Behar

יְ רבנו נחכי ', א 8 פירושים על שנת שבתון יהיה לארץ (ויקרא כ"ה, ה) עְקַר דין הֶפֶּקר נַלָמָד משְמַטָה כַּמְבאָר בַּגְּמֶרָא שָלְמָרו מִפְסוק וְהַשְבִיעַת תִּשֶמְטְגָה וּנְטשְתָה וְכוּ' וְכַמובָא בַּשלְחֶן עָרוּ שצֶריך לְהפּקִיר כַּשְמְטָה וכו'. כּי שמטה בְּחִינת שִבָּת כַּמוּ שִכַּתוּב שנת שַבְּתוּן יִהְיָה לָאָרץ וּכְמו שפרש רש"י כְּמו שִבָּת בּרְאשית וְכו'. הַיָנוּ שְבשְנָה הֶשְבִיעִית נֶמְשָך קְדשֶת שַבָּת על הָאָרֶץ וְעַל"כּן כָּל הַפַּרוּת וּתְבוּאַת הָאָרֶץ הם הַפְקַר לכל בִּי מתְבַּטְלִין בָּל הַפְעַלות מִשְתַנוּת וְכָל הַדַעות משנות וְנִכַלְלִין בְּאִחְדוּת הַפְשוּט וְעַל"כַּן כָּל הַתְּבוּאה הַפְקָר לכל. כִּי אסוּר שיהְיָה שום הַקְפְּדָה ושנוי דַּעָה עַל הַתְּבוּאֶה בַּשְנָה הֶשבִיעִית לומר שזאת הַתְּבוּאֶה שיך לְבַעַל שרה זה וזאת הַתְּבוּאֶה שִיכָה לְבַעַל שדה אחַר שְזהו בּחִינת פְּעַלוּת משתנות ושנוי דעות כִּי עַכָשו הכל שִָין בִּי נִכְלָלֶת הָאָרץ אֶז בִּבְחִינת שְבָּת שָשָם נכלְלִין כָּל הַפַעַלוּת משתנות וחד בַּאִחְדוּת הפשוט ששם הכל כּלוּלִין יחד ואסוּר שִיהְיָה שום שנוי הַעָה וְהקְפְּדֶה בִּינִיהֶם. וְעַל-כָּן אֶז אסוּרִים כָּל עָבודת הָאָרֶץ כָּמו שְבָּתוּב שד לא תְזְרְע וְכוּ' שֶנת שִבָּתון ְהיֶה לָאָרֶן בִּי או בְּחִינת שְבָּת שְאֶו מִתְבּטֶל בְּחִינַת עֶבֶד מט"ט וְנְכְלֶל בַּבְחִינת בַּן בְּהִינת נִיְחָא. וּמחָמת שעקָר הְעַבְדוּת נאֶחֶז בִּיוּתְר בּבְחִינת הָאָרץ ששם כָּל הְעַבוּדות הקשות שנמשכו עלידי חטא אְדֶם הראשון שנגְזֶר ארורה הָאַדְמָה בעַבוּרף ְפְצָבוּן תּאכְַלְגֶה וָכו' עַָליכַּן שֶם צְריכִין. עְקַר הַתְּקוּן.. עליכן עַקַר אסור עְַבוּדֶה בִּשמטה הוא בעבודת הָאָרֶץ לבטל משם בְּחִינת עַבָדוּת עלדודי בּחִינת שבֶּת. וְכן כָּל טול הפעלות משתנוּת הוא בַּתְבוּאַת הָאָרץ שאָסוּר לְכֶל אֶחֶד לְהַחְזִיק בַתְבוּאֶתוּ כָּאלוּ היא שלו לְבדוּ וּלְהקְפִיד חס ושלום עַל חַברו שלא לָאָכל מִמִנָה שזהו בְּחִינת שנוי דַעָה בּחִינַת פעלות משתנות. וְעַכשו בשמטה אסוּר כָּל ֶה בִּי עַכֶשָו צריכין לְהַמִשִיך קֶדשֶת שְבָּת על הָאָריץ ִּי אֶז מִתְבַּטְלין כָּל הַפְעָלוּת משְתָנוּת שָהֶם בְּחִית בָּל השנוי דעות וְנכְלֶלִין כְּאֶחְד בַּבְחִינת אַחְדוּת הַפִּשוּט וְאֶז מתְבַּטַל כָּל הְעַבְדוּת. (לקוטי הלכות - הלכות פריקה וטעינה ד' - אות ו') ְ פרשתי"בהרי 8 והיתה שבת האר" (ויקרא כ"ה, ו) זה בְּחִינַת שְמִטָה וייבל שָהֶם בְּחִיַת שְבָּת בָּמו שְבָתוּב וְהיִתָה שְבַּת הָאָרִן וכו' בְּחִינַת הָאָרַת הֶרצוּן, וְפַל"בָּן הכל הֶפְקְר, זֶה רמז על הָאָרת הרצון שְמִתְפַשָט הָאָרת הַרְצון כְּיבֶּד עד שָאִין אֶחֶר ִכָפִיד לְצַמְצֶם בְּשָלו רק הכל הַפְּקָר כִּי אִין שום צְמְצוּם כל רק רצון פֶשוט בְּכֶל הְעוּלֶם וְאֶזּ הַמְעְוֶה לְהגִיח אפלו לְבְהָמוּת לָאָכל תַבוּאת השדה כָּמו שְבְּתוּב וְלַבְהְמְתְך וכו' תְִּיָה כל תְּבוּאְתָה לָאֶָבל בָּ עְקַר הארת הְרְצוּן הוא עליידי. הָאָכִילָה (הְהַיְנו שִיְאִיר לו הְרְצון בָָּת הָאַכִילָה, וישְתוקקוַיכֶסף מָאר אַלָיו יִתבֶּרך בְּרְצון מפֶּלְג, בְּלִי שים יְדִיעָה, שָלא יְרְע ַּלרֶל מה הוּא רוּצַה - עיין בלקוטי מוהר"ן ב', סימן ז). וזה שָאָמְרוּ רבוּתִינו ז"ל לענ שָבִיתֶת בְּהָמָה תִּן לו ניח שְיהְיה תולש ואוכל הַינוּ כנ"ל בי עלדידי הָאָכִילָה מִתְגְלָה הָאָרֶת הַרְצוּן כֶָּ"ל וְאַפְלוּ בְּבְְמָה אַף"עליפי. שאי שיד שָם הָאָרַת. הְרְצון כַמִש אף"על"פי"כן מאֶחַר שִמִתְגְלָה הָאֶרת הֶרצוּן בַּשְעַת אַבִילֶה על"כן אַפַלוּ בּבְהָמָה יָכוּל לְהֶשְתְּלֶשָל אִיזֶה ְּחִינֶה שֶל הָאָרת הַרְצון וְהְעְקֶר על גֶפֶש הַמְנְלְנֶל שְהוּא אָדֶם מִמש שְעְלִיי מאִיר הָאָרַת הַרְצוּן כִָּי לְנקוּתוּ וּלְהַעַלוּתו וכו'. בּרוּך ה' לְעוּלֶם אמן ואמ ועלדכן בשמטה ויובל אסוּר לעבד שום עְַבוּדֶה בשה כּי אֶז מתְבַטל הְעַבְדוּת לְגמְרִי כִּי הֶם בְִּינַת שִבָּת בְּחִינַת הארת הֶרצון. (לקוטי הלכות - הלכות שכירות פועלים ב'- אות ה" וְכיתְמְכָּרוּ מִמְכָּר לְעַמִיתֶך י (ויקרא ב"ה, ו'ח) | בָּ הֶעַסְקים וְהַמְלְאכוּת וְהַמַשָא וּמִתֶּן שְבְּלוּלִים בֶּל"ט מִלָאכות כַּלָם בַּשְבִיל לְבְרַר ‏ ניצוצות הקדושים כידוע, וְעַקָר הבּרוּר עלדידי שְזוּכר אֶת ה' תְבֶּרְך בַּשעַת המשא וּמַתָּן, כָּמו שְבְּתוּב (ְבָרִים ח): "וְזְכרְתִּ את ה' אֶלקֶיף כִּי הוּא הַנוּתַן לֶך כח לעשות חָיל". וְעל"כן צריכין לעסק בְּמַשָא וּמְתֶּן עֶם ישראל דַיקָא, כָּמוּ שְ3ְּתוּב (וּיקֶרא כה): בִּי תַּמִכְּרו ִמְבָּר לְעָמִיתְף -- מְכר, או קנה מִיָד עַמִיתֶף -- תִּקְנָה, כַּמו שדרשו רבותִינוּ ז"ל וּמוּבָא בְּפַרוּש רש"י. ועל"כן ראוּי לְהְשְתְּרֶל בְּכַל מה דאֶפשָר כַּשְהולף בּדֶרֶך או עוסק בְּמִשָא וּמַתְּן בְּבִיתו, שִיְתְהַבַּר עִם כָּשרִים וְהגוּים וִַהְיָה רגיל בַּכֶל פעם לְדְבַּר עַמָהֶם ְּרַבְרִי תורֶה וִַרְאֶת שמיִם בְּאפֶּן שָיזכִיר אֶת חַבַרו או חַברו יִזְכּיר אותו בְּכֶָל יים מהַתַכְלִית הָאחֶרון, וכמו שבְּתוּב בּזהר הקדוּש שאסור לילך בַּדֶרֶך כִּי אם כֶּשִיש עמו אֶחֶד שיעָסק עַמו בְּדְבְרִי תוּרֶה. ואפלו אם אינו מוצא חֶברים כַּאלוּ בַּשעַת המשא וּמתּן, על כָּל פנים צריף הוא לְזֶהֶר בְּמחַשבְתוּ שלא יִשבּה בַּה' יִתְבֶּרְך בַּשעַת הַמַשָא וּמִתֶּן, וַיִהְיָה משְתוּק תָּמִיד בְּרְצוּן חְזֶק לְהַמְשִיך אֶת עַצְמי וְאֶת הַבַרִיו הֶעוּסְקִים עַמוּ לה' יִתְבֶּרך וְתּיְרְתוּ, בִּי זה כָּל כונת ה יִתְבֶּרך שמסבב עְסְקִי המשא וְמִתְן וְהַמלָאכות בַּעוּלֶם שהכל בִּשִבִיל בַּרוּרִים כנ"ל. והְעְקָר שֶעַלייְרִי הַמַשָא וּמִתֶּן וְעַסְקִים מִתְהַבְרִים ִָּי אָרֶם זֶה עַם זֶה עד שָסוּף כָּל סוף יִתְגִבָּר הָאָמָת שְבָּלֶב כָּל אֶחָד מִיִשְרְאֶל וַיִמשִיך אֶחָד אֶת הְבַרו עד שִישובו כַלֶם לה יִתְבּרְך וְתוּרְתוּ. (לקוטי הלכות - הלכות בית הכנסת ו' - אות כ"ד) אל תונו איש את אחיו (ויקרא כ"ה, י"ד) ָּלֶל ויסוד כָּל הַתוּרה כַּלָה, הוא שצריכין לִיזְהַר מאד לְבְּלִי להטעות את עצמו בְּזֶה הְעוּלֶם, כַּי הְעוּלֶם הַזֶה מִמְעָה אֶת הָאָרֶם לְנְמָרִי, וּכָמוּ שְבְּכֶל ַקְנינִים וְהַמַשָא וּמִתֶּן, צְרִיכִין. לְרָיית. נִזֶהֶר מַאוּנָאוּת וְהַטְעָאוּת, כְּמו כן בּעְקַר הַפְניֶן שֶל הָאָרֶם בּעוּלֶם הַזֶה, שהוא לקָנוּת תורה וּמצַווּת בַּבְחִינֶת אָמָת קָנֶה, צְרִיכין גּם בּן לִיזֶהַר מאוּנָאֶה וַטָעוּת. כָּי כַּמָה וְכַמָה פַּגְמים וּפְנִיית חס ושלוּם יש בְּהְתוּרֶה ומצווּת של רב הָעּלֶם, כִּי על ידי מעשיהֶם הַפְּגוּמִים, על ידי זֶה גַם הטוב שלָהֶם פַּגוּם הַרבֶּה, ְאִי אֶפשָר לְהַנְצל בְּשְלימוּת מהָאוּנְאָה וְהַטְעָיּת של זֶה הֶעוּלֶם, כִּי אם על יְדִי הַתְקְרְבוּת לְהַצְרִיק הָאָמתִּי. על בן צְרִיכין לבט ולְחפש מאד אֶת הַצַדִיק הָאָמַת, ולשפך לבו כַמים נכח פָנִי ה' שְיזְבָה לְמַצָאו, בָּדי שִיזְבָּה על ידו לְבְרר הַמְרְמָה

בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַל-יְדֵי הַתְּשׁוּבָה שֶׁהוּא בְּחִינַת בַּקָּשַׁת וְחִפּוּשׂ אַיֵּ"ה, עַל-יְדֵי זֶה עוֹלִין בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה לִבְחִינַת אַיֵּ"ה בְּרֵאשִׁית-מַאֲמָר סָתוּם שֶׁשָּׁם כְּלוּלִים כָּל הָעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת וְכוּ' כַּנַּ"ל, אֲבָל כְּשֶׁעוֹלִין לְשָׁם צְרִיכִין לַחֲזֹר וּלְהַמְשִׁיךְ מִשָּׁם קִיּוּם הָעוֹלָם שֶׁהוּא עַל-יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַמִּדּוֹת מֵחָכְמָה עַד מַלְכוּת שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת עַד שֶׁיִּתְגַּלֶּה לְעֵין כֹּל כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה, כְּמוֹ שֶׁמְּבַקְּשִׁין עַל זֶה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הַרְבֵּה. וְזֶה בְּחִינַת הַנְּסִירָה הַמּוּבָא בַּכְּתָבִים שֶׁעוֹסְקִין בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה לְנַסֵּר וּלְתַקֵּן כָּל מִדָּה וּמִדָּה. וּכְדֵי לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ לְעֵין כֹּל וְלֹא תִּהְיֶה עוֹד הַמַּלְכוּת בִּבְחִינַת הַסְתָּרָה וְהַעְלָמָה וְכוּ'. וְעִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי שֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה מִשָּׁם מִבְּחִינַת אַיֵּה שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית, שֶׁהוּא הַתְחָלַת הַתּוֹרָה שֶׁמִּשָּׁם נִמְשֶׁכֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּה שֶׁכָּלוּל בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁהֵם כְּלוּלִים מִתַּרְיַ"ג מִצְווֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת תַּרְיַ"ג עֲטִין דְּאוֹרָיְתָא שֶׁבָּהֶם כְּלוּלִים כָּל הָעֵצוֹת דִּקְדֻשָּׁה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד אֵיךְ יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ מִנִּי שַׁחַת (וְכַמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה אַיֵּ"ה הַנַּ"ל) שֶׁעַל-יְדֵי הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ אַיֵּה, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה, עַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה, (כַּמּוּבָן שָׁם בְּסוֹף הַתּוֹרָה הַנַּ"ל). וְזֶה בְּחִינַת עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה שֶׁבָּהֶם עוֹסְקִין בִּתְשׁוּבָה עַד שֶׁמַּמְשִׁיכִין בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁנִּתְּנוּ בְּיוֹם כִּפּוּר שֶׁהוּא גְּמַר עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה. וְעַל-כֵּן מְבַקְּשִׁין הֲשִׁיבֵנוּ אָבִינוּ לְתוֹרָתֶךָ וְכוּ', כִּי זֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה שֶׁיַּעֲלֶה עַל-יְדֵי הַתְּשׁוּבָה לִבְחִינַת אַיֵּ"ה עַד שֶׁיַּמְשִׁיךְ מִשָּׁם תּוֹרָה וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן אָז בְּיוֹם כִּפּוּר עִקַּר סְלִיחַת וְכַפָּרַת הָעֲווֹנוֹת, כִּי אָז נִתְהַפְּכִין הָעֲווֹנוֹת לִזְכֻיּוֹת בְּחִינַת בַּיּוֹם הַהוּא יְבֻקַּשׁ עֲוֹן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ וְכוּ', (כְּמוֹ' שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה "חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם", סִימָן כב). כִּי עַל-יְדֵי הָעֲווֹנוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים, עַל-יְדֵי זֶה הִתְעוֹרֵר לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ אַיֵּ"ה וְכוּ', עַד שֶׁעָלָה לְשָׁם וְנַעֲשָׂה עַל-יְדֵי זֶה חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה וְכַנַּ"ל. וְאַחַר כָּךְ מַמְשִׁיכִין מִשָּׁם עֵצוֹת הַנִּמְשָׁכִין מִתַּרְיַ"ג עֲטִין דְּאוֹרָיְתָא הַכְּלוּלִים בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁקִּבַּלְנוּ בְּיוֹם כִּפּוּר. וְזֶה בְּחִינַת סֻכּוֹת שֶׁמִּשָּׁם כָּל הָעֵצוֹת טוֹבוֹת, בִּבְחִינַת וּפְרֹס עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ וְתַקְּנֵנוּ בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ. וְזֶה בְּחִינַת הָאַרְבָּעָה מִינִים שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַתַּרְיַ"ג מִצְווֹת שֶׁבָּהֶם כְּלוּלִים כָּל הָעֵצוֹת טוֹבוֹת דִּקְדֻשָּׁה וְכַמּוּבָא שֶׁאֶתְרוֹג גִּימַטְרִיָּא תַּרְיָ"ג, וְהַשָּׁלֹשׁ מִינִים שֶׁל הָאֲגֻדָּה שֶׁהַכֹּל עוֹלֶה תַּרְיָ"ג: ~ אות ב וְכָל זֶה אִי אֶ

לנמרי, וְעְליו נאָמר כַאָשָר בָּא כָּן יל וּמְאוּמָה לא ישא בַּעָמלו. וְיִצְמֶרֶף לְסְבל מה שִוּסְבל בְּכמָה גַלְגוּלִים וְכוּ', עד שהצדיק יִחֶזר וַיִתַקָנוּ מחֶדש לְגַמְרִי (לקוטי הלכות- הלכות שלוחין ה', אותיות ל"ט מ' לפי אוצר היראה - צדיק, אות ר"כ) והארין לא תמכר לצמתת (ויקרא ב"ה, כ"נ) עַקַר שרש הַעַשירוּת הוא קרקעות וְעַל-כַּן הַם סְמוּכִים בִּיּתָר לְהַנַפֶש (כי מבואר בלקוטי מוהר"ן א'- סימן סח-סמ- שכל נפשות שורשם בעשירות, עיין שם). וּכְבָר מבאֶר שְעְקָר השעבוד הוא על גוף הַלוּוֶה בַּעַצַמוּ וּמחמת שעבוד עצַמו עַל-ידִי זֶה נשְתַּעַבֶדין כָּל הַגְּכָסִים. ועל"כַן הַבַעַל"חוּב טורף מן הַקַרקָעות אִפְלוּ מיד הַלוּקָחַ, כי אִין הַמְכִיִרֶה מפְקִיע מידי הַשעְבוּד שיש לְהַמַלְוֶה על הַלוּוֶה ִנְכְסָיו, בִּי מחֶמת. שְהְקַרְקָעוּת נְשְרשִים בְּנפֶשו בִּייתְר ב"ל עַליבַּן אי אֶפֶשָר לְמְכָרֶם לְנְמָרִי לחַלוטין וְתְמיד נִשְאֶר פָנִימיוּת. שְרְשֶם, דְהַיְנו פֶנימיוּת שרש הנפש אִצָל הַמוכַר. וְזֶה שמצינו שְבְּזמַן שָהַייבל נוהג שָלא הָיָה אֶפשָר למכר קרע

וְיוֹתֵר מִמַּה שֶּׁכָּתוּב שָׁם דִּבֵּר עִמִּי פֶּה אֶל פֶּה. וְהִזְהִיר מְאֹד לִכְתֹּב זֶה הָעִנְיָן הֵיטֵב שֶׁצְּרִיכִין לְבַקֵּשׁ מֵה' יִתְבָּרַךְ מְאֹד וּלְחַפֵּשׂ הַרְבֵּה לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת. כְּדֵי לִזְכּוֹת לְבֵרוּר הַמְדַמֶּה עַל-יְדֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁל הַצַּדִּיק. כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה לֶאֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְהִנֵּה לִכְאוֹרָה יֵשׁ לְהַקְשׁוֹת עַל עִנְיָן זֶה, הֲלֹא רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּתַב שָׁם בְּעַצְמוֹ בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל. שֶׁבִּשְׁעַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה זָכוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לִבְחִינַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְעַל-יְדֵי זֶה נִתְבָּרֵר הַמְדַמֶּה שֶׁלָּהֶם וְזָכוּ לֶאֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְאִם כֵּן קָשֶׁה לָמָּה צְרִיכִין לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק בִּשְׁבִיל לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ בֵּרוּר הַמְדַמֶּה עַל -יְדֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁלּוֹ. הֲלֹא כְּבָר זָכוּ יִשְׂרָאֵל לָזֶה בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה כַּנַּ"ל. וְקֻשְׁיָא זֹאת קְרוֹבָה לְקֻשְׁיוֹת הָעוֹלָם שֶׁמַּקְשִׁין לָמָּה צְרִיכִין לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק הֲלֹא דַּי בְּהַסְּפָרִים שֶׁיֵּשׁ מִכְּבָר וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל בָּא לְבַטֵּל קֻשְׁיָתָם וּלְבָאֵר שֶׁצְּרִיכִין דַּוְקָא לִנְסֹעַ לְצַדִּיקִים. וְשֶׁזֶּה עִקַּר קְדֻשַּׁת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, כִּי כָּל הָאֱמוּנָה תָּלוּי בָּזֶה, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמוּנָה כִּי אִם עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּחִינַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְכוּ' כַּנַּ"ל אֲבָל לִכְאוֹרָה עֲדַיִן הַקֻּשְׁיָא בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת, כִּי הֲלֹא כְּבָר קִבַּלְנוּ אֶת הַתּוֹרָה שֶׁאָז זָכוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לְבֵרוּר הַמְדַמֶּה. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זָכוּ לֶאֱמוּנָה וְכוּ'. כְּמוֹ שֶׁכָּתַב שָׁם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ. וְאִם כֵּן לָמָּה צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ אַחַר הַצַּדִּיק לְהִתְקָרֵב אֵלָיו:

אֲבָל בֶּאֱמֶת דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הֵם דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים. וּדְבָרָיו חַיִּים וְקַיָּמִים נֶאֱמָנִים וְנֶחֱמָדִים לָעַד. וְכֻלָּם נְכוֹחִים לַמֵּבִין וְכוּ'. כִּי בֶּאֱמֶת שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם מֵחָדָשׁ, כִּי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. וְאֵין יוֹם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, כִּי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא חִדֵּשׁ אֶת הָעוֹלָם יֵשׁ מֵאַיִן הַמֻּחְלָט. בִּשְׁבִיל לְגַלּוֹת אֱלֹקוּתוֹ וְאַדְנוּתוֹ כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁיֵּשׁ מְחַדֵּשׁ בּוֹרֵא הַכֹּל. שֶׁזֶּה עִקַּר הַתַּכְלִית שֶׁל הַבְּרִיאָה כַּיָּדוּעַ, כִּי עִקַּר הַבְּרִיאָה הָיְתָה בְּגִין דְּיִשְׁתְּמוֹדְעִין לֵהּ כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, אֲבָל ה' יִתְבָּרַךְ רָצָה שֶׁיִּהְיֶה בְּחִירָה לְהָאָדָם שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרְאוּ כָּל הָעוֹלָמוֹת בִּשְׁבִיל הָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה כַּיָּדוּעַ, עַל -כֵּן הֶעְלִים מִדַּעַת הָאָדָם שֶׁלֹּא יוּכַל לְהַשִּיג וּלְהָבִין בְּדַעְתּוֹ חִדּוּשׁ הָעוֹלָם. כְּדֵי שֶׁיִּתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה. שֶׁזֶּה עִקַּר הַנִּסָּיוֹן וְהַבְּחִירָה שֶׁל הָאָדָם, כִּי עִקַּר קִיּוּם כָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת תְּלוּיִים בֶּאֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מַכּוֹת כד), בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, כָּל מִצְוֹתֶךָ אֱמוּנָה. כִּי שָׁם עִקַּר הַבְּחִירָה. וְעִקָּר הִיא אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, כִּי עִקַּר הִתְחַזְּקוּת הָאֱמוּנָה צְרִיכִין בַּמֶּה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בַּדַּעַת בְּשׁוּם אֹפֶן. וְזֶהוּ בְּחִינַת אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, כִּי חִדּוּשׁ הָעוֹלָם אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בַּדַּעַת בְּשׁוּם אֹפֶן, אַדְּרַבָּא, מִי שֶׁרוֹצֶה לִכְנֹס בְּעִנְיָן זֶה לַחֲקֹר וּלְהָבִין בְּדַעְתּוֹ יִפֹּל לְקֻשְׁיוֹת וּמְבוּכוֹת גְּדוֹלוֹת עַד שֶׁיּוּכַל לָבוֹא לְאֶפִּיקוֹרְסִית גָּמוּר רַחֲמָנָא לִצְלַן, כְּמוֹ כָּל הָאֶפִּיקוֹרְסִים שֶׁנָּפְלוּ לְאֶפִּיקוֹרְסִית שֶׁלָּהֶם עַל-יְדֵי שִׂכְלָם וְדַעְתָּם שֶׁרָצוּ לְהָבִין בְּדַעְתָּם. עַל-כֵּן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק רַק בֶּאֱמוּנָה וְכַמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כַּמָּה פְּעָמִים. וְזֶה עִקַּר הַנִּסָּיוֹן וְהַבְּחִירָה שֶׁל אָדָם, כִּי הַכֹּל תָּלוּי בֶּאֱמוּנָה כַּנַּ"ל. וְה' יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה לְהֵיטִיב לִבְרִיּוֹתָיו, עַל-כֵּן הוּא מִסִּבּוֹת מִתְהַפֵּךְ בְּתַחְבּוּלוֹתָיו וּמַזְמִין לְכָל אָדָם בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה עַל-יְדֵי זֶה לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה יוֹתֵר. וְזֶה בְּחִינַת חִדּוּשׁ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית שֶׁבְּכָל יוֹם, כִּי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. וְעוֹשֶׂה נִפְלָאוֹת בְּכָל עֵת. וְכַמָּה וְכַמָּה שִׁנּוּיִים שֶׁנַּעֲשִׂים בָּעוֹלָם בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה וְאֵין יוֹם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל לְגַלּוֹת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בְּכָל פַּעַם בְּהִתְגַּלּוּת יוֹתֵר, דְּהַיְנוּ אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁהִיא יְסוֹד הַכֹּל. שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה ה' יִתְבָּרַךְ מְחַדֵּשׁ חִדּוּשׁ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית בְּכָל יוֹם. כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ בְּכָל יוֹם אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם בְּהִתְגַּלּוּת יוֹתֵר: וְזֶה בְּחִינַת חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ. שֶׁהָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה מִתְחַדֶּשֶׁת וּמִתְחַזֶּקֶת בְּכָל יוֹם כְּפִי חִדּוּשׁ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית שֶׁבְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. אֲבָל אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה אֱלֹקִים. וּכְמוֹ שֶׁה' יִתְבָּרַךְ מְסַבֵּב סִבּוֹת בְּכָל יוֹם. וּמְחַדֵּשׁ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית בְּכָל יוֹם כְּדֵי לְגַלּוֹת הָאֱמוּנָה, דְּהַיְנוּ אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם כַּנַּ"ל, כְּמוֹ כֵן אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה מִתְגַּבֵּר הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַקְּלִפּוֹת לְהַסְתִּיר וּלְהַעְלִים הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה וּלְהַכְנִיס כְּפִירוֹת וְקֻשְׁיוֹת חֲדָשׁוֹת בַּלֵּב כְּדֵי לְבַלְבֵּל הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי בְּכָל יוֹם יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְעִקַּר הַיֵּצֶר הָרָע הוא בְּחִינַת כְּפִירוֹת שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר כֹּחוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע, כַּמְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ כַּמָּה פְּעָמִים. וּבִשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין לְהִשְׁתַּדֵּל מְאֹד לְהִתְקָרֵב דַּיְקָא לְהַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁבַּדּוֹר. וְאֵין דַּי בְּהַסְּפָרִים שֶׁיֵּשׁ מִכְּבָר, כִּי אָנוּ צְרִיכִין לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁבַּדּוֹר שֶׁיֵּשׁ לוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ כְּדֵי שֶׁיְּבָרֵר לָנוּ הַמְדַמֶּה כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּכָל יוֹם וָיוֹם כְּפִי חִדּוּשׁ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית שֶׁבְּכָל יוֹם, כִּי בְּכָל יוֹם וָיוֹם אָנוּ צְרִיכִין לְבֵרוּר חָדָשׁ לְבָרֵר הַמְדַמֶּה כְּפִי הַמַּחֲשָׁבוֹת הַנִּמְשָׁכִין בְּזֶה הַיּוֹם כְּפִי חִדּוּשׁ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית שֶׁבְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁהַכֹּל בִּשְׁבִיל חִזּוּק הָאֱמוּנָה כַּנַּ"ל, אֲבָל הַבַּעַל דָּבָר מִתְגַּבֵּר בְּכָל יוֹם בְּבִלְבּוּלִים חֲדָשִׁים לְבַלְבֵּל הָאֱמוּנָה חַס וְשָׁלוֹם, כַּנַּ"ל עַל-כֵּן צְרִיכִין צַדִּיק הַדּוֹר דַּיְקָא. וְאֵין דַּי בַּמֶּה שֶׁכְּבָר קִבַּלְנוּ הַתּוֹרָה וְזָכִינוּ לְבֵרוּר הַמְדַמֶּה וְלֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה אָז, כִּי אָנוּ צְרִיכִין לְבָרֵר הַמְדַמֶּה בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ כְּדֵי לְחַזֵּק הָאֱמוּנָה בְּכָל יוֹם כְּפִי חִדּוּשׁ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית שֶׁבְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. לְבָרֵר הָאֱמוּנָה מֵהַקְּלִפָּה וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא הַמִּתְגַּבֶּרֶת כְּנֶגְדָּהּ מֵחָדָשׁ בְּכָל יוֹם כַּנַּ"ל:

זה, כּמו שִ3בְּתוּב (ויקרא כה, לה): "וְכי ימוך אֶחִיך ּמְטֶה ידו עמך וְהְחזקְתְ בו וְכו". וּכְמו שפרש רש"י שם: אל תִּנִיחְנוּ לפל אִלָא תִּחָזיק בו עד שלא יפל וכו'. כּי הְעַנִיית חס ושלוּם הוא מהַתְגִבָּרוּת הַכָּבָד עַל המח חס ושְלוּם, וְעַל"כַּן זֶה שִבָּא לידי עָנִיוּת, שָהוּא הַתְגְּבַּרוּת הַכָּבָד חס וֶשלוּם עַל המח, וּמחמת

וְזֶה בְּחִינַת שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת, כִּי עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁבַּלוּחוֹת, שֶׁהֵם כְּלַל הַתּוֹרָה כֻּלָּם, הֵם בְּחִינַת הַמַּאֲמָרוֹת הַמִּתְגַּלִּים, אֲבָל שָׁם בִּבְרֵאשִׁית-מַאֲמָר סָתוּם, הַכֹּל בְּהֶעְלֵם וּבְהֶסְתֵּר, רַק שֶׁבֶּאֱמֶת מִשָּׁם דַּיְקָא נִמְשָׁךְ כָּל הַתּוֹרָה, שֶׁהֵם כָּל הָעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת וְכוּ' וְעַל-כֵּן כְּשֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל וְהֵבִין שֶׁכָּל תִּקּוּנָם לְבַקְּשׁוֹ יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת אַיֵּ"ה הַנַּ"ל עַד שֶׁיִּזְכּוּ לַעֲלוֹת לִבְחִינַת מַאֲמָר הַסָּתוּם כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן שָׁבַר אֶת הַלּוּחוֹת, הֵם הָעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת כְּלַל הַתּוֹרָה, כִּי בִּטֵּל אֶת עַצְמוֹ מִכֹּל וָכֹל וְסִלֵּק מִמֶּנּוּ כָּל הַחָכְמוֹת הַכְּלוּלִים בְּשִׁבְעִים פָּנִים שֶׁל תּוֹרָה וְהִפִּיל אֶת עַצְמוֹ לִמְקוֹם יְרִידַת יִשְׂרָאֵל עַל-יְדֵי עֲוֹנוֹתֵיהֶם, שֶׁזֶּהוּ סוֹד נְפִילַת אַפַּיִם, הַעֲלָמַת הַפָּנִים וְכוּ' כַּנַּ"ל וְעַל -יְדֵי זֶה דַּיְקָא הָיָה כָּל הַתִּקּוּן וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שִׁבַּח אוֹתוֹ עַל זֶה וְאָמַר לוֹ, יִישַׁר כֹּחֲךָ שֶׁשָׁבַרְתָּ ( בָּבָא בָּתְרָא יד), יִישַׁר כֹּחֲךָ דַּיְקָא, כִּי בְּוַדַּאי הוּא כֹּחַ גָּדוֹל וְעָצוּם לִבְטֹחַ בְּכֹחוֹ עַד שֶׁיַּפִּיל אֶת עַצְמוֹ כָּל כָּךְ לְסַלֵּק מִמֶּנּוּ כָּל הַפָּנִים שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁבִירַת לוּחוֹת, כִּי משֶׁה הוּא בְּעַצְמוֹ הַתּוֹרָה וּכְשֶׁהִשְׁלִיךְ אֶת הַלּוּחוֹת מִיָּדָיו וּשְׁבָרָם הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ הִפִּיל וְהִשְׁלִיךְ אֶת עַצְמוֹ מִשָּׁמַיִם לָאָרֶץ, וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל טוֹבוֹת יִשְׂרָאֵל, כִּי הָיָה חָזָק בְּכֹחוֹ, שֶׁדַּיְקָא עַל-יְדֵי זֶה, עַל-יְדֵי הַיְרִידָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהִפִּיל וְהוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ עַל-יְדֵי שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת, עַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא יַעֲלֶה בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה, כִּי יְחַפֵּשׂ וִיבַקֵּשׁ כָּל כָּךְ אַיֵּ"ה וְכוּ' כַּנַּ"ל, עַד שֶׁיַּעֲלֶה לְשָׁם בִּבְחִינַת יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה וְכַנַּ"ל וּבְעֹצֶם כֹּחוֹ זָכָה לָזֶה וְחָזַר וְקִבֵּל אֶת הַלּוּחוֹת שְׁנִיּוֹת וְהִמְשִׁיךְ שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה הוֹרָה דֶּרֶךְ תְּשׁוּבָה לָנֶצַח, שֶׁבְּכָל עֵת שֶׁיִּפְּלוּ לַעֲוֹנוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, יִהְיוּ חֲזָקִים לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ מִכָּל מָקוֹם שֶׁהֵם בִּבְחִינַת אַיֵּ"ה הַנַּ"ל, וְעַל-יְדֵי זֶה יִתְהַפֵּךְ לָהֶם הַיְרִידָה לַעֲלִיָּה גְּדוֹלָה רַק שֶׁיִּהְיוּ חֲזָקִים בָּזֶה לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ תָּמִיד, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, אֲפִלּוּ אִם יַעֲבֹר עָלָיו יָמִים וְשָׁנִים בָּזֶה, בִּפְרָט בַּאֲרִיכַת מְרִירַת הַגָּלוּת הַזֶּה שֶׁהִתְגַּבְּרָה הַהַסְתָּרָה וְהַהַעֲלָמָה מְאֹד מְאֹד, בִּבְחִינַת וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר אֶת פָּנַי וְכוּ', עַל -כֵּן עִקַּר הַתַּקָּנָה וְהַתִּקְוָה הִוא רַק עַל-יְדֵי דֶּרֶךְ הַנַּ"ל לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ תָּמִיד בִּבְחִינַת אַיֵּה וְכוּ' וְכַנַּ"ל:

אות ח וְזֶה בְּחִינַת ( בְּרֵאשִׁית יב) לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וְכוּ' אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, וְלֹא גִּלָּה לוֹ הָאָרֶץ מִיָּד, כְּדֵי לְחַבְּבָהּ בְּעֵינָיו וְלִתֵּן לוֹ שָׂכָר וְכוּ' וְכֵן, עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ וְכֵן, וְקָרָא עָלֶיהָ אֶת הַקְּרִיאָה וְכוּ' כָּל זֶה הוּא בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתוּב בְּסוֹף הַתּוֹרָה הַנַּ"ל, שֶׁגַּם עַל גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים עוֹבֵר בְּחִינָה זֹאת שֶׁקֹּדֶם כָּל תּוֹרָה מֻכְרָח לַעֲבֹר דֶּרֶךְ אֵלּוּ הַבִּלְבּוּלִים וּסְפֵקוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת לִבִּי סְחַרְחַר וְכוּ' וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. וְזֶהוּ בְּחִינַת הַנַּ"ל מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֹא גִּלָּה לְאַבְרָהָם אֶת הָאָרֶץ מִיָּד כְּדֵי שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ אַחַר רְצוֹנוֹ הֵיטֵב. וְזֶה עִקַּר הַנִּסָּיוֹן שֶׁלּוֹ וְכֵן שֶׁל כָּל הַצַּדִּיקִים וּכְמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁבִּשְׁעַת הַנִּסָּיוֹן שֶׁל כָּל הָאָדָם, אֵין הָאָדָם בְּדַעְתּוֹ בִּשְׁלֵמוּת בְּעִנְיַן הַנִּסָּיוֹן, כִּי אִם הָיָה דַּעְתּוֹ שָׁלֵם בָּזֶה, לֹא הָיָה לוֹ נִסָּיוֹן כְּלָל וְכָל זֶה הוּא עִנְיָן הַנַּ"ל שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וְלֹא גִּלָּה לוֹ אֶת הָאָרֶץ מִיָּד כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נָבוֹךְ וּמְסֻפָּק, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן יְחַפֵּשׂ וִיבַקֵּשׁ אַחַר רְצוֹנוֹ, וְעַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא יִזְכֶּה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְגַלֶּה לוֹ רְצוֹנוֹ וְיַרְבֶּה שְׂכָרוֹ עַל-יְדֵי זֶה, כִּי עַל-יְדֵי הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ יִזְכֶּה לַעֲלִיָּה גְּדוֹלָה וְכַנַּ"ל וְכֵן הָעֲקֵדָה נֶאֱמַר בּוֹ ( שָׁם כב), עַל אַחַד הֶהָרִים וְכוּ' וְכֵן יוֹנָה שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ( יוֹנָה ג), וְקָרָא עָלֶיהָ אֶת הַקְּרִיאָה. כִּי יוֹנָה לְפִי דַּעְתּוֹ לֹא הוּטַב בְּעֵינָיו שְׁלִיחוּת זֶה לְנִינְוֵה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( מוּבָא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י יוֹנָה א), כִּי לֹא הֵבִין עֹצֶם רַחֲמֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ עַד הֵיכָן הֵם מַגִּיעִים, עַל -כֵּן הִתְעָה אוֹתוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְעִנְיָן זֶה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַתְעֶה אֶת הַצַּדִּיקִים וְכוּ'. וְלֹא גִּלָּה לוֹ מִיָּד כְּדֵי שֶׁיְּחַפֵּשׂ וִיבַקֵּשׁ הַרְבֵּה, וְעַל-יְדֵי זֶה יַשִּיג רְצוֹנוֹ וּמִדַּת רַחֲמָיו הַמְרֻבִּים, שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ מַרְבֶּה לְהֵיטִיב וְרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה אֲפִלּוּ שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, מִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת כְּשֶׁהָיָה יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּגָה הוֹדָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל רִבּוּי רַחֲמָיו כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם, "מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי וְכוּ' וַאֲנִי אָמַרְתִּי נִגְרַשְׂתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ וְכוּ' כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ וְכוּ' אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ" שֶׁכָּל זֶה הוּא עִנְיַן הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ הַנַּ"ל, שֶׁגַּם מִבֶּטֶן שְׁאוֹל מַמָּשׁ צְרִיכִין לִצְעֹק אֶל ה', כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן, שֶׁעִקָּר הוּא מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי, הַיְנוּ כַּנַּ"

הקדוש, שמסְכנוּתָא הוא מפנימא דסיהרא. וְעַל-כַּן הלוה נקרא עָבֶד, כמְבאֶר בַּפנִים. וְעל"כן כְּשְחְַבַרו גומל עַמו חֶסְד, הוא עושה בַּזֶה מִצְוָה נְדוּלֶה מאד, בּמאמר רבוּתִינוּ ז"ל: גֶדוּלֶה גמילוּתהחְסְדִים יוּתֶַר מן הַצַדְקָה, כּי עושה בַּזֶה מוּבָה גְדוּלָה לחברו בְּנשמיוּת וּבְרוּחְניוּת, בי הא משלים וּמִמַלָא אותו מפנִימוּתו בַּבְחִינַת מלוי הַיֶרח. וְעַלייְדִייזה בַּעַצַמו יכל לְהְיות שיעֶזר לחברו שיוכל לְהַנְצל מהְעניוּת לְגַמְרי, עלדודי שימלא. הְסְרונו,, שְוֶה בְּחִינַת מלוי פָּם הַלְבְנֶָה, שעל"ידִי"זה. אינֶם יכולים. החיצונים לִינק ממנו בלב וְאִינֶם יוּנקים השְפע שלו, וְעַל-ירַייזֶה יוּכל לְצַאת מעניות לעשירות. וְעַל-כַּן נעשה מזֶה תקון גדל כְּשְמַלְוָה לחברו גמילוּתהחֶסְד, בַּי הוא ממלא פָּגִימת הַיֶרח, שזה עקר עַבודְתְנוּ כידוּע, ועל"כן הַזְהִירֶה תּוּרֶה על זֶה כמה פַּעָמִים. אַבֶל גִּם הַלוָה צריך לזהר מאד לְקַיִם מצות פּריעַת בַעַל"חוּב לֶשְלֶם

וזה בחינת חומר איסור אשת איש, כי המלכות שהיא בחינת חכמה תתאה בחינת האשה שם עיקר אחיזת הסטרא אחרא שהם כלולין מד' מלכיות, כי היא מדריגה האחרונה של הקדושה וממנה ולמטה הם הסטרא אחרא והקליפות, ועל כן שם עיקר אחיזתם, וצריכין להשתדל תמיד לחתכה מהם ולהעלותה מביניהם, ועיקר התגברותם הוא שהם רוצים להמשיך השכל התחתון הנ"ל לתוך החכמות חיצוניות שלהם שהם באמת כסילות גמור כנגד זה השכל התחתון הנ"ל, כי מחמת שזה השכל התחתון הוא בחינת צמצומים והקדמות וסיבובים כדי לבא על ידו להשגות אלקות על כן הם רוצים להתדמות כקוף בפני אדם כאלו הם הולכים גם כן בדרך זה, כי כל דרכי חכמתם הוא בדרך היקשים ודמיונות שמתחילין לחקור מדברים נמוכים ופשוטים מאד שהם המושכלות הראשונות, והולכין ומדמין ומקישין דבר לדבר עד שרוצים להרוס ולעלות אל ה' על ידי זה, דהיינו להשיג ידיעת אמתתו על ידי זה על ידי דרכי החקירות האלו, ובאמת לא זה הדרך ולא זה הנתיב להשיג אלקותו יתברך על ידי דרכי החקירות הנבוכות האלו בדרכי ההגיון, אשר הם בעצמם מודים ששכל האנושי הוא נבוך וקצרה ידו להשיג שום דבר על בוריו אפילו בשאר החכמות כגון בחכמת התכונה וחכמות הרפואות, כי אין שום חכמה על בוריה, והם חוקרים כבר אלפים שנים רבבות רבבות חכמים, ועתה הכל מודים שעדיין לא חקרו לידע שום דבר על מתכונתו ואמתתו, מכל שכן וכל שכן בהשגת אלקות אשר לית מחשבה תפיסא בי' כלל, ואי אפשר להשיג שום השגת אלקות כי אם על ידי הצמצומים הקדושים שממשיכין הצדיקים המובחרים האמתיים שהם בחינת כלל התורה והמצוות הקדושות שקבלנו על ידי משה רבינו עליו השלום, ועל כן באמת כתב שם בהתורה הנ"ל שצריכין לבקש מאד אחר רבי כזה שיוכל להמשיך לו השגת אלקות על ידי הצמצומים, כי אפילו גדולי ישראל והמנהיגים לאו כל אחד זוכה לזה השכל שיוכל להמשיך השגות אלקות על ידו, על כן צריכין לבקש מאד אחר רבי כזה שיוכל להלביש לו שכל עליון כזה בשכל התחתון שהוא בחינת הצמצומים הקדושים שהם בחינת הקדמות וסיבובים כדי לבא על ידם להשגות אלקות, כי אלו הצמצומים והסבובים האמתיים לבא על ידם להשגת אלקות אינם בדרך ההיקש שלהם כלל ח"ו, כי על ידי דרכי ההיקש והדמיון רוצים להגיע וליגע ממש בהדבר שחוקרים, כגון למשל כשחוקר בתהלוכות הכוכבים והגלגלים והולך בדעתו וחוקר מדבר לדבר ומסברא לסברא עד שמגיע בדעתו ונוגע בשכלו בדרכי תהלוכות הכוכבים והגלגלים, אבל מחמת ששכל מהלכם גבוה מאד על כן באמת אינם יכולים להגיע לשם, ועל כן עד הנה אינם יודעים על בוריין איך הוא מהלכם, כי כל המחקרים עד זה סמוך בערך מאה שנה או יותר אמרו שהגלגלים מקיפים הארץ, ובסמוך קם אחד (קופירניקיש שמו) ואמר שהארץ מסבבת וכולי וכולי, וכולם הולכים עתה בדרך השקר הזה, והם בעצמם מודים שברבות הימים יכול להיות שימציא אחד דרך אחר. וא נחנו אומרים שבוודאי אינו כדבריהם כמבואר באריכות בדברי החולקים עליהם המחזיקים הדרך הישן שהוא דעת רז"ל, וכן בשאר חכמות אינם יכולים להגיע לשום דבר על בוריו מכל שכן בהשגת אלקות, כי איך אפשר שיגיעו ויגעו בהשגתו יתברך אשר לית מחשבה תפיסא בי' כלל, אבל כל הצמצומים והסיבובים דקדושה של הצדיק הרבי האמת הם רק בבחינת בחינת ממרחק תביא לחמה, שהם מסבבים סיבובים כאלה שאי אפשר לידע בשכל האנושי איך אפשר לבא להשגתו על ידי הסיבובים האלה, רק שבאמת לאמתו אלו הסיבובים הם כלולים ומיוחדים בו יתברך, ועל ידם בא על האדם ממילא קדושת הדעת של התנוצצות אלקות שנפתח לו על ידם אור האין סוף וזוכה להשיג מה שמשיג, כי עיקר הסיבובים והצמצומים דקדושה של הצדיק האמת הם על פי דרכי התורה והמצות שהם אחדותו יתברך שמו, אבל בשכל אין אנו מבינם כלל איך על פי המצוות האלה נבא להשיגו, כי בוודאי אין אנו יודעין בשכל איך על ידי מצוות ציצית או סוכה וכולי נבא להשגת אלקות אבל באמת אנו מאמינים שמצוות ציצית הקדושים נמשכים ממקום גבוה וקדוש כזה שהוא כלול ומיוחד באחדותו יתברך שמו אשר על ידי זה נבא להשגת אלקות, וכן בשאר המצוות, וכמו כן הם כל הדרכים והנתיבות והקדמות והסבובים של הצדיק האמת שמסבב עמנו כדי לבא להשגות אלקות, שכולם הם בדרכי התורה והמצוות שהם אחדותו יתברך שמצוה אותנו היום ללמוד דיני הפוסקים ושארי הנהגות קדושות, ובזמן אחר הנהגות אחרות, ומגלה לנו חידושי תורה בדרכים נפלאים שעל ידי זה ממילא בא על האדם התנוצצות ידיעת השגתו ממקום רחוק מאד מאד אף על פי שאינו נוגע שם בדעתו כלל, בבחינת ממרחק תביא לחמה שניזון מלחם התורה שהיא השגות אלקותו יתברך ממרחק דייקא, אבל אינו נוגע שם בחכמתו ודעתו בבחינת אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, כי אלו ההקדמות והסיבובים הם בבחינת בטישא שמבטשין הגוף על ידם כדי שיוכל לקבל אור הנשמה, כמו שכתוב בזהר הקדוש: אעא דלא סליק בי' נהורא מבטשין לי', גופא דלא סליק בי' נהורא דנשמתא מבטשין לי', שעל ידי הסיבובים הקדושים על פי דרכי התורה והמצוות נתקדש הגוף עד שיוכל לתפוס ולאחוז בו אור הנשמה הקדושה כמו שנתפס האור בהנר, ועל ידי זה משיג מה שמשיג:

איודסוף, לְהשפיע לְהַמַלְכוּת שהוא בַעְניוּת, כּדי שְתוּכֶל לְהַתְגְבָּר וּלְבְרר מה שְצְרִיכָה לְבְרֶר, בְּי שתוכל לעלות לחזר וְלְשוּב לשרשה. וּכְשהְלוָה חוזר ומשלם מה שְלָוָה מִחַבַרו ומקים מצות פַּרִיעַת בעַל-חוב, עלדידי מצוָה זו הוא מחַזיר כַּבִיכוּל אֶת הַמַלְכות לֶשֶרשָה, לְרצוּן הְעַלִיין הג"ל, ואי היא עוּלֶה עַם כָּל הַבַּרוּרִים שבּררה לְמטה, וְעְקָר הַבַּרוּרים נעשו עלדידי הסיע שסיעו זה בּמָה שְגְמל עַמו חֶסָד ותמ ידו וְהַלְוָה לו, שעל-ידי"זֶה השלים אותו קְצֶת, ועל-ידידזֶה יש בו בח לְבַרַר, וְעַליידיחזֶה יוכל לְהַנִצַל לְנמרי מן הֶעניוּת כנ"ל. (לקוטי הלכות - הלכות אפותיקי ב' - אות ב' לפי אוצר היראה - ממון

ופרנסה, ק"א) לא תרדה בו בפרך (ויקרא כ"ה, מ"נ) ְעַל"בּן הַזְהִירֶה הַתוּרֶה עַל כָּד אֶחָד מִיִשְראֶל שָלא יִחיָה עד בָּמו שַבָּתוּב בי לי בָנִי יִשראל עְבָדִים עַבָדִי הֶם וכו" כָּמוּ שאמרו רַבוּתִינוּ ז"ל כִּי עַבַדוּת הוא בְּחִינת זהֶמת הַנֶּחֶש, שמשם בַּאין כָּל הְעוּנוּת. ַּי עקר קדשת ישראל הוא בְּחִינַת מלְכוּת וְחרוּת ִּחִינת כָּל יִשְרְאֶל בָּי מִלָכִים הֶם. וְעליכן בְּשָאֶחָר ִיִשְרְאֶל נופל לְאִיזֶה בְּחִינֶה של עַבְדוּת מחָמת הָחְקו ועניותו הא רחמנות גִדול עָלָיו בי איש ישראלי לְפי דקותו וְרוּחְנִיּתוּ אינו יכול כַּלֶל לשא עָלִיי. על הְעַָבְדוּת בִּי על הְעַבְּדוּת הוא בְַּחִינת הַמשאוי של עונות ממֶש שאי אֶפֶשָר לְישראֶל לשא עָלִיהֶם כְּלֶל משאוי זו אפלו יום אֶחְד כִּי על הְעַבְדוּת הוּא בְּחִינַת על הָעוּנות ממש. וְעַל-כַּן הֶחְמִירֶה הַתוּרֶה מאד ְְּבָד עַָבְרִי לא תרְרָה בו בְּפּרֶף וְכו' וְכַן בְּכַמָה דַבָרִים עד שאמרו רבותינו ז"ל הַקוּנָה עָבָד עַבַרי בּקוּנָה אדוּן לְעַצמו בַּי הַתוּרָה הְחְמִירה מאד מאד לְהְקל מאַחִינו בָּנִי יִשְרְאֶל על הָעַבְדוּת לְבַל יִהְיָה עְלִיו מטל על הְעַבְדוּת שהוּא בְּחִינַת זהמת הַנֶּחֶש וכו כּי איש ישראלי אינו יכול לשא עָלִיו כַּלָל על הְעַבְדות, וְעַליכַן אפלו כְּשְבְּבֶר נִמְכַּר לְעְבָד חס ושָלוּם אַף"על-פיזכן צֶריך לְהְקָל עָליו הֶעל בְּכֶל מה דאֶפֶשָר כָּרִי שָלא יְתְגבַּר עָלָיו חס וְשָלוּם בְּחִינָת זהמת הַנחֶש עלדידי על הְעַבְדוּת הַקֶשָה כִּי כָּל מה שְמְקְלִין עְלִיי הָעַבודֶה נְחֶלֶש וְנְכְנֶע בְּחִינַת זְהָמַת הַנֶחֶש שהוא בְּחִינַת על הְעַבְדוּת. (ליקוטי הלבות - הלבות שבירות פועלים ב'- אות ב') ְהְתְנְחַלְתֶּם אתֶם לְבְניכֶם אַחְרִיכֶם ּ ני- (ויקרא ב"ה, מ"ו) בָּל עַבוּדְתְנוּ הוא לָאַבְלְלָא שְמַאלָא בְּיְמִינְא. בי כָּל אֶחָד, בְּפי- מה שְזוּבָה. עַלייְדו. עָבוּדֶתו לְהַכְנִיע הַסְטְרא"אֶחְרָא רַגְאֶחוֶת בְּסְטרא דשְמַאלָא כָּרִי שָיהיָה נְכְלֶל שָמַאלָא בְּימִינָא, בְּמו"כַן לָפי בְּחִיָתו נְִֶל אֶחר הַבְּרִיאָה בְּקרֶם הַבְּרִיאָה, שָהוּא תִּכְלִית בּל עַבוּדְתְנו3 וְעַל"בָּן צְריכִין לעבד אֶת השֶם יְתְבֶּרך בשָני בְּחִינות: בַּבְחִינת בּן וּבבְחִינת עָבֶד, כַמבאֶר בּזהר הקדוש, כּי שני בַחִינות אלו שרשן מִבְּחִינת קדֶם הַבְּרִיאֶה וְאַחַר הַבְּרִיאָה, שָמָשָם. שרש כָּל בְּחִינות ומין ושמאל שיש בְּעולֶם; וְעַל"ידי שעובדין אֶת השם יִתְבֶּרך בּשְנִי הַבְּחִינות הנ"ל, עלדודי-זֶה נכְלֶל שמאל בְּיְמִין, אֶחר הַבְִּיאֶה בְּקדֶם הַבְּרִיאָה, שזֶה עַקָר הַתְּכְלִית. וְזֶה בְּחִינת מצות מילת עַבָדִים, הַינוּ לְהְכָניע הֶרַע הַנְאָחֶז בַּשֶמאל, כַּמְבאָר בַּפָנִים. ְַל"בָּן אֶסור לֶשַחְרֶר אֶת הְעְבֶד, בִּי כָּל זֶמן שְהשָם יתְבֶּרֶך חְפן בְִּיים הְעוּלֶם הַזֶה, אַזֶי אָנוּ צְריין