Balak בלק Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/4/7 Segment 1 HE: כי איתא בדברי רבינו ז"ל על פסוק אלה מסעי בני ישראל (סימן מ') שכל הנסיעות הם בשביל פגם עבודה זרה דהיינו קילקול האמונה בשביל זה צריכין לנסוע ולטלטל. ועל ידי הנסיעות והטלטולים מכפרים על פגם עבודה זרה פגם האמונה וכו' עיין שם. ואיתא בספר השני (סימן ס"ב) שעל ידי זה נמשך רחמנות כי כל זה שיש עבודה זרה בעולם חרון אף בעולם וכשמכפרין על פגם העבודה זרה נמתק החרון אף ונמשך רחמנות ועיקר הרחמנות הוא שהשם יתברך ימסור בידינו את הרחמנות בחינת ואל שדי יתן לכם רחמים. דהיינו שיתן בידינו את הרחמנות שאנחנו בעצמינו נרחם על עצמינו. כי אצל השם יתברך יכול להיות שהיסורים הגדולים יח"ו יהיו רחמנות אצלו יתברך וכו'. אבל כשימסור בידינו את הרחמנות ואנו נרחם על עצמינו כפשוטו שיהיה לנו בני חיי ומזוני וכיוצא בזה וכו'. וזה בחינת אלה מסעי בני ישראל שמסעי בני ישראל היינו הנסיעות של ישראל מכפרין על אלה אלקיך ישראל דהיינו עבודה זרה. כי בשביל זה באין כל הנסיעות כנ"ל. וזהו ישראל ראשית תיבות אל שדי יתן לכם רחמם. כי על ידי שמתקנין פגם עבודה זרה פגם אמונה על ידי זה נמשך רחמנות בחינת אל שדי יתן לכם רחמים שאנו בעצמינו נרחם עלינו וכו' כנ"ל עיין שם. EN: And therefore in every birth of a child of Yisrael, when they circumcise him and bring him into the holiness of Yisrael, the joy is mentioned then, as we say in the blessings after the circumcision: "let the father rejoice in the one who emerges from his loins." For certainly one should only rejoice in this — that we merited through our procreation that a child of Yisrael was born, circumcised on the eighth day. And this is the aspect of what we mention then: "and I passed over you and I saw you wallowing in your bloods, and I said to you: in your blood, live!" (Ezekiel 16:6) — this is the aspect of "he took a piece and threw it to them — pull threads from it" — that specifically from this itself the tikun habris is drawn. This is the aspect of "I saw you wallowing in your bloods" — the aspect of the damage to the bris that is drawn from the intensification of the turbidity of the bloods. "And I said to you: in your blood, live!" — for specifically through this itself one can be rectified, through the birth of the seed of Yisrael from him, as above. And this is why we mention afterward: "and Avraham circumcised Yitzchak his son" — for this essential holiness began from the birth of Yitzchak. Segment 2 HE: וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים בְּשַׁבָּת הַשִּׁיר שֶׁהָיוּ הַלְּוִיִּים אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּכָל יוֹם וָיוֹם, כִּי עִקַּר הַשִּׁיר שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּכָל יוֹם וְיוֹם נִמְשָׁךְ מִשַּׁבָּת שֶׁהוּא עִקַּר הַנְּקֻדָּה שֶׁמְּאִירָה בּוֹ בְּכָל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁבָּהֶם נִבְרְאוּ כָּל הָעוֹלָמוֹת וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים שִׁיר מְיֻחָד בְּכָל יוֹם וָיוֹם, כִּי כָּל יוֹם וָיוֹם יֵשׁ בּוֹ הֶאָרַת נְקֻדָּה מְיֻחֶדֶת מַה שֶּׁאֵין בִּשְׁאָר הַיָּמִים וְעַל-כֵּן דִּקְדֵּק אֲדוֹנֵנוּ, מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בִּתְחִלַּת הַתּוֹרָה הַנַּ"ל 'שֶׁצְּרִיכִין לְקַשֵּׁר הַלֵּב אֶל הַנְּקֻדָּה הַמְּאִירָה בָּעֵת הַזֹּאת' דַּיְקָא וְכַמְבֹאָר EN: All this is drawn from the aspect of the exchange — the aspect of Heichalei HaTemuros. Through this, the world is inverted: upper ones below, lower ones above. The world has become so confused that even among the true tzaddikim and kosher people themselves, machlokes and great confusion have fallen. As it is written : "In the generation when Ben Dovid comes, there will be kategoriya [accusation/strife] among talmidei chachamim." This is the aspect of the machlokes between Yosef and his brothers — who were all great tzaddikim — and yet there was great machlokes among them, to the point that they sold Yosef as a slave. For they said he was not a man of truth and did not believe his dreams and his words, because they considered it to be falsehood, chas v'shalom. Therefore they sold him as a slave — which is the aspect of sheker, as explained above. They exchanged the assessment as if, chas v'shalom, his neshamah was from the aspect of a slave, chas v'shalom. Segment 5 HE: הִלְכוֹת קְרִיאַת הַתּוֹרָה: וְזֶה בְּחִינַת קְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּצִבּוּר בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, כִּי הַתְּפִלָּה הִיא לְקַשֵּׁר הַנְּקֻדָּה אֶל הַלֵּב כַּנַּ"ל וְעִקַּר הַנְּקֻדָּה הִיא הַתּוֹרָה הַקְּדֻשָּׁה שֶׁכְּלוּלָה בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, כִּי עִקַּר צִדְקַת הַצַּדִּיק שֶׁזּוֹכֶה לְהַנְּקֻדָּה הוּא עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁמְּקַיֵּם, כִּי הַתּוֹרָה נִקְרֵאת בְּרִית, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( דְּבָרִים כח), אֵלֶּה דִּבְרֵי הַבְּרִית וְכוּ' וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ הַנְּקֻדָּה מֵהַתּוֹרָה שֶׁהִיא עִקַּר הַנְּקֻדָּה כַּנַּ"ל: ~ אות כד וְאֵין EN: Through this, matters were set in motion and our forefathers went down to Mitzrayim, where they were slaves to Pharaoh in Mitzrayim. All this was in order to refine their neshamos from the aspect of avdus that had taken hold of them through Heichalei HaTemuros — through the exchange that took hold of them due to the sin of Adam HaRishon. For the essential exile of Mitzrayim was on account of this, as is known. For the Ma'aseh encompasses the entire Torah and all the generations — everything that has transpired from the day Hashem created man upon the earth and he sinned and ate from the Eitz HaDa'as Tov vaRa, and caused the empowerment of the Lahat HaCherev HaMishapechos — the aspect of Heichalei HaTemuros, as above. From there are drawn all the exiles, where the son of the maidservant overpowers the Prince each time — until even among Yisrael themselves, and even among the talmidei chachamim themselves, machlokes arises. As we find in several generations — such as Shaul who pursued Dovid for nothing, and likewise the brothers of Yosef who opposed him so strenuously that they permitted his blood — and certainly their intention was for the sake of Heaven, for they thought he was not a man of truth, and that he spoke slander, etc. And so it was in previous generations, and especially in these generations, in ikvesa diMeshicha, where falsehood has overpowered exceedingly — until even among the tzaddikim and kosher people themselves, great machlokes has fallen, and no one knows where the point of truth lies. Segment 7 HE: אות ג וְאֵין קוֹרִין בַּתּוֹרָה כִּי אִם בְּצִבּוּר, דְּהַיְנוּ בְּיוּד כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ ( אֹרַח חַיִּים קמג סִימָן א) אֵין קוֹרִין בַּתּוֹרָה בְּפָחוֹת מִיּוּד וְכוּ', כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה הוּא בְּצִבּוּר, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁיֵּשׁ מִנְיַן יוּ"ד, כִּי יוּ"ד בְּחִינַת הַנְּקֻדָּה, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל וְאָז כְּשֶׁיֵּשׁ מִנְיַן עֲשָׂרָה מְאִירִין כָּל הַשְּׁלשָׁה נְקֻדּוֹת הַנַּ"ל, כִּי מִתְפַּלְּלִין בְּיַחַד וְעַל-יְדֵי זֶה מְקַבֵּל הֶאָרָה כָּל אֶחָד מֵחֲבֵרוֹ בִּבְחִינַת וּמְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין וְכָל אֶחָד מְקַבֵּל מִינֵהּ וּבֵהּ, וְגַם מְאִירָה בָּהֶם נְקֻדָּה הַכְּלָלִית שֶׁל הַצַדִּיק, כִּי אַכָּל בֵּי עֲשָׂרָה שְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא שֶׁהוּא בְּחִינַת הֶאָרַת אוֹר הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשְּׁכִינָה, כִּי הַשְׁרָאַת שְׁכִינָתוֹ הוּא עַל הַצַּדִּיקִים, כִּי הַצַּדִּיקִים הֵם מֶרְכַּבְתּוֹ שֶׁל מָקוֹם, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ צִבּוּר אֲזַי יוֹרֵד שְׁלִיחַ צִבּוּר לִפְנֵי הַתֵּבָה וְהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר צָרִיךְ לִהְיוֹת הַמֻּבְחָר שֶׁבָּעֵדָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְהוּא בִּבְחִינַת הַצַּדִּיק, בִּבְחִינַת הַנְּקֻדָּה הַכְּלָלִית נֶגֶד כָּל הַמִּתְפַּלְּלִין, כִּי הוּא מוֹצִיא אֶת כֻּלָּם וְעַל-כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ מִנְיַן עֲשָׂרָה מְאִירִין כָּל הַשָּׁלשׁ נְקֻדּוֹת הַנַּ"ל וְאָז קוֹרִין בַּתּוֹרָה לְהַמְשִׁיךְ עֶצֶם הַנְּקֻדָּה מֵהַתּוֹרָה וּצְרִיכִין לְבָרֵךְ עַל הַתּוֹרָה בְּצִבּוּר אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר בֵּרַךְ בַּבֹּקֶר בִּרְכַּת הַתּוֹרָה וּבִרְכַּת הַתּוֹרָה הוּא נוֹתֵן הַתּוֹרָה, כִּי עִקַּר קְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּבִרְכוֹתֶיהָ בְּצִבּוּר הוּא לְהַמְשִׁיךְ מֵחָדָשׁ בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה, כִּי צְרִיכִין לַעֲמֹד בְּאֵימָה וְיִרְאָה וְרֶתֶת וְזִיעַ בִּשְׁעַת הַקְּרִיאָה כְּאִלּוּ מְקַבְּלָהּ עַתָּה, כִּי בִּשְׁבִיל זֶה עִקַּר הַקְּרִיאָה בְּצִבּוּר כְּדֵי לְתַקֵּן בְּחִינַת שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁבִירַת הַכֵּלִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת לְמַעְלָה עַל-יְדֵי מַה שֶּׁחָטְאוּ אָז כַּנַּ"ל, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּסְתַּלְּקָה בְּחִינַת הַנְּקֻדָּה שֶׁהִוא בְּחִינַת הָעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת מֵהַלּוּחוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת וָא"ו וְעַל-יְדֵי זֶה נִשְׁתַּבְּרוּ כַּנַּ"ל, כִּי עַתָּה אָנוּ עוֹסְקִין לְהַמְשִׁיךְ וּלְקַשֵּׁר הַנְּקֻדָּה אֶל הַלֵּב שֶׁהוּא בְּחִינַת לוּחוֹת עַל-יְדֵי עֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן שִׁבְרֵי לוּחוֹת כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה בְּפֶה מָלֵא דַּיְקָא כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ אוֹר הַנְּקֻדָּה שֶׁל הַתּוֹרָה עַל -יְדֵי הַדִּבּוּר פֶּה בִּבְחִינַת פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת וְכַנַּ"ל וְזֶהוּ ( מִשְׁלֵי ד), כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( עירובין נד) לְמוֹצִיאֵיהֶם בַּפֶּה דַּיְקָא, כִּי אָז דַּיְקָא הֵם חַיִּים, כִּי בָּזֶה מְתַקְּנִים בְּחִינַת שְׁבִירַת לוּחוֹת שֶׁהָיוּ הָאוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת מֵהַלּוּחוֹת, כִּי עַל-יְדֵי הַדִּבּוּר מְקַשְּׁרִים הָאוֹתִיּוֹת אֶל הַלּוּחוֹת וְאָז הֵם חַיִּים בְּחִינַת ( יוֹמָא עב) זָכָה נַעֲשֶׂה לוֹ סַם חַיִּים הֵפֶךְ שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁבִירַת כֵּלִים שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ סִטְרָא דְּמוֹתָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( תְּהִלִּים פב) אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן, שֶׁנֶּאֱמַר עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( שְׁמוֹת רַבָּה פֶּרֶק לב) וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת לֹא זָכָה נַעֲשֵׂית לוֹ סַם מָוֶת כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה אֲזַי אֵינוֹ רוֹאֶה אוֹר אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה שֶׁהוּא בְּחִינַת הֶאָרַת הַנְּקֻדָּה, כִּי אוֹר הָאוֹתִיּוֹת פּוֹרְחִין מִמֶּנּוּ וְאָז לִמּוּדוֹ בִּבְחִינַת שִׁבְרֵי לוּחוֹת שֶׁמִּשָּׁם הַשִּׁכְחָה שֶׁמִּשָּׁם סִטְרָא דְּמוֹתָא כַּנַּ"ל וְכַמְבֹאָר לְעֵיל מִזֶּה, עַיֵּן שָׁם וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה בְּצִבּוּר בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה בְּפֶה מָלֵא בְּסֵפֶר תּוֹרָה כָּשֵׁר שֶׁנִּכְתַּב כְּדִינוֹ עַל הַקְּלָף וְכוּ' וְלִקְרוֹתוֹ בִּטְעָמִים וּנְקֻדּוֹת וּלְבָרֵךְ תְּחִלָּה וָסוֹף נוֹתֵן הַתּוֹרָה וְעַל-יְדֵי כָּל זֶה מַמְשִׁיכִין עָלֵינוּ בְּחִינַת נְתִינַת הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ וּמְתַקְּנִים בְּחִינַת שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל: EN: This is the aspect of the machlokes between Yosef and his brothers, and between Shaul and Dovid, and the like. For people do not know clearly where the point of truth lies. In every generation there are a number of true tzaddikim; but there is truth above truth — for certainly the levels of all the tzaddikim are not equal. The greater the level of the tzaddik, the greater and more refined is his truth. For the essential thing is the truth. In every generation there is a tzaddik who is the point of truth among the tzaddikim. But due to the bitterness of the exile and the empowerment of the Sitra Achra — where the aspect of the exchange and the falsehood of Heichalei HaTemuros prevails — it is exceedingly difficult to know where the point of truth is. The Adversary usually provokes the tzaddikim themselves and introduces great machlokes among them, placing in the hearts of other tzaddikim the notion that this tzaddik of truth, who is the aspect of the point of truth, is veering, chas v'shalom, from the way of truth — until it incites them to dispute him for the sake of Heaven. This is the aspect of why the mother's name specifically is mentioned when praying for a sick person. For all illness of a person is drawn from the aspect of the exchange of the Prince, where the son of the slave overpowers the Prince, chas v'shalom. For all illness is an aspect of death — a withdrawal of the vital forces and life-energy. The essential source of death is drawn from zuhamas hanachash, which is the aspect of zuhamas ha'eved [contamination of the slave] that overpowers the Prince through the sin of Adam HaRishon. For the contamination of the serpent and the contamination of the slave are one and the same aspect — the aspect of the curse pronounced upon the serpent, which is the aspect of "Arur Kena'an eved avadim" — as brought above. Segment 9 HE: אות כד וזה בחינת מה שאמרו רז"ל (נדרים פרק א') שעיקר החורבן היה על שלא ברכו בתורה תחלה. כמו שכתוב (ירמיה ט') על מה אבדה הארץ וכו'. דבר זה שאלו וכו'. מאי ולא הלכו בה שלא ברכו בתורה תחלה. כי כשאין מברכין בתורה אף על פי שעוסקין בתרוה בזה מראין שאין התורה חשובה בעיניהם ואין מחיין עצמן בה בכל עת ורגע רק היא אצלם כמו נימוס ודת ח"ו כמו ארי נימוסים ודתי העובדי כוכבים שזוה בחינת חטא הגל שאמרו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו שבקשו עבודה זרה כדי שיהיו להם מי שילך לפניהם. כי זה היה עיקר חפצם שיהיה להם מי שילך לפניהם ויוליכם באיזה נימוס ודת כדי שלא יהיו בולעים איש את רעהו. אבל לא הסתכלו על התכלית האחרון הנצחי כלל, ועל ידי זה נכשלו בעבודה זרה. כי אז היה היצר הרע של עבודה זרה בעולם. וכמו כן עכשיו אף על פי שאין עובדים עבודה זרה. כי הרגו היצר הרע של עבודה זרה (יומא ד') אבל אף על פי כן עדיין יש כמה כופרים בעולם שהולכים בדרכי האפיקורסים שרוצים להשוות ח"ו תורת משה כשאר נימוסי הדתות רחמנא ליצלן ואומירם מה שאומרים טעמים של הבל ושטות על מצות תורתינו הקדושה כאלו כולם על פי שכל אנושי ח"ו בשביל לקיים נימוס המדינה כידוע דבריהם הרעים והמרים וזהו בחינת פגם העגל כנ"ל. וזהו בחינת שלא ברכו בתורה תחלה. כי אלו הכתות בודאי אינם מברכים על התורה מאחר שאצלם התורה שוה לשאר הדתות והנימוסים ח"ו. כי עיקר ברכת התורה הוא אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו שמה שנתן לנו את התורה, בזה בחר בנו מכל העמים והבדילנו מהם לגמרי. כי נימוסיהם ודתיהם הוא רק על פי שכל אנושי בשביל חיי שעה של זה העולם. וגם זה אינו בשלימות ואין לו קיום כלל, כי על פי דתיהם ודרכיהם אינם מפרישין את האדם אפילו מדברים שבין אדם לחבירו מאחר שאינם מסתכלין על התכלית האחרון ואינם מתייראין מעונשים של אחר מיתה רק מתייראין מאימת מלכות. על כן אם יוכל לעשות גזילות ורמ~ אות שלא יוודע למלך ושופטיהם עושים כל מה שיכוין לעשות כנראה בחוש. אבל ~ אותנו בחר ה' יתברך מכל העמים ונתן לנו את תורתו אשר היא בחיינו ואורך ימינו לעולמי עד ולנצח נצחים. כי עיקר כל מצות תורתינו הקדושה הוא בשביל התכליתה אחרון. ואפילו המצות שבין אדם לחבירו יש בהם סודות עמוקים ורזין גדולים מאד עד אין סוף ואין תכלית. וכולם בשביל התכלית האחרון למען ייטיב לנו לעולם שכולו ארוך וטוב. ועל זה מורה ברכת התורה שאנו מברכין אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו וכנ"ל. ואנו מסיימין נותן התורה. דהיינו שהםש יבתרך נותן התורה בכל יום מחדש כמו שכתוב (דברים ו') אשר אנכעי מצוך היום ודרשו רז"ל (ספרי שם) בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. כי התורה עמוקה ורחבה מני ים וכו'. ובכל יום נמשכת עלינו בהתחדשות נפלא. וגם בזה נבדלת תורתינו הקדושה מדתי שאר האומות להבדיל. כי אצל דתיהם שהם חוק המלכות לתיקון המדינה אין שייך התחדשות בכל יום. כי כבר ניתן הדת מאיזה טעם שהוא על פי שכלם. לא כן תורתינו הקדושה שהיא אחדותו יתברך אשר אין חקר לתבונתו ודבריו חיים וקיימים נאמנים ונחמדים לעד וכו'. כי הם באר מים חיים נובעים בכל עת ורגע מאחר שכלולים בו יתברך והם מחיין ומקיימין כל העולמות עם כל אשר בהם בכל עת ורגע. והם מתחדשים בכל יום ובכל עת ובכל שה. ועל כן אנו מברכין נותן התורה. כי הוא יתברך נותן התורה בכל יום מחדש. כי בכל יום ועת מסבב השם יבתרך סיות בתחבולותיו להכניס קיום התורה בעולם. ושולח לנו צדיקים אמתיים שמחדשין בכל פע חידושין דאורייתא אמתיים. ואפילו מי שאינו בר הכי לחדש חידושין אף על פי כן בכל פעם שנתעורר מחדש לקיים התורה זהו גם כן בחינת קבלת התורה מחדש. כי עיקר הוא קיום התורה כי לא המדרש עיקר אלא המשעה. ועל כן על ידי ברכת התורה אנו ממשיכין עלינו קבלת התורה מחדש. וזהו תיקון שבירת הלוחות שפגמו בנתינת התורה וכנ"ל. ועל כן על ידי שלא ברכו בתורה תחלה על ידי זה נחרב הבית המקדש ששם עיקר הנקודה הקדושה כנ"ל, שעיקר חורבנו היה על ידי חטא העאגל שעל ידי זה נשתברו הלוחות שמאז נגזרה הגזירה הזאת. כי הלוחות נשברו בי"ז בתמוז שאז נגזר החורבן שהתחיל בי"ז בתמוז. אשך על ידי ברכת התורה שממשיכין על עצמן קבלת התורה מחדש מתקנים זאת כנ"ל. ועל כן על ידי שלא ברכו בתורה תחלה ופגמו בזה על כן נחרב הבית וכנ"ל. ועל כן צריכין לברך על התורה בצבור אף על פי שכבר בירך בבקר. כי עיקר בחינת קבלת בהתורה מחדש לתקן שבירת הלוחות הוא על ידי קריאת התורה בצבור וכנזכר לעיל: EN: We must plead before Hashem that we merit to find the truth in its truth. This is what one should have in mind when kindling Ner Chanukah: that through the mitzvah of Ner Chanukah we merit to draw the illumination of truth — the aspect of "Sh'lach orcha va'amitecha" — that we merit to draw close to the point of truth always. And the body is the aspect of a slave. For the body is the aspect of physical making — asiyah gashmiyis — which is the aspect of a slave, the aspect of work and servitude. Hashem created man in order that he subjugate and subdue the body to the neshamah — the slave to the son. Just as a slave is obligated to serve his master and do his will, so the body is obligated to serve the neshamah, to nullify itself before the neshamah, and to do only the will of the neshamah. Segment 10 HE: אות כה הקדשה, או לְהִפוּך חס ושלום, עד שיש כח לְהָאָדָם שָהוּא \ וחק מְהַקְדשָה | בְּתְכְלִית | הַרחוק, וְאף"עליפי"כן עודי בח בְּחִירתוּ יש לו כהַ לְהַמֶשִיך טָלָיו אִיזה בְּחִינֶה מהְרוּח רְלְעַלָא, עד שִיִהְיָה נדמָה לו שיש לו רוח-הקדש וְרואֶה חָזֶיונוּת ומראות אמתיות, כּי הַמחשבֶה יש לָה תקָף גְדוּל. ּמי לו משְ(ֶּן וּמתעָב יותר מִבְּלְעֶם הֶרֶשָע, ימה שָמו אַף"על"פי"כן הַתְגְבּר בְּרטְעְתו בּ"בֶּך נַגָד הַקְרשָה, עד שהמשיף עְלְיי מראות וְחְזיונוּת נוּראוּת, עד שאמרו רבוּתִינו ז"ל: אבל בַּאמוּת הְעוּלֶם קֶם, וּמנו? ַּלְעֶם. עַל"בַּן צָרי הָאָרֶם לַזֶהַר מאד, שְבֶּל-זמַן שמרגיש בַּעַצַמו שאינו קדוש כַּרְאוי בשלמוּת, אזי יניע ויבטל עַצַמו נַגד הַקְדֶשָה בַּשְלְמוּת, ולא יִרְצָה לילך בּנְדולות וּבנפלָאוּת ממנו; כִּי אם יִרְצָה אָז להמשיך על עצמ מראות וְחָזֶיוּנות, ייכל לְַלְקַל יותַר וְיוְתַר, כאשר נכשלו בַּזֶה רַבִּים מאד, רק ולך ַּתְמִימוּת ויבקש מהשם יַתְבֶּרֶך שיעזרו לְצָאת ִפְחִיתַת מרְרַגָתו וְיִזבֶּה לקדש אֶת עַצָמוּ כְּרְאוּי, ורק EN: From this contamination — the contamination of the slave, which is the contamination of the serpent — death is drawn, as explained in the Torah: when the serpent injected contamination into Chavah, death was decreed upon the world. For the essential decree of death comes through the aspect of the exchange — where the aspect of the son of the slave seeks to overpower the son of the king. For the body and neshamah are the aspects of the son of the slave and the son of the king. The neshamah is a portion of G-d above — the aspect of the Prince, the aspect of "B'ni bechori Yisrael," the aspect of "All of Yisrael are children of kings," the aspect of "Hashem amar eilai b'ni atah..." — the aspect of a son drawn from the mind of the Father, as is known. As it is written "Han'su'im mini rechem, ha'amusim mini veten," and as it is written "Vayipach b'apav nishmas chaim," and as it says in the Zohar HaKadosh: "One who blows, blows from within himself" — for they are truly a portion of G-d, which is the aspect of a son. Segment 11 HE: וְזֶה בְּחִינַת הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁנִּקְרָאִים בְּשֵׁם לִקּוּטִים. וְכֵן קָרָא אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּל סְפָרָיו בְּשֵׁם לִקּוּטִים. כִּי כָּל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁמְּגַלִּים הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת, הֵם עַל-יְדֵי בְּחִינַת לִקּוּטִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל. וְעַל-כֵּן קוֹרִין רוּת בְּשָׁבוּעוֹת, כִּי הִיא רֹאשׁ לַגֵּרִים שֶׁהֵם בְּחִינַת בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה, שֶׁכָּל תִּקּוּנָם עַל-יְדֵי בְּחִינַת לִקּוּטִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת שָׁבוּעוֹת שֶׁהוּא מַתַּן תּוֹרָה וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל: EN: [continued] Segment 12 HE: אות סה EN: Section 65 Segment 13 HE: וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְכוּ'. שֶׁעִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל צַדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁדּוֹרְשִׁין וּמְחַדְּשִׁים חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה נִפְלָאִים בְּכָל עֵת כְּפִי הַדּוֹר וּכְפִי הָאָדָם וְהַמָּקוֹם וְהַזְּמַן, וּמְחַזְּקִין וּמְשִׁיבִין אֶת נֶפֶשׁ כָּל אֶחָד אֲפִלּוּ הַפְּגוּמִים מְאֹד מְאֹד וְכוּ'. וּכְשֶׁבּוֹרֵחַ לְשָׁם יָכוֹל לְבַטֵּל הַמְנֻוָּל הַזֶּה בִּבְחִינַת אִם אֶבֶן הוּא נִמּוֹחַ וְאִם בַּרְזֶל הוּא מִתְפּוֹצֵץ שֶׁנֶּאֱמַר הֲלֹא כֹּה דְבָרַי כָּאֵשׁ וְכוּ' וּכְפַטִּישׁ יְפוֹצֵץ סֶלַע. שֶׁכָּל זֶה עַל-יְדֵי הַדְּרָשׁוֹת וְהַחִדּוּשִׁים הַקְּדוֹשִׁים וְהַנּוֹרָאִים שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁכָּל הַבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת הַקְּדוֹשִׁים מְקַבְּלִים מִמֶּנּוּ, כִּי כָּל דְּבָרָיו כְּגַחֲלֵי אֵשׁ וּכְפַטִּישׁ יְפוֹצֵץ סֶלַע מִקְרָא אֶחָד מִתְחַלֵּק לְכַמָּה טְעָמִים, לְכָל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְפִי מְקוֹמוֹ וּשְׁעָתוֹ. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מִתְפּוֹצֵץ הַסֶּלַע וְהָאֶבֶן, בְּחִינַת וַהֲסִרֹתִי לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְכוּ'. וְזֶה שֶׁדִּקְדְּקוּ וְאָמְרוּ אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה. כִּי בְּמָקוֹם אַחֵר אָמְרוּ אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְכוּ', אִי אָזֵיל מוּטָב וְכוּ'. וְכָאן אָמְרוּ בְּלָשׁוֹן זֶה אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה וְכוּ'. כִּי יֵשׁ כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּיֵצֶר הָרַע (כְּמוֹ שֶׁאָמַר אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּסִימָן עב עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב), עַד שֶׁיֵּשׁ יֵצֶר הָרָע שֶׁהוּא מְנֻוָּל מַמָּשׁ שֶׁהוּא מָאוּס וּמְזֹהָם מְאֹד, וְעַל-כֵּן נִקְרָא מְנֻוָּל. וְזֶהוּ אִם פָּגַע בְּךָ, לְשׁוֹן פֶּגַע רַע שֶׁהוּא פּוֹגֵעַ נֶגֶד הָאָדָם בְּכָל עֵת, שֶׁעַל זֶה אָנוּ מְבַקְּשִׁים לְהַצִּילֵנוּ מִפֶּגַע רַע. וְעִקַּר הַתִּקּוּן הוּא מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְשֶׁיַּמְשִׁיךְ מַחֲשַׁבְתּוֹ לְתוֹךְ בֵּית הַמִּדְרָשׁ הַקָּדוֹשׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁיַּזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ שֶׁהוּא בִּכְלָל הַקִּבּוּץ הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁל הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל, עַל-יְדֵי זֶה אִם אֶבֶן הוּא נִמּוֹחַ וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל: EN: [continued] Segment 14 HE: אות סו EN: Section 66 Segment 15 HE: וְזֶה דִּבְרֵי עֲוֹנוֹת גָּבְרוּ מֶנִּי פְּשָׁעֵינוּ אַתָּה תְכַפְּרֵם. אַשְׁרֵי תִבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ קְדֹשׁ הֵיכָלֶךָ וְכוּ'. הַיְנוּ שֶׁהָעֲווֹנוֹת גָּבְרוּ מִמֶּנּוּ מְאֹד וְאֵין כֹּחֵנוּ אֶלָּא בַּפֶּה לְבַקֵּשׁ פְּשָׁעֵינוּ אַתָּה תְכַפְּרֵם. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר בַּפָּסוּק הַקּוֹדֵם לָזֶה שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבוֹאוּ, אֲפִלּוּ גָּרוּעַ וּפָגוּם כָּמוֹנִי יָכוֹל לָבוֹא עָדֶיךָ עַל-יְדֵי תְּפִלָּה. אַךְ עִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת לָזֶה, כִּי הֲלֹא הַבַּעַל דָּבָר מִתְגַּבֵּר בַּחֲלוּשֵׁי כֹּחַ כָּאֵלּוּ לְרַשֵּׁל יָדָם וּלְהַרְחִיקָם חַס וְשָׁלוֹם גַּם מִזֶּה מִלְּהִתְפַּלֵּל וְלִצְעֹק תָּמִיד לַה' יִתְבָּרַךְ מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא בְּכָל זְמַן וּבְכָל מָקוֹם וְכוּ'. עַל זֶה אָמַר אַשְׁרֵי תִבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ וְכוּ', שֶׁהָעִקָּר לִזְכּוֹת לָזֶה הוּא עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהֵם הַבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁל הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁהֵם בְּחִינַת מִקְדָּשׁ מְעַט כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. כִּי אֵין מָקוֹם לִבְרֹחַ וְלָנוּס כִּי אִם אֶל הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ לִכָּלֵל בְּתוֹךְ הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַנְּפָשׁוֹת הַמְקָרְבִים עַצְמָם לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת הָרַבִּי שֶׁל הַיְשִׁיבָה. (וְעַיֵּן בְּהַתּוֹרָה תִּקְעוּ אֱמוּנָה מַה שֶּׁמְּבֹאָר שָׁם וְזֶה בְּחִינַת יְשִׁיבָה רַבִּי עִם תַּלְמִידִים וְכוּ'). כִּי כָּל הַזּוֹכֶה לְהִתְקָרֵב לִשְׁכֹּן בְּחַצְרֵיהֶם וּבְבֵיתָם וְכוּ', עַל-יְדֵי זֶה כָּל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה טוֹבָה שֶׁחוֹטֵף בְּכָל עֵת, וְכָל מַה שֶּׁמְּנַתֵּק עַצְמוֹ מְעַט מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת לְמַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת, נִגְנַז וְנִכְלָל תֵּכֶף בְּתוֹךְ הַבֵּית-הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה שֶׁהוּא בְּחִינַת מִשְׁכָּן וּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁבּוֹנֶה הַצַּדִּיק בְּכָל דּוֹר וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּהַתּוֹרָה אֲזַמְּרָה וְכוּ' וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר לְעֵיל. וְזֶהוּ בְּחִינַת שֶׁנִּסְמָךְ לָזֶה נוֹרָאוֹת בְּצֶדֶק תַּעֲנֵנוּ אֱלֹקֵי יִשְׁעֵנוּ מִבְטָח כָּל קַצְוֵי אֶרֶץ וְיָם רְחוֹקִים. שֶׁה' יִתְבָּרַךְ יַעֲנֵנוּ נוֹרָאוֹת לְקָרֵב רְחוֹקִים כָּאֵלּוּ מִקַּצְוֵי אֶרֶץ וְיַם רְחוֹקִים, שֶׁהֵם הָרְחוֹקִים מְאֹד עַל -יְדֵי מַחְשְׁבוֹתָם וּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים מֵה' יִתְבָּרַךְ. אַף-עַל-פִּי-כֵן גַּם לָהֶם יִהְיֶה מִבְטָח וְיַעֲנֵם נוֹרָאוֹת עַל-יְדֵי כֹּחַ הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ וְכוּ' שֶׁבָּרְחוּ לְשָׁם וְכוּ' וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל: EN: [continued] Segment 16 HE: אות סז EN: Section 67 Segment 17 HE: וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ לְעֵיל עַל פָּסוּק אַשְׁרֵי אָדָם עֹז לוֹ בָךְ שֶׁנִּסְמָךְ לַפָּסוּק אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ וְכוּ'. כִּי עִקַּר הָעֹז וְהַהִתְחַזְּקוּת הוּא עַל-יְדֵי שֶׁהוּא בִּכְלַל יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ וְכוּ'. וְעַל -יְדֵי זֶה יִזְכֶּה עוֹד יְהַלְּלוּךָ סֶלָה, לְהַלְּלוֹ יִתְבָּרַךְ סֶלָה, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתַּכְלִית הַנִּצְחִי לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל ה' יִתְבָּרַךְ לָנֶצַח (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה יְמֵי חֲנֻכָּה), וְכֵן כָּל הַמִּזְמוֹר מְדַבֵּר שָׁם מִזֶּה מִמַּעֲלוֹת הַבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת מִשְׁכָּן וּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם מַה יְּדִידוּת מִשְׁכְּנֹתֶיךָ ה' צְבָאוֹת נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת ה' וְכוּ' גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת. כִּי יֵשׁ נְפָשׁוֹת שֶׁרְחוֹקִים מְאֹד מֵה' יִתְבָּרַךְ שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר. וְגַם הֵם מוֹצְאִים בֵּית מְנוּחָה עַל-יְדֵי מִשְׁכְּנוֹת ה' שֶׁהֵם הַבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת. כִּי עַל-יְדֵי זֶה יֵשׁ לָהֶם גַּם-כֵּן תִּקְוָה לָנֶצַח כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶה וּדְרוֹר קֵן לָהּ, כִּי יֵשׁ שֶׁקָּשֶׁה לְתָפְסָם וּלְקָרְבָם אֶל הַקְּדֻשָּׁה, כְּמוֹ צִפּוֹר דְּרוֹר שֶׁנִּשְׁמָט מְאֹד מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְעַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ גַּם הֵם מוֹצְאִים קֵן לָהֶם לְהִתְקָרֵב וְלִשָּׁאֵר קַיָּם בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל. וְזֶה אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרוֹחֶיהָ אֶת מִזְבְּחוֹתֶיךָ ה' צְבָאוֹת וְכוּ'. אֶפְרוֹחִים, הֵם בְּחִינַת הַנְּפָשׁוֹת הַנְּפוּלִין כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בְּעִנְיַן קַן צִפּוֹר דְּלֵית גַּדְפִין דִּלְהוֹן שְׁלֵמִים וְכוּ'. וְגַם הֵם יִתְקָרְבוּ עַל-יְדֵי מִזְבְּחוֹתֶיךָ שֶׁמַּקְרִיבִין עֲלֵיהֶם קָרְבָּנוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַיְגִיעוֹת שֶׁמִּתְיַגְּעִין אֵלּוּ הָרְחוֹקִים לְהִתְקָרֵב וְלִלְמֹד וּלְהִתְפַּלֵּל, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת קָרְבָּנוֹת בְּחִינַת כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָּל הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְזֶה שֶׁמַּסְמִיךְ לָזֶה אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְּלוּךָ סֶלָה אַשְׁרֵי אָדָם עֹז לוֹ בָךְ וְכוּ' וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶהוּ עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ וְכוּ'. שֶׁעַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה גַּם אֵלּוּ שֶׁהֵם עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא, שֶׁנָּפְלוּ לְעֵמֶק הַבָּכָא שֶׁהָיוּ נוֹפְלִים בְּעֹמֶק הַגֵּיהִנֹּם וְהַשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת עַל-יְדֵי מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים (כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י זַ"ל עַל עֵמֶק הַבָּכָא), גַּם הֵם מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ, שֶׁיִּמְצְאוּ מַעְיָן הַיּוֹצֵא מִבֵּית ה', שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו וּמַעְיָן מִבֵּית ה' יֵצֵא וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים, שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה שִׁטִּים, שֶׁהוּא רִבּוּי תַּאֲווֹת נִאוּף שֶׁחָטְאוּ בַּשִּׁטִּים שֶׁזֶּה עִקַּר הַהִתְגַּבְּרוּת עַל כָּל אֶחָד כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ עִקָּרָא דְּיִצְרָא בִּישָׁא וְכוּ'. אֲבָל יֵשׁ מַעְיָן הַיּוֹצֵא מִבֵּית ה' שֶׁהוּא הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁמְּטַהֵר וּמְכַפֵּר עֲבוֹדָה זָרָה. וְזֶה גַּם בְּרָכוֹת יַעֲטֶה מוֹרָה שֶׁהוּא הַצַּדִּיק הַמּוֹרֶה דֶּרֶךְ וְכוּ' וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם לְעִנְיָנוֹ שֶׁמּוֹרֶה נֶאֱמַר עַל הַמּוֹכִיחַ וּמוֹרֶה אוֹתָם וְכוּ' עַיֵּן שָׁם. הַיְנוּ שֶׁגַּם מִשָּׁם מֵעֵמֶק הַבָּכָא יַעֲלוּ בְּרָכוֹת שֶׁיַּעֲטֶה הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה שֶׁהוּא הַצַּדִּיק רֹאשׁ הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ, שֶׁהִמְשִׁיךְ גַּם לִמְקוֹמָם מַעַיְנוֹת הַחָכְמָה שֶׁנּוֹבֵעַ מֵהֶם עֵצוֹת עֲמֻקּוֹת גַּם לָהֶם לְהַחֲזִיקָם וְלַהֲשִׁיבָם וְכוּ'. כִּי כָּל הַתִּקּוּן עַל יָדוֹ. וְעַל-כֵּן בִּקֵּשׁ שָׁם מָגִנֵּנוּ רְאֵה אֱלֹקִים שֶׁנֶּאֱמַר עַל הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם. וְהַבֵּט פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ שֶׁעוֹסֵק בָּזֶה לְקָרֵב כָּל הָרְחוֹקִים. כִּי כָּל צַדִּיק הוּא מָשִׁיחַ שֶׁעוֹסֵק בְּבִנְיַן הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ, עַל-יְדֵי הַקִּבּוּץ שֶׁל הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְקָרֵב הָרְחוֹקִים מְאֹד מְאֹד שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הַגְּאֻלָּה. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וּבָא לְצִיּוֹן גֹּאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב וְכוּ'. וְזֶה כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱלֹקַי מִדּוּר בְּאָהֳלֵי רֶשַׁע. כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן לְכָל הָרְחוֹקִים מְאֹד הוּא עַל-יְדֵי הַבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת חַצְרוֹת ה' וּבֵית אֱלֹקִים וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל: EN: [continued] Segment 18 HE: אות סח EN: Section 68 Segment 19 HE: וְזֶה וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ. כִּי מִתְּחִלָּה אָמַר תְּאַבֵּד דֹּבְרֵי כָזָב אִישׁ דָּמִים וּמִרְמָה יְתַעֵב ה' וְאַחַר כָּךְ הִסְמִיךָ וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדֶּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ. וְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ שֶׁאָמַר דָּוִד תְּאַבֵּד וְכוּ' עַל דּוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל וְהַחוֹלְקִים עָלָיו. וְעַל זֶה אָמַר וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ כֵּן עָשִׂיתִי וְכוּ'. אַךְ בְּרֹב חַסְדֶּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ וְכוּ' עַיֵּן שָׁם. וְכֵן צָרִיךְ כָּל אָדָם לוֹמַר עַל עַצְמוֹ כְּשֶׁיּוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ כְּאֵב עֲווֹנוֹתָיו, וְכָל חִיּוּתוֹ וְקִיּוּמוֹ הוּא עַל-יְדֵי שֶׁאֵינוֹ חוֹלֵק עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת וְחוֹתֵר וּמִתְיַגֵּעַ לְהִתְקָרֵב אֵלָיו בֶּאֱמֶת שֶׁצָּרִיךְ לְהַחֲיוֹת עַצְמוֹ בָּזֶה. וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְעֵיל עַל פָּסוּק אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ וְכוּ', שֶׁכָּל חִיּוּתִי הוּא מַה שֶּׁאֲנִי זוֹכֶה לִהְיוֹת בִּכְלַל יוֹשְׁבֵי הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁזֶּהוּ עִנְיַן וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדֶּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ. הַיְנוּ אַף-עַל-פִּי שֶׁגַּם אֲנִי עָשִׂיתִי כְּמוֹ שֶׁעָשׂוּ הַחוֹלְקִים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל לְעִנְיַן דָּוִד, אַף-עַל-פִּי-כֵן בְּרֹב חַסְדְּךָ שֶׁגָּמַלְתָּ עָלַי אָבוֹא בֵיתֶךָ הַיְנוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל. שֶׁזֶּה כָּל תִּקְווֹתַי לָמָּה שֶׁהִצַּלְתַּנִי מִדּוֹבְרֵי כָּזָב הַחוֹלְקִים וְכוּ' אֲשֶׁר אַתָּה עוֹסֵק לְאַבְּדָם. אֲבָל אֲנִי בְּרֹב חַסְדֶּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ וְכוּ' וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעִקָּר הוּא הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהַבֵּית הַמִּדְרָשׁ וְהַיְשִׁיבָה נִקְרָא עַל שְׁמוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפֶרֶק אֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת (סַנְהֶדְרִין דַּף לב) צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדּוֹף הַלֵּךְ אַחַר חֲכָמִים בִּישִׁיבָה, אַחַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְלוֹד אַחַר רַבִּי יוֹסֵי לְצִפּוֹרִי אַחַר רַבִּי לְבֵית שְׁעָרִים וְכוּ' וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר: EN: [continued] Segment 20 HE: אות סט EN: Section 69 Segment 21 HE: וְזֶה ה' מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָנוּ בְּדוֹר וָדוֹר. מָעוֹן בְּחִינַת הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ שֶׁל הַצַּדִּיק שֶׁהוּא מִקְדָּשׁ מְעַט כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶהוּ מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָנוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר נִמְצָא יְשִׁיבָה שֶׁל תַּלְמִידִים עִם רַבִּי אֱמֶת שֶׁעוֹסְקִין בְּבֵית-הַמִּדְרָשׁ שֶׁלָּהֶם בְּחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה אֲמִתִּיִּים, שֶׁצְּרִיכִין לֵילֵךְ אַחַר הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ וְהַיְשִׁיבָה הַזֹּאת בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, כַּמְבֹאָר בְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁאָמְרוּ שָׁם צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדּוֹף הַלֵּךְ אַחַר חֲכָמִים בִּישִׁיבָה אַחַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּלוֹד אַחַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן לִבְרוּר חַיִל וְכוּ' אַחֲרֵי רַבִּי לְבֵית שְׁעָרִים וְכוּ' וְחָשְׁבוּ הַרְבֵּה מְקוֹמוֹת שֶׁקָּבְעוּ שָׁם הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ וְהַיְשִׁיבָה בְּכָל דּוֹר. וְהַתּוֹרָה הִיא נִצְחִיִּית. וְעַל-כֵּן בְּוַדַּאי אֵין דּוֹר יָתוֹם לְגַמְרֵי וּבְוַדַּאי נִמְצָא גַּם עַתָּה בֵּית הַמִּדְרָשׁ בְּכָל דּוֹר שֶׁנִּקְרָא עַל שֵׁם צַדִּיקֵי הָאֱמֶת שֶׁצְּרִיכִין לֵילֵךְ אַחֲרָיו וְכוּ' וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְשָׁם הוּא מָעוֹן וּבֵית דִּירָה לִבְרֹחַ לְשָׁם מֵהַמְנֻוָּל הַזֶּה שֶׁפּוֹגֵעַ בּוֹ בְּכָל עֵת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל: EN: [continued] Segment 22 HE: וְזֶה בְּטֶרֶם הָרִים יוּלָדוּ וַתְּחוֹלל אֶרֶץ וְתֵבֶל וּמֵעוֹלָם עַד עוֹלָם אַתָּה אֵל. תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וְכוּ', כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה לְכָל אֶחָד לְכָל הַגְּרוּעִים שֶׁבָּעוֹלָם הוּא עַל-יְדֵי הַמָּעוֹן הַזֶּה שֶׁהוּא הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל. וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְעֵיל מִזֶּה בְּאוֹת יא יב, שֶׁאֲפִלּוּ אִם מִתְעוֹרֵר לָשׁוּב וְאַחַר כָּךְ נוֹפֵל חַס וְשָׁלוֹם וְכֵן אֲלָפִים וְרִבְבוֹת פְּעָמִים, אַף-עַל-פִּי-כֵן כָּל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה טוֹבָה אֵינָהּ נֶאֱבֶדֶת. כִּי הַכֹּל מְאַסֵּף וּמְקַבֵּץ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת וּמַכְנִיס הַכֹּל בְּתוֹךְ הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן שֶׁל הַמִּשְׁכָּן שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה לְתַקֵּן מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל שֶׁכּוֹלֵל כָּל הַחֲטָאִים שֶׁבָּעוֹלָם וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. כִּי תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה הוּא תִּקּוּן שְׁבִירַת כֵּלִים שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַקְּלִפּוֹת שֶׁמֵּהֶם כָּל הַחֲטָאִים. וְכָל הַשְּׁבִירָה הָיְתָה מֵחֲמַת רִבּוּי אוֹר כַּיָּדוּעַ. וְהַתִּקּוּן הוּא רַק עַל-יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל-כֵּן בְּכָל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה טוֹבָה שֶּׁמְּנַתֵּק עַצְמוֹ מֵרַע לְטוֹב מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת לְמַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת, נַעֲשִׂין מִזֶּה כֵּלִים נִפְלָאִים בְּכֹחַ אֳמָנוּת הַנִּפְלָא שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת וְכוּ', וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר לְעֵיל קְצָת מִזֶּה. וּמְבֹאָר שָׁם שֶׁגַּם כָּל הַבְּרִיאָה הָיְתָה עַל-יְדֵי כַּמָּה צִמְצוּמִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר שֶׁגִּלָּה הָאוֹר וְהֶחֱזִירוֹ וְכוּ'. וְלֹא נִשְׁאַר רַק רֹשֶׁם וְכוּ', וְכָל זֶה עוֹבֵר עַל הָאָדָם וּמִשָּׁם מִשְׁתַּלְשֵׁל כָּל רִבּוּי הָעֲלִיּוֹת וְהַיְרִידוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד. וּמִי שֶׁאוֹחֵז עַצְמוֹ בְּהַצַּדִּיק וְאֵינוֹ מְיָאֵשׁ עַצְמוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן וּמִתְחַזֵּק בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה לְעוֹלָם. וְהָעִקָּר בְּכֹחַ הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל כַּנִּזְכָּר לְעֵיל: EN: [continued] Segment 23 HE: וְזֶה סְמִיכוּת הַפְּסוּקִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל שֶׁאַחַר שֶׁאָמַר ה' מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָנוּ בְּדוֹר וָדוֹר שֶׁהוּא בְּחִינַת הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁהוּא הַמָּעוֹן לְהִתְחַבֵּא וְלָנוּס לְשָׁם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. אָמַר אַחַר כָּךְ בְּטֶרֶם הָרִים יוּלָדוּ וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל, הַיְנוּ קֹדֶם הַתְחָלַת הַבְּרִיאָה. וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל הַיְנוּ שֶׁאַתָּה הוּא אֶחָד קֹדֶם שֶׁבָּרָאתָ הָעוֹלָם וְאַתָּה אֶחָד לָעוֹלָם הַבָּא לָנֶצַח. וְכָל הַבְּרִיאָה הָיְתָה רַק עַל-יְדֵי צִמְצוּמִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל. וּמֵחֲמַת זֶה תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְּנֵי-אָדָם. כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה הוּא עַל-יְדֵי אֱמוּנָה, עַל-יְדֵי שֶׁיּוֹדְעִים וּמַאֲמִינִים כִּי מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל וְסוֹף כָּל סוֹף יִתְתַּקֵּן הַכֹּל רַק צְרִיכִין אֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת מִלְּמַטָּה וְכוּ' וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל-כֵּן תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא עַד דִּכְדּוּכָא שֶׁל נֶפֶשׁ, שֶׁאֲפִלּוּ עוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר עַד דִּכְדּוּכָא שֶׁל נֶפֶשׁ, עִם כָּל זֶה וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְּנֵי-אָדָם. כִּי תָּמִיד יֵשׁ תִּקְוָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי וְאַתֶּם בֵּית יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם. כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְכוּ'. הַיְנוּ שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם אֲפִלּוּ אִם יִחְיֶה אֶלֶף שָׁנִים כְּמוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן הַכֹּל הוּא כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר, הַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁחוֹלְפִין הַיָּמִים יוֹם אַחַר יוֹם וְיוֹם אֶתְמוֹל יַעֲבֹר וּבָא יוֹם שֶׁאַחֲרָיו, וְכֵן כָּל יְמֵי עוֹלָם, שֶׁכָּל זֶה בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת אוֹר אֵין סוֹף שֶׁמִּשָּׁם כָּל אוֹר הַיּוֹם וְהֶעְלֵמוֹ וְכוּ'. וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר לְעֵיל שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם, כַּיּוֹם הַזֶּה שֶׁהוּא מַאֲפִיל וּמֵאִיר וְכוּ'. וּמִשָּׁם כָּל כֹּחַ הַיֵּצֶר הָרָע לְהַעְלִים, וּמִשָּׁם כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת וְהַצֵּרוּף שֶׁל הָאָדָם. אֲבָל מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה וְה' יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו מְצַמְצֵם עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם מֵאֵין סוֹף עַד אֵין תַּכְלִית וּמֵאִיר בְּלֵב הָאָדָם וּמְעוֹרְרוֹ לָשׁוּב וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּסֻכָּה פֶּרֶק הֶחָלִיל) בְּכָל יוֹם יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְחַדֵּשׁ עָלָיו וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עוֹזְרוֹ וְכוּ'. שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ מֵהִתְגַּלּוּת הָאוֹר וְהֶעְלֵמוֹ הַנִּזְכָּר לְעֵיל. אֲבָל עַתָּה עִקַּר תָּלוּי בְּכָל יוֹם וָיוֹם בְּהָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה שֶׁצָּרִיךְ לְצַמְצֵם בְּעַצְמוֹ אוֹר אֵין סוֹף וְכוּ' וְלִזָּהֵר מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וְכוּ', וְכָל זֶה נַעֲשֶׂה בְּכָל יוֹם וָיוֹם וְכוּ' וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל-כֵּן כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם אֲפִלּוּ בְּאֶלֶף שָׁנִים שֶׁבְּוַדַּאי עוֹבֵר עָלָיו עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת לְאֵין מִסְפָּר, הַכֹּל הוּא כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר. כִּי כָּל הָעֲלִיּוֹת וִירִידוֹת הֵם בְּחִינַת הַעֲלָמַת הָאוֹר שֶׁל יוֹם אֶתְמוֹל וְחוֹזֵר וּמֵאִיר יוֹם שֶׁאַחֲרָיו, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁהִוא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה. וְכֵן כָּל דַּרְגָּא וְדַרְגָּא הוּא בְּחִינַת מִדּוֹת וְיָמִים. וּבֵין מִדָּה וּמִדָּה וּבֵין דַּרְגָּא וְדַרְגָּא עוֹבֵר מַה שֶּׁעוֹבֵר וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְהַצַּדִּיק שֶׁעוֹמֵד בַּנִּסָּיוֹן בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי אַשְׁרֵי לוֹ. אֲבָל שְׁאָר הָעוֹלָם שֶׁבָּאִים לִנְפִילוֹת וִירִידוֹת גְּמוּרוֹת חַס וְשָׁלוֹם עַל-יְדֵי זֶה וְכוּ', אַף-עַל-פִּי-כֵן לְכֻלָּם יֵשׁ תִּקְוָה כָּל זְמַן שֶׁאוֹחֲזִין בְּהַצַּדִּיק הָאֱמֶת עַל-יְדֵי שֶׁנִּכְלָלִין בְּתוֹךְ בֵּית מִדְרָשׁוֹ הַקָּדוֹשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָנוּ וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל-כֵּן עַל -יְדֵי זֶה תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא אֲפִלּוּ בְּתַכְלִית הַיְרִידָה בְּדִכְדּוּכָא שֶׁל נֶפֶשׁ וְכוּ' וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל: EN: [continued] Segment 24 HE: ועל כן אפילו יעקב אבינו עליו השלום לא היה יכול לעמוד על הדבר וסבר שבהכרח להתדבק תחלה ברחל שהוא בחינת תורה שבעל פה. כי לכאורה נראה כך שצריכין להתחיל מעסק התורה וכנ"ל. וגם כי לאה היא בחינת עלמא דאתכסייא. ורחל היא בחינת עלמא דאתגליא. היינו כי רחל שהיא בחינת תורה שבעל פה זה בחינת עלמא דאתגליא. כי מעלת חידושין דאורייתא הכל רואין וחביב בעיני כל ני עולם מחמת שיש בהם חכמה ושכל גדול הנגלה לעין כל. וחכמה ושכל זה חשוב וחביב בעיני כל כי החכמה תחיה והיא חשוב בעיני הכל וכמו שכתב רבינו בהתורה מי שיודע מארץ ישראל וכו' (בסימן מ"ם בלקוטי תנינא). אבל לאה שהיא בחינת תפלה היא בחינת עלמא דאתכסיא. כי חשיבות ומעלת התפלה סתום ונעלם מעין כל. כי תלה היא רק בחינת אמונה ואי אפשר להבין ענין התפלה בשום שכל כלל: EN: And this is the aspect of Shavu’os, the aspect of Matan Torah. For the main essence of receiving the Torah and the mitzvos is emunah, which is the foundation of the entire Torah and the mitzvos, as is written: “kol mitzvosecha emunah” [“All Your commandments are faithful”] (T’hillim 119:86). And as our Sages, of blessed memory, expounded (Makkos 24a): “Chavakuk came and established them upon one — ‘v’tzaddik be’emunaso yichyeh’ [‘And the righteous shall live by his faith’].” And therefore the first word of Hashem that He spoke with Yisrael is “Anochi Hashem Elokecha,” etc. — which is the main essence of emunah, to believe in Hashem, yisbarach, and to nullify false beliefs, the aspect of “lo yih’yeh l’cha elohim achairim, lo sa’aseh l’cha fesel,” etc. For this is the main beginning, the purpose, the foundation, and the essence of the entire Torah. For the main thing is emunah, as above. To raise emunah, one needs to dig the waters from which emunah grows, which are the aspect of aitzos, etc., as above. And this is the aspect of the 613 counsels of the Torah [taryag itin d’Oraisa], which is the totality of the Torah included in the Ten Commandments that are received on Shavu’os. For the totality of the Torah is called aitzah, as is written: “li aitzah v’sushiyah, ani vinah,” etc. (Mishlei 8:14) — the aspect of the taryag itin d’Oraisa. For the main essence of all the mitzvos of the Torah is the aspect of holy counsels, which are the aspect of “mayim amukim aitzah,” etc. — through which emunah grows. For the main purpose of the Torah is emunah, to reveal holy emunah in the world — “l’ma’an da’as kol amay ha’aretz ki Hashem hu ha’Elokim,” etc. — as above. And therefore He gave us the taryag itin d’Oraisa, which are the 613 mitzvos called aitzos. For through the aitzos, emunah grows, which is the main essence of everything, as above. Segment 25 HE: ועל כן נאמר על התפלה כרום זלות וכו'. ודרשו רז"ל אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בה ומאי ניהו תלה. וזה בחינת ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה ועיני לאה רכות וכו'. כי יופי ההידור התורה שבעל פה הכל רואין וחשוב בעיני הכל והכל רצין אל המשנה. אבל ועיני לאה רכות שהיתה בוכה תמיד שלא תפול בחלקו של עשו. שזהו בחינת התפלות שמתפלין להשם יתברך להנצל מהיצר הרע וחיילותיו שהו הס"מ שהוא שרו של עשו. וזהו בחינת שהיתה בוכה שלא תפול בחלקו של עשו. והיתה בוכה כל כך עד שהיה עיניה רכות. וזה רמז על כנסת ישראל על שכל אחד ואחד מישראל צריך לבכות כל כך כמו לאה שלא יפול בחלקו של הס"מ ח"ו שהי בחינת עשו (וכמובא רמז זה במקום אחר) אבל מעלות וחשיבות ענין זה של תפלה אין הכל רואין. כי הוא בחינת עלמא דאתכסיא. כי סוד התפלה גבוה וסתם ונעלם מאד. ועל כן אין בני אדם אפילו הכשרים רצין אחר זה כל כך. ואדרבא בני אדם מזלזלים בה. כי תפלה הוא בחינת דברים העומדים ברומו של עולם שגבוה ונשגב מאד אבל בני אדם מזלזלין בה. ואפילו יעקב לא היה יכול לעמוד על הדבר הנ"ל ועבד ברחל דייקא וכנ"ל. ולבן הארמי ברמאותו הגדולה רצה להטעות את יעקב ולהחליף לו לאה ברחל. כי לבן לא ידע כלל מעלת לאה בחינת מעלת התפלה. כי הוא בודאי זלזל בתפלה לגמרי ועל כן סבר שאין בלאה שום חשיבות כלל וסבר שהטעה ורימה את יעקב מאד במה שהחליף לו לאה ברחל. אבל באמת הכל מאת ד' היתה כי מאד עמקו מחשבותיו יתברך ובאמת הכל היה לטובה גדולה כי רחל הצדקת מסרה סימנים לאחותה לאה שלא תתבייש. כי יעקב מסר הסימנים לרחל זה בחינת הסימנים של התורה בחינת הציבי לך ציונים ודרשו רז"ל עשו סימנים לתורה. כי צריכין לעשות סימנים בתורה שלא תשתכח ולא תתחלף שלא לגלות פנים בתורה שלא כהלכה וכל הסימנים הם בבחינת תורה שבעל פה שהוא בחינת רחל ששם כל המסורת והסימנים. אבל רחל ששם כל המסורת והסימנים. אבל רחל שהוא בחינת תורה שבעל פה. מסרה כל הסימנים לאחותה לאה היא בחינת התפלה ומלמדת אותה איך לדבר עם יעקב שהוא כלל התורה. ואיך לעשות מהתורה תפלה. ואזי באמת נכללין רחל ולאה יחד. כי תורה שבעל פה ותפלה שניהם בחינה אחת. ושניהם מתחברים עם יעקב שהוא יסוד כלל התורה והכל כדי להוליד י"ב שבטי יה שהי בהם מ"ט אותיות כנגד מ"ט שערי תשובה שזהו בחנית תהלים. שכל זה הוא בחינת שעושין מהתותרו תפלות כנ"ל. כי באמת בכל אלו הדברים שאין יודעין מהיכן ההתחלה צריכין להתחיל משניהם ביחד ולעסוק בזה ובזה כמו בענין זה של תורה ותפלה שאין יודעין מהיכין ההתחלה צריכין להתחיל משניהם דהיינו לעסוק בכל יום בשניהם ללמוד קצת היום ולעסוק בתפלה קצת היום. ואזי אף על פי שבתחלה בודאי אינו יודע היטב סדר תפלה ואיך לעשות מתורה תפלה אף על פי כן השם יתברך מרחם עליו ומאיר עיניו ומוסר לו סימני ודרכי התורה ומלמד אותו לפי בחינתו איך לעשות מתורה תפלה. ואחר כך על ידי התפלה יודע להשיג את התורה יותר. ואז זוכה לידע סדרא התפלה ביותר וכן בכל פעם שכל אחד מחזיק את חבירו התפלה את התורה והתורה את התפלה. וזה סוד מה שבתחלה רחל שיא התורה שבעל פה מסרה את הסימנים של התורה ללאה שהיא התפלה ועל כן עיקר ההולדה על ידי לאה שילדה ששה שבטים. כי עיקר תולדות של צדיקים שהם מעשים טובים הם על ידי התפלה שהיא בחינתלאה עלמא דאתכסיא כנ"ל וגם כל ההולדה של רחל היה רק בזכות שמסרה סימנים לאחותה. כמו שאמרו רז"ל ויזכור אלהים את רחל שמסרה סימנים לאחותה. היינו שכל הולדת הצדיקים שמולידין מעשים טובים על ידי התורה שזהו העיקר כי לא המדרש הוא העיקר וכו'. עיקר ההולדה הוא רק על ידי שמסרה הסימנים ללאה היא התפלה היינו על ידי שגם כל לימוד התורה שבעל פה בחינת רחל הכל בשביל לזכות לעשות מהתורה תפלה שזהו בחינת שרחל מסרה סימני התורה ללאה שהיא בחינת תפלה כנ"ל. כי עיקר זכות הצדיקים השלימים זוכין למצות ומעשים טבוים ולהנצל מהיצר הרע וחיילותיו העיקר על ידי תפלה שמתפללין להשם יתברך לזכות לקיים את התורה. וכמו שכתב רבינו ז"ל שכל הצדיקים לא זכו למדריגתם כי אם על ידי התבודדות ותפלות וכו' כמבואר בשיחותיו הקדושים: EN: It emerges that on Shavu’os one needs to dig and reveal the deep waters, which are the aitzos — the aspect of the totality of the Torah, the taryag itin — in order to reveal emunah, as above. And for this, one needs an ish t’vunos who polishes his n’shamah through drawing spiritual G-dliness into constrictions, through which livelihood is drawn, etc. — through which one polishes one’s n’shamah, through which one can dig the aforementioned waters from which emunah grows, as above. Segment 26 HE: וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר ה' יִתְבָּרַךְ לְדָוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְהָיָה כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ וְכוּ' שֶׁדָּוִד רָצָה לִבְנוֹת הַבַּיִת וְהֵשִׁיב לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁבְּחַיָּיו לֹא יִזְכֶּה לָזֶה כִּי אִם אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ יִבְנֶה בְּנוֹ אֶת הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ. כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַשָּגַת הַתּוֹרָה הוּא בְּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁשָּׁם הוּא בְּחִינַת תַּכְלִית הַבִּטּוּל לִפְנַי וְלִפְנִים בְּבֵית ]קָדְשֵׁי קָדָשִׁים[ שֶׁשָּׁם נִכְנַס הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל פַּעַם אַחַת בְּשָׁנָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. שֶׁשָּׁם הָיָה עוֹמֵד עַל הָאֶבֶן שְׁתִיָּה הָאָרוֹן עִם הַלּוּחוֹת שֶׁהֵם כְּלַל הַתּוֹרָה כִּי מִשָּׁם תֵּצֵא תּוֹרָה וְכוּ'. וְעַל-כֵּן עִקַּר תִּקּוּן הָעוֹלָמוֹת שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי קַבָּלַת הַתּוֹרָה לֹא נִשְׁלַם עַד שֶׁנִּבְנָה הַבַּיִת בִּימֵי שְׁלֹמֹה. כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י זַ"ל שֶׁבִּימֵי מֹשֶׁה לֹא חָזְרָה הַשְּׁכִינָה כִּי אִם בִּבְחִינַת אַבָּ"א. וְלֹא נִתְיַחֲדָה בִּבְחִינַת פָּנִים בְּפָנִים עַד יְמֵי שְׁלֹמֹה שֶׁנִּבְנָה הַבַּיִת וְכוּ' עַיֵּן שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, זֶה מַתַּן תּוֹרָה. וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, זֶה בִּנְיַן בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ. כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַשָּגַת הַתּוֹרָה בְּחִינַת מַתַּן תּוֹרָה הוּא בְּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁשָּׁם תַּכְלִית הַבִּטּוּל לִפְנַי וְלִפְנִים שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַתּוֹרָה וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל-כֵּן דָּוִד שֶׁרָצָה לִגְמֹר תִּקּוּן זֶה לִבְנוֹת הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁשָּׁם עִקַּר בְּחִינַת הַבִּטּוּל עִקַּר הַשָּגַת הַתּוֹרָה וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. הֵשִׁיב לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁתִּקּוּן נִפְלָא וְנוֹרָא כָּזֶה אִי אֶפְשָׁר שֶׁיְּתַקֵּן בְּחַיָּיו. רַק הוּא צָרִיךְ לְהִסְתַּלֵּק תְּחִלָּה. וְאָז עַל-יְדֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ דַּיְקָא יִזְכֶּה בְּנוֹ לְהַמְשִׁיךְ אוֹר מֵהָרְשִׁימוּ שֶׁלּוֹ לִבְנוֹת הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ וּלְתַקֵּן כָּל הַתִּקּוּן הַזֶּה בִּשְׁלֵמוּת. הַיְנוּ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת נִקְרָא כָּל הַבֵּית -הַמִּקְדָּשׁ עַל שֵׁם דָּוִד כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב רְאֵה בֵּיתְךָ דָּוִד. כִּי הַכֹּל עַל יָדוֹ. כִּי גְּדוֹלִים צַדִּיקִים בְּמִיתָתָן יוֹתֵר מִבְּחַיֵּיהֶם. וּמַה שֶּׁאֵינוֹ יָכוֹל לִגְמֹר בְּחַיָּיו הוּא גּוֹמֵר לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ דַּיְקָא וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. כְּמוֹ דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לְעִנְיַן בִּנְיַן בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁשָּׁם עִקַּר הַבִּטּוּל שֶׁשָּׁם תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְכֵן מָצִינוּ בְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁרָצָה לִכְנֹס לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְלִכְבֹּשׁ אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ. וְלֹא הִנִּיחוֹ ה' יִתְבָּרַךְ וְאָמַר אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה. כִּי לִכְבֹּשׁ אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל לְהוֹצִיאָהּ מֵהַשִּׁבְעָה עֲמָמִין וּלְמָסְרָהּ לְיִשְׂרָאֵל שֶׁזֶּה עִקַּר הַתִּקּוּן כִּי שָׁם בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הֵם כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת וְשָׁם הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁשָּׁם עִקַּר הַבִּטּוּל וְכוּ'. וּלְנַצֵּחַ מִלְחָמָה כָּזֹאת בִּפְרָט בִּתְחִלָּה לְהוֹצִיא כָּל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא לְהַחֲזִירָהּ אֶל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבָּזֶה תָּלוּי הַכֹּל. עַל-כֵּן גַּם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לֹא הָיָה יָכֹל לְנַצֵּחַ מִלְחָמָה זֹאת בְּחַיָּיו. כִּי אִם לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ דַּיְקָא. שֶׁדַּיְקָא אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ כָּבַשׁ יְהוֹשֻׁעַ תַּלְמִידוֹ אֶת כָּל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בְּכֹחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה בְּעַצְמוֹ. אֲשֶׁר לִכְאוֹרָה הַדָּבָר תָּמוּהַּ רַבִּי לֹא שָׁנָה רַבִּי חִיָּא מִנָלֵיהּ. אִם מֹשֶׁה לֹא הָיָה לוֹ כֹּחַ לִכְנֹס וְלִכְבֹּשׁ אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל אֵיךְ זָכָה יְהוֹשֻׁעַ תַּלְמִידוֹ לָזֶה. אַךְ עַל פִּי הַנִּזְכָּר לְעֵיל נִיחָא הֵיטֵב. כִּי בְּוַדַּאי גַּם כָּל מַה שֶּׁכָּבַשׁ יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּל כָּבַשׁ מֹשֶׁה בְּעַצְמוֹ. כִּי הַכֹּל עַל-יְדֵי מֹשֶׁה דַּיְקָא. רַק שֶׁדָּבָר גָּדוֹל כָּזֶה לִכְבֹּשׁ אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בַּתְּחִלָּה וְכוּ' אֲפִלּוּ מֹשֶׁה לֹא הָיָה יָכֹל לִגְמֹר בְּחַיָּיו כִּי אִם עַל-יְדֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ דַּיְקָא. שֶׁדַּיְקָא עַל-יְדֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ שֶׁזָּכָה לְתַכְלִית הַבִּטּוּל שֶׁנִּסְתַּלֵּק בִּבְחִינַת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין וְכוּ' עַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא זָכָה יְהוֹשֻׁעַ בְּכֹחַ הִסְתַּלְּקוּתוֹ דַּיְקָא לִכְבֹּשׁ אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל לְהַכְנִיעַ הַסִּטְרָא אָחֳרָא וּלְהַעֲלוֹת הַקְּדֻשָּׁה וּלְתַקֵּן כָּל הָעוֹלָמוֹת. כִּי לְתִקּוּן גָּדוֹל וְנוֹרָא כָּזֶה שֶׁזֶּה בְּחִינַת תִּקּוּן הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹנָה הָיָה צָרִיךְ מֹשֶׁה לְהִסְתַּלֵּק דַּיְקָא. וְעַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא נִגְמַר הַתִּקּוּן וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶה בְּחִינַת עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֶת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו וְכוּ' מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְכוּ'. כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם, פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י קָרוֹב לִפְרִישׁוּתָם מִמֶּנִּי לְסוֹף אַרְבָּעִים שָׁנָה הַיְנוּ בְּסָמוּךְ אַחַר שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ עַד שֶׁמָּצָאתִי שֶׁהָיָה עִמִּי בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ לִכְבֹּשׁ שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים, אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ וְכוּ' עַיֵּן שָׁם בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י. הַיְנוּ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁדַּיְקָא אַחַר הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הָאֲמִתִּי יְכוֹלִין לִמְצֹא אֶת ה' יִתְבָּרַךְ אַף-עַל-פִּי שֶׁבַּתְּחִלָּה לֹא זָכוּ לְמָצְאוֹ וְהָיוּ נְזוּפִים בְּחִינַת בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י עַיֵּן שָׁם. אַף-עַל-פִּי-כֵן אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ דַּיְקָא יְכוֹלִין לְמָצְאוֹ יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם עַד שֶׁמָּצָאתִי וְכוּ' שֶׁפֵּרוּשׁוֹ לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתָם כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. הַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר לְמַעְלָה שֶׁדַּיְקָא בְּכֹחַ הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיק שֶׁזָּכָה לְבִטּוּל כָּזֶה כְּדֵי לְהַמְתִּיק תֹּקֶף עֹצֶם הַדִּינִים הַקָּשִׁין מִכְּלַל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הָיָה אֶפְשָׁר לְבַטְּלָם בְּשׁוּם בִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף בְּרָצוֹא וָשׁוֹב כִּי אִם עַל-יְדֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ מַמָּשׁ. וְאָז דַּיְקָא נִמְתָּק הַדִּין וִיכוֹלִין לְהִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ אָז דַּיְקָא בְּכֹחַ הִסְתַּלְּקוּתוֹ. כִּי הַצַּדִּיק נִסְתַּלֵּק בִּשְׁבִיל זֶה דַּיְקָא כְּדֵי שֶׁיִּגְמֹר בְּמוֹתוֹ מַה שֶּׁלֹּא הָיָה יָכֹל לִגְמֹר בְּחַיָּיו כְּמוֹ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְדָוִד וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל: EN: [continued] Segment 27 HE: אות כב EN: Section 22 Segment 28 HE: וְזֶה בְּחִינַת ה' לַמַּבּוּל יָשָׁב הַנֶּאֱמַר לְעִנְיַן מַתַּן תּוֹרָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. כִּי כָּל מַתַּן תּוֹרָה נִמְשַׁךְ מִבְּחִינַת הַנַּ"ל מִבְּחִינַת הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי תֹּקֶף הַדִּין חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת אָז בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה הָיָה תֹּקֶף הַדִּין כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְהַחֲזִיר אֶת הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ. וְזֶה בְּחִינַת תּוֹרָה מִפִּי הַגְּבוּרָה נִתְּנָה. מִפִּי הַגְּבוּרָה דַּיְקָא. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּפָה עֲלֵיהֶם הַר כְּגִיגִית וְכוּ'. הַיְנוּ שֶׁאָז נִתְעוֹרֵר דִּין גָּדוֹל בְּחִינַת הַדִּין הַגָּדוֹל שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְיִשְׂרָאֵל הָיוּ קְדוֹשִׁים אָז מְאֹד מְאֹד וְזָכוּ אָז בִּשְׁעַת תֹּקֶף הַדִּין לְבַטֵּל עַצְמָן לְגַמְרֵי בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל. וְאָז זָכוּ עַל-יְדֵי הַבִּטּוּל לְהַמְשִׁיךְ הַתּוֹרָה מֵאוֹר הָרְשִׁימוּ שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַתּוֹרָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קוֹל שׁוֹפָר בְּחִינַת שׁוֹפָר שֶׁל קַבָּלַת הַתּוֹרָה וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁבְּכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ -בָּרוּךְ-הוּא יָצְתָה נִשְׁמָתָן וְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא הִמְשִׁיךְ עֲלֵיהֶם גִּשְׁמֵי בְּרָכָה וְהֶחֱיָה אוֹתָם. שֶׁנֶּאֱמַר גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹקִים הַיְנוּ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. כִּי מַה שֶּׁיָּצְאָה נִשְׁמָתָן בְּכָל דִּבּוּר זֶה בְּחִינַת הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְהֵם זָכוּ לְבִטּוּל כָּזֶה עַד שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ עַל-יְדֵי זֶה. אֲבָל ה' יִתְבָּרַךְ רִחֵם עֲלֵיהֶם וְהִמְשִׁיךְ עֲלֵיהֶם גִּשְׁמֵי בְּרָכָה עַד שֶׁחָזְרוּ מִשָּׁם בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב. וּמִשָּׁם קִבְּלוּ כָּל הַתּוֹרָה שֶׁהִיא בְּחִינַת מֵימֵי הַדַּעַת בְּחִינַת גִּשְׁמֵי בְּרָכָה שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵאוֹר הָרְשִׁימוּ כְּשֶׁחוֹזְרִין מֵהַבִּטּוּל וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל: EN: [continued] Segment 29 HE: אות כג EN: Section 23 Segment 30 HE: וְזֶה בְּחִינַת סֻכָּה. בְּחִינַת עַנְנֵי כָּבוֹד שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵאוֹר הַבִּטּוּל שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וְאַל יָבֹא בְּכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ וְכוּ' כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה וְכוּ' בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ. וּמֵעֲנַן הַקֹּדֶשׁ הַזֶּה אֲשֶׁר עַל הַכַּפֹּרֶת שֶׁנִּכְנַס לְשָׁם הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל בְּיוֹם כִּפּוּר מִשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת סֻכָּה בְּחִינַת עַנְנֵי כָּבוֹד שֶׁזּוֹכִין יִשְׂרָאֵל לִכְנֹס בָּהֶם אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים עַל-יְדֵי מִצְוַת סֻכָּה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא בְּחִינַת עַנְנֵי כָּבוֹד כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: EN: [continued] Segment 31 HE: כִּי הֶעָנָן שֶׁעַל הַכַּפֹּרֶת מִשָּׁם נִדְבַּר ה' יִתְבָּרַךְ עִם מֹשֶׁה. וּמִשָּׁם קִבֵּל כָּל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְכוּ' וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל כוּ' מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו. כִּי זֶה הֶעָנָן הַקָּדוֹשׁ זֶה בְּחִינַת וַיָּשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ סְבִיבֹתָיו סֻכָּתוֹ חֶשְׁכַת מָיִם וְכוּ' כִּי מֵחֲמַת שֶׁאוֹר הָאֵין סוֹף אִי אֶפְשָׁר לְקַבְּלוֹ מֵחֲמַת רִבּוּי אוֹר. עַל-כֵּן ה' יִתְבָּרַךְ בְּחַסְדּוֹ הִסְתִּיר אוֹרוֹ הָאֵין סוֹף הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא בְּתוֹךְ הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ בִּבְחִינַת יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ. כְּדֵי שֶׁעַל-יְדֵי זֶה הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ יִתְצַמְצֵם הָאוֹר כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְקַבְּלוֹ בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה וְזֶה הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ הוּא בְּחִינַת שׁוֹמֵר בִּפְנֵי הָאוֹר הַגָּדוֹל הָאֵין סוֹף שֶׁלֹּא יִתְקָרֵב אֵלָיו מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי אֵלָיו. וְעַל-כֵּן הִזְהִיר ה' יִתְבָּרַךְ אֶת אַהֲרֹן וְאַל יָבֹא בְּכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ וְכוּ' וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁלֹּא יָמוּת כְּדֶרֶךְ שֶׁמֵּתוּ בָּנָיו כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְקַבְּלוֹ בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה וְזֶה הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ הוּא בְּחִינַת שׁוֹמֵר בִּפְנֵי הָאוֹר הַגָּדוֹל הָאֵין סוֹף שֶׁלֹּא יִתְקָרֵב אֵלָיו מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי אֵלָיו. וְעַל-כֵּן הִזְהִיר ה' יִתְבָּרַךְ אֶת אַהֲרֹן וְאַל יָבֹא בְּכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ וְכוּ' וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁלֹּא יָמוּת כְּדֶרֶךְ שֶׁמֵּתוּ בָּנָיו שֶׁנִּכְנְסוּ לִפְנַי וְלִפְנִים שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת. עַל-כֵּן שָׁלְטָה בָּהֶם סִטְרָא דְּמוֹתָא שֶׁנִּמְשַׁךְ וְנִשְׁתַּלְשֵׁל מִבְּחִינַת הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ הַזֶּה שֶׁמִּשָּׁם בְּחִינַת דִּינִים כְּשֶׁאֵין יוֹדְעִין אֵיךְ לִכְנֹס לְשָׁם. כִּי הַבִּטּוּל אֶל הַתַּכְלִית הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל זֶה בְּחִינַת אַרְבָּעָה שֶׁנִּכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס שֶׁנִּכְנְסוּ לְמָקוֹם שֶׁנִּכְנְסוּ וְרָצוּ לִכְלֹל וּלְהִסְתַּכֵּל בְּאוֹר הָאֵין סוֹף שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתַּכְלִית אֲבָל לֹא הָיוּ כֻּלָּם רְאוּיִים לָזֶה. עַל-כֵּן לֹא יָצְאוּ מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם. זֶה הֵצִיץ וְנִפְגַּע וְזֶה הֵצִיץ וּמֵת. וְאַחֵר שֶׁקִּצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת לְגַמְרֵי. בִּלְתִּי רַבִּי עֲקִיבָא לְבַדּוֹ שֶׁנִּכְנַס בְּשָׁלוֹם וְיָצָא בְּשָׁלוֹם כִּי ה' יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ הִצִּילוֹ שֶׁהֵשִׁיב לְמַלְאַכֵי הַשָּׁרֵת רָאוּי הוּא זָקֵן זֶה שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְבוֹדִי. כִּי מִי שֶׁזּוֹכֶה לִכָּנֵס לְשָׁם בִּרְשׁוּת כְּמוֹ רַבִּי עֲקִיבָא וְכַיּוֹצֵא. אֲזַי זֶה הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ הוּא טוֹבָה גְּדוֹלָה אֵלָיו. כִּי עַל-יְדֵי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ הַזֶּה שֶׁסְּבִיב הָאוֹר הָאֵין סוֹף כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. עַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא הוּא זוֹכֶה לְהִכָּלֵל וּלְהִסְתַּכֵּל בְּאוֹר הָאֵין סוֹף וְאֵינוֹ נִתְבַּטֵּל שָׁם בַּמְצִיאוּת. וַאֲזַי זוֹכֶה כְּשֶׁחוֹזֵר מֵהַבִּטּוּל שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁאָר לוֹ אוֹר הָרְשִׁימוּ. כִּי אוֹר הָאֵין סוֹף נִרְשָׁם מִמֶּנּוּ רְשִׁימוּ קְדוֹשָׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה שֶׁשָּׁם דַּיְקָא נִצְטַיֵּר וְנִרְשַׁם אוֹר הָרְשִׁימוּ שֶׁל אוֹר הָאֵין סוֹף מֵחֲמַת הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ דַּיְקָא שֶׁהוּא בְּחִינַת צִמְצוּם. כִּי בִּלְעָדוֹ לֹא הָיָה יָכֹל הָאוֹר לְהִצְטַיֵּר כְּלָל. וְעַל-כֵּן כָּל הַנְּבוּאוֹת וְכָל הַהַשָּגוֹת שֶׁל כָּל הַנְּבִיאִים וְהַחֲכָמִים מְקַבְּלִים דַּיְקָא דֶּרֶךְ הֶעָנָן הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעַמּוּד עָנָן יְדַבֵּר אֲלֵיהֶם. כִּי שָׁם דַּיְקָא נִצְטַיֵּר וְנִרְשָׁם אוֹר הָרְשִׁימוּ שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַשָּגָתָם. כִּי מִשָּׁם עִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה וְהַנְּבוּאָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְיִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ בִּכְלָלִיּוּת זוֹכִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְהִכָּלֵל וּלְהִתְבַּטֵּל בְּאוֹר הָאֵין סוֹף בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים עַל-יְדֵי הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל שֶׁנִּכְנָס בִּשְׁלִיחוּתָם לִפְנַי וְלִפְנִים וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל וַאֲזַי מֵאוֹר הָרְשִׁימוּ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁנִּצְטַיְּרָה בְּתוֹךְ הֶעָנָן הַקָּדוֹשׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל זוֹכִין לִבְחִינַת לְקַבָּלַת הַלּוּחוֹת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁהִיא כְּלַל הַתּוֹרָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וַאֲזַי זוֹכִין אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁיֻּמְשַׁךְ עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל בְּחִינַת הֶעָנָן הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת סֻכָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת עַנְנֵי כָּבוֹד שֶׁנִּמְשָׁכִין מִשָּׁם. וְעַל-יְדֵי הָעַנְנֵי כָּבוֹד הָאֵלּוּ בְּחִינַת סֻכָּה עַל-יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין עֲלֵיהֶם אוֹר הַשָּגַת הַתּוֹרָה מֵאוֹר הָרְשִׁימוּ הַקְּדוֹשָׁה בְּכָל שִׁבְעַת יְמֵי הַסֻּכּוֹת עַד שֶׁזּוֹכִין בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת וְשִׂמְחַת תּוֹרָה לְקַבֵּל הַשָּגַת הַתּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת לְהַשְׁלִימָהּ וּלְהַתְחִילָהּ וְלִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחָתָהּ כִּי אָז זוֹכִין לִבְחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת. עַל-יְדֵי שֶׁזָּכִינוּ בְּכָל שִׁבְעַת יְמֵי הַסֻּכָּה לְקַבֵּל אוֹר הָרְשִׁימוּ שֶׁהִיא שֹׁרֶשׁ הַתּוֹרָה. עַל-יְדֵי הָעַנְנֵי כָּבוֹד שֶׁנִּמְשְׁכוּ עָלֵינוּ עַל-יְדֵי הַסֻּכָּה הַקְּדוֹשָׁה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶה בְּחִינַת הַשִּׁבְעָה אוּשְׁפִּיזִין עִלָּאִין קַדִּישִׁין שֶׁהֵם הַשִּׁבְעָה רוֹעִים שֶׁנִּכְנָסִין לְתוֹךְ הַסֻּכָּה שֶׁהֵם אַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב וְכוּ'. כִּי אֵלּוּ הַשִּׁבְעָה רוֹעִים הֵם בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּכָל דּוֹר שֶׁעַל יָדָם עִקַּר הַמְשָׁכַת הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּתוֹ בָּעוֹלָם שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵאוֹר הָרְשִׁימוּ שֶׁל הַבִּטּוּל שֶׁזּוֹכִין הַצַּדִּיקִים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. כִּי כָּל אֶחָד מֵהַשִּׁבְעָה רוֹעִים הַנִּזְכָּר לְעֵיל כָּל אֶחָד תִּקֵּן וְהִמְשִׁיךְ וְגִלָּה מִדָּה קְדוֹשָׁה אַחַת מִמִּדּוֹתָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵאוֹר הָרְשִׁימוּ הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁעַל-יְדֵי מִדּוֹת אֵלּוּ עִקַּר הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. כִּי בִּבְחִינַת הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל שָׁם הוּא לְמַעְלָה מִכָּל הַמִּדּוֹת וּמִכָּל הַסְּפִירוֹת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. רַק כְּשֶׁחוֹזְרִין מֵהַבִּטּוּל בִּבְחִינַת וָשׁוֹב מְקַבְּלִין אוֹר הָרְשִׁימוּ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. מִשָּׁם מַתְחִילִין הִתְגַּלּוּת הַמִּדּוֹת וְהַסְּפִירוֹת שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הַתּוֹרָה כְּלַל כָּל הַשֵּׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים כְּלָלִיּוּת כָּל הָעוֹלָמוֹת שֶׁעַל יָדָם עִקַּר הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְהָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים כָּל אֶחָד זָכָה לִבְחִינַת בִּטּוּל עַד שֶׁזָּכָה אַחַר כָּךְ עַל-יְדֵי הָרְשִׁימוּ שֶׁהִמְשִׁיךְ כְּשֶׁחָזַר מֵהַבִּטּוּל לְתַקֵּן וּלְגַלּוֹת מִדָּה אַחַת מִמִּדּוֹתָיו יִתְבָּרַךְ. דְּהַיְנוּ אַבְרָהָם תִּקֵּן וְגִלָּה עַל-יְדֵי אוֹר הָרְשִׁימוּ שֶׁלּוֹ שֶׁהִמְשִׁיךְ עַל-יְדֵי בִּטּוּל שֶׁלּוֹ. עַל-יְדֵי זֶה תִּקֵּן וְגִלָּה בְּחִינַת מִדַּת הַחֶסֶד. וְכֵן יִצְחָק מִדַּת הַפַּחַד. וְכֵן יַעֲקֹב מִדַּת הַתִּפְאֶרֶת וְכוּ'. כִּי כָּל אֵלּוּ הַשִּׁבְעָה מִדּוֹת שֶׁהֵם כְּלַל הַכֹּל כַּנִּזְכָּר לְעֵיל כֻּלָּם נִמְשָׁכִין מֵאוֹר הָרְשִׁימוּ שֶׁהִמְשִׁיכוּ הַצַּדִּיקִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל עַל-יְדֵי בְּחִינַת בִּטּוּלָם כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל-כֵּן בְּחַג הַסֻּכּוֹת הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ אוֹר הָרְשִׁימוּ הַקְּדוֹשָׁה עַל-יְדֵי הָעַנְנֵי כָּבוֹד שֶׁהָרְשִׁימוּ הַזֹּאת מְאִירָה עָלֵינוּ עַל-יְדֵי הַבִּטּוּל שֶׁזָּכִינוּ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. עַל-כֵּן אָז נִכְנָסִין אֶצְלֵנוּ לְתוֹךְ הַסֻּכָּה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא בְּחִינַת עַנְנֵי כָּבוֹד נִכְנָסִין לְתוֹכָהּ כָּל הַשִּׁבְעָה רוֹעִים שֶׁעַל יָדָם עִקַּר הַמְשָׁכַת אוֹר הָרְשִׁימוּ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּתוֹ שֶׁנִּתְגַּלָּה עַל יָדָם בָּעוֹלָם כַּנִּזְכָּר לְעֵיל: EN: [continued] Segment 32 HE: וְעַל-כֵּן נִקְרָאִים רוֹעִים. כִּי אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים הַנּוֹרָאִים הֵם הֵם בְּחִינַת בַּעֲלֵי הַשָּדֶה שֶׁעוֹסְקִים לְתַקֵּן הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹנָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל שֶׁעִקַּר תִּקּוּנָהּ עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַבִּטּוּל וְהַהִסְתַּכְּלוּת אֶל הַתַּכְלִית כַּמּוּבָן בְּהַתּוֹרָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל. וְעַל -כֵּן נִקְרָאִים רוֹעִים. כִּי הֵם בְּחִינַת רוֹעִים בְּתוֹךְ הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹנָה. כִּי כְּמוֹ הָרוֹעֶה הַגַּשְׁמִי שֶׁכָּל עִסְקוֹ וּמְלַאכְתּוֹ בְּתוֹךְ הַשָּדֶה. כְּמוֹ כֵן אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים הֵם בְּחִינַת רוֹעִים בְּתוֹךְ הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹנָה. כִּי הֵם בְּחִינַת בַּעֲלֵי הַשָּדֶה שֶׁעוֹסְקִין בְּתִקּוּן הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹנָה עַל-יְדֵי הַבִּטּוּל אֶל הַתַּכְלִית וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת הָיוּ כָּל הַצַּדִּיקִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל רוֹעִים בַּשָּדֶה מַמָּשׁ. כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁהַשָּדֶה הַתַּחְתּוֹן הוּא דֻּגְמַת הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹנָה וְכָל הָעֲשָׂבִים וְהַצְּמָחִים וְשִׂיחַ הַשָּדֶה כֻּלָּם הֵם נִיצוֹצֵי נְשָׁמוֹת עֶלְיוֹנוֹת וְהָאָבוֹת בִּהְיוֹתָם רוֹעִים בַּשָּדֶה הָיוּ מְתַקְּנִים אֶת הַשָּדֶה בְּשָׁרְשָׁהּ הָעֶלְיוֹן. כִּי הֵם בַּעֲלֵי הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹן כַּנִּזְכָּר לְעֵיל: EN: [continued] Segment 33 HE: אות כד EN: Section 24 Segment 34 HE: וְזֶה בְּחִינַת אַרְבָּעָה מִינִים שֶׁלּוֹקְחִין בְּסֻכּוֹת. וּבָם אָנוּ שְׂמֵחִים לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר וְכוּ' וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם וְכוּ'. כִּי עַכְשָׁו אָנוּ מַרְאִין כֹּחֵנוּ מַה שֶּׁפָּעַלְנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁזָּכִינוּ עַל-יְדֵי כָּל הַתִּקּוּנִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל לְתַקֵּן אֶת הַתְּפִלָּה. דְּהַיְנוּ לַעֲשׂוֹת אֶחָד מִכָּל הַתְּפִלָּה. שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹנָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל כַּמְבֹאָר שָׁם שֶׁכְּשֶׁאָדָם עוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל הוּא הוֹלֵךְ בְּתוֹךְ הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹן וְהוֹלֵךְ וּמְלַקֵּט צִיצִים וַעֲשָׂבִים וּפְרָחִים נָאִים וְכוּ' עַיֵּן שָׁם וְהַיּוֹצֵא מִשָּׁם. שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֵין זוֹכִין לְהִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית שֶׁהִוא בְּחִינַת הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל. אֵין הַתְּפִלָּה מְתֻקֶּנֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּי אֵין הַדִּבּוּר מַנִּיחַ אֶת הַנֶּפֶשׁ לֵילֵךְ לְהַלָּן יוֹתֵר וּלְלַקֵּט עֲשָׂבִים וּפְרָחִים וּצְמָחִים נִפְלָאִים מֵהַשָּדֶה וְכוּ'. וְעִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי הִסְתַּכְּלוּת עַל הַתַּכְלִית וְכוּ'. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עוֹשִׂין אֶחָד מִכָּל הַתְּפִלָּה וְאָז דַּיְקָא זוֹכִין הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי הִסְתַּכְּלוּת עַל הַתַּכְלִית וְכוּ'. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עוֹשִׂין אֶחָד מִכָּל הַתְּפִלָּה וְאָז דַּיְקָא זוֹכִין לִתְפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת. וְאָז יָכוֹל לֵילֵךְ בִּתְפִלָּתוֹ בְּהַשָּדֶה הָעֶלְיוֹן וּלְלַקֵּט שׁוֹשַׁנִּים וּצְמָחִים נִפְלָאִים עַל-יְדֵי דִּבּוּרֵי הַתְּפִלָּה הַקְּדוֹשָׁה וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶה בְּחִינַת אַרְבָּעָה מִינִים הַקְּדוֹשִׁים וְהַנּוֹרָאִים שֶׁכֻּלָּם הֵם מִינֵי צְמָחִים שֶׁהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה צִוְּתָה עָלֵינוּ לִקַּח בִּימֵי חַג הַסֻּכּוֹת אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה מִינִים מִצִּמְחֵי הַשָּדֶה שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַתְּפִלָּה. כְּלָלִיּוּת הַנְּשָׁמוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׂיחַ הַשָּדֶה. וּבָזֶה שֶׁאָנוּ לוֹקְחִין אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה מִינִים מִצִּמְחֵי הַשָּדֶה בָּזֶה אָנוּ מַרְאִים גֹּדֶל כֹּחֵנוּ מַה שֶּׁפָּעַלְנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁזָּכִינוּ עַל -יְדֵי בְּחִינַת הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל לְתַקֵּן אֶת הַתְּפִלָּה עַד שֶׁאָנוּ יְכוֹלִין לְקַבֵּץ וּלְלַקֵּט בְּיָדֵינוּ צְמָחִים נִפְלָאִים מֵהַשָּדֶה הָעֶלְיוֹן שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת כָּל הָאַרְבָּעָה מִינִים שֶׁהֵם כְּלָלִיּוּת כָּל הַצִּמְחֵי הַשָּדֶה בִּקְדוּשָׁה כִּי אֵלוּ הַד' מִינִים הֵם כְּלוּלִים כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁגְּדֵלִים בְּהַשָּדֶה הַנִּזְכָּר לְעֵיל. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁהָאַרְבָּעָה מִינִים הֵם בְּחִינַת כָּל הַכִּתּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּנִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת צַדִּיקִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁהֵם בְּחִינַת בַּעֲלֵי רֵיחַ וְטַעַם בְּחִינַת אֶתְרוֹג. וְיֵשׁ בַּעֲלֵי רֵיחַ וְלֹא טַעַם בְּחִינַת הֲדַס. וּבַעֲלֵי טַעַם וְלֹא רֵיחַ. בְּחִינַת לוּלָב כַּפֹּת תְּמָרִים. וְיֵשׁ שֶׁאֵין בָּהֶם לֹא טַעַם וְלֹא רֵיחַ שֶׁהֵם פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת עַרְבֵי נַחַל. נִמְצָא שֶׁהָאַרְבָּעָה מִינִים הֵם כְּלוּלִים מִכָּל הַכִּתּוֹת שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הַנְּשָׁמוֹת. וְעַל-כֵּן הֵם כֻּלָּם צִמְחֵי הַשָּדֶה. כִּי כָּל הַנְּשָׁמוֹת הֵם בְּחִינַת צִמְחֵי הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹנָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל -יְדֵי שֶׁאָנוּ לוֹקְחִין בְּסֻכּוֹת אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה מִינִים מִצִּמְחֵי הַשָּדֶה. בָּזֶה אָנוּ מַרְאִין גֹּדֶל כֹּחֵנוּ מַה שֶּׁפָּעַלְנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁזָּכִינוּ עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַבִּטּוּל וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. לְתַקֵּן אֶת הַתְּפִלָּה עַד שֶׁאָנוּ זוֹכִין לְקַבֵּץ בְּיָדֵינוּ כְּלָלִיּוּת כָּל צִמְחֵי הַשָּדֶה הַנִּפְלָאִים שֶׁמְּלַקְּטִים וּמְקַבְּצִים אוֹתָם כְּשֶׁזּוֹכִין לִתְפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת שֶׁהֵם בְּחִינַת אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה מִינִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁכֻּלָּם הֵם בְּחִינַת צִמְחֵי הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹנָה וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶה בְּחִינַת מַה מַה שֶּׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ מָאן נָצַח מָאן דְּאָחֵיד מָאנֵי קְרָבָא בִּידוֹהִי. שֶׁהֵם הָאַרְבָּעָה מִינִים הַקְּדוֹשִׁים. כִּי עִקַּר נִצְחוֹן הַמִּלְחָמָה שֶׁנִּצַּחְנוּ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים נִכָּר וְנִתְגַּלֶּה עַל-יְדֵי הָאַרְבָּעָה מִינִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת צִמְחֵי הַשָּדֶה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת תִּקּוּן הַתְּפִלָּה שֶׁפָּעַלְנוּ עַל-יְדֵי הַבִּטּוּל שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל: EN: [continued] Segment 35 HE: וזה בחינת מילוי הלבנה בחינת והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים וכו' כי מילוי הלבנה מפגימתה זה בחינת שלימות החסרון כי החסרון הוא בחינת חסרון ופגימת הלבנה שהוא בחינת מלכות שנתמעטה על ידי הקיטרוג שמשם באים כל החסרונות של השפע ועל ידי מ"ט יום של ספירת העומר שהוא בחינת שבעתיים בחינת מזוקק שבעתיים על ידי זה נשלם כל החסרונות כנ"ל. שזהו בחינת מילוי חסרון ופגימת הלבנה: EN: And this is what Rabeinu, may his light shine, wrote: that the root of teshuvah is on Rosh Chodesh. For Rosh Chodesh, which is the aspect of the revelation of the concealment as mentioned above — then the Torah proclaims before them. Therefore, then is the arousal of teshuvah for all who come into the world, even for the transgressors of Yisrael who are in the ultimate concealment. For then the concealment is revealed, and this is the aspect of Rosh Chodesh — the aspect of the filling and rectification of the moon at the time when it has reached the ultimate blemish, as mentioned above. Segment 37 HE: אות יז וְזֶה בְּחִינַת שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת, הַמּוּבָא בְּסוֹף הַמַּאֲמָר "רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב" הַנַּ"ל, שֶׁהֵם מ"ט אוֹרוֹת וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת מ"ט יְמֵי הָעֹמֶר שֶׁעַל יָדָם זוֹכִים לְהַמְשִׁיךְ הָרוּחַ חַיִּים מֵהַתּוֹרָה לְהַשְׁלִים הַחֶסְרוֹנוֹת, שֶׁהוּא בְּחִינַת וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן וְכוּ', עַיֵּן שָׁם: וְזֶה בְּחִינַת כִּי תִשָּא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף וְכוּ', כִּי אָסוּר לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי הַמִּנְיָן הוּא בִּבְחִינַת חִסָּרוֹן כַּנַּ"ל, בְּחִינַת חֶסְרוֹן הָרוּחַ חַיִּים וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי זֶה יָכוֹל לִשְׁלֹט נֶגֶף חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף", שֶׁהוּא הִסְתַּלְּקוּת הָרוּחַ חַיִּים עַל-יְדֵי הַמִּנְיָן, שֶׁהוּא בְּחִינַת חִסָּרוֹן כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן נִקְרָא הַמִּנְיָן וְהַמִּסְפָּר מִפְקָד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וַיִּתֵּן אֶת מִסְפַּר וּמִפְקַד הָעָם" כְּשֶׁצִּוָּה דָּוִד לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי מִפְקָד לְשׁוֹן חִסָּרוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ" (וּכְפֵרוּשׁ רַשִׁ"י שָׁם), כִּי כָּל הַמִּנְיָנִים הֵם בִּבְחִינַת חִסָּרוֹן, וְעַל-כֵּן נִקְרָאִים בִּלְשׁוֹן מִפְקָד לְשׁוֹן חִסָּרוֹן כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן אָסוּר לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי אִם עַל-יְדֵי שֶׁיִּתְּנוּ כֹּפֶר נַפְשָׁם לִצְדָקָה לְקָרְבָּנוֹת, כִּי עַל-יְדֵי הַקָּרְבָּנוֹת מַכְנִיעִין הָרוּחַ סְעָרָה, רוּחַ הַבְּהֵמָה וּמְבָרְרִין מִשָּׁם הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה וְאָז נִשְׁלָמִים כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת. וְאָז עוֹלֶה הַמִּנְיָן, שֶׁהוּא הַחִסָּרוֹן, לִבְחִינַת שְׁלֵמוּת וְנִמְשָׁךְ רוּחַ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַמִּנְיָן וְהַחִסָּרוֹן. וְאָז דַּיְקָא מֻתָּר לִמְנוֹת. וְזֶהוּ, "כִּי תִשָּא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם", דְּהַיְנוּ כְּשֶׁתִּרְצֶה לָשֵׂאת וּלְהַגְבִּיהַּ בְּחִינַת הַמִּנְיָן שֶׁיֻּשְׁלַם הַחִסָּרוֹן הַבָּא מִבְּחִינַת מִנְיָן. וְזֶהוּ "לִפְקֻדֵיהֶם" לְשׁוֹן חִסָּרוֹן, הַיְנוּ כְּשֶׁתִּרְצֶה לָשֵׂאת הַמִּנְיָן וּלְהַשְׁלִים הַחִסָּרוֹן אֲזַי 'וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' וְכוּ' וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף', כִּי עַל -יְדֵי הַצְּדָקָה שֶׁל הַקָּרְבָּנוֹת מַמְשִׁיכִין הָרוּחַ חַיִּים וְנִצּוֹלִים מֵהַנֶּגֶף, שֶׁהוּא הִסְתַּלְּקוּת הָרוּחַ חַיִּים הַבָּא עַל-יְדֵי הַמִּנְיָן כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת צְדָקָה, וְזֶה בְּחִינַת פִּדְיוֹן שֶׁמּוֹנִין הַמָּעוֹת כְּפִי הַמִּסְפָּרִים שֶׁצְּרִיכִין עַל-פִּי כַּוָּנוֹת, וְעַל-יְדֵי זֶה עוֹשִׂין פִּדְיוֹן וּמַמְשִׁיכִין רוּחַ חַיִּים לְהַחוֹלֶה, כִּי עִקַּר הַחוֹלַאַת הוּא בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת הָרוּחַ חַיִּים, בְּחִינַת חִסָּרוֹן שֶׁשָּׁרְשׁוֹ מִבְּחִינַת מִנְיָן וְכוּ' כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי הַמִּנְיָן דִּקְדֻשָּׁה שֶׁמּוֹנִין הַמָּעוֹת עַל-פִּי כַּוָּנוֹת, עַל-יְדֵי זֶה מַגְבִּיהִין הַמִּנְיָן וְהַמִּסְפָּר אֶל הַקְּדֻשָּׁה, כִּי זֶה כְּלָל שֶׁאֵין הַדִּין נִמְתָּק אֶלָּא בְּשָׁרְשׁוֹ, וַאֲזַי כְּשֶׁמַּמְתִּיקִין בְּחִינַת הַמִּנְיָן וְהַמִּסְפָּר בְּשָׁרְשׁוֹ, עַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הָרוּחַ חַיִּים, שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַחִסָּרוֹן וְהַמִּנְיָן. וְעַל-יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין רוּחַ חַיִּים לְהַחוֹלֶה. וְהָעִקָּר עַל-יְדֵי שֶׁנּוֹתְנִין הַמָּעוֹת לִצְדָקָה, כִּי צְדָקָה הוּא בְּחִינַת רוּחַ חַיִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "בְּאֹרַח צְדָקָה חַיִּים". כִּי הֶעָנִי בִּבְחִינַת חִסָּרוֹן שֶׁחָסֵר מִכָּל טוּב, וְעִקַּר הָעֲנִיּוּת נִמְשָׁךְ מֵחֶסְרוֹן וּפְגִימַת הַלְּבָנָה כַּיָּדוּעַ. וְעַל-יְדֵי שֶׁמְּרַחֵם עָלָיו וְנוֹתֵן לוֹ צְדָקָה וּמַשְׁלִים חֶסְרוֹנוֹ בִּבְחִינַת "פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְכוּ' דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ", עַל-יְדֵי זֶה מְרַחֲמִין עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם וְנִמְשָׁךְ עָלָיו גַּם כֵּן בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַחִסָּרוֹן, שֶׁהוּא הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה וְעַל-כֵּן צְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת, שֶׁהוּא הִסְתַּלְּקוּת הָרוּחַ חַיִּים, כִּי עַל-יְדֵי הַצְּדָקָה שֶׁמְּמַלֵּא חֶסְרוֹנוֹ שֶׁל הֶעָנִי, נִמְשָׁךְ הָרוּחַ חַיִּים שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַחִסָּרוֹן, בְּחִינַת בְּאֹרַח צְדָקָה חַיִּים כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן נֶאֱמַר בִּצְדָקָה, "וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָּי". דְּהַיְנוּ שְׁלֵמוּת כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁנִּמְשָׁךְ הַבְּרָכָה עַד בְּלִי דַּי, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַחֶסְרוֹנוֹת הוּא עַל-יְדֵי צְדָקָה כַּנַּ"ל: ~ אות יח וְעַל-כֵּן מַתְחִילִין לוֹמַר טַל בְּיוֹם רִאשׁוֹ EN: Therefore, the custom is to arouse oneself in teshuvah on Erev Rosh Chodesh and to observe Yom Kippur Katan (the Minor Day of Atonement). For then is the ultimate blemish of the moon, the aspect of Malchus, and therefore, specifically then is the time of closeness, as mentioned above. And therefore one does teshuvah then and returns to Him, blessed be He. Therefore, Kiddush HaChodesh is the first mitzvah that Yisrael were commanded in Egypt. And there, in that very parashah of "This month shall be for you" (Shemos 12:2), the Exodus from Egypt and their redemption is stated — for their redemption was dependent on this. For the Exodus from Egypt is in the aspect of Kiddush HaChodesh, as mentioned above. Segment 38 HE: וְכֵן הוּא בְּכָל אָדָם שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה בְּמַעֲשָׂיו לִכְלֹל הָעוֹלָמוֹת עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהַתַּכְלִית הַנַּ"ל שֶׁהוּא הֶאָרַת הָרָצוֹן צָרִיךְ עַל כָּל פָּנִים לְהַרְבּוֹת מְאֹד מְאֹד בְּסִפּוּר הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה ה' יִתְבָּרַךְ עִמּוֹ לְקָרְבוֹ מִמָּקוֹם שֶׁהוּא וּלְהוֹדִיעוֹ כִּי עֲדַיִן ה' עִמּוֹ וְכוּ'. שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת סִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּכָל אָדָם וְכוּ'. כִּי עַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא יִזְכֶּה לְהֶאָרַת הָרָצוֹן בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי הַדִּבּוּר בְּחִינַת פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת וְכוּ'. שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַחֲלִיפוֹת וְכוּ'. וְכָל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בָּזֶה הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח בַּחֲסָדִים שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶסֶד וְאַהֲבָה וְרָצוֹן, בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן הַנַּ"ל: EN: Halachah 1 (LM I:54): Hashem arranges for each person to eat foods containing sparks of their soul. Bless the favorite first (= closest to your soul). Seven Species from Eretz Yisrael = root of all holy souls → precedence. Specific berachos (ha'aitz, ha'adamah) due to fruits' precious souls. Da'as determines everything — intent, tafel/ikar, precedence. Segment 40 HE: אות כט וְזֶה בְּחִינַת סְפִירַת הָעֹמֶר, כִּי מְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת שֶׁאָז מַמְשִׁיכִין עַל-יְדֵי הַסְּפִירָה הַמַּקִּיפִין וְכוּ', זֶה בְּחִינַת לְעֵינֵי הָעַמִּים הַנַּ"ל. כִּי הַמַּקִּיפִין הוּא הַשֵּכֶל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג. וְאִם כֵּן מַהוּ הַמְשָׁכָתָן. אַךְ הָעִקָּר שֶׁמַּמְשִׁיכִין עָלֵינוּ הַשֵּכֶל הַמַּקִּיף שֶׁיִּהְיֶה סָמוּךְ אֵלֵינוּ וְיַקִּיף אֶת שִׂכְלֵנוּ, הַיְנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לִרְאוֹת וּלְהָבִין שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְהָבִין, כִּי נָבִין מֵרָחוֹק שֶׁיֵּשׁ סוֹדוֹת עֲצוּמִים אֵצֶל גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים וְאָנוּ מְחֻיָּבִים לִרְדֹּף בְּכָל כֹּחֵנוּ אַחֲרֵיהֶם וּלְהִתְדַּבֵּק בָּם. אֲבָל עֲדַיִן הַסּוֹדוֹת נֶעְלָמִים מֵאִתָּנוּ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת לְעֵינֵי הָעַמִּים הַנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּכָל דַּרְגָּא וְדַרְגָּא אֲפִלּוּ בַּדְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה מְאֹד מְאֹד. כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ וְכוּ'. וְאַף-עַל-פִּי-כֵן אֵין זֶה תַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לֹא נֵדַע. כִּי עֲדַיִן אָנוּ רְחוֹקִים מְאֹד מְאֹד מִתַּכְלִית הַיְדִיעָה כִּי אֵין אָנוּ יוֹדְעִים כְּלוּם. רַק עַל-יְדֵי הִתְקָרְבוּתֵנוּ לְהַצַּדִּיקִים הֵם מְאִירִין בָּנוּ כִּי עֲדַיִן ה' אִתָּנוּ אֵיךְ שֶׁאֲנַחְנוּ הֵם אֲפִלּוּ וְכוּ'. וּמוֹדִיעִין לָנוּ מֵרָחוֹק שֶׁהַסּוֹד אֶצְלָם. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הֶאָרַת הַמַּקִּיפִין לְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה שֶׁל שִׁבְעַת יְמֵי הַבִּנְיָן שֶׁהֵם בְּחִינַת הַשֶּׁבַע מִדּוֹת וְכוּ', כִּי אוֹר הַפְּנִימִי אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג מֵחֲמַת הַחֻרְבַּן בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁאֵין אָנוּ זוֹכִים לְהַקְרִיב קָרְבַּן הָעֹמֶר. רַק עַל-יְדֵי שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִין בְּעֵת הַסְּפִירָה הָרַחֲמָן יַחֲזִיר לָנוּ עֲבוֹדַת בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ לִמְקוֹמוֹ וְכוּ' עַל-יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין מְעַט אוֹרוֹת הַפְּנִימִיִּים וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר כָּל זֶה בַּכַּוָּנוֹת, הַיְנוּ עַל-פִּי הַמְבֹאָר בַּתּוֹרָה הַנַּ"ל וּבְהַתּוֹרָה עַל פָּסוּק גָּאַלְתָּ שֵׁבֶט וְכוּ' הַנַּ"ל שֶׁעִקַּר הַדַּעַת הַנַּ"ל שֶׁכּוֹלֵל דָּרֵי מַעְלָה עִם דָּרֵי מַטָּה הוּא בְּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ וְכוּ'. וְעַל-כֵּן עַכְשָׁו בְּעֵת הַחֻרְבָּן אִי אֶפְשָׁר לְהָאִיר הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת. רַק עַל-יְדֵי תְּפִלָּה וְכֹחַ הַצַּדִּיקִים מַמְשִׁיכִין עָלֵינוּ שֵׂכֶל וְדַעַת שֶׁנֵּדַע שֶׁיֵּשׁ אוֹר גָּדוֹל לִסְבִיבֵנוּ, הַיְנוּ שֶׁמַּקִּיפִין אוֹתָנוּ שִׂכְלִיִּים וְסוֹדוֹת עֲצוּמִים וְהֵם לְנֶגֶד עֵינֵינוּ רַק אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְהַשִּיגָם כִּי הֵם בַּמֻּפְלָא מִמֶּנּוּ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הֶאָרַת הַמַּקִּיפִין הַנַּ"ל. וְעִקַּר הֶאָרָתָם הוּא שֶׁמְּאִירִים לָנוּ בְּדַעְתֵּנוּ לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה וּגְבוּל בְּהַדַּעַת לְבַל נַהֲרֹס לִכְנֹס בְּקֻשְׁיוֹת וְתֵרוּצִים שֶׁהֵם אֶצְלֵנוּ בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן וְכוּ': EN: Halachah 2 (LM I:44, LM II:40): Through berachah, Eretz Yisrael is made everywhere. Before berachah: "to Hashem is the earth" (distinction between EY and chutz la'Aretz). After: "the earth He gave to mankind" (eretz unqualified = Eretz Yisrael = everywhere). Seven Species = seven Torah measures = seven layers of the eye = Hashem's eyes of providence on Eretz Yisrael. Therefore they precede; earlier in verse = closer to His providence. Core teaching (LM I:37): Body/soul = behaima/adam = forgetfulness/memory = folly/Torah. Subdue the body through fasting → chesed → nefesh elevated through avira d'Eretz Yisrael and breath of schoolchildren. Segment 42 HE: אות ל וּכְלַל אֵלּוּ הַמַּקִּיפִין הֵם בְּחִינַת תְּקוּפוֹת הַיָּמִים, כִּי נִיסָן הוּא בְּחִינַת תְּקוּפוֹת הַיָּמִים בְּחִינַת וַיְהִי לִתְקוּפַת הַיָּמִים וְכוּ'. וְתִשְׁרֵי הוּא בְּחִינַת תְּקוּפַת הַשָּׁנָה שֶׁנֶּאֱמַר עַל חַג הָאָסִיף שֶׁהוּא בְּתִשְׁרֵי וְכוּ' וּבְכָל יוֹם וָיוֹם שֶׁהוּא הַזְּמַן. צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ מִלְּמַעְלָה מֵהַזְּמַן מִבְּחִינַת תְּקוּפוֹת הַיָּמִים שֶׁמִּשָּׁם הֵם הֶאָרַת הַמַּקִּיפִין הַנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת הַסְּפִירָה: EN: §§1-2: Birchos hanehenin elevate reincarnated nefashos. Essential berachah = avira d'Eretz Yisrael. Money = root of nefesh → nezikin and tzedakah both elevate the nefesh. §§3-4: Precedence in berachos through kavod. Seven Species of Eretz Yisrael = highest souls. Kazayis (olive) = body and soul; oil = memory from within forgetfulness. Segment 44 HE: אות לא וְזֶה וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, לָכֶם-לְעַצְמְכֶם לְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ שֶׁצָּרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ הֶאָרָה מִתְּקוּפוֹת הַיָּמִים מִלְּמַעְלָה מֵהַזְּמַן לְתוֹךְ כָּל יוֹם וָיוֹם שֶׁל הַזְּמַן שֶׁהוּא בְּחִינַת הֶאָרַת הַמַּקִּיפִין הַנַּ"ל. וְזֶה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. כִּי עִקָּר הוּא תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת וְלִבְלִי לִכְנֹס בַּחֲקִירוֹת וְקֻשְׁיוֹת שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בֵּן תָּם שֶׁהוּא בְּחִינַת יַעֲקֹב אִישׁ תָּם (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה מֵישְׁרָא סִימָן ל לִקּוּטֵי ח"א) כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הָעוֹלָמוֹת הוּא כְּשֶׁנִּכְלָלִין זֶה בָּזֶה בִּבְחִינַת הַנַּ"ל שֶׁזֶּה הַדָּבָר עִקָּרוֹ נַעֲשֶׂה בְּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ עַל-יְדֵי הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהָיוּ עֶלְיוֹנִים לְמַטָּה וְתַחְתּוֹנִים לְמַעְלָה. וְהָעִקָּר תָּלוּי בַּתַּחְתּוֹנִים שֶׁעַל-יְדֵי שֶׁהַצַּדִּיק הָאֱמֶת מוֹדִיעַ לַתַּחְתּוֹנִים אֲפִלּוּ לְהַתַּחְתּוֹנִים מְאֹד שֶׁהֵם בְּעֹמֶק הַיְרִידָה מְאֹד, כְּשֶׁמּוֹדִיעַ לָהֶם שֶׁעֲדַיִן עֲדַיִן ה' אִתָּם וְאֶצְלָם וְקָרוֹב לָהֶם כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ עַד שֶׁמְּקַבְּלִין זֶה הַדַּעַת וּמִתְעוֹרְרִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו בִּתְפִלָּה וְתוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים וְכוּ' בִּבְחִינַת הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר שֶׁעַל-יְדֵי זֶה הוּא מַגְבִּיהַּ כָּל הַתַּחְתּוֹנִים לְמַעְלָה, עַל-יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין הָעֶלְיוֹנִים לְמַטָּה, כִּי עַל-יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין הַשְׁרָאַת שְׁכִינָתוֹ לְמַטָּה, כִּי בְּאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא אִתְּעַר לְעֵלָּא וְכוּ'. וְזֶה תַּכְלִית הַשְּׁלֵמוּת שֶׁל הָאָדָם וְשֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת. וְעִקָּרוֹ הָיָה בְּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ כַּנַּ"ל וּמֵעֵת שֶׁחָרַב בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ חָשְׁכוּ הַמְאוֹרוֹת וְכוּ' וְאֵין אָנוּ יְכוֹלִין לְקַבֵּל שׁוּם אוֹר לְעוֹרֵר וּלְהָקִיץ אוֹתָנוּ כִּי אִם עַל-יְדֵי גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם דַּעַת גָּדוֹל שֶׁנֶּחֱשָׁב כְּבִנְיַן בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁהֵם מְאִירִין בָּנוּ כָּל זֶה כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן מִפֶּסַח עַד הָעֲצֶרֶת שֶׁאָנוּ צְרִיכִין לְהָכִין עַצְמֵנוּ לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה עַל-יְדֵי אֵיזֶה אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, עַל-כֵּן צִוְּתָה לָנוּ הַתּוֹרָה לַעֲסֹק בְּתִקּוּן הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים. וְאַף-עַל-פִּי שֶׁאֵין לָנוּ בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ. כְּבָר מְבֹאָר שֶׁעַל-יְדֵי הַתְּפִלָּה וְכוּ' מַמְשִׁיכִין הֶאָרַת תִּקּוּן הַקְרָבַת הָעֹמֶר כַּנַּ"ל כִּי הַקְרָבַת הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים וּתְנוּפָתוֹ הוּא עִקַּר בְּחִינַת הַנַּ"ל בְּחִינַת תַּחְתּוֹנִים לְמַעְלָה שֶׁמֵּאִיר עַל-יְדֵי הַקָּרְבָּנוֹת, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם עַל פָּסוּק גָּאַלְתָּ הַנַּ"ל. וְעַתָּה בִּתְחִלַּת הַהִתְקָרְבוּת הוּא פֶּלֶא יוֹתֵר שֶׁצִּוָּה לָנוּ לְהַקְרִיב מַאֲכַל בְּהֵמָה שֶׁהוּא הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים, שֶׁהוּא מִנְחַת קְנָאוֹת שֶׁמְּבַטֵּל וּמְבַעֵר הָרוּחַ שְׁטוּת בִּבְחִינַת אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וְכוּ'. כִּי מַעֲלִין גַּם מִשָּׁם עַל -יְדֵי גֹּדֶל כֹּחַ הַצַּדִּיק וּמַעֲלִין הֶעְדֵּר הַדַּעַת כָּזֶה בְּחִינַת שְׂעוֹרִים מַאֲכַל בְּהֵמָה תֹּקֶף הַגְּבוּרוֹת הַכְּלוּלִים בְּתֵבַת שְׂעוֹרָה (כַּמְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת) הַכֹּל מַעֲלִין וּמְנִיפִין לְרֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'. וְעַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא הוּא בְּחִינַת תַּחְתּוֹנִים לְמַעְלָה כַּנַּ"ל. וְסוֹפְרִין אַחַר-כָּךְ שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת וְכוּ'. עַד שֶׁזּוֹכִים בְּיוֹם הַחֲמִשִּׁים בְּשָׁבוּעוֹת לִבְחִינַת עֶלְיוֹנִים לְמַטָּה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי שֶׁהִמְשִׁיכוּ שְׁכִינָתוֹ לְמַטָּה וְכוּ' כַּנַּ"ל שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל מַתַּן תּוֹרָה שֶׁהוּא בְּחִינַת שָׁלוֹם שֶׁעוֹשֶׂה שָׁלוֹם וּשְׁלֵמוּת בְּכָל הָעוֹלָמוֹת שֶׁהָעִקָּר שֶׁיִּהְיוּ נִכְלָלִין יַחַד בִּבְחִינַת תַּחְתּוֹנִים לְמַעְלָה וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. כִּי זֶהוּ עִקַּר תְּמִימוּת וּשְׁלֵמוּת הַיָּמִים וְהַשָּׁבוּעוֹת שֶׁהֵם בִּזְמַן כְּשֶׁמַּגְבִּיהִין אוֹתָן לְמַעְלָה לִבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן לִבְחִינַת תְּקוּפוֹת הַיָּמִים עַל-יְדֵי שֶׁיּוֹדְעִין וּמַאֲמִינִים כִּי עֲדַיִן ה' אִתָּנוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּדְחֵנוּ לְשָׁם בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ וְכוּ' כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַדַּעַת שֶׁמֵּאִיר בָּנוּ הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם וּסְפִירָה וּמַתַּן תּוֹרָה שֶׁאָז מִתְקָרֵב יִשְׂרָאֵל לַה' יִתְבָּרַךְ עַל-יְדֵי הֶאָרַת הַדַּעַת הַנַּ"ל, כִּי מְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת הוּא כְּשֶׁמְּקַשְּׁרִין שְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת יַחַד שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין לְהַשְׁאִיר בָּנִים וְתַלְמִידִים וְכוּ'. כִּי כְּשֶׁהוּא לְמַעְלָה לְבַד אֵין זֶה שְׁלֵמוּת וְכוּ'. וְזֶהוּ בְּחִינַת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה לְשׁוֹן שְׁלֵמוּת וְכוּ'. כִּי עַל-יְדֵי הַסְּפִירָה לָעֹמֶר שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְקַשְּׁרִין וְכוֹלְלִין עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים יַחַד כַּנַּ"ל. עַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הַתְּמִימוּת וְהַשְּׁלֵמוּת בְּחִינַת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה וְכַנַּ"ל: EN: §§5-6: Eating a kazayis requires final berachah to guard zikaron. First berachah has no minimum — initial revelation of da'as is beyond measure. §§7-8: Shabbos kiddush over wine = zikaron from shich'chah. Purim intoxication = subduing Amalek/shich'chah through wine in holiness. Segment 45 HE: וזה שאמרו רבותינו ז"ל לעינין שמחמת יום טוב אין שמחה אלא בבשר בהמה של קרבנות. כי עיקר השמחה של יום טוב שהיא על ידי התגלות הרצון דייקא עלידי שנכנעין חכמת הטבע, זה נעשה על ידי הקרבנות שעל ידי זה מכניעין רוח הבהמיות שהוא כסילות בחינת חכמת הטבע ומעלין מבהמה לא דם מטבע לרצון והשגחה, שיודעין שהכל בהשגחתו יתברך כנ"ל. נמצא שעלידי הקרבנות נכנעין חכמת הטבע ונתגלה הרצון וזה עיקר שמחמת יום טוב כנ"ל. ועל כן מקרא הנ"ל ושמחת לפני ה' אתה ובנך וכו' והגר והיתום וכו' נאמר על עינין הקרבנות כי מאחר שהקרבנות בפרט הקרבנות של יולם טוב מקרא קודש מגלין את הרצון על כן צריכין ליתן צדקה מהלם להזמין עליהם עניילם וגר ויתום וכו', כדי שעל ידי הצדקה יהיה נכנע מצח הנחש כדי שיתגלה מצח הרצון. כדי שעל ידי זה יהיה נשמע קול הקריאה של יום טוב מקרא קודש שמגלה את הרצון שזה עיקר שמחמת יום טוב בחינת ושמחת וכו' אם אתה משמח את שלי אני משמח את שלך משמח דייקא. כי עיקר שמחת יום טוב שהוא על ידי התגלות הרצון כנ"ל, תלוי בצדקה שעל ידה נתגלה מצח הרצון, שאז נשמע קול הקריאה של יום טוב וכו' שזה עיקר שמחת יום טוב כנ"ל: EN: [continued] Segment 46 HE: וְזֶה בְּחִינַת הִשְׁתַּטְּחוּת עַל קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, כִּי מְקוֹם קְבוּרַת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. בִּבְחִינַת צַדִּיקִים יִרְשׁוּ אָרֶץ כַּיָּדוּעַ. כִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת וּבְמֹשֶׁה נֶאֱמַר, וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבוּרָתוֹ. וַאֲפִלּוּ הוּא עַצְמוֹ לֹא יָדַע. וְזֶה בְּחִינַת תַּכְלִית הַבִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף שֶׁזָּכָה מֹשֶׁה וְכוּ'. וּכְמוֹ כֵן זוֹכֶה כָּל צַדִּיק הָאֱמֶת לְפִי בְּחִינָתוֹ לִבְחִינַת בִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף בִּשְׁעַת הִסְתַּלְּקוּתוֹ. וּכְשֶׁבָּאִין עַל קִבְרוֹ וּמִשְׁתַּטְּחִין עָלָיו אֲזַי נִכְלָלִין בּוֹ. וְעַל-יְדֵי זֶה נִכְלָלִין עִם נֶפֶשׁ הַצַּדִּיק בְּהָאוֹר הָאֵין סוֹף. בִּבְחִינַת עוֹלָם הַבָּא, בְּחִינַת כֻּלּוֹ טוֹב. וְעַל-יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל כָּל הָרַע וְנִתְכַּפְּרִין כָּל הָעֲווֹנוֹת כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לִזְכּוֹת לְהַשָּגוֹת גְּדוֹלוֹת מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהִתְדַּבְּקוּת רוּחָא בְּרוּחָא וְכוּ', כַּמּוּבָא בְּשַׁעַר הַיִּחוּדִים, כִּי עַל-יְדֵי הָרְשִׁימוּ שֶׁנִּשְׁאָר מִבְּחִינַת הַבִּטּוּל שֶׁהוּא בְּחִינַת הִשְׁתַּטְּחוּת כַּנַּ"ל, עַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְהַשָּגַת הַתּוֹרָה, כִּי הָרְשִׁימוּ מֵאִיר אֶל הַדַּעַת וְכוּ' כַּנַּ"ל בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ בַּר הָכֵי וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאַדְבָּקָא רוּחָא בְּרוּחָא וְכוּ'. אַף-עַל-פִּי-כֵן נַעֲשֶׂה כָּל זֶה מִמֵּילָא עַל-יְדֵי שֶׁבָּא עַל קִבְרֵי הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת וְנִכְלָל בָּהֶם בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם עַל-יְדֵי רִבּוּי הַתְּפִלּוֹת וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת שֶׁמַּרְבִּין לְהִתְפַּלֵּל עַל קִבְרֵיהֶם וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ שָׁם כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי אֲשֶׁר יוֹדֵעַ אֶת נִגְעֵי לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת וּמְבַקֵּשׁ וּמִשְׁתּוֹקֵק וּמִתְגַּעְגֵּעַ לָשׁוּב לַה' יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת וְלִהְיוֹת כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ וְכִרְצוֹן הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים. עַל-יְדֵי זֶה הוּא נִכְלָל בָּהֶם. וְעַל-יְדֵי זֶה הוּא נִכְלָל בָּאֵין סוֹף וְכַנַּ"ל. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל כָּל הָרַע וְזוֹכִין לְכָל טוֹב וְכַנַּ"ל, אָמֵן: EN: [continued] Segment 47 HE: וזה בחי' י"א ארורים וי"א ברכות שברך משה את השבטים חוץ משמעון. ומחת שלא ברכו לא אמר כנגדו ארור כי מעשה זמרי הי' בשבט שמעון כי שמעון הוא תוקפא דדינא כמובא וע"כ התגבר שם ביותר תאות ניאוף ולא הי' אפשר להכניעם אלא ע"י פינחס שהי' בעל כח גדול שהתפלל תפילה בבחי' דין והתפילה בבחי' דין הואבבחי' י"א בחי' אחד עשר סמני הקטורת שזהו בחי' יוסף שנולד בעשתי עשרה ופינחס הי' מיוצאי חלציו כנ"ל. כי עיקר הכנעת הקליפות היא בשרשם דייקא דהיינו בבחי' עשתי עשרה כנ"ל שזה ובחי' דינים בחי' התפילה בבחי' דין של הבעל כח כנ"ל. וע"כ אמר משה י"א ארורים וי"א ברכות חוץ משבט שמעון להורות שהכנעת תוקף הדין של שמעון דהיינו תאות ניאוף הטוא ע"י בחי' י"א דהיינו י"א סמני הקטורת שהוא בחי' תפילה בבחי' דין של הבעל כח שהוא בחי' פינחס שקינא במעשה זמרי שהי' משבט שמעון. וע"כ ר"ה לאילנות שהוא תיקון חטא עץ הדעת שחטא במין אילן. ע"כ הוא בחודש שבט שהוא החודש הי"א כי עיקר התיקון ע"י בחי' י"א בבחי' אחד עשר סמני הקטרת כנ"ל: EN: Therefore we find that a Rabbinic prohibition can in some respects be more severe than a Torah prohibition — as our Rabbis of blessed memory said: the words of the scribes are more stringent than those of the Torah. Yet legally the Torah prohibition is certainly far more severe — for a Torah doubt is treated strictly and a Rabbinic doubt leniently. But there is a dimension of accident and intention in which a Rabbinic prohibition is more severe than a Torah prohibition — as mentioned above, for the subtle husk of the Tree of Knowledge is the hardest to uproot. And so in this same dimension a doubtful prohibition can be more severe than a certain one — as brought above. Segment 49 HE: אות יא וזה בחי' (ר"ה א') ארבעה ראשי שנים הן כי בכל ר"ה אז התפילה בבחי' דין כנזכר במאמר הנ"ל לענין עיקר הר"ה. וכן בכל הד' ראשי שנים שהם ימי דין כי עיקר בירור הדינים הוא ע"י המוח שהוא הראש כי כולם במחשבה אתברירו. וע"כ בכל הראשי שנים שהם בחי' ראשים בחי' מוח אז צריכין להמתיק דינים דהיני ולברר ולהוציא כל חיות הקדושה מן הקליפות. שזהו עיקר המתקת הדינים כשמבטלין אחיזת הקליפות שנאחזין בהם. ועיקר הבירור הוא ע"י התפילה בבחי' דין של הבעל כח כנ"ל. ואז זוכין לשיר פשוט כפול משולש מרובע. וזהו בחי' ארבעה ראשי שנים בחי' שיר פשוט כפול משולש מרובע שזוכין ע"י התפילה בבחי' דין של הבעל כח שמשתמשין עם זאת התפילה בד' ראשי שנים כדי לברר הדעת דקדושה מן הקליפות כדי לתקן ולהשלים הדעת דקדושה שהוא בחי' ראש בחי' ראשי שנים כנ"ל: EN: And this is what is said in Koheles: "and more than these, my son, beware" [Ecclesiastes 12:12] — that is, beyond what is written in the Written Torah, beware and exert yourself to complete the holiness — the dimension of the completeness of the Holy Tongue — through the Oral Torah. For there Koheles speaks of the praise of the words of the sages who rectify everything and complete the Written Torah. And this is: "making many books has no end" — do not say there is no need for them — as Rashi explains there — for every generation's Torah writing adds another dimension of holy speech and helps reveal the perception of Godliness in the world. And this is what is said: reicha lav milsa [smell is of no consequence / smell does not legally constitute a thing]. For the essential blemish is in the dimension of taste — the dimension of speech — where the seventy nations have their grip. But in the dimension of smell, they have no grip at all — for smell is something from which the soul [neshamah] derives benefit but not the body — as our Rabbis of blessed memory said [Berachos 43b]. And therefore smell is in the dimension of the holiness of the covenant [kedusha d'bris] — as is brought in Rabbainu's words of blessed memory. And therefore the universal evil of the seventy nations has no dominion there — for it is in the dimension of the soul — where they have no dominion. For the blemish of the universal evil is primarily in the dimension of the tongue — speech — and smell is entirely beyond this, in the purely spiritual dimension. Segment 50 HE: וְזֶהוּ, הַלְלוּ אֶת ה' כָּל גּוֹיִם שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים. כִּי אֲפִלּוּ הַגּוֹיִים וְכָל הָאֻמּוֹת רָאוּי לָהֶם לְהוֹדוֹת בּוֹ יִתְבָּרַךְ וּלְהַלְּלוֹ וּלְשַׁבְּחוֹ, וְאִם תֹּאמְרוּ, מֵהֵיכָן נָבוֹא אֶל הָאֱמֶת לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ לְהַלְּלוֹ וּלְשַׁבְּחוֹ מֵאַחַר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג וּלְהָבִין דְּרָכָיו וְקָשֶׁה לָנוּ קֻשְׁיוֹת הַרְבֵּה כָּאֵלֶּה?! עַל זֶה מֵשִׁיב דָּוִד, כִּי חַסְדּוֹ גָּבַר עָלֵינוּ, כִּי כְּבָר גָּבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ כָּל כָּךְ שֶׁזָּכִינוּ לִרְאוֹת אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים נוֹרָאִים כָּאֵלֶּה וְהִתְגַּלּוּת תּוֹרָה כָּאֵלֶּה עַל-יְדֵי כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁהָיוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַד הֵנָּה עַל-יְדֵי כָּל זֶה רָאוּי לָכֶם לְהִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת וּלְהָבִין כִּי צַדִּיק ה', רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין כָּל דְּרָכָיו בַּשֵּכֶל. וּלְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה וְכַנַּ"ל כִּי וֶאֱמֶת ה' לְעוֹלָם, כִּי עֶצֶם הָאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג וּלְהָבִין מִיָּד רַק בַּסּוֹף יִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת עַל-יְדֵי תֹּקֶף הָאֱמוּנָה כַּנַּ"ל, כִּי אֱמֶת ה' לְעוֹלָם דַּיְקָא וְכַנַּ"ל, עַל-כֵּן רָאוּי גַּם לָכֶם לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה שְׁ EN: Shechitah 5 is the longest halachah in this series — twenty sections — built upon Likutay Moharan I:61 ("Chadi Rabbi Shimon"). Its central axis is da'as (knowledge/awareness) vs. he'elem (concealment). The weapon of rectification is emunas chachamim (faith in the true Sages), through whose Torah sefarim the world's concealment is pierced. Segment 51 HE: ועל כן בקרבנות כשהיו מעלין האימורים למזבח להקריבם שעל ידי זה תקנו אותם והעלו אותן לשרשם מחי למדבר. על כן היו מעלין הראש והרגל והיו מכסין עם הרגל את בית השחיטה (כמו שכבוב בהמשנה שם). כי שם מלובש בחינת הנפש בחינת הדיבור שירד לשם כנ"ל. ועתה בקרבנות מעלין אותו ומתקניןאותו. ועל כן היה מקריבין אותם ביחד: EN: [continued] Segment 52 HE: אות ה EN: Section 5 Segment 53 HE: ועל כן מי שהוא במדריגה גבוה מאד מאד אין מזיק לו שתיית היין. ואדרבא יכול לעשות בזה דברים גדולים ולהשיג השגות גדולות כמו שכתב שם. כי מי שכבר הכניע לגמרי עץ הדעת טוב ורע ובירר הטוב מן הרע לגמרי בלי שום שיור כל הוא יכול לשבוב כי אין להרע שבעץ הדעת טוב ורע שהוא בחינת שכרות כנ"ל שום אחיזה בו ואזי אדרבא הוא מברר הטוב ועושה בזה דברים גדולים מאד כנ"ל. וזה בחינת שכרות שהיתירו בפורים דייקא. רק בפורים הותר השכרות כי אז הוא עיקר הכנעת קליפת עץ הדעת הנ"ל. כי אז הוא מפלת המן שאחיזתו שם כמו שאמרו רבותינו ז"ל המן מן התורה מנין שנאמר המן העץ וכו' ועל כן אז הוא כיוב להשתכר. כי מאחר שאז אין שליטה להרע שבעץ הדעת כנ"ל, כי אזי בפורים הוא הכנעתו, על כן חיוב גדול להשתכר כי על ידי השכרות מבררין הטוב וממתיקין הרע לגמרי. כי מי שהוא במדריגה גבוה כנ"ל שיוכל לשתות כנ"ל הוא מרים את המוחין על ידי היין. עד שנכנם על ידיזה לפני ולפנים ששם כולו טוב כנ"ל. וזהו בחינת חייב אינש לבסומי בפוריא עד לגא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. כי דייקא על ידי השכרות הנ"ל בפורים כנ"ל הוא מגיע לבחינת לא ידע שהוא כולו טוב כנ"ל. אבל לאו כל אדם יכול להכניס עצמו בזה ולא בכל זמן יכול להשתכר ביין חס ושלום אפילו מי שהוא במדריגה גבוה. כי הרבה גדולים שהיו במדריגה גבוה מאד נכשלו בזה כמובא בזוהר הקדוש. כי לזה צריך שיהיה מופלג במעלה מאד: EN: [continued] Segment 54 HE: וזה בחינת נבכי היין שהיו מנסכין על הקרבנות. כי מאכר שנכנע אז רוח הבהמיות על ידי הקרבנות כנ"ל. על כן מנסכין שכר, יין המשכר דייקא. כי אז נתתקן בחינת יין המשכר כנ"ל בה' חלב. כי אז נכנע בחינת השכרות שהוא בחינת רוח הבהמיות כנ"ל EN: [continued] Segment 55 HE: אות ו EN: Section 6 Segment 56 HE: וְזֶה בְּחִינַת סִימָנֵי חַיָּה טְהוֹרָה שֶׁהַסִּימָנִים הֵם בְּקַרְנֶיהָ, דְּהַיְנוּ הַסִּימָן שֶׁבֵּין בְּהֵמָה לְחַיָּה הוּא בְּקַרְנֵיהֶם (כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ ), כִּי חַיָּה חֶלְבָּהּ מֻתָּר וְדָמָהּ טָעוּן כִּסּוּי, וּבְהֵמָה לְהֵפֶךְ. כִּי בְּחִינַת הַחַיּוֹת הֵם בִּבְחִינַת יָמִין, בְּחִינַת חֶסֶד, בְּחִינַת אַבְרָהָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין וְכוּ'". וּמִשָּׁם בְּחִינַת יְנִיקַת הַחַיּוֹת, כִּי מֶלֶךְ שֶׁבַּחַיּוֹת אֲרִי. וְעַל-כֵּן חֶלְבָּם מֻתָּר, כִּי הַחֵלֶב הוּא מוֹתְרֵי הַמֹּחִין. (כַּנִּזְכָּר לְעֵיל בְּהִלְכוֹת חֵלֶב) וְהַמּוֹתְרֵי מֹחִין יֵשׁ בָּהֶם עֲכִירַת וּשְׁמָרִים שֶׁל הַמֹּחִין, עַל-כֵּן שָׁם נֶאֱחֶזֶת הַסִּטְרָא אָחֳרָא, כִּי עִקַּר אֲחִיזָתָהּ מֵעִרְבּוּב וַעֲכִירַת הַמֹּחַ. וְעַל-כֵּן אָסוּר הַחֵלֶב כַּנַּ"ל, אֲבָל בְּחַיָּה שֶׁהוּא מִבְּחִינַת אַבְרָהָם, בְּחִינַת יָמִין, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הַמֹּחִין זַכִּים, כִּי מִסִּטְרָא דִּימִינָא מֹחָא חִוַּרְתָּא כְּכַסְפָּא, עַל-כֵּן אֵין שָׁם עֲכִירַת הַמֹּחִין, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ שֶׁמֹּחָא חִוַּרְתָּא וְכוּ', הוּא בְּחִינַת זַכּוּת וְצַחוּת הַמֹּחִין בְּלִי עֲכִירוּת. וְעַל-כֵּן אֲפִלּוּ הַחֵלֶב הוּא זַךְ וְאֵין שָׁם אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן חֵלֶב חַיָּה מֻתָּר, וְעַל-כֵּן דָּמָהּ טָעוּן כִּסּוּי, בְּחִינַת עַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין (כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ שֶׁזֶּה בְּחִינַת כִּסּוּי דָּם, בְּסִימָן פב לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא), כִּי שָׁם בִּבְחִינַת אַבְרָהָם שֶׁהוּא בְּחִינַת יְמִין הַדָּמִים, שֶׁהֵם הַגְּבוּרוֹת, נִתְעַלְּמִים וְנִתְכַּסִּים וְאֵין נִתְגַּלִּים, כִּי אַהֲבָה מְכַסָּה עֲלֵיהֶם בִּבְחִינַת עַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה כַּנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת כִּסּוּי דָּם שֶׁבַּחַיָּה דַּוְקָא שֶׁהֵם מִבְּחִינַת יָמִין, בְּחִינַת אַבְרָהָם כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן מְכַסִּין בְּעָפָר וָאֵפֶר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת אַבְרָהָם שֶׁהוּא בְּחִינַת אַהֲבָה הַמְכַסָּה עַל הַפְּשָׁעִים כַּנַּ"ל, כִּי אַבְרָהָם אָמַר, "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר". וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁבִּזְכוּת זֶה זָכוּ בָּנָיו לְמִצְוַת כִּסּוּי דָּם בֶּעָפָר, אֲבָל בְּהֵמוֹת שֶׁהֵם מִסִּטְרָא דְּיִצְחָק בְּחִינַת שְֹמֹאל, בְּחִינַת דִּינִים כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּמֹאל", וּמֶלֶךְ שֶׁבַּבְּהֵמוֹת שׁוֹר. וְעַל-כֵּן שָׁם עֲכִירַת הַמֹּחִין בְּיוֹתֵר שֶׁזֶּה בְּחִינַת דִּינִים כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן הַחֵלֶב שֶׁהוּא הַמּוֹתְרֵי מֹחִין כַּנַּ"ל, שָׁם יוֹרֵד כָּל הָעֲכִירוּת שֶׁל הַמֹּחִין וְעַל-כֵּן הוּא אָסוּר. כִּי אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא הוּא בְּהַעֲכִירוּת הַמֹּחִין כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן אֵין שָׁם כִּסּוּי דָּם, כִּי שָׁם מִתְגַּלִּין הַדִּינִים, כִּי הוּא מִבְּחִינַת סִטְרָא דִּשְֹמָאלָא כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן נִכָּר הַסִּימָן שֶׁבֵּין בְּהֵמָה וְחַיָּה בְּהַקַּרְנַיִם, כִּי הַקַּרְנַיִם הֵם מוֹתְרֵי הַמֹּחִין שֶׁבּוֹלְטִים וְיוֹצְאִין וְנַעֲשֶֹה מֵהֶם קַרְנַיִם בְּחִינַת קַרְנֵי הוֹד, קֵרוּן עוֹר הַפָּנִים שֶׁיֵּשׁ בָּאָדָם שֶׁהוּא בְּלִיטַת הַמֹּחִין לַחוּץ. וּבִבְהֵמָה נַעֲשֶֹה קַרְנַיִם, כִּי בִּבְהֵמָה יֵשׁ עֲכִירַת הַמֹּחִין וּמוֹתָרוֹת הַרְבֵּה מְאֹד יוֹתֵר מִן הָאָדָם וְכֵן אֲפִלּוּ בְּחַיָּה, כִּי כָּל הַמֹּחִין שֶׁל בְּהֵמָה וְחַיָּה הֵם בְּחִינַת עֲכִירַת שֶׁל בְּחִינַת אָדָם. וְעַל-כֵּן בָּאָדָם אֵין נַעֲשִֹין מֵהַמּוֹתָרוֹת, כִּי אִם הַשְּׁעָרוֹת לְבַד שֶׁהֵם מוֹתְרֵי מֹחִין. אֲבָל בִּבְהֵמוֹת וְחַיּוֹת הַמּוֹתָרוֹת רַב מְאֹד וְנַעֲשֶֹה מֵהֶן קַרְנַיִם מַמָּשׁ. נִמְצָא, שֶׁהַקַּרְנַיִם הֵם מוֹתְרֵי הַמֹּחִין וְעַל-כֵּן שָׁם נִכָּרִין הַסִּימָנִים וְהַהֶפְרֵשׁ שֶׁבֵּין חַיָּה לִבְהֵמָה, כִּי עִקַּר הַהֶפְרֵשׁ וְהַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּינֵיהֶם תָּלוּי בְּהַמּוֹתְרֵי מֹחִין שֶׁלָּהֶם, שֶׁמִּשָּׁם הַקַּרְנַיִם כַּנַּ"ל: וְזֶה בְּחִינַת וּבִרְצוֹנְךָ תָּרוּם קַרְנֵנוּ, שֶׁעַל-יְ EN: [continued] Segment 57 HE: וזה שאומרים בכל עשי"ת המלך המשפט אע"פ שבאמת אז עושה צדקה וחסד הרבה וכו' כנ"ל. אך ידוע שהחסד א"א לקבל מריבוי אור כ"א ע"י הצמצום שהוא בחי' דין וע"כ באמת הדין והגבורה הוא בחי' משפט וצדקה. גם בהצדקה יש איזה בחי' משפט כי בהמדריגה הגבוה. זאת הצדקה שהוא בחי' תפילה היא בחי' תורה שהוא בחי' משפט והבן היטב. אבל בבחי' תורת ה' ותפילת ה' שם התפילה חסד חנם לבד שא"א לקבלו כלל כ"א ע, יבחי' משפט בחי' תורה וזה עיקר בחי' לימוד התורה של הש"י בעצמו כביכול שעוסק בתורה בכל יום, היינו שכביכול גם הוא בעצמו עוסק לעשות מהתפילה תורה מצדקה משפט, כי כשפועל בתפילתו אצל עצמו לעשות חסד עם ישראל א"א להמשיכו בעולם כ"א ע"י שמלבישו בהתורה בבחי' משפט כי הוא יתב' במשפט דייקא עושה צדקה כי הוא באמת נפלאות תמים דעים. וע,כ בר"ה ועשי"ת שאז נברא העולם והוא ית' ממשיך החסד העליון בתכלית המעלה כנ"ל שהוא בחי' תפילת ה' ממש בחי' צדקה א"א אז להזכיר שם הצדקה והחסד כלל כי זה החסד והצדקה אין בו תפיסה כלל וכנ"ל, וע"כ אז מזכירין שם אל שהוא חסד ולא שם צדקה כי זה חהסד והצדקה א"א להזכיר כלל כ"א ע"י בחי' משפט כי זה עיקר החסד והצדקה מה שמלביש חסד וצדקה כזאת בבחי' משפט שעי"ז דייקא אנו מתקיימים בנפלאות חסדיו הנעלמים במשפטו הטוב. ומשם משתלשל ויורד לכל אחד רחמים וחסדים וכו' שהם החסדים שממשיכין מיו"כ עד סוף סוכות וכו' וכו'. וזה דרשו ה' בהמצאו וכו' אלו עשי"ת כי אז נמשך חסד נפלא מאד ע"י בחי' תפילת ה' כנ"ל. וזה יעזוב רשע דרכו וכו' וישוב וכו' כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא וכו'. כי זה החסד גבוה מאד מאד שא"א להשיגו כי הוא בחי' נסתר העליו ןבחי' תפילת ה' וכנ"ל: EN: And for this reason there must be three judges, in order to rectify these three rectifications that the litigants blemished — through not connecting the commerce to the Torah. And now these must be rectified through the Torah-law ruling that the judges issue, and they go back and make Torah from the commerce. And then all three aforementioned aspects are rectified once more. Therefore there must be at least three judges, specifically, corresponding to the three aforementioned rectifications. Segment 58 HE: נִמְצָא שֶׁעִקַּר הַחִיּוּת עַל-יְדֵי אַחְדוּת, עַל-יְדֵי שֶׁנִּכְלָלִים כָּל הַשִּׁנּוּיִים בִּמְקוֹר הָאַחְדוּת. וְהָעִקָּר תָּלוּי בְּהָאָדָם שֶׁהוּא עִקַּר הַבְּרִיאָה וּבוֹ תָּלוּי הַכֹּל כַּיָּדוּעַ. וְעַל-כֵּן וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ הוּא כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, כְּדֵי לִכְלֹל בְּאַחְדוּת וְשָׁלוֹם שֶׁהוּא עִקַּר הַחִיּוּת וְהַקִּיּוּם וְהַתִּקּוּן שֶׁל כָּל הַבְּרִיאָה, עַל-יְדֵי שֶׁבְּנֵי אָדָם שֶׁמְּשֻׁנִּים בְּדֵעוֹתֵיהֶם נִכְלָלִים יַחַד בְּאַהֲבָה וְאַחְדוּת וְשָׁלוֹם. וְעִקַּר הָאַהֲבָה הוּא לֶאֱהֹב אֶת יִשְׂרָאֵל הַמְקַיְּמִים אֶת הַתּוֹרָה, כִּי מִי שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר בְּתַכְלִית וְאֵין בּוֹ שׁוּם טוֹב, בְּוַדַּאי מִצְוָה לִשְׂנֹא אוֹתוֹ בְּתַכְלִית הַשִּנְאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים. רַק עִקַּר מִצְוַת וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָמוֹךָ הוּא לְרֵעֲךָ בְּמִצְווֹת. דְּהַיְנוּ שֶׁצְּרִיכִין לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ וְלִמְצֹא בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֵיזֶה זְכוּת וְטוֹב כְּדֵי לֶאֱהֹב אוֹתוֹ כְּנַפְשׁוֹ. כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל אִי אֶפְשָׁר שֶׁאֵין בּוֹ אֵיזֶה צַד טוֹב וּזְכוּת וְכַמְבֹאָר עַל פָּסוּק וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְכוּ' עַיֵּן שָׁם, (בְּסִימָן רפב בְּלִקּוּטֵי א). כִּי עִקַּר הָאַהֲבָה הִיא כְּדֵי לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ עִם הַטּוֹב שֶׁבְּכָל יִשְׂרָאֵל וְלִכְלֹל עִמָּהֶם יַחַד בְּאַהֲבָה וְאַחְדוּת כְּדֵי לְבַטֵּל כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְלִכְלֹל בְּאֶחָד הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַחִיּוּת וְהַקִּיּוּם וְהַתִּקּוּן שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת כַּנַּ"ל. כִּי עַל-יְדֵי קִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת נִתְקַשְּׁרִין וְנִכְלָלִין כָּל שִׁנּוּי הַדֵּעוֹת יַחַד. לְמָשָׁל דֵּעָה שֶׁל זֶה נוֹטָה לְחֶסֶד תָּמִיד, וְדֵעָה שֶׁל זֶה נוֹטָה לִגְבוּרָה, וְעַל-כֵּן הֵם מְשֻׁנִּים בְּדֵעוֹתֵיהֶם וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם מַחֲלֹקֶת. אֲבָל כְּשֶׁמְּבַטְּלִין שְׁנֵיהֶם רְצוֹנָם מִפְּנֵי רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ, וְזֶה אֵין מְשַׁמֵּשׁ בְּמִדַּת חַסְדּוֹ כִּי אִם בִּשְׁבִיל רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ, דְּהַיְנוּ לַעֲשׂוֹת טוֹב וָחֶסֶד עִם אוֹהֲבֵי ה'. וּלְהֵפֶךְ כְּשֶׁרוֹצֶה עַל-יְדֵי מִדַּת הַחֶסֶד שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְהֵיטִיב עִם שׂוֹנְאֵי ה' חַס וְשָׁלוֹם, אוֹ שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ אֵיזֶה תַּאֲוָה וְאַהֲבָה רָעָה שֶׁנִּמְשֶׁכֶת מִמִּדַּת הַחֶסֶד שֶׁהִוא בְּחִינַת אַהֲבָה, אֲזַי מְשַׁבֵּר תַּאֲוָתוֹ וְאַהֲבָתוֹ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה עִם מִדַּת חַסְדּוֹ שׁוּם דָּבָר שֶׁהוּא כְּנֶגֶד רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ, רַק מַה שֶּׁהוּא רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת. וַאֲזַי נִכְלָל עִם מִדַּת חַסְדּוֹ בָּרָצוֹן הָעֶלְיוֹן בַּה' יִתְבָּרַךְ. וְכֵן חֲבֵרוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִדַּת גְּבוּרָה, כְּשֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ עִם גְּבוּרָתוֹ כִּי אִם בִּשְׁבִיל ה' יִתְבָּרַךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ וְלִנְקֹם בְּשׂוֹנְאֵי ה' וְכוּ', וּמַה שֶּׁהוּא נֶגֶד רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ מְבַטֵּל טִבְעוֹ וּרְצוֹנוֹ כַּנַּ"ל, אֲזַי הוּא נִכְלָל עִם מִדַּת גְּבוּרָתוֹ בַּה' יִתְבָּרַךְ, וַאֲזַי אֵלּוּ שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם אַף-עַל-פִּי שֶׁהֵם נִדְמִים כִּשְׁנֵי הֲפָכִים בְּדֵעוֹתֵיהֶם, אַף-עַל-פִּי-כֵן בְּשֹׁרֶשׁ רְצוֹנָם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד. כִּי שְׁנֵיהֶם רְצוֹנָם לַעֲשׂוֹת רַק רְצוֹן קוֹנָם, זֶה בְּחֶסֶד, וְזֶה בִּגְבוּרָה, וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת נִכְלָלִים שְׁנֵיהֶם בִּמְקוֹר הָאַחְדוּת שֶׁהוּא הָאֶחָד הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ. וְכֵן כְּלַל יִשְׂרָאֵל כָּל אֶחָד וְאֶחָד עַל-יְדֵי מְעַט הַטּוֹב שֶׁבּוֹ, הוּא נִכְלָל בְּאַחְדוּת עִם כְּלַל יִשְׂרָאֵל וּבִבְחִינָה זוֹ צְרִיכִין לֶאֱהֹב כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כְּנַפְשׁוֹ, דְּהַיְנוּ לִמְצֹא בּוֹ מְעַט טוֹב לָדוּן הַכֹּל לְכַף זְכוּת. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִכְנָסִין כֻּלָּם בֶּאֱמֶת לְכָל זֶה כַּמְבֹאָר בַּסִּימָן הַנַּ"ל. וְעַל-יְדֵי זֶה יֶאֱהֹב כָּל אֶחָד כְּנַפְשׁוֹ כַּנַּ"ל, וְאָז יִהְיֶה נִכְלָל עִם כֻּלָּם יַחַד בְּאֶחָד הַפָּשׁוּט עַל-יְדֵי הַטּוֹב שֶׁהוּא קִיּוּם הַתּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד. וְעַל-יְדֵי זֶה נִכְלָלִים כָּל הַשִּׁנּוּיִים שֶׁבָּעוֹלָם בְּאַחְדוּת, כִּי הַכֹּל תָּלוּי בְּאֶחָד כַּנַּ"ל שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הַמְשָׁכַת הַחִיּוּת מִמְּקוֹר הַחִיּוּת שֶׁהוּא הָאֶחָד הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל: EN: [continued] Segment 59 HE: וכשבחי' מלכות שהוא בחי' ארץ כנ"ל עולה לשרשה בבחי' וענוים ירשו ארץ, זה בחי' נחלה בלי מצרים. כי עיקר התגלות המלכות הוא ע"י הישות ע"י שהוא ית' הוציא את עולמו מאין ליש כנ"ל. ועיקר הישות הוא הארץ שהוא עיקר הגשמיות והישות וכל הדברים יוצאין ממנה כ"ש קהלת הכל הי' מן העפר וכו'. ועיקר התגלות המלכות הוא ע"י תמונות אותיות שהם בחי' צמצומים וגבולים כי כל אות ואות יש לו צמצום וגבול, וכל הישות הנמשכים מהם כולם הם בעלי גבול וצמצום, וזה בחי' מצרים שהם צמצומים וגבולים. אבל ע"י התפשטות הגשמיות שנכללין כל הרצונות והתמונות ברצון א"ס שאין בו תמונה, ושם הוא בחי' בלתי גבול בחי' א"ס, עי"ז נכללת כל הארץ שהיא בחי' מלכות בבחי' נחלה בלי מצרים בבחי' וענוים ירשו ארץ כנ"ל: וזשארז"ל כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים. כי בשבת נתגלה רעוא דרעווין כידוע שזהו בחי' הסתלקות משה בשבת במנחה ברעוא דרעוין. וע"כ ע"י שבת בחי' התגלות רעוא דרעווין עי"ז זוכין לבחי' נחלה בלי מצרים כנ"ל. כי שבת הואבחי' תשובה שהוא בחי' ווידוי דברים הנ"ל שעולין כל הדיבורים בבחי' מלכות לשרשם כי בשבת עולין כל העולמות לשרשם כי שבת הוא בחי' התפשטות הגשמיות כי אז נתבטלין כל הישות ע"י השביתה ממלאכה ועובדין דחול שהואבחי' ישות כי שובתין ובטלין ממלאכה שזהו בחי' ביטול אל הא"ס ואזי נכלל הכל בא"ס ברעווא דרעוין ואזי זוכין לבחי' נחלה בלי מצרים כי שם אין שום מיצר וגבול כנ"ל כי שם הוא כולו טוב כולו אחד. כי ע"י המצרים והגבולים שהם בחי' צמצומים משם עיקר אחיזת הדינים כידוע ומזה משתלשל אחיזת הס"א מלכות הרשעה. וע"כ זה עיקר ותכלית העבודה של כל המצות לזכות לבחי' התפשטות הגשמיות כדי שיהי' נכלל הואעם כל העולם בשרשם בבחי' רצון שברצונות ששם אין גבול וצמצום כלל ושם כולו טוב ונתבטל כל אחיזת הס"א שאחיזתם למטה דייקא בבחי' צמצום וגבול כנ"ל. וע"כ עיקר המיצר הוא במקום שיש להם איזה אחיזה עדיין וזשארז"ל שיעקב אבינו ע"ה זכה לנחלה בלי מצרים כי באברהם נאמר כי את כל הארץ וכו' וכן ביצחק וכו' כי אברהם ויצחק לא זכו עדיין לבחי' נחלה בלי מצרים כי מאברהם יצא ישמעאל ומיצחק עשו. נמצא שעידיין לא נזכך אצלם זוהמת הנחש לגמרי. ומחמת זה מחמת שהי' בהם אחיזה עדיין להסט"א שהם עשו וישמעאל ע"כ עדיין יש מצרים וגבול לנחלתם כנ"ל. אבל יעקב שהיתה מטתו שלימה ולא הי' בו שום פסול ולא הי' להס"א שום אחיזה בו ע"כ זכה לנחלה בלי מצרים כנ"ל. כי כפי מה שמזדככין מזוהמת הנחש שהם כלל כל החטאים כפי הזיכוך של כל אחד כמו כן זוכה להכלל בא"ס. וזהו בחי' ווידוי דברים הנ"ל שהוא בחי' תשובה שעי"ז נכללין בא"ס: EN: [continued] Segment 60 HE: אות ג EN: Section 3 Segment 61 HE: וזהו בחי' דינא דבר מצרא שתקנו חז"ל כדי להרחיב המיצר והגבול של כ"א מישראל כי כל מה שנתרחב גבולו נכלל יותר בבחי' נחלה בלי מצרים ע"י שנתרחב המיצר ונתבטל ביותר אחיזת הס"א שאחיזתה בבחי' מצרים וכל מה שנתרחב ונתרחק המיצר של ישראל ביותר, עי"ז נתבטל ביותר אחיזת הס"א כנ"ל וכנ"ל ביותר בבחי' נחלה בלי מצרים שהוא בחי' כולו טוב כנ"ל. וע"כ סמכו רז"ל דין זה ע"פ ועשיות הישר והטוב לפני ה' אלהיך כי זהו בחי' ישר וטוב כי ע"י דינא דבר מצרא שנתרחב גבול ישראל נכלל ביותר בבחי' כולו טוב שהוא בחי' נחלה בלי מצרים כנ"ל. וזהו בחי' ועשית הישר והטוב לפני ה' אלהיך בחי' ה' הוא האלהים שזהו בחי' כולו טוב כמבואר שם. וזהו בחי' אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכו' כ"ש שם. כי מצרים הוא בחי' מצרים ממש, כי מצרים הוא תוקף הסט"א מלכות הרשעה כי כל הגליות מכונים בשם מצרים כמו שכתוב שם. וע"כ הם עיקר המצרים והגבול של הקדושה וע"י דינא דברמצרא שנכללין בבחי' נחלה בלי מצרים שזהו בחי' עשיית הישר והטוב בחי' כולו טוב כנ"ל, זהו בחי' ועשית הישר והטוב לפני ה' אלהיך בחי' ה' הוא האלהים בחי' אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתי מארץ מצרים וכו' כנ"ל: EN: [continued] Segment 62 HE: ח, ם) עַת אשר שלט וְכו' לְרַע לו. וְתְכָף כַשרוּאָה שְהָאָדֶם ריצה לְנְתַּק מחֶשְבְתוּ מרע לְטוב, מְבַלְבָּלו. זה בְּחִינת בָּל מִלְחָמֶת הַצדיק עַם עְמְלְק בִּשְבִיל החְלוּשִי בח שבישראל. (הלכות תפילת מנחה - הלכה ז', אות יט) ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אבד (במדבר כד, ב) מי שַמִסְתְבַּל על השרש וְהַתְּכְלִית, שהוא עָצָם הָאָמַת, שְהוּא הַבּוּרָא יִתְבֶּרך שַבְּרַא הכל יש מאין, וְאִליי הֶם שבים לְלְכָת, לְחַזר וּלְהַכְּלֶל בו בּסוּפֶם בַּעַת חדוּש הְעוּלֶם מי שִמְִתְכּל על זֶה, בּודאי אין לשוּם שקָר אַחִיזֶה בו, וּמִכָּל מיני רע וְטַמְאֶה וֶשֶקֶר יכל לחֶזר לְהָאָמַת וּלְהְקֶדשָה שְהוּא השם יִתְבֶּרף, מאחר שבַכָל מקום שהוּא שם יודע שהכל מהשם תבר ושְהַשְם יִתְבָּרך נְמִצָא בְּכֶל מָקוּם תְּמִיד, בּבְחִינַת "אם אִסַק שמים וכו' וְאִצִיעָה שאול וְכו', גָּם חשֶך לא יֶחֶשִיף מִמֶך". וְַליבָּן מי שְמאָמִין בְֶּה תָּמִיד, בודאי אין שום חשף וְשָקֶר וְרַע וְטּמָאֶה בָלֶם שיוכל לְהַרְחִיקו מהַשָם יְרַבֶּרך וְתוּרְתו ְצדִיקִיו הָאַמְתִיִים, שָהֶם הַכל אֶחָד, עָצֶם הָאָמָת; וְכָל מה שְמַרְבָּה | הַבַעַלידְבֶר בְּשְקריו = וְרמָאִיוּתְיו לְהַרחִיקו מהָאָמֶת, יִתקֶרְב אֶל הָאָמָת יותר וַיּתָר עלדיריזה דַיְקָא, בַּבְחִינת רידה תִּכָלית הְעְליָה, בָּ שרש אַחִיזֶת הַשְקָר הוּא מִבְּחִינת הְראשִית וְהַתְּכְלִית של כָּל הַדְבָרִים, שָשֶם הַכל נְכְלֶל בְּאֶחָר: כָּסֶףוְֶהֶב, ֶּדִיל וְפְרֶת, שְזֶה בְּחִינַת עְפָר, בְּחִינֶת 'קבל הָיָה מן הְעָפָר וְכו". וְעַל"בָּן יכל הַשָקֶר לְהְתְגְבָּר עַל"ידִיזָה לְהחֶליף ולשנות ולומר על כַּסָף שהוּא זֶָהֶב וְכו, ועלדידיחזֶה בְּעַצַמו עקר הַכַנְעָתוּ ובטולו של הַשְקָר, ִּי עַליורי שִישְרְאֶל מִפְתַבְּלִין בְּכֶל דר רק על הֶרַאשית וְהַתְּכְלית. שְהוּא. הֶשָם יְתְבֶּרך,. שָהוּא ראשית וְתַכְלִית הַכל, וְהוּא יִתְבָּרד עָצִם הָאָמְת, עַליידִייזה נופל הַשָחָר וְנְמְחָה וְנַתְבַּטַל מן הְעַּלֶם. וזֶה בַּחִינת (בַּמדְבַּר כד): ראשית גוים עמלק ְאַחָרִיתוּ עדי אבד, בִּי עַמְלֶק שָהוּא זְהָמת הַנְּחֶש עְצַם השְקָר ינק מִבְּחִינת ראשית שָשָם הכל אֶחֶר, שְמשָם השְתְּלְשְלוּת אֶחִיזְתו להפך כָּל הַדְבָרִים מִזֶה לזֶה וכו" כנ"ל. וְעליידי זֶה בְּעַצָמו /ְאַחָריתו עדי אבד', כּי עלדידי זה בּעַצַמוּ הְכַנְעָתוּ וּמפלָתו. (הלכות סימני בהמה וחיה טהורה - הלכה ד', אות כ"ה לפי אוצר היראה - התחזקות, אות נ"ה) ראשית גוים עמלק (במדבר כד, ב) בּבֶר מבאֶר בַּהַתּוּרֶה ב' (לקוטי מוהר"ן א" שְהַתְפַלָה הוא בִּחִינת הַבְּכוּר שנוטל פי שנים שָהֶם ְּחִינֶת סְדוּר שִבְחו יִתְבֶּרך וּשְאלת צְרְכִיו ובו עִין שָם וּכְבָר בָּאַרְנוּ הְְנְיֶן שְעְקָר הַהְתְחַוקוּת בְּתְפֶלֶה הא עַליידי בְּחִינַת הוּלֶדת הַבְּכוּר שהוא בְּחִינת הַהוּלְדָה והַפְעַלָה הראשוּנָה שְהָאָדֶם פּוּעָל בִּתְפַלְתו, שְעַליידִי. שְהָאָרֶם רואָה שְבְּבֶר פְּעַל אִיִזָה דְבֶר ַּתְפַלְתו שְזֶהו בְּחִינַת הוּלֶדת הַבְּכור כנ"ל עַליידֶי זֶה הוא מתְחַזק בְּתְפְלֶה לְהַלֶּן ייר בִּי נְתְחַזק אָמוּנְתו ונעשָה כָּלִי לְְבָּר השָפע עַלדורי שָריאָה שְבְּבָר פְּעַל אִיזֶה דַבֶר בַּתְפַלְתוּ ובשביל זה הַתְּפַלֶה הא בִּבְחִינת ְּכוּר עין שם. וְזֶה בְּחִינת בָּנִי בכורי יִשְרְאֶל בִּ הִתְגּלוּת עבודת הַתִּפַלָה גִּלוּ ישראל בְּעוּלֶם כִי אין אַמָנוּתינו אֶלָא בּפָּה. וְלְעְתִיד בְּעָת הַגְאַלָה כְּשִיראו בָּל הְעוּלֶם אֶת גדל וְרבּוּי הַפְעַלוּת והִישועות שִפַעלְנו עודי תְּפלוּתִינו בְּכֶל ימי הַגְּלות אָז יִתְחַזְקוּ כַּלֶם בּתְפלֶה מחָמַת שְהַכל יִרְאוּ אד מעלת הַתְּפֶלֶה עליודי גְדְלָּת וְשְרַאֶל שְבָּל גדְלְתֶם זָכו עלדודי הַתִפְלֶה בָּמי שִבְּתוּב בִּי אֶז אָהְפך אֶל כָּל הְעַמִים שפָה בּרוּרה לְקֶרא כַלֶם בִּשֶם ה' וְכו'. אַבֶל מעלת תִפִלְתֶם של הְעַכוּ"ם אִיִנָה חֶשוּבֶה כֶּ"בֶּך אָז מאַחַר שָהֶם לא הַתְגִבָּרוּ בַּתְפַלֶה אִלָּא אחר שראו מה שְפְַּלו יִשְרְאֶל בְּתְפְלְתֶם. אַבָל עם קרוש יִשְרְאֶל זֶבו לְהְתְגְבַּר בַּתְפלָה בְּכל יָמי הַגְלוּת בַּעַת שָלא ראו עדון מה שְפְּעַלו וְעַליכּן נקראים יִשְראֶל בְּכוּר וראשית כִּי הַם גל עבודת הַתַּפַלָה בַּעּלֶם שזהו ְּחִינַת הוּלֶדת הַבַּכוּר שהוא בַּחִינת פַּעַלָה הֶראשוּנָה שפּועַלִים בַּתַפַלָה שזאת הְהוּלְדָה וְהַפְּעַלָה חשוּבָה ויקְרה מָאד בִּי אֶז צְרִיכִין עקר הַהַתְחזְקות בְּתְפֶלֶה בת שֶלא רְאֶה עדון מה שְפְָל: וְאֶת זֶה לְעַמַת זֶה עָשָה אֶלקִים בִּי בָּמו שיש ְּחִינַת בכור בּקֶדשָה בְּחִינַת קֶדשֶת יִשְרְאֶל בְּחִינַת עבודת הַתִּפַלָה כנ"ל כַּמו כן וש בְּחִינת בְּכוּר דְסְטְרַא אֶחְרָא שהוּא בְּחִינת עַמֶלֶק בְּחִינת ראשית גוים עַמלֶק, הַינו שָבְּחִינת קְלְפַת עַמַלק הוּא מִתְנִּבָּר ְּכֶל פעם כְְּנֶד בְּחִינַת הַבְּכור דַקְדשָה שהוא הַתְפּלָה דְהַיָנוּ אַפלוּ כְּשְפוּעָלים אִיזֶה דבֶר בְּתְפֶלֶה שהוא בַּחִינַת הוּלְדת הַבְּכוּר הוא מִתְגְּבַּר ומכניס בַּפַירוּת וֶשכְחֶה בַּלֶב כְּאלוּ עַדין לא הַתְחִיל ה' תְבֶּרֶ לשָמע ְּפַלְתו בֶּלֶל, ועליכן נקֶרא עַמֶלק ראשית בְּחִינַת ראשית גוים וְכו' כִּי הוּא רוצה לְהְתְגְבַּר כַּנְגֶד בַּחִינת ראשית שְהוּא בְּחִינת בְּכוּר ְּאַלוּ עדין לא הַתְחִיל ה' יְתְבָּרך לְהישִיע כֶּלֶל. (הלכות נחלות - הלכה ד', אותיות יג-יד) וְהֶמה בוכים פַתַח אהֶל מוּעַד י (במדבר בה, ו) 1 תִּקוּן שֶל הרהורי זֶנות שְבָּא לָאְדֶם - שְיּאמָר ישמע' ו'ברוּך שם. וְכָל זה כַּשיש לו לְאָדָם הַרהוּר בְּאְרְאי בַּעְלְמא, אַזי די לו בַּאָמִירת שנִי פְּסוּקִים הַנ"ל; אבל אם הוא, חס ושלוּם, ריל בִּהַרְהוּר של ַתְּאַוָה הַכְּלְלִיות, רחֶמַנָא לְצלן, וְאִינו יכל לְהַפְרִיד מִמְנֶּה, אַזי צריך גּם"כָּן לְהוריד דָמָעות בַּשָעַת קַבֶּלַת מלְכוּת שמים, כַּי אִיִתָא, שְהַדמעות הֶם ממוּתְרות הַמֶרֶה שחרה, וּמרֶה שחרה היא טחול (תיקון נו), שְהִיא בְּחִינַת מַלְכוּת הְרְשְעֶה, אשָה זּנֶה, שֶמְשָם נשמותִיהֶן דַערְב"רב, וּכֶשְמוריד דְמָעוּת, אַזִי נדְחִין ויוצאין לחוץ המוּתָרות, הינוּ הַתַּאוות נאוף, הַבָּאִים מעכירת דָמים של טחול ומהַמוּתְרוּת, וכולֶל נשמתו ַּמַלְכוּת שמים. וְזֶה שְתְרגִּם יוּנְתְן על פסוּק (במדבר כה): וְהְמה בוכים פַתַח אהֶל מועד - בְּכִיִן וקורין אֶת Segment 63 HE: וזהו שלא שינו את לשונם. כי עיקר התגלות הרצון דקודשה שהוא הנפש הוא בהדבור בבחי' נפשי יצאה בדברו כ"ש רבינו ז"ל וע"כ לשון הקודש של ישראל מורה על הרצון דקדושה בחי' נפש שעיקר התגלותה היא בהדבור הקדוש שהוא בחי' לה"ק כי הלשון היא בהדבור הקדשו שהוא בחי' לה"ק כי הלשון היא קולמס הלב וכ"א כפי רצונו שיש לו אם טוב אם להיפך כמו כן יכולין להבין ולשמוע מדיבוריו שהם התגלות הנפש שהוא הרצון כנ"ל. וע"כ לשון הקודש הוא בחי' רצון דקדושה וע"כ בזה שלא שינו את לשונם וכל דבורם היו דבורים קדושים בבחי' לשון הקודש בזההורו על גודל רצונם הקדוש להתקרב להש"י כנ"ל: EN: And this is the aspect of Purim — for Haman the wicked stood over Yisrael through the blemish of faith in the Sages. For the blemish of faith in the Sages draws strength to Amalek — who is the great accuser, the aspect of the blotting out of the Name. And Haman was from the seed of Amalek. And the decree of Haman was to destroy, kill, and annihilate all the Jews (Esther 3:13) — the aspect of the blotting out of the Name and the destruction of the world, God forbid. For through the blemish of faith in the Sages the vessels are shattered and the light returns upward, as above. And therefore Mordechai commanded to fast and pray — the aspect of subduing the liver through the fast, as above — in order to repair the blemish of faith in the Sages and to subdue Amalek-Haman. And through the fasting and the prayer and the repentance, Yisrael repaired their faith in the Sages, and Haman was subdued and fell. And through the miracle of Purim the blemish of faith in the Sages was repaired and the Name was raised up — the vessels were rebuilt — and peace was restored between Yisrael and Hashem, may He be blessed. Segment 64 HE: כי רק בשביל זה נברא האדם וירד לעולם הגשמי הזה המלא קליפות והסתות וכו' כדי שיוכל להוציא החסדים הנעלמים מאד מאד מההעלם אל הגילוי שזה עיקר גדולת הבורא ית'. כי עיקר גדולתו הוא החסד שנקרא גדולה וכל מה שמוציאין חסדו מההעלם אל הגילוי נתגלה גדולות ית' יותר וזה עיקר בחי' ירידה תכלית העלי' כי ע"י הירידה ואעפ"כ מחזק עצמו ע"י האמונה בעוצם חסדיו ית' עד אין קץ ותכלית עי"ז מגלה חסדיו ומוציא החסד הנעלם בחי' נסתר הנ"ל מהעלם אל הגילוי שזה עיקר גדולתו ית' שבשביל זה ברא העולם כדי לגלות רחמיו וחסדיו וכו'. וזה עיקר עלייתו שהוא מה שהשיג בחי' נשמע בחי' תפלה בחי' נסתר הגבוה יותר שכל בחי' אלו הם בחי' חסדים הגבוהים ביותר שהיו נסתרים מאד וכנ"ל, וזוכה להשיגם ע"י שהתחזק בעוצם הירידה להשתוקק להש"י ולהתפלל ולהתחנן אליו ית' ע"י גודל העזות דק' שהכניסו בו הצדיקים גבורי כח הנ"ל להאמין בחסדיו העצומים שאינם כלים לעולם וכנ"ל. ובשביל זה במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד כי הבע"ת מגלין ומפרסמין ביותר חסדו וטובו ע"י שהתחזקו לבטוח בחסדו בעוצם ירידות כאלה שעברו עליהם שזה עיקר גדולתו ית' וכנ"ל: EN: “And a sword is placed between his thighs” — this is the aspect of what the judge must clarify: the sword of arrogance, and to elevate from the aspect of “engraved in his flesh” to the aspect of the “signet” of holiness. For all this the judge must rectify, since the blemish of the bris and the blemish of robbery — which is the blemish of judgment — are interdependent, as above.