# Part II: Avodas Hashem — Articles 444–615
עֲבוֹדַת הַשֵּׁם - אותיות תמד-תרטו
Source: https://ajew.org/reader/chayey-moharan/2/part-6
## Segment 1
פַּעַם אַחַתדִּבֵּר עִמִּי, וְהָיָה רְצוֹנוֹ קְצָת לַעֲשׂוֹת אוֹתִי אַב-בֵּית-דִּין בְּאֵיזֶה קְהִלָּה. וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ כִּי יֵשׁ לִי מָרָה שְׁחוֹרָה וַחֲשָׁשׁוֹת רַבּוֹת בְּעִנְיַן הוֹרָאוֹת אִסּוּר וְהֶתֵּר וַאֲנִי מִתְיָרֵא וּמִתְפַּחֵד מֵעִנְיַן הַהוֹרָאָה מְאד. הֵשִׁיב לִי מַה לַּחֲשׁשׁ וְלִדְאג, מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לְךָ עַל מִי
(1.) Once he spoke with me — and he somewhat wanted to make me a rav [rabbinic judge] in some community. And I asked him — for I have melancholy and many anxieties regarding rulings of forbidden and permitted, and I greatly fear and dread the matter of issuing such rulings. He replied: "What is there to worry and be concerned about — since you have an authority to rely on, you have no cause to fear at all." Meaning: since there is an opinion that permits the matter and you rely on that opinion, there is no more reason to fear. (Said the transcriber: this is straightforward — that for an opinion not accepted as halachic ruling, certainly there is reason...)
## Segment 2
כַּמָּהאֲנָשִׁים שֶׁבָּאוּ לְפָנָיו, שֶׁהָיוּ חוֹלִים גְּדוֹלִים, וְהוּא רָאָה שֶׁמֻּכְרָחִין לָמוּת, וְהָיָה מְדַבֵּר עַל
(2.) Several people came before him who were gravely ill, and he saw they were compelled to die. And he would speak to their hearts: "What do you have to worry about death? For there it is a far more beautiful world than here."
## Segment 3
פַּעַם אַחַתעָמַדְנוּ לְפָנָיו בְּיוֹם רִאשׁוֹן אַחַר שַׁבַּת-נַחֲמוּ תקס"ט, וְהוֹלִיכוּ מֵת לִפְנֵי חַלּוֹנוֹת בֵּיתוֹ וְהָיוּ הוֹלְכִין אַחֲרָיו וּבוֹכִין וּמַסְפִּידִין עָלָיו כְּדֶרֶךְ הָעוֹלָם. עָנָה וְאָמַר דֶער מֵת קֶער לַאכְן, הַמֵּת מִסְּתָמָא שׂוֹחֵק בְּלִבּוֹ עַל שֶׁבּוֹכִין אַחֲרָיו. כִּי בּוֹכִין עַל שֶׁנִּפְטַר מִן הָעוֹלָם, כְּאִלּוּ אוֹמְרִים לוֹ הֲלֹא טוֹב אִם הָיִיתָ מַאֲרִיךְ עוֹד יָמִים בְּזֶה הָעוֹלָם, וְסָבַלְתָּ עוֹד צָרוֹת רַבּוֹת בְּזֶה הָעוֹלָם וְהָיְתָה לְךָ עוֹד מְרִירוּת הָעוֹלָם (אַמֶער וָואלְסְט נָאךְ פַאר שְׁוַוארְצְט גִיוָוארְן אוֹיף דֶער וֶועלְט). שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ הֲלֹא גַּם שָׁם לֹא יָנוּחַ מִיִּסּוּרִים, כִּי לֹא הָיָה צַדִּיק גָּדוֹל כָּל כָּךְ שֶׁלּא יִסְבּל שׁוּם צַעַר גֵּיהִנָּם וְחִבּוּט הַקֶּבֶר, וְאִם כֵּן גַּם שָׁם יֵשׁ לוֹ יִסּוּרִים. הֵשִׁיב עַל-כָּל- פָּנִים עַתָּה יִהְיֶה הַקֵּץ וְהַגְּמָר מֵהַיִּסּוּרִים וְצַעֲרוֹ. כִּי יִסְבּל מַה שֶּׁיִּסְבּל וְאַחַר-כָּךְ יִזְכֶּה לְמַה שֶּׁפָּעַל בְּזֶה הָעוֹלָם אֵיזֶה שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא, עַל מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים. חָזַרְתִּיוְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ הֲלֹא יֵשׁ גִּלְגּוּלִים, וְאוּלַי יִצְטָרֵךְ לוֹ לְהִתְגַּלְגֵּל עוֹד פַּעַם אַחַת בְּזֶה הָעוֹלָם, וְאִם-כֵּן מַה פָּעַל בַּמֶּה שֶׁנִּפְטַר עַכְשָׁו מִצָּרוֹת עוֹלָם הַזֶּה. הֵשִׁיב אִם יִרְצֶה יוּכַל לְהִתְעַקֵּשׁ וְלִטְען שָׁם שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בְּשׁוּם אפֶן לְהִתְגַּלְגֵּל וְלֵילֵךְ עוֹד הַפַּעַם בְּזֶה הָעוֹלָם. שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ וְכִי יוֹעִיל זֶה מַה שֶּׁלּא יִרְצֶה לְהִתְגַּלְגֵּל. הֵשִׁיב בְּוַדַּאי יוֹעִיל אִם יִתְעַקֵּשׁ וְיִטְעַן עֲשׂוּ עִמִּי מַה שֶּׁתִּרְצוּ כָּאן וַעֲשׂוּ עִמִּי הַגְּמָר וְהַסּוֹף כָּאן כִּרְצוֹנְכֶם, רַק בְּזֶה הָעוֹלָם אַל אֶחֱזר עוֹד לְהִתְגַּלְגֵּל חַס וְשָׁלוֹם (וְאָמַר בְּזוֹ
(3.) Once we stood before him on Sunday after Shabbos Nachamu 5569 — and a corpse was carried past the windows of his house, with people following it, weeping and eulogizing as is the world's way. He answered and said: "The dead man is presumably laughing to himself at those who are weeping after him. For they weep because he has departed from the world — as if saying to him: 'Is it not better that you had lingered yet more days in this world, endured yet more troubles in this world, and had more of the world's bitterness?'" [in Yiddish: "amer volst noch farshvartzt givorn oyf der velt"].
## Segment 4
מָשָׁלעַל עִנְיַן שֶׁהִזְהִיר לְהִתְפַּלֵּל עַל צָרַת חֲבֵרוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי בְּשֵׁם רַבִּי יוּדְל, שֶׁשָּׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהִרְחִיק אֶת בְּנוֹ. אָמַר הַמַּעְתִּיק שָׁמַעְתִּי מִפִּי רַבִּי יִצְחָק דב מִטִּירָהאוִויצֶע שֶׁשָּׁמַע מִפִּי רַבִּי יוּדְל מָשָׁל עַל עִנְיָן הַנַּ"ל וּכְפִי הַנִּרְאֶה שֶׁלְּזֶה הַמָּשָׁל כִּוֵּן הַמְחַבֵּר זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל-כֵּן רָאִיתִי לְהַצִּיגוֹ כָּאן וְכָךְ שָׁמַעְתִּי: רַבֵּנוּזִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָמַר לְר' יוּדְל שֶׁסְּגֻלָּה לְגַדְלוּת שֶׁיִּתְפַּלֵּל עַל צָרַת חֲבֵרוֹ. וְשָׁאַל אוֹתוֹ רַבִּי יוּדְל אַדְּרַבָּה לִכְאוֹרָה מִזֶּה יִתְוַסֵּף לִי גַּדְלוּת, שֶׁאֲנִי מִתְפַּלֵּל בְּעַד חֲבֵרִי מִסְּתָמָא אֲנִי חָשׁוּב יוֹתֵר מֵחֲבֵרִי. הֵשִׁיבלוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּדֶרֶךְ מָשָׁל, לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ וְהִרְחִיק אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ. אַחַר- כָּךְ הָלַךְ הַבֵּן וּפִיֵּס אֶת אָבִיו וְחָזַר וְקֵרְבוֹ. אַחַר אֵיזֶה זְמַן חָזַר וְחָטָא הַבֵּן לִפְנֵי אָבִיו, וְחָזַר הַמֶּלֶךְ וְגֵרְשׁוֹ מִפָּנָיו, וְחָזַר הַבֵּן וּפִיְּסְוֹ עוֹד הַפַּעַם, וְכֵן הָיָה כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁהַבֵּן מֶלֶךְ כְּשֶׁחָטָא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ גֵּרְשׁוֹ מִפָּנָיו, וּכְשֶׁפִּיְּסוֹ חָזַר הַמֶּלֶךְ וְקֵרְבוֹ. פַּעַם אַחַתחָזַר וְחָטָא הַבֵּן מֶלֶךְ לִפְנֵי אָבִיו, וְכָעַס הַמֶּלֶךְ עָלָיו מְאד. וְנִתְיַשֵּׁב הַמֶּלֶךְ מַה יִּהְיֶה הַתַּכְלִית שֶׁאֲנִי אֲגָרְשׁוֹ, וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁיֵּלֵךְ הַכַּעַס מִמֶּנִּי אֲזַי יָבוֹא וִיפַיֵּס אוֹתִי עוֹד, אֵינִי רוֹצֶה בְּכָךְ, רַק אֲנִי רוֹצֶה לְגָרְשׁוֹ בְּתַחְבּוּלָה כָּזוֹ שֶׁלּא יוּכַל עוֹד לָבוֹא לְפָנַי לְפַיֵּס אוֹתִי. מֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ, הֶעֱמִיד שַׂר אֶחָד מֵהַשָּׂרִים שֶׁלּוֹ בֵּינוֹ וּבֵין הַבֶּן מֶלֶךְ, וְצִוָּה לְהַשַּׂר כְּשֶׁיָּבוֹא הַבֶּן מֶלֶךְ לֵילֵךְ אֶצְלִי לְרַצּוֹת וּלְפַיֵּס אוֹתִי, אֲזַי לֹא תַּנִּיחַ אוֹתוֹ לֵילֵךְ אֶצְלִי. וְכֵן הָיָה, שֶׁבָּא הַבֶּן מֶלֶךְ כַּמָּה פְּעָמִים, וְרָצָה לֵילֵךְ לְפַיֵּס אֶת אָבִיו, וְלֹא הִנִּיחוֹ הַשַּׂר כִּי כֵן צִוָּה עָלָיו הַמֶּלֶךְ. וְכֵן הָיָה כַּמָּה פְּעָמִים. אַחַר-כָּךְרָאָה הַשַּׂר הַנַּ"ל גּדֶל הַכִּסּוּפִים שֶׁיֵּשׁ לְהַבֶּן מֶלֶךְ אֶל אָבִיו, וְשֶׁיֵּשׁ לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מְאד בְּלִי שִׁעוּר מִזֶּה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָבוֹא לִפְנֵי אָבִיו, אֲפִלּוּ לְפַיְּסוֹ. וְנִתְיַשֵּׁב הַשַּׂר מֵאַחַר שֶׁהוּא מִתְגַּעְגֵּעַ כָּל-כַּךְ אֶל אָבִיו מִסְּתָמָא יֵשׁ לְהַמֶּלֶךְ גַּם-כֵּן יִסּוּרִים גְּדוֹלִים שֶׁאֵין הַבֵּן יָכוֹל לָבוֹא לְפָנָיו. כִּי כְּפִי גּדֶל כּחַ הַחֵשֶׁק שֶׁל הַחוֹשֵׁק, כֵּן הוּא מְעוֹרֵר חֵשֶׁק גָּדוֹל בְּהַנֶּחְשָׁק. וְהָיָה לוֹ
(4.) A parable regarding the matter of his admonishment to pray for a friend's troubles — that I heard in the name of Rabbi Yudl, who heard from his holy mouth a parable of a king who banished his son. (Said the transcriber: I heard from Rabbi Yitzchok Dov of Tiraovitze who heard from Rabbi Yudl a parable on this matter — and as it appears this parable is what the author intended — therefore I saw fit to place it here.)
## Segment 5
רַחֲמָנוּת גָּדוֹל עֲלֵיהֶם וְגַם הָיוּ לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מִזֶּה, כִּי אָמַר בְּדַעְתּוֹ כִּי הֲלֹא אֲנִי הוּא הַגּוֹרֵם לָזֶה, כִּי אֲנִי הוּא הַמָּסָךְ הַמַּבְדִּיל בֵּינֵיהֶם וַאֲנִי גּוֹרֵם יִסּוּרִים לְהַמֶּלֶךְ וּלְהַבֶּן מֶלֶךְ. וְנִתְיַשֵּׁבהַשַּׂר בְּדַעְתּוֹ, מִסְּתָמָא בְּוַדַּאי יֵשׁ אֵיזֶה תַּחְבּוּלָה שֶׁיּוּכַל לְהִתְפַּיֵּס הַבֶּן מֶלֶךְ עִם הַמֶּלֶךְ, כִּי בְּוַדַּאי לֹא יַעֲשֶׂה הַמֶּלֶךְ דָּבָר כָּזֶה שֶׁיִּהְיוּ לִבְנוֹ יִסּוּרִים תָּמִיד שֶׁלּא יוּכַל לָבוֹא לְפָנָיו תָּמִיד, וְגַם לְהַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוֹ יֵשׁ גַּם-כֵּן יִסּוּרִים. עַל-כֵּן נִתְיַשֵּׁב זֶה הַשַּׂר בְּוַדַּאי זֶה הַדָּבָר אֵינוֹ תָּלוּי אֶלָּא בִּי שֶׁאֲנִי בְּעַצְמִי אֵלֵךְ אֶל הַמֶּלֶךְ לְבַקֵּשׁ בְּעַד הַבֶּן מֶלֶךְ שֶׁיִּמְחַל לוֹ עוֹד וִיקָרֵב אוֹתוֹ לְפָנָיו. וְכָךְ עָשָׂה הַשַּׂר, וְהָלַךְ לְהַמֶּלֶךְ וְסִפֵּר לְהַמֶּלֶךְ גּדֶל תְּשׁוּקָתוֹ שֶׁיֵּשׁ לְהַבֵּן מֶלֶךְ, וּבִקֵּשׁ מֵהַמֶּלֶךְ שֶׁיִּמְחַל לוֹ. וְתֵכֶף נִתְרַצָּה הַמֶּלֶךְ וְלָקַח הַבֵּן מֶלֶךְ וְהֶחֱזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן. וְהַנִּמְשָׁלמוּבָן מִמֵּילָא, כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ לַחֲבֵרוֹ חַס וְשָׁלוֹם אֵיזֶה יִסּוּרִים הֵן בְּגַשְׁמִיּוּת הֵן בְּרוּחָנִיּוּת צָרִיךְ כִּי-אִם לוֹמַר שֶׁזּאת בְּוַדַּאי עַל יָדִי, עַל יְדֵי עֲווֹנוֹתַי, וַאֲנִי הוּא הַמָּסָךְ הַמַּבְדִּיל בֵּין הַמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ- בָּרוּךְ-הוּא וּבֵין הָעוֹלָם. כִּי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא רוֹצֶה תָּמִיד לְהַשְׁפִּיעַ כָּל טוּב לְבָנָיו, אַךְ אֲנִי הַיְנוּ עֲווֹנוֹתַי, הֵם הַמָּסָךְ הַמַּבְדִּיל לָזֶה. וְהָעִקָּר הָעֵצָה לָזֶה שֶׁאֲנִי בְּעַצְמִי אֲבַקֵּשׁ לְהַמֶּלֶךְ בְּעַד חֲבֵרִי, וּבְוַדַּאי לֹא יִהְיֶה לוֹ גַּדְלוּת, כִּי עִקַּר הַגַּדְלוּת מַה שֶּׁאֶחָד מִתְגָּאֶה עַל חֲבֵרוֹ הִיא שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַעֲלָה יְתֵרָה מַה שֶּׁאֵין בַּחֲבֵרוֹ, אֲבָל כְּשֶׁיַּחֲשׂב מַה שֶּׁאֵין בַּחֲבֵרוֹ הַמַּעֲלָה זוֹ הֵן בְּגַשְׁמִיּוּת הֵן בְּרוּחָנִיּוּת הִיא רַק מֵחֲמַת שֶׁאֲנִי הַמָּסָךְ הַמַּבְדִּיל בֵּינוֹ וּבֵין הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שֶׁרוֹצֶה לְהַשְׁפִּיעַ תָּמִיד כָּל טוּבוֹ, בְּוַדַּאי לֹא יִהְיֶה לוֹ גַּדְלוּת, אַדְּרַבָּא עַל-יְדֵי- זֶה יְשַׁבֵּר גַּאֲוָתוֹ וְיִזְכֶּה לַעֲנָוָה בֶּאֱמֶת. עוֹדשָׁמַעְתִּי מֵהָאִישׁ הַנַּ"ל שֶׁשָּׁמַע בְּשֵׁם רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ שֶׁסִּפֵּר מָשָׁל לְעִנְיַן מַה שֶּׁצְּרִיכִין לְדַבֵּר עִם אֲנָשִׁים בְּיִרְאַת שָׁמַיִם וְזֶהוּ. פַּעַם אַחַתהָיָה גְּבִיר גָּדוֹל שֶׁהָיוּ לוֹ כַּמָּה אֲלָפִים וּרְבָבוֹת. עָשָׂה הֶעָשִׁיר הַנַּ"ל פְּקֻדָּה וְאָמַר, כָּל מִי שֶׁצָּרִיךְ לִלְווֹת מָעוֹת יָבוֹא אֶצְלוֹ וְהוּא יַלְוֵהוּ, מִסְּתָמָא הָיוּ עַל זֶה בַּעֲלָנִים [קוֹפְצִים] הַרְבֵּה, וּבָאוּ אֶצְלוֹ אֲנָשִׁים הַרְבֵּה
Rabbainu o.b.m. said to Rabbi Yudl that it is a segulah [propitious act] for greatness that one pray for a friend's troubles. And Rabbi Yudl asked him: "On the contrary — is it not better to pray for one's own needs?" He replied with a parable...
## Segment 6
שָׁמַעְתִּיבִּשְׁמוֹ מֵהָרַב דְּפה בְּרֶסְלַב, שֶׁפַּעַם אַחַת הָיָה בַּדֶּרֶךְ וְהִתְפַּלֵל שַׁחֲרִית וְנָפַל עַל פָּנָיו עַל יְמִינוֹ
(5.) I heard in his name from the local Rabbi of Breslov — that once he was traveling and prayed the morning prayer and performed nefilas apayim [prostration] on his right side as is the current practice. And Rav Saadya Gaon came to him and said that during the morning prayer too one must fall on the left side.
## Segment 7
אָמַרלְאֶחָד עַל מַה שֶּׁסִּפֵּר לְפָנָיו שֶׁהָיָה מֻרְגָּל בַּעֲבֵרוֹת גְּדוֹלוֹת, עַד שֶׁכִּמְעַט לֹא הָיָה בְּיַד עַצְמוֹ לִמְנעַ עַצְמוֹ מִלַּעֲשׂוֹתָם. הֵשִׁיב לוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת לְקַשֵּׁר וּלְחַבֵּר עַצְמוֹ
(6.) He said to someone who told him he had become habituated in great transgressions — to the point that he was almost powerless to prevent himself from doing them. He replied that there is the aspect of binding — to bind and join oneself together in a powerful bonding — and through this one can overcome and be saved. And he did not explain the matter. But even so it is possible to understand something of the matter — and it is a wondrous counsel. (See Likutay Halachos, Laws of Rosh Chodesh, Law 6.)
## Segment 8
תקס"אאַחַר שָׁבוּעוֹת בְּסָמוּךְ סִפֵּר זאת מַעֲשֶׂה אֶחָד מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ הָיָה הוֹלֵךְ כַּמָּה שָׁנִים עִם מַחֲשָׁבָה שֶׁל עוֹלָם הַבָּא, וְהָיָה רוֹצֶה לְדַבֵּר עִמּוֹ מִזֶּה וְלֹא אִסְתַּיְעָא מִלְּתָא. וּמִי יָדַע מִזֶּה כִּי מִי הוּא נָבִיא שֶׁיֵּדַע מַחֲשַׁבְתּוֹ.
(7.) In the year 5561, shortly after Shavuos, he told this: "An incident of one of our people who had gone for several years with a thought about the World to Come — and had wanted to speak with him about this but the matter had not come to pass. And who would know of this — for who is a prophet who could know his thought? And he had gone with this thought for several years. This Shavuos — when he was here for Shavuos — then on Shavuos he dreamed that two men came, and it appeared that one was the main one and the second was not the main one but had come because of the main one. And I asked them what..."
## Segment 9
מָצָאתִיכְּתַב-יַד הַחֲבֵרִים, אָמַר שֶׁטּוֹב יוֹתֵר לְסַפֵּר עִם חֲבֵרוֹ מֵעִנְיְנֵי עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא, כִּי כְּמוֹ שֶׁיַּיִן מַגְבִּיהַּ אֶת הַלֵּב כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִשְׁלֵי ל"א): "תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ", כָּךְ הַדְּבָרִים שֶׁמְּסַפֵּר עִם חֲבֵרוֹ מַגְבִּיהַּ לִבּוֹ שֶׁל אָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם י"ב): "דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה", וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יְשִׂיחֶנָּה לַאֲחֵרִים. וּכְמוֹ כְּשֶׁשּׁוֹתֶה מְעַט יַיִן מַגְבִּיהַּ לִבּוֹ וּכְשֶׁשּׁוֹתֶה יַיִן הַרְבֵּה נַעֲשֶׂה שִׁכּוֹר וּמֻנָּח עַל מִשְׁכָּבוֹ. כָּךְ הַדְּבָרִים שֶׁמְּסַפְּרִים אִם יֵשׁ בָּהֶם עַל-כָּל-פָּנִים קְצָת אֱמֶת, אַף-עַל-פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צְבִיעוּת וְגַדְלוּת אַף-עַל- פִּי-כֵן הוּא מַגְבִּיהַּ אֶת לִבּוֹ, אֲבָל כְּשֶׁאֵין בְּהַדְּבָרִים שׁוּם אֱמֶת אֶלָּא מָלֵא צְבִיעוּת וְגַדְלוּת, וּכְשֶׁהוֹלֵךְ מֵאִתּוֹ עוֹשֶׂה כָּל הָעֲבֵרוֹת וְהַתַּאֲווֹת, הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֵינָם מַגְבִּיהִין אֶת הַלֵּב. כְּמוֹ הַיַּיִן כְּשֶׁשּׁוֹתֵהוּ הַרְבֵּה כַּנַּ"ל:
(8.) Found in the manuscript of the friends: He said it is better to speak with one's companion about matters of service of the Creator. For just as wine lifts the heart — as it is written [Proverbs 31]: "Give strong drink to one who is perishing and wine to those of bitter soul" — so too the words one speaks with a companion lift a person's heart — as it is written [ibid. 12]: "Anxiety in a person's heart weighs it down" — and our Rabbis expounded [Yoma 75a]: "One should speak it out to others." And just as when one drinks a little wine it lifts the heart, and when one drinks much wine one becomes drunk and lies in one's bed — so too the conversation...
## Segment 11
אָמַרהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ טוֹב תָּמִיד [גָּאט אִיז תָּמִיד גוּט]: אָמַר,כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם רוֹאִים אוֹתִי רְצוֹנִי לוֹמַר שֶׁבְּוַדַּאי אַתֶּם מַחֲזִיקִים אוֹתִי לְצַדִּיק גָּמוּר, אַף-עַל-פִּי-כֵן אִם הָיִיתִי עוֹבֵר חַס וְשָׁלוֹם עֲבֵרָה גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר, אַף-עַל-פִּי-כֵן לֹא הָיְתָה הָעֲבֵרָה מַשְׁלֶכֶת אוֹתִי כְּלָל רַק הָיִיתִי אַחַר הָעֲבֵרָה אִישׁ כָּשֵׁר כְּמוֹ קדֶם, רַק אַחַר-כָּךְ הָיִיתִי
(9.) He said: "Hashem Yisburach is always good" [in Yiddish: "Got iz tomid gut"].
(10.) He said: "As you see me — I mean to say that certainly you hold me to be a complete tzaddik — even so, if I were to transgress, G-d forbid, even the greatest transgression — even so the transgression would not cast me down at all. Rather I would be after the transgression a proper man just as before. Only I would then do repentance." [in Yiddish: "hot viya ir zeht mich — ich zol chas vesholom over zain die greste avayrah, volt dos mich gor nit arop givorfn, ich volt noch dem givezn azoi ain erlicher Yid viy frir, der noch va..."]
## Segment 12
עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה (הָאט וִויא אִיר זֶעהט מִיךְ אִיךְ זָאל חַס וְשָׁלוֹם עוֹבֵר זַיין דִיא גְרֶעסְטֶע עֲבֵרָה ;,וָואלְט דָאס מִיךְ גָאר נִיט אַרָאפּ גִיוָוארְפְן, אִיךְ וָואלְט נָאךְ דֶעם גִּיוֶוען אַזוֹי אֵיין עֶרְלִיכֶער יוּד וִויא פְרִיר, דֶער נָאךְ וָואלְט אִיךְ תְּשׁוּבָה גִיטָאן):
(10.) He said: "As you see me — I mean to say that certainly you hold me to be a complete tzaddik — even so, if I were to transgress, G-d forbid, even the greatest transgression — even so the transgression would not cast me down at all. Rather I would be after the transgression a proper man just as before. Only I would then do repentance." [in Yiddish: "hot viya ir zeht mich — ich zol chas vesholom over zain die greste avayrah, volt dos mich gor nit arop givorfn, ich volt noch dem givezn azoi ain erlicher Yid viy frir, der noch va..."]
## Segment 13
אָמַרעוֹד יִהְיֶה זְמַן שֶׁמִּי שֶׁיִּהְיֶה אִישׁ כָּשֵׁר פָּשׁוּט, יִהְיֶה חִדּוּשׁ גָּדוֹל כְּמוֹ הַבַּעַל-שֵׁם- טוֹב:
(11.) He said: "There will yet come a time when one who is a simply proper person will be a great novelty — like the Baal Shem Tov."
## Segment 14
בְּעִנְיַןהַמְפֻרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר שֶׁנִּמְצָאִים עַכְשָׁו, שֶׁלִּפְעָמִים נִדְמֶה לָהֶם שֶׁהֵם פּוֹעֲלִים אֵיזֶה דָּבָר, כְּגוֹן כְּשֶׁבָּאִים אֶצְלָם בִּשְׁבִיל בָּנִים וְכַיּוֹצֵא, וְאַחַר-כָּךְ נִפְקַד אוֹתוֹ הָאָדָם בְּבָנִים וְנִתְמַלֵּא מִשְׁאַלְתּוֹ אֲזַי הֵם תּוֹלִים בְּעַצְמָם שֶׁהֵם פָּעֲלוּ זאת. אָמַר מָשָׁל כְּמוֹ שֶׁאָדָם אֶחָד הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ וּפָגַע בִּזְאֵב וְהָיָה מִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ, וְהוֹשִׁיט מַקְלוֹ וְעָשָׂה עִם מַקְלוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין עִם קְנֵה שְׂרֵפָה שֶׁקּוֹרִין בִּיקְס, כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לִירוֹת אֶת הַזְּאֵב עִם מַקְלוֹ כְּדֵי שֶׁיִּתְיָרֵא הַזְּאֵב מִמֶּנּוּ. בְּתוֹךְ כָּךְ הָיָה מוֹרֶה אֶחָד עִם קְנֵי שְׂרֵפָה בֶּאֱמֶת וְהָרַג אֶת הַזְּאֵב וְנִדְמָה לָזֶה שֶׁהוֹשִׁיט מַקְלוֹ שֶׁהוּא הֲרָגוֹ, וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁנֶּהֱרַג הַזְּאֵב עַל-יְדֵי-זֶה שֶׁהוֹשִׁיט קְנֵה שְׂרֵפָה בֶּאֱמֶת, כִּי בְּוַדַּאי אֵינָם יְכוֹלִים לַהֲרג אֶת הַזְּאֵב בְּמַקֵּל. כָּךְהוּא מַמָּשׁ עִנְיָן הַנַּ"ל. כִּי יֵשׁ צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים בָּעוֹלָם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר שֶׁהֵם פּוֹעֲלִים הַכּל בִּתְפִלָּתָם וְכָל הַפְּקֻדּוֹת לְטוֹב וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם הַכּל עַל יָדָם. וְאֵלּוּ הַמְפֻרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר נִדְמֶה לָהֶם שֶׁהֵם פָּעֲלוּ זאת, וְהוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ זֶה שֶׁאוֹמֵר שֶׁהָרַג אֶת הַזְּאֵב עִם מַקְלוֹ כַּנַּ"ל, כִּי בֶּאֱמֶת הַכּל רַק עַל-יְדֵי צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים כִּי הֵם פּוֹעֲלִים הַכּל וְכוּ':
(12.) Regarding the false-famous ones who exist now — who sometimes think that they are accomplishing something. For example when people come to them for children and the like, and afterwards that person is indeed blessed with children and his wish is fulfilled — they then attribute it to themselves that they accomplished this. He said a parable: "It is like a man going on the road who encountered a wolf and was afraid of it — and he extended his staff and made with his staff the motion of someone using a firearm, as if he wanted to shoot the wolf with his staff so it would be frightened and run away. And afterwards when he tells the story he says: I shot the wolf and it ran away."
## Segment 15
שְׁנַתתקס"ט בֵּין הַמְּצָרִים נָסְעָה בִּתּוֹ מִרְיָם לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וַהֲוָה מָה דַּהֲוָה, וְסִפֵּר חֲלוֹם שֶׁבָּא אֶחָד וְשָׁאַל אוֹתוֹ עַל חֲדָשׁוֹת אִם שָׁמַע. הֵשִׁיב לוֹ שֶׁמִּיכַל נוֹסַעַת לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ מַה זֶּה חֲדָשׁוֹת כִּי כְּבָר נִשְׁמַע זאת. וְהִתְחִיל לְבָרֵךְ אֶת בִּתּוֹ שֶׁתַּעֲבר בְּשָׁלוֹם לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁתַּעֲבר הַיָּם בְּשָׁלוֹם וְתָבוֹא בְּשָׁלוֹם לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וּבֵרַךְ אוֹתָהּ בִּבְרָכוֹת הַרְבֵּה וְאָמַר לוֹ שֶׁזֶּה שֶׁהוֹדִיעוֹ הוּא גַּם-כֵּן מְרַמֵּז עַל זֶה כִּי מִיכַל רָאשֵׁי-תֵבוֹת כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ:
(13.) In the year 5569 during the Three Weeks his daughter Miriam traveled to the Land of Israel — and what happened, happened. And he told of a dream in which someone came and asked him for news — whether he had heard any. He replied: "Michl is traveling to the Land of Israel." The man said: "What kind of news is that — this is already known." And he began to bless his daughter that she should cross safely to the Land of Israel — that she should cross the sea safely and arrive safely in the Land of Israel. And he blessed her with many blessings. And he said that this one who had informed him also hints to this — for Michl is an acronym of [the verse]: "For His angels He will command for you to guard you..."
## Segment 16
אֶחָדאָמַר שֶׁמַּה שֶּׁחָלַם לוֹ שֶׁנָּפְלוּ שִׁנָּיו מְרַמֵּז עַל חָכְמוֹת שֶׁלּוֹ שֶׁיִּתְבַּטְּלוּ, וַאֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ אַדְּרַבָּה הַשְּׁטוּת שֶׁלְּךָ יִתְבַּטֵּל כִּי שֵׁן הַסֶּלַע תַּרְגּוּמוֹ חֹזֶק וְכוּ' (אָמַר הַמַּעְתִּיק עַיֵּן מִדְרָשׁ רַבָּה בְּמִדְבָּר פָּרָשָׁה ג' אֵין שֵׁן אֶלָּא לְשׁוֹן חֹזֶק וְכוּ'). (רְצוֹנוֹ לוֹמַר בְּדֶרֶךְ צַחוּת וַהֲלָצָה כִּי בִּמְדִינָתֵנוּ קוֹרְאִין לְאִישׁ שׁוֹטֶה חוֹיזֶק):
(14.) One said that what he had dreamed — that his teeth fell out — alludes to his wisdom being nullified. And he [Rabbainu] said to him: "On the contrary — your foolishness will be nullified, for the translation of 'rock of flint' [shen haselah] is strength etc." (Said the transcriber: See Midrash Rabbah, Numbers, portion 3: "'Tooth' [shen] is only an expression of strength etc.") (Meaning — in jest and wit — for in our region a fool is called choyzhek.)
## Segment 17
אָמַרמִי שֶׁבָּקִי בַּזּהַר הַקָּדוֹשׁ כָּל דִּבְרֵי הַזּהַר הֵם אֶחָד. הַיְנוּ לְהַמְשִׁיךְ שֶׁפַע. לְהַמְשִׁיךְ מְשַׁח רְבוּת קֻדְשָׁא, וּלְקַשֵּׁר הָעוֹלָמוֹת. וְלִפְעָמִים מְחַבֵּר שְׁנֵי דְּבָרִים אֵלּוּ, וְלִפְעָמִים שְׁנֵי דְּבָרִים אֲחֵרִים כְּפִי הָעִנְיָן: וְיֵשׁכַּמָּה דְּבָרִים שֶׁהָיוּ לָהֶם בְּקַבָּלָה אִישׁ מִפִּי אִישׁ. כִּי כָּל דִּבְרֵי הַקַּבָּלָה הֵם בְּקַבָּלָה אִישׁ מִפִּי אִישׁ עַד משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, גַּם הָיָה לָהֶם סְפָרִים סִפְרָא דְרַב הַמְנוּנָא וְכוּ'. גַּם יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה דְּבָרִים שֶׁגִּלּוּ הֵם. גַּםכָּל הָעִנְיָנִים הַמְבאָרִים בַּזּהַר הַקָּדוֹשׁ בַּמִּסְפָּר בְּמִנְיָן כְּגוֹן בְּעִנְיְנֵי הַהֵיכָלוֹת וְכַיּוֹצֵא,
(15.) He said: "One who is expert in the holy Zohar — all the words of the Zohar are one: to draw down abundance, to draw down the holy anointing oil of holiness, and to bind the worlds together. And sometimes he joins these two matters, and sometimes two other matters — according to the subject."
## Segment 18
שֶׁנֶּאֱמַר בַּזּהַר שֶׁיֵּשׁ כָּךְ וְכָךְ פְּתָחִים וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים בַּזּהַר בַּמִּסְפָּר בְּמִנְיָן וּמְדַקְדֵּק בְּמִנְיָן בְּדִקְדּוּק גָּדוֹל, כְּגוֹן כָּךְ וְכָךְ אֲלָפִים וְשִׁבְעִים וְאַרְבַּע וְכַיּוֹצֵא, כָּל זֶה הָיָה עַל-פִּי שֵׁמוֹת שֶׁהָיָה קַבָּלָה בְּיָדָם שֶׁהָיוּ לָהֶם כְּלָלִים וְלִמּוּד יָדוּעַ עַל זֶה, כְּגוֹן שֵׁם שֶׁל מ"ב וְכוּ'. וְכָל אֵלּוּ הַמִּסְפָּרִים הַנֶּאֱמָרִים בַּזּהַר הֵם כְּפִי אוֹתָהּ הַבְּחִינָה שֶׁל אוֹתוֹ הָעִנְיָן שֶׁהָיוּ יוֹדְעִין שֶׁהוּא עַל-פִּי שֵׁם זֶה, אוֹ עַל-פִּי כְּלָלִיּוּת שֶׁלִּפְעָמִים נִכְלָלִין וְנִצְטָרְפִין הַשֵּׁמוֹת אֵלּוּ בְּאֵלּוּ, וְעַל-פִּי מִסְפַּר הַשֵּׁמוֹת וּכְלָלוּתָן הֵם הַמִּסְפָּרִים הַנַּ"ל:
"And there are several matters that they had through oral tradition, man from man. For all the words of Kabbalah are through oral tradition, man from man, all the way back to Moses our teacher, upon him be peace. They also had books — the Sefer of Rav Hamnuna etc. And there are also many many things that they themselves revealed."
## Segment 19
מִכְּבָראָמַר לִפְעָמִים יוֹצֵא חוֹלַאַת חַס וְשָׁלוֹם בָּעוֹלָם וַאֲזַי הוֹלֶכֶת וּמִתְפַּשֶּׁטֶת מֵאֶחָד לַחֲבֵרוֹ שֶׁקּוֹרִין אוּנְטֶר גַאנְג. וְיֵשׁ חִלּוּק בְּעִנְיָן זֶה, כִּי יֵשׁ אֶחָד שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ הַחוֹלַאַת מִן הַשָּׁמַיִם אֵלָיו בְּעַצְמוֹ, וְיֵשׁ אֶחָד שֶׁאֵין מַגִּיעַ לוֹ הַחוֹלַאַת בְּעַצְמוֹ, רַק שֶׁהוּא מְקַבֵּל חַס וְשָׁלוֹם הַחוֹלַאַת מֵחֲבֵרוֹ. וְיֵשׁ חִלּוּק בֵּינֵיהֶם, כִּי זֶה שֶׁשּׁוֹלְחִין לוֹ בְּעַצְמוֹ הַחוֹלַאַת יֵשׁ לוֹ זאת הַחוֹלַאַת עִם כָּל הַסִּימָנִים וְהַדִּקְדּוּקִים שֶׁל הַחוֹלַאַת הַזּאת, כִּי יֵשׁ כַּמָּה סִימָנִים לְכָל מִין חוֹלַאַת רַחֲמָנָא לִצְלַן, כְּגוֹן הַחוֹלַאַת שֶׁקּוֹרִין קַאטֶער [נַזֶּלֶת] הָעִקָּר הַחוֹלַאַת הוּא כְּאֵב הָראשׁ, אֲבָל יֵשׁ עוֹד סִימָנִים דְּהַיְנוּ חִכּוּךְ הַחֹטֶם וַעֲטִישׁוֹת וְעוֹד כַּמָּה סִימָנִים, וְכָל סִימָן וְסִימָן שֶׁל הַחוֹלַאַת הוּא גַּם-כֵּן חוֹלַאַת בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וּמִי שֶׁנִּשְׁלַח אֵלָיו בְּעַצְמוֹ הַחוֹלַאַת, הַיְנוּ שֶׁהוּא מִן הָאֲנָשִׁים שֶׁאֶצְלָם הִתְחִילָה הַחוֹלַאַת מֵעַצְמָם וְלֹא קִבְּלוּ מֵחַבְרֵיהֶם, אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים יֵשׁ לָהֶם הַחוֹלַאַת בִּשְׁלֵמוּת עִם כָּל הַדִּקְדּוּקִים וְהַסִּימָנִים הַנַּ"ל, אֲבָל אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁמְּקַבְּלִין הַחוֹלַאַת מֵחַבְרֵיהֶם אֵין לָהֶם כָּל הַחוֹלַאַת עִם כָּל הַסִּימָנִים וְעוֹד דִּבֵּר מֵעִנְיָן זֶה:
(16.) He said previously: "Sometimes an illness, G-d forbid, breaks out in the world — and then it goes and spreads from one to another — called unter gang [epidemic]. And there is a distinction in this matter — for there is one person to whom the illness reaches from Heaven itself directly. And there is one person to whom the illness does not come directly — only he receives the illness, G-d forbid, from his companion. And there is a distinction between them: the one to whom the illness is sent directly — he has this illness with all the symptoms and details of that illness, for there are several symptoms to each type of illness, G-d save us..."
## Segment 20
בְּהַעֲבָרָהבְּעָלְמָא רָאִיתִי בִּכְתָבָיו מִי שֶׁאֵין לוֹ גְּבוּרַת-אֲנָשִׁים יאמַר שִׁיר-הַשִּׁירִים מִשְׁלֵי קהֶלֶת, כִּי הֵם בְּחִינַת תְּלָת טִפִּין כַּמּוּבָא בַּתִּקּוּנִים [תִּקּוּן י"ג כ"ט:] עַיֵּן שָׁם.
(17.) Found in passing in his writings: One who lacks virile strength should say Song of Songs, Proverbs, Ecclesiastes — for they are the aspect of three drops as mentioned in the Tikkunim [Tikkun 13, 53b]. See there.
## Segment 21
אָמַרמֶלֶךְ גָּדוֹל מִנָּבִיא עַל פִּי מִצְווֹת הַתּוֹרָה (עַיֵּן הוֹרָיוֹת י"ג):
(18.) He said: "A king is greater than a prophet according to the commandments of the Torah." (See Horayos 13.)
## Segment 22
אָמַרפַּעַם אַחַת אֶתְמוֹל הָיָה אֶצְלִי הַתּוּגָר [מוֹשֵׁל תּוּרְכִּי] בַּחֲלוֹם, וְקָבַל לְפָנַי מְאד עַל הַנִּלְחָמִים בּוֹ. וְהָיָה לִי רַחֲמָנוּת גָּדוֹל עָלָיו, וּבֶאֱמֶת הוּא רַחֲמָנוּת עָלָיו כִּי הוּא נִקְרָא עֲדַיִן בִּשְׁמוֹ הָרִאשׁוֹן יִשְׁמָעֵאל כִּי כֻּלָּם אֵין יָדוּעַ מִי הֵם כִּי נִתְבַּלְבְּלוּ, וְהוּא עֲדַיִן יֵשׁ לוֹ שְׁמוֹ הָרִאשׁוֹן. וְנָתַתִּי לוֹ עֵצָה וְהָיוּ נִרְאִין הַדְּבָרִים שֶׁגַּם הוּא יוֹדֵעַ הָעֵצָה, אַךְ הוּא עוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּלֹא יָדַע. גַּם פַּעַם אַחַת דִּבֵּר מִמֶּנּוּ וְאָמַר כְּשֶׁקּוֹרִין בְּראשׁ-הַשָּׁנָה וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ וְכוּ', הַיְנוּ שֶׁבְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ כּחַ גָּדוֹל מֵאַחַר שֶׁאוֹמְרִים כָּךְ עָלָיו:
(19.) He said once: "Yesterday the minister of Greece and the minister of France were with me in a dream and they beseeched me and asked me which of them would conquer. And I replied: Whoever holds more strongly with Israel — he will conquer." And once he spoke about the Turk [Ottoman ruler] and said: "When one reads on Rosh Hashana [Genesis 21]: 'Also this son of the maidservant I will make a nation'..." — for it [Yishmael] is still called by its first name, for all of them one does not know who they are as they have become mixed up — but he still has his first name.
## Segment 23
בְּעִנְיַןהַמַּחֲלֹקֶת הַיָּדוּעַ שֶׁהָיָה בַּדּוֹרוֹת שֶׁלְּפָנֵינוּ עַל הָרַב הַגָּאוֹן מוֹרֵנוּ הָרַב יוֹנָתָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְהָיָה לִפְנֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַסֵּפֶר שֶׁהָיָה כָּתוּב בּוֹ הַקְּמֵיעוֹת שֶׁנָּתַן הָרַב הַנַּ"ל. וְהָיָה כָּתוּב בָּהֶם עַבְדּוֹ מביח"ו. וְהֵם הַחוֹלְקִים עָלָיו הָיוּ מְפָרְשִׁים שֶׁכַּוָּנָתוֹ עַבְדּוֹ מְשִׁיחוֹ עַיֵּן שָׁם. וְסִפֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עִמָּנוּ בָּזֶה וְאָמַר שֶׁמִּזֶּה אֵין רְאָיָה וְאָמַר שֶׁאִלּוּ הָיָה הוּא כּוֹתֵב קְמֵיעוֹת וְהָיוּ מוֹצְאִים הָיוּ אוֹמְרִים בְּוַדַּאי וְכוּ' בִּפְרָט עַבְדּוֹ (הַיְנוּ כִּי הָיוּ מְפָרְשִׁים בְּוַדַּאי שֶׁכַּוָּנָתוֹ לֹא טוֹבָה בִּפְרָט עַבְדּוֹ כִּי אֵיךְ שַׁיָּךְ לִכְתּב בְּשֵׁמוֹת עַבְדּוֹ, עַל- כֵּן בְּוַדַּאי הָיוּ מְפָרְשִׁים כַּוָּנָתוֹ לְמַה שֶּׁהָיוּ מְפָרְשִׁים) כִּי הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ הִיא שֵׁמוֹת. וְעִנְיַן הַשֵּׁמוֹת שֶׁבָּהֶם מַשְׁבִּיעִים, אוֹ שֶׁמְּבַקְשִׁים וּמִתְפַּלְּלִים יְהִי רָצוֹן עִם זֶה הַשֵּׁם הוּא שֶׁעַל-יְדֵי שֵׁמוֹת אֵלּוּ מְעוֹרְרִין הַמַּלְאָךְ הָרָאוּי לְאוֹתוֹ הַדָּבָר, וַאֲזַי נוֹתְנִים לְהַמַּלְאָךְ אוֹתוֹ הַשֵּׁם. כִּי הַמַּלְאָךְ אֵין לוֹ שֵׁם, רַק שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ שֵׁם לְפִי הַשְּׁלִיחוּת כַּמּוּבָא. נִמְצָא שֶׁשַׁפִּיר שַׁיָּךְ לִכְתּב בְּהַשְׁבָּעוֹת הַשֵּׁמוֹת עַבְדּוֹ מביח"ו כִּי הוּא רָאשֵׁי תֵבוֹת שֶׁל פָּסוּק וְנחַ מָצָא חֵן בְּ'עֵינֵי ה':
(20.) Regarding the known controversy that existed in previous generations about the Rabbi, the Gaon our teacher the Rabbi Yonasan of blessed memory — and there was before Rabbainu o.b.m. the book in which the amulets that the aforementioned Rabbi gave were written. And it was written in them: "His servant MVY"CH." And those who opposed him interpreted this as: "His servant his Messiah" — see there. And Rabbainu o.b.m. told us about this and said there is no proof from this. And he said: if he were to write amulets and they were found, they would certainly say... — particularly "his servant" (meaning...).
## Segment 24
מֵעִנְיַןהַסִּפּוּר מִבַּרְדִּיטְשׁוֹב, שֶׁסִּפְּרוּ לְפָנָיו כַּמָּה מִינֵי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל כַּמָּה מִינֵי בְּנֵי אָדָם מֵעֲשִׁירִים וּשְׁאָר אֲנָשִׁים וּמִמְּפֻרְסָמִים שֶׁל עַכְשָׁו וְכוּ', עָנָה וְאָמַר אִם נְצָרֵף יַחַד כָּל אֵלּוּ הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁל כַּמָּה מִינֵי בְּנֵי אָדָם הַנִּמְצָאִים בְּבַּרְדִּיטְשׁוֹב, עִם כָּל הַצַּדִּיקִים הַלָּלוּ הַיְנוּ הַמְפֻרְסָמִים הַנַּ"ל הַכּל אֵינוֹ כְּלוּם. וּכְמוֹ שֶׁיֵּשׁ אִילָן שֶׁגָּדֵל בְּפַרְדֵּס אוֹ בְּשָׂדֶה וְשָׁם גְּדֵלִים כַּמָּה וְכַמָּה אִילָנוֹת, וְגַם בְּאִילָן אֶחָד יֵשׁ כַּמָּה שִׁנּוּיִים: יֵשׁ שֶׁנִּכְמְשׁוּ עָלָיו בְּאֵיזֶה עָנָף, וְיֵשׁ שֶׁנִּתְקַלְקֵל הַגַּרְעִין שֶׁנִּכְנַס תּוֹלַעַת שָׁם, וְיֵשׁ בְּאֵיזֶה עָנָף, שֶׁהַפְּרִי סָמוּךְ לָראשׁ נִתְקַלְקֵל, וְכֵן כַּמָּה וְכַמָּה שִׁנּוּיִים וְקִלְקוּלִים כַּיּוֹצֵא בָּזֶה שֶׁנִּמְצָאִים בְּאִילָן אֶחָד בֶּעָלִין וּבַפֵּרוֹת וְכַיּוֹצֵא, וְאַף- עַל-פִּי-כֵן הָאִילָן הוּא אִילָן, מִכָּל שֶׁכֵּן הַפַּרְדֵּס כֻּלּוֹ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כַּמָּה וְכַמָּה אִילָנוֹת. וְהַנִּמְשָׁל מוּבָן קְצָת לַמֵּבִין כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁנִּמְצָאִים עַכְשָׁו בָּעוֹלָם מַה שֶּׁנִּמְצָאִים הַרְבֵּה שֶׁהֵם מְקֻלְקָלִים לְגַמְרֵי, וְיֵשׁ שֶׁהֵם כְּשֵׁרִים קְצָת וְאַף-עַל-פִּי-כֵן יֵשׁ בָּהֶם כַּמָּה וְכַמָּה מִינֵי קִלְקוּלִים, וּמֵהֶם הַמְפֻרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר, אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן הָאִילָן הַקָּדוֹשׁ הוּא אִילָן מִכָּל-שֶׁכֵּן הַפַּרְדֵּס כֻּלּוֹ שֶׁגְּדֵלִים בּוֹ כַּמָּה וְכַמָּה אִילָנוֹת הַיְנוּ נְשָׁמוֹת. כִּי כָּל הַנַּ"ל אֵינָם נֶחְשָׁבִים לִכְלוּם כְּעִנְיַן הַמָּשָׁל הַנַּ"ל:
(21.) Regarding the reports from Berdichev — when they told him several kinds of incidents about several kinds of people there — wealthy men and other people and the current famous ones etc. — he answered and said: "If we were to combine all those incidents of all those kinds of people found in Berdichev — together with all those tzaddikim, meaning the aforementioned famous ones — all of it is nothing." And like a tree that grows in an orchard or field where many many trees grow — and even in one tree there are several changes...
## Segment 25
אָמַררְצוֹנוֹ שֶׁכָּל אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ לֹא יִהְיֶה אֶחָד מֵהֶם מְלַמֵּד, וְכַמָּה פְּעָמִים דִּבֵּר מִזֶּה. גַּם אָמַר שֶׁטּוֹב לְעִנְיַן פַּרְנָסָה לָדוּר בְּעִיר גְּדוֹלָה. וְאָמַרבְּדֶרֶךְ צַחוּת שֶׁאֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה, וְאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם, נִמְצָא שֶׁכָּל אָדָם יֵשׁ לוֹ שָׁעָה. וּכְשֶׁעוֹסֵק בְּמַשָּׂא-וּמַתָּן יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁבְּאוֹתוֹ הַשָּׁעָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ יַרְוִיחַ מָמוֹן הַרְבֵּה מֵאַחַר שֶׁאוֹתָהּ הַשָּׁעָה הִיא שֶׁלּוֹ. עַל-כֵּן יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיַּזְמִין לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵיזֶה הַצְלָחָה גְּדוֹלָה בְּעֵסֶק שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא עוֹסֵק, וְיָכוֹל לְהַרְוִיחַ בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה שֶׁלּוֹ רֶוַח גָּדוֹל. אֲבָל כְּשֶׁהוּא מְלַמֵּד אֲזַי כְּשֶׁמַּגִּיעַ לוֹ הַשָּׁעָה שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא שְׁעַת הַצְלָחָה שֶׁלּוֹ אֲזַי
(22.) He said his desire is that none of our people be a teacher [melamed] — and he spoke of this many times. He also said it is good for livelihood to dwell in a large city.
## Segment 26
הַתַּלְמִיד מֵבִיא לוֹ פַּשְׁטִידָא טוֹבָה וְכַיּוֹצֵא, עִם זָהָב מָעוֹת ראשׁ-חֹדֶשׁ וּבָזֶה יוֹצְאָה וְעוֹבֶרֶת שָׁעָה שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא שְׁעַת הַצְלָחָתוֹ בִּדְבַר שְׁטוּת כָּזֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. אֲבָל אָדָם אַחֵר יָכוֹל לְהַרְוִיחַ בְּהַשָּׁעָה שֶׁלּוֹ רֶוַח גָּדוֹל כַּנַּ"ל. וְכֵןאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם, וּכְשֶׁהוּא דָּר בְּעִיר גְּדוֹלָה שֶׁשָּׁם מְצוּיִים עֲסָקִים גְּדוֹלִים אֲזַי יָכוֹל לְהִזְדַּמֵּן לוֹ אֵיזֶה דָּבָר גָּדוֹל שֶׁיִּתְעַשֵּׁר בּוֹ כִּי שָׁם הוּא מְקוֹמוֹ, כִּי אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם. אֲבָל בְּעִיר קְטַנָּה שָׁם יִזְדַּמֵּן אֵיזֶה דְּבַר שִׁבּוּשׁ וּפָחוּת לְהַרְוִיחַ בּוֹ כִּי הַכּל לְפִי הַמָּקוֹם כִּי אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם כַּנַּ"ל:
And he said as a witticism: "There is no person without his hour, and there is nothing without its place" — so every person has his hour. And when one engages in trade it may be that during that very hour that is his, one can earn much money — since that hour is his. Therefore it may be that Hashem Yisburach arranges some great success in his business during the time he is engaged in it.
## Segment 27
לֵילשַׁבַּת חֲזוֹן תקס"ט, שֶׁסִּפְּרוּ לְפָנָיו מִגּדֶל הַצָּרוֹת וּמִמִּיתוֹת מְשֻׁנּוֹת שֶׁמֵּתוּ בְּנֵי אָדָם בְּאוֹסְטְרָהָא רַחֲמָנָא לִצְלַן בִּשְׁעַת הַשְּׂרֵפָה שֶׁהָיְתָה שָׁם בְּעֶרֶב-שַׁבַּת-קדֶשׁ הֶעָבַר. אָמַר, לֹא אֶחָד שֶׁסּוֹבֵל צָרוֹת קָשׁוֹת עַל-יְדֵי הַנִּגּוּן. הַיְנוּ הַנִּגּוּן שֶׁמְּסַיְּמִין בְּסוֹף "וּנְתַנֶּה תּקֶף" שֶׁקּדֶם מְנַגְּנִין בַּנִּגּוּן הַיָּדוּעַ מִי יָנוּחַ וּמִי יָנוּעַ וּמְסַיְּמִין בְּנִגּוּן מִי יִשָּׁפֵל וּמִי יָרוּם, וְאַחַר-כָּךְ מְסַיְּמִין בְּנִגּוּן לְבַד בְּלִי תֵּבוֹת קדֶם שֶׁמַּתְחִילִין וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה כַּיָּדוּעַ לְהָעוֹלָם. וְאוֹתוֹ הַנִּגּוּן הַנִּמְשָׁךְ אַחַר הַסִּיּוּם וּמִי יָרוּם הוּא מוֹרֶה גַּם-כֵּן עַל אֵיזֶה גְּזֵרוֹת חַס וְשָׁלוֹם. כִּי בַּתְּחִלָּה הוּא מְפָרֵשׁ בְּפֵרוּשׁ כַּמָּה גְּזֵרוֹת, מִי יָנוּחַ מִי יִשָּׁפֵל וְאוֹמְרָם בַּנִּגּוּן הַיָּדוּעַ וְאַחַר- כָּךְ נִמְשָׁךְ הַנִּגּוּן לְבַד בְּלִי תֵּבוֹת כִּמְסַיֵּם בְּרֶמֶז הַשְּׁאָר בְּנִגּוּן לְבַד בְּלִי תֵּבוֹת בְּפֵרוּשׁ, וּמִזֶּה הַנִּגּוּן בָּאִים גְּזֵרוֹת חַס וְשָׁלוֹם שֶׁאֵינָם מְפרָשִׁים בְּפֵרוּשׁ בְּפִיּוּט וּנְתַנֶּה תּקֶף רַק הַחַזָּן מְרַמְּזָן בְּנִגּוּן לְבַד כַּנַּ"ל. וְהָעִנְיָן מְבאָר לַבָּקִי בְּנִגּוּנִים שֶׁל יָמִים הַנּוֹרָאִים:
(23.) On Friday night of Shabbos Chazon 5569 — when they told him before him of the immensity of the troubles and strange deaths that people died in Ostra, G-d save us, during the fire that occurred there the previous Friday. He said: "Not one who bears difficult troubles through the melody" — meaning the melody with which they conclude at the end of Unesaneh Tokef: first they sing the known melody "who will rest and who will wander" — and they finish with the melody "who will be abased and who will be exalted." And afterwards they conclude with melody alone without words, before beginning "And repentance, prayer, and charity..."
## Segment 28
פַּעַם אַחַתהָיָה מֵשִׂיחַ בְּעִנְיַן הַתְּפִלּוֹת שֶׁל יָמִים הַנּוֹרָאִים. אָמַר שֶׁבִּתְחִלָּה הַבַּעַל תְּפִלָּה מַתְחִיל הַמֶּלֶךְ, וַאֲזַי הוּא הוֹלֵךְ מִקּדֶם וְהָעוֹלָם הוֹלְכִים אַחֲרָיו. כִּי הוּא אוֹמֵר תְּחִלָּה, וְהָעוֹלָם אוֹמְרִים אַחֲרָיו וְכֵן מִתְנַהֵג עוֹד לְהַלָּן יוֹתֵר. וְאַחַר-כָּךְ הוּא מִסְתַּכֵּל בְּעַצְמוֹ מִי אָנכִי לֵילֵךְ וּלְהַקְדִּים לִפְנֵי הָעוֹלָם, וְעַל-כֵּן אַחַר- כָּךְ הוּא מִתְנַהֵג לְהֶפֶךְ, שֶׁהָעוֹלָם אוֹמְרִים תְּחִלָּה וְאַחַר-כָּךְ הַבַּעַל-תְּפִלָּה, כְּגוֹן מֶלֶךְ עֶלְיוֹן אַמִּיץ הַמְנֻשָּׂא, וְכֵן אַתָּה הוּא אֱלֹקֵינוּ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. וְכֵן וּנְתַנֶּה תּקֶף וְכֵן בְּכָל הַתְּפִלּוֹת שֶׁבְּכֻלָּם הָעוֹלָם אוֹמְרִים הַפִּיּוּטִים וְהַחֲרוּזִים קדֶם לְהַבַּעַל-תְּפִלָּה וְהַבַּעַל-תְּפִלָּה אַחֲרֵיהֶם. וּבִתְחִלָּה הָיָה לְהֶפֶךְ כִּי הוּא מִסְתַּכֵּל בְּעַצְמוֹ וְכוּ' כַּנַּ"ל:
(24.) Once he was conversing about the prayers of the Days of Awe. He said: "At first the baal tefillah [prayer leader] begins with 'the King' — and then he goes first and the congregation follows him. For he says it first and the congregation says it after him. And so it continues further. And afterwards he considers himself: 'Who am I to go and precede the congregation?' Therefore afterwards he conducts himself in reverse — the congregation says it first and he says it after them — for so it is with several types of prayers: the congregation says first and afterwards..."
## Segment 29
עָנָה וְאָמַרזאת הוּא קִנְאָה גְּדוֹלָה בְּוַדַּאי, שֶׁיֵּשׁ צַדִּיק גָּדוֹל שֶׁעוֹסֵק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בִּיגִיעוֹת וַעֲבוֹדוֹת גְּדוֹלוֹת כַּמָּה שָׁנִים בְּגוּף וָנֶפֶשׁ, וְלֹא יָנוּחַ כְּלָל מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ וְסוֹבֵל כַּמָּה צָרוֹת וְיִסּוּרִין, וְאַחַר-כָּךְ בָּא רַךְ בְּשָׁנִים וְהִשִּׂיג בִּמְעַט זְמַן כָּל הַהַשָּׂגָה וְהַמַּדְרֵגָה שֶׁזָּכָה הַצַּדִּיק הַנַּ"ל שֶׁעָבַד כַּמָּה שָׁנִים. וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (קהֶלֶת רַבָּה פָּרָשָׁה ה) שֶׁרַבִּי בּוּן עָבָד לְשְׁלֹשִׁים [עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה] שָׁנָה מַה שֶּׁעָבַד תַּנָּא אַחֵר בְּכַמָּה שָׁנִים. (וְאֵין אֲנִי יוֹדֵעַ כַּוָּנַת הַדְּבָרִים. כִּי מִקּדֶם אָמַר שֶׁבְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה פִּתְאוֹם נַּעֲשֶׂה צַדִּיק גָּדוֹל בְּלִי יְגִיעוֹת וּטְרָחוֹת וַעֲבוֹדוֹת, אַף-עַל-פִּי שֶׁהוּא בֶּן צַדִּיק וּבֶן גְּדוֹלִים. וְסִפֵּר מָשָׁל נָאֶה עַל מְפֻרְסָם אֶחָד רַךְ בְּשָׁנִים שֶׁנִּתְפַּרְסֵם פִּתְאוֹם, וּבְוַדַּאי לֹא כָּל הָרוֹצֶה לִטּל אֶת הַשֵּׁם יִטּל. הַמָּשָׁל הָיָה מֵעִנְיַן הָאִישׁ שֶׁנִּתְגַּדֵּל בְּוָואלִיחַאי אֵצֶל הַיֶּעדְנִירַאל שֶׁגִּדְּלוֹ פִּתְאוֹם, וְכַוָּנָתוֹ הָיָה לְהַכְעִיס לְהָאֲחֵרִים שֶׁהָיָה לָהֶם גְּדֻלָּה יְתֵרָה וְכוּ'):
(25.) He answered and said: "This is certainly a great envy — that there is a great tzaddik who engages in the service of G-d with great exertion and effort for many years with body and soul, and never rests from His service, and endures many troubles and afflictions. And then a young person comes and attains in a short time all the attainment and level that the aforementioned tzaddik achieved through years of labor." And as we find in the Midrash [Koheles Rabbah, portion 5] that Rabbi Bun, in thirty [or twenty-eight] years, worked what another Tanna worked in many years. (And there is no [contradiction here, for...])
## Segment 30
בְּעִנְיַןמַה שֶּׁהָיוּ מְשִׂיחִים לְפָנָיו מֵאַלְמָן אֶחָד קדֶם פֶּסַח אָמַר שֶׁגַּם פַּרְעה הָיָה אַלְמָן כִּי נִשְׁאַר לְבַדּוֹ בְּלֹא הַחַיִל, כִּי אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר, וְהֵבַנּוּ מִדְּבָרָיו שֶׁגִּלָּה לָנוּ רֶמֶז כִּי אֶ'חָד מֵ'הֶם ל'א נ'וֹתָר רָאשֵׁי-תֵבוֹת אַלְמָ"ן. וְהַדְּבָרִים סְתוּמִים:
(26.) Regarding what they were conversing before him about a certain widower before Pesach — he said that Pharaoh was also a widower, for he was left alone without his army — for "not one of them remained" [Psalms 106]. And we understood from his words that he was hinting to us a remez [hint] — for echod mayhem lo [not one of them] is an acronym of almon [widower]. And the words are sealed.
## Segment 31
אָמַר,עַכְשָׁו הַתַּאֲוָה שֶׁל מָמוֹן וְהַנְהָגוֹת הָעוֹלָם, הַיְנוּ הַתַּאֲוָה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָמוֹן וַעֲשִׁירוּת, וְיַנְהִיג הָעוֹלָם בְּכָבוֹד, זאת הַתַּאֲוָה הִיא גְּדוֹלָה עַכְשָׁו מִתַּאֲוַת נִאוּף. וְזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ, שֶׁגַּם הַקַּלֵי-עוֹלָם, כְּגוֹן הָעוֹסְקִין בְּפִידְרָאד [תִּוּוּךְ] שֶׁקּוֹרִין פִידְרַאצְיקֶעס [סוֹכְנִים] וְכַיּוֹצֵא, עוֹשִׂים לְעַצְמָם גַּם-כֵּן תַּכְלִית מִן הַמָּמוֹן, וְכָל הַמָּמוֹן שֶׁמַּרְוִיחִין שׁוֹלְחִים לְבֵיתָם לִנְשׁוֹתֵיהֶם כְּדֵי לַעֲשׂוֹת תַּכְלִית, וְאֵינָם מְפַזְּרִים הַמָּמוֹן בִּשְׁבִיל תַּאֲווֹתֵיהֶם (כְּמוֹ שֶׁנָּהֲגוּ מִקּדֶם) כִּי עַכְשָׁו זאת הַתַּאֲוָה שֶׁל מָמוֹן וְהַנְהָגַת הָעוֹלָם גְּדוֹלָה יוֹתֵר מִתַּאֲוָה הַנַּ"ל:
(27.) He said: "Today the desire for money and the world's conduct — meaning the desire that one have money and wealth and lead the world with honor — this desire is now greater than the desire of immorality. And this we see in physical experience: even the frivolous ones — such as those who work as royal supply agents — also make an ultimate purpose for themselves from money. And all the money they earn they send home to their wives in order to make an ultimate purpose — and they do not scatter money on their desires..."
## Segment 32
גַּםאַהֲבָתָם אֵינָהּ כְּלוּם, הַיְנוּ הָאַהֲבָה שֶׁיֵּשׁ בֵּין הָרְשָׁעִים וְקַלֵּי עוֹלָם אֵינָהּ כְּלוּם. כִּי אֵינָהּ אַהֲבָה אֲמִתִּית, רַק כָּל אֶחָד מִתְכַּוֵּן לְטוֹבַת וְלַהֲנָאַת עַצְמוֹ, וְהַכּל בִּשְׁבִיל חֲנֻפָּה, וְכָל אֶחָד מִתְקַנֵּא בַּחֲבֵרוֹ. אֲבָל הָאַהֲבָה שֶׁיֵּשׁ בֵּין הַכְּשֵׁרִים וְהַיְרֵאִים, בִּפְרָט הָאַהֲבָה שֶׁיֵּשׁ בֵּין הַצַּדִּיק וַאֲנָשָׁיו, זאת הָאַהֲבָה אֵין לְשַׁעֵר וְהִיא אַהֲבָה אֲמִתִּית, אַהֲבָה עַצְמִית בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. כִּי הַצַּדִּיק אוֹהֵב אֶת אֲנָשָׁיו בְּאַהֲבָה גְּדוֹלָה וְרַבָּה מְאד, וְחָפֵץ בְּטוֹבָתָם מְאד בֶּאֱמֶת. אִם הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ הָיָה נוֹתֵן לָהֶם כָּל הַטּוֹב שֶׁבְּכָל הָעוֹלָמוֹת. וְגַם בָּעוֹלָם הַזֶּה הוּא רוֹצֶה שֶׁיִּיטַב לָהֶם מְאד אַף- עַל-פִּי שֶׁאֵין זֶה צרֶךְ גָּדוֹל בֶּאֱמֶת, כִּי הָעִקָּר הוּא טוֹבַת הָעוֹלָם הַבָּא הַנִּצְחִי, אַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא רוֹצֶה בְּטוֹבָתָם מְאד גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם כָּל טוּב, חֲצֵרוֹת מְצֻיָּרוֹת וְגִנּוֹת וְכַיּוֹצֵא, לְהַכְעִיס לְהָרְשָׁעִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כָּל זֶה. מִכָּל-שֶׁכֵּן אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהֵם מִתְפַּלְּלִים בְּכַוָּנָה וְכַיּוֹצֵא שֶׁיֵּשׁ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נַחַת מֵהֶם, בְּוַדַּאי הָיָה לוֹ תַּעֲנוּג וְנַחַת רוּחַ גָּדוֹל מְאד מִזֶּה. וְכֵן גּדֶל הָאַהֲבָה שֶׁל אַנְשֵׁי הַצַּדִּיק לְהַצַּדִּיק הוּא גַּם-כֵּן גְּדוֹלָה מְאד, כִּי הֵם גַּם-כֵּן אוֹהֲבִים אוֹתוֹ מְאד אַהֲבָה אֲמִתִּיִּית. וְהִנֵּה אֶצְלָם, הַיְנוּ אֵצֶל הַקַּלֵּי עוֹלָם וְהָרְשָׁעִים וְכֵן אֵצֶל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, זֶה הוּא הָעִקָּר שֶׁיִּהְיֶה אַהֲבָה וְרֵעוּת כִּי זֶה עִקָּר אֶצְלָם בָּעוֹלָם. וְאַף-עַל-פִּי-כֵן אֵינָם זוֹכִים לָזֶה, כִּי אֵין לָהֶם אַהֲבָה אֲמִתִּית כְּלָל. אֲבָל לְהַכְּשֵׁרִים וְהַיְרֵאִים הַזּוֹכִים לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיק אֲמִתִּי יֵשׁ לָהֶם אַהֲבָה אֲמִתִּית וְכוּ':
(28.) "And their love is nothing — meaning the love that exists between wicked people and frivolous ones is nothing. For it is not true love — each one intends only for his own benefit and pleasure. And everything is for flattery, and each one is jealous of his companion. But the love that exists between the proper ones and G-d-fearing, particularly the love between the tzaddik and his people — this love is beyond estimation and it is true love, genuine intrinsic love in complete truth. For the tzaddik loves his people with very great and abundant love and truly desires their good."
## Segment 33
הִזְהִיראוֹתָנוּ מְאד לִבְלִי לְהַרְגִּיל עַצְמֵנוּ לְהַעֲלוֹת עֲשַׁן הַלּוּלְקֶי וּלְהָרִיחַ טַבָּק. וְהֶאֱרִיךְ בְּשִׂיחָה זוֹ וְאָמַר שֶׁרָאוּי לְאִישׁ כָּשֵׁר לִבְלִי לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ בָּזֶה, כִּי הֵם בִּטּוּל תּוֹרָה וּתְפִלָּה בְּחִנָּם. וְהוּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ כְּלָל, וּלְעִנְיַן נְקִיּוּת אֵין מוֹעִיל עֲשַׁן הַלּוּלְקֶי כְּלָל. בִּפְרָט מִי שֶׁכְּבָר רָגִיל בַּעֲשַׁן הַלּוּלְקֶי, שֶׁבְּוַדַּאי אֵין מוֹעִיל לוֹ כְּלָל, כִּי דָּבָר הָרָגִיל אֵינוֹ מוֹעִיל כְּלָל כַּיָּדוּעַ בְּחוּשׁ. וּכְבָר מְבאָר (שִׂחוֹת הָרַ"ן סִימָן ל) שֶׁאֵין צְרִיכִין לְבַלְבֵּל עַצְמוֹ בִּשְׁבִיל נְקִיּוּת רַק בְּעֵת שֶׁנִּצְרָךְ לִנְקָבָיו מַמָּשׁ, וְחוּץ מִזֶּה אֵין צָרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל עַל זֶה כְּלָל. וְאָמַר עַל עַצְמוֹ אַף-עַל-פִּי שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ רָגִיל בָּזֶה לְהַעֲלוֹת עֲשַׁן הַלּוּלְקֶי, אַף-עַל-פִּי-כֵן קדֶם הַתְּפִלָּה אֵינוֹ לוֹקֵחַ הַלּוּלְקֶי בְּיָדוֹ כְּלָל. וּמִיָּמָיו לֹא הָיָה מַעֲלֶה עֲשַׁן הַלּוּלְקֶי קדֶם הַתְּפִלָּה. וּלְהָרִיחַ טַבָּק אָמַר שֶׁזֶּה מַזִּיק וּמְבַטֵּל יוֹתֵר מֵעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא. כִּי מִי שֶׁרָגִיל בָּזֶה אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת בְּלֹא זֶה אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, וְהִיא בִּלְבּוּל וּבִטּוּל גָּדוֹל מְאד בְּאֶמְצַע הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה בִּפְרָט לִפְעָמִים כְּשֶׁאֵין לוֹ טַבָּק. כַּיָּדוּעַ לְמִי שֶׁרָגִיל בָּזֶה. וְגַם קָשֶׁה לְהַשְׁלִיךְ אֶת עִנְיַן הַטַּבָּק מִי שֶׁנִּתְרַגֵּל בָּזֶה. עַל-כֵּן טוֹב וְנָכוֹן מְאד לִבְלִי לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ בְּעִנְיַן הַנְהָגוֹת אֵלּוּ שֶׁל הַטִּיטוּן וְהַטַּבָּק שֶׁאֵינָם נִצְרָכִים כְּלָל, רַק מַזִּיקִים וּמְבַטְּלִים אֶת הָאָדָם מִתּוֹרָה וּתְפִלָּה וְכַיּוֹצֵא:
(29.) He greatly warned us not to accustom ourselves to smoking a pipe and to sniffing tobacco. And he extended this conversation and said it is fitting for a proper man not to accustom himself to this — for it is simply waste of Torah and prayer. And it is something that is not needed at all. And regarding cleanliness — the pipe smoke is of no help at all. Particularly one who is already habituated to pipe smoking — it certainly helps him not at all, for something habitual helps not at all as is known to experience. And it is already explained [Sichos HaRan 30] that one need not confuse oneself with the matter of...
## Segment 34
מָצָאתִיכָּתוּב אֶצְלוֹ מִצְוָה שֶׁיִּכְתּב כָּל אֶחָד סֵפֶר תּוֹרָה לְעַצְמוֹ שֶׁיִּכְתּב לוֹ סֵפֶר בַּתּוֹרָה כָּל- שֶׁכֵּן סְתַּ"ם:
(30.) Found written by him — the mitzvah of every person writing a Torah scroll for himself, and how much more so Sta"m [Sifrei Torah, Tefillin, Mezuzos].
## Segment 35
"כִּיתִשָּׂא אֶת ראשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"-זֶה בְּחִינַת מַשָּׂא "וְנָתְנוּ אִישׁ כּפֶר"-זֶה בְּחִינַת מַתָּן. הַיְנוּ בְּחִינַת מַשָּׂא וּמַתָּן:
(31.) "When you take the head count of the Children of Israel" [Exodus 30] — this is the aspect of massa [a burden-bearing]. "And each man shall give a ransom" — this is the aspect of matan [giving]. That is, the aspect of massa umattan [trade, literally taking and giving].
## Segment 36
שָׁמַעְתִּימֵרַבִּי יִצְחָק חֲתַן הַמַּגִּיד מִטִּירָהאוִויצֶע שֶׁאָמַר שֶׁשָּׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר שֶׁבַּדֶּרֶךְ צְרִיכִין לִזָּהֵר בִּטְבִילַת מִקְוֶה, כִּי מִקְוֶה מְסֻגָּל לְהִנָּצֵל מֵרוֹצְחִים:
(32.) I heard from Rabbi Yitzchok, son-in-law of the Maggid of Tiraovitze, that he said he heard from his holy mouth that one must be careful about immersion in the mikveh when traveling on the road — for the mikveh is a segulah to be saved from murderers.
## Segment 37
כַּוָּנַתהַשֻּׁלְחָן מִימֵי יַלְדוּתוֹ שֻׁלְחָן בְּגִימַטְרִיָּא קְלִפָּה נִדְחֶה פִּיהָ עִם הַכּוֹלֵל. הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה נִדְחֶה הַקְּלִפָּה מֵהַשֻּׁלְחָן שֶׁלּא תִּינַק מֵהַשֻּׁלְחָן, שׁוּלְחָן בְּגִימַטְרִיָּא יקו"ק יְקָרְבֵנוּ. כְּשֶׁהָיָה אֶחָד צָרִיךְ לִרְפוּאָה הָיָה מְכַוֵּן שֻׁלְחָן בְּגִימַטְרִיָּא צוּ רְפוּאָה [לִרְפוּאָה]. שׁוּלְחָן בְּגִימַטְרִיָּא ש"ך חֶסֶד, כִּי יֵשׁ אַרְבָּעָה מִינֵי חֲסָדִים. שֻׁלְחָן בְּגִימַטְרִיָּא חַשְׁמַ"ל שֶׁמַּלְבִּישׁ הָעֶשֶׂר סְפִירוֹת הַיְנוּ חַשְׁמַל בְּגִימַטְרִיָּא שע"ח לְצָרֵף עֶשֶׂר הַנַּ"ל בְּגִימַטְרִיָּא שֻׁלְחָן. שֻׁלְחָן בְּגִימַטְרִיָּא ש"ע ח"י כִּי יֵשׁ ש"ע נְהוֹרִין שֶׁל אוֹר הַפָּנִים וּכְתִיב בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים:
(33.) [Transcribed from the handwriting of Rabbainu z"l] The intention of the table from his days of youth: shulchan [table] in gematria equals "the klipa is pushed away from its mouth" with the kollel. Meaning: that the klipa should be pushed away from the table so it cannot draw nourishment from the table. Shulchan in gematria equals: "Hashem [YHVH] will draw us close." When someone needed healing, his intention for shulchan was: "for healing." Shulchan in gematria equals 320 kindnesses — for there are four types of kindnesses. Shulchan in gematria equals chashmal which clothes the ten sefirot...
## Segment 38
מִכְּבָרקדֶם אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בִּקֵּשׁ אֶחָד אוֹתוֹ עַל בָּנִים וְאָמַר לוֹ שֶׁיִּתֵּן צְדָקָה, וְהֵשִׁיב שֶׁאֵין בִּיכָלְתּוֹ וְאָמַר לוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֱמוּנָה, כִּי אֱמוּנָה חָשׁוּב כִּצְדָקָה. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּאַבְרָהָם (בְּרֵאשִׁית ט"ו): "וְהֶאֱמִין בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה". וְאָמַר: שֶׁעַל-יְדֵי אֱמוּנָה זוֹכֶה לְבָנִים, כִּי אֱמוּנָה בְּגִימַטְרִיָּא בָּנִים וְכֵן הֲוָה שֶׁנִּפְקַד זֶה הָאִישׁ וְהָיוּ לוֹ בָּנִים:
(34.) Long before the Land of Israel — someone asked him about children. And he told him to give charity. He replied that he could not afford it. And he told him to have faith — for faith counts as charity. As it is written about Abraham [Genesis 15]: "And he believed in G-d, and He counted it to him as righteousness." And he said: "Through faith one merits children — for emunah [faith] in gematria equals banim [children]." And so it came to pass that this man was blessed and had children.
## Segment 39
אָמַרסֵפֶר רָזִיאֵל אֵינוֹ מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן וְלֹא זֶהוּ הַסֵּפֶר שֶׁנָּתַן הַמַּלְאָךְ לְאָדָם הָרִאשׁוֹן וְאֵין בּוֹ כּחַ לְהַצִּיל מִשְּׂרֵפָה, וּכְבָר אֵרַע שֶׁהַסֵּפֶר בְּעַצְמוֹ נִשְׂרַף וְהֶאֱרִיךְ בָּזֶה בִּרְאָיוֹת בְּרוּרוֹת:
(35.) He said: "Sefer Raziel is not from Adam the First — and this is not the book that the angel gave to Adam the First. And it has no power to save from fire." And it had already occurred that the book itself was burned. And he elaborated on this with clear proofs.
## Segment 40
אָמַרשֶׁעַל יְדֵי שֶׁמְּסַפְּרִין מַעֲשִׂיּוֹת מִצַּדִּיקִים וּמְגַדְּלִים וּמַפְלִיאִים אוֹתָם, עַל-יְדֵי-זֶה נִמְתָּק הַדִּין וְנִמְשָׁךְ חֶסֶד. וְזֶהוּ מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ, מָאן מַלְכֵי רַבָּנַן. הַיְנוּ מַה שֶּׁמְּסַפֵּר וּמַגְדִּיל הַנִּפְלָאוֹת וְהַיְשׁוּעוֹת שֶׁל הַצַּדִּיקִים שֶׁנִּקְרָאִים מְלָכִים עַל-יְדֵי-זֶה וְעוֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה חֶסֶד לְמִי שֶׁמֵּשִׂיחַ וּמְסַפֵּר מִזֶּה. עוֹד שָׁמַעְתִּי עַל פָּסוּק (בְּרֵאשִׁית כ"א): "קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ. גַּם עַל פָּסוּק (שְׁמוֹת י"ג): "וַיַּסֵּב אֱלֹקִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף" וְכֵן יֵשׁ עוֹד כַּמָּה תּוֹרוֹת אֵצֶל הַחֲבֵרִים שֶׁאָמַר קדֶם שֶׁהָיָה בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאֵין בִּרְצוֹנוֹ שֶׁיֻּדְפְּסוּ הַתּוֹרוֹת שֶׁאָמַר קדֶם אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, וַאֲפִלּוּ עַל אֵלּוּ שֶׁכְּבָר הֻדְפְּסוּ הִקְפִּיד, רַק מַה שֶּׁאָמַר אַחַר אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל עַל-זֶה הִזְהִיר לִכְתּב אוֹתָם, וְאָמַר שֶׁאֲפִלּוּ שִׂיחוֹת פְּשׁוּטוֹת שֶׁלִּי שֶׁל אַחַר אֶרֶץ- יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לִכְתּב עַל כֵּן אֵין רְצוֹנִי לְהַעְתִּיקָם אַף-עַל-פִּי שֶׁעַל-פִּי דַּעְתֵּנוּ גַּם אֵלּוּ הַתּוֹרוֹת שֶׁקּדֶם אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הֵם נִפְלְאוֹת הַשֵּׁם וְהֵם גְּבוֹהִים מְאד, כִּי גַּם קדֶם אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הָיָה חִדּוּשׁ נִפְלָא וְנוֹרָא מְאד, אַךְ מִי יָבוֹא אַחַר הַמֶּלֶךְ וּמִי יָכוֹל לֵידַע כַּוָּנָתוֹ זֶה שֶׁלּא הָיָה רוֹצֶה שֶׁיֻּדְפְּסוּ. וְאַף-עַל-פִּי-כֵן לֹא יָכלְתִּי לְהִתְאַפֵּק וְהֶעְתַּקְתִּי קְצָת לִפְרָקִים:
(36.) He said: "Through telling stories of tzaddikim and greatening and extolling them — through this, harsh judgment is sweetened and kindness is drawn down." And this is [Psalms 18]: "He magnifies the salvations of His King" — "who are kings? The Rabbis" [Gittin 62a]. That is: one who tells and magnifies the wonders and salvations of the tzaddikim who are called kings — through this "He does kindness to His anointed" — meaning Hashem Yisburach does kindness to one who speaks and tells of this.
## Segment 42
שָׁמַעְתִּיבְּעַצְמִי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁכְּשֶׁבּוֹלְעִין הָרק הוּא מוֹעִיל לִנְקִיּוּת: הַלְּבָנָהבָּאֲתָה בְּקֻבְלָנָא לִפְנֵי הַחַמָּה בַּאֲשֶׁר שֶׁהַחַמָּה מְשַׁמֶּשֶׁת עִקָּרָהּ בַּיּוֹם וּבִימוֹת הַחַמָּה, וְהִיא צְרִיכָה לְשַׁמֵּשׁ בַּחֹרֶף, וּבַלֵּילוֹת הָאֲרֻכִּים וּבַקּר, וְהָיְתָה הַחַמָּה מְפַיַּסְתָּה שֶׁתַּעֲשֶׂה לָהּ מַלְבּוּשׁ וְקָרְאוּ לְכָל הַחַיָּטִים בּוּלְשְׁבוֹי גְלַאוְונָא רְצוֹנוֹ לוֹמַר גְּדוֹלִים וַחֲשׁוּבִים, לַעֲשׂוֹת לָהּ מַלְבּוּשׁ וְרָצוּ גַּם הַחַיָּטִים הַקְּטַנִּים לֵילֵךְ וְאָמְרוּ מֵאַחַר שֶׁאֵין קוֹרְאִין אוֹתָנוּ אֵין לָנוּ לֵילֵךְ וּבָאוּ הַחַיָּטִים הַנַּ"ל וְהֵשִׁיבוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִקַּח לָהּ מַלְבּוּשׁ כִּי הִיא לִפְעָמִים קְטַנָּה וְלִפְעָמִים גְּדוֹלָה, עַל-כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְכַוֵּן מִדָּתָהּ וּבָאוּ הַחַיָּטִים הַקְּטַנִּים וְאָמְרוּ שֶׁהֵם יְכַוְּנוּ מִדָּתָהּ וְיַעֲשׂוּ הַמַּלְבּוּשׁ הֵשִׁיבוּ לָהֶם אִם הַחַיָּטִים הַגְּדוֹלִים אֵין יְכוֹלִים אֵיךְ תּוּכְלוּ אַתֶּם:
(37.) I heard myself from his holy mouth that when one swallows saliva it helps for cleanliness.
(38.) The moon came to the sun with a complaint — in that the sun performs its main function by day and in summer, while she must function at night and in winter during long cold nights. And the sun was appeasing her — that it would make for her a garment. And they called all the chief tailors [bulshvoy glavna — meaning the great and important ones] to make her a garment. And the lesser tailors also wanted to come — and they said: "Since we are not called, we should not go." And the aforementioned tailors came and replied that it was impossible to take a garment for her — because she is sometimes small...
## Segment 43
פַּעַם אַחַתסִפֵּר עִמִּי מֵעִנְיַן עֲנָוָה וְאֵיךְ הוּא הָאֱמֶת וְכוּ'. וְכֵן סִפֵּר עִמִּי מֵעִנְיַן עַל מְנָת שֶׁלּא לְקַבֵּל פְּרָס, וַהֲלֹא אַף-עַל-פִּי-כֵן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁאֲנִי רוֹצֶה אֵיזֶה דָּבָר וְכוּ' וְכִוֵּן לִי מַחֲשַׁבְתִּי כִּי אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת בְּעִנְיַן עֲנָוָה וּבְעִנְיָן זֶה הָיוּ עוֹלִים עַל דַּעְתִּי וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בִּקְדֻשָּׁתוֹ הַנִּפְלָאָה כִּוֵּן לִי מַחֲשַׁבְתִּי. אַךְ לֹא אָמַר שׁוּם יִשּׁוּב וְתֵרוּץ עַל זֶה רַק דִּבּוּרָיו הָיוּ כְּאוֹמֵר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ כָּל מַחְשְׁבוֹתַי שֶׁעוֹלִים עַל הַלֵּב אַךְ אִי אֶפְשָׁר עַתָּה לְיַשֵּׁב לִי כָּל זֶה. וְהֵבַנְתִּי מִדְּבָרָיו שֶׁצְּרִיכִין לָזֶה רַק יְגִיעָה גְּדוֹלָה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים הַרְבֵּה, אָז נִזְכֶּה לֵידַע דַּרְכֵי עֲנָוָה בֶּאֱמֶת, וְכֵן לִזְכּוֹת לַעֲבד אֶת הַשֵּׁם שֶׁלּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס. יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּזְכֶּה מְהֵרָה לְכָל זֶה בֶּאֱמֶת וּבִשְׁלֵמוּת:
(39.) Once he was conversing with me about the matter of humility — how it truly is etc. And he also spoke with me about the matter of "for its own sake, not for reward." But after all — I inevitably want something etc. And he read my thoughts. For these difficulties about humility and this matter had been coming to my mind — and he o.b.m. in his wondrous holiness had read my thoughts. But he said no explicit resolution or answer to this — only his words were as if to say that he knows all my thoughts that arise in the heart — but it is impossible now to settle all this for me.
## Segment 44
פַּעַם אַחַתהָיוּ יִסּוּרִים בְּאֵיזֶה חֹדֶשׁ שֶׁלּא הָיְתָה הַלְּבָנָה, וְכִמְדֻמֶּה שֶׁלּא קִדְּשׁוּ אוֹתָהּ אָז כְּלָל. אַחַר-כָּךְ אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁצְּרִיכִין לִרְאוֹת לְהַקְדִּים אֶת עַצְמוֹ לְהַתְחִיל לְקַדֵּשׁ אֶת הַלְּבָנָה קדֶם שִׁבְעָה יָמִים. וְצִוָּה לְעַיֵּן בַּפּוֹסְקִים וְרָאִינוּ שֶׁרב הַפּוֹסְקִים מַסְכִּימִים לְקַדְּשָׁהּ מִקּדֶם כְּפִי הַדִּין מִדִּינָא דִּגְמָרָא כַּמּוּבָא בְּטוּרֵי זָהָב וּבְמָגֵן-אַבְרָהָם בְּסִימָן תכ"ו. וְעַיֵּן בְּמִשְׁבְּצוֹת זָהָב שָׁם. פַּעַם אַחַת נִתְאַחַרְתִּי בְּקִדּוּשׁ הַלְּבָנָה וְצִוָּה עָלַי שֶׁכַּאֲשֶׁר אֶרְאֶה מִתּוֹךְ הָעֲנָנִים כְּפִי מַה שֶׁהִיא, תֵּכֶף כְּשֶׁאֶרְאֶה אוֹתָהּ אֲקַדֵּשׁ אוֹתָהּ מִיָּד, וְכַוָּנָתוֹ שֶׁלּא אֲדַקְדֵּק עַל חֻמְרוֹת כְּלָל, כִּי כֵּיוָן שֶׁרוֹאִין אוֹתָהּ מִתּוֹךְ הָעֲנָנִים כְּפִי מַה שֶּׁהִיא מִצְוָה לְקַדְּשָׁהּ. (אָמַר הַמַּעְתִּיק פָּשׁוּט דִּרְצוֹנוֹ לוֹמַר מִתּוֹךְ עֲנָנִים דַּקִּים וּקְלוּשִׁים כַּדִּינָא וְעַיֵּן בְּסִדּוּר יַעְבֵּ"ץ):
(40.) Once there were difficulties during a certain month when there was no moon — and it seems they did not sanctify it that month at all. Afterwards Rabbainu o.b.m. said that one must try to begin early to sanctify the moon before seven days. And he commanded to look in the halachic authorities — and we saw that the majority of the decisors agree to sanctify it early — as the law is from the Gemara, as cited in the Turei Zahav and Magen Avraham in paragraph 426. See Mishb'tzos Zahav there. Once I delayed the sanctification of the moon and he commanded me that when I see it through the clouds as it is, I should immediately sanctify it — meaning that I should not be strict about stringencies at all, since when one sees it through the clouds as it is, it is a mitzvah to sanctify it. (Said the transcriber: It is obvious that his intention is to say: through thin and light clouds, according to the law — and see in the Siddur of the Yaabetz.)
## Segment 45
שָׁמַעְתִּימִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר שֶׁהוּא יֵצֶר הָרָע גָּדוֹל אֵצֶל הַלּוֹמְדִים לְהַמְצִיא חֲדָשׁוֹת, הַיְנוּ מַה שֶּׁכָּל אֶחָד רוֹצֶה דַּיְקָא לְהַמְצִיא דִּין חָדָשׁ:
(41.) I heard from his holy mouth that he said: "It is a great evil inclination by Torah scholars to seek to innovate novelties — meaning that each one wants specifically to innovate some new ruling."
## Segment 46
אָמַרבְּזֶה הַלָּשׁוֹן: אַגִיט קַפִּיטְל תְּהִלִּים אַז מֶע זָאגְט אִיז אַזוֹי וִויא אַפָּאנְטְשׁ [כְּשֶׁאוֹמְרִים טוֹב מִזְּמוֹר תְּהִלִּים הֲרֵי הוּא כְּמוֹ מַשְׁקֶה טָעִים]:
(42.) He said in these words: "A good chapter of Psalms when one says it — it is like a delicious drink" [in Yiddish: "a git kapitel tehilim az me zogt iz azoi viya a panshy"].
## Segment 47
אָמַרהָעוֹלָם הַבָּא שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בְּזֶה הָעוֹלָם כְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹזֵר לִפְעָמִים, אֵין לְשַׁעֵר:
(43.) He said: "The World to Come that we have in this world — when Hashem Yisburach helps at times — is beyond estimation."
## Segment 49
אָמַרהַצַּדִּיקִים שׁוֹגִים בָּזֶה בַּמֶּה שֶׁמְּאַחֲרִים זְמַן תְּפִלָּה: כַּףקֶלַע בְּגִימַטְרִיָּא שִׁין שָׁנָה שֶׁהָיָה הֶחָתָן נָע וָנָד. וְיֵשׁ בָּזֶה מַעֲשֶׂה מֵעִנְיַן הֶחָתָן שֶׁכְּשֶׁיָּצָא מִבֵּית הַחֻפָּה נִתְעָה מִבַּיִת לְבַיִת וּמֵעִיר לְעִיר וְכוּ'. וְשָׁמַעְתִּי שֶׁמַּעֲשֶׂה זאת סִפְּרָהּ בְּשֵׁם הַצַּדִּיקִים הַזְּקֵנִים, כִּמְדֻמֶּה שֶׁסִּפְּרָהּ בְּשֵׁם הָרַב הַקָּדוֹשׁ מוֹרֵנוּ הָרַב יַעֲקב יוֹסֵף זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, מַגִּיד-מֵישָׁרִים דִּקְהִלַּת קדֶשׁ אוֹסְטְרָא:
(44.) He said: "Tzaddikim err in this — in delaying the time of prayer."
(45.) Kaf kela [the sling] in gematria equals shin shanah [a year of wandering] — which was the situation of the bridegroom who wandered from house to house and from city to city etc. And I heard that this story was told in the name of the elder tzaddikim — it seems he told it in the name of the holy Rabbi, our teacher the Rabbi Yaakov Yosef of blessed memory, the Maggid-Meisharim of the holy community of Ostra.
## Segment 50
שָׁמַעְתִּישֶׁפַּעַם אַחַת נִכְנַס אֶחָד אֶצְלוֹ, וְאָמַר לוֹ: בְּזוֹ הַשָּׁעָה הָיָה אֶצְלִי הַשַּׂר שֶׁל יָוָן וְהַשַּׂר שֶׁל צָרְפַת וּבִקְשׁוּ אוֹתִי וְשָׁאֲלוּ מִי מֵהֶם יִכְבּשׁ, וְהֵשַׁבְתִּי לָהֶם מִי שֶׁיַּחֲזִיק יוֹתֵר עִם יִשְׂרָאֵל הוּא יִכְבּשׁ:
(46.) I heard that once one person entered to him. And he said: "At this very hour the minister of Greece and the minister of France were with me — and they sought me and asked which of them would conquer. And I replied to them: Whoever will hold more strongly with Israel — he will conquer."
## Segment 51
תִּינוֹקאֶחָד בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים הָיָה חוֹלֶה קְצָת שֶׁהָיָה לוֹ חוֹלַאַת שֶׁקּוֹרִין שְׁטֶעכִינוּס [דְקִירוֹת] וּשְׁלָחוֹ אָבִיו לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְסִפֵּר עִמּוֹ הַרְבֵּה וְאָמַר לוֹ מוּסָר נִפְלָא. כִּי הָיוּ לְהַתִּינוֹק פְּחָדִים גְּדוֹלִים, וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מַדּוּעַ תִּפְחַד עַתָּה, זְכר נָא הַפַּחַד שֶׁיִּהְיֶה לְךָ בְּעֵת שֶׁיּוֹלִיכוּךָ לְהַבֵּית עָלְמִין וְתִשָּׁאֵר שָׁם לְבַדְּךָ, וְהַכּל יִפָּרְדוּ מִמְּךָ וְתִהְיֶה נִשְׁאָר מֻנָּח בֵּין הַמֵּתִים, הֲלֹא עַכְשָׁו אַתָּה מִתְיָרֵא לָצֵאת יְחִידִי בַּלַּיְלָה וּמַה תַּעֲשֶׂה אָז. וְכַיּוֹצֵא מִזֶּה דְּבָרִים הַרְבֵּה שֶׁל מוּסָר, גַּם אָמַר לוֹ מִי הוּא זֶה שֶׁיִּרְצֶה לְהַכְווֹת אֶת
(47.) One boy of nine years old was somewhat ill — he had the illness called shtechinus [sharp pains]. And his father sent him to Rabbainu o.b.m. — and he spoke with him much and gave him wonderful moral instruction. For the boy had great fears. And Rabbainu o.b.m. said to him: "Why do you fear now? Remember the fear you will have when they carry you to the cemetery and you will be left there alone — and all will part from you, and you will be lying among the dead. You are afraid now to go out alone at night — what will you do then?" And similarly many words of moral instruction. And he also said to him: "Who is there who would want to burn himself with his own hands?" Meaning: when you sin, you are burning yourself with your own hands. For in the end you will receive your difficult and bitter punishment — and why do you not take pity on yourself — you are literally burning yourself with your own hands.
## Segment 52
עַצְמוֹ בְּעַצְמוֹ. כְּלוֹמַר, וַהֲלֹא כְּשֶׁאַתָּה חוֹטֵא אַתָּה מַכְוֶה אֶת עַצְמְךָ בְּיָדַיִם. כִּי סוֹף כָּל סוֹף תְּקַבֵּל עָנְשְׁךָ הַקָּשֶׁה וְהַמַּר, וְאֵיךְ לֹא תָחוּס עַל עַצְמוֹ וְאַתָּה מַכְוֶה אֶת עַצְמֶךָ בְּיָדַיִם מַמָּשׁ. אַחַר-כָּךְאָמַר לוֹ סְגֻלָּה לְחוֹלַאְתּוֹ הַנַּ"ל שֶׁיִּקְחוּ עָפָר הַנִּדְרָס עַל גַּבֵּי הָאַסְקֻפָּה וְיַנִּיחוּ אֶת הֶעָפָר בְּאֵיזֶה כְּלִי עַל הָאֵשׁ עַד שֶׁיִּתְלַבֵּן וְיוּחַם הֶעָפָר הֵיטֵב, וְאוֹתוֹ הֶעָפָר הַחַם יַנִּיחוּ עַל צִדּוֹ וְיִתְרַפֵּא. אַחַר-כָּךְ נִתְגַּדֵּל הַתִּינוֹק וְנִשְׁאֲרוּ הַדְּבָרִים שֶׁדִּבֵּר עִמּוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה תְּקוּעִים בְּלִבּוֹ, וַעֲדַיִן הוּא זוֹכֵר אוֹתָם. וְעוֹד דְּבָרִים הַרְבֵּה סִפֵּר עִמּוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ
Afterwards he told him a segulah for his aforementioned illness: that they should take dust that is trodden upon a doorstep — and place that dust in some vessel over a fire until the dust becomes white-hot and very well heated. And that hot dust should be placed at his side — and he would be healed. Afterwards the boy grew up and the words that Rabbainu o.b.m. had spoken with him remained fixed in his heart — and he still remembers them. And Rabbainu o.b.m. spoke many more things with him.
## Segment 53
לִבְרָכָה. מִזֶּהאָנוּ רוֹאִין אֵיךְ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה מִסְתַּכֵּל אֲפִלּוּ עַל תִּינוֹק וְרָצָה לְהַכְנִיס בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם לְמַעַן יַתְחִיל לְהִתְחַנֵּךְ בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְגַם יִזְכְּרֵם בְּגַדְלוּתוֹ וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב חֲנוֹךְ לַנַּעַר עַל-פִּי דַּרְכּוֹ וְכוּ'. וְעוֹד יֵשׁ דְּבָרִים הַרְבֵּה שֶׁסִּפֵּר עִם הַיֶּלֶד הַנַּ"ל כַּמָּה פְּעָמִים מֵעִנְיַן עָרְלַת לֵב שֶׁצְּרִיכִין לְמוּלוֹ וְכוּ'. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מִכַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ קְטַנִּים בִּימֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְסִפְּרוּ לִי כַּמָּה דְּבָרִים נִפְלָאִים וְשִׂיחוֹת יָפוֹת שֶׁשָּׁמְעוּ מִמֶּנּוּ בְּקַטְנוּתָם וַעֲדַיִן הֵם זוֹכְרִים אוֹתָם וּמְבִינִים עַכְשָׁו לְמַפְרֵעַ, אֵיךְ הָיָה מְרַמֵּז לָהֶם דְּבָרִים שֶׁיֵּיטִיב לָהֶם בְּאַחֲרִיתָם:
From this we see how Rabbainu o.b.m. would look even upon a child — and wanted to instill in him awe of Heaven, so that he should begin to be educated in His service, may He be blessed. And he would also remember them in his greatness — as it is written [Proverbs 22]: "Educate a child according to his way" etc. And there are many more things that he spoke with the aforementioned child on several occasions — about the circumcision of the heart that must be performed etc. And so I heard from several people who were young children in the days of Rabbainu o.b.m. — and they told me several wondrous things and beautiful conversations they heard from him in their childhood. And they still remember them, and now understand them retroactively — how he was hinting to them matters that would benefit them in their end.
## Segment 54
בִּשְׁנַתתקס"ו בֵּין כֶּסֶה לְעָשׂוֹר יָצָא רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מֵהַמִּקְוֶה וְאָמַר שֶׁנִּתְגַּלָּה לוֹ בָּעֵת הַזּאת מִן הַשָּׁמַיִם אֵיךְ יִתְנַהֲגוּ אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ בְּעִנְיְנֵי תַּעֲנִיתִים כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם כַּמָּה תַּעֲנִיתִים צָרִיךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ לְהִתְעַנּוֹת בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, וְאֵיךְ וּמָתַי יִתְעַנּוּ. וְאַחַר הַיָּמִים טוֹבִים נִכְנַסְנוּ אֵלָיו כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּיִחוּד וּמָסַר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד צֶעטְל [פֶּתֶק] מָתַי יִתְעַנֶּה. וְהָיָה כָּתוּב אֶצְלוֹ צֶעטְל בִּכְתִיבַת יָדוֹ הַקְּדוֹשָׁה אֵיזֶה דְּבָרִים וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה, כִּי לֹא נָתַן לִרְאוֹת בְּתוֹךְ גּוּף הַצֶּעטְל רַק כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי אֶצְלוֹ לְקַבֵּל הַצֶּעטְל שֶׁל הַנְהָגַת הַתַּעֲנִיתִים שֶׁלִּי, אֲזַי רָאִיתִי אוֹתוֹ יוֹשֵׁב עַל הַשֻּׁלְחָן וְצֶעטְל כָּתוּב לְפָנָיו וְאֵינִי יוֹדֵעַ מֶה הָיָה כָּתוּב בְּתוֹכוֹ. וְהָיָה יוֹשֵׁב וְחוֹשֵׁב וּמְעַיֵּן הַרְבֵּה עַל אוֹתוֹ הַצֶּעטְל, וְהָיָה מְיַגֵּעַ עַצְמוֹ הַרְבֵּה קדֶם שֶׁזָּכִיתִי שֶׁיֵּצֵא הַדִּבּוּר מִפִּיו בְּאֵיזֶה יָמִים בַּשָּׁנָה אֲנִי צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת. וְאַחַר- כָּךְ גִּלָּה לִי הַיָּמִים שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת בָּהֶם, וְצִוָּה לְכָתְבָם עַל הַנְּיָר לְזִכָּרוֹן. וְהִזְהִיר אוֹתִי מְאד לְזָכְרָם וְלִבְלִי לְאַבֵּד הַצֶּעטְל שֶׁלִּי. וְצִוָּהעָלֵינוּ שֶׁבְּראשׁ-הַשָּׁנָה קדֶם שֶׁהוּא אוֹמֵר תּוֹרָה בָּעֵת שֶׁהוּא מֵכִין עַצְמוֹ לוֹמַר תּוֹרָה אֲזַי נְקַבֵּל עַל עַצְמֵנוּ הַתַּעֲנִיתִים שֶׁלָּנוּ שֶׁצִּוָּה עָלֵינוּ, וְאָז בְּראשׁ-הַשָּׁנָה בִּשְׁעַת הֲכָנָתוֹ לוֹמַר תּוֹרָה יִהְיֶה קַבָּלַת הַתַּעֲנִיתִים הַנַּ"ל עַל כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ. וּמִי שֶׁלּא יִהְיֶה עַל ראשׁ-הַשָּׁנָה לֹא יִתְעַנֶּה כְּלָל. וְכֵן הָיָה כְּשֶׁמָּסַר הַתַּעֲנִיתִים לִשְׁאָר אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ. כִּי כֻּלָּם סִפְּרוּ לִי שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עַל צֶעטְל וְהָיָה יוֹשֵׁב וּמִשְׁתּוֹמֵם כְּשָׁעָה חֲדָא קדֶם שֶׁאָמַר הַצֶּעטְל שֶׁל הַנְהָגַת הַתַּעֲנִיתִים לְכָל אֶחָד. וְהָיִינוּ מְבִינִים מִדְּבָרָיו שֶׁאֵלּוּ הַתַּעֲנִיתִים הֵם דְּבָרִים יְקָרִים וְהַנְהָגוֹת עֶלְיוֹנוֹת מְאד מְאד, אַשְׁרֵי שֶׁזָּכִינוּ לְקַבְּלָם וְנִמְשַׁךְ הַדָּבָר בְּעֶרֶךְ שְׁתֵּי
(48.) In the year 5566, between Rosh Hashana and Yom Kippur, Rabbainu o.b.m. came out from the mikveh and said that at this time it was revealed to him from Heaven how our people should conduct themselves regarding fasts for all the days of their lives — how many fasts each and every one of our people needs to fast each year, and how and when to fast. And after the Festivals, each one entered separately, and he gave each one a note saying when he should fast. And there was written with him a note in his holy handwriting with certain matters — and I do not know...
## Segment 55
שָׁנִים. אַחַר-כָּךְכְּשֶׁבָּא מִלֶּמְבֶּרְגְּ צִוָּה עָלֵינוּ שֶׁלּא לְהִתְעַנּוֹת כְּלָל. וְאָמַר הֲלֹא מִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לִהְיוֹת אֶצְלִי עַל ראשׁ- הַשָּׁנָה הוּא אֵין לוֹ לְהִתְעַנּוֹת כְּלָל כַּנַּ"ל, וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לִהְיוֹת עַל ראשׁ הַשָּׁנָה הוּא בְּוַדַּאי אֵין צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת כְּלָל מֵאַחַר שֶׁזּוֹכֶה לִהְיוֹת אֶצְלִי עַל ראשׁ-הַשָּׁנָה וְהָבֵן. וְעַיֵּןבְּמָקוֹם אַחֵר מִזֶּה מַעֲלַת מִי שֶׁזּוֹכֶה לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל ראשׁ-הַשָּׁנָה. אַחַר-כָּךְ אָמַר אֵין אַתֶּם מַרְגִּישִׁין כְּלָל מַה שֶּׁעוֹשִׂין עִמָּכֶם, כִּי בַּתְּחִלָּה צִוִּיתִי אֶתְכֶם לְהִתְעַנּוֹת וְאַחַר-כָּךְ צִוִּיתִי שֶׁלּא לְהִתְעַנּוֹת וְכוּ'. כְּלוֹמַר כִּי בָּזֶה הָיָה רָאוּי לָנוּ לְהָבִין מְעַט מִגְּדֻלָּתוֹ, כִּי זֶה הָעִנְיָן שֶׁצִּוָּה עָלֵינוּ לְהִתְעַנּוֹת יָמִים יְדוּעִים בַּשָּׁנָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד יָמִים מְיֻחָדִים בִּפְנֵי עַצְמוֹ, זֶה הָעִנְיָן הוּא בְּוַדַּאי דָּבָר גָּדוֹל וְהַשָּׂגָה עֲצוּמָה מְאד שֶׁלּא נִשְׁמַע מִיָּמִים קַדְמוֹנִים, שֶׁזָּכָה אָדָם לְגַלּוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְרוֹטְרוֹט הַנְהָגַת תַּעֲנִיתִים לְכָל יְמֵי חַיָּיו. וְאַף-עַל-פִּי שֶׁדָּבָר זֶה גָּדוֹל וְעָצוּם מְאד, זָכָה אַחַר-כָּךְ לְמַעְלָה וְהַשָּׂגָה יְתֵרָה, עַד שֶׁלְּפִי עצֶם קְדֻשַּׁת מַעֲלָתוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ שֶׁזָּכָה אַחַר-כָּךְ, שׁוּב אֵין אָנוּ צְרִיכִים לְהִתְעַנּוֹת אֲפִלּוּ הַתַּעֲנִיתִים שֶׁגִּלָּה לָנוּ בְּתֹקֶף קְדֻשָּׁתוֹ. וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מחַ בְּקָדְקֳדוֹ יָכוֹל לְהָבִין מְעַט מֵעצֶם גְּדֻלָּתוֹ עַל-יְדֵי-זֶה וְהָבֵן. וְאָמַר שֶׁאִם יִהְיֶה חָל אֶחָד מִיָּמִים אֵלּוּ בְּשַׁבָּת אוֹ שְׁאָר יָמִים שֶׁאֵין מִתְעַנִּין בָּהֶם, יִהְיֶה נִדְחֶה הַתַּעֲנִית לְיוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו. וְצִוָּה עָלַי לִהְיוֹת נִזְהָר בְּאֵלּוּ הֶחֳדָשִׁים לְקַיֵּם מִצְווֹת מַעֲשֵׂר, וּלְהִשְׁתַּדֵּל וּלְהִתְאַמֵּץ בְּכָל עז בְּמִצְוָה זוֹ בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר. גַּם אַחַר שֶׁפָּטַר אוֹתִי מֵהַתַּעֲנִיתִים דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ מֵעִנְיַן מִצְוָה הַנַּ"ל וְאָמַר לִי שֶׁאֲנִי צָרִיךְ גַּם עַתָּה לִזָּהֵר בָּזֶה בְּכָל עז, וַאֲפִלּוּ בְּכָל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ, רַק בְּאֵלּוּ הֶחֳדָשִׁים הַנַּ"ל יוֹתֵר וְיוֹתֵר:
Afterwards he told him a segulah for his aforementioned illness: that they should take dust that is trodden upon a doorstep — and place that dust in some vessel over a fire until the dust becomes white-hot and very well heated. And that hot dust should be placed at his side — and he would be healed. Afterwards the boy grew up and the words that Rabbainu o.b.m. had spoken with him remained fixed in his heart — and he still remembers them. And Rabbainu o.b.m. spoke many more things with him.
## Segment 56
כְּשֶׁנָּתַןהַצֶּעטְלִיךְ הַנַּ"ל פַּעַם אַחַת נָתַן לְאֶחָד הַצֶּעטְל וְאָמַר לוֹ זֶה שֶׁקִּבֵּל הַצֶּעטְל לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הָעוֹלֶה עַל דַּעְתֵּנוּ לֹא הָיָה כָּךְ. כִּי הָיִינוּ סְבוּרִים שֶׁתְּצַוּוּ לָנוּ לְהִתְעַנּוֹת הַרְבֵּה יָמִים בַּשָּׁנָה וְעַכְשָׁו אָנוּ רוֹאִים שֶׁאֵינָם רַק יָמִים מֻעָטִים מְאד בַּשָּׁנָה. הֵשִׁיב, הֲלֹא אֱלִישָׁע אָמַר לְנַעֲמָן רְחַץ וּטְהָר וְלֹא רָצָה לְהַאֲמִין שֶׁבַּדָּבָר הַקַּל הַזֶּה יִהְיֶה לוֹ רְפוּאָה, וְאָמַר הֲלֹא טוֹב אֲמָנָה וּפַרְפַּר וְנַהֲרוֹת דַּמֶּשֶׂק הֲלֹא רָחַצְתִּי בָּהֶם וְטָהָרְתִּי, עַד אֲשֶׁר אָמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו, אָבִי דָּבָר גָּדוֹל דִּבֶּר אֵלֶיךָ הֲלוֹא תַעֲשֶׂה אַף כִּי אָמַר אֵלֶיךָ רְחַץ וּטְהָר. וְאָז שָׁמַע לַעֲבָדָיו וְרָחַץ בַּיַּרְדֵּן שֶׁבַע פְּעָמִים וַיָּשָׁב בְּשָׂרוֹ וַיִּטְהָר. כֵּן אַתֶּם נִדְמֶה לָכֶם שֶׁצְּרִיכִין דַּוְקָא לוֹמַר לִרְפוּאַתְכֶם דְּבָרִים כְּבֵדִים, וְאֵין אַתֶּם מַאֲמִינִים שֶׁבַּדָּבָר קַל שֶׁאֲנִי מְצַוָּה לָכֶם לַעֲשׂוֹת יִהְיֶה לָכֶם רְפוּאָה שְׁלֵמָה רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ בֶּאֱמֶת. וְדָבָרזֶה נִצְרָךְ מְאד כַּמָּה פְּעָמִים כִּי לִפְעָמִים אָדָם מוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִלַּעֲשׂוֹת אֵיזֶה דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה מֵחֲמַת כְּבֵדוּת מֵחֲמַת רִבּוּי הַמְּנִיעוֹת שֶׁמּוֹנְעִים אוֹתוֹ מִלַּעֲשׂוֹתוֹ וְהוּא אֵינוֹ מִתְגַּבֵּר לְשַׁבְּרָם. וְלִפְעָמִים לְהִפּוּךְ, שֶׁהוּא נִמְנָע מִדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה מֵעצֶם קַלּוּתוֹ שֶׁהַדָּבָר הַזֶּה קַל בְּעֵינָיו מְאד לַעֲשׂוֹתוֹ וּמֵחֲמַת זֶה אֵינוֹ מַאֲמִין שֶׁחַיֵּי נַפְשׁוֹ יִהְיוּ תְּלוּיִים בְּדָבָר קַל כָּזֶה. וּבֶאֱמֶתצְרִיכִין לִזָּהֵר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה וְארַח חַיִּים פֶּן תְּפַלֵּס, וְכָל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכחֲךָ עֲשֵׂה. כִּי עִקַּר הֲסָתוֹת וּמְנִיעוֹת הַבַּעַל דָּבָר הוּא רַק מְנִיעוֹת הַמּחַ שֶׁלִּפְעָמִים מַכְנִיס בְּמחַ הָאָדָם שֶׁכָּבֵד עָלָיו מְאד לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר, וּמֵחֲמַת זֶה רוֹצֶה לְמָנְעוֹ. וְלִפְעָמִים לְהֶפֶךְ שֶׁמֵּקֵל עָלָיו וּמַקְטִין בְּעֵינָיו אוֹתוֹ הַדָּבָר מְאד, עַד שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה עַל לֵב הָאָדָם שֶׁחַיֵּי נַפְשׁוֹ תְּלוּיִים בָּזֶה, וְהַכּל כְּדֵי לְמָנְעוֹ חַס וְשָׁלוֹם. וְלִפְעָמִים זאת הַמְּנִיעָה גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר מִמְּנִיעָה מַמָּשׁ. אֲבָל הוֹלֵךְ בְּתֹם יֵלֵךְ בֶּטַח, וְאֵינוֹ מִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם מְנִיעָה וּבִלְבּוּל שֶׁבָּעוֹלָם כְּלָל. וְכָל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכחֲךָ עֲשֵׂה:
(49.) When he gave the aforementioned notes — once he gave one person the note. And the person who received the note said to Rabbainu o.b.m.: "What comes to our minds was not like this. For we had thought you would command us to fast many days during the year — and now we see they are only very few days in the year." He replied: "Did not Elisha say to Naaman [Kings II 5]: 'Wash and be clean' — and he did not want to believe that with this simple thing he would be healed. And he said: 'Are not Amana and Parpar, the rivers of Damascus — did I not bathe in them and become clean?' — until..."
## Segment 57
לְעִנְיַןהַקֻּשְׁיוֹת שֶׁדֶּרֶךְ הָעוֹלָם לְהַקְשׁוֹת קֻשְׁיוֹת הַרְבֵּה עַל הַצַּדִּיקִים, וּבִפְרָט עָלָיו שֶׁהָיוּ מַקְשִׁים קֻשְׁיוֹת הַרְבֵּה, עָנָה וְאָמַר בְּדֶרֶךְ צַחוּת הֲלֹא עַל-יְדֵי הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁמַּקְשִׁים עָלֵינוּ יֵשׁ לָנוּ פַּרְנָסָה וַעֲשִׁירוּת. כִּי הָעֲשִׁירוּת וְהַפַּרְנָסָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ הוּא רַק עַל- יְדֵי קֻשְׁיוֹת. כִּי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (שַׁבָּת ס"ג): 'ארֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמאלָהּ עשֶׁר וְכָבוֹד וְהִקְשׁוּ, בִּימִינָהּ ארֶךְ יָמִים אִיכָּא, עשֶׁר וְכָבוֹד לֵיכָּא. וְהֵשִׁיבוּ, כָּל-שֶׁכֵּן עשֶׁר וְכָבוֹד'. נִמְצָא שֶׁעַל-יְדֵי הַקֻּשְׁיָא דַּיְקָא נִמְשַׁךְ הָעשֶׁר וְהַכָּבוֹד לְהַצַּדִּיקִים הַמַּיְמִינִים בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ. כִּי אִם לֹא הָיוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מַקְשִׁים קֻשְׁיָא זוֹ לֹא הָיָה שׁוּם עשֶׁר וְכָבוֹד לְהַצַּדִּיקִים כִּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא שֶׁנִּרְאֶה שֶׁבִּימִינָהּ הִיא רַק ארֶךְ יָמִים. אֲבָל עַל-יְדֵי הַקֻּשְׁיָא שֶׁהִקְשׁוּ ארֶךְ יָמִים אִיכָּא עשֶׁר לֵיכָּא, עַל-יְדֵי-זֶה נִמְשַׁךְ הָעשֶׁר וְהַכָּבוֹד לְהַצַּדִּיקִים כְּמוֹ שֶׁתֵּרְצוּ שָׁם כָּל-שֶׁכֵּן עשֶׁר וְכָבוֹד. נִמְצָא שֶׁעַל-יְדֵי הַקֻּשְׁיוֹת דַּיְקָא יֵשׁ לְהַצַּדִּיקִים פַּרְנָסָה כִּי עִקַּר הָעשֶׁר וְהַכָּבוֹד לְהַצַּדִּיקִים עַל- יְדֵי קֻשְׁיוֹת:
(50.) Regarding the difficulties the world is accustomed to raise about tzaddikim — and particularly about him, about whom many difficulties were raised. He answered and said as a witticism: "Through the difficulties raised against us we have livelihood and wealth. For the wealth and livelihood of tzaddikim who engage in Torah for its own sake comes only through difficulties. For our Rabbis of blessed memory said [Shabbos 63a]: 'Length of days is in her right hand — in her left hand wealth and honor.' And they asked: 'In her right hand — length of days there is? But wealth and honor there is not?' And they answered: 'Kal vachomer'..."
## Segment 58
וְאַף-עַל-פִּישֶׁדְּבָרִים אֵלּוּ אָמַר בְּדֶרֶךְ צַחוּת שֶׁקּוֹרִין וֶוערְטְל [בְּדִיחָה], אֲבָל בֶּאֱמֶת דְּבָרִים בְּגוֹ וְיֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה עַמְקוּת גָּדוֹל וְסוֹד עָמק מְאד. כִּי כָּל הַדְּבָרִים שֶׁלּוֹ, אֲפִלּוּ דִּבְרֵי צַחוּת שֶׁלּוֹ שֶׁאוֹמֵר שֶׁקּוֹרִין וֶוערְטְלִיךְ, יֵשׁ בְּכֻלָּם סוֹדוֹת עֲצוּמוֹת נוֹרָאוֹת וַעֲמֻקּוֹת מְאד. וַאֲפִלּוּ אָדָם פָּשׁוּט שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׂכֶל אֲמִתִּי קְצָת יָכוֹל לְהָבִין בָּהֶם קְצָת רְמָזִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים (אָמַר הַמַּעְתִּיק עַיֵּן בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן יב בַּמַּאֲמָר תְּהִלָּה לְדָוִד וּבְלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת הִלְכוֹת תַּלְמוּד- תּוֹרָה הֲלָכָה ג' וְתָבִין קְצָת דִּבְרֵי צַחוּת הַנַּ"ל):
(51.) And even though he said these words in jest — in truth, there is substance in them. And there is in this matter very great depth and very profound secret. For all his words — even his witticisms and jokes — all of them contain profound, awesome, and very deep secrets. And even a simple person who has some genuine intellect can understand from them some wondrous and awesome hints. (Said the transcriber: See Likutay vol. 1, Torah 12 in the discourse Tehillah l'David, and in Likutay Halachos, Laws of Talmud Torah...)
## Segment 59
וּכְבָרסִפֵּר שֶׁהַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָמַר פַּעַם אַחַת וֶוערְטְל, וְהָיוּ מְחַיְּכִין בְּעוֹלַם הָאֲצִילוּת. הַיְנוּ שֶׁהֵבִיא שִׂמְחָה גַּם בְּעוֹלַם הָאֲצִילוּת, עַד שֶׁגַּם שָׁם הָיוּ מְחַיְּכִין עַל יְדֵי הַוֶּוערְטְל שֶׁלּוֹ:
(52.) And he already told that the Baal Shem Tov of blessed memory once said a vort [witticism], and they were smiling in the world of Atzilus [Emanation]. Meaning: he brought joy even to the world of Atzilus — to the point that even there they were smiling from his witticism.
## Segment 60
פַּעַם אַחַתהָיוּ מְדַבְּרִים לְפָנָיו בְּעִנְיַן גַּדְלוּת, עָנָה וְאָמַר מָה אַתֶּם צְרִיכִין לְדַבֵּר מִגַּדְלוּת הֲלֹא אֲנִי אֵין לִי גַּדְלוּת (כְּלוֹמַר וְאַתֶּם אֵיךְ יַעֲלֶה עַל דַּעְתְּכֶם שֶׁיִּהְיֶה לָכֶם אֵיזֶה גַּדְלוּת, מֵאַחַר שֶׁאֲפִלּוּ אֲנִי אֵין לִי גַּדְלוּת) כִּי כְּבָר הִתְפָּאֵר עַצְמוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בָּזֶה שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹמַר עַל עַצְמוֹ שֶׁאֵין לוֹ גַּדְלוּת שֶׁזֶּה עִקַּר תַּכְלִית שְׁלֵמוּת הָעֲנָוָה, כְּמוֹ בְּחִינַת משֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁכָּתַב עַל עַצְמוֹ וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאד, וְכַמּוּבָא בַּגְּמָרָא שֶׁאָמַר רַב יוֹסֵף אַל תִּתְנֵי עֲנָוָה דְּאִיכָּא אֲנָא:
(53.) Once they were speaking before him about greatness. He answered and said: "What do you need to speak about greatness? I have no greatness!" (Meaning: and how could it occur to you that you could have any greatness — since even I have no greatness?) For Rabbainu o.b.m. had already boasted of this — that he can say about himself that he has no greatness. For this is the ultimate, complete perfection of humility — like the aspect of Moses our teacher who wrote about himself [Numbers 12]: "And the man Moses was very humble." As is cited in the Gemara [Sotah 49b] that he said...
## Segment 61
הוּטַבבְּעֵינָיו מְאד מִי שֶׁזָּכָה לִרְאוֹת אוֹתוֹ בַּחֲלוֹם אֲפִלּוּ בְּחַיָּיו. וְאָמַר שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים מֵאֲנָשָׁיו שֶׁהוּא נִרְאֶה לָהֶם בַּחֲלוֹם בִּדְמוּת זָקֵן גָּדוֹל. וְאָמַר שֶׁאִם הָיִינוּ אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים כִּרְצוֹנוֹ הָיִנוּ יְכוֹלִים לִשְׁמעַ מִמֶּנּוּ דְּבָרִים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים בַּחֲלוֹם. וְהָעִקָּר לִזְכּוֹת שֶׁלּא יִשְׁתַּכַּח מַה שֶּׁרוֹאִין וְשׁוֹמְעִין בַּחֲלוֹם, כִּי לִפְעָמִים רוֹאִין וְשׁוֹמְעִין אֵיזֶה דָּבָר וְאַחַר-כָּךְ נִשְׁכָּח (וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁלּוֹקְחִין וְטוֹרְפִין מִמֶּנּוּ הַדָּבָר בַּחֲזִירָתוֹ כַּמּוּבָא בַּזּהַר הַקָּדוֹשׁ):
(54.) It was very pleasing to him when someone merited to see him in a dream — even during his lifetime. And he said that there are people among his people who see him in a dream in the form of a great old man. And he said that if we were proper men as he desired, we could hear great and awesome things from him in dreams. And the main thing is to merit that what one sees and hears in a dream not be forgotten — for sometimes one sees and hears something and afterwards it is forgotten. (And this is because they take it away and snatch it from him upon return — as is cited in the holy Zohar, Bereishis...)
## Segment 62
כְּבָרמְבאָר שִׂיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה (שִׂיחוֹת הָרַ"ן ל) שֶׁהִזְהִיר לִבְלִי לְבַלְבֵּל הָאָדָם דַּעְתּוֹ כְּלָל בְּעִנְיַן הַנְּקִיּוּת וְלֹא יִסְתַּכֵּל עַל זֶה כְּלָל. וְסִפֵּר בְּשֵׁם דּוֹקְטוֹרִים גְּדוֹלִים שֶׁטּוֹב יוֹתֵר לִבְרִיאוּת הַגּוּף כְּשֶׁהוּא נֶעֱצָר קְצָת. אַף-עַל-פִּי שֶׁהַדּוֹקְטוֹרִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ אוֹמְרִים תָּמִיד שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת מְשֻׁלְשָׁל וְכֵן לְכָל הַחוֹלָאוֹת הָיוּ אוֹמְרִים לִפְתּחַ הַנְּקָבִים, אֲבָל עַכְשָׁו חָקְרוּ בְּחָכְמָתָם לְהֶפֶךְ מַמָּשׁ שֶׁאַדְּרַבָּא טוֹב יוֹתֵר לִבְרִיאוּת הַגּוּף לִהְיוֹת נֶעֱצָר קְצָת. וּבִפְרָט הַחוֹלֶה טוֹב לוֹ יוֹתֵר לִהְיוֹת נֶעֱצָר קְצָת דַּוְקָא. וְסִפֵּר בִּשְׁמָם שֶׁמִּי שֶׁנִּצְרָךְ לִנְקָבָיו פַּעַם אַחַת בְּמֵעֵת לְעֵת הוּא גַּם-כֵּן חֲלִישׁוּת, כִּי טוֹב יוֹתֵר לְבַל יִהְיֶה נִפְתָּח כִּי-אִם פַּעַם אַחַת בִּשְׁנֵי יָמִים. רַק אִם לִפְעָמִים הָאָדָם נֶעֱצָר כַּמָּה יָמִים חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי הוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לוֹ אֵיזֶה דָּבָר לִפְתּחַ נְקָבָיו. אֲבָל פַּעַם אַחַת בִּשְׁנֵי יָמִים הוּא טוֹב יוֹתֵר לִבְרִיאוּת הַגּוּף. וְסִפֵּר הַרְבֵּה בָּזֶה וְגִלָּה דַּעְתּוֹ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא נוֹטֶה לְדֵעָה זוֹ. וְעַל-כָּל-פָּנִים אֵין לְהָאָדָם לְבַלְבֵּל שׁוּם זְמַן כְּלָל בִּשְׁבִיל נְקִיּוּת כַּמְבאָר שִׂיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה בָּזֶה בַּאֲרִיכוּת בַּסְּפָרִים הַנִּדְפָּסִים:
(55.) Already explained in his holy conversation [Sichos HaRan 30] that he warned not to confuse one's mind at all regarding cleanliness — and not to look into this at all. And he cited in the name of great doctors that it is better for the body's health when one is somewhat constipated. For though the earlier doctors always said one must be purged and similarly for all illnesses they said to open the passages — but now they have investigated in their wisdom to the complete opposite: on the contrary it is better for the body's health to be somewhat constipated. And particularly for the sick person it is better...
## Segment 63
פַּעַם אַחַתסִפֵּר מֵעִנְיַן הַבִּטָּחוֹן וְאָמַר שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים שֶׁאֵין מַנִּיחִים אֶצְלָם מָמוֹן מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ, כְּמוֹ שֶׁמְּסַפְּרִין מִכַּמָּה צַדִּיקִים גְּדוֹלִים שֶׁהָיוּ לְפָנֵינוּ, כְּגוֹן הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְהַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ מוֹרֵנוּ הָרַב אֱלִימֶלֶךְ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיוּ מְפַזְּרִים כָּל הַמָּמוֹן שֶׁהָיָה בְּיָדָם וְלֹא הִנִּיחוּ אֶצְלָם שׁוּם מָמוֹן מִיּוֹם לְחֲבֵרוֹ. וְאָמַר שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת לָזֶה בְּרְֶיֶה גָּדוֹל לִהְיוֹת חָזָק בְּהַבִּטָּחוֹן וְלַעֲמד עַל עָמְדוֹ, כִּי אִם שׁוֹגִים בָּזֶה תְּנוּעָה קַלָּה בְּעָלְמָא לֹא טוֹב. אֲבָל יֵשׁ מַעֲלָה גָּבוֹהַּ יְתֵרָה בְּיוֹתֵר דְּהַיְנוּ שֶׁהַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי יַחֲזִיק אֶצְלוֹ הַמָּמוֹן, וְזֶה קָשֶׁה יוֹתֵר. הַיְנוּ כִּי עֲבוֹדָה זוֹ גְּבוֹהָה וּכְבֵדָה בְּיוֹתֵר, כִּי הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לֹא הָיָה מִתְנַהֵג הַנְהָגָה הַנַּ"ל. וְאָמַר כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁזֶּה קָשֶׁה וְכָבֵד יוֹתֵר הַרְבֵּה. וְהוֹכִיחַ וּבֵרַר לְעֵינֵינוּ שֶׁהָאָבוֹת הָיוּ מַחֲזִיקִים אֶצְלָם מָמוֹן. כִּי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב הָיוּ כֻּלָּם עֲשִׁירִים מֻפְלָגִים. וְיַעֲקב אָבִינוּ כְּשֶׁבָּא לִשְׁכֶם קָנָה מִיָּד חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, וְהֵיכָן הָיוּ לוֹ מָעוֹת כָּל כָּךְ. וְכֵן אַבְרָהָם כְּשֶׁקָּנָה מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה וְכֵן מְבאָר עוֹד מֵהַפְּסוּקִים וּמִדְרָשִׁים שֶׁהָיָה מֻנָּח אֶצְלָם מָעוֹת. וְאָמַר שֶׁעֲבוֹדָה זוֹ גְּבוֹהָה וּכְבֵדָה יוֹתֵר אֵצֶל גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים הַמֻּפְלָגִים בְּמַעֲלָה גָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר:
(56.) Once he told about the matter of trust [bitochon] and said there are tzaddikim who do not keep money from one day to the next — as is told of several great tzaddikim of previous generations, such as the Baal Shem Tov of blessed memory, and the holy tzaddik our teacher the Rabbi Elimelech of blessed memory, and similar ones — that each and every day they scattered all the money they had and kept no money whatsoever from one day to the next. And he said one must be a great person for this — to be strong in trust and stand firm. For if one falters...
## Segment 64
אֲבָלהִרְבָּה לְדַבֵּר עִמָּנוּ מִשֶּׁבַח מַעֲלַת הַנְהָגָה הָרִאשׁוֹנָה הַנַּ"ל הַיְנוּ לְפַזֵּר הַמָּעוֹת בְּכָל יוֹם לִצְדָקָה וְעַל הִצְטָרְכוּתוֹ הַמֻּכְרָח, וְלֹא יַנִּיחַ כְּלָל מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ. כִּי לַאֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים הָרוֹצִים לְזַכּוֹת לְנַפְשָׁם לֶאֱחֹז בְּדַרְכֵי הַצַּדִּיקִים, בְּוַדַּאי טוֹב לִפְנֵיהֶם הַנְהָגָה הָרִאשׁוֹנָה הַנַּ"ל. הַיְנוּ לִבְלִי לְהַנִּיחַ אֶצְלוֹ הַמָּמוֹן כְּלָל מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ. וְהִפְלִיג בְּשֶׁבַח מַעֲלַת הַנְהָגָה זוֹ וְהֶאֱרִיךְ בְּשִׂיחָה זאת. וּכְפִי הַמּוּבָן מִדְּבָרָיו אָז הָיָה שֶׁהָיָה חָפֵץ וּמִשְׁתּוֹקֵק לְזַכּוֹת אוֹתָנוּ לְהַגִּיעַ לַהַנְהָגָה הַקְּדוֹשָׁה הַזּאת לְמַדְרֵגַת בִּטָּחוֹן הַנַּ"ל לִבְלִי לְהַנִּיחַ שׁוּם מָמוֹן מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ:
(57.) But he spoke much with us extolling the virtue of the first conduct mentioned above — meaning to scatter money each day for charity and for one's necessary needs, and to keep nothing whatsoever from one day to the next. For simple people who want to merit for their souls by taking hold of the ways of the tzaddikim — certainly the aforementioned first conduct is better for them: not to keep money at all from one day to the next. And he greatly extolled the virtue of this conduct and extended this conversation. And from what was understood from his words at that time, he desired and longed to...
## Segment 65
מִכְּבָראָמַר שֶׁחָפֵץ מְאד שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ פַּרְנָסָה. אַף-עַל-פִּי שֶׁבִּטָּחוֹן גַּם כֵּן טוֹב מְאד, אַף-עַל- פִּי-כֵן טוֹב מְאד כְּשֶׁזּוֹכִין שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַעֲמַד פַּרְנָסָה, כִּי בְּמָקוֹם עֲבוֹדַת הַבִּטָּחוֹן בִּמְקוֹם זֶה יַעֲשֶׂה עֲבוֹדָה אַחֶרֶת. כְּלוֹמַר כִּי אִם לֹא יִהְיֶה לוֹ מַעֲמַד פַּרְנָסָה וְיִהְיֶה לוֹ בִּלְבּוּל הַדַּעַת מֵהַפַּרְנָסָה וְיִצְטָרֵךְ בְּכָל פַּעַם לְחַזֵּק עַצְמוֹ בְּמִדַּת הַבִּטָּחוֹן, בְּמָקוֹם זֶה יַעֲסֹק בַּעֲבוֹדָה אַחֶרֶת וְהִתְחַזְּקוּת אַחֵר בִּשְׁאָר עִנְיְנֵי עֲבוֹדַת ה', וְהָבֵן. וְאַף-עַל-פִּי-כֵן אָמַר שֶׁהָעִקָּר הוּא בִּטָּחוֹן, וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן נָאר בִּטָּחוֹן:
(58.) Previously he said he desires very much that we have a livelihood. Even though trust is also very good — even so it is very good when one merits to have a stable livelihood. For in the place of the service of trust — in that place one can perform a different service. Meaning: if one has no stable livelihood and has confusion of mind from livelihood concerns and must constantly strengthen himself with the attribute of trust — in that place he can engage in another service and strengthening in other matters of the service of G-d. And understand. But even so he said the main thing is trust...
## Segment 66
אָמַראֵינִי יוֹדֵעַ אֵיךְ הַמְקַבְּלִים מְבַקְשִׁים וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם, מֵאַחַר שֶׁכָּל פַּרְנָסָתָם הוּא מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִים מֵאֲחֵרִים. וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה עֲבוֹדָה וְשֵׂכֶל אֵיךְ לְקַבֵּל מָמוֹן וְכָל פַּרְנָסָתוֹ יִהְיֶה מִמַּה שֶּׁמְּקַבֵּל, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן לֹא יִהְיֶה מְקַבֵּל כְּלָל, וְלֹא יִהְיֶה נִצְרָךְ לְמַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם כְּלָל חַס וְשָׁלוֹם. וּצְרִיכִין לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִזְכּוֹת לָזֶה הַשֵּׂכֶל, וְלֹא יִהְיֶה נִצְרָךְ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם חַס וְשָׁלוֹם:
(59.) He said: "I do not know how those who receive funds pray 'and do not make us need the gifts of flesh and blood' — since all their livelihood comes from what they receive from others." And what was understood from his words: that there is a service and wisdom in how to receive money from Israel — and one's entire livelihood can come from what one receives — and even so one would not be receiving at all, and one would not need the gifts of flesh and blood at all, G-d forbid. And one must pray to Hashem Yisburach to merit this wisdom — that one should not need the gifts of flesh and blood, G-d forbid.
## Segment 67
שָׁמַעְתִּיבִּשְׁמוֹ שֶּׁאָמַר שֶׁעַל-יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁחוֹלְקִין עַל הָאָדָם עוֹשִׂין לוֹ טוֹבָה. כִּי עַל-יְדֵי- זֶה יָכוֹל לִגְדּל וְלִצְמחַ כְּמוֹ כְּשֶׁנּוֹטְעִין גַּרְעִין בָּאָרֶץ אִם הָיְתָה כָּל הָאָרֶץ אֲדוּקָה יַחַד לֹא הָיָה בְּאֶפְשָׁר שֶׁיֻּגְדַּל וְיֻצְמַח מֵהַגַּרְעִין אִילָן, וּבְהֶכְרֵחַ שֶׁתֵּחָלֵק הָאָרֶץ קְצָת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מָקוֹם לְהָאִילָן לְהִתְגַּדֵּל. כְּמוֹ כֵן עַל-יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁחוֹלְקִין, עַל-יְדֵי-זֶה נוֹתְנִין לוֹ מָקוֹם לְהִתְגַּדֵּל וְלִצְמחַ:
(60.) I heard in his name that he said: "Through the controversy that people make against a person — they do him a favor. For through this he can grow and flourish — like when one plants a seed in the earth: if the earth were all packed together it would be impossible for a tree to grow and sprout from the seed. The earth must be split somewhat so that there be room for the tree to grow. Similarly — through the controversy they make against someone — through this they give him room to grow and flourish."
## Segment 68
מֵעִנְיַןהַפְלָגַת גְּדֻלַּת הָאָדָם אָמַר כְּשֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה כָּךְ בְּיָדָיו נַעֲשֶׂה כָּךְ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וּכְשֶׁעוֹשֶׂה כָּךְ בְּיָדָיו נַעֲשֶׂה כָּךְ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. וְאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן וָואס טַייטְשׁ אַמֶענְשׁ אַז עֶר טוּט אַזוֹי אַמַאךְ מִיט דֶער הַאנְד וֶוערְט אַזוֹי גִיטָאן אִין כָּל הָעוֹלָמוֹת, אִין אַז עֶר טוּט אַזוֹי אַמַאךְ מִיט דֶער הַאנְד וֶוערְט אַזוֹי גִיטָאן אִין כָּל הָעוֹלָמוֹת:
(61.) Regarding the immensity of the greatness of man — he said: "When a person does such a thing with his hands — such a thing is done in all the worlds. And when he does such a thing with his hands — such a thing is done in all the worlds." And he said in these words: [in Yiddish: "vos taitshn a mentsh, az er tut azoi a mol mit der hand vert azoi geton in kol haolomos"].
## Segment 69
אָמַר (אַז מֶע זָאל אִיבֶּער קֶערְן אַמֶענְשְׁן וָואלְט מֶען גִיזֶעהן וִויא אִין אִיטְלִיכְן אָדֶערִיל הֶענְגֶען אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת עוֹלָמוֹת). אִם הָיוּ מְהַפְּכִין אֶת הָאָדָם (רְצוֹנוֹ לוֹמַר לִרְאוֹת אֶת פְּנִימִיּוּתוֹ) הָיוּ רוֹאִין שֶׁבְּכָל גִּיד וָגִיד מִגִּידָיו תְּלוּיִים אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רִבְבוֹת עוֹלָמוֹת:
(62.) He said: [in Yiddish]: "If one were to turn a person inside out — one would see that from each and every vein of his there hang thousands of thousands and tens of thousands of worlds." That is: if one could turn a person over to see his inner dimension — one would see that from each and every sinew of his sinews hang thousands of thousands and tens of thousands of worlds.
## Segment 70
פַּעַם אַחַתדִּבַּרְתִּי עִמּוֹ מֵעִנְיַן מַחֲשָׁבוֹת רַבּוֹת הַמְבַלְבְּלוֹת אוֹתִי מֵעִנְיַן מָרָה שְׁחֹרוֹת בַּעֲשִׂיַּת מִצְווֹת, כְּגוֹן בִּנְטִילַת יָדַיִם שֶׁהָיָה לִי בָּהֶם חֲשָׁשׁוֹת שֶׁהָיוּ מְבַלְבְּלִין אוֹתִי מְאד. וְהֵשִׁיב לִי כְּבָר דִּבַּרְתִּי עִמְּךָ שֶׁאֵין אַתָּה צָרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל עַל זֶה וְכוּ' וְדִבַּרְתִּי עִמּוֹ עוֹד הַרְבֵּה מֵעִנְיָנִים כָּאֵלּוּ, וְאָמַרְתִּי לוֹ גַּם זאת בְּעַצְמוֹ מְבַלְבֵּל אוֹתִי וְכוּ'. הֵשִׁיב לִי אַל תַּתְחִיל לַחֲשׁב כְּלָל. וְזֶה עֵצָה נִפְלָאָה לְכָל דָּבָר כִּי כַּמָּה פְּעָמִים מְבַלְבְּלִין הַמַּחֲשָׁבוֹת מְאד, וְכָל מַה שֶּׁרוֹצִים לִדְחוֹתָם בְּאֵיזֶה דְּחִיוֹת הֵם מְבַלְבְּלִין יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְעִקַּר הָעֵצָה לִבְלִי לְהַתְחִיל לַחֲשׁב בָּהֶם כְּלָל, וּלְסַלֵּק דַּעְתּוֹ מֵהֶם לְגַמְרֵי, וְלַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ בַּמֶּה שֶׁהוּא עוֹסֵק:
(63.) Once I spoke with him about the many thoughts that confuse me — the melancholy and anxieties in the performance of mitzvos — such as in washing hands, about which I had anxieties that confused me greatly. And he replied: "I have already spoken with you that you do not need to look into this etc." And I spoke with him further about many such matters — and I said to him: "Also this itself confuses me etc." He replied: "Do not begin to think at all." And this is a wondrous counsel for every matter — for many times thoughts greatly confuse. And whatever...
## Segment 71
פַּעַם אַחַתדִּבֵּר מֵעִנְיַן הַפֵּאוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם תַּלְתַּלִּים שֶׁקּוֹרִין גִּיקְרַייזְלְטֶע פֵּאוֹת [פֵּאוֹת מְסֻלְסָלִים] וְלֹא גִּלָּה מְאוּמָה בָּזֶה. אַךְ הֵבַנְתִּי אֵיזֶה רְמָזִים בִּדְבָרָיו. עַכְשָׁו נִזְכַּרְתִּי מַה שֶּׁדִּבְּרוּ אָז מִפָּסוּק (שִׁיר הַשִּׁירִים ה): "קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים" וְאָמַר שֶׁהִיא בְחִינָה הַנַּ"ל:
(64.) Once he spoke about payos that have curls — called gekraizlte payos [curled sidelocks]. And he did not reveal anything about this. But I understood some hints from his words. Now I recall what they spoke about then from the verse [Song of Songs 5]: "His locks are curled" — and he said that this is the aforementioned aspect.
## Segment 72
אָמַרכְּשֶׁמִּתְיַגֵּעַ הָאָדָם בִּתְפִלָּתוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל אֲזַי מֻכְרָח לוֹמַר הַדִּבּוּרִים בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר בְּלִי חִיּוּת וְהִתְלַהֲבוּת כְּלָל, וְיאמַר כָּךְ כַּמָּה תֵּבוֹת וְעִנְיָנִים, וְאִם יִזְכֶּה יוּכַל לְהִתְעוֹרֵר אַחַר-כָּךְ לְהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל עַל-יְדֵי-זֶה. עַל- כֵּן אֵצֶל אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים כְּשֶׁרוֹצִים לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנַת הַלֵּב, צְרִיכִין לְהִתְמַהְמֵהּ בִּתְפִלָּתָם כִּי נַעֲשֶׂה אֶצְלָם כַּמָּה עִנְיָנִים בַּתְּפִלָּה כַּמָּה עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת בִּתְפִלָּה אַחַת. כִּי בִּתְחִלָּה מִתְיַגֵּעַ עַצְמוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה וְלִפְעָמִים אוֹ עַל-פִּי רב אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה וְאָז מֻכְרָח לוֹמַר בִּפְשִׁיטוּת לְגַמְרֵי הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וְאַחַר-כָּךְ חוֹזֵר וּמִתְלַהֵב לִפְעָמִים וְיָכוֹל לִהְיוֹת נַעֲשֶׂה כָּךְ כַּמָּה פְּעָמִים בִּתְפִלָּה אַחַת. וְאָמַר אָז לְפָנֵינוּ אֵלּוּ הַדִּבּוּרִים הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא כְּמוֹ מִי שֶׁמְּדַבֵּר בַּחֲלִישׁוּת כּחַ בִּקְרִירוּת בְּלִי הִתְלַהֲבוּת כְּלָל, וְאַף-עַל- פִּי-כֵן פְּנִימִיּוּת כַּוָּנָתוֹ קְשׁוּרָה בְּהַדִּבּוּרִים. וְאִי אֶפְשָׁר לְצַיֵּר זאת בִּכְתָב, אַךְ הַמַּשְׂכִּיל יָכוֹל לְהָבִין עֵצוֹת מִזֶּה בִּתְפִלָּתוֹ כְּשֶׁאֵין יְכוֹלִים לְהִתְפַּלֵּל. עָנָה וְאָמַר וְאִם אֵין אַתָּה יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כְּלָל, אִם תִּזְכֶּה תּאמַר אֵיזֶה דִּבּוּר הָגוּן בֶּאֱמֶת בִּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת אֲחֵרוֹת, וְאִם גַּם זֶה לֹא תִּזְכֶּה מַה לַּעֲשׂוֹת, אַף-עַל-פִּי-כֵן קַוֵּה אֶל ה':
(65.) He said: "When a person labors in his prayer and cannot pray — he must then simply say the words in complete simplicity: 'The great, mighty, and awesome G-d' — in complete simplicity, without any vitality or enthusiasm at all. And one should say this way several words and matters. And if one merits, one may afterwards be awakened to great enthusiasm through this." Therefore for simple people who want to pray with heartfelt concentration — they must take their time in prayer. For with them several things occur in prayer — several ascents and descents in one prayer. For it is impossible to depict this in writing — but the enlightened one can understand advice from this in his prayer when he cannot pray. He answered and said: And if you cannot pray at all — if you merit, say some proper word in truth in supplications and other requests. And if you also cannot merit that — what to do? Even so, hope to Hashem.
## Segment 73
קדֶםאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל אָמַר לְהָרַב דְּפה בְּרֶסְלַב אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ מְאד עַל-כֵּן אֲנִי מְבָרֶכְךָ (בִּלְשׁוֹן אִידִישׁ וִוינְטְשׁ אִיךְ דִיר) שֶׁתִּזְכֶּה בָּעוֹלָם הַבָּא לְהָבִין הַשִּׂיחוֹת חֻלִּין שֶׁלִּי:
(66.) Before the Land of Israel, he said to the local Rabbi of Breslov: "I love you very much — therefore I bless you" [in Yiddish: "vintshy ich dir"] — "that you merit in the World to Come to understand my everyday conversations."
## Segment 74
סִפֶּרלִי חֲבֵרִי רַבִּי נַפְתָּלִי שֶׁפַּעַם אַחַת סִפֵּר עִמּוֹ מִמִּצְוַת תְּפִלִּין, וְהִפְלִיג מְאד בִּקְדֻשַּׁת הַתְּפִלִּין, וְאָמַר שֶׁרָאוּי לָאָדָם לְהִתְלַהֵב מְאד בַּהֲנָחַת תְּפִלִּין, כִּי תְּפִלִּין הֵם קְדוֹשִׁים וְנוֹרָאִים מְאד, וְרָאוּי שֶׁיִּפּל עַל הָאָדָם פַּחַד וּרְעָדָה גְּדוֹלָה וְאֵימָה וְיִרְאָה עֲצוּמָה כְּשֶׁרוֹצֶה לְהָנִיחַ תְּפִלִּין אֲשֶׁר קְדֻשָּׁתָם שָׂגְבָה וְגָבְהָה מְאד, וְהֶאֱרִיךְ בָּזֶה הַרְבֵּה. וְגַם אָנכִי הֵבַנְתִּי מִדְּבָרָיו עצֶם הַפְלָגַת נוֹרְאוֹת קְדֻשַּׁת הַתְּפִלִּין. וְאָמַר שֶׁכַּמָּה וְכַמָּה תּוֹרוֹת שֶׁלּוֹ רַבּוֹת מְאד כֻּלָּם נֶאֶמְרוּ עַל מִצְווֹת תְּפִלִּין, אַף-עַל-פִּי שֶׁלּא נִזְכָּר שָׁם תְּפִלִּין כְּלָל אַף-עַל-פִּי-כֵן הֵם נֶאֶמְרוּ עַל עִנְיַן תְּפִלִּין. וְהֵם בַּחֲצוֹצְרוֹת בְּסִימָן ה. אָנכִי ה' אֱלֹקֶיךָ בְּסִימָן ד' וּמִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים בְּסִימָן ל"ג, וְאַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה סִימָן ל"ה, וּמַרְכְּבוֹת פַּרְעה בְּסִימָן ל"ח כֻּלָּם בְּלִקּוּטֵי הָרִאשׁוֹן. וְעוֹד מַאֲמָרִים רַבִּים אֲשֶׁר נֶאֶמְרוּ בְּאוֹתָן הַזְּמַנִּים כֻּלָּם נֶאֶמְרוּ עַל תְּפִלִּין. וּמִזֶּה יוּכַל לְשַׁעֵר מְעַט עַד הֵיכָן גָּדְלוּ וְשָׂגְבוּ קְדֻשַּׁת הַתְּפִלִּין: תקיא (סח) אָמַרשֶׁהוּא יוֹדֵעַ מִסּוֹפֵר אֶחָד שֶׁהוּא צַדִּיק גָּנוּז, וְרָצָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מְאד שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ תְּפִלִּין מִמֶּנּוּ וְאָמַר שֶׁהוּא רוֹצֶה לִנְסֹעַ אֵלָיו בְּעַצְמוֹ וְלִקַּח מִמֶּנּוּ כַּמָּה זוּגוֹת תְּפִלִּין, כִּי צְרִיכִין לִנְסֹעַ אֵלָיו בְּחָכְמָה בְּאפֶן שֶׁלּא יָבִין שֶׁבָּאוּ אֵלָיו בִּשְׁבִיל זֶה כְּדֵי שֶׁלּא יִהְיֶה נִלְכָּד חַס וְשָׁלוֹם בְּאֵיזֶה צַד גֵּאוּת, עַל-כֵּן הָיָה רְצוֹנוֹ לִנְסֹעַ אֵלָיו בְּעַצְמוֹ וְלִקַּח מִמֶּנּוּ כַּמָּה זוּגוֹת תְּפִלִּין וּלְחַלֵּק לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁנִּזְכֶּה כֻּלָּנוּ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין קְדוֹשִׁים שֶׁלּוֹ. וְגַם קדֶם שֶׁסִּפֵּר זאת דִּבֵּר עִמָּנוּ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁרְצוֹנוֹ שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ תְּפִלִּין טוֹבִים מִסּוֹפֵר הָגוּן בֶּאֱמֶת. וּכְפִי הַנִּרְאֶה מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁלּא הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ עַל אֵלּוּ הַסּוֹפְרִים הַמְפֻרְסָמִים עַכְשָׁו רַק שֶׁיִּהְיֶה סוֹפֵר הָגוּן בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְדִבֵּר מִזֶּה כַּמָּה פְּעָמִים מֵעִנְיַן תְּפִלִּין טוֹבִים כַּנַּ"ל, אַחַר- כָּךְ סִפֵּר הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁיּוֹדֵעַ מִסּוֹפֵר וְכוּ' כַּנַּ"ל. אַךְ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים לֹא זָכִינוּ לְהוֹצִיא הַדָּבָר לָאוֹר וְלֹא גִּלָּה לָנוּ מִי הוּא הַסּוֹפֵר וְאֵיפה הוּא. וּבְתוֹךְ כָּךְ נִסְתַּלֵּק לְמַעְלָה לְמַעְלָה. וְאֵין אִתָּנוּ יוֹדֵעַ עַד מָה אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַסּוֹפֵר הֶהָגוּן בֶּאֱמֶת: אֶחָדמֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ הָיָה קוֹבֵל לְפָנָיו שֶׁאַחַר אֲכִילָתוֹ כְּשֶׁשּׁוֹכֵב עַל מִטָּתוֹ קדֶם הַשֵּׁנָה הוּא רוֹצֶה לְדַבֵּר אָז אֵיזֶה דִּבּוּרִים שֶׁל הִתְבּוֹדְדוּת לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּקָרְבוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ וְכוּ' וְאֵינוֹ יָכוֹל לִפְתּחַ אָז פִּיו כְּלָל. הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, אִם כֵּן שׁוֹכְבִין עַצְמָן וְגוֹנְחִין גְּנִיחָה אַחַר גְּנִיחָה. וְעָשָׂה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ גְּנִיחוֹת תְּכוּפוֹת כִּמְרַמֵּז שֶׁכָּךְ יַעֲשֶׂה: תקיב (סט) אָמַר(עֶס אִיז שׁוֹין אֵיין עֲבֵרָה אַז אִיר טִיט אֵיין עֲבֵרָה) [זֶה כְּבַר עֲבֵירָה כְּשֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים עֲבֵירָה] רְצוֹנוֹ לוֹמַר מֵעַתָּה: תקיג (ע) שָׁמַעְתִּיבִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר עַל-יְדֵי אֱמוּנַת צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים זוֹכֶה לְמָמוֹן הַרְבֵּה וְזֶה (בַּזְּמִירוֹת לְלֵיל שַׁבָּת): 'שְׂכָרוֹ הַרְבֵּה מְאד'. 'מְאד' זֶה הַמָּמוֹן כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וּבְכָל מְאדֶךָ בְּכָל מָמוֹנְךָ, 'עַל פִּי פָּעֳלוֹ', 'פָּעֳלוֹ' הֵם הַצַּדִּיקִים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אִיּוֹב ל"ו): "אֶתֵּן לְפעֲלִי צֶדֶק". וְזֶה 'עַל פִּי פָּעֳלוֹ' הַיְנוּ עַל-יְדֵי אֱמוּנָה בְּהַצַּדִּיקִים, כִּי אֱמוּנָה תּוֹלָה בְּפֶה שֶׁל אָדָם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים פ"ט): "אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי" וְעַל- יְדֵי-זֶה שְׂכָרוֹ הַרְבֵּה מְאד, שֶׁזּוֹכֶה לְמָמוֹן הַרְבֵּה: תקיד (עא) שָׁמַעְתִּיבִּשְׁמוֹ שֶׁסִּפֵּר מִכַּמָּה צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים גְּדוֹלִים. וְאָמַר שֶׁזֶּה יֵשׁ לוֹ קְצָת כּחַ לְהַנְהִיג הָעוֹלָם רַק הַחִסָּרוֹן שֶׁהוּא אֵינוֹ בַּר אֲבָהָן. וְכֵן סִפֵּר עוֹד מֵאֵיזֶה צַדִּיקִים שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְהַנְהִיג הָעוֹלָם. עָנָה וְאָמַר שֶׁהָעִנְיָן הוּא כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (בְּהַקְדָמַת הַזּהַר) לְעִנְיַן הָאוֹתִיּוֹת בִּשְׁעַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם. שֶׁבָּאוּ הָאוֹתִיּוֹת לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכָל אֶחָד רָצָה שֶׁיִבְרָא בּוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הָעוֹלָם. וְהֵשִׁיב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד שֶׁבָּאוֹתִיּוֹת נָאֶה אַתָּה וְיָפֶה אַתָּה מְאד. וְאַף-עַל-פִּי-כֵן אֵינִי רוֹצֶה לִבְרא בְּךָ אֶת הָעוֹלָם וְכוּ' כְּמוֹ כֵן יֵשׁ לְעִנְיַן הַצַּדִּיקִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם נָאִים וְיָפִים מְאד, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן אֵינָם יְכוֹלִים לְהַנְהִיג הָעוֹלָם: תקטו (עב) הִזְהִירשֶׁלּא לֶאֱכל בְּהַלְעָטָה הַיְנוּ בִּמְהִירוּת כְּדֶרֶךְ גַּרְגְּרָן, כִּי זֶהוּ בְּחִינַת (בְּרֵאשִׁית כ"ה): "הַלְעִיטֵנִי נָא", רַק לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ לֶאֱכל בִּמְתִינוּת בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת וּבְדֶרֶךְ אֶרֶץ כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹכְלִין בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ כְּשֶׁיּוֹשֵׁב אָדָם חָשׁוּב עַל הַשֻּׁלְחָן, כָּךְ יאכַל תָּמִיד אֲפִלּוּ כְּשֶׁאוֹכֵל לְבַדּוֹ: תקטז (עג) אָמַרשֶׁלֶּעָתִיד יאמְרוּ הַצַּדִּיקִים זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ, (תַּעֲנִית ל"א) זֶה דַּיְקָא, וְאָמַר בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז שֶׁיּאמְרוּ כָּל אֶחָד טַאקֶי צוּ דֶעם גָאט הָאבְּן מִיר גִיהָאפְט [בֶּאֱמֶת לַה' זֶה הָיִינוּ מְקַוִּים]. כְּלוֹמַר שֶׁגַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה זָכוּ לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ כָּךְ, כְּמוֹ שֶׁהֵם רוֹאִין אוֹתוֹ עַתָּה, וְתָמִיד הָיוּ מְקַוִּים לִרְאוֹת אוֹתוֹ כָּךְ, וְעַכְשָׁו זָכוּ לָזֶה. וְעַל- כֵּן יאמְרוּ אָז זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ זֶה דַּיְקָא: תקיז (עד) אָמַראֲנִי בָּטוּחַ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁכָּל תִּינוֹק שֶׁיָּבוֹא לְפָנַי קדֶם שֶׁיַּגִּיעַ לְבֶן שֶׁבַע שָׁנִים, בְּוַדַּאי יִהְיֶה נָקִי מִן הַחֵטְא עַד יוֹם חֲתֻנָּתוֹ: תקיח (עה) שָׁמַעְתִּיבִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר יֵשׁ אֶצְלִי אֲנָשִׁים שֶׁלִּפְעָמִים הֵם מִתְלַהֲבִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּסְמוּכִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת. וְהֵם אָז בְּמַדְרֵגָה טוֹבָה שֶׁאֲפִלּוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים אֵינָם אוֹחֲזִים בָּזֶה. אֲבָל לִפְעָמִים נוֹפְלִים מִזֶּה וְכוּ' מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה בְּעֵת שֶׁהֵם אוֹחֲזִים בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, מִי יִתֵּן וְהָיוּ אוֹחֲזִים בְּמַדְרֵגָה זוֹ לְארֶךְ יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה: עוֹד שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ בְּעִנְיָן זֶה שֶׁאָמַר שֶׁעִקָּר הוּא הַלֵּב שֶׁל הַהַתְחָלָה כִּי אָז בְּהַתְחָלַת עֲבוֹדַת ה' מִתְלַהֵב הַלֵּב מְאד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְטוֹב מְאד לְהִשְׁתַּדֵּל וּלְהִתְאַמֵּץ שֶׁיַּאֲרִיךְ זְמַן הַרְבֵּה בְּהִתְלַהֲבוּת וְהִשְׁתּוֹקְקוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁל הַהַתְחָלָה. וְאָמַר שֶׁהַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ רַבִּי זוּסְיָא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה בְּעִנְיָן זֶה חִדּוּשׁ גָּדוֹל מְאד נֶגֶד כַּמָּה צַדִּיקִים גְּדוֹלִים כִּי הָלַךְ עִם הַלֵּב שֶׁל הַהַתְחָלָה זְמַן רַב: תקיט (עו) פַּעַם אַחַתאָמַר לִי כָּל מַה שֶּׁאַתָּה רוֹאֶה בָּעוֹלָם הוּא רַק בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה, כִּי כָּל הָעוֹלָם וּמְלֹאוֹ לֹא נִבְרָא רַק בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה:
(67.) My friend Rabbi Naftali told me that once he spoke with him about the mitzvah of tefillin — and he greatly extolled the holiness of tefillin. And he said that a person should be greatly inflamed in putting on tefillin — for tefillin are very holy and awesome. And it is fitting that great fear and trembling, awe and powerful reverence should fall upon a person when he wants to put on tefillin — whose holiness is very exalted and elevated. And he elaborated greatly on this. And I too understood from his words the immensity of the exaltedness of the awesome holiness of tefillin. And he said that many many of his Torah discourses — all of them...
## Segment 75
(סח) אָמַרשֶׁהוּא יוֹדֵעַ מִסּוֹפֵר אֶחָד שֶׁהוּא צַדִּיק גָּנוּז, וְרָצָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מְאד
שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ תְּפִלִּין מִמֶּנּוּ וְאָמַר שֶׁהוּא רוֹצֶה לִנְסֹעַ אֵלָיו בְּעַצְמוֹ וְלִקַּח מִמֶּנּוּ כַּמָּה זוּגוֹת
תְּפִלִּין, כִּי צְרִיכִין לִנְסֹעַ אֵלָיו בְּחָכְמָה בְּאפֶן שֶׁלּא יָבִין שֶׁבָּאוּ אֵלָיו בִּשְׁבִיל זֶה כְּדֵי שֶׁלּא
יִהְיֶה נִלְכָּד חַס וְשָׁלוֹם בְּאֵיזֶה צַד גֵּאוּת, עַל-כֵּן הָיָה רְצוֹנוֹ לִנְסֹעַ אֵלָיו בְּעַצְמוֹ וְלִקַּח מִמֶּנּוּ
כַּמָּה זוּגוֹת תְּפִלִּין וּלְחַלֵּק לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁנִּזְכֶּה כֻּלָּנוּ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין קְדוֹשִׁים שֶׁלּוֹ. וְגַם
קדֶם שֶׁסִּפֵּר זאת דִּבֵּר עִמָּנוּ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁרְצוֹנוֹ שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ תְּפִלִּין טוֹבִים מִסּוֹפֵר הָגוּן
בֶּאֱמֶת. וּכְפִי הַנִּרְאֶה מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁלּא הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ עַל אֵלּוּ הַסּוֹפְרִים הַמְפֻרְסָמִים עַכְשָׁו רַק
שֶׁיִּהְיֶה סוֹפֵר הָגוּן בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְדִבֵּר מִזֶּה כַּמָּה פְּעָמִים מֵעִנְיַן תְּפִלִּין טוֹבִים כַּנַּ"ל, אַחַר-
כָּךְ סִפֵּר הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁיּוֹדֵעַ מִסּוֹפֵר וְכוּ' כַּנַּ"ל. אַךְ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים לֹא זָכִינוּ
לְהוֹצִיא הַדָּבָר לָאוֹר וְלֹא גִּלָּה לָנוּ מִי הוּא הַסּוֹפֵר וְאֵיפה הוּא. וּבְתוֹךְ כָּךְ נִסְתַּלֵּק לְמַעְלָה
לְמַעְלָה. וְאֵין אִתָּנוּ יוֹדֵעַ עַד מָה אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַסּוֹפֵר הֶהָגוּן בֶּאֱמֶת:
אֶחָדמֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ הָיָה קוֹבֵל לְפָנָיו שֶׁאַחַר אֲכִילָתוֹ כְּשֶׁשּׁוֹכֵב עַל מִטָּתוֹ קדֶם הַשֵּׁנָה הוּא רוֹצֶה
לְדַבֵּר אָז אֵיזֶה דִּבּוּרִים שֶׁל הִתְבּוֹדְדוּת לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּקָרְבוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ וְכוּ' וְאֵינוֹ
יָכוֹל לִפְתּחַ אָז פִּיו כְּלָל. הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, אִם כֵּן שׁוֹכְבִין עַצְמָן וְגוֹנְחִין
גְּנִיחָה אַחַר גְּנִיחָה. וְעָשָׂה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ גְּנִיחוֹת תְּכוּפוֹת כִּמְרַמֵּז שֶׁכָּךְ יַעֲשֶׂה:
תקיב
(68.) He said he knows of one scribe who is a hidden tzaddik — and Rabbainu o.b.m. very much wanted us to have tefillin from him. And he said he wants to travel to him himself and take from him several pairs of tefillin. For one must travel to him cleverly — in a manner that he would not understand that they came to him for this purpose — so that he would not, G-d forbid, be caught in any side of pride. Therefore he wanted to travel to him himself and take from him several pairs... (וְעַיֵּן הוֹסָפוֹת סִי' יט)
## Segment 77
(סט) אָמַר (עֶס אִיז שׁוֹין אֵיין עֲבֵרָה אַז אִיר טִיט אֵיין עֲבֵרָה) [זֶה כְּבַר עֲבֵירָה כְּשֶׁאַתֶּם
עוֹשִׂים עֲבֵירָה] רְצוֹנוֹ לוֹמַר מֵעַתָּה:
תקיג
(ע) שָׁמַעְתִּיבִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר עַל-יְדֵי אֱמוּנַת צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים זוֹכֶה לְמָמוֹן הַרְבֵּה וְזֶה
(69.) He said: [in Yiddish: "es iz shoin ain avayrah az ir tit ain avayrah"] — "It is already a transgression when you commit a transgression." Meaning from now on.
(70.) I heard in his name that he said: "Through genuine faith in true tzaddikim one merits much money." And this is [from the Sabbath table songs]: "His reward is very much — meod [much] — this is money, as our Rabbis of blessed memory said [Brachos 54a]: 'And with all your meod' — with all your money. 'According to his labor' — 'his labor' refers to the tzaddikim, as it is written [Job 36]: 'I will give to those who do righteousness.' And this is 'according to his labor' — meaning through faith in the tzaddikim, for faith depends on the mouth..."
## Segment 78
(בַּזְּמִירוֹת
לְלֵיל שַׁבָּת): 'שְׂכָרוֹ הַרְבֵּה מְאד'. 'מְאד' זֶה הַמָּמוֹן כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
וּבְכָל מְאדֶךָ בְּכָל מָמוֹנְךָ, 'עַל פִּי פָּעֳלוֹ', 'פָּעֳלוֹ' הֵם הַצַּדִּיקִים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אִיּוֹב ל"ו):
"אֶתֵּן לְפעֲלִי צֶדֶק". וְזֶה 'עַל פִּי פָּעֳלוֹ' הַיְנוּ עַל-יְדֵי אֱמוּנָה בְּהַצַּדִּיקִים, כִּי אֱמוּנָה תּוֹלָה
בְּפֶה שֶׁל אָדָם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים פ"ט): "אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי" וְעַל- יְדֵי-זֶה שְׂכָרוֹ הַרְבֵּה
מְאד, שֶׁזּוֹכֶה לְמָמוֹן הַרְבֵּה:
תקיד
(עא) שָׁמַעְתִּיבִּשְׁמוֹ שֶׁסִּפֵּר מִכַּמָּה צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים גְּדוֹלִים. וְאָמַר שֶׁזֶּה יֵשׁ לוֹ קְצָת כּחַ לְהַנְהִיג
הָעוֹלָם רַק הַחִסָּרוֹן שֶׁהוּא אֵינוֹ בַּר אֲבָהָן. וְכֵן סִפֵּר עוֹד מֵאֵיזֶה צַדִּיקִים שֶׁאֵין יְכוֹלִין
לְהַנְהִיג הָעוֹלָם. עָנָה וְאָמַר שֶׁהָעִנְיָן הוּא כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ
(71.) I heard in his name that he told of several great true tzaddikim. And he said this one has somewhat the power to lead the world — only the deficiency is that he is not of distinguished lineage. And similarly he told of other tzaddikim who cannot lead the world. He answered and said that the matter is like what is cited in the Midrash [in the Introduction to the Zohar] regarding the letters at the time of the creation of the world — that the letters came before Hashem Yisburach and each wanted that He create with it...
## Segment 79
(בְּהַקְדָמַת הַזּהַר) לְעִנְיַן
הָאוֹתִיּוֹת בִּשְׁעַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם. שֶׁבָּאוּ הָאוֹתִיּוֹת לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכָל אֶחָד רָצָה שֶׁיִבְרָא בּוֹ
הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הָעוֹלָם. וְהֵשִׁיב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד שֶׁבָּאוֹתִיּוֹת נָאֶה אַתָּה וְיָפֶה אַתָּה
מְאד. וְאַף-עַל-פִּי-כֵן אֵינִי רוֹצֶה לִבְרא בְּךָ אֶת הָעוֹלָם וְכוּ' כְּמוֹ כֵן יֵשׁ לְעִנְיַן הַצַּדִּיקִים
שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם נָאִים וְיָפִים מְאד, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן אֵינָם יְכוֹלִים לְהַנְהִיג הָעוֹלָם:
תקטו
(עב) הִזְהִירשֶׁלּא לֶאֱכל בְּהַלְעָטָה הַיְנוּ בִּמְהִירוּת כְּדֶרֶךְ גַּרְגְּרָן, כִּי זֶהוּ בְּחִינַת
(68.) He said he knows of one scribe who is a hidden tzaddik — and Rabbainu o.b.m. very much wanted us to have tefillin from him. And he said he wants to travel to him himself and take from him several pairs of tefillin. For one must travel to him cleverly — in a manner that he would not understand that they came to him for this purpose — so that he would not, G-d forbid, be caught in any side of pride. Therefore he wanted to travel to him himself and take from him several pairs... (וְעַיֵּן הוֹסָפוֹת סִי' יט)
## Segment 80
(בְּרֵאשִׁית
כ"ה): "הַלְעִיטֵנִי נָא", רַק לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ לֶאֱכל בִּמְתִינוּת בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת וּבְדֶרֶךְ אֶרֶץ כְּדֶרֶךְ
שֶׁאוֹכְלִין בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ כְּשֶׁיּוֹשֵׁב אָדָם חָשׁוּב עַל הַשֻּׁלְחָן, כָּךְ יאכַל תָּמִיד אֲפִלּוּ כְּשֶׁאוֹכֵל לְבַדּוֹ:
תקטז
(עג) אָמַרשֶׁלֶּעָתִיד יאמְרוּ הַצַּדִּיקִים זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ,
(69.) He said: [in Yiddish: "es iz shoin ain avayrah az ir tit ain avayrah"] — "It is already a transgression when you commit a transgression." Meaning from now on.
## Segment 81
(תַּעֲנִית ל"א) זֶה דַּיְקָא, וְאָמַר
בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז שֶׁיּאמְרוּ כָּל אֶחָד טַאקֶי צוּ דֶעם גָאט הָאבְּן מִיר גִיהָאפְט [בֶּאֱמֶת לַה' זֶה
הָיִינוּ מְקַוִּים]. כְּלוֹמַר שֶׁגַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה זָכוּ לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ כָּךְ, כְּמוֹ שֶׁהֵם רוֹאִין אוֹתוֹ
עַתָּה, וְתָמִיד הָיוּ מְקַוִּים לִרְאוֹת אוֹתוֹ כָּךְ, וְעַכְשָׁו זָכוּ לָזֶה. וְעַל- כֵּן יאמְרוּ אָז זֶה ה'
קִוִּינוּ לוֹ זֶה דַּיְקָא:
תקיז
(עד) אָמַראֲנִי בָּטוּחַ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁכָּל תִּינוֹק שֶׁיָּבוֹא לְפָנַי קדֶם שֶׁיַּגִּיעַ לְבֶן שֶׁבַע שָׁנִים,
בְּוַדַּאי יִהְיֶה נָקִי מִן הַחֵטְא עַד יוֹם חֲתֻנָּתוֹ:
תקיח
(70.) I heard in his name that he said: "Through genuine faith in true tzaddikim one merits much money." And this is [from the Sabbath table songs]: "His reward is very much — meod [much] — this is money, as our Rabbis of blessed memory said [Brachos 54a]: 'And with all your meod' — with all your money. 'According to his labor' — 'his labor' refers to the tzaddikim, as it is written [Job 36]: 'I will give to those who do righteousness.' And this is 'according to his labor' — meaning through faith in the tzaddikim, for faith depends on the mouth..."
## Segment 82
(עה) שָׁמַעְתִּיבִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר יֵשׁ אֶצְלִי אֲנָשִׁים שֶׁלִּפְעָמִים הֵם מִתְלַהֲבִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּסְמוּכִים
לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת. וְהֵם אָז בְּמַדְרֵגָה טוֹבָה שֶׁאֲפִלּוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים אֵינָם אוֹחֲזִים בָּזֶה.
אֲבָל לִפְעָמִים נוֹפְלִים מִזֶּה וְכוּ' מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה בְּעֵת שֶׁהֵם אוֹחֲזִים בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם,
מִי יִתֵּן וְהָיוּ אוֹחֲזִים בְּמַדְרֵגָה זוֹ לְארֶךְ יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה: עוֹד שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ בְּעִנְיָן זֶה
שֶׁאָמַר שֶׁעִקָּר הוּא הַלֵּב שֶׁל הַהַתְחָלָה כִּי אָז בְּהַתְחָלַת עֲבוֹדַת ה' מִתְלַהֵב הַלֵּב מְאד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וְטוֹב מְאד לְהִשְׁתַּדֵּל וּלְהִתְאַמֵּץ שֶׁיַּאֲרִיךְ זְמַן הַרְבֵּה בְּהִתְלַהֲבוּת וְהִשְׁתּוֹקְקוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁל
הַהַתְחָלָה. וְאָמַר שֶׁהַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ רַבִּי זוּסְיָא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה בְּעִנְיָן זֶה חִדּוּשׁ גָּדוֹל מְאד
נֶגֶד כַּמָּה צַדִּיקִים גְּדוֹלִים כִּי הָלַךְ עִם הַלֵּב שֶׁל הַהַתְחָלָה זְמַן רַב:
תקיט
(72.) He warned against eating in a gulping, hasty manner in the way of a glutton — for this is the aspect of [Genesis 25]: "Pour into me now." Rather one should accustom oneself to eat calmly, with settled mind, and with proper conduct — in the manner that one eats with proper conduct when an important person sits at the table. So one should always eat — even when eating alone.
## Segment 83
(עו) פַּעַם אַחַתאָמַר לִי כָּל מַה שֶּׁאַתָּה רוֹאֶה בָּעוֹלָם הוּא רַק בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה, כִּי כָּל הָעוֹלָם
וּמְלֹאוֹ לֹא נִבְרָא רַק בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה:
(73.) He said that in the Future the tzaddikim will say: "This is G-d, we have hoped for Him" [Taanis 31a] — specifically "this one." And he said in Yiddish that they will say: "Truly to this G-d we had hoped" ["takeh tsu dem Got hobn mir gehat"]. Meaning — that also in this world they had merited to attain Him thus, as they are now seeing Him. And they had always been hoping to see Him thus. And now they have merited to this. And therefore they will then say: "This is G-d, we have hoped for Him" — specifically "this."
## Segment 84
(עו) פַּעַם אַחַתאָמַר לִי כָּל מַה שֶּׁאַתָּה רוֹאֶה בָּעוֹלָם הוּא רַק בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה, כִּי כָּל הָעוֹלָם
וּמְלֹאוֹ לֹא נִבְרָא רַק בִּשׁ
(74.) He said: "I am confident in Hashem Yisburach that every child who comes before me before he reaches the age of seven — he will certainly be clean of sin until his wedding day."
## Segment 87
ְבִיל הַבְּחִירָה: הָיָהאוֹהֵב מְאד אֶת הָעֲבוֹדוֹת הַפְּשׁוּטוֹת וְכוּ' וְהָיָה אוֹהֵב מְאד מִי שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר הַרְבֵּה תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת בְּתוֹךְ הַסִּדּוּרִים הַגְּדוֹלִים וְכוּ' כַּנִּדְפָּס בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן ק"ד וְאָמַר אֲנִי מְקַנֵּא אֶת ר"י חֲתַן ר"י שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר הַרְבֵּה. הַיְנוּ שֶׁפּה בְּרֶסְלַב הָיָה אִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה רָגִיל לוֹמַר הַרְבֵּה תְּחִנּוֹת וּתְהִלִּים וּמַעֲמָדוֹת בְּכָל יוֹם, וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁהוּא מְקַנֵּא אֶת הָאִישׁ הַזֶּה שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר הַרְבֵּה וְגַם הוּא בְּעַצְמוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה קדֶם שֶׁהִגִּיעַ לוֹ הַחוֹלַאַת הַכָּבֵד שֶׁנִּסְתַּלֵּק עַל יָדוֹ, קדֶם לָזֶה כָּל יָמָיו הָיָה מְזַמֵּר זְמִירוֹת הַרְבֵּה בְּכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת, וּמִי שֶׁלּא שָׁמַע אוֹתוֹ כְּשֶׁהָיָה מְזַמֵּר בְּשַׁבָּת אֲזַמֵּר בִּשְׁבָחִין בְּלֵיל שַׁבָּת וַאֲסַדֵּר לִסְעֻדָּתָא בַּבּקֶר וְכֵן שְׁאָר הַזְּמִירוֹת כָּל מְקַדֵּשׁ וּמְנוּחָה וְשִׂמְחָה וְכוּ' לֹא שָׁמַע טוֹב מֵעוֹלָם, אַשְׁרֵי אזֶן שָׁמְעָה זאת, וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁיִּשְׁמַע זאת לֶעָתִיד בָּעוֹלָם הַבָּא: תקכא (עח) לְעִנְיַןמַעֲלַת הַמְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה שֶׁהוּא תִּקּוּן גָּדוֹל לְהִרְהוּרִים כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן ק"ה). אָנכִי שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים שֶׁהִזְהִיר מְאד לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה. וְאָמַר שֶׁהוּא תִּקּוּן גָּדוֹל מְאד עַל הֶעָבָר. וְאָמַר שֶׁאֲפִלּוּ דִּבּוּר אֶחָד כְּשֶׁזּוֹכִין לְחַדֵּשׁ הוּא גַּם כֵּן טוֹב מְאד, כִּי הוּא תִּקּוּן גָּדוֹל מְאד. גַּם אָמַר שֶׁהוּא טוֹבָה לְנִשְׁמַת אֲבוֹתָיו שֶׁכְּבָר נִסְתַּלְּקוּ. וְאָמַר, כְּבָר נָתַתִּי לָכֶם כּחַ הַמְדַמֶּה כָּשֵׁר וָטוֹב, וְאַתֶּם רַשָּׁאִים לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה. וְאָמַר אַתֶּם יְכוֹלִים לְהַשִּׂיג בְּכחַ הַמְדַמֶּה שֶׁלָּכֶם מַה שֶּׁאֲנִי יָכוֹל לְהַשִּׂיג בַּשֵּׂכֶל: תקכב (עט) סִפֵּרלִי מִצַּדִּיק אֶחָד מִמְּדִינַת לִיטָא שֶׁקּדֶם מוֹתוֹ הִכָּה בְּאֶצְבַּע צְרֵדָה כְּדֶרֶךְ הָעוֹלָם שֶׁמַּכִּין בְּאֶצְבְּעוֹתֵיהֶם זוֹ עַל זוֹ אֲגוּדָל עַל אֶצְבַּע אַמָּה עַד שֶׁנִּשְׁמַע קוֹל מִבֵּינֵיהֶם, וְאָמַר בְּשִׂמְחָה בְּזֶה הַלָּשׁוֹן אִיבֶּער גִּישְׁפְּרִינְגֶין. כְּלוֹמַר שֶׁהָיָה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַל שֶׁקָּפַץ וְדִלֵּג עַל הָעוֹלָם הַזֶּה וַהֲבָלָיו, אַשְׁרֵי לוֹ. וְהָיָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מְשַׁבֵּחַ מְאד אֶת הַצַּדִּיק הַזֶּה שֶׁזָּכָה לוֹמַר כָּךְ קדֶם מוֹתוֹ. אַשְׁרֵי מִי שֶׁמְּדַלֵּג וְקוֹפֵץ עַל הַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה וְתַעֲנוּגָיו. גַּם סִפֵּר בְּשֵׁם זֶה הַצַּדִּיק דִּבּוּר נָאֶה שֶׁהָיָה אוֹמֵר תְּהִלִּים קמ"ה תְּהִלַּת ה' יְדַבֵּר פִּי, הַיְנוּ כְּשֶׁגַּם פִּי זוֹכֶה לְדַבֵּר תְּהִלּוֹת ה', אֲזַי בְּוַדַּאי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. הַיְנוּ כִּי זֶה הַצַּדִּיק הָיָה עָנָו וְשָׁפָל בְּעֵינָיו מְאד, עַל-כֵּן הָיָה אוֹמֵר מֵאַחַר שֶׁשָּׁפָל כְּמוֹתִי זוֹכֶה לְדַבֵּר תְּהִלּוֹת ה', עַל- כֵּן בְּוַדַּאי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ וְכוּ', הַיְנוּ שֶׁבְּוַדַּאי יֵשׁ רְשׁוּת לְכָל בָּשָׂר לְכָל נִבְרָא שֶׁבָּעוֹלָם לְבָרֵךְ שֵׁם קָדְשׁוֹ, כִּי בְּוַדַּאי אֵינָם גְּרוּעִים מִמֶּנִּי. וְזֶה תְּהִלַּת ה' יְדַבֵּר פִּי, עַל-כֵּן בְּוַדַּאי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד כַּנַּ"ל: תקכג (פ) פַּעַם אַחַתעָמַדְתִּי לְפָנָיו כְּשֶׁתִּקְנוּ מַלְבּוּשׁ שֶׁלּוֹ, הַיְנוּ שֶׁתָּפְרוּ תַּחַת מַלְבּוּשׁוֹ עוֹרוֹת אַרְנֶבֶת לִימֵי הַחֹרֶף. אָמַר לִי אָז, שֶׁבְּכָל עֵת שֶׁהָאָדָם לוֹבֵשׁ מַלְבּוּשׁ חָדָשׁ נָאֶה, נַעֲשֶׂה בּוֹ שִׁנּוּי שֶׁנִּשְׁתַּנֶּה פָּנָיו בְּעֵת שֶׁנִּשְׁתַּנָּה לְבִישַׁת הַמַּלְבּוּשׁ. וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה אוֹתוֹ הָאָדָם חָכָם הַגָּדוֹל שֶׁבַּגְּדוֹלִים, וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה עָשִׁיר מֻפְלָג שֶׁאֵין הַמַּלְבּוּשׁ חָשׁוּב אֶצְלוֹ כָּל כָּךְ, וַאֲפִלּוּ מֶלֶךְ, אַף-עַל-פִּי-כֵן בְּכָל עֵת שֶׁלּוֹבֵשׁ מַלְבּוּשׁ חָדָשׁ בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ שִׁנּוּי, שֶׁנִּשְׁתַּנֶּה פָּנָיו וְנַעֲשֶׂה בּוֹ שִׁנּוּיִים בִּתְנוּעוֹתָיו עַל-יְדֵי-זֶה: תקכד (פא) שָׁמַעְתִּימִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כְּשֶׁהָיָה הַמַּלְבּוּשׁ שֶׁלּוֹ לֹא תָּפוּר כָּרָאוּי, כְּדֶרֶךְ הַחַיָּטִים שֶׁלִּפְעָמִים מְקַלְקְלִין הַמַּלְבּוּשׁ בִּתְפִירָתָם, הָיָה מְצַוֶּה לַעֲשׂוֹת לְעַצְמוֹ פִּדְיוֹן: תקכה (פב) בָּעֵתשֶׁלָּבַשׁ זִיפִּיצְל [מְעִיל עֶלְיוֹן מְיֻחָד] אֶחָד וְצִבְעוֹ הָיָה מַה שֶּׁקּוֹרִין פָּאפִּילָאטֶע [אָפוֹר] עָנָה וְאָמַר בְּלֵיל שַׁבָּת "וְאָנכִי עָפָר וָאֵפֶר" (בְּרֵאשִׁית י"ח) בִּלְשׁוֹנָם פָּאפִּיל: תקכו (פג) אִישׁאֶחָד עָמַד לְפָנָיו שֶׁהָיָה עוֹסֵק לִלְמד בְּסִפְרֵי קַבָּלָה, וּבֶאֱמֶת לֹא הָיָה רָאוּי לִלְמד קַבָּלָה. וְהוֹכִיחַ אוֹתוֹ שֶׁלּא יִלְמַד קַבָּלָה, וְאָמַר לוֹ קַבָּלָה בְּגִימַטְרִיָּא נוֹאֵף. וְשׁוּב שָׁמַעְתִּי מֵאֶחָד, שֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִם אִישׁ אֶחָד, וְהָיָה אוֹתוֹ הָאִישׁ קוֹבֵל לְפָנָיו שֶׁאֵין לוֹ לֵב הַיְנוּ שֶׁאֵין לוֹ הִתְעוֹרְרוּת הַלֵּב לִתְפִלָּה וַעֲבוֹדָה. הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁזֶּהוּ בִּשְׁבִיל שֶׁלּוֹמֵד קַבָּלָה, כִּי "נאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב" (מִשׁלֵי ו.) וְקַבָּלָה בְּגִימַטְרִיָּא נוֹאֵף. וְכָל זֶה לְמִי שֶׁאֵין רָאוּי לָזֶה, אֲבָל לְכַמָּה אֲנָשִׁים הִזְהִיר בְּעַצְמוֹ שֶׁיִּלְמְדוּ קַבָּלָה וּצְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹלִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת אִם לִלְמד קַבָּלָה וְאִם לַחְדּל: תקכז (פד) לְעִנְיַןהַקִּצִּים, שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה גְּדוֹלִים שֶׁמְּחַשְּׁבִין קִצִּים וְאוֹמְרִים שֶׁרָאוּי שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ בְּאוֹתוֹ הַקֵּץ שֶׁהֵם אוֹמְרִים, כְּמוֹ שֶׁאֵרַע בִּזְמַנֵּנוּ שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים עַל כַּמָּה פְּרָטִים שֶׁאָז יָבוֹא מָשִׁיחַ, וְכֵן בַּדּוֹרוֹת שֶׁלְּפָנָיו. וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לֹא הָיָה מַסְכִּים עַל-זֶה כְּלָל, וְאָמַר שֶׁבְּכָל זְמַן שֶׁאוֹמְרִים אֵיזֶה קֵץ אָז בְּוַדַּאי לֹא יָבוֹא מָשִׁיחַ בְּשׁוּם אפֶן בְּאוֹתוֹ הַקֵּץ שֶׁהֵם אוֹמְרִים. וּכְבָר מְבאָר בַּזּהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁמְּקַלֵּל מְאד כָּל הַמְחַשְּׁבֵי קִצִּין כִּי אֵין בֶּן דָּוִד בָּא אֶלָּא בְּהֶסַּח הַדַּעַת. וְהִנֵּה עַכְשָׁו אוֹמְרִים הָעוֹלָם שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ בִּשְׁנַת ת"ר לפ"ק, וְנִדְמֶה לָהֶם שֶׁיֵּשׁ רְמָזִים בַּזּהַר הַקָּדוֹשׁ עַל זֶה. וּבֶאֱמֶת אָז בְּוַדַּאי לֹא יָבוֹא בְּשׁוּם אפֶן וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיָּבוֹא קדֶם לִשְׁנַת ת"ר אוֹ לְאַחֲרָיו, אֲבָל בִּשְׁנַת ת"ר לֹא יָבוֹא בְּשׁוּם אפֶן מֵאַחַר שֶׁהָעוֹלָם מְצַפִּין לְאוֹתוֹ הַזְּמַן. וְהַכְּלָל בְּכָל עֵת וּזְמַן שֶׁנִּמְצָאִים מְחַשְּׁבֵי קִצִּים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁיָּבוֹא בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן, אָז דַּיְקָא לֹא יָבוֹא בְּשׁוּם אפֶן בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן. רַק בּוֹא יָבוֹא לֹא יְאַחֵר בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ בְּהֶסַּח הַדַּעַת לְגַמְרֵי, הַיְנוּ שֶׁלּא יַחְשְׁבוּ כְּלָל עַל אוֹתוֹ הַקֵּץ שֶׁיָּבוֹא, וּפִתְאוֹם יָבוֹא בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן: תקכח (פה) פַּעַם אַחַתדִּבְּרוּ לְפָנָיו מִדַּאֲגַת פַּרְנָסָה גָּעַר בָּהֶם וְאָמַר מַה לִּדְאג עַל פַּרְנָסָה הֲלֹא לֶחֶם עִם אִיגֶירְקֶיס [קִשׁוּא-מְלַפְפוֹן] הוּא מַאֲכָל טוֹב: תקכח (פו) אָמַר,בְּיוֹם הַתַּעֲנִית טוֹב לוֹמַר פָּרָשַׁת כָּל הַקָּרְבָּנוֹת: תקכט (פז) פַּעַם אַחַתדִּבֵּר עִמִּי מֵעִנְיַן הַרְחָקַת תַּאֲוָה הַכְּלָלִית שֶׁהִיא תַּאֲוַת נִאוּף, וְהָיָה מִתְלוֹצֵץ מְאד מִתַּאֲוָה זוֹ כְּדַרְכּוֹ. עָנָה וְאָמַר, תָּמִיד קָשֶׁה אֶצְלִי מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נְדָרִים כ:) שֶׁיִּהְיֶה דּוֹמֶה בְּעֵינָיו כְּאִלּוּ כְּפָאוֹ שֵׁד, מִי כּוֹפֶה אוֹתְךָ. כְּלוֹמַר שֶׁאִם יִרְצֶה הָאָדָם לִכְבּשׁ תַּאֲוָתוֹ לְגַמְרֵי, אֵין מִי שֶׁיִּכְפֶּה אוֹתוֹ וְהָבֵן: תקלא (פח) מִכְּבָרדִּבֵּר לְעִנְיַן שִׁמּוּשׁ הַצַּדִּיקִים, שֶׁצְּרִיכִים אֲנָשָׁיו שֶׁל הַצַּדִּיק לְשַׁמֵּשׁ אֶת הַצַּדִּיק בְּכָל צְרָכָיו וְלַעֲשׂוֹת לוֹ כָּל מַה שֶּׁהוּא הָיָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת. וְאָמַר שֶׁזֶּה מְרֻמָּז בַּפָּסוּק (תְּהִלִּים קמ"ה): "צַדִּיק ה' בְּכָל דְּרָכָיו", הַיְנוּ מָתַי זוֹכֶה הַצַּדִּיק שֶׁיִּהְיֶה ה' בְּכָל דְּרָכָיו בְּחִינַת "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" (מִשְׁלֵי ג), מָתַי יוּכַל הַצַּדִּיק לְקַיֵּם שֶׁיִּהְיֶה ה' בְּכָל דְּרָכָיו, כַּד "וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו" כְּשֶׁהֶחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו. הַיְנוּ שֶׁאֲנָשָׁיו שֶׁל הַצַּדִּיק שֶׁהֵם נִקְרָאִים חֲסִידִים, כְּשֶׁהֵם עוֹסְקִים בְּכָל מַעֲשָׂיו שֶׁל הַצַּדִּיק. כִּי אֵין צָרִיךְ לִפְנוֹת לְשׁוּם דָּבָר, כִּי אֲנָשָׁיו עוֹשִׂין לוֹ מַה שֶּׁצָּרִיךְ: תקלב (פט) "מְשׁךְחַסְדְּךָ לְיוֹדְעֶיךָ אֵל קַנָּא וְנוֹקֵם" (זְמִירוֹת לְלֵיל שַׁבָּת) הַיְנוּ שֶׁאָנוּ מְבַקְשִׁים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַמְשִׁיךְ חֶסֶד לְיוֹדְעָיו לְהַכְעִיס לְהַשּׂוֹנְאִים. וְזֶה: "מְשׁךְ חַסְדְּךָ לְיוֹדְעֶיךָ אֵל קַנָּא וְנוֹקֵם" הַיְנוּ כְּדֵי לִקּם בְּהַשּׁוֹנְאִים כְּדֵי שֶׁ"יִּרְאֶה רָשָׁע וְכָעָס" (תְּהִלִּים קי"א), וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם ס"ט): "לְמַעַן איְבַי פְּדֵנִי", וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם ה): "לְמַעַן שׁוֹרְרָי הַיְשַׁר לְפָנַי דַּרְכֶּךָ": תקלג (צ) אָמַרכְּשֶׁהַמּחַ נִתְיַגַּע מֵהַלִמּוּד אָז צְרִיכִין לָשׂוּחַ וּלְדַבֵּר שִׂיחוֹת חֻלִּין עִם בְּנֵי אָדָם כְּדֵי לְפַקֵּחַ דַּעְתּוֹ, וְהַשִּׂיחָה הַזּאת הִיא כְּמוֹ שֵׁנָה שֶׁהִיא נַיְחָא לְהַמּחִין. וְשִׂיחָה כָּזוֹ אֵינָהּ בִּכְלַל דְּבָרִים בְּטֵלִים חַס וְשָׁלוֹם כְּלָל, אַדְּרַבָּא הִיא מִצְוָה גְּדוֹלָה וְעַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מְנָחוֹת צט) בִּטּוּלָהּ שֶׁל תּוֹרָה זֶהוּ קִיּוּמָהּ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קי"ט) "עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ". כִּי אִם לֹא יִתְבַּטֵּל קְצָת לְפַקֵּחַ דַּעְתּוֹ בְּשִׂיחָה אֲזַי חַס וְשָׁלוֹם יִתְבַּטֵּל מִכּל וָכל. וְעִנְיָן זֶה נִזְכָּר בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּהַסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן בְּהַתּוֹרָה רַבִּי יוֹחָנָן מִשְׁתָּעֵי (בְּסִימָן טז) וַחֲזִינַן הַאי כַּוְרָא וְכוּ' עַיֵּן שָׁם, וּבְסֵפֶר לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא בְּהַתּוֹרָה הַמַּתְחֶלֶת בְּעִנְיַן הַנְהָגַת הַפְּשִׁיטוּת שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בְּסִימָן ע"ח עַיֵּן שָׁם, שֶׁלִּפְעָמִים צְרִיכִין לִהְיוֹת אִישׁ פָּשׁוּט מַמָּשׁ עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב: תקלד (צא) רַבִּישִׁמְעוֹן פָּעַל אֵצֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁיִּזְכֶּה לְשַׁמֵּשׁ אוֹתוֹ אַחַר מוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁשִּׁמֵּשׁ אוֹתוֹ בְּחַיָּיו. וְיֵשׁ בָּזֶה מַעֲשֶׂה לְסַפֵּר וִיבאַר בְּמָקוֹם אַחֵר. תקלה (צב) לְזִכָּרוֹןלִרְשׁם הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּעֵת שֶׁהָיָה בַּדֶּרֶךְ, שֶׁהָיָה יָשֵׁן בַּחוּץ עַל מִטָּה וְהִתְחִיל לִצְעק מְאד בְּתוֹךְ הַשֵּׁנָה, וְרָצוּ כֻּלָּם אֵלָיו וְהֵקִיץ, וְנִכְנַס לַבַּיִת וּפָתַח סֵפֶר וְאָמַר שֶׁמָּצָא שָׁם מְבאָר אוֹתוֹ הָעִנְיָן. כִּי אוֹתוֹ הַבַּיִת הַיְנוּ קְרֶעטְשְׁמֶע [אַכְסַנְיָא] הָיָה בָּנוּי מֵחָדָשׁ מֵעֵצִים יוֹנְקִים שֶׁלּא נִזְקְנוּ עֲדַיִן וְאָמַר שֶׁפָּתַח אֶת אוֹתוֹ הַסֵּפֶר כִּמְדֻמֶּה שֶׁהָיָה מִדְרָשׁ, וְהָיָה כָּתוּב בְּמָקוֹם זֶה כְּשֶׁקּוֹצְצִין אִילָן קדֶם זְמַנּוֹ כְּאִלּוּ הוֹרְגִין נֶפֶשׁ. וּמַעֲשֶׂהשֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה,שֶׁכְּשֶׁיָּשֵׁן חָלַם לוֹ שֶׁמֻּנָּחִים סְבִיבָיו הֲרוּגִים,וְנִתְפַּחֵד מְאד בְּתוֹךְ כָּךְ הִסְתַּכֵּל וְרָאָה שֶׁמֻּנָּחִים אֶצְלוֹ וְכוּ' וְהִתְחִיל לִצְעק מְאד עַד שֶׁנִּתְקַבְּצוּ כֻּלָּם אֵלָיו. גַּםאָמַר שֶׁצְּרִיכִין לְדַקְדֵּק עַל אֵיזֶה מִטָּה לִישׁן.וְסִפֵּר מַעֲשֶׂה שֶׁאִמּוֹ הָיְתָה עִמּוֹ בַּדֶּרֶךְ,וְנָתְנוּ לָהֶם שְׁנֵי מִטּוֹת לִישׁן. בַּבּקֶר סִפֵּר לְאִמּוֹ שֶׁחָלַם לוֹ שֶׁהוֹלִיכוּ אוֹתוֹ דֶּרֶךְ הַגֵּיהִנָּם. וְאָמַר לוֹ אִמּוֹ אַף אֲנִי בַּחֲלוֹמִי שֶׁחָלַם לִי שֶׁהוֹלִיכוּ אוֹתִי דֶּרֶךְ כָּל הַגַּן-עֵדֶן. וְסִפֵּר לָהֶם הַמַּחֲזִיק הַכְּפָר שֶׁהַמִּטָּה שֶׁהִיא הָיְתָה יְשֵׁנָה עָלֶיהָ אוֹתָהּ הַמִּטָּה הוּא מַחֲזִיק בִּשְׁבִיל אוֹרְחִים חֲשׁוּבִים וּכְבָר הָיוּ יְשֵׁנִים עָלֶיהָ כַּמָּה וְכַמָּה צַדִּיקִים גְּדוֹלִים, וְהַמִּטָּה הַשְּׁנִיָּה הָיוּ יְשֵׁנִים עָלֶיהָ פָּרִיצִים. וְגַם כָּאן אוֹתָהּ הַמִּטָּה הָיְתָה יְשֵׁנָה עָלֶיהָ וְכוּ' וּמוּבָן פִּתְרוֹן הַחֲלוֹם מִמֵּילָא: תקלו (צג) פַּעַם אַחַתעָמְדוּ לְפָנָיו אֲנָשָׁיו, וּבָא עָרֵל אֶחָד מֵהָאַנְשֵׁי חַיִל הָעַכּוּ"ם הָעוֹמְדִים בֵּינֵינוּ וְדָפַק עַל הַחַלּוֹן וְשָׁאַל יֵשׁ כָּאן אֶחָד מֵאַנְשֵׁי חַיִל, הֱשִׁיבוּהוּ לָאו אֵין כָּאן אֶחָד מֵהֶם וְהָלַךְ לוֹ. אַחַר-כָּךְ אַחַר אֵיזֶה שָׁעָה חָזַר וּבָא וְדָפַק עַל הַחַלּוֹן יוֹתֵר, וְשָׁאַל אִם יֵשׁ כָּאן אֶחָד מֵאַנְשֵׁי חַיִל. עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּךְ הוּא הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלָּכֶם, שֶׁבִּתְחִלָּה בָּא וְדוֹפֵק עַל הָאָדָם וּכְשֶׁפּוֹנִין ערֶף מִמֶּנּוּ וּמְשִׁיבִין אֵין כָּאן אֶחָד מֵחֵילוֹתָיו וּמְסַלְּקִין אוֹתוֹ וְאָז הוֹלֵךְ לוֹ, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן אַחַר-כָּךְ חוֹזֵר וּבָא וְדוֹפֵק עַל הָאָדָם אַף-עַל-פִּי שֶּׁכְּבַר סִלְּקוּהוּ וְהֱשִׁיבוּהוּ אֵין כָּאן אֶחָד מֵחֵילוֹתָיו, שֶׁאֵין לוֹ וּלְחֵילוֹתָיו מָקוֹם כָּאן, אַף-עַל-פִּי-כֵן אֵינוֹ נִמְנָע לָבוֹא עוֹד פַּעַם אַחַר פַּעַם, וּצְרִיכִין לְגָרְשׁוֹ בְּכָל פַּעַם עַד שֶׁיִּסְתַּלֵּק לְגַמְרֵי. וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר מִזֶּה שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת עַקְשָׁן גָּדוֹל כְּנֶגְדּוֹ פַּעַם אַחַר פַּעַם וַאֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים וְיוֹתֵר, וְאָז אִם יִהְיֶה חָזָק כְּנֶגְדּוֹ כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים יִזְכֶּה לְסַלְּקוֹ לְגַמְרֵי. וּמֵחֳלָאִיםרָעִים וְרַבִּים וְנֶאֱמָנִים רָאוּי לוֹמַר בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה. כִּי חַס וְשָׁלוֹם וְכוּ' אוֹתָנוּ הִצַּלְתָּנוּ: תקלז (צד) אָמַרלְעִנְיַן הַמְפֻרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר, כִּי עַל הַבַּעַל דָּבָר קָשֶׁה מְאד לִטְרחַ עִם כָּל הָעוֹלָם לְהַטְעוֹתָם מִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר, עַל-כֵּן הֶעֱמִיד מְפֻרְסָם אֶחָד בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וּמְפֻרְסָם אֶחָד בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. וְאָמַר עַל מְפֻרְסָם אֶחָד שֶׁהוּא עָקַר ראשׁ אֶלֶף אֲנָשִׁים, שֶׁבְּוַדַּאי לֹא יָקוּמוּ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים: תקלח (צה) אָמַרעַל אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁקָּשֶׁה לָהֶם שֶׁיָּרִימוּ אֶת עַצְמָן לְהַנְהִיג בְּרַבָּנוּת וְהִתְנַשְּׂאוּת מֵחֲמַת שֶׁהִכְנַסְתִּי בָּהֶם אֱמֶת הַרְבֵּה יוֹתֵר מִדַּי: תקלט (צו) אָמַרשֶׁטּוֹב מְאד לִתֵּן בְּכָל עֵת עַל פִּדְיוֹנוֹת לְצַדִּיקִים, אֲפִלּוּ שֶׁלּא בְּעֵת צָרָה חַס וְשָׁלוֹם. וְסִפֵּר מִכַּמָּה אֲנָשִׁים מִמְּדִינַת קִירָ"ה שֶׁרְגִילִים מְאד לְהַרְבּוֹת בִּנְתִינַת פִּדְיוֹנוֹת תָּמִיד. וְאָמַר שֶׁאִלּוּ הָיָה לוֹ אִישׁ צַדִּיק שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לַעֲשׂוֹת לוֹ פִּדְיוֹן, הָיָה נוֹתֵן לוֹ עַל פִּדְיוֹן בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת. וְדִבֵּר מִזֶּה הַרְבֵּה כִּי פִּדְיוֹנוֹת הֵם דָּבָר גָּדוֹל מְאד:
(75.) I heard in his name that he said: "There are with me people who are sometimes inflamed toward Hashem Yisburach — and are close to Hashem Yisburach truly. And they are then at a good level that even complete tzaddikim do not hold. But sometimes they fall from this etc. Would that this feeling of theirs would remain at the time they hold in the service of G-d — would that they held this level for long days and many years." I also heard in his name on this matter that he said that...
(77.) He greatly loved the simple service of simple G-d-fearing people etc. And he greatly loved those who could say many supplications and petitions from within the large siddurs etc. — as is printed in Likutay Tinyana, Torah 104. And he said: "I am jealous of R"Y, the son-in-law of R"Y, who can say much" — meaning that in Breslov there was a man who was accustomed to say many supplications, Psalms, and devotions every day. And Rabbainu o.b.m. said...
## Segment 88
ְבִיל הַבְּחִירָה: (עח) לְעִנְיַןמַעֲלַת הַמְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה שֶׁהוּא תִּקּוּן גָּדוֹל לְהִרְהוּרִים כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר
(76.) Once he said to me: "Everything you see in the world exists only for the sake of free will — for the entire world and everything in it was created only for the sake of free will."
(78.) Regarding the virtue of one who innovates Torah — that it is a great rectification for immoral thoughts, as is explained elsewhere [Likutay Tinyana, Torah 105]. I myself heard from his holy mouth many many times that he greatly admonished to innovate in Torah. And he said it is a very great rectification for the past. And he said that even one word when one merits to innovate is also very good — for it is a very great rectification. He also said it is a great benefit for the souls of his forebears who have already passed away.
## Segment 89
(בְּלִקּוּטֵי
תִּנְיָנָא סִימָן ק"ה). אָנכִי שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים שֶׁהִזְהִיר מְאד לְחַדֵּשׁ
בַּתּוֹרָה. וְאָמַר שֶׁהוּא תִּקּוּן גָּדוֹל מְאד עַל הֶעָבָר. וְאָמַר שֶׁאֲפִלּוּ דִּבּוּר אֶחָד כְּשֶׁזּוֹכִין לְחַדֵּשׁ
הוּא גַּם כֵּן טוֹב מְאד, כִּי הוּא תִּקּוּן גָּדוֹל מְאד. גַּם אָמַר שֶׁהוּא טוֹבָה לְנִשְׁמַת אֲבוֹתָיו שֶׁכְּבָר
נִסְתַּלְּקוּ. וְאָמַר, כְּבָר נָתַתִּי לָכֶם כּחַ הַמְדַמֶּה כָּשֵׁר וָטוֹב, וְאַתֶּם רַשָּׁאִים לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה. וְאָמַר
אַתֶּם יְכוֹלִים לְהַשִּׂיג בְּכחַ הַמְדַמֶּה שֶׁלָּכֶם מַה שֶּׁאֲנִי יָכוֹל לְהַשִּׂיג בַּשֵּׂכֶל:
תקכב
(עט) סִפֵּרלִי מִצַּדִּיק אֶחָד מִמְּדִינַת לִיטָא שֶׁקּדֶם מוֹתוֹ הִכָּה בְּאֶצְבַּע צְרֵדָה כְּדֶרֶךְ הָעוֹלָם שֶׁמַּכִּין
בְּאֶצְבְּעוֹתֵיהֶם זוֹ עַל זוֹ אֲגוּדָל עַל אֶצְבַּע אַמָּה עַד שֶׁנִּשְׁמַע קוֹל מִבֵּינֵיהֶם, וְאָמַר בְּשִׂמְחָה בְּזֶה
הַלָּשׁוֹן אִיבֶּער גִּישְׁפְּרִינְגֶין. כְּלוֹמַר שֶׁהָיָה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַל שֶׁקָּפַץ וְדִלֵּג עַל הָעוֹלָם הַזֶּה
וַהֲבָלָיו, אַשְׁרֵי לוֹ. וְהָיָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מְשַׁבֵּחַ מְאד אֶת הַצַּדִּיק הַזֶּה שֶׁזָּכָה לוֹמַר כָּךְ
קדֶם מוֹתוֹ. אַשְׁרֵי מִי שֶׁמְּדַלֵּג וְקוֹפֵץ עַל הַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה וְתַעֲנוּגָיו. גַּם סִפֵּר בְּשֵׁם זֶה
הַצַּדִּיק דִּבּוּר נָאֶה שֶׁהָיָה אוֹמֵר תְּהִלִּים קמ"ה תְּהִלַּת ה' יְדַבֵּר פִּי, הַיְנוּ כְּשֶׁגַּם פִּי זוֹכֶה לְדַבֵּר
תְּהִלּוֹת ה', אֲזַי בְּוַדַּאי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. הַיְנוּ כִּי זֶה הַצַּדִּיק הָיָה
עָנָו וְשָׁפָל בְּעֵינָיו מְאד, עַל-כֵּן הָיָה אוֹמֵר מֵאַחַר שֶׁשָּׁפָל כְּמוֹתִי זוֹכֶה לְדַבֵּר תְּהִלּוֹת ה', עַל-
כֵּן בְּוַדַּאי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ וְכוּ', הַיְנוּ שֶׁבְּוַדַּאי יֵשׁ רְשׁוּת לְכָל בָּשָׂר לְכָל נִבְרָא
שֶׁבָּעוֹלָם לְבָרֵךְ שֵׁם קָדְשׁוֹ, כִּי בְּוַדַּאי אֵינָם גְּרוּעִים מִמֶּנִּי. וְזֶה תְּהִלַּת ה' יְדַבֵּר פִּי, עַל-כֵּן
בְּוַדַּאי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד כַּנַּ"ל:
תקכג
(79.) He told me about a tzaddik from Lithuania [the author of Yesod V'Shoresh Ha'Avodah] who before his death snapped his finger and thumb together in the manner the world snaps fingers against one another — a thumb against a forefinger until a sound is heard between them — and said in joy in these words: [in Yiddish: "iber gishpringen"] — "I have leaped!" Meaning he was with great joy that he had jumped and leaped over this world and its vanities — praiseworthy is he. And Rabbainu z"l greatly praised his...
## Segment 90
(פ) פַּעַם אַחַתעָמַדְתִּי לְפָנָיו כְּשֶׁתִּקְנוּ מַלְבּוּשׁ שֶׁלּוֹ, הַיְנוּ שֶׁתָּפְרוּ תַּחַת מַלְבּוּשׁוֹ עוֹרוֹת אַרְנֶבֶת
לִימֵי הַחֹרֶף. אָמַר לִי אָז, שֶׁבְּכָל עֵת שֶׁהָאָדָם לוֹבֵשׁ מַלְבּוּשׁ חָדָשׁ נָאֶה, נַעֲשֶׂה בּוֹ שִׁנּוּי שֶׁנִּשְׁתַּנֶּה
פָּנָיו בְּעֵת שֶׁנִּשְׁתַּנָּה לְבִישַׁת הַמַּלְבּוּשׁ. וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה אוֹתוֹ הָאָדָם חָכָם הַגָּדוֹל שֶׁבַּגְּדוֹלִים,
וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה עָשִׁיר מֻפְלָג שֶׁאֵין הַמַּלְבּוּשׁ חָשׁוּב אֶצְלוֹ כָּל כָּךְ, וַאֲפִלּוּ מֶלֶךְ, אַף-עַל-פִּי-כֵן
בְּכָל עֵת שֶׁלּוֹבֵשׁ מַלְבּוּשׁ חָדָשׁ בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ שִׁנּוּי, שֶׁנִּשְׁתַּנֶּה פָּנָיו וְנַעֲשֶׂה בּוֹ שִׁנּוּיִים
בִּתְנוּעוֹתָיו עַל-יְדֵי-זֶה:
תקכד
(80.) Once I stood before him as they were fixing his garment — meaning they were sewing rabbit skins under his garment for the winter days. He said to me then: "At every time that a person puts on a new beautiful garment — a change occurs in him, for his face changes at the time the garment changes. And even if that person were the greatest wise man of the great ones, even if he were an exceedingly wealthy man for whom the garment does not matter so much, even a king — even so..."
## Segment 91
(פא) שָׁמַעְתִּימִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כְּשֶׁהָיָה הַמַּלְבּוּשׁ שֶׁלּוֹ לֹא תָּפוּר
כָּרָאוּי, כְּדֶרֶךְ הַחַיָּטִים שֶׁלִּפְעָמִים מְקַלְקְלִין הַמַּלְבּוּשׁ בִּתְפִירָתָם, הָיָה מְצַוֶּה לַעֲשׂוֹת לְעַצְמוֹ
פִּדְיוֹן:
תקכה
(81.) I heard from his holy mouth — that the Baal Shem Tov of blessed memory, when his garment was not properly sewn — in the manner that tailors sometimes ruin a garment in their sewing — he would command that a pidyon [redemption prayer] be made for himself.
## Segment 92
(פב) בָּעֵתשֶׁלָּבַשׁ זִיפִּיצְל [מְעִיל עֶלְיוֹן מְיֻחָד] אֶחָד וְצִבְעוֹ הָיָה מַה שֶּׁקּוֹרִין פָּאפִּילָאטֶע
[אָפוֹר] עָנָה וְאָמַר בְּלֵיל שַׁבָּת "וְאָנכִי עָפָר וָאֵפֶר"
(82.) At the time when he put on a certain zipitzel [special outer garment] whose color was what is called papilate [gray] — he answered and said on Friday night: "And I am dust and ashes" [Genesis 18] — in their language papil.
## Segment 93
(בְּרֵאשִׁית י"ח) בִּלְשׁוֹנָם פָּאפִּיל:
תקכו
(פג) אִישׁאֶחָד עָמַד לְפָנָיו שֶׁהָיָה עוֹסֵק לִלְמד בְּסִפְרֵי קַבָּלָה, וּבֶאֱמֶת לֹא הָיָה רָאוּי לִלְמד
קַבָּלָה. וְהוֹכִיחַ אוֹתוֹ שֶׁלּא יִלְמַד קַבָּלָה, וְאָמַר לוֹ קַבָּלָה בְּגִימַטְרִיָּא נוֹאֵף. וְשׁוּב שָׁמַעְתִּי
מֵאֶחָד, שֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִם אִישׁ אֶחָד, וְהָיָה אוֹתוֹ הָאִישׁ קוֹבֵל לְפָנָיו שֶׁאֵין לוֹ לֵב הַיְנוּ שֶׁאֵין
לוֹ הִתְעוֹרְרוּת הַלֵּב לִתְפִלָּה וַעֲבוֹדָה. הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁזֶּהוּ בִּשְׁבִיל שֶׁלּוֹמֵד
קַבָּלָה, כִּי "נאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב"
(83.) One person stood before him who was engaging in studying Kabbalah books — and he was in truth not worthy of studying Kabbalah. And he rebuked him that he should not study Kabbalah. And he said: "Kabbalah in gematria equals noef [adulterer]." And I also heard from another person who was speaking with someone — and that person was complaining before him that he has no heart — meaning he has no heartfelt awakening for prayer and service. Rabbainu o.b.m. replied that this is because he studies Kabbalah — for "an adulterer..." [Proverbs].
## Segment 94
(מִשׁלֵי ו.) וְקַבָּלָה בְּגִימַטְרִיָּא נוֹאֵף. וְכָל זֶה לְמִי שֶׁאֵין
רָאוּי לָזֶה, אֲבָל לְכַמָּה אֲנָשִׁים הִזְהִיר בְּעַצְמוֹ שֶׁיִּלְמְדוּ קַבָּלָה וּצְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
שֶׁיּוֹלִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת אִם לִלְמד קַבָּלָה וְאִם לַחְדּל:
תקכז
(פד) לְעִנְיַןהַקִּצִּים, שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה גְּדוֹלִים שֶׁמְּחַשְּׁבִין קִצִּים וְאוֹמְרִים שֶׁרָאוּי שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ בְּאוֹתוֹ
הַקֵּץ שֶׁהֵם אוֹמְרִים, כְּמוֹ שֶׁאֵרַע בִּזְמַנֵּנוּ שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים עַל כַּמָּה פְּרָטִים שֶׁאָז יָבוֹא מָשִׁיחַ, וְכֵן
בַּדּוֹרוֹת שֶׁלְּפָנָיו. וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לֹא הָיָה מַסְכִּים עַל-זֶה כְּלָל, וְאָמַר שֶׁבְּכָל זְמַן
שֶׁאוֹמְרִים אֵיזֶה קֵץ אָז בְּוַדַּאי לֹא יָבוֹא מָשִׁיחַ בְּשׁוּם אפֶן בְּאוֹתוֹ הַקֵּץ שֶׁהֵם אוֹמְרִים. וּכְבָר
מְבאָר בַּזּהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁמְּקַלֵּל מְאד כָּל הַמְחַשְּׁבֵי קִצִּין כִּי אֵין בֶּן דָּוִד בָּא אֶלָּא בְּהֶסַּח הַדַּעַת.
וְהִנֵּה עַכְשָׁו אוֹמְרִים הָעוֹלָם שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ בִּשְׁנַת ת"ר לפ"ק, וְנִדְמֶה לָהֶם שֶׁיֵּשׁ רְמָזִים בַּזּהַר
הַקָּדוֹשׁ עַל זֶה. וּבֶאֱמֶת אָז בְּוַדַּאי לֹא יָבוֹא בְּשׁוּם אפֶן וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיָּבוֹא קדֶם לִשְׁנַת ת"ר
אוֹ לְאַחֲרָיו, אֲבָל בִּשְׁנַת ת"ר לֹא יָבוֹא בְּשׁוּם אפֶן מֵאַחַר שֶׁהָעוֹלָם מְצַפִּין לְאוֹתוֹ הַזְּמַן.
וְהַכְּלָל בְּכָל עֵת וּזְמַן שֶׁנִּמְצָאִים מְחַשְּׁבֵי קִצִּים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁיָּבוֹא בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן, אָז דַּיְקָא לֹא
יָבוֹא בְּשׁוּם אפֶן בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן. רַק בּוֹא יָבוֹא לֹא יְאַחֵר בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ בְּהֶסַּח הַדַּעַת לְגַמְרֵי,
הַיְנוּ שֶׁלּא יַחְשְׁבוּ כְּלָל עַל אוֹתוֹ הַקֵּץ שֶׁיָּבוֹא, וּפִתְאוֹם יָבוֹא בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן:
תקכח
(84.) Regarding the calculated End Times — that there are great men who calculate End Times and say that Messiah should come at such a time as they name — as has occurred in our times when they said about several dates that Messiah would come then, and similarly in previous generations. And Rabbainu o.b.m. did not agree with this at all. And he said that every time someone announces some End Time — Messiah will certainly not come in any manner at that End Time they name. And it is already explained...
## Segment 95
(פה) פַּעַם אַחַתדִּבְּרוּ לְפָנָיו מִדַּאֲגַת פַּרְנָסָה גָּעַר בָּהֶם וְאָמַר מַה לִּדְאג עַל פַּרְנָסָה הֲלֹא לֶחֶם עִם
אִיגֶירְקֶיס [קִשׁוּא-מְלַפְפוֹן] הוּא מַאֲכָל טוֹב:
תקכח
(85.) Once they were speaking before him about worry over livelihood — he rebuked them and said: "What is there to worry about livelihood? Bread with cucumbers [igerkes] is good food!"
## Segment 97
(פו) אָמַר,בְּיוֹם הַתַּעֲנִית טוֹב לוֹמַר פָּרָשַׁת כָּל הַקָּרְבָּנוֹת:
תקכט (פז) פַּעַם אַחַתדִּבֵּר עִמִּי מֵעִנְיַן הַרְחָקַת תַּאֲוָה הַכְּלָלִית שֶׁהִיא תַּאֲוַת נִאוּף, וְהָיָה מִתְלוֹצֵץ מְאד
מִתַּאֲוָה זוֹ כְּדַרְכּוֹ. עָנָה וְאָמַר, תָּמִיד קָשֶׁה אֶצְלִי מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
(86.) He said: "On a fast day it is good to recite the portion of all the sacrifices."
(87.) Once he spoke with me about distancing the general desire — which is the desire of immorality — and he greatly mocked this desire as was his way. He answered and said: "It has always been difficult for me — what our Rabbis of blessed memory said [Nedarim 20b]: 'One should regard it as if a demon had compelled him.' Who compels you? Meaning: if a person wants to completely conquer his desire — there is no one who compels him. And understand."
## Segment 98
(נְדָרִים כ:) שֶׁיִּהְיֶה דּוֹמֶה בְּעֵינָיו כְּאִלּוּ כְּפָאוֹ שֵׁד, מִי כּוֹפֶה אוֹתְךָ. כְּלוֹמַר שֶׁאִם יִרְצֶה
הָאָדָם לִכְבּשׁ תַּאֲוָתוֹ לְגַמְרֵי, אֵין מִי שֶׁיִּכְפֶּה אוֹתוֹ וְהָבֵן:
תקלא
(פח) מִכְּבָרדִּבֵּר לְעִנְיַן שִׁמּוּשׁ הַצַּדִּיקִים, שֶׁצְּרִיכִים אֲנָשָׁיו שֶׁל הַצַּדִּיק לְשַׁמֵּשׁ אֶת הַצַּדִּיק בְּכָל
צְרָכָיו וְלַעֲשׂוֹת לוֹ כָּל מַה שֶּׁהוּא הָיָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת. וְאָמַר שֶׁזֶּה מְרֻמָּז בַּפָּסוּק
(88.) Previously he spoke about serving the tzaddik — that the people of the tzaddik must serve the tzaddik in all his needs and do for him all that he would need to do himself. And he said this is alluded to in the verse [Psalms 145]: "The tzaddik of G-d in all his ways" — meaning: when does the tzaddik merit that G-d be in all his ways — the aspect of "In all your ways, know Him" [Proverbs 3]? When can the tzaddik fulfill "G-d in all his ways"? When "and pious in all his deeds" — meaning when...
## Segment 99
(תְּהִלִּים
קמ"ה): "צַדִּיק ה' בְּכָל דְּרָכָיו", הַיְנוּ מָתַי זוֹכֶה הַצַּדִּיק שֶׁיִּהְיֶה ה' בְּכָל דְּרָכָיו בְּחִינַת
"בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" (מִשְׁלֵי ג), מָתַי יוּכַל הַצַּדִּיק לְקַיֵּם שֶׁיִּהְיֶה ה' בְּכָל דְּרָכָיו, כַּד
"וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו" כְּשֶׁהֶחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו. הַיְנוּ שֶׁאֲנָשָׁיו שֶׁל הַצַּדִּיק שֶׁהֵם נִקְרָאִים
חֲסִידִים, כְּשֶׁהֵם עוֹסְקִים בְּכָל מַעֲשָׂיו שֶׁל הַצַּדִּיק. כִּי אֵין צָרִיךְ לִפְנוֹת לְשׁוּם דָּבָר, כִּי
אֲנָשָׁיו עוֹשִׂין לוֹ מַה שֶּׁצָּרִיךְ:
תקלב
(פט) "מְשׁךְחַסְדְּךָ לְיוֹדְעֶיךָ אֵל קַנָּא וְנוֹקֵם"
(89.) "Draw Your kindness to those who know You — O jealous and vengeful G-d" [Sabbath table hymns]. Meaning: we request that Hashem Yisburach draw kindness to those who know Him — to spite the enemies. And this: "Draw Your kindness to those who know You — O jealous and vengeful G-d" — means in order to take vengeance on the enemies — in order that "the wicked will see and be angered" [Psalms 111]. As it is written [ibid. 69]: "For the sake of my enemies — redeem me." And as it is written [ibid. 5]: "For the sake of those who watch me — make straight Your way before me."
## Segment 100
(זְמִירוֹת לְלֵיל שַׁבָּת) הַיְנוּ שֶׁאָנוּ מְבַקְשִׁים שֶׁהַשֵּׁם
יִתְבָּרַךְ יַמְשִׁיךְ חֶסֶד לְיוֹדְעָיו לְהַכְעִיס לְהַשּׂוֹנְאִים. וְזֶה: "מְשׁךְ חַסְדְּךָ לְיוֹדְעֶיךָ אֵל קַנָּא
וְנוֹקֵם" הַיְנוּ כְּדֵי לִקּם בְּהַשּׁוֹנְאִים כְּדֵי שֶׁ"יִּרְאֶה רָשָׁע וְכָעָס" (תְּהִלִּים קי"א), וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב
(שָׁם ס"ט): "לְמַעַן איְבַי פְּדֵנִי", וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם ה): "לְמַעַן שׁוֹרְרָי הַיְשַׁר לְפָנַי דַּרְכֶּךָ":
תקלג
(צ) אָמַרכְּשֶׁהַמּחַ נִתְיַגַּע מֵהַלִמּוּד אָז צְרִיכִין לָשׂוּחַ וּלְדַבֵּר שִׂיחוֹת חֻלִּין עִם בְּנֵי אָדָם כְּדֵי
לְפַקֵּחַ דַּעְתּוֹ, וְהַשִּׂיחָה הַזּאת הִיא כְּמוֹ שֵׁנָה שֶׁהִיא נַיְחָא לְהַמּחִין. וְשִׂיחָה כָּזוֹ אֵינָהּ בִּכְלַל
דְּבָרִים בְּטֵלִים חַס וְשָׁלוֹם כְּלָל, אַדְּרַבָּא הִיא מִצְוָה גְּדוֹלָה וְעַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם
לִבְרָכָה
(90.) He said: "When the mind is tired from study — then one must converse and speak everyday talk with people in order to refresh the mind. And this conversation is like sleep — which is a rest for the mind. And such conversation is not in the category of idle talk at all, G-d forbid. On the contrary — it is a great mitzvah. And about this our Rabbis of blessed memory said [Menachos 99]: 'The suspension of Torah is its fulfillment — as it is written [Psalms 119]: 'A time to act for G-d — they have nullified Your Torah.'"
## Segment 101
(מְנָחוֹת צט) בִּטּוּלָהּ שֶׁל תּוֹרָה זֶהוּ קִיּוּמָהּ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קי"ט) "עֵת לַעֲשׂוֹת
לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ". כִּי אִם לֹא יִתְבַּטֵּל קְצָת לְפַקֵּחַ דַּעְתּוֹ בְּשִׂיחָה אֲזַי חַס וְשָׁלוֹם יִתְבַּטֵּל מִכּל
וָכל. וְעִנְיָן זֶה נִזְכָּר בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּהַסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן בְּהַתּוֹרָה רַבִּי יוֹחָנָן
מִשְׁתָּעֵי (בְּסִימָן טז) וַחֲזִינַן הַאי כַּוְרָא וְכוּ' עַיֵּן שָׁם, וּבְסֵפֶר לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא בְּהַתּוֹרָה
הַמַּתְחֶלֶת בְּעִנְיַן הַנְהָגַת הַפְּשִׁיטוּת שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בְּסִימָן ע"ח עַיֵּן שָׁם, שֶׁלִּפְעָמִים צְרִיכִין
לִהְיוֹת אִישׁ פָּשׁוּט מַמָּשׁ עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב:
תקלד
(צא) רַבִּישִׁמְעוֹן פָּעַל אֵצֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁיִּזְכֶּה לְשַׁמֵּשׁ אוֹתוֹ אַחַר מוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁשִּׁמֵּשׁ
אוֹתוֹ בְּחַיָּיו. וְיֵשׁ בָּזֶה מַעֲשֶׂה לְסַפֵּר וִיבאַר בְּמָקוֹם אַחֵר.
תקלה
(91.) Rabbi Shimon accomplished before Rabbainu o.b.m. that he should merit to serve him after his death as he had served him in his lifetime. And there is an incident to tell about this — which will be explained elsewhere. (See Avneiha Barzel, 51.)
## Segment 102
(צב) לְזִכָּרוֹןלִרְשׁם הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּעֵת שֶׁהָיָה בַּדֶּרֶךְ, שֶׁהָיָה יָשֵׁן בַּחוּץ עַל מִטָּה וְהִתְחִיל לִצְעק
מְאד בְּתוֹךְ הַשֵּׁנָה, וְרָצוּ כֻּלָּם אֵלָיו וְהֵקִיץ, וְנִכְנַס לַבַּיִת וּפָתַח סֵפֶר וְאָמַר שֶׁמָּצָא שָׁם מְבאָר
אוֹתוֹ הָעִנְיָן. כִּי אוֹתוֹ הַבַּיִת הַיְנוּ קְרֶעטְשְׁמֶע [אַכְסַנְיָא] הָיָה בָּנוּי מֵחָדָשׁ מֵעֵצִים יוֹנְקִים
שֶׁלּא נִזְקְנוּ עֲדַיִן וְאָמַר שֶׁפָּתַח אֶת אוֹתוֹ הַסֵּפֶר כִּמְדֻמֶּה שֶׁהָיָה מִדְרָשׁ, וְהָיָה כָּתוּב בְּמָקוֹם זֶה
כְּשֶׁקּוֹצְצִין אִילָן קדֶם זְמַנּוֹ כְּאִלּוּ הוֹרְגִין נֶפֶשׁ.
וּמַעֲשֶׂהשֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה,שֶׁכְּשֶׁיָּשֵׁן חָלַם לוֹ שֶׁמֻּנָּחִים סְבִיבָיו הֲרוּגִים,וְנִתְפַּחֵד מְאד בְּתוֹךְ כָּךְ
הִסְתַּכֵּל וְרָאָה שֶׁמֻּנָּחִים אֶצְלוֹ וְכוּ' וְהִתְחִיל לִצְעק מְאד עַד שֶׁנִּתְקַבְּצוּ כֻּלָּם אֵלָיו.
גַּםאָמַר שֶׁצְּרִיכִין לְדַקְדֵּק עַל אֵיזֶה מִטָּה לִישׁן.וְסִפֵּר מַעֲשֶׂה שֶׁאִמּוֹ הָיְתָה עִמּוֹ בַּדֶּרֶךְ,וְנָתְנוּ לָהֶם
שְׁנֵי מִטּוֹת לִישׁן. בַּבּקֶר סִפֵּר לְאִמּוֹ שֶׁחָלַם לוֹ שֶׁהוֹלִיכוּ אוֹתוֹ דֶּרֶךְ הַגֵּיהִנָּם. וְאָמַר לוֹ אִמּוֹ
אַף אֲנִי בַּחֲלוֹמִי שֶׁחָלַם לִי שֶׁהוֹלִיכוּ אוֹתִי דֶּרֶךְ כָּל הַגַּן-עֵדֶן. וְסִפֵּר לָהֶם הַמַּחֲזִיק הַכְּפָר
שֶׁהַמִּטָּה שֶׁהִיא הָיְתָה יְשֵׁנָה עָלֶיהָ אוֹתָהּ הַמִּטָּה הוּא מַחֲזִיק בִּשְׁבִיל אוֹרְחִים חֲשׁוּבִים וּכְבָר הָיוּ
יְשֵׁנִים עָלֶיהָ כַּמָּה וְכַמָּה צַדִּיקִים גְּדוֹלִים, וְהַמִּטָּה הַשְּׁנִיָּה הָיוּ יְשֵׁנִים עָלֶיהָ פָּרִיצִים. וְגַם
כָּאן אוֹתָהּ הַמִּטָּה הָיְתָה יְשֵׁנָה עָלֶיהָ וְכוּ' וּמוּבָן פִּתְרוֹן הַחֲלוֹם מִמֵּילָא:
תקלו
(92.) For a record — to note the incident that occurred while traveling, when he slept outside on a bed and began to cry out greatly in his sleep. And everyone ran to him and he awoke — and entered the house and opened a book and said he found the matter explained there. For that house — meaning the inn — was newly built from young wood that had not yet aged. And he said he opened that book — it seems it was a Midrash — and there it was written in that place: when...
## Segment 103
(צג) פַּעַם אַחַתעָמְדוּ לְפָנָיו אֲנָשָׁיו, וּבָא עָרֵל אֶחָד מֵהָאַנְשֵׁי חַיִל הָעַכּוּ"ם הָעוֹמְדִים בֵּינֵינוּ
וְדָפַק עַל הַחַלּוֹן וְשָׁאַל יֵשׁ כָּאן אֶחָד מֵאַנְשֵׁי חַיִל, הֱשִׁיבוּהוּ לָאו אֵין כָּאן אֶחָד מֵהֶם וְהָלַךְ
לוֹ. אַחַר-כָּךְ אַחַר אֵיזֶה שָׁעָה חָזַר וּבָא וְדָפַק עַל הַחַלּוֹן יוֹתֵר, וְשָׁאַל אִם יֵשׁ כָּאן אֶחָד
מֵאַנְשֵׁי חַיִל. עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּךְ הוּא הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלָּכֶם, שֶׁבִּתְחִלָּה בָּא וְדוֹפֵק עַל
הָאָדָם וּכְשֶׁפּוֹנִין ערֶף מִמֶּנּוּ וּמְשִׁיבִין אֵין כָּאן אֶחָד מֵחֵילוֹתָיו וּמְסַלְּקִין אוֹתוֹ וְאָז הוֹלֵךְ
לוֹ, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן אַחַר-כָּךְ חוֹזֵר וּבָא וְדוֹפֵק עַל הָאָדָם אַף-עַל-פִּי שֶּׁכְּבַר סִלְּקוּהוּ
וְהֱשִׁיבוּהוּ אֵין כָּאן אֶחָד מֵחֵילוֹתָיו, שֶׁאֵין לוֹ וּלְחֵילוֹתָיו מָקוֹם כָּאן, אַף-עַל-פִּי-כֵן אֵינוֹ
נִמְנָע לָבוֹא עוֹד פַּעַם אַחַר פַּעַם, וּצְרִיכִין לְגָרְשׁוֹ בְּכָל פַּעַם עַד שֶׁיִּסְתַּלֵּק לְגַמְרֵי. וְעַיֵּן
בְּמָקוֹם אַחֵר מִזֶּה שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת עַקְשָׁן גָּדוֹל כְּנֶגְדּוֹ פַּעַם אַחַר פַּעַם וַאֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים
וְיוֹתֵר, וְאָז אִם יִהְיֶה חָזָק כְּנֶגְדּוֹ כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים יִזְכֶּה לְסַלְּקוֹ לְגַמְרֵי.
וּמֵחֳלָאִיםרָעִים וְרַבִּים וְנֶאֱמָנִים רָאוּי לוֹמַר בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה. כִּי חַס וְשָׁלוֹם וְכוּ' אוֹתָנוּ
הִצַּלְתָּנוּ:
תקלז
(93.) Once his people were standing before him when a gentile soldier came and knocked on the window — asking if there was one of the soldiers there. They replied no, there was none there. And he went away. Afterwards after some hours he came back and knocked on the window harder — asking if there was a soldier there. Rabbainu o.b.m. answered: "So is your evil inclination — at first it comes and knocks on a person. And when one turns away from it..."
## Segment 104
(צד) אָמַרלְעִנְיַן הַמְפֻרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר, כִּי עַל הַבַּעַל דָּבָר קָשֶׁה מְאד לִטְרחַ עִם כָּל הָעוֹלָם
לְהַטְעוֹתָם מִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר, עַל-כֵּן הֶעֱמִיד מְפֻרְסָם אֶחָד בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וּמְפֻרְסָם אֶחָד בְּמָקוֹם
פְּלוֹנִי. וְאָמַר עַל מְפֻרְסָם אֶחָד שֶׁהוּא עָקַר ראשׁ אֶלֶף אֲנָשִׁים, שֶׁבְּוַדַּאי לֹא יָקוּמוּ בִּתְחִיַּת
הַמֵּתִים:
תקלח
(94.) He said regarding the false-famous ones: "For the evil one it is very difficult to toil with the entire world to lead them astray from the straight path. Therefore he stationed one famous man in this place and another famous man in that place." And he said of one famous man that he had uprooted the heads of a thousand people — who will certainly not arise at the resurrection of the dead.
## Segment 105
(צה) אָמַרעַל אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁקָּשֶׁה לָהֶם שֶׁיָּרִימוּ אֶת עַצְמָן לְהַנְהִיג בְּרַבָּנוּת וְהִתְנַשְּׂאוּת מֵחֲמַת
שֶׁהִכְנַסְתִּי בָּהֶם אֱמֶת הַרְבֵּה יוֹתֵר מִדַּי:
תקלט
(95.) He said about our people — that it is difficult for them to elevate themselves to conduct themselves with rabbonus [rabbinic leadership] and self-aggrandizement — because he had instilled too much truth in them.
## Segment 106
(צו) אָמַרשֶׁטּוֹב מְאד לִתֵּן בְּכָל עֵת עַל פִּדְיוֹנוֹת לְצַדִּיקִים, אֲפִלּוּ שֶׁלּא בְּעֵת צָרָה חַס וְשָׁלוֹם.
וְסִפֵּר מִכַּמָּה אֲנָשִׁים מִמְּדִינַת קִירָ"ה שֶׁרְגִילִים מְאד לְהַרְבּוֹת בִּנְתִינַת פִּדְיוֹנוֹת תָּמִיד. וְאָמַר
שֶׁאִלּוּ הָיָה לוֹ אִישׁ צַדִּיק שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לַעֲשׂוֹת לוֹ פִּדְיוֹן, הָיָה נוֹתֵן לוֹ עַל פִּדְיוֹן בְּכָל
יוֹם וּבְכָל עֵת. וְדִבֵּר מִזֶּה הַרְבֵּה כִּי פִּדְיוֹנוֹת הֵם דָּבָר גָּדוֹל מְאד:
(96.) He said it is very good to give at all times a pidyon [redemption offering] to tzaddikim — even not at times of trouble, G-d forbid. And he told of several people from the Tsar's country who are very accustomed to multiplying pidyonos always. And he said: "If he had a tzaddik worthy of making a pidyon for him, he would give a pidyon every day and at all times." And he spoke much about this — for pidyonos are a very great matter.
## Segment 107
לְעִנְיַןהַמַּרְאוֹת וְהַחֶזְיוֹנוֹת שֶׁרוֹאִין הַגְּדוֹלִים הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים אָמַר, כְּשֶׁרוֹצִין לְמַעְלָה שֶׁיִּרְאֶה אָדָם אֵיזֶה מַרְאָה וְחִזָּיוֹן אֲזַי מַלְבִּישִׁין אוֹתוֹ בְּעֵינַיִם כָּאֵלּוּ שֶׁיּוּכַל לִרְאוֹת בָּהֶם מַה שֶּׁיִּרְאֶה כְּגוֹן נִשְׁמַת מֵת אוֹ מַלְאָךְ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר מַה שֶּׁמְּבאָר עַל פָּסוּק (תְּהִלִּים ל"ד): "עֵינֵי ה' אֶל צַדִּיקִים" שֶׁהַצַּדִּיקִים יֵשׁ לָהֶם עֵינֵי ה', עַל-כֵּן הֵם יְכוֹלִים לִרְאוֹת בְּעֵינֵי ה' שֶׁיֵּשׁ לָהֶם: תקמא (צח) שָׁמַעְתִּימִמֶּנּוּ שֶׁאָמַר שֶׁבְּרָכָה שֶׁנּוֹהֲגִין לְבָרֵךְ אֶת עַצְמָן אֵצֶל גְּדוֹלִים וַחֲשׁוּבִים הוּא דָּבָר יָקָר מְאד, וְטוֹב לְהִשְׁתַּדֵּל לְבָרֵךְ אֶת עַצְמוֹ אֵצֶל כֻּלָּם: תקמב (צט) אָמַרטוֹב מְאד לִרְאוֹת פְּנֵי כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁבַּדּוֹר, כִּי צַדִּיקַיָּא אַנְפֵּי שְׁכִינְתָּא (זהַר הַקָּדוֹשׁ שְׁמוֹת קס"ג:): תקמג (ק) כַּמָּהפְּעָמִים הָיָה מְדַבֵּר הַרְבֵּה עִמָּנוּ וְהִזְהִיר אוֹתָנוּ מְאד לְקָרֵב נְפָשׁוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְהִשְׁתַּדֵּל לְדַבֵּר הַרְבֵּה עִם בְּנֵי אָדָם כְּדֵי לְעוֹרְרָם וְלַהֲשִׁיבָם לְקָרְבָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּרְצוֹנוֹ הָיָה אֲפִלּוּ לְדַבֵּר עִם בְּנֵי הָעוֹלָם שִׂיחוֹת חֻלִּין בְּעִסְקֵי הָעוֹלָם, אוּלַי יִצְמַח וְיִתְגַּלְגֵּל מִזֶּה דִּבּוּרִים שֶׁיְּעוֹרְרוּ אוֹתָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וַאֲפִלּוּ אִם לֹא יִפְעַל כִּי-אִם תְּנוּעָה בְּעָלְמָא, שֶׁיִּכְנס בָּהֶם אֵיזֶה הִרְהוּר תְּשׁוּבָה אוֹ הִתְעוֹרְרוּת לְפִי שָׁעָה, גַּם-כֵּן טוֹב מְאד, מִכָּל-שֶׁכֵּן שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת שֶׁבִּרְבוֹת הַיָּמִים, כְּשֶׁיְּדַבֵּר עִמָּהֶם וְיַחֲזר וִידַבֵּר, אוּלַי יִזְכֶּה לְעוֹרְרָם בֶּאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְקָרְבָם לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר אֵין דָּבָר גָּדוֹל מִזֶּה, כַּמּוּבָא בְּכָל הַסְּפָרִים בִּפְרָט בַּזּהַר הַקָּדוֹשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם זַכָּאָה מָאן דְּאָחֵד בִּידָא דְחַיָּבָא וְכוּ' וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִשְׁתַּבַּח בֵּהּ בְּכָל עָלְמִין. וְהוּאזִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הֶאֱרִיךְ לְדַבֵּר עִמָּנוּ כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים מִזֶּה, וְזֵרַז אוֹתָנוּ לָזֶה מְאד בְּכַמָּה מִינֵי לְשׁוֹנוֹת. וְכַמָּה פְּעָמִים הָיָה מְבַזֶּה אוֹתָנוּ בְּבִזְיוֹנוֹת עַל שֶׁאָנוּ מִתְעַצְּלִים בָּזֶה, וּפַעַם אַחַת קָרָא אוֹתָנוּ עֵצִים יְבֵשִׁים עַל שֶׁאֵין אָנוּ מוֹלִידִים נְפָשׁוֹת שֶׁיִּתְקָרְבוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל יָדֵינוּ. וּפַעַם אַחַתבְּלֵיל מוֹצָאֵי שַׁבָּת עָמַדְנוּ לְפָנָיו עִם כַּמָּה אֲנָשִׁים מֵהַחֲשׁוּבִים שֶׁלּוֹ, וְהוֹכִיחַ אוֹתָנוּ מְאד כַּמָּה שָׁעוֹת עַל עִנְיָן זֶה וְסִפֵּר אָז הַרְבֵּה מֵעִנְיָן זֶה. וְגַם הָיָה רְצוֹנוֹ שֶׁיִּסְעוּ נְסִיעוֹת בִּשְׁבִיל זֶה כְּדֵי לְדַבֵּר עִם בְּנֵי אָדָם. וְאָז כְּשֶׁדִּבֵּר מִזֶּה לְהִשְׁתַּדֵּל לְקָרֵב נְפָשׁוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל, אָז הָיָה מִתְלוֹצֵץ מֵאֵלּוּ הַמִּשְׁתַּדְּלִים לְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רַק הַפְּחוּתִים בַּמַּעֲלָה מְאד כְּגוֹן עֲנִיִּים וְאֶבְיוֹנִים וְעַמֵּי הָאֲרָצוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה אֲנָשִׁים הַשְּׁפָלִים בַּמַּעֲלָה. כִּי הָעִקָּר הוּא לְהִשְׁתַּדֵּל לְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּנֵי הָאָדָם הַגְּדוֹלִים בַּמַּעֲלָה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֵיזֶה חֲשִׁיבוּת. כִּי בְּנֵי- אָדָם כָּאֵלּוּ קָשֶׁה לְקָרְבָם מְאד, וּכְשֶׁזּוֹכֶה לְקָרְבָם אַשְׁרֵי לוֹ. כִּי הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאד כְּשֶׁמְּקָרֵב נְפָשׁוֹת גְּדוֹלוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאָז אֵלּוּ הַקְּטַנִּים וְהַשְּׁפָלִים בַּמַּעֲלָה נוֹפְלִים וְנִטְפָּלִים מִמֵּילָא אֵלָיו וּמִתְקָרְבִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי מִתְבַּטְּלִים לְגַבֵּי הַגָּדוֹל מֵהֶם שֶׁנִּתְקָרֵב לְדֶרֶךְ הָאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְשָׁאַלְתִּיאוֹתוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִי הוּא הַגָּדוֹל. הֵשִׁיב בְּחִפָּזוֹן [בְּדֶרֶךְ גְּעָרָה עַל שֶׁאֲנִי שׁוֹאֵל דָּבָר פָּשׁוּט כָּזֶה] מִי שֶׁהוּא לַמְדָן יוֹתֵר חָשׁוּב יוֹתֵר, מִי שֶׁהוּא עָשִׁיר חָשׁוּב יוֹתֵר, מִי שֶׁהוּא מְיֻחָס חָשׁוּב יוֹתֵר. וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁכָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה חֲשִׁיבוּת וּמַעֲלָה מִצַּד עֲשִׁירוּת אוֹ מִצַּד חָכְמָה וְיִחוּס, בְּוַדַּאי נִשְׁמָתוֹ גְּדוֹלָה וּגְבוֹהָה יוֹתֵר. וּכְמוֹ כֵן יֵשׁ לוֹ יֵצֶר הָרָע גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, וְגַם בּוֹ תְּלוּיִים כַּמָּה נְפָשׁוֹת בְּיוֹתֵר. וְעַל-כֵּן הָעִקָּר לְהִשְׁתַּדֵּל לְקָרֵב מִבְּנֵי הַנְּעוּרִים הַחֲשׁוּבִים שֶׁבָּעִיר, כְּגוֹן בְּנֵי הָעֲשִׁירִים וְאוֹתָן שֶׁמֻּחְזָקִים בְּלִמּוּד, וְאָז הַקְּטַנִּים מִתְקָרְבִים מִמֵּילָא וְכַנַּ"ל. גַּםדַּרְכּוֹ הָיָה שֶׁלּא הָיָה מִשְׁתַּדֵּל לְקָרֵב זְקֵנִים רַק בְּנֵי הַנְּעוּרִים כַּמּוּבָא בְּהָאָלֶף-בֵּית שֶׁהַנְּעָרִים בְּקַל לְהָשִׁיב אוֹתָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִן הַזְּקֵנִים. וְכֵן סִפֵּר לִי זָקֵן אֶחָד עַל עַצְמוֹ שֶׁפַּעַם אַחַת כְּשֶׁהָיָה אֶצְלוֹ עַל חַג הַשָּׁבוּעוֹת בְּזַאסְלַאב אָז אָמַר לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, רַבֵּנוּ קָרְבוּ אוֹתִי אֲלֵיכֶם. הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֵינִי יָכוֹל לְקָרֵב זְקֵנִים. אַחַר-כָּךְ שָׂחַק רַבֵּנוּ קְצָת וְאָמַר לוֹ, תּאמְרוּ שֶׁכָּךְ הוּא הָאֱמֶת שֶׁאֵינִי יָכוֹל, בְּוַדַּאי אֲנִי יָכוֹל לְקָרֵב גַּם זְקֵנִים. אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן לֹא נִתְקָרֵב זֶה הַזָּקֵן הֵיטֵב לְרַבֵּנוּ כְּמוֹ בְּנֵי הַנְּעוּרִים. וְכֵן מְבאָר בְּהַתּוֹרָה תָּעִיתִי כְּשֶׂה אוֹבֵד בְּלִקּוּטֵי א' בְּסִימָן ר"ו הַחִלּוּק שֶׁבֵּין עוּל יָמִים לְזָקֵן עַיֵּן שָׁם. וְכֵן שָׁמַעְנוּ וְרָאִינוּ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁקָּשֶׁה לְקָרֵב הַזְּקֵנִים: תקמד (קא) אָמַר,מִי שֶׁמְּקרָב לְצַדִּיק אֲמִתִּי יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה וְעוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ לְפָנָיו וְשׁוֹמֵעַ דְּבָרָיו, אַף-עַל-פִּי שֶׁשּׁוֹמֵעַ מִמֶּנּוּ כַּמָּה דִּבּוּרִים וְשִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים שֶׁאֵינוֹ מֵבִין בָּהֶם שׁוּם תּוֹעֶלֶת וְעֵצוֹת לְנַפְשׁוֹ, אַף-עַל-פִּי-כֵן אִם יִזְכֶּה יוּכַל אַחַר-כָּךְ בִּרְבוֹת הַיָּמִים לְהָבִין לְמַפְרֵעַ לִלְמד וּלְהוֹצִיא מִכָּל הַסִּפּוּרִים שֶׁשָּׁמַע כְּבָר עֵצוֹת גְּדוֹלוֹת לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁשָּׁמַע מִקּדֶם לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים יִהְיֶה לוֹ אַחַר-כָּךְ תּוֹעֶלֶת גָּדוֹל, וִיחַיֶּה עַצְמוֹ אַחַר-כָּךְ בְּכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר. כִּי אַחַר-כָּךְ יִזְכֶּה לְהָבִין וְיאמַר זֶה רָמַז לִי מוֹרִי אָז בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן. וְכֵן בְּכָל פַּעַם וָפַעַם יִצְמְחוּ לוֹ בְּדַעְתּוֹ רְמָזִים נִפְלָאִים וְעֵצוֹת גְּדוֹלוֹת מִכָּל מַה שֶּׁשָּׁמַע כְּבָר, אִם יִזְכֶּה לָשִׂים לִבּוֹ הֵיטֵב לְכָל מַה שֶּׁשָּׁמַע כְּבָר. וְסִפֵּר מַעֲשֶׂה מֵעִנְיָן זֶה שֶׁכָּךְ אֵרַע אֵצֶל צַדִּיק אֶחָד מְפֻרְסָם שֶׁהָיָה בְּבֵיתוֹ אִישׁ אֶחָד פָּשׁוּט לְגַמְרֵי שֶׁקּוֹרִין פְּרָאסְטִיק. וְהָיָה עוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ תָּמִיד אֶת הַצַּדִּיק הַנַּ"ל וְהָיָה שׁוֹמֵעַ דִּבּוּרִים הַרְבֵּה מִמֶּנּוּ, וְלֹא הֵבִין מֵהֶם שׁוּם עִנְיָן וְתוֹעֶלֶת כְּלָל רַק שֶׁהָיְתָה לוֹ אֱמוּנָה גְּדוֹלָה בְּהַצַּדִּיק וּבִדְבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, אַף-עַל-פִּי שֶׁלּא הָיָה מְבִינָם לַאֲשׁוּרָם. וְהָיָה עוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ תָּמִיד אֶת הַצַּדִּיק בֶּאֱמֶת. אַחַר-כָּךְ אַחַר שָׁנִים הַרְבֵּה נִסְתַּלֵּק הַצַּדִּיק לְעוֹלָמוֹ, וְאָז הִתְחִיל זֶה הָאִישׁ לִזְכּר, בְּכָל פַּעַם כְּשֶׁבָּא לְאֵיזֶה דָּבָר, נִזְכַּר בְּדִבְרֵי הַצַּדִּיק וְאָמַר בְּנַפְשׁוֹ זֶה שֶׁכִּוֵּן הַצַּדִּיק, וְרָמַז לִי בִּדְבָרָיו אָז בְּאוֹתוֹ זְמַן פְּלוֹנִי. וְכֵן בְּכָל פַּעַם וָפַעַם הֵבִין אַחַר-כָּךְ לְמַפְרֵעַ כַּוָּנַת הַצַּדִּיק וּרְמָזִים שֶׁרָמַז לוֹ בִּדְבָרָיו לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים, וְהֵבִין הַדָּבָר. וְאַחַר-כָּךְ נַעֲשָׂה זֶה הָאִישׁ אִישׁ כָּשֵׁר וִירֵא ה', וְהָיָה חָשׁוּב מְאד בְּעִירוֹ וְנַעֲשָׂה ראשׁ וּמַנְהִיג לְכָל הַכְּשֵׁרִים וְהַחֲפֵצִים לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר הָיוּ בְּעִיר הַצַּדִּיק הַנַּ"ל, וְכֻלָּם נִכְנְעוּ תַּחְתָּיו. תקמה (קב) פַּעַם אַחַתהָיִיתִי קוֹבֵל לְפָנָיו עַל עִנְיָנַי, וְהָיִיתִי אוֹמֵר לְפָנָיו בְּדֶרֶךְ קֻבְלָנָא יָגַעְתִּי בְקָרְאִי נִחַר גְּרוֹנִי כָּלוּ עֵינַי מְיַחֵל לֵאלֹקָי, וְהֵרִים יָדָיו מְעַט וְאָמַר בְּלָשׁוֹן רַכָּה אִם-כֵּן מַה לַּעֲשׂוֹת (כְּלוֹמַר כִּי בְּוַדַּאי אָסוּר לְהַרְהֵר אַחֲרָיו יִתְבָּרַךְ וּבְוַדַּאי צַדִּיק ה'). אַחַר-כָּךְ עָנָה וְאָמַר לִי הֲלֹא אִם דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אָמַר יָגַעְתִּי בְקָרְאִי נִחַר גְּרוֹנִי הָיָה כִּפְשׁוּטוֹ, שֶׁכְּבָר קָרָא כָּל כָּךְ עַד שֶׁהָיָה עָיֵף וְיָגֵעַ מַמָּשׁ בְּקָרְאוֹ, וְנִחַר גְּרוֹנוֹ מַמָּשׁ בִּפְשִׁיטוּת, אֲבָל אַתָּה תְּהִלָּה לָאֵל עֲדַיִן אַתָּה בְּכחֲךָ וְכוּ': תקמו (קג) דִּבֵּרלְעִנְיַן מִלְחֲמוֹת הַמְּלָכִים שֶׁנִּלְחָמִים אֶחָד בַּחֲבֵרוֹ עַל אֵיזֶה נִצָּחוֹן וְשׁוֹפְכִין דָּם הַרְבֵּה בְּחִנָּם וְכוּ'. וְאָמַר שֶׁכְּבָר נִתְבַּטְּלוּ כַּמָּה שְׁטוּתִים מִן הָעוֹלָם מַה שֶּׁהָיוּ תּוֹעִים וּנְבוֹכִים בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים, [כְּגוֹן עִנְיְנֵי עֲבוֹדוֹת זָרוֹת שֶׁהָיוּ שׁוֹחֲטִים בְּנֵיהֶם לַמּלֶךְ וְכַיּוֹצֵא, עִנְיְנֵי שְׁטוּתִים הַרְבֵּה שֶׁהָיוּ בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים] וְעַכְשָׁו נִתְבַּטְּלוּ הַרְבֵּה שְׁטוּתִים. וַעֲדַיִן טָעוּת זֶה וּמְבוּכָה זוֹ שֶׁל מִלְחָמוֹת לֹא נִתְבַּטְּלוּ. וְהָיָה מִתְלוֹצֵץ מִן חַכְמֵיהֶם וְאָמַר בִּלְשׁוֹן לֵיצָנוּת שֶׁהֵם חֲכָמִים גְּדוֹלִים וְחוֹשְׁבִים וְחוֹקְרִים בְּחָכְמָתָם אֵיךְ לַעֲשׂוֹת כְּלִי זַיִן נִפְלָא שֶׁיּוּכַל לַהֲרג אֲלָפִים נְפָשׁוֹת בְּפַעַם אַחַת. וְכִי יֵשׁ שְׁטוּת יוֹתֵר מִזֶּה לְאַבֵּד וְלַהֲרג נְפָשׁוֹת רַבּוֹת בְּחִנָּם: תקמז (קד) בָּעֵתשֶׁהָיְתָה הַשְּׂרֵפָה פּה פַּעַם אַחַת בְּשַׁבָּת וּפַעַם אַחַת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, הָיָה רְצוֹנוֹ שֶׁנָּקֵל מְאד בְּעִנְיַן הַצָּלַת מָמוֹנוֹ וְלִבְלִי לְהַחְמִיר בָּזֶה כְּלָל (פָּשׁוּט דִּרְצוֹנוֹ לוֹמַר בָּאפֶן הַמֻּתָּר עַל-פִּי דִּין בְּלִי חֻמְרוֹת יְתֵרוֹת). וְאַחַר יוֹם-כִּפּוּר דִּבֵּר מִזֶּה וְאָמַר שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה שׁוּ"ת [שְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת] שֶׁמְּקִלִּין וּמַתִּירִין הַרְבֵּה בָּזֶה. וְאָמַר שֶׁאֵין רָאוּי לְהַחְמִיר בְּעִנְיָן כָּזֶה. וְאָמַר זֶה אֲנִי יוֹדֵעַ מִכְּבָר שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים שֶׁבִּשְׁבִיל חֻמְרָא אַחַת מְבַטְּלִין הַרְבֵּה מְאד מֵעֲבוֹדַת ה' כִּמְעַט הַכּל. כִּי הֲלֹא כַּמָּה הָאָדָם מְיַגֵּעַ עַצְמוֹ בִּשְׁבִיל חֲפָצָיו וּמָמוֹנוֹ, וְנוֹסֵעַ לַדְּרָכִים וּמְבַטֵּל עַצְמוֹ הַרְבֵּה מִתּוֹרָה וּתְפִלָּה וַעֲבוֹדַת ה' יָמִים הַרְבֵּה בִּשְׁבִיל לְהַרְוִיחַ מָמוֹן, וְאַחַר-כָּךְ בִּשְׁבִיל חֻמְרָא אַחַת יאבַד הַכּל חַס וְשָׁלוֹם, וְיִצְטָרֵךְ שֵׁנִית לְבַטֵּל עַצְמוֹ הַרְבֵּה. וְאָמַרעַל עַצְמוֹ שֶׁכְּשֶׁהוּא מוֹלִיךְ מָמוֹן אֶצְלוֹ בַּדֶּרֶךְ, הוּא מְדַקְדֵּק מְאד לְגָנְזוֹ יָפֶה בַּבֶּגֶד שֶׁלּוֹ בְּתוֹךְ בֵּית יָד כְּנֶגֶד לִבּוֹ, וְשֶׁלּא יִהְיֶה בּוֹ שׁוּם קֶרַע וְנֶקֶב. וְאַף-עַל-פִּי-כֵן בְּכָל עֵת שֶׁהוּא בַּדֶּרֶךְ הוּא מְמַשְׁמֵשׁ בְּכִיסוֹ בְּכָל שָׁעָה אִם יֵשׁ אֶצְלוֹ הַמָּמוֹן. וּבְכָל עֵת שֶׁנִּזְדַּמֵּן שֶׁאֶחָד מֵאַנְשֵׁי- שְׁלוֹמֵנוּ נֶאֱבַד אֶצְלוֹ אֵיזֶה סַךְ מָמוֹן בַּדֶּרֶךְ, וְהָיוּ בָּאִים בְּקֻבְלָנָא לְפָנָיו, הָיָה מְבַזֶּה וּמוֹכִיחַ אוֹתוֹ מְאד עַל-זֶה עַל שֶׁלּא נִזְדָּרֵז בִּשְׁמִירָתוֹ יָפֶה: תקמח (קה) פַּעַם אַחַתאָמַר לִי כְּשֶׁהָיִיתִי עוֹמֵד לְבַד לְפָנָיו, אֵלִיָּהוּ מִלֵּא לִבּוֹ וְקָרָא לְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ- הוּא עִלַּת כָּל הָעִלּוֹת וְסִבַּת כָּל הַסִּבּוֹת, וְאָמַר בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז בְּזֶה הַלָּשׁוֹן שֶׁהוּא דֶער וֵוייגֶענִישׁ. וְאֵינִי יוֹדֵעַ פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל דָּבָר הֵיטֵב. תקמט (קו) סִפְּרוּלִי שֶׁפַּעַם אַחַת דִּבֵּר הַרְבֵּה מֵהַפָּסוּק אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכּר, וְהִקְשָׁה שֶׁהַפָּסוּק מַזְהִיר לִבְלִי לִמְכּר אִם-כֵּן מִמִּי יִקְנֶה, וְאֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁהַפָּסוּק מַזְהִיר תְּחִלָּה אֱמֶת קְנֵה לִקְנוֹת הָאֱמֶת וְאַחַר-כָּךְ מַזְהִיר וְאַל תִּמְכּר שֶׁשּׁוּם אָדָם לֹא יִמְכּר אִם-כֵּן מִמִּי יִקְנֶה, וְדִבֵּר הַרְבֵּה מִזֶּה אַךְ לֹא זָכִיתִי לִשְׁמעַ הָעִנְיָן:
(97.) Regarding the visions and apparitions that true great tzaddikim see — he said: "When they want above for a person to see some vision or apparition — they clothe him in such eyes through which he can see what he will see — such as the soul of a dead person, or an angel, and the like." And see elsewhere [Likutay Moharan, Torah 98] what is explained on the verse [Psalms 34]: "The eyes of G-d are toward the righteous" — that the tzaddikim have "the eyes of G-d" — therefore they...
## Segment 108
(תְּהִלִּים ל"ד): "עֵינֵי ה' אֶל צַדִּיקִים" שֶׁהַצַּדִּיקִים יֵשׁ לָהֶם עֵינֵי ה', עַל-כֵּן הֵם יְכוֹלִים
לִרְאוֹת בְּעֵינֵי ה' שֶׁיֵּשׁ לָהֶם:
תקמא
(צח) שָׁמַעְתִּימִמֶּנּוּ שֶׁאָמַר שֶׁבְּרָכָה שֶׁנּוֹהֲגִין לְבָרֵךְ אֶת עַצְמָן אֵצֶל גְּדוֹלִים וַחֲשׁוּבִים הוּא דָּבָר
יָקָר מְאד, וְטוֹב לְהִשְׁתַּדֵּל לְבָרֵךְ אֶת עַצְמוֹ אֵצֶל כֻּלָּם:
תקמב
(98.) I heard from him that he said: "The blessing that people customarily receive from great and important persons is a very precious thing — and it is good to endeavor to receive a blessing from all of them."
## Segment 110
(צט) אָמַרטוֹב מְאד לִרְאוֹת פְּנֵי כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁבַּדּוֹר, כִּי צַדִּיקַיָּא אַנְפֵּי שְׁכִינְתָּא (זהַר
הַקָּדוֹשׁ שְׁמוֹת קס"ג:):
תקמג
(ק) כַּמָּהפְּעָמִים הָיָה מְדַבֵּר הַרְבֵּה עִמָּנוּ וְהִזְהִיר אוֹתָנוּ מְאד לְקָרֵב נְפָשׁוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ,
לְהִשְׁתַּדֵּל לְדַבֵּר הַרְבֵּה עִם בְּנֵי אָדָם כְּדֵי לְעוֹרְרָם וְלַהֲשִׁיבָם לְקָרְבָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּרְצוֹנוֹ הָיָה
אֲפִלּוּ לְדַבֵּר עִם בְּנֵי הָעוֹלָם שִׂיחוֹת חֻלִּין בְּעִסְקֵי הָעוֹלָם, אוּלַי יִצְמַח וְיִתְגַּלְגֵּל מִזֶּה דִּבּוּרִים
שֶׁיְּעוֹרְרוּ אוֹתָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וַאֲפִלּוּ אִם לֹא יִפְעַל כִּי-אִם תְּנוּעָה בְּעָלְמָא, שֶׁיִּכְנס בָּהֶם אֵיזֶה
הִרְהוּר תְּשׁוּבָה אוֹ הִתְעוֹרְרוּת לְפִי שָׁעָה, גַּם-כֵּן טוֹב מְאד, מִכָּל-שֶׁכֵּן שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת שֶׁבִּרְבוֹת
הַיָּמִים, כְּשֶׁיְּדַבֵּר עִמָּהֶם וְיַחֲזר וִידַבֵּר, אוּלַי יִזְכֶּה לְעוֹרְרָם בֶּאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְקָרְבָם
לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר אֵין דָּבָר גָּדוֹל מִזֶּה, כַּמּוּבָא בְּכָל הַסְּפָרִים בִּפְרָט בַּזּהַר הַקָּדוֹשׁ, כְּמוֹ
שֶׁכָּתוּב שָׁם זַכָּאָה מָאן דְּאָחֵד בִּידָא דְחַיָּבָא וְכוּ' וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִשְׁתַּבַּח בֵּהּ בְּכָל עָלְמִין.
וְהוּאזִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הֶאֱרִיךְ לְדַבֵּר עִמָּנוּ כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים מִזֶּה, וְזֵרַז אוֹתָנוּ לָזֶה מְאד
בְּכַמָּה מִינֵי לְשׁוֹנוֹת. וְכַמָּה פְּעָמִים הָיָה מְבַזֶּה אוֹתָנוּ בְּבִזְיוֹנוֹת עַל שֶׁאָנוּ מִתְעַצְּלִים בָּזֶה,
וּפַעַם אַחַת קָרָא אוֹתָנוּ עֵצִים יְבֵשִׁים עַל שֶׁאֵין אָנוּ מוֹלִידִים נְפָשׁוֹת שֶׁיִּתְקָרְבוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
עַל יָדֵינוּ.
וּפַעַם אַחַתבְּלֵיל מוֹצָאֵי שַׁבָּת עָמַדְנוּ לְפָנָיו עִם כַּמָּה אֲנָשִׁים מֵהַחֲשׁוּבִים שֶׁלּוֹ, וְהוֹכִיחַ אוֹתָנוּ
מְאד כַּמָּה שָׁעוֹת עַל עִנְיָן זֶה וְסִפֵּר אָז הַרְבֵּה מֵעִנְיָן זֶה. וְגַם הָיָה רְצוֹנוֹ שֶׁיִּסְעוּ נְסִיעוֹת
בִּשְׁבִיל זֶה כְּדֵי לְדַבֵּר עִם בְּנֵי אָדָם. וְאָז כְּשֶׁדִּבֵּר מִזֶּה לְהִשְׁתַּדֵּל לְקָרֵב נְפָשׁוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
כַּנַּ"ל, אָז הָיָה מִתְלוֹצֵץ מֵאֵלּוּ הַמִּשְׁתַּדְּלִים לְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רַק הַפְּחוּתִים בַּמַּעֲלָה מְאד כְּגוֹן
עֲנִיִּים וְאֶבְיוֹנִים וְעַמֵּי הָאֲרָצוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה אֲנָשִׁים הַשְּׁפָלִים בַּמַּעֲלָה. כִּי הָעִקָּר הוּא
לְהִשְׁתַּדֵּל לְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּנֵי הָאָדָם הַגְּדוֹלִים בַּמַּעֲלָה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֵיזֶה חֲשִׁיבוּת. כִּי בְּנֵי-
אָדָם כָּאֵלּוּ קָשֶׁה לְקָרְבָם מְאד, וּכְשֶׁזּוֹכֶה לְקָרְבָם אַשְׁרֵי לוֹ. כִּי הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאד כְּשֶׁמְּקָרֵב
נְפָשׁוֹת גְּדוֹלוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאָז אֵלּוּ הַקְּטַנִּים וְהַשְּׁפָלִים בַּמַּעֲלָה נוֹפְלִים וְנִטְפָּלִים מִמֵּילָא
אֵלָיו וּמִתְקָרְבִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי מִתְבַּטְּלִים לְגַבֵּי הַגָּדוֹל מֵהֶם שֶׁנִּתְקָרֵב לְדֶרֶךְ הָאֱמֶת לְהַשֵּׁם
יִתְבָּרַךְ.
וְשָׁאַלְתִּיאוֹתוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִי הוּא הַגָּדוֹל. הֵשִׁיב בְּחִפָּזוֹן [בְּדֶרֶךְ גְּעָרָה עַל שֶׁאֲנִי שׁוֹאֵל
דָּבָר פָּשׁוּט כָּזֶה] מִי שֶׁהוּא לַמְדָן יוֹתֵר חָשׁוּב יוֹתֵר, מִי שֶׁהוּא עָשִׁיר חָשׁוּב יוֹתֵר, מִי שֶׁהוּא
מְיֻחָס חָשׁוּב יוֹתֵר. וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁכָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה חֲשִׁיבוּת וּמַעֲלָה מִצַּד
עֲשִׁירוּת אוֹ מִצַּד חָכְמָה וְיִחוּס, בְּוַדַּאי נִשְׁמָתוֹ גְּדוֹלָה וּגְבוֹהָה יוֹתֵר. וּכְמוֹ כֵן יֵשׁ לוֹ יֵצֶר
הָרָע גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, וְגַם בּוֹ תְּלוּיִים כַּמָּה נְפָשׁוֹת בְּיוֹתֵר. וְעַל-כֵּן הָעִקָּר לְהִשְׁתַּדֵּל לְקָרֵב מִבְּנֵי
הַנְּעוּרִים הַחֲשׁוּבִים שֶׁבָּעִיר, כְּגוֹן בְּנֵי הָעֲשִׁירִים וְאוֹתָן שֶׁמֻּחְזָקִים בְּלִמּוּד, וְאָז הַקְּטַנִּים
מִתְקָרְבִים מִמֵּילָא וְכַנַּ"ל.
גַּםדַּרְכּוֹ הָיָה שֶׁלּא הָיָה מִשְׁתַּדֵּל לְקָרֵב זְקֵנִים רַק בְּנֵי הַנְּעוּרִים כַּמּוּבָא בְּהָאָלֶף-בֵּית שֶׁהַנְּעָרִים
בְּקַל לְהָשִׁיב אוֹתָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִן הַזְּקֵנִים. וְכֵן סִפֵּר לִי זָקֵן אֶחָד עַל עַצְמוֹ שֶׁפַּעַם אַחַת
כְּשֶׁהָיָה אֶצְלוֹ עַל חַג הַשָּׁבוּעוֹת בְּזַאסְלַאב אָז אָמַר לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, רַבֵּנוּ קָרְבוּ אוֹתִי
אֲלֵיכֶם. הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֵינִי יָכוֹל לְקָרֵב זְקֵנִים. אַחַר-כָּךְ שָׂחַק רַבֵּנוּ קְצָת
וְאָמַר לוֹ, תּאמְרוּ שֶׁכָּךְ הוּא הָאֱמֶת שֶׁאֵינִי יָכוֹל, בְּוַדַּאי אֲנִי יָכוֹל לְקָרֵב גַּם זְקֵנִים. אֲבָל
אַף-עַל-פִּי-כֵן לֹא נִתְקָרֵב זֶה הַזָּקֵן הֵיטֵב לְרַבֵּנוּ כְּמוֹ בְּנֵי הַנְּעוּרִים. וְכֵן מְבאָר בְּהַתּוֹרָה
תָּעִיתִי כְּשֶׂה אוֹבֵד בְּלִקּוּטֵי א' בְּסִימָן ר"ו הַחִלּוּק שֶׁבֵּין עוּל יָמִים לְזָקֵן עַיֵּן שָׁם. וְכֵן
שָׁמַעְנוּ וְרָאִינוּ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁקָּשֶׁה לְקָרֵב הַזְּקֵנִים:
תקמד
(99.) He said: "It is very good to see the faces of all the tzaddikim of the generation — for 'tzaddikim are the face of the Shechina'" [holy Zohar, Shemos 163b].
(100.) Many times he spoke much with us and greatly admonished us to draw souls close to Hashem Yisburach — to endeavor to speak much with people in order to awaken them and bring them back close to Hashem Yisburach. And his desire was even to speak with worldly people everyday conversations about worldly matters — perhaps from this, words would emerge and roll forth that would awaken them toward Hashem Yisburach. And even if one accomplished only a single movement — that it enter into them...
## Segment 111
(קא) אָמַר,מִי שֶׁמְּקרָב לְצַדִּיק אֲמִתִּי יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה וְעוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ לְפָנָיו וְשׁוֹמֵעַ דְּבָרָיו,
אַף-עַל-פִּי שֶׁשּׁוֹמֵעַ מִמֶּנּוּ כַּמָּה דִּבּוּרִים וְשִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים שֶׁאֵינוֹ מֵבִין בָּהֶם שׁוּם תּוֹעֶלֶת
וְעֵצוֹת לְנַפְשׁוֹ, אַף-עַל-פִּי-כֵן אִם יִזְכֶּה יוּכַל אַחַר-כָּךְ בִּרְבוֹת הַיָּמִים לְהָבִין לְמַפְרֵעַ לִלְמד
וּלְהוֹצִיא מִכָּל הַסִּפּוּרִים שֶׁשָּׁמַע כְּבָר עֵצוֹת גְּדוֹלוֹת לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר
שֶׁשָּׁמַע מִקּדֶם לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים יִהְיֶה לוֹ אַחַר-כָּךְ תּוֹעֶלֶת גָּדוֹל, וִיחַיֶּה עַצְמוֹ אַחַר-כָּךְ בְּכָל
דִּבּוּר וְדִבּוּר. כִּי אַחַר-כָּךְ יִזְכֶּה לְהָבִין וְיאמַר זֶה רָמַז לִי מוֹרִי אָז בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן. וְכֵן
בְּכָל פַּעַם וָפַעַם יִצְמְחוּ לוֹ בְּדַעְתּוֹ רְמָזִים נִפְלָאִים וְעֵצוֹת גְּדוֹלוֹת מִכָּל מַה שֶּׁשָּׁמַע כְּבָר, אִם
יִזְכֶּה לָשִׂים לִבּוֹ הֵיטֵב לְכָל מַה שֶּׁשָּׁמַע כְּבָר. וְסִפֵּר מַעֲשֶׂה מֵעִנְיָן זֶה שֶׁכָּךְ אֵרַע אֵצֶל צַדִּיק אֶחָד
מְפֻרְסָם שֶׁהָיָה בְּבֵיתוֹ אִישׁ אֶחָד פָּשׁוּט לְגַמְרֵי שֶׁקּוֹרִין פְּרָאסְטִיק. וְהָיָה עוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ תָּמִיד אֶת
הַצַּדִּיק הַנַּ"ל וְהָיָה שׁוֹמֵעַ דִּבּוּרִים הַרְבֵּה מִמֶּנּוּ, וְלֹא הֵבִין מֵהֶם שׁוּם עִנְיָן וְתוֹעֶלֶת כְּלָל רַק
שֶׁהָיְתָה לוֹ אֱמוּנָה גְּדוֹלָה בְּהַצַּדִּיק וּבִדְבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, אַף-עַל-פִּי שֶׁלּא הָיָה מְבִינָם לַאֲשׁוּרָם.
וְהָיָה עוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ תָּמִיד אֶת הַצַּדִּיק בֶּאֱמֶת. אַחַר-כָּךְ אַחַר שָׁנִים הַרְבֵּה נִסְתַּלֵּק הַצַּדִּיק
לְעוֹלָמוֹ, וְאָז הִתְחִיל זֶה הָאִישׁ לִזְכּר, בְּכָל פַּעַם כְּשֶׁבָּא לְאֵיזֶה דָּבָר, נִזְכַּר בְּדִבְרֵי הַצַּדִּיק
וְאָמַר בְּנַפְשׁוֹ זֶה שֶׁכִּוֵּן הַצַּדִּיק, וְרָמַז לִי בִּדְבָרָיו אָז בְּאוֹתוֹ זְמַן פְּלוֹנִי. וְכֵן בְּכָל פַּעַם
וָפַעַם הֵבִין אַחַר-כָּךְ לְמַפְרֵעַ כַּוָּנַת הַצַּדִּיק וּרְמָזִים שֶׁרָמַז לוֹ בִּדְבָרָיו לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים,
וְהֵבִין הַדָּבָר. וְאַחַר-כָּךְ נַעֲשָׂה זֶה הָאִישׁ אִישׁ כָּשֵׁר וִירֵא ה', וְהָיָה חָשׁוּב מְאד בְּעִירוֹ וְנַעֲשָׂה
ראשׁ וּמַנְהִיג לְכָל הַכְּשֵׁרִים וְהַחֲפֵצִים לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר הָיוּ בְּעִיר הַצַּדִּיק הַנַּ"ל,
וְכֻלָּם נִכְנְעוּ תַּחְתָּיו.
תקמה
(101.) He said: "One who is close to a true tzaddik for many long years — and stands and serves before him and hears his words — even though he hears from him many words, conversations, and stories from which he understands no benefit or counsel for his soul — even so, if he merits, he can afterwards in the passage of time understand retroactively and derive from all the stories he already heard great counsels for the service of Hashem Yisburach. And every single word he heard..."
## Segment 112
(קב) פַּעַם אַחַתהָיִיתִי קוֹבֵל לְפָנָיו עַל עִנְיָנַי, וְהָיִיתִי אוֹמֵר לְפָנָיו בְּדֶרֶךְ קֻבְלָנָא יָגַעְתִּי
בְקָרְאִי נִחַר גְּרוֹנִי כָּלוּ עֵינַי מְיַחֵל לֵאלֹקָי, וְהֵרִים יָדָיו מְעַט וְאָמַר בְּלָשׁוֹן רַכָּה אִם-כֵּן מַה
לַּעֲשׂוֹת
(102.) Once I was complaining before him about my matters — and I was saying before him by way of complaint: "I am weary of crying, my throat is parched, my eyes fail while I wait for my G-d" [Psalms 69]. And he raised his hands slightly and said in gentle language: "If so — what is to be done?" (Meaning certainly it is forbidden to question His ways, may He be blessed, and certainly G-d is righteous.) Afterwards he answered and said to me: "Is it not so that if King David, upon him be peace, said 'I am weary of crying, my throat is parched' — it was literally as it appears — meaning he had truly cried..."
## Segment 113
(כְּלוֹמַר כִּי בְּוַדַּאי אָסוּר לְהַרְהֵר אַחֲרָיו יִתְבָּרַךְ וּבְוַדַּאי צַדִּיק ה'). אַחַר-כָּךְ עָנָה
וְאָמַר לִי הֲלֹא אִם דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אָמַר יָגַעְתִּי בְקָרְאִי נִחַר גְּרוֹנִי הָיָה כִּפְשׁוּטוֹ,
שֶׁכְּבָר קָרָא כָּל כָּךְ עַד שֶׁהָיָה עָיֵף וְיָגֵעַ מַמָּשׁ בְּקָרְאוֹ, וְנִחַר גְּרוֹנוֹ מַמָּשׁ בִּפְשִׁיטוּת, אֲבָל אַתָּה
תְּהִלָּה לָאֵל עֲדַיִן אַתָּה בְּכחֲךָ וְכוּ':
תקמו
(קג) דִּבֵּרלְעִנְיַן מִלְחֲמוֹת הַמְּלָכִים שֶׁנִּלְחָמִים אֶחָד בַּחֲבֵרוֹ עַל אֵיזֶה נִצָּחוֹן וְשׁוֹפְכִין דָּם הַרְבֵּה
בְּחִנָּם וְכוּ'. וְאָמַר שֶׁכְּבָר נִתְבַּטְּלוּ כַּמָּה שְׁטוּתִים מִן הָעוֹלָם מַה שֶּׁהָיוּ תּוֹעִים וּנְבוֹכִים
בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים, [כְּגוֹן עִנְיְנֵי עֲבוֹדוֹת זָרוֹת שֶׁהָיוּ שׁוֹחֲטִים בְּנֵיהֶם לַמּלֶךְ וְכַיּוֹצֵא,
עִנְיְנֵי שְׁטוּתִים הַרְבֵּה שֶׁהָיוּ בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים] וְעַכְשָׁו נִתְבַּטְּלוּ הַרְבֵּה שְׁטוּתִים. וַעֲדַיִן
טָעוּת זֶה וּמְבוּכָה זוֹ שֶׁל מִלְחָמוֹת לֹא נִתְבַּטְּלוּ. וְהָיָה מִתְלוֹצֵץ מִן חַכְמֵיהֶם וְאָמַר בִּלְשׁוֹן
לֵיצָנוּת שֶׁהֵם חֲכָמִים גְּדוֹלִים וְחוֹשְׁבִים וְחוֹקְרִים בְּחָכְמָתָם אֵיךְ לַעֲשׂוֹת כְּלִי זַיִן נִפְלָא שֶׁיּוּכַל
לַהֲרג אֲלָפִים נְפָשׁוֹת בְּפַעַם אַחַת. וְכִי יֵשׁ שְׁטוּת יוֹתֵר מִזֶּה לְאַבֵּד וְלַהֲרג נְפָשׁוֹת רַבּוֹת בְּחִנָּם:
תקמז
(103.) He spoke about the wars of kings who fight each other for some victory and shed much blood for nothing etc. And he said that several foolish things have already been nullified from the world — things that the early generations erred in and were confused by. [Such as the matters of idolatrous worship — when they slaughtered their children to Molech and the like — many kinds of foolishness that existed in the early generations.] And now many foolish things have been nullified. But this error and confusion...
## Segment 114
(קד) בָּעֵתשֶׁהָיְתָה הַשְּׂרֵפָה פּה פַּעַם אַחַת בְּשַׁבָּת וּפַעַם אַחַת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, הָיָה רְצוֹנוֹ שֶׁנָּקֵל
מְאד בְּעִנְיַן הַצָּלַת מָמוֹנוֹ וְלִבְלִי לְהַחְמִיר בָּזֶה כְּלָל
(104.) At the time when a fire broke out here once on the Sabbath and once on Yom Kippur — it was his desire that we be very lenient regarding saving one's possessions, and not to be strict in this at all. (It is obvious that his intention was in the permissible manner according to halacha — without excessive stringencies.) And after Yom Kippur he spoke about this and said there are several books of responsa that are lenient and permit much in this. And he said it is not fitting to be strict in such a matter. And he said: "This I..."
## Segment 115
(פָּשׁוּט דִּרְצוֹנוֹ לוֹמַר בָּאפֶן הַמֻּתָּר עַל-פִּי
דִּין בְּלִי חֻמְרוֹת יְתֵרוֹת). וְאַחַר יוֹם-כִּפּוּר דִּבֵּר מִזֶּה וְאָמַר שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה שׁוּ"ת [שְׁאֵלוֹת
וּתְשׁוּבוֹת] שֶׁמְּקִלִּין וּמַתִּירִין הַרְבֵּה בָּזֶה. וְאָמַר שֶׁאֵין רָאוּי לְהַחְמִיר בְּעִנְיָן כָּזֶה. וְאָמַר זֶה
אֲנִי יוֹדֵעַ מִכְּבָר שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים שֶׁבִּשְׁבִיל חֻמְרָא אַחַת מְבַטְּלִין הַרְבֵּה מְאד מֵעֲבוֹדַת ה' כִּמְעַט הַכּל.
כִּי הֲלֹא כַּמָּה הָאָדָם מְיַגֵּעַ עַצְמוֹ בִּשְׁבִיל חֲפָצָיו וּמָמוֹנוֹ, וְנוֹסֵעַ לַדְּרָכִים וּמְבַטֵּל עַצְמוֹ הַרְבֵּה
מִתּוֹרָה וּתְפִלָּה וַעֲבוֹדַת ה' יָמִים הַרְבֵּה בִּשְׁבִיל לְהַרְוִיחַ מָמוֹן, וְאַחַר-כָּךְ בִּשְׁבִיל חֻמְרָא אַחַת
יאבַד הַכּל חַס וְשָׁלוֹם, וְיִצְטָרֵךְ שֵׁנִית לְבַטֵּל עַצְמוֹ הַרְבֵּה.
וְאָמַרעַל עַצְמוֹ שֶׁכְּשֶׁהוּא מוֹלִיךְ מָמוֹן אֶצְלוֹ בַּדֶּרֶךְ, הוּא מְדַקְדֵּק מְאד לְגָנְזוֹ יָפֶה בַּבֶּגֶד שֶׁלּוֹ
בְּתוֹךְ בֵּית יָד כְּנֶגֶד לִבּוֹ, וְשֶׁלּא יִהְיֶה בּוֹ שׁוּם קֶרַע וְנֶקֶב. וְאַף-עַל-פִּי-כֵן בְּכָל עֵת שֶׁהוּא
בַּדֶּרֶךְ הוּא מְמַשְׁמֵשׁ בְּכִיסוֹ בְּכָל שָׁעָה אִם יֵשׁ אֶצְלוֹ הַמָּמוֹן. וּבְכָל עֵת שֶׁנִּזְדַּמֵּן שֶׁאֶחָד מֵאַנְשֵׁי-
שְׁלוֹמֵנוּ נֶאֱבַד אֶצְלוֹ אֵיזֶה סַךְ מָמוֹן בַּדֶּרֶךְ, וְהָיוּ בָּאִים בְּקֻבְלָנָא לְפָנָיו, הָיָה מְבַזֶּה וּמוֹכִיחַ
אוֹתוֹ מְאד עַל-זֶה עַל שֶׁלּא נִזְדָּרֵז בִּשְׁמִירָתוֹ יָפֶה:
תקמח
(קה) פַּעַם אַחַתאָמַר לִי כְּשֶׁהָיִיתִי עוֹמֵד לְבַד לְפָנָיו, אֵלִיָּהוּ מִלֵּא לִבּוֹ וְקָרָא לְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-
הוּא עִלַּת כָּל הָעִלּוֹת וְסִבַּת כָּל הַסִּבּוֹת, וְאָמַר בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז בְּזֶה הַלָּשׁוֹן שֶׁהוּא דֶער
וֵוייגֶענִישׁ. וְאֵינִי יוֹדֵעַ פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל דָּבָר הֵיטֵב.
תקמט
(105.) Once he said to me when I was standing alone before him: "Eliyahu filled his heart and called the Holy One Blessed be He 'the Cause of all causes and the Foundation of all foundations'" — and he said in Yiddish in these words: "He is der Veigenish." And I do not know well the meaning of this word.
## Segment 116
(קו) סִפְּרוּלִי שֶׁפַּעַם אַחַת דִּבֵּר הַרְבֵּה מֵהַפָּסוּק אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכּר, וְהִקְשָׁה שֶׁהַפָּסוּק מַזְהִיר
לִבְלִי לִמְכּר אִם-כֵּן מִמִּי יִקְנֶה, וְאֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁהַפָּסוּק מַזְהִיר תְּחִלָּה אֱמֶת קְנֵה לִקְנוֹת הָאֱמֶת
וְאַחַר-כָּךְ מַזְהִיר וְאַל תִּמְכּר שֶׁשּׁוּם אָדָם לֹא יִמְכּר אִם-כֵּן מִמִּי יִקְנֶה, וְדִבֵּר הַרְבֵּה מִזֶּה אַךְ לֹא
זָכִיתִי לִשְׁמעַ הָעִנְיָן:
(106.) They told me that once he spoke much about the verse [Proverbs 23]: "Buy truth and do not sell it." And he raised the difficulty that the verse warns not to sell — then from whom will anyone buy? And how is it possible that the verse first warns "buy truth" to buy truth — and afterwards warns "do not sell" — that no one should sell? If so — from whom will one buy? And he spoke much about this — but I did not merit to hear the matter.
## Segment 117
שָׁמַעְתִּיבִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר שֶׁכְּשֶׁחוֹזְרִין הַשֶּׁקֶר שְׁתֵּי פְּעָמִים נַעֲשֶׂה אֱמֶת, כְּלוֹמַר שֶׁנַּעֲשֶׂה אֶצְלוֹ כֶּאֱמֶת עַל- יְדֵי שֶׁחָזַר הַדְּבָרִים שֶׁל שֶׁקֶר שְׁתֵּי פְּעָמִים. גַּם אָמַר שֶׁיֵּשׁ אֶחָד שֶׁשּׁוֹכֵב עַל מִטָּתוֹ וּבוֹדֶה מִלִּבּוֹ דְּבַר שֶׁקֶר עַל חֲבֵרוֹ שֶׁחֲבֵרוֹ דִּבֵּר עָלָיו אוֹ עָשָׂה לוֹ שֶׁלּא כַּהגֶן לְהַכְעִיסוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, וּמַתְחִיל לְהִתְרַגֵּז עַל-זֶה וּבוֹעֵר כַּעֲסוֹ עַל חֲבֵרוֹ וְנִתְמַלֵּא רגֶז עָלָיו חִנָּם עַל לֹא דָבָר, כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ חָשַׁב וּבָדָה זאת עַל חֲבֵרוֹ וּבֶאֱמֶת חֲבֵרוֹ נָקִי מִזֶּה לְגַמְרֵי: תקנא (קח) פַּעַם אַחַתדִּבֵּר מֵעִנְיַן תְּפִלַּת הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁלִּפְעָמִים אֵין פּוֹעֲלִים בִּתְפִלָּתָם, כִּי זִמְנִין דְּשָׁמַע וְזִמְנִין דְּלָא שְׁמַע כַּמְבאָר בַּזּהַר הַקָּדוֹשׁ: תקנב (קט) לְעִנְיַןהַמָּרָה-שְׁחוֹרוֹת שֶׁמְּבַלְבְּלִין אֶת הָאָדָם וּבִפְרָט בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, וּמַכְנִיסִים סְפֵקוֹת וּבִלְבּוּלִים בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ בַּאֲשֶׁר שֶׁזֶּה הַדָּבָר עָשָׂה שֶׁלּא כַּהגֶן, וְנִכְשַׁל בְּאֵיזֶה אִסּוּר חַס וְשָׁלוֹם סִפֶּר לִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מַעֲשֶׂה מֵהַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁפַּעַם אַחַת עָמַד הַבַּעַל-שֵׁם- טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְהִתְפַּלֵּל וְלֹא הָיָה יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כִּי נָפַל בִּלְבּוּל בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, בַּאֲשֶׁר שֶׁהָיָה מְעַשֵּׁן אֶת הַלּוּלְקֶע [מַקְטֶרֶת] אֵצֶל נֵר שֶׁל חֵלֶב נִמְצָא שֶׁנִּכְשַׁל בְּאִסּוּר חֵלֶב, וּמֵחֲמַת זֶה לֹא הָיָה יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל. וְכָל מַה שֶּׁרָצָה לְהִתְפַּלֵּל וְלִדְחוֹת אֶת הַמַּחֲשָׁבָה הַזּאת וּלְהַעֲבִירָהּ מִדַּעְתּוֹ לֹא הָיָה יָכוֹל בְּשׁוּם אפֶן, כִּי בִּלְבֵּל אוֹתוֹ בְּכָל פַּעַם בַּאֲשֶׁר שֶׁנִּכְשַׁל בְּאִסּוּר כָּזֶה, בְּאִסּוּר חֵלֶב, עַד שֶׁלּא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לְהַתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל. עָמַד הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב וְקָפַץ וְנִשְׁבַּע שֶׁיְּעַשֵּׁן לְעוֹלָם הַלּוּלְקֶע אֵצֶל נֵר שֶׁל חֵלֶב. וְכֵן הֲוָה כַּאֲשֶׁר מְסַפְּרִים הָעוֹלָם שֶׁהַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב הָיָה מְעַשֵּׁן הַלּוּלְקֶע אֵצֶל נֵר שֶׁל חֵלֶב. תקנג (קי) פַּעַם אַחַתסִפַּרְתִּי לְפָנָיו מֵעִנְיַן הֶחָסִיד מֵאַמְשְׂטֶרְדַּם שֶׁהָיָה מְפֻרְסָם בִּבְּרָאד שֶׁנָּסַע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּרְאִיתִיו בִּקְהִלַּת קְרֶעמִינִיץ בַּחֲזִירָתוֹ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְסִפַּרְתִּי לוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ שֶׁאָמַר שֶׁכְּבָר הָרַג אֶת הַיֵּצֶר הָרָע. הֵשִׁיב לִי בִּלְשׁוֹן גְּעָרָה וְאָמַר וְכִי מַה צְּרִיכִין לְדַבֵּר שֶׁהָרַג אֶת הַיֵּצֶר הָרָע מֵאַחַר שֶׁהִתְעַנָּה כָּל- כָּךְ, כִּי הֶחָסִיד הַנַּ"ל הִתְעַנָּה הַרְבֵּה מְאד. כִּי שָׁמַעְתִּי מֵחוֹתְנִי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁהִתְעַנָּה מֵאָה וְשִׁשָּׁה פְּעָמִים מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת רְצוּפִים: (אָמַר הַמַּעְתִּיקהַכְּלָל הַיּוֹצֵא מִדְּבָרִים אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, שֶׁרָצָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְהַכְנִיס בְּאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ אֱמוּנַת חֲכָמִים שְׁלֵמָה וְלִבְלִי לְהַרְהֵר אַחֲרֵיהֶם כְּלָל, רַק לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁכָּל דִּבְרֵיהֶם אֱמֶת וָצֶדֶק וְנֶאֱמָנִים דִּבְרֵיהֶם וְכוּ'): שָׁמַעְתִּישֶׁפַּעַם אַחַת סִפְּרוּ לְפָנָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אוֹדוֹת הָרַב דִּקְהִלַּת בַּרְדִּיטְשׁוֹב שֶׁלּא רָצָה לֵילֵךְ לַמִּקְוֶה בַּבּקֶר שֶׁל חַג הַשָּׁבוּעוֹת עַד שֶׁיַּרְאוּ לוֹ הַמֶּרְכָּבָה שֶׁרָאָה יְחֶזְקֵאל. וְהִתְפַּלְּאוּ הָעוֹלָם מְאד עַל זֶה, וְגָעַר בָּהֶם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר, וּמַה זּאת לְפֶלֶא כָּל-כָּךְ בְּעֵינֵיכֶם הֲלֹא גַּם יְחֶזְקֵאל הָיָה בֶּן אָדָם וְכוּ', כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וּכְבָר מְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר הַהַפְלָגוֹת שֶׁהִפְלִיג בְּשֶׁבַח מַעֲלַת קְדֻשַּׁת הָרַב הַנַּ"ל. וְשָׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר עָלָיו שֶׁאִלְמָלֵא מַה שֶּׁהוּא יוֹשֵׁב בְּבַּרְדִּיטְשׁוֹב וְכוּ' הָיָה זוֹכֶה עַל-יְדֵי עֲבוֹדָתוֹ הַגְּדוֹלָה לְמַדְרֵגַת הָרַב הַמַּגִּיד זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִמֶּזְרִיטְשׁ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאָמַר שֶׁהָיָה זוֹכֶה לְמַדְרֵגַת הַבַּעַל-שֵׁם- טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וְשָׁמַעְתִּי מֵאֶחָד מֵחֲשׁוּבֵי אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ, שֶׁסִּפֵּר עִמּוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִקְּדֻשַּׁת הָרַב הַנַּ"ל בְּסָמוּךְ אַחַר פְּטִירָתוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְאָמַר עָלָיו שֶׁהָיָה חָד בְּדָרָא. וּפַעַם אַחַתסִפְּרוּ לְפָנָיו מִצַּדִּיק אֶחָד שֶׁאָמַר עַל הָרַב הַמַּגִּיד הַקָּדוֹשׁ רַבִּי דּב הַנַּ"ל שֶׁבְּכָל הִסְתַּכְּלוּת שֶׁהָיָה הַמַּגִּיד זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִסְתַּכֵּל רָאָה כָּל הַשִּׁבְעָה רוֹעִים. וְהֵשִׁיב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל הַמַּגִּיד זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יֵשׁ לְהַאֲמִין הַכּל, וְכֵן עוֹד הַפְלָגוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁהִפְלִיג בְּעִנְיַן קְדֻשַּׁת הַמַּגִּיד זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וְאֵין כָּאן [מָקוֹם] לְבָאֲרָם. וְהָרב נִשְׁכַּח מֵאִתָּנוּ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אֵיךְ שֶׁהִפְלִיג בִּקְדֻשַּׁת מַדְרֵגַת הַבַּעַל-שֵׁם- טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ כְּלָל. וּכְשֶׁאָמַר (בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן ע"ב) מֵעִנְיַן הַמַּנְהִיג שֶׁצָּרִיךְ אִישׁ שֶׁיִּהְיֶה קָדוֹשׁ וּפָרוּשׁ גָּדוֹל בִּבְחִינַת קְדֻשַּׁת וּפְרִישׁוּת משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אָמַר אָז וְסָמוּךְ לְיָמֵינוּ הָיָה הַבַּעַל- שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְכוּ'. וְשָׁמַעְתִּימֵהָרַב רַבִּי נַפְתָּלִי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁפַּעַם אַחַת סִפֵּר מֵרַשִּׁ"י וּבַעֲלֵי תּוֹסָפוֹת זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁרֻבָּם מְנוּחָתָם בִּמְדִינַת צָרְפַת, וְאָמַר וַאֲנַחְנוּ זָכִינוּ שֶׁבִּמְדִינוֹתֵינוּ מָקוֹם מְנוּחָתוֹ וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וְאָמַר אָז שֶׁהַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה רַבִּי עַל אֲלָפִים וְרִבְבוֹת עוֹלָמוֹת וּפַעַם אַחַת אָמַר לְפָנָיו עָלֵינוּ (הַיְנוּ עַל זֶרַע הַקּדֶשׁ שֶׁל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה) הַכָּתוּב אוֹמֵר וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת וְכוּ' וְכַמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר עוֹד. וּפַעַם אַחַתהִפְלִיג בְּמַעֲלַת קְדֻשַּׁת הָרַב רַבִּי פִּינְחָס זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִקָּרִיץ וְאָמַר שֶׁהָיָה אֵיזֶה זְמַן שֶׁהָיָה הַרַב רַבִּי פִּינְחָס חָד בְּדָרָא. וּפַעַם אַחַת אָמַר אַשְׁרֵי הָעֵינַיִם שֶׁרָאוּ אֶת רַבִּי פִּינְחָס זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וּפַעַם אַחַת שָׁבַת אֶחָד מִתַּלְמִידָיו שֶׁל צַדִּיק אֶחָד בִּבְּרֶסְלַב, וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לֹא הָיָה אָז בְּבֵיתוֹ וּכְשֶׁחָזַר לְבֵיתוֹ סִפְּרוּ לְפָנָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מֵעִנְיָן זֶה וְשָׁאַל אִם נָהֲגוּ בּוֹ כָּבוֹד כָּרָאוּי לוֹ (אַף-עַל-פִּי שֶׁהָאִישׁ הַזֶּה לֹא הָיָה מְפֻרְסָם כָּל-כָּךְ בָּעוֹלָם) וְאָמַר אָז לְאִישׁ כָּשֵׁר כָּזֶה לֹא יַסְפִּיק לִנְהג בּוֹ כָּל הַכָּבוֹד שֶׁבָּעוֹלָם, וְעַל זֶה נֶאֱמַר וְאֶת יִרְאֵי ה' יְכַבֵּד. וּפַעַם אַחַתסִפֵּר מִקְּדֻשַּׁת הָרַב הַקָּדוֹשׁ מִפּוֹלְנָאָה, וְהִפְלִיג בְּשִׁבְחוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְאָמַר אַף-עַל- פִּי שֶׁסִּפְרוֹ תּוֹלְדוֹת יַעֲקב יוֹסֵף וְכֵן שְׁאָר סְפָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כֻּלָּם קְדוֹשִׁים וְנִפְלָאִים מְאד כַּיָּדוּעַ וּמְפֻרְסָם; אַף-עַל- פִּי-כֵן קְדֻשַּׁת מַדְרֵגַת הָרַב הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל בְּעַצְמוֹ הָיָה לְמַעְלָה הַרְבֵּה מִמַּה שֶּׁנִּרְאֶה וּמוּבָן מִתּוֹךְ סְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים. וְכֵןכְּשֶׁרָאָה אֶת הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ נעַם אֱלִימֶלֶךְ הִתְפַּלֵּא מְאד וְאָמַר שֶׁקְּדֻשַּׁת מַעֲלַת הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה נִשְׂגָּבָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה מִמַּה שֶּׁנִּרְאֶה וּמוּבָן מִתּוֹךְ סִפְרוֹ הַנַּ"ל. וְגַםבִּקְדֻשַּׁת אָחִיו הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי זוּסְיָא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הִפְלִיג מְאד מְאד וְכוּ' כַּיָּדוּעַ אֶצְלֵנוּ. וְכֵןהִפְלִיג מְאד מְאד בִּקְדֻשַּׁת הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי מִיכְל זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, וּבִקְדֻשַּׁת הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי אַבְרָהָם קַלִיסְקֶיר זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וּבִקְדֻשַּׁת הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי מְנַחֵם מֶנְדִיל זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִוִּיטֶפְּסְק, וּבִקְדֻשַּׁת הָרַב רַבִּי נַחוּם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וּבִקְדֻשַּׁת הָרַב רַבִּי שָׁלוֹם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְכֵן בִּקְדֻשַּׁת שְׁאָר תַּלְמִידֵי הַמַּגִּיד זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וּבִקְדֻשַּׁת תַּלְמִידֵי תַלְמִידָיו זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כְּגוֹן הָרַב הַקָּדוֹשׁ מִנֶּסְכִיז וְהָרַב הַקָּדוֹשׁ מֵאֲלִיק, וְהָרַב הַמַּגִּיד הַקָּדוֹשׁ מִקָּאזְנִיץ וְהָרַב הַקָּדוֹשׁ מִלַּאנְצֶט וְלוּבְּלִין, וְכֵן עוֹד מַה שֶּׁנּוֹדַע לָנוּ מַה שֶּׁהִפְלִיג בִּקְדֻשַּׁת שְׁאָר צַדִּיקִים עוֹד כַּמָּה וְכַמָּה, וְעַל כָּל אֶחָד אָמַר הַפְלָגוֹת וּשְׁבָחִים אֲחֵרִים כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מַה שֶּׁהִפְלִיג בְּמַעֲלַת קְדֻשַּׁת הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם נֶכְדֵי הַבַּעַל- שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כְּגוֹן הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי אִיצִיק מִטִּיטַיֶאב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְהָרַב הַקָּדוֹשׁ מִסָּדִילְקָאב וְהָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי בָּרוּךְ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וְאֵין כָּאן מָקוֹם לְבָאֵר בִּפְרָטִיּוּת מַה שֶּׁשָּׁמְעוּ מִמֶּנּוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעִנְיַן כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק מִכָּל הַצַּדִּיקִים הַנַּ"ל, וְהָרב נִשְׁכַּח מֵאִתָּנוּ (וְאוּלַי יְבאָר עוֹד בְּמָקוֹם אַחֵר אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם): תקנד (קיא) חָכְמוֹתאֵינָם כְּלוּם, וְהָעִקָּר רַק הַלֵּב וְהָעֲשִׂיָּה שַׁל הָאֵיבָרִים, שֶׁלִּבּוֹ יִשְׁתּוֹקֵק וְיִכְסֹף תָּמִיד לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְיִהְיֶה מִתְגַּעְגֵּעַ תָּמִיד מָתַי יָבוֹא לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ כָּרָאוּי. וְהוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאד וְיִתְפַּלֵּל עַל זֶה תָּמִיד בִּפְרָט בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז שֶׁרְגִילִין לְדַבֵּר בּוֹ כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, וְיַתְמִיד הַרְבֵּה יָמִים וְשָׁנִים בְּהַגַעְגּוּעִים וְהַכִּסּוּפִין וְהַתְּפִלּוֹת שֶׁיְּקָרְבוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לַעֲבוֹדָתוֹ. וְיַעֲשֶׂה עֲשִׂיּוֹת וְעֻבְדּוֹת כָּל מַה שֶּׁיּוּכַל, וְעַל-יְדֵי-זֶה יִתְקָרֵב בְּוַדַּאי לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ: תקנה (קיב) אָמַרלִי וְכִי אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָפֵץ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אוֹהֵב אָדָם מְרֻקָּח. (גָאט הָאט לִיעֶבּ אַ גִיפְּרֶעגִילְטְן מֶענְטְשְׁן). תקנו (קיג) עַלמַה שֶּׁסִּפְּרוּ לְפָנָיו מִגָּדוֹל אֶחָד שֶׁלָּמַד מֵאָה וְתִשְׁעָה-עָשָׂר (אֵינִי זוֹכֵר אִם לָמַד מֵאָה וְתִשְׁעָה-עָשָׂר דַּפִּים גְּמָרָא בְּכָל יוֹם, אוֹ אִם חָזַר מֵאָה וְתִשְׁעָה-עָשָׂר דַּפִּים בְּכָל יוֹם) וְאָמַר שֶׁזֶּה מְעַט. וְרָמַז בִּדְבָרָיו מְעַט גִּימַטְרִיָּא מֵאָה וְתִשְׁעָה-עָשָׂר. תקנז (קיד) מֵהַבַּעַל-שֵׁם-טוֹבזִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מְסַפְּרִים שֶׁהִשִּׂיג וְרָאָה כָּל הָרְפוּאוֹת כְּמוֹ שֶׁהֵם נִקְרָאִים בְּכָל הַשִּׁבְעִים לָשׁוֹן בְּפָרָשַׁת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי עוֹפוֹת טְמֵאִים, כִּמְדֻמֶּה לִי שֶׁגַּם רַבֵּנוּ סִפֵּר זאת בְּשֵׁם הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. תקנח (קטו) שָׁמַעְתִּימִפִּיו הַקָּדוֹשׁ לְעִנְיַן מַרְאִין רַחֲמָנָא לִצְלַן, שֶׁאָמַר שֶׁהַקְּלִפּוֹת שֶׁל הַמִּקְרוֹת שֶׁל הָאִישׁ הוֹלְכִים אֵלֶיהָ, וּמִזֶּה בָּא מַרְאִין שֶׁלָּהֶם רַחֲמָנָא לִצְלַן. שָׁמַעְנוּפַּעַם אַחַת מִשִּׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁאָמַר בְּפִיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁהָעֲבוֹדָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם קַלָּה בְּיוֹתֵר לַעֲשׂוֹת מֵעֵסֶק קִנְיָן שֶׁמַּטְרִיחִין עַצְמָן בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה וְעִסְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, כִּי הֲלֹא אָנוּ רוֹאִין כַּמָּה יְגִיעוֹת יָגֵע הָאָדָם בִּשְׁבִיל לִנְסֹעַ עַל אֵיזֶה יָרִיד וְיוֹמָא דְשׁוּקָא שֶׁתֵּכֶף בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת צָרִיךְ לִטְרחַ וּלְחַפֵּשׂ אַחַר עֲגָלָה, וְנֶחְפָּז מְאד לִטְען סְחוֹרָתוֹ עַל הָעֲגָלָה בִּיגִיעָה גְּדוֹלָה, וְאַחַר-כָּךְ צָרִיךְ לִנְסֹעַ כָּל הַלָּיְלָה וּלְנַדֵּד שֵׁנָה מֵעֵינָיו וּמְשַׁבֵּר כָּל גּוּפוֹ מֵחֲמַת שֶׁצָּרִיךְ לֵישֵׁב עַל עֲגָלָה טְעוּנָה, וּשְׁאָר טְרָחוֹת וִיגִיעוֹת כַּיּוֹצֵא בָּהֶן כַּיָּדוּעַ לְהָעוֹלָם. וְאַחַר-כָּךְ צָרִיךְ לַעֲמד כָּל הַיּוֹם עַל רַגְלָיו וְכוּ' וּבִפְרָט בִּימוֹת הַקּר הֶעָצוּם וְכוּ'. וְכָל אֵלּוּ הַטְּרָחוֹת וְהַיְגִיעוֹת הַכְּבֵדוֹת וְהַקָּשׁוֹת הוּא מַטְרִיחַ עַצְמוֹ עַל סָפֵק, כִּי סָפֵק אִם יַרְוִיחַ אֵיזֶה רֶוַח קָטָן אוֹ אוּלַי יְאַבֵּד גַּם הַהוֹצָאוֹת כַּמָּצוּי בְּרב הַפְּעָמִים. נִמְצָא שֶׁעַל עִסְקֵי פַּרְנָסַת הָעוֹלָם הַזֶּה מַטְרִיחִין עַצְמָן כָּל-כָּךְ בִּיגִיעוֹת כָּאֵלֶּה עַל סָפֵק רֶוַח קָטָן. וְהָעֲבוֹדָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת הִיא הַתְּפִלָּה וְאַף-עַל-פִּי-כֵן כְּשֶׁעוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל מִתְפַּלְּלִין וְגוֹמְרִין הַתְּפִלָּה (הוּבָא בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת הִלְכוֹת תְּפִלַּת עַרְבִית הֲלָכָה ד' אוֹת ז): תקנט (קטז) הֵבַנְתִּימִשִּׂיחַת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁבְּכָל פְּסִיעָה שֶׁהָאָדָם הוֹלֵךְ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, הוּא בָּא בְּכָל פַּעַם בְּעוֹלָמוֹת אֲחֵרִים (הוּבָא בְּהִלְכוֹת תְּחוּמִין הֲלָכָה ב):
(107.) I heard in his name that he said: "When one repeats a falsehood twice — it becomes truth." Meaning: it becomes as truth in his eyes through repeating the false words twice. He also said there is one who lies in bed and fabricates from his heart some falsehood about his companion — that his companion said or did something improper to him, to anger him and the like. And he begins to grow angry about this — and his anger burns at his companion — and he becomes filled with rage toward him for nothing at all...
## Segment 118
(קח) פַּעַם אַחַתדִּבֵּר מֵעִנְיַן תְּפִלַּת הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁלִּפְעָמִים אֵין פּוֹעֲלִים בִּתְפִלָּתָם, כִּי
זִמְנִין דְּשָׁמַע וְזִמְנִין דְּלָא שְׁמַע כַּמְבאָר בַּזּהַר הַקָּדוֹשׁ:
תקנב
(108.) Once he spoke about the prayer of the true tzaddikim — that sometimes they do not accomplish through their prayer. For "sometimes He hears and sometimes He does not hear" as explained in the holy Zohar [Bereishis 105b].
## Segment 119
(קט) לְעִנְיַןהַמָּרָה-שְׁחוֹרוֹת שֶׁמְּבַלְבְּלִין אֶת הָאָדָם וּבִפְרָט בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, וּמַכְנִיסִים סְפֵקוֹת
וּבִלְבּוּלִים בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ בַּאֲשֶׁר שֶׁזֶּה הַדָּבָר עָשָׂה שֶׁלּא כַּהגֶן, וְנִכְשַׁל בְּאֵיזֶה אִסּוּר חַס וְשָׁלוֹם סִפֶּר
לִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מַעֲשֶׂה מֵהַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁפַּעַם אַחַת עָמַד הַבַּעַל-שֵׁם-
טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְהִתְפַּלֵּל וְלֹא הָיָה יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כִּי נָפַל בִּלְבּוּל בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, בַּאֲשֶׁר שֶׁהָיָה
מְעַשֵּׁן אֶת הַלּוּלְקֶע [מַקְטֶרֶת] אֵצֶל נֵר שֶׁל חֵלֶב נִמְצָא שֶׁנִּכְשַׁל בְּאִסּוּר חֵלֶב, וּמֵחֲמַת זֶה לֹא הָיָה
יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל. וְכָל מַה שֶּׁרָצָה לְהִתְפַּלֵּל וְלִדְחוֹת אֶת הַמַּחֲשָׁבָה הַזּאת וּלְהַעֲבִירָהּ מִדַּעְתּוֹ לֹא הָיָה
יָכוֹל בְּשׁוּם אפֶן, כִּי בִּלְבֵּל אוֹתוֹ בְּכָל פַּעַם בַּאֲשֶׁר שֶׁנִּכְשַׁל בְּאִסּוּר כָּזֶה, בְּאִסּוּר חֵלֶב, עַד שֶׁלּא
הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לְהַתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל. עָמַד הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב וְקָפַץ וְנִשְׁבַּע שֶׁיְּעַשֵּׁן לְעוֹלָם הַלּוּלְקֶע
אֵצֶל נֵר שֶׁל חֵלֶב. וְכֵן הֲוָה כַּאֲשֶׁר מְסַפְּרִים הָעוֹלָם שֶׁהַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב הָיָה מְעַשֵּׁן הַלּוּלְקֶע אֵצֶל
נֵר שֶׁל חֵלֶב.
תקנג
(109.) Regarding the melancholy thoughts that confuse a person — and particularly during prayer — introducing doubts and confusions in one's thought about how one did something improper, and stumbled into some prohibition, G-d forbid: Rabbainu o.b.m. told me an incident of the Baal Shem Tov of blessed memory — that once the Baal Shem Tov stood to pray and was unable to pray, for a confusion fell in his thought, in that...
## Segment 120
(קי) פַּעַם אַחַתסִפַּרְתִּי לְפָנָיו מֵעִנְיַן הֶחָסִיד מֵאַמְשְׂטֶרְדַּם שֶׁהָיָה מְפֻרְסָם בִּבְּרָאד שֶׁנָּסַע לְאֶרֶץ
יִשְׂרָאֵל וּרְאִיתִיו בִּקְהִלַּת קְרֶעמִינִיץ בַּחֲזִירָתוֹ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְסִפַּרְתִּי לוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ שֶׁאָמַר
שֶׁכְּבָר הָרַג אֶת הַיֵּצֶר הָרָע. הֵשִׁיב לִי בִּלְשׁוֹן גְּעָרָה וְאָמַר וְכִי מַה צְּרִיכִין לְדַבֵּר שֶׁהָרַג אֶת
הַיֵּצֶר הָרָע מֵאַחַר שֶׁהִתְעַנָּה כָּל- כָּךְ, כִּי הֶחָסִיד הַנַּ"ל הִתְעַנָּה הַרְבֵּה מְאד. כִּי שָׁמַעְתִּי מֵחוֹתְנִי
זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁהִתְעַנָּה מֵאָה וְשִׁשָּׁה פְּעָמִים מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת רְצוּפִים:
(102.) Once I was complaining before him about my matters — and I was saying before him by way of complaint: "I am weary of crying, my throat is parched, my eyes fail while I wait for my G-d" [Psalms 69]. And he raised his hands slightly and said in gentle language: "If so — what is to be done?" (Meaning certainly it is forbidden to question His ways, may He be blessed, and certainly G-d is righteous.) Afterwards he answered and said to me: "Is it not so that if King David, upon him be peace, said 'I am weary of crying, my throat is parched' — it was literally as it appears — meaning he had truly cried..."
## Segment 121
(אָמַר הַמַּעְתִּיקהַכְּלָל הַיּוֹצֵא מִדְּבָרִים אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, שֶׁרָצָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְהַכְנִיס
בְּאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ אֱמוּנַת חֲכָמִים שְׁלֵמָה וְלִבְלִי לְהַרְהֵר אַחֲרֵיהֶם כְּלָל, רַק לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁכָּל
דִּבְרֵיהֶם אֱמֶת וָצֶדֶק וְנֶאֱמָנִים דִּבְרֵיהֶם וְכוּ'):
שָׁמַעְתִּישֶׁפַּעַם אַחַת סִפְּרוּ לְפָנָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אוֹדוֹת הָרַב דִּקְהִלַּת בַּרְדִּיטְשׁוֹב שֶׁלּא רָצָה לֵילֵךְ
לַמִּקְוֶה בַּבּקֶר שֶׁל חַג הַשָּׁבוּעוֹת עַד שֶׁיַּרְאוּ לוֹ הַמֶּרְכָּבָה שֶׁרָאָה יְחֶזְקֵאל. וְהִתְפַּלְּאוּ הָעוֹלָם מְאד
עַל זֶה, וְגָעַר בָּהֶם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר, וּמַה זּאת לְפֶלֶא כָּל-כָּךְ בְּעֵינֵיכֶם הֲלֹא גַּם
יְחֶזְקֵאל הָיָה בֶּן אָדָם וְכוּ', כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וּכְבָר מְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר הַהַפְלָגוֹת שֶׁהִפְלִיג
בְּשֶׁבַח מַעֲלַת קְדֻשַּׁת הָרַב הַנַּ"ל. וְשָׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר עָלָיו שֶׁאִלְמָלֵא מַה שֶּׁהוּא יוֹשֵׁב בְּבַּרְדִּיטְשׁוֹב
וְכוּ' הָיָה זוֹכֶה עַל-יְדֵי עֲבוֹדָתוֹ הַגְּדוֹלָה לְמַדְרֵגַת הָרַב הַמַּגִּיד זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִמֶּזְרִיטְשׁ.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאָמַר שֶׁהָיָה זוֹכֶה לְמַדְרֵגַת הַבַּעַל-שֵׁם- טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וְשָׁמַעְתִּי מֵאֶחָד
מֵחֲשׁוּבֵי אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ, שֶׁסִּפֵּר עִמּוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִקְּדֻשַּׁת הָרַב הַנַּ"ל בְּסָמוּךְ אַחַר
פְּטִירָתוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְאָמַר עָלָיו שֶׁהָיָה חָד בְּדָרָא.
וּפַעַם אַחַתסִפְּרוּ לְפָנָיו מִצַּדִּיק אֶחָד שֶׁאָמַר עַל הָרַב הַמַּגִּיד הַקָּדוֹשׁ רַבִּי דּב הַנַּ"ל שֶׁבְּכָל
הִסְתַּכְּלוּת שֶׁהָיָה הַמַּגִּיד זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִסְתַּכֵּל רָאָה כָּל הַשִּׁבְעָה רוֹעִים. וְהֵשִׁיב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ
לִבְרָכָה עַל הַמַּגִּיד זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יֵשׁ לְהַאֲמִין הַכּל, וְכֵן עוֹד הַפְלָגוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁהִפְלִיג
בְּעִנְיַן קְדֻשַּׁת הַמַּגִּיד זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וְאֵין כָּאן [מָקוֹם] לְבָאֲרָם. וְהָרב נִשְׁכַּח מֵאִתָּנוּ וְאֵין
צָרִיךְ לוֹמַר אֵיךְ שֶׁהִפְלִיג בִּקְדֻשַּׁת מַדְרֵגַת הַבַּעַל-שֵׁם- טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ
כְּלָל. וּכְשֶׁאָמַר (בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן ע"ב) מֵעִנְיַן הַמַּנְהִיג שֶׁצָּרִיךְ אִישׁ שֶׁיִּהְיֶה קָדוֹשׁ וּפָרוּשׁ
גָּדוֹל בִּבְחִינַת קְדֻשַּׁת וּפְרִישׁוּת משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אָמַר אָז וְסָמוּךְ לְיָמֵינוּ הָיָה הַבַּעַל-
שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְכוּ'.
וְשָׁמַעְתִּימֵהָרַב רַבִּי נַפְתָּלִי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁפַּעַם אַחַת סִפֵּר מֵרַשִּׁ"י וּבַעֲלֵי תּוֹסָפוֹת זִכְרוֹנָם
לִבְרָכָה שֶׁרֻבָּם מְנוּחָתָם בִּמְדִינַת צָרְפַת, וְאָמַר וַאֲנַחְנוּ זָכִינוּ שֶׁבִּמְדִינוֹתֵינוּ מָקוֹם מְנוּחָתוֹ
וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וְאָמַר אָז שֶׁהַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה
רַבִּי עַל אֲלָפִים וְרִבְבוֹת עוֹלָמוֹת וּפַעַם אַחַת אָמַר לְפָנָיו עָלֵינוּ (הַיְנוּ עַל זֶרַע הַקּדֶשׁ שֶׁל
הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה) הַכָּתוּב אוֹמֵר וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת וְכוּ' וְכַמְבאָר
בְּמָקוֹם אַחֵר עוֹד.
וּפַעַם אַחַתהִפְלִיג בְּמַעֲלַת קְדֻשַּׁת הָרַב רַבִּי פִּינְחָס זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִקָּרִיץ וְאָמַר שֶׁהָיָה אֵיזֶה
זְמַן שֶׁהָיָה הַרַב רַבִּי פִּינְחָס חָד בְּדָרָא. וּפַעַם אַחַת אָמַר אַשְׁרֵי הָעֵינַיִם שֶׁרָאוּ אֶת רַבִּי פִּינְחָס
זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וּפַעַם אַחַת שָׁבַת אֶחָד מִתַּלְמִידָיו שֶׁל צַדִּיק אֶחָד בִּבְּרֶסְלַב, וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ
לִבְרָכָה לֹא הָיָה אָז בְּבֵיתוֹ וּכְשֶׁחָזַר לְבֵיתוֹ סִפְּרוּ לְפָנָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מֵעִנְיָן זֶה וְשָׁאַל אִם
נָהֲגוּ בּוֹ כָּבוֹד כָּרָאוּי לוֹ (אַף-עַל-פִּי שֶׁהָאִישׁ הַזֶּה לֹא הָיָה מְפֻרְסָם כָּל-כָּךְ בָּעוֹלָם) וְאָמַר אָז
לְאִישׁ כָּשֵׁר כָּזֶה לֹא יַסְפִּיק לִנְהג בּוֹ כָּל הַכָּבוֹד שֶׁבָּעוֹלָם, וְעַל זֶה נֶאֱמַר וְאֶת יִרְאֵי ה'
יְכַבֵּד.
וּפַעַם אַחַתסִפֵּר מִקְּדֻשַּׁת הָרַב הַקָּדוֹשׁ מִפּוֹלְנָאָה, וְהִפְלִיג בְּשִׁבְחוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְאָמַר אַף-עַל-
פִּי שֶׁסִּפְרוֹ תּוֹלְדוֹת יַעֲקב יוֹסֵף וְכֵן שְׁאָר סְפָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כֻּלָּם קְדוֹשִׁים וְנִפְלָאִים מְאד
כַּיָּדוּעַ וּמְפֻרְסָם; אַף-עַל- פִּי-כֵן קְדֻשַּׁת מַדְרֵגַת הָרַב הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל בְּעַצְמוֹ הָיָה לְמַעְלָה הַרְבֵּה
מִמַּה שֶּׁנִּרְאֶה וּמוּבָן מִתּוֹךְ סְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים.
וְכֵןכְּשֶׁרָאָה אֶת הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ נעַם אֱלִימֶלֶךְ הִתְפַּלֵּא מְאד וְאָמַר שֶׁקְּדֻשַּׁת מַעֲלַת הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי
אֱלִימֶלֶךְ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה נִשְׂגָּבָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה מִמַּה שֶּׁנִּרְאֶה וּמוּבָן מִתּוֹךְ סִפְרוֹ הַנַּ"ל.
וְגַםבִּקְדֻשַּׁת אָחִיו הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי זוּסְיָא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הִפְלִיג מְאד מְאד וְכוּ' כַּיָּדוּעַ
אֶצְלֵנוּ.
וְכֵןהִפְלִיג מְאד מְאד בִּקְדֻשַּׁת הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי מִיכְל זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, וּבִקְדֻשַּׁת הָרַב הַקָּדוֹשׁ
רַבִּי אַבְרָהָם קַלִיסְקֶיר זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וּבִקְדֻשַּׁת הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי מְנַחֵם מֶנְדִיל זִכְרוֹנוֹ
לִבְרָכָה מִוִּיטֶפְּסְק, וּבִקְדֻשַּׁת הָרַב רַבִּי נַחוּם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וּבִקְדֻשַּׁת הָרַב רַבִּי שָׁלוֹם זִכְרוֹנוֹ
לִבְרָכָה וְכֵן בִּקְדֻשַּׁת שְׁאָר תַּלְמִידֵי הַמַּגִּיד זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וּבִקְדֻשַּׁת תַּלְמִידֵי תַלְמִידָיו זִכְרוֹנָם
לִבְרָכָה כְּגוֹן הָרַב הַקָּדוֹשׁ מִנֶּסְכִיז וְהָרַב הַקָּדוֹשׁ מֵאֲלִיק, וְהָרַב הַמַּגִּיד הַקָּדוֹשׁ מִקָּאזְנִיץ וְהָרַב
הַקָּדוֹשׁ מִלַּאנְצֶט וְלוּבְּלִין, וְכֵן עוֹד מַה שֶּׁנּוֹדַע לָנוּ מַה שֶּׁהִפְלִיג בִּקְדֻשַּׁת שְׁאָר צַדִּיקִים עוֹד
כַּמָּה וְכַמָּה, וְעַל כָּל אֶחָד אָמַר הַפְלָגוֹת וּשְׁבָחִים אֲחֵרִים כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ.
וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מַה שֶּׁהִפְלִיג בְּמַעֲלַת קְדֻשַּׁת הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם נֶכְדֵי הַבַּעַל- שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ
לִבְרָכָה כְּגוֹן הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי אִיצִיק מִטִּיטַיֶאב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְהָרַב הַקָּדוֹשׁ מִסָּדִילְקָאב
וְהָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי בָּרוּךְ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וְאֵין כָּאן מָקוֹם לְבָאֵר בִּפְרָטִיּוּת מַה שֶּׁשָּׁמְעוּ מִמֶּנּוּ
זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעִנְיַן כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק מִכָּל הַצַּדִּיקִים הַנַּ"ל, וְהָרב נִשְׁכַּח מֵאִתָּנוּ (וְאוּלַי
יְבאָר עוֹד בְּמָקוֹם אַחֵר אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם):
תקנד
(קיא) חָכְמוֹתאֵינָם כְּלוּם, וְהָעִקָּר רַק הַלֵּב וְהָעֲשִׂיָּה שַׁל הָאֵיבָרִים, שֶׁלִּבּוֹ יִשְׁתּוֹקֵק וְיִכְסֹף
תָּמִיד לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְיִהְיֶה מִתְגַּעְגֵּעַ תָּמִיד מָתַי יָבוֹא לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ כָּרָאוּי. וְהוּא
דָּבָר גָּדוֹל מְאד וְיִתְפַּלֵּל עַל זֶה תָּמִיד בִּפְרָט בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז שֶׁרְגִילִין לְדַבֵּר בּוֹ כַּמְבאָר בְּמָקוֹם
אַחֵר, וְיַתְמִיד הַרְבֵּה יָמִים וְשָׁנִים בְּהַגַעְגּוּעִים וְהַכִּסּוּפִין וְהַתְּפִלּוֹת שֶׁיְּקָרְבוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
לַעֲבוֹדָתוֹ. וְיַעֲשֶׂה עֲשִׂיּוֹת וְעֻבְדּוֹת כָּל מַה שֶּׁיּוּכַל, וְעַל-יְדֵי-זֶה יִתְקָרֵב בְּוַדַּאי לַעֲבוֹדָתוֹ
יִתְבָּרַךְ:
תקנה
(103.) He spoke about the wars of kings who fight each other for some victory and shed much blood for nothing etc. And he said that several foolish things have already been nullified from the world — things that the early generations erred in and were confused by. [Such as the matters of idolatrous worship — when they slaughtered their children to Molech and the like — many kinds of foolishness that existed in the early generations.] And now many foolish things have been nullified. But this error and confusion...
## Segment 122
(קיב) אָמַרלִי וְכִי אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָפֵץ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אוֹהֵב אָדָם מְרֻקָּח.
(104.) At the time when a fire broke out here once on the Sabbath and once on Yom Kippur — it was his desire that we be very lenient regarding saving one's possessions, and not to be strict in this at all. (It is obvious that his intention was in the permissible manner according to halacha — without excessive stringencies.) And after Yom Kippur he spoke about this and said there are several books of responsa that are lenient and permit much in this. And he said it is not fitting to be strict in such a matter. And he said: "This I..."
## Segment 123
(גָאט הָאט לִיעֶבּ אַ גִיפְּרֶעגִילְטְן מֶענְטְשְׁן).
תקנו
(קיג) עַלמַה שֶּׁסִּפְּרוּ לְפָנָיו מִגָּדוֹל אֶחָד שֶׁלָּמַד מֵאָה וְתִשְׁעָה-עָשָׂר
(110.) Once when I told him about a Chassid from Amsterdam who was famous in Brody — who traveled to the Land of Israel and I had seen him in the holy community of Kremenitz on his return from the Land of Israel. And I told him that I heard from him that he said he had already killed the evil inclination. He replied to me in a tone of rebuke: "What need is there to say he killed the evil inclination — since the aforementioned Chassid fasted much?" For the aforementioned Chassid fasted very greatly. "For I heard from..."
## Segment 124
(אֵינִי זוֹכֵר אִם לָמַד מֵאָה
וְתִשְׁעָה-עָשָׂר דַּפִּים גְּמָרָא בְּכָל יוֹם, אוֹ אִם חָזַר מֵאָה וְתִשְׁעָה-עָשָׂר דַּפִּים בְּכָל יוֹם) וְאָמַר שֶׁזֶּה
מְעַט. וְרָמַז בִּדְבָרָיו מְעַט גִּימַטְרִיָּא מֵאָה וְתִשְׁעָה-עָשָׂר.
תקנז
(קיד) מֵהַבַּעַל-שֵׁם-טוֹבזִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מְסַפְּרִים שֶׁהִשִּׂיג וְרָאָה כָּל הָרְפוּאוֹת כְּמוֹ שֶׁהֵם נִקְרָאִים
בְּכָל הַשִּׁבְעִים לָשׁוֹן בְּפָרָשַׁת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי עוֹפוֹת טְמֵאִים, כִּמְדֻמֶּה לִי שֶׁגַּם רַבֵּנוּ סִפֵּר
זאת בְּשֵׁם הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.
תקנח
(111.) "Wisdom is nothing — the main thing is only the heart and the action of the limbs: that one's heart should always long and yearn for His service, may He be blessed — and one should always be longing: when will one come to His service as is fitting? And this is a very great matter. And one should pray about this always — particularly in the vernacular as is one's common speech — as is explained elsewhere [Likutay Tinyana, 25]. And one should persist for many long days and years in the longings and yearnings and prayers..."
## Segment 125
(קטו) שָׁמַעְתִּימִפִּיו הַקָּדוֹשׁ לְעִנְיַן מַרְאִין רַחֲמָנָא לִצְלַן, שֶׁאָמַר שֶׁהַקְּלִפּוֹת שֶׁל הַמִּקְרוֹת שֶׁל
הָאִישׁ הוֹלְכִים אֵלֶיהָ, וּמִזֶּה בָּא מַרְאִין שֶׁלָּהֶם רַחֲמָנָא לִצְלַן.
שָׁמַעְנוּפַּעַם אַחַת מִשִּׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁאָמַר בְּפִיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁהָעֲבוֹדָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת
בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם קַלָּה בְּיוֹתֵר לַעֲשׂוֹת מֵעֵסֶק קִנְיָן שֶׁמַּטְרִיחִין עַצְמָן בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה וְעִסְקֵי הָעוֹלָם
הַזֶּה, כִּי הֲלֹא אָנוּ רוֹאִין כַּמָּה יְגִיעוֹת יָגֵע הָאָדָם בִּשְׁבִיל לִנְסֹעַ עַל אֵיזֶה יָרִיד וְיוֹמָא
דְשׁוּקָא שֶׁתֵּכֶף בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת צָרִיךְ לִטְרחַ וּלְחַפֵּשׂ אַחַר עֲגָלָה, וְנֶחְפָּז מְאד לִטְען סְחוֹרָתוֹ עַל
הָעֲגָלָה בִּיגִיעָה גְּדוֹלָה, וְאַחַר-כָּךְ צָרִיךְ לִנְסֹעַ כָּל הַלָּיְלָה וּלְנַדֵּד שֵׁנָה מֵעֵינָיו וּמְשַׁבֵּר כָּל
גּוּפוֹ מֵחֲמַת שֶׁצָּרִיךְ לֵישֵׁב עַל עֲגָלָה טְעוּנָה, וּשְׁאָר טְרָחוֹת וִיגִיעוֹת כַּיּוֹצֵא בָּהֶן כַּיָּדוּעַ
לְהָעוֹלָם. וְאַחַר-כָּךְ צָרִיךְ לַעֲמד כָּל הַיּוֹם עַל רַגְלָיו וְכוּ' וּבִפְרָט בִּימוֹת הַקּר הֶעָצוּם וְכוּ'.
וְכָל אֵלּוּ הַטְּרָחוֹת וְהַיְגִיעוֹת הַכְּבֵדוֹת וְהַקָּשׁוֹת הוּא מַטְרִיחַ עַצְמוֹ עַל סָפֵק, כִּי סָפֵק אִם
יַרְוִיחַ אֵיזֶה רֶוַח קָטָן אוֹ אוּלַי יְאַבֵּד גַּם הַהוֹצָאוֹת כַּמָּצוּי בְּרב הַפְּעָמִים. נִמְצָא שֶׁעַל עִסְקֵי
פַּרְנָסַת הָעוֹלָם הַזֶּה מַטְרִיחִין עַצְמָן כָּל-כָּךְ בִּיגִיעוֹת כָּאֵלֶּה עַל סָפֵק רֶוַח קָטָן. וְהָעֲבוֹדָה
הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת הִיא הַתְּפִלָּה וְאַף-עַל-פִּי-כֵן כְּשֶׁעוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל מִתְפַּלְּלִין וְגוֹמְרִין
הַתְּפִלָּה
(112.) He said to me: "Do you not know what Hashem Yisburach desires? Hashem Yisburach loves a refined person" [in Yiddish: "Got hot lieb a giprayltn mentshn"].
## Segment 126
(הוּבָא בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת הִלְכוֹת תְּפִלַּת עַרְבִית הֲלָכָה ד' אוֹת ז):
תקנט
(קטז) הֵבַנְתִּימִשִּׂיחַת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁבְּכָל פְּסִיעָה שֶׁהָאָדָם הוֹלֵךְ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, הוּא
בָּא בְּכָל פַּעַם בְּעוֹלָמוֹת אֲחֵרִים
(113.) When they told him before him of a great man who had studied one hundred and nineteen — (I do not remember whether he had studied one hundred nineteen pages of Gemara each day, or whether he had reviewed one hundred nineteen pages each day) — and he said: "This is little." And he hinted in his words: "Me'at [little] in gematria equals one hundred and nineteen."
## Segment 131
(הוּבָא בְּהִלְכוֹת תְּחוּמִין הֲלָכָה ב): שָׁמַעְתִּימֵאֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁכָּל אֶחָד יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת מַה לְּפָנִים וּמַה לְּאָחוֹר לְפִי מַדְרֵגָתוֹ (שָׁם): תקסא (קיח) שָׁמַעְתִּימִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁכָּל יוֹם יֵשׁ לוֹ שֶׁפַע שֶׁלּוֹ (הִלְכוֹת ראשׁ חֹדֶשׁ הֲלָכָה וא"ו נְטִילַת- יָדַיִם הֲלָכָה א): תקסב (קיט) שָׁמַעְתִּימֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁזְּמַן נְתִינַת הַצְּדָקָה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא בַּאֲדָר (עִנְיַן אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת הֲלָכָה א): מוּבָאבְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁעִקַּר הַנְּפִילָה עַל-יְדֵי גַּדְלוּת. כִּי בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם נְפִילָה בָּעוֹלָם כְּלָל כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל מָקוֹם, כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. אַךְ כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ גַּדְלוּת אָז אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אֵין אֲנִי וְהוּא יְכוֹלִין וְכוּ', נִמְצָא שֶׁכָּל הַנְּפִילוֹת הֵם עַל-יְדֵי גַּדְלוּת (הִלְכוֹת שְׁחִיטָה הֲלָכָה ג): תקסג (קכ) שָׁמַעְתִּימֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁבִּימֵי אַבְרָהָם אָבִינוּ הָיְתָה הַשְּׁכִינָה נִקְרֵאת בְּשֵׁם שָׂרָה, וּבִימֵי יִצְחָק בְּשֵׁם רִבְקָה, וּבִימֵי יַעֲקב בְּשֵׁם רָחֵל וְלֵאָה (הִלְכוֹת בָּשָׂר וְחָלָב הֲלָכָה ב). וְכֵן מוּבָא בַּזּהַר הַקָּדוֹשׁ מֵעֵין זֶה: תקסד (קכא) אֱמוּנָההִיא מִדָּה אַחֲרוֹנָה, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן עַל יָדָהּ דַּיְקָא עוֹלִין עַל כָּל הַמַּדְרֵגוֹת כֻּלָּן. כִּי אֱמוּנָה הִיא בִּבְחִינַת אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְראשׁ פִּנָּה כַּיָּדוּעַ. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּשִׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁדִּבֵּר עִמָּנוּ אַחַר הַתּוֹרָה כִּי מְרַחֲמֵם יְנַהֲגֵם בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן ז', וְאָמַר אָז שֶׁאֱמוּנָה הִיא מַדְרֵגָה אַחֲרוֹנָה אֲבָל עַל יָדָהּ זוֹכִין לַעֲלוֹת עַל הַכּל, וּלְהַגִּיעַ לִבְחִינַת רָצוֹן מֻפְלָג וְכוּ' שֶׁעוֹלֶה עַל הַכּל. עַיֵּן שָׁם בְּהַשִּׂיחוֹת שֶׁאַחַר הַסִּפּוּרֵי-מַעֲשִׂיּוֹת (נְדָרִים הֲלָכָה ד' אוֹת ט"ז): תקסה (קכב) שָׁמַעְתִּימִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שִׂיחָה נוֹרָאָה מִנּוֹרְאוֹת גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֲרָהּ בִּכְתָב. אַךְ אַחַר-כָּךְ נִכְנַס עַל-יְדֵי-זֶה לְדִבְרֵי הִתְחַזְּקוּת, שֶׁאֲפִלּוּ אִם נָפְלוּ לְמָקוֹם שֶׁנָּפְלוּ כָּל אֶחָד לְפִי נְפִילָתוֹ רַחֲמָנָא לִצְלַן, אַף-עַל-פִּי-כֵן יְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ וְאַל יִתְיָאֵשׁ עַצְמוֹ לְעוֹלָם. כִּי גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ שָׂגְבָה מְאד לְמַעְלָה מֵהַתּוֹרָה שֶׁשָּׁם יָכוֹל הַכּל לְהִתְתַּקֵּן וְכוּ', כִּי תְּשׁוּבָה לְמַעְלָה מֵהַתּוֹרָה. וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ אֲבָל אֵיךְ זוֹכִין לָזֶה. וְהֵשִׁיב יְכוֹלִין לָבוֹא לָזֶה וּבִלְבַד שֶׁלּא יִתְיָאֲשׁוּ עַצְמָן מִן הַצְּעָקָה וּתְפִלָּה וּבַקָּשָׁה, רַק לַעֲסֹק בִּצְעָקָה וּתְפִלָּה וּתְחִנָּה וְכוּ' וְלֹא יִתְיַגַּע לְעוֹלָם עַד שֶׁיָּבוֹא לָזֶה לַעֲלוֹת וְכוּ'. כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא צְעָקָה וּזְעָקָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכוּ' (שָׁם אוֹת כז עַיֵּן שָׁם דְּבָרִים נִפְלָאִים): תקסו (קכג) עִקַּרשְׁלֵמוּת הָאֱמֶת וְהָאֱמוּנָה הוּא לְכָל חָד כְּפוּם מָה דִמְשָׁעֵר בְּלִבֵּהּ. כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. (הִלְכוֹת לֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שֶׁבְּהִלְכוֹת רִבִּית הֲלָכָה ה' אוֹת נ"ב): תקסז (קכד) פַּעַם אַחַתמִכְּלַל דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים הָיִיתִי שׁוֹמֵעַ שֶׁעִקָּר שֵׁם עֲשִׂיָּה דִּקְדֻשָּׁה הוּא צְדָקָה. (הִלְכוֹת צְדָקָה הֲלָכָה א): תקסח (קכה) עִקַּרהַתִּקְוָה, עַל-יְדֵי בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן שֶׁמַּשִּׂיגִים הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם בִּבְחִינַת מָשִׁיחַ. כַּאֲשֶׁר הֵבַנְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר סָמוּךְ לְהִסְתַּלְּקוּתוֹ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ עַתָּה עִם הַמַּאֲמָר שֶׁגִּלָּה עַל פָּסוּק אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ, שֶׁהוּא בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן וְכוּ', וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר עִנְיָן זֶה בִּכְתָב כְּלָל. רַק מַה שֶּׁהֵבַנְתִּי אֲנִי מִדְּבָרָיו הוּא שֶׁאָמַר זאת לְעִנְיַן זֶה שֶׁהוּא עוֹסֵק בִּיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת כָּל-כָּךְ לְקָרֵב נְפָשׁוֹת רַבּוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וַעֲדַיִן לֹא עָלְתָה בְּיָדוֹ כִּרְצוֹנוֹ, וְהַמַּחֲלוֹקוֹת וְהַמְּנִיעוֹת בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת מִתְגַּבְּרִין וּמִתְפַּשְּׁטִין מְאד מְאד בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, עַד אֲשֶׁר כָּשַׁל כּחַ הַסַּבָּל, וְרַבִּים נִכְשְׁלוּ וְנָפְלוּ עַל-יְדֵי זֶה וְכוּ'. וּלְעִנְיָן זֶה אָמַר, שֶׁהוּא מְחַיֶּה עַצְמוֹ בְּעִנְיָן זֶה שֶׁל אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ, הַיְנוּ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעְזְרֵנוּ לְדַלֵּג עַל הַכּל, וְסוֹף-כָּל-סוֹף יִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת, וְכֻלָּנוּ נָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, וְהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ, כִּי כָּל הַזְּמַן יִתְבַּטֵּל, וְיֻכְלַל הַכּל בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, וְשָׁם יִתְתַּקֵּן הַכּל וְכוּ'. (הִלְכוֹת מִילָה וְהִלְכוֹת עֲבָדִים, הֲלָכָה ד, אוֹת יז עַיֵּן שָׁם): תקסט (קכו) שָׁמַעְתִּימֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁבָּזֶה שֶׁמְּחַדְּשִׁין בַּתּוֹרָה, עוֹשִׂין טוֹבָה גְּדוֹלָה מְאד מְאד לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ: סִפֶּרלִי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁדִּבֵּר עִם אֶחָד שֶׁהָיָה קוֹבֵל לְפָנָיו מְאד עַל רִבּוּי מַעֲשָׂיו הַמְכעָרִין, כִּי זֶה הָאִישׁ הָיָה חָפֵץ מְאד לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלָצֵאת מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים, אַךְ בְּכָל פַּעַם הִתְגַּבְּרוּ עָלָיו יוֹתֵר, עַד שֶׁעָבְרוּ עָלָיו יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה וְלֹא זָכָה לָצֵאת מִמַּה שֶּׁהָיָה צָרִיךְ לָצֵאת. אַךְ אַף-עַל-פִּי-כֵן הִתְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר וְחָתַר בְּכָל פַּעַם לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהָיָה קוֹבֵל מְאד מְאד לְפָנָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל עֲכִירַת מַעֲשָׂיו רַחֲמָנָא לִצְלַן. וְהֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּחָכְמָתוֹ בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת: אֵין לִי עִם מִי לְדַבֵּר, כִּי כְּבָר כֻּלּוֹ רַע. וְתֵכֶף נִתְעוֹרֵר הָאִישׁ הַנַּ"ל וְעָנָה וְאָמַר לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: הֲלֹא עִם כָּל זֶה אֲנִי מִתְגַּבֵר לִפְעָמִים לְהַמְשִׁיךְ אֶת עַצְמִי לִקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל וְכוּ'. עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר לוֹ: הוּא מְעַט דִּמְעַט. וְתֵכֶף אָמַר לוֹ, שֶׁיַּרְגִּיל עַצְמוֹ לֵילֵךְ עִם מַאֲמַר "אֲזַמְּרָה לֵאלֹקַי בְּעוֹדִי וְכוּ', כָּל זֶה סִפֵּר לִי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וְהֵבַנְתִּי כַּוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁדַּיְקָא עַל- יְדֵי-זֶה הֶחֱיָה אֶת הָאִישׁ. כִּי כְּבָר נָפַל בְּעֵינֵי עַצְמוֹ כָּל כָּךְ עַד שֶׁלּא הָיָה אֶפְשָׁר לְהַחֲיוֹתוֹ בְּשׁוּם דָּבָר, רַק כְּשֶׁאָמַר לוֹ שֶׁהוּא כֻּלּוֹ רַע אָז נִתְעוֹרֵר בְּעַצְמוֹ וְהִתְחִיל לְהַרְגִּישׁ מְעַט קְדֻשַּׁת הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁנִּמְצָאִין בּוֹ עֲדַיִן, וְאָז אָמַר לוֹ שֶׁיֵּלֵךְ עִם מַאֲמַר אֲזַמְּרָה וְכוּ' כַּנַּ"ל (הִלְכוֹת רֵאשִׁית הַגֵּז הֲלָכָה ד' אוֹת ו'):
(114.) Of the Baal Shem Tov of blessed memory it is told that he attained and saw all the cures as they are named in all seventy languages in the portion of the twenty-four types of ritually impure birds. It seems that Rabbainu too told this in the name of the Baal Shem Tov of blessed memory.
(117.) I heard from our master, teacher, and Rabbainu o.b.m. that every person has the aspect of "what is before and what is behind" according to his level. (Ibid.)
## Segment 133
(הוּבָא בְּהִלְכוֹת תְּחוּמִין הֲלָכָה ב): (הִלְכוֹת ראשׁ חֹדֶשׁ הֲלָכָה וא"ו נְטִילַת-
יָדַיִם הֲלָכָה א):
תקסב
(קיט) שָׁמַעְתִּימֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁזְּמַן נְתִינַת הַצְּדָקָה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא בַּאֲדָר
(115.) I heard from his holy mouth regarding marian [nocturnal emissions], G-d save us — that he said the klippos [husks] of the man's seminal emissions go to them. And from this come their marian, G-d save us.
(119.) I heard from Rabbainu o.b.m. that the time for giving charity for the Land of Israel is in the month of Adar. (The matter of the Four Portions, Law 1.) And it is cited in Rabbainu's words o.b.m. that the main cause of a fall is through pride. For in truth there is no fall in the world at all — for Hashem Yisburach is everywhere: "The whole earth is full of His glory." But when one has pride — then the Holy One Blessed be He says: "He and I cannot dwell together" etc. [Arachin 15]...
## Segment 134
(הוּבָא בְּהִלְכוֹת תְּחוּמִין הֲלָכָה ב): (עִנְיַן
אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת הֲלָכָה א):
מוּבָאבְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁעִקַּר הַנְּפִילָה עַל-יְדֵי גַּדְלוּת. כִּי בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם נְפִילָה
בָּעוֹלָם כְּלָל כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל מָקוֹם, כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. אַךְ כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ גַּדְלוּת אָז
אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אֵין אֲנִי וְהוּא יְכוֹלִין וְכוּ', נִמְצָא שֶׁכָּל הַנְּפִילוֹת הֵם עַל-יְדֵי
גַּדְלוּת (הִלְכוֹת שְׁחִיטָה הֲלָכָה ג):
תקסג
(קכ) שָׁמַעְתִּימֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁבִּימֵי אַבְרָהָם אָבִינוּ הָיְתָה הַשְּׁכִינָה נִקְרֵאת בְּשֵׁם שָׂרָה,
וּבִימֵי יִצְחָק בְּשֵׁם רִבְקָה, וּבִימֵי יַעֲקב בְּשֵׁם רָחֵל וְלֵאָה
We once heard from his holy conversations that he said from his holy mouth: "The greatest service that is great among great things in the service of G-d is easier to do than a business transaction that one troubles oneself for livelihood and worldly matters." For we see how much exertion people put in for livelihood and worldly occupations...
(120.) I heard from Rabbainu o.b.m. that in the days of Abraham our father the Shechina was called by the name Sarah — and in the days of Isaac by the name Rebecca — and in the days of Jacob by the name Rachel and Leah. (Likutay Halachos, Laws of Meat and Milk, Law 2.) And so it is cited in the holy Zohar [Bereishis 112b] in this vein.
## Segment 135
(הוּבָא בְּהִלְכוֹת תְּחוּמִין הֲלָכָה ב): (הִלְכוֹת בָּשָׂר וְחָלָב הֲלָכָה ב). וְכֵן
מוּבָא בַּזּהַר הַקָּדוֹשׁ מֵעֵין זֶה:
תקסד
(קכא) אֱמוּנָההִיא מִדָּה אַחֲרוֹנָה, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן עַל יָדָהּ דַּיְקָא עוֹלִין עַל כָּל הַמַּדְרֵגוֹת
כֻּלָּן. כִּי אֱמוּנָה הִיא בִּבְחִינַת אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְראשׁ פִּנָּה כַּיָּדוּעַ. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר
רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּשִׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁדִּבֵּר עִמָּנוּ אַחַר הַתּוֹרָה כִּי מְרַחֲמֵם יְנַהֲגֵם
בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן ז', וְאָמַר אָז שֶׁאֱמוּנָה הִיא מַדְרֵגָה אַחֲרוֹנָה אֲבָל עַל יָדָהּ זוֹכִין
לַעֲלוֹת עַל הַכּל, וּלְהַגִּיעַ לִבְחִינַת רָצוֹן מֻפְלָג וְכוּ' שֶׁעוֹלֶה עַל הַכּל. עַיֵּן שָׁם בְּהַשִּׂיחוֹת
שֶׁאַחַר הַסִּפּוּרֵי-מַעֲשִׂיּוֹת
(116.) I understood from Rabbainu's conversation o.b.m. that with every step a person walks from place to place — he comes each time into other worlds. (Cited in Likutay Halachos, Laws of Eruvin, Law 2.)
(121.) "Faith is the last level — and even so, through it specifically one ascends over all levels entirely. For faith is in the aspect of [Psalms 118]: 'The stone the builders rejected has become the cornerstone' — as is known." And as Rabbainu o.b.m. said in his holy conversations when he spoke with us after the Torah discourse "For He who has mercy on them will lead them" [Likutay Tinyana, Torah 7] — and he said then that faith is the last level, but through it one merits to ascend above all...
## Segment 136
(שָׁם):
תקסא
(קיח) שָׁמַעְתִּימִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁכָּל יוֹם יֵשׁ לוֹ שֶׁפַע שֶׁלּוֹ (נְדָרִים הֲלָכָה ד' אוֹת ט"ז):
תקסה
(קכב) שָׁמַעְתִּימִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שִׂיחָה נוֹרָאָה מִנּוֹרְאוֹת גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֲרָהּ
בִּכְתָב. אַךְ אַחַר-כָּךְ נִכְנַס עַל-יְדֵי-זֶה לְדִבְרֵי הִתְחַזְּקוּת, שֶׁאֲפִלּוּ אִם נָפְלוּ לְמָקוֹם שֶׁנָּפְלוּ כָּל
אֶחָד לְפִי נְפִילָתוֹ רַחֲמָנָא לִצְלַן, אַף-עַל-פִּי-כֵן יְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ וְאַל יִתְיָאֵשׁ עַצְמוֹ לְעוֹלָם.
כִּי גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ שָׂגְבָה מְאד לְמַעְלָה מֵהַתּוֹרָה שֶׁשָּׁם יָכוֹל הַכּל לְהִתְתַּקֵּן וְכוּ', כִּי תְּשׁוּבָה
לְמַעְלָה מֵהַתּוֹרָה. וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ אֲבָל אֵיךְ זוֹכִין לָזֶה. וְהֵשִׁיב יְכוֹלִין לָבוֹא לָזֶה וּבִלְבַד
שֶׁלּא יִתְיָאֲשׁוּ עַצְמָן מִן הַצְּעָקָה וּתְפִלָּה וּבַקָּשָׁה, רַק לַעֲסֹק בִּצְעָקָה וּתְפִלָּה וּתְחִנָּה וְכוּ' וְלֹא
יִתְיַגַּע לְעוֹלָם עַד שֶׁיָּבוֹא לָזֶה לַעֲלוֹת וְכוּ'. כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא צְעָקָה וּזְעָקָה לְהַשֵּׁם
יִתְבָּרַךְ וְכוּ'
(118.) I heard from his holy mouth that every day has its own particular outpouring of blessing. (Likutay Halachos, Laws of Rosh Chodesh, Law 6 and Laws of Washing Hands, Law 1.)
(122.) I heard from his holy mouth an awesome conversation about the awesomeness of the greatness of the Creator, may He be blessed — and it is impossible to explain it in writing. But afterwards through this he entered into words of strengthening — that even if one had fallen to whatever place he had fallen — each one according to his fall, G-d save us — even so, one should strengthen oneself and never despair. For His greatness, may He be blessed, is exalted very far above the Torah — where everything can be repaired etc. — for repentance is above...
## Segment 137
(שָׁם אוֹת כז עַיֵּן שָׁם דְּבָרִים נִפְלָאִים):
תקסו
(קכג) עִקַּרשְׁלֵמוּת הָאֱמֶת וְהָאֱמוּנָה הוּא לְכָל חָד כְּפוּם מָה דִמְשָׁעֵר בְּלִבֵּהּ. כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו
הַקָּדוֹשׁ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.
(123.) "The essence of the completeness of truth and faith is — each one according to what he estimates in his heart" [Zohar Bereishis 103b] — as I heard from his holy mouth o.b.m. (Likutay Halachos, Laws of "A man shall not wear," in Laws of Interest, Law 5, letter 52.)
## Segment 138
(הִלְכוֹת לֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שֶׁבְּהִלְכוֹת רִבִּית הֲלָכָה ה' אוֹת נ"ב):
תקסז
(קכד) פַּעַם אַחַתמִכְּלַל דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים הָיִיתִי שׁוֹמֵעַ שֶׁעִקָּר שֵׁם עֲשִׂיָּה דִּקְדֻשָּׁה הוּא צְדָקָה.
(124.) Once, from within his holy words, I was hearing that the main name of the aspect of Divine action in holiness is charity. (Likutay Halachos, Laws of Charity, Law 1.)
## Segment 139
(הִלְכוֹת צְדָקָה הֲלָכָה א):
תקסח
(קכה) עִקַּרהַתִּקְוָה, עַל-יְדֵי בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן שֶׁמַּשִּׂיגִים הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם בִּבְחִינַת מָשִׁיחַ.
כַּאֲשֶׁר הֵבַנְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר סָמוּךְ לְהִסְתַּלְּקוּתוֹ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ עַתָּה עִם הַמַּאֲמָר שֶׁגִּלָּה עַל
פָּסוּק אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ, שֶׁהוּא בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן וְכוּ', וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר עִנְיָן זֶה
בִּכְתָב כְּלָל. רַק מַה שֶּׁהֵבַנְתִּי אֲנִי מִדְּבָרָיו הוּא שֶׁאָמַר זאת לְעִנְיַן זֶה שֶׁהוּא עוֹסֵק בִּיגִיעוֹת
גְּדוֹלוֹת כָּל-כָּךְ לְקָרֵב נְפָשׁוֹת רַבּוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וַעֲדַיִן לֹא עָלְתָה בְּיָדוֹ כִּרְצוֹנוֹ,
וְהַמַּחֲלוֹקוֹת וְהַמְּנִיעוֹת בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת מִתְגַּבְּרִין וּמִתְפַּשְּׁטִין מְאד מְאד בִּכְלָלִיּוּת
וּבִפְרָטִיּוּת עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, עַד אֲשֶׁר כָּשַׁל כּחַ הַסַּבָּל, וְרַבִּים נִכְשְׁלוּ וְנָפְלוּ עַל-יְדֵי זֶה
וְכוּ'. וּלְעִנְיָן זֶה אָמַר, שֶׁהוּא מְחַיֶּה עַצְמוֹ בְּעִנְיָן זֶה שֶׁל אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ, הַיְנוּ שֶׁהַשֵּׁם
יִתְבָּרַךְ יַעְזְרֵנוּ לְדַלֵּג עַל הַכּל, וְסוֹף-כָּל-סוֹף יִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת, וְכֻלָּנוּ נָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
בֶּאֱמֶת, וְהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ, כִּי כָּל הַזְּמַן יִתְבַּטֵּל, וְיֻכְלַל הַכּל בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן,
וְשָׁם יִתְתַּקֵּן הַכּל וְכוּ'.
(125.) "The essence of hope — through the aspect of 'above time' that the tzaddikim attain who are in the aspect of Messiah." As I understood from his holy mouth that he said near his passing — that he is now going with the discourse he revealed [Likutay Tinyana, Torah 61] on the verse "I today have begotten you" — which is the aspect of above time etc. And it is impossible to explain this matter in writing at all. Only what I understood from his words: that he said this regarding the matter that...
## Segment 140
(הִלְכוֹת מִילָה וְהִלְכוֹת עֲבָדִים, הֲלָכָה ד, אוֹת יז עַיֵּן שָׁם):
תקסט
(קכו) שָׁמַעְתִּימֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁבָּזֶה שֶׁמְּחַדְּשִׁין בַּתּוֹרָה, עוֹשִׂין טוֹבָה גְּדוֹלָה מְאד מְאד
לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ:
סִפֶּרלִי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁדִּבֵּר עִם אֶחָד שֶׁהָיָה קוֹבֵל לְפָנָיו מְאד עַל רִבּוּי מַעֲשָׂיו
הַמְכעָרִין, כִּי זֶה הָאִישׁ הָיָה חָפֵץ מְאד לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלָצֵאת מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים, אַךְ
בְּכָל פַּעַם הִתְגַּבְּרוּ עָלָיו יוֹתֵר, עַד שֶׁעָבְרוּ עָלָיו יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה וְלֹא זָכָה לָצֵאת מִמַּה
שֶּׁהָיָה צָרִיךְ לָצֵאת. אַךְ אַף-עַל-פִּי-כֵן הִתְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר וְחָתַר בְּכָל פַּעַם לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם
יִתְבָּרַךְ, וְהָיָה קוֹבֵל מְאד מְאד לְפָנָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל עֲכִירַת מַעֲשָׂיו רַחֲמָנָא לִצְלַן.
וְהֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּחָכְמָתוֹ בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת: אֵין לִי עִם מִי לְדַבֵּר, כִּי
כְּבָר כֻּלּוֹ רַע. וְתֵכֶף נִתְעוֹרֵר הָאִישׁ הַנַּ"ל וְעָנָה וְאָמַר לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: הֲלֹא עִם כָּל
זֶה אֲנִי מִתְגַּבֵר לִפְעָמִים לְהַמְשִׁיךְ אֶת עַצְמִי לִקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל וְכוּ'. עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
וְאָמַר לוֹ: הוּא מְעַט דִּמְעַט. וְתֵכֶף אָמַר לוֹ, שֶׁיַּרְגִּיל עַצְמוֹ לֵילֵךְ עִם מַאֲמַר "אֲזַמְּרָה לֵאלֹקַי
בְּעוֹדִי וְכוּ', כָּל זֶה סִפֵּר לִי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וְהֵבַנְתִּי כַּוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁדַּיְקָא עַל-
יְדֵי-זֶה הֶחֱיָה אֶת הָאִישׁ. כִּי כְּבָר נָפַל בְּעֵינֵי עַצְמוֹ כָּל כָּךְ עַד שֶׁלּא הָיָה אֶפְשָׁר לְהַחֲיוֹתוֹ
בְּשׁוּם דָּבָר, רַק כְּשֶׁאָמַר לוֹ שֶׁהוּא כֻּלּוֹ רַע אָז נִתְעוֹרֵר בְּעַצְמוֹ וְהִתְחִיל לְהַרְגִּישׁ מְעַט קְדֻשַּׁת
הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁנִּמְצָאִין בּוֹ עֲדַיִן, וְאָז אָמַר לוֹ שֶׁיֵּלֵךְ עִם מַאֲמַר אֲזַמְּרָה וְכוּ' כַּנַּ"ל
(126.) I heard from Rabbainu o.b.m. that through innovating in Torah — one does a very great favor for one's father and mother.
## Segment 142
(הִלְכוֹת רֵאשִׁית הַגֵּז הֲלָכָה ד' אוֹת ו'): שָׁמַעְתִּימִפִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאָמַר לְעִנְיַן מַה שֶּׁהָיוּ בְּנֵי הַנְּעוּרִים קוֹבְלִין לְפָנָיו עַל צָרַת נַפְשָׁם שֶׁאֵינָם זוֹכִים לְהִתְקַדֵּשׁ בֶּאֱמֶת וְלַעֲבד אֶת הַשֵּׁם כָּרָאוּי, וּפַעַם אַחַת עָנָה וְאָמַר שֶׁיֵּשׁ עֵצוֹת שֶׁהָיוּ מוֹעִילִים בְּוַדַּאי. אֲבָל גַּם הָעֵצוֹת בְּעַצְמָן קָשֶׁה לְקַיֵּם. (הִלְכוֹת עֵרוּבֵי תְּחוּמִין הֲלָכָה ה' אוֹת כ"ה): תקעא (קכח) שָׁמַעְתִּימֵאֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ שֶׁיֵּשׁ טִיקְלָא [מָקוֹם סָגוּר] שֶׁנִּלְכְּדוּ בָּהּ כַּמָּה גְּדוֹלֵי הַדּוֹר, וְעַל-כֵּן לִפְעָמִים מִתְפַּלְּלִים כָּרָאוּי כְּדֶרֶךְ הַגְּדוֹלִים, וְגַם עוֹשִׂים טוֹב הַרְבֵּה וְאַף-עַל- פִּי-כֵן לִפְעָמִים לְהֶפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה עַל-יְדֵי אֻמָּה יְדוּעָה שֶׁלָּכְדָה וְכָבְשָׁה אֶת הַמְּדִינָה וְכוּ', אַךְ עַכְשָׁו מֵחֲמַת שֶׁיִּשְׂרָאֵל הַרְבֵּה יוֹשְׁבִין אֶצְלָם עַל-יְדֵי-זֶה אֵינוֹ רַע כָּל כָּךְ כְּמִקּדֶם ה' יִשְׁמְרֵנוּ וְכוּ'. (הִלְכוֹת טוֹעֵן וְנִטְעָן הֲלָכָה א): תקעב (קכט) שָׁמַעְתִּימִפִּיו הַקָּדוֹשׁ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאָמַר, שֶׁזֶּה יֵצֶר הָרָע גָּדוֹל אֵצֶל כַּמָּה בְּנֵי אָדָם וּבִפְרָט הַגְּדוֹלִים בַּמַּעֲלָה, שֶׁבִּשְׁבִיל דָּבָר אֶחָד שֶׁנִּדְמֶה לָהֶם שֶׁהוּא מִצְוָה הֵם מַפְקִירִים הַכּל וּבָאִים עַל-יְדֵי-זֶה לְקִלְקוּלִים רַבִּים, וּבִפְרָט כְּשֶׁבָּאִים עַל-יְדֵי-זֶה לִידֵי מַחֲלוֹקוֹת וְכוּ'. (הִלְכוֹת גְּזֵלָה הֲלָכָה ה' אוֹת י): תקעג (קל) אָמַר הַמַּעְתִּיקשָׁמַעְתִּי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מַאֲמַר נִכְסַפְתִּי מְאד לְהַמְשִׁיךְ הָעוֹלָם עַל הָעֲשִׂיָּה וְכוּ' וְהִפְלִיג אָז בְּשֶׁבַח עֵסֶק הַתּוֹרָה כַּמְבאָר בְּהַשִּׂיחוֹת שֶׁאַחַר הַסִּפּוּרֵי- מַעֲשִׂיּוֹת סִימָן י"ט, שָׁאַל לוֹ הָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאִם אֶחָד הוּא בַּעַל עֲבֵרָה מַמָּשׁ רַחֲמָנָא לִצְלַן. הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְכִי אַתָּה יוֹדֵעַ גּדֶל מַעֲלַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, הֲלֹא עֵסֶק הַתּוֹרָה הוּא גָּדוֹל בְּמַעֲלָה מִשְּׁמִירַת הַבְּרִית. כִּי בְּרִית בִּיסוֹד וְאוֹרַיְתָא בְּתִפְאֶרֶת (עַיֵּן בַּתִּקּוּנִים בְּסוֹף תִּקּוּנָא תְלִיתָאָה: תקעד (קלא) לְעִנְיַןמַה שֶּׁמְּבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר מֵהַסּוֹדוֹת שֶׁבַּסֵּפֶר הַנִּשְׂרָף. שָׁמַעְתִּי שֶׁשָּׁם הָיָה מְבאָר סוֹד גּדֶל קְדֻשַּׁת וּמַעֲלַת מִצְוַת הַכְנָסַת אוֹרְחִים, וְעִנְיַן מַעֲלַת מִצְוַת הַצָּעַת הַמִּטָּה בִּשְׁבִיל הָאוֹרֵחַ: תקעה (קלב) רָאִיתִימַאֲמָר אֶחָד בְּשֵׁם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִלְּשׁוֹן הַחֲבֵרִים וְהַמַּאֲמָר הַזֶּה נֶאֱמַר פָּרָשַׁת עֵקֶב תקס"ו, וִיסוֹד הָעִנְיָן כִּי כַּאֲשֶׁר הָאָדָם צָרִיךְ לְעֵצָה אֲזַי יִשְׁאַל עֵצָה מֵהַצַּדִּיקִים אוֹ מִתַּלְמִידֵיהֶם אוֹ עַל-כָּל- פָּנִים מִבְּנֵי הַצַּדִּיקִים וְכוּ' עַיֵּן שָׁם, וְעַל-יְדֵי-זֶה נִמְתָּקִין כָּל הַדִּינִים וְזוֹכֶה לְהִנָּצֵל מִיִּסּוּרִים שֶׁלּא יָבוֹאוּ עָלָיו כְּלָל. וַאֲפִלּוּ אִם חַס וְשָׁלוֹם יָבוֹאוּ עָלָיו הַיִּסּוּרִים זוֹכֶה עַל-יְדֵי-זֶה לְקַבֵּל אוֹתָם בְּאַהֲבָה וּבְשִׂמְחָה וְזוֹכֶה לִרְאוֹת הַהִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּת אֵיךְ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַמְצֵם אֶת עַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל, וּמִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בָּהֶם וְעַל-יְדֵי-זֶה מַגִּיעַ עַל-יְדֵי הַיִּסּוּרִים לְרב טוּב וּלְחֶסֶד גָּדוֹל. גַּם עַל-יְדֵי שִׂמְחָה הַנַּ"ל זוֹכֶה לִשְׁמִירַת הַבְּרִית שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל יִשְׁמר אֶת בְּרִיתוֹ וְכוּ': תקעו (קלג) יָכוֹללִהְיוֹת שֶׁיָּמוּת אֶחָד בֶּן שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַף-עַל-פִּי-כֵן מֵת בְּקִצּוּר יָמִים לְגַמְרֵי, כְּלוֹמַר מֵאַחַר שֶׁלּא הֵטִיב מַעֲשָׂיו בְּוַדַּאי כָּל שְׁנוֹתָיו הָבֶל. אֵין צְרִיכִין רַק לִחְיוֹת אֲפִלּוּ מְעַט רַק שֶׁיִּהְיֶה יָפֶה וְנָאֶה (מֶע דַארְף מֵיין נִיט נָאר אַבִּיסְל שֵׁיין לֶעבִּין): תקעז (קלד) שָׁמַעְתִּישֶׁאָמַר לְאֶחָד שֶׁיְּהַדֵּר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כּוֹס נָאָה וִיקָרָה לְקִדּוּשׁ וְזֶה מְסֻגָּל לַעֲשִׁירוּת. וְאָמַר לוֹ אָז כִּי כּוֹס גִּימַטְרִיָּא אֱלֹקִים, וֵאלֹקִים הוּא בְּחִינַת יִרְאָה, וְיִרְאָה הִיא בְּחִינַת אִשָּׁה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בָּבָא מְצִיעָא נט.): 'אוֹקִירוּ לִנְשַׁיְכוּ כִּי הֵיכִי דְּתִתְעַתְרוּ': תקעח (קלה) עוֹדשָׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה 'פְּסָל לְךָ הַפְּסֹלֶת יִהְיֶה שֶׁלְּךָ' (נְדָרִים לח.) הַיְנוּ שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁתִּרְאֶה אֵיזֶה פְּסֹלֶת יִהְיֶה הַפְּסֹלֶת שֶׁלְּךָ שֶׁתִּתְלֶה הַפְּסֹלֶת בְּךָ. 'מִשָּׁם נִתְעַשֵּׁר משֶׁה' הַיְנוּ עַל-יְדֵי- זֶה זָכָה לְחָכְמָה כוּ' (אוּלַי רְצוֹנוֹ לוֹמַר עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דַּעַת קָנִיתָ מֶה חָסַרְתָּ) כִּי הַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא, וּמֵחֲמַת שֶׁהָיָה לוֹ מִדַּת הָעֲנָוָה כָּל-כָּךְ שֶׁכָּל הַפְּסֹלֶת הָיָה רַק שֶׁלּוֹ, עַל-יְדֵי-זֶה זָכָה לְחָכְמָה: תקעט (קלו) שָׁמַעְתִּיאֵיךְ שֶׁסִּפֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְאֶחָד מֵאֲנָשָׁיו הַחֲשׁוּבִים שֶׁבְּעֵת הֱיוֹתוֹ בְּלֶבוּב אָז הָיָה שָׁם גַּם-כֵּן הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי צְבִי אַרְיֵה זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מֵאֲלִיק. וּפַעַם אַחַת נָסְעוּ שְׁנֵיהֶם יַחַד לְתוֹךְ אֵיזֶה יַעַר, וְדִבְּרוּ אָז מִכָּל הַצַּדִּיקִים וּמֶה הָיָה עֲבוֹדָתָם. וְנָשָׂא רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עֵינָיו לְמַעְלָה וְסִיֵּם אֲבָל מַה הוּא הָעִנְיָן שֶׁלִּי זֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ שׁוּם אָדָם. וּבִלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז אָבֶּער וָואס מַיין זַאךְ אִיז דָאס וֵוייסְט קֵיינֶער נִיט. אַחַר-כָּךְ אָמַר לְהָאִישׁ הַנַּ"ל אֲסַפֵּר לְךָ מַהוּ הַחוֹלַאַת שֶׁלִּי וְכוּ': זְכוּת אָבוֹת לֹא יַסְפִּיק עַל רְפוּאַת הַחוֹלַאַת, רַק בְּדָבָר אֶחָד בָּטַחְתִּי קְצָת עַל שֶׁכַּמָּה אֲנָשִׁים הֶחֱזַרְתִּי אוֹתָם לְמוּטָב. הֵשִׁיב לוֹ הָאִישׁ הַנַּ"ל אֱמֶת הַדָּבָר כִּי יָדַעְתִּי שֶׁהָרַב רַבִּי נָתָן בְּוַדַּאי יִהְיֶה צַדִּיק (גוּטֶער יוּד), הֵשִׁיב לוֹ מַה שֶּׁאַתָּה יָכוֹל לוֹמַר (וָואס דוּא קָאנְסְט זָאגְן) אֲנִי אוֹמֵר לְךָ שֶׁהוּא כְּבָר גַּם עַכְשָׁו צַדִּיק (עֶר אִיז שׁוֹין אַ גוּטֶער יוּד).
Rabbainu o.b.m. told me — that he spoke with someone who was greatly complaining to him about the multitude of his ugly deeds. For this person very much desired to draw close to Hashem Yisburach and leave his evil ways — but each time they overpowered him more and more — until many years passed and he did not merit to leave his evil...
(127.) I heard from the mouth of Rabbainu o.b.m. — that he said regarding young people who were complaining to him about the troubles of their souls: that they do not merit to become holy in truth and serve G-d as is fitting. And once he answered and said there are counsels that would certainly help. "But even the counsels themselves are difficult to fulfill." (Likutay Halachos, Laws of Eruvin, Law 5, letter 25.)
## Segment 143
(הִלְכוֹת עֵרוּבֵי
תְּחוּמִין הֲלָכָה ה' אוֹת כ"ה):
תקעא
(קכח) שָׁמַעְתִּימֵאֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ שֶׁיֵּשׁ טִיקְלָא [מָקוֹם סָגוּר] שֶׁנִּלְכְּדוּ בָּהּ כַּמָּה גְּדוֹלֵי
הַדּוֹר, וְעַל-כֵּן לִפְעָמִים מִתְפַּלְּלִים כָּרָאוּי כְּדֶרֶךְ הַגְּדוֹלִים, וְגַם עוֹשִׂים טוֹב הַרְבֵּה וְאַף-עַל-
פִּי-כֵן לִפְעָמִים לְהֶפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה עַל-יְדֵי אֻמָּה יְדוּעָה שֶׁלָּכְדָה וְכָבְשָׁה אֶת הַמְּדִינָה
וְכוּ', אַךְ עַכְשָׁו מֵחֲמַת שֶׁיִּשְׂרָאֵל הַרְבֵּה יוֹשְׁבִין אֶצְלָם עַל-יְדֵי-זֶה אֵינוֹ רַע כָּל כָּךְ כְּמִקּדֶם ה'
יִשְׁמְרֵנוּ וְכוּ'.
(128.) I heard from our master, teacher, and Rabbainu — that there is a tiklah [enclosed space] in which several great men of the generation have been caught. Therefore sometimes they pray as is proper in the manner of the great ones — and also do much good. But even so sometimes the opposite, G-d forbid. And this is through a known nation that has captured and conquered the region etc. But now — since many Jews dwell among them — because of this it is not as bad as before. May G-d guard us...
## Segment 144
(הִלְכוֹת טוֹעֵן וְנִטְעָן הֲלָכָה א):
תקעב
(קכט) שָׁמַעְתִּימִפִּיו הַקָּדוֹשׁ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאָמַר, שֶׁזֶּה יֵצֶר הָרָע גָּדוֹל אֵצֶל כַּמָּה בְּנֵי אָדָם
וּבִפְרָט הַגְּדוֹלִים בַּמַּעֲלָה, שֶׁבִּשְׁבִיל דָּבָר אֶחָד שֶׁנִּדְמֶה לָהֶם שֶׁהוּא מִצְוָה הֵם מַפְקִירִים הַכּל
וּבָאִים עַל-יְדֵי-זֶה לְקִלְקוּלִים רַבִּים, וּבִפְרָט כְּשֶׁבָּאִים עַל-יְדֵי-זֶה לִידֵי מַחֲלוֹקוֹת וְכוּ'.
(129.) I heard from his holy mouth o.b.m. that he said: "This is a great evil inclination for many people — and particularly those of high standing — that for one matter that seems to them to be a mitzvah they abandon everything and come through this to many corruptions. And particularly when they come through this to controversies etc." (Likutay Halachos, Laws of Robbery, Law 5, letter 10.)
## Segment 145
(הִלְכוֹת גְּזֵלָה הֲלָכָה ה' אוֹת י):
תקעג
(קל) אָמַר הַמַּעְתִּיקשָׁמַעְתִּי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מַאֲמַר נִכְסַפְתִּי מְאד לְהַמְשִׁיךְ
הָעוֹלָם עַל הָעֲשִׂיָּה וְכוּ' וְהִפְלִיג אָז בְּשֶׁבַח עֵסֶק הַתּוֹרָה כַּמְבאָר בְּהַשִּׂיחוֹת שֶׁאַחַר הַסִּפּוּרֵי-
מַעֲשִׂיּוֹת סִימָן י"ט, שָׁאַל לוֹ הָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאִם אֶחָד הוּא בַּעַל עֲבֵרָה מַמָּשׁ
רַחֲמָנָא לִצְלַן. הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְכִי אַתָּה יוֹדֵעַ גּדֶל מַעֲלַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה,
הֲלֹא עֵסֶק הַתּוֹרָה הוּא גָּדוֹל בְּמַעֲלָה מִשְּׁמִירַת הַבְּרִית. כִּי בְּרִית בִּיסוֹד וְאוֹרַיְתָא בְּתִפְאֶרֶת
(130.) Said the transcriber: I heard that at the hour when Rabbainu o.b.m. said the discourse "I greatly yearned to draw the world to action etc." — and he then greatly extolled engaging in Torah — as is explained in the conversations after the Legendary Tales, #19 — the Rabbi Rabbi Nussun o.b.m. asked him: "And what if one is truly a sinner, G-d save us?" Rabbainu o.b.m. replied: "Do you know the immensity of the level of holy Torah? Is not the engagement in Torah..."
## Segment 146
(עַיֵּן בַּתִּקּוּנִים בְּסוֹף תִּקּוּנָא תְלִיתָאָה:
תקעד
(קלא) לְעִנְיַןמַה שֶּׁמְּבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר מֵהַסּוֹדוֹת שֶׁבַּסֵּפֶר הַנִּשְׂרָף. שָׁמַעְתִּי שֶׁשָּׁם הָיָה מְבאָר סוֹד
גּדֶל קְדֻשַּׁת וּמַעֲלַת מִצְוַת הַכְנָסַת אוֹרְחִים, וְעִנְיַן מַעֲלַת מִצְוַת הַצָּעַת הַמִּטָּה בִּשְׁבִיל הָאוֹרֵחַ:
תקעה
(131.) Regarding what is explained elsewhere about the secrets of the book that was burned: I heard that there was explained there the secret of the great holiness and virtue of the mitzvah of hospitality — and the matter of the virtue of the mitzvah of making the bed for the guest.
## Segment 147
(קלב) רָאִיתִימַאֲמָר אֶחָד בְּשֵׁם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִלְּשׁוֹן הַחֲבֵרִים וְהַמַּאֲמָר הַזֶּה נֶאֱמַר פָּרָשַׁת
עֵקֶב תקס"ו, וִיסוֹד הָעִנְיָן כִּי כַּאֲשֶׁר הָאָדָם צָרִיךְ לְעֵצָה אֲזַי יִשְׁאַל עֵצָה מֵהַצַּדִּיקִים אוֹ
מִתַּלְמִידֵיהֶם אוֹ עַל-כָּל- פָּנִים מִבְּנֵי הַצַּדִּיקִים וְכוּ' עַיֵּן שָׁם, וְעַל-יְדֵי-זֶה נִמְתָּקִין כָּל
הַדִּינִים וְזוֹכֶה לְהִנָּצֵל מִיִּסּוּרִים שֶׁלּא יָבוֹאוּ עָלָיו כְּלָל. וַאֲפִלּוּ אִם חַס וְשָׁלוֹם יָבוֹאוּ עָלָיו
הַיִּסּוּרִים זוֹכֶה עַל-יְדֵי-זֶה לְקַבֵּל אוֹתָם בְּאַהֲבָה וּבְשִׂמְחָה וְזוֹכֶה לִרְאוֹת הַהִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּת אֵיךְ
שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַמְצֵם אֶת עַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל, וּמִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בָּהֶם וְעַל-יְדֵי-זֶה מַגִּיעַ עַל-יְדֵי
הַיִּסּוּרִים לְרב טוּב וּלְחֶסֶד גָּדוֹל. גַּם עַל-יְדֵי שִׂמְחָה הַנַּ"ל זוֹכֶה לִשְׁמִירַת הַבְּרִית שֶׁהַשֵּׁם
יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל יִשְׁמר אֶת בְּרִיתוֹ וְכוּ':
תקעו
(132.) I found one discourse in the name of Rabbainu o.b.m. from the writing of the friends. And this discourse was said on parshas Ekev 5566. And the essence of the matter: when a person needs counsel, he should ask counsel from tzaddikim, or from their disciples, or at least from the children of tzaddikim etc. — see there. And through this all harsh judgments are sweetened and one merits to be saved from sufferings — so that they do not come upon him at all. And even if, G-d forbid, the sufferings do come upon him — one merits through this...
## Segment 148
(קלג) יָכוֹללִהְיוֹת שֶׁיָּמוּת אֶחָד בֶּן שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַף-עַל-פִּי-כֵן מֵת בְּקִצּוּר יָמִים לְגַמְרֵי,
כְּלוֹמַר מֵאַחַר שֶׁלּא הֵטִיב מַעֲשָׂיו בְּוַדַּאי כָּל שְׁנוֹתָיו הָבֶל. אֵין צְרִיכִין רַק לִחְיוֹת אֲפִלּוּ מְעַט
רַק שֶׁיִּהְיֶה יָפֶה וְנָאֶה
(133.) "It is possible that someone dies at the age of eighty — and even so he dies having shortened his days completely. Meaning: since he did not improve his deeds — certainly all his years are vanity. One needs only to live even a little — only that it should be beautiful and good" [in Yiddish: "me darf main nit nor a bisl shain lebn"].
## Segment 149
(מֶע דַארְף מֵיין נִיט נָאר אַבִּיסְל שֵׁיין לֶעבִּין):
תקעז
(קלד) שָׁמַעְתִּישֶׁאָמַר לְאֶחָד שֶׁיְּהַדֵּר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כּוֹס נָאָה וִיקָרָה לְקִדּוּשׁ וְזֶה מְסֻגָּל לַעֲשִׁירוּת.
וְאָמַר לוֹ אָז כִּי כּוֹס גִּימַטְרִיָּא אֱלֹקִים, וֵאלֹקִים הוּא בְּחִינַת יִרְאָה, וְיִרְאָה הִיא בְּחִינַת
אִשָּׁה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
(134.) I heard that he said to someone: "One should be particular that one has a beautiful and precious cup for Kiddush — and this is a segulah for wealth." And he said then that kos [cup] in gematria equals Elokim. And Elokim is the aspect of awe. And awe is the aspect of woman. And our Rabbis of blessed memory said [Bava Metzia 59a]: "Honor your wives — in order that you become wealthy."
## Segment 150
(בָּבָא מְצִיעָא נט.): 'אוֹקִירוּ לִנְשַׁיְכוּ כִּי הֵיכִי
דְּתִתְעַתְרוּ':
תקעח
(קלה) עוֹדשָׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה 'פְּסָל לְךָ הַפְּסֹלֶת יִהְיֶה שֶׁלְּךָ'
(135.) I also heard that Rabbainu z"l said: "'Carve for yourself' — the chips will be yours" [Nedarim 38a] — meaning wherever you see some chip or refuse, take that chip as belonging to you — attribute the shortcoming to yourself. "From there Moses became wealthy" [Vayikra Rabbah 1] — meaning through this he merited wisdom etc. (Perhaps his intention is in the way our Rabbis of blessed memory said: "If you have acquired knowledge — what have you lacked?") For "where shall wisdom be found" [Job 28] — and because he possessed the attribute of...
## Segment 151
(נְדָרִים לח.)
הַיְנוּ שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁתִּרְאֶה אֵיזֶה פְּסֹלֶת יִהְיֶה הַפְּסֹלֶת שֶׁלְּךָ שֶׁתִּתְלֶה הַפְּסֹלֶת בְּךָ. 'מִשָּׁם נִתְעַשֵּׁר
משֶׁה' הַיְנוּ עַל-יְדֵי- זֶה זָכָה לְחָכְמָה כוּ' (אוּלַי רְצוֹנוֹ לוֹמַר עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ
זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דַּעַת קָנִיתָ מֶה חָסַרְתָּ) כִּי הַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא, וּמֵחֲמַת שֶׁהָיָה לוֹ מִדַּת הָעֲנָוָה
כָּל-כָּךְ שֶׁכָּל הַפְּסֹלֶת הָיָה רַק שֶׁלּוֹ, עַל-יְדֵי-זֶה זָכָה לְחָכְמָה:
תקעט
(קלו) שָׁמַעְתִּיאֵיךְ שֶׁסִּפֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְאֶחָד מֵאֲנָשָׁיו הַחֲשׁוּבִים שֶׁבְּעֵת הֱיוֹתוֹ בְּלֶבוּב
אָז הָיָה שָׁם גַּם-כֵּן הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי צְבִי אַרְיֵה זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מֵאֲלִיק. וּפַעַם אַחַת נָסְעוּ
שְׁנֵיהֶם יַחַד לְתוֹךְ אֵיזֶה יַעַר, וְדִבְּרוּ אָז מִכָּל הַצַּדִּיקִים וּמֶה הָיָה עֲבוֹדָתָם. וְנָשָׂא רַבֵּנוּ
זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עֵינָיו לְמַעְלָה וְסִיֵּם אֲבָל מַה הוּא הָעִנְיָן שֶׁלִּי זֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ שׁוּם אָדָם.
וּבִלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז אָבֶּער וָואס מַיין זַאךְ אִיז דָאס וֵוייסְט קֵיינֶער נִיט. אַחַר-כָּךְ אָמַר לְהָאִישׁ
הַנַּ"ל אֲסַפֵּר לְךָ מַהוּ הַחוֹלַאַת שֶׁלִּי וְכוּ': זְכוּת אָבוֹת לֹא יַסְפִּיק עַל רְפוּאַת הַחוֹלַאַת, רַק
בְּדָבָר אֶחָד בָּטַחְתִּי קְצָת עַל שֶׁכַּמָּה אֲנָשִׁים הֶחֱזַרְתִּי אוֹתָם לְמוּטָב. הֵשִׁיב לוֹ הָאִישׁ הַנַּ"ל אֱמֶת
הַדָּבָר כִּי יָדַעְתִּי שֶׁהָרַב רַבִּי נָתָן בְּוַדַּאי יִהְיֶה צַדִּיק
(136.) I heard how Rabbainu o.b.m. told one of his important people — that when he was in Lvov, the holy Rabbi Rabbi Tzvi Aryeh of blessed memory of Olesk was also there. And once the two of them traveled together into some forest — and they spoke then about all the tzaddikim and what their service was. And Rabbainu o.b.m. raised his eyes upward and concluded: "But as for my matter — what it is — no person knows." And in Yiddish: "Ha..."
## Segment 152
אָמַר הַמַּעְתִּיקעוֹד שָׁמַעְתִּי מֵאֶחָד שֶׁסִּפֵּר לוֹ הָאִישׁ שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ אָז אֶת הָרַב רַבִּי צְבִי אַרְיֵה הַנַּ"ל, שֶׁכְּשֶׁחָזַר רַבִּי צְבִי אַרְיֵה לְבֵיתוֹ מֵהַנְּסִיעָה לְהַיַּעַר הַנַּ"ל אָמַר אָז אֲנִי רְאִיתִיו (הַיְנוּ אֶת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה) לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים בִּהְיוֹתוֹ בְּבֵיתִי, וְגַם אָז לֹא הָיָה לִי בּוֹ שׁוּם הַשָּׂגָה כְּלָל, רַק עַכְשָׁו אֵינִי יוֹדֵעַ כְּלָל. נָאר הַיינְט וֵוייס אִיךְ שׁוֹין גָאר נִישְׁט. וּכְפִי הַנִּרְאֶה צְרִיכִין כֻּלָּנוּ לְהִתְבַּיֵּשׁ מִפָּנָיו: תקפא (קלח) שָׁמַעְתִּיאֵיךְ שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּתַב פַּעַם אַחַת מִכְתָּב לְבִתּוֹ שָׂרָה זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה בְּאַהֲבָה וְחִבָּה גְּדוֹלָה, וְאֵיךְ שֶׁהוּא מִשְׁתּוֹקֵק מְאד שֶׁתִּהְיֶה עַל שֻׁלְחָנוֹ בִּכְדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִשְׁתַּעְשֵׁעַ עִמָּהּ בְּכָל יוֹם, וּלְקַבֵּל מִדִּבּוּרֶיהָ חָכְמָה וְיִרְאָה. הֲלֹא אַתְּ דּוֹמָה שָׁם כַּהֲדַס בַּמִּדְבָּר שֶׁאֵין מִי שֶׁיְּקַבֵּל מִמֶּנּוּ רֵיחוֹ הַטּוֹב וְכוּ': תקפב (קלט) שָׁמַעְתִּימֵאִישׁ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁעָמַד אָז עִם עוֹד כַּמָּה אֲנָשִׁים מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ בְּשָׁעָה שֶׁקִּבְּלָה אֶת הַמִּכְתָּב הַנַּ"ל וְקָרְאָה אוֹתוֹ, וּבָכְתָה לִפְנֵיהֶם בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ וְאָמְרָה, מִסְּתָמָא אֲנִי עַכְשָׁו בְּמַדְרֵגָה פְּחוּתָה וּשְׁפָלָה מְאד כְשֶׁאָבִי מְשַׁבֵּחַ אוֹתִי בְּעֵינַי כָּל-כָּךְ. כִּי שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי שֶׁאָמַר לְהָרַב רַבִּי נָתָן שֶׁלִּפְעָמִים הוּא מְשַׁבֵּחַ אֶת אֶחָד בְּעֵינָיו וּבְפָנָיו, מֵחֲמַת שֶׁרוֹאֶה שֶׁנָּפַל מִמַּדְרֵגָתוֹ וְעַל-כֵּן צָרִיךְ לְחַזֵּק אוֹתוֹ: תקפג (קמ) עוֹדשָׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַבָּנִים שֶׁלִּי (רְצוֹנוֹ לוֹמַר בְּנוֹתָיו) יֵשׁ לָהֶם רוּחַ הַקּדֶשׁ שֶׁהוּא קָרוֹב לִנְבוּאָה, וּמִבִּתִּי שָׂרָה אֵין אֲנִי מְדַבֵּר כְּלָל. (פוּן שָׂארְקֶע שְׁמִיס אִיךְ נִיט), הַכְּלָל אִם בָּאנוּ לְדַבֵּר וְלִכְתּב מִקְּדֻשַּׁת זַרְעוֹ הַקְּדוֹשִׁים תִּקְצַר הֲמוֹן יְרִיעוֹת לְסַפֵּר אֲפִלּוּ מִקְצָת שִׁבְחָם וּמִדּוֹתֵיהֶם הַטּוֹבוֹת וְצִדְקָתָם וַחֲסִידוּתָם וּתְמִימוּתָם וְעִנְוְתָנוּתָם הַגְּדוֹלָה וְרוּחַ נְמוּכָה וּשְׁפָלָה שֶׁהָיוּ לָהֶם וְכַיּוֹצֵא בִּשְׁאָר כָּל הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת וִישָׁרוֹת, וּמִכָּל שֶׁכֵּן מִפְּנִימִיּוּת קְדֻשָּׁתָם אֲשֶׁר אֵין לָנוּ שׁוּם הַשָּׂגָה בָּזֶה כְּלָל. וְאִלְמָלֵי הָיוּ זוֹכִין הָעוֹלָם שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁאָר מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בֵּן הַמְמַלֵּא מְקוֹמוֹ, כְּבָר הָיָה הָעוֹלָם נִתְתַּקֵּן עַל מִלּוּאוֹ וְתִקּוּנוֹ וּשְׁלֵמוּתוֹ עַל צַד הַיּוֹתֵר טוֹב. וְשָׁמַעְתִּי פַּעַם אַחַת מֵהָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שִׂיחָה נוֹרָאָה בְּעִנְיָן זֶה אֲשֶׁר תִּסָּמַר שַׂעֲרוֹת ראשׁ אָדָם בְּשָׁמְעוֹ זאת, וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר זֶה בִּכְתָב אֲפִלּוּ בְּרֶמֶז: תקפד (קמא) שָׁמַעְתִּיבְּשֵׁם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאָמַר שֶׁעַל כָּל דִּבְרֵי הָאָלֶף-בֵּית שֶׁלּוֹ יֵשׁ מֵהֵיכָא תֵּיתֵי (רְצוֹנוֹ לוֹמַר מֵאֵיזֶה מָקוֹם נִלְמַד הַדָּבָר מֵאֵיזֶה פָּסוּק אוֹ מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְכַיּוֹצֵא), וּמַאי טַעְמָא רַק עַל דָּבָר אֶחָד מֵהָאָלֶף-בֵּית הֶחָדָשׁ אָמַר מֵהֵיכָא תֵּיתֵי יוֹדֵעַ אֲנִי, וּמַאי טַעְמָא אֵינִי יוֹדֵעַ עֲדַיִן: (אָמַר הַמַּעְתִּיק בָּזֶה מוּבָן מַה שֶּׁהִפְלִיג כָּל-כָּךְ בְּשֶׁבַח הָא"ב הַשֵּׁנִי הֶחָדָשׁ (סֵפֶר הַמִּדּוֹת) כַּמְבאָר בַּהַקְדָּמָה, הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ הָעִקָּר עַל הַמַּאי טַעְמָא, הַיְנוּ פְּנִימִיּוּת הַהַשָּׂגָה שֶׁהָיָה לוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּכָל עִנְיָן וְעִנְיָן הַמְבאָר שָׁם, אֲבָל מֵהֵיכָא תֵּיתֵי יָכוֹל לִמְצא גַּם עַל כַּמָּה דְּבָרִים הַמְבאָרִים בְּהָאָלֶף-בֵּית הֶחָדָשׁ, אֵיךְ מְרֻמָּזִים בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וּכְבָר מָצְאוּ אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ הַרְבֵּה מֵהֶם בְּאֵיזֶה מַאֲמָרִים מֵהֶם מְבאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְהֶדְיָא): תקפה (קמב) שָׁמַעְתִּישֶׁפַּעַם אַחַת סִפְּרוּ לְפָנָיו מִנְּסִיעַת הָרַב הַקָּדוֹשׁ מִבַּרְדִּיטְשׁוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְיַאס, וְאֵיךְ שֶׁאָסַף שָׁם מָמוֹן הַרְבֵּה, אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה נִגּוּן טוֹב מִזֶּה, וּבִפְרָט נִגּוּן שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּוַדַּאי טוֹב מִזֶּה. אִם הָיוּ לוֹקְחִין בַּעַל תַּאֲוַת מָמוֹן שֶׁעָלָיו דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרָכוֹת נד.): 'וּבְכָל מְאדֶךָ יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁמָּמוֹנוֹ חָבִיב עָלָיו מִגּוּפוֹ', אַף-עַל-פִּי-כֵן אִם הָיוּ מַרְאִין לְפָנָיו נִגּוּן שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הָיָה נִתְבַּטֵּל אֶצְלוֹ כָּל תַּאֲוָתוֹ אֶל הַמָּמוֹן: (אָמַר הַמַּעְתִּיקעַיֵּן בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן מ"ם מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְכוּ' בְּסוֹף הַמַּאֲמָר מוּבָן שָׁם שֶׁשֶּׁפַע שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא בְּחִינַת שֶׁפַע כְּפוּלָה שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִתְתַּקֵּן תַּאֲוַת מָמוֹן. וְכֵן מְבאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת הִלְכוֹת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן הֲלָכָה ד' אוֹת ט"ז עַיֵּן שָׁם. וְעַיֵּן בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן ס"ג עַל עִנְיַן קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ רְצוֹנוֹ לוֹמַר נִגּוּן שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכוּ' עַיֵּן שָׁם. וְיֵשׁ לוֹמַר שֶׁזֶּהוּ שֶׁסִּיֵּם אַחַר-כָּךְ וְכֶסֶף מִשְׁנֶה קְחוּ בְּיֶדְכֶם בְּחִינַת שֶׁפַע כְּפוּלָה הַנַּ"ל): תקפו (קמג) אָמַרלְאֶחָד סָמוּךְ לַחֲתֻנָּתוֹ כֵּיצַד מְרַקְּדִין לִפְנֵי הַכַּלָּה. וְרָמַז לוֹ כֵּיצַד מְרַקְּדִין וּמְדַלְּגִין עַל מַה שֶּׁהָיָה לִפְנֵי הַכַּלָּה, הַיְנוּ לִפְנֵי הַחֲתֻנָּה: תקפז (קמד) שָׁמַעְתִּיאֵיךְ שֶׁאֶחָד מִבְּנֵי הַנְּעוּרִים הַקְּטַנִּים הָיָה שׁוֹכֵב בְּחַדְרוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. פַּעַם אַחַת נִגַּשׁ אֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְהִתְחִיל לִבְכּוֹת לְפָנָיו בַּאֲשֶׁר שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר. וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כְּבָר הָיָה שׁוֹכֵב עַל מִטָּתוֹ. וְעָמַד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְיָשַׁב עַל מִטָּתוֹ, וְהִתְחִיל לְדַבֵּר עִמּוֹ, וְהוֹרָה לוֹ הַדֶּרֶךְ בָּזֶה. וְגַם צִוָּה עָלָיו אֵיזֶה לִמּוּדִים שֶׁיִּלְמַד, וְגַם צִוָּה עָלָיו שֶּׁיִּהְיֶה מִמָּארֵי דְחוּשְׁבְּנָא, הַיְנוּ שֶׁבְּכָל לַיְלָה קדֶם שֶׁיִּשְׁכַּב עַל מִטָּתוֹ יַחֲשׁב אֵיךְ עָבַר עָלָיו הַיּוֹם. אִם לָמַד וְהִתְפַּלֵל כָּרָאוּי בְּיוֹם זֶה, יוֹדֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיאמַר לוֹ שֶׁבַח וְהוֹדָאָה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עַל שֶׁזִּכִּיתַנִי לִלְמד וּלְהִתְפַּלֵּל בַּיּוֹם הֶעָבָר כִּרְצוֹנְךָ קְצָת, וּמִתְחַנֵּן אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלוֹקַי שֶׁתַּעַזְרֵנִי בַּיּוֹם הַבָּא לְמָחָר לְהוֹסִיף בַּעֲבוֹדָתְךָ בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה מְרֻבָּה בְּיוֹתֵר, וּבְכַוָּנָה שְׁלֵמָה בְּיוֹתֵר. וְאִם חַס וְשָׁלוֹם לֹא לָמַד וְהִתְפַּלֵל כָּרָאוּי בַּיּוֹם הֶעָבָר, יִתְוַדֶּה וְיִתְחַנֵּן לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ וְיאמַר, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יָדַעְתִּי כִּי פָּשַׁעְתִּי בַּיּוֹם הַזֶּה וְלֹא עֲבַדְתִּיךָ כָּרָאוּי לֹא בְּתוֹרָה וְלֹא בִּתְפִלָּה וְכוּ' וְעַתָּה מְבַקֵּשׁ וּמִתְחַנֵּן אֲנִי לְפָנֶיךָ וְכוּ' שֶׁתִּמְחַל וְתִסְלַח לִי עַל הֶעָבָר שֶׁלּא עֲבַדְתִּיךָ כָּרָאוּי, וְתַעַזְרֵנִי לְמָחָר בַּיּוֹם הַבָּא לַעֲבד עֲבוֹדָתְךָ בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה בְּכַוָּנָה וּבִשְׁלֵמוּת הָרָאוּי כִּרְצוֹנֶךָ: תקפח (קמה) אֶחָדמֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ הָיָה קוֹבֵל וּמִתְנַצֵּל לְפָנָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בַּאֲשֶׁר שֶׁיֵּשׁ לוֹ צַעַר גָּדוֹל מִזֶּה שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם מְיֻחָד לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. כִּי בֵּיתוֹ קָטָן וְצַר מְאד, וּבְכָל פַּעַם יוֹשְׁבִין שָׁם עַכּוּ"ם כְּמוֹ שֶׁרְגִילִין בְּבֵית הַמְּזִיגָה, וְעַל-יְדֵי-זֶה דַּעְתּוֹ מְבֻלְבֶּלֶת מְאד. הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִסְּתָמָא אִם הָיָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ שֶׁכָּל בְּחִירָתְךָ וַעֲבוֹדָתְךָ תָּלוּי בָּזֶה שֶׁיִּהְיֶה לְךָ מָקוֹם מְיֻחָד, מִסְּתָמָא הָיָה נוֹתֵן לְךָ מָקוֹם מְיֻחָד, וְעַכְשָׁו בְּוַדַּאי מִסְּתָמָא אַתָּה יָכוֹל לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר גַּם בְּבַיִת זֶה. עוֹד דִּבֵּר עִמּוֹ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה: תקפט (קמו) פַּעַם אַחַתדִּבֵּר אֶחָד מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ עִם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מֵעִנְיָן שֶׁיֵּשׁ לִפְעָמִים שֶׁמַּרְגִּישִׁין בְּעַצְמָן שֶׁיּוֹצֵא הַדִּבּוּר מִן הָערֶף וְלֹא מִן הַלֵּב (וּכְעֵין זֶה מְבאָר בִּדְבָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה). הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, אַתָּה יוֹדֵעַ מַה הוּא לֵב וּמַה הוּא ערֶף (דִי וֵוייסְט וֶועלִיכֶעס עֶס אִיז הַארְץ אָדֶער אִין אַקִין):
(137.) Said the transcriber: I also heard from one person who was told by the man who was serving the aforementioned Rabbi Tzvi Aryeh — that when Rabbi Tzvi Aryeh returned home from the journey to the aforementioned forest, he said then: "I had seen him [meaning Rabbainu o.b.m.] some years ago when he was at my home — and even then I had no understanding of him at all. But now I do not know at all." [in Yiddish: "nor haynt veis ich shoin gor nisht"]. And as it appears, one must understand...
## Segment 153
(הַיְנוּ אֶת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה) לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים בִּהְיוֹתוֹ בְּבֵיתִי, וְגַם אָז לֹא הָיָה לִי בּוֹ
שׁוּם הַשָּׂגָה כְּלָל, רַק עַכְשָׁו אֵינִי יוֹדֵעַ כְּלָל. נָאר הַיינְט וֵוייס אִיךְ שׁוֹין גָאר נִישְׁט.
וּכְפִי הַנִּרְאֶה צְרִיכִין כֻּלָּנוּ לְהִתְבַּיֵּשׁ מִפָּנָיו:
תקפא
(קלח) שָׁמַעְתִּיאֵיךְ שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּתַב פַּעַם אַחַת מִכְתָּב לְבִתּוֹ שָׂרָה זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה
בְּאַהֲבָה וְחִבָּה גְּדוֹלָה, וְאֵיךְ שֶׁהוּא מִשְׁתּוֹקֵק מְאד שֶׁתִּהְיֶה עַל שֻׁלְחָנוֹ בִּכְדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִשְׁתַּעְשֵׁעַ
עִמָּהּ בְּכָל יוֹם, וּלְקַבֵּל מִדִּבּוּרֶיהָ חָכְמָה וְיִרְאָה. הֲלֹא אַתְּ דּוֹמָה שָׁם כַּהֲדַס בַּמִּדְבָּר שֶׁאֵין מִי
שֶׁיְּקַבֵּל מִמֶּנּוּ רֵיחוֹ הַטּוֹב וְכוּ':
תקפב
(138.) I heard how Rabbainu z"l once wrote a letter to his daughter Sarah of blessed memory with great love and affection — and how he was greatly longing that she be at his table so that he could delight himself with her every day — and receive from her words wisdom and awe. "Are you not there like a hadas [myrtle] in the wilderness — where no one receives its good fragrance from it etc."
## Segment 154
(קלט) שָׁמַעְתִּימֵאִישׁ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁעָמַד אָז עִם עוֹד כַּמָּה אֲנָשִׁים מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ בְּשָׁעָה
שֶׁקִּבְּלָה אֶת הַמִּכְתָּב הַנַּ"ל וְקָרְאָה אוֹתוֹ, וּבָכְתָה לִפְנֵיהֶם בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ וְאָמְרָה, מִסְּתָמָא אֲנִי
עַכְשָׁו בְּמַדְרֵגָה פְּחוּתָה וּשְׁפָלָה מְאד כְשֶׁאָבִי מְשַׁבֵּחַ אוֹתִי בְּעֵינַי כָּל-כָּךְ. כִּי שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי שֶׁאָמַר
לְהָרַב רַבִּי נָתָן שֶׁלִּפְעָמִים הוּא מְשַׁבֵּחַ אֶת אֶחָד בְּעֵינָיו וּבְפָנָיו, מֵחֲמַת שֶׁרוֹאֶה שֶׁנָּפַל מִמַּדְרֵגָתוֹ
וְעַל-כֵּן צָרִיךְ לְחַזֵּק אוֹתוֹ:
תקפג
(139.) I heard from one of our people who was standing then with several other people of our fellowship — at the hour when she received the aforementioned letter and read it — and she wept before them profusely and said: "Presumably I am now at a very low and base level since my father praises me so highly before my eyes. For I heard from my father — that he said to the Rabbi Rabbi Nussun: sometimes he praises someone in his own eyes and before his face — because he sees that he has fallen..."
## Segment 156
(קמ) עוֹדשָׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַבָּנִים שֶׁלִּי (רְצוֹנוֹ לוֹמַר בְּנוֹתָיו) יֵשׁ לָהֶם
רוּחַ הַקּדֶשׁ שֶׁהוּא קָרוֹב לִנְבוּאָה, וּמִבִּתִּי שָׂרָה אֵין אֲנִי מְדַבֵּר כְּלָל. (פוּן שָׂארְקֶע שְׁמִיס אִיךְ
נִיט), הַכְּלָל אִם בָּאנוּ לְדַבֵּר וְלִכְתּב מִקְּדֻשַּׁת זַרְעוֹ הַקְּדוֹשִׁים תִּקְצַר הֲמוֹן יְרִיעוֹת לְסַפֵּר אֲפִלּוּ
מִקְצָת שִׁבְחָם וּמִדּוֹתֵיהֶם הַטּוֹבוֹת וְצִדְקָתָם וַחֲסִידוּתָם וּתְמִימוּתָם וְעִנְוְתָנוּתָם הַגְּדוֹלָה וְרוּחַ
נְמוּכָה וּשְׁפָלָה שֶׁהָיוּ לָהֶם וְכַיּוֹצֵא בִּשְׁאָר כָּל הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת וִישָׁרוֹת, וּמִכָּל שֶׁכֵּן מִפְּנִימִיּוּת
קְדֻשָּׁתָם אֲשֶׁר אֵין לָנוּ שׁוּם הַשָּׂגָה בָּזֶה כְּלָל. וְאִלְמָלֵי הָיוּ זוֹכִין הָעוֹלָם שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁאָר מֵרַבֵּנוּ
זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בֵּן הַמְמַלֵּא מְקוֹמוֹ, כְּבָר הָיָה הָעוֹלָם נִתְתַּקֵּן עַל מִלּוּאוֹ וְתִקּוּנוֹ וּשְׁלֵמוּתוֹ עַל
צַד הַיּוֹתֵר טוֹב. וְשָׁמַעְתִּי פַּעַם אַחַת מֵהָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שִׂיחָה נוֹרָאָה בְּעִנְיָן זֶה
אֲשֶׁר תִּסָּמַר שַׂעֲרוֹת ראשׁ אָדָם בְּשָׁמְעוֹ זאת, וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר זֶה בִּכְתָב אֲפִלּוּ בְּרֶמֶז:
תקפד
(קמא) שָׁמַעְתִּיבְּשֵׁם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאָמַר שֶׁעַל כָּל דִּבְרֵי הָאָלֶף-בֵּית שֶׁלּוֹ יֵשׁ מֵהֵיכָא
תֵּיתֵי
(140.) I also heard that Rabbainu o.b.m. said: "My children" (meaning his daughters) "have a spirit of holiness that is close to prophecy. And from my daughter Sarah I do not speak at all" [in Yiddish: "fun Sorkeh shmus ich nit"]. In general — if we were to speak and write about the holiness of his holy descendants — there would not be enough pages to tell even a fraction of their praises, their good qualities, their righteousness, their piety, their wholeness, their great humility, their lowly spirit and the..."
(141.) I heard in the name of Rabbainu z"l that he said: "For every statement in his Aleph-Beis book there is a source" — meaning from which place the matter is derived from some verse or teaching of our Rabbis of blessed memory and the like. "And the reason" — only for one matter in the new Aleph-Beis [Sefer HaMidos] he said: "The source I know, but the reason I do not yet know."
## Segment 157
(רְצוֹנוֹ לוֹמַר מֵאֵיזֶה מָקוֹם נִלְמַד הַדָּבָר מֵאֵיזֶה פָּסוּק אוֹ מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם
לִבְרָכָה וְכַיּוֹצֵא), וּמַאי טַעְמָא רַק עַל דָּבָר אֶחָד מֵהָאָלֶף-בֵּית הֶחָדָשׁ אָמַר מֵהֵיכָא תֵּיתֵי יוֹדֵעַ
אֲנִי, וּמַאי טַעְמָא אֵינִי יוֹדֵעַ עֲדַיִן:
(אָמַר הַמַּעְתִּיק בָּזֶה מוּבָן מַה שֶּׁהִפְלִיג כָּל-כָּךְ בְּשֶׁבַח הָא"ב הַשֵּׁנִי הֶחָדָשׁ (סֵפֶר הַמִּדּוֹת) כַּמְבאָר
בַּהַקְדָּמָה, הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ הָעִקָּר עַל הַמַּאי טַעְמָא, הַיְנוּ פְּנִימִיּוּת הַהַשָּׂגָה שֶׁהָיָה לוֹ זִכְרוֹנוֹ
לִבְרָכָה בְּכָל עִנְיָן וְעִנְיָן הַמְבאָר שָׁם, אֲבָל מֵהֵיכָא תֵּיתֵי יָכוֹל לִמְצא גַּם עַל כַּמָּה דְּבָרִים
הַמְבאָרִים בְּהָאָלֶף-בֵּית הֶחָדָשׁ, אֵיךְ מְרֻמָּזִים בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וּכְבָר מָצְאוּ
אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ הַרְבֵּה מֵהֶם בְּאֵיזֶה מַאֲמָרִים מֵהֶם מְבאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְהֶדְיָא):
תקפה
(קמב) שָׁמַעְתִּישֶׁפַּעַם אַחַת סִפְּרוּ לְפָנָיו מִנְּסִיעַת הָרַב הַקָּדוֹשׁ מִבַּרְדִּיטְשׁוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
לְיַאס, וְאֵיךְ שֶׁאָסַף שָׁם מָמוֹן הַרְבֵּה, אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה נִגּוּן טוֹב מִזֶּה, וּבִפְרָט
נִגּוּן שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּוַדַּאי טוֹב מִזֶּה. אִם הָיוּ לוֹקְחִין בַּעַל תַּאֲוַת מָמוֹן שֶׁעָלָיו דָּרְשׁוּ
רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
(Said the transcriber: from this is understood why he praised the second new Aleph-Beis [Sefer HaMidos] so greatly...)
## Segment 158
(בְּרָכוֹת נד.): 'וּבְכָל מְאדֶךָ יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁמָּמוֹנוֹ חָבִיב עָלָיו
מִגּוּפוֹ', אַף-עַל-פִּי-כֵן אִם הָיוּ מַרְאִין לְפָנָיו נִגּוּן שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הָיָה נִתְבַּטֵּל אֶצְלוֹ כָּל
תַּאֲוָתוֹ אֶל הַמָּמוֹן:
(אָמַר הַמַּעְתִּיקעַיֵּן בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן מ"ם מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְכוּ' בְּסוֹף הַמַּאֲמָר
מוּבָן שָׁם שֶׁשֶּׁפַע שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא בְּחִינַת שֶׁפַע כְּפוּלָה שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִתְתַּקֵּן תַּאֲוַת מָמוֹן.
וְכֵן מְבאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת הִלְכוֹת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן הֲלָכָה ד' אוֹת ט"ז עַיֵּן שָׁם. וְעַיֵּן בְּלִקּוּטֵי
תִנְיָנָא סִימָן ס"ג עַל עִנְיַן קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ רְצוֹנוֹ לוֹמַר נִגּוּן שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכוּ' עַיֵּן
שָׁם. וְיֵשׁ לוֹמַר שֶׁזֶּהוּ שֶׁסִּיֵּם אַחַר-כָּךְ וְכֶסֶף מִשְׁנֶה קְחוּ בְּיֶדְכֶם בְּחִינַת שֶׁפַע כְּפוּלָה הַנַּ"ל):
תקפו
(קמג) אָמַרלְאֶחָד סָמוּךְ לַחֲתֻנָּתוֹ כֵּיצַד מְרַקְּדִין לִפְנֵי הַכַּלָּה. וְרָמַז לוֹ כֵּיצַד מְרַקְּדִין
וּמְדַלְּגִין עַל מַה שֶּׁהָיָה לִפְנֵי הַכַּלָּה, הַיְנוּ לִפְנֵי הַחֲתֻנָּה:
תקפז
(142.) I heard that once they told before him about the journey of the holy Rabbi of Berdichev z"l to Iasi — and how he had gathered much money there. Rabbainu z"l said: "A good melody is better than this — and particularly a melody of the Land of Israel is certainly better than this." If they were to take a person consumed with money-desire — about whom our Rabbis of blessed memory expounded [Brachos 54a]: "And with all your meod — there is a person for whom his money is dearer to him than his body" — even so, if one showed him a melody that...
## Segment 159
(קמד) שָׁמַעְתִּיאֵיךְ שֶׁאֶחָד מִבְּנֵי הַנְּעוּרִים הַקְּטַנִּים הָיָה שׁוֹכֵב בְּחַדְרוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ
לִבְרָכָה. פַּעַם אַחַת נִגַּשׁ אֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְהִתְחִיל לִבְכּוֹת לְפָנָיו בַּאֲשֶׁר שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת
אִישׁ כָּשֵׁר. וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כְּבָר הָיָה שׁוֹכֵב עַל מִטָּתוֹ. וְעָמַד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
וְיָשַׁב עַל מִטָּתוֹ, וְהִתְחִיל לְדַבֵּר עִמּוֹ, וְהוֹרָה לוֹ הַדֶּרֶךְ בָּזֶה. וְגַם צִוָּה עָלָיו אֵיזֶה לִמּוּדִים
שֶׁיִּלְמַד, וְגַם צִוָּה עָלָיו שֶּׁיִּהְיֶה מִמָּארֵי דְחוּשְׁבְּנָא, הַיְנוּ שֶׁבְּכָל לַיְלָה קדֶם שֶׁיִּשְׁכַּב עַל מִטָּתוֹ
יַחֲשׁב אֵיךְ עָבַר עָלָיו הַיּוֹם. אִם לָמַד וְהִתְפַּלֵל כָּרָאוּי בְּיוֹם זֶה, יוֹדֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיאמַר
לוֹ שֶׁבַח וְהוֹדָאָה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עַל שֶׁזִּכִּיתַנִי לִלְמד וּלְהִתְפַּלֵּל בַּיּוֹם הֶעָבָר כִּרְצוֹנְךָ
קְצָת, וּמִתְחַנֵּן אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלוֹקַי שֶׁתַּעַזְרֵנִי בַּיּוֹם הַבָּא לְמָחָר לְהוֹסִיף בַּעֲבוֹדָתְךָ בְּתוֹרָה
וּתְפִלָּה מְרֻבָּה בְּיוֹתֵר, וּבְכַוָּנָה שְׁלֵמָה בְּיוֹתֵר. וְאִם חַס וְשָׁלוֹם לֹא לָמַד וְהִתְפַּלֵל כָּרָאוּי בַּיּוֹם
הֶעָבָר, יִתְוַדֶּה וְיִתְחַנֵּן לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ וְיאמַר, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יָדַעְתִּי כִּי פָּשַׁעְתִּי בַּיּוֹם הַזֶּה
וְלֹא עֲבַדְתִּיךָ כָּרָאוּי לֹא בְּתוֹרָה וְלֹא בִּתְפִלָּה וְכוּ' וְעַתָּה מְבַקֵּשׁ וּמִתְחַנֵּן אֲנִי לְפָנֶיךָ וְכוּ'
שֶׁתִּמְחַל וְתִסְלַח לִי עַל הֶעָבָר שֶׁלּא עֲבַדְתִּיךָ כָּרָאוּי, וְתַעַזְרֵנִי לְמָחָר בַּיּוֹם הַבָּא לַעֲבד עֲבוֹדָתְךָ
בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה בְּכַוָּנָה וּבִשְׁלֵמוּת הָרָאוּי כִּרְצוֹנֶךָ:
תקפח
(143.) He said to someone before his wedding: "How do they dance before the bride?" [Kesubos 16b]. And he hinted to him how one dances and leaps over what had been before the bride — meaning before the wedding.
## Segment 160
(קמה) אֶחָדמֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ הָיָה קוֹבֵל וּמִתְנַצֵּל לְפָנָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בַּאֲשֶׁר שֶׁיֵּשׁ לוֹ צַעַר
גָּדוֹל מִזֶּה שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם מְיֻחָד לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. כִּי בֵּיתוֹ קָטָן וְצַר מְאד, וּבְכָל פַּעַם יוֹשְׁבִין
שָׁם עַכּוּ"ם כְּמוֹ שֶׁרְגִילִין בְּבֵית הַמְּזִיגָה, וְעַל-יְדֵי-זֶה דַּעְתּוֹ מְבֻלְבֶּלֶת מְאד. הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ
זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִסְּתָמָא אִם הָיָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ שֶׁכָּל בְּחִירָתְךָ וַעֲבוֹדָתְךָ תָּלוּי בָּזֶה שֶׁיִּהְיֶה
לְךָ מָקוֹם מְיֻחָד, מִסְּתָמָא הָיָה נוֹתֵן לְךָ מָקוֹם מְיֻחָד, וְעַכְשָׁו בְּוַדַּאי מִסְּתָמָא אַתָּה יָכוֹל לִהְיוֹת
אִישׁ כָּשֵׁר גַּם בְּבַיִת זֶה. עוֹד דִּבֵּר עִמּוֹ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:
תקפט
(144.) I heard how one of the younger young men was sleeping in Rabbainu's z"l room. Once he approached Rabbainu z"l and began to weep before him — since he wanted to be a proper man. And Rabbainu z"l was already lying in his bed. And Rabbainu z"l stood up and sat on his bed — and began to speak with him, and showed him the way in this. And he also commanded him certain studies to study. And he also commanded him that he should be maarei de'chushvena — meaning that...
## Segment 161
(קמו) פַּעַם אַחַתדִּבֵּר אֶחָד מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ עִם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מֵעִנְיָן שֶׁיֵּשׁ לִפְעָמִים
שֶׁמַּרְגִּישִׁין בְּעַצְמָן שֶׁיּוֹצֵא הַדִּבּוּר מִן הָערֶף וְלֹא מִן הַלֵּב
(145.) One of our people was complaining and apologizing before him z"l — since he has great distress from the fact that he has no private place for the service of G-d — for his house is very small and narrow and always there are non-Jews sitting there — as is customary in an inn — and through this his mind is very confused. Rabbainu z"l replied: "Presumably — if Hashem Yisburach knew that all your free will and service depends on having a private place — He would presumably have given you..."
## Segment 162
(וּכְעֵין זֶה מְבאָר בִּדְבָרָיו זִכְרוֹנוֹ
לִבְרָכָה). הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, אַתָּה יוֹדֵעַ מַה הוּא לֵב וּמַה הוּא ערֶף (דִי
וֵוייסְט וֶועלִיכֶעס עֶס אִיז הַארְץ אָדֶער אִין אַקִין):
(146.) Once one of our people spoke with Rabbainu z"l about the matter that sometimes one feels that the words come from the nape of the neck and not from the heart [and something similar to this is explained in his words z"l in Sichos HaRan, 16]. Rabbainu z"l replied: "Do you know what the heart is and what the nape of the neck is?" [in Yiddish: "di vaist veliches es iz hartz oder in akin"].
## Segment 163
פַּעַם אַחַתהָיָה קוֹבֵל אִישׁ אֶחָד לְפָנָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֵיךְ שֶׁקָּשֶׁה לוֹ מְאד לְהִתְפַּלֵּל, כִּי הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת מְבַלְבְּלִין אוֹתוֹ מְאד. הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מְקַבְּלִין זאת לְכַפָּרַת עָוֹן, (נֶעמְט מֶען דָאס אָהן פַאר אַכַּפָּרַת עָוֹן) וְחִיֵּךְ קְצָת. וּקְצַת הָיָה נִרְאֶה כַּוָּנָתוֹ בָּזֶה, כִּי הֲלֹא בֶּאֱמֶת אֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת הֵם בְּעַצְמָם עֲווֹנוֹת, וְעַל-כֵּן חִיֵּךְ קְצָת. אַךְ אַף-עַל-פִּי-כֵן בְּוַדַּאי כָּל דְּבָרָיו אֱמֶת וָצֶדֶק, כִּי עַל-כָּל-פָּנִים בָּזֶה שֶׁאֵין מְהַרְהֵר אַחֲרָיו יִתְבָּרַךְ חַס וְשָׁלוֹם, וְיוֹדֵעַ שֶׁבְּוַדַּאי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה לְקָרְבוֹ וּלְקַבֵּל תְּפִלָּתוֹ רַק שֶׁעֲווֹנוֹתָיו גָּרְמוּ לוֹ כָּל אֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת הַבָּאִין לְבַלְבְּלוֹ, וְיֵשׁ לוֹ צַעַר מִזֶּה וּבוֹרֵחַ מֵהֶם בְּכָל כּחוֹ, יָכוֹל לִהְיוֹת בְּוַדַּאי שֶׁזֶּה בְּעַצְמוֹ נֶחְשָׁב לוֹ לְכַפָּרַת עָוֹן, עַד שֶׁאִם הָיָה זוֹכֶה לְהִתְנַהֵג בָּזֶה בִּתְמִימוּת וּבֶאֱמֶת כָּרָאוּי (כִּי אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר זאת בִּכְתָב) כְּבָר הָיוּ עֲווֹנוֹתָיו נִמְחָלִין עַל-יְדֵי-זֶה בְּעַצְמוֹ, וְאָז מִמֵּילָא הָיוּ מִסְתַּלְּקִין מִמֶּנּוּ כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת. וּכְעֵין שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הָעוֹבֵר עֲבֵרָה וּמִתְבַּיֵּשׁ בָּהּ מוֹחֲלִין לוֹ וְכוּ' וְעַיֵּן בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן מ"ו וּבְהַשִּׂיחוֹת שֶׁמַּה שֶּׁנִּלְחָמִין עִם הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה לְהַכְנִיעַ אוֹתָם, אוֹ עַל-כָּל-פָּנִים לִבְרחַ מֵהֶם, הוּא בְּחִינַת כִּי עָלֶיךָ הרַגְנוּ כָּל הַיּוֹם, בְּחִינַת מְסִירַת נֶפֶשׁ וּבְחִינַת קָרְבָּנוֹת וְכוּ'. וּכְבָר מְבאָר הַרְבֵּה בִּדְבָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מֵעִנְיָנִים אֵלּוּ: אִישׁאֶחָד מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ הָיָה בְּפֶּטֶערְבּוּרְג. וְהָיָה כּוֹתֵב לוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִשָּׁם מִכְתָּבִים הַרְבֵּה בַּאֲשֶׁר שֶׁיֵּשׁ לוֹ צַעַר גָּדוֹל מִזֶּה שֶׁנִּזְרַק לְשָׁם, כִּי כַּמָּה פְּעָמִים שָׁמְעוּ מִמֶּנּוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁשָּׁם בְּמָקוֹם זֶה הַנַּ"ל קָשֶׁה מְאד לְהִתְחַזֵּק בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי הוּא מָקוֹם מְסֻכָּן מְאד. וּפַעַם אַחַת סִפֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִזֶּה וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן (דָאס וָואס עֶר הָאט מוֹרָא אוּן צִיטֶערְט טָאמֶער חַס וְשָׁלוֹם וֶועט עֶר זִיךְ נִיט דֶער הַאלְטְן. הָאט דָאס דֶער הַאלְט אִים). דָּבָר זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא מִתְיָרֵא וְחָרֵד כָּל-כָּךְ שֶׁמָּא מֵחֲמַת זֻהֲמַת הַמָּקוֹם לֹא יוּכַל לַעֲמד בְּמַדְרֵגָתוֹ, דָּבָר זֶה בְּעַצְמוֹ מַעֲמִיד וּמְחַזֵּק אוֹתוֹ לַעֲמד עַל עָמְדוֹ, וְלִבְלִי לִפּל מִמַּדְרֵגָתוֹ: תקצא (קמח) אֶחָדשָׁאַל אוֹתוֹ אִם לִהְיוֹת מְלַמֵּד, הֵשִׁיב לוֹ לֹא (כִּי אָמַר הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁשְּׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵינָם חֲשׁוּבִים בְּעֵינָיו שׁוֹחֵט וּמְלַמֵּד וְחָסִיד בְּעִיר קְטַנָּה מֵחֲמַת שֶׁבְּנָקֵל לוֹ לְהִכָּשֵׁל בְּגֵאוּת חַס וְשָׁלוֹם) טוֹב לְךָ יוֹתֵר לִהְיוֹת סוֹחֵר וּבַעַל מַשָּׂא וּמַתָּן, רַק בְּשָׁעָה שֶׁתֵּלֵךְ בַּשּׁוּק תְמָאֵס וּתְבַזֶּה אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה בְּפִיךָ: תקצב (קמט) אֶחָדמִבְּנֵי הַנְּעוּרִים דִּבֵּר עִמּוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר, אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר (אִיךְ וִויל זַיין אֵיין עֶרְלִיכֶער יוּד). וְהֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (וִוילְסְטוּ אָבֶּער וֶועלְן) [רוֹצֶה אַתָּה לִרְצוֹת]. וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין כִּי דִּבּוּרִים אֵלּוּ הַמּוּעָטִים מַחֲזִיקִים הַרְבֵּה מְאד כַּיָּדוּעַ וּמוּבָן לַמְעַיֵּן בְּשִׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים וְהַנִּפְלָאִים מְאד. יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּזְכֶּה לְקַיְּמָם אָמֵן: תקצג (קנ) הָלַךְאָנֶה וָאָנָה בַּבַּיִת הַמְיֻחָד שֶׁהָיָה לוֹ פּה בִּבְּרַסְלֶב, וְסִפֵּר עִמִּי מֵעִנְיַן דַּרְכֵי עֲבוֹדַת ה'. שֶׁיֵּשׁ לִפְעָמִים עַל-פִּי רב יִסּוּרִים גְּדוֹלִים לַעֲבוֹדָתוֹ, וְאַחַר-כָּךְ מַנִּיחִין לוֹ לִפְעָמִים מְעַט, וְיֵשׁ לוֹ אֵיזֶה נַיְחָא כַּיָּדוּעַ לְמִי שֶׁנִּכְנַס קְצָת בַּעֲבוֹדַת ה'. עָנָה וְאָמַר אֵין רַשָּׁאִים לְוַתֵּר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאָמַר בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז בְּזֶה הַלָּשׁוֹן, מֶע טָאר דֶעם אֵייבֶּערְשְׁטְן נִיט נָאךְ גֶעבִּין, כְּלוֹמַר שֶׁבִּתְחִלָּה הָיוּ לוֹ יִסּוּרִים וּבִלְבּוּלִים וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ נַיְחָא קְצָת יאמַר, שֶׁכְּבָר מִלֵּא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שְׁאֵלָתוֹ וְאֵין צְרִיכִים לְהַפְצִירוֹ עוֹד, כִּי בֶּאֱמֶת עֲדַיִן לֹא נָתַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַיְשׁוּעָה בִּשְׁלֵמוּת, וַעֲדַיִן צְרִיכִין לְהִסְתַּכֵּל לִישׁוּעָה וּלְהִתְחַטֵּא לְפָנָיו הַרְבֵּה כְּבֵן הַמִּתְחַטֵּא לִפְנֵי אָבִיו וּלְהַרְבּוֹת בְּגִעְגּוּעִים וְהַפְצָרוֹת וְכוּ' שֶׁיַּעְזר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹד וָעוֹד וְכוּ'. אַחַר-כָּךְאָמַר אֲבָל לָכֶם אֵין צְרִיכִין לוֹמַר זאת, כִּי אַתֶּם צְרִיכִים לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד. כְּלוֹמַר שֶׁאִם נָחוּשׁ בְּכָל עֵת אֲפִלּוּ כְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַרְוִיחַ לָנוּ קְצָת לַחֲשׁב תָּמִיד עַל חֶסְרוֹן הַיְשׁוּעָה הַמֻּכְרַחַת לָנוּ עוֹד, אִם-כֵּן תִּתְגַּבֵּר חַס וְשָׁלוֹם הַמָּרָה-שְׁחוֹרָה וְהָעַצְבוּת בְּיוֹתֵר. אֲשֶׁר זאת הַמִּדָּה שֶׁל עַצְבוּת מַזֶּקֶת לָנוּ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר מֵהַכּל, וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְהִתְחַזֵּק לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד אֵיךְ שֶׁהוּא. עַל-כֵּןאֲפִלּוּ בְּעֵת הַצַּעַר וְהָרִחוּק מֵעֲבוֹדָתוֹ צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק לִהְיוֹת אַךְ שָׂמֵחַ תָּמִיד, וּלְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְכָל מַה דְּאֶפְשָׁר בַּמֶּה שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה עֲדַיִן, וּבַמֶּה שֶׁזָּכָה שֶׁלּא עֲשָׂאוֹ גּוֹי וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, וְלַהֲפךְ כָּל הַיָּגוֹן וַאֲנָחָה וְהַצַּעַר וְיִסּוּרִין לְשִׂמְחָה. לוֹמַר, אַף-עַל-פִּי שֶׁאֲנִי כְּמוֹ שֶׁאֲנִי, אַף-עַל-פִּי-כֵן זָכִיתִי לִהְיוֹת מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל, וּלְקַיֵּם כַּמָּה מִצְווֹת בְּכָל יוֹם צִיצִית וּתְפִלִּין וּקְרִיאַת שְׁמַע וּצְדָקָה וְכַיּוֹצֵא. וְאַף-עַל-פִּי שֶׁעֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת הֵם כְּמוֹ שֶׁהֵם, אַף- עַל-פִּי-כֵן עַל-כָּל-פָּנִים יֵשׁ בָּהֶם נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת מְאד שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵהֶם שַׁעֲשׁוּעִים גְּדוֹלִים לְמַעְלָה, וַאֲפִלּוּ עַל-יְדֵי הַמִּצְווֹת שֶׁנַּעֲשִׂין עַל-יְדֵי פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי כָּל זְמַן שֶׁשֵּׁם יִשְׂרָאֵל נִקְרָא עָלָיו מִתְפָּאֵר בּוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַרְבֵּה בִּבְחִינַת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר, וְכַמְבאָר בִּדְבָרֵינוּ בְּעִנְיָן זֶה תִּלֵּי תִלִּים שֶׁל הֲלָכוֹת, כַּמָּה וְכַמָּה דַּרְכֵי עֵצוֹת אֵיךְ לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ תָּמִיד יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה. אַשְׁרֵי שֶׁיּאחֵז בָּהֶם. וְעַל-פִּירב צְרִיכִין לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְּמִלֵּי דִשְׁטוּתָא, לַעֲשׂוֹת עִנְיְנֵי צְחוֹק וּמִלְּתָא דִבְדִיחוּתָא כְּדֵי לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בַּמֶּה דְּאֶפְשָׁר. וְעַל-פִּי רב אִי אֶפְשָׁר לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ כִּי-אִם עַל-יְדֵי-זֶה, כִּי הַמָּרָה-שְׁחוֹרָה וְהָעַצְבוּת מִתְגַּבֵּר עַל הָאָדָם יוֹתֵר מִן הַכּל, וְקָשֶׁה לְשַׁבְּרָהּ יוֹתֵר מִכָּל הַמִּדּוֹת, וּמַזֶּקֶת לְהָאָדָם מְאד יוֹתֵר מֵהַכּל. וְכָל עִקַּר הִתְרַחֲקוּת כָּל אָדָם מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִיא רַק מֵחֲמַת עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה, עַל-כֵּן צְרִיכִין לִרְאוֹת לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל הַכּחוֹת בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר אֲפִלּוּ בְּעֵת שֶׁצַּר לְהָאָדָם וְדָחוּק לוֹ מְאד בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, הֵן בְּפַרְנָסַת הַנֶּפֶשׁ הֵן בְּפַרְנָסַת הַגּוּף אַף-עַל-פִּי-כֵן צָרִיךְ לִרְאוֹת לִבְטחַ בַּה' תָּמִיד שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף לֹא יַעֲזב ה' אוֹתוֹ לָנֶצַח חָלִילָה, וּלְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְכָל מַה דְּאֶפְשָׁר. מִכָּל-שֶׁכֵּן כְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַרְחִיב לוֹ בְּעֵת צָרָתוֹ וְדָחְקוֹ קְצָת, וְיֵשׁ לוֹ אֵיזֶה נַיְחָא בְּעָלְמָא, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד וּלְהַגְדִּיל הַשִּׂמְחָה בְּיוֹתֵר. וְהָבֵןדְּבָרִים אֵלּוּ כִּי דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הֵם עֲמֻקִּים מְאד, וְעִקַּר הָעַמְקוּת הוּא לְהָבִין הַדְּבָרִים לְקַיְּמָם בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר. וְאַף-עַל-פִּי שֶׁאַחַר-כָּךְ הָיָה נִרְאֶה כְּאִלּוּ סוֹתֵר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ הַדְּבָרִים שֶׁאָמַר לְפָנַי שֶׁאֵין צְרִיכִין לְוַתֵּר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מֵחֲמַת שֶׁאָנוּ צְרִיכִים לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד. אַף- עַל-פִּי-כֵן הַדְּבָרִים נִצְרָכִים מְאד לְפָנַי וְלִפְנֵי בְּנֵי אָדָם כְּגִילֵנוּ, כִּי הֵבַנְתִּי כַּוָּנָתוֹ קְצָת שֶׁרוֹצֶה שֶׁלּא נִפּל חַס וְשָׁלוֹם לְעַצְבוּת עַל-יְדֵי-זֶה מֵחֲמַת שֶׁנַּחֲשׁב תָּמִיד אֲפִלּוּ בְּעֵת הַהַרְחָבָה עַל חֶסְרוֹן הַיְשׁוּעָה הַחֲסֵרָה עֲדַיִן, כִּי בֶּאֱמֶת צְרִיכִין לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד אֲפִלּוּ בְּעצֶם הַדַּחֲקוּת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וּבְגדֶל הָרִחוּק. וְגַם אִם יֵשׁ לוֹ עוֹד לָזֶה שְׁאָר יִסּוּרִים מִפַּרְנָסָה וּמוֹנְעִים וְכוּ', אַף-עַל-פִּי-כֵן צָרִיךְ לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בַּמֶּה שֶׁיּוּכַל כַּנַּ"ל, מִכָּל-שֶׁכֵּן כְּשֶׁמֵּנִיחַ לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו וּמַרְחִיב לוֹ קְצָת. אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן אַל יַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁכְּבָר הִגִּיעַ לְמַה שֶּׁצָּרִיךְ, וּכְבָר אֵין חָסֵר לוֹ כְּלוּם בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ כְּאִלּוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נָתַן לוֹ כְּבָר כָּל בַּקָּשָׁתוֹ, כִּי בֶּאֱמֶת עֲדַיִן נִשְׁאָר אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רב יְשׁוּעוֹת, וְאֵין צְרִיכִין לְוַתֵּר לוֹ יִתְבָּרַךְ וְכוּ' רַק אַף-עַל-פִּי-כֵן יִהְיֶה בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, כִּי אֵיךְ שֶׁהוּא צְרִיכִין לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד. וְהוֹלֵךְ בְּתֹם יוּכַל לְהָבִין דְּבָרִים אֵלּוּ בִּפְשִׁיטוּת: תקצד (קנא) לְזִכָּרוֹןמַה שֶּׁאָמַר לִי לְבַדִּי כְּבָר בְּעֵת שֶׁבָּאתִי אֵלָיו מִנֶּמְרוֹב אֲנִי וַחֲבֵרִי רַבִּי נַפְתָּלִי קדֶם שָׁבוּעוֹת, וְאָז נִדְמָה לִי שֶׁהוּא מַקְפִּיד קְצָת עַל שֶׁאֲנִי שׁוֹקֵד עַל דַּלְתוֹתָיו יוֹתֵר מִדַּאי, כִּי נָסַעְתִּי אָז כַּמָּה פְּעָמִים רְצוּפִים אֵלָיו, וְתֵכֶף כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי אֵלָיו וּמְצָאתִיו בַּבַּיִת הַגָּדוֹל שֶׁלּוֹ שֶׁהָיָה סָמוּךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְנָתַן לִי שָׁלוֹם, וְאָמַר לִי שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם פָאר גִיזוּנְד [סַע בָּרִיא] וְחִיֵּךְ קְצָת. אַחַר-כָּךְ נִשְׁאָר יוֹשֵׁב בַּמָּקוֹם שֶׁיָּשַׁב שָׁם סָמוּךְ לְהַדֶּלֶת שֶׁהָיְתָה לַחוּץ נֶגֶד הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַיָּשָׁן, וְאָז דִּבֵּר עִמִּי וְנִחַם אוֹתִי מְאד, וְאָמַר לִי אֵיךְ אַתָּה יוֹדֵעַ מָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת מִמְּךָ, הַיּוֹם אַתָּה כָּךְ וּלְאַחַר-כָּךְ תִּהְיֶה וְכוּ'. עָנָה וְאָמַר יִהְיֶה נַעֲשֶׂה עִמְּךָ וְכוּ'. וְרָמַז לִי שֶׁאֶהְיֶה בְּסַכָּנוֹת גְּדוֹלוֹת מְאד כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים בְּלִי שִׁעוּר, וְכִמְעַט כִּמְעַט וְכוּ', וַאֲנִי אֶפְתַּח לְךָ שְׁבִילֵי הַשֵּׂכֶל, וְתֵלֵךְ וּתְטַיֵּל דֶּרֶךְ כָּל הַתּוֹרוֹת שֶׁלִּי כְּדֶרֶךְ הַהוֹלֵךְ וּמְטַיֵּל בְּהֵיכָלוֹת וּבִנְיָנִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים. וְאָזבֵּאֵר לִי הָעִנְיָן קְצָת וְאָמַר לִי כִּי הַתּוֹרוֹת שֶׁלּוֹ הֵם כְּמוֹ מִי שֶׁנִּכְנָס לְפָלָטִין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הֵיכָלוֹת וַחֲדָרִים וְאַכְסַדְרָאוֹת וּפִשְׁפָּשִׁין נָאִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים נָאִים מְאד, וַעֲלִיּוֹת עַל-גַּבֵּי עֲלִיּוֹת שׁוֹנוֹת בְּדַרְכֵי חִדּוּשִׁים נוֹרָאִים, וְתֵכֶף כְּשֶׁנִּכְנָסִין בְּחֶדֶר אֶחָד וּמַתְחִילִין לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ וּלְהִתְפַּלֵּא עַל נִפְלְאוֹת הַחִדּוּשִׁים אֲשֶׁר בּוֹ, בְּתוֹךְ כָּךְ רוֹאִין שֶׁנִּפְתַּח לוֹ פֶּתַח נִפְלָא לְחֶדֶר אַחֵר, וְכֵן מֵחֶדֶר זֶה לְחֶדֶר עוֹד וְכֵן מֵחֶדֶר לְחֶדֶר וּמֵחֶדֶר לַעֲלִיָּה וְכוּ' מִכֻּלָּם פְּתוּחִים מִזֶּה לָזֶה פְּתָחִים וְחַלּוֹנוֹת וּמְקֻשָּׁרִים וּמְשֻׁלָּבִים זֶה בָּזֶה בְּסֵדֶר נִפְלָא וּבְחָכְמָה עֲמֻקָּה וּבְתַכְלִית הַיּפִי וְהַנּוֹי וְכוּ'. (וְכָל זֶה אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר בִּכְתָב כִּי-אִם לְמִי שֶׁנִּכְנַס קְצָת בַּהֲבָנַת עמֶק דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לִטְעם נעַם מְתִיקַת עַמְקוּת תּוֹרָתוֹ אֲשֶׁר אֵין דֻּגְמָתָהּ). אֲבָל אַף- עַל-פִּי-כֵן עֲדַיִן לֹא יִהְיֶה שֶׁלְּךָ רַק כְּמוֹ שֶׁמְּטַיֵּל בְּשֶׁל אֲחֵרִים. אֲבָל אֲנִי רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה שֶׁלְּךָ לְגַמְרֵי, וְגַם זֶה יִהְיֶה (אִיךְ וִויל אָבֶּער זֵייא זָאלִין טַאקֶי זַיין דַיין. וֶועט דָאס אוֹיךְ זַיין. דִיא מֵיינְסְט פַאר דַיינֶע מַעֲשִׂים טוֹבִים נָאר וָוארִים אִיךְ וִויל אַזוֹי) [אַתָּה חוֹשֵׁב עֲבוּר הַמַּעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁלְּךָ, רַק בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי רוֹצֶה כָּךְ] וְאָזסִפֵּר לִי מִצַּדִּיק אֶחָד גָּדוֹל שֶׁכַּמָּה פְּעָמִים הָיָה חוֹשֵׁב בְּדַעְתּוֹ וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה נַעֲשֶׂה מִמֶּנִּי חַס וְשָׁלוֹם אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵי הַצַּדִּיקִים וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל נִשְׁמוֹת הָרְשָׁעִים יִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה עַל-כָּל-פָּנִים אַיִן וָאֶפֶס לֹא יִהְיֶה מִמֶּנִּי (וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: נִישְׁט וֶועט שׁוֹין אוֹיס מִיר נִיט זַיין). וְסִפֵּר זאת לְעִנְיַן הִתְחַזְּקוּת שֶׁגַּם הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל מְאד נָפַל בְּדַעְתּוֹ כַּמָּה פְּעָמִים כָּל-כָּךְ עַד שֶׁנִּדְמָה שֶׁאָבְדָה תִּקְוָתוֹ חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁהֻכְרַח לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בָּזֶה שֶׁעַל-כָּל-פָּנִים לֹא יִהְיֶה מִמֶּנּוּ וְלֹא כְּלוּם. אָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן כִּי בְּוַדַּאי מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁיִּהְיוּ נַעֲשִׂין אֵפֶר בְּוַדַּאי יִהְיֶה בְּזֶה הָאֵפֶר אֵיזֶה בְּחִינַת חִיּוּת, וְגַם זֶה טוֹב כִּי אֶפֶס לֹא יִהְיֶה עוֹד מִמֶּנִּי. וְהַנִּרְאֶה מִדְּבָרָיו שֶׁכַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים הֶחֱיָה עַצְמוֹ בָּזֶה וְנִתְרַצָּה גַּם לָזֶה שֶׁאֲפִלּוּ אִם חַס וְשָׁלוֹם יִהְיֶה כָּךְ, הוּא מְרֻצֶּה לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בַּמֶּה שֶׁיּוּכַל לַחֲטף כָּל יְמֵי חַיָּיו, וַה' הַטּוֹב יַעֲשֶׂה עִמּוֹ מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה כִּרְצוֹנוֹ הַטּוֹב: תקצה (קנב) שָׁמַעְתִּיבִּשְׁמוֹ בְּעֵת שֶׁבָּא מֵהַנְּסִיעָה הַגְּדוֹלָה שֶׁנָּסַע לְנָאוְורִיטְשׁ עַד שֶׁבָּא לְזַסְלַב וְשָׁם נִפְטְרָה אִשְׁתּוֹ, וְאַחַר-כָּךְ נִשְׁתַּדֵּךְ מִבְּרָאד עִם אִשְׁתּוֹ הַשְּׁנִיָּה, וְאָז כְּשֶׁבָּא לְבֵיתוֹ לְפה בְּרֶסְלַב דִּבֵּר הַרְבֵּה מִשִּׁדּוּכִים, וְאָמַר שֶׁאֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מֵעִנְיָן זֶה שֶׁל שִׁדּוּכִים. וּכְבָר נִרְשַׁם מְעַט מִזֶּה בְּמָקוֹם אַחֵר. וְאָמַרשֶׁכְּשֶׁהָיָה בִּקְהִלַּת-קדֶשׁ רַאדְוִויל בִּשְׁבִיל לְהִשְׁתַּדֵּךְ עִם אִשְׁתּוֹ הַשְּׁנִיָּה מִקְּהִלַּת קדֶשׁ בְּרָאד, אָז בָּאוּ כַּמָּה עֲגָלוֹת עִם נָשִׁים שֶׁבָּאוּ בִּשְׁבִיל לְהִשְׁתַּדֵּךְ עִמּוֹ. וְאָמַר שֶׁכֻּלָּן הָיוּ זִוּוּגִים שֶׁלּוֹ. וְאָמַר שֶׁכָּל אִישׁ יֵשׁ לוֹ כַּמָּה וְכַמָּה זִוּוּגִים, רַק שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת שׁוֹנוֹת וְעִנְיָנִים נִפְלָאִים. כִּי מִכָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁמְּדַבְּרִים בְּעִנְיְנֵי הַשִּׁדּוּכִים, אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵינָם נִגְמָרִים זֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת זִוּוּג וְשִׁדּוּךְ. וְלִפְעָמִים יוֹשְׁבִים בְּנֵי אָדָם בְּבָתֵּיהֶם וְאוֹמְרִים שֶׁרָאוּי שֶׁזֶּה יִשָּׂא אֶת זאת וְעַל- יְדֵי-זֶה נִגְמָר בְּחִינַת הַזִּוּוּג שֶׁל זֶה הָאִישׁ עִם אוֹתָהּ הָאִשָּׁה. וְלִפְעָמִים בָּאִים שַׁדְכָנִים וּמְדַבְּרִים הַשִּׁדּוּךְ אֲבָל אֵינוֹ נִגְמָר, וְגַם זֶה בְּחִינַת זִוּוּג מִשִּׁדּוּךְ. וּבְוַדַּאי הִיא בְּחִינַת זִוּוּג יוֹתֵר מֵהָרִאשׁוֹן. וְלִפְעָמִים נוֹסְעִים לַעֲשׂוֹת הַשִּׁדּוּךְ וּבְעֵת הַגְּמָר נִפְרָדִים מֵאֵיזֶה סִבָּה. וְלִפְעָמִים נִגְמָר הַשִּׁדּוּךְ וְאַחַר-כָּךְ מַפְסִיקִים הַקֶּשֶׁר שֶׁל תְּנָאִים. וְלִפְעָמִים בָּאִין לִידֵי נִשּׂוּאִין וְאַחַר-כָּךְ בְּסָמוּךְ נַעֲשֶׂה גֵּט בֵּינֵיהֶם. וְלִפְעָמִים אֵינוֹ נַעֲשֶׂה הַגֵּט עַד אַחַר אֵיזֶה זְמַן וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּעִנְיְנֵי הַשִּׁדּוּכִים וְהַזִּוּוּגִים שֶׁאֵינָם נִגְמָרִים אַחַר-כָּךְ, אֲבָל כֻּלָּם הֵם בְּחִינַת זִוּוּגִים שֶׁלּוֹ. כִּיכָּל אֶחָד יֵשׁ לוֹ כַּמָּה זִוּוּגִים, רַק שֶׁאֵצֶל זֶה נִגְמָר אֵיזֶה זִוּוּג שֶׁלּוֹ עַל-יְדֵי אֵיזֶה דִּבּוּר בְּעָלְמָא שֶׁמְּדַבְּרִים מִזֶּה הַשִּׁדּוּךְ. וְלִפְעָמִים עַל-יְדֵי אֵיזֶה דִּבּוּר יוֹתֵר אוֹ עַל-יְדֵי אֵיזֶה הִתְקַשְּׁרוּת אוֹ נְסִיעָה אוֹ עֻבְדָּא בִּשְׁבִיל הַשִּׁדּוּךְ לְפִי שָׁעָה וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְזֶה הַדָּבָר הוּא עִנְיָן נִפְלָא וְנוֹרָא שֶׁלּא נִשְׁמַע כָּזאת שֶׁהַדִּבּוּר בְּעָלְמָא שֶׁמְּדַבְּרִים מֵהַשִּׁדּוּךְ זֶה בְּעַצְמוֹ הוּא בְּחִינַת שִׁדּוּךְ. וְכֵן מְבאָר בְּהָאָלֶף-בֵּית שֶׁלּוֹ הֶחָדָשׁ שֶׁהַדִּבּוּר בְּעַצְמוֹ מֵהַשִּׁדּוּךְ עוֹשֶׂה רשֶׁם בּוֹ וּבָהּ, עַיֵּן שָׁם בְּאוֹת חִתּוּן בְּסִימָן ז'. וְהַדָּבָר נִרְאֶה לָעֵינַיִם כִּי יָדַע בָּזֶה סוֹדוֹת נוֹרָאִים שֶׁלּא נִתְגַּלוּ בָּעוֹלָם, כְּדַרְכּוֹ בְּכָל הַשָּׂגוֹתָיו הַנּוֹרָאוֹת. וּבֶאֱמֶת סִפְּרוּ שֶׁהִתְפָּאֵר אָז שֶׁיּוֹדֵעַ מֵעִנְיַן הַשִּׁדּוּכִים מַה שֶּׁאֵין יוֹדְעִין בָּזֶה כָּל גְּדוֹלֵי הַדּוֹר מְאוּמָה: תקצו (קנג) אָמַר(תְּהִלִּים צ"ב): "אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זאת", שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים וּמְבִינִים עִנְיָן זֶה הַכְּסִילִים וְהַבּוֹעֲרִים מַה זֶּה עָשָׂה ה', "בִּפְרחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב, וַיָּצִיצוּ כָּל פּוֹעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד", לָמָּה לוֹ לְהַפְרִיחָם וּלְהַשְׁמִידָם עֲדֵי עַד. אֲבָל בֶּאֱמֶת יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה', "וְלֹא עַוְלָתָה בּוֹ" רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין זאת בְּשׁוּם שֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי: תקצז (קנד) שָׁמַעְתִּיבִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר שֶׁמָּשִׁיחַ יָבוֹא פִּתְאוֹם, וְיִהְיֶה נַעֲשֶׂה קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל שֶׁבָּא מָשִׁיחַ וְכָל אֶחָד יַשְׁלִיךְ הַמַּשָּׂא-וּמַתָּן שֶׁהוּא עוֹסֵק בּוֹ הַשֻּׁלְחָנִי יַשְׁלִיךְ הַשֻּׁלְחָן שֶׁלּוֹ, וְזֶה יַשְׁלִיךְ הַשַּׁעֲוָה וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּישַׁעְיָה וְהִשְׁלִיכוּ אִישׁ אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וֶאֱלִילֵי זְהָבוֹ. וְלֹא כְּמוֹ שֶׁסּוֹבְרִין קְצָת שֶׁכְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ יִהְיֶה עוֹלָם אַחֵר מִשֶּׁל עַכְשָׁו רַק הוּא כַּנַּ"ל. וְכָל אֶחָד יִתְבַּיֵּשׁ מִשְּׁטוּת מַעֲשָׂיו כָּל אֶחָד לְפִי מַעֲשָׂיו, וּצְרִיכִין חֲקִירָה וּשְׁאֵלָה עֲדַיִן מִי שָׁמַע שִׂיחָה זאת מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ: תקצח (קנה) פַּעַם אַחַתעָמַדְנוּ לְפָנָיו וְהִגִּיעַ זְמַן סְעֻדַּת הַלַּיְלָה וְהָיָה רוֹצֶה לֶאֱכל עִמָּנוּ יַחַד וַאֲנִי לֹא הִתְפַּלַּלְתִּי עַרְבִית עֲדַיִן, וְהִתְחַלְתִּי לְהִשָּׁמֵט מִמֶּנּוּ וּמִן הָעוֹלָם שֶׁעָמְדוּ לְפָנָיו כְּדֵי לֵילֵךְ וּלְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית. וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה רָאָה זאת וְשָׁאַל מַה זּאת וְהֵשִׁיבוּ לוֹ כִּי לֹא הִתְפַּלֵּל עַרְבִית עֲדַיִן. עָנָה וְאָמַר אֵיךְ אָנוּ יְכוֹלִין לְהַמְתִּין עָלָיו עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל, כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה יִּהְיֶה נַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ עַל-יְדֵי הַתְּפִלָּה, כִּי תְּפִלָּה צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ. וְאִם-כֵּן מִי יוֹדֵעַ מַה יִּהְיֶה נַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ. וְהָבֵן הַדְּבָרִים כִּי כָּךְ צְרִיכִין בֶּאֱמֶת לְהִתְפַּלֵּל בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ כָּזֶה וּבְבִטּוּל כָּזֶה עַד שֶׁיּוּכַל לִהְיוֹת שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ עִנְיָן אַחֵר לְגַמְרֵי עַל-יְדֵי הַתְּפִלָּה: תקצט (קנו) פַּעַם אַחַתאָמַר לִי בְּזֶה הַלָּשׁוֹן (דָאס וֵוייסְטוּ נִיט אַז דֶער בַּארְדִיטְשׁוֹבֶער רָב זָאגְט דֶער בּוֹרֵא שְׁפְּרִיצְט אִיהם פַייעֶר פוּן דִיא אוֹיגְן) [זֶה אֵינְךָ יוֹדֵעַ שֶׁכְּשֶׁהָרַב מִבַּרְדִיטְשׁוֹב אוֹמֵר הַבּוֹרֵא, נִיתָּז אֵשׁ מֵהָעֵינַיִם] וְדָחַק תֵּבוֹת דֶער בּוֹרֵא [הַבּוֹרֵא] וַאֲמָרָם בְּאֵימָה וְיִרְאָה, וְהָיוּ הַדִּבּוּרִים מְרַתְּתִין כְּשֶׁיָּצָא מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ:
(147.) Once a person came before him z"l complaining how very difficult it is for him to pray — for alien thoughts greatly confuse him. Rabbainu z"l replied: "This is accepted as atonement for sin" [in Yiddish: "nemt men dos on far a kaparas avon"] — and smiled a little. And it was somewhat apparent that his intention was: for these thoughts are themselves transgressions — and therefore he smiled a little. But even so, certainly all his words are truth and righteousness — for in any event...
## Segment 164
(נֶעמְט מֶען דָאס אָהן פַאר אַכַּפָּרַת עָוֹן) וְחִיֵּךְ קְצָת. וּקְצַת הָיָה נִרְאֶה כַּוָּנָתוֹ בָּזֶה, כִּי
הֲלֹא בֶּאֱמֶת אֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת הֵם בְּעַצְמָם עֲווֹנוֹת, וְעַל-כֵּן חִיֵּךְ קְצָת. אַךְ אַף-עַל-פִּי-כֵן בְּוַדַּאי
כָּל דְּבָרָיו אֱמֶת וָצֶדֶק, כִּי עַל-כָּל-פָּנִים בָּזֶה שֶׁאֵין מְהַרְהֵר אַחֲרָיו יִתְבָּרַךְ חַס וְשָׁלוֹם, וְיוֹדֵעַ
שֶׁבְּוַדַּאי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה לְקָרְבוֹ וּלְקַבֵּל תְּפִלָּתוֹ רַק שֶׁעֲווֹנוֹתָיו גָּרְמוּ לוֹ כָּל אֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת
הַבָּאִין לְבַלְבְּלוֹ, וְיֵשׁ לוֹ צַעַר מִזֶּה וּבוֹרֵחַ מֵהֶם בְּכָל כּחוֹ, יָכוֹל לִהְיוֹת בְּוַדַּאי שֶׁזֶּה בְּעַצְמוֹ
נֶחְשָׁב לוֹ לְכַפָּרַת עָוֹן, עַד שֶׁאִם הָיָה זוֹכֶה לְהִתְנַהֵג בָּזֶה בִּתְמִימוּת וּבֶאֱמֶת כָּרָאוּי (כִּי אִי
אֶפְשָׁר לְבָאֵר זאת בִּכְתָב) כְּבָר הָיוּ עֲווֹנוֹתָיו נִמְחָלִין עַל-יְדֵי-זֶה בְּעַצְמוֹ, וְאָז מִמֵּילָא הָיוּ
מִסְתַּלְּקִין מִמֶּנּוּ כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת. וּכְעֵין שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הָעוֹבֵר עֲבֵרָה
וּמִתְבַּיֵּשׁ בָּהּ מוֹחֲלִין לוֹ וְכוּ' וְעַיֵּן בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן מ"ו וּבְהַשִּׂיחוֹת שֶׁמַּה שֶּׁנִּלְחָמִין עִם
הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה לְהַכְנִיעַ אוֹתָם, אוֹ עַל-כָּל-פָּנִים לִבְרחַ מֵהֶם, הוּא בְּחִינַת כִּי
עָלֶיךָ הרַגְנוּ כָּל הַיּוֹם, בְּחִינַת מְסִירַת נֶפֶשׁ וּבְחִינַת קָרְבָּנוֹת וְכוּ'. וּכְבָר מְבאָר הַרְבֵּה
בִּדְבָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מֵעִנְיָנִים אֵלּוּ:
אִישׁאֶחָד מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ הָיָה בְּפֶּטֶערְבּוּרְג. וְהָיָה כּוֹתֵב לוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִשָּׁם מִכְתָּבִים
הַרְבֵּה בַּאֲשֶׁר שֶׁיֵּשׁ לוֹ צַעַר גָּדוֹל מִזֶּה שֶׁנִּזְרַק לְשָׁם, כִּי כַּמָּה פְּעָמִים שָׁמְעוּ מִמֶּנּוּ זִכְרוֹנוֹ
לִבְרָכָה שֶׁשָּׁם בְּמָקוֹם זֶה הַנַּ"ל קָשֶׁה מְאד לְהִתְחַזֵּק בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי הוּא מָקוֹם מְסֻכָּן מְאד.
וּפַעַם אַחַת סִפֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִזֶּה וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן (דָאס וָואס עֶר הָאט מוֹרָא אוּן
צִיטֶערְט טָאמֶער חַס וְשָׁלוֹם וֶועט עֶר זִיךְ נִיט דֶער הַאלְטְן. הָאט דָאס דֶער הַאלְט אִים). דָּבָר
זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא מִתְיָרֵא וְחָרֵד כָּל-כָּךְ שֶׁמָּא מֵחֲמַת זֻהֲמַת הַמָּקוֹם לֹא יוּכַל לַעֲמד בְּמַדְרֵגָתוֹ,
דָּבָר זֶה בְּעַצְמוֹ מַעֲמִיד וּמְחַזֵּק אוֹתוֹ לַעֲמד עַל עָמְדוֹ, וְלִבְלִי לִפּל מִמַּדְרֵגָתוֹ:
תקצא
(קמח) אֶחָדשָׁאַל אוֹתוֹ אִם לִהְיוֹת מְלַמֵּד, הֵשִׁיב לוֹ לֹא
(148.) One asked him whether to be a teacher — he replied: "No." (For he o.b.m. said that three things are not considered important in his eyes: a shoychet [ritual slaughterer], a teacher, and a Chassid in a small town — because it is easy to stumble into pride, G-d forbid.) "Better for you to be a merchant and businessman — only when you walk in the marketplace, despise and belittle this world with your mouth."
## Segment 165
(כִּי אָמַר הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁשְּׁלֹשָׁה
דְּבָרִים אֵינָם חֲשׁוּבִים בְּעֵינָיו שׁוֹחֵט וּמְלַמֵּד וְחָסִיד בְּעִיר קְטַנָּה מֵחֲמַת שֶׁבְּנָקֵל לוֹ לְהִכָּשֵׁל
בְּגֵאוּת חַס וְשָׁלוֹם) טוֹב לְךָ יוֹתֵר לִהְיוֹת סוֹחֵר וּבַעַל מַשָּׂא וּמַתָּן, רַק בְּשָׁעָה שֶׁתֵּלֵךְ בַּשּׁוּק
תְמָאֵס וּתְבַזֶּה אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה בְּפִיךָ:
תקצב
(קמט) אֶחָדמִבְּנֵי הַנְּעוּרִים דִּבֵּר עִמּוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר, אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר
(149.) One of the young men spoke with him o.b.m. and said: "I want to be a proper man" [in Yiddish: "ich vil zain ain erlicher Yid"]. And Rabbainu o.b.m. replied: "But do you want to want?" [in Yiddish: "vilstu ober veln"]. And the discerning person will understand that these few words contain very much — as is known and understood to one who studies his holy and very wondrous conversations. May it be His will that we merit to fulfill them, Amen.
## Segment 166
(אִיךְ וִויל זַיין אֵיין עֶרְלִיכֶער יוּד). וְהֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (וִוילְסְטוּ אָבֶּער
וֶועלְן) [רוֹצֶה אַתָּה לִרְצוֹת]. וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין כִּי דִּבּוּרִים אֵלּוּ הַמּוּעָטִים מַחֲזִיקִים הַרְבֵּה
מְאד כַּיָּדוּעַ וּמוּבָן לַמְעַיֵּן בְּשִׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים וְהַנִּפְלָאִים מְאד. יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּזְכֶּה לְקַיְּמָם
אָמֵן:
תקצג
(קנ) הָלַךְאָנֶה וָאָנָה בַּבַּיִת הַמְיֻחָד שֶׁהָיָה לוֹ פּה בִּבְּרַסְלֶב, וְסִפֵּר עִמִּי מֵעִנְיַן דַּרְכֵי עֲבוֹדַת
ה'. שֶׁיֵּשׁ לִפְעָמִים עַל-פִּי רב יִסּוּרִים גְּדוֹלִים לַעֲבוֹדָתוֹ, וְאַחַר-כָּךְ מַנִּיחִין לוֹ לִפְעָמִים
מְעַט, וְיֵשׁ לוֹ אֵיזֶה נַיְחָא כַּיָּדוּעַ לְמִי שֶׁנִּכְנַס קְצָת בַּעֲבוֹדַת ה'. עָנָה וְאָמַר אֵין רַשָּׁאִים
לְוַתֵּר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאָמַר בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז בְּזֶה הַלָּשׁוֹן, מֶע טָאר דֶעם אֵייבֶּערְשְׁטְן נִיט נָאךְ
גֶעבִּין, כְּלוֹמַר שֶׁבִּתְחִלָּה הָיוּ לוֹ יִסּוּרִים וּבִלְבּוּלִים וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ נַיְחָא קְצָת יאמַר,
שֶׁכְּבָר מִלֵּא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שְׁאֵלָתוֹ וְאֵין צְרִיכִים לְהַפְצִירוֹ עוֹד, כִּי בֶּאֱמֶת עֲדַיִן לֹא נָתַן הַשֵּׁם
יִתְבָּרַךְ הַיְשׁוּעָה בִּשְׁלֵמוּת, וַעֲדַיִן צְרִיכִין לְהִסְתַּכֵּל לִישׁוּעָה וּלְהִתְחַטֵּא לְפָנָיו הַרְבֵּה כְּבֵן
הַמִּתְחַטֵּא לִפְנֵי אָבִיו וּלְהַרְבּוֹת בְּגִעְגּוּעִים וְהַפְצָרוֹת וְכוּ' שֶׁיַּעְזר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹד וָעוֹד
וְכוּ'.
אַחַר-כָּךְאָמַר אֲבָל לָכֶם אֵין צְרִיכִין לוֹמַר זאת, כִּי אַתֶּם צְרִיכִים לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד.
כְּלוֹמַר שֶׁאִם נָחוּשׁ בְּכָל עֵת אֲפִלּוּ כְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַרְוִיחַ לָנוּ קְצָת לַחֲשׁב תָּמִיד עַל חֶסְרוֹן
הַיְשׁוּעָה הַמֻּכְרַחַת לָנוּ עוֹד, אִם-כֵּן תִּתְגַּבֵּר חַס וְשָׁלוֹם הַמָּרָה-שְׁחוֹרָה וְהָעַצְבוּת בְּיוֹתֵר. אֲשֶׁר
זאת הַמִּדָּה שֶׁל עַצְבוּת מַזֶּקֶת לָנוּ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר מֵהַכּל, וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְהִתְחַזֵּק
לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד אֵיךְ שֶׁהוּא.
עַל-כֵּןאֲפִלּוּ בְּעֵת הַצַּעַר וְהָרִחוּק מֵעֲבוֹדָתוֹ צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק לִהְיוֹת אַךְ שָׂמֵחַ תָּמִיד, וּלְשַׂמֵּחַ אֶת
עַצְמוֹ בְכָל מַה דְּאֶפְשָׁר בַּמֶּה שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה עֲדַיִן, וּבַמֶּה שֶׁזָּכָה שֶׁלּא עֲשָׂאוֹ
גּוֹי וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, וְלַהֲפךְ כָּל הַיָּגוֹן וַאֲנָחָה וְהַצַּעַר וְיִסּוּרִין לְשִׂמְחָה. לוֹמַר, אַף-עַל-פִּי
שֶׁאֲנִי כְּמוֹ שֶׁאֲנִי, אַף-עַל-פִּי-כֵן זָכִיתִי לִהְיוֹת מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל, וּלְקַיֵּם כַּמָּה מִצְווֹת בְּכָל יוֹם
צִיצִית וּתְפִלִּין וּקְרִיאַת שְׁמַע וּצְדָקָה וְכַיּוֹצֵא. וְאַף-עַל-פִּי שֶׁעֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת הֵם כְּמוֹ שֶׁהֵם, אַף-
עַל-פִּי-כֵן עַל-כָּל-פָּנִים יֵשׁ בָּהֶם נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת מְאד שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵהֶם שַׁעֲשׁוּעִים גְּדוֹלִים לְמַעְלָה,
וַאֲפִלּוּ עַל-יְדֵי הַמִּצְווֹת שֶׁנַּעֲשִׂין עַל-יְדֵי פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי כָּל זְמַן שֶׁשֵּׁם יִשְׂרָאֵל נִקְרָא
עָלָיו מִתְפָּאֵר בּוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַרְבֵּה בִּבְחִינַת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר, וְכַמְבאָר בִּדְבָרֵינוּ
בְּעִנְיָן זֶה תִּלֵּי תִלִּים שֶׁל הֲלָכוֹת, כַּמָּה וְכַמָּה דַּרְכֵי עֵצוֹת אֵיךְ לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ תָּמִיד יִהְיֶה
אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה. אַשְׁרֵי שֶׁיּאחֵז בָּהֶם.
וְעַל-פִּירב צְרִיכִין לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְּמִלֵּי דִשְׁטוּתָא, לַעֲשׂוֹת עִנְיְנֵי צְחוֹק וּמִלְּתָא דִבְדִיחוּתָא
כְּדֵי לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בַּמֶּה דְּאֶפְשָׁר. וְעַל-פִּי רב אִי אֶפְשָׁר לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ כִּי-אִם עַל-יְדֵי-זֶה,
כִּי הַמָּרָה-שְׁחוֹרָה וְהָעַצְבוּת מִתְגַּבֵּר עַל הָאָדָם יוֹתֵר מִן הַכּל, וְקָשֶׁה לְשַׁבְּרָהּ יוֹתֵר מִכָּל הַמִּדּוֹת,
וּמַזֶּקֶת לְהָאָדָם מְאד יוֹתֵר מֵהַכּל. וְכָל עִקַּר הִתְרַחֲקוּת כָּל אָדָם מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִיא רַק מֵחֲמַת
עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה, עַל-כֵּן צְרִיכִין לִרְאוֹת לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל הַכּחוֹת בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר
אֲפִלּוּ בְּעֵת שֶׁצַּר לְהָאָדָם וְדָחוּק לוֹ מְאד בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, הֵן בְּפַרְנָסַת הַנֶּפֶשׁ הֵן בְּפַרְנָסַת
הַגּוּף אַף-עַל-פִּי-כֵן צָרִיךְ לִרְאוֹת לִבְטחַ בַּה' תָּמִיד שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף לֹא יַעֲזב ה' אוֹתוֹ לָנֶצַח
חָלִילָה, וּלְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְכָל מַה דְּאֶפְשָׁר. מִכָּל-שֶׁכֵּן כְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַרְחִיב לוֹ בְּעֵת צָרָתוֹ
וְדָחְקוֹ קְצָת, וְיֵשׁ לוֹ אֵיזֶה נַיְחָא בְּעָלְמָא, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד וּלְהַגְדִּיל
הַשִּׂמְחָה בְּיוֹתֵר.
וְהָבֵןדְּבָרִים אֵלּוּ כִּי דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הֵם עֲמֻקִּים מְאד, וְעִקַּר הָעַמְקוּת הוּא לְהָבִין
הַדְּבָרִים לְקַיְּמָם בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר. וְאַף-עַל-פִּי שֶׁאַחַר-כָּךְ הָיָה נִרְאֶה כְּאִלּוּ סוֹתֵר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ
לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ הַדְּבָרִים שֶׁאָמַר לְפָנַי שֶׁאֵין צְרִיכִין לְוַתֵּר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מֵחֲמַת שֶׁאָנוּ צְרִיכִים
לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד. אַף- עַל-פִּי-כֵן הַדְּבָרִים נִצְרָכִים מְאד לְפָנַי וְלִפְנֵי בְּנֵי אָדָם כְּגִילֵנוּ,
כִּי הֵבַנְתִּי כַּוָּנָתוֹ קְצָת שֶׁרוֹצֶה שֶׁלּא נִפּל חַס וְשָׁלוֹם לְעַצְבוּת עַל-יְדֵי-זֶה מֵחֲמַת שֶׁנַּחֲשׁב תָּמִיד
אֲפִלּוּ בְּעֵת הַהַרְחָבָה עַל חֶסְרוֹן הַיְשׁוּעָה הַחֲסֵרָה עֲדַיִן, כִּי בֶּאֱמֶת צְרִיכִין לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד
אֲפִלּוּ בְּעצֶם הַדַּחֲקוּת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וּבְגדֶל הָרִחוּק. וְגַם אִם יֵשׁ לוֹ עוֹד לָזֶה שְׁאָר יִסּוּרִים
מִפַּרְנָסָה וּמוֹנְעִים וְכוּ', אַף-עַל-פִּי-כֵן צָרִיךְ לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בַּמֶּה שֶׁיּוּכַל כַּנַּ"ל, מִכָּל-שֶׁכֵּן
כְּשֶׁמֵּנִיחַ לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו וּמַרְחִיב לוֹ קְצָת. אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן אַל יַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ
שֶׁכְּבָר הִגִּיעַ לְמַה שֶּׁצָּרִיךְ, וּכְבָר אֵין חָסֵר לוֹ כְּלוּם בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ כְּאִלּוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נָתַן
לוֹ כְּבָר כָּל בַּקָּשָׁתוֹ, כִּי בֶּאֱמֶת עֲדַיִן נִשְׁאָר אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רב יְשׁוּעוֹת, וְאֵין צְרִיכִין
לְוַתֵּר לוֹ יִתְבָּרַךְ וְכוּ' רַק אַף-עַל-פִּי-כֵן יִהְיֶה בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, כִּי אֵיךְ שֶׁהוּא צְרִיכִין לִהְיוֹת
בְּשִׂמְחָה תָּמִיד. וְהוֹלֵךְ בְּתֹם יוּכַל לְהָבִין דְּבָרִים אֵלּוּ בִּפְשִׁיטוּת:
תקצד
(150.) He walked here and there in the special room he had here in Breslov — and spoke with me about the ways of the service of G-d. That there are sometimes — for the most part — great sufferings in His service. And afterwards they let one rest a little — and one has some repose as is known to one who has entered somewhat into the service of G-d. He answered and said: "One may not give in to Hashem Yisburach." And he said in Yiddish: "me tor dem Eibershtn nit noch gebn" — meaning: in times when they let one rest a little, one should not...
## Segment 167
(קנא) לְזִכָּרוֹןמַה שֶּׁאָמַר לִי לְבַדִּי כְּבָר בְּעֵת שֶׁבָּאתִי אֵלָיו מִנֶּמְרוֹב אֲנִי וַחֲבֵרִי רַבִּי נַפְתָּלִי
קדֶם שָׁבוּעוֹת, וְאָז נִדְמָה לִי שֶׁהוּא מַקְפִּיד קְצָת עַל שֶׁאֲנִי שׁוֹקֵד עַל דַּלְתוֹתָיו יוֹתֵר מִדַּאי,
כִּי נָסַעְתִּי אָז כַּמָּה פְּעָמִים רְצוּפִים אֵלָיו, וְתֵכֶף כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי אֵלָיו וּמְצָאתִיו בַּבַּיִת הַגָּדוֹל
שֶׁלּוֹ שֶׁהָיָה סָמוּךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְנָתַן לִי שָׁלוֹם, וְאָמַר לִי שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם פָאר גִיזוּנְד [סַע
בָּרִיא] וְחִיֵּךְ קְצָת. אַחַר-כָּךְ נִשְׁאָר יוֹשֵׁב בַּמָּקוֹם שֶׁיָּשַׁב שָׁם סָמוּךְ לְהַדֶּלֶת שֶׁהָיְתָה לַחוּץ נֶגֶד
הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַיָּשָׁן, וְאָז דִּבֵּר עִמִּי וְנִחַם אוֹתִי מְאד, וְאָמַר לִי אֵיךְ אַתָּה יוֹדֵעַ מָה הַשֵּׁם
יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת מִמְּךָ, הַיּוֹם אַתָּה כָּךְ וּלְאַחַר-כָּךְ תִּהְיֶה וְכוּ'. עָנָה וְאָמַר יִהְיֶה נַעֲשֶׂה
עִמְּךָ וְכוּ'. וְרָמַז לִי שֶׁאֶהְיֶה בְּסַכָּנוֹת גְּדוֹלוֹת מְאד כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים בְּלִי שִׁעוּר, וְכִמְעַט
כִּמְעַט וְכוּ', וַאֲנִי אֶפְתַּח לְךָ שְׁבִילֵי הַשֵּׂכֶל, וְתֵלֵךְ וּתְטַיֵּל דֶּרֶךְ כָּל הַתּוֹרוֹת שֶׁלִּי כְּדֶרֶךְ הַהוֹלֵךְ
וּמְטַיֵּל בְּהֵיכָלוֹת וּבִנְיָנִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים.
וְאָזבֵּאֵר לִי הָעִנְיָן קְצָת וְאָמַר לִי כִּי הַתּוֹרוֹת שֶׁלּוֹ הֵם כְּמוֹ מִי שֶׁנִּכְנָס לְפָלָטִין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ
הֵיכָלוֹת וַחֲדָרִים וְאַכְסַדְרָאוֹת וּפִשְׁפָּשִׁין נָאִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים נָאִים מְאד, וַעֲלִיּוֹת עַל-גַּבֵּי
עֲלִיּוֹת שׁוֹנוֹת בְּדַרְכֵי חִדּוּשִׁים נוֹרָאִים, וְתֵכֶף כְּשֶׁנִּכְנָסִין בְּחֶדֶר אֶחָד וּמַתְחִילִין לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ
וּלְהִתְפַּלֵּא עַל נִפְלְאוֹת הַחִדּוּשִׁים אֲשֶׁר בּוֹ, בְּתוֹךְ כָּךְ רוֹאִין שֶׁנִּפְתַּח לוֹ פֶּתַח נִפְלָא לְחֶדֶר אַחֵר,
וְכֵן מֵחֶדֶר זֶה לְחֶדֶר עוֹד וְכֵן מֵחֶדֶר לְחֶדֶר וּמֵחֶדֶר לַעֲלִיָּה וְכוּ' מִכֻּלָּם פְּתוּחִים מִזֶּה לָזֶה
פְּתָחִים וְחַלּוֹנוֹת וּמְקֻשָּׁרִים וּמְשֻׁלָּבִים זֶה בָּזֶה בְּסֵדֶר נִפְלָא וּבְחָכְמָה עֲמֻקָּה וּבְתַכְלִית הַיּפִי
וְהַנּוֹי וְכוּ'.
Moharna"t [acronym for: Our Teacher the Rav Rabbi Nussun] asked Rabbainu za"tzal why he conceals himself — his greatness — from before the Rav of Berdichev. And he replied: "To draw close to me, he cannot — except if he kindles the pipe for me. And this is not possible!"
## Segment 168
(וְכָל זֶה אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר בִּכְתָב כִּי-אִם לְמִי שֶׁנִּכְנַס קְצָת בַּהֲבָנַת עמֶק דִּבְרֵי
רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לִטְעם נעַם מְתִיקַת עַמְקוּת תּוֹרָתוֹ אֲשֶׁר אֵין דֻּגְמָתָהּ).
אֲבָל אַף- עַל-פִּי-כֵן עֲדַיִן לֹא יִהְיֶה שֶׁלְּךָ רַק כְּמוֹ שֶׁמְּטַיֵּל בְּשֶׁל אֲחֵרִים. אֲבָל אֲנִי רוֹצֶה
שֶׁיִּהְיֶה שֶׁלְּךָ לְגַמְרֵי, וְגַם זֶה יִהְיֶה (אִיךְ וִויל אָבֶּער זֵייא זָאלִין טַאקֶי זַיין דַיין. וֶועט
דָאס אוֹיךְ זַיין. דִיא מֵיינְסְט פַאר דַיינֶע מַעֲשִׂים טוֹבִים נָאר וָוארִים אִיךְ וִויל אַזוֹי)
[אַתָּה חוֹשֵׁב עֲבוּר הַמַּעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁלְּךָ, רַק בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי רוֹצֶה כָּךְ]
וְאָזסִפֵּר לִי מִצַּדִּיק אֶחָד גָּדוֹל שֶׁכַּמָּה פְּעָמִים הָיָה חוֹשֵׁב בְּדַעְתּוֹ וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה נַעֲשֶׂה מִמֶּנִּי
חַס וְשָׁלוֹם אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵי הַצַּדִּיקִים וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל
נִשְׁמוֹת הָרְשָׁעִים יִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה עַל-כָּל-פָּנִים אַיִן וָאֶפֶס לֹא יִהְיֶה מִמֶּנִּי (וְאָמַר בְּזֶה
הַלָּשׁוֹן: נִישְׁט וֶועט שׁוֹין אוֹיס מִיר נִיט זַיין). וְסִפֵּר זאת לְעִנְיַן הִתְחַזְּקוּת שֶׁגַּם הַצַּדִּיק
הַגָּדוֹל מְאד נָפַל בְּדַעְתּוֹ כַּמָּה פְּעָמִים כָּל-כָּךְ עַד שֶׁנִּדְמָה שֶׁאָבְדָה תִּקְוָתוֹ חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁהֻכְרַח
לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בָּזֶה שֶׁעַל-כָּל-פָּנִים לֹא יִהְיֶה מִמֶּנּוּ וְלֹא כְּלוּם. אָמַר בְּזֶה
הַלָּשׁוֹן כִּי בְּוַדַּאי מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁיִּהְיוּ נַעֲשִׂין אֵפֶר בְּוַדַּאי יִהְיֶה בְּזֶה
הָאֵפֶר אֵיזֶה בְּחִינַת חִיּוּת, וְגַם זֶה טוֹב כִּי אֶפֶס לֹא יִהְיֶה עוֹד מִמֶּנִּי. וְהַנִּרְאֶה מִדְּבָרָיו
שֶׁכַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים הֶחֱיָה עַצְמוֹ בָּזֶה וְנִתְרַצָּה גַּם לָזֶה שֶׁאֲפִלּוּ אִם חַס וְשָׁלוֹם יִהְיֶה כָּךְ, הוּא
מְרֻצֶּה לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בַּמֶּה שֶׁיּוּכַל לַחֲטף כָּל יְמֵי חַיָּיו, וַה' הַטּוֹב יַעֲשֶׂה עִמּוֹ מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה
כִּרְצוֹנוֹ הַטּוֹב:
תקצה
(קנב) שָׁמַעְתִּיבִּשְׁמוֹ בְּעֵת שֶׁבָּא מֵהַנְּסִיעָה הַגְּדוֹלָה שֶׁנָּסַע לְנָאוְורִיטְשׁ עַד שֶׁבָּא לְזַסְלַב וְשָׁם
נִפְטְרָה אִשְׁתּוֹ, וְאַחַר-כָּךְ נִשְׁתַּדֵּךְ מִבְּרָאד עִם אִשְׁתּוֹ הַשְּׁנִיָּה, וְאָז כְּשֶׁבָּא לְבֵיתוֹ לְפה בְּרֶסְלַב דִּבֵּר
הַרְבֵּה מִשִּׁדּוּכִים, וְאָמַר שֶׁאֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מֵעִנְיָן זֶה שֶׁל שִׁדּוּכִים. וּכְבָר נִרְשַׁם מְעַט מִזֶּה
בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְאָמַרשֶׁכְּשֶׁהָיָה בִּקְהִלַּת-קדֶשׁ רַאדְוִויל בִּשְׁבִיל לְהִשְׁתַּדֵּךְ עִם אִשְׁתּוֹ הַשְּׁנִיָּה מִקְּהִלַּת קדֶשׁ בְּרָאד, אָז
בָּאוּ כַּמָּה עֲגָלוֹת עִם נָשִׁים שֶׁבָּאוּ בִּשְׁבִיל לְהִשְׁתַּדֵּךְ עִמּוֹ. וְאָמַר שֶׁכֻּלָּן הָיוּ זִוּוּגִים שֶׁלּוֹ. וְאָמַר
שֶׁכָּל אִישׁ יֵשׁ לוֹ כַּמָּה וְכַמָּה זִוּוּגִים, רַק שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת שׁוֹנוֹת וְעִנְיָנִים נִפְלָאִים.
כִּי מִכָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁמְּדַבְּרִים בְּעִנְיְנֵי הַשִּׁדּוּכִים, אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵינָם נִגְמָרִים זֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת
זִוּוּג וְשִׁדּוּךְ. וְלִפְעָמִים יוֹשְׁבִים בְּנֵי אָדָם בְּבָתֵּיהֶם וְאוֹמְרִים שֶׁרָאוּי שֶׁזֶּה יִשָּׂא אֶת זאת וְעַל-
יְדֵי-זֶה נִגְמָר בְּחִינַת הַזִּוּוּג שֶׁל זֶה הָאִישׁ עִם אוֹתָהּ הָאִשָּׁה. וְלִפְעָמִים בָּאִים שַׁדְכָנִים
וּמְדַבְּרִים הַשִּׁדּוּךְ אֲבָל אֵינוֹ נִגְמָר, וְגַם זֶה בְּחִינַת זִוּוּג מִשִּׁדּוּךְ. וּבְוַדַּאי הִיא בְּחִינַת זִוּוּג
יוֹתֵר מֵהָרִאשׁוֹן. וְלִפְעָמִים נוֹסְעִים לַעֲשׂוֹת הַשִּׁדּוּךְ וּבְעֵת הַגְּמָר נִפְרָדִים מֵאֵיזֶה סִבָּה.
וְלִפְעָמִים נִגְמָר הַשִּׁדּוּךְ וְאַחַר-כָּךְ מַפְסִיקִים הַקֶּשֶׁר שֶׁל תְּנָאִים. וְלִפְעָמִים בָּאִין לִידֵי נִשּׂוּאִין
וְאַחַר-כָּךְ בְּסָמוּךְ נַעֲשֶׂה גֵּט בֵּינֵיהֶם. וְלִפְעָמִים אֵינוֹ נַעֲשֶׂה הַגֵּט עַד אַחַר אֵיזֶה זְמַן וְכַיּוֹצֵא
בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּעִנְיְנֵי הַשִּׁדּוּכִים וְהַזִּוּוּגִים שֶׁאֵינָם נִגְמָרִים אַחַר-כָּךְ, אֲבָל כֻּלָּם הֵם
בְּחִינַת זִוּוּגִים שֶׁלּוֹ.
כִּיכָּל אֶחָד יֵשׁ לוֹ כַּמָּה זִוּוּגִים, רַק שֶׁאֵצֶל זֶה נִגְמָר אֵיזֶה זִוּוּג שֶׁלּוֹ עַל-יְדֵי אֵיזֶה דִּבּוּר
בְּעָלְמָא שֶׁמְּדַבְּרִים מִזֶּה הַשִּׁדּוּךְ. וְלִפְעָמִים עַל-יְדֵי אֵיזֶה דִּבּוּר יוֹתֵר אוֹ עַל-יְדֵי אֵיזֶה
הִתְקַשְּׁרוּת אוֹ נְסִיעָה אוֹ עֻבְדָּא בִּשְׁבִיל הַשִּׁדּוּךְ לְפִי שָׁעָה וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְזֶה הַדָּבָר הוּא עִנְיָן
נִפְלָא וְנוֹרָא שֶׁלּא נִשְׁמַע כָּזאת שֶׁהַדִּבּוּר בְּעָלְמָא שֶׁמְּדַבְּרִים מֵהַשִּׁדּוּךְ זֶה בְּעַצְמוֹ הוּא בְּחִינַת
שִׁדּוּךְ. וְכֵן מְבאָר בְּהָאָלֶף-בֵּית שֶׁלּוֹ הֶחָדָשׁ שֶׁהַדִּבּוּר בְּעַצְמוֹ מֵהַשִּׁדּוּךְ עוֹשֶׂה רשֶׁם בּוֹ וּבָהּ, עַיֵּן
שָׁם בְּאוֹת חִתּוּן בְּסִימָן ז'. וְהַדָּבָר נִרְאֶה לָעֵינַיִם כִּי יָדַע בָּזֶה סוֹדוֹת נוֹרָאִים שֶׁלּא נִתְגַּלוּ
בָּעוֹלָם, כְּדַרְכּוֹ בְּכָל הַשָּׂגוֹתָיו הַנּוֹרָאוֹת. וּבֶאֱמֶת סִפְּרוּ שֶׁהִתְפָּאֵר אָז שֶׁיּוֹדֵעַ מֵעִנְיַן הַשִּׁדּוּכִים
מַה שֶּׁאֵין יוֹדְעִין בָּזֶה כָּל גְּדוֹלֵי הַדּוֹר מְאוּמָה:
תקצו
(151.) For a record — what he said to me alone, already long before, at the time I came to him from Nemrov — myself and my friend Rabbi Naftali — before Shavuos. And it seemed to me then that he was somewhat particular about the fact that I was frequenting his door too much — for I had traveled to him several consecutive times. And immediately when I entered and found him in his large room near the house of study — he gave me his greeting of peace, and said to me "forzigezund" [go in health] — and smiled a little...
## Segment 170
(קנג) אָמַר (תְּהִלִּים צ"ב): "אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זאת", שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים
וּמְבִינִים עִנְיָן זֶה הַכְּסִילִים וְהַבּוֹעֲרִים מַה זֶּה עָשָׂה ה', "בִּפְרחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב, וַיָּצִיצוּ
כָּל פּוֹעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד", לָמָּה לוֹ לְהַפְרִיחָם וּלְהַשְׁמִידָם עֲדֵי עַד. אֲבָל בֶּאֱמֶת יְשָׁרִים
דַּרְכֵי ה', "וְלֹא עַוְלָתָה בּוֹ" רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין זאת בְּשׁוּם שֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי:
תקצז
(קנד) שָׁמַעְתִּיבִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר שֶׁמָּשִׁיחַ יָבוֹא פִּתְאוֹם, וְיִהְיֶה נַעֲשֶׂה קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל שֶׁבָּא מָשִׁיחַ וְכָל
אֶחָד יַשְׁלִיךְ הַמַּשָּׂא-וּמַתָּן שֶׁהוּא עוֹסֵק בּוֹ הַשֻּׁלְחָנִי יַשְׁלִיךְ הַשֻּׁלְחָן שֶׁלּוֹ, וְזֶה יַשְׁלִיךְ הַשַּׁעֲוָה
וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּישַׁעְיָה וְהִשְׁלִיכוּ אִישׁ אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וֶאֱלִילֵי זְהָבוֹ. וְלֹא כְּמוֹ שֶׁסּוֹבְרִין קְצָת
שֶׁכְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ יִהְיֶה עוֹלָם אַחֵר מִשֶּׁל עַכְשָׁו רַק הוּא כַּנַּ"ל. וְכָל אֶחָד יִתְבַּיֵּשׁ מִשְּׁטוּת מַעֲשָׂיו
כָּל אֶחָד לְפִי מַעֲשָׂיו, וּצְרִיכִין חֲקִירָה וּשְׁאֵלָה עֲדַיִן מִי שָׁמַע שִׂיחָה זאת מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ:
תקצח
(152.) I heard in his name — at the time when he came from the great journey he had traveled to Navoritch, until he came to Zaslav where his wife passed away. And afterwards a match was made for him from Brody with his second wife. And when he then came home to Breslov he spoke much about shidduchim [marriage matches]. And he said that no one knows about the matter of shidduchim. And this has already been noted somewhat elsewhere.
And he said that when he was in the holy community of Radivil — in order to make the match with his second wife...
## Segment 171
(קנה) פַּעַם אַחַתעָמַדְנוּ לְפָנָיו וְהִגִּיעַ זְמַן סְעֻדַּת הַלַּיְלָה וְהָיָה רוֹצֶה לֶאֱכל עִמָּנוּ יַחַד וַאֲנִי
לֹא הִתְפַּלַּלְתִּי עַרְבִית עֲדַיִן, וְהִתְחַלְתִּי לְהִשָּׁמֵט מִמֶּנּוּ וּמִן הָעוֹלָם שֶׁעָמְדוּ לְפָנָיו כְּדֵי לֵילֵךְ
וּלְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית. וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה רָאָה זאת וְשָׁאַל מַה זּאת וְהֵשִׁיבוּ לוֹ כִּי לֹא הִתְפַּלֵּל
עַרְבִית עֲדַיִן. עָנָה וְאָמַר אֵיךְ אָנוּ יְכוֹלִין לְהַמְתִּין עָלָיו עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל, כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה
יִּהְיֶה נַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ עַל-יְדֵי הַתְּפִלָּה, כִּי תְּפִלָּה צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ. וְאִם-כֵּן מִי
יוֹדֵעַ מַה יִּהְיֶה נַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ. וְהָבֵן הַדְּבָרִים כִּי כָּךְ צְרִיכִין בֶּאֱמֶת לְהִתְפַּלֵּל בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ כָּזֶה
וּבְבִטּוּל כָּזֶה עַד שֶׁיּוּכַל לִהְיוֹת שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ עִנְיָן אַחֵר לְגַמְרֵי עַל-יְדֵי הַתְּפִלָּה:
תקצט
(153.) He said [Psalms 92]: "A boor does not know, and a fool does not understand this" — they do not know and understand this matter, the fools and boors — "When the wicked flourish like grass and all evildoers blossom — it is to destroy them forever." Why should He let them flourish and then destroy them forever? ... But in truth "the ways of G-d are upright" — "and there is no injustice in Him" — only it is impossible to understand this with any human intellect.
## Segment 173
(קנו) פַּעַם אַחַתאָמַר לִי בְּזֶה הַלָּשׁוֹן (דָאס וֵוייסְטוּ נִיט אַז דֶער בַּארְדִיטְשׁוֹבֶער רָב זָאגְט
דֶער בּוֹרֵא שְׁפְּרִיצְט אִיהם פַייעֶר פוּן דִיא אוֹיגְן) [זֶה אֵינְךָ יוֹדֵעַ שֶׁכְּשֶׁהָרַב מִבַּרְדִיטְשׁוֹב
אוֹמֵר הַבּוֹרֵא, נִיתָּז אֵשׁ מֵהָעֵינַיִם] וְדָחַק תֵּבוֹת דֶער בּ
(154.) I heard in his name that he said Messiah will come suddenly — and there will be made a great noise and tumult that Messiah has come. And everyone will cast away the business in which he is engaged — the money-changer will throw away his table, and another will throw away his wax — as it is written [in Isaiah]: "And each man shall cast away his silver idols and his gold idols." And not as some think — that when Messiah comes the world will be entirely different from now. Rather it is as mentioned. And everyone will be ashamed of...
(155.) Once we stood before him and the time of the evening meal arrived — and he wanted to eat with us together. And I had not yet prayed the evening prayer. And I began to slip away from him and from the people standing before him — in order to go and pray the evening prayer. And he o.b.m. saw this and asked what it was. And they told him I had not yet prayed the evening prayer. He answered and said: "How can we wait for him until he prays?" For who knows what would come to pass...
## Segment 174
וֹרֵא [הַבּוֹרֵא] וַאֲמָרָם בְּאֵימָה וְיִרְאָה,
וְהָיוּ הַדִּבּוּרִים מְרַתְּתִין כְּשֶׁיָּצָא מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ:
(156.) Once he said to me in these words: [in Yiddish: "dos vastu nit az der Barditshover Rav zogt der Boyre shpritsyt ihm fayer fun diy oygn"] — "Do you not know that when the Rabbi of Berdichev says 'the Creator' — fire spurts from the eyes?" And he stressed the words "der Boyre" ["the Creator"] — and said them with awe and reverence. And the words were trembling as they came from his holy mouth.
## Segment 175
שָׁמַעְתִּיבִּשְׁמוֹ, שֶׁאֶחָד סִפֵּר לוֹ שֶׁחָלַם לוֹ אֵשׁ, עָנָה וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֵלָיו וּמַה פָּתַרְתָּ לְךָ, הֵשִׁיב לוֹ הָאִישׁ שֶׁפָּתַר לְעַצְמוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הַיּוֹם יָרִיד טוֹב וְיַרְוִיחַ מָמוֹן. הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כֵן דִּבַּרְתָּ שֶׁאֵשׁ מְרַמֵּז עַל מָמוֹן, כִּי כֶּסֶף בִּמְלוֹאוֹ גִּימַטְרִיָּא אֵשׁ, כָּזֶה כָּ"ף סָמֶ"ךְ פֵּ"א עוֹלֶה מְכֻוָּן אֵשׁ:
(157.) I heard in his name — one person told him that he had dreamed of fire. Rabbainu o.b.m. answered and asked him: "And what did you interpret for yourself?" He replied that he interpreted it for himself that there would be a good fair that day and he would earn money. Rabbainu o.b.m. replied: "Indeed — fire alludes to money — for keseph [silver/money] in its full spelling equals esh [fire] in gematria: kaf, samech, pay equals exactly esh."
## Segment 176
סִפֵּרעִם אֶחָד מִצַּדִּיק מְפֻרְסָם, וְשִׁבַּח אוֹתוֹ לִפְנֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁמְּשַׁבֵּר כָּל הַתַּאֲווֹת שֶׁהֵם אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. שָׁאַל אוֹתוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֲבָל זאת הַתַּאֲוָה אֵיךְ הוּא אוֹחֵז, הֵשִׁיב לוֹ מִי יוֹדֵעַ זאת. עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר אֲבָל בֶּאֱמֶת הָעִקָּר הוּא רַק הַתַּאֲוָה הַזּאת, כִּי שְׁאָר כָּל הַתַּאֲווֹת בְּקַל יְכוֹלִים לְשַׁבְּרָם וְעִקַּר מַעֲלַת הַצַּדִּיק הִיא כְּפִי קְדֻשָּׁתוֹ בַּתַּאֲוָה הַזּאת כְּשֶׁזּוֹכֶה לְשַׁבְּרָהּ לְגַמְרֵי:
(158.) Someone told him about a famous tzaddik — and praised him before Rabbainu o.b.m. — that he breaks all the desires of eating and drinking. Rabbainu o.b.m. asked: "But as for this desire — how does he hold it?" He replied: "Who knows about this?" Rabbainu o.b.m. answered and said: "But in truth the main thing is only that desire — for all other desires one can break them easily. And the main virtue of the tzaddik is according to his holiness in that desire."
## Segment 177
שָׁמַעְתִּיבִּשְׁמוֹ עַל מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי דְּרָכִים לְפָנַי אֶחָד לְגַן-עֵדֶן וְאֶחָד לְגֵיהִנָּם וְאֵינִי יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ מוֹלִיכִין אוֹתִי, שֶׁאָמַר וְכִי שַׁיָּךְ שֶׁרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי יִהְיֶה מְסֻפָּק בָּזֶה אִם יוֹלִיכוּ אוֹתוֹ לְגֵּיהִנָּם. אַךְ הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל מוֹלִיכִין אוֹתוֹ אַחַר מוֹתוֹ דֶּרֶךְ הַגֵּיהִנָּם כְּדֵי לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם נְשָׁמוֹת כַּיָּדוּעַ. נִמְצָא שֶׁהַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הוּא עוֹבֵד אֶת ה' גַּם אַחַר מוֹתוֹ כִּי הוּא עוֹסֵק גַּם אַחַר מוֹתוֹ לְהַעֲלוֹת נְשָׁמוֹת הַנְּפוּלוֹת מֵהַמְּקוֹמוֹת שֶׁנָּפְלוּ לְשָׁם וּלְהַחֲזִירָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְזֶהוּ (יְהוֹשֻׁעַ א): "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת משֶׁה עֶבֶד ה' שֶׁגַּם אַחֲרֵי מוֹת משֶׁה הָיָה עוֹבֵד ה' כִּי משֶׁה עוֹבֵד ה' גַּם עַתָּה אַחֲרֵי מוֹתוֹ, כִּי הוּא עוֹסֵק לְהַעֲלוֹת נְשָׁמוֹת הַנְּפוּלוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְעַיֵּן בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן רט"ו שָׁם מְבאָר גַּם-כֵּן שֶׁמּשֶׁה גַּם עַתָּה לְאַחַר מוֹתוֹ הוּא עוֹסֵק לְהַעֲלוֹת וּלְתַקֵּן נְפָשׁוֹת לְהַחֲזִירָם בִּתְשׁוּבָה וְלַעֲשׂוֹת גֵּרִים. וְזֶהשֶׁהָיָה רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי מִתְיָרֵא וּמִסְתַּפֵּק אִם יוֹלִיכוּ אוֹתוֹ בְּגַן-עֵדֶן אוֹ בְּגֵיהִנָּם כִּי הָיָה חוֹשֵׁשׁ שֶׁיּוֹלִיכוּ אוֹתוֹ דֶּרֶךְ הַגֵּיהִנָּם בִּשְׁבִיל לְהַעֲלוֹת נְשָׁמוֹת כַּנַּ"ל. (אָמַר הַמַּעְתִּיק עַיֵּן בְּהָרִי"ף לְעֵין יַעֲקב מְפָרֵשׁ גַּם-כֵּן בְּאפֶן זֶה) כָּל זֶה שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ, אַךְ בְּעִנְיַן רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי נִסְתַּפְּקוּ הַשּׁוֹמְעִים בְּפֵרוּשׁוֹ עַל-פִּי הַהַקְדָּמָה הַנַּ"ל אִם הַכַּוָּנָה שֶׁרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי הָיָה בּוֹכֶה פֶּן יוֹלִיכוּ אוֹתוֹ דֶּרֶךְ הַגַּן-עֵדֶן מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ גָּדוֹל בְּמַעֲלָה כָּל כָּךְ שֶׁיּוּכַל לֵילֵךְ לַגֵּיהִנָּם לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם נְשָׁמוֹת, נִמְצָא שֶׁהַפֵּרוּשׁ הוּא בְּהֶפֶךְ מִפֵּרוּשׁ הַפָּשׁוּט, אוֹ שֶׁהַפֵּרוּשׁ כִּפְשׁוּטוֹ שֶׁהָיָה מִתְיָרֵא שֶׁלּא יוֹלִיכוּ אוֹתוֹ לַגֵּיהִנָּם הַיְנוּ בִּשְׁבִיל לְהַעֲלוֹת נְשָׁמוֹת כַּנַּ"ל וְאַף-עַל-פִּי- כֵן הָיָה מִתְיָרֵא מְאד וּבוֹכֶה עַל זֶה, כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁהָיָה צַדִּיק גָּדוֹל אַף-עַל-פִּי-כֵן הִיא עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה לְהַצַּדִּיק וִיגִיעָה גְּדוֹלָה וּפַחַד גָּדוֹל כְּשֶׁצָּרִיךְ לֵילֵךְ לַגֵּיהִנָּם בִּשְׁבִיל לְהַעֲלוֹת נְשָׁמוֹת, וְכַמּוּבָן קְצָת בַּסְּפָרִים:
(159.) I heard in his name — about the saying of our Rabbis of blessed memory [Brachos 28b] where Rabban Yochanan ben Zakkai said: "And furthermore — there are two paths before me: one leads to the Garden of Eden and one to Gehinnom — and I do not know by which path they are leading me." He said: "Is it relevant that Rabban Yochanan ben Zakkai should be uncertain whether they will lead him to Gehinnom?" But the great tzaddik is led after his death through the path of Gehinnom in order to raise up souls from there...
## Segment 178
סִפְּרוּלִי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר לְעִנְיַן עֵסֶק הַקִּבּוּץ שֶׁלּוֹ מָשָׁל שֶׁיֵּשׁ עוֹף אֶחָד שֶׁמַּטִּיל בֵּיצִים הַרְבֵּה מְאד רִבּוּי מֻפְלָג עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לֵישֵׁב עֲלֵיהֶם עַל כֻּלָּם לְהוֹלִיד מֵהֶם עוֹפוֹת. וְנָתַן לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּטִבְעוֹ שֶׁהוֹלֵךְ וּמַשְׁלִיךְ בְּעָרְמָה אֵיזֶה בֵּיצִים בְּקַן עוֹף אֶחָד, וְכֵן מַשְׁלִיךְ עוֹד אֵיזֶה בֵּיצִים בְּאֵיזֶה קֵן אַחֵר וְכֵן מַשְׁלִיךְ בֵּיצִים שֶׁלּוֹ בְּקִנִּים שֶׁל עוֹפוֹת אֲחֵרִים, וְאֵלּוּ הָעוֹפוֹת אֲחֵרִים אֵינָם יוֹדְעִים שֶׁהַבֵּיצִים אֵינָם שֶׁלָּהֶם וְהֵם יוֹשְׁבִים עֲלֵיהֶם עַד שֶׁמּוֹלִידִים מֵהֶם עוֹפוֹת. וְגַם זֶה הָעוֹף לוֹקֵחַ לְעַצְמוֹ כַּמָּה בֵּיצִים שֶׁלּוֹ וְיוֹשֵׁב עֲלֵיהֶם וּמוֹלִיד לְעַצְמוֹ עוֹפוֹת וְאַחַר-כָּךְ פּוֹרֵחַ הָעוֹף הַנַּ"ל עִם הַיְלָדִים שֶׁלּוֹ, וּמַתְחִיל לְצַפְצֵף וַאֲזַי שׁוֹמְעִים כָּל הָעוֹפוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ אֵצֶל אֲחֵרִים מִבֵּיצִים שֶׁלּוֹ, וְהֵם מַכִּירִים הַקּוֹל וְנִמְשָׁכִים מִיָּד אַחַר הָעוֹף הַנַּ"ל שֶׁבֶּאֱמֶת יָצְאוּ מִמֶּנּוּ, וְחוֹזְרִים אֵלָיו וְהַנִּמְשָׁל מוּבָן מְעַט לְמִי שֶׁיּוֹדֵעַ אֵיזֶה רֶמֶז מֵעִנְיַן גְּדֻלַּת עֵסֶק הַנְהָגַת שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עִם הָעוֹלָם:
(160.) They told me in his name that he said — regarding the matter of his gathering of people — a parable: "There is a bird that lays very many eggs — an extraordinary multitude — to the point that it is impossible for it to sit on all of them to hatch them into birds. And Hashem Yisburach gave it by nature the tendency to go and cleverly lay some eggs in the nest of one bird — and similarly to lay some more eggs in another nest. And so it lays its eggs in the nests of other birds. And these other birds do not know they are not their own..."
## Segment 179
אָמַרשֶׁאֶצְלוֹ אִישׁ וְאִשָּׁה שָׁוִין הַיְנוּ שֶׁאֵין מַגִּיעַ לוֹ שׁוּם צַד מַחֲשָׁבָה כְּשֶׁרוֹאֶה אִשָּׁה רַק הַכּל שָׁוֶה אֶצְלוֹ בְּעֵינָיו כְּאִלּוּ רוֹאֶה אִישׁ. וְאָמַר שֶׁאֵינוֹ מִתְיָרֵא לֹא מֵאִשָּׁה וְלֹא מִמַּלְאָךְ. וּבָזֶה יֵשׁ הַרְבֵּה לְבָאֵר כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲדַיִן אֵיזֶה צַד פַּחַד כָּל שֶׁהוּא מֵהִרְהוּרֵי אִשָּׁה, אֲפִלּוּ אִם הוּא צַדִּיק גָּדוֹל בֶּאֱמֶת רַק שֶׁאֵינוֹ נָקִי בְּתַכְלִית הַזִּכּוּךְ וַעֲדַיִן יֵשׁ לוֹ אֵיזֶה פַּחַד כָּל שֶׁהוּא מִזֶּה, הוּא צָרִיךְ לִפְחֹד מִמַּלְאָךְ, אֲבָל הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הִתְפָּאֵר שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם פַּחַד מִזֶּה, עַל-כֵּן אֵין לוֹ פַּחַד מִמַּלְאָךְ. וְזֶה מְרֻמָּז בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּקִדּוּשִׁין אֲנָא בִּשְׂרָא וְאַנְתְּ אֵשׁ וַאֲנָא עֲדִיפְנָא מִנָּךְ שֶׁאָמַר רַב עַמְרָם חֲסִידָא אֶל הַמַּלְאָךְ. וּמוּבָא בִּדְבָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּהַתּוֹרָה תִּקְעוּ מֶמְשָׁלָה בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא בְּסִימָן א' עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב:
(161.) He said: "For him a man and a woman are equal — meaning no side of thought whatsoever comes to him when he sees a woman — rather all is equal in his eyes as if seeing a man." And he said he fears neither woman nor angel. And there is much to explain in this — for one who still has any particle of fear from immoral thoughts about a woman — even if he is a truly great tzaddik — only he is not clean to the ultimate purity and still has any particle of this fear — he is...
## Segment 180
שָׁמַעְתִּיבִּשְׁמוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאָמַר אֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ אִישׁ כָּשֵׁר אַף-עַל-פִּי-כֵן טוֹב לוֹ מְאד מַה שֶּׁמִּתְקָרֵב עַצְמוֹ לְהַצַּדִּיק. וְעַל זֶה הִזְהִיר הַתַּנָּא (אָבוֹת ב): 'וְאַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמְךָ', שֶׁאֲפִלּוּ אִם הוּא רָשָׁע חַס וְשָׁלוֹם לֹא יִהְיֶה רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמוֹ, רַק הוּא גַּם הוּא יִשְׁתַּדֵּל לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֵיזֶה אַחֲרִית וְתִקְוָה עַל-כָּל-פָּנִים:
(162.) I heard in his name o.b.m. that he said: "Even if one is not a proper man — even so it is very good for him that he draws close to the tzaddik." And about this the Tanna warned [Avos 2]: "And do not be wicked before yourself" — that even if he is, G-d forbid, wicked — he should not be wicked before himself. Rather he too should endeavor to draw close to the tzaddik — so that he should at least have some end and hope.
## Segment 181
לִרְשׁםהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל מָטֵי וְלֹא מָטֵי שֶׁהָיָה מְרַקֵּד וְח' מְנַגֵּן וְהִרְגִּישׁ אָז אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה בִּבְחִינַת מָטֵי לֹא שָׁמַע כְּלָל אֶת ח' מְנַגֵּן. וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁחָזַר בִּבְחִינַת וְלֹא מָטֵי אָז שָׁמַע קְצָת:
(163.) For a record — the incident of matai v'lo matai [reaching and not reaching] — when he was dancing and Ch. was playing — and he then felt the presence of Rabbi Shimon bar Yochai. At the time he was in the aspect of matai [reaching] — he did not hear Ch. playing at all. And afterwards when he returned to the aspect of v'lo matai [not reaching] — then he heard a little.
## Segment 182
שַׁיָּךְלַמַּאֲמָר שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה. זֶה הַמַּאֲמָר נֶאֱמַר עַל-פִּי שְׁאֵלָה (לִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן ל"ב) שֶׁשָּׁאַל הַמַּגִּיד מִטִּירָאוִויצֶע אֶת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בַּאֲשֶׁר שֶׁהָאָבוֹת וּשְׁאָר הַצַּדִּיקִים הַקַּדְמוֹנִים בְּוַדַּאי חִבְּרוּ סְפָרִים הַרְבֵּה וְהֵיכָן הֵם אֵלּוּ הַסְּפָרִים וְהֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עִנְיָן הַנֶּאֱמָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל שֶׁשָּׁם מְתֹרָץ הַדָּבָר הֵיטֵב עַיֵּן שָׁם. אַחַר-כָּךְבָּא הַמַּגִּיד זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְאֵיזֶה מָקוֹם אֲשֶׁר גָּר שָׁם חֲתָנוֹ רַבִּי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כִּי הָיָה שָׁם מְלַמֵּד, וְשָׁאַל אוֹתוֹ חֲתָנוֹ הַנַּ"ל עַל שְׁלוֹם אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וְהֵשִׁיב לוֹ חוֹתְנוֹ הַמַּגִּיד עַד שֶׁאַתָּה שׁוֹאֲלֵנִי עַל שְׁלוֹמָם שְׁאַל אוֹתִי מֵהֵיכָן אֲנִי בָּא כִּי אֲנִי בָּא מִבְּרַסְלֶב
(164.) Pertaining to the discourse "My Name which was written in holiness" [Likutay Tinyana, Torah 32]. This discourse was said in response to a question that the Maggid of Tiraovitze asked Rabbainu o.b.m. — since certainly the Patriarchs and other early tzaddikim had composed many books — where are these books? And Rabbainu o.b.m. replied with the matter stated in the aforementioned discourse — where the matter is well resolved. See there. Afterwards the Maggid came — and I had already asked several tzaddikim and had not found an answer from them — but he revealed to me a wondrous Torah about this. And at the hour that he said this Torah before me, I saw flames of fire coming forth from his holy mouth. And it seemed to me that it was impossible in any way to put this in writing. And the next morning the young man Rabbi Nussun came and brought this discourse written on paper and in ink.
## Segment 183
וְהָיִיתִי שָׁם אֵצֶל רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ מַה שֶּׁכְּבָר שָׁאַלְתִּי לְכַמָּה צַדִּיקִים וְלֹא הֵשִׁיבוּ לִי תְּשׁוּבָה נְכוֹנָה, וְהוּא הֵשִׁיב לִי תְּשׁוּבָה נְכוֹנָה וּבְרוּרָה, כִּי שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ בַּאֲשֶׁר שֶׁהָאָבוֹת וּשְׁאָר הַצַּדִּיקִים הַקַּדְמוֹנִים בְּוַדַּאי חִבְּרוּ סְפָרִים הַרְבֵּה, וְהֵיכָן הֵם אֵלּוּ הַסְּפָרִים. וְדָבָר זֶה כְּבָר שָׁאַלְתִּי לְכַמָּה צַדִּיקִים וְלֹא מָצָאתִי מַעֲנֶה בְּפִיהֶם, וְהוּא גִּלָּה לִי עַל זֶה תּוֹרָה נִפְלָאָה. וּבַשָּׁעָהשֶׁאָמַר לְפָנַי הַתּוֹרָה הַזּאת רָאִיתִי לַהֲבוֹת אֵשׁ יוֹצְאִין מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, וְנִדְמָה לִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אפֶן לְהַעֲלוֹת זאת עַל הַכְּתָב, וּלְמָחָר בַּבּקֶר בָּא הָאַבְרֵךְ רַבִּי נָתָן וְהֵבִיא הַמַּאֲמָר הַזֶּה כָּתוּב עַל הַנְּיָר וּבִדְיוֹ:
An incident in the days of the holy Baal Shem Tov, the memory of the holy and righteous tzaddik, for the life of the World to Come: There was a young man who was exceedingly sharp and a great genius. And he was greatly opposed to the holy Baal Shem Tov, the memory of the holy and righteous tzaddik, for the life of the World to Come. And the holy Baal Shem Tov commanded his people to endeavor to draw this man close to him. And so they did — they endeavored and brought him to the Baal Shem Tov o.b.m....
## Segment 184
לִסְמךְ שׁוּב אֵין אַתָּה מִתְיָרֵא כְּלָל. פֵּרוּשׁ מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ דֵּעָה שֶׁמַּכְשִׁיר וְאַתָּה סוֹמֵךְ עַל אוֹתָהּ דֵּעָה אֵין לְהִתְיָרֵא עוֹד כְּלָל (אָמַר הַמַּעְתִּיק זֶה פָּשׁוּט, שֶׁעַל דֵּעָה שֶׁאֵינָהּ מֻסְכֶּמֶת לַהֲלָכָה, בְּוַדַּאי אֵין לִסְמךְ; רַק רְצוֹנוֹ לוֹמַר, שֶׁלּא לַחֲשׁשׁ חֲשָׁשׁוֹת יְתֵרוֹת בְּעִנְיָן זֶה):
(1.) I heard: Rabbainu o.b.m. was in winter at the Maggid of Tiraovitze's home. And he stood beside the oven [called a ribeh]. And the Maggid was not home — and his people stood with him. And Rabbainu o.b.m. said to them: "Convey my greeting to the Maggid — and tell him [Exodus 13]: 'And G-d led the people around by the way of the wilderness of the Red Sea' — vayasev Elokim: when judgments, G-d forbid, surround a person — 'by the way of the wilderness' — through Joseph — meaning one needs...
## Segment 185
לִבָּם: מַה לָּכֶם לִדְאג מִן הַמִּיתָה, הֲלֹא שָׁם הוּא עוֹלָם נָאֶה בְּיוֹתֵר מִכָּאן:
(2.) I heard: Once Rabbainu o.b.m. said to the Rabbi Yudil — son-in-law of the Rabbi Leib of Trostinets — who had been close to the holy tzaddik Rabbi Pinchas of Koritz: "Tell me something from the holy Rabbi Pinchas of Koritz o.b.m." He said to him: "So said the Rabbi Pinchas: 'We say ashamnu bagadnu gazalnu — in the plural. For we should say ashamti etc.' Only we say it as if with a claim before Hashem Yisburach — ashamnu..."
## Segment 186
הַלָּשׁוֹן: עֶקְט מִיט מִיר דָּא), בְּוַדַּאי יָכוֹל לִפְעל זאת. וְכָפַלְתִּי וְשָׁנִיתִי בְּדַבְּרִי עִמּוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כַּמָּה פְּעָמִים אִם יוֹעִיל זאת וְאָמַר שֶׁבְּוַדַּאי יוֹעִיל אִם יִהְיֶה חָזָק בְּדַעְתּוֹ לִטְען כָּךְ. וְלָקַחְתִּיזאת בְּדַעְתִּי הֵיטֵב, וְקָשַׁרְתִּי אוֹתוֹ בְּמחִי לִזְכּר זאת הֵיטֵב הֵיטֵב, אוּלַי אֶזְכֶּה לִזְכּר זאת בְּעָלְמָא דְּאָתֵי לִטְען כָּךְ לִפְנֵי הַבֵּית-דִּין שֶׁלְּמַעְלָה לְמַעַן אוּכַל לְהִנָּצֵל מִגִּלְגּוּלִים. כִּי אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה עִמִּי חַס וְשָׁלוֹם כִּי אֵינִי יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ מוֹלִיכִין אוֹתִי, אַף-עַל-פִּי-כֵן עַל- כָּל-פָּנִים טוֹב יוֹתֵר מִלְּהִתְגַּלְגֵּל חַס וְשָׁלוֹם, וְלִהְיוֹת חַס וְשָׁלוֹם בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה שֶׁל הַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה חַס וְשָׁלוֹם. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְזַכֵּנוּ מֵעַתָּה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנָיו כִּרְצוֹנוֹ הַטּוֹב (אָמַר הַמַּעְתִּיק עַיֵּן בַּזּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים דַף ק"ט:): בְּאוֹתָהּהָעֵת הַנַּ"ל שֶׁעָמַדְנוּ לְפָנָיו בַּיּוֹם הַנַּ"ל, אָז צִוָּה עָלַי לַחֲזר וְלוֹמַר הַתּוֹרָה שֶׁאָמַר בַּחֹרֶף הֶעָבַר בְּשַׁבָּת פָּרָשַׁת יִתְרוֹ, לִפְנֵי חֲבֵרֵנוּ הַוָּתִיק מוֹרֵנוּ הָרַב יִצְחָק סֶגַל חֲתַן הָרַב הַמַּגִּיד מִטִּירָהאוִויצֶע. הַיְנוּ הַתּוֹרָה הַמַּתְחֶלֶת יֵשׁ צַדִּיקִים גְּנוּזִים בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן ל"ב. וְצִוָּה עָלַי לַחֲזר וְלוֹמַר הַתּוֹרָה הַזּאת לִפְנֵי הַנַּ"ל בְּעוֹדֵינוּ עוֹמְדִים לְפָנָיו. וְהֻכְרַחְתִּי לַעֲשׂוֹת כֵּן, וְאָמַרְתִּי כָּל הַתּוֹרָה הַזּאת לְמוֹרֵנוּ הָרַב יִצְחָק הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל וּשְׁאָר אֲנָשִׁים שֶׁעָמְדוּ שָׁם, וְהַכּל הָיָה בְּפָנָיו. אַחַר-כָּךְ עָנָה וְאָמַר, סַלְסְלֶהָ וּתְרוֹמְמֶךָּ, הֲנִמְצָא כָּזֶה עוֹד אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אִישׁ אֲשֶׁר יְסַלְסֵל וִיחַפֵּשׂ כָּל כָּךְ בְּהַתּוֹרָה כָּמוֹנִי. וְעוֹד הֶאֱרִיךְ בִּדְבָרִים נְעִימִים וְצַחִים, וְהִפְלִיג מְאד בְּשֶׁבַח מַעֲלַת תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה:
(3.) The aforementioned Rabbi Yudil was the son-in-law of the Rabbi Leibele of Trostinets. The Rabbi Leib passed away at sea on his journey to the Land of Israel. And he said: "Had my son-in-law Rabbi Yudil been here — he would not have allowed me to pass away here." I heard that at the hour when the Rabbi Leib was traveling at sea — a creature raised its head from the water and came toward the ship. And great fear and trembling fell upon the people of the ship — lest it overturn the ship. And the Rabbi Leib...
## Segment 187
וְלָווּ אֶצְלוֹ מָעוֹת. וְהַגְּבִיר הַנַּ"ל הָיָה אֶצְלוֹ פִּנְקָס עַל כָּל הַנַּ"ל. פַּעַם אַחַתלָקַח הַפִּנְקָס בְּיָדוֹ וְהִתְחִיל לְעַיֵּן בּוֹ, וְרָאָה שֶׁהוֹצִיא הַרְבֵּה מָעוֹת מְאד עַל עֵסֶק הַהַלְוָאוֹת וְאֵין אִישׁ שָׁם עַל לֵב שֶׁיָּבוֹא לְהַחֲזִיר וְלִפְרעַ לוֹ מַה שֶּׁלָּוָה מִמֶּנּוּ. מִסְּתָמָא חָרָה לוֹ עַל זֶה, וְהָיָה לוֹ עַגְמַת נֶפֶשׁ. בְּתוֹךְהַלּוֹוִים הַנַּ"ל הָיָה אִישׁ אֶחָד שֶׁלָּוָה גַּם-כֵּן אֵצֶל הַגְּבִיר, וְאִבֵּד וְהִפְסִיד הַמָּעוֹת בְּאֵיזֶה מַשָּׂא-וּמַתָּן עַד שֶׁלּא הָיָה לוֹ מִמָּה לִפְרעַ חוֹבוֹ וְהָיוּ לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מִזֶּה. הַיְנוּ שֶׁהָאִישׁ הַנַּ"ל הָיָה לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מִזֶּה שֶׁאֵין לוֹ לִפְרעַ חוֹבוֹ. וְהִתְיַשֵּׁב הָאִישׁ הַנַּ"ל בְּדַעְתּוֹ, שֶׁעַל-כָּל-פָּנִים צָרִיךְ לְהִתְרָאוֹת פָּנִים עִם הַגְּבִיר וּלְסַפֵּר לוֹ כָּל לִבּוֹ, בַּאֲשֶׁר שֶׁהוּא אָנוּס בְּדָבָר וְכוּ'. וּבָא אֵצֶל הַגְּבִיר וְהִתְחִיל לְסַפֵּר לְפָנָיו לִבּוֹ בַּאֲשֶׁר שֶׁאֵיךְ שֶׁקִּבֵּל אֶצְלוֹ מָעוֹת בְּהַלְוָאָה וְהִגִּיעַ זְמַן פֵּרָעוֹן וְאֵין לוֹ מִמָּה לְשַׁלֵּם כִּי הִפְסִיד הַמָּעוֹת, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל לָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ מַה לַּעֲשׂוֹת בָּזֶה. וְעָנָההַגְּבִיר וְאָמַר לוֹ מָה אִכְפַּת לִי הַמָּעוֹת הַמַּגִּיעַ אֶצְלְךָ, כִּי מַה נֶּחְשָׁב אֶצְלִי סַךְ קָטָן כָּזֶה שֶׁאַתָּה חַיָּב לִי כְּשֶׁתְּסַלֵּק אוֹ לְהֶפֶךְ נֶגֶד סַךְ הַכּוֹלֵל מֵהַהַלְוָאוֹת אֲשֶׁר עוֹלֶה לַאֲלָפִים וְלִרְבָבוֹת. עַל-כֵּן רְצוֹנִי שֶׁתֵּלֵךְ אֵצֶל כָּל הַלּוֹוִים שֶׁלִּי וְתִתְבַּע אוֹתָם, וְתַזְכִּיר אוֹתָם שֶׁהֵם חַיָּבִים לִי כָּל כָּךְ מָעוֹת, וְלָמָה אֵין מְסַלְּקִין לִי. וַאֲפִלּוּ אִם לֹא יִפְרְעוּ וִיסַלְּקוּ אֶת הַכּל רַק כָּל אֶחָד יִתֵּן וִיסַלֵּק מְעַט מֵחוֹבוֹ, גַּם-כֵּן יַעֲלֶה אֲלָפִים פְּעָמִים כְּמוֹ סַךְ כָּל הַחוֹב וְהַלְוָאָה שֶׁלְּךָ. וְהַנִּמְשָׁל מוּבָן מִמֵּילָא וְהָבֵן. (אָמַר הַמַּעְתִּיקשָׁמַעְתִּי אַחַר-כָּךְ שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁזֶּה הַמָּשָׁל הוּא מִדִּבְרֵי הָרַב יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה חֲתַן הַמַּגִּיד מִטִּירָהאוִויצֶע) עוֹדשָׁמַעְתִּי מֵהָאִישׁ הַנַּ"ל. שֶׁפַּעַם אַחַת דִּבֵּר רַבִּי גֵּרְשׁוֹן מִטִּירָהאוִויצֶע עִם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְקָבַל לְפָנָיו מְאד עַל אֲשֶׁר צַר לוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר אַתָּה עֲשֵׂה טוֹב וַעֲסֹק בַּעֲבוֹדָתוֹ בֶּאֱמֶת וּכְשֶׁתַּעֲסֹק וְתַתְמִיד בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ אֲזַי הַטּוֹב יִשָּׁאֵר וְהָרַע מִמֵּילָא יִתְבַּטֵּל (דוּא טוּא אִין יוּדִישְׁקַייט, גִיטְס וֶועט בְּלַייבְּן אוּן שְׁלֶעכְטְץ וֶועט מִמֵּילָא אַרָאפּ פַאלְן):
(4.) Found in old manuscripts in the handwriting of the friends etc. — where the language is more refined — in the Torah Emor el hakohanim in Torah 2, letter zayin in the printed book. Written there: "And the souls together with the prayer are called 'honor' [kavod] — for it clothes them etc."
## Segment 188
כַּנָּהוּג עַכְשָׁו. וּבָא אֵלָיו רַב סְעַדְיָה גָּאוֹן וְאָמַר לוֹ שֶׁגַּם בְּשַׁחֲרִית צְרִיכִין לִפּל עַל שְׂמאל:
(5.) "This is the aspect of prayer — as it is written [Deuteronomy 26]: 'You have declared G-d today.' Priests are the aspect of Torah in the aspect of souls — as it is written [Malachi 2]: 'For the lips of the priest should preserve knowledge and Torah should be sought from his mouth.' Aaron is the aspect of judgment — as it is written [Exodus 28]: 'And Aaron shall carry the judgment of the children of Israel.' For this requires the aspect of judgment. 'And you shall speak to them' — specifically v'amarta — for one must bring all the prayers to the aspect of Moses-Messiah..."
## Segment 189
יַחַד בְּהִתְקַשְּׁרוּת חָזָק, וְעַל-יְדֵי- זֶה יְכוֹלִין לְהִתְגַּבֵּר וּלְהִנָּצֵל. וְלֹא בֵּאֵר הָעִנְיָן. וְאַף-עַל-פִּי-כֵן אֶפְשָׁר לְהָבִין הָעִנְיָן קְצָת וְהִיא עֵצָה נִפְלָאָה (וְעַיֵּן בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת הִלְכוֹת ראשׁ חֹדֶשׁ הֲלָכָה ו):
(6.) Found in the book Chayay Moharan in manuscript — written by our teacher the Rabbi Rabbi Nussun in these words: "Who could glorify the immensity of the splendor of the holy word — as it went forth from his mouth in holiness and purity, in clarity and refinement, in perfect lucidity — that even in physical terms, all manner of grace in the world rested upon his holy words. Even simple people were greatly awed by his words — and were always longing to hear his words from his mouth. And whoever..."
## Segment 190
וְהוּא הָיָה הוֹלֵךְ עִם מַחֲשָׁבָה זוֹ כַּמָּה שָׁנִים. בַּשָּׁבוּעוֹת הַזֶּה וְהוּא הָיָה בְּכָאן עַל שָׁבוּעוֹת, וַאֲזַי בְּשָׁבוּעוֹת חָלַם לוֹ שֶׁבָּאוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים וְהָיָה נִרְאֶה שֶׁאֶחָד הוּא עִקָּר וְהַשֵּׁנִי אֵינוֹ עִקָּר, רַק מֵחֲמַת הָאֶחָד הָעִקָּר
(7.) In this book were written all the incidents we heard from his holy mouth — as well as several conversations and stories that we heard from his holy mouth. For his conversation is entirely Torah. And also several incidents that occurred between him and his close ones. And from all of them the discerning person will understand the immensity of his greatness and the power of his exceedingly, exceedingly wondrous holiness — beyond what the mouth can speak or the heart think. And the discerning person at this time should be silent and still. And every one according to what he estimates in his heart...
## Segment 191
בָּא הוּא גַּם כֵּן. וְשָׁאַלְתִּי לָהֶם מַה הֵם עוֹשִׂין כָּאן, הֵשִׁיב לִי אוֹתוֹ הָעִקָּר הַנַּ"ל שֶׁאוֹתוֹ הָאִישׁ מֵאַנְשֵׁי- שְׁלוֹמֵנוּ הִכְרִיחַ אוֹתוֹ שֶׁיִּשָּׁבַע בְּסֵפֶר-תּוֹרָה בִּזְרוֹעַ עַל-זֶה שֶׁיָּבוֹא לְכָאן, וְנִשְׁבַּע לוֹ וְסִפֵּר לִי אוֹתוֹ הָאִישׁ הַנַּ"ל
תַּם וְנִשְׁלַם — Complete and Finished
## Segment 192
שֶׁבָּא עַכְשָׁו אֶת הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁהוֹלֵךְ עִמָּהּ הָאִישׁ מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ הַנַּ"ל. אַחַר-כָּךְ כְּשֶׁבָּא אֶצְלִי הָאִישׁ מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הַנַּ"ל לְקַבֵּל רְשׁוּת קדֶם נְסִיעָתוֹ כַּנָּהוּג. אָמַרְתִּי לוֹ אֶת הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁלּוֹ שֶׁהוֹלֵךְ עִמָּהּ כַּנַּ"ל, וְכָלְתָה נַפְשׁוֹ מְאד וְנִתְמַלֵּא שִׂמְחָה עַל שֶׁכִּוַּנְתִּי מַחֲשַׁבְתּוֹ:
Thus concludes Chayay Moharan — the Life of our Leader Rabbi Nachman of Breslov.
Part I: Conversations and Journeys (Articles 1–229)
Part II: Shivchai Moharan — Praises of Moharan (Articles 230–615)
Na Nach Nachma Nachman MeUman