chayey רכה

רכה. בסוגריים: (וכן אפלו אלו שלא זכו להכיר את רבנו ז"ל בחייו, כשיבואו על קברו הקדוש ויסמכו עליו, וילמדו ספריו הקדושים וירגילו עצמם לילך בדרכיו הקדושים הנאמרים בספריו הקדושים, בודאי יש להם על מה שיסמכו, אשריהם אשרי חלקם, ולא יאשמו כל החוסים בו וכו' ע"ש.

עיין במכתבי ר' שמשון ברסקי, מכתב צא, ז"ל באמת אם אינם יודעים מדעתו הקדושה, אפילו אם היו נקראים כמה שנים " ברסלבר חסיד" וגם יסעו לאומין , אין שום ממש וכוח בהתקרבות! כי עיקר בההתקרבות אל הצדיק תלוי בהרגשת דעתו הקדושה! ע"ש.

ועיין בליקוטי הלכות, חושן משפט א', הלכות מכירה אות ו' ז"ל כי בודאי אין החפוש והבקשה אחרי גוף הגשמי של הצדיק, כי אם אחרי רוח הקדש שלו וכו' ע"ש.

ועיין בשיח שרפי קודש ( ב:תשלה ) ז"ל כשהתאונן פעם רבי נחמן מטולטשין לפני מוהרנ"ת באמרו חבל שלא זכיתי אף אני להכיר את רבנו, אמר לו מוהרנ"ת בגערה, וכי מי הכיר את רבנו 'יוסף פרוניק '? יוסף זה היתה פרנסתו מזכיון העברת נוסעים על הגשר מעבר הנהר שבצד עיר רייריד לצד השני הקרוב לעיר ברסלב, והוא גם העביר את רבנו, והתפאר בזה, ורצה מוהרנ"ת ז"ל להדגיש שעקר הכרת רבנו אינה בראיתו גרידא, אלא כפי ידיעתו את רבנו בעומק וקיום עצותיו וכו ', ע"כ.

ועיין בליקוטי הלכות, יורה דעה ב', בהלכות שבועות ב' – בסוף יש הלכות כבוד רבו ות"ח , אות כ', ז"ל וכל מי שנקרא על שם הצדיק הוא נכלל בו ועל ידי זה הוא נכלל בשם ה', וכו' וכו ', ועל כן עקר ההתקרבות לה' יתברך הוא על ידי בחינת בטול הגאות והכבוד שהם בחינת שם ולבטל עצמו וכבודו ושמו נגד שם כבוד מלכותו כי ענוה גדולה מכלם. וכן אי אפשר להתקרב להצדיק והרב האמת כי אם על ידי שמבטל שמו וכבודו בתכלית הבטול ואז יזכה להכלל בשם הצדיק וכו' ע"ש.

והנה אחר שהערכתי כל הנ"ל אחשוב בס"ד לעשות סדר בדברים. והוא כי העיקר הוא להיות כלול בשם הצדיק. אלא שצריכים באמת להיות כלול בשם הצדיק, ולא סתם שיהיה נקרא "נ נח", וזה תלוי בענוה ובביטול כבודו כמו שהבאתי מליקוטי הלכות, הלכות כבוד רבו ות"ח . וזה בחי' תמימות ופשיטות, שאי ן צריכים שום חכמות כלל, אפיל ו מי שיודע חכמות באמת כמבואר בליקוטי מוהר"ן תנינא סוף תורה מד (ושם הבאתי עוד כמה מקומות שרבינו דיבר על זה), הרי שהעיקר בזה הוא ענוה וביטול, בשלילות הכבוד. ומצד שני מצינו בדברי רבינו שבודאי צריכים לעבוד את השם יתברך עם שכל, כמש"כ להדיא בליקוטי מוהר"ן תורה ס:ו שעבודת השם בלי שכל הוא מוחין דקטנות בלי חיות ואינה יכולה לעלות (ועיין לק"מ רנה מאמין בצדיק בלי שום דעת אפשר לו לפל וכו'), ובבחינה זו צריכים לחפש את רוח הצדיק ודעתו הקדוש שגנוז בספריו (כמבואר בלק"מ תורה קצב).

אלא שלפי דברינו צריכים לדחוק מש"כ ר' שמשון שלא הזכיר הענין של ענוה וביטול שעל ידם יכולים באמת להיות נכלל בשם הצדיק, אפילו בלי לדעת השכל הנמצא בספריו, וי"ל שכיון שבאמת אי אפשר להאדם לדעת ולשער כמה זכה לבטל כבודו ולהתבטל לצדיק, ע"כ צריכים לקבוע במה שכן יכולים קצת לשער, והוא הרגשת דעתו הקדושה.

וע' בתורה נט, יד ושם, השם הוא בחי' כבוד, ויד שהוא המשפט והוא הריבוע בגו העיגולא , והוא עיקר הכח כמבואר שם, ושרשו בחכמה ככתוב שם. וצריכים לדחוק שזה רק בשרשו, אבל למעשה העיקר הוא הס' שזה למעשה להלכה מה שמבטל את האיסור.

ויש להדגיש לאידך גיסא, שצריכים להגיע לאומן, וידוע שסבא ישראל גילה לאחד מי היה בגלגול הקודם, והוא שאל את סבא אם היה ברסלבר למה היה צריך לבוא בגלגול, הלוא רבינו פעל שלא לוקחים מאנשיו קודם גמר תיקונם, וסבא אמר לו על שלא היה באומן. ולכאורה צריכים לאמר שהיה לו את האפשרות. וגם לכאורה צריכים לאמר שהסכים לבוא בגלגול כדי להגיע לאומן, דאם לאו הלוא רבי נתן קיבל מרבינו שיש להתעקש וכו '.