chayey רכו

רכו. שמעתי מרבי נפתלי שאמר באומין : כצאתי את העיר אפרש את כפי. כצאתי את ע"ה בגמטריא כתיב נ נח נחמ נחמן מאומן. העיר בגמטריא נחמן מאומן. אפרש את כפי בגמטריא הפתקא יד"א (ישראל דוב אודסר ) נ נח נחמ נחמן מאומן.

כצאתי את העיר אפרש את כפי: בגמטריא לכתב נ נח נחמ נחמן מאומן נחמן מאומן פתק נ נח נחמ נחמן מאומן.

והנה שמעתי מעמוס לוי איך שרואים בין הי"א שורות של הפתק כדמות עשר אצבעות, וגם סבא הראה לו כעין זה לענין קשירת רצועת התפילין של יד על הזרוע [ועכשיו שמעתי ממוריס נ"י שהרבה פעמים סבא אמר להחברים לשים לב – שהשורה ראשונה היא למעלה ואחר כך יש חמש זוגות, והיה חוזר על זה כל פעם] . ואתי שפיר שהפתק שחתום מאומן, מרומז במה שרבינו אמר שביציאתו מאומן יפרוש כפיו.

רל . ספר רבי נפתלי שאמר רבנו ז"ל שטוב היה שיהיה לאיש כשר סוסים שיסע בכל פעם עם בני הנעורים לתוך איזה יער וכיוצא, ושם ידברו יראת שמים והיה להם התבודדות וכו ', ע"ש.

והנה מצאנו אצל רבינו וגם אצל רבי ישראל קרדונר ועוד שהקפידו מאד להסתר מהעולם יציאתם לעשות התבודדות, וכאן רבינו אמר דווקא שהבני הנעורים ילכו ביחד, ועל כרחך יש בזה כמה בחינות, ואכמ"ל.

ועיין בערך התבודדות מש"כ בסכנות שיש בהתבודדות, ובפרט מה שהבאתי מספר צוואת הריב"ש להיות עם עוד חבר.

רלג . ואין חלוק אצלי בין זכר לנקבה, אני רואה התאוה כמו שאני רואה אותך ע"ש.

אין חילוק דהיינו לענין התאוה , אבל בודאי חלוקים הם לגמרי, וכן מבואר במסכת סוכה (ריש נב.) שאפילו לעתיד לבוא בזמן שאין יצר הרע שולט בהם אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד (וע"ש מה שהבאתי מהמכתב מאליהו שדחק לפרש שזה רק בגלל שהורגלו בחטא) , ויש איסור להסתכל בנשים אפילו בלי תאוה, ור' חיים ויטל כתב שמי שלא ראה צורת נשים מ' יום יכול לראות על כלי אם היה טבול. ועיין בריש ספר תורת נתן לר ' נתן שפירא תלמיד האר"י, שכ ' (נראה שהמסדר המדפיס הכניס את זה משום צדיק אחר) ז"ל כי הע י נים הם מבוא אל הצורות המתדמות אל השכל תחלה יצייר הדבר ההוא בדעתו ובשכלו. והנה הצורה ההיא מצטיירת שם. ואם הצורה ההיא מן הדברים פחותים מוגשמים וגסים המתדמים אל השכל יורידוהו ממעלתו, כמו שאסור להסתכל בנשים, שאף שאם לא ידמה בשכלו לעבור עבירה, סוף סוף יצייר בשכלו הצורה ההיא ויהרהר מה שאין ראוי אף אם לא יפעל פעולה רעה. והטעם כי הצורה המצטיירת בשכל תפגום הנשפ או יתקננה וכו' ע"כ. אכן יתכן שרבינו אומר שאפילו נזק כזה מהסתכלות בצורה לא יגיע לו, כי הוא מרומם מכל הצורות של עולם הזה, ויש להבין את זה בכמה דרכים.

רלד . אמר רבנו ז"ל שיש צדיקים ששברו התאוות, אך הוא כמו עור שמעבדין אותו ואף על פי שמעבד העור אך נשאר בו קצת ריח שאינו טוב. כמו כן הנמשל שיש ששברו התאוות אבל עדין נשאר קצת שמץ מהם ועדין התאוות כרוכים אחריהם קצתץ גם אמר כבר שצריכים לנקות הגוף מתאוות כמו שמעבדין העור ומהפכין אותו וכו' ע"ש.

עיין ע' תכשיטין של השכינה ( רמח"ל , רזין גניזין , בושם לבשמא תכשיטין אלין, עמוד שיד) ז"ל אבל בגין דתסתלק לעילא לאתחברא בבעלה ותהא לרעוא קמיה , תיקונא אחרינא אצטריך , ורזא דא וריח שמניך מכל בשמים. דהא בתר דאתקשטת ההיא כלה, בושם אצטריך לבשמה לה. ואם תאמר אמא דא. אלא תא חזי הא אוקמוה רבנן, בושם שמשיר את השער ומעדן את הבשר (שבת פ:). דהא אע"ג דתכשיטין אתעבידו , עם כל דא ההוא רע לא אתעבר לגמרי, דהא רשימו זעיר אשתאר . רזא דיליה שער מסטרא דעשו דאיהו איש שעיר. ולית תיקונא לאעברא ליה אלא בבושם, דאיהו נהירו דנחית מאי' עילאה , דתמן הרי בשמים אשתכחו . ובזמנא דנחית לתתא אתעבר ההוא שער, ונפל לתתא לעומקא דחשוכא באתר דיליה . בגין כן שמשיר את השער. וכדין ומעדן את הבשר. דהא עד דאינון שערין אשתכחו גרמין חשוכא . ובגין דא לית עינוגא אלא לנשמתא מסטרא דלגו דתמן לית חשוכא . אבל מסטרא דגופא לא. אבל בזמנא דההוא שער אתעבר בחילא דבושם דא, כדין עינוגא אשתכח לגופא נמי. דהא ההוא שער דהוה חפי על עינא אתעבר, ויכיל לאסתכלא לכל סטר לאתענגא בנהורין עליאין . ומעדן את הבשר ודאי. בההוא זמנא אתמר ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחידו וגו' (ישעיה מ:ה). בשר דייקא רזא דא עינוגא דגופא כמא דאמינא , עכ"ל ע"ש.

חז"ל גילו שמלאכים שבאים לעולם הזה צריכים לטבול יותר מג' מאות פעמים (שפ"ה?) בנהר דינור כדי להסר הריח של עולם הזה כדי שיכולים לשוב למעלה.

חיי מוהר"ן רלח : שאלה אותו אמו 'מה מדרגתו בעבודת השם השיב לה מה אני אמר לך אני סר מרע באמת', יש לציין שבספר סדר הדורות חדש האריך לפרש שעיקר הדרך שגילה הבעל שם טוב זה להיות סור מרע ועשה טוב ע"ש , ועי' לקמן אות תמז (וע' בפירוש רמד"ו על איוב הבאתיו בערך אחוריים, וע' בספר אדיר במרום עמ' עו ).

רלח : אני חי עכשו רק עם החמה תחיה את בעליה (קהלת ז). ואמר לה עוד, יש אצלי אנשים כאלו שיודעים דברים כאלו שיכולים לחיות בהם בלא אכילה ושתיה וכו' ע"ש.

והנה האריז"ל פירש מש"כ בפרשת עקב (דברים ח:ג) כי לא על הלחם , [אלא] לבדו [רק מהשם יתברך] יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם. 'לבדו' בגמטריא מ"ו, שהוא מילוי שם ע"ב, והוא בחי' החכמה.

רמ . הלא כמה יגיעות צריכין לעשות מאילן סרק עב שקורין דמב לעשות ממנו כלים יפים וראויים לתשמיש אדם, ע"כ. יש להעיר ש'דמ"ב ' הוא השם הס"ה של הע"ב שמות.

רמ : ז"ל ובסעדת שחרית היו מספרין העולם לפניו ז"ל איזה שיחות ח ו לין ולא הוטב הדבר בעיני הרב רבי יחיאל. ובמוצאי שבת נכנס לחדרו של רבנו ז"ל ו ד בר עמו מזה ואמר לו רבנו ז"ל האתה זוכר כל הספורים וכו' וכו' ע"ש ע"כ. הרי איך שרבינו היה מצרף אותיות של כל הדיבורים לצירופים עליונים (וע' תורה יב ותרה רכה). אכן יש להעיר שהלוא רבי שמעון בר יוחאי השתיק את אמו מלדבר בשבת, ולא בחר לצרף הדיבורים שלה לצירופים עליונים. [ועיין בתנא דבי אליהו רבא פרק כא ז"ל מכאן אמרו יבקש אדם רחמים על עצמו ועל אשתו ועל בניו ועל בני ביתו שלא יצא אחד מהן לידי דבר מכער. ולא יראה אדם את אביו ואת אמו כשהן מדברים דברים יתרים ויחריש להם. ואם עשה כן, הוא והם אינם ממלאים ימיהם ושנותיהם, שנאמר (דברים ד:ט) רק השמר לך ושמר נפש מאד וגו' עכ"ל. ויש לחלק ב כמה וכמה דרכים ואכמ"ל.

וע"ע שיחות הר"ן קפא.

הדרך של רבינו הוא תמימות ופשיטות, ולכאורה טענת ר' יחיאל צודקת, שמפאת קדושת שבת היו צריכים להיזהר מדבר דברי חולין ובפרט בשולחנו של רבינו. ואולי יש הוכחה מזה שכיון שרבינו הדגיש שהעיקר בשבת הוא להיות בשמחה גדולה, על כן מותר קצת לדבר שיחת חולין וכדומה, ועדיין צ"ת .

רמא : שמעתי בשמו שאמר מתי יש לי התבודדות ואמר שבשעה שכל העולם עומדים סביביו והוא יושב בתוכם אז יש לו התבודדות ע"ש.

עיין ב ספר חרדים ( דף ע"ב ע"א – חק לישראל פרשת שמות יום ג' ) שכז"ל כשאני בין העם כיון שאין רואה סתר לבבי אלא הוא לבדו ועוד אין משגיח תמיד בי להטיב לי רק הוא לבדו ואין מי שיוכל להציל אותי מצרתי זולתו לכן לא יפסיקו ביני לבינו הנבראים כי כלם כאין נגדו ואני והוא לבדו עומדים, והיינו דכתיב (מלכים ב:ה) חי השם אשר עמדתי לפניו, וכתיב (בראשית י) התהלך לפני, עכ"ל.

ועיין שם דף מח ע"א (חק לישראל מקץ יום ב) את האלקים התהלך נח, שהיינו שהיה מתבודד עם יוצרו ואין לו חברה עם בני אדם, אי נמי מרוב הרגלו בהתבודדות, אף שהיה בתוך בני אדם לא היו מטרידין דעתו, כי היו כלא היו בעיניו, והיינו דאמר המשורר, בעמדי תוך קהלך צור לרומם לך אכרע ואכוף ראש וקומה, כלומר ואין חברתם מטרדת אותי להתפרד מחשבתי ממך, כי כל העולם עדרי צאן והוא יתברך הרועה לבדו ומשגיח על כל פרטי ופרטי וכל פרטי אין לו להשגיח אלא על הרועה כי הכל שוין לפניו ואין יתרון לזה מזה, והיינו דאמר דוד המלך ע"ה (תהלים כב ) ה' רועי לא אחסר כי איני חסר כי כלנו שוין , וכמו כן הוא רועה אותי בפרטות כמו לשאר ברואיו גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי, ואין מי שיוכל להזיקני בלא רשותך, ומי שמכה היא רצועה ושבט שהרועה מכה אותי בה, על דרך (ישעיה י) הוי אשור שבט אפי, וכתיב (שמואל ב:טז) ה' אמר לו קלל את דוד, ואם כן שבטך ומשענתך המה ינחמוני, ע"כ.

ובספר צוואת הריב"ש (אות סג ) כז"ל לפעמים כשהוא דבוק יכול להתבודד עצמו אפילו בבית שיש בני אדם, עכ"ל.

רמג בהשמטות: 'שמעתי מפיו הקדוש שכל הדבורים שבאים לפניו נעשה מהם ענינים אחרים לגמרי, ואפלו מי שמספר לפניו לשון הרע, מאחר שבאו הדבורים לפניו נעשה מהם ענינים אחרים לגמרי. ושאלתי אותו: הלא אמרו רבותינו ז"ל ברית כרותה ללשון הרע וכו' השיב: וכי משום הא הוא חיוב גדול על הכל שלא לעמד בזה. הינו, כי אעפ"כ יש אחד שיכול לעמד בזה, כי אצלו נעשה מלשון הרע ענין אחר לגמרי ע"ש.

והנה דבר פלא זה באמת מבואר להדיא בספר אדיר במרום על האזנים של ארך אנפין, ע"ש עמ' קעא ז"ל שהאזנים סתומות בא"א מפני שאינו עומד להשתנות בהנ ה גתו לפי התחתונים. כי הסדר זה הוא בז"א , שיש בו חסד ודין לפעול שניהם בזמניהם. אך פעולות הא"א כבר שמעת שהוא להחזיר הדין לחסד, ולא יפעול דין לעולם. אלא אדרבה, הכל תלוי אם יתגלה הא"א או לא יתגלה, כי כל פעם שהוא מתגלה ממתק וכו' אך ודאי שמי שיזכה שיגיע אל האוזן ההיא גילוי האוזן, מיד יהיה הקול נידון לטובה ומתקבל לרצון, אפילו היו עליו קטרוגים הרבה שלא לקבל וכו' (עמ' קעב ) אבל בא"א אינו כך, כי אין פקיחת אזניו אלא לטובה וכו' ע"ש.