבי שלכם וגדולת נשמתו.
After lighting the candles, I lay on my bed because of the greatness of the distress, and I dozed. My righteous mother, Adil, came to me, together with all the matriarchs, Sarah, Rivkah, Rachel, and Leah, and they said to me: Do not be distressed, for your husband will yet come home today, Erev Shabbos Kodesh! They took me and led me to the chamber of souls. I saw a neshamah whose light was very great, and I asked them: Whose neshamah is this? They told me: This is the neshamah of your grandfather, the Baal Shem Tov z"l. Afterwards they led me farther in, and I saw a neshamah whose light was very, very great, without measure. I asked them: Whose neshamah is this? They told me: This neshamah they wish to give to you, and so forth. Immediately I awoke, and my husband came home from his journey. I asked him: What is this, that I searched for you and did not see you anywhere? He answered me, and so forth: on Friday morning he had traveled on his way, and he was about fifteen parasangs away from Mezhibuzh. He wandered on the road the entire day; toward evening he looked, and behold, he was near the city of Mezhibuzh. He was greatly astonished, and came home while it was still full day. That night, which was my night of immersion, I conceived my son, who is your rebbe. From now on you can know the greatness of your rebbe and the greatness of his neshamah.
## Segment 18
כבר מבואר לעיל איך שרבי שמחה היה בדרך ונתעה, ואיך שאשתו פייגה היה לה צער, וחיפשה אותו בכל מה שעשתה לכבוד שבת ולא מצאה אותו, והיתה בצער מאד. ובא אצלה כמה פעמים רשב״י זי״ע וניחם אותה ואמר לה: הבעל דבר הניח עצמו לאורך ולרוחב שלא להניח הנשמה — נשמת רבנו ז״ל — בזה העולם; ואני נשתטחתי ובכיתי לפני השם יתברך עד שפעלתי שהנשמה תלך בזה העולם. ופעם אחת אמר לה רשב״י בזה הלשון: גם אני צריך להנשמה בזה העולם. וכן בא אצלה הבעל שם טוב וסיפר לה איך שהקטרוג היה, שהנשמה לא תרד לזה העולם; רק רשב״י טרח הרבה ופעל שהנשמה תרד בזה העולם.
אות ז
It is already explained above how Rabbi Simcha was on the road and became lost, and how his wife Feiga had distress and searched for him in everything she did in honor of Shabbos, and did not find him, and she was in very great distress. Rashbi, may his merit protect us, came to her several times, comforted her, and said to her: the ba'al davar stretched himself at length and width not to allow the neshamah — the neshamah of Rabbeinu z"l — into this world; and I prostrated myself and wept before Hashem Yisbarach until I effected that the neshamah should go into this world. Once Rashbi said to her in this language: I too need this neshamah in this world. The Baal Shem Tov also came to her and told her how the accusation had been, that the neshamah should not descend to this world; only Rashbi labored greatly and effected that the neshamah descend to this world.
Entry Zayin
## Segment 19
שמעתי מהרב ר׳ חיים זוננפלד ז״ל — רבי יוסף חיים רבה של ירושלים — שרבנו ז״ל, בעת שהיה עדיין קטן ולמד אצל המלמד שקורין דרדקי, פעם אחת בכה. ושאלו אביו מדוע הוא בוכה, וענה: מפני שהמלמד הכה אותי. ושאל את המלמד מדוע הכה אותו, וענהו: מפני שבין הברכות שאמר לא אמר ברכת שלא עשני גוי. ושאלו אותו: מדוע לא בירכת ברכת שלא עשני גוי? ענה ואמר שכבר אמר תיכף אחר נטילת ידים. שאלהו: מדוע בירכת תיכף אחר נטילת ידים ולא בסדר הברכות? ענה ואמר שעל פי הגמרא נסתדר סדר הברכות על פי הקדמת עשייתן; למשל, בעת שמלביש את עצמו — מלביש ערומים וכו׳. ואצלו מובן שכיוון שתיכף שקם נוטל ידיו, אם כן זה קודם לכל הברכות לברך שלא עשני גוי, שגוי אינו נוטל ידיו. אם כן זו צריכה להיות הברכה הראשונה — דיא ערשטע ברכה, אז מען איז ניט קיין גוי — הברכה הראשונה היא שאיננו גוי. ומאנ״ש לא שמעתי כלל הסיפור הזה, וכן יש בענין אחד בהפרפראות לחכמה מהרב מטשערין, שסיפר בשם העולם שמספרין בשם רבנו ז״ל, והוא לא שמע זאת מאנ״ש. עד כאן.
אות ח
I heard from Rav R' Chaim Sonnenfeld z"l — Rabbi Yosef Chaim, Rav of Yerushalayim — that when Rabbeinu z"l was still small and learned with the melamed called dardaki, he once cried. His father asked him why he was crying, and he answered: because the melamed struck me. He asked the melamed why he struck him, and the melamed answered him: because among the blessings that he said, he did not say the blessing 'Who did not make me a non-Jew.' He asked him: Why did you not bless the blessing 'Who did not make me a non-Jew'? He answered and said that he had already said it immediately after netilas yadayim. He asked him: Why did you bless it immediately after netilas yadayim and not in the order of the blessings? He answered and said that according to the Gemara, the order of the blessings was arranged according to the precedence of their performance; for example, when a person clothes himself, he says 'Who clothes the naked,' and so forth. For him it was understood that since immediately when he rises he washes his hands, this precedes all the blessings, namely to bless 'Who did not make me a non-Jew,' for a non-Jew does not wash his hands. Therefore this must be the first blessing — 'the first blessing, that one is not a non-Jew.' The first blessing is that we are not non-Jews. From Anash I did not hear this story at all; likewise, there is a matter in Parpara'os LeChochmah by the Rav of Tcherin, who related in the name of what the world says in Rabbeinu z"l's name, and he did not hear it from Anash. End quote.
Entry Ches
## Segment 20
שייך לחיי מוהר״ן סימן צ״א. אור ליום י״ד שבט תק״ע, ברסלב. סיפר שחלם לו בלילה של אתמול חלום משונה, שלא חלם לו חלום מימיו כזה. כי חלם לו אות וכו׳, ויש בזה מעשה שלימה ולא סיפר וכו׳. היה אדם גדול מאש והיה יודע, אך שכח. גם נתנו לו מלבוש והזהירו אותו שלא יסיר המלבוש בשום פעם. גם הזהירו אותו שיסיר בתי השוקיים — שקורין זאקען — שהוא לבוש בהם. אך אינו משגיח על חלומות. גם היה אבל לפניהם על ענין חלישותו, וסיפר להם כל ענין החולאת שלו, של ההוסט, שכואב לו צד הגוף וכו׳, והייתי שמח מאד אז.
אות ט
This belongs to Chayay Moharan, section 91. The night preceding the fourteenth of Shevat, 5570, Breslov. He related that the previous night he had dreamed a strange dream, such as he had never dreamed in all his life. For he dreamed to himself a letter, and so forth, and there is in this a complete story, but he did not tell it, and so forth. There was a great man of fire, and he knew, but forgot. They also gave him a garment and warned him never to remove the garment at any time. They also warned him to remove the stockings — called zaken — which he was wearing. Yet he pays no attention to dreams. He also had mourning before them concerning the matter of his weakness, and he told them the whole matter of his illness, of the cough, that the side of his body hurt him, and so forth. I was very happy then.
Entry Tes
## Segment 21
שייך לחיי מוהר״ן סימן צ״ו. בענין השופר של רבנו ז״ל: אחר שהלך רבנו ז״ל וסיפר מההתעוררות שנתעורר על ידי השופר ששמע ביום א׳ אלול, נכנסה בתו אחר כך ואמרה לו: אבי, סמוך היה לי התעוררות גדולה מתקיעת השופר היום, כמובא המעשה בשיחות הר״ן. ורבנו ז״ל אמר על זה תורה בליקוטי מוהר״ן סימן קמ״א, המתחיל: אם יזכה שירגיש כאב חטאיו. וזאת התורה, והתפילה שעליה בליקוטי תפילות סימן פ״ה, שייכים לאלול.
This belongs to Chayay Moharan, section 96. Concerning the shofar of Rabbeinu z"l: after Rabbeinu z"l went and told of the arousal that had been awakened in him through the shofar he heard on the first day of Elul, his daughter entered afterward and said to him: Father, nearby I had a great arousal from the blowing of the shofar today, as the story is brought in Sichos HaRan. Rabbeinu z"l said a Torah about this in Likkutay Moharan, section 141, beginning, 'If one merits to feel the pain of his sins.' This Torah, and the prayer upon it in Likkutay Tefilos, section 85, belong to Elul.
## Segment 22
ואחר שסיפר רבנו ז״ל ההתעוררות הנ״ל שהיה לו וכו׳, התמרמר מוהרנ״ת ונתנמנם, וחלם לו שעוסק עם רבנו ז״ל בתורה י׳, ואלה המשפטים, והיה לו התעוררות רב, ובפרט בדיבור המובא שם: בתרועה דאיהי רוחא אתעביר אל אחר וכו׳. וכשבא לרבנו ז״ל סיפר אז רבנו ז״ל החלום שחלם: שרצה לשמוע קול שופר, ושמע שבאיזה בית מזמרים ומנגנים ומרקדים בקול גדול. ואמר רבנו ז״ל: הלא טוב ליכנס לכאן לשמוע קול שופר. וענה אחד ואמר: הלא זה מרומז בספרכם בליקוטי מוהר״ן סימן יו״ד, שמצות שופר היא בחינת המחאת כף וריקודין. כי זאת התורה מדברת מהמחאת כף וריקודין, ומבואר שם מאמר הזוהר: בתרועה דאיהי רוחא מתעביר אל אחר, ועל ידי זה זוכין להמחאת כף וריקודין. נמצא מבואר שתרועה, שהוא קול שופר, היא בחינת המחאת כף וריקודין וכו׳. ונענע לו רבנו ז״ל ראשו, שכן הוא האמת. עיין בחיי מוהר״ן, שמובא זאת המעשה.
After Rabbeinu z"l related the aforementioned arousal that he had, and so forth, Moharnat became embittered and dozed. He dreamed that he was engaged with Rabbeinu z"l in Torah 10, 'And these are the ordinances,' and he had great arousal, especially in the statement brought there: 'with the teruah, which is ruach, another god is removed,' and so forth. When he came to Rabbeinu z"l, Rabbeinu z"l then told the dream that he had dreamed: he wished to hear the sound of the shofar, and he heard that in some house they were singing, playing music, and dancing with a loud voice. Rabbeinu z"l said: Is it not good to enter here to hear the sound of the shofar? Someone answered and said: This is alluded to in your book, in Likkutay Moharan, section 10, that the mitzvah of shofar is an aspect of clapping hands and dancing. For that Torah speaks of clapping hands and dancing, and there the statement of the Zohar is explained: with the teruah, which is ruach, another god is removed; and through this one merits clapping hands and dancing. It is thus explained that teruah, which is the sound of the shofar, is an aspect of clapping hands and dancing, and so forth. Rabbeinu z"l nodded his head to him, that this is the truth. See Chayay Moharan, where this story is brought.
## Segment 23
ובעת שסיפר רבנו ז״ל זה החלום היו אז אצלו ר׳ נתן, ר׳ נפתלי, ר׳ שמעון, ר׳ שמואל אייזיק ור׳ יודיל. ורצה ר׳ נתן לספר לרבנו ז״ל החלום שחלם לו, שעוסק עם רבנו ז״ל בתורה י׳ כנ״ל; ובין כך יצאו אלו הקודמים. והשיב לו רבנו ז״ל: אתה אינך צריך לספר, אני בעצמי יודע; כי הלא אתה הוא שענית ואמרת הראיה שתרועה אתעביר וכו׳ כנ״ל. ואז סיפר לו גמר החלום שענה אחר ואמר, כי מקודם לא סיפר רק שרצה ליכנס לבית לשמוע וכו׳. ואחר כך, כשדיבר אליו מוהרנ״ת כנ״ל, סיפר לו גמר החלום, שענה אחד ואמר וכו׳.
At the time when Rabbeinu z"l told this dream, R' Noson, R' Naftali, R' Shimon, R' Shmuel Isaac, and R' Yudil were then with him. R' Noson wanted to tell Rabbeinu z"l the dream he had dreamed, that he was engaged with Rabbeinu z"l in Torah 10, as above; meanwhile those earlier men went out. Rabbeinu z"l answered him: You do not need to tell; I myself know, for you were the one who answered and said the proof, that the teruah removes, and so forth, as above. Then he told him the end of the dream, that another answered and said this, for previously he had told only that he wanted to enter the house to hear, and so forth. Afterwards, when Moharnat spoke to him as above, he told him the end of the dream, that one answered and said, and so forth.
## Segment 24
והנה היה להם התעוררות רב מאד מהשופר של רבנו ז״ל. ואחר כך לקח אותו ר׳ נתן ז״ל, והיה תוקע בו לעצמו כל חודש אלול; ורק בראש השנה נתן השופר להקיבוץ לתקוע. ודווקא ר׳ מאיר לייב בלעכער היה תוקע עליו. ואחר פטירת מוהרנ״ת ז״ל לקח את השופר ר׳ יצחק בן מוהרנ״ת ז״ל; וכשנסע לארץ הקדושה לקח את השופר אתו לצפת עיר הקודש, ונשאר בצפת. וכן נשאר בצפת חלאט וחגורה של רבנו ז״ל.
אות י
They had very great arousal from the shofar of Rabbeinu z"l. Afterwards R' Noson z"l took it and would blow it for himself during the entire month of Elul; only on Rosh Hashanah did he give the shofar to the kibbutz to blow. Specifically R' Meir Leib Blecher would blow it. After the passing of Moharnat z"l, R' Yitzchak, son of Moharnat z"l, took the shofar; and when he traveled to the Holy Land, he took the shofar with him to Tzefas, the holy city, and it remained in Tzefas. Likewise, a khalat and belt of Rabbeinu z"l remained in Tzefas.
Entry Yud
## Segment 25
שייך לחיי מוהר״ן סימן קט״ז. שמעתי מאנ״ש, שבעת ששמעו שיוצאות הגזירות מן הניקריטין, ואז היו כולם מרעישין עולמות על זה, ורבנו עסק הרבה בענין זה ואמר על זה כמה תורות, וכמובא בחיי מוהר״ן. ורבנו ז״ל אמר אז התורה י׳, ואלה המשפטים, שהעצה על זה היא ריקודין והמחאת כף, הממתיקין הדינין. ושאל אז הרה״צ הגאון ר׳ דוד צבי ז״ל, חותנו של מוהרנ״ת ז״ל, את מוהרנ״ת ז״ל: מה אומר הרבי שלכם שיעשו בשביל הניקריטין? כי הוא היה הרב הכולל מכל המדינות, וציווה שירבו בתחינות ובקשות כנהוג. והשיב לו מוהרנ״ת ז״ל שרבנו אומר עצה על זה: ריקודין והמחאת כף — ער הייסט גאר טאנצין.
This belongs to Chayay Moharan, section 116. I heard from Anash that when they heard that the decrees concerning the recruits were coming out, everyone was storming worlds over this. Rabbeinu engaged greatly with this matter and said several Torahs about it, as is brought in Chayay Moharan. Rabbeinu z"l then said Torah 10, 'And these are the ordinances,' that the counsel for this is dancing and clapping hands, which sweeten the judgments. The righteous Gaon R' Dovid Tzvi z"l, father-in-law of Moharnat z"l, then asked Moharnat z"l: What does your rebbe say should be done for the recruits? For he was the general rav of all the provinces and had commanded that people increase supplications and requests, as is customary. Moharnat z"l answered him that Rabbeinu says the counsel for this is dancing and clapping hands — 'He commands nothing less than dancing.'
## Segment 26
ענה ואמר: גם לי ישר בעיני שצריכין כך — מיר געפעלט אויך אזוי — וציווה אז גם כן לאנשיו שיעשו ריקודין וכו׳. והדמעות והבכיות שיצאו מן הריקודין אי אפשר לספר.
He answered and said: It also appears right in my eyes that this is what must be done — 'I also like this.' He then commanded his own people as well that they should make dances, and so forth. The tears and weeping that came forth from the dancing cannot be told.
## Segment 27
ועל פי פשוט מובן, כי רק בתחינות ובקשות עלולים ליפול לעצבות וחולשה מזה; וכל עיקר הדינים והרעות נעשים על ידי העצבות. ואם כן, כשנוטים לעצבות, אדרבה, יתגברו הדינים יותר ויותר חס ושלום. ועל כן העצה היא לשבר העצבות על ידי הריקודין, וממילא נשבר ונמתק הדין הבא על ידי העצבות; וממילא נפתח הלב לבקש מהשם יתברך כנ״ל, ונמתקין הדינין, מלבד הסודות הגדולות שיש בכל דברי רבנו ז״ל.
According to the simple meaning, this is understood: with supplications and requests alone, one is liable to fall into sadness and weakness from it; and the essence of the judgments and evils is made through sadness. If so, when one inclines toward sadness, on the contrary, the judgments become stronger and stronger, God forbid. Therefore the counsel is to break sadness through dancing; automatically the judgment that comes through sadness is broken and sweetened. Automatically the heart opens to ask from Hashem Yisbarach, as above, and the judgments are sweetened — besides the great secrets that are contained in all the words of Rabbeinu z"l.
## Segment 28
תוספת מאת המתרגם — סיכום: פתיחת הקונטרס מדגישה תפילה פשוטה הנמסרת להשם יתברך, תיקון נשמות הקשור באומן, יראת תלמיד כלפי רבו, והופעת נשמת רבנו ז״ל דרך מסירותם ותפילתם של צדיקים קדומים. לאחר מכן מובאות שיחות על גודל כוחו של רבנו לעשות טובה לבעל בחירה, על סוד מולדתו, ועל עבודת חצות, שופר, ריקודין והמחאת כף כהמתקת דינים.
Translator’s Addition — Summary: The opening of the kuntres emphasizes simple prayer handed over to Hashem Yisbarach, the repair of souls connected with Uman, a disciple’s awe before his rebbe, and the descent of Rabbeinu z"l’s neshamah through the self-sacrifice and prayers of earlier tzaddikim. It then brings teachings concerning Rabbeinu’s power to do good for a ba’al bechirah, the mystery of his birth, and the avodah of Chatzos, shofar, dancing, and clapping hands as the sweetening of judgments.
## Segment 29
תוספת מאת המתרגם — תרשים: א״ב ותפילה פשוטה → מסירת התפילה להשם יתברך → כוח הצדיק לתקן נשמות → נשמת רבנו יורדת לעולם → שופר, ריקודין והמחאת כף → שבירת עצבות והמתקת דינים.
אות יא
Translator’s Addition — Diagram: Alef-beis and simple prayer → handing prayer to Hashem Yisbarach → the tzaddik’s power to repair souls → Rabbeinu’s neshamah descends to the world → shofar, dancing, and clapping hands → breaking sadness and sweetening judgments.
Entry Yud-Alef
## Segment 30
שייך לחיי מוהר״ן סימן קט״ז. כשהשיא רבינו ז״ל את בתו שרה׳קע במעדוועדיווקא, נשאר שם עד אחר פסח — החתונה הייתה בראש חודש ניסן — ומוהרנ״ת נשאר שם עם רבינו ז״ל.
This belongs to Chayay Moharan, section 116. When Rabbeinu z"l married off his daughter Sarah’ke in Medvedivka, he remained there until after Pesach — the wedding was on Rosh Chodesh Nissan — and Moharnat remained there with Rabbeinu z"l.
## Segment 31
וביקש מוהרנ״ת רשות מרבינו ז״ל לשבת על שולחנו בשעת הסדר, ומיאן רבינו ז״ל, כי דרכו הייתה לשבת בסדר רק עם בני ביתו. וישב מוהרנ״ת לבדו, ומיהר עריכת הסדר אצלו; וכשגמר הלך לבית רבינו ז״ל. ובא לשם כשרבינו ז״ל אמר הפסוק ״שפוך חמתך על הגויים״ ופתח הדלת כנהוג. ונכנס בחשאי לפנים, וראה את רבינו ז״ל; ותמיד היה מוהרנ״ת נהנה מזה, שראה פעם אחת את רבינו ז״ל בשעת הסדר.
אות יב
Moharnat asked Rabbeinu z"l for permission to sit at his table at the time of the seder, but Rabbeinu z"l refused, for his way was to sit at the seder only with the members of his household. Moharnat sat by himself and hurried the arrangement of his seder; when he finished, he went to the house of Rabbeinu z"l. He came there when Rabbeinu z"l was saying the verse, “Pour out Your wrath upon the nations,” and opening the door as is customary. He entered quietly inside and saw Rabbeinu z"l; and Moharnat always took pleasure from this, that one time he saw Rabbeinu z"l at the time of the seder.
Entry Yud-Bais
## Segment 32
שייך לחיי מוהר״ן סימן קי״ז. רבינו ז״ל השיא את בתו מרים לר׳ פנחס, בנו של הרב מוואלטשיסק, והחתונה הייתה בוואלטשיסק. לכבוד החתונה באו אורחים רבים ונשארו שם לשבת. והעיר הייתה קטנה מאוד, והיה שם בית מרחץ קטן, והיה דוחק גדול בערב שבת.
This belongs to Chayay Moharan, section 117. Rabbeinu z"l married off his daughter Miriam to R’ Pinchas, son of the Rav of Valtshisk, and the wedding was in Valtshisk. In honor of the wedding, many guests came and remained there for Shabbos. The town was very small, and there was a small bathhouse there, and on erev Shabbos there was great crowding.
## Segment 33
ושאל מוהרנ״ת את רבינו ז״ל אם אפשר לסמוך על הטבילה שטבל בבוקר קודם התפילה, כי עכשיו הדוחק גדול מאוד, ואי אפשר להשגיח על הבגדים כראוי — כידוע, רבינו ז״ל הקפיד מאוד על שמירת הבגדים. אמר לו רבינו ז״ל: צריכים כן ללכת, ולהשגיח דווקא היטב.
אות יג
Moharnat asked Rabbeinu z"l whether he could rely on the immersion he had immersed in the morning before prayer, since now the crowding was very great and it was impossible to watch over the garments properly — for it is known that Rabbeinu z"l was very exacting about guarding the garments. Rabbeinu z"l said to him: One must indeed go, and be careful specifically and well.
Entry Yud-Gimmel
## Segment 34
שייך לחיי מוהר״ן סימן קכ״ו. רבינו ז״ל אמר לענין גדולת הדבר להיות אצלו בראש השנה, שהקיבוץ אצלו גדול כל כך, שאפילו אם יהיה בהיכל קן ציפור — שהוא היכל המשיח, העליון מכל ההיכלות — יניח את ההיכל הזה וירד להתפלל בראש השנה עם הקיבוץ שלו: אפילו מהיכל קן ציפור וועל איך אראפ גיין דאווענען מיטן קיבוץ. עד כאן.
אות יד
This belongs to Chayay Moharan, section 126. Rabbeinu z"l said, concerning the greatness of the matter of being with him on Rosh Hashanah, that the kibbutz with him is so great that even if he would be in Haichal Kan Tzippor — the Chamber of the Bird’s Nest, which is the chamber of Mashiach, the highest of all the chambers — he would leave that chamber and descend to pray on Rosh Hashanah with his kibbutz: “Even from Haichal Kan Tzippor I will go down to daven with the kibbutz.” Until here.
Entry Yud-Daled
## Segment 35
רבינו ז״ל אמר שענין ראש השנה, שמתקבצים אליו על ציונו הקדוש, גדול מאוד וחביב בעיניו מאוד; ואמר שאפילו מהיכל קן ציפור שבגן עדן — היינו היכל המשיח — יבוא לקיבוץ על ראש השנה להתפלל עמהם יחד. היינו שזה חשוב בעיניו יותר, וכמו שרואים אצל השם יתברך בעצמו, שמניח כל העליונים ומשכין שכינתו בתחתונים, בבחינת: ואבית תהילה מגושי עפר, מקרוצי חומר, והיא תהילתך; וצדיקי שכיחי יתיר בהאי עלמא בתר דאסתלקו וכו׳. עד כאן.
אות טו
Rabbeinu z"l said that the matter of Rosh Hashanah, when they gather to him at his holy tziyun, is very great and very beloved in his eyes. He said that even from Haichal Kan Tzippor in Gan Eden — that is, the chamber of Mashiach — he would come to the kibbutz on Rosh Hashanah to pray together with them. This means that it is more important in his eyes; and so we see with Hashem Yisbarach Himself, that He leaves all the upper beings and causes His Shechinah to dwell among the lower beings, in the aspect of: “You desired praise from clods of dust, from creatures of matter, and this is Your praise”; and tzaddikim are found in this world more after their passing, etc. Until here.
Entry Tes-Vav
## Segment 36
שייך לחיי מוהר״ן סימן קע״א. עוד אמר, שהספר הגנוז גדול — כמובא בחיי מוהר״ן מזה באריכות, שהוא עין לא ראתה, וששום בריאה אינה יודעת אפילו דבר משם, רק משיח יאמר עליו פירוש וכו׳ — והספר הנשרף גדול; אבל הראש השנה שלי גדול עוד יותר, כמו שאמר שאין דבר גדול מזה — קיין גרעסערס דערפון איז ניטא — היינו להיות אצלו על ראש השנה. בזה הלשון: וויא דער ספר הגנוז איז גרויס, דער ספר הנשרף איז גרויס, מיין ראש השנה איז נאך גרעסער.
This belongs to Chayay Moharan, section 171. He further said how great the hidden book is — as is brought at length in Chayay Moharan, that “no eye has seen it,” and that no creature knows even one thing from there; only Mashiach will say a commentary on it, etc. — and that the burned book is great. But my Rosh Hashanah is greater still, as he said that there is nothing greater than this — “there is nothing greater than this” — meaning, to be with him on Rosh Hashanah. In these words: “As the hidden book is great, and the burned book is great, my Rosh Hashanah is greater still.”
## Segment 37
עוד אמר: אלמלא הראש השנה שלו, היה העולם נעשה תוהו ובוהו — ווען ניט מיין ראש השנה, וואלט די וועלט געוואָרן תוהו ובוהו. עד כאן.
אות טז
He also said: Were it not for his Rosh Hashanah, the world would become tohu vavohu — “If not for my Rosh Hashanah, the world would become tohu vavohu.” Until here.
Entry Tes-Zayin
## Segment 38
רבינו ז״ל אמר: רציתי שיהיה לי קיבוץ שלי בארץ ישראל — ובלאו הכי איך וואלט געוואָלט האבן מיינס א קיבוץ אין ארץ ישראל. עד כאן.
אות יז
Rabbeinu z"l said: I wanted to have my own kibbutz in Eretz Yisrael — “and in any case, I would have wanted to have a kibbutz of my own in Eretz Yisrael.” Until here.
Entry Yud-Zayin
## Segment 39
שייך לחיי מוהר״ן סימן רכ״ה. תיכף אחר סתימת הגולל של רבינו הקדוש, אמר ר׳ נתן שאפשר כבר לקיים העצה של רבינו הקדוש בענין השתטחות על קברו הקדוש. ואמרו כולם תיכף העשרה מזמורי תהלים הידועים.
אות יח
This belongs to Chayay Moharan, section 225. Immediately after the closing of the grave of Rabbeinu HaKadosh, R’ Noson said that it was already possible to fulfill the counsel of Rabbeinu HaKadosh regarding prostration upon his holy grave. Immediately, all of them recited the known ten chapters of Tehillim.
Entry Yud-Ches
## Segment 40
שייך לחיי מוהר״ן סימן ר״צ, בהשמטה. בעת שנסע רבינו בהעלם ובהסתר, פעם אחת בא לאיזה כפר קודם תפילת שחרית, וביקש חדר להתפלל. בעל הבית הבין שזה איש פלא, וציווה למשרתו שיעשה איזו סעודה עבור רבינו ז״ל. בעל הבית כיבד את רבינו ז״ל מאוד, ואחר כך ערך את השולחן לפני רבינו ז״ל, ובעת הסעודה קבל לפני רבינו ז״ל על מצבו ומצוקתו בפרנסתו. והשיב לו רבינו ז״ל: שיהיה טוב, רק שלא תהיה שוטה — נאר זאלסט קיין נאר ניט זיין — ונסע לדרכו.
This belongs to Chayay Moharan, section 290, in the omissions. When Rabbeinu was traveling hidden and concealed, one time he came to a certain village before Shacharis and asked for a room in which to pray. The householder understood that this was a wondrous man, and commanded his servant to prepare some meal for Rabbeinu z"l. The householder honored Rabbeinu z"l very much, and afterward arranged the table before Rabbeinu z"l. During the meal he complained before Rabbeinu z"l about his condition and the straits of his livelihood. Rabbeinu z"l answered him: It will be good, only do not be a fool — “only, do not be a fool” — and he traveled on his way.
## Segment 41
ובעוד איזה ימים בא אדון אחד לקרעטשמע, והוצרך לצאת לצרכיו. ויצא אחורי הקרעטשמע, ושכח שם הבייגארטעל, ארנק החגור, עם הכסף — ששים אלף זהובים — ונסע לדרכו. בין כך הוצרך בעל הבית מן הקרעטשמע גם כן לפנות, והלך אחורי הקרעטשמע, ונזדמן שבא למקום שהיה האדון הנ״ל, ומצא את הבייגארטעל עם הכסף. לקחו והביאו לביתו וטמנו בתיבה שלו. והאדון הנ״ל, כשנסע כמה ווערסט, פרסאות, נזכר ששכח הבייגארטעל עם הכסף, ובא לקרעטשמע ושאל את הערלים אם אולי מצאו את הגארטעל עם המעות. אמרו שאינם יודעים. ואמר בעל הבית אליו: אני יצאתי אחריך ומצאתי את הגארטעל עם המעות, והחזירו לאדון הנ״ל.
Within a few days, a certain nobleman came to the tavern and needed to go out for his needs. He went behind the tavern, and there forgot the beygartel, the belted purse, with the money — sixty thousand gold coins — and traveled on his way. Meanwhile the householder of the tavern also needed to relieve himself. He went behind the tavern, and it happened that he came to the place where the nobleman had been. He found the beygartel with the money, took it, brought it into his house, and hid it in his chest. When the nobleman had traveled several versts, he remembered that he had forgotten the beygartel with the money, and he came to the tavern and asked the non-Jews whether perhaps they had found the gartel with the money. They said that they did not know. The householder said to him: I went out after you and found the gartel with the money, and he returned it to the nobleman.
## Segment 42
ורצה האדון לנסוע לדרכו, ובתוך כך הוצרך עוד פעם לילך לעשות צרכיו, והלך אחורי הקרעטשמע, ושכח עוד הפעם את הבייגארטעל עם הכסף, ונסע לדרכו. אחר כך הוצרך בעל הבית גם כן לעשות צרכיו, ומצא עוד הפעם את הבייגארטעל עם המעות; וכעת לקחו והטמין אותו היטב. באמצע הדרך נזכר האדון עוד הפעם, וחזר ובא לקרעטשמע ושאל את הערלים אם מצאו המעות, ואמרו כולם שלא מצאו. לקח הערלים שהיו שם ועשה להם עינויים קשים, ולבעל הבית לא עשה כלום. אמרו לו הערלים: למה אינו חושד בבעל הבית? ענה האדון: על בעל הבית אני ערב שלא לקחו, כי אם היה לוקח אותו היה תיכף ומיד מחזיר לי, כמו מקודם. והשם יתברך עזר לו והצליח מאוד. אחר כך, כשרבינו ז״ל התפרסם, היה נוסע לברסלב וסיפר המעשה, ונתן מעות לאנשי שלומנו.
אות יט — א׳
The nobleman wanted to travel on his way, but meanwhile he again needed to go for his needs. He went behind the tavern, forgot the beygartel with the money a second time, and traveled on his way. Afterward the householder also needed to go for his needs, and he again found the beygartel with the money; this time he took it and hid it well. In the middle of the road the nobleman again remembered, returned to the tavern, and asked the non-Jews whether they had found the money. They all said that they had not found it. He took the non-Jews who were there and inflicted severe torments upon them; but to the householder he did nothing. The non-Jews said to him: Why do you not suspect the householder? The nobleman answered: I guarantee that the householder did not take it, for if he had taken it he would immediately have returned it to me, as before. Hashem Yisbarach helped him, and he prospered greatly. Afterward, when Rabbeinu z"l became known, he would travel to Breslov and tell the story, and he gave money to Anash.
Entry Yud-Tes — Alef
## Segment 43
שייך לחיי מוהר״ן סימן תקי״א. הלא ידוע מספר חיי מוהר״ן שרבינו ז״ל ידע מסופר אחד, צדיק גנוז, ורצה שכל אנשי שלומנו יהיו להם תפילין מזה הסופר, אך לא רצה אלא שיהיה באופן שלא ידע מזה שזה בכיוון. וביקש אחד — ספק לי אם היה זה ר׳ שמואל אייזיק או המגיד מטרוויצע — מרבינו שיודיע לו שמו ועירו, כדי שיעשה אצלו תפילין. והגיד לו רבינו ז״ל שהוא דר בביאלעסוועט.
This belongs to Chayay Moharan, section 511. It is known from the book Chayay Moharan that Rabbeinu z"l knew of one scribe, a hidden tzaddik, and wanted all Anash to have tefillin from this scribe; but he wanted it only in such a way that the scribe would not know that this was being done intentionally. One person requested — I am uncertain whether it was R’ Shmuel Isaac or the Maggid of Trovitsa — that Rabbeinu inform him of the scribe’s name and city, so that he could have tefillin made by him. Rabbeinu z"l told him that he lived in Bialasvet.
## Segment 44
ונסע הרב המגיד הנ״ל אצלו, ובא אליו לביתו ועשה עצמו כלא יודע, ושאל אותו מה הוא רוצה אצלו. והשיב לו: מאחר שהוא צריך לעשות תפילין, על כן רוצה שהוא יכתוב לו תפילין. והשיב לו שזה דבר קשה, מפני שהוא לוקח הרבה כסף וכו׳. והשיב לו שיתן לו כמה שהוא רוצה. ודחה אותו עוד בדחיות, והוא הסכים על הכל, עד שסוף כל סוף השיג אצלו תפילין.
The aforementioned Maggid traveled to him, came to his house, and made himself as though he did not know. The scribe asked him what he wanted from him. He answered that since he needed to make tefillin, he wanted him to write tefillin for him. The scribe answered that this was difficult, because he charged a great deal of money, etc. He answered that he would give him whatever he wanted. The scribe pushed him off with further deferrals, and he agreed to everything, until in the end he obtained tefillin from him.
## Segment 45
וכשבא בחזרה נתקנא בו ר׳ נתן ז״ל ורצה גם כן לעשות זאת, ושאל את עצמו גם כן על הסופר הנ״ל. ולבסוף חזר מזה, כי אמר שיש לו תפילין של רבינו ז״ל, וזה חשוב אצלו יותר. והמעשה היה כך: פעם אחת היה עם רבינו ז״ל בדרך — ובכוונה לא לקח עמו רבינו ז״ל את התפילין, כדי שילבש את התפילין של מוהרנ״ת ז״ל — וביקש את התפילין של מוהרנ״ת ז״ל והלבישם. אחר כך הלביש אותם מוהרנ״ת ז״ל. ועל כן היו התפילין שלו חשובים יותר מן התפילין של הסופר הצדיק הגנוז, שרבינו ז״ל העיד עליו גדולתו וחשיבות התפילין שלו.
אות יט — ב׳
When he came back, R’ Noson z"l became envious of him and wanted to do this as well, and he too made inquiries about the aforementioned scribe. In the end he withdrew from it, for he said that he had tefillin of Rabbeinu z"l, and this was more important to him. The story was as follows: once he was with Rabbeinu z"l on the road — and Rabbeinu z"l intentionally had not taken the tefillin with him, so that he would wear Moharnat z"l’s tefillin — and he asked for Moharnat z"l’s tefillin and put them on. Afterward Moharnat z"l put them on. Therefore his tefillin were more important than the tefillin of the hidden tzaddik-scribe, concerning whom Rabbeinu z"l had testified to his greatness and to the importance of his tefillin.
Entry Yud-Tes — Bais
## Segment 46
וכמו שפעם אחת, אחרי הסתלקות רבינו זצ״ל, ישבו בשבת הראשון תלמידי רבינו ז״ל יחד, ואמר ר׳ יודיל ז״ל שהוא ישב על הכיסא של רבינו ז״ל, מפני שירש את השטריימיל של רבינו ז״ל. והתעורר ר׳ נתן ז״ל ואמר שהוא ירש את המוחין של רבינו ז״ל, כי תפילין הם מוחין, ורבינו ז״ל לבש במכוון תפילין של מוהרנ״ת ז״ל כדי שהוא יקבל מוחין שלו.
And similarly, once after the passing of Rabbeinu ztz"l, on the first Shabbos, the disciples of Rabbeinu z"l sat together. R’ Yudil z"l said that he would sit on the chair of Rabbeinu z"l, because he had inherited the shtreimel of Rabbeinu z"l. R’ Noson z"l was aroused and said that he had inherited the mochin of Rabbeinu z"l, for tefillin are mochin, and Rabbeinu z"l had intentionally worn the tefillin of Moharnat z"l so that he should receive his mochin.
## Segment 47
ואמר אז מוהרנ״ת ז״ל הזמר של אזמר בשבחין בהתעוררות גדולה, כמו שנכתב כבר פעם אחת. וקפץ הרב המגיד מטרוויצע מעל השולחן ואמר: אני חשבתי שהוא ר׳ נתן, ולבסוף אני רואה שהוא רבינו ז״ל בעצמו.
אות יט — ג׳
Moharnat z"l then sang the zemir of Azamer Bishvachin with great arousal, as was already written once. The Maggid of Trovitsa jumped from above the table and said: I thought he was R’ Noson; in the end I see that he is Rabbeinu z"l himself.
Entry Yud-Tes — Gimmel
## Segment 48
שמעתי שאחר פטירת רבינו ז״ל, בשבת הראשון, היו תלמידי רבינו ז״ל בבית רבינו ז״ל. ואמר ר׳ יודיל שהוא ישב על הכיסא, כי יש לו השטריימל של רבינו ז״ל; וכן אמרו עוד אחרים. ענהו מוהרנ״ת ז״ל ואמר שהוא ישב על הכיסא, כי יש לו התפילין, המוחין. כי היו תפילין של רבינו ז״ל, מאחר שפעם אחת נסע עם רבינו בדרך, וביקש רבינו ז״ל שיתן לו את התפילין של רבינו תם שלו — דהיינו של מוהרנ״ת ז״ל — ולבש אותן רבינו ז״ל ואחר כך החזירן לו.
I heard that after the passing of Rabbeinu z"l, on the first Shabbos, the disciples of Rabbeinu z"l were in the house of Rabbeinu z"l. R’ Yudil said that he would sit on the chair, because he had the shtreimel of Rabbeinu z"l; and others said similarly. Moharnat z"l answered him and said that he would sit on the chair, because he had the tefillin, the mochin. For they were tefillin of Rabbeinu z"l, since once he traveled with Rabbeinu on the road, and Rabbeinu z"l asked him to give him his Rabbeinu Tam tefillin — that is, those of Moharnat z"l — and Rabbeinu z"l wore them and afterward returned them to him.
## Segment 49
וישב מוהרנ״ת ז״ל על הכיסא ואמר הזמירות. ואמר שכאשר באו לרבינו ז״ל, היה יושב מוהרנ״ת ז״ל בצד אחד ור׳ נפתלי בצד השני, ורבינו ז״ל אמר הזמירות אזמר בשבחין, חרוז אחד, ור׳ נתן ור׳ נפתלי חרוז שני, וכן הלאה — ונזמין לה השתא וכו׳ — עד סוף הזמר. ופניו של מוהרנ״ת היו לוהטים כאש לוהט; ויצא הרב המגיד מטיראוויצע ז״ל מתוך השולחן ואמר בהתלהבות: חשבתי שזה ר׳ נתן, לבסוף אני רואה שזה רבינו בעצמו.
אות כ
Moharnat z"l sat on the chair and sang the zemiros. He said that when they would come to Rabbeinu z"l, Moharnat z"l would sit on one side and R’ Naftali on the other side, and Rabbeinu z"l would sing the zemir Azamer Bishvachin, one stanza, and R’ Noson and R’ Naftali the second stanza, and so on — “and we will invite her now,” etc. — until the end of the zemir. Moharnat’s face was burning like a flaming fire; the Maggid of Trovitsa z"l came out from among the table and said with fervor: I thought this was R’ Noson; in the end I see that it is Rabbeinu himself.
Entry Kaf
## Segment 50
שייך לחיי מוהר״ן סימן תקמ״ז. ועוד אמר רבינו ז״ל: מזרח ביים פעקיל — היינו, כשמתפללים שמונה עשרה בדרך, מחפשים איפה המזרח להתפלל; ואמר רבינו ז״ל שמזרח הוא אצל החפצים שלו, כדי שלא ייגנבו אותם.
This belongs to Chayay Moharan, section 547. Rabbeinu z"l also said: “The mizrach is by the pekel” — that is, when one prays Shemonah Esrai on the road, people search for where the east is for prayer; and Rabbeinu z"l said that the mizrach is by his belongings, so that they not be stolen.
## Segment 51
וכאשר היה לאיש אחד מאנשי שלומנו היזק או אבידה, היה רבינו כועס עליו ומכריחו לנסוע ולחפש אחר האבידה, אפילו כשההוצאות מרובות יותר מן האבידה. וכן נהגו אנשי שלומנו. ור׳ אברהם ז״ל, כשאבדה לו אפילו מטפחת, חזר ונסע עד שמצא את המטפחת.
When one of Anash had a loss or a lost object, Rabbeinu would be upset with him and would compel him to travel and search for the lost object, even when the expenses were greater than the value of the lost object. So too did Anash conduct themselves. R’ Avraham z"l, when even a kerchief was lost to him, would go back and travel until he found the kerchief.
## Segment 52
תוספת מאת המתרגם — סיכום: יחידה זו מדגישה את הקשר בין הנהגת רבינו ז״ל למעשה: שמירת הסדר וההצנע אף בשעת שמחה, שמירת הטבילה והבגדים אף בשעת דוחק, יקרת הקיבוץ בראש השנה עד למעלה מן ההיכלות, העצה להשתטח על ציונו הקדוש, זהירות שלא להיות ״שוטה״ מול ההשגחה, וחשיבות חפצי מצווה וחפצי האדם הנמסרים לשמירה על פי דעת הצדיק.
Translator’s Addition — Summary: This unit emphasizes the connection between Rabbeinu z"l’s guidance and practical conduct: order and concealment even at a time of celebration; guarding immersion and garments even under pressure; the preciousness of the Rosh Hashanah kibbutz above even the supernal chambers; the counsel of prostration at his holy tziyun; the warning not to be a “fool” before providence; and the importance of mitzvah-objects and ordinary belongings when guarded according to the da’as of the tzaddik.
## Segment 53
תוספת מאת המתרגם — תרשים: סדר והצנע בשעת הסדר → שמירת הטבילה והבגדים → קיבוץ ראש השנה והציון → בטחון בהשגחה → תפילין ומוחין → שמירת החפצים והאבידה.
אות כא
Translator’s Addition — Diagram: Order and concealment at the seder → immersion and guarded garments → Rosh Hashanah kibbutz and the tziyun → trust in providence → tefillin and mochin → guarding belongings and recovering the lost object.
Entry Kaf-Alef
## Segment 54
שייך לחיי מוהר״ן סימן תקצ״ב. פעם אחת אמר רבינו ז״ל שהמניעה שהיא קשה וכבידה מן הכל היא רק מניעות המוח והלב; כי אם אין מניעות המוח — היינו שאין ספק במוח שמוכרח לעשות דבר זה, והרצונות שלו חזקים — אז אפילו אילו מניעות שיהיו, אשתו או כל האנשים שבעולם מונעים, או כסף, או הים וכיוצא בזה, את הכל היו משברים עם הרצון החזק. וכמו שאומרים העולם: רצון שובר ברזל — רצון ברעכט אייזן.
This belongs to Chayay Moharan, section 592. Once Rabbeinu z"l said that the hindrance that is harder and heavier than everything is only the hindrances of the mind and the heart. For if there are no hindrances of the mind — meaning that there is no doubt in the mind that one must do this matter, and his desires are strong — then whatever hindrances there may be, whether one’s wife, all the people in the world, money, the sea, and the like, all of them would be broken with the strong will. As people say: “Will breaks iron” — ratzon brecht ayzn.
## Segment 55
ועל כן, אם אחד אינו גומר הדבר ברצון שלו, זה סימן שלא רצה באמת; כי אין דבר העומד נגד הרצון. ובזה הלשון אמר רבינו ז״ל: העיקר הוא מניעות המוח — דער עיקר איז מניעות המוח. וכאשר פעם אחת אמר אחד לרבינו ז״ל: אני רוצה להיות איש כשר, ענה לו: ווילסטו אבער וועלן — היינו, שתרצה באמת. כי אם יש רצון חזק, בוודאי משיגים הדבר שרוצים, רק שלא יניח את הרצון החזק; כי העיקר הוא הרצון, ואין חזק מן הרצון. עד כאן.
אות כב
Therefore, if a person does not complete the matter with his will, it is a sign that he did not truly want it, for nothing stands against the will. In this wording Rabbeinu z"l said: “The main thing is hindrances of the mind” — der ikker iz meniyos ha-moach. And when one person once said to Rabbeinu z"l, “I want to be a kosher man,” he answered him: vilstu ober veln — that is, “But you must want to want.” This means that you should truly want. For if there is a strong will, one certainly attains the thing he wants, provided that he does not abandon the strong will; for the main thing is the will, and nothing is stronger than the will. Until here.
Entry Kaf-Bais
## Segment 56
רבינו ז״ל אמר: מה יש לאיש הישראלי לדאוג, כשהוא מונח עם רגליו אל הדלת — היינו סמוך לפטירתו — עם זקן ופאות? — וואס האט א איד צו זארגען, אז ער ליגט מיט די פיס צו דער טיר, מיט א בארד און פאות. עד כאן.
אות כג
Rabbeinu z"l said: What does a Jewish man have to worry about when he is lying with his feet toward the door — that is, near his passing — with a beard and payos? — vos hot a Yid tzu zorgen, az er ligt mit di fis tzu der tir, mit a bord un payos. Until here.
Entry Kaf-Gimmel
## Segment 57
רבינו ז״ל אמר שלמשיח תהיה יותר עבודה עם החסידים המפורסמים של שקר מן העבודה שתהיה לו עם החופשיים והאפיקורסים. כי החופשיים רוצים להבין רק על פי חכמה; ומשיח יהיה חכם גדול, ויראה להם על פי חכמה שהצדק אתו, ואז יודו לו. אבל החסידים השקרנים הנ״ל מאמינים באמונות כוזביות; וכשמשיח יראה לו בעין שהוא כך, יענה ויאמר לו: אני מאמין — איך גלייב. אף על פי שיראה בעיניו שהאמת כך, הוא מאמין בשקר, אף שהוא נגד השכל.
Rabbeinu z"l said that Mashiach will have more work with the famous false chassidim than the work he will have with the free-thinkers and heretics. For the free-thinkers want to understand only by wisdom; and Mashiach will be a great sage, and will show them through wisdom that justice is with him, and then they will admit it. But the false chassidim mentioned above believe in false beliefs; and when Mashiach shows him with his own eyes that it is so, he will answer and say: “I believe” — ikh glaib. Even though he sees with his eyes that the truth is so, he believes in the falsehood, even though it is against reason.
## Segment 58
ובזה הלשון אמר: אז משיח וועט האבן מער ארבעט מיט די פאלשע חסידים ווי מיט די פרייע; ווייל די פרייע וועט ער ווייזן מיט חכמה, וועלן זיי מודה זיין; אבער די פאלשע חסידים, וויפיל ער וועט זיי אויסווייזן דעם אמת, וועלן זיי זאגן: איך גלייב. כלומר: אף שאני מבין שאין כך, מכל מקום אני מאמין. השם יתברך ישמרנו מזה ומזה, אמן כן יהי רצון.
אות כד
And in this wording he said: az Mashiach vet hobn mer arbet mit di falshe chassidim vi mit di fraye; vail di fraye vet er vaizn mit chochmah, veln zei modeh zain; ober di falshe chassidim, vifil er vet zei oisvaizn dem emes, veln zei zogn: ikh glaib. That is: even though I understand that it is not so, nevertheless I believe. May Hashem Yisbarach guard us from this and from that; amen, so may it be His will.
Entry Kaf-Daled
## Segment 59
רבינו ז״ל אמר: מקנא אני את ר׳ יוסקא, היינו לענין פשיטות, שקורין פראסטאק, בלי חכמות — ערנסט. ר׳ יוסקא זה היה איש פשוט מאוד, והיה לו סידור עב מן הסידורים הישנים, שכתבו בהם כל התחינות והיוצרות. והיה לוקח סידור זה לבית הכנסת, והיה אומרו כולו מתחילה ועד סוף, ולא היה מחסר כלום — מראש השנה, פורים והגדה וכו׳ — הכל כאשר לכל אמר, בלי הבנה להבדיל. וזה היה כל כך בפשיטות ובתמימות.
אות כה
Rabbeinu z"l said: I envy R’ Yoska — meaning with regard to simplicity, which they call a prostak, without chochmos, earnest. This R’ Yoska was a very simple man, and he had a thick siddur from the old siddurim, in which all the supplications and yotzros were written. He would take this siddur to the synagogue and would say it all, from beginning to end, leaving nothing out — Rosh Hashanah, Purim, the Haggadah, and so on — everything in full he said, without understanding, l’havdil. And this was with such simplicity and temimus.
Entry Kaf-Hai
## Segment 60
רבינו ז״ל אמר: מקנא אני את ר׳ יוסקא, שהיה איש פשוט מאוד, והיה לו סידור עב וגדול מאוד עם כל התחינות הקדומות וכל היוצרות מכל שבתות השנה. ומנהגו היה שהיה הולך בכל יום לבית המדרש עם סידורו העב, ולא היה זז משם עד שהתחיל מתחילה, מודה אני, ואמר כסדר — אפילו כל התפילות מראש השנה ויום הכיפורים, פסח וסוכות וכו׳, וכל הברכות, ותקיעת שופר, וברכת הנהנין, וברכת חתנים ומילה וכו׳ וכו׳ — הכל עד גמירא: ער האט אויסגעזאגט דעם סידור פון טאוול צו טאוול אלע טאג. והיה רבינו ז״ל מקנא אותו, כי פשיטות גבוה מן הכל.
Rabbeinu z"l said: I envy R’ Yoska, who was a very simple man and had a very thick and large siddur, with all the early supplications and all the yotzros from all the Shabbasos of the year. His practice was to go every day to the beis midrash with his thick siddur, and he would not move from there until he began from the beginning, Modeh Ani, and said everything in order — even all the prayers of Rosh Hashanah and Yom Kippur, Pesach and Sukkos, and all the blessings, shofar blowing, blessings over benefit, wedding blessings and circumcision blessings, and so on and so forth — everything until the end: he would say the siddur from cover to cover every day. Rabbeinu z"l envied him, for simplicity is higher than everything.
## Segment 61
ושמעתי סיפור כזה גם כן בשם הבעל שם טוב ז״ל, שהיה מקנא גם כן איש פשוט כזה בימיו. ואמר עליו, שבכל פעם נעשה למעלה יריד אחר; למשל, כשאומר התפילות והמזמורים של פסח, נעשים למעלה התיקונים של פסח, וכן של שבועות וכו׳, וכן הכל.
I also heard a similar story in the name of the Baal Shem Tov z"l, that he too envied a simple man like this in his days. He said about him that each time, a different fair was made above; for example, when he said the prayers and psalms of Pesach, the repairs of Pesach were made above, and likewise of Shavuos, and so with everything.
## Segment 62
וכידוע גם המעשה מלחם הפנים בזמן האריז״ל, שהיה איש פשוט ששמע הדרשה מן הרב, מגודל התיקונים שהיו נעשים בעת שהיה בית המקדש קיים מלחם הפנים. ושאל אותו מהו ואיך היו עושין אותו, ואמר לו הרב כל סדר עשייתו. והלך לביתו והסכים עם אשתו לעשות בכל שבוע לחם הפנים, לנפותו בי״ג נפה, והביא אותם בכל ערב שבת קודש לארון הקודש, והיה מבקש מהשם יתברך שיאכלם ושיערבו ויומתקו לו. והשמש היה מוצאם, ואמר שמסתמא הניחום בשבילו, ואכלם בשבת. וכשהוא בא אחר כך ולא מצאם, חשב שהשם יתברך כביכול אכלם, והיתה לו שמחה גדולה; וכן היה זמן רב. פעם אחת בא לבית המדרש עם הלחם שלו והלך ישר לארון הקודש, ולא ראה שהרב היה שם, ודיבר כמנהגו בקשות ותחנונים מהשם יתברך שיאכלם ושיתקבלו. ושמע הרב וגער בו ואמר לו: עם הארץ, וכי ה׳ אוכל וכו׳? שאל אותו: אם כן, מי אכלם? והשיב: מסתמא השמש. וכן היה. אמר לו האיש: אני חשבתי לטובה; ואם כן, אעשה תשובה. והרב היה חוזר הדרשה שהיה צריך לומר למחר בשבת קודש, ושלח האריז״ל אחריו שיצווה לביתו, כי מחר בשעה שצריך להגיד הדרשה ימות רחמנא ליצלן, כי הפר את תענוגו של השם יתברך, שהיה לו ממש מן האיש הפשוט הנ״ל תענוג כמו מלחם הפנים בבית המקדש וכו׳. עד כאן.
אות כו
Also known is the story of the lechem hapanim in the time of the Arizal. There was a simple man who heard the Rav’s derashah about the greatness of the repairs that were made when the Beis HaMikdash stood through the lechem hapanim. He asked what it was and how they made it, and the Rav told him the whole order of its preparation. He went home and agreed with his wife to make the lechem hapanim every week, to sift it through thirteen sieves, and he brought it every Erev Shabbos Kodesh to the aron kodesh. He would ask Hashem Yisbarach to eat them and that they be pleasant and sweet to Him. The shamash would find them, say that presumably they had been left for him, and eat them on Shabbos. When the man came afterward and did not find them, he thought that Hashem Yisbarach, so to speak, had eaten them, and he had great joy; and so it was for a long time. Once he came to the beis midrash with his bread and went straight to the aron kodesh, not seeing that the Rav was there. He spoke, as was his practice, requests and supplications to Hashem Yisbarach that He eat them and that they be accepted. The Rav heard and rebuked him, saying: “Ignoramus, does Hashem eat?” The man asked him: “If so, who ate them?” He answered: “Presumably the shamash.” And so it was. The man said to him: “I intended for good; if so, I will repent.” The Rav was reviewing the derashah that he was to deliver the next day, on Shabbos Kodesh, and the Arizal sent after him that he should put his household in order, for the next day, at the time he would need to deliver the derashah, he would die, may the Merciful One spare us; because he had disrupted the delight of Hashem Yisbarach, for Hashem truly had from the simple man mentioned above a delight like that of the lechem hapanim in the Beis HaMikdash. Until here.
Entry Kaf-Vav
## Segment 63
רבינו ז״ל אמר: כשאיש הישראלי, שהולך לו כמו שהולך — שעל כל אחד יש כמה מיני מאורעות וכו׳ — הוא מתאונן שרע לו רחמנא ליצלן, ושהשם יתברך עושה לו רע, אומר השם יתברך: זה נקרא רע? אני אראה לך מה שנקרא רע, חס ושלום. אבל אם להפך, איך שהולך לו, הוא אומר: ברוך השם, תודה להשם יתברך על כך — גלויבט השם יתברך דערפאר — ומוצא ההרחבות שזה טוב וכו׳, אומר השם יתברך: זה נקרא אצלך טוב? אני אראה לך מה שנקרא טוב — דאס הייסט ביי דיר גוט? איך וועל דיר ווייזן וואס הייסט גוט. עד כאן.
אות כז
Rabbeinu z"l said: When a Jewish man, as things go for him — for each person has many kinds of events and circumstances — complains that things are bad for him, may the Merciful One spare us, and that Hashem Yisbarach is doing bad to him, Hashem Yisbarach says: “This is called bad? I will show you what is called bad,” God forbid. But if, to the contrary, however things go for him, he says: “Baruch Hashem, thank Hashem Yisbarach for this” — gloibt Hashem Yisbarach derfar — and he finds the expansions, that this is good, and so on, Hashem Yisbarach says: “This is called good by you? I will show you what is called good” — dos haist bai dir gut? ikh vel dir vaizn vos haist gut. Until here.
Entry Kaf-Zayin
## Segment 64
רבינו ז״ל אמר שאם עובר על האדם, והוא מתרעם על זה ואומר איך רע לו, אומר השם יתברך, מידת הדין: זה נקרא רע? אני אראה לך מה נקרא רע, חס ושלום; ונעשה לו יותר רע, חס ושלום. וכן, כשמתרעם יותר אחר כך, רחמנא ליצלן, נעשה יותר רע, חס ושלום.
Rabbeinu z"l said that when something passes over a person, and he complains about it and says how bad it is for him, Hashem Yisbarach, the attribute of judgment, says: “This is called bad? I will show you what is called bad,” God forbid; and it becomes worse for him, God forbid. And likewise, when he complains more afterward, may the Merciful One spare us, it becomes even worse, God forbid.
## Segment 65
אבל כשהאדם מודה להשם יתברך איך שעובר עליו, ואומר: ברוך השם, טוב, אז השם יתברך אומר: זה נקרא אצלך טוב? אני אראה לך איך טוב; ואז הולך לו יותר טוב, וכן הלאה והלאה. ובלשון אשכנז בזה הלשון: אז מען זאגט: עס איז שלעכט, זאגט השם יתברך: דאס הייסט שלעכט? איך וועל דיר ווייזן וואס שלעכט איז, רחמנא ליצלן. אבער אז מען זאגט: ברוך השם, גוט, זאגט השם יתברך: דאס הייסט ביי דיר גוט? איך וועל דיר ווייזן וואס הייסט גוט. ופעם אחת ראה רבינו ז״ל את אחד שהלך באבילות עם קריעה, רחמנא ליצלן, ואמר רבינו ז״ל שזה נעשה לו מן העצבות שהיתה לו; וכמובא בספר המדות שצריך לשמור את עצמו מעצבות כדי שלא יבוא לידי אבילות, רחמנא ליצלן.
אות כח
But when a person thanks Hashem Yisbarach for what is passing over him, and says, “Baruch Hashem, good,” then Hashem Yisbarach says: “This is called good by you? I will show you how good is”; and then it goes better for him, and so onward and onward. In Yiddish, in this wording: az men zogt: es iz shlecht, zogt Hashem Yisbarach: dos haist shlecht? ikh vel dir vaizn vos shlecht iz, rachmana litzlan. ober az men zogt: Baruch Hashem, gut, zogt Hashem Yisbarach: dos haist bai dir gut? ikh vel dir vaizn vos haist gut. Once Rabbeinu z"l saw someone walking in mourning with a torn garment, may the Merciful One spare us, and Rabbeinu z"l said that this had come to him from the sadness he had had. As is brought in Sefer HaMiddos, one must guard himself from sadness so that he not come to mourning, may the Merciful One spare us.
Entry Kaf-Ches
## Segment 66
מרבינו ז״ל: שראה אחד שהיה לו קריעה בבגדו על מתו, ואמר לו שהעצבות — שהיה איש עצבון — גרמה לו זאת הקריעה, רחמנא ליצלן; היינו שמת לו מת. וכמובא בספר המדות שצריך להיזהר מעצבות, שלא יבוא לידי אבילות, רחמנא ליצלן. עד כאן.
אות כט
From Rabbeinu z"l: He saw someone who had a tear in his garment over his dead relative, and he told him that the sadness — for he was a melancholy person — had caused him this tearing, may the Merciful One spare us; meaning, a relative had died. As is brought in Sefer HaMiddos, one must be careful of sadness, so that he not come to mourning, may the Merciful One spare us. Until here.
Entry Kaf-Tes
## Segment 67
רבינו ז״ל אמר שלומר הלצה — ווערטיל — צריך שלשה תנאים: א. שלא יהיה ניבול פה. ב. שלא יאמר לבזות חברו. ג. שלא יאמר לשבח את עצמו — איינס: עס זאל ניט זיין קיין ניבול פה. צווייטנס: ער זאל ניט מיינען יענעם צו טרעפן. דריטנס: ער זאל זיך ניט מיינען. וסיים רבינו ז״ל: עכשיו תאמר דברי הלצה — נא, היינט זאג שוין א ווערטיל. גם אמר רבינו ז״ל שאין יותר עקום מהלצה ישרה — ניטא קיין קרימערס פון א גלייך ווערטיל. עד כאן.
אות ל
Rabbeinu z"l said that in order to say a joke — a vertel — three conditions are needed: first, that it not be nivul peh; second, that he not say it to degrade his fellow; third, that he not say it to praise himself — eins: es zol nit zain kein nivul peh. tzveitns: er zol nit meinen yenem tzu trefn. dritns: er zol zikh nit meinen. Rabbeinu z"l concluded: “Now say a joke” — na, haynt zog shoin a vertel. Rabbeinu z"l also said that there is nothing more crooked than a straight joke — nita kein krumers fun a glaikh vertel. Until here.
Entry Lamed
## Segment 68
הרב ר׳ מיכל מטולטשין זצ״ל סיפר שהכיר מקרוביו של ר׳ יוסיל שותק זצ״ל. ר׳ יוסיל שותק זה היה חברו של הרה״צ ר׳ לוי יצחק ז״ל, הרב מבארדיטשוב זצ״ל, והיה גדול, ומנהגו היה לומר דברי בדיחותא — א גלייך ווערטיל. ופעם אחת, כשהתווכח עם הרה״צ מבארדיטשוב ז״ל באיזה פשט בגמרא, אמר לו הרה״צ מבארדיטשוב ז״ל: כך לומדין הפשט למעלה ברקיע, כמו שהוא ז״ל אמר.
Rav R’ Michel of Tulchyn ztz"l related that he knew someone from the relatives of R’ Yosil Shosek ztz"l. This R’ Yosil Shosek was a friend of the righteous Rav R’ Levi Yitzchak z"l, the Rav of Barditshov ztz"l. He was a great man, and his practice was to say words of humor — a glaikh vertel. Once, when he was debating with the righteous Rav of Barditshov z"l over a certain explanation in the Gemara, the righteous Rav of Barditshov z"l said to him: “This is how they learn the explanation above, in the firmament,” as he z"l said.
## Segment 69
השיב לו ר׳ יוסיל ז״ל בלשון הלצה: וכי ברקיע לא יכולין לטעות? — אין הימל קען מען דען קיין טעות ניט האבן? ונתפעל מאוד הרה״צ מבארדיטשוב ז״ל מזה, וענה לו בהתעוררות גדולה: יוסיל, ראה למה שהביאו אותך הלצותיך — יוסיל, דו האלסט דיך נאך אין ווערטלעך? זע צו וואס דיינע ווערטלעך האבן דיך געברענגט.
R’ Yosil z"l answered him in the language of a joke: “Can they not make a mistake in Heaven?” — in himl ken men denn kein ta’us nit hobn? The righteous Rav of Barditshov z"l was very moved by this and answered him with great arousal: “Yosil, see where your jokes have brought you” — Yosil, du halst dikh nokh in vertlekh? Ze tzu vos daine vertlekh hobn dikh gebrengt.
## Segment 70
ונכנסו דיבורים אלו בעומק לבו, ומני אז והלאה גמר בדעתו לא לבד שלא לומר ווערטלעך, אלא אפילו לשתוק לגמרי שלא לדבר. וקיים זאת במסירות נפש גמור, כי היתה לו חיות מלומר דברי הלצה וכו׳. וכשעינה עצמו מזה, ממש נתייבשו איבריו מסיגוף ועינוי. וסיפר קרובו הנ״ל לר׳ מיכל ז״ל, כי כאשר ראה אותו בבית המרחץ היה כל כך יבש ודק, עד שהיו יכולים להכיר האיברים הפנימיים. וענה לו קרובו הנ״ל: ר׳ יוסיל, די לכם לסגף, נוחו מעט. השיב לו בהתעוררות: הגוף הוא כל כך עב וחזק ומגושם; הנח לו יום אחד, והוא כבר כמו שהוא — דער גוף איז אזוי מגושם; לאז אים נאר אפ איין טאג, איז ער שוין דער אייגנער וואס ער איז געווען. עד כאן.
אות לא
These words entered the depth of his heart, and from then on he resolved not only not to say vertlekh, but even to be completely silent and not speak. He fulfilled this with complete mesiras nefesh, for he had vitality from saying jokes and the like. When he afflicted himself from this, his limbs actually dried out from self-mortification and affliction. His relative mentioned above told R’ Michel z"l that when he saw him in the bathhouse, he was so dry and thin that one could recognize his inner limbs. His relative said to him: “R’ Yosil, it is enough for you to afflict yourself; rest a little.” He answered him with arousal: “The body is so coarse, strong, and material; leave it alone for just one day, and it is already again what it was” — der guf iz azoi megusham; loz im nor op ein tog, iz er shoin der eigener vos er iz geven. Until here.
Entry Lamed-Alef
## Segment 71
הרשל׳ה היה רגיל להסתובב אצל רבנים ואדמו״רים, והיה רגיל שבכל מקום שהיה מגיע היה אומר מילתא דבדיחותא. פעם אחת בא אצל רבינו ז״ל, ורבינו ז״ל ישב אז בחברת חסידיו. רבינו ז״ל ראה אותו מן החלון ואמר לחסידיו שלא יצחקו. והרשל׳ה נכנס ומיד אמר מילתא דבדיחותא, ואף אחד לא צחק; אז עשה רבינו ז״ל תנועה שהוא מרוצה, כדי שלא לביישו. וכשיצא, אמר רבינו ז״ל השיחה: כשאחד אומר בדיחותא, צריך שיהיו שלושה דברים: א. שיחשוב לפני שהוא אומר, שלא יהיה ניבול פה. ב. שלא יכוון את עצמו. ג. שלא יאמר לבזות את חברו.
אות לב
Hershele was accustomed to circulate among rabbanim and admorim, and whenever he would arrive somewhere, he would say a humorous word. Once he came to Rabbeinu z"l, and Rabbeinu z"l was then sitting with his chassidim. Rabbeinu z"l saw him from the window and told his chassidim not to laugh. Hershele entered and immediately said a humorous remark, and no one laughed. Rabbeinu z"l then made a motion showing that he was pleased, so as not to shame him. When he left, Rabbeinu z"l said the teaching: when someone says humor, three things are necessary: first, he must think before he says it, so that it not be nivul peh; second, he should not intend himself; third, he should not say it to disgrace his fellow.
Entry Lamed-Bais
## Segment 72
רבינו ז״ל אמר שהוא אוהב שענינו יבוא על לבות של ליטאים — ליטוואקעס — כי יש להם לב חזק, והם עקשנים גדולים, וזה מעלה גדולה בעבודת השם. זיין זאך זאל איבערגיין אויף ליטווישע הערצער. עד כאן.
אות לג
Rabbeinu z"l said that he loves that his matter should come upon the hearts of Litvaks, for they have a strong heart and are very stubborn, and this is a great virtue in the service of Hashem — zain zakh zol ibergein oif Litvishe hertzer. Until here.
Entry Lamed-Gimmel
## Segment 73
פעם אחת היתה איזו שאלה אצל רבינו ז״ל בפסח, שנפלה חתיכת מצה לתוך התבשיל, לענין מה שאין אוכלין מצה במים — גבראקט, שרויה — ולא החמיר כל כך.
Once there was a certain question before Rabbeinu z"l on Pesach: a piece of matzah had fallen into a cooked dish, concerning the custom not to eat matzah in water — gebrokts, soaked matzah — and he was not so stringent about it.
## Segment 74
אמר לענין מצה שמורה: העיקר שמירה במכנסיים — שמירה אין די הויזן — היינו, העיקר הוא תיקון הברית; בזה צריכים להחמיר מאוד. אבל בשאר דברים אין צריכים חומרות יתירות; רק אם על פי שולחן ערוך כשר, אין צריכים להחמיר הרבה מאוד. וכמו שאומרים אנשי שלומנו, שראשי התיבות של וחי בהם הם: ו׳לא ח׳ומרות י׳תירות.
אות לד
Concerning shemurah matzah, he said: the main guarding is in the trousers — shemirah in di hoizn — meaning, the main thing is tikkun habris; in this one must be very stringent. But in other matters, one does not need excessive stringencies; if according to Shulchan Aruch it is kosher, one does not need to be very stringent. As Anash say, the acronym of vechai bahem is: v’lo chumros yeseiros — “and not excessive stringencies.”
Entry Lamed-Daled
## Segment 75
פעם אחת היו מונחות אצל רבינו ז״ל שתי מצות: אחת שמורה ואחת בלתי שמורה; והשמורה היתה קרובה יותר לרבינו ז״ל. והניח רבינו ז״ל את השמורה ולקח את הבלתי שמורה, ואמר: כאשר לוקחים מצה ביד, לוקחים את קודשא בריך הוא בעצמו ביד — אז מען נעמט א מצה אין דער האנט, נעמט מען קודשא בריך הוא אין דער האנט — כי המצות הן באחדות עם השם יתברך, כמובא בליקוטי מוהר״ן סימן ה׳. עד כאן.
אות לה
Once two matzos were lying before Rabbeinu z"l: one shemurah and one not shemurah; the shemurah was closer to Rabbeinu z"l. Rabbeinu z"l left the shemurah and took the non-shemurah, and said: “When one takes a matzah in the hand, one takes Kudsha Brich Hu Himself in the hand” — az men nemt a matzah in der hant, nemt men Kudsha Brich Hu in der hant — for matzos are in unity with Hashem Yisbarach, as is brought in Likkutei Moharan, section 5. Until here.
Entry Lamed-Hai
## Segment 76
סיפרו לפני רבינו ז״ל על הרב הצדיק מוה״ר נחום מטשערנאביל ז״ל, שכאשר היה מגיע להדלקת נר חנוכה בפעם הראשונה, עשה קפיצה מלא קומתו מחמת גודל האור שהיה מרגיש. ואמר רבינו ז״ל שזה מחמת שלא היה מכין עצמו כל כך על האור הזה מקודם איזה זמן, כמו רבינו ז״ל שהיה מכין את עצמו כמה זמן קודם בהתבודדות ובהכנת כלים לקבל האור. ועל כן, כשהיה מגיע להדלקת נר חנוכה וכו׳, אפילו איזה אור שהיה מרגיש, לא היה קופץ, כי כבר היו לו כלים לקבל. וכן קודם כל יום טוב עשה הכנות כלים בהתבודדות וכו׳. עד כאן.
אות לו
They told Rabbeinu z"l about the righteous Rav, Moreinu HaRav R’ Nachum of Chernobyl z"l, that when he would reach the lighting of the Chanukah lamp for the first time, he would leap his full height because of the great light that he felt. Rabbeinu z"l said that this was because he had not prepared himself so much for this light beforehand for some time, as Rabbeinu z"l did, for Rabbeinu z"l would prepare himself for some time beforehand with hisbodedus and with preparing vessels to receive the light. Therefore, when he reached the lighting of the Chanukah lamp and so on, whatever light he felt, he did not leap, because he already had vessels with which to receive it. Likewise before every Yom Tov he made preparations of vessels through hisbodedus and so on. Until here.
Entry Lamed-Vav
## Segment 77
רבינו ז״ל אמר: השם יתברך גדול כל כך, שאפילו מה שהרופא מקלקל השם יתברך מתקן — דער אייבערשטער איז אזוי גרויס, אז אפילו וואס דער דאקטער מאכט קאליע, קען ער אויך פאררעכטן. עוד אמר, שאם אף על פי כן הולכים אל הרופא, על כל פנים ילכו אל הרופא היותר גדול.
אות לז
Rabbeinu z"l said: Hashem Yisbarach is so great that even what the doctor spoils, Hashem Yisbarach repairs — der Aibershter iz azoi grois, az afilu vos der dokter makht kalye, ken er oikh farrekhtn. He further said that if, despite this, one goes to the doctor, at least one should go to the greatest doctor.
Entry Lamed-Zayin
## Segment 78
רבינו ז״ל אמר שרוחניות הקשורה בגשמיות — אל ירבו בזה; למשל, אפילו אכילה של מצות, או שאר מצוות שיש בהן הנאה בגשמיות, אל ירבו בזה. עד כאן.
אות לח
Rabbeinu z"l said that spirituality bound with physicality — one should not increase in this. For example, even the eating of matzos, or other mitzvos in which there is physical pleasure, one should not increase in them. Until here.
Entry Lamed-Ches
## Segment 79
שייך לחיי מוהר״ן סימן קי״ד. המעשה הידוע בעת שרבינו ז״ל רצה להיכנס לברסלב, שהיה אז בעת תוקף המחלוקת מן הזקן; כי אז היה בזלאטפולי, ששם נעשתה המחלוקת, כמובא בחיי מוהר״ן. ואז נסע רבינו ז״ל מזלאטפולי — שדר שם שתי שנים, ואמר כי סבל שם תרתי גיהנם, כי משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חודש והוא היה שם עשרים וארבעה חודשים, כמובא בחיי מוהר״ן — לטולטשין, לדודו הרב הצדיק הקדוש ר׳ ברוך ז״ל, שיבחר בשבילו רבנות באיזו עיר סביבו. והשיב לו שיש סמוך לטולטשין עיר, ברסלב — א פוסטע שטעטל — ותהיה בשבילו מקום מנוחה. ותיכף כתב הרה״ק ר׳ ברוך פעס, והסכימו עם רבינו ז״ל ליתן לו רענדיל לשבוע לפרנסתו, ונגמר לשלוח אחרי בני ביתו של רבינו ז״ל.
This belongs to Chayay Moharan, section 114. This is the known story from the time when Rabbeinu z"l wanted to enter Breslov, which was during the intensity of the dispute from the elder; for he was then in Zlatopolye, where the dispute had taken place, as is brought in Chayay Moharan. Rabbeinu z"l then traveled from Zlatopolye — where he had lived for two years, and said that he suffered there “two Gehinnoms,” for the judgment of the wicked in Gehinnom is twelve months, and he was there twenty-four months, as is brought in Chayay Moharan — to Tulchyn, to his uncle, the holy righteous Rav R’ Baruch z"l, so that he would choose for him a rabbinic position in some city near him. He answered him that near Tulchyn there is a city, Breslov — “an empty little town” — and it would be for him a place of rest. Immediately the holy Rav R’ Baruch wrote letters, and they agreed with Rabbeinu z"l to give him a rendil per week for his sustenance; and it was finalized to send for the members of Rabbeinu z"l’s household.
## Segment 80
ובברסלב היה חזן אחד, ואנשי העיר היה להם חשד עליו בזנות, רחמנא ליצלן. והוא, כשראה שרבינו ז״ל נבחר לאדמו״ר בעירו, התחיל להסתופף אצל רבינו ז״ל וכו׳. ובשבת הראשון שנכנס רבינו ז״ל לברסלב, כנהוג היו שם כל אנשי העיר; ובכל אותה שבת, כמעט בכל סעודה, ביקש החזן הנ״ל רשות מרבינו ז״ל לנגן איזה ניגון כנהוג, ורבינו ז״ל מיאן בדבר. ואז אמר רבינו ז״ל תורה ג׳: מי ששומע נגינה ממנגן רשע, קשה לו לעבודת הבורא וכו׳. והבינו אנשי העיר כי רבינו ז״ל יודע ברוח קדשו את קול הרינון שעליו. ורק במוצאי שבת קודש, כשדחק את עצמו כל כך לנגן, אמר לו רבינו ז״ל: עכשיו נגן המבדיל — נא, זינג המבדיל. והתחיל לנגן; ובמקום שהיה צריך לומר: חלפה עונת מנחתי, כמו שכתוב שם, ניגן: חלפה עונת מטתי. ואמרו כולם: שמעו מה שמעיד על עצמו. ונעשה צחוק גדול, ונתבייש מאוד, ומחמת בושה וכעס הלך ונשתמד.
In Breslov there was one cantor, and the people of the city suspected him of immorality, may the Merciful One spare us. When he saw that Rabbeinu z"l had been chosen as the admor in his city, he began to gather around Rabbeinu z"l, and so on. On the first Shabbos that Rabbeinu z"l entered Breslov, as was customary all the townspeople were there; and throughout that Shabbos, at nearly every meal, the cantor mentioned above asked Rabbeinu z"l for permission to sing some melody, as was customary, and Rabbeinu z"l refused. Then Rabbeinu z"l said Torah 3: one who hears song from a wicked singer finds it difficult for the service of the Creator, and so on. The townspeople understood that Rabbeinu z"l knew with his ruach hakodesh the rumor about him. Only on Motza’ei Shabbos Kodesh, when he pushed himself so much to sing, Rabbeinu z"l said to him: “Now sing Hamavdil” — na, zing Hamavdil. He began to sing, and in the place where he should have said “chalfa onas minchasi,” as written there, he sang “chalfa onas mitasi.” Everyone said: Hear what he testifies about himself. A great laughter was made, and he was very ashamed; out of shame and anger, he went and apostatized.
## Segment 81
ואחר כך, כעבור איזה זמן, בלילה של תקופת טבת שקורין בלינדע נאכט, שהמנהג שלא לומדין אז, ישב אז רבינו ז״ל וסיפר לאנשיו מעשה: שאיש פשוט כפרי אחד בא אל הכמרים שיעשו אותו לכומר על איזו עיר, ונתן להם כסף הרבה עבור זה. ועשו אותו לכומר, ולימדו אותו איך שלפני כל חג שלהם צריך לדרוש לפני ההמון את סיבת החג והנס שקרה בו וכו׳. ובחג הנקרא אצלם ארבעים קדושים — סאראג סוואטייע — לימדו אותו שיספר להם כך: כי ארבעים קדושים שלהם הלכו במדבר, ולא היו להם אלא שלושה כיכרות לחם, ואכלו מהם ארבעים יום, ועוד נשאר מזה.
Afterward, some time later, on the night of Tekufas Teves, which they call Blinde Nacht, when the custom is not to learn, Rabbeinu z"l sat and told his men a story: a simple village man came to the priests and asked them to make him priest over some city, and he gave them much money for this. They made him a priest, and taught him how, before each of their holidays, he must sermonize before the masses about the reason for the holiday and the miracle that happened on it, and so forth. On the holiday they call “Forty Saints” — sorag svatye — they taught him to tell them as follows: their forty saints went in the wilderness, and they had only three loaves of bread, and they ate from them for forty days, and there was still some left.
## Segment 82
והוא שכח איך לומר, ואמר בהיפוך: כי ארבעים קדושים הלכו שלושה ימים במדבר, ולא היה להם כי אם ארבעים כיכרות לחם, ואכלו מזה ועוד נשאר להם. ונעשה צחוק גדול, כי איזה פלא הוא זה, שאכלו מארבעים לחם שלושה ימים ועוד נותר אצלם? ונתבייש הכומר. וסיים אז רבינו ז״ל: כי עכשיו חזר החזן הנ״ל ליהדותו, ונעשה בעל תשובה גמור.
אות לט
He forgot how to say it, and said it in reverse: forty saints went three days in the wilderness, and they had only forty loaves of bread, and they ate from them and still had some left. A great laughter was made, for what wonder is this — that they ate from forty loaves for three days and still had some left? The priest was ashamed. Rabbeinu z"l concluded then that now the cantor mentioned above had returned to his Judaism and had become a complete ba’al teshuvah.
Entry Lamed-Tes
## Segment 83
וגם אז, כשאמר רבינו ז״ל התורה הזאת, סימן ג׳ הנ״ל, המדברת מנגינה וגודל מעלת הנגינה משורשה, כיוון על ר׳ חייקיל החזן שלו; כי אמר רבינו ז״ל ששייכת לר׳ חייקיל הנגינה משורשה. ורבינו ז״ל אמר לו: אם תיסע עמי לברסלב, כמו שאני חידוש בדבר שלי, כן אתה תהיה חידוש בדבר שלך וכו׳ — אזוי ווי איך בין א חידוש אין מיין זאך, אזוי וועסטו זיין א חידוש אין דיין זאך. אבל הוא לא הסכים לזה ולא רצה.
Also then, when Rabbeinu z"l said this Torah, section 3 mentioned above, which speaks of song and the greatness of song from its root, he intended R’ Chaykel, his cantor; for Rabbeinu z"l said that song from its root belonged to R’ Chaykel. Rabbeinu z"l said to him: “If you travel with me to Breslov, just as I am a chiddush in my matter, so you will be a chiddush in your matter,” and so on — azoi vi ikh bin a chiddush in main zakh, azoi vestu zain a chiddush in dain zakh. But he did not agree to this and did not want it.
## Segment 84
ואחר הסתלקות רבינו ז״ל נזדמן פעם אחת מוהרנ״ת ז״ל עם ר׳ חייקיל, וסיפר לו שאמר לו רבינו ז״ל הנ״ל. וצייר לפניו — שהיה ענין זה אצלו לביזוי — איך היה צריך לילך עם הפנס הגדול לבעלי הבתים מן העיר, ולזמר לכל אחד איזה זמר לקבל ממנו בימי חנוכה חנוכה־געלט — וויא ער וואלט געדארפט גיין מיט דעם גרויסן לסטערין צו יעדן באזונדער און זינגען אים א ניגון, כדי צו נעמען ביי אים חנוכה־געלט. והוכיח אותו ר׳ נתן ז״ל ואמר לו: חשבתי שעל כל פנים אתה מתחרט על זה; אבל עדיין אינך מתחרט, ועודך מחזיק בחכמותיך וכו׳.
After the passing of Rabbeinu z"l, Moharnat z"l once encountered R’ Chaykel and told him that Rabbeinu z"l had said the above to him. He portrayed to him — for this matter was, in his eyes, a disgrace — how he would have needed to go with the large lantern to the householders of the city and sing some song for each one in order to receive Chanukah gelt from him — vi er volt gedarft gein mit dem groisn lasterin tzu yedn bazunder un zingen im a niggun, kedei tzu nemen bai im Chanukah gelt. R’ Noson z"l rebuked him and said to him: “I thought that at least you regretted this; but you still do not regret it, and you still hold onto your clevernesses,” and so on.
## Segment 85
והיה מעשה פעם אחת, כי היה לו איזה דין ודברים עם איזו אשה, וביזתה אותו וקראה לו בלשון גנאי: חייקיל שייגץ. ונתפלא מזה ואמר על זה: לא דמיתי; כי חשבתי שאם הייתי עם רבינו ז״ל ביחד כנ״ל, היו קוראים לי חייקיל, ועכשיו יקראו אותי חייקיל; אבל שיקראו אותי חייקיל שייגץ — זאת לא חשבתי.
There was once an incident, for he had some dispute with a certain woman, and she shamed him and called him by the derogatory expression, “Chaykel sheigetz.” He wondered at this and said about it: “I did not imagine this. I thought that if I would have been with Rabbeinu z"l as above, they would have called me Chaykel, and now too they would call me Chaykel; but that they would call me Chaykel sheigetz — this I did not imagine.”
## Segment 86
ופעם אחת היה בברדיטשוב, ונזדמן להם ר׳ מרדכי מטשערנאביל ז״ל, וכולם הגישו אליו בקשות וכו׳. ור׳ חייקיל עומד ושותק. ואמר לו ר׳ מרדכי מטשערנאביל ז״ל: ר׳ חייקיל, מדוע אתה שותק ואינך מבקש? כלומר, מה בקשתך. השיב ר׳ חייקיל בקול עמוק: צרות לבבי הרחיבו, ממצוקותי הוציאני. ונתפעל ר׳ מרדכי מטשערנאביל ז״ל מאוד מזה, לומר: ראו החילוק ביניכם לבין חסיד ברסלבי; כי הם כל אחד מבקש דברו — זה מבקש פרנסה, זה שהמסחר שלו ילך לו בטוב וכו׳ — ואין גם אחד מכולם שיבקש על צרות הנפש. וחסיד ברסלבי צועק בעיקר על צרות הנפש וכו׳. עד כאן.
אות מ
Once he was in Barditshov, and R’ Mordechai of Chernobyl z"l happened to be there with them. Everyone submitted requests to him, and R’ Chaykel stood silent. R’ Mordechai of Chernobyl z"l said to him: “R’ Chaykel, why are you silent and not asking?” That is, what is your request? R’ Chaykel answered in a deep voice: “The troubles of my heart have widened; from my distresses take me out.” R’ Mordechai of Chernobyl z"l was very moved by this, saying: “See the difference between you and a Breslover chassid. Each one of them asks for his matter — this one asks for livelihood, this one that his business should go well, and so on — and not even one of them asks about the troubles of the soul. But a Breslover chassid cries chiefly over the troubles of the soul,” and so forth. Until here.
Entry Mem
## Segment 87
רבינו ז״ל אמר שאצל העולם — העולם אומרים — שאיש כשר אינו יכול לעשות עבירה; ואם עשה עבירה, כבר אינו איש כשר. ואצלי — אני אומר — שאפילו איש כשר גם כן יכול ליפול לעבירה, וכשנפל הוא גם כן איש כשר.
Rabbeinu z"l said that among the world — people say — a kosher man cannot commit a sin; and if he did commit a sin, he is already not a kosher man. But by me — I say — that even a kosher man can also fall into a sin; and when he has fallen, he is still a kosher man.
## Segment 88
פירוש: שאצל העולם, אם הוא איש כשר, כבר בטוח הוא שלא יהיה לו חסרון; ואם בא לחסרון, כבר הוא מיואש מלהיקרא איש כשר. אבל האמת אינה כן, כי הבחירה גדולה, ואפילו איש כשר יש לו בחירה ויצר הרע; ואדרבה, כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו. ועל כן יכול להיות שיפול לאיזו עוולה או עוון. וכשנפל לאיזו עוולה חלילה, אל יהיה חס ושלום מיואש מלהיות עוד איש כשר כבתחילה. והלא אדרבה, חז״ל אמרו: אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה ביום, אל תהרהר אחריו בלילה, שבוודאי עשה תשובה. על כל פנים הוא תלמיד חכם; וכמה מצוות שעשה, ועל העוולה שעשה בוודאי עושה תשובה, ודי למבין. עד כאן.
Explanation: Among the world, if he is a kosher man, he is already certain that he will have no deficiency; and if he comes to a deficiency, he already despairs of being called a kosher man. But the truth is not so, for free choice is great, and even a kosher man has free choice and a yetzer hara; on the contrary, whoever is greater than his fellow, his inclination is greater than his. Therefore it is possible that he fall into some wrong or sin. And when he has fallen into some wrong, Heaven forbid, he should not, God forbid, despair of still being a kosher man as before. On the contrary, our Sages said: if you saw a Torah scholar commit a sin by day, do not think ill of him at night, for he has certainly done teshuvah. At any rate, he is a Torah scholar; and many mitzvos he has done, and for the wrong he did he certainly does teshuvah. This is sufficient for one who understands. Until here.
## Segment 89
תוספת מאת המתרגם — סיכום: יחידה זו סובבת סביב כוח הרצון ושבירת מניעות המוח; פשיטות ותמימות מול חכמות; הודאה על הטוב גם בתוך מאורעות קשים; דיבור מתוקן והלצה נקייה; זהירות מחומרות יתירות ומרוחניות המעורבת בגשמיות; כוח הנגינה ותיקון המנגן; וההתחזקות הגדולה שלא להתייאש אפילו לאחר נפילה.
Translator’s Addition — Summary: This unit turns around the force of will and the breaking of mental hindrances; simplicity and temimus as opposed to cleverness; thanking Hashem for the good even amid difficult events; repaired speech and clean humor; guarding against excessive stringencies and against spirituality mixed with physical pleasure; the power of holy song and the repair of the singer; and the great strengthening not to despair even after a fall.
## Segment 90
תוספת מאת המתרגם — תרשים: רצון חזק → פשיטות ותמימות → הודאה והרחבות → דיבור מתוקן → שמירה מחומרות יתירות → הכנת כלים לאור → נגינה דקדושה → אין יאוש לאחר נפילה.
אות מא
Translator’s Addition — Diagram: Strong will → simplicity and temimus → gratitude and expansions → repaired speech → guarding from excessive stringencies → vessels prepared for light → holy song → no despair after a fall.
Entry Mem-Alef
## Segment 91
רבינו ז״ל אמר: כשהוא בריא, צריך לעשות ולעשות ולעשות — היינו בעבודת ה׳. וכשנעשה, חס ושלום, חולה, אז אין לו מה לעשות רק לקיים מצוה אחת: וחי בהם, ונשמרתם לנפשותיכם. והבעל שם טוב ז״ל אמר: כשנעשה חור קטן בגוף, נעשה חור גדול בנשמה — אז עס ווערט א קליין לעכיל אין דעם גוף, ווערט א גרויסער לאך אין דער נשמה. ואנ״ש אמרו: וחי בהם ראשי תיבות: ולא חומרות יתירות.
אות מב
Rabbeinu z"l said: When one is healthy, he must do and do and do — meaning, in the service of Hashem. But when, God forbid, he becomes ill, then he has nothing to do but fulfill one mitzvah: “and you shall live by them,” and “you shall guard your souls.” The Ba’al Shem Tov z"l said: when a small hole is made in the body, a large hole is made in the soul — az es vert a klein lekhil in dem guf, vert a groiser lakh in der neshamah. And Anash said: vechai bahem is an acronym for v’lo chumros yesairos — “and not excessive stringencies.”
Entry Mem-Bais
## Segment 92
רבינו ז״ל אמר שהים אינו המניעה של ארץ ישראל; רק המוציאי דיבה הם המונעים מארץ ישראל. ור׳ אברהם ז״ל, כששמע מי שהוא מדבר, חס ושלום, על ארץ ישראל, היה קורא לו: מוציא דיבה׳ניקעס.
אות מג
Rabbeinu z"l said that the sea is not the hindrance to Eretz Yisrael; only the slanderers are the ones who hinder Eretz Yisrael. And when R’ Avraham z"l heard someone speaking, God forbid, against Eretz Yisrael, he would call him a motzi dibbeinikess.
Entry Mem-Gimmel
## Segment 93
עוד אמר רבינו ז״ל: עוד יבוא זמן שיודו לה׳ שיזכו לראות את הציון מרחוק — ווען וועט אמאל דאנקען, אז מען וועט זען דעם ציון פון דער ווייטנס. עד כאן.
אות מד
Rabbeinu z"l further said: A time will yet come when people will thank Hashem for meriting to see the Tziyun from afar — ven vet amol danken, az men vet zen dem Tziyun fun der vaytns. Until here.
Entry Mem-Daled
## Segment 94
רבינו ז״ל סיפר מעשה שסיפר הבעל שם טוב ז״ל, מפריץ אחד שהיה אצלו רענדאר אחד ישראלי, שהיה מחזיק הראנדאר אצלו זמן הרבה. אחר כך היה זמן שלא היה יכול לשלם לו, והניח את האיש הישראלי עם בני ביתו בבור וכו׳. ולפריץ זה לא היו בנים כלל, ודווקא אחר המעשה הרע הזה נולד לו בן לפריץ.
Rabbeinu z"l told a story that the Ba’al Shem Tov z"l had told, about a certain poritz who had a Jewish lessee with him, who had held the lease under him for a long time. Afterward there came a time when he could not pay him, and the poritz placed the Jewish man and his household in a pit, and so forth. This poritz had no children at all, and specifically after this evil deed, a son was born to the poritz.
## Segment 95
וזה ענין הצדקת הדין של השם יתברך, המובא: צדקתך כהררי א-ל, משפטיך תהום רבה. היינו, אף על פי שמשפטיך תהום רבה — שאין רואין בעין את המשפט הישר של השם יתברך, ואדרבה, המשפט נראה מכוסה וכבוש עד תהום רבה — אף על פי כן צריכין לידע ולהאמין שצדקתך כהררי א-ל; שבזה בעצמו צדקתו של השם יתברך כהררי א-ל, גדול מאוד, ורחמנותו גדולה מאוד, והכל בצדק וביושר, אף על פי שאיננו מבינים והדבר קשה על השכל. אף על פי כן אסור להרהר אחר השם יתברך כלל וכלל, כי כל דרכיו א-ל אמונה ואין עול, צדיק וישר הוא. עד כאן.
אות מה
This is the matter of justifying the judgment of Hashem Yisbarach, as brought in the verse: “Your righteousness is like the mighty mountains; Your judgments are a great deep.” That is, even though “Your judgments are a great deep” — meaning that one does not see with the eye the straight judgment of Hashem Yisbarach, and on the contrary, the judgment seems covered and hidden down to the great deep — nevertheless one must know and believe that “Your righteousness is like the mighty mountains.” In this itself, the righteousness of Hashem Yisbarach is like the mighty mountains, very great; His mercy is very great; and everything is with justice and uprightness, although we do not understand, and the matter is difficult for the intellect. Nevertheless, it is forbidden to question after Hashem Yisbarach at all, for all His ways are “a God of faithfulness and without iniquity; righteous and upright is He.” Until here.
Entry Mem-Hai
## Segment 96
רבינו ז״ל אמר שבליל שבועות העיקר הוא התעוררות השינה, שלא לישון כל הלילה; ובהושענא רבה העיקר הוא האמירה — שבועות איז דער עיקר דאס אויף זיין, און הושענא רבה איז דער עיקר דאס זאגן. עד כאן.
אות מו
Rabbeinu z"l said that on the night of Shavuos, the main thing is the arousal from sleep, not to sleep the whole night; and on Hoshana Rabbah, the main thing is the saying — Shavuos iz der ikar dos oif zain, un Hoshana Rabbah iz der ikar dos zogn. Until here.
Entry Mem-Vav
## Segment 97
רבינו ז״ל אמר: הניסיון העשירי — אני. היינו שכל הצדיקים, כשעוברים כל הניסיונות שלהם, הניסיון העשירי שלהם — היינו הניסיון היותר קשה וכבד מכל הניסיונות, הנקרא הניסיון העשירי, כמו אצל אברהם אבינו עליו השלום, שהניסיון העשירי שלו היה ניסיון העקידה, שהיה הניסיון היותר קשה מכל הניסיונות שלו — הוא אני; היינו, שלא יחלקו עלי. ובלשון אשכנז: דער צענטער ניסיון בין איך. אפילו כל הצדיקים, כשהולכים כבר דרך כל הניסיונות, הניסיון הגדול ביותר הוא שלא לחלוק עלי — אז מען גייט שוין דורך אלע ניסיונות, איז דער גרעסטער ניסיון אויף מיר ניט צו קריגן.
Rabbeinu z"l said: “The tenth trial is me.” Meaning: when all the tzaddikim pass through all their trials, their tenth trial — meaning the hardest and heaviest trial of all the trials, which is called the tenth trial, as with Avraham Avinu, peace be upon him, whose tenth trial was the trial of the Akaidah, which was the hardest trial of all his trials — is me; namely, that they not dispute me. In Ashkenazic speech: der tzenter nisayon bin ikh. Even all the tzaddikim, when they have already gone through all the trials, the greatest trial is not to oppose me — az men gait shoin durkh ale nisyonos, iz der grester nisayon oif mir nit tzu krign.
## Segment 98
וכן אמר מוהרנ״ת ז״ל על עצמו: כבר יש לו זקן לבן ועדיין הוא חסיד ברסלב — א ווייסע בארד און נאך א ברסלב׳ער חסיד. היינו שכל כך קשה להיות מקורב לרבינו, עד שתמה על עצמו שכבר זקנו נלבן ועדיין הוא מקורב לרבינו ז״ל, כי זה קשה יותר מן הכל.
אות מז
Similarly, Moharnat z"l said about himself: he already has a white beard and is still a Breslover chassid — a vaise bord un nokh a Breslover chassid. That is, it is so difficult to be close to Rabbeinu that he wondered at himself: his beard had already whitened, and he was still close to Rabbeinu z"l; for this is harder than everything.
Entry Mem-Zayin
## Segment 99
מוהרנ״ת אחז פעם בזקנו ואמר: זקן לבן ועוד חסיד ברסלבי — א ווייסע בארד און נאך א ברסלב׳ער חסיד. היינו שהניסיון להיות חסיד ברסלבי הוא תמיד כל כך, בלי הרף רגע, שכבר יש לו זקן לבן ועדיין הוא חסיד ברסלב. עד כאן.
אות מח
Moharnat once held his beard and said: “A white beard, and still a Breslover chassid” — a vaise bord un nokh a Breslover chassid. That is, the trial of being a Breslover chassid is so constant, without a moment’s pause, that he already has a white beard and is still a Breslover chassid. Until here.
Entry Mem-Ches
## Segment 100
רבינו ז״ל ראה פעם אחת בני הנעורים שלמדו הרבה, ואמר להם: אם הייתם מקורבים אלי, הייתם לומדים רק מעט, אבל יותר — ווען איר זענט צו מיר מקורב, וואלט איר ווייניקער געלערנט, אבער מער געלערנט. כי היו לומדים לשמה, ובקדושה וטהרה וביראה, והיו עושים מתורות תפילות.
Rabbeinu z"l once saw young men who had learned a great deal, and he said to them: “If you were close to me, you would learn only a little, but more” — ven ir zent tzu mir mekurav, volt ir vayniger gelernt, ober mer gelernt. For they would learn lishmah, in holiness, purity, and fear, and they would make prayers out of Torahs.
## Segment 101
וכמו שהיה אצל הרב הצדיק מבארדיטשוב ז״ל, שחותנו אמר לו שמיום שנעשה חסיד הוא לומד מעט מקודם. ענה ואמר לו: מקודם הייתי צריך ללמוד מעט עבור חותני, מעט עבור חמותי, מעט עבור אשתי, ומעט על כל פנים עבור השם יתברך גם כן; ועל כן הייתי צריך ללמוד הרבה כדי שיספיק לכולם. אבל עכשיו, שלומד רק בשביל השם יתברך, כמה שלומד — מספיק וכו׳. עד כאן.
אות מט
So too it was with the righteous Rav of Barditshov z"l: his father-in-law told him that from the day he became a chassid, he learned less than before. He answered him: “Before, I had to learn a little for my father-in-law, a little for my mother-in-law, a little for my wife, and at least a little for Hashem Yisbarach as well; therefore I had to learn a great deal so that there would be enough for all of them. But now, when I learn only for Hashem Yisbarach, whatever I learn is enough,” and so on. Until here.
Entry Mem-Tes
## Segment 102
הדרך ארץ שהיה אצל רבינו ז״ל אין לשער, ורבינו ז״ל אמר שמלכים צריכים לשלוח אליו את בניהם ללמוד דרך ארץ. ופעם אחת היה רבינו ז״ל עם אנשיו על השולחן בליל ראשון של ראש השנה, וחטפו את המוציא עם דבש. וכעס רבינו ז״ל ואמר: כמו ילדים קטנים, המוציא עם דבש — אזוי ווי קליינע יונגליך, המוציא מיט האניג — והלך מן השולחן, ולא היה אז על השולחן עמהם מפני זה.
אות נ
The derech eretz that was by Rabbeinu z"l is beyond measure, and Rabbeinu z"l said that kings should send him their sons to learn derech eretz. Once Rabbeinu z"l was with his men at the table on the first night of Rosh Hashanah, and they snatched the hamotzi with honey. Rabbeinu z"l became upset and said: “Like little children — hamotzi with honey!” — azoi vi klaine yungelakh, hamotzi mit honig — and he left the table; and because of this he was not then at the table with them.
Entry Nun
## Segment 103
סיפרו לפני רבינו ז״ל שהרב הצדיק מוואלטשיסק — שהיה מחותנו של רבינו ז״ל — אמר שכבר ארבעים שנה הוא כוסף ומשתוקק לעלות לארץ ישראל. ואמר הרב הצדיק מחמעלניק ז״ל — שהיה גם כן מחותנו של רבינו ז״ל: למה צריכים כל כך לכסוף? אם רוצים לנסוע, רק פותחים הקאסע, התיבה שבה מונח המעות, ולוקחים מעות ונוסעים. ואמר רבינו ז״ל שזה יסע ויבוא לארץ ישראל, וזה לא, כי העיקר הוא הרצון והכיסופין.
אות נא
They told Rabbeinu z"l that the righteous Rav of Valtshisk — who was Rabbeinu z"l’s mechutan — said that for forty years he had already yearned and longed to ascend to Eretz Yisrael. The righteous Rav of Khmelnik z"l — who was also Rabbeinu z"l’s mechutan — said: “Why must one yearn so much? If one wants to travel, one only opens the kasa, the box in which the money is placed, takes money, and travels.” Rabbeinu z"l said that this one will travel and come to Eretz Yisrael, and that one will not, because the main thing is the will and the longings.
Entry Nun-Alef
## Segment 104
סיפרו לפני רבינו ז״ל על הרה״צ ר׳ שלמה קרלינר ז״ל שאמר: אם אין דגים בשבת, השבת אינה שבת — אז מען האט קיין פיש ניט אויף שבת, איז דער שבת קיין שבת ניט; כי הוא החמיר מאוד בדגים על שבת. ומובא בבית אהרן שאמר: אם אין דגים על שבת ידאג יותר ממה שכתוב בו ידאג כל השנה, היינו מקרה ביום הכיפורים. ענה רבינו ז״ל ואמר: מה ענין דגים אצל שבת? שבת הוא שבת, ודגים הם דגים — וויא קומט שבת צו פיש? שבת איז שבת, און פיש איז פיש. היינו התחזקות של רבינו, שמחזק שאפילו אם אין הדבר כמו שצריך, אל יפול מזה, ויחיה במה שיכול עדיין. עד כאן.
אות נב
They told Rabbeinu z"l about the righteous Rav R’ Shlomo Karliner z"l, who said: “If there are no fish on Shabbos, the Shabbos is not Shabbos” — az men hot kein fish nit oif Shabbos, iz der Shabbos kein Shabbos nit; for he was very stringent about fish for Shabbos. It is brought in Bais Aharon that he said: if there are no fish for Shabbos, one should worry more than what is written about one who must worry the whole year — meaning, the case of Yom Kippur. Rabbeinu z"l answered and said: “What is the connection between fish and Shabbos? Shabbos is Shabbos, and fish is fish” — vi kumt Shabbos tzu fish? Shabbos iz Shabbos, un fish iz fish. That is the strengthening of Rabbeinu: he strengthens a person that even if the matter is not as it should be, he should not fall from this, but should live with whatever he still can. Until here.
Entry Nun-Bais
## Segment 105
רבינו ז״ל אמר שאם יום הכיפורים אינו כראוי — היינו שלא יכול להתפלל ביום הכיפורים כראוי — אז ה״שם ה׳״ יהיה כראוי: אז דער יום כיפור איז ניט געווען ווי עס דארף צו זיין, זאל חאטשי דער גאטס נאמען זיין ווי עס דארף צו זיין. היינו מחרת יום הכיפורים, שנקרא בפי העולם ״שם ה׳״, כידוע. כלומר, שתהיה התחזקות אפילו ביום הכיפורים, שאז הזמן מוכשר מאוד לתשובה, ואם לא עבר כראוי, יחזק את עצמו, ומתי שיעשה טוב — הוא טוב. וכן אומרים אנ״ש בשם מוהרנ״ת: אפילו כשכל השמונה עשרה לא התפלל כראוי, על כל פנים יתפלל אלקי נצור כראוי וכו׳. עד כאן.
אות נג
Rabbeinu z"l said that if Yom Kippur is not as it should be — meaning that one could not pray on Yom Kippur as one should — then the “Shem Hashem” should be as it ought to be: az der Yom Kippur iz nit geven vi es darf tzu zain, zol khotshi der Gots nomen zain vi es darf tzu zain. This means the day after Yom Kippur, which is called by people “Shem Hashem,” as is known. That is, there should be strengthening even with Yom Kippur: if the time that is so prepared for teshuvah did not pass as it should, he should strengthen himself; and whenever he does good, it is good. So Anash say in the name of Moharnat: even when one did not pray the whole Shemoneh Esrai properly, at least he should pray Elokai Netzor properly, and so forth. Until here.
Entry Nun-Gimmel
## Segment 106
ר׳ שמואל אייזיק היה אומר על עצמו: אם אומר היום שמע ישראל באותה כוונה כמו אתמול, הייתי מניח עצמי וכו׳. וסיפרו זאת לפני מוהרנ״ת ז״ל, ואמר על זה: אותו רבינו ז״ל הדריך על חודו של חרב, ועמד בזה; אנו אחרת קיבלנו מרבינו ז״ל: אם לא מתפללים ביום הכיפורים, מתפללים בשם ה׳ — היינו למחרת יום הכיפורים, שקוראים שם ה׳, כידוע. עד כאן.
אות נד
R’ Shmuel Aizik would say about himself: “If today I say Shema Yisrael with the same intention as yesterday, I would lay myself down,” and so forth. They told this before Moharnat z"l, and he said about it: “That Rabbeinu z"l guided him on the edge of a sword, and he stood in it; we received otherwise from Rabbeinu z"l: if one does not pray on Yom Kippur, one prays on Shem Hashem” — meaning the day after Yom Kippur, which they call Shem Hashem, as is known. Until here.
Entry Nun-Daled
## Segment 107
מעשה ברבינו ז״ל, שציווה לאחותו פעריל שתתגרש מבעלה — גיסו של רבינו ז״ל — שהוא שוטה, מכיוון שהוא שוטה, משטה בו היצר הרע גם בעבודת השם: ער איז א נער; אז ער איז א נער, נארט אים דער בעל דבר אין אידישקייט אויך. עד כאן.
אות נה
There was an incident with Rabbeinu z"l: he commanded his sister Feiril to divorce her husband — Rabbeinu z"l’s brother-in-law — because he was a fool; since he was a fool, the yetzer hara could fool him also in the service of Hashem: er iz a nar; az er iz a nar, nart im der ba’al davar in Yiddishkeit oikh. Until here.
Entry Nun-Hai
## Segment 108
רבינו ז״ל אמר: אנשי יימצאו במקומות שבהם אין הולך שום אדם ואין קורא שום תרנגול — מיינע לייט וועלן זיך געפינען ווו קיין מענטשן גייען ניט און ווו קיין הענער קרייען ניט; היינו שתהיה להם התבודדות והנעור בלילה.
אות נו
Rabbeinu z"l said: “My people will be found in places where no person goes and where no rooster crows” — mayne lait veln zikh gefinen vu kain mentshen geyen nit un vu kain hener krayen nit; meaning that they will have hisbodedus and “one who wakes in the night.”
Entry Nun-Vav
## Segment 109
רבינו ז״ל אמר: כשפועלים באיזה דבר בדרכי נועם, ולפעמים נדמה שבכח היו פועלים יותר, שידעו שבכל זאת בדרכי נועם אפשר הרבה יותר לפעול — אז מען פועלט נאר מיט גוטן, און אז עס דאכט זיך אז מען האט מיט בייזן יא געפועלט, זאל מען וויסן, אז מיט גוטן וואלט מען אסאך מער געפועל׳ט. עד כאן.
אות נז
Rabbeinu z"l said: When one accomplishes something through pleasant ways, and sometimes it seems that by force one would have accomplished more, one should know that nevertheless, through pleasant ways one can accomplish much more — az men poelt nor mit gutn, un az es dakht zikh az men hot mit baizn ya gepoelt, zol men visn, az mit gutn volt men asakh mer gepoelt. Until here.
Entry Nun-Zayin
## Segment 110
שייך לחיי מוהר״ן סימן תקצ״ה. רבינו ז״ל, בנסיעה הגדולה, היה בבראד וגם אצל הרבה גבירים, ולכל אחד היה לו שייכות כידוע. פעם אחת נכנס בבית אחד ולא מצא שם אדם, ונכנס לפנים לחדר אחר, וכך נכנס מחדר לחדר עד שמצא לבסוף שישבו שם איש ואישה ושיחקו במשחק השאך. והסתכל עליו רבינו ז״ל ויצא מן הבית; והאיש הנ״ל נמשך אליו והלך אחריו.
This belongs to Chayay Moharan, section 595. Rabbeinu z"l, on the great journey, was in Brod and also in the homes of many wealthy people; with each one he had some connection, as is known. Once he entered a certain house and found no person there. He went farther in, into another room, and so he went from room to room until he finally found a man and a woman sitting there and playing chess. Rabbeinu z"l looked at him and left the house; the man was drawn after him and followed him.
## Segment 111
רבינו ז״ל הלך עד מחוץ לעיר. ור׳ שמואל טעפליק, שהלך עם רבינו ז״ל — רבינו ז״ל לקח רשות מאשתו של ר׳ שמואל הנ״ל שיוכל להיות עמו שנה שלימה — ראה שהאיש הנ״ל רוצה לדבר עם רבינו ז״ל. כשהגיע רבינו ז״ל חוץ לעיר, הלך הוא לצד, והנ״ל ניגש אל רבינו ז״ל ודיבר אתו. וסיפר ר׳ שמואל שלא שמע מה שדיברו, רק ראה שני שבילים של דמעות יורדים מעיניו. כשגמר לדבר עמו, הלך לביתו.
Rabbeinu z"l walked as far as outside the city. R’ Shmuel Teplik, who was walking with Rabbeinu z"l — Rabbeinu z"l had received permission from R’ Shmuel’s wife that he could be with him for a full year — saw that the man wanted to speak with Rabbeinu z"l. When Rabbeinu z"l reached outside the city, R’ Shmuel went aside, and the man approached Rabbeinu z"l and spoke with him. R’ Shmuel related that he did not hear what they spoke; he only saw two streams of tears descending from the man’s eyes. When he finished speaking with him, he went home.
## Segment 112
וכך גם היה מעשה מן השידוך השני של רבינו ז״ל: רבינו ז״ל נכנס אל הגביר ר׳ יחזקאל טרכטנברג, חותנו מזיווג שני. כשנכנס, ישבו בחדר הראשון אשת הגביר הנ״ל עם בתה ודיברו מענין שידוכים עבורה. כשראתה את רבינו ז״ל, אמרה לאמה: כזה אברך הייתי רוצה. ורבינו ז״ל נכנס פנימה אל הגביר הנ״ל ודיבר עמו, וסיפר לו שהוא גר בברסלב וכו׳, ושהוא רוצה לשאת את בתו, ולהבטיח סכום גדול לכתובתה של שש מאות אדומים; והוא, כנגדו, נתן גם כן סכום גדול.
So too there was the incident of Rabbeinu z"l’s second match: Rabbeinu z"l entered the house of the wealthy R’ Yechezkel Trakhtenberg, his father-in-law from his second marriage. When he entered, the wife of the wealthy man mentioned above was sitting in the first room with her daughter, and they were speaking about matches for her. When the daughter saw Rabbeinu z"l, she said to her mother: “Such a young man I would want.” Rabbeinu z"l went inside to the wealthy man mentioned above and spoke with him. He told him that he lived in Breslov, and so forth; that he wanted to marry his daughter; and that he would guarantee a large sum for her kesubah, six hundred adumim. The wealthy man, correspondingly, also gave a large sum.
## Segment 113
קודם הסתלקות רבינו ז״ל ישבה אשתו הנ״ל בחדר הסמוך ובכתה. אמר רבינו ז״ל: מה היא בוכה? אולי היא מתכוונת להנדן; הנדן מונח שלם, לא נגעו בו. ורבינו ז״ל התנה עמה שלא תהיה לו שום שייכות עמה וכו׳. והחתונה היתה בכפר וואציעק הסמוך לברסלב בחודש אלול; והמחותן רצה דווקא שתהיה בבראד, כי שם היה הוא איש נכבד מאוד, ורבינו ז״ל מיאן בזה ורצה דווקא שהחתונה תהיה סמוך לברסלב.
אות נח
Before Rabbeinu z"l’s passing, his wife mentioned above sat in the adjoining room and cried. Rabbeinu z"l said: “Why is she crying? Perhaps she means the nadan. The nadan is lying whole; they did not touch it.” Rabbeinu z"l had made a condition with her that he would have no marital connection with her, and so forth. The wedding was in the village of Vatziak near Breslov, in the month of Elul. The mechutan specifically wanted it to be in Brod, because there he was a very distinguished man; but Rabbeinu z"l refused this, and specifically wanted the wedding to be near Breslov.
Entry Nun-Ches
## Segment 114
פעם אחת בשבתות הקבועים חיכו על רבינו ז״ל הרבה בליל שבת שייכנס אל השולחן, ולא נכנס. והיה שם גם ר׳ שמעון, שהיה קצת היימיש — בן בית — עם רבינו ז״ל, ונכנס לחדר של רבינו ז״ל, וראה שרבינו ז״ל עומד ומסביבו נחל דמעות; ותיכף סגר הדלת. ואחר כך נכנס רבינו ז״ל אל השולחן.
אות נט
Once, on one of the fixed Shabbosim, they waited a long time for Rabbeinu z"l on Friday night, for him to enter the table, but he did not enter. R’ Shimon was also there, and he was somewhat heimish — like a member of the household — with Rabbeinu z"l. He entered Rabbeinu z"l’s room and saw Rabbeinu z"l standing, with a stream of tears around him; he immediately closed the door. Afterward Rabbeinu z"l entered the table.
Entry Nun-Tes
## Segment 115
מרבינו ז״ל: שראה במוהרנ״ת שניגש אל השולחן בלי נטילת ידיים, דהיינו שנטל ידיו בביתו ובא לכאן לגמור סעודתו. ואמר רבינו ז״ל: כמו שהגויים אומרים, ישר אל השולחן. ואנ״ש מקפידים בזה ליטול ידיהם לפני שניגשים אל השולחן, אף שנטלו ידיהם בביתם. עד כאן.
אות ס
From Rabbeinu z"l: He saw that Moharnat approached the table without netilas yadayim, meaning that he had washed his hands at home and had come there to finish his meal. Rabbeinu z"l said: “As the gentiles say: straight to the table.” Anash are careful in this, to wash their hands before approaching the table, even if they washed their hands at home. Until here.
Entry Samekh
## Segment 116
רבינו ז״ל אמר על הרה״ק מאפטא בצעירותו, כשהיה עוד רב בקאלבאסוב, שהוא צדיק ולמדן. עיין ליקוטי מוהר״ן תורה ל״א. עד כאן.
Rabbeinu z"l said about the holy Rav of Apta in his youth, when he was still Rav in Kolbasov, that he was a tzaddik and a lamdan. See Likkutei Moharan, Torah 31. Until here.
## Segment 117
תוספת מאת המתרגם — סיכום: יחידה זו מדגישה את איזון עבודת ה׳ עם שמירת הגוף, את שבח הרצון והכיסופין, את ההתחזקות שלא ליפול גם כאשר שבת, יום הכיפורים או עבודה אחרת אינם כפי הראוי, ואת גודל הניסיון שבהתקשרות לרבינו. היא כוללת גם הנהגות של דרך ארץ, דרכי נועם, זהירות בנטילת ידיים, ומעשים המגלים איך רבינו ז״ל פעל על אנשים ברמז, בהסתכלות ובדיבור מועט.
Translator’s Addition — Summary: This unit emphasizes the balance between avodas Hashem and guarding the body; the praise of will and longing; strengthening oneself not to fall even when Shabbos, Yom Kippur, or another avodah is not as it ought to be; and the great trial involved in attachment to Rabbeinu. It also includes conduct of derech eretz, pleasant ways, care in netilas yadayim, and stories that show how Rabbeinu z"l acted upon people through a hint, a gaze, and a small amount of speech.
## Segment 118
תוספת מאת המתרגם — תרשים: בריאות ושמירת הגוף ← רצון וכיסופין ← התחזקות כאשר הדבר אינו כראוי ← ניסיון ההתקשרות ← דרך ארץ ודרכי נועם ← דמעות והתעוררות פנימית.
אות סא
Translator’s Addition — Diagram: Health and guarding the body → will and longing → strengthening when things are not as they should be → trial of attachment → derech eretz and pleasant ways → tears and inner awakening.
Entry Samekh-Alef
## Segment 119
עיין הוספה סימן קמ״ז. מעשה שסיפרה צירל, ששמעה מפי זקנתה פייגה. זקנתה הנ״ל הייתה גרה במעדווידיווקא עם בעלה, ר׳ מאיר, בזמן שרבינו ז״ל גם כן גר שם. הם היו עשירים גדולים והחזיקו מאוד מרבינו ז״ל, והיא הייתה חסידה יותר מבעלה. ולא היו להם בנים, רחמנא ליצלן, והייתה מבקשת מרבינו ז״ל תמיד על בנים. פעם אחת נכנסה לרבינו ז״ל וביקשה ממנו על בנים, ועמד רבינו ז״ל בדביקות גדולה, וראתה שיש לרבינו ז״ל מרירות גדולה מזה, כי הכירה בתנועותיו; והתחרטה על שהטריחה את רבינו ז״ל בזה. אחר כך פנה רבינו ז״ל אליה והבטיח לה בן זכר, וכך הוה. לאחר זמן עבר רבינו ז״ל לזלאטיפאלייע ומשם לברסלב; אף על פי כן, בכל עת שעבר רבינו ז״ל במעדווידיווקא, היה סר לביתם.
See Hosafah, section 147. There was a story that Tzirel related, which she heard from her grandmother Feige. Her grandmother lived in Medvedivka with her husband, R’ Meir, at the time when Rabbeinu z"l also lived there. They were very wealthy and held strongly by Rabbeinu z"l, and she was more of a chassid than her husband. They had no children, may the Merciful One save us, and she would always ask Rabbeinu z"l for children. Once she entered Rabbeinu z"l and asked him for children. Rabbeinu z"l stood in great deveikus, and she saw that Rabbeinu z"l had great bitterness from this, for she recognized it from his movements; and she regretted having troubled Rabbeinu z"l with this. Afterward Rabbeinu z"l turned to her and promised her a son, and so it was. After some time Rabbeinu z"l moved to Zlatipolye, and from there to Breslov; nevertheless, whenever Rabbeinu z"l passed through Medvedivka, he would stop at their house.
## Segment 120
בסוף חורף תקס״ג נסע רבינו ז״ל לקרימינטשוק לקבוע החתונה של בתו שרה׳קע עם החתן ר׳ יצחק אייזיק, בנו של ר׳ לייב דאבראונער, שהיה גר שם. בדרך לשם עוברים דרך מעדווידיווקא, ולא פנה רבינו ז״ל לביתם כדרכו, אלא נכנס מיד לבית המדרש. ושם היה באותה שעה בנם הנ״ל. קרא אותו רבינו ז״ל, ובחנו קצת, וצבט לו בלחייו בדרך חיבה, ואמר: חבל, חבל. ותיכף המשיך רבינו ז״ל בדרכו לקרימינטשוק. הילד הנ״ל רץ מיד לאמו וסיפר לה שהרבי ר׳ נחמן כאן. והיא הבינה שמשהו אינו כשורה, שלא נכנס לביתם כדרכו. שאלה אותו: מה אמר לך? וסיפר לה שבחן אותו, ואחר כך צבט לו בלחייו ואמר: חבל, חבל וכו׳ כנ״ל. והתחילה אמו לבכות מאוד, כי הבינה כוונתו.
At the end of the winter of 5563, Rabbeinu z"l traveled to Kremenchuk to arrange the wedding of his daughter Sarah’ke with the groom R’ Yitzchak Aizik, son of R’ Leib Davroner, who lived there. On the way there one passes through Medvedivka, and Rabbeinu z"l did not turn in to their house as was his way, but went immediately into the beis midrash. Their son was there at that time. Rabbeinu z"l called him, tested him a little, pinched his cheeks in a manner of affection, and said: “A pity, a pity.” Immediately Rabbeinu z"l continued on his way to Kremenchuk. The child immediately ran to his mother and told her that the Rebbe, R’ Nachman, was there. She understood that something was not in order, since he had not entered their house as was his way. She asked him: “What did he say to you?” He told her that he had tested him, and afterward pinched his cheeks and said: “A pity, a pity,” and so forth, as above. His mother began to weep greatly, for she understood his intention.
## Segment 121
ובזמן מועט נסתלק הילד הנ״ל, ואמו לא רצתה לקבל תנחומים עליו. היא סגרה עצמה בחדר מיוחד ולא נתנה לאדם להיכנס אליה. אחר כמה ימים חזר רבינו ז״ל למעדווידיווקא ונכנס לביתה, ואמרו לה שרבינו ז״ל בא, ויצאה מחדרה. אמר לה רבינו ז״ל: אני מוריד ממך אבלות; תהיי שושבין ותעשי את החתונה. והבינה שיהיה לה טובה מזה, וקיבלה על עצמה, והתחילה להכין צרכי החתונה, וקנתה מתנה עבור החתן כראוי, וקנתה עבורם מנורה שהייתה מיוחדת במינה. והייתה החתונה כחתונת אחד הנגידים, ונשאר שם רבינו ז״ל עד אחר הפסח, כי החתונה הייתה בראש חודש ניסן.
Within a short time the child passed away, and his mother did not wish to receive consolation for him. She shut herself into a special room and did not allow anyone to enter. After several days Rabbeinu z"l returned to Medvedivka and entered her house. They told her that Rabbeinu z"l had come, and she left her room. Rabbeinu z"l said to her: “I remove mourning from you. Be a shoshvin and make the wedding.” She understood that she would have good from this, accepted it upon herself, and began to prepare what was needed for the wedding. She bought a proper gift for the groom, and bought for them a lamp that was unique of its kind. The wedding was like the wedding of one of the great magnates, and Rabbeinu z"l remained there until after Pesach, for the wedding was on Rosh Chodesh Nissan.
## Segment 122
לפני נסיעתו אמר לה רבינו ז״ל: יהיה לך בן, ותקראי שמו נחמן, ויהיה חידוש בדבר שלו כמו אני בדבר שלי. והזהיר אותה שתיכף כשייוולד תיתן אותו למינקת, והיא תבוא לראותו רק בימי טהרתה. וכך הוה. ושכחה והלכה לראותו, ואחר כך נזכרה ונבהלה מאוד, והלכה לרבינו ז״ל. אמר לה רבינו ז״ל בזה הלשון: הילד יחיה, אלא שלא יהיה אותו חידוש שחשבתי. אחר כך היו לה עוד שני בנים, ר׳ אהרן ור׳ שמחה, והם היו חשובים יותר מאחיהם ר׳ נחמן הנ״ל; והוא היה אומר על עצמו: הלא רבינו ז״ל אמר עלי שלא אהיה חידוש.
אות סב
Before his departure, Rabbeinu z"l said to her: “You will have a son, and you shall call his name Nachman, and there will be a chiddush in his matter, as there is in my matter.” He warned her that immediately when he would be born, she should give him to a wet nurse, and she should come to see him only during her days of purity. And so it was. But she forgot and went to see him; afterward she remembered and became very frightened, and went to Rabbeinu z"l. Rabbeinu z"l said to her in these words: “The child will live, but he will not be that chiddush that I had thought.” Afterward she had another two sons, R’ Aharon and R’ Simchah, and they were more distinguished than their brother, R’ Nachman mentioned above; and he would say about himself: “Rabbeinu z"l said about me that I would not be a chiddush.”
Entry Samekh-Bais
## Segment 123
ר׳ יודל עשה לעצמו קפוטה חדשה, ואמר לו רבינו ז״ל שבזו הקפוטה כבר יקבל פני המשיח. אחר איזה זמן דיבר רבינו ז״ל עם אנ״ש בעניין הגאולה, ואמר שמאה שנה בוודאי לא יבוא כבר משיח. ושאל לו ר׳ יודל: הלא אמרתם לי כבר? וענה לו רבינו ז״ל: זה אמרתי אז, וזה אני אומר כעת. והבינו על פי שיחתם מקודם שהעניין היה בגלל המחלוקת מן הידוע שנעשתה בינתיים.
אות סג
R’ Yudil made himself a new kapote, and Rabbeinu z"l told him that with this kapote he would already receive the face of Mashiach. After some time Rabbeinu z"l spoke with Anash about the matter of the redemption, and said that for one hundred years Mashiach would certainly not yet come. R’ Yudil asked him: “But did you not already say to me?” Rabbeinu z"l answered him: “That I said then; this I say now.” They understood, according to their earlier conversation, that the matter was because of the dispute from the known person, which had occurred in the meantime.
Entry Samekh-Gimmel
## Segment 124
רבינו ז״ל אמר שלשתות יין בפורים הוא תיקון הברית.
אות סד
Rabbeinu z"l said that drinking wine on Purim is a tikkun habris.
Entry Samekh-Daled
## Segment 125
פעם אחת ביום טוב, כשהיו מסובין אצל רבינו ז״ל, חילק רבינו ז״ל יין למסובין בשמחת יום טוב כנהוג, ונתן בכוס קטן קצת יין לר׳ נתן ולר׳ נפתלי שיחלקו ביניהם. ורמז בזה רבינו ז״ל איך להרחיק משתיית היין ושאר משקאות המשכרים, ורק מעט לשמחת יום טוב. ורק בפורים מצוה להרבות בשתייה לתיקון הברית, כידוע.
אות סה
Once, on Yom Tov, when they were reclining by Rabbeinu z"l, Rabbeinu z"l distributed wine to those reclining there for the joy of Yom Tov, as is customary. He gave a little wine in a small cup to R’ Noson and R’ Naftali, for them to divide between themselves. In this Rabbeinu z"l hinted how one must keep far from drinking wine and other intoxicating drinks, and take only a little for the joy of Yom Tov. Only on Purim is it a mitzvah to drink more, for tikkun habris, as is known.
Entry Samekh-Hai
## Segment 126
מרבינו ז״ל: אחר מסירות נפש אסור לנוח.
אות סו
From Rabbeinu z"l: After mesiras nefesh, it is forbidden to rest.
Entry Samekh-Vav
## Segment 127
רבינו ז״ל היה מאריך בתפילת ערבית ליל ראשון של ראש השנה, בשמונה עשרה, כמו ארבע שעות. והיו כולם הולכים לביתם וגומרים סעודתם, וחזרו אל רבינו ז״ל, ועוד היו צריכים לחכות עד גמר התפילה. ואמר רבינו ז״ל שמה שכל הצדיקים צריכים לעשות עד שמיני עצרת, הוא עושה בתפילת שמונה עשרה של ליל ראשון של ראש השנה.
אות סז
Rabbeinu z"l would prolong the Maariv prayer on the first night of Rosh Hashanah, in the Shemoneh Esrai, for about four hours. Everyone would go to their homes and finish their meal, and return to Rabbeinu z"l, and they would still need to wait until the completion of the prayer. Rabbeinu z"l said that what all the tzaddikim must do until Shemini Atzeres, he does in the Shemoneh Esrai of the first night of Rosh Hashanah.
Entry Samekh-Zayin
## Segment 128
עיין הוספה סימן ק״מ. לרבינו ז״ל היו שני גיסים בטשערין, אחים של אשת רבינו ז״ל, והיו מקורבים לרבינו ז״ל. אחד שמו ר׳ צבי ואחד שמו ר׳ חיים. ר׳ צבי היה כרוך מאוד אחר רבינו ז״ל והיה עני מאוד, ואף על פי כן לא ביקש אף פעם מרבינו ז״ל על פרנסה, כי העיקר היה אצלו צרות הנפש. פעם אחת החליט בדעתו שכבר מוכרח לבקש על פרנסה. כשרבינו ז״ל בא לטשערין, חיכה ר׳ צבי הנ״ל עד שהלכו אנ״ש, ויצא מחדרו. כשכולם יצאו, הלך הוא לסגור הדלת, כי פחד שמא יכנס מישהו, והייתה אצלו בושה שמבקש על פרנסה.
See Hosafah, section 140. Rabbeinu z"l had two brothers-in-law in Tcherin, brothers of Rabbeinu z"l’s wife, and they were close to Rabbeinu z"l. One was named R’ Tzvi, and one was named R’ Chaim. R’ Tzvi was very attached to Rabbeinu z"l and was very poor, and nevertheless he never asked Rabbeinu z"l about livelihood, because the main thing for him was the troubles of the soul. Once he decided in his mind that he was now compelled to ask about livelihood. When Rabbeinu z"l came to Tcherin, R’ Tzvi mentioned above waited until Anash had gone and left his room. When everyone had left, he went to close the door, because he feared that perhaps someone would enter, and it was a shame for him to ask about livelihood.
## Segment 129
בדרך הילוכו הרגיש בדעתו — ור׳ אברהם ב״ר נחמן היה אומר עליו שהיה בעל יישוב הדעת גדול — מה אני הולך לעשות, לבקש על פרנסה? מה אעשה אם רבינו ז״ל ישאל אותי: כבר לא חסר לך כלום חוץ מפרנסה? ושוב נתיישב: אם לא אבקש, גם זה אינו טוב, להעלים מרבינו ז״ל. וכך הלך תפוס במחשבותיו. ואמר לו רבינו ז״ל בזה הלשון: אותך כבר הבטחתי בפרנסה; רק חיים, עליו רחמנות, כי אף פעם לא יהיה לו על שבת.
אות סח
As he was walking, he felt in his da’as — and R’ Avraham b’R’ Nachman would say of him that he had great yishuv hada’as — “What am I going to do, to ask about livelihood? What will I do if Rabbeinu z"l asks me: ‘Is nothing already lacking for you except livelihood?’” Then he settled it again: “If I do not ask, this too is not good, to conceal it from Rabbeinu z"l.” And so he walked, caught in his thoughts. Rabbeinu z"l said to him in these words: “You I have already guaranteed with livelihood; only Chaim, he deserves pity, for he will never have for Shabbos.”
Entry Samekh-Ches
## Segment 130
רבינו ז״ל אמר: אני מסכים שתדברו ממני ולא תזכירו את שמי. לא אכפת לי שאחד מברך ברכת המזון בכוונה, וזה מכוחי, והוא אינו יודע שזה מכוחי.
אות סט
Rabbeinu z"l said: “I agree that you should speak of me and not mention my name. I do not mind that a person bentches Birchas Hamazon with kavanah, and it is from my power, while he does not know that it is from my power.”
Entry Samekh-Tes
## Segment 131
פעם אמר רבינו ז״ל: יש לי שלושה סוגי חסידים: אחד שרוצה קוליש, שיריים של חלה; אחד שרוצה לשמוע תורה; ואחד שבלבו בוער הרבי באהבה. ובירך הרבי את ר׳ נתן שיהיה מן החסידים שהוא בלב הרבי. עד כאן.
אות ע
Once Rabbeinu z"l said: “I have three types of chassidim: one who wants kolish, the remnants of challah; one who wants to hear Torah; and one in whose heart the Rebbe burns with love.” The Rebbe blessed R’ Noson that he should be among the chassidim who are in the Rebbe’s heart. Until here.
Entry Ayin
## Segment 132
רבינו אמר: יש כלל. אם נותנים המתנגדים קצת מקום ואינם לוחמים בכל כוחם — תתפלל להקב״ה. אבל אם אינם נותנים כלום ולוחמים בכל כוחם — תעשה מה שבכוחך לעשות.
אות עא
Rabbeinu said: “There is a rule. If the opponents give a little room and do not fight with all their strength, pray to HaKadosh Baruch Hu. But if they give nothing and fight with all their strength, do what is within your power to do.”
Entry Ayin-Alef
## Segment 133
שייך לחיי מוהר״ן סימן י״ג, ״ובחמלת״. כשאמר רבינו ז״ל התורה ״חותם בתוך חותם״, תורה כ״ב, היה זה ביום שני בשבת, חמישי לעשרת ימי תשובה, אחר חצות היום. ונהיה שם רעש בעיר שרבינו אומר תורה, וסגרו כולם החנויות ורצו לשמוע תורה. ונמשך הדבר כמו ארבע שעות, כמבואר בפנים.
אות עב
This belongs to Chayay Moharan, section 13, “and in Your compassion.” When Rabbeinu z"l said the Torah “seal within seal,” Torah 22, it was on Monday, the fifth day of the Ten Days of Teshuvah, after midday. There was a commotion in the city that Rabbeinu was saying Torah, and everyone closed their stores and ran to hear Torah. The matter continued for about four hours, as explained inside.
Entry Ayin-Bais
## Segment 134
רבינו ז״ל היה פעם בטיראוויצע על חתונה אצל אחד מאנ״ש. בשעת הריקודין ניגשה אישה אחת אל רבינו ז״ל בלשון חוצפה, שיתן לה כסף עבור הריקודין, ואמר לה רבינו ז״ל שהיא וכו׳. והייתה אז מעוברת, ואחר כך הולידה בן וקראו לו פינחס, פינחס׳ל. ונתקיים עליו מאמר הגמרא: מדחציף כולי האי, שמע מינה וכו׳, כי היה מחוצף גדול, והיה חולק גדול על ר׳ יצחק, חתן המגיד מטיראוויצא. בסוף ימיו שלח לר׳ יצחק הנ״ל שהוא רוצה לעשות שלום עמו, וענה לו ר׳ יצחק: השלום שלנו הוא שנהיה מרוחקים זה מזה. פעם אחת יצא בבוקר עם שמועה חדשה שמצא את ר׳ יצחק בלילה בעבירה, רחמנא ליצלן, ועשה צחוק ממנו כדרכו. ואמרו לו: פינחס׳ל, מי יאמין לך? ואמר להם בזה הלשון: אלף לא יאמינו ואחד יאמין — אז הכל כדאי.
אות עג
Rabbeinu z"l was once in Trovitsa at a wedding by one of Anash. At the time of the dancing, a certain woman approached Rabbeinu z"l with an insolent expression, that he should give her money for the dancing, and Rabbeinu z"l said to her that she was, and so forth. She was then pregnant, and afterward she gave birth to a son, and they called him Pinchas — Pinchas’l. In him was fulfilled the statement of the Gemara: since he is so brazen, this indicates, and so forth; for he was very brazen, and he was a great opponent of R’ Yitzchak, the son-in-law of the Maggid of Trovitsa. At the end of his days he sent to R’ Yitzchak mentioned above that he wanted to make peace with him. R’ Yitzchak answered him: “Our peace is that we remain distant from one another.” Once he came out in the morning with a new rumor, that he had found R’ Yitzchak at night in a sin, may the Merciful One save us, and he made a mockery of him as was his way. They said to him: “Pinchas’l, who will believe you?” He said to them in these words: “A thousand will not believe, but one will believe — then everything is worthwhile.”
Entry Ayin-Gimmel
## Segment 135
שייך לחיי מוהר״ן סימן תקנ״ב בהשמטה. הרשיל אוסטרופוליער, שהיה מדבר ליצנות כידוע והיה מבדח את הרה״צ ר׳ ברוך ז״ל, אמר עליו רבינו ז״ל שהוא חסיד שנפל; היינו שהיה חסיד ולא היה יכול להחזיק את עצמו מן הירידות, ונפל לליצנות, שהיא פתח הסטרא אחרא, ורבינו אמר שחסיד שנפל גרוע ממומר. ובא לרבינו ז״ל, ורמז רבינו לתלמידיו שמכל מה שידבר אל יענו לו כלל ולא יהיה להם שום משא ומתן עמו. והוא רצה דווקא להביא את רבינו ז״ל ותלמידיו לידי שחוק, אבל לא יכול בשום אופן, ולא ענו לו כלל כנזכר, והלך משם.
אות עד
This belongs to Chayay Moharan, section 552, in the omissions. Hershel Ostropoler, who would speak jesting words as is known and would amuse the righteous R’ Baruch z"l, was described by Rabbeinu z"l as a fallen chassid. That is, he had been a chassid, but could not hold himself through the descents, and fell into mockery, which is an opening of the sitra achra; and Rabbeinu said that a fallen chassid is worse than an apostate. He came to Rabbeinu z"l, and Rabbeinu hinted to his disciples that whatever he would say, they should not answer him at all and should have no dealings with him. He specifically wanted to bring Rabbeinu z"l and his disciples to laughter, but he could not do so in any way, and they did not answer him at all, as mentioned, and he left from there.
Entry Ayin-Daled
## Segment 136
מעשה מהקארעטע, כרכרה. פעם אחת אמר רבינו ז״ל למוהרנ״ת: עוד יהיה כדבר הזה, שאתה תיסע פעם בכרכרה של חשובים — הוי, וועסט נאך אמאל פארן אין א קארעטע! ונתפחד מוהרנ״ת מזה מאוד, שלא יהיה לו ניסיון כזה של מפורסם, חס ושלום. פעם אחת הלך, ולא הייתה לו עגלה לנסוע על הציון הקדוש, והלך רגלי. באמצע הדרך נסע איזה נגיד עם קארעטע, וראה שמוהרנ״ת הולך רגלי. ביקשו שישב איתו על הקארעטע, וכן עשה. ונתמלא שמחה מזה, כי כבר נתקיימו דברי רבינו ז״ל, ולא יתפחד עוד על ניסיון של מפורסם.
אות עה
The story of the karette, the carriage. Once Rabbeinu z"l said to Moharnat: “It will yet be such a thing, that you will once travel in a carriage of important people” — hoy, vest nokh amol forn in a karette! Moharnat was very frightened by this, that he might have such a trial of being a famous leader, God forbid. Once he was walking and did not have a wagon in which to travel to the holy Tziyun, so he went on foot. In the middle of the road, a certain wealthy man traveled with a karette and saw Moharnat walking on foot. He asked him to sit with him on the karette, and so he did. He became filled with joy over this, for the words of Rabbeinu z"l had already been fulfilled, and he would no longer fear a trial of becoming a famous leader.
Entry Ayin-Hai
## Segment 137
במעז׳בוז׳ הייתה שורה של חנויות, והפריץ היה משכיר לאחד שהיה ממונה להשכיר לכל חנות, והייתה חזקה על זה לזרע הבעל שם טוב. בזמן ההוא היה מוחזק בזה הר״ר ברוך הנ״ל. בשנת תקס״ז שלח רבינו ז״ל את ר׳ ... שישכור עבורו את החנויות, ונסע הוא בשמחה רבה לקיים שליחות רבינו ז״ל ולבש בגדי שבת. ר׳ ברוך ראה אותו מן החלון כשהוא לבוש בגדי שבת עבור רבינו ז״ל, והייתה לו קפידא על זה, וקילל אותו שיהיה לו שנה קדחת. ובא לפני רבינו וסיפר לו הדבר. ואמר לו רבינו ז״ל בלשון קפידא: בזה? ככה הולכים נגד דודי? ואף על פי כן אמר לו שטובה לו הקללה, כי היה צריך להסתלק באותה שנה, ועתה יהיה מוכרח לחיות כדי שתתקיים קללתו; וכיוון שעברה השנה, בת דינא בטל דינא.
אות עו
In Mezhibuzh there was a row of stores, and the poritz would rent them to one person, who was appointed to rent each store, and this right was held by the seed of the Ba’al Shem Tov. At that time, the aforementioned R’ Baruch held this right. In the year 5567, Rabbeinu z"l sent R’ ... to rent the stores for him. He traveled with great joy to fulfill Rabbeinu z"l’s mission and wore Shabbos garments. R’ Baruch saw him from the window dressed in Shabbos clothing for Rabbeinu z"l, and he had a grievance about this, and cursed him that he should have a year of fever. He came before Rabbeinu and told him the matter. Rabbeinu z"l said to him in a tone of grievance: “With this? This is how one goes against my uncle?” Nevertheless, he said to him that the curse was good for him, because he had needed to pass away that year, and now he would be compelled to live so that the curse would be fulfilled; and once the year passed, since the term of judgment had passed, the judgment was nullified.
Entry Ayin-Vav
## Segment 138
פעם אחת סיפר רבינו ז״ל משל ממלך אחד שנסע עם שרי המלוכה שלו ליער לצוד חיות, שקורים לאוועלווע. ירד המלך מן המרכבה שלו, תפוס במחשבות בענייני מלוכה שלו, עד שנתעה בעומק היער בין האילנות העבים והגסים שיש שם. והשרים עמדו אצל המרכבה, ובין כך ירד גשם וברד שוטף וחזק מאוד, ממש מבול. שרי המלוכה רצו לחפש את המלך, אבל במבול וערפל כזה אי אפשר לחפש ולמצוא, ועלו על המרכבה להגן על עצמם מפני הברד והשלג. והמלך בתוך כך נפסק ממחשבתו ומרעיונותיו, וחיפש מקום להגן על עצמו, כי הייתה ממש סכנת נפשות. עד שבא לבית ערל, שומר היער, ונכנס אצלו ושאלו אם יכול ללון אצלו, והסכים לזה. ובין כך נתקרר המלך מאוד, וביקש ממנו מלבושים אחרים, והלבישו במלבושים פשוטים שלו, בפעלץ, פרווה, וכדומה, והניחו על התנור שיחמם את עצמו. ובין כך נתרעב לאכול וביקש לתת לו לאכול, ונתן לו לחם שחור וגריס, והוא הרגיש כל הטעמים בזה המאכל, שמעולם לא טעם מאכל כזה בביתו. ובין כך חטפתו שינה, וישן שם על התנור עד הבוקר.
Once Rabbeinu z"l told a parable about a king who traveled with his royal ministers to the forest to hunt animals, which is called lovelve. The king descended from his carriage, caught in thoughts about matters of his kingdom, until he wandered into the depth of the forest among the thick and coarse trees there. The ministers stood by the carriage, and in the meantime a very strong torrent of rain and hail descended, a real flood. The royal ministers wanted to search for the king, but in such a flood and fog it was impossible to search and find. They went up onto the carriage to protect themselves from the hail and snow. Meanwhile, the king was interrupted from his thoughts and ideas and sought a place to protect himself, for it was truly a danger to life. At last he came to the house of a gentile, a forest-keeper, entered there, and asked whether he could lodge with him, and he agreed. Meanwhile the king became very cold, and he asked him for other garments. He dressed him in his simple garments, in a peltz, a fur coat, and the like, and laid him upon the oven so that he could warm himself. Meanwhile he became hungry to eat, and asked him to give him food. He gave him black bread and grits, and the king tasted all tastes in this food, such that he had never tasted such food in his home. Meanwhile sleep seized him, and he slept there upon the oven until morning.
## Segment 139
ושרי המלוכה, כיוון שהפסיק הגשם, ירדו מן המרכבה וחיפשו את המלך עד הבוקר, עד שבאו לבית זה ושאלו את הערל אם היה אצלו איש אחד. אמר להם שבא אצלו איש אחד וישן על התנור. והלכו וראו שזה המלך, ולא יכלו להקיצו מפני נימוס המלכות, והמתינו עליו עד שהקיץ משנתו. תיכף עשו לו כבוד מלכים באימה וביראה, וביקשו להלביש אותו בגדי מלכות ולקחת אותו על המרכבה, להביאו לביתו ולכתר אותו בכתר מלכות. ולא רצה, כי אם שהערל יקח אותו באלו המלבושים שלו על העגלה, עם השוורים שלו, והוא יביא אותו כך לבית המלוכה, והוא יכתר אותו בכתר מלכות ויושיבו על הכיסא. וכן היה: טען הערל את העגלה שלו עם השוורים, והמלך ישב אצלו, והוא משך את העגלה וצעק על השוורים כמנהגו תמיד: דיע! דיע! דיע! בלי התפעלות מן המלך. וכן באו לבית המלוכה, והושיבו אותו על כסא המלוכה והכתירו אותו בכתר מלכות.
When the rain stopped, the royal ministers descended from the carriage and searched for the king until morning, until they came to this house and asked the gentile whether a man had been with him. He told them that a certain man had come to him and had slept upon the oven. They went and saw that this was the king, and they could not wake him because of royal protocol, so they waited for him until he woke from his sleep. Immediately they accorded him royal honor, with awe and fear, and asked to dress him in royal garments and take him upon the carriage, to bring him home and crown him with the royal crown. He did not want this; rather, he wanted only that the gentile should take him in those garments of his, on his wagon with his oxen, and bring him this way to the royal house, and he would crown him with the royal crown and seat him upon the throne. And so it was: the gentile loaded his wagon with the oxen, the king sat with him, and he pulled the wagon and shouted to the oxen in his usual way: “Die! Die! Die!” without being affected by the king. So they came to the royal house, and they seated him upon the royal throne and crowned him with the royal crown.
## Segment 140
ואמר לו המלך: בשכר שהצלת אותי ממוות כל כך, בקש ממני איזה דבר ואעשה לך. וביקש ממנו דבר שטות: באשר שמביתו לאדעס מהלך רב, כמה מאות פרסאות, ובניו מוליכים סחורה לאדעס, ויש להם טרחה גדולה, כי הדרך רב ומעלה להם ימים ושנים, והריווח הולך על הדרך, ולא נשאר להם כי אם ריווח מעט. על כן מבקש הוא שיצווה לעשות הדרך קצרה יותר. והבטיח לו המלך, וציווה שיעשו הפרסאות ארוכות; למשל, אם הייתה פרסה עשרים קילומטר, יעשו עכשיו מפרסה ארבעים קילומטר, ועל כן יהיה הדרך קצרה, כי במקום שהיה ארבעים פרסאות יהיה עכשיו רק עשרים פרסאות.
The king said to him: “As reward for having saved me so much from death, ask something of me and I will do it for you.” He asked of him a foolish thing: since from his home to Odessa was a great distance, several hundred parsaos, and his sons transported merchandise to Odessa, and they had great trouble, because the road was long and cost them days and years, and the profit went on the road, so that only a little profit remained for them. Therefore he asked that the king command that the road be made shorter. The king promised him, and commanded that the parsaos be made longer; for example, if a parsah had been twenty kilometers, they should now make one parsah forty kilometers. Therefore the road would be shorter, because where it had been forty parsaos, it would now be only twenty parsaos.
## Segment 141
וסיים רבינו ז״ל: כאשר בסוף הימים יהיה מבול, ולא תמצא השכינה מנוס ומפלט כי אם אצל הפשוטים, באיזו עבודה פשוטה שהיא, כגון אמירת קפיטל תהלים או עשיית איזו מצוה, ויחיו אותה מכל התענוגים — דווקא אלו הפשוטים יוליכו אותה אל המלוכה. אף על פי שהם לא ירגישו כלל שהם נוסעים עם המלך, כמו הערל הנ״ל שנסע עם השוורים וצעק: דיע! ואף על פי כן הם יכתירו אותו, את משיח, בכתר מלכות; רק שיהיה להם שכל שלא יבקשו דבר שטות. עד כאן.
אות עז
Rabbeinu z"l concluded: at the end of days, when there will be a flood, and the Shechinah will find no refuge and escape except among the simple people, in some simple avodah, such as saying a chapter of Tehillim or doing some mitzvah, and they will give her life from all delights — specifically these simple people will bring her to the kingdom. Even though they will not feel at all that they are traveling with the King, like the gentile mentioned above, who traveled with the oxen and shouted “Die!” nevertheless they will crown him — Mashiach — with the royal crown; only they must have the sense not to ask for a foolish thing. Until here.
Entry Ayin-Zayin
## Segment 142
מנימוס המדינה והבעטלירס שהמליכו. פעם אחת הייתה מדינה שהנימוס היה שכל שלוש שנים היו לוקחים מלך אחר בזה האופן: היו יוצאים לשדה, והראשון שפגעו בו היו ממליכים אותו, אפילו סומא וחיגר. פעם אחת יצאו ופגעו ראשון בבעטליר, קבצן אחד שהיה שכור, ותיכף לקחו אותו בכבוד והביאו אותו לפלטין המלך, והפשיטו את מלבושיו והלבישו אותו בגדי מלכות והכתירוהו בכתר מלכות. והוא היה שכור ולא ידע כלום, וישן. וכשנעור משנתו וראה שהוא בפלטין של המלך ומלובש בגדי מלכות, והמשוררים מזמרים, התפלא מאוד אם זה חלום. הלא הוא זוכר שהיה מוטל באשפה. והכה באצבעו, שיכיר אם זה חלום או לא, וראה שאין זה חלום. על כן חשב שהוא באמת מלך, ורק מה שהיה בעטליר היה חלום. אבל הוא זכר שהתקוטט עם בעטליר אחר ונעשתה לו חבורה; וראה שעכשיו יש החבורה, וראה ששניהם אינם חלום, ונתבלבל מזה.
Of the custom of the land and the beggars whom they crowned. Once there was a country in which the custom was that every three years they would take another king, in this manner: they would go out to the field, and the first person they met they would make king, even if he were blind or lame. Once they went out and first met a betler, a beggar, who was drunk. Immediately they took him with honor and brought him to the palace of the king, stripped off his garments, dressed him in royal clothing, and crowned him with the royal crown. He was drunk and knew nothing, and he slept. When he woke from his sleep and saw that he was in the king’s palace, dressed in royal garments, and that the singers were singing, he wondered greatly whether this was a dream. After all, he remembered that he had been lying in the refuse. He struck his finger, to recognize whether it was a dream or not, and he saw that it was not a dream. Therefore he thought that he truly was a king, and that only his being a betler had been a dream. But he remembered that he had quarreled with another betler and had received a wound; and he saw that now he had the wound, so he saw that neither one was a dream, and he became confused from this.
## Segment 143
ובא על המצאה חדשה: שילך לבית האחר שיש שם ספרים ויראה אם הוא מבין בספרים. אם יבין, זה סימן שהמלך הוא אמת והבעטליר הוא חלום, ואם לא — אינו יודע מה הוא. ולקח הספרים ולא הבין הכתוב בהם. ונתיישב בדעתו ואמר: אמת הוא שאני מלך, ומה שאינני מבין הוא מפני שכולם אינם מבינים, והספרים אינם אלא רק לתכשיט. וסיים רבינו ז״ל: כך הוא במפורסמים של שקר, שרואים שעושים להם כבוד כזה ואינם מבינים מפני מה, ומתבלבלים בדעתם אם באמת הם מפורסמים או זה חלום. ואם אמת הוא כך, מדוע אינם משיגים שום דבר? ומתיישבים בדוחק שבאמת הם צדיקים, ומה שאינם משיגים — מפני ששום צדיק אינו משיג ויודע. ובזה פוגמים באמונת חכמים. עד כאן.
אות עח
He came upon a new idea: he would go to the other house where there were books and see whether he understood the books. If he understood, this would be a sign that being king was true and being a betler was a dream; and if not, he did not know what he was. He took the books and did not understand what was written in them. He settled his mind and said: “It is true that I am king, and the reason I do not understand is because everyone does not understand; the books are only for ornament.” Rabbeinu z"l concluded: So it is with the false famous ones. They see that people give them such honor, and they do not understand why; they become confused in their minds whether they are truly famous leaders, or whether it is a dream. And if it is true, why do they not grasp anything? They settle it with difficulty, that in truth they are tzaddikim, and what they do not grasp is because no tzaddik grasps or knows. In this they blemish emunas chachamim. Until here.
Entry Ayin-Ches
## Segment 144
לעניין שטות עמל הפרנסה בחינם, בזה הלשון סיפר רבינו ז״ל: זהו סוד גדול בעולם: אוכלים בחינם, וגם עובדים בחינם — עס איז א גרויסער סוד אין דער וועלט: מען עסט אומזיסט און מען ארבעט אומזיסט. וסיפר על זה המעשה הבא: שהיה גביר נדיב, בעל מכניס אורח, שהיה מדקדק במצות הכנסת אורחים. וכל מי שנכנס לביתו היו ממלאין לו כל משאלותיו: אכילה ושתייה ושינה, והכל כיד המלך, בסבר פנים יפות. ומפני זה ידעו כל העמים ממנו, וכולם היו הולכים אליו והיו יוצאים שבעי רצון. ולא רחוק ממנו דר גם כן גביר גדול, אבל קמצן גדול, שלא נתן אפילו חתיכת לחם לעני.
Regarding the foolishness of laboring for livelihood in vain, Rabbeinu z"l related in this language: “This is a great secret in the world: one eats for nothing, and one also works for nothing” — es iz a groiser sod in der velt: men est umzist un men arbet umzist. He told the following story about this. There was a generous wealthy man, one who brought in guests and was exacting in the mitzvah of hachnasas orchim. Whoever entered his house, they would fulfill all his requests: eating, drinking, and sleep, and everything like the hand of a king, with a pleasant countenance. Because of this, all the peoples knew of him, and all would go to him and leave satisfied. Not far from him there also lived a great wealthy man, but he was a great miser, who would not give even a piece of bread to a poor man.
## Segment 145
ופעם אחת שמע איש עני אחד, שכמה ימים לא אכל, מזה הנדיב וגודל נדיבות לבו, על כן כיתת רגליו לבוא אליו להחיות נפשו הרעבה. אבל בתר עניא אזלא עניותא, אחר העני הולכת עניות, שנזדמן שבא דווקא לבית הגביר הקמצן הנ״ל, והוא חשב שזהו הנדיב הנ״ל. והתחיל לכרוע ברך אליו בפיוסים ותחנונים ובכל מיני לשונות של כבוד וכו׳: הלא אתם הנדיב הגדול ונדיבות לבכם אין לשער וכו׳ וכו׳, כדי שיתן לו לאכול. וזה הקמצן תמה על זה, והבין שהעני חושב שהוא הנדיב, ואמר לו: כן הוא, ברצוני לתת לכם לאכול, אבל בראשונה תעבדו מעט, ואחר כך יתנו לכם לאכול. והתחיל להעביד אותו בכמה מיני עבודות, לחטוב עצים ולשאוב מים, ועבד אצלו כמה שעות עד שנתייגע מאוד. ואחר כך הראה לו בית הנדיב הנ״ל ואמר לו שיכנס לשם, ושם יתנו לו לאכול. והוא חשב שזהו בית הגביר שעבד אצלו, שאחר שעובדים אצלו, בבית האחר שיש לו נותנים לאכול. ותיכף כשנכנס, יצאו לקראתו המשרתים ולקחו אותו ורחצו אותו, ותיכף הביאו שולחן עם כל מיני מאכלים ומטעמים, והכל בכבוד גדול, כעבד לאדוניו.
Once a certain poor man, who had not eaten for several days, heard of this generous man and of the greatness of his generous heart. He therefore dragged his feet to come to him, to give life to his hungry soul. But poverty follows the poor, and it happened that he came specifically to the house of the miser mentioned above, and he thought that this was the generous man. He began to bend his knee before him with appeasements, supplications, and all sorts of expressions of honor: “Surely you are the great benefactor, and your generosity of heart is immeasurable,” and so forth, so that he would give him food to eat. The miser was astonished by this and understood that the poor man thought he was the generous man. He said to him: “Yes, it is so. I wish to give you food, but first you must work a little, and afterward they will give you food.” He began to work him with several kinds of labor, chopping wood and drawing water, and he worked by him for several hours until he became very weary. Afterward he showed him the house of the generous man mentioned above and told him to enter there, and there they would give him food. The poor man thought that this was the house of the wealthy man for whom he had worked, that after working for him, in the other house that he had, they would give food. Immediately when he entered, the servants came out to greet him, took him, and washed him; immediately they brought a table with all kinds of foods and delicacies, and everything with great honor, like a servant before his master.
## Segment 146
ובאמצע הסעודה אמר: אמת כי עבדתי והתייגעתי, אבל זה כדאי — אמת, טאקע זיך אנגעהארעוועט, אבער עס איז כדאי. אמר לו הגביר הנדיב: ידידי הטוב, היכן התייגעתם? אצלי הרי לא התייגעתם — מיין גוטער פריינד, ווי האט איר זיך אנגעהארעוועט? ביי מיר האט איר דאך ניט געהארעוועט. וסיפר לו מזה הגביר שעבד אצלו. אמר לו: אתם עבדתם בחינם, וכן אתם אוכלים בחינם. שם, במקום שבו עבדתם, לא אכלתם; ובמקום שאתם אוכלים, בו לא עבדתם — ידידי, איר האט געארבעט אומזיסט, און איר עסט אומזיסט. דארט ווו איר האט געארבעט האט איר ניט געגעסן, און דארט ווו איר עסט האט איר ניט געארבעט. וסיים רבינו ז״ל: עובדים בחינם ואוכלים בחינם. במקום שבו עובדים אין אוכלים, ובמקום שבו אוכלים שם אין עובדים — מען ארבעט אומזיסט, און מען עסט אומזיסט. דארט ווו מען ארבעט עסט מען ניט, און דארט ווו מען עסט ארבעט מען ניט.
In the middle of the meal he said: “It is true that I worked and exerted myself, but it is worthwhile” — emes, takeh zikh ongehorevet, ober es iz kedai. The generous wealthy man said to him: “My good friend, where did you exert yourself? By me, you certainly did not exert yourself!” — main guter fraind, vi hot ir zikh ongehorevet? bai mir hot ir dokh nit gehorevet. He told him about the wealthy man for whom he had worked. The generous man said to him: “You worked for nothing, and you are also eating for nothing. There, in the place where you worked, you did not eat; and in the place where you are eating, there you did not work” — yedidi, ir hot gearbet umzist, un ir est umzist. dort vu ir hot gearbet hot ir nit gegesen, un dort vu ir est hot ir nit gearbet. Rabbeinu z"l concluded: one works for nothing and eats for nothing. In the place where one works, one does not eat; and in the place where one eats, there one does not work — men arbet umzist, un men est umzist. dort vu men arbet est men nit, un dort vu men est arbet men nit.
## Segment 147
והנמשל: כי האדם, בשביל הפרנסה או שאר צרכיו, טורח ועובד בזה שהוא חושב שבזה תלויה פרנסתו או צרכיו. ובאמת הוא כנזכר לעיל, שהכל מהשם יתברך. וכשבא הזמן, או כשפעל בתפילתו ובבטחונו, אז ממילא בא בנקל לפיו ממש. וכשהוא שוטה ועובד בכל כוחו ויגיעו, זה הכל לריק, כי העבודה לא מועילה לו כלום, משום שבמקום שבו הוא עובד, שם אינו אוכל — ווארום דארט ווו ער ארבעט, עסט ער ניט — מפני שלא יוצא שום דבר מזה, לאזט זיך גאר ניט אויס דערפון אחרי כל העבודה. ואם לא היה עובד, גם כן היו נותנים לו, כי זה הנותן — אצלו לא צריכים לעבוד.
The nimshal is this: for the sake of livelihood or his other needs, a person exerts himself and works, because he thinks that his livelihood or his needs depend on this. In truth, it is as mentioned above: everything is from Hashem Yisbarach. When the time comes, or when he has acted through his prayer and his trust, then it comes easily by itself, literally to his mouth. But when he is foolish and works with all his strength and toil, it is all for emptiness, because the work does not help him at all, since in the place where he works, there he does not eat — vorem dort vu er arbet, est er nit — because nothing comes out from it, lozt zikh gor nit ois derfun after all the work. And if he had not worked, they would also have given him, because this giver is one by whom one does not need to work.
## Segment 148
וכמו שכתוב בזוהר: שטו העם ולקטו — בשטות. היינו, אצל המן היו אנשים בעלי אמונה וביטחון ולא טרחו כלל במן, רק נפל לפיהם; ואנשים מחוסרי אמונה טרחו ולקטו כל היום, ולבסוף לא היה אלא עומר לגולגולת, כמו מי שלא טרח. ואיתא בספרים שאפילו בזמן הזה כך הוא בעניין הפרנסה: כפי שנקצב לאדם שירוויח, כך ירוויח, בין אם יעבוד עבודת פרך כל היום ובין שלא יעבוד, רק בסיבה קלה יזמין לו השם יתברך פרנסתו. ומי שיש לו ביטחון חזק ואמיץ בה׳, ואינו רוצה להתבטל מעבודת השם יתברך כלל, ומאמין באמונה וביטחון שהשם יתברך יפרנסו, ובטוח לעמוד בכל מיני ניסיונות בזה — בוודאי יגמור בעדו השם יתברך כרצונו.
As is written in the Zohar: “the people wandered and gathered” — in foolishness. That is, with the manna there were people of emunah and bitachon who did not trouble themselves with the manna at all; it simply fell into their mouths. And people lacking emunah troubled themselves and gathered the whole day, and in the end there was only an omer per head, just as with the one who had not troubled himself. It is brought in the sefarim that even in the present time this is how it is in the matter of livelihood: whatever was apportioned for a person to earn, he will earn, whether he works crushing labor the entire day or does not work, for with a slight cause Hashem Yisbarach will arrange his livelihood for him. One who has strong and firm bitachon in Hashem, and does not want to be nullified at all from the service of Hashem Yisbarach, and believes with emunah and bitachon that Hashem Yisbarach will support him, and is confident that he will stand through all kinds of trials in this — certainly Hashem Yisbarach will complete matters for him according to his will.
## Segment 149
וכמו שרואים, שיכולים לשבת כל היום בחנות ולא למכור כלום, וכשבא הזמן, ברבע שעה ירוויח בעד כל העת. וכן על פי רוב, כשצריך לאיזה דבר וטורח בשביל זה אצל מי שחושב שאצלו ישיג זאת, ולבסוף לא יוצא מזה שום דבר, ולשווא עמל; והשם יתברך עוזר לו ממקום אחר, אשר משם לא צפה ולא עלה בדעתו כלל שממקום ההוא תבוא לו ישועתו — און השם יתברך העלפט אים פון איין אנדער ארט, וואס ער האט זיך גאר ניט געריכט, און עס איז אים גאר ניט איינגעפאלן אז פון דארט קען קומען זיין ישועה. כן יושיענו השם יתברך במהרה, אמן כן יהי רצון.
סיפורים על רבי נתן זצ״ל
אות עט
As one sees, people can sit the whole day in a store and sell nothing, and when the time comes, in a quarter of an hour they earn for the whole time. So too, usually, when one needs some matter and troubles himself for it by someone where he thinks he will obtain it, in the end nothing comes out of it, and he toiled in vain; and Hashem Yisbarach helps him from another place, from which he did not expect and which had not entered his mind at all that from that place his salvation could come — un Hashem Yisbarach helft im fun ein ander ort, vos er hot zikh gor nit gerikht, un es iz im gor nit eingefalen az fun dort ken kumen zain yeshuah. So may Hashem Yisbarach save us speedily; amen, so may it be His will.
Stories about R’ Noson ztz"l
Entry Ayin-Tes
## Segment 150
אדיל, בת רבינו ז״ל, באה פעם אחת לר׳ נתן וסיפרה לו חלום: בית הכנסת בברסלב היה מלא אנשים, ועמדו מחוץ לפתח ודיברו שם שרבינו ז״ל צריך להגיע, והחליטו ביניהם שלא יתנו לו להיכנס. בתוך כך הגיע רבינו ז״ל והלך לבית הכנסת כדרכו. והראשון שעמד שם, שהיה צריך שלא לתת לרבינו ז״ל להיכנס, כשרבינו ז״ל הגיע אליו — תיכף פנה לצד, ובכל זאת אמר: לא אתן לרבינו ז״ל להיכנס. וכשרבינו ז״ל הגיע אליו, גם הוא פנה לצד. ואמר השלישי: אבל אני לא אתן לו להיכנס. וכך עבר על כולם, ורבינו ז״ל הלך כדרכו עד מקומו. ואמר על זה מוהרנ״ת: כך הם הפסיעות שמוכרחים לפסוע — פוסעים; אבל לראות את הרגל עד הארץ, לא רואים. ואנ״ש אמרו על אמרה הזאת שתלויים בה הרבה דרכי חיים למי שמבין, כידוע אצלנו.
אות פ
Adil, daughter of Rabbeinu z"l, once came to R’ Noson and told him a dream: the beis knesses in Breslov was full of people, and they were standing outside the doorway, speaking there that Rabbeinu z"l needed to arrive, and they decided among themselves that they would not allow him to enter. Meanwhile Rabbeinu z"l arrived and went to the beis knesses in his usual way. The first one who stood there, who was supposed not to allow Rabbeinu z"l to enter — when Rabbeinu z"l reached him, he immediately turned aside, yet still said: “I will not allow Rabbeinu z"l to enter.” And when Rabbeinu z"l reached him, he too turned aside. The third one said: “But I will not let him enter.” So he passed by all of them, and Rabbeinu z"l went in his usual way until his place. Moharnat said about this: “So it is with the steps that must be stepped — they are stepped; but to see the foot down to the ground, one does not see.” Anash said about this statement that many ways of life depend on it, for one who understands, as is known among us.
Entry Pe
## Segment 151
פעם אחת שאלה בת רבינו ז״ל למי שייך פתיחת הארון קודש קודם כל נדרי, ואמרו שזה שייך לר׳ נתן. אמרה היא: ובאמת, בחלום של ר׳ נתן יש השם יתברך. ופירשו אנ״ש עניין זה, שבחלום האדם אפשר להכירו, משום שזה מה שחושב באותו יום, ואז יש נייחא למוחין; מה שהאדם אוהב הוא חולם בעיקר, ואז רואים האהבות הנפולות. אבל הוא היה צריך לחלום מר׳ נתן כדי שיבין באמת למי שייך הפתיחה, משום שר׳ נתן היה חולם על השם יתברך כביכול, ודי למבין.
Once the daughter of Rabbeinu z"l asked to whom the opening of the aron kodesh before Kol Nidrei belonged, and they said that it belonged to R’ Noson. She said: “And in truth, in R’ Noson’s dream there is Hashem Yisbarach.” Anash explained this matter: from a person’s dream one can recognize him, because this is what he thinks about that day, when the mochin have rest; what a person loves is what he mainly dreams about, and then one sees the fallen loves. But he had to dream from R’ Noson in order to understand truly to whom the opening belonged, because R’ Noson would dream of Hashem Yisbarach, as it were; and this is sufficient for one who understands.
## Segment 152
תוספת מאת המתרגם — סיכום: יחידה זו נעה בין סיפורי הנהגה נסתרים של רבינו ז״ל בענייני נשמות, ילדים, אבלות ושידוכים, לבין דיבורים קצרים על פורים, מסירות נפש, ראש השנה, פרנסה והתקשרות. בהמשך מובאות שלוש תמונות מרכזיות: הפשוטים הנושאים את המלך בסוף הימים, המפורסמים של שקר שאינם מבינים את הספרים, ועמל הפרנסה בחינם מול הביטחון בהשם יתברך. הסיום פותח את הסיפורים על רבי נתן זצ״ל ומעמיד את נקודת ההתקשרות הפנימית שלו לרבינו ולשם יתברך.
Translator’s Addition — Summary: This unit moves between hidden conduct of Rabbeinu z"l in matters of souls, children, mourning, and marriages, and brief teachings about Purim, mesiras nefesh, Rosh Hashanah, livelihood, and attachment. It then presents three central images: the simple people who carry the King at the end of days, the false famous ones who do not understand the books, and vain toil for livelihood as opposed to bitachon in Hashem Yisbarach. The ending opens the stories about R’ Noson ztz"l and sets forth the point of his inward attachment to Rabbeinu and to Hashem Yisbarach.
## Segment 153
תוספת מאת המתרגם — תרשים: הנהגת רבינו בענייני נשמות ← מסירות נפש וראש השנה ← חסיד שבלבו בוער הרבי ← מלחמה עם מניעות ומחלוקת ← הפשוטים נושאים את המלך ← ביטחון בפרנסה ← רבי נתן וההתקשרות הפנימית.
אות פא
Translator’s Addition — Diagram: Rabbeinu’s hidden conduct with souls → mesiras nefesh and Rosh Hashanah → the chassid whose heart burns with the Rebbe → struggle with hindrances and dispute → the simple carry the King → bitachon in livelihood → R’ Noson and inward attachment.
Entry Pe-Alef
## Segment 154
בעניין בצלים, שרבינו ז״ל ציווה שלא לאכול, היה מעשה כך: פעם אחת נסעו ר׳ נתן ור׳ נפתלי בדרך, והוציא אחד מהם בצל ורצה לאכול. אמר לו השני: הרי הבעש״ט אמר שלא לאכול בצל אלא בשבת. וענה לו השני: איני יודע כלום, רק מה שאני שומע מרבינו ז״ל; מרבינו ז״ל לא שמעתי זאת. כשבאו לרבינו ז״ל ושאלו אותו, אמר להם בלשון תמיהה: ובשבת מותר לאכול דבר המזיק?
אות פב
Regarding onions, which Rabbeinu z"l commanded not to eat, the story was as follows: once R’ Noson and R’ Naftali were traveling on the road, and one of them took out an onion and wanted to eat it. The other said to him: “The Ba’al Shem Tov said not to eat an onion except on Shabbos.” The other answered him: “I know nothing except what I hear from Rabbeinu z"l; from Rabbeinu z"l I did not hear this.” When they came to Rabbeinu z"l and asked him, he said to them in a tone of wonder: “And on Shabbos is it permitted to eat something harmful?”
Entry Pe-Bais
## Segment 155
פעם אחת נסע רבינו ז״ל עם ר׳ נתן בדרך, ויצאו לקראתם כלבים וצעקו. הוציא רבינו ז״ל את ראשו מן העגלה ואמר להם: אני יודע, אני יודע, אני יודע מי אתה; והלכו להם. פעם אחת נסע ר׳ נתן לבדו, אחר הסתלקות רבינו ז״ל, על אותה הדרך, ויצאו שוב כלבים. אמר להם ר׳ נתן: כשנסעתי עם רבינו ז״ל יצאתם, ואמר לכם רבינו ז״ל: אני יודע, אני יודע, אני יודע מי אתה, והסתלקתם. ואני אומר: איני יודע, איני יודע; והלכו להם.
אות פג
Once Rabbeinu z"l traveled with R’ Noson on the road, and dogs came out toward them and barked. Rabbeinu z"l put his head out from the wagon and said to them: “I know, I know, I know who you are,” and they went away. Once R’ Noson traveled alone, after the passing of Rabbeinu z"l, on that same road, and dogs again came out. R’ Noson said to them: “When I traveled with Rabbeinu z"l you came out; Rabbeinu z"l said to you, ‘I know, I know, I know who you are,’ and you withdrew. But I say: I do not know, I do not know.” And they went away.
Entry Pe-Gimmel
## Segment 156
מוהרנ״ת ז״ל סיפר לפני רבינו ז״ל איך שהוא נוהג בכל ליל שבת: לחכות עד שכל הקהל ילכו מבית הכנסת ויקחו אורחים לביתם; ואחר כך, אם היה נשאר איזה אורח בזוי שלא לקחו שום אדם, היה הוא לוקח אותו לביתו. פעם אחת לקח אורח אחד לביתו, בזוי מאוד, והיה בנו מסרב לישב אל השולחן, כי היה מאוס לו. והכה אותו מוהרנ״ת שישב דווקא אל השולחן. אחר כך סיפר זאת לרבינו ז״ל כנ״ל, ואמר לו רבינו ז״ל: ראשית אני... [חסר במקור]. עד כאן.
אות פד
Moharnat z"l told Rabbeinu z"l how he would conduct himself every Friday night: he would wait until the entire congregation had left the beis knesses and had taken guests to their homes; afterward, if some degraded guest remained whom no one had taken, he would take him into his own home. Once he took one very degraded guest into his home, and his son refused to sit at the table, because the guest was repulsive to him. Moharnat struck him so that he would sit specifically at the table. Afterward he told this to Rabbeinu z"l, as above, and Rabbeinu z"l said to him: “First, I...” [missing in the source]. Until here.
Entry Pe-Daled
## Segment 157
ר׳ יצחק לייב, תלמיד רבינו ז״ל, ורבינו ז״ל אמר לר׳ נתן: אם הייתי מגלה לר׳ יצחק לייב חצי ממה שגיליתי לכם, היה נשרף הוא וכל העולם כולו. ואמר ר׳ נתן שלא היו לו כלים לקבל.
סיפורים על הרב מבארדיטשוב זצ״ל
אות פה
R’ Yitzchak Leib was a disciple of Rabbeinu z"l, and Rabbeinu z"l said to R’ Noson: “If I had revealed to R’ Yitzchak Leib half of what I revealed to you, he and the entire world would have been burned.” R’ Noson said that he did not have vessels to receive.
Stories about the Rav of Barditchev ztz"l
Entry Pe-Hai
## Segment 158
הרב הצדיק ר׳ לוי יצחק, הרב מבארדיטשוב זצ״ל, הייתה תמיד עבודתו ותפילתו בהתלהבות גדולה ונוראה, כידוע, ובפרט ביום הכיפורים הקדוש. ופעם אחת היה לו איזה אורח על יום הכיפורים, ובמוצאי יום הכיפורים נתן לו לשתות קפה; ושכח, ובמקום הקפה נתן טבק, ומזג לעצמו כוס קפה כזה ולאורח גם כן כוס קפה כזה. והוא שתה הקפה הזה ולא הרגיש כלל, והאורח לא היה יכול לשתות. שאלו הרב מבארדיטשוב ז״ל מדוע אינו שותה, והשיב לו שזה אינו קפה אלא טבק. ונתפעל הרב מבארדיטשוב זצ״ל ואמר: איני מבין איך איש יהודי יכול במוצאי יום הכיפורים, אחר יום קדוש כזה, להרגיש ולידע חילוק בין קפה ובין טבק — איך פארשטיי ניט וויא אזוי א איד קען מוצאי יום כיפור נאך אזא יום הקדוש פילן א חילוק צווישן קאפי און צווישן טאבאק.
אות פו
The righteous R’ Levi Yitzchak, the Rav of Barditchev ztz"l, always had his avodah and prayer with great and awesome fervor, as is known, and especially on the holy day of Yom Kippur. Once he had a certain guest for Yom Kippur, and on Motza’ei Yom Kippur he gave him coffee to drink; but he forgot, and instead of coffee he put in tobacco, and poured for himself such a cup of coffee and for the guest such a cup of coffee as well. He drank this coffee and did not feel anything at all, but the guest could not drink it. The Rav of Barditchev z"l asked him why he was not drinking, and he answered that this was not coffee but tobacco. The Rav of Barditchev ztz"l was astonished and said: “I do not understand how a Jewish person can, on Motza’ei Yom Kippur, after such a holy day, feel and know a difference between coffee and tobacco” — ikh farshtei nit vi azoy a Yid ken Motza’ei Yom Kippur nokh aza yom hakodesh filn a chiluk tsvishn kafi un tsvishn tabak.
Entry Pe-Vav
## Segment 159
וכן היה פעם אחת מעשה כעין זה אצל הרב הצדיק מבארדיטשוב ז״ל. הרב מוולעדניק, בעת שהיה עדיין ילד, היה אצל הרב מבארדיטשוב ז״ל; ובחן אותו בלימודו והתפלפל עם הצדיק מבארדיטשוב ז״ל, ולא רצה להודות על האמת. אמר לו הרב מבארדיטשוב ז״ל: לא, עדיין אתה נער ואין לך שכל. ורחמנא ליצלן יצא מדעתו.
So too, there was once a similar story with the righteous Rav of Barditchev z"l. The Rav of Vilednik, when he was still a child, was with the Rav of Barditchev z"l; he tested him in his learning and engaged in pilpul with the tzaddik of Barditchev z"l, and the child did not want to acknowledge the truth. The Rav of Barditchev z"l said to him: “No, you are still a boy and you have no sense.” May the Merciful One save us, he then went out of his mind.
## Segment 160
ואחר כך, כשהיה ר׳ מרדכי מטשערנוביל ז״ל בבארדיטשוב, והוליכו אותו אליו שיעשה לו טובה, לקח אותו בין כל העולם והעמיד אותו על חתיכת עץ האילן שעמד שם, ואמר לו שיזמר לו איזה זמר של הרב הצדיק מבארדיטשוב ז״ל; כי הרב מוולעדניק בילדותו היה הרבה אצל הרה״צ מבארדיטשוב ז״ל וידע לנגן היטב כל הניגונים והזמירות שלו וכו׳. וזימר איזה זמר עד שפניו נעשו מזיעים, ור׳ מרדכי מטשערנוביל ז״ל קינח את פניו במטפחת ואמר: הרב מבארדיטשוב, תרחם עליו — בארדיטשובר רב, האב אויף אים רחמנות. וכן אמר לו שינגן עוד איזה ניגון של הרב מבארדיטשוב ז״ל, והיה גם כן כנ״ל, שקינח את פניו מזיעתו ואמר: בארדיטשובר רב, רחמו עליו. וכן היה כמה פעמים, ואחר כך נתרפא.
אות פז
Afterward, when R’ Mordechai of Chernobyl z"l was in Barditchev, they brought him to him so that he should do him good. He took him from among all the people and stood him upon a piece of the tree-wood that stood there, and told him to sing some song of the righteous Rav of Barditchev z"l; for the Rav of Vilednik, in his childhood, had been much by the righteous Rav of Barditchev z"l and knew well how to sing all his melodies and zemiros, and so forth. He sang a certain song until his face became sweaty, and R’ Mordechai of Chernobyl z"l wiped his face with a handkerchief and said: “Rav of Barditchev, have mercy on him” — Barditchever Rav, hob af im rachmanus. Then he told him to sing another melody of the Rav of Barditchev z"l, and it was likewise as above: he wiped his face from its sweat and said: “Barditchever Rav, have mercy on him.” So it was several times, and afterward he was healed.
Entry Pe-Zayin
## Segment 161
הרה״צ מבארדיטשוב ז״ל אמר, לעניין הגאולה, שיכולים לומר ״תקע בשופר״. ואמר רבינו ז״ל: מה שיכולים לומר — הלא יכולים לומר גם כן ״תרחם״ וכו׳ — וואס מען קען זאגן, אלא מאי, מען קען זאגן תרחם. ואמר ר׳ אברהם ז״ל שאמירה זו של רבינו ז״ל אינה פשוטה, ובוודאי מרומזת בה איזו פקודה בשנה זו; ובשנה זו נתגלה התכלת על ידי הרב מראדזין, ועוד רמזים היו לו לר׳ אברהם ז״ל מרבינו ז״ל, ונעשתה הרכבת לאומן, שקודם היו מוכרחים לנסוע בטלטולים גדולים וכו׳.
אות פח
The righteous Rav of Barditchev z"l said, regarding the redemption, that one can say “Teka be-shofar.” Rabbeinu z"l said: “What one can say — indeed, one can also say, ‘have mercy,’ and so forth” — vos men ken zogn, ela mai, men ken zogn terachem. R’ Avraham z"l said that this statement of Rabbeinu z"l is not simple, and certainly some matter of p’kidah was alluded to in that year; and in that year the techeiles was revealed by the Rav of Radzin. R’ Avraham z"l also had other remazim from Rabbeinu z"l, and the railway to Uman was made, whereas previously they had been compelled to travel with great jolting and hardship, and so forth.
Entry Pe-Ches
## Segment 162
והרב הקדוש מבארדיטשוב ז״ל היה לובש השטריימל בערב תשעה באב, ומצפה ומחכה קרוב לצאת הכוכבים שיבוא משיח, כדי שיצא לקראתו. וכשהגיע הזמן ועדיין לא בא, היה משליך מעליו הבגדים הללו, ומשליך עצמו לארץ, ובוכה וצועק: השם יתברך ישלח לנו את משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן.
סיפורים על הזקן הידוע — השפלער
אות פט
The holy Rav of Barditchev z"l would wear the shtreimel on Erev Tisha BeAv and look and wait close to the emergence of the stars, that Mashiach should come, so that he could go out to greet him. When the time arrived and he still had not come, he would throw those garments off himself, cast himself to the ground, and weep and cry out: may Hashem Yisbarach send us Mashiach Tzidkainu speedily in our days, amen.
Stories about the known elder — the Shpeler
Entry Pe-Tes
## Segment 163
שייך לחיי מוהר״ן סימן קכ״ב. פעם אחת נסע הזקן משפאלי להרב הצדיק מבארדיטשוב לדבר דברי שטות שלו, כי כן הייתה דרכו לנסוע להצדיקים להלשין ולדבר דברי לשון הרע של שטותו ושקר, וגם לגבות עדות של שקר. ונקבצו אז כמה וכמה צדיקים גדולים לבית הרב הצדיק מבארדיטשוב ז״ל, כדי להחרים ולנדות את הזקן עבור שמבזה תלמיד חכם אמיתי, הוא רבינו ז״ל, חינם על לא דבר, כמובא בחיי מוהר״ן. אבל אשתו של הרה״צ מבארדיטשוב ז״ל בלבלה הדבר ונכנסה בתוכם יחפה, ונתבלבל הדבר. וקילל אותה שהרגלים שלה יתנו בראנציק, סוג מחלה, רחמנא ליצלן; והיא יראה מאוד מהקללה, ונתנו לה תלמידי הרה״צ מבארדיטשוב זצ״ל עצה שתלך בגרביים שחורות, כדי שייראה כמו בראנציק. וכן היה, שתמיד הלכה בגרביים שחורות, כידוע.
This belongs to Chayay Moharan, section 122. Once the elder of Shpola traveled to the righteous Rav of Barditchev to speak his foolish words, for such was his way: to travel to the tzaddikim to inform, to speak loshon hara from his foolishness and falsehood, and also to collect false testimony. At that time several great tzaddikim gathered in the house of the righteous Rav of Barditchev z"l in order to place a ban and excommunication upon the elder, because he was denigrating a true talmid chacham, namely Rabbeinu z"l, gratuitously and for no reason, as brought in Chayay Moharan. But the wife of the righteous Rav of Barditchev z"l disrupted the matter and entered among them barefoot, and the matter became confused. He cursed her that her feet should contract brantsik, a kind of illness, may the Merciful One save us. She feared the curse greatly, and the disciples of the righteous Rav of Barditchev ztz"l gave her advice that she should go with black stockings, so that it would appear like brantsik. And so it was: she always went with black stockings, as is known.
## Segment 164
ומפני מה מסרה נפשה כל כך בשביל הזקן? כי הזקן החזיק אותה בפרנסתה, וגם נתן לה הרבה כסף כל שנה בשביל לחלק לעניים, ובזה שיחד אותה. ואמר אז רבינו הקדוש שבשביל זה היה עונש להרה״צ מבארדיטשוב ז״ל: ששנה שלימה התפלל בפשיטות בסידור כמו ילד, ולא השיג השגות שהיה משיג מקודם, שהיה רואה המלאכים שאומרים שירה. ורבינו ז״ל אמר שהיו נוטלין ממנו כל מדרגותיו; אך הוא חס מאוד על טרחותיו ויגיעתו, כי כל מדרגותיו באו לו ביגיעה ובטרחה גדולה.
Why did she give herself over so much for the elder? Because the elder sustained her livelihood, and he also gave her much money every year to distribute to the poor; with this he bribed her. Then Rabbeinu Hakadosh said that because of this there was a punishment for the righteous Rav of Barditchev z"l: for a full year he prayed simply from a siddur like a child, and did not attain the apprehensions that he had attained previously, when he would see the angels saying song. Rabbeinu z"l said that all his levels were taken from him; but he had great pity on his labors and exertion, because all his levels had come to him through great exertion and toil.
## Segment 165
ובאמת היה ידיד נאמן לרבינו ז״ל. פעם אחת הלך בדרך לבית המדרש, ורבינו ז״ל אמר אז ברכות השחר; ושמע הרה״צ מבארדיטשוב ז״ל ונתפעל מאוד, ואמר: ר׳ נחמענע׳ס הברכות, של רבי נחמן, מרעישים בכל העולמות — ברכות קלינגען אין אלע עולמות. וגם רבינו ז״ל בעצמו לא הניח שתיכנס להרב מבארדיטשוב התנגדותו עליו, מפני שחס עליו כנ״ל. פעם אחת, כשראה ברוח קדשו שהזקן נוסע אצלו, נסע גם כן אצלו ונתוועדו יחד אצלו, וכמעט שנעשה שלום; אך הוא ירא מהעולם, מה יאמרו העולם והגבירים שלו: מדוע חלק עליו בחינם וכו׳. ופעם אחת, כשראה רבינו ז״ל שהזקן נוסע והוא אצל הרב מבארדיטשוב ז״ל, שלח את ר׳ נתן ור׳ נפתלי, כמובא בימי התלאות.
In truth, he was a faithful friend of Rabbeinu z"l. Once he was walking on the way to the beis midrash, and Rabbeinu z"l was then saying Birkas HaShachar; the righteous Rav of Barditchev z"l heard and was very moved, and said: “R’ Nachmanene’s berakhos — the blessings of R’ Nachman — resound in all the worlds” — berakhos klingen in ale olamos. Rabbeinu z"l himself also did not allow opposition to him to enter the Rav of Barditchev, because he had pity on him, as above. Once, when Rabbeinu saw with his ruach hakodesh that the elder was traveling to him, he also traveled to him, and they met together by him, and peace was almost made; but he feared the world, what the world and his wealthy supporters would say: why had he opposed him for nothing, and so forth. Once, when Rabbeinu z"l saw that the elder was traveling and he was by the Rav of Barditchev z"l, he sent R’ Noson and R’ Naftali, as brought in Yemei HaTlaos.
## Segment 166
ורבינו ז״ל היה מחזיק את הרה״צ מבארדיטשוב ז״ל לגדול המפורסמים שבדורו, ואמר עליו שהוא שר על עולמות; ועל הרה״ק ר׳ ברוך ז״ל אמר שהוא שר על רבוא רבבות, ושהסתכלות על הפנטופל, נעלי בית, שלו מסוגלת לתיקון הברית; ועל הרב אמר שהוא שר אלף; ועל הרבי מלובלין ז״ל שהוא שר מאה. ופעם אחת היה הרה״צ מבארדיטשוב ז״ל אצל הרה״ק ר׳ ברוך ז״ל עם עוד צדיקים גדולים, ושאל הרב מבארדיטשוב שאלה: שתמיד הרמב״ם עם הראב״ד חולקים, שהראב״ד משיג השגות על הרמב״ם, ובמה הם משתווים יחד? ונשארו כולם משתוממים. וענה הוא בעצמו, הרב מבארדיטשוב, בהתלהבות ורעש גדול, עד שהפיל הכל מן השולחן: שבדבר זה הם משתווים יחד — באחדות הבורא, בזה הם משתווים יחד.
אות צ
Rabbeinu z"l regarded the righteous Rav of Barditchev z"l as the greatest of the famous leaders of his generation, and said of him that he was a sar over worlds. Of the holy R’ Baruch z"l he said that he was a sar over myriads of myriads, and that looking at his pantofel, his house-slippers, was a segulah for tikkun habris. Of the Rav he said that he was a sar over a thousand; and of the Rebbe of Lublin z"l that he was a sar over a hundred. Once the righteous Rav of Barditchev z"l was by the holy R’ Baruch z"l with other great tzaddikim, and the Rav of Barditchev asked a question: since the Rambam and the Ra’avad constantly disagree, with the Ra’avad making objections to the Rambam, in what are they equal together? They all remained astonished. He himself, the Rav of Barditchev, answered with fervor and a great noise, until he knocked everything from the table: in this matter they are equal together — in the unity of the Creator; in this they are equal together.
Entry Tzadi
## Segment 167
שייך לחיי מוהר״ן סימן קכ״ג. כידוע המעשה שהזקן הידוע היה פעם אחת עם רבינו ז״ל יחד, ואמר: אומרים עלי שאני חולק עליכם; הלא אני זקן, ואפילו השיניים אין לי כבר. ואחז את יד רבינו ז״ל לתוך פיו והראה לו שאין לו שיניים. ואמר אחר כך רבינו ז״ל שאינו ירא מן הזקן, שהוא בעצמו הראה לו שאין לו שיניים. וכבר מובא במעשה מזבוב ועכביש, שמי שאין לו שיניים אינו יכול לעלות על ההר; וגדל שם עשב שמי שבא לשם באיזה אופן שהוא, נופלות לו כל השיניים וכו׳. וכמו שכתוב בתהלים במזמור ד׳ המובא על זה המעשה: שיני רשעים שברת וכו׳. עיין שם במעשה היטב ותבין. ובמעשה הזה מרומזת המחלוקת מן הזקן על רבינו ז״ל.
אות צא
This belongs to Chayay Moharan, section 123. As is known, there was a story in which the known elder was once together with Rabbeinu z"l, and said: “They say about me that I oppose you; behold, I am an old man, and I do not even have teeth anymore.” He took the hand of Rabbeinu z"l into his mouth and showed him that he had no teeth. Afterward Rabbeinu z"l said that he was not afraid of the elder, for he himself had shown him that he had no teeth. It is already brought in the story of the Fly and the Spider that one who has no teeth cannot climb the mountain; and there grows an herb there, such that whoever comes there in whatever manner, all his teeth fall out, and so forth. As it is written in Tehillim, in Psalm 4, which is brought regarding that story: “You broke the teeth of the wicked,” and so forth. Look there in the story well and you will understand. In that story is alluded the dispute of the elder against Rabbeinu z"l.
Entry Tzadi-Alef
## Segment 168
הזקן הידוע נסע וסבב אצל הצדיקים ודיבר מלשינות על רבינו ז״ל, כדי שיחלקו עליו. והוא היה נוסע עם השמש שלו ועם הגבאי שלו, ששמו יעלעק. כשנסעו להרה״צ ר׳ ברוך זצ״ל, דודו של רבינו ז״ל, נתיירא הזקן ואמר להגבאי שלו יעלעק: מה עושים כשהרבי ברוך ישאל למה אתה חולק, מה משיבים לו? השיב לו: מה אתם שואלים אותי? מה שתרצו. והוא שאל אותו עוד הפעם: יעלעק, הרבי ר׳ ברוך הוא קפדן, מה משיבים לו? והוא השיב לו כנ״ל. וכן היה כל הדרך, עד שנתיישב בדעתו להשיב: אינכם מכירים אותי; אם תדברו דיבור אחד, אני אשליך אתכם למקום עזא ועזאזל. וכן היה, שהרב ר׳ ברוך שאל אותו: למה אתם חולקים על הפלימעניק שלי? והשיב לו כנ״ל. וחרה אף הרב ר׳ ברוך ורצה להחרים אותו. ויצא הזקן אל הרבנית, שהיה שולח לה הרבה כסף, וסיפר לה, ונכנסה לבית ובלבלה את הדבר.
אות צב
The known elder traveled and made rounds among the tzaddikim and spoke slander against Rabbeinu z"l, so that they would oppose him. He would travel with his attendant and with his gabbai, whose name was Yelek. When they traveled to the righteous R’ Baruch ztz"l, Rabbeinu z"l’s uncle, the elder became afraid and said to his gabbai Yelek: “What does one do when Rebbe Baruch asks, ‘Why do you oppose him?’ What does one answer him?” He answered him: “Why are you asking me? Whatever you want.” He asked him again: “Yelek, Rebbe R’ Baruch is exacting; what does one answer him?” And he answered him as above. So it was the whole way, until he settled in his mind to answer: “You do not know me. If you speak one word, I will cast you to the place of Aza and Azazel.” And so it was: R’ Baruch asked him, “Why do you oppose my nephew?” and he answered him as above. The anger of R’ Baruch flared, and he wanted to excommunicate him. The elder went out to the Rebbetzin, to whom he would send much money, and told her; she entered the house and disrupted the matter.
Entry Tzadi-Bais
## Segment 169
סיפרו לפני בן הרב הצדיק רבי פנחס מקאריץ ז״ל מהמחלוקת מן הזקן על רבינו ז״ל. שאל: מה אומר רבינו ז״ל? השיבו לו שהוא שותק. ענה ואמר: עכשיו מתורצת לי משנה באבות.
They told the son of the righteous Rav R’ Pinchas of Koretz z"l about the dispute of the elder against Rabbeinu z"l. He asked: “What does Rabbeinu z"l say?” They answered him that he was silent. He answered and said: “Now a Mishnah in Avos is resolved for me.”
## Segment 170
כתוב שם: איזו מחלוקת שלא לשם שמים? מחלוקת קרח ועדתו. והלא קשה: היה צריך לכתוב מחלוקת קרח ומשה? אלא מפני שמשה לא היה חולק כלל, ורק קרח ועדתו הם שחלקו. וכך הוא בעניין רבינו ז״ל, שלא היה חולק; רק הם חלקו והוא שתק.
אות צג
It is written there: “Which dispute was not for the sake of Heaven? The dispute of Korach and his assembly.” But this is difficult: it should have written, “the dispute of Korach and Moshe.” Rather, since Moshe did not dispute at all, only Korach and his assembly were the ones who disputed. So it is in the matter of Rabbeinu z"l: he did not dispute; only they disputed, and he remained silent.
Entry Tzadi-Gimmel
## Segment 171
אחר פטירת רבינו ז״ל, כשהייתה המחלוקת על אנ״ש מן הזקן, אמרו אנ״ש לר׳ יצחק לייב: מדוע הוא שותק? ענה ואמר שבתוך השנה הראשונה שנפטר רבינו ז״ל לא ייפטר גם הזקן, כי כתוב בספרי מקובלים שבזאת השנה שנפטר הצדיק היא שמחה והילולא בכל העולמות. ואחר השנה היה ר׳ יצחק לייב עם שאר אנ״ש בדרך על עגלה עם סוס, וירדו מהעגלה, והיכה ר׳ יצחק לייב בידו מכת יד על הסוס וכיוון איזה שם — וכידוע, שכשרוצים לפעול בקבלה מעשית באופן כזה, מוכרחים לעשות פעולה על בעל חי — ומת תיכף. ואמר שבזה הזמן מת הזקן, וכן הוה. וסיפר לי אחד מאנ״ש שהוא הכיר אנ״ש שהיו אז בדרך עם העגלה, וסיפרו לו שהם בעצמם הוכרחו לישא את העגלה לביתם, כי מת הסוס הנ״ל.
אות צד
After the passing of Rabbeinu z"l, when there was the dispute against Anash from the elder, Anash said to R’ Yitzchak Leib: “Why is he silent?” He answered and said that within the first year after Rabbeinu z"l’s passing, the elder would not pass away as well, because it is written in the books of the mekubalim that in this year, when the tzaddik has passed away, there is joy and hillulah in all the worlds. After the year, R’ Yitzchak Leib was on the road with other Anash in a wagon with a horse. They descended from the wagon, and R’ Yitzchak Leib struck the horse with his hand, intending a certain Name — and as is known, when one wishes to act with practical Kabbalah in such a manner, one must do an action upon a living creature — and it died immediately. He said that at that time the elder had died, and so it was. One of Anash told me that he knew Anash who were then on the road with the wagon, and they told him that they themselves were compelled to carry the wagon home, because the horse mentioned above had died.
Entry Tzadi-Daled
## Segment 172
ר׳ שמשון ז״ל, נכד רבינו ז״ל, בנסיעתו לפעמים על הדרך, שמע איך שמתחלשים ומדברים מרבינו ז״ל בדרך גנאי, כדרך המתנגדים. עשה עצמו כאילו אינו יודע, ושאל אותם: ממי אתם מדברים? אמרו לו: מהברסלבר. שאל אותם: מי הוא זה הברסלבר? השיבו: לא שמעתם מהברסלבר? הלא הוא מפורסם בעולם. אמר להם: מסתמא אינו מיוחס גדול. השיבו לו: אדרבה, הוא מיוחס גדול שאין כמותו; הוא נכד הבעש״ט ז״ל ונכד ר׳ נחמן מהורדענקא, ושני צדדיו מגזע דוד המלך עליו השלום. אמר להם: אם כן, מסתמא לא היה למדן. אמרו לו: אדרבה, היה למדן וגאון גדול מאוד, כי רואים מספריו גאונותו וכו׳. מסתמא לא היה קדוש. חס ושלום, הלא קדושתו ופרישותו רואים בהספרים שלו. האם עשה ספרים? בוודאי, הלא הם מאירים העולם. ואם כן למה אתם מדברים עליו? מפני שהשפלער דיבר עליו.
R’ Shimshon z"l, a grandson of Rabbeinu z"l, would sometimes, while traveling on the road, hear people becoming weak and speaking about Rabbeinu z"l in a derogatory manner, as is the way of opponents. He would make himself as though he did not know, and would ask them: “About whom are you speaking?” They said to him: “About the Breslover.” He asked them: “Who is this Breslover?” They answered: “Have you not heard of the Breslover? He is famous in the world.” He said to them: “Presumably he was not of great lineage.” They answered him: “On the contrary, he was of unmatched lineage: he was a grandson of the Ba’al Shem Tov z"l and a grandson of R’ Nachman of Horodenka, and from both sides he was of the seed of King David, peace be upon him.” He said to them: “If so, presumably he was not a lamdan.” They said to him: “On the contrary, he was a lamdan and a very great gaon, for one sees his genius from his books, and so forth.” “Presumably he was not holy.” “God forbid; his holiness and separation are seen in his books.” “Did he make books?” “Certainly; behold, they illuminate the world.” “If so, why do you speak about him?” “Because the Shpeler spoke about him.”
## Segment 173
אמר להם: איפה זה השפלער? מסתמא בעל ייחוס גדול. לא, הוא אינו יחסן; אביו היה רענדאר פשוט. מסתמא למדן גדול. לא, רק מוח פשוט. מסתמא קדוש ופרוש. לא שמעו כל כך מקדושתו וכו׳. מסתמא עשה ספרים גדולים. לא עשה שום ספרים. ענה ואמר: ארורים שבארורים! ישמעו אזניכם מה שפיכם מדבר. זה היה בעל ייחוס שאין כמוהו משני הצדדים, למדן וגאון גדול מאוד, בעל השגה גדולה, קדוש ופרוש מאוד, ועשה ספרים המאירים העולם; ואתם מדברים עליו מפני שדיבר כזבים עליו איש בן רענדאר, מייחוס פשוט, בעל מוח פשוט, שלא שמעו על קדושתו ופרישותו, וספרים לא עשה. הייתכן כזאת? והם נשארו כאלמים ולא יכלו מה להשיב.
סיפורים על רבי יודיל ז״ל
אות צה
He said to them: “Where is this Shpeler? Presumably he was of great lineage.” “No, he was not a man of lineage; his father was a simple leaseholder.” “Presumably he was a great lamdan.” “No, only of simple mind.” “Presumably he was holy and separate.” “They did not hear so much of his holiness,” and so forth. “Presumably he made great books.” “He made no books.” He answered and said: “Accursed of the accursed! Let your ears hear what your mouths speak. This one was of unmatched lineage from both sides, a lamdan and a very great gaon, a master of great apprehension, very holy and separate, and he made books that illuminate the world; and you speak about him because a man, the son of a leaseholder, of simple lineage, of simple mind, whose holiness and separation were not heard of, and who made no books, spoke falsehoods about him. Is such a thing possible?” They remained like mute people and could not answer anything.
Stories about R’ Yudil z"l
Entry Tzadi-Hai
## Segment 174
הר׳ יודיל, כשנתקרב לרבינו ז״ל — ומובא בכוכבי אור כמה מעשיות מהתקרבותו — כבר היה זקן ומפורסם גדול בעולם, והוא היה תלמיד מובהק של הרה״צ ר׳ פינחס מקאריץ זצ״ל. ורבינו ז״ל היה קורא אותו בשמו בלי ר׳, כמו שהיה קורא לשאר התלמידים, והקפיד על זה. ורבינו ז״ל, כשראה שיש לו חלישות הדעת מזה, קרא לו ר׳ יודיל. ואחר כך, כשנודע לו גדולת רבינו ז״ל, היה רוצה מאוד שרבינו יקרא אותו בשמו, יודיל, כמו שקורא לר׳ נתן; אבל רבינו ז״ל לא רצה.
When R’ Yudil drew near to Rabbeinu z"l — and in Kokhvei Or several stories of his drawing near are brought — he was already old and a great famous person in the world, and he was a distinguished disciple of the righteous R’ Pinchas of Koretz ztz"l. Rabbeinu z"l would call him by his name without “R’,” as he would call the other disciples, and he took offense at this. When Rabbeinu z"l saw that he had chalishas hada’as from this, he called him R’ Yudil. Afterward, when R’ Yudil came to know the greatness of Rabbeinu z"l, he very much wanted Rabbeinu to call him by his name, Yudil, as he called R’ Noson; but Rabbeinu z"l did not want to do so.
## Segment 175
זה הר׳ יודיל היה חתנו של הרה״ק ר׳ לייב טרעסטייזער, שהיה מן התלמידים הגדולים של הבעש״ט ז״ל. ואכל אצלו מאכל פשוט, קעסט, ולא ערב לו המאכל הפשוט שאכל אותו בקערה אחת, ולא רצה הר׳ יודיל לאכול. וסיבב הר׳ לייב את הקערה שלצדו לצד הר׳ יודיל, והרגיש ר׳ יודיל אז בזה המאכל כל המטעמים שבעולם.
This R’ Yudil was the son-in-law of the holy R’ Leib Tresteizer, who was among the great disciples of the Ba’al Shem Tov z"l. He ate by him a simple food, kest, and the simple food did not taste pleasant to him, as he ate it from one bowl, and R’ Yudil did not want to eat. R’ Leib turned the bowl that was at his own side toward R’ Yudil’s side, and then R’ Yudil felt in this food all the flavors in the world.
## Segment 176
וכשנסע הר׳ לייב לארץ ישראל, היה עניין שבאה חיית הים ורצתה לטבוע הספינה, והיה רעש גדול על הספינה. ויצא הר׳ לייב נגדה, מעוטף בטלית ותפילין, ותיכף החזירה עצמה לים. והר׳ לייב הנ״ל נפטר על הספינה, ואמר שאלמלא היה חתנו ר׳ יודיל עמו, לא היה מניח אותו ליפטר מן העולם. והר׳ לייב הנ״ל ציווה שיקשרו אותו על הדף אצל הספינה, ובמקום שיעמוד שם יקברו אותו. וכשבאו לאיזמיר ועמד שם, הבינו שצריכים לקברו שם. ובעל שבט מוסר, כשנפטר, הניח צוואה שלא להניח אצלו שום איש עד שיבוא חכם אשכנזי מפולין, ויראו אצלו עמודא דנורא, ויקחו אותו אצלו. וכן הוה, והניחו אותו אצלו.
When R’ Leib traveled to Eretz Yisrael, there was a matter in which a sea-creature came and wished to sink the ship, and there was a great commotion on the ship. R’ Leib went out against it, wrapped in tallis and tefillin, and immediately it returned itself to the sea. The aforementioned R’ Leib passed away on the ship, and he said that had his son-in-law R’ Yudil been with him, he would not have allowed him to depart from the world. The aforementioned R’ Leib commanded that they tie him on the plank by the ship, and in the place where it would stop, they should bury him. When they came to Izmir and it stopped there, they understood that they needed to bury him there. The author of Shevet Musar, when he passed away, left a will not to lay any man next to him until an Ashkenazic sage from Poland would come, and they would see by him a pillar of fire, and they should take him next to him. And so it was: they placed him next to him.
## Segment 177
וזה הר׳ לייב בא לרבינו ז״ל אחר הסתלקותו, וביקש ממנו שיקרב את ר׳ יודיל וכל בני ביתו של הר׳ לייב הנ״ל; וכן הוה, שנתקרבו כולם לרבינו ז״ל.
סיפורים על רבי שמואל אייזיק
אות צו
This R’ Leib came to Rabbeinu z"l after his passing and asked him to bring near R’ Yudil and all the members of the household of the aforementioned R’ Leib; and so it was, that all of them drew near to Rabbeinu z"l.
Stories about R’ Shmuel Aizik
Entry Tzadi-Vav
## Segment 178
הרב ר׳ שמואל אייזיק ז״ל, תלמיד רבינו ז״ל, היה איש עני מאוד, וגודל צדקתו וקדושתו אין לשער; ועל התלהבותו יש הרבה לדבר. ופעם אחת אמר רבינו ז״ל עליו: לאותו אדם הלבוש קרעים שואלים למעלה אילו מלכים למנות בעולם — אז דעם אפגעריסענעם פרעגט מען אין הימל וואסערי מלכים מען זאל זעצן — שזה מדרגת הבעל שם טוב ז״ל, שאמר ששואלים אותו כנ״ל.
The Rav R’ Shmuel Aizik z"l, a disciple of Rabbeinu z"l, was a very poor man, and the greatness of his righteousness and holiness is impossible to measure; and concerning his fervor there is much to say. Once Rabbeinu z"l said about him: “That man clothed in rags — they ask him Above which kings to appoint in the world” — az dem afgerisenem fregt men in himl voseri melakhim men zol zetsn. This was the level of the Ba’al Shem Tov z"l, who said that they ask him as above.
## Segment 179
ופעם אחת קבלה בעלת ביתו לפני רבינו ז״ל שהוא אינו מפרנס אותה כלל. והוכיח אותו רבינו ז״ל ועשה לו סדר: כך וכך ללמוד, וכך וכך לעבודת השם, וכך וכך למשא ומתן וכו׳. ענה ואמר לו ר׳ שמואל אייזיק ז״ל: אבל מה באמת? — רבי, אבער דער אמת? השיב לו: האמת היא אך ורק לעבוד את השם יתברך, ולא להיכנס בהבלי העולם הזה אפילו בהרף עין — דער אמת איז נאר דינען השם יתברך, און ניט אריין טון זיך בהבלי עולם הזה אפילו כהרף עין וכו׳.
אות צז
Once his wife complained before Rabbeinu z"l that he did not support her at all. Rabbeinu z"l rebuked him and made him an order: so-and-so much to learn, so-and-so much for the service of Hashem, and so-and-so much for commerce, and so forth. R’ Shmuel Aizik z"l answered and said to him: “But what is the truth?” — Rebbe, ober der emes? He answered him: “The truth is only to serve Hashem Yisbarach, and not to enter into the vanities of this world even for the blink of an eye” — der emes iz nor dinen Hashem Yisbarach, un nit arain ton zikh behevlei olam hazeh afilu keheref ayin, and so forth.
Entry Tzadi-Zayin
## Segment 180
רבי שמואל אייזיק ראה פעם אליהו הנביא רץ, ואמר לו: להיכן רץ? והשיב לו: ללב של העולם. ושאל אותו: מי הוא הלב של העולם? והשיב לו: חסידי ברסלב, שהם הלב של העולם. ועוד פעם אחת ראה אותו רץ, ושאלו: להיכן רץ? והשיב לו: לחסידי ברסלב, שהם תמיד שמחים.
אות צח
R’ Shmuel Aizik once saw Eliyahu HaNavi running, and said to him: “Where are you running?” He answered him: “To the heart of the world.” He asked him: “Who is the heart of the world?” He answered him: “The Breslov chassidim, for they are the heart of the world.” Another time he saw him running, and asked him: “Where are you running?” He answered him: “To the Breslov chassidim, for they are always joyful.”
Entry Tzadi-Ches
## Segment 181
פעם אחת, ר׳ שמואל אייזיק, כשהיה בא לברסלב, לא היה יכול להתאפק והיה רץ ממש ברחוב עד שהגיע לרבינו ז״ל. פעם אחת ישב רבינו ז״ל עם אנשיו, ודיברו אז מעניין מי יהיה אז הקיסר, כי אז מת הקיסר והשאיר שני בנים, ולא ידעו מי יהיה הקיסר. ובאמצע השיחה פתאום נפתחה הדלת, ר׳ שמואל אייזיק נכנס בריצה ונפל חלשות לרגלי רבינו ז״ל, ותיכף עוררו אותו. בשעה שנכנס ונפל אמר רבינו ז״ל, להמשך השיחה הנ״ל: אצלו גם כן שואלים בשמים מי יהיה קיסר.
Once, when R’ Shmuel Aizik would come to Breslov, he could not restrain himself, and he would literally run in the street until he reached Rabbeinu z"l. Once Rabbeinu z"l sat with his people, and they were then speaking about who would be the emperor, because the emperor had died and left two sons, and they did not know who would be the emperor. In the middle of the conversation, suddenly the door opened; R’ Shmuel Aizik entered running and fell in a faint at Rabbeinu z"l’s feet, and immediately they revived him. At the moment when he entered and fell, Rabbeinu z"l said, continuing the above conversation: “By him too, they ask in Heaven who will be emperor.”
## Segment 182
שני האחים הנ״ל: אחד מהם היה אוהב דת וקנאי מאוד, והייתה סכנה ליהודים שירדוף אותם; והשני היה חופשי. מצד אחד היה זה טובה ליהודים, ומצד שני הייתה סכנה רוחנית, ששערי בתי הספר שלהם יהיו פתוחים ליהודים, כמו שבאמת היה כך אחר כך. וגם בין צדיקי הדור היו בזה חילוקי דעות. בתחילה היה קיסר האח השני, והיה מחלוקת שבע שנים הנ״ל, ואחר כך היה אחיו קיסר; וזה היה בשנת תקפ״ז, ובאותה שנה לקחו בני ישראל לחיל, ובאותה שנה נפטר ר׳ שמואל אייזיק. ובשמחת תורה, בשעת הריקודין, שמעו איך שהוא אומר: או אני או הוא.
סיפורים על המגיד מטרווצא ז״ל
אות צט
The two brothers mentioned above: one of them loved religion and was very zealous, and there was danger for the Jews that he would persecute them; the other was free. On one side this was good for the Jews, and on the other side there was spiritual danger, for the gates of their schools would be open to Jews, as indeed happened afterward. Among the tzaddikim of the generation too, there were differences of opinion in this. At first the second brother was emperor, and there was the dispute mentioned above for seven years, and afterward his brother was emperor. This was in the year 5587; in that year the children of Israel were taken into the army, and in that year R’ Shmuel Aizik passed away. On Simchas Torah, at the time of the dancing, they heard how he was saying: “Either I or he.”
Stories about the Maggid of Trovitsa z"l
Entry Tzadi-Tes
## Segment 183
הרב הצדיק המגיד מטרווצא ז״ל היה חברו של הרה״צ ר׳ נחום מטשערנאביל ז״ל, והיה מנהגם שפעם אחת המגיד מטרווצא נוסע על שבועות להר׳ נחום מטשערנאביל ז״ל, ופעם היה הר׳ נחום מטשערנאביל ז״ל נוסע להמגיד מטרווצא ז״ל על שבועות. וכן היה מנהגם תמיד. והסדר שלהם היה שהיו רוקדים יחד כל ליל שבועות, כי אז הוא בחינת חתונה, בחינת ״ביום חתונתו״, זה מתן תורה; וכמובא בזוהר הקדוש שצריכים לשמוח עם השכינה וכנסת ישראל כל הלילה וכו׳. ובסוף ימי הר׳ נחום ז״ל, כשהיה חלוש ולא היה יכול לנסוע עוד להמגיד מטרווצא, היה שולח את בנו הצדיק ר׳ מרדכי מטשערנאביל ז״ל להמגיד מטרווצא, ורקדו אז כל הלילה כנ״ל. וכן המנהג עד היום באומן, שתיכף אחר אכילה בלילה באים לקלויז ורוקדים יחד כל הלילה; וממש לא נפסק הריקוד אף רגע, כי אלו אומרים מעט תיקון שבועות ואלו רוקדים, וכן חוזר חלילה וכו׳.
אות ק
The righteous Rav, the Maggid of Trovitsa z"l, was the friend of the righteous R’ Nachum of Chernobyl z"l. Their custom was that one time the Maggid of Trovitsa would travel for Shavuos to R’ Nachum of Chernobyl z"l, and another time R’ Nachum of Chernobyl z"l would travel to the Maggid of Trovitsa z"l for Shavuos. So was their custom always. Their order was that they would dance together the entire night of Shavuos, for then it is an aspect of a wedding, an aspect of “on the day of his wedding,” which is the giving of the Torah. As brought in the holy Zohar, one must rejoice with the Shechinah and Knesses Yisrael the entire night, and so forth. At the end of R’ Nachum z"l’s days, when he was weak and could no longer travel to the Maggid of Trovitsa, he would send his righteous son R’ Mordechai of Chernobyl z"l to the Maggid of Trovitsa, and they would then dance the entire night as above. So too is the custom until today in Uman: immediately after eating at night, they come to the kloyz and dance together the entire night; the dance literally does not cease for even one moment, for these say a little of Tikkun Shavuos and those dance, and so they repeat in turn, and so forth.
Entry Kuf
## Segment 184
ר׳ יקותיאל מטרווצא אמר לר׳ יצחק בער: אתה רוצה שיהיה לך אור — דו ווילסט עס זאל דיר זיין ליכטיג? תקנה שעון ותקום בחצות לילה, ויהיה אור לך — וועט דיר זיין ליכטיג.
R’ Yekusiel of Trovitsa said to R’ Yitzchak Ber: “Do you want it to be light for you” — du vilst es zol dir zain likhtig? “Buy a clock and rise at Chatzos, and it will be light for you” — vet dir zain likhtig.
Translator’s Additions
## Segment 185
תוספת מאת המתרגם — סיכום: יחידה זו ממשיכה בסיפורים על רבי נתן זצ״ל, ומיד עוברת לסיפורי הרב מבארדיטשוב זצ״ל ולמחלוקת השפלער. מרכז היחידה הוא הבחנת הקדושה הפנימית: מה שאצל הצדיק נמדד בהתלהבות, אמת, שתיקה, יראת שמים והתקשרות, ואצל החולק נמדד בשקר, ביזוי תלמיד חכם ורעש חיצוני. הסיום מביא את רבי יודיל, רבי שמואל אייזיק והמגיד מטרווצא, ומעמיד את עבודת החצות, השמחה והריקוד בשבועות כדרכי התקשרות וחיות.
Translator’s Addition — Summary: This unit continues the stories about R’ Noson ztz"l and then turns immediately to stories of the Rav of Barditchev ztz"l and the dispute of the Shpeler. The center of the unit is the discernment of inward holiness: with the tzaddik, everything is measured by fervor, truth, silence, fear of Heaven, and attachment; with the opponent, by falsehood, denigration of a talmid chacham, and external commotion. The ending brings R’ Yudil, R’ Shmuel Aizik, and the Maggid of Trovitsa, and presents the avodah of Chatzos, joy, and the Shavuos dance as pathways of attachment and vitality.
## Segment 186
תוספת מאת המתרגם — תרשים: רבי נתן והפשטות בעצות רבינו ← הרב מבארדיטשוב והתלהבות הקדושה ← השפלער והמחלוקת ← שתיקת רבינו כאמת המחלוקת ← רבי יודיל וכלים לקבלה ← רבי שמואל אייזיק והאמת הפנימית ← חצות, שמחה וריקוד של קדושה.
סיפורים על רבי נחמן מטולטשין ז״ל
אות קא
Translator’s Addition — Diagram: R’ Noson and simplicity in Rabbeinu’s counsel → the Rav of Barditchev and holy fervor → the Shpeler and dispute → Rabbeinu’s silence as the truth of the dispute → R’ Yudil and vessels for receiving → R’ Shmuel Aizik and inward truth → Chatzos, joy, and the dance of holiness.
Stories about R’ Nachman of Tulchin z"l
Entry Kuf-Alef
## Segment 187
סיפרו לפני ר׳ נחמן מטולטשין ז״ל על אחד מגדולי אנ״ש שהוא עושה קידוש ביום שבת קודש בבוקר על יין שרף. ולא ישר בעיניו, ואמר שאינו אוחז בזה ממה נפשך: או שאינו יוצא בקידוש, או שמשכר את עצמו. אם הוא שותה כוס קטן — אינו יוצא בקידוש כראוי; ואם הוא שותה כוס גדול — הלא הוא משכר את עצמו, כי רבינו ז״ל אמר: משקה משכר, מעט — בראנפין אביסל.
אות קב
They told R’ Nachman of Tulchin z"l about one of the great men of Anash who made Kiddush on Shabbos Kodesh in the morning over yayin saraf, spirits. It was not proper in his eyes, and he said that he does not accept this from either side: either he does not fulfill Kiddush, or he intoxicates himself. If he drinks a small cup, he does not fulfill Kiddush properly; and if he drinks a large cup, then surely he intoxicates himself, for Rabbeinu z"l said: “Intoxicating drink — a little,” bronfn abisel.
Entry Kuf-Bais
## Segment 188
ר׳ נחמן מטולטשין ז״ל, כשהיו אצלו באכילת שבת קודש ואמרו זמירות, וכשהביאו לשולחן הקערה עם האכילה, היה אומר שיאכלו תיכף, שהאכילה תתקרר והזמירות לא יתקררו. ועוד, שהאכילה בשבת מדאורייתא והזמירות מדרבנן — דאס עסן וועט קאלט ווערן, און די זמירות וועט ניט קאלט ווערן. וכן היה ר׳ נחמן מטולטשין הנ״ל מקנח הקערה בלחם ואוכל, והיה אומר שרבינו ז״ל אומר שהאכילה של שבת כולה קודש; על כן טוב עוד מעט קודש וכו׳.
אות קג
R’ Nachman of Tulchin z"l, when people were with him at the Shabbos Kodesh meal and were saying zemiros, and when they brought the bowl with the food to the table, would say that they should eat immediately, because the food will become cold but the zemiros will not become cold. Furthermore, eating on Shabbos is from the Torah, while the zemiros are rabbinic — dos esn vet kalt vern, un di zemiros vet nit kalt vern. Likewise, the above R’ Nachman of Tulchin would wipe the bowl with bread and eat it, and he would say that Rabbeinu z"l says that the eating of Shabbos is entirely holy; therefore, a little more holiness is good, etc.
Entry Kuf-Gimmel
## Segment 189
ר׳ נחמן מטולטשין ז״ל סיפר ששמע ממוהרנ״ת ז״ל, ששמע מרבינו ז״ל, שמה שמובא בליקוטי מוהר״ן סימן קי״ב — שהמשכיל המבין יש לו להתפלל כל ימיו שיזכה פעם אחת בכל ימי חייו לדבר דיבור אחד של אמת כראוי לפני השי״ת — ואמר רבינו ז״ל שעיקר יציאת דיבור אמת הזה הוא דווקא בירידה. אמר המעתיק: היינו כשהולך שלא כסדר, ובתוך המניעות והדחקות דווקא אז צועקים דיבור אמיתי — דייקא דענצמאלט שרייט מען ארויס א אמת ווארט. וזה פירוש ״ופרעה הקריב״, שהביא לזה ״ויצעקו בני ישראל אל ה׳״, שצעקו דיבור אחד מעומק הלב.
סיפורים על רבי אברהם ב״ר נחמן ז״ל
אות קד
R’ Nachman of Tulchin z"l related that he heard from Moharnat z"l, who heard from Rabbeinu z"l, regarding what is brought in Likkutei Moharan, siman 112: that the wise person who understands should pray all his days that he merit one time, in all the days of his life, to speak one word of truth properly before Hashem Yisbarach. Rabbeinu z"l said that the chief emergence of this true word is specifically in the descent. The copyist said: this means that when it is not going in order, and specifically amid obstacles and pressures, then one cries out a true word — davka dentsmolt shrayt men aroys a emes vort. This is the explanation of “and Pharaoh drew near,” which brought about “and the children of Israel cried out to Hashem”: they cried one word from the depth of the heart.
Stories about R’ Avraham b’R Nachman z"l
Entry Kuf-Daled
## Segment 190
ר׳ אברהם ז״ל אמר: אפילו שרה אמנו ע״ה, אם היה אברהם אבינו ע״ה לא נותן לה פרנסה, לא הייתה שותקת, והייתה גם כן צועקת.
אות קה
R’ Avraham z"l said: even Sarah our mother, peace be upon her, if Avraham our father, peace be upon him, had not given her sustenance, she would not have been silent, and she too would have cried out.
Entry Kuf-Hai
## Segment 191
ר׳ אברהם ז״ל אמר לעניין הציונות: שהם כמו הדבורים, שנותנים דבש, אבל צריכים לשמור מעקיצתם.
אות קו
R’ Avraham z"l said regarding Zionism: they are like bees, which give honey, but one must guard oneself from their sting.
Entry Kuf-Vav
## Segment 192
ר׳ אברהם ז״ל אמר לעניין הציונים: הם תועים, אבל תועים טוב לארץ ישראל — זייא בלאנדזין, אבער זייא בלאנדזין גוט קיין ארץ ישראל. והסוף יהיה שיעשו תשובה.
אות קז
R’ Avraham z"l said regarding the Zionists: “They are straying, but they are straying well toward Eretz Yisrael” — zey blonzhn, ober zey blonzhn gut kein Eretz Yisrael. And in the end they will do teshuvah.
Entry Kuf-Zayin
## Segment 193
ר׳ אברהם ז״ל היה לו ויכוח עם ר׳ מיכל מטולטשין, נכד מוהרנ״ת זצ״ל, לעניין ארץ ישראל ואומן. ר׳ מיכל אמר שצריכים לנסוע לארץ ישראל, אבל להיות סמוך לרבינו ז״ל — לנסוע בכל פעם על הציון הקדוש; ור׳ אברהם ז״ל אמר שצריכים לישב בארץ ישראל ולנסוע על ראש השנה לאומן. ר׳ מיכל אמר שבוודאי האושר היותר גדול שלו יהיה שנכדיו יהיו בחוץ לארץ שם, ויבואו על ראש השנה לאומן. ור׳ אברהם ז״ל אמר לו: שונאי ציון ככה יחיו, אם נכדיכם יסעו לאומן על ראש השנה — שונאי ציון זאלן אזוי לעבן, צי אייערע אייניקלעך וועלן פארן אויף ראש השנה. וכן נתקיים, שרק מעט נוסעים וכו׳.
אות קח
R’ Avraham z"l had a debate with R’ Mikhel of Tulchin, the grandson of Moharnat ztz"l, concerning Eretz Yisrael and Uman. R’ Mikhel said that one must travel to Eretz Yisrael, but be close to Rabbeinu z"l — to travel every time to the holy tziyun. R’ Avraham z"l said that one must dwell in Eretz Yisrael and travel for Rosh Hashanah to Uman. R’ Mikhel said that certainly his greatest happiness would be that his descendants be there in the Diaspora and come for Rosh Hashanah to Uman. R’ Avraham z"l said to him: “May those who hate Tziyon live so, if your grandchildren will travel to Uman for Rosh Hashanah” — son’ei Tziyon zoln azoy lebn, tsi ayere einiklekh veln forn oyf Rosh Hashanah. And so it was fulfilled, that only few travel, etc.
Entry Kuf-Ches
## Segment 194
ר׳ אברהם ז״ל אמר: אמת שרבינו ז״ל אמר שהשי״ת מנהיג את העולם בכל פעם יותר יפה; אבל זה בכלליות העולם, ואילו בפרטיות כל אחד צריך לפחוד שלא יקבל מכת לחי. ואמר ר׳ אברהם ז״ל בזה הלשון: יכול להיות עולם יותר יפה, אבל בלעדי חס ושלום — קען זיין א שיינע וועלט, אן מיר חס ושלום. ועל כל פנים שלא להתרעם חס ושלום, רק לכוף ראש ולקבל בהכנעה כל מה שעובר, כי הגיבור רוצה רק הכנעה, כדאיתא במעשה של הבעל תפילה, עיין שם.
אות קט
R’ Avraham z"l said: it is true that Rabbeinu z"l said that Hashem Yisbarach conducts the world every time more beautifully; but that is with respect to the generality of the world, whereas with respect to each individual, one must fear lest he receive a slap on the face. R’ Avraham z"l said it in this language: it can be a more beautiful world, but without me, Heaven forbid — ken zain a sheine velt, on mir chas veshalom. In any case, one must not complain, Heaven forbid, but only bend the head and accept with submission everything that passes over him, because the mighty one wants only submission, as stated in the story of the Ba’al Tefillah; see there.
Entry Kuf-Tes
## Segment 195
ר׳ אברהם ב״ר נחמן ז״ל, כשהיה חל ראש השנה ביום חמישי ושישי, היה אומר על השבת שאחריה בזה הלשון: שבת נאך ראש השנה, שבת נאך ראש השנה. פירוש: כי המילה נאך יש לה שני פירושים — אחר ועוד — והיה אומר שהשבת אחרי ראש השנה היא עוד ראש השנה.
סיפורים על ר׳ אהרן מברסלב
אות קי
R’ Avraham b’R Nachman z"l, when Rosh Hashanah fell on Thursday and Friday, would say concerning the Shabbos after it in this language: Shabbos nokh Rosh Hashanah, Shabbos nokh Rosh Hashanah. Explanation: the word nokh has two meanings — after and more — and he would say that the Shabbos after Rosh Hashanah is another Rosh Hashanah.
Stories about R’ Aharon of Breslov
Entry Kuf-Yud
## Segment 196
שייך לחיי מוהר״ן סימנים ר״כ–ת״ו. הר׳ אהרן, הרב מברסלב ז״ל, שהיה מגדולי תלמידי רבינו ז״ל וחשוב מאוד אצל רבינו ז״ל, בראש השנה האחרון של חיי רבינו רצה להיות גם כן אצל רבינו על ראש השנה. אבל היו לו מניעות גדולות בזה, כי כל אנשי העיר הרבו תחינה ובקשה לפניו שלא יזניח אותם מעל ראש השנה. ונסע בעצמו קודם ראש השנה לאומן והתנצל לפני רבינו על המניעות שיש לו. והשיב לו רבינו ז״ל: אם כן תהיה שם על ראש השנה. ואחר כך פתאום ענה ואמר רבינו ז״ל: מה אתאר לך ההפסד שלא תהיה אצלי על ראש השנה. ואמר ר׳ אהרן ז״ל: אם כן אשאר פה על ראש השנה. והשיב לו רבינו ז״ל: הלא יש לך מניעות גדולות. וכן היה כמה פעמים; ולבסוף נסע ממנו, כי כן היה דרך רבינו ז״ל, שלא לקחת הבחירה מן האיש, רק שיבין בעצמו שצריך לשבר המניעות.
This belongs to Chayay Moharan, simanim 220–406. R’ Aharon, the Rav of Breslov z"l, was among the great disciples of Rabbeinu z"l and was very important to Rabbeinu z"l. On the final Rosh Hashanah of Rabbeinu’s life he also wanted to be with Rabbeinu for Rosh Hashanah. But he had great obstacles in this, because all the people of the city greatly increased their pleas and requests before him that he not leave them for Rosh Hashanah. He himself traveled before Rosh Hashanah to Uman and excused himself before Rabbeinu regarding the obstacles he had. Rabbeinu z"l answered him: “If so, be there for Rosh Hashanah.” Then suddenly Rabbeinu z"l answered and said: “How can I describe to you the loss of not being with me for Rosh Hashanah?” R’ Aharon z"l said: “If so, I will remain here for Rosh Hashanah.” Rabbeinu z"l answered him: “But you have great obstacles.” This happened several times, and in the end he traveled away from him, because this was Rabbeinu z"l’s way: not to take a person’s free choice from him, but only that he should understand by himself that he must break the obstacles.
## Segment 197
ורבינו ז״ל אמר שאם לא היה ר׳ אהרן נוסע ממנו, והיה נשאר על ראש השנה, היה רבינו ז״ל נשאר בחיים, כי הוא היה משלים הששים גיבורים וכו׳. ואז חסר גם כן אחד מאנ״ש הבחורים, ששמו היה משה, שהיה לו מניעות ולא נסע על ראש השנה. והתאונן רבינו ז״ל אחר כך שחסר אצלו משה ואהרן — מיין משה׳לי מיט מיין אהרן׳לי. ודימה אותם יחד, הרב מברסלב שהיה איש צדיק כזה מגדולי תלמידיו, עם האיש הפשוט; כי אפילו מי שהיה אצל רבינו ז״ל על כל פנים, וכן הוא כשנוסעים לאומן, נעשים תיקונים כאלה, והקטן שבקטנים כמו הגדול שבגדולים.
אות קיא
Rabbeinu z"l said that if R’ Aharon had not traveled away from him, and had remained for Rosh Hashanah, Rabbeinu z"l would have remained alive, for he would have completed the sixty mighty ones, etc. Then one of the young men of Anash was also missing, whose name was Moshe, who had obstacles and did not travel for Rosh Hashanah. Rabbeinu z"l later lamented that Moshe and Aharon were missing by him — main Moshele mit main Aharonle. He compared them together: the Rav of Breslov, who was such a righteous man and one of his great disciples, and the simple man. For even one who was by Rabbeinu z"l at any rate — and so it is when one travels to Uman — such repairs are made, and the smallest of the small is like the greatest of the great.
Entry Kuf-Yud-Alef
## Segment 198
בעת שהיה ר׳ אהרן, הרב מברסלב ז״ל, קודם ראש השנה אצל רבינו ז״ל, וסיפר מהמניעות שיש לו מלהיות על ראש השנה, והשיב לו רבינו ז״ל שיסע לביתו כנ״ל — כשחזר לביתו סיפר רבינו ממנו את הצער הגדול שיש לרבינו ז״ל שלא זכה להיות אצלו על ראש השנה. וענה ואמר: שהרגלים שלו לא יכלו לסבול את המניעות.
When R’ Aharon, the Rav of Breslov z"l, was with Rabbeinu z"l before Rosh Hashanah and told him about the obstacles that he had to being there for Rosh Hashanah, and Rabbeinu z"l answered him that he should travel home, as above — when he returned home, Rabbeinu told of him the great pain that Rabbeinu z"l had that he did not merit being with him for Rosh Hashanah. He answered and said that his legs could not bear the obstacles.
## Segment 199
ובסוף ימיו של ר׳ אהרן ז״ל סבל על הרגלים, ואיזה זמן היה מוכרח לשכב על מיטתו. וכן בנו, הר׳ הירש לייב ז״ל, לסוף ימיו היה מוכרח לשכב במיטה, כי הרגלים שלו היו חולים. וכן הרב מטשעהרין, בנו של הר׳ הירש לייב הנ״ל, היה מתאונן לפני נכדו הר׳ אברהם ז״ל שמסתמא גם הוא יסבול על הרגלים כאבותיו. ובעת זקנתו, שכבר היה מושכב במיטה זמן שלא יכול לזוז מן המיטה, ביקש ממנו שיוליך אותו עם המיטה לאומן על ראש השנה, אבל לא קיימו. ואמר אז כי דיבור פשוט של רבינו ז״ל הוא עמוק, ושרבינו ז״ל אמר אז דבר צחות — שהרגלים לא יכלו לסבול וכו׳ — וסבל הוא ובנו ובן בנו על הרגלים, שלא יכלו לסבול הגוף. ונתיירא הר׳ אברהם נ״י שגם הוא יסבול; והשיב לו הרב מטשערין ז״ל: ודור רביעי ישובו הנה — שהוא כבר הדור הרביעי ולא יסבול. ה׳ יאריך ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים, אמן.
אות קיב
At the end of R’ Aharon z"l’s life he suffered in his legs, and for a time he was compelled to lie on his bed. Likewise, his son, R’ Hirsh Leib z"l, at the end of his life was compelled to lie in bed because his legs were ill. So too, the Rav of Tcherin, son of the above R’ Hirsh Leib, would complain before his grandson R’ Avraham z"l that presumably he too would suffer in his legs like his fathers. In his old age, when he was already bedridden for a time and could not move from the bed, he asked that he be taken with the bed to Uman for Rosh Hashanah, but they did not fulfill it. He then said that a simple word of Rabbeinu z"l is deep, and that Rabbeinu z"l had then said a sharp expression — that the legs could not bear, etc. — and he and his son and his son’s son suffered in the legs, because they could not bear the body. R’ Avraham, may his lamp shine, was afraid that he too would suffer; and the Rav of Tcherin z"l answered him: “And the fourth generation shall return here” — that he was already the fourth generation and would not suffer. May Hashem lengthen his days and years with good and pleasantness, amen.
Entry Kuf-Yud-Bais
## Segment 200
הרב ר׳ אהרן, הרב מברסלב, אמר עליו רבינו ז״ל שישתמש בזכות אבות כדי להביאו רב בברסלב, כמבואר במקום אחר. כשרבינו נסע לגור באומן אחרי פסח, ונסע לשם גם כן הר״ר אהרן הנ״ל, והיה אצל רבינו ז״ל לפני ראש השנה, הגיע לרבינו ז״ל מכתב מקהילת ברסלב כנ״ל: מילא אתם נסעתם מאתנו, אבל הרב אנו צריכים אותו כאן. וקרא רבינו ז״ל לר׳ אהרן והראה לו המכתב הזה. ושאל ר׳ אהרן: האם לנסוע? וענה לו רבינו ז״ל: ראש השנה. כי יהיה חוב לראש השנה. ואמר לו: אם כן לא אסע. ענה לו רבינו ז״ל: הרי המכתב. אמר לו ר׳ אהרן: ואם כן אסע. ענה לו רבינו ז״ל: ראש השנה. כך היה כמה פעמים, כי כידוע דרכו של רבינו ז״ל היה שלא לצוות לשום אדם על עניין מסירות נפש. אז החליט ר׳ אהרן ז״ל בדעתו לנסוע, וכן עשה.
The Rav, R’ Aharon, the Rav of Breslov, concerning him Rabbeinu z"l said that he would use ancestral merit in order to bring him as Rav in Breslov, as explained elsewhere. When Rabbeinu traveled to live in Uman after Pesach, the above R’ Aharon also traveled there, and he was with Rabbeinu z"l before Rosh Hashanah. A letter came to Rabbeinu z"l from the community of Breslov, as above: Granted, you traveled away from us, but we need the Rav here. Rabbeinu z"l called R’ Aharon and showed him this letter. R’ Aharon asked: “Should I travel?” Rabbeinu z"l answered him: “Rosh Hashanah,” for it would be a debt to Rosh Hashanah. He said to him: “If so, I will not travel.” Rabbeinu z"l answered him: “But here is the letter.” R’ Aharon said to him: “If so, I will travel.” Rabbeinu z"l answered him: “Rosh Hashanah.” This happened several times, for Rabbeinu z"l’s way, as known, was not to command any person concerning an act of self-sacrifice. Then R’ Aharon z"l decided in his mind to travel, and so he did.
## Segment 201
בדרך פגש את ר׳ נתן ור׳ נפתלי, והם נסעו לרבינו ז״ל לראש השנה. ושאלו אותו: מה זאת שנוסע מרבינו עכשיו לפני ראש השנה? וסיפר להם כל המעשה. ואמרו לו בזה הלשון: אנחנו אפילו אם היה מגרש אותנו במקל, גם כן לא נלך. אף על פי כן לא הועיל, ונסע ר׳ אהרן לדרכו. ואז, בערב ראש השנה, דיבר רבינו ז״ל הרבה בעניין הקיבוץ הקדוש של ראש השנה, ור׳ אהרן הנ״ל לא היה אצלו, וגם עוד אחד בשם בער׳ל, אדם פשוט שהיה בא תמיד על ראש השנה, והיום לא בא. ואמר: אהרן לא כאן, ובער׳ל לא כאן — אהרן איז נישטא, בער׳ל איז נישטא — להורות שלעניין הקיבוץ הקדוש של ראש השנה כולם שווים, בין קטן לגדול. ועוד דיבר רבינו ז״ל אז הרבה מגדולת הקיבוץ שלו בראש השנה, ואז הבינו תלמידיו בדבריו שכוונתו גם לאחר הסתלקותו, שיתקבצו וכו׳, כמבואר במקום אחר.
On the road he met R’ Noson and R’ Naftali, and they were traveling to Rabbeinu z"l for Rosh Hashanah. They asked him: “What is this, that you are traveling away from Rabbeinu now, before Rosh Hashanah?” He told them the whole story. They said to him in this language: “Even if he would drive us away with a stick, we also would not go.” Nevertheless it did not help, and R’ Aharon traveled on his way. Then, on Erev Rosh Hashanah, Rabbeinu z"l spoke much about the holy gathering of Rosh Hashanah. The above R’ Aharon was not with him, and also another one named Berel, a simple person who always came for Rosh Hashanah, did not come that day. He said: “Aharon is not here; Berel is not here” — Aharon iz nishta, Berel iz nishta — to teach that in the matter of the holy gathering of Rosh Hashanah, all are equal, whether small or great. Rabbeinu z"l also spoke much then of the greatness of his gathering on Rosh Hashanah, and then his disciples understood from his words that his intention applied also after his passing, that they should gather, etc., as explained elsewhere.
## Segment 202
וכיוון שר׳ אהרן לא היה בשעת השיחות הללו, לכן לא נכנס בדעתו כל כך החיוב לבוא לאומן על ראש השנה אחר הסתלקות רבינו ז״ל, והוא לא בא אף פעם על ראש השנה. הרב ר׳ הירש לייב, שהיה הרב בברסלב אחר הסתלקות אביו, גם כן לא היה בא על ראש השנה, כי לא היה לו ביטול אל ר׳ נתן, כידוע; רק את בניו היה שולח לאומן על ראש השנה. גם בכל השנה היה שולח אותם לר׳ נתן דווקא, בגלל שיש אומרים שהוא אחז בשיטת ר׳ שמואל אייזיק; אך הוא שלח את בניו לר׳ נתן דווקא, להוציא מדעתם.
סיפורים על אנ״ש
אות קיג
Since R’ Aharon was not present at the time of those conversations, the obligation to come to Uman for Rosh Hashanah after the passing of Rabbeinu z"l did not enter his mind so strongly, and he never came for Rosh Hashanah. The Rav, R’ Hirsh Leib, who was the Rav in Breslov after the passing of his father, also did not come for Rosh Hashanah, because he did not have bittul to R’ Noson, as is known. Only his sons would he send to Uman for Rosh Hashanah. During the rest of the year as well he sent them specifically to R’ Noson, because there are those who say that he held according to the approach of R’ Shmuel Aizik; yet he sent his sons specifically to R’ Noson, to remove that view from their minds.
Stories about Anash
Entry Kuf-Yud-Gimmel
## Segment 203
אנ״ש, תלמידי רבינו ז״ל, היו נותנים לרבינו ז״ל פתקאות בקשה שהיו מבקשים בקשות, והיו מזכירים גם בשביל פרנסה. ומיום ששמעו מרבינו תורה כ״ג, ״צוית צדק״, שתאוות ממון היא ״ומוצא אני מר ממות את האשה״ וכו׳, לא ביקשו עוד על פרנסה. וכן אפילו עד היום, כשבאים על ציון רבינו הקדוש, מבקשים רק על רוחניות ולא על גשמיות.
Anash, the disciples of Rabbeinu z"l, would give Rabbeinu z"l notes of request in which they asked requests, and they would also mention livelihood. But from the day that they heard from Rabbeinu Torah 23, “Tzivis Tzedek,” that the desire for money is “and I find more bitter than death the woman,” etc., they no longer asked about livelihood. So too, even until today, when they come to the holy tziyun of Rabbeinu, they ask only about spirituality and not about materiality.
## Segment 204
וכמו שהיה אצל ר׳ אברהם ז״ל, ששמע אחד מאנ״ש על הציון הקדוש מזכיר שירוויח בלוטעריע כדי שיהיה לו פרנסה, וגער בו ר׳ אברהם ז״ל שאין לו מה לבקש רק זאת. ובאמת, כשבאים על הציון הקדוש שוכחים מהגשמיות שלו, מפני שמרגישים חסרון הרוחניות שחסר לו, ומבקש העיקר על תיקון נפשו, ועושה תשובה ומתחרט על מעשיו, ומבקש שיזכה לעבוד ה׳ יתברך כראוי וכו׳. ובכלל, כל חסידי ברסלב כשהם מברכים זה את זה, או כשמבקשים אחד מחברו שיבקש השי״ת עליו, מבקשים בעיקר רק שיעשו רצון השי״ת ועל רוחניות וכו׳. וכשמזכירים לפעמים איזה גשמיות, הוא מפני שהזיק להם מאוד ברוחניות, ואינם יכולים לעבוד השי״ת על ידי זה; על כן מזכירים את זה כדי שירווח להם שיוכלו לעבוד השי״ת על ידי זה.
אות קיד
As it was with R’ Avraham z"l, who heard one of Anash at the holy tziyun mention that he should win the lottery so that he would have livelihood, and R’ Avraham z"l rebuked him that he has nothing to ask except that. In truth, when one comes to the holy tziyun he forgets his materiality, because he feels the spiritual deficiency that he lacks; he asks chiefly for the repair of his soul, does teshuvah, regrets his deeds, and asks that he merit to serve Hashem Yisbarach properly, etc. In general, all Breslover chassidim, when they bless one another, or when one asks his friend to ask Hashem Yisbarach on his behalf, ask primarily only that they do the will of Hashem Yisbarach and for spirituality, etc. When they sometimes mention some material matter, it is because it harmed them very much spiritually and they cannot serve Hashem Yisbarach because of it; therefore they mention it so that things will be eased for them, so that they will be able to serve Hashem Yisbarach through it.
Entry Kuf-Yud-Daled
## Segment 205
פעם אחת שאלו לאיזה איש מאנ״ש: תאמר לנו הטעם מה שאתם מרגישים בחסידות ברסלב, בראש השנה שלכם וכו׳. ענה ואמר לו: האם אכלת פעם ביצה? ענה: כן. אמר לו: אם כן תצייר לי הטעם שמרגישים בביצה. וזה אין יכול לצייר, כי אינו מתוק ולא חמוץ ולא מר וכו׳; רק כשתטעום אז תבין הטעם. כן אומר לך בזה: איך יכולים לצייר? רק כשתטעום אז תבין.
אות קטו
Once they asked a certain man of Anash: “Tell us the taste of what you feel in Breslov chassidus, in your Rosh Hashanah, etc.” He answered and said to him: “Have you ever eaten an egg?” He answered: “Yes.” He said to him: “If so, describe for me the taste that one feels in an egg.” This he cannot describe, for it is not sweet and not sour and not bitter, etc.; only when you taste it will you understand the taste. So I say to you in this matter: how can one describe it? Only when you taste it will you understand.
Entry Kuf-Tes-Vav
## Segment 206
אחד מאנ״ש בברסלב אירע לו אבילות, רחמנא ליצלן, סמוך לראש השנה, איזה ימים קודם ראש השנה. ושלח לשאול שאלה להרב דברסלב, הרה״צ ר׳ צבי אריה ז״ל, בן הרב מברסלב ר׳ אהרן ז״ל תלמיד רבינו ז״ל: איך לעשות עם הראש השנה שצריכים לנסוע לאומן, ואבל בשבעת ימי אבילותו אסור לו לצאת מפתח ביתו? השיב לו הרב שעם שאלה כזאת ילך אצל ר׳ נחמן פעסיחילס ז״ל, מגדולי תלמידי מוהרנ״ת ז״ל, והוא היה חסיד נלהב ועובד ה׳ כזה שאין לשער, ומקרב בני הנעורים לעבודת ה׳ במסירות נפש. וכשבא להר׳ נחמן הנ״ל עם השאלה, ענה ואמר לו שהשולחן ערוך פוסק שאבל רחמנא ליצלן בדבר האבד, היינו למשל שאם לא יעשה הדבר יפסיד ולא יוכל לחזור ההפסד, מותר לעשות המלאכה או לנסוע וכו׳. ואמר לו בהתעוררות גדולה: ואיפה יש דבר האבד גדול מזה, מלהיות באומן על ראש השנה — און וואו איז דא א גרעסערער דבר האבד פון ניט צו זיין אין אומן אויף ראש השנה.
אות קטז
One of Anash in Breslov experienced mourning, may the Merciful One save us, close to Rosh Hashanah, some days before Rosh Hashanah. He sent to ask a question of the Rav of Breslov, the righteous R’ Tzvi Aryeh z"l, son of the Rav of Breslov, R’ Aharon z"l, a disciple of Rabbeinu z"l: what should he do about Rosh Hashanah, when one must travel to Uman, but a mourner during the seven days of mourning is forbidden to leave the entrance of his home? The Rav answered him that with such a question he should go to R’ Nachman Pesichils z"l, one of the great disciples of Moharnat z"l, who was an enflamed chassid and servant of Hashem beyond measure, and brought young people near to the service of Hashem with self-sacrifice. When he came to the above R’ Nachman with the question, he answered and said to him that the Shulchan Aruch rules that a mourner, may the Merciful One save us, in a case of davar ha-aved — that is, for example, if he will not do the matter he will lose and the loss cannot be recovered — is permitted to do the work or travel, etc. He said to him with great arousal: “And where is there a greater davar ha-aved than not being in Uman on Rosh Hashanah?” — un vu iz da a greserer davar ha-aved fun nit tsu zain in Uman oyf Rosh Hashanah.
Entry Kuf-Tes-Zayin
## Segment 207
הרב מחארקוב היה כהן ובא לאומן בכל פעם, ובפרט על ראש השנה, ובשום פעם לא נכנס לפנים על ציון הקדוש, מפני שהוא כהן. ואנ״ש דיברו איתו כי קברי צדיקים אינם מטמאים וכו׳, ומנהג כל אנ״ש ליכנס אפילו הכוהנים. ושאל הרב מחארקוב את ר׳ שמשון ז״ל, נכד רבינו ז״ל, שיסביר לו על פי סברה ועל פי שכל האם כדאי ליכנס. והשיב לו ר׳ שמשון ז״ל: אם היה חולה מסוכן שאין רפואה למחלתו, ורק בבית הקברות יש רופא מובהק שבוודאי בלי ספק ירפא אותו בשלימות, האם היה הולך או היה מוכרח למות? כן הוא בדבר הזה, שחולי הנפש שלנו הוא בתכלית, ויש לנו רופא כזה, רופא הנפש, שבוודאי ירפא אותנו בתכלית. כי כשבאים על הציון הקדוש, התעוררות התשובה היא אין לשער, וממש האיש נעשה איש אחר; ולא כן כשעומדים בחוץ ולא נכנסים, שאז אין יודעים כלל ולא מרגישים כמו בפנים. וקיבל ממנו, ואף על פי כן לא נכנס. ורק לאחר זמן נתעורר מעצמו והתחיל ליכנס, וראה בעצמו שהחילוק מקודם הוא בלי שיעור.
אות קיז
The Rav of Kharkov was a kohen and came to Uman every time, especially for Rosh Hashanah, but he never entered inside upon the holy tziyun, because he was a kohen. Anash spoke with him that the graves of tzaddikim do not convey impurity, etc., and the custom of all Anash is to enter, even the kohanim. The Rav of Kharkov asked R’ Shimshon z"l, the grandson of Rabbeinu z"l, to explain to him by reasoning and intellect whether it was worthwhile to enter. R’ Shimshon z"l answered him: “If there were a dangerously ill person for whose illness there was no cure, and only in the cemetery there was an expert physician who would certainly and without doubt heal him completely, would he go, or would he be compelled to die? So it is in this matter. Our soul-sickness is at the ultimate extreme, and we have such a doctor, the doctor of the soul, who will certainly heal us completely. For when one comes upon the holy tziyun, the arousal to teshuvah is beyond measure, and the person truly becomes another person; this is not so when one stands outside and does not enter, for then one does not know at all and does not feel as he feels inside.” He accepted this from him, and even so he did not enter. Only after some time he awakened on his own and began entering, and he saw for himself that the difference from before was beyond measure.
Entry Kuf-Yud-Zayin
## Segment 208
היה סנדלר פשוט אחד שנתקרב לאנ״ש, והתחיל להתנהג בעבודת ה׳ כדרך אנ״ש, באמירת תהלים, בהתבודדות, בקימת חצות וכו׳. והבני בית והמשפחה התחילו להתקוטט ולטעון עמו על זה, עד שלקחו אותו לרב העיר, שהיה מכת החסידים וכו׳, שיאמר לו מוסר. והתחיל הרב להוכיח אותו ולומר לו מוסר: היתכן, איש פשוט כמוך, פראסטאק, גראבער יונג, יעשה עבודות כאלו — לקום חצות וכו׳ — השייכים לגדולי המפורסמים שבדורות הקדמונים? הלא זו גאות ממך וכו׳.
There was a certain simple shoemaker who drew near to Anash and began conducting himself in the service of Hashem according to the way of Anash: saying Tehillim, hisbodedus, rising at Chatzos, etc. The members of his household and family began quarreling and arguing with him about this, until they brought him to the Rav of the city, who was from the group of chassidim, etc., so that he would give him mussar. The Rav began to rebuke him and give him mussar: “How can it be that a simple man like you, a prostak, a coarse young man, should do such avodos — rising at Chatzos, etc. — which belong to the great famous ones of the early generations? Is this not arrogance from you?” etc.
## Segment 209
וזה הוא טעות העולם והחסידים, שחושבים שעבודת ה׳ כמו חצות והתבודדות וכו׳ היא רק בשביל הצדיקים, אבל שאר אנשים, אפילו רבנים, ומכל שכן אנשים פשוטים, צריכים להיות רחוקים מעבודת ה׳, ובשבילם לא נבראו. ובאמת האמת אינו כן, ורבינו גילה עינינו שבאמת איש הישראלי, אפילו הגרוע שבגרועים והפחות שבפחותים, יש לו נשמה גדולה מאוד ויכול להיות צדיק גדול מאוד; ומוטל עליו לעשות כל מיני עבודות בעבודת ה׳. כי איך שייך לומר שעבודה זו שייכת רק לצדיק ולא לאיש פשוט? כי איך נעשה הצדיק צדיק, אם לא על ידי אלו העבודות שעבד בעבודת ה׳? וכי נולד צדיק מבטן אמו? הלא על ידי העבודות והטרחות והיגיעות שטרח ויגע במלחמת היצר והמניעות ובעבודת ה׳ נעשה צדיק; וכפי הטרחות בעבודת השם כן נעשה גדול. וכמובא בהשיר אקדמות שמזמרין בשבועות: לפומא בעבודתא מטללתא; ואנ״ש אומרים כפשוטו: לפומא דעבידתא — כפי העבודה שעובדים בפה, היינו תפילה והתבודדות וכו׳, כן מטללתא, כן הוא העולם הבא וכו׳. והכלל: אפילו הגרוע מישראל, אפילו פושע ישראל, אם יעשה תשובה — עזיבת החטא וחרטה על העבר ווידוי לפני השי״ת ובקשה שימחול לו — ויעשה בעבודת ה׳, יכול לזכות להיות אפילו צדיק גדול כפי עבודתו וניסיונותיו. ובאזנינו שמענו ובעינינו ראינו הרבה אנשים שסוף כל סוף, אחר שחטאו ופשעו עשרות שנים ועשו כל מה שליבם חפץ, סוף כל סוף התיישבו בעצמם מה יהיה הסוף והתכלית מזה, ועשו תשובה והתחילו בעבודת ה׳, ונעשו צדיקים גמורים. אשרי להם, אשרי חלקם. ויש בזה הרבה לדבר.
This is the mistake of the world and of chassidim, who think that the service of Hashem, such as Chatzos and hisbodedus, etc., is only for the tzaddikim, while other people, even rabbis, and certainly simple people, must be distant from the service of Hashem, and that for them these were not created. But in truth, the truth is not so, and Rabbeinu opened our eyes: that in truth a Jewish person, even the worst of the worst and the lowest of the low, has a very great soul and can become a very great tzaddik; and it is incumbent upon him to do every kind of avodah in the service of Hashem. For how can it be said that this avodah belongs only to a tzaddik and not to a simple person? How did the tzaddik become a tzaddik if not through these avodos with which he served Hashem? Was he born a tzaddik from his mother’s womb? Surely it was through the avodos, burdens, and exertions with which he labored and struggled in the war of the inclination, the obstacles, and the service of Hashem that he became a tzaddik; and according to the exertions in the service of Hashem, so he becomes great. As brought in the song Akdamus, which is sung on Shavuos: lefumah be-avodasa metallelsa. Anash say according to the plain sense: lefumah de-avidasa — according to the avodah that one does with the mouth, meaning prayer and hisbodedus, etc., so is metallelsa, so is the World to Come, etc. The rule is: even the lowest of Israel, even a sinner of Israel, if he does teshuvah — abandoning the sin, regretting the past, confessing before Hashem Yisbarach, and asking that He forgive him — and engages in the service of Hashem, he can merit to become even a great tzaddik according to his avodah and his trials. With our ears we have heard and with our eyes we have seen many people who, after all, after sinning and transgressing for tens of years and doing whatever their heart desired, eventually considered for themselves what the end and purpose of this would be; they did teshuvah, began the service of Hashem, and became complete tzaddikim. Fortunate are they; fortunate is their portion. There is much to say about this.
## Segment 210
והשיב לו הסנדלר בפשיטות: אתם רב ותלמיד חכם, ואתם יושבים יומם וליל על התורה והעבודה; לכם טוב, ואין חסר לכם בית המקדש. אבל אני סנדלר פשוט, ואני רחוק מעבודת ה׳ ומלא חטאים; בכל יום אני צריך לקום חצות ולבכות על חורבן בית המקדש, כי בית המקדש חסר לי בכל יום — איהר זענט איין ערליכער יוד, א תלמיד חכם, וואס פעלט אייך דאס בית המקדש? אבער איך, א פראסטער יונג, דארף איך דאס בית המקדש, עס זאל מיר מכפר זיין מיינע עוונות; פעלט מיר דאס בית המקדש. ובזה נעשו פני הרב כשולי קדירה, ולא ידע מה להשיב.
אות קיח
The shoemaker answered him with simplicity: “You are a Rav and a Torah scholar, and you sit day and night over Torah and avodah; for you it is good, and the Beis HaMikdash is not lacking to you. But I am a simple shoemaker, and I am far from the service of Hashem and full of sins. Every day I need to rise at Chatzos and weep over the destruction of the Beis HaMikdash, because the Beis HaMikdash is lacking to me every day” — ir zent ein ehrlikher Yid, a talmid chacham, vos felt aykh dos Beis HaMikdash? ober ikh, a proster yung, darf ikh dos Beis HaMikdash, es zol mir mechaper zain maine avonos; felt mir dos Beis HaMikdash. At this the Rav’s face became like the bottom of a pot, and he did not know what to answer.
Entry Kuf-Yud-Ches
## Segment 211
שמענו מנכדי הרב הקדוש ר׳ ברוך ממעזבוז זצ״ל, שהם היו — ועד היום כך — מקרבים מאוד לאנ״ש ומחבבים מאוד את עניין רבינו ז״ל. וסיפרו שאבותם סיפרו להם שאחד מהם, מנכדי ר׳ ברוך ז״ל, היה אצל השולחן של ר׳ ברוך ז״ל, והיו יושבים כמה וכמה צדיקים. והתחיל אחד מהם לדבר מרבינו ז״ל, והשני דיבר איזה דבר צחות עליו, ור׳ ברוך ז״ל שיחק מזה, והתחיל השלישי ודיבר בלשון גס יותר וכו׳. ואחר כך, כשהלכו מן השולחן, קרא הרב אל נכדו הנ״ל ואמר: שמעת מה שדיברו? אמר: כן. אמר לו: אתה תחשוב שהם צודקים? תדע: מה שהוא יש לו ברגלו, אין להם כולם בראשם. אבל מה שהחרשתי הוא מפני שאני מוכרח להסתיר אותו, כי אם לאו לא הייתה הנשמה שלו יכולה להחזיק בגופו — איך מוז אים פארשטעלן; ווען ניט, וואלט זיין נשמה ניט געקענט דערהאלטן אין זיין גוף. אבל אתם תשמרו את עצמכם מלדבר עליו כמו מאש וכו׳.
We heard from the descendants of the holy Rav R’ Baruch of Mezhibuzh ztz"l that they were — and still are today — very close to Anash and greatly cherish the matter of Rabbeinu z"l. They related that their fathers told them that one of them, among the descendants of R’ Baruch z"l, was at the table of R’ Baruch z"l, and several great tzaddikim were sitting there. One of them began to speak about Rabbeinu z"l; the second said some sharp saying about him, and R’ Baruch z"l laughed from it; then the third began and spoke in coarser language, etc. Afterward, when they left the table, the Rav called to the above grandson and said: “Did you hear what they spoke?” He said: “Yes.” He said to him: “Will you think that they are right? Know: what he has in his foot, all of them do not have in their head. But the reason I was silent is that I am compelled to conceal him, because if not, his neshamah would not be able to remain in his body” — ikh muz im farshteln; ven nit, volt zain neshamah nit gekent derhaltn in zain guf. “But you must guard yourselves from speaking about him as from fire,” etc.
## Segment 212
וכן כשהייתי במעזבוז ראיתי שם איש זקן שהיה מכיר ומשמש צדיק אחד שנתגדל בבית ר׳ ברוך ז״ל, ור׳ ברוך ז״ל היה מחבבו מאוד ומכבדו יותר מן הצדיקים שהיו יושבים על שולחנו וכו׳. ופעם אחת אמר לו: אם אתה רוצה, אגביה אותך במדרגות גדולות. ולא רצה, כי אמר: אם איני בעצמי ראוי לזה, רק מפני שאתם מגביהים אותי, אז אני יכול ליפול אחר כך נפילה גדולה וכו׳. וסיפר שפעם אחת היו כמה מפורסמים אצל שולחן הרב ז״ל, ודיברו מרבינו ז״ל כנ״ל וכו׳, ואחר כך כשהלכו אמר לו: אפשר גם אתה תרצה לעשות כמותם? אתה תשחק באש — וועסטו זיך שפילן מיט פייער. ואני שתקתי, כי אני מוכרח כדי שיוכל להיות בזה העולם, כנ״ל.
אות קיח–ב
Likewise, when I was in Mezhibuzh, I saw there an old man who had known and attended upon a certain tzaddik who had been raised in the house of R’ Baruch z"l. R’ Baruch z"l loved him very much and honored him more than the tzaddikim who would sit at his table, etc. Once he said to him: “If you want, I will raise you to great levels.” He did not want this, for he said: “If I myself am not fit for this, and it is only because you raise me, then afterward I can fall a great fall,” etc. He related that once several famous men were at the table of the Rav z"l, and they spoke about Rabbeinu z"l as above, etc.; afterward, when they left, he said to him: “Perhaps you too will want to do as they did? You will be playing with fire” — vestu zikh shpiln mit fayer. “And I was silent because I am compelled, so that he can be in this world,” as above.
Entry Kuf-Yud-Ches — Bais
## Segment 213
אחד שאל למוהרנ״ת אם יקרא את שם בנו נחמן, על שם רבינו זצוק״ל, או אייזיק — מסתמא על שם אחד ממשפחתו ששמו היה אייזיק. ואמר לו מוהרנ״ת זצוק״ל שגם אייזיק הוא על שם רבינו זצוק״ל. שפעם אחת היה רבינו זצוק״ל בבראד והעלים את עצמו שלא יתפרסם, ונכנס בכמה בתים, ובכל בית היו לו אמתלאות וסיבות אחרות, עד שבכל בית היה ניחא להם כניסתו ולא היה קשה להם כלל. ובכל בית קרא את עצמו בשם אחר, ובבית אחד קרא את שמו אייזיק, והשם אייזיק עלה על כולנה. ואמר רבינו זצוק״ל בזה הלשון: ולמה קראתי לעצמי אייזיק וכו׳ — און פאר וואס האב איך מיך גערופן אייזיק — ולא סיים. והר׳ אברהם ז״ל הסביר, כי כל אייזיק נקרא גם כן יצחק, ופחד יצחק זה ראש השנה; ורבינו זצוק״ל אמר כי כל עניין שלו הוא רק ראש השנה.
אות קיט
Someone asked Moharnat whether he should call his son Nachman, after Rabbeinu ztzuk"l, or Aizik — presumably after one of his family members whose name was Aizik. Moharnat ztzuk"l said to him that Aizik too is after Rabbeinu ztzuk"l. For once Rabbeinu ztzuk"l was in Brod and concealed himself so that he not become known; he entered several houses, and in each house he had other pretexts and reasons, until in every house they were comfortable with his entering and it was not difficult for them at all. In each house he called himself by a different name, and in one house he called his name Aizik, and the name Aizik rose above them all. Rabbeinu ztzuk"l said in this language: “And why did I call myself Aizik?” — un far vos hob ikh mikh gerufn Aizik — and he did not finish. R’ Avraham z"l explained that every Aizik is also called Yitzchak, and Pachad Yitzchak is Rosh Hashanah; and Rabbeinu ztzuk"l said that his entire matter is only Rosh Hashanah.
Entry Kuf-Yud-Tes
## Segment 214
אחד מאנ״ש היה חולה ממש, סמוך למיתה חס ושלום, והייתה שם שפחה בבית מכוערת מאוד מאוד. והקפיד מאוד על שהניחו אותה לבדה בבית עמו משום יחוד. ושאלו אותו: הלא אתם חולים כל כך שאינכם יכולים לזוז ממקומכם, והיא מכוערת עד למאוד. והשיב להם: מה שהבעל דבר יכול לעשות ברגע אחד — אני יכול להיות בריא והיא יכולה להיות יפת תואר, רק כדי לעשות עבירה חס ושלום — וואס דער בעל דבר קען אין איין רגע, קען איך געזונט ווערן און זי שיין ווערן.
אות קכ
One of Anash was actually ill, close to death, Heaven forbid, and there was a maidservant in the house who was very, very ugly. He was very insistent that they had left her alone in the house with him because of yichud. They asked him: “But you are so ill that you cannot move from your place, and she is exceedingly ugly.” He answered them: “What the ba’al davar can do in one moment — I can become healthy and she can become beautiful, only in order to make a person commit a sin, Heaven forbid” — vos der ba’al davar ken in ein rege, ken ikh gezunt vern un zi shein vern.
Entry Kuf-Kaf
## Segment 215
מר׳ אשר באפעלער, מזקני אנשי שלומנו, מחותנו של ר׳ אייזיק מאומן: בא אצלו אחד והקשה לו קושיות וחקירות, והשיב לו: אחד נכנס לבית ועמד את עצמו מהופך, הראש למטה והרגליים למעלה, וצעק שכל הבית וכל מה שבבית הוא מהופך. ונכנס איש בעל שכל ואמר לו: הלא אתה מהופך, על כן נראה לך שהכול מהופך; תהפוך את עצמך לישר, ותראה שכל הבית ישר. ואמר אז לזה האיש הנ״ל: מוחך הרי מהופך, לכן נדמה לך שהכול מהופך; תיישר את מוחך, אז תראה שהכול מיושר ומסודר — דיין מוח איז איבערגעקערט, דאכט זיך דיר אז אלץ איז איבערגעקערט; גלייך אויס דיין מוח, וועט אלדאן זיין גלייך.
From R’ Asher Bapeler, one of the elders of Anash, the mechutan of R’ Aizik of Uman: someone came to him and raised questions and philosophical inquiries. He answered him: “Someone entered a house and stood himself upside down, his head below and his feet above, and he cried out that the entire house and everything in the house was upside down. A man of intellect entered and said to him: ‘But you are upside down; therefore it appears to you that everything is upside down. Turn yourself upright, and you will see that the entire house is upright.’” He then said to the above person: “Your mind is upside down; therefore it seems to you that everything is upside down. Straighten your mind, and then you will see that everything is straightened and ordered” — dain moach iz ibergekert, dakht zikh dir az alts iz ibergekert; glaikh oys dain moach, vet aldan zain glaikh.
Translator’s Additions
## Segment 216
תוספת מאת המתרגם — סיכום: יחידה זו עוברת מסיפורי ר׳ נחמן מטולטשין אל הנהגות ר׳ אברהם ב״ר נחמן, ר׳ אהרן מברסלב ואנ״ש. הציר המרכזי הוא שמירת הדעת והבחירה: לא להחליף את קידוש היום בשכרות, להוציא דיבור אמת דווקא מתוך ירידה, להעדיף רוחניות על פרנסה בבקשות אצל הציון, להבין את ראש השנה של רבינו כעניין השווה לקטן ולגדול, ולזכור שגם איש פשוט צריך חצות, התבודדות ותשובה כמו גדול הדור.
Translator’s Addition — Summary: This unit moves from stories of R’ Nachman of Tulchin to teachings and accounts of R’ Avraham b’R Nachman, R’ Aharon of Breslov, and Anash. Its central line is preserving da’as and choice: not replacing the Kiddush of the day with intoxication, bringing out a true word specifically from descent, preferring spiritual requests to livelihood at the tziyun, understanding Rabbeinu’s Rosh Hashanah as equal for the small and the great, and remembering that even a simple person needs Chatzos, hisbodedus, and teshuvah like the greatest figure of the generation.
## Segment 217
תוספת מאת המתרגם — תרשים: דיבור אמת מתוך ירידה ← דעת וברור המדמה ← ארץ ישראל ואומן ← ראש השנה של רבינו ← בקשת רוחניות על הציון ← חצות גם לאיש פשוט ← שמירת הפה מן המחלוקת ← יישור המוח והאמונה.
סיפורים על אנ״ש
אות קכ״א
Translator’s Addition — Diagram: A true word from descent → da’as and clarified perception → Eretz Yisrael and Uman → Rabbeinu’s Rosh Hashanah → spiritual requests at the tziyun → Chatzos even for a simple person → guarding speech from dispute → straightening the mind and emunah.
Stories about Anash
Entry Kuf-Kaf-Alef
## Segment 218
מר׳ אפרים ברבי נפתלי, תלמיד רבינו ז״ל: בעת שנסע מאומן לארץ ישראל, בא אליו בדרך חכם אחד והיה מקשה לו קושיות וחקירות, והיה מבלבל את מוחו ביום השבת. והשיב לו שכעת אין לו זמן לזה, רק במוצאי שבת יבוא אליו ויתרץ לו הכול בתירוץ אחד. ובמוצאי שבת בא אליו, בעת שהיה אוחז הכוס לעשות הבדלה. קרא אותו אליו ואמר לו: בספרים הקדושים ובזוהר הקדוש מובא שיש גיהינום הנקרא שאול. והלא קשה: למה נקרא שמו שאול? אלא שזה הגיהינום הוא לאלו המקשים ושואלים קושיות ושאלות; ומרימים לו הכותונת ומלקים אותו ואומרים לו: שאל! אבל אני מאמין בהשי״ת ואומר: ״הנה א־ל ישועתי, אבטח ולא אפחד״ וכו׳. ועשה אז הבדלה, והוא יצא בפנים כשולי קדירה.
אות קכ״ב
From R’ Ephraim son of R’ Naftali, a disciple of Rabbeinu z"l: when he traveled from Uman to Eretz Yisrael, a learned man came to him on the road and raised difficulties and investigations, confusing his mind on Shabbos. He answered him that now he had no time for this, but on Motza’ai Shabbos he should come to him and he would resolve everything for him with one answer. On Motza’ai Shabbos he came to him, while he was holding the cup to make Havdalah. He called him over and said to him: In the holy books and in the holy Zohar it is brought that there is a Gehinnom called Sheol. Is this not difficult: why is its name called Sheol? Rather, this Gehinnom is for those who pose difficulties and ask kushyos and questions; they lift his tunic and flog him and say to him: Ask! But I believe in Hashem Yisbarach and say: “Behold, God is my salvation; I will trust and not fear,” etc. He then made Havdalah, and the man went out with a face like the bottom of a pot.
Entry Kuf-Kaf-Bais
## Segment 219
הרב הגאון רבי גרשון מראדזין, בעל התכלת, היה באומן על ציון רבינו הקדוש, והיה אומר שמתרץ לו מדוע אין נוסעים ואין מתקרבים הצדיקים לרבינו ז״ל: כי עניין רבינו ז״ל הוא כמו שכתוב אצל קברו של משה, עליונים נדמה למטה ותחתונים למעלה. רבינו ז״ל מראה לגדולים את בחינת ״איה מקום כבודו״, שהם עדיין למטה ועדיין לא השיגו כלום, ומשפילם; ועל כן אינם נוסעים ואינם מתקרבים, כי מי רוצה שישפילו אותו. ולקטנים הוא מראה את בחינת ״מלא כל הארץ כבודו״, שעדיין יש להם תקווה, ומגביה אותם; ועל כן הם נוסעים ומתקרבים.
אות קכ״ג
The gaon Rabbi Gershon of Radzin, the author of the techeiles, was in Uman at the tziyun of holy Rabbeinu. He would say that this resolved for him why the tzaddikim do not travel to Rabbeinu z"l and do not draw near to him: because the matter of Rabbeinu z"l is like what is written regarding Moshe’s grave, that the upper ones appear below and the lower ones above. Rabbeinu z"l shows the great ones the aspect of “Aiyeh, where is the place of His glory?” — that they are still below and have still attained nothing — and he lowers them; therefore they do not travel and do not draw near, for who wants to be lowered? But to the small ones he shows the aspect of “the whole earth is full of His glory,” that they still have hope, and he raises them; therefore they travel and draw near.
Entry Kuf-Kaf-Gimmel
## Segment 220
מהצדיק רבי יצחק לייב הגדול, תלמיד רבינו ז״ל, שהיה מקודם בעל מופת גדול, והיה משתמש בקבלה מעשית והיה מפורסם גדול בעולם. ושמע הרב הצדיק רבי נחום מטשערנאביל, ונסע בדרכו דרך הרב ר׳ יצחק לייב הנ״ל, והפילו לירידה גדולה.
Concerning the tzaddik Rabbi Yitzchak Laib the Great, a disciple of Rabbeinu z"l: formerly he had been a great wonder-worker, using practical Kabbalah, and he was greatly renowned in the world. The holy tzaddik Rabbi Nachum of Chernobyl heard of him and traveled on his way through the place of the above Rabbi Yitzchak Laib, and he cast him into a great descent.
## Segment 221
ותיכף נסע רבינו ז״ל בדרך הזה, ועבר על יד ר׳ יצחק לייב הנ״ל. ואמר רבינו ז״ל לעצמו: האם זו חכמה להפיל אדם לירידה? להעלות אדם מירידה — זוהי חכמה! — א קונץ יענעם אראפ צו ווארפן? א קונץ יענעם אויפצוהייבן! והשתטח הר״ר יצחק לייב הנ״ל לפני רבינו ז״ל שיקרבו, וקירבו רבינו ז״ל בתנאי שלא יעשה עוד מופתים, ושכל השנה הזאת יסע איתו למקומות שהיה נוסע ומראה מופתים, ויאמר שהוא אינו רבי. וכן עשה, ותמיד הראה רק על רבינו שהוא רבי.
Immediately Rabbeinu z"l traveled on that road and passed by the above R’ Yitzchak Laib. Rabbeinu z"l said to himself: Is it wisdom to cast a person into a descent? To raise a person from a descent — that is wisdom! — a kuntz yenem arop tsu varfen? a kuntz yenem oyftsuhoybn! The above R’ Yitzchak Laib prostrated himself before Rabbeinu z"l, asking that he bring him near, and Rabbeinu z"l brought him near on condition that he no longer perform wonders, and that the entire year he travel with him to the places where he had traveled and shown wonders, and say that he is not a rebbe. And so he did; he always pointed only to Rabbeinu, that he is the Rebbe.
## Segment 222
ופעם אחת היה רבינו ז״ל בדרך, והגיע עת המנחה ולא היו מים, והיה מצטער מזה. ענה הר״ר יצחק לייב לרבינו ז״ל שייתן לו רשות, ויעשה עיגול עם המטה שלו, ויהיה מעיין מים. ונתן לו רשות ועשה מעיין, וטבל רבינו ז״ל את עצמו. ורצה הוא גם כן לטבול. אמר לו רבינו ז״ל: אתה לא — דו נישט. ומספרים מעשה כזה על הבעל שם טוב, שעדיין סמוך למעזבוז׳ יש מעיין של הבעל שם טוב.
אות קכ״ד
Once Rabbeinu z"l was on the road, the time of Minchah arrived, and there was no water, and he was pained by this. The above R’ Yitzchak Laib answered Rabbeinu z"l that he should give him permission, and he would make a circle with his staff and there would be a spring of water. He gave him permission, and he made a spring; Rabbeinu z"l immersed himself. He too wanted to immerse. Rabbeinu z"l said to him: You — no; du nisht. They tell a similar story about the Ba’al Shem Tov: that still today, near Mezhibuzh, there is a spring of the Ba’al Shem Tov.
Entry Kuf-Kaf-Daled
## Segment 223
והר״ר גרשון היה אומר בפזמון של ״אזמר בשבחין״: ״רשימין וסתימין, בגו כל עלמין״ — חסידות ברסלב. ״רשימין״ — מסומנת ומצוינת, איז געצייכנט; ״וסתימין״ — כבושה ונעלמת, און פארהוילן; ״בגו כל עלמין״ — מכל העולמות, פון אלע וועלטן; ״ברם עתיק יומין״ — רק אצל השי״ת בעצמו, נאר ביי השי״ת אליין; ״הלא בטיש בטישין״ — היא מכה ומכה ללא הרף, עס קלאפט און קלאפט.
אות קכ״ה
R’ Gershon would say on the piyyut of Azamer Bishvachin: “reshimin u-stimin, bego kol almin” — Breslov Chassidus. “Reshimin” means marked and designated, iz getzaychent; “u-stimin” means hidden and concealed, un farhoyln; “bego kol almin” means from all the worlds, fun aleh veltn; “beram Atik Yomin” means only with Hashem Yisbarach Himself, nor bai Hashem Yisbarach alein; “hala batish batishin” means that it strikes and strikes without cease, es klapt un klapt.
Entry Kuf-Kaf-Hai
## Segment 224
ר׳ שמואל מטעפליק אמר עליו רבינו הקדוש שהוא נכנס ויצא בשלום. ועמד שם ר׳ נתן והיה משתומם על זה. אמר לו רבינו הקדוש: כוונתי לפי ערכו.
אות קכ״ו
R’ Shmuel of Teplik: holy Rabbeinu said of him that he entered and departed in peace. R’ Nosson stood there and was astonished at this. Holy Rabbeinu said to him: I mean according to his level.
Entry Kuf-Kaf-Vav
## Segment 225
אנשי שלומנו מטיראוויצע הייתה ביניהם חבורה גדולה של עובדי ה׳. פעם אחת בפורים שתו הרבה ורקדו, ונפל אחד מהם על הארץ מתוך שכרות ונרדם. תיכף נכנסו חבריו לחדר אחר להמשיך בשמחתם, כדי שלא להפריע לחברם הנ״ל. אחר זמן קצר הקיץ הנ״ל, וראה איך שחבריו עזבו אותו והלכו לחדר אחר, ונכנס אליהם ואמר להם: כך עשיתם? גם בעולם הבא תעשו לי כן? אתם תלכו למעלה ואותי תשאירו? ועשו ביניהם הסכמה, כל החבורה, שגם בעולם הבא יחזיקו עצמם ביחד, ואף אחד לא יעלה למעלה רק עם כל החבורה יחד.
אות קכ״ז
Among Anash of Tirovitza there was a large group of servants of Hashem. Once, on Purim, they drank much and danced, and one of them fell to the ground from intoxication and immediately fell asleep. His friends immediately entered another room to continue their rejoicing, so that they would not disturb the above friend. After a short time he awoke and saw that his friends had left him and gone to another room. He entered after them and said to them: Is this what you did? In Olam HaBa will you do the same to me? You will go upward and leave me? They then made an agreement among themselves, the whole group, that in Olam HaBa as well they would hold themselves together, and no one would ascend above except with the whole group together.
Entry Kuf-Kaf-Zayin
## Segment 226
מעשה באחד מאנ״ש שהיה לו בן חולה ברגליו, ולקח אותו על כתפיו לאומן על ראש השנה. בערב ראש השנה אחר חצות, כשכל אנ״ש חוזרים כבר מהציון הקדוש, לקח את בנו והביאו אל הציון הקדוש, ואסף את כל העפר והאבק שנעשה שם מרוב עם, ואסף אותם למקום אחד והעמיד את בנו על האבק הנ״ל, ונתרפא ברגליו. ובדרך חזרתם מהציון הקדוש לבית המדרש כבר הלך ברגליו, ונעשה שם רעש גדול מהנס הזה. ושאלו אותו אנ״ש מאומן: מאיפה לקחת זאת? כי הוא היה אדם פשוט. ואמר, כמתמיה עליהם שאינם יודעים דבר פשוט כזה: הלא רבינו ז״ל אמר שיש אבק שהוא רפואה לרגליים — עיין סיפורי מעשיות, מעשה ג׳, מהחיגר — ואיפה לוקחים עוד אבק כזה, שנעשה מאנשים כשרים שמשתטחים וכו׳?
אות קכ״ח
There was a story with one of Anash whose son was ill in his legs. He carried him on his shoulders to Uman for Rosh Hashanah. On Erev Rosh Hashanah after Chatzos, when all Anash were already returning from the holy tziyun, he took his son and brought him to the holy tziyun. He gathered all the earth and dust that had been formed there from the great crowd, gathered it into one place, and stood his son upon the above dust, and he was healed in his legs. On their way back from the holy tziyun to the beis midrash, he was already walking on his legs, and a great stir arose there because of this miracle. Anash of Uman asked him: From where did you take this? For he was a simple man. He said, as though wondering at them for not knowing such a simple thing: Did Rabbeinu z"l not say that there is dust that is a healing for the legs — see Sippurei Maasiyos, the third story, of the lame man — and where else can one take such dust, formed from kosher people who prostrate themselves, etc.?
Entry Kuf-Kaf-Ches
## Segment 227
פעם אחת בא איש אחד לרבינו ז״ל וביקש ממנו על פרנסה, והאיש הנ״ל לא היה מקורב לרבינו ז״ל. סיפר לו רבינו ז״ל משל: היה יומא דשוקא, יריד, ונכנס סוחר אחד וקנה הרבה סחורה בחנות והטעין הכול על העגלה. כשרצה לנסוע, ראה שמוכרח למשוח את הגלגלים בשמן, ונכנס לחנות ושאל לו אם יש לו קצת שמן. אמר לו בעל החנות: הנה יש כאן, קח כמה שאתה צריך. חברו ראה שהוא מושח את העגלה ושאל לו מהיכן לקח השמן. וסיפר לו שלקח כאן בחנות הזאת. ונכנס חברו לאותה החנות וביקש שיתנו לו גם כן שמן. אמר לו בעל החנות: הסוחר הנ״ל קנה אצלי סחורה באלפים, והיה חסר לו קצת שמן — נתתי לו. אבל אתה, שאתה רוצה רק שמן, אני אינני סוחר של שמן. כך גם אצלי: האנשים שלי, העוסקים בעבודת ה׳ תמיד, ויש להם מניעה מצד פרנסה, אזי אני נותן להם פרנסה; אבל אתה רוצה רק פרנסה — אינני עוסק בזה.
אות קכ״ט
Once a man came to Rabbeinu z"l and asked him for parnassah, but the above man was not close to Rabbeinu z"l. Rabbeinu z"l told him a parable: there was a market day, a fair, and one merchant entered and bought much merchandise in a store and loaded everything onto the wagon. When he wanted to travel, he saw that he had to grease the wheels with oil. He entered the store and asked whether the storekeeper had a little oil. The storekeeper said to him: Here it is; take as much as you need. His friend saw him greasing the wagon and asked him where he had taken the oil from. He told him that he had taken it here in this store. The friend entered that same store and asked that they give him oil as well. The storekeeper said to him: The above merchant bought merchandise from me in the thousands, and he was lacking a little oil, so I gave it to him. But you, who want only oil — I am not an oil merchant. So it is with me: my people, who are always engaged in serving Hashem, and they have a hindrance from the side of parnassah — then I give them parnassah. But you want only parnassah; I do not engage in this.
Entry Kuf-Kaf-Tes
## Segment 228
אברימיל פייעס, אחד הנגידים של רבינו ז״ל שהיה בברסלב, היה נוסע ליומא דשוקא לטולטשין, מקום מושבו של הרב ר׳ ברוך, דודו של רבינו ז״ל. והיה נוהג שתיכף בבוקר היה נכנס לרבנית ונותן לה מתת יד, ואחר כך אחר גמר עסקיו היה נכנס אל הרב ר׳ ברוך ז״ל. אחר כך, כשרבינו ז״ל נכנס לברסלב, והוא היה עוד נוהג כנ״ל, כשנכנס אל הרבנית בבוקר הייתה שואלת אותו: מה שלום בן אחותנו? פעם אחת שיבח אברימיל הנ״ל את רבינו ז״ל באופן יוצא מן הכלל: שאומר תורה באריכות גדולה, ודרך הארץ בשולחנו הוא להפליא, ושיבח אותו מאוד. והייתה לה חלישות הדעת מזה. אחר כך, כשנכנס אל הרב ברוך כנ״ל, אמר לו: עשית להרבנית חלישות הדעת; על כן יהיה לך שנה קדחת. ובא לרבינו ז״ל וסיפר לו הכול, והייתה לרבינו ז״ל קפידא על שדיבר כך בבית הרב ר׳ ברוך הנ״ל. אף על פי כן אמר לו רבינו ז״ל שהקללה הזאת היא טובה בעדו, כי היה צריך להסתלק באותה שנה.
אות ק״ל
Avrimil Payes, one of Rabbeinu z"l’s wealthy supporters who was in Breslov, would travel on market day to Tulchin, the residence of Rabbi Baruch, Rabbeinu z"l’s uncle. He had the practice that immediately in the morning he would enter to the Rebbetzin and give her a gift by hand; afterward, when his business was finished, he would enter to Rabbi Baruch z"l. Later, when Rabbeinu z"l entered Breslov, and he still followed the above custom, when he entered to the Rebbetzin in the morning she would ask him: How is our sister’s son? Once the above Avrimil praised Rabbeinu z"l in an extraordinary way: that he says Torah at great length, and that the derech eretz at his table is wondrous, and he praised him greatly. She felt a weakness of spirit from this. Afterward, when he entered to Rabbi Baruch as above, he said to him: You caused the Rebbetzin weakness of spirit; therefore you will have a year of fever. He came to Rabbeinu z"l and told him everything, and Rabbeinu z"l was displeased that he had spoken this way in the house of the above Rabbi Baruch. Nevertheless, Rabbeinu z"l told him that this curse was good for him, for he had been supposed to pass away that year.
Entry Kuf-Lamed
## Segment 229
ר׳ פינחס מקבליטש אמר פעם פירוש לתלמידיו על הפסוק: ״ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים״. המלך — זה הקב״ה; ואסתר — זו תפילה. ואסתר היא שנסתרה מעיני כולם; ואהב המלך, הקב״ה, את אסתר, תפילה שהיא בחינת אסתר בהצנע, יותר מכל הנשים — יותר מכל התפילות. כששמעו זאת תלמידיו של ר׳ פינחס הנ״ל, רצו כולם לשדה כל הלילה.
אות קל״א
R’ Pinchas of Kiblitch once gave his disciples an explanation of the verse, “The king loved Esther more than all the women.” The king — this is the Holy One, blessed be He; and Esther — this is prayer. Esther was one who was hidden from the eyes of all; and the King, the Holy One, blessed be He, loved Esther, prayer that is an aspect of Esther in hiddenness, more than all the women — more than all prayers. When the disciples of the above R’ Pinchas heard this, they all ran to the field the entire night.
Entry Kuf-Lamed-Alef
## Segment 230
ר׳ שמעון, תלמיד רבינו ז״ל, היה כידוע מתבודד גדול, והיה הולך ביער כדרכו תמיד, והיה לוקח סכין קטן. פעם אחת, כשהלך ליער, עמד לפניו דוב, כדרך הדובים כשעומדים מול אדם לפני שהורגים אותו. ור׳ שמעון היה אז באמצע התבודדות, ולא ירד ממנו אז היישוב הדעת — כי התבודדות היא סגולה ליישוב הדעת — ופשט את הפעלץ, בגד החורף, וסובב אותו על ידו, וידו נעשתה עבה, וחשב שבכך הדוב לא יוכל להזיקו, בפרט שיש לו סכין. וכך הוה: הדוב קפץ עליו, והכניס ר׳ שמעון מיד את ידו לתוך פיו, ועם הסכין שבידו חתך לו את הפה וחלק מפניו של הדוב, עד שנפל ומת. בהגיעו לארץ ישראל המשיך דרכו מאז ומתמיד להתבודד; והתנפלה עליו כנופיית ערבים, והצליח להתגבר עליהם, אך מהמכות נחלה ומת.
אות קל״ב
R’ Shimon, a disciple of Rabbeinu z"l, was known to be very engaged in hisboadedus, and he would always go to the forest in his usual way, taking a small knife. Once, when he went to the forest, a bear stood before him, as bears do when they stand opposite a person before killing him. R’ Shimon was then in the middle of hisboadedus, and his settled mind did not leave him — for hisboadedus is a segulah for yishuv ha-da’as — and he removed his peltz, his winter coat, and wrapped it around his arm, so that his arm became thick; he thought that in this way the bear would not be able to harm him, especially since he had a knife. And so it was: the bear jumped upon him, and R’ Shimon immediately put his hand into its mouth, and with the knife in his hand he cut its mouth and part of the bear’s face, until it fell and died. When he arrived in Eretz Yisrael, he continued his practice constantly of hisboadedus; a band of Arabs attacked him, and he succeeded in overcoming them, but from the blows he became ill and died.
Entry Kuf-Lamed-Bais
## Segment 231
פעם אחת ישב בבית הכנסת עם אנשיו ואמר להם: כתוב בפסוק ״ישראל אשר בך אתפאר״. איפה ההתפארות שלכם? כי צריך לעשות כאלו עובדות שהשי״ת יתפאר בנו.
אות קל״ג
Once he sat in the synagogue with his people and said to them: It is written in the verse, “Yisrael, in whom I will be glorified.” Where is your glory? For one must do such deeds that Hashem Yisbarach will be glorified through us.
Entry Kuf-Lamed-Gimmel
## Segment 232
אחד מאנ״ש נסע לאומן על ראש השנה, ופגע באיזה איש. ואמר לו האיש: האיך נוסעים לפני יום טוב מן הבית וכו׳ וכו׳, בטענות כאלו. והשיב לו האיש שמאנ״ש: יש עלי דעקריט, דין קשה מסכנת נפשות, עלי ועל כל בני ביתי ומשפחתי ממש; יש לנו משפט מוות, ובאומן יש עורך דין גדול כזה שאפילו אם המשפט הוא כפי שהוא, הוא פועל מאה אחוז לטובה וכו׳. על כן בוודאי אני מוכרח בלי שום טענה ומענה, בלי שום ספק, לבלי להביט על שום דבר — לא על הבית ולא על יום טוב — רק להציל נפשי ונפש משפחתי. ונענע לו האיש בראשו שהצדק איתו.
One of Anash traveled to Uman for Rosh Hashanah and encountered a man. The man said to him: How does one travel away from the house before Yom Tov, etc., etc., with such claims. The man from Anash answered him: There is a decree, a severe judgment involving danger to life, upon me and upon all the members of my household and my family; there is truly a sentence of death upon us. And in Uman there is such a great advocate that whatever the judgment is, he acts one hundred percent for the good, etc. Therefore, certainly I must, without any claim or answer and without any doubt, not look at anything — not the house and not Yom Tov — but only save my soul and the soul of my family. The man nodded his head to him, acknowledging that he was right.
## Segment 233
והאיש מאנ״ש כיוון בזה שהנה הולך יום הדין כזה, וכפי שמרגישים בעצמם בוודאי חס ושלום יצאו חייבים בדין, כי אפילו המלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון, ומכל שכן שאין צדיק בארץ אשר לא יחטא; וזה משפט כזה שנוגע לו ולכל משפחתו ולכל התלויים בו לעולמי עד ולנצח נצחים. ויש לו עצה ותרופה כזאת: לנסוע על ראש השנה ולהסמיך עצמו על כוח הצדיקים, שבוודאי יצא לו טובה בתכלית, ובלי ספק יזכה בזה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו. יזכנו השי״ת לזה בקרוב, אמן כן יהי רצון.
אות קל״ד
The man from Anash meant by this that the Day of Judgment is approaching, and as people feel within themselves, certainly, Heaven forbid, they would emerge liable in judgment, for even the angels tremble and terror and dread seize them, and certainly there is no tzaddik in the earth who does not sin. This is a judgment that affects him, his entire family, and all who depend on him, forever and to all eternity. And he has such counsel and medicine: to travel for Rosh Hashanah and rely upon the power of the tzaddikim. Certainly it will turn out for him to the ultimate good, and without doubt he will merit through this, for himself, for his generations, and for the generations of his generations. May Hashem Yisbarach grant us merit for this soon, amen, so may it be His will.
Entry Kuf-Lamed-Daled
## Segment 234
בעניין הרב ז״ל: רבינו ז״ל אמר עליו ״ראש מסבי״. וכשרבינו ז״ל נסע לארץ ישראל, וכבר עלה על הספינה באודסה, ראה אותו הנ״ל מרחוק, ואמר לרבינו ז״ל שלום בתנועת היד, עם היד מרחוק. ואמר לו רבינו ז״ל בתנועת ראש: אני יודע, אני יודע שאתה שקרן! — איך ווייס, איך ווייס, דו ביסט א ליגנער. [יבואר להלן בתוספת.]
אות קל״ה
Concerning the Rav z"l: Rabbeinu z"l said of him, “rosh mesibai.” When Rabbeinu z"l traveled to Eretz Yisrael and had already boarded the ship in Odessa, he saw the above man from afar, and that man greeted Rabbeinu z"l with a hand motion, with his hand from afar. Rabbeinu z"l said to him with a motion of the head: I know, I know that you are a liar! — ikh vais, ikh vais, du bist a ligener. [Explained below in the appendix.]
Entry Kuf-Lamed-Hai
## Segment 235
רבינו ז״ל החשיב מאוד את ר׳ שלום מפרוביטש, בנו של ר׳ אברהם המלאך בן המגיד הגדול ממעזריטש, והרבה פעמים דיבר ממנו ואמר עליו גדולות, כידוע. אבל רבינו ז״ל לא ראה אותו אף פעם, כידוע. פעם אחת נסע רבינו ז״ל בדרך שר׳ שלום נסע גם כן באותו דרך, ואמר אחד מאנ״ש לפי תומו בשמחה לרבינו ז״ל: עוד מעט תוכלו לפגוש עם ר׳ שלום, הוא נוסע מולנו. וציווה שיובילו את העגלה לצד אחר.
אות קל״ו
Rabbeinu z"l greatly valued R’ Shalom of Probitsh, the son of R’ Avraham the Angel, son of the Great Maggid of Mezritch, and many times he spoke of him and said great things about him, as is known. Yet Rabbeinu z"l never saw him, as is known. Once Rabbeinu z"l traveled on a road where R’ Shalom was also traveling, and one of Anash said innocently, with joy, to Rabbeinu z"l: Soon you will be able to meet R’ Shalom; he is traveling opposite us. Rabbeinu commanded that they lead the wagon to another side.
Entry Kuf-Lamed-Vav
## Segment 236
ר׳ גרשון מוולעדניק ז״ל אמר פעם: אצל רבינו הקדוש, בספריו הקדושים, תמיד אינו מביא שום דבר בלי שייתן עצה על זה. ומדוע בסוף ספר המדות מביא בזה הלשון: ״אין המחשבה הולכת אלא אחר העובד״ — פירוש, שעיקר המחשבות מתגברות בזה שעובד השי״ת — ואינו מביא שום עצה לזה? והתירוץ הוא, שאחר כך כתוב באותיות גדולות ״חזק״, כדרך שבסוף ספר כותבין חזק; וזהו העצה לזה, שצריכים להתחזק. וזה בעצמו שיודעים זאת — שדווקא מי שעובד ה׳ עליו מתגברות המחשבות — הוא בעצמו התחזקות גדולה, שלא יפול מזה, ויתחזק נגדן.
אות קל״ז
R’ Gershon of Vilednik z"l once said: with holy Rabbeinu, in his holy books, he never brings anything without giving counsel for it. Why then, at the end of Sefer HaMiddos, does he bring this wording: “The thought goes only after the worker” — meaning, the main thoughts become stronger specifically when one serves Hashem Yisbarach — and he does not bring any counsel for this? The answer is that afterward it is written in large letters: Chazak, as is customary to write chazak at the end of a book. This is the counsel for it: one must strengthen oneself. And this itself — that one knows that specifically one who serves Hashem is the one upon whom the thoughts become stronger — is itself a great strengthening, so that he should not fall from this, but strengthen himself against them.
Entry Kuf-Lamed-Zayin
## Segment 237
רבי אבא ז״ל, תלמיד מוהרנ״ת, אמר שבכל מקום ששני חסידי ברסלב הולכים ביחד ומדברים זה עם זה, צריך שילך אחריהם סופר ויכתוב כל דיבור היוצא מפיהם, כמו המנהג אצל המלכים ואנשים גדולים, שהולך אחריהם סופר לכתוב כל היוצא מפיהם; כי הלא אינם מדברים דברי הבל אלא חכמות. כן כשאנ״ש הולכים ביחד, אינם מדברים שטויות אלא חכמות אמיתיות מעניין התכלית.
סיום
Rabbi Abba z"l, a disciple of Moharnat, said that wherever two Breslov chassidim walk together and speak with one another, a scribe ought to walk after them and write every word that leaves their mouths, like the custom with kings and great men, that a scribe walks after them to write everything that leaves their mouths. For they surely do not speak empty words but wisdoms. So too, when Anash walk together, they do not speak foolishness, but true wisdoms concerning the ultimate purpose.
Conclusion
## Segment 238
תם ונשלם קונטרס ההוספות לחיי מוהר״ן!
הוספה: ביאור על סימן קל״ד
The Kuntres HaHosafos to Chayay Moharan is completed and finished!
Appendix: Explanation of Siman Kuf-Lamed-Daled
## Segment 239
קונטרס ההוספות לחיי מוהר״ן בנוי משני כתבי יד: האחד הוא כתב יד ר׳ שמואל הורביץ, והשני הוא כתב יד מן המחברת האבודה של הרב ליברמנטש, שכלולים בה שיחות וסיפורים מר׳ לוי יצחק בנדר, והעתקות מכתבי ר׳ אלתר טפליקר ור׳ משה גילדמאן.
Kuntres HaHosafos to Chayay Moharan is built from two manuscripts: one is the manuscript of R’ Shmuel Horowitz, and the second is a manuscript from the lost notebook of Rabbi Liebermensch, in which are included conversations and stories from R’ Levi Yitzchok Bender, and copies from the writings of R’ Alter Tepliker and R’ Moshe Gildman.
## Segment 240
וכך מובאת השיחה בכתב יד המועתק מכתב יד הרב ליברמנטש: ״בעניין הרב [הוא כתב מדרש פנחס], רבינו ז״ל אמר עליו ׳ראש מסבי׳. וכשרבינו ז״ל נסע לארץ ישראל, וכבר עלה על הספינה באודסה, ראה אותו הנ״ל מרחוק, ואמר לרבינו ז״ל שלום בתנועת היד, עם היד מרחוק. ואמר לו רבינו ז״ל בתנועת ראש: אני יודע, אני יודע שאתה שקרן! — איך ווייס, איך ווייס, דו ביסט א ליגנער — בגלל שאנשים אמרו עליו שהוא אף פעם לא שיקר, ורבינו גילה אותו.״ עד כאן לשון כתב היד.
This is how the conversation is brought in the manuscript copied from the manuscript of Rabbi Liebermensch: “Concerning the Rav [he wrote Midrash Pinchas], Rabbeinu z"l said of him, ‘rosh mesibai.’ When Rabbeinu z"l traveled to Eretz Yisrael and had already boarded the ship in Odessa, he saw the above man from afar, and that man greeted Rabbeinu z"l with a hand motion, with his hand from afar. Rabbeinu z"l said to him with a motion of the head: I know, I know that you are a liar! — ikh vais, ikh vais, du bist a ligener — because people said of him that he had never lied, and Rabbeinu revealed him.” Until here is the wording of the manuscript.
## Segment 241
ומי שכתב מדרש פנחס הכוונה לרב רפאל מבערשיד, תלמיד ר׳ פנחס מקאריץ. ועיין בספר ״שבחו של צדיק״, עמוד ע״ז, על הפגישה שלו עם רבינו, וזה לשון ר׳ לוי יצחק: ״כשנסע רבינו לארץ ישראל, פגש באודסה את הרה״ק רבי רפאל מברשד זי״ע; רבי רפאל ליווה אותו וברכו ברכת הדרך בחביבות ובהערצה.״ מפי הרה״ח רבי לוי יצחק בנדר ז״ל.
The one who wrote Midrash Pinchas refers to Rav Raphael of Bershad, a disciple of R’ Pinchas of Koretz. See the book Shvacho shel Tzaddik, page 77, regarding his meeting with Rabbeinu; this is the wording of R’ Levi Yitzchok: “When Rabbeinu traveled to Eretz Yisrael, he met in Odessa the holy Rav Rabbi Raphael of Bershad, may his merit protect us. Rabbi Raphael accompanied him and blessed him with the blessing for the road, with affection and admiration.” From the mouth of the chassid R’ Levi Yitzchok Bender z"l.
## Segment 242
ולמה הסתירו והעלימו את המשך השיחה של ר׳ לוי יצחק, שרבינו אמר עליו כנ״ל, כמו שהעלימו והסתירו השם בכתב היד — זה מובא בהקדמה לספר הנ״ל בזה הלשון: ״מקור מהימן דיו, השמטנום לבל יבלעו את הקודש. עוד נמנענו מלהביא כמה שיחות שעל אף היותן מבוררות, עם כל זה היה לנגד עינינו מאמר החכם: לא כל דבר העומד על הלב צריך עלי גיליון להיכתב, כי ברור הדבר שהרבה שיחות שניתנו להיאמר לא ניתנו להיכתב מטעמים ידועים, ודי למבין.״ עד כאן לשון ההקדמה.
Why did they conceal and suppress the continuation of the conversation of R’ Levi Yitzchok — that Rabbeinu said of him as above — just as they concealed and suppressed the name in the manuscript? This is brought in the introduction to the above book in this wording: “Though the source was sufficiently reliable, we omitted them so that they not swallow up the sacred. We also refrained from bringing several conversations which, even though they are clarified, nevertheless before our eyes stood the saying of the wise man: not everything that stands upon the heart needs to be written upon a sheet; for it is clear that many conversations were given to be said but were not given to be written, for known reasons; and sufficient for the understanding.” Until here is the wording of the introduction.
## Segment 243
ולעניין מה שכתב בכתב היד, שאמרו עליו שלא שיקר, איתא בספר ״סיפורי חסידים״ לרב זוין בזה הלשון: ״איש אחד חטא פעם נגד חוקי המדינה, באופן שנתחייב ראשו למלכות, והשופטים התנו תנאי שאם שני צדיקי הדור, רבי משה מסוורן ורבי רפאל מברשיך, יישבעו כי יודעים הם שיהודי זה לא חטא — יפטרוהו לשלום. הצדיק רבי משה מסוורן, בראותו כי רעה נגד פני הנאשם, פסק שפיקוח נפש דוחה איסור השבועה, והורה היתר לעצמו להישבע; ואפילו אם יש איסור בדבר, החליט הצדיק שמוטב לו שיקבל עונשו בגיהינום ובלבד שיציל נפש מישראל ממיתה, בשגם כי בחייו של האיש תלויים גם חיי אשתו וילדיו.
Regarding what is written in the manuscript, that they said of him that he did not lie, it is found in the book Sippurei Chassidim by Rav Zevin in this wording: “A certain man once sinned against the laws of the state, in such a manner that his head became liable to the kingdom. The judges stipulated a condition: if two tzaddikim of the generation, Rabbi Moshe of Savran and Rabbi Raphael of Bershad, would swear that they knew this Jew had not sinned, they would release him in peace. The tzaddik Rabbi Moshe of Savran, seeing that evil faced the accused, ruled that saving a life overrides the prohibition of the oath, and he issued a permission for himself to swear. Even if there was a prohibition in the matter, the tzaddik decided that it would be better for him to receive his punishment in Gehinnom, provided that he save a Jewish soul from death, especially since the life of this man’s wife and children also depended upon his life.
## Segment 244
אבל הצדיק רבי רפאל, שהלך בדרכי רבו הקדוש רבי פנחס מקוריץ, שמידת האמת הייתה לו היסוד העיקרי של העבודה, וברח אף משמץ חשש של שקר, לא יכול לקבל עליו אותה שבועה. אשת הנאשם וילדיו לא נתנו לו מנוח, ובכו בביתו השכם והערב שיציל את חייהם; והוא, שמימיו לא השיב פני איש ריקם, והיה תמיד מוכן להפקיר את נפשו ומאודו בשביל דמעה אחת מישראל, הפעם הקשיח את לבו ולא שמע אליהם. בהגיע היום האחרון, שלמחרתו נקבע זמן השבועה, לא זזו מביתו כל היום ובכו בכי תמרורים.
But the tzaddik Rabbi Raphael, who walked in the ways of his holy rebbe, Rabbi Pinchas of Koretz — for whom the attribute of truth was the chief foundation of service, and who fled even from the smallest suspicion of falsehood — could not accept that oath upon himself. The wife of the accused and his children gave him no rest, and wept in his house morning and evening that he should save their lives. He, who had never turned away any person empty, and who was always ready to surrender his soul and his wealth for a single tear of a Jew, this time hardened his heart and did not listen to them. When the final day arrived, with the time of the oath set for the next day, they did not move from his house the whole day, and they wept bitter tears.
## Segment 245
בלילה ההוא ישב הצדיק בחדרו סגור ומסוגר, ולא ידע מנוח. מן הצד האחד, יודע הוא שבידו להציל את נפש היהודי ואשתו ובניו, והרי פיקוח נפש דוחה כל איסורים שבתורה, וכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא. ומן הצד השני: איך יעשה נבלה כזאת, אשר כל ימיו התרחק ממנה כמטחווי קשת? כמה יגיעות יגע וכמה טרחות טרח לנקות את נפשו מחשש כל שהוא של שקר; והייתכן שהוא יישבע עכשיו לשקר? הוא, שמימיו לא אמר אפילו על הן הן ועל לאו לאו, מיראתו שמא יתבדה; הוא, שמימיו לא לבש בגדים צבועים, מפני שנראה כשקר; הוא, שהורה ולימד שהשקר הוא אבי אבות הטומאה והאמת הוא מקור כל קודש — הוא ילך עכשיו וישקר בשבועה?! אבל האישה וילדיה? דמי משפחה שלימה?...
That night the tzaddik sat in his room, closed and sealed off, and he knew no rest. On the one side, he knew that it was in his hand to save the life of the Jew, his wife, and his children; and saving a life overrides all prohibitions in the Torah, and whoever preserves one life of Yisrael is considered as though he preserved an entire world. On the other side: how could he do such an abomination, from which he had distanced himself all his life like the distance of a bowshot? How many exertions he had exerted, and how many labors he had labored, to cleanse his soul from even the slightest suspicion of falsehood; could it be that he would now swear falsely? He, who all his days did not even say yes for yes or no for no, out of fear lest he be found false; he, who never wore colored garments because it appeared like falsehood; he, who taught and instructed that falsehood is the father of fathers of impurity and truth is the source of every holiness — would he now go and lie with an oath?! But the woman and her children? The blood of an entire family?...
## Segment 246
וייתן את קולו בבכי: ריבונו של עולם! אתה יודע ועד שמסרתי נפשי ורוחי ונשמתי לאמת, ועתה כאשר זקנתי ושבתי הבאתני לידי ניסיון; ובכן אפוא, קח נא, השם, את נפשי ממני; קחני מן העולם, ואל אראה ברעתי. וכך התמוגג בדמעות, עד אשר יצאה נשמתו. בבוקר השכם באו לבשרו כי הנאשם הודה על חטאתו, והצדיקים שוחררו משבועתם; אבל מצאו את הצדיק שוכב, ונשמתו בגנזי מרומים.״ עד כאן לשונו.
He lifted his voice in weeping: Master of the Universe! You know and bear witness that I gave over my nefesh, ruach, and neshamah to truth, and now, when I have become old and aged, You have brought me into a test. Therefore now, Hashem, please take my soul from me; take me from the world, and let me not see my evil. Thus he melted away in tears, until his neshamah departed. Early in the morning they came to inform him that the accused had confessed his sin, and the tzaddikim were released from their oath; but they found the tzaddik lying there, his neshamah in the treasuries on high.” Until here is his wording.
## Segment 247
וראה המבוא בשיח שרפי קודש בזה הלשון: ״היה אחד מהמפורסמים, ר׳ רפאל מבערשאד, תלמיד ר׳ פנחס מקוריץ זיע״א, שקיבל על עצמו בקבלה חמורה להיזהר משום חשש שקר ולדבר רק אמת בתכלית, וכל עבודתו ודיבוריו היו סביב קוטב זה. פעם, בלית ברירה, היה חייב לעבור את הגבול, אולם לא היה לו פספורט; וכששאלו אותו שומרי הגבול אם יש לו דרכון, ענה שאין לו, מחמת מידת האמת, ותפסוהו לבית הסוהר. והיה צריך אחר כך לבטל הרבה מתורה ותפילה ולשקר שקרים הרבה כדי לצאת לחופשי. ודיבר מוהרנ״ת מזה, ואמר שזה היה לו מחמת שלא ידע להשתמש עם מידת האמת בדרך הנכונה, כי היה לו רק לנענע בראשו כסימן הן והיה עובר הגבול בשלום; ומחמת חומרתו במידת האמת שלא במקומה, נאלץ אחר כך לשקר שקרים גדולים ולבטל הרבה מתורה ותפילה עבור שחרורו, מחמת מידת האמת שלא במקומה.״
See also the introduction in Siach Sarfei Kodesh in this wording: “There was one of the renowned figures, R’ Raphael of Bershad, a disciple of R’ Pinchas of Koretz, may his merit protect us, who accepted upon himself a stringent undertaking to beware of any suspicion of falsehood and to speak only absolute truth. All his service and speech revolved around this axis. Once, having no choice, he had to cross the border, but he had no passport. When the border guards asked him whether he had a passport, he answered that he did not, because of the attribute of truth, and they seized him for prison. Afterward, he had to be kept greatly from Torah and prayer and lie many lies in order to go free. Moharnat spoke about this and said that it happened to him because he did not know how to use the attribute of truth in the proper way; he should merely have nodded his head as a sign of yes, and he would have crossed the border in peace. Because of his misplaced stringency in the attribute of truth, he was afterward compelled to lie great lies and to be kept greatly from Torah and prayer for the sake of his release, because of the attribute of truth not in its proper place.”
## Segment 248
תוספת מאת המתרגם — סיכום: יחידה מסיימת זו מדגישה שוב את דרך רבינו: הגדולים נדרשים לראות את ״איה מקום כבודו״ והקטנים מתעודדים ב״מלא כל הארץ כבודו״; ירידה אינה מקום להפיל אדם אלא להעלותו; ראש השנה באומן מוצג כמשפט נפשות שבו הצדיק הוא עורך דין עליון; והסיום מבאר את סימן קל״ד סביב שאלת אמת שאינה במקומה לעומת אמת מכוונת על פי דעת הצדיקים.
Translator’s Addition — Summary: This concluding unit again emphasizes Rabbeinu’s path: the great ones are made to see “Aiyeh, where is the place of His glory?” while the small ones are encouraged through “the whole earth is full of His glory”; a descent is not a place to cast a person down but to raise him; Rosh Hashanah in Uman is presented as a judgment of souls in which the tzaddik is the supernal advocate; and the conclusion explains siman Kuf-Lamed-Daled around the question of truth that is not in its proper place versus truth directed according to the da’as of the tzaddikim.
## Segment 249
תוספת מאת המתרגם — תרשים: קושיות וחקירות ← אמונה והבדלה ← גדולים מושפלים וקטנים מוגבהים ← להעלות מן הירידה ← אבק הציון ורפואת הרגליים ← ראש השנה כמשפט נפשות ← ״חזק״ נגד המחשבות ← אמת בדרך הנכונה.
Translator’s Addition — Diagram: Questions and investigations → faith and Havdalah → great ones lowered and small ones raised → raising from descent → dust of the tziyun and healing of the legs → Rosh Hashanah as judgment of souls → Chazak against the thoughts → truth in the proper way.