Plain reader index · Human reader page · TXT · Markdown · Raw JSON

Kedoshim

קדושים

Segment 1

וזה בחינת נטילת ידים קודם האכילה. כי עיקר קדושת אכילת ישראל הוא בארץ ישראל ששם כל הקדושות. ועיקר קדושת ארץ ישראל הוא בענין האכילה. כי הכל המצות התלויות בארץ הוא בענין האכילה כן תרומות ומעשרות וחלה וביכורים וקרבנות וכו'. ועל כן עיקר הברכה שמברכין על כל המאכלים הוא לברך להשם יתברך על ארץ ישראל שנתן לנו כמו שכתוב (דברים ח') ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה וכו' ומשם אנו למדין גם כל הברכות שלפני הכמו שאמרו רז"ל (ברכות ל"ה) השתא לאחריו מברך לפניו מבעיא. נמצא שכל הברכות הוא להמשיך קדושת ארץ ישראל על האכילה כי משם נמשכין הכל הקדושות כנ"ל. ועל כן כשאיש ישראלי רוצה לאכול לחם שהוא עיקר האכילה עיקר חיות האדם צריך לר~ אות לקדש את עצמו עד שיהיה נמשך קדושת ארץ ישראל על מה שאוכל כי משם עיקר קדושת האכילה כנ"ל. ועל כן תקנו רז"ל לנטילת ידים שצריך כל אחד לקדש את ידיו במים קודם אכילתו. כי הידים הם כ"ח פרקין שהם כנגד כ"ח אתוון דעובדא דבראשית שהם בחינת כח מעשיו (כמובא במקום אחר). ועלכן צריכין לטהר הידים במים שהוא מצוה נטילת ידים כדי להמשיך מימי החסד שהוא בחינת החסד חנם הנ"ל שבו נברא העולם על ידי כ"ח אתוון, ועל ידי זה נתגלה ונמשך קדושת ארץ ישראל בכל מקום האדם עומד שם. כי עיקר קדושת ארץ ישראל הוא על ידי כח מעשיו שנתגלין ומאירין על ידי שממשיכין ומאירין החסד שבו נברא העולם שעל ידי זה נתגלה שהכל של השם יתברך וברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו וכנ"ל:
All of this is the aspect of tzitzis — the tikkun of the garments, the aspect of tzedakah, the aspect of : "Tzedek lavashti vayalbishaini" — "I clothed myself in righteousness and it clothed me." Therefore, the Torah generally mentions the distress of the poor person in his clothing and covering when warning about tzedakah, as it is written : "Ki hi ch'suso l'vado, hi simlaso l'oro..." — "For it is his sole covering, his garment for his skin..."; and : "V'shachav b'salmaso u'vairachecha..." — "He shall lie down in his garment and bless you..."; and : "Ki sir'eh arom v'chisiso..." — "When you see the naked and cover him..."; and : "Im er'eh ovaid mib'li l'vush" — "If I see one perishing without clothing" — and so on in many places.

Segment 2

ע"פ התורה אמור אל הכהנים בסי' ב' ע"ש כל התורה מבואר שם שעיקר הוא התפילה כי עיקר כלי זיינו של משיח וכל המלחמות שיעשה ולכ הכבישות שיכבוש הכל משם וכו'. ומבואר שם שיוסף ששמר הברית זכה לבכרוה שהוא בחי' עבודת התפילה כי הבכור נוטל פי שנים. פי שנים הוא בחי' תפלה שיש בה סידור שבחו של מקום ובקשת צרכיו וכו' ע"ש:
It emerges that the essential sustenance of money and wealth is through the aspect of the aforementioned mishpat. And therefore the essential mishpat is in monetary laws [dinai mamonos]. For all monetary laws are called mishpat, as it is written: "And these are the laws [mishpatim] that you shall place before them" (Exodus 21:1) — which speaks of monetary laws. And likewise the entire Choshen Mishpat is only about monetary laws. For the essential money and wealth is through the aspect of mishpat, as above; see below at the end of this teaching. 18

Segment 3

וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים תֵּכֶף אַחַר שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד בְּלַחַשׁ. כִּי מוֹדִיעִים שֶׁעַל-יְדֵי זֶה שֶׁאָנוּ מְקַבְּלִים עָלֵינוּ אֱלֹקוּתוֹ עַל-יְדֵי שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וְכוּ' שֶׁהוּא בְּחִינַת בֵּיתָא עִלָּאָה, עַל-יְדֵי זֶה נִזְכֶּה לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ לְכָל בָּאֵי עוֹלָם לְעוֹלָם וָעֶד, אֲפִלּוּ לְהָרְחוֹקִים מֵהַקְּדֻשָּׁה מְאֹד. שֶׁזֶּהוּ עִקַּר בְּחִינַת בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד שֶׁהוּא בְּחִינַת צִיקֵי קְדֵרָה וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים בְּלַחַשׁ כִּי עֲדַיִן לֹא זָכִינוּ לָזֶה, עַל-כֵּן צְרִיכִין לְהַסְתִּיר הַדָּבָר שֶׁלֹּא יִתְגָּרֶה עִמָּנוּ חַס וְשָׁלוֹם. כִּי עֲדַיִן צְרִיכִין לַעֲמֹד בַּמִּלְחָמָה לְהַגְבִּיר הַמַּחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת שֶׁהֵם הַיֵּצֶר טוֹב עַל הַהֵפֶךְ וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. שֶׁבָּזֶה עוֹסְקִין בַּאֲמִירַת וְאָהַבְתָּ וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ וְכוּ' וַיֹּאמֶר וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְאַחַר כָּךְ בֶּאֱמֶת וְיַצִּיב לְהַמְשִׁיךְ כֹּחַ הַצַּדִּיק בְּחִינַת מֹשֶׁה מָשִׁיחַ שֶׁמִּמֶּנּוּ הַכֹּל וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. אֲבָל עִקַּר הִתְגַּלּוּת הַמַּלְכוּת הוּא עַל-יְדֵי הַתְּפִלָּה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְכֵן מוּבָן בַּכַּוָּנוֹת שֶׁבִּקְרִיאַת שְׁמַע מַמְשִׁיכִין מֹחִין כְּדֵי לִבְנוֹתָהּ. אֲבָל עִקַּר בִּנְיָנָהּ וְיִחוּדָהּ וְכוּ' הוּא עַל-יְדֵי הַתְּפִלָּה וְעַיֵּן שָׁם וְהָבֵן הֵיטֵב:
[continued]

Segment 4

אות עה
Section 75

Segment 5

וְעִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי תְּשׁוּבָה. וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא עַל-יְדֵי כֹּחַ הַצַּדִּיק, כִּי בִּלְעָדוֹ אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לְהָרִים יָדֵינוּ וְרַגְלֵינוּ. אֲבָל גַּם הַצַּדִּיק אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִגְמֹר חֶפְצוֹ בִּשְׁלֵמוּת עִמָּנוּ כִּי אִם עַל יָדֵינוּ כְּשֶׁאָנוּ מִתְגַּבְּרִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו וְכוּ', כִּי בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה אֵיזֶה אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא כָּל שֶׁהוּא עַל כָּל פָּנִֵים וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. אֲבָל כָּל מִי שֶׁאוֹחֵז אֶת עַצְמוֹ בְּהַצַּדִּיק וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו הוּא מִתְחַזֵּק עַצְמוֹ כַּאֲשֶׁר הִזְהִיר כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁאֵיךְ שֶׁהוּא יִתְחַזֵּק וְכוּ', אֲזַי הוּא תָּמִיד בִּכְלַל בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה, וְכָל הַיְרִידוֹת וְהַנְּפִילוֹת וְהַהִתְרַחֲקוּת נֶהְפָּכִים לַעֲלִיּוֹת וְהִתְקָרְבוּת בִּבְחִינַת זְדוֹנוֹת נִתְהַפְּכִין לִזְכֻיּוֹת וְכוּ'. כִּי דַּיְקָא מֵחֲמַת שֶׁיָּרַד לִמְקוֹמוֹת רֵעִים וּמְגֻנִּים כָּאֵלֶּה בַּעֲווֹנוֹתָיו וְגַם מִשָּׁם אָחַז אֶת עַצְמוֹ בְּהַצַּדִּיק וְלֹא נִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ חַס וְשָׁלוֹם, עַל-יְדֵי זֶה הַצַּדִּיק מַעֲלֶה אוֹתוֹ, וּמַעֲלֶה מִשָּׁם עַל יָדוֹ דַּיְקָא נִיצוֹצוֹת הַנְּפוּלִין מְאֹד מְאֹד שֶׁלֹּא הָיָה אֶפְשָׁר לְהַעֲלוֹתָן זוּלָתוֹ וְכוּ'. כִּי עַל-יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין כֵּלִים וְכוּ' וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל:
[continued]

Segment 6

וזה שארז"ל כל העונה אמן יהא שמי' רבא בכל כחו מוחלין לו כל עוונותיו כי ע"י עניית אמן יהא שמי' רבא בכונה נכלל לעילא מן כל ברכתא שהוא התכלית שכולו אחד כולו טוב ששם אין שום אחיזת דין ועון כלל רק הכל נמחל שם כי משם מבחי' התכלית בחי' עוה"ב משם עיקר מחילת עוונות כי זהו בחי' יוה"כ שהוא בחי' עוה"ב כולו טוב כולו אחד שמוחלין אז העוונות ע"י שנכללין אז שם כנ"ל:
[continued]

Segment 7

וזהו בחי' כל המענג את השבת מוחלין לו עוונותיו כי ע"י שמירת שבת נכללין ג"כ בהתכלית הזה שזהו בחי' נחלה בלי מצרים וכנ"ל וע"כ מוחלין לו כל עוונותיו כנ"ל:
[continued]

Segment 8

אות יז
Section 17

Segment 9

וזה בחי' י"ב תיבות שבפ' שמע ובשכמל"ו כנגד י"ב גובלי אלכסון בחי' י"ב שבטים וכל בחי' י"ב הנ"ל שצריכין לכוללן באחד שזהו בחי' ק"ש כנ"ל:
[continued]

Segment 10

בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו ואין שליחות לעכו"ם ואין שליחות לקטן. גם אין שליח לדבר עבירה:
[continued]

Segment 11

ע"פ התורה אמר ר' עקיבה כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שנא' דובר שקרים לא יכון לנגד עיני וכו' (סי' נ"א לק"א). והכלל שהשקר מזיק לעינים בגשמיות ורוחניות כי ע"י השקר נתעכר דמיו ונמשך בכי' ודמעות שהם קלקול הראות וכו' כיעיקר התהוות השקר הוא מחמת הריחוק מאחד כי אמת הוא אחד ושקר הוא רבים וכ'. וקודם הבריאה הי' הכל אחד ואפילו שם טהור לא הי' שייך לומר כי טהור אין שייך אלא במקום שיש אחיזת הטומאה אבל קודם הבריאה הי' כולו אחד כולו טוב כולו קודש. אך תיכף כשיצאה הבריאה מכח אל הפועל נתהוה מיד בחי' הטהרה שהוא בחי' הבחירה שמשם אחיזת השקר. כי תיכף אחר הבריאה הי' כביכול שני דברים בחי' האחד והבריאה ואז שייך בחירה כי באחד אין שייך בחירה רק במקום שיש שני דברים שייך בחירה לבחור בזה או בזה ומשם עיקר אחיזת השקר ששרשו מריחקו מאחד כנ"ל וכו' ע"ש כל זה היטב. וע"י השגחת הש"י אפילו אחר הפעולה שהוציא הקב"ה מכח אל הפועל כל הדברים הם באחדו תעמו וכו'. וע"י אמת השגחהת הש"י עליו ואז הכל אחד אחר הבריאה כמו קודם הבריאה אבל ע"י שקר מסלק ממנו השגחת הש"י ואז מפריד אחר הבריאה מקודם הבריאה שמשם עיקר אחיזת השקר וכו'. וזהו כשתגיעו לאבני שיש טהור וכו' אל תאמרו מים מים שהם בחי' דמעות שנתהווה ע"י השקר וכו' ע"ש כ"ז היטב:
[continued]

Segment 12

וזה בחי' שלוחו של אדם כמותו בכל התורה כולה. כי כלל כל התורה הוא בשביל לכלול באחד, לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה שהוא כולו אחד כולו טוב כי זה עיקר התכגלית שבשביל זה נברא האדם כדי לכלול כל העולמות באחד ע"י קיום התורה והמצות בעולם הזה שהם אחדותו כידוע. ובשביל זה כל התורה כולה הוא בחי' עינים כ,ש מצות ה' ברה מאירת עינים כי ע"י התורה ממשיכין עיני השגחתו עלינו שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה בבחי' כולו אחד כולו טוב כנ"ל. וז"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם כי עיקר פגם כל העבירות הוא שפוגם בעיני ה' כביכול כ"ש והרע בעיניו עשיתי (תהלים נ"א) וכתיב (בראשית פ' וישב) רע בעיני ה', היינו שע"י העבירה שהוא רע בעיני ה' עי"ז כביכול מסלק עיני השגחתו ממנו ועי"ז נפרד אחר הבריאה מקודם הבריאה ונתרחק מבחי' כולו אחד שזהו עיקר הפגם והפירוד שעושה ע"י העבירה בחי' ונרגן מפריד אלוף כי מפריד אחר הבריאה מקודם הבריאה ע"י פגם העבירה שהוא פגם העינים. כי עיקר כלליות באחד, אחר הבריאה בקודם הבריאה הוא ע"י בחי' העינים היינו עיני ההשגחה כנ"ל. וזהו שארז"ל אחרי לבבכם זהו מינות ואחרי עיניכם זהו ניאוף כי ניאוף שהוא פגם העינים הוא מינות ממש כי ע"י פגם העינים מפריד הביראה מאחד שזהו בחי' מינות וע"ז ר"ל:
[continued]

Segment 13

כַּיּוֹם שֶׁהוּא מַאֲפִיל וּמֵאִיר כָּךְ עָתִיד לְהַאֲפִיל לָכֶם וּלְהָאִיר לָכֶם. וְכָל הַתּוֹכָחוֹת וְכוּ' הֵן הֵן הַמַּצִּיבִין אֶתְכֶם וּמְקַיְּמִין אֶתְכֶם. וְכָל זֶה הוּא בִּכְלָלִיּוּת יִשְׂרָאֵל. וּבִכְלָלִיּוּת זְמַן כָּל הָעוֹלָם. וּבִכְלָלִיּוּת הַזְּמַן שֶׁל כָּל אָדָם וְאָדָם כָּל יְמֵי חַיָּיו. וּבִפְרָטִיּוּת בְּכָל אָדָם וְאָדָם בְּכָל יוֹם, כִּי כְּבָר עָבַר עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל חֹשֶׁךְ וְאוֹר חֹשֶׁךְ וְאוֹר הַרְבֵּה פְּעָמִים, כִּי כְּבָר הָיִינוּ בְּגָלוּת מִצְרַיִם וְהוֹצִיאָנוּ מִשָּׁם. וְעָבַר עָלֵינוּ מַה שֶּׁעָבַר בִּימֵי הַשּׁוֹפְטִים. וְאַחַר כָּךְ נִבְנָה הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא עִקַּר הָאוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְאַחַר כָּךְ נֶחֱרַב בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ. וְאָז נֶחֱשַׁךְ הָעוֹלָם. וְאַחַר כָּךְ חָזַר וְנִבְנָה וְנֶחֱרַב וְכוּ'. וְכֵן כָּל מַה שֶּׁעָבַר עַד הֵנָּה. וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. וְגַם בְּתוֹךְ עֹצֶם הַחֹשֶׁךְ אַחַר הַחֻרְבָּן בְּעַבְדוּתֵנוּ לֹא עֲזָבָנוּ אֱלֹקֵינוּ וַיֵּט עָלֵינוּ חֶסֶד עַל-יְדֵי הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁבְּכָל דּוֹר שֶׁהֵם מְאִירִים לָנוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה,
[continued]

Segment 14

עַד שֶׁלֹּא שָׁקְעָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל צַדִּיק זֶה זָרְחָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל הַשֵּׁנִי וְכוּ' וְכֵן בִּפְרָטִיּוּת בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן וּבְכָל יוֹם וָיוֹם: נִמְצָא, שֶׁבְּכָל יוֹם צְרִיכִין לְקַשֵּׁר נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה בַּנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מְצִיאַת הָאֲבֵדוֹת כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה צְרִיכִין לִסְפֹּר הַיָּמִים, כִּי הַסְּפִירָה הִוא בְּחִינַת תִּקּוּן הָאֲבֵדוֹת, כִּי אָנוּ סוֹפְרִין הַיָּמִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה נֶאֱבָד אֶחָד מֵהֶם, כִּי הַכֹּל בְּמִסְפָּר וּבְמִנְיָן. וְזֶה בְּחִינַת לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע וְכוּ'. 'לִמְנוֹת יָמֵינוּ', הַיְנוּ בְּחִינַת סְפִירָה שֶׁאָנוּ סוֹפְרִין וּמוֹנִין הַיָּמִים 'כֵּן הוֹדַע', הַיְנוּ שֶׁכְּמוֹ כֵן יְרַחֵם עָלֵינוּ ה' יִתְבָּרַךְ וְיַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה כַּנַּ"ל שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה עִקַּר הַסְּפִירָה כְּדֵי לְקַשֵּׁר נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה בַּנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה בְּכָל יוֹם. וְעַל-כֵּן סוֹפְרִין לָעֹמֶר, כִּי עַל-יְדֵי הַקְרָבַת הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים מַעֲלִין מִבְּחִינַת בְּהֵמָה לְאָדָם וּמְקַשְּׁרִין נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה בַּנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, כִּי עֹמֶר שְׂעוֹרִים הוּא בְּחִינַת בּוּשָׁה וּשְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁאָנוּ מְקַבְּלִין עָלֵינוּ כְּדֵי לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה לְהַכְנִיעַ הַדָּם שֶׁבֶּחָלָל הַשְּמָאלִי עַל-יְדֵי זֶה וְכוּ' כַּנַּ"ל, כִּי עֹמֶר שְׂעוֹרִים הוּא בְּחִינַת מִנְחַת קְנָאוֹת שֶׁל הַסּוֹטָה שֶׁצְּרִיכָה לִסְבֹּל בּוּשָׁה גְּדוֹלָה עַל חֵטְא הַהַסְתָּרָה. וּבָזֶה הִיא נִבְדֶּקֶת וְעִקַּר תִּקּוּנָהּ הוּא שֶׁבְּאִם בֶּאֱמֶת נִטְמְאָה תֹּאמַר הָאֱמֶת לִפְנֵי הַכֹּהֵן וְאָז יְכֻפַּר עֲווֹנָהּ עַל-יְדֵי הַוִּדּוּי וְהַבּוּשָׁה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאוֹמְרִים לָהּ תּוֹכָחָה הַרְבֵּה שֶׁתִּתְוַדֶּה וְלֹא יִמָּחֶה שֵׁם שָׁמַיִם עַל הַמַּיִם. וְאִם לֹא נִטְמְאָה וּטְהוֹרָה הִיא, אֲזַי הוּא לָהּ לְטוֹבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. כִּי אֲפִלּוּ אִם לֹא נִטְמְאָה צְרִיכָה כַּפָּרָה עַל הַהַסְתָּרָה, אֲבָל זֹאת הַבּוּשָׁה בְּעַצְמָהּ מְכַפֶּרֶת עָלֶיהָ וְנִתְהַפֵּךְ לָהּ לְטוֹבָה שֶׁאִם הָיְתָה יוֹלֶדֶת בְּצַעַר יוֹלֶדֶת בְּרֶוַח וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. אֲבָל אִם נִטְמְאָה וְלֹא רָצְתָה לְהִתְוַדּוֹת וּלְהוֹדוֹת עַל הָאֱמֶת. אֲזַי, וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ וְכוּ'. וּכְמוֹ כֵן נִבְדָּקִין כְּלַל יִשְׂרָאֵל עַל-יְדֵי הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים שֶׁהוּא בְּחִינַת מִנְחַת קְנָאוֹת כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר וְאִיהוּ בְּדִיקוּ דְּאֵשֶׁת חַיִל שֶׁהֵם כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, הַיְנוּ שֶׁאָז צְרִיכִין לְהַתְחִיל לְהָכִין עַצְמוֹ כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה. וְהָעִקָּר הוּא קִיּוּם הַתּוֹרָה, כִּי הַתּוֹרָה כְּבָר קִבַּלְנוּ עַל-יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, אַךְ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה צְרִיכִין לְהָכִין אֶת עַצְמוֹ מֵחָדָשׁ וְלִזְכּוֹת לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ קִיּוּם הַתּוֹרָה, דְּהַיְנוּ לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה עַל הֶעָבָר וּלְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ מֵעַתָּה לְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. וְעִקַּר דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה הוּא עַל-יְדֵי בּוּשָׁה וּשְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁיִּשְׁמַע בִּזְיוֹנוֹ וְיִשְׁתֹּק וּמִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁמְּבַזִּין אוֹתוֹ וְשׁוֹפְכִין דָּמוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב אֶל הָאֱמֶת. וְאִם אֵין לוֹ בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים מֵאֲחֵרִים צָרִיךְ לְבַזּוֹת אֶת עַצְמוֹ וְלִשְׁפֹּךְ אֶת דָּמוֹ בְּעַצְמוֹ וּלְהִתְבַּיֵּשׁ בְּעַצְמוֹ עַל מַעֲשָׂיו וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. כָּל הָעוֹבֵר עֲבֵרָה וּמִתְבַּיֵּשׁ בָּהּ מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו. כִּי הַבּוּשָׁה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת עֹמֶר שְׂעוֹרִים שֶׁהוּא מִנְחַת סוֹטָה שֶׁהוּא מַאֲכַל בְּהֵמָה שֶׁאָנוּ מְבַיְּשִׁין עַצְמֵנוּ בְּעַצְמֵנוּ, כִּי אָנוּ מוֹדִים וּמִתְוַדִּים שֶׁאֲנַחְנוּ דּוֹמִים עַתָּה כִּבְהֵמָה מֵאַחַר שֶׁעֲדַיִן לֹא נִטְהַרְנוּ מִזֻּהֲמַת מִצְרַיִם. וְזֹאת הַבּוּשָׁה שֶׁאָנוּ מַמְשִׁיכִין עָלֵינוּ עַל-יְדֵי הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים זֶה עִקַּר תִּקּוּנֵנוּ כַּנַּ"ל, כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי הַבּוּשָׁה. וּבָזֶה נִבְדָּקִין יִשְׂרָאֵל שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ נָקִי בֶּאֱמֶת וְקִלְקֵל מַעֲשָׂיו, אֲבָל עַל כָּל פָּנִים הוּא מוֹדֶה עַל הָאֱמֶת וּמִתְבַּיֵּשׁ בְּעַצְמוֹ עַל מַעֲשָׂיו וּמִשְׁתַּדֵּל לְהִתְקָרֵב לְאַנְשֵׁי אֱמֶת שֶׁיְּכוֹלִין לְהָאִיר בּוֹ בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה וְכוּ' כַּנַּ"ל. נִתְתַּקֵּן עַל-יְדֵי זֶה וְכַנַּ"ל, מִכָּל שֶׁכֵּן מִי שֶׁהוּא טָהוֹר וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא מִתְבַּיֵּשׁ בְּעַצְמוֹ עַל שֶׁאֵין טָהֳרָתוֹ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת אוֹ עַל קֹצֶר הַשָּגָתוֹ וְכוּ' כַּנַּ"ל, הוּא זוֹכֶה עַל-יְדֵי הַבּוּשָׁה לִבְחִינַת תְּשׁוּבָה עַל תְּשׁוּבָה כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ וְכַנַּ"ל. אֲבָל מִי שֶׁהוּא טָמֵא בֶּאֱמֶת וְלֹא דַּי שֶׁאֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ בְּעַצְמוֹ עַל מַעֲשָׂיו הָרָעִים וְהַמְגֻנִּים מְאֹד אַף גַּם הוּא רוֹדֵף וּמְבַיֵּשׁ אַנְשֵׁי אֱמֶת וְשׁוֹפֵךְ דָּמָם כַּמַּיִם בְּחִנָּם, הוּא נִבְדָּק עַל-יְדֵי מִצְוַת עֹמֶר שְׂעוֹרִים וְיִפֹּל בְּאֵין סוֹמֵךְ כְּמוֹ הַסּוֹטָה הַטְּמֵאָה מַמָּשׁ. וִיקֻיַּם בּוֹ, וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ וְהָיְתָה לְאָלָה בְּקֶרֶב עַמָּהּ. וְזֶה שֶׁכָּתַב אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּסֵפֶר הָא"ב שֶׁבִּסְפִירַת הָעֹמֶר יְכוֹלִין לְהַכְנִיעַ אֶת הַמָּסוֹר וּלְהַפִּילוֹ מֵאִגָּרָא רָמָא לְבֵירָא עֲמִיקְתָא וְהַסִּימָן לָעֹמֶר רָאשֵׁי תֵּבוֹת מֵ'אִגָּרָא רָ'מָא לְ'בֵירָא עֲ'מִיקְתָא, הַיְנוּ כַּנַּ"ל כִּי הַמָּסוֹר וְהָרוֹדֵף אֶת יִשְׂרָאֵל, בִּפְרָט כְּשֶׁרוֹדֵף אֶת הַכְּשֵׁרִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל וְכָל שִׂנְאָתוֹ וּרְדִיפָתוֹ ]אוֹתָם[ עַל שֶׁהֵם אוֹחֲזִים בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל וְחוֹתְרִים לָצֵאת מֵהַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה מִדַּרְכֵי הֶהָמוֹן וּמִשְׁתַּדְּלִים לְהִתְקָרֵב לִנְקֻדַּת הָאֱמֶת, עַל-כֵּן עַל-יְדֵי סְפִירַת הָעֹמֶר יִהְיֶה לוֹ מַפָּלָה גְּדוֹלָה אָז עַל -יְדֵי הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים שֶׁהוּא מִנְחַת סוֹטָה שֶׁנִּבְדֶּקֶת עַל-יְדֵי זֶה וְכוּ' וְכַנַּ"ל וְעַל-כֵּן בְּיוֹם הֲנָפַת הָעֹמֶר הָיְתָה מַפָּלָה גְּדוֹלָה לְכַמָּה רְשָׁעִים שֶׁרָדְפוּ אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי הָמָן נִתְלָה אָז וְכֵן סַנְחֵרִיב וְכוּ' שֶׁנָּפְלוּ אָז, הַיְנוּ כַּנַּ"ל:
[continued]

Segment 15

וכשאינו רוצה לייבם אזי וחלצה נעלו וכולי וירקה בפניו, כי איתא שם במאמר הנ"ל שיש בחינת דעת שהוא בחינת שלום כי השלום תלוי בדעת, ויש דעת עליון מאד שהוא בחינת מחלוקת לשם שמים שבאמת אהבה ושלום ודעת ביניהם, ואלו ואלו דברי אלוקים חיים רק שאי אפשר להבין זאת כי זהו דרכי ה', וזה בחינת משה שהוא ראשי תיבות "מחלוקת "שמאי "הלל, וזה בחינת מצה עיין שם היטב. וזה בחינת יבום וחליצה, כי היבום הוא בחינת דעת של שלום שהוא הזווג של הולדה, כי ההולדה היא בחינת שלום כמו שכתוב: וראה בנים לבניך שלום על ישראל, כי שלום הוא התחברות שני הפכים. וזה בחינת זווג, כי איש ואשה הם בחינת מחלוקת כי הם שני הפכים, ועיקר התחברותם הוא רק בהבנים הנולדים מהם, כמו שפירש רש"י והיו לבשר אחד שמשניהם נולד בן ושם נעשין אחד, נמצא שעיקר השלום הנעשה ביניהם הוא רק בבנים הנולדים ששם נעשין אחד כנ"ל, נמצא שהיבום שהוא בשביל הולדה הוא בחינת שלום כנ"ל, אבל כשאינו רוצה ביבום אזי וחלצה נעלו היינו בחינת הזווג והדעת של בחינת מחלוקת לשם שמים, כי מחלוקת לשם שמים שהוא בחינת משה הוא בחינת יחודא עילאה שהוא בחינת זווג הפנימי לחיות העולמות שלא בשביל הולדה שהוא זווגא דלא פסיק, ועל כן הוא תמיד בבחינת מחלוקת כי הזווג הוא בחינת מחלוקת דאיש ואשה כנ"ל, ואחר כך נעשה שלום על ידי ההולדה כנ"ל, אבל זווגא עילאה שאינו בשביל הולדה והוא זווגא דלא פסיק הוא תמיד בבחינת מחלוקת אבל באמת שם תכלית האהבה והאחדות אך אי אפשר להשיג זאת כי אסור לחקור שם, כי על זה נאמר במופלא ממך אל תדרוש כידוע, ושם הוא בחינת אלו ואלו דברי אלקים חיים כי שם מקור החיים כמובא, וזה בחינת זווגא דמשה כי משה היה פרוש לגמרי ולא היה לו זווגא תתאה כלל רק זווגו היה בבחינת זווגא עילאה בבחינת מחלוקת לשם שמים כנ"ל, ועל כן מאחר שאינו רוצה לייבם על כן וחלצה נעלו בבחינת זווגא דמשה בחינת של נעליך מעל רגליך הנאמר במשה, כי איתא בזוהר הקדוש נעל דא איתתא שמשה הוכרח לפשוט עצמו לגמרי מזווג התחתון שזה בחינת של נעליך, והיה זווגו רק בבחינת זווגא עילאה בחינת מחלוקת לשם שמים היפך זווג התחתון שהוא דייקא בבחינת שלום כנ"ל, כי התחתון הוא בבחינת נעל שהוא איתתא שהוא בחינת כתנות עור בחינת עץ הדעת טוב ורע, והמחלוקת הבא משם מעץ הדעת טוב ורע משם נאחז הסטרא אחרא, ועל כן עיקר התיקון רק על ידי שלום לבטל המחלוקת של בחינת כתנות עור, אבל למעלה מעלה שם הוא בחינת מחלוקת לשם שמים ואדרבא המחלוקת הוא דעת עליון מאד בחינת זווגא עילאה זווגא דמשה כנ"ל, ועל כן נאמר בו של נעליך שיפשיט עצמו מבחינת כתנות עור הנ"ל כדי שיזכה למחלוקת עליון זיוגא עילאה הנ"ל. וזה בחינת וחלצה נעלו, כי בהכרח שיהיה נעשה זווג ביניהם כדי לתקן נפש המת, ומאחר שאינו חפץ בבחינת דעת של שלום על כן צריכין להתחבר בבחינת דעת עליון של מחלוקת לשם שמים שהוא בבחינת של נעליך בחינת וחלצה נעלו כנ"ל, וזהו וירקה בפניו כי הרוק הוא בבחינת זווג הנשיקין שהוא בחינת זווג עליון של חיך וגרון כמובא שזה נעשה על ידי חליצת מנעל דייקא כנ"ל, ועל ידי הרוק נתתקן נפש המת בבחינת וירקה בפניו ששם נראה פניו, כי הרוק הוא בחינת זווג עליון שעל ידו נתתקן:
Pesach (§6-12): Ten plagues = subduing ten crowns of impurity corresponding to ten utterances. Matzah = no'am ha'elyon / mochin of Eretz Yisra'ail. Chametz = mochin of chutz la'aretz / chovlim. The korban Pesach = tzedakah/nedivas lev, creating a vessel for the no'am. Hashem "skipped" (pasach) and gave great light beyond their vessel's capacity. Checking for chametz by candlelight = using the great light itself to find the chovlim. Chametz is permitted after Pesach because the chovlim began being rectified at the Sea; on Shavuos, chametz itself becomes a korban.

Segment 16

וְעַל-כֵּן כָּל הַתּוֹרָה נִקְרֵאת בְּשֵׁם "צְדָקָה", כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה", כִּי הַמְשָׁכַת הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה זוֹכִין עַל-יְדֵי צְדָקָה כַּנַּ"ל:
But because of this itself, the Torah commanded to honor also the elder in years when he reaches gray hair — which is seventy years — even though he is not a chacham; only he must not be a wicked person, who is the zakain ashmay. For everything is because of the honor of the true elder who has acquired wisdom. For the entire world was created only to serve him and for his sake etc. For it is impossible that the chacham should be alone in the world.

Segment 18

אות י וְזֶהוּ בְּחִינַת וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבוּעוֹת לַה' אֱלֹקֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן וְכוּ', 'חַג שָׁבוּעוֹת' הוּא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה, כִּי בְּשָׁבוּעוֹת נִתְּנָה תּוֹרָה. וְזֶהוּ חַג שָׁבוּעוֹת וְכוּ' מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ וְכוּ', דְּהַיְנוּ צְדָקָה, כִּי כְּפִי הַצְּדָקָה כֵּן זוֹכִין לִבְחִינַת שָׁבוּעוֹת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל:
And therefore the life-force of everything is because of the tzadik, the true chacham who has acquired wisdom in truth. For the primary life-force is emes, as our Sages of blessed memory said: emes is the elixir of life. For the primary reason man comes into the world is for the sake of bechirah — to acquire and earn the reward of the World to Come through his good deeds that he performed in this world where he had such a yetzer hara and such obstacles, and he broke everything and chose the good. And the primary bechirah is to clarify the emes from the sheker, which is the evil and the impurity etc., as mentioned above. And the primary emes is merited by the one who has rectified his deeds as fitting, to the ultimate completeness — who is the true tzadik, who is the elder who has acquired wisdom, who is the emes, as mentioned above — and this is the primary life-force, as mentioned above. But if so, from where do the rest of the people of the world receive life-force, since they did not merit clarifying the emes in completeness, since their deeds do not come out well? However, all their life-force is through the tzadik, through whom life-force is drawn to all, as is known. For the primary life-force is through the tzadik yesod olam [the righteous one, foundation of the world], through whom Hashem, blessed be He, gives life and sustains everything. For the entire world was created for his sake, as is known. And therefore whoever is closer to the tzadik receives more life-force.

Segment 19

וזהו רמז שאסור לדחוק את השעה כמובן בדבריו ז"ל בכמה מקומות. ואע"פ שבני ןהיכל הקודש הנ"ל יקר מאד כי זה עיקר כבודו וגדולתו ית' אעפ"כ אסור לדחוק את השעה וע"ז נאמר לא תוכל כלותם מהר. שא"א לכלות ולבער הס"א והקליפות מהר בפעם אחת. מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את הארץ. ע"כ עיקר התיקון ע"י בחי' שבת שהוא בחי' הקדושה של הצדיק האמ תשעיקר עסקינו בזה הוא רק על ידו ובכחו. כי אין אתנו יודע עד מה איך לעסוק בזהמחמת כל המבואר לעיל. רק צריכים בכל פעם לזכור את השבת שהוא בחי' קדושת הצדקי האמת שהוא בחינת מנוחה ושביתה וביטול שעל ידי זה דייקא מאיר הש"י את עיני כל החפצים באמת למען שמו ית' איך לעסוק בבנין הקודש הזה לקרב נפשות להש, יבאמ תשזה מוטל על כל אחד מישראל הרוצה להתקרב להשי"ת באמת שכמו שחיוב עליו לשוב להש,י ולהתקרב עאליו יתברך כמ וכן הוא חיוב עליו לדבר עם חביריו ולקרבם אל האמת לאמיתו ויקבלו דין מן דין כמבואר הרבה בדבריו ז"ל. אבל א"א לעסוק בזה כ"א ע"י בחינת שבת כנ"ל. ועל ידי זה יכולין אח"כ להתפלל תפילתו לפני השי"ת שיענהו באמת ויושיעו לידע איך לנהוג בבנין הזה איך לגרש הרע מעצמו ומהנפשות המתקרבים אליו ע"י אש המשפט ולידע את מי לרחק ואת מי לקרב וכנ"ל. וע"כ במנחת שבת אז אומרים ואני תפילתי וכו'. כי במנחה של כל יום אז מתחיל להסתלק אור היום הזה ומתחיל בחי' היום שבא אחריו. וע"כ אין אומרים תחנון בכל תפילת המנחה השייך לאיזה יום שיש בו תוספות קדושה. אע"פ שבאותו היום בעצמו אין בו תוספות קדושה. כגון מנחה של ער"ח וכיוצא וע"כ בשבת במנחה שאז סמוך לפנות היום וצריכין להכין עצמו להמשיך קדושת שבת בבנין ההיכל הקודש הנ"ל וכנ"ל. ע"כ אומרים אז ואני תפילתי לך ה' עת רצון וכו' להשמיך ע"י קודשת שבת בחי' התפילה הנ"ל שנזכה ברוב חסדו שיעננ ובאמת ישעו שנזכה לידע איך להמשיך אש המשפט הנ"ל שנזכה לשפוט עצמינו כראוי באופן שנזכה על ידי זה לבטל הרע מאתנו ומכל הנפשות המתקרבים אלינו. וע"כ נוהגין להתקבץ בסעודה שלישית ביותר ולעסוק אז ביותר בהתקרבו הנפשות להש"י. כי אז הזמן המסוגל לזה מחמת שאז יוצא השבת ועוסקים להוסיף מחול על הקודש להמשיך קדושת שבת על ימי החול שעיז"ז עיקר התיקון של התקרבות ה נפשות שהוא בחי' בנין ההיכל הקודש וכנ"ל. אבל העיקר כשעוסקין אז לקרב נפשות להשי"ת כמו שהיו נוהגין הצדיקי אמת בדורות שלפנינו לא כמו שהתגבר הבעל דבר עתה והחליף האמת עד שהרבה מתקבצים רק לשתות ולדבר שיחות בטילות ולהתלוצץ ולדבר כל הרעו תעל מי שיש בו איזה נקודת האמת הרוצה להתקרב אל העוסקים בבנין הקדוש הנ"ל לקרב נפשות להש"י באמת שהוא בחי' בנין היכל הקודש כנ"ל. ואלו הליצנים והחולקים והמונעים הם מבחי' הערב רב שאסור לקרבן. ומחמת זה הם מתגרים ומתקנאי םכ"כ עד שקשה לעמוד כנגדם. וכמובן בזוה"ק בפרט בפ' נשא מה שיהי' נעשה בסוף היים שהם הדורות של עתה ע"כ אין לנו על מי להשען כ"א על אבינו שבשמים ועל כוחו של הזקן הק' שהם הצדיקי אמת שוכני עפר שהם בחי' שבת וכנ"ל:
[continued]

Segment 20

אֲבָל בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם אָדָם יָכוֹל לִסְמֹךְ עַל זֶה חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הָאוֹמֵר אֶחֱטָא וְאָשׁוּב אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. כִּי מִי יוֹדֵעַ אִם יִהְיֶה לוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד שָׁם, כִּי לִפְעָמִים הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁבּוֹלַעַת אוֹתוֹ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁעָבְרוּ עֲבֵרוֹת גְּדוֹלוֹת וְלֹא שָׁבוּ בִּתְשׁוּבָה לְבַסּוֹף, כִּי יֵשׁ בָּזֶה עִנְיָנִים רַבִּים לְאֵין קֵץ. וְהֵם מִסּוֹד סִתְרֵי דַּרְכֵי הַבְּחִירָה שֶׁנָּתַן ה' יִתְבָּרַךְ לְכָל אָדָם שֶׁאֵין מִי שֶׁיַּעֲמֹד עֲלֵיהֶם. אֲבָל אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר עָבַר מַה שֶּׁעָבַר חַס וְשָׁלוֹם, צָרִיךְ לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁאֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל. וַאֲפִלּוּ אִם כְּבָר רָצָה לְהִתְגַּבֵּר אֲלָפִים פְּעָמִים לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר וְלֹא עָלְתָה בְּיָדוֹ וְנָפַל לְמַה שֶּׁנָּפַל, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַעֲבֵרוֹת גְּמוּרוֹת וַחֲמוּרוֹת חַס וְשָׁלוֹם, אַף-עַל-פִּי-כֵן עֲדַיִן יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה כָּל עוֹד נִשְׁמָתוֹ בּוֹ. וְהָעִקָּר הִיא הָאֱמוּנָה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה בַּה' יִתְבָּרַךְ. וְיִשְׁתַּדֵּל בְּכָל עֹז לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיק אֲמִתִּי, וְיִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ. שֶׁיְּגַלֶּה לוֹ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת. כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה עַל יָדוֹ לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. וְאָז בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה לְעוֹלָם יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, כִּי עִקַּר הַכֹּחַ לַעֲמֹד כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר הָרָע הוּא עַל-יְדֵי אֱמוּנָה שֶׁהִיא כְּלַל וְעִקַּר כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת, וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה. כִּי עִקַּר הָאֱמוּנָה הוּא לְהַאֲמִין בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם. לְהַאֲמִין שֶׁה' יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכֹּל יֵשׁ מֵאַיִן כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת כֹּחַ מַעֲשָׂיו כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אֶרֶץ -יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל. כִּי ה' יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכֹּל בְּכ"ח אַתְוָן דְּעֻבְדָּא דִּבְרֵאשִׁית. שֶׁהֵם בְּחִינַת כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ שֶׁעַל-יְדֵי זֶה כּוֹבְשִׁין אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וְזֹאת הָאֱמוּנָה הִוא עִקַּר הַכֹּחַ שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְהִתְגַּבֵּר כְּנֶגֶד כָּל הַקְּלִפּוֹת וְהַתַּאֲווֹת וְהַסִּטְרִין אָחֳרָנִין בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת וּכְמוֹ שֶׁאִיתָא בַּתִּקּוּנִים עֶשְׂרִין וּתְרֵין (דַּף סו) וּבְהַאי כֹּחַ מִתְתַּקְּפִין יִשְׂרָאֵל עַל אֱדוֹם, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (סִימָן מד לִקּוּטֵי חֵלֶק א), עַיֵּן שָׁם כִּי כָּל זְמַן שֶׁהוּא מְקֹרָב לְצַדִּיק הָאֱמֶת. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זוֹכֶה לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה לְהַאֲמִין בְּכֹחַ מַעֲשָׂיו. שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁהוּא עִקַּר הָאֱמוּנָה לְהַאֲמִין שֶׁה' יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכֹּל בְּכֹחוֹ וּגְבוּרָתוֹ בְּכ"ח אַתְוָן שֶׁל מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית עַל-יְדֵי זֶה הַכֹּחַ יוּכַל לְהִתְגַּבֵּר לְעוֹלָם כְּנֶגֶד כָּל הַסִּטְרִין אָחֳרָנִין. וְסוֹף כָּל סוֹף יָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה. וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא תַּחֲזֹר וְתָקִיא כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת שֶׁבָּלְעָה עַד שֶׁיִּזְכֶּה לַעֲשׂוֹת גֵּרִים וּבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל:
[continued]

Segment 21

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁנִּתְאַוָּה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כָּל כָּךְ וְהִתְפַּלֵּל תקט"ו תְּפִלּוֹת כְּדֵי לָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְהִקְשׁוּ עַל זֶה, וְכִי לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ הוּא צָרִיךְ וְלִשְׂבֹּעַ מִטּוּבָהּ?! אֶלָּא בִּשְׁבִיל לְקַיֵּם הַמִּצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ. וְהַדָּבָר תָּמוּהַּ וּדְקָארֵי לֵה מַה קָּארֵי לֵהּ. וְכִי יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁמֹּשֶׁה יִתְאַוֶּה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בִּשְׁבִיל לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבֹּעַ מִטּוּבָהּ. אַךְ עִקַּר הַקֻּשְׁיָא וְהַתֵּרוּץ הוּא מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ, כִּי מֵחֲמַת שֶׁרוֹאִין שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם מְשַׁבֵּחַ אֶת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בְּשֶׁבַח הַפֵּרוֹת כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן הוּא מַקְשֶׁה זֹאת, וְכִי לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ וְכוּ'. כִּי אָנוּ רוֹאִין שֶׁכָּל שֶׁבַח אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הוּא מְשַׁבֵּחַ אוֹתָהּ שֶׁהִיא אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה גֶּפֶן וּתְאֵנָה וְכוּ'. וְזֶה שֶׁמְּתָרֵץ, אֶלָּא בִּשְׁבִיל לְקַיֵּם מִצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ, הַיְנוּ כִּי בֶּאֱמֶת שֶׁבַח אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הֵן הֵן פֵּרוֹתֶיהָ הַטּוֹבִים וְהַנְּעִימִים. וּבִשְׁבִיל זֶה הִתְאַוָּה מֹשֶׁה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל אַךְ לֹא הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ חַס וְשָׁלוֹם, לַטַּעַם הַגַּשְׁמִי שֶׁל הַפֵּרוֹת, רַק עִקַּר כַּוָּנָתוֹ כְּדֵי לִזְכּוֹת לְקַיֵּם הַמִּצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ. כְּדֵי שֶׁעַל-יְדֵי הַמִּצְווֹת יְקַשֵּׁר טַעַם הַמְתִיקוּת וּנְעִימַת הַפֵּרוֹת לְשָׁרְשָׁן לִבְחִינַת נֹעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁזֶּה עִקַּר תְּשׁוּקַת מֹשֶׁה וְכָל הַצַּדִּיקִים לִזְכּוֹת לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' שֶׁזֶּה עִקַּר הַתַּכְלִית כַּנַּ"ל:
[continued]

Segment 22

אות ד
Section 4

Segment 23

וְהִנֵּה מְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הִיא בְּחִינַת נֹעַם וְעַל-כֵּן שָׁם עִקַּר הַמֹּחִין, כִּי אֵין חָכְמָה כְּחָכְמַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כִּי עִקַּר הַמֹּחִין נִמְשָׁכִין מִנֹּעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁשּׁוֹפֵעַ בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל, אֲבָל מֹחִין שֶׁל חוּץ-לָאָרֶץ הֵם בְּחִינַת חוֹבְלִים, בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. וּמֵחֲמַת שֶׁאֵלּוּ הַמֹּחִין שֶׁל חוּץ-לָאָרֶץ, שֶׁהֵם בְּחִינַת חוֹבְלִים, מְבַקְּשִׁים לְעַצְמָן תִּקּוּן. וְתִקּוּנָם הִיא בְּעֵת שֶׁמְּקַבְּלִים הַשְׁפָּעַת הַנֹּעַם הָעֶלְיוֹן עַל-יְדֵי כְּלִי הַנַּעֲשֶׂה עַל-יְדֵי צְדָקָה וְכוּ'. שֶׁאָז בָּאִין הַמֹּחִין שֶׁל חוּץ-לָאָרֶץ בְּחִינַת חוֹבְלִים וְנוֹפְלִים לְמֹחִין שֶׁל אֶרֶץ -יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת נֹעַם כְּדֵי לְהִתְתַּקֵּן עַל-יְדֵי זֶה, כִּי אָז הוּא זְמַן תִּקּוּנָם וְכוּ', כַּמְבֹאָר שָׁם. עַל-כֵּן לִפְעָמִים הַמֹּחִין שֶׁל חוּץ -לָאָרֶץ בְּחִינַת חוֹבְלִים הֵם פְּגוּמִים כָּל כָּךְ עַד שֶׁגּוֹרְמִים פְּגָם גַּם לְהַמֹּחִין שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת נֹעַם וְלֹא דַּי שֶׁלֹּא נִתְתַּקְּנִים הַחוֹבְלִים עַל-יְדֵי הַנֹּעַם אַדְּרַבָּא, הֵם פּוֹגְמִים אוֹתָם. וּמִזֶּה בָּא הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל גַּם-כֵּן חַס וְשָׁלוֹם וְכוּ', עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב:
[continued]

Segment 24

וְזֶה בְּחִינַת גֹּדֶל הַיִּסּוּרִים שֶׁצְּרִיכִין לִסְבֹּל קֹדֶם שֶׁבָּאִין לְאֶרֶץ -יִשְׂרָאֵל וְעֹצֶם רִבּוּי הַמְנִיעוֹת בְּלִי שִׁעוּר שֶׁצְּרִיכִין לְשַׁבֵּר קֹדֶם שֶׁבָּאִין לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרָכוֹת ה) שֶׁאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הִוא אֶחָד מֵהַדְּבָרִים שֶׁבָּאִין עַל-יְדֵי יִסּוּרִים. וְעִקַּר הַיִּסּוּרִים הֵם הַמּוֹנְעִים מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַחוֹבְלִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל שֶׁהֵם לְשׁוֹן חַבָּלָה וְיִסּוּרִים, דְּהַיְנוּ מְנִיעוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת, כִּי כָּל הַמְנִיעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הֵם בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת, כִּי הָאָדָם רוֹצֶה ]כָּל[ כָּךְ לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְהַמְנִיעוֹת עוֹמְדִים כְּנֶגְדּוֹ וְחוֹלְקִים עָלָיו וְרוֹצִים לְמָנְעוֹ חַס וְשָׁלוֹם, וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַחוֹבְלִים שֶׁהֵם הַמֹּחִין שֶׁל חוּץ-לָאָרֶץ שֶׁהֵם בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת, הַיְנוּ מֵחֲמַת שֶׁהַחוֹבְלִים רוֹצִים לְהִתְתַּקֵּן עַל-יְדֵי הַנֹּעַם, עַל-כֵּן תֵּכֶף כְּשֶׁהָאָדָם נִתְעוֹרֵר לֵילֵךְ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁאֲזַי כְּפִי הִתְעוֹרְרוּתוֹ וּתְשׁוּקָתוֹ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל נִמְשָׁךְ עָלָיו הֶאָרָה מִבְּחִינַת הַנֹּעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁהֵם הַמֹּחִין שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וַאֲזַי תֵּכֶף בָּאִים הַחוֹבְלִים וְנוֹפְלִים בַּנְּעִימִים כְּדֵי לְהִתְתַּקֵּן כַּנַּ"ל. וּמֵחֲמַת שֶׁהַחוֹבְלִים הֵם מֹחִין שֶׁל חוּץ-לָאָרֶץ בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת, נֶאֱחָז בָּהֶם הַזֻּהֲמָא שֶׁל חוּץ-לָאָרֶץ שֶׁהִיא אֶרֶץ הָעַמִּים. עַל-כֵּן מִתְגַּבֵּר הָרַע שֶׁבָּהֶם וּמְבַלְבְּלִין מֹחַ הָאָדָם וְגוֹרְמִים לוֹ מְנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְצָרִיךְ יְגִיעָה לְשַׁבְּרָם. כִּי בֶּאֱמֶת זֶהוּ כְּלָל גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שֶׁעִקַּר כָּל הַמְנִיעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הֵם רַק מְנִיעַת הַמֹּחַ, כִּי כָּל מַה שֶּׁהָאָדָם רוֹצֶה בֶּאֱמֶת יָכוֹל לִגְמֹר כִּרְצוֹנוֹ וְאֵין שׁוּם מְנִיעָה שֶׁתּוּכַל לְמָנְעוֹ וְעִקַּר הַמְנִיעָה הִיא רַק מֵחֲמַת שֶׁעֲדַיִן אֵינוֹ מַאֲמִין בְּדַעְתּוֹ בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי שֶׁהוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת דָּבָר זֶה. וְשֶׁחַיָּיו הַנִּצְחִיִּים תְּלוּיִים בָּזֶה. כִּי אִם הָיָה הָאָדָם מַאֲמִין בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁהִיא בֶּאֱמֶת, בְּוַדַּאי לֹא הָיָה שׁוּם מוֹנֵעַ בָּעוֹלָם שֶׁיּוּכַל לְמָנְעוֹ וְלֹא הָיוּ כָּל הַמְנִיעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם נֶחֱשָׁבִים בְּעֵינָיו לִמְנִיעוֹת כְּלָל. וּבֶאֱמֶת אֵינָם מְנִיעוֹת כְּלָל, כִּי הַמְנִיעָה הַגְּדוֹלָה הִוא שֶׁצְּרִיכִין לַעֲבֹר בִּשְׁנֵי יַמִּים לְדֶרֶךְ רָחוֹק כָּזֶה. וַהֲלֹא אָנוּ רוֹאִים אֲלָפִים וְרִבְבוֹת בְּנֵי-אָדָם שֶׁפּוֹרְשִׁין עַצְמָן לְיַמִּים לְמֵרָחוֹק יוֹתֵר מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בִּשְׁבִיל סְפֵק רֶוַח. זֶה נוֹסֵעַ לְמַארְסֶעלְיָיא וְזֶה לְלוֹנְדוֹן. וְזֶה לַאֲמֶרִיקָא שֶׁרָחוֹק מְאֹד, מִכָּל שֶׁכֵּן לִסְטַאנְבִּיל וּלְעַכּוֹ שֶׁשְּׁכִיחִים עוֹבְרִים וְשָׁבִים הַרְבֵּה. וְאִם מְנִיעָה מֵחֲמַת מָמוֹן הֲלֹא אָנוּ רוֹאִים כַּמָּה עֲנִיִּים שֶׁמַּשִּיאִין בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם וּמוֹצִיאִים עֲלֵיהֶם הוֹצָאוֹת הַרְבֵּה שֶׁעוֹלֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵהוֹצָאוֹת הַנְּסִיעָה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וּמֵאַיִן לוֹקְחִים אֵלּוּ הַהוֹצָאוֹת, הֲלֹא הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁהֵם מִשְׁתּוֹקְקִים כָּל כָּךְ לְהַשִּיא בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם. וּמְצַפִּים לַה' יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁה' יִתְבָּרַךְ עוֹזֵר לָהֶם בְּכָל מַה שֶּׁמֻּכְרָח לָהֶם, מִכָּל שֶׁכֵּן אִם הָיוּ מִשְׁתּוֹקְקִים בֶּאֱמֶת וְהָיוּ חוֹשְׁבִים מַחֲשָׁבוֹת וְתַחְבּוּלוֹת עַל זֶה לָבוֹא לְשָׁם בְּוַדַּאי הָיָה ה' יִתְבָּרַךְ עוֹזֵר לָהֶם בְּלִי סָפֵק. וְעַל-כֵּן אִם הָיָה הָאָדָם מַאֲמִין בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל חֵלֶק מֵאֶלֶף כְּמוֹ שֶׁהִיא בֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי הָיָה כָּל אָדָם רָץ וּפוֹרֵחַ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ מִי שֶׁהָיָה רָץ אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיִּמְצָא שָׁם בְּוַדַּאי אֲלָפִים וְרִבְבוֹת אֲדוּמִים. שֶׁבְּוַדַּאי הָיָה רָץ לְשָׁם בְּכָל כֹּחוֹ וְלֹא הָיָה שׁוּם מוֹנֵעַ שֶׁיִּמְנָעֵהוּ וְהָיָה לוֹוֶה וּמוֹכֵר כָּל אֲשֶׁר לוֹ עַל הוֹצָאוֹת. וְהָיָה פּוֹרֵחַ לְשָׁם בִּזְרִיזוּת וּבְבֶהָלָה גְּדוֹלָה, מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן אִם הָיָה הָאָדָם מֵשִׂים לְלִבּוֹ שֶׁבַח אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. שֶׁכָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ מֵרֹאשָׁהּ לְסוֹפָהּ מְלֵאָה מִשֶּׁבַח אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כִּי הַתּוֹרָה מַתְחֶלֶת מִבְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַתְחִיל אֶת הַתּוֹרָה אֶלָּא מֵהַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם וְכוּ'. וּמִפְּנֵי מָה פָּתַח בִּבְרֵאשִׁית? בִּשְׁבִיל כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם וְכוּ'. שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים לִסְטִים אַתֶּם וְכוּ'. נִמְצָא שֶׁכָּל הַתּוֹרָה שֶׁמִּבְּרֵאשִׁית עַד הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם הַכֹּל בִּשְׁבִיל שֶׁנּוּכַל לִכְבֹּשׁ אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וְכָל הַסִּפּוּרִים מַה שֶּׁהַתּוֹרָה מְסַפֶּרֶת מִבְּרִיאַת הָעוֹלָם וְלֵדַת הָאָבוֹת וְסִבּוֹתֵיהֶם וְגִלְגּוּלֵיהֶם הַכֹּל הוּא לַעֲשׂוֹת דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן. כְּמוֹ שֶׁה' יִתְבָּרַךְ גִּלְגֵּל עִם אֲבוֹתֵינוּ הַרְבֵּה וְעָשָׂה עִמָּהֶם נִפְלָאוֹת וְנוֹרָאוֹת הַרְבֵּה, הַכֹּל בִּשְׁבִיל לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם אֶת אֶרֶץ הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה, שֶׁתֵּכֶף בְּפָרָשַׁת נֹחַ שֶׁכָּתוּב שָׁם לֵדַת אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁהוּא רִאשׁוֹן לָאָבוֹת וְהוּא הָרִאשׁוֹן שֶׁגִּלָּה אֱלֹקוּתוֹ בָּעוֹלָם, תֵּכֶף וּמִיָּד גִּלָּה לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ מַעֲלַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְצִוָּהוּ לֵילֵךְ לְשָׁם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וְכוּ' אֶל הָאָרֶץ וְכוּ'. וְשָׁם כָּל הַפָּרָשָׁה וְכָל הַסֵּדֶר מְדַבֵּר מֵעִנְיַן נְסִיעַת אַבְרָהָם לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וְאַחַר כָּךְ בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים שֶׁהִבְטִיחוֹ ה' יִתְבָּרַךְ עַל יְרֻשַּׁת אֶרֶץ, כַּמְבֹאָר שָׁם בַּפָּרָשָׁה שֶׁמַּזְכִּיר הַבְטָחַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים מִגֹּדֶל חִבָּתָהּ. וְכֵן אַחַר כָּךְ אֵצֶל יִצְחָק וְיַעֲקֹב שֶׁמַּבְטִיחַ לְכָל אֶחָד כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים בְּכַמָּה לְשׁוֹנוֹת שֶׁל הַבְטָחָה שֶׁיִּתֵּן לָהֶם הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם וְחוֹזֵר הַבְטָחָה זֹאת כַּמָּה פְּעָמִים מִגֹּדֶל שֶׁבַח מַעֲלַת הַהַבְטָחָה הַזֹּאת וְכָל סֵפֶר בְּרֵאשִׁית סוֹבֵב הוֹלֵךְ עַל קֹטֶב זֶה שֶׁל הַבְטָחַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁהִבְטִיחַ לָאָבוֹת וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י עַל פָּסוּק אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף. וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹתֵיהֶם וְגִלְגּוּלֵיהֶם עַד שֶׁבָּאוּ לִכְלַל יִשּׁוּב וְכוּ', דְּהַיְנוּ עַד שֶׁבָּאוּ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא הַיִּשּׁוּב וְהַמְנוּחָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ. וְכֵן כָּל סֵפֶר שְׁמוֹת שֶׁמְּדַבֵּר מִיצִיאַת מִצְרַיִם. וְהַכֹּל הָיָה כְּדֵי לִזְכּוֹת לָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כַּמְבֹאָר בַּפָּרָשָׁה בִּתְחִלַּת הִתְגַּלּוּת ה' יִתְבָּרַךְ לְמֹשֶׁה בַּסְּנֶה שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם תֵּכֶף, אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְכוּ' אֶרֶץ זָבַת וְכוּ'. וּכְתִיב, וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלוֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִיא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה וְכוּ'. וּכְתִיב, וְגַם הֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן וְכוּ' וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְכוּ' וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אוֹתָהּ לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְכוּ'. וְכֵן הַרְבֵּה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. שֶׁמִּכָּל זֶה יְכוֹלִין לִרְאוֹת וּלְהָבִין מֵרָחוֹק עֹצֶם שֶׁבַח מַעֲלַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁה' יִתְבָּרַךְ מַבְטִיחַ כָּל כָּךְ עָלֶיהָ. וּבִפְרָט בִּשְׁאָר סְפָרִים בִּגְמָרָא וּבְמִדְרָשִׁים וּשְׁאָר סְפָרִים שֶׁמְּבֹאָר בְּכֻלָּם מִגֹּדֶל שֶׁבַח אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וּמַעֲלַת הַזּוֹכֶה לֵישֵׁב בָּהּ וַאֲפִלּוּ לֵילֵךְ בָּהּ אַרְבַּע אַמּוֹת. וּבִפְרָט בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁמְּבֹאָר בְּכַמָּה תּוֹרוֹת מִגֹּדֶל קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְשֶׁכָּל קְדֻשַּׁת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי תְּלוּיָה בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. פּוּק עַיֵּן וְתִשְׁכַּח: וְעַל-כֵּן אִם הָיָה הָאָדָם מֵשִׂים לִבּוֹ לָזֶה בֶּאֱמֶת, בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם מְנִיעָה שֶׁיִּמְנָעֵהוּ. וְעִקַּר הַמְנִיעָה הוּא רַק מְנִיעַת הַמֹּחַ כַּנַּ"ל. וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַחוֹבְלִים שֶׁבָּאִין וְנוֹפְלִין בַּנְּעִימִים בְּעֵת שֶׁנִּתְעוֹרֵר הַשְׁפָּעַת הַנֹּעַם הָעֶלְיוֹן עַל-יְדֵי הִשְׁתּוֹקְקוּת לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁאָז בָּאִין הַחוֹבְלִים כַּנַּ"ל. וְאָז נִתְעוֹרֵר הָרַע שֶׁבַּחוֹבְלִים וּמְבַלְבֵּל אֶת מֹחַ הָאָדָם עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹת מַעֲלַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וּמַזְמִין כַּמָּה מְנִיעוֹת שֶׁכֻּלָּם נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת הָרַע שֶׁבַּחוֹבְלִים שֶׁהֵם בְּחִינַת מֹחִין שֶׁל חוּץ-לָאָרֶץ מַמָּשׁ שֶׁהֵם מִתְנַגְּדִים לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וְכָל אֵלּוּ הַמְנִיעוֹת מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁצְּרִיכִין לְשַׁבְּרָם כֻּלָּם כְּלוּלִים בִּבְחִינַת שִׁבְעָה עֲמָמִין שֶׁהֵם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְכוּ'. שֶׁהָיְתָה הָאָרֶץ בְּיָדָם שֶׁהֵם חוֹפִין עַל קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וּמַעֲלִימִין וּמַסְתִּירִין טַעַם קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַיִּסּוּרִים וְכָל הַמְנִיעוֹת מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וְעַל-כֵּן הֵם שִׁבְעָה עֲמָמִין כְּנֶגֶד שִׁבְעַת הַמִּינִין שֶׁנִּשְׁתַּבְּחָה בָּהֶן אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְכוּ'. וְעִקַּר הַשֶּׁבַח הוּא שֶׁשָּׁם הוּא שׁוֹפֵעַ נֹעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁמִּשָּׁם טַעַם אֵלּוּ הַפֵּרוֹת וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן כְּנֶגֶד אֵלּוּ הַשִּׁבְעָה הַמִּינִים שֶׁהֵם בְּחִינַת נֹעַם שֶׁהִיא עִקַּר שֶׁבַח אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כְּנֶגֶד זֶה הֵם שִׁבְעָה עֲמָמִין הַמּוֹנְעִים מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וְזֶה שֶׁכָּתוּב, וּלְהַעֲלוֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִיא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. אֶל מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְכוּ'. כִּי הָא בְּהָא תַּלְיָא, כִּי לִכְבֹּשׁ וּלְהַכְנִיעַ הַשִּׁבְעָה עֲמָמִין שֶׁחוֹשֵׁב שָׁם הַפָּסוּק שֶׁהֵם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְכוּ'. הוּא עַל-יְדֵי שֶׁמַּאֲמִינִים בְּשֶׁבַח הָאָרֶץ שֶׁהִיא אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁשּׁוֹפֵעַ שָׁם נֹעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁמִּשָּׁם מְתִיקַת כָּל שִׁבְעַת הַמִּינִים שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְהַכְנִיעַ וְלִכְבֹּשׁ כָּל הַשִּׁבְעָה עֲמָמִין שֶׁהֵם כְּלַל הַמּוֹנְעִים כַּנַּ"ל, כִּי עִקַּר הַמְנִיעוֹת הוּא שֶׁמְּבַלְבְּלִין הַמֹּחַ מִלְּהַרְגִּישׁ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל. אֲבָל מִי שֶׁמִּתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם וּמַאֲמִין לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ וּלְכָל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁמַּפְלִיגִין בְּשֶׁבַח אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, בְּוַדַּאי יְשַׁבֵּר כָּל הַמְנִיעוֹת שֶׁכְּלוּלִים בְּשִׁבְעָה עֲמָמִין שֶׁנִּמְשָׁכִין מִבְּחִינַת הַחוֹבְלִים וְיָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, לְאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שִׁבְעַת הַמִּינִים שֶׁהֵם בְּחִינַת נֹעַם כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ שֶׁנִּקְרֵאת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בַּתּוֹרָה כַּמָּה פְּעָמִים, כִּי חָלָב הוּא בְּחִינַת הוֹלָדָה שֶׁאָז דָּם נֶעְכָּר וְנַעֲשֶׂה חָלָב (בְּכוֹרוֹת ו) הַנִּמְשָׁךְ מִנֹּעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁמִּשָּׁם מְתִיקַת כָּל הַטְּעָמִים בְּחִינַת דְּבַשׁ, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב. וְעַל-כֵּן אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל מְסֻגָּל לְבָנִים, כִּי שָׁם שׁוֹפֵעַ נֹעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁמִּשָּׁם הַהוֹלָדָה:
[continued]

Segment 25

וְזֶהוּ, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם הוּא בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וּמוּבָא בִּדְבָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כָּל הַמְלַמֵּד בֶּן חֲבֵרוֹ תּוֹרָה כְּאִלּוּ עֲשָׂאוֹ וּכְאִלּוּ עֲשָׂאוֹ לְדִין תּוֹרָה וּכְאִלּוּ עֲשָׂאוֹ לְעַצְמוֹ. וְדָרְשׁוּ מִפָּסוּק וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, הַיְנוּ בְּחִינַת הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּתוֹ כְּשֶׁמְּקַבְּלִים אוֹתוֹ רַבִּים מִיִּשְׂרָאֵל וְכָל אֶחָד עוֹסֵק לְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם וּלְהָאִיר בּוֹ הַדַּעַת הַזֶּה וְכוּ'. כַּנַּ"ל שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְכוּ' כַּנַּ"ל:
[continued]

Segment 26

הישר, אף-עליפי"כן הוא דן אותו לְכַף"זְכוּת ומשתדל למצא בו גם-כן אִיזֶה נְקְדָה טוּבָה. ואם אִפֶשָר לו לְדבַּר עַם חַבַרוּ בְּאָמַת וּבַתְמִימוּת בַּלִי שום נצַחוּן של שקֶר, לְהַטוּת חַבַרוּ אל הָאָמַת ולהשיבו לדרך הישר מה טוב ומה נָעִים, וְאם לָאו, אף*על"פי? כן אינו שונא אותו, אדרבָּא אוהב אותו ַם"כַן, כּי משתדל למצא בו נְקָדוּת טובות, כַּדִי שיוכל לְהְתַמזג עמו וְלָאֶדב אֶת עצמו עַמו גם"כן. וְזֶה עְקַר קָיום הְעוּלֶם, בִּי בְְּכָרח שְיְהְיָה נִצְחון ושְנוּי

Segment 27

וןעל כן אין נוטלין לידים אלא מן הכלי וצריך שיהיה הכלי שלם דוקא. כי אי אפשר להמשיך מימי החסד הנ"ל שעל ידי זה נמשך קדושת ארץ ישראל שזהו בחינת נטילת ידים כנ"ל אי אפשר להמשיכם כי אם על ידי כלי שלימה. כי החסד חנם שנמשך תמיד רק אי אפשר לקבלו כי אם על ידי כלי. ועל כן אין מי שיוכל לקבל מהאוצר מתנת חנם שהוא החסד חנם כי אם הצדיק האמת בעת פשיטותו. כי הצדיק אפילו בעת פשיטותו שאינו עוסק בתורה אף על פי כן הכלי שלו הוא תמיד בשלימות גדול. ועל כן הוא דייקא יכול לקבל החסד חנם ולהחיות ולקיים בו את כל הפשוטים שבעולם וכל אחד ואחד כפי מה שמתקרב יותר לדרכי הפשיטות והתמימות של הצדיק דהיינו שמתנהג בתמימות ובפשיטות ברך אמונה בלי חכמות של העולם כמו כן הוא יכול לינק ולקבל יותר מהחסד חנם שממשיכך הצדיק. כי עיקר הוא אמונה ותמימות שהוא בחינת כלי שלם ותמים לקבל על ידו כל טוב. ועל כן הכלי של נטילת ידים צריך שיהיה שלם ותמים בבחינת תמימות שהוא עיקר השלימות. כי חכמות אין בהם שלימות, כי אי אפשר להשיג שום דבר על פי חכמה בשלימות כידוע כמו שכתוב (קהלת ז') אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני וכמו שכתב (שם א') כל הדברים יגעים וכו' וכתיב (שם ח') וגם אם יאמר החכם לדעת לא יוכל למצוא וכו'. וכמו שכתוב (שם ג') גם את העלם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלקים וכו'. ופירש רש"י העלם חסר וכו' עיין שם. ועל כן אין שלימות כי אם מי שזוכה לאמונה ותמימות. ועל כן נקרא בשם תמים כמו שכתוב (דברים י"ח) תמים היה עם ה'אלקיך. כי כשמו כן הוא כי תמים פירושו שלם. כי מי שזוכה לתמימות באמת זה עיקר השלימות וכנ"ל. וזה בחינת כלי שלם של נטילת ידים שעל ידיו נמשכין מימי החסד חנם הנ"ל שעל ידי זה נמשך קדושת ארץ ישראל שזהו עיקר תיקון האכילה וכנ"ל. (וכן מבואר בהתורה אית לן בירא בדברא בסימן ל"א חלק א' שעיקר שלימות כל הדברים הוא על ידי אמונה עיין שם):
The essential light and lamp of the neshamah must illuminate in every kind of darkness and shadow of death — for only for this purpose did the neshamah descend to this world, to be clothed in such a coarse, physical body. The physicality of the body and this world is called darkness. From the extremity of the darkness it would have been impossible to survive — therefore when the angels descended to this world, they stumbled greatly, as our Sages said. But the neshamah is drawn from a very exalted place — from the upper Ratzon — therefore it has the power, if it so wills, to stand in this battle. For if it strengthens itself to hold onto its root, the aspect of ratzon — meaning: it never abandons the good ratzon no matter what passes over it — through this it can always prevail against the darkness of the body and this world. For the intensity of the ratzon is the aspect of a light and lamp that illuminates for a person in every kind of darkness and shadow of death, the aspect of : "Ki atah ta'ir nairi, Hashem Elokai yagi'ah chashki" — "For You illuminate my lamp; Hashem my God brightens my darkness." Through this : "Ki v'cha arutz g'dud, u'vElokai adaleg shur" — "For through You I run upon a troop, and through my God I leap over a wall" — I can prevail against all the troops and armies, against the iron wall that seeks to separate, chas v'shalom, between me and my Father in heaven. For however things may be, my heart still burns with sparks of fire, a flame of God for Hashem — which many waters cannot extinguish. This is : "Gam choshech lo yachshich mimeka, v'lailah kayom ya'ir..." — "Even darkness does not darken before You, and night shines like day..." And : "Al tism'chi oyvti li, ki nafalti kamti — ki aishaiv bachoshech, Hashem or li" — "Do not rejoice over me, my enemy! Though I have fallen, I shall arise; though I sit in darkness, Hashem is a light unto me." All through the intensity of the ratzon — the essential kedushah of the neshamah at its root — which is therefore called a lamp, for it illuminates like an actual lamp in every kind of darkness.

Segment 29

אות לד וְעַל-כֵּן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה מַיִם שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה בָּהֶם מְלָאכָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהֶם אֲחִיזַת הַלּ"ט מְלָאכוֹת שֶׁנִּמְשָׁכִין מִזֻּהֲמַת הַנָּחָשׁ עַל-יְדֵי חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁפָּגַם בַּאֲכִילַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וְרַע, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה פָּגַם בָּאֱמוּנָה וּתְמִימוּת וּפְשִׁיטוּת הַנַּ"ל וְנִמְשָׁךְ אַחַר הַחָכְמוֹת וְהַדַּעַת שֶׁל זֶה הָעוֹלָם שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וְרַע, כִּי אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁהוּא עִקַּר הַבְּרִיאָה, כִּי בִּשְׁבִילוֹ נִבְרָא הַכֹּל בְּחֶסֶד חִנָּם, הָיָה הוּא צָרִיךְ אָז לְהִשְׁתַּדֵּל לְהַמְשִׁיךְ זֶה הַחֶסֶד חִנָּם, כִּי אָז לֹא הָיָה עֲדַיִן שׁוּם תּוֹרָה רַק הַכֹּל נִבְרָא בְּחֶסֶד חִנָּם וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל הָאָדָם וּכְשֶׁבָּא אָדָם הָיָה צָרִיךְ רַק לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ לִבְלִי לְקַלְקֵל הַכְּלִי שֶׁלּוֹ, דְּהַיְנוּ עַל-יְדֵי אֱמוּנָה וּתְמִימוּת וְלֹא יֵלֵךְ אַחַר עֲצַת הַנָּחָשׁ שֶׁנִּדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ הוּא חָכְמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל" וְכוּ' וְאָז הָיָה מַמְשִׁיךְ הַחֶסֶד חִנָּם כָּרָאוּי וְהָיָה יָכוֹל לִחְיוֹת וּלְהִתְקַיֵּם בְּגוּפוֹ לְעוֹלָם, אֲבָל עַל-יְדֵי שֶׁקִּלְקֵל וְנִמְשַׁךְ אַחַר חָכְמוֹת וַעֲצַת הַנָּחָשׁ הָיָה רָאוּי שֶׁיֵּחָרֵב לְגַמְרֵי, כִּי סִלֵּק מֵעַצְמוֹ הַחֶסֶד עַל -יְדֵי שֶׁקִּלְקֵל הַכְּלִי עַל-יְדֵי חָכְמוֹת פְּגוּמִים שֶׁל עֲצַת הַנָּחָשׁ, רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּחַסְדּוֹ הַנִּפְלָא סִבֵּב סִבּוֹת בְּרַחֲמָיו וְדִבֵּר עִמּוֹ וְהֵאִיר בּוֹ הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה עַד שֶׁאַף-עַל-פִּי-כֵן נִמְשָׁךְ עָלָיו הֶאָרַת הַחֶסֶד חִנָּם וְעָשָׂה מִיּוֹמוֹ אֶלֶף שָׁנִים כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם הָעוֹלָם שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר ( תְּהִלִּים כה), "זְכוֹר רַחֲמֶיךָ ה' וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה" כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וּמוּבָא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י, שֶׁזֶּה נֶאֱמַר לְעִנְיַן אָדָם הָרִאשׁוֹן שָׁעָשָׂה מִיּוֹמוֹ אֶלֶף שָׁנִים שֶׁזֶּה הָיָה עַל-יְדֵי חֲסָדָיו הַגְּדוֹלִים, הַיְנוּ בְּחִינַת חֶסֶד חִנָּם הַנַּ"ל, אֲבָל עַל-יְדֵי הַקִּלְקוּל לֹא הָיָה אֶפְשָׁר עוֹד שֶׁיִּחְיֶה לְעוֹלָם עַל-יְדֵי הַחֶסֶד חִנָּם מֵאַחַר שֶׁקִּלְקֵל הַכְּלִי כָּל כָּךְ, וְעַל-כֵּן נִתְגָּרֵשׁ מִגַּן עֵדֶן, שֶׁהוּא קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהוּא קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי צִיּוּרָא דְּמַשְׁכְּנָא וּדְמִקְדָּשָׁא כְּצִיּוּרָא דְּגַן עֵדֶן כִּי עַל-יְדֵי שֶׁפָּגַם בַּתְּמִימוּת וּפָגַם בְּהַחֶסֶד חִנָּם הַנַּ"ל עַל-יְדֵי זֶה פָּגַם בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַגַּן עֵדֶן, כִּי עִקַּר קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא עַל-יְדֵי הַחֶסֶד חִנָּם הַנַּ"ל וְעַל-כֵּן נִתְגָּרֵשׁ מִגַּן עֵדֶן וְנִתְרַחֵק מֵהַנָּהָר הַיּוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וְכוּ', שֶׁהוּא בְּחִינַת מֵימֵי הַחֲסָדִים הַנִּמְשָׁכִים מֵעֵדֶן הָעֶלְיוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתּוֹרָה הַנֶּעְלֶמֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת רַחֲמִים פְּשׁוּטִים וַחֲסָדִים גְּדוֹלִים וְאָז נִגְזַר עָלָיו "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה", בְּחִינַת הַלּ"ט מְלָאכוֹת, עַל-כֵּן הַמַּיִם שֶׁל נְטִילַת יָדַיִם צְרִיכִין שֶׁיִּהְיוּ מַיִם שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ בָּהֶם מְלָאכָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהֶם אֲחִיזַת הַלּ"ט מְלָאכוֹת שֶׁנִּמְשָׁכִין מִפְּגַם הַחֶסֶד הַנַּ"ל, רַק יִהְיוּ מַיִם טְהוֹרִים בְּחִינַת מֵימֵי הַחֶסֶד הַנִּמְשָׁכִין מֵהַנָּהָר הַיּוֹצֵא מֵעֵדֶן, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתּוֹרָה הַנֶּעְלֶמֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַדֶּרֶךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁמַּמְשִׁיךְ הַצַּדִּיק בְּעֵת פְּשִׁיטוּתוֹ שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מִטַּהֲרִין מִכָּל הַטֻּמְאוֹת וְזוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר תִּקּוּן הָאֲכִילָה כַּנַּ"ל: ~ או
This is the aspect of the seven lamps — for the neshamah is comprised of all seven middos, as is known. There are seven holy middos that are the totality of everything, and corresponding to them there are seven evil middos — the aspect of the seven good cows and the seven bad cows, etc.; the aspect of seven good days and seven bad days. A person comes to this world to be tested: he will pass through many kinds of darkness comprised of seven. This is the aspect of the seven chambers of Gehinnom in which a person is punished, chas v'shalom, when he does not stand in the test and stumbles. This is the aspect of : "V'shiv'ah idanin yachlefun aloi" — "Seven seasons shall pass over him." Especially one who wants to begin to enter avodas Hashem and draw close to Hashem in some way — the more one strives and works to detach himself from evil and draw close to good, the more they provoke and overpower him, as our Sages said : "Kol hagadol maichavairo yitzro gadol mimenu" — "Whoever is greater than his fellow, his evil inclination is greater." As it is written : "B'orach zu ahalech tamnu fach li" — "In this very path that I walk, they have laid a trap for me." Regarding this Dovid cried out : "Tavati biy'vain m'tzulah v'ain ma'amad..." — "I have sunk in deep mire and there is no foothold..." And : "Shatani b'vor tachtiyos, b'machashachim bimtzolos..." — "You have placed me in the lowest pit, in darkness, in the depths..."

Segment 30

הפשוט, וְאז נתְגִּלֶה עליידו דַיקָא אחְדוּת הַפשוּט. אבל כַשָמשְנִין סדרי"בְרְאשִית, הַם וֶשָלוּם, עַלייָדי בַּלְאִיִם = וְתַעָריבות, | בּפרְט כְּשָעישִין | מַלָאכָה ְּכַלְאִ"בְּהָמָה, אֶז נִתְערְבַּב הַדֶרֶך וְהַפּדר עד שאי אֶפֶשָר שְיעַלָה בָּל דְבֶר לֶשרשו לְכְלל בְּאֶחָר הַפֶשוט, ואֶז חַייתו הר הַקְלְפות וְסמְרְא" אֶחְרָא שְהֶם בְּחִינת בְּפִירות, וְאֶז מִתְנְבְִּין השנויים. בְּיּתֶר וְנַתְפורְרין לפת שור וחמוּר, שהם בַּחִינת עַשו וישמעאל, שָהֶם בֶּלַל הַשְבָעִים אִמות, שָהֶם הַהַפֶּך מִכָּל הַתְּקוּנים המְבאָרים בַפָנִים שזוכין עלדידָם לְהמשיף אמוּנת אחְדוּת הפשוט מתוך פעַלות משתנות, שְזֶהו עקר תקון בָּל הֶעוּלְמוּת (לקוטי הלכות - הלכות כלאידבהמה ד', אותיות א ב לפי אוצר היראה -

Segment 31

אמונה, אות קיג) את חקתי תשמרו בהמתך לא תרביע כלאים (ויקרא י"ט, י"ט) כָּ אסורי כּלָאִיִם שָהֶם כַּלָאי אילן וּזרעים וְכַלְאִי ַבָּרֶם וְכלָאִי בַּהָמָה וְכלְאִי בַָּדִים סְמְכֶן הַתִּיְרה זֶה לְזֶה כָּמו שכתוב בִּפְרשת קדושים אֶת חקתי תשמרוּ ִּהְמְתֶך לא תַרְבִּיע כַּלָאִים שֶדֶף לא תְזֶרַע כְַּאִיִם ובָנְד בַּלָאִים וְכו' וְכַן בְּפְרשת כִּי תַצָא נסְמֶך אַסור בַּלָאִי הַבָּרֶם לְפסוּק לא תחֶרש בַּשוּר ובחַמור יִחְדֶו ואר כֶּ לא תלְבַש שנַטנז וְכו' גֶדילים תִעַשָה לֶ וֶבו: בִּי בָּל. הַמָנִיעות. מעבודת ה יִתְבֶּרך. נִמשָכִין מהַבְּנְדים הצואים כַּמוּ שְ3ַּתוּב בַּהַתִוּרֶה (לקוטי מוהר"ן א' - סימן י"ד) על מאמר רַבָּה בַּר בַּר חֶנָה רְמָא כופְתָא וְסְכְרא לְיְרדנָא. שְהַבְְּדִים. הצואים שנמשכו עליידי. עְוּנוּתִיי שמהֶם כָּל המניעות והמְַבִים וְכוּ' הֶם מִפְסִיקִים כָּמו נְהֶר בִּינוּ לְבִין הקֶדשָה שְהִיא בְּחִינת אריןדיִשְרְאֶל עין שֶם. וְעְקַר הַתְנַבְּרוּת של הַבְּנְדִים הַצוּאִים לְמַנָעוּ מִדֶרֶך הַחַיִים האמִתִּי הוא עלדודי גאוּת וְכָבוּד המדמה של עוּלֶָם לבו אִיך הא מְלְכְלֶך בַעַוניתִיו וְתַאווּתיו פְנְמָו הְְבִּים בהאי ילד על ידו ול רַגְלִיו ויבקש בְּכֶל כחו אֶת רופא הָאמתִי שיוכל לרפא תִּחְלוּאי נפשו כּי מי יוכל לֶסְבּל לָהִיות מלְבַּש בַּבַגְדִים צואים וּמטנֶפים. אַ הַבְּנְדִים. צואים בְַּצְמָן מְבַלְבְּלִין אֶת רַנְתו ומְעַסָמין אֶת לְבְבו עד שְעוּשָה עַצְמו בְּלא יְדַע אֶת טנוף מעָשָיו וחְפַן עדין בבוד של הְעוּלֶם הזֶה וְנופל ַּנָאוּת וְנסוּת הְרוּח. וְעַלידי זֶה אינו יכול לְהַתְקָרְב אֶל הָאָמַת שֶלא יַלְעִינו עָלָיו בְּי אָרֶם וִַהְיָה נֶחשָב ְּעִינִיהֶם כֶשוטֶה וְכַמְשְנֶע. בַּפְרט עַתָה בעונותִינו הְרבִּים שְנְתְקִיִם וַתּשְלַך אָמַת אַרצָה וְסֶר. מרע משתוּלֶל וְהַכּבוּד נְהְפַּך לזֶרים וַיִרְאִי הַטָא נִמאָסִין וכו' אבל מי שמשים אֶל לבו כּאֶב מעַשיו אשָר לא טובים ומרגיש שפְלותו בַּאָמָת בַּוְדאי יִכִּיר הָאָמַת לאמתו וישבר כָּל הַמניעות. שבַעוּלֶם וְיִתְקֶרב אֶל הָאָמַת בּמְקוּם שָהוא. וְעַל"כַּן נקראת הַגְאוָה מוּתְרוּת במ שְבְּתוּב בַּמוּאֶב על"כַן יִתְרָה עָשָה וכו' על שְהַתְגְאֶה כַּמו שִ3ַּתוּב שמענו נאון מואֶב גיא מאד וכו' גַאוַתו וגאונו וכו' וּכְתִיב ומשלם על יִתָר עושה גאוָה. כִּי גַאוָה הוא בַּחִינת מוּתָרות ממש בְּחִינת עבודה זֶרָה בַּחִינת קיא צוּאֶה שהוּא מוּתְרות וּפֶסלֶת הַגוּף בְּחִינַת בְּנְדִים צואים הנ"ל שעַקָר הַתְגִבַּרוּתֶם למע מהָאָמַת הוא עלדידי גַאוּת כּנ"ל. וּכְבָר מבאֶר בְּדְבְרִיי ז"ל שעקר כָּל הַמניעות הם מניעות המח כָּמו שְבְתוּב בְּסִימֶן מ"ו לקוטי תִנְנֶא, ‏ הַינו עלדודי שנִתְעָרב דַעָתו ונוטה מן הָאָמַת ואינ רוּצֶה לשוּם אֶל לבו הָאָמת לאמתו כִּי עלדידי כָּל עברה וּפַגִם הוא פוּגם בַאוּתִיות הַתּורה שמשם שרש נפשו, כַּי עלדידי הְעַבַרֶה וְהַפָּנֶם הוא. מִתְרְחָק וְנִפְסָק חַם וְשָלום מהָאות שִפְּנֶם בו. וְאז מצטרפין אצלוּ אותיות הַתוּרה ְּצְרוּפִים אֶחַרים לְהַפֶּך מן הָאָמֶת בְּבְחִינת לא זֶכֶה נעשית לו הַתוּרֶה סם מות כָּמוּ שאמרו רבותינו "ל על פְּסוּק וֶשְמְתֶם וכו'. וּמשֶם נָמֶשָבִין בָּל הַמִחֶשָבוּת רעות וְהַסְּבָרוּת הפוּכות הַמִתְעִים אֶת הַרְבּה מדרך הָאָמַת לאמתו כַּמוּ שְבְּתוּב המהפכים ארחות שר וכו' וּכְתִיב הוי הָאמרִים לְרַע טוב ולטוב רע וְכו'. וְכָל זה בָּא עלדידי גאות שנמשך עלדידי הַבַּנְדִים הצואים שמשם כָּל המניעות כנ"ל. בִּי עלדידי גָאוּת חְכַמתו מִסְתְלְקֶת ממנו כַּמו שאמרוּ רבוּתִינוּ ז"ל. הינו שְנְסְתְלָק ממנו חְכְמוּת הַתּוּרֶה הָאַמִתִּיוּת ונוטה לְסְבָרוּת ההַפוכות. מן הָאָמַת. כִּי כְּבֶר. מבאֶר בְּהַתוּרֶה הנ"ל שאין אדֶם זוכה לתורה כַּי אם עלידי שפלות אַמִתִּי בְּכֶל הָאַרְבַּע בַּחִינות הַג"ל שָאֶז רַיְקָא זוה לעסק בּתוּרֶה בַּתְכְלִית השלמות עד שיוכל ְהְאִיר בּשָרשי נשְמוּת יראל וכו וְלְעַשות בַּעַלי תשוּבֶה וַגֶרים וכו'. וְלְזְכוּת לְזֶה בשלמות אין זוכָה כַּי אם הצדיק הָאִמְתִּי שהוּא ענו בְּאָמַת בִּבְחִינַת מ"ה ַּבָחִינת משה רַבנוּ עָלִיי השלום. אַבֶל גַם כָּל אלו הַמתְעוּררים לְהְתְקָרב לצדיק הַזֶה צריכים שִיִרגִישו על כָּל פָּנִיִם שפְלותֶם בָּאָמַת. כִּי בְּלא זֶה אי אֶפֶשָר לָהֶם לְהְתְקֶרֶב כְּלֶל, בי הַבְָּדִים הצואִים ימְנָעו אותֶם ְכנ"ל. נְמַצָא שְעְקר כָּל הַמָנִיעות נָמשָכִים עללוְרי שנְתְעַרבְּבוּ אלו צרופי אותיות הַתוּרה שִפְגֶם בָּהֶם שעלדידי זֶה נתְעַרבַּב דַעָתו בַּסְבָרוּת הפוכות וְדְעוּת זרות שמשם כָּל המניעות שְעְקָרם מניעות המה בּנ"ל. וזה בְּחִינת כָּל אסורי כַּלְאִיִם שְכָּל מיני כַּלְאִיִם אסורים לָנוּ שלא לְעַרבַּב אותיות הַתוּרֶה שְהוּא שרשם כַּי כָּל הַדְבָרִים שְבַּעוּלֶם דומם צוּמה חַי מדבּר כָּל דַבֶר וְדְבֶּר יש לו שרש בַּאוּתְיִּת הַתוּרֶה. ועל"ידי כַּלָאִִם חס וְשְלוּם גוּרם שְנִתְעַרְבְּבִין חס ושלים גם אותיות הַתוּרה שהם שרשן ומשם בָּאִים בּל הַמָנִיעות שְבֶּלֶם כַנ"ל וְעַליכּן נַקְרְאִים בָּשֶָם ַּלָאִים שהוא לשון מניעות כָּמוּ שִבָּתוּב: וַיּכָּלָא הְעָם מהְבִיא, אַתָּה ה' לא תְכְלָא רחֶמִיך וְכו', וְכַן הַרבָּה, וּכְתִיב וּבַבַתִי כַלָאים הְָחְבָּאוּ -- שהוא בִית הֶאסוּרִים שמונעים אותו לְצַאת, כִּי כָּל המניעות שִבַעוּלֶם בָּאִים עלדידי בַּחִינת כַּלָאִיִם שְהוּא בְּחִינת עַרבוּב עלדידי שִנְתְעַרְבַּבוּ אוּתִיִוּת הַתוּרָה חס ושָלום עלידי פַּגְמִיו שמשם כַּל בַּלְבוּל הַדַעַת וּסְבַרוּת הַהָפוּכות שִמָהֶם כָּל המניעות כַנ"ל. וְזֶה אֶת חקתי תִּשָמרוּ שְהַקָדִים קרם אפוּרי כַּלְאִים בִּי זה הַפֶּ ְּלְאִיִם הַיָנוּ שְהַתוּרֶה מַוְהֶרֶת אֶת הְקְתִי תשָמרו לשמר הַיטב חָקוּת הַתוּרֶה שלא לְהַחָלִיף חקוּת הַתּוּרֶה חס ושלוּם הִינו שלא לְגְרם לְבַלְבַּל חס ושַלום צרופי התורה וְחַקוּתְיה עלדידי אפור כַּלָאיִם וכנ"ל. ְעליכן עַקַר הַתְּקוּן עלדידי הַצַדיקי אָמַת שִיכולִים לעסק בַּתוּרה בקְדשה כַּרְאוּי עד שיאירו כָּל אותיות הַתוּרה בִּשְלְמוּת בְּפי מה שְצְריכִין לשור וּלְהְקי"ן אלו הַנִפשוּת עד שְיתְעוּרְרוּ בַּתְשוּבָה בשלמוּת כַּי הַצַדִיק צָריך לְצָרף אותַיות הַתורֶה בְּחֶרוּשִים נפְלָאִים בְּכֶל פעם כָּפי מה שָצָריך לְתְקוּן אלו הַנְפְטות שְנְתְרְחקוּ. משָרשְם וּלְהּלִיכֶם וּלְהַדְרִיכֶם בּדְרֶך הישר וּבעצות טובות הצריכים כְּפִי הָעַת וְהומן וּכפי שרש נַפְשָם וכְפִי תְּקוּן הַצָריכים לְהַפְָמִים שפְנְמוּ בָּהֶם וּבשְבִיל זֶה צְרִיכִין בָּאָמֶת לְחפש וּלְבקַש מאד מאד אחר צדיק אמתִי כַּזֶה. (לקוטי הלכות - הלכות ערלה ה'- אות ח) וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל ע'ץ מאכל... שלוש שנים... ושנה הרביעית... קדש הלולים לה'... ובשנה החמישת (ויקרא י"ט, כ"ג-כ"ה) ִּי אִיתָא שָשֶלש שֶנִי עֶרְלָה הַם כְּנְגֶר השלש קְלְפוּת הַטמאוּת לְנַמרי וְנְטע רְבְעִי הוא כְּנְנֶד בְּחִינת גגה שָהוּא מערב טוב וָרָע. ואלו הָאִרבַּע קלפוּת צריף כָּל אָדֶם לְבְטְלֶם וּלְשְבְּרֶם כִּי זֶה עַקָר רַגְִּּיּן וּבְחִיְרה של הֶאדֶם לעמד כַּנְגֶד כַּל המדות רעות הַנמשכין מאלו הְארְבַּע קְלפות הַקודמין לפרי וְעל"ידי זה יכה לפרי. ובלל כָּל הַמדות רעות כַּלוּלִים בְּנָאוּת שהוא עַבוּדֶה רה שהוּא הַהֶפֶך מְהַתורֶה שְעַקֶרה עְנוָה בְּחִינת אין ַּי בלל כָּל הַתּוּרָה הוא לְבטל עַצמו בְּתְכָלִית הַבְּטוּל עד שִיִהְיָה נְכְלֶל בְּאִין סוף וְגאוּת הוא הַהַפֶּך מִזֶה. בָּ גַאוּת בְּלוּל מכָּל הָארְבַע קְלְפוּת. הנ"ל. שצריכין לְשַבְּרֶם עלדידי אַרְבַּע בְּחִינות שפלות, ההינו לְהְיוּת שפֶל וְסְטן כַנגד גדוּלִים ובינונים וקטנים שָהֶם שלש בְּחִינוּת ועוד צריך לְהַסטין וּלְבטל את עצמו עד שִיהְיָה שִפָּל בַּעִינִיי לֶמטה מִמדרְנֶת עַצָמוּ בִּבְחִינַת שבו איש תִּחְתִיו (כמובא בלקוטי מוהר"ן א' - סימן י"ד). ואלו הָארְבַּע בּחִינות הם כַּנגֶד הָאִרְבַּע קְלְפוּת הַנ"ל, כַּי מי שוש לו אִיזֶה גַאוּת לְמַעָלָה מִמַדְרְנְתו שָרוצָה לְהדמות עַצַמוּ לְגדולִים או לְבִינונים או אפלו לקְטנִים וּבָאָמַת הוא קָטֶן מִכַּלֶם בִּי הוא קָטֶן

Segment 32

וקימת חצות הוא מסוגל להמשכת חסד גדול ביום שהוא בחינת דעת גדול ומוחין להתפלל בשלימות כמובן בספרים. כי בחצות הוא בחינת התגלות ההסתרה ונמשך דעת ואזי הוא התעוררות גדול מאד. אבל עיקר התגלות הדעת בתכלית שעל ידי זה התשובה בשלימות כתיקונו הוא באור היום. שאז נמשך אור גדול ונתגלה חסד ודעת גדול מאד באור היום כמובא. ואזי זוכין לתיקוני התפלה. שהיא בחינת תשובה בשלימות ובתיקון גדול. בבחינת מקוה הנ"ל כמו שאמרו רז"ל על תיקוני התפלה כל הנפנה ונטול ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל כאלו וכו' ומסקו כאלו טבל. היינו שתיקוני התפלה של אור היום שהם בחינת מוחין ודעת גדול מאד הם בבחינת מקוה שהוא דעת גדול כנ"ל. וכל זה נעשה על ידי קימת חצות שעל ידי הדעת והתעורורת התשובה שבחצות זוכין אחר כך לאור היום לבחינת דעת גדול מאד לתיקוני התשוב בשלימות כנ"תל. בבחינת ראש חדש ויום טוב כנ"ל שבאמצע הם ימי החול כנ"ל. כי גם בחצות עיקר התגלות הדעת הוא לפי שעה בשעת חצות לילה. ונמשך עד ב' שעות עד סוף האשמורה השניה.ואחר כך אף על פי שכבר נמתק בחינת הלילה והחשך וגם שהוא סמוך לאור היום ויש אז גם כן בחינת התגלות הדעת. אף על פי כן אינו דומה להתגלות הדעת שבשעת המשכת בחינת חצות לילה כנ"ל. (כמובן בדברי רבינו נ"י בסימן קמ"ט) שעיקר חצות הוא ב' שעות הנ"ל. נמצא שהתעוררות התשובה והתגלות הדעת הוא בחצות. ואחר כך נמשך אור גדול ביותר בחינת דעת וחסד גדול מאד באור היום. ובינתיים היא בחינת לילה. כל זה הוא בחינת ראש חדש ויום טוב ובנתיים ימי החול כנ"ל בחינת פסח ושבועות ובאמצע ספירה כנ"ל:
We return to the matter of Shabbos. It is explained in the Midrashim that the subduing of the kelipah of Amalek — the totality of all the nations opposing Yisrael — is through the holiness of Shabbos. This is brought in the Midrash (Pirkei d'Rabbi Eliezer 43), brought in Sefer Mayim Yechezkel, Parshas Beshalach: "Yisrael said: Master of the Universe, You wrote in the Torah 'Remember the day of Shabbos'… and You wrote 'Remember what Amalek did to you' — how can these two remembrances both be fulfilled? The Holy One Blessed Be He said: They are not alike — this 'remember' is to sanctify, and this 'remember' is to kill and destroy him."

Segment 34

אות ח וְזֶה בְּחִינַת קְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁאָז קוֹרִין ד' גַּבְרֵי. כְּנֶגֶד עֲלִיַּת הַמַּלְכוּת שֶׁהִיא בְּחִינַת ד' שֶׁעוֹלָה מִבְּחִינַת מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת ד' מַלְכֻיּוֹת כַּנַּ"ל. כִּי קְרִיאַת הַתּוֹרָה הִיא בְּחִינַת שֶׁקּוֹרִין אֶת חֵי הַחַיִּים כַּנַּ"ל, כִּי עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁהִיא שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, קוֹרִין אוֹתוֹ כַּנַּ"ל. וּבְיוֹתֵר מְסֻגָּל לָזֶה קְרִיאַת הַתּוֹרָה שֶׁקּוֹרִין בְּתוֹרָה כְּשֵׁרָה שֶׁנִּכְתְּבָה כַּדָּת בִּקְדֻשַּׁת סֵפֶר תּוֹרָה מִן בְּרֵאשִׁית עַד לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁנִּמְסְרָה לְמֹשֶׁה בְּסִינַי. שֶׁהִיא עִקַּר בְּחִינַת שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְעַל -כֵּן קְרִיאַת סֵפֶר תּוֹרָה מְסֻגָּל בְּיוֹתֵר לִקְרוֹת אֶת חֵי הַחַיִּים כַּנַּ"ל וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא קְרִיאַת הַתּוֹרָה 'קְרִיאָה' דַּיְקָא כַּנַּ"ל לְעִנְיַן קְרִיאַת שְׁמַע. וְזֶהוּ בְּחִינַת קְרִיאַת הַתּוֹרָה שֶׁל כָּל הַיָּמִים שֶׁנִּתְקַן בָּהֶם קְרִיאָה בְּצִבּוּר בְּעֵת הַתְּפִלָּה, הַכֹּל כְּדֵי לִקְרוֹת הַחִיּוּת, לְהַחֲיוֹת הַמַּלְכוּת. וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר לְעֵיל מִזֶּה בְּהִלְכוֹת קְרִיאַת הַתּוֹרָה. וְעַל-כֵּן בְּחֹל שֶׁקּוֹרִין שְׁלֹשָׁה גַּבְרֵי, כִּי אָז בַּחֹל יֵשׁ עֲשִׂיַּת מְלָאכָה וַאֲזַי שׁוֹלְטִין הַל"ט מְלָאכוֹת שֶׁהֵם זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ בְּחִינַת מַלְכוּת הָרְשָׁעָה וַאֲחִיזַת מַלְכוּת הָרְשָׁעָה הִיא מִבְּחִינַת הָרַגְלִין שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנֶּאֱחָזִין שָׁם בִּימוֹת הַחֹל, בִּבְחִינַת רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת וְכוּ', שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַחֲנֵה דָּן שֶׁהִיא מַחֲנֶה הָרְבִיעִי שֶׁל מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת מְאַסֵּף לְכָל הַמַּחֲנוֹת, בְּחִינַת מַדְרֵגָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל הַמַּלְכוּת, בְּחִינַת רַגְלִין וְעַל-כֵּן בַּחֹל אֵין קוֹרִין רַק שְׁלֹשָׁה, כִּי אֵין כֹּחַ לְגַלּוֹת הַהַסְתָּרָה לְגַמְרֵי, כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁבְּמָקוֹם וּבִזְמַן שֶׁיֵּשׁ לָהֶם יְנִיקָה צָרִיךְ דַּוְקָא לְהַנִּיחַ לָהֶם לִינֹק, שֶׁזֶּהוּ הַכְנָעָתָם כְּשֶׁנּוֹתְנִין לָהֶם יְנִיקָתָם בְּצִמְצוּם כַּיָּדוּעַ, כִּי הַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה כַּנַּ"ל וְכַמּוּבָא. וְעַל-כֵּן בַּחֹל אֵין קוֹרִין כִּי אִם שְׁלֹשָׁה כְּדֵי לִקְרוֹת הַחִיּוּת אֶל הַמַּלְכוּת בִּבְחִינַת שְׁלֹשָׁה מַחֲנוֹת שֶׁבָּהּ, כִּי יוֹתֵר מִזֶּה אֵין יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ חִיּוּת כַּנַּ"ל רַק שֶׁמַּמְשִׁיכִין חִיּוּת שֶׁלֹּא יִתְגַּבְּרוּ יוֹתֵר רַק שֶׁתִּהְיֶה יְנִיקָתָם בְּצִמְצוּם גָּדוֹל כַּנַּ"ל, אֲבָל בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁאֲזַי הוּא הִתְגַּלּוּת הַהַסְתָּרָה וְעִקַּר הִתְגַּלּוּת הַהַסְתָּרָה, הוּא שֶׁנִּתְגַּלֶּה בְּחִינַת מַחֲנֵה דָּן מִתּוֹךְ הַהַסְתָּרָה, שֶׁהִיא מַחֲנֶה הָרְבִיעִי, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל). עַל-כֵּן קוֹרִין בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ ד' גַּבְרֵי שֶׁאָז מַתְחֶלֶת הַמַּלְכוּת לַעֲלוֹת, בִּבְחִינַת תְּחִלַּת שְׁלֵמוּתָהּ שֶׁאֲזַי הִיא בְּחִינַת ד', כַּמּוּבָא וְכַנַּ"ל. וּבְיוֹם טוֹב שֶׁיֵּשׁ אָז בִּטּוּל מְלָאכָה, בִּטּוּל הַל"ט מְלָאכוֹת, עַל-כֵּן עוֹלָה הַמַּלְכוּת יוֹתֵר וְכֵן בְּכָל יוֹם שֶׁקָּדוֹשׁ יוֹתֵר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, דְּהַיְנוּ יוֹם הַכִּפּוּרִים וְשַׁבָּת עוֹלָה בְּחִינַת הַמַּלְכוּת יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וְעַל-כֵּן קוֹרִין בּוֹ יוֹתֵר גַּבְרֵי, כִּי יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ חִיּוּת וְדַעַת יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת וַעֲלִיַּת הַמַּלְכוּת הִוא כְּשֶׁנִּכְנָע וְנִתְבַּטֵּל עֲשִׂיַּת מְלָאכָה שֶׁהֵם הַל"ט מְלָאכוֹת זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ כַּנַּ"ל, בִּבְחִינַת מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבוֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ כַּנַּ"ל. הַיְנוּ שֶׁבְּכָל יוֹם שֶׁנִּכְנָע בּוֹ יוֹתֵר וְנִתְבַּטֵּל הַל"ט מְלָאכוֹת, יְכוֹלִין בְּיוֹתֵר לִקְרוֹת אֶת הַקֹּדֶשׁ שֶׁהוּא
This is the entire matter we have written above according to this Torah: the holiness of Shabbos is the holiness of the Tzadik, the aspect of Moshe, who does teshuvah upon teshuvah constantly, meriting in his lifetime "a day that is entirely Shabbos, entirely teshuvah." Through his great power, the aspect of Yehoshua fights the war of Amalek, subduing the blood of the chalal has'mali. Therefore the Midrash connects these two remembrances — Shabbos and the destruction of Amalek — and asks how they can both be fulfilled, for they are truly opposites. At first glance it would seem proper to forget Amalek entirely — to expel his kelipah and contamination from the heart — and only remember Shabbos holiness, the Tzadik's holiness, the totality of Yisrael's holiness. The Midrash answers plainly: they are not alike — this zachor to sanctify, this zachor to kill and destroy. They are certainly two opposites, and therefore one must remember both — Shabbos holiness and, l'havdil, the deed of Amalek — in order to destroy and uproot the memory of Amalek through the remembrance of Shabbos holiness at every time. The remembrance of Amalek's deed is only so that we may uproot it — one must remember that Amalek constantly ambushes. Therefore one must strengthen oneself all the more in remembering Shabbos holiness — the holiness of the Tzadik who does teshuvah always — through whose power we too always have hope. Therefore precisely because they are opposites, one must remember them both well, to uproot the kelipah of Amalek through the remembrance of Shabbos holiness — the Tzadik's holiness, through whose power the aspect of Yehoshua fights the war of Amalek. Also, it is explained in the Gemara (Shabbos 118b): "Had Yisrael kept the first Shabbos, no nation or tongue would have ruled over them, as it says: 'And it was on the seventh day, some of the people went out to gather' — and it is written after it: 'And Amalek came.'"

Segment 35

וְזֶהוּ בְּחִינַת קְרִיאַת הַתּוֹרָה שֶׁעַל יָדָהּ קוֹרִין אֶת הַחִיּוּת בִּבְחִינַת מִקְרָא קֹדֶשׁ כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הַטַּעַם עַל מִסְפַּר גַּבְרֵי שֶׁל יְמֵי הַחֹל וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ וְיוֹם טוֹב וְכוּ' מִשּׁוּם בִּטּוּל מְלָאכָה. כִּי זֶה תָּלוּי בָּזֶה כַּנַּ"ל. בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁהוּא תְּחִלַּת הִתְעוֹרְרוּת הַתְּשׁוּבָה, תְּחִלַּת עֲלִיַּת הַמַּלְכוּת כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן עֲדַיִן עוֹשִׂין בּוֹ מְלָאכָה, כִּי עֲדַיִן לֹא נִתְבַּטְּלִין הַל"ט מְלָאכוֹת לְגַמְרֵי, כִּי אֵין הַמְּלָאכוֹת נִתְבַּטְּלִין עַד יוֹם טוֹב שֶׁאָז הוּא בְּחִינַת הַתִּקּוּן, שֶׁאָז זוֹכִין לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וְנִתְתַּקְּנִין אָז וַאֲזַי עֲלִיַּת הַמַּלְכוּת בִּשְׁלֵמוּת וַאֲזַי נִתְבַּטְּלִין הַמְּלָאכוֹת כַּנַּ"ל וַאֲזַי קוֹרִין יוֹתֵר גַּבְרֵי כַּנַּ"ל. וְכֵן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְשַׁבָּת שֶׁנִּתְבַּטְּלִין הַמְּלָאכוֹת יוֹתֵר לְגַמְרֵי, קוֹרִין יוֹתֵר אֲנָשִׁים. עַד שֶׁבְּשַׁבָּת, שֶׁאָז תַּכְלִית בִּטּוּל הַל"ט מְלָאכוֹת, וְעַל-כֵּן עָנְשׁוֹ חָמוּר לְעִנְיַן מְלָאכָה אֲפִלּוּ מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים, עַל-כֵּן קוֹרִין בּוֹ יוֹתֵר וַאֲזַי קוֹרִין שִׁבְעָה גַּבְרֵי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תַּכְלִית עֲלִיַּת הַמַּלְכוּת שֶׁהִוא בְּשַׁבָּת כַּמּוּבָא. כִּי שִׁבְעָה גַּבְרֵי זֶה בְּחִינַת שֶׁקּוֹרִין הַחִיּוּת לְכָל שִׁבְעַת הַיָּמִים, בִּבְחִינַת וּמִדַּת יָמַי מַה הִוא, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל). וְעַל-כֵּן בְּשַׁבָּת נִמְשָׁךְ הַחִיּוּת לְכָל הַשִּׁבְעָה יָמִים עַל-יְדֵי שִׁבְעָה שֶׁקּוֹרִין בַּתּוֹרָה שֶׁזֶּה בְּחִינַת תַּכְלִית עֲלִיַּת הַמַּלְכוּת בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ גַּם כֵּן מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְעִנְיַן קְרִיאַת הַתּוֹרָה שֶׁטַּעַם מִסְפַּר גַּבְרֵי הוּא מִשּׁוּם מוּסָפִין כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ שָׁם כָּל יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בִּטּוּל מְלָאכָה וְכָל יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּסָף וְכוּ', כִּי הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּם שֶׁבְּכָל יוֹם הֵם בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַהַסְתָּרָה, כִּי זֶה עִקַּר בְּחִינַת הַקָּרְבָּנוֹת לְהַעֲלוֹת לְגַלּוֹת הַקְּדֻשָּׁה וְהַטּוֹב הַמְלֻבָּשׁ בְּתוֹךְ עֹמֶק הַקְּלִפּוֹת, בְּתוֹךְ בְּחִינַת בַּהֲמִיּוּת, וְלַהֲפֹךְ בְּהֵמָה לְהַעֲלוֹתָהּ לִבְחִינַת אָדָם, כַּמּוּבָא . בִּבְחִינַת אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' מִן הַבְּהֵמָה, שֶׁעַל-יְדֵי הַקָּרְבָּן עוֹלֶה מִבְּחִינַת בְּהֵמָה לִבְחִינַת אָדָם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַהַסְתָּרָה שֶׁנִּתְהַפְּכָה לְדַעַת כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן בְּכָל יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קְדֻשָּׁה יְתֵרָה וְנִתְגַּלֶּה הַדַּעַת בְּיוֹתֵר וְנִתְגַּלֶּה הַתְּשׁוּבָה בְּיוֹתֵר, כְּגוֹן רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְיוֹם טוֹב וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְשַׁבָּת, שֶׁכֻּלָּם הֵם בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַתְּשׁוּבָה עַל-יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת כַּנַּ"ל. עַל-כֵּן יֵשׁ בָּהֶם קָרְבְּנוֹת מוּסָפִין עַל-יְדֵי שֶׁנִּתְוַסֵּף בָּהֶם קְדֻשָּׁה וְדַעַת, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מַעֲלִין טוֹב יוֹתֵר מִתּוֹךְ הַהַסְתָּרָה וְעַל-כֵּן נִתְוַסְּפִין בָּהֶם קָרְבָּנוֹת שֶׁהֵם הַמּוּסָפִין, כִּי כָּל הַקָּרְבָּנוֹת הֵם לְכַפָּרָה בְּחִינַת תְּשׁוּבָה וְעַל-כֵּן בַּיּוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּסָף קוֹרִין יוֹתֵר אֲנָשִׁים, כִּי אֲזַי מְגַלִּין הַדַּעַת יוֹתֵר מִתּוֹךְ בְּחִינַת הַהַסְתָּרָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קָרְבְּנוֹת מוּסָפִין כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן קוֹרִין בּוֹ יוֹתֵר, כִּי עַל-יְדֵי הַקְּרִיאָה קוֹרִין הַחִיּוּת כַּנַּ"ל, וְזֶה שֶׁקּוֹרִין בַּתּוֹרָה קֹדֶם מוּסָף כַּנַּ"ל. כִּי עִקַּר קְרִיאַת הַתּוֹרָה בִּשְׁבִיל תּוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה שֶׁיֵּשׁ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁאֲזַי קוֹרִין אֶת חֵי הַחַיִּים בִּבְחִינַת שֵׁם הָעֶצֶם, כִּבְיָכוֹל, שֶׁהִיא הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁנִּכְתְּבָה בִּקְדֻשַּׁת סֵפֶר תּוֹרָה כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁאוֹמְרִים 'כֶּתֶר' בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ בְּמוּסָף וְכֵן בְּכָל יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּסָף, כִּי אֲזַי בְּחִינַת הַתְּשׁוּבָה, שֶׁהִיא בְּחִי
This is what is written in Tanna d'Vei Eliyahu chapter 26 part 1, brought in Midrash Rabbah Parshas Ki Sissa: "'And you shall guard the Shabbos for it is holy to you' — there are three holinesses: the holiness of the Name of the Holy One Blessed Be He, the holiness of Shabbos, and the holiness of Yisrael… from here they said: the teeth of those who devour Yisrael will in the future, in the days of Mashiach, be twenty-four amos" — see there.

Segment 36

(שייך לעיל) ד' גברי שקורין בראש חדש בחינת ד' מחנות דקדושה שהם בחינת ד' דגלים שכל מחנה כלול מג' שבטים וכן כל אחד מן הקורין צריך לקרות לפחות ג' פסוקים וזהו שיעור הקריאה. נמצא שד' גברי הם בחינת ד' מחנות שכל אחד כלול מג' כנ"ל שכולם הם שנים עשר בחינת שנים עשר שבטי יה בחינת שנים עשר בקר שמלכות דקדושה עומדת עליהם שזה בחינת שנים עשר חדשים שנחלקים לד' תקופות כי החדשים הם בחינת המלכות כנ"ל:
All these three holinesses are included together through the true Tzadik, the aspect of Moshe, who draws and makes known Shabbos holiness. Through Shabbos holiness, the holiness of the souls of Yisrael ascends and is included in their root, in His holiness — this is the aspect of Shabbos = Shin-Bas: the "king's daughter within" — the souls of Yisrael — ascends above. This is the Shin, the totality of the three holinesses. Therefore the Tzadik, the aspect of Moshe, is in the aspect of the segol — the totality of the three points. Therefore the Midrash connects to this the downfall of the wicked in the future, when their teeth will be many amos to their detriment: "the teeth of the wicked You have broken" (Tehillim 3) — for these depend upon each other. The downfall of the wicked, whose totality is Amalek, is through Shabbos holiness. Conversely, to the degree that each person overcomes all six weekdays to subdue the kelipah of Amalek through the Tzadikim's power — Moshe and Yehoshua — so he merits drawing Shabbos holiness. Therefore the Midrash mentioned their downfall through the breaking of their teeth specifically — which at first glance is a great wonder, as all the commentators were puzzled. But according to our words there is a wonderful connection in this Midrash.

Segment 37

וזה שמברכין החודש בשבת שלפניו. שהוא במקום קידוש החודש כי עכשיו בגלות אין בנו כח לקדש החודש על פי בית דין כראוי. כי הגלות הוא בחינת הסתרה בחינת ואנכי הסתר אסתיר וכו'. על כן מקדשין החודש בשבת. כי שבת הוא בינת דעת כמו שכתוב שטו העם ולקטו בשטותא בימי החול אבל בשבת הוא שלימות דעת בתכלית כמו שכתוב בשבת לדעת כי אני ה' מקדשכם. ועל כן על ידי הדעת שנתגלה בשבת יכולין לקדש החודש שהוא בחינת התגלות ההסתרה כנ"ל. ועל כן מברכין החודש ומקדשין אותו בשבת. ועלכ ן מברכין החודש אחר קריאת התורה כי על ידי קריאת התורה בשבת נמשך דעת גדול כנ"ל. ועל כן נוהגין לידע מתי יהיה המולד בשעה שמברכין החודש. שזה בחינת לידע בחינת תכלית המיעוט וההסתרה כנ"ל ועל ידי שמברכין החודש שזה בחינת קידוש החודש. מגלין ההסתרה לדעת כנ"ל:
For the essential matter is Shabbos holiness, when Kneses Yisrael unites with her Beloved — "Come, my Beloved, to greet the bride" — and then all three points are included together, completing the aspect of Adam to sit on the Throne. The essential Shabbos holiness is the eating (as in siman 277 and 57, Likutay I) — Shabbos eating is exceedingly precious, entirely Godliness, entirely holy. Through eating, the soul joins with the body and enlivens the blood of the heart — as in os 51 regarding Erev Yom Kippur eating. Therefore the thirty-two teeth correspond to the thirty-two paths of wisdom — the essential eating is through them, sustaining the heart's vitality. All damages stem from eating of the Tree of Knowledge — damaging the aspect of lamed-beis [32], strengthening the blood of the chalal has'mali: the damage to the thirty-two paths, the damage to the thirty-two teeth. The essential rectification is through Shabbos. Therefore the rectification is through Shabbos eating specifically — the three meals corresponding to the three points (os 4). Through Shabbos eating, the thirty-two paths of wisdom are drawn, the thirty-two teeth chew Shabbos food in great holiness, and the blood of the heart is rectified — nullifying the kelipah of Amalek, the totality of the wicked.

Segment 38

כי כל הראש חדש והימים טוים שתלוים בקביעות ראש חדש. כולם תלוים בבת שמשם מקבלין קדושתם. וזה שנקרא שבת תחלה למקראי קודש תחלה דייקא. היינו ששבת הוא בחינת התחלה לכל הימים טובים הם בחינת מקראי קודש שצריכין לקרות הקדושה לתוכם ושבת הוא בחינת התחלה להיום טוב. שמשם מבחית שבת קורין הקדושה לכל הימים טובים וראשי חדשים. כי שבת קביעה וקיימא. אבל יום טוב תלוי בישראל כי ישראל הוא דמקדשי ליה. כי יום טוב שהוא תלוי בקביעות ראש חדש הוא בבחינת התגלות ההסתרה שעל ידי זה זוכין אחר כך לבחינת קדושת יום טוב כנ"ל. זה תלוי בישראל. כי התגלות ההסתרה זה תלוי בישראל שהם צריכים לעסוק בעבודת ה'ובתורה כדי להעלות המלכות מבחינת הסתרה. אבל שבת קדוש מעצמו ואין פגם מגיע בו כמו שכתוב חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי אלו שבת לא קאמר כי שבת הוא שמא דקודשא בריך הוא שמא דאיהו שלים מכל סטרוי וכביכול בשבת נתגלה חיות מחי החיים שאי ההסתרה מגעת לשם כי בעצם הקדושה כביכול אין פגם מגיע לשם כידוע כי איהו לא אישתני בכל אתר. וזה בחינת קדושת שבת שקביעה וקיימא כי היא קדושה ממנו יתברך בעצמו כנ"ל. ואפילו בתוך הגלות אין בחינת קדושת שבת שקביעה נפגם כי שבת לא קאמר ועל כן אדרבא משבת קורין את החיות והדעת לתוך הימים טובים וראשי חדשים כי על ידי הדעת שנמשך משבת מגלין ההסתרה כנ"ל. וזה שכתוב אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש. ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת. ואחר כך מפורש שאר המודעים. היינו שכל המועדים מקבלים קדושתם משבת כנ"ל וזהו אלה מועדי ה' שר תקראו אותם ודרשו רז"ל אל תאמר אותם אלא אתם היינו שהימים טובים תלויים בישראל על ידי קידוש החודש. וזהו בחינת מקראי קודש שצריכך לקרות את הקודש דהיינו החיות והדעת לתוכם לגלות ההתסרה כנ"ל. וכל זה נעשה על ידי ששת ימים וכו' וביום השביעי שבת. כי משבת קורין הקדושה לתוכם כנ"ל. וזהו שקורין בראש חדש וביום השבת. כי על ידי שבת נעשה קדושת ראש חדש שהוא בחינת התגלות ההסתרה כנ"ל. וזה שמקדשין הלבנה במוצאי שבת. כי על ידי שבת נמשך הקדושה ודעת שהוא בחינת קידוש הלבנה כנ"ל. ועלכ ן הגאולה תלויה בשמירת שבת. כמו שאמרו רז"ל אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה אין כל אומה וכו' וכן אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין. כי כל הגליות של מלכות האומות זהו בחינת הסתרה כנ"ל ועל ידי שבת נתגלה ההסתרה ונגאלין:
Therefore the downfall of the wicked through their teeth is excellently juxtaposed with the greatness of Shabbos. All who stand against Yisrael to devour them — "they hissed and gnashed their teeth" (Eichah 2) — their downfall will be through Shabbos holiness, the Tzadik's holiness, when the rectification is through the thirty-two teeth — the instruments of eating — through which the blood of the heart is refined. All who oppose this — the kelipah of Amalek — their teeth will grow long to their detriment, through Shabbos holiness whose essential holiness is eating through the teeth. For the thirty-two teeth are the aleph of Adam, through which the aspect of Adam is made — as in os 51 regarding Erev Yom Kippur.

Segment 39

וּבָזֶה תָּלוּי כָּל קִיּוּם הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי בָּזֶה תָּלוּי כָּל הַבְּחִירָה וְהַנִּסָּיוֹן שֶׁל הָאָדָם וְכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו כָּל יְמֵי חַיָּיו שֶׁהַכֹּל הוּא בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה וְהַנִּסָּיוֹן, הַכֹּל בְּעִנְיָן זֶה, כִּי דֶּרֶךְ ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁמֵּאִיר פָּנָיו בְּכָל פַּעַם וּבְתוֹךְ כָּךְ מַסְתִּיר פָּנָיו וְזֶה הוּא בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת, וּבִפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת. בִּכְלָלִיּוּת - זְמַן כָּל הָעוֹלָם. וּבִפְרָטִיּוּת - בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. וְכֵן בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן, וְעַל יְדֵי זֶה כָּל הַנִּסָּיוֹן וְהַבְּחִירָה שֶׁל כָּל אָדָם בְּכָל עֵת כָּל יְמֵי חַיָּיו. וּמִי שֶׁמֵּשִֹים לֵב לָזֶה יָכוֹל לִרְאוֹת קְצָת מִזֶּה בְּכָל הַהַרְפַּתְקָאוֹת וְהַתְּלָאוֹת וְהַהַצָּלוֹת וְהַהַרְחָבוֹת וְהַיְשׁוּעוֹת הַנִּפְלָאוֹת הָעוֹבְרִין עָלָיו בְּכָל יְמֵי חַיָּיו וּבְיוֹתֵר בְּעִנְיַן הַפַּרְנָסָה. וּכְמוֹ שֶׁרָאִינוּ בִּיצִיאַת מִצְרַיִם מִיּוֹם שֶׁנִּתְגַּלָּה ה' יִתְבָּרַךְ לְמֹשֶׁה לְגָאֳלָם עַד הַסּוֹף, שֶׁבִּתְחִלָּה הֵאִיר ה' פָּנָיו לְמֹשֶׁה בְּהֶאָרָה נִפְלָאָה וּשְׁלָחוֹ לְגָאֳלָם וּמָסַר בְּיָדוֹ מוֹפְתִים וְאוֹתוֹת נוֹרָאוֹת לְגַלּוֹת אֱלֹקוּתוֹ וּלְגָאֳלָם כְּדֵי שֶׁיַּאֲמִינוּ יִשְֹרָאֵל בּוֹ יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁיִּזְכּוּ לְקַבֵּל הַתּוֹרָה. וְכֵן הָיָה שֶׁבָּא מֹשֶׁה לְיִשְֹרָאֵל וַיַּעַשֹ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת עַמּוֹ וְכוּ'. וְאַחַר כָּךְ תֵּכֶף כְּשֶׁבָּא מֹשֶׁה לְפַרְעֹה לְגָאֳלָם, וּפַרְעֹה הִקְשָׁה אֶת רוּחוֹ וְלֹא דַּי שֶׁלֹּא הִנִּיחָם לָצֵאת מִמִּצְרַיִם, אַף גַּם הִכְבִּיד עֲלֵיהֶם הָעֲבוֹדָה בְּיוֹתֵר לִבְלִי לִתֵּן לָהֶם תֶּבֶן וְכוּ' אֲזַי תֵּכֶף נִתְעוֹרֵר כְּפִירוֹת בְּדָתָן וַאֲבִירָם וְהַכְּרוּכִים אַחֲרֵיהֶם עַד שֶׁיָּצְאוּ נִצָּבִים לִקְרַאת מֹשֶׁה וְאָמְרוּ, "יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט וְכוּ'". וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁהָיָה הַסְתָּרַת פָּנִים כָּזֶה שֶׁלֹּא דַּי שֶׁלֹּא זָכוּ לַגְּאֻלָּה כַּאֲשֶׁר הִבְטִיחָם מֹשֶׁה, אַף גַּם הִכְבִּיד עֲלֵיהֶם הָעֲבוֹדָה כָּל כָּךְ. וְכֵן הִתְנַהֵג אַחַר כָּךְ בְּכָל פַּעַם, כַּמְבֹאָר הֵיטֵב בְּכָל הַפָּרָשִׁיּוֹת הַמְדַבְּרִים מִיצִיאַת מִצְרַיִם, וּבִפְרָט בְּפָרָשַׁת בְּשַׁלַּח. שֶׁאַחַר שֶׁגָּמַר ה' יִתְבָּרַךְ מַעֲשֵֹהוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה וְהוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם בְּאוֹתוֹת נוֹרָאוֹת כָּאֵלֶּה וּכְבָר רָאוּ דָּתָן וַאֲבִירָם וְכָל הַכְּרוּכִים אַחֲרֵיהֶם שֶׁהָיָה לָהֶם טִינָא בַּלֵּב עַל מֹשֶׁה כֻּלָּם רָאוּ בְּעֵינֵיהֶם שֶׁדְּבַר ה' אֱמֶת בְּפִי מֹשֶׁה שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁפַּרְעֹה הִכְבִּיד עֲלֵיהֶם הָעֲבוֹדָה אַחַר שֶׁבָּא מֹשֶׁה לְגָאֳלָם, אַף עַל פִּי כֵן 'דְּבַר אֱלֹקֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם' כַּאֲשֶׁר רָאוּ בְּעֵינֵיהֶם שֶׁהוֹצִיאָם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בְּיַד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה בְּאוֹתוֹת וּמוֹפְתִים נוֹרָאִים כָּאֵלֶּה, אַף עַל פִּי כֵן כְּשֶׁבָּאוּ עַל הַיָּם וְרָאוּ 'וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם' וְרֹב יִשְֹרָאֵל הַכְּשֵׁרִים וְהַתְּמִימִים עָשֹוּ כַּהֹגֶן וְכָרָאוּי וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה' כִּי תָּפְסוּ אֻמָּנוּת אֲבוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וּמוּבָא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י, אַךְ הָיוּ בָּהֶם כִּתּוֹת הַמְבַקְּשִׁים תּוֹאֲנָה וְהַכֹּל הָיָה עַל פִּי דִּבּוּרִים רָעִים וְדֵעוֹת רָעוֹת שֶׁל רָאשֵׁי הַחוֹלְקִים שֶׁהֵם דָּתָן וַאֲבִירָם שֶׁהִטְעוּ אוֹתָם כָּל כָּךְ עַד שֶׁאָמְרוּ הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר וְכוּ': וְכֵן אַחַר כָּךְ כְּשֶׁהֶרְאָה ה' יִתְבָּרַךְ אֶת יָדוֹ הַגְּדוֹלָה עַל יְדֵי מֹשֶׁה וּבָקַע לָהֶם אֶת הַיָּם וְהִטְבִּיעַ אֶת מִצְרַיִם. וְיִשְֹרָאֵל עָבְרוּ בַּיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וּבָזְזוּ מֵהֶם הוֹן רַב מְאֹד, אַף עַל פִּי כֵן אַחַר כָּךְ הִסְתִּיר ה' יִתְבָּרַךְ פָּנָיו עַד שֶׁהָלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מַיִם וְאַחַר כָּךְ וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם וְכוּ'. וְאָז "וַיִּלֹנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה וְכוּ'". נִמְצָא, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁרָאוּ בִּתְחִלָּה הֶאָרַת פָּנִים כָּל כָּךְ שֶׁהוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם וְקָרַע לָהֶם אֶת הַיָּם בְּנִפְלָאוֹת וְנוֹרָאוֹת כָּאֵלֶּה, אַף עַל פִּי כֵן תֵּכֶף כְּשֶׁהִסְתִּיר ה' יִתְבָּרַךְ פָּנָיו מֵהֶם בִּשְׁבִיל נִסָּיוֹן וְלֹא מָצְאוּ מַיִם בָּאוּ בִּתְלוּנוֹת וּמְרִיבוֹת וְכֵן הָיָה בְּכָל פַּעַם, וּבִפְרָט בְּעִנְיַן הַמָּן שֶׁהוּא בְּחִינַת פַּרְנָסָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא". וְהַכֹּל הָיָה עַל יְדֵי דָּתָן וַאֲבִירָם, כִּי הֵם שֶׁיָּצְאוּ לִקְרַאת מֹשֶׁה בְּמִצְרַיִם כְּאִלּוּ מְקַנְּאִים בִּשְׁבִיל יִשְֹרָאֵל וְאָמְרוּ לְמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, "יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט וְכוּ'". וְהֵם שֶׁעוֹרְרוּ כָּל הַתְּלוּנוֹת וּמְרִיבוֹת עַל ה' וְעַל מֹשֶׁה, וְהֵם שֶׁהוֹתִירוּ מִן הַמָּן אַף עַל פִּי שֶׁרָאוּ נֵס נוֹרָא כָּזֶה שֶׁיּוֹרֵד לָהֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא נִשְׁמַע כָּזֹאת וְלֹא נִרְאָה כָּזֹאת מִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם. וּמֹשֶׁה הִזְהִירָם, "אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר", אַף עַל פִּי כֵן הִתְחַזְּקוּ בְּרִשְׁעוּתָם וּכְפִירוּתָם וְהוֹתִירוּ מִן הַמָּן וְאַף עַל פִּי שֶׁרָאוּ שֶׁהִבְאִישׁ וְיָרֻם תּוֹלָעִים וְכוּ' וְאַחַר כָּךְ בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי מָצְאוּ לֶחֶם יוֹמַיִם וְלֹא הִבְאִישׁ כַּאֲשֶׁר אָמַר מֹשֶׁה אַף עַל פִּי כֵן יָצְאוּ לִלְקֹט בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְכֵן אַחַר כָּךְ כְּשֶׁלֹּא הָיָה מַיִם בִּרְפִידִים לִשְׁתּוֹת, כְּתִיב: "וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה לָמָּה זֶה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא וְכוּ'". וְאָז נָתַן לָהֶם אֶת הַבְּאֵר וְכוּ' וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְֹרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶל ה' לֵאמֹר הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן וְעַל יְדֵי זֶה וַיָּבֹא עֲמָלֵק, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם. וְכֵן אַחַר כָּךְ כָּל יְמֵי מֹשֶׁה הִתְנַהֵג כָּךְ כַּמְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה. וְכֵן אַחַר כָּךְ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר בִּימֵי הַשּׁוֹפְטִים וְהַמְלָכִים שֶׁבְּכָל פַּעַם הֵאִיר ה' פָּנָיו וְעָשָֹה לָהֶם אוֹתוֹת גְּדוֹלוֹת. וְאַחַר כָּךְ הִסְתִּיר פָּנָיו וְאָז הָיוּ לָהֶם נִסְיוֹנוֹת וְרַבִּים עָמְדוּ בַּנִּסָּיוֹן וְזָכוּ לִשְׁנֵי עוֹלָמוֹת לָנֶצַח, וְרַבִּים נִכְשְׁלוּ וְסָרוּ מִדַּרְכֵי ה' עַל יְדֵי זֶה. וּקְצָת פָּרְקוּ עֹל לְגַמְרֵי עַד שֶׁגָּרְמוּ לְהַחֲרִיב הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ פַּעֲמַיִם וַעֲדַיִן הַגָּלוּת מִתְאָרֵךְ עַל יְדֵי זֶה, כִּי גַּם עַתָּה בְּתֹקֶף אֲרִיכוּת מְרִירוּת גָּלוּתֵנוּ הִתְגַּבְּרָה הַהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַסְתָּרָה מְאֹד מְאֹד וְנִתְקַיֵּם בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא וְכוּ'", אַף עַל פִּי כֵן מִי שֶׁחָפֵץ בֶּאֱמֶת לְהִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ וּלְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה הוּא רוֹאֶה גַּם עַתָּה בְּכָל פַּעַם הֶאָרַת פְּנֵי ה' וַחֲסָדָיו וְנִפְלְאוֹתָיו הַנּוֹרָאוֹת בְּתוֹךְ עֹצֶם הַהַסְתָּרוֹת הָרַבּוֹת מְאֹד. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הֵן הֵן גְּבוּרוֹתָיו הֵן הֵן נוֹרְאוֹתָיו שֶֹה אֶחָד בֵּין שִׁבְעִים זְאֵבִים וְכוּ'. וּכְמוֹ כֵן הוּא בִּפְרָטִיּוּת וּבִפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת בְּכָל אָדָם וּבְכָל עֵת וּבְכָל יוֹם וָיוֹם. וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר כָּל זֶה, רַק הַמַּשְֹכִּיל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת יָכוֹל לְהָבִין וְלִרְאוֹת כָּל זֶה כַּמָּה נִסִּים וְנִפְלְאוֹת ה' יִתְבָּרַךְ עוֹשֶֹה עִמָּנוּ גַּם עַתָּה בְּכָל עֵת עִם כְּלָלִיּוּת יִשְֹרָאֵל, וּבִפְרָטִיּוּת עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד, בִּכְלָלִיּוּת כָּל יְמֵי חַיָּיו, וּבִפְרָטִיּוּת בְּכָל עֵת כְּמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּכָל יוֹם, "עַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם וְכוּ'":
And this is the aspect of what our Sages of blessed memory said: "chatzuf alay man dimikadays bivia" — "impudent toward me is the one who betroths through cohabitation [rather than with a perutah]" [Kidushin 12b] — for certainly he is impudent and brazen-faced [az panim]. For before one has rectified the face of kavod through the perutah of kidushin, as above, the brazen-faced ones have a foothold — and therefore he is brazen-faced, as above.

Segment 40

וזה בחי' איסור כתובת קעקע. כי הכתב הוא בשביל האמת ולדחות השקר.היינו במקום שיש חשש שינוי ושקר כותבין כתב כדי שלא יוכל השקרן לשנו תעוד ולומר שקר. אבל באמת נגד הרמאי והשקרן גם כתבאינו מועיל כנראה בחוש כי הרמאי והשקרן יכול להחליף עשרת מונים אפילו נגד הכתב כי טוען טענת של שקר ורמאות ואומר שכך היה כוונת הכותב. וזה בחי' אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר. וימינם שהוא בחינת כתב שהוא בימין ג"כ ימין שקר כנ"ל. ועל כן העיקר הוא מי שיש לו נאמנות באמת ובתמימות רק עמו יכולין לעסוק הן במו"מ הן בדברי תורה ומוסר. כי עיקר האמת הוא בלב שלא יטעה את עצמו בבחי' ודובר אמת בלבבו. וכשרז"ל הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות וכו'. וע"כ תורתינו הקדושה ניתנה בכתב ובעל פה שהם בחי' אמת ואמונה כי תורה שבכתב זה בחי' אמת בחי' כתוב יושר דברי אמת. אבל אעפ"כ מתורה שבכתב לבד אין יכולין לידע אמתת התורה. כי בהתורה אין מבואר שום דיני המצוה. ואין יודעין איך להניח תפילין וכו' ושאר דיני התורה כ"א ע"י תורה שבע"פ שהוא בחינת אמונהבבחי' אודיע אמונתך בפי. היינו אמונת חכמים שאנו צריכין להאמין בהחכמים האמתיים כפי מה שביאור לנו כל דיני ודרכי התורה. כי עיקר אחיזת האמת המוטעה שמםש כל השקרנים שבעולם בבחי' כל שקר שאין בו אמת בתחילתו אינו מתקיים וכו' עיקרא אחיזת הוא מבחי' כתב שהוא בשביל האמת שלא יוכלו לשנות עוד מאחר שכבר נכתב הכל בכתב. אבל משם כל שקריהם כי משנים כמה שינויים ואומרי' פרושים וביאורים בהכתב כרצונם כפי שקריהם. ועל כן עכו"ם לומדים רק תורה שבכתב כי משם נשתלשל אחיזת שקריהם, מאחר שמחלקים ומפרידים תורה שבכתב מתורה שבע"פ ואינם מאמינים בחכמי האמת שהם חכמי התלמוד שביארו לנו באר היטב כל התורה באמת. ע"כ הם מפרשים התו' כרצונם ומגלים פנים בתורה שלא כהלכה כידוע. וע"כ בכל עסקי משפטיהם ודיניהם הם מחמירין מאד מאד שיהיה הכל בכתב דייקא. ואין מקבלין שום דיבור מגדול וקטן לא מהטוען ולא מהשופטי כי אם בכתב דייקא ןוהכל בשביל האמת כדי שלא יוכלו לשנות עוד. אבל זה האמת הוא הרבה מאד יותר מדאי שמשם אחיזת השקר. וכאשר רואין בחוש שאחרי שמרבין בכתבים וכל הדיבורים נכתבים אף עפ"כ הם מלאים שקר ומחליפים עשרת מונים ומפרשים הכתב כרצונם וכו' כידוע כל זה. כי עקיר האמת הוא אחד לא הרבה כנ"ל. כי עיקר הדבר שידין הדיין דין אמת לאמתו וכנ"ל. והדבר מסור ללב ובוחן לבות יודע מי כוונתו באמת לאמתו. אבל ע"י ריבוי הכתבים א"א לברר האמת אדרבא משם אחיזת השקר וכנ"ל:
[continued]

Segment 41

נִמְצָא שֶׁהַכֹּהֵן הוּא בִּבְחִינַת בְּרִית בִּבְחִינַת חֶסֶד הַנַּ"ל וְעַל -כֵּן כָּל הַבְּרָכוֹת עַל-יְדֵי הַכֹּהֵן, כִּי עַל יָדוֹ נִשְׁלָמִין כָּל הַבְּרָכוֹת, כִּי כָּל הַבְּרָכוֹת חֲסֵרִים וְאֵין לָהֶם שְׁלֵמוּת כִּי אִם עַל -יְדֵי אֱמוּנָה וֶאֱמוּנָה תְּלוּיָה בִּשְׁמִירַת הַבְּרִית וְעַל-יְדֵי בְּרִית חֶסֶד מִתְגַּלֶּה וְכוּ' כַּנַּ"ל, דְּהַיְנוּ רָצוֹן וְכִסּוּפִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל וַאֲזַי נִצְטַיְּרִין אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב וְעַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא נִשְׁלָמִין הַבְּרָכוֹת, כִּי כָּל הַבְּרָכוֹת בָּאִין עַל-יְדֵי זֶה, עַל-יְדֵי הַכִּסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְצַיְּרִין אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה שֶׁהֵם פּוֹעֲלִים וְעוֹשִׂים כָּל דָּבָר בָּעוֹלָם, מְצַיְּרִין אוֹתָם לְטוֹב וְלִבְרָכָה וּמִשָּׁם עִקַּר הַבְּרָכָה, כִּי כָּל הַבְּרָכוֹת הַכֹּל מֵהַתּוֹרָה שֶׁמִּשָּׁם חִיּוּת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם, אַךְ אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה אֵין לָהֶם שׁוּם פְּעֻלָּה רַק כְּפִי מַה שֶּׁמְּצַיְּרִין אוֹתָם עַל-יְדֵי הַכִּסּוּפִין לְטוֹב אוֹ לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם, כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם אַחַר הַמֵּימְרָא דְּסָבֵי דְּבֵי אַתּוּנָא הַמַּתְחִיל "זִוּוּגָן וְהִצְטָרְפוּתָן שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת" נִמְצָא שֶׁעַל-יְדֵי כִּסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה מִשָּׁם כָּל הַבְּרָכוֹת כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן דַּיְקָא עַל-יְדֵי הַחֶסֶד שֶׁמִּתְגַּלֶּה עַל-יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית שֶׁהוּא בְּחִינַת רָצוֹן וְכִסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה עַל-יְדֵי זֶה נִשְׁלָמִין כָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁשְּׁלֵמוּתָן עַל-יְדֵי אֱמוּנָה שֶׁתְּלוּיָה בִּשְׁמִירַת הַבְּרִית שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מִתְגַּלֶּה חֶסֶד הַנַּ"ל וּבָזֶה מְקֻשָּׁר הֵיטֵב בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל עִנְיַן הַחֶסֶד שֶׁהוּא הַכִּסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה לְעִנְיַן שְׁלֵמוּת הַבְּרָכוֹת הַנַּ"ל וְהָבֵן: וְזֶה בְּחִינַת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, כִּי הַכֹּהֵן אִישׁ הַ
See also Hilchos Shabbos, Halacha 4, where Parshas Zachor is also explained based on this same Torah. But the Torah is longer than the earth's measure — what one passage lacks, another reveals. There is still much to say and explain in the realm of the revealed, aside from the hidden which is sealed and concealed from every eye. May Hashem illuminate our eyes in His Torah always, Amen.

Segment 42

וְזֶה בְּחִינַת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, כִּי הַכֹּהֵן אִישׁ הַחֶסֶד עַל-יְדֵי שֶׁהוּא בִּבְחִינַת בְּרִית הוּא דַּיְקָא יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ בְּרָכוֹת לְיִשְׂרָאֵל, כִּי שְׁלֵמוּת כָּל הַבְּרָכוֹת הֵם עַל יָדוֹ כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת יְבָרֶכְךָ ה' בְּמָמוֹן וְכוּ', כִּי מְבֹאָר שָׁם בְּסוֹף הַמַּאֲמָר הַנַּ"ל שֶׁמִּי שֶׁהוּא בַּעַל נֶפֶשׁ, דְּהַיְנוּ עַל-יְדֵי הַחֶסֶד וְהָרָצוֹן בְּחִינַת כִּסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה הַנַּ"ל עַל-יְדֵי זֶה אֲכִילָתוֹ וּפַרְנָסָתוֹ בִּבְחִינַת לֶחֶם הַפָּנִים. וַאֲזַי כָּל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים טוֹרְחִים בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָתוֹ וַאֲזַי סָר צִלָּם, דְּהַיְנוּ הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁהֵם בְּחִינַת הַצֵּל שֶׁמְּכַסֶּה עַל אוֹר הַחַמָּה וְנִתְגַּלֶּה וּמֵאִיר אוֹר הַחַמָּה וְנִתְקַיֵּם וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ וְכוּ', עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב וְזֶהוּ, 'יְבָרֶכְךָ ה'' בְּמָמוֹן ( בְּמִדְרָשׁ רַבָּה פֶּרֶק יא) כִּי עַל-יְדֵי הַכֹּהֵן שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶסֶד הַנַּ"ל שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ בְּרָכוֹת לְיִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל עַל יָדוֹ נִמְשָׁךְ מָמוֹן וּפַרְנָסָה גְּדוֹלָה בְּחִינַת לֶחֶם הַפָּנִים הַנַּ"ל שֶׁאֲזַי הַכֹּל טוֹרְחִים בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָתוֹ כַּנַּ"ל וְזֶהוּ, 'וְיִשְׁמְרֶךָ' מִן הַמַּזִּיקִין ( שָׁם), הַיְנוּ בְּחִינַת סָר צִלָּם הַנַּ"ל, כִּי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים דְּעָלְמָא שֶׁהֵם הַצֵּל שֶׁמְּכַסֶּה עַל אוֹר הַחַמָּה כַּנַּ"ל בַּמַאֲמָר הַנַּ"ל הֵן הֵן מַזִּיקֵי עָלְמָא וְעַל-כֵּן עַכְשָׁיו שֶׁהֵם מְכַסִּין עַל הַחַמָּה נֶאֱמַר, יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה וְכוּ' ה' יִשְׁמָרְךָ וְכוּ', כִּי עַכְשָׁיו צְרִיכִין שְׁמִירָה מִן הַחַמָּה וּלְבָנָה שֶׁלֹּא יַגִּיעַ הֶזֵּק עַל יָדָם מֵחֲמַת שֶׁעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים דְּעָלְמָא שֶׁהֵן מַזִּיקֵי עָלְמָא נֶאֱחָזִין בָּהֶם כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן הַכֹּהֵן אִישׁ הַחֶסֶד שֶׁהוּא מַמְשִׁיךְ הַפַּרְנָסָה בִּבְחִינַת לֶחֶם הַפָּנִים וַאֲזַי נִתְגַּלֶּה מַרְאֵה חַמָּה, כִּי סָר צִלָּם וְכוּ', כַּמְבֹאָר שָׁם וְנִכְנָעִים וְנִתְבַּטְּלִים עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים דְּעָלְמָא הַנֶּאֱחָזִין בְּהַחַמָּה וּמְכַסִּין אוֹר הַחַמָּה עַל -יְדֵי צִלָּם כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן נִשְׁמָרִין עַל-יְדֵי זֶה מִן הַמַּזִּיקִין, הַיְנוּ מֵעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים דְּעָלְמָא שֶׁהֵן הַמַּזִּיקִין כַּנַּ"ל וְזֶהוּ שֶׁמְּבָרֵךְ כֹּהֵן אִישׁ הַחֶסֶד 'יְבָרֶכְךָ ה'' בְּמָמוֹן, 'וְיִשְׁמְרֶךָ' מִן הַמַּזִּיקִין כַּנַּ"ל וְזֶהוּ, 'יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ', שֶׁיִּתְגַּלֶּה בְּחִינַת פָּנִים שֶׁתִּהְיֶה הַפַּרְנָסָה בִּבְחִינַת לֶחֶם הַפָּנִים עַל-יְדֵי שֶׁמִּתְגַּלֶּה פְּנֵי ה' שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ הַנֶּאֱמַר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם: ~ אות ג וְעִקַּר בִּרְכַּת כֹּהֲנִי
Based on all the above, it is clear that Tefillin = pe'er = Mochin illuminating the Beis HaMikdash = Shabbos. It follows naturally why Shabbos is not the time for Tefillin: on Shabbos, the Mochin (= pe'er = the Tzaddik's light) illuminate automatically through the intrinsic holiness of the day itself — Shabbos, which is the Tzaddik's light. Likewise Yom Tov: the Or HaPanim (= pe'er) shines through the intrinsic holiness of Yom Tov itself. Therefore Yom Tov too is not the time for Tefillin.

Segment 43

גופו, דְהְינו בְּתבַת קעַקָע, בַּי אַדְרבָּא, מה מקְלקל ומחריב בְּנִין גופו הַבְּלוּל מכָּל הְעוּלָמוּת כנ"ל, בי צריף לְהַדַר את גופו שְִיּהִיָה בַּשלְמוּת בְּלִי שום חַקִיקָה, כַּי גופו כְּלוּל מִכָּל אותיות התורה. וּבָאָמַת הָאָדֶם הוא לְמַעָלֶה מהַתוּרֶה, כַּמוּבָא בַּדְברִי רַבַּנו ז"ל, בַּמוּ שאמרו רבותינו ז"ל: כּמה טפשאי וכו דקימי מִקָמִי אוּריתָא וְלָא קימי מִקָמִי צורְבָא מרַבֶּנֶן: ועלדכן עקר הארת פנים וְהדוּר הגוף של הָאִדֶם הוא רק עַלייְדי הרושי התרה שְמְחְדש בְּשְכְלו, שָעַלדיְרי זה מִמִילָא נִכְלֶל בְּתוך הַתורה וְנמֶשָ הָאָרָה על כָּל גופו בַּחִינַת הדרת פָנים, אבל אסוּר לחקק אוּתִיות בּנשמיוּת בְּנוּפו, בי בַּזֶה מקלְקל הדור גופו בִּחִינת הַדרת פָּנִים. (לקוטי הלכות - הלכות קרחה וכתובת קעקע ג' - אותיות א' ב) מִפָנִי שיב תְּקוּם וְהְדרְת פִני זֶקן (ויקרא י"ט, ל"ב) עקר הַבָּבוּד והדרת פָנִים מגיע לְהַדִיק שְזְכָה לְקָנוּת אָמַת שהיא עַקָר הַחְכָמה. וְאָמַת הוא אור הַפָנִים, עַל כ מגִיע לו כְּבוד וְהַדֶרַת פָנִים. אַך מחָמַת שאי אֶפֶשָר שְיּהְיָה זה הֶחְכֶם יִחִידי בְּוּלֶם, על כָּן בַשְבִילו נברא כָּל הְעוּלֶם לְצוות אלֶיו, כמאמר רבותינו ז"ל, בָּל הְעולֶם לא נברא אִלָא לְצוּוּת לְזֶה ובשביל זֶה. וְעַל בּן החיוּת של בַּל הְעוּלֶם הוא בִּשבִיל זֶה הצדיק הֶאָמַתִּי שְזְכָה לְקְנְיִן הָאָמֶת, בִּי עקר הַחיות הוא אָמָת ְּמַאָמר רבותינו ז"ל אָמַת סַמָא דְחַיי. וְְקָר הָאָמָת זכָה זֶה שִתְקן מעָשָיו בְּרַאוּי בְּתְכְלִית השְלִימוּת שְהוּא הציק הָאָמֶת שְזְכָה לְבְרר בִּשָלִימוּת, בְּזֶה הְפוּלֶם הַמעָשָה וְַבְִּירֶה, הטוב מן הרע הָאָמֶת מן הַשָקֶר. וְהוּא הוא הַוְָן שִ2ָנָה חְכְמָה שָהוּא אָמָת שְהוּא עקר הַחִיוּת. אבל אם כן מִהִַיכֶן מִקְבְּלִין חַיוּת שְאֶר בָּנִי הְעוּלֶם מאַחַר שלא זָכוּ לְבֶרר הָאָמָת בשלימות כּי אין מעשיהם עולים יְפֶה, אך כָּל חַיוּתֶם הוא עַל ידי הצדיק שעַל ידו נמשף חיוּת לכל כידוע. ועל כן כָּל מי שסמוך יוּתַר אֶל הצדיק הוא מקַבַּל חִיות ייתָר. בי בָּאָמַת כָּל יראל נַקְרְאִין צדיקים, בָּ יש בְּבֶל אֶחָד מִישְראֶל נְקְדָה טוּבָה שְהִיא בְּחִינֶת צדיק,. אַבֶל מַחָמת מעשָיו שָאִינֶם כְּרַאוּי נִתְחַפָּה ְנתְעַלֶם בַּחִינת צדיק שבו שהיא הַגִּקְרָה טוּבה שבו. ְַל בּן עקר תְּקון בָּל אָרֶם הוא על יָדִי הַצְדִיק הָאָמָת, ַּי כָּל מי שכַלֶל ומקרב אַלְיו על ידי זֶה מאיר ְּחִינַת הַנִּקְדה טוּבָה שבו. וְעַל כַּן גַּם הוא בִּכְלָל צדיק. אַבֶל החולק על הצדיק עוקר עצמו משרשו ואין יכול לְהָאיר בו בְּחִינַת צדיק שבו. וְעַל כַּן הוא דַיִקָא נקרא רשָע, שהוא הִיפַד הַצדיק כּי מאַחַר שְמַעַשָיו. אינֶם. עולים יְפָּה וְגֶם נִתְרְחַק וְנְתְהַפֶף מהַצַדִיק, על כן הוא רשע בי הִיפֶך הצֶדִיק הוא רשע (בָּמו שִ3בְּתוּב סורו נא מעל אהֶלִי אנשים הַרְשְעִים שְזָה נְאָמר על אותֶם שְחְלְקוּ עַל משָה). אַבָל כָּד מו שָאִינוּ חולק על הצדיק אף על פי שְאִינוּ חָכֶם דקְדשָה בַּשְלימות, אף על פי כן בְּשְמגִיע לְזקָנָה ושִיבה צֶריכין לְכַבָּדו בָּמו שָנאָמר מִפֶני שִיבָה תְּקוּם. ַּי גּם הוא מקבּל ויוּנק מכְּבוד וְהַדוּר פָּנִי הַזֶקַן דקֶדשָה שְקְנָה חְכְמָה וְאָמֶָת, מַאֶחַר שְוְכָה לְחיוּת כָּל ָמִי הייו שְהֶם שבָעִים נה ולא חֶלַק עַצָמו משרש חיותו שהוּא הצדיק הָאָמָת. בּודאי גַּם הוּא זְכָה עַל זה בָּא לְעוּלֶם. כִּי מאחר שאינו חולק על הַצַדִיק עַל בּן גַּם הוא מקבַּל וְיונק חיית אַמתִּי שהוא אָמַת שָמְשֶם עַקָר הַבְּבוד וְהַדֶרת פָּנִים כַָּ'ל. וזֶה שָאָמְרו רבוּתינו ז"ל יכול אפלו זֶקָן אשמאי (פרוּש רשע), הִינו הֶרֶשָע החוּלק עַל הַצַדִיק שָהוּא הַפֶּך הַצַדִיק, תַּלְמוּד לומר וְהְדרְתָ פְּני זֶקן זֶה שְמְּנָה חְכְמָה, הַיָנו שָעקָר הַכְּבוּד וְהַדְרַת פָנִים מִגִיע רק לָמִי טְקָנָה חִכְמָה שהוּא הַצָדִיק. א כָּל מי שאִינו חולק טליו אַזי הוא מקְבּל חיוּת ממנו. על כן כְּשְמגִיעַ לימי הְַקְָה צָרִיכִין לְהַדָרו גַם כַּן כנ"ל. אָבֶל לא לְזְקַן אִשָמַאי שְהוא מי שְחוּלק על הַצַדִיק הָאָמָת שֶחְלק עַצמו משרש חיוּתו שהוא הַזֶקֶן הקדשה. וְכָל חיותו מהַסְטְרא אֶחְרָא שָהוּא אַנְפין. השוכין וְעְלִיהֶם נאָמַר וּבוזי יקְלו. וְעל כַּן הֶרֶשָע הַחוּלק על הציק נקְרָא בְּשָם זֶקן אשָמאי, הִיפֶ הַמְקרבִים וְהגִּסְמְכִים עַבדיו ולא יאשמו כָּל החוסים בו. אַבֶל הַחוּלֶק הוא קרא אשמאי כִּי אשם אשם בּה' וּבְתוּרְתוּ הַקְדוּשָה. מאחַר שחְלְק עַצָמוּ מִהַצַדִיק הָאָמַת שהוא שרש וְחיוּת הַכל. וְעַל כַּן גַּם הַשבְטים הקדושִים בְּשְנְתְוְדע לָהֶם שְזֶה עָּןופְנֶם מה שְחַלְקו על יוסֶף הַצֶדִיק, אָמַרוּ אֶז אַבֶָל אשָמִים אַנַחְנוּ עַל אֶחִינו. בּי זה עקַר הָאָשֶם כְּשְחוּלְקין על הַצרִיק הָאָמַת, הִַיפך ולא יאשמו כָּל החוסים בו כנ"ל. וְעָל כָּן שעור שִיבָה הוא שבעים שנָה שהֶם כַּנְגֶד שִבָעִים פָנִים לְתוּרֶה שָהֶם עַקֶר בְּחִינת הַדְרֶת פָנִים ְּחִינַת אָמַת שְזכָה הוֶקן שְכָנֶה חַכָמָה, וְעַל בַּן הַבַּעַל שִיבָה שְזְכָה לחיות כָּל שנוּתִיו שָהֶם שְבַעִים שנָה ואינו רשע וְחוּלֶק על הַצַדִיק חס ושלוּם, אָז ְּוְדַאי זכָה בִּימִי חַיִיי לְבָרַר אִיִזֶה נְקְדות הָאָמֶת שְהֶם עקר הַחיות שְנְמשך מהשבָעִים פָנִים לְתוּרה, על כ מגִיע גּם לו כְּבוּד וְהדוּר כנ"ל. (לקוטי הלכות - הלכות שבועות וכבוד רבו ב', אותיות ב"ד ב"ה לפי אוצר היראה - צדיק, אות קל"ד) והדרת פני זקן (ויקרא י"ם, ל"ב) כחיב: "קנה הכמה קנה בינה", וכתיב: 'אָמה הנה" כי עַקַר הַחְכְמָה וּבִיִנָה הוא אָמֶת, וָאָמָת צֶריכִין לקָנות דַיְקָא, ואי אֶפשָר לכות אַלָיו בְּנֶּם; בי או אֶפֶטָר לבות אֶל הַחְְמָה הָאִמַתִיִּית שָהִיא

Segment 44

וְזֶהוּ בְּרֵאשִׁית שֶׁמְּרַמֵּז עַל תְּשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּתִקּוּנֵי זֹהַר, בְּרֵאשִׁית יָרֵא בֹּשֶׁת, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה שֶׁעִקָּרָהּ עַל-יְדֵי הַבּוּשָׁה, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר (בְּסִימָן עב לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא). גַּם בֹּשֶׁת אוֹתִיּוֹת תָּשֵׁב בְּחִינַת תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְּנֵי אָדָם, שֶׁהוּא בְּחִינָה הַנַּ"ל שֶׁאֲפִלּוּ אִם הָאָדָם כְּמוֹ שֶׁהוּא אֲפִלּוּ אִם נָפַל, חַס וְשָׁלוֹם, לִבְחִינַת מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת דִּכְדּוּכָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ, גַּם אָז צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ עַד שֶׁיָּשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא, שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, עַד דִּכְדּוּכָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ. גַּם אָז וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ וְכוּ'. נִמְצָא, שֶׁבְּרֵאשִׁית בְּחִינַת תְּשׁוּבָה הוּא בְּחִינַת הוֹצָאַת הַחִצִּים הַנַּ"ל, כִּי זֶה עִקַּר תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה לְהוֹצִיא כָּל הַפְּגָמִים שֶׁהֵם בְּחִינַת חִצִּים שֶׁנִּזְרְקוּ לִבְחִינַת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת בַּת מַלְכָּה הַנַּ"ל, וְעַל-כֵּן הֵם עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד יוֹם כִּפּוּר כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה מִינֵי חִצִּים שֶׁצְּרִיכִים לְהוֹצִיא עַל-יְדֵי הַתְּשׁוּבָה:
And this is the aspect of the haste and the prohibition of chamaitz. Since they themselves could not clarify the halachah through clarifying the kushyos and doubts, therefore chamaitz is forbidden to them. And chamaitz is forbidden b'mashehu (in the most minuscule amount) — for it is forbidden for us at that time to enter at all into the doubts and confusions and kushyos that exist in the halachah, which is the aspect of chamaitz. For we do not now have the power to clarify the halachah through kushyos and doubts. And if one enters into this, chas v'shalom, one can remain stuck there — for it is impossible then to emerge from there. And therefore chamaitz is forbidden b'mashehu — for we need now only to eat matzah, which is the aspect of shalom, the aspect of halachah p'sukah. But chamaitz is forbidden b'mashehu — for we merit the halachah p'sukah without any clarification of doubts and kushyos and dispute, and it is forbidden for us to enter at all into the aspect of doubts and kushyos, which is the aspect of chamaitz.

Segment 45

כִּי שָׁבוּעוֹת הוּא מַתַּן תּוֹרָה, וְהַתּוֹרָה הוּא בְּחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מַכְנִיעִין לְהָרַע שֶׁל הַשִּׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת, דְּהַיְנוּ תַּאֲוַת נִאוּף וְזוֹכִין לִשְׁמִירַת הַבְּרִית. כִּי עִקַּר מַתַּן תּוֹרָה תָּלוּי בִּשְׁמִירַת הַבְּרִית, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ בָּזֶה , וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב וְעַתָּה וְכוּ' וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וְכוּ'. כִּי עַל-יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה. וְעַל-כֵּן נֵעוֹרִים כָּל הַלַּיְלָה כְּדֵי לְהַכְנִיעַ אֶת הַשֵּׁנָה, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת תַּרְדֵּמָה שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּרְגּוּם שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ עַל-יְדֵי זֶה שֶׁמְּשַׁבְּרִין וּמַכְנִיעִין הָרַע שֶׁבַּתַּרְגּוּם וּמַעֲלִין הַטּוֹב שֶׁבַּתַּרְגּוּם לִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ (כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ נֵרוֹ יָאִיר כָּל זֶה בַּמַּאֲמָר תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק סִימָן יט): ~ אות ב וְ
And this is the aspect of Pesach and S'firas HaOmer and Shavuos — for then is all the drawing-close of Yisrael to their Father in Heaven, Who took us out of Egypt on Pesach in order that we receive the Torah on Shavuos, in order that we recognize Him, blessed be He. And the essential thing is emunah, which is the foundation and generality of the entire Torah, as it is written: "All Your commandments are emunah." But to raise and rectify the fallen emunah, one needs all the tikkunim explained in the Torah mentioned above. Therefore we need during these days to draw down all these tikkunim.