{
  "bookId": "chumash-lh",
  "part": "4",
  "torah": "8",
  "title": "Pinchas",
  "hebrewTitle": "פינחס",
  "sourceUrl": "/reader/chumash-lh/4/8",
  "plainUrl": "/reader-plain/chumash-lh/4/8/",
  "segments": [
    {
      "index": 1,
      "he": "בקנאו את קינאתי בתוכם\n(במדבר כה, יא)\nִּינָחֶם זְכֶה לְבְהַגָה עלדודי שְקְנָא על מעַשָה זמרי\nשְפָּנֶם בַּבְרִית, וּפּינְחָם קַנּא עַל זה וְהְמְשִיך בְּחִינֶת\nתְּקוּן הַבָּרִית, וְעַליָדִי זֶה זְכָה לְכְהְגה שָהוּא בְּחִינֶת\nאַהְבָה הקדוּשָה השורה אצ הַנְקְדה שהוא בְּרִית",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 2,
      "he": "וְאֶשֶׁד הַנְּחָלִים אֲשֶׁר נָטָה לְשֶׁבֶת עָר (בְּמִדְבַּר כא) שֶׁכֵּיוָן שֶׁרָצוּ יִשְׂרָאֵל לִכְנֹס לָאָרֶץ חָרַד הָהָר שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וּבָא לִקְרָאתָם כְּחָתָן לִקְרַאת כַּלָּה וְכוּ', הַיְנוּ כַּנַּ\"ל. שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁרָצוּ לִכְנֹס לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בָּא קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל לִקְרָאתָם וְסִיְּעָה אוֹתָם לְהַכְנִיעַ הָאֱמוֹרִי וְהָאֻמּוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת הַמּוֹנְעִים מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְאָז מֵחֲמַת שֶׁרָצוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לִכְנֹס לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל נִתְעוֹרְרָה קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְיָצְאָה לִקְרָאתָם בְּהֶאָרָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁגַּם בְּגַשְׁמִיּוּת נִתְקָרֵב הָהָר וּבָא לִקְרָאתָם כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ\"י שָׁם. וְעַל-כֵּן קֹדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁתַּכְלִיתָהּ הִיא לִזְכּוֹת לְבֵרוּר הַמְדַמֶּה. כְּדֵי לִזְכּוֹת לֶאֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִזְכֶּה לְחִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁל לֶעָתִיד שֶׁהוּא בְּחִינַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יִתְעוֹרֵר שִׁיר שֶׁל נִפְלָאוֹת וְכוּ'. שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַתַּכְלִית שֶׁעַל-יְדֵי כָּל זֶה נִזְכֶּה לְהַכִּיר אֶת בּוֹרְאֵנוּ וְיוֹצְרֵנוּ יִתְבָּרַךְ, עַל-כֵּן קֹדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה אָנוּ צְרִיכִין לִסְפֹּר סְפִירַת הָעֹמֶר. כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ קְדֻשַּׁת בֵּרוּר הַמְדַמֶּה עַל-יְדֵי מִצְוָה זֹאת כַּנַּ\"ל. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קְדֻשַּׁת קַבָּלַת הַתּוֹרָה כַּנַּ\"ל. וְעַל-יְדֵי זֶה שֶׁאָנוּ מַמְשִׁיכִין עָלֵינוּ קְדֻשָּׁה זֹאת שֶׁל קַבָּלַת הַתּוֹרָה. עַל-יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ יֵשׁ לָנוּ כֹּחַ לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה בְּשָׁבוּעוֹת. וְאָז זוֹכִין לְתַכְלִית שְׁלֵמוּת תִּקּוּן בֵּרוּר הַמְדַמֶּה כַּנַּ\"ל:",
      "en": "[continued]"
    },
    {
      "index": 3,
      "he": "אות יט",
      "en": "Section 19"
    },
    {
      "index": 4,
      "he": "וְעַל-פִּי זֶה תָּבִין מַה שֶּׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ\"ל. שֶׁצְּרִיכִין לִרְאוֹת לְהִשְׁתַּדֵּל מְאֹד לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיק אֲמִתִּי. כְּדֵי לִזְכּוֹת לְבָרֵר הַמְדַמֶּה. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהִיא הָעִקָּר כַּנַּ\"ל. וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה. הֲלֹא גַּם לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת בְּעַצְמוֹ אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב כִּי אִם עַל-יְדֵי אֱמוּנָה, כִּי אִם לֹא יִהְיֶה לוֹ אֱמוּנָה, לְעוֹלָם לֹא יִזְכֶּה לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת. כִּי יִפְּלוּ לוֹ עָלָיו קֻשְׁיוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַהֲבִינָם בְּדַעְתּוֹ. מֵחֲמַת שֶׁהַצַּדִּיק גָּבֹהַּ וְנִשְׂגָּב וְנֶעְלָם מִשֵּכֶל הָעוֹלָם מְאֹד. וְאִם כֵּן נָפַל פִּתָּא בְּבֵירָא, מֵהֵיכָן יִזְכֶּה לֶאֱמוּנָה. הֲלֹא אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמוּנָה כִּי אִם עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק. וּלְהַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב כִּי אִם עַל-יְדֵי אֱמוּנָה. וְעִנְיָן כָּזֶה קָשֶׁה עוֹד בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, כִּי מָצִינוּ רֹב הַדְּבָרִים שֶׁתְּלוּיִים זֶה בָּזֶה. וְאִם כֵּן מֵהֵיכָן הַהַתְחָלָה. וְכַמְבֹאָר מִזֶּה בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאָמַר שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה דְּבָרִים שֶׁתְּלוּיִין זֶה בָּזֶה. וְאֵין יוֹדְעִין מֵהֵיכָן הַהַתְחָלָה. אַךְ בֶּאֱמֶת גַּם זֶה מִסּוֹד סִתְרֵי הַבְּחִירָה, כִּי כֹּחַ הַבְּחִירָה שֶׁל הָאָדָם אִי אֶפְשָׁר לַהֲבִינוֹ, כִּי כֹּחַ הַבְּחִירָה הִיא מִגְּדֻלַּת נִפְלְאוֹת הַבְּרִיאָה אֲשֶׁר בְּכָל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף לֹא נִמְצָא דָּבָר נִפְלָא יוֹתֵר מִזֶּה, כַּמְבֹאָר בַּסְּפָרִים שֶׁכֹּחַ הַבְּחִירָה הוּא חִדּוּשׁ נִפְלָא וְנוֹרָא יוֹתֵר מִכָּל הַחִדּוּשִׁים שֶׁל כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ. וְהוּא מוּבָן מְאֹד לְכָל מַשְׂכִּיל. שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר בְּכָל הַבְּרִיאָה שֶׁיִּהְיֶה חִדּוּשׁ כָּל כָּךְ כְּמוֹ הַבְּחִירָה שֶׁבָּרָא ה' יִתְבָּרַךְ כֹּחַ בַּמִּין הָאֱנוֹשִׁי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ אוֹ לַמְרוֹת עֵינֵי כְּבוֹדוֹ חַס וְשָׁלוֹם, וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בְּשׁוּם שֵׂכֶל שֹׁרֶשׁ הַכֹּחַ שֶׁל הַבְּחִירָה. וְעִקַּר כֹּחַ הַבְּחִירָה נִמְשָׁךְ מֵהֶעְדֵּר הַיְדִיעָה וְכַמּוּבָן בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וְהַכְּלָל, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לִבְחֹר רַק בְּהָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וּלְהִשְׁתּוֹקֵק תָּמִיד אֶל הָאֱמֶת בֶּאֱמֶת, כִּי יֵשׁ נְקֻדָּה דִּקְדֻשָּׁה בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהִיא נְקֻדַּת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה בִּפְנִימִיּוּת נַפְשׁוֹ הוּא רוֹצֶה וְחָפֵץ מְאֹד לְהִתְקָרֵב לְהָאֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ כָּל הָעוֹלָמוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם וְכַמְבֹאָר מִזֶּה בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וַאֲזַי כְּשֶׁהָאָדָם מַתְחִיל לְהִשְׁתּוֹקֵק לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק אֲמִתִּי. אֲזַי הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין לוֹ, הַיְנוּ שֶׁנִּמְשָׁךְ עָלָיו הַהֶאָרָה מִשֹּׁרֶשׁ קְדֻשַּׁת הַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ. וְעַל-יְדֵי זֶה הוּא זוֹכֶה לְהִתְגַּבֵּר בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת וְכִסּוּפִים וּרְצוֹנוֹת חֲזָקִים יוֹתֵר. וְכָל מַה שֶּׁמִּתְגַּבֵּר בְּרָצוֹן חָזָק יוֹתֵר לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק. נִמְשָׁךְ עָלָיו קְדֻשַּׁת הַצַּדִּיק יוֹתֵר. וּמְסַיְּעוֹ בְּיוֹתֵר לְשַׁבֵּר הַמְנִיעוֹת עַד שֶׁזּוֹכֶה לָבוֹא לְהִתְקָרֵב אֵלָיו. וַאֲזַי יִזְכֶּה עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק לֶאֱמוּנָה וְכָל טוּב כַּנַּ\"ל. וְעִנְיָן זֶה מְרֻמָּז קְצָת גַּם בְּכִתְבֵי הָאֲרִ\"י זַ\"ל, שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, שֶׁכְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה מִצְוָה אֲזַי בָּאָה זֹאת הַנְּשָׁמָה שֶׁהָיְתָה עוֹסֶקֶת בְּמִצְוָה זֹאת וּמְסַיְּעָה לוֹ לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה, וּבְלֹא זֶה לֹא הָיָה יָכֹל לְגָמְרָהּ מֵעֹצֶם הַמְנִיעוֹת שֶׁל הַבַּעַל דָּבָר. וְזֶה סוֹד הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין לוֹ, עַיֵּן שָׁם הַיְנוּ כַּנַּ\"ל. כִּי הַנְּשָׁמָה שֶׁעָסְקָה בְּחַיֶּיהָ בְּמִצְוָה זֹאת הִיא נִכְלֶלֶת עַכְשָׁו בְּשֹׁרֶשׁ קְדֻשַּׁת הַמִּצְוָה הַזֹּאת, כִּי כְּפוּם מַה דְּאִתְדַּבֵּק בַּר נָשׁ בְּהַאי עָלְמָא הָכֵי וְכוּ'. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה עַכְשָׁו בְּזֶה הָעוֹלָם לְקַיֵּם מִצְוָה זֹאת בָּאָה עָלָיו נִשְׁמַת אוֹתוֹ צַדִּיק. וְעַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ עָלָיו שֹׁרֶשׁ הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל הַמִּצְוָה הַזֹּאת, כִּי שָׁם נִכְלְלָה נְשָׁמָה שֶׁל זֶה הַצַּדִּיק כַּנַּ\"ל וְעַל-יְדֵי זֶה זוֹכֶה לִגְמֹר הַמִּצְוָה הַזֹּאת וְכַנַּ\"ל:",
      "en": "[continued]"
    },
    {
      "index": 5,
      "he": "וּבִשְׁבִיל זֶה נוֹסְעִים לַצַּדִּיקִים עַל שַׁבָּת, כִּי כָּל צַדִּיק הוּא בְּחִינַת משֶׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר, וְעִקַּר סוֹד קְדֻשַּׁת שַׁבָּת הוֹדִיעַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְמשֶׁה שֶׁיֵּלֵךְ וְיוֹדִיעַ לְיִשְֹרָאֵל בְּחִינַת 'לֵךְ וְהוֹדִיעֵם' כַּנַּ\"ל, וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר צְרִיכִין לָבֹא לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁיּוֹדִיעַ לוֹ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, כִּי בְּוַדַּאי עִקַּר מַה שֶּׁנּוֹסְעִים לְצַדִּיקֵי אֱמֶת הוּא כְּדֵי לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא, כִּי מִי שֶׁנּוֹסֵעַ וּבָא לְהָרַב בִּשְׁבִיל פְּנִיָּה אַחֶרֶת כְּדֵי לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ אֵיזֶה רַבָּנוּת אוֹ הִתְמַנּוּת אַחֵר וְכוּ', אֵין זֶה בִּכְלַל הִתְקַרְבוּת לַצַּדִּיק כְּלַל, כִּי הֲרֵי הוּא נוֹסֵעַ בִּשְׁבִיל כְּבוֹד עַצְמוֹ, אֲבָל עִקַּר הַהִתְקַרְבוּת לְהַצַּדִּיק הוּא כְּשֶׁכַּוָּנָתוֹ לַה' לְבַדּוֹ כְּדֵי שֶׁיְּקַרְבוֹ לַה' יִתְבָּרַךְ וִישִׁיבֵהוּ מִמָּקוֹם שֶׁנָּפַל לְשָׁם וְכוּ'. וְעַל-כֵּן הָרֹב נוֹסְעִים עַל שַׁבָּת, כִּי עִקַּר דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה שֶׁהוּא בְּחִינַת בָּקִי בַּהֲלָכָה וְכוּ', בְּחִינַת אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ הוּא עַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת שַׁבָּת כַּנַּ\"ל: \n\n~ אות כב\n\nוְעַל-כֵּן כָּל",
      "en": "This monumental halacha, based on Likutay Moharan II:67, develops the concept that Shabbos is the Name of Hashem — Sh'mah d'Kudshah B'rich Hu — and that every aspect of Shabbos flows from this identification."
    },
    {
      "index": 6,
      "he": "שַׁיָּךְ לְעֵיל: \n\nעַל-יְדֵי הָאֲכִילָה בְּכַשְׁרוּת זוֹכִין לְהִתְקַשְּׁרוּת לְהַצַּדִּיק וְעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְיִרְאָה וְאַהֲבָה כַּנַּ\"ל, כִּי אֲכִילָה בְּכַשְׁרוּת הוּא נִשְׁפָּע מִבְּחִינַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁהִוא בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת תְּפִלִּין שֶׁנִּקְרָאִין פְּאֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ בַּמַּאֲמָר,",
      "en": "[continued]"
    },
    {
      "index": 7,
      "he": "וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְכוּ' בְּסִימָן מז, עַיֵּן שָׁם. נִמְצָא שֶׁזּוֹכֶה עַל-יְדֵי אֲכִילָה בְּכַשְׁרוּת לְגַלּוֹת הַהִתְפָּאֲרוּת בְּחִינַת תְּפִלִּין הַנַּ\"ל. וּמִזֶּה נַעֲשֶׂה הַיִּרְאָה וְאַהֲבָה כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן כַּנַּ\"ל, בְּחִינַת וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְהִלַּלְתֶּם אֶת שֵׁם ה' וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם:",
      "en": "[continued]"
    },
    {
      "index": 8,
      "he": "בְּחִינַת שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת שֶׁל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן הֵם כְּנֶגֶד הַדַּעַת שֶׁכָּלוּל מִתְּלָת מִבְּחִינַת יִרְאָה וְאַהֲבָה שֶׁהֵם בְּחִינַת חֶסֶד וּגְבוּרָה וְהַדַּעַת הַמְחַבְּרָם. וְעַל-כֵּן מִדְּאוֹרַיְתָא סַגִּי בְּשָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת, כִּי עִקַּר הַדַּעַת הוּא רַק שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת כַּנַּ\"ל. וַחֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הוֹסִיפוּ בְּרָכָה רְבִיעִית כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ הִתְפַּשְּׁטוּת הַדַּעַת בִּפְרָטִיּוּת, כִּי בִּפְרָטִיּוּת הֵם אַרְבַּע בְּחִינוֹת, כַּמּוּבָא וְעַל-כֵּן הוֹסִיפוּ בִּרְכַּת הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. כִּי עִקַּר הַטּוֹב הוּא הַדַּעַת בְּחִינַת גַּם נֶפֶשׁ וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ:",
      "en": "[continued]"
    },
    {
      "index": 9,
      "he": "וְזֶה שֶׁסּוֹפְרִין שֶׁבַע שָׁבוּעוֹת כְּדֵי לִזְכּוֹת לְשָׁבוּעוֹת לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה שֶׁעַל יָדָהּ נִמְשֶׁכֶת הַהַשְׁגָּחָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת שִׁבְעָה גִּלְדֵי עֵינָא, שֶׁהֵם בְּחִינַת זַיִן יָמִים, שֶׁבַע מִדּוֹת, כַּמּוּבָא. וְזֶהוּ בְּחִינַת זַיִן רָאשִׁים שֶׁל ב' הַשִּׁינִין, שִׁין שֶׁל ג' רָאשִׁין וְשִׁין שֶׁל ד' רָאשִׁים שֶׁהֵם שְׁנֵי שִׂכְלִיּוֹת שֶׁעַל יָדָם מְקַבְּלִין הַתּוֹרָה, (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם). וּכְנֶגֶד זֶה סוֹפְרִין שֶׁבַע שָׁבוּעוֹת שֶׁהֵם הֲכָנָה לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה וְעַל-כֵּן צָרִיךְ לְמֵימְנֵי יוֹמֵי וְצָרִיךְ לְמֵימְנֵי שְׁבוּעֵי, שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁבְעָה יָמִים וְשִׁבְעָה יָמִים, דְּהַיְנוּ שִׁבְעָה יָמִים הַתַּחְתּוֹנִים וְשִׁבְעָה יָמִים הָעֶלְיוֹנִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת שֶׁבַע שָׁבוּעוֹת, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר. וְהֵם בְּחִינַת שְׁנֵי הַשִּכְלִיִּים הַנַּ\"ל, שֶׁהֵם תִּקּוּנֵי דְּמֶרְכַּבְתָּא עִלָּאָה וּמֶרְכַּבְתָּא תַּתָּאָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁבְעָה יָמִים וְשִׁבְעָה יָמִים הַנַּ\"ל, כִּי כָּל שֵׂכֶל וְכָל מֶרְכָּבָה כְּלוּלָה מִבְּחִינַת שִׁבְעָה יָמִים וְשִׁבְעָה מִדּוֹת כַּיָּדוּעַ. וּמֵחֲמַת שֶׁצְּרִיכִין לְקַבֵּל הַתּוֹרָה עַל-יְדֵי שְׁנֵי שִׂכְלִיּוֹת הַנַּ\"ל, שֶׁהֵם שֵׂכֶל עֶלְיוֹן וְשֵׂכֶל תַּחְתּוֹן, עַל-כֵּן סוֹפְרִין יָמִים וְשָׁבוּעוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁבְעָה יָמִים וְשִׁבְעָה יָמִים, בְּחִינַת שְׁנֵי הַשִּכְלִיּוֹת הַנַּ\"ל וְאָז זוֹכִין לְקַבֵּל הַתּוֹרָה בְּשָׁבוּעוֹת כַּנַּ\"ל. וְזֶהוּ, \"שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר וְכוּ'\" . כִּי הַסְּפִירָה הוּא לִקּוּט וּבֵרוּר הַנִּיצוֹצוֹת וְהַנְּפָשׁוֹת כַּנַּ\"ל. וְזֶהוּ 'מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה'-מֵעֵת הַתְחָלַת הַקָּצִיר, כִּי הָעֹמֶר מַתִּיר הַקָּצִיר, כִּי קְצִיר הַתְּבוּאָה מִן הַשָּדוֹת הוּא בְּחִינַת לִקּוּטֵי וּבֵרוּרֵי הַנְּפָשׁוֹת כַּיָּדוּעַ, וְעַל-כֵּן הָיוּ אֲסוּרִים לִקְצֹר לִפְנֵי הָעֹמֶר, כִּי אָסוּר לְקָצְרָם לִפְנֵי זְמַנָּם וּזְמַנָּם הוּא מֵעֵת הַקְרָבַת הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים דַּיְקָא, כִּי אָז נִכְנַע הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְאָז יֵשׁ כֹּחַ לְבָרֵר נְפָשׁוֹת בִּבְחִינַת אָרִיתִי מוֹרִי וְכוּ', שֶׁהוּא בְּחִינַת הָעֹמֶר, בְּחִינַת סְפִירָה כַּנַּ\"ל. וְעַל-כֵּן אֲזַי דַּיְקָא יְכוֹלִין לִקְצֹר הַתְּבוּאָה מִן הַשָּדוֹת, דְּהַיְנוּ לְלַקֵּט נְפָשׁוֹת כַּנַּ\"ל. וְזֶהוּ 'מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר וְכוּ'', דְּהַיְנוּ שֶׁמֵּעֵת שֶׁמַּתְחִילִין לִקְצֹר הַתְּבוּאָה לְלַקֵּט הַנְּפָשׁוֹת, אָז מַתְחִילִין לִסְפֹּר, שֶׁהוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת לִקּוּט הַנְּפָשׁוֹת לַהֲבִיאָם וּלְקַבְּצָם מִן פִּזּוּר תַּחַת הַסְּפִירָה כַּנַּ\"ל. וְזֶהוּ, \"וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת וְכוּ'\", שֶׁמִּזֶּה נַעֲשֶׂה שָׁבוּעוֹת, דְּהַיְנוּ קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁמְּקַבְּלִין עַל-יְדֵי לִקּוּט הַנְּפָשׁוֹת כַּנַּ\"ל וְזֶהוּ, \"וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן וְכוּ'\", הַיְנוּ בְּחִינַת צְדָקָה רוּחַ נְדִיבָה, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִשְׁבָּר תַּאֲוַת מָמוֹ",
      "en": "But the foods also have a share in the dream, etc., as is explained there — see there. And for this one needs the strengthening of the angel through simchah, etc. And this is the aspect of the holiness of Rosh Chodesh Nissan, etc. — see there. And this too is the aspect of the tikkun of the blemish of the moon, that it should be as the light of the sun. For the essential growth of the foods is through the sun and moon, as it is written: \"And from the bounty of the produce of the sun, and from the bounty of the yield of the moons.\" And therefore the essential tikkun of the foods is in Nissan, which is then the time of their simchah, etc., as is explained there. For Nissan is Rosh Chadashim (the head of the months) — that is, the aspect of the holiness of Rosh Chodesh, when the essential tikkun of the blemish of the moon takes place. And the essential holiness of Rosh Chodesh is drawn in Nissan, which is called Rosh Chadashim, for then we were commanded regarding Kiddush HaChodesh, as it is written: \"This month shall be for you the head of the months,\" etc."
    },
    {
      "index": 10,
      "he": "וְהַיְרִיעוֹת שֶׁל הַמִּשְׁכָּן שֶׁהָיוּ שֶׁל מִינֵי בְּגָדִים תְּכֵלֶת וְאַרְגָמָן, זֶה בְּחִינַת הַכָּבוֹד שֶׁנִּתְרַבֶּה עַל-יְדֵי הַתְּפִלָּה הַנַּ\"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת לְבוּשִׁים, כִּי רַבִּי יוֹחָנָן קָרָא לְמָאנֵיהּ מְכַבְּדוּתָא ( שַׁבָּת קיג), כִּי הַיְרִיעוֹת הָיוּ חוֹפִין עַל הַמִּשְׁכָּן כֶּעָנָן בְּחִינַת ( אִיּוֹב לח) בְּשׂוּמִי עָנָן לְבוּשׁוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת עַנְנֵי כָּבוֹד, בְּחִינַת ( שְׁמוֹת טז) כְּבוֹד ה' הֶרְאָה בֶּעָנָן וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת יְרִיעוֹת עִזִּים שֶׁהָיוּ עַל יְרִיעוֹת הַמִּשְׁכָּן שֶׁהָיָה שֶׁל תְּכֵלֶת וְכוּ', כִּי יְרִיעוֹת עִזִּים גַּסִּים יוֹתֵר, כִּי הֵם מְרַמְּזִים עַל בְּחִינַת הַגֵּרִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַקְּדֻשּׁוֹת הָעוֹלוֹת מֵעִמְקֵי הַקְּלִיפּוֹת מֵעֶצֶם חִיּוּתָם וְעַל-כֵּן הֵם עַשְׁתֵּי עָשָׂר יְרִיעוֹת, כִּי הַסִּטְרָא אָחֳרָא הִיא בִּבְחִינַת אֲחַד עָשָׂר כַּמּוּבָא, כִּי עִקַּר יְרִיעוֹת הַמִּשְׁכָּן שֶׁהָיוּ שֶׁל מִינֵי בְּגָדִים דַּקִּים יְקָרִים שֶׁהֵם תְּכֵלֶת וְאַרְגָמָן זֶה בְּחִינַת בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת לְבוּשִׁין דְּמַלְכָּא, בְּחִינַת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּך אֶתְפָּאָר ( יְשַׁעְיָה מט) בְּחִינַת בִּגְדֵי פְּאֵר וְכָבוֹד, אֲבָל הַגֵּרִים שֶׁהָיוּ תְּחִלָּה בִּבְחִינַת עֵשָׂו אִישׁ שֵׂעִיר, כְּשֶׁחוֹזְרִין אֶל הַקְּדֻשָּׁה נַעֲשֶׂה מֵהֶם בְּחִינַת יְרִיעוֹת עִזִּים לְאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן, כִּי הֵם מְחַפִּין וּמְגִנִּים עַל יִשְׂרָאֵל וְעוֹבְדִים וּמְשַׁמְּשִׁים לְיִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד וְזֶה בְּחִינַת ( שְׁמוֹת כו) מִכְסֵה וְכוּ' עוֹרוֹת אֵילִים מְאָדֳמִים וּמִכְסֵה עוֹרוֹת תְּחָשִׁים מִלְמָעְלָה, זֶה בְּחִינַת הַגֵּרִים הַגַּסִּים עוֹד יוֹתֵר, שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵהֶם בְּחִינַת עוֹרוֹת, שֶׁהֵם מְגֻשָּׁמִים עוֹד יוֹתֵר בִּבְחִינַת כָּתְנוֹת עוֹר, אֲבָל גַּם הֵם נַעֲשִׂים מֶרְכָּ",
      "en": "Therefore on Shavuos one brings the Shtai HaLechem [Two Loaves] — specifically from chametz. This is the aspect of the todah. For Pesach and Shavuos are bound to one another — \"mimochoras haShabbos\" until \"mochoras haShabbos\" — and the matzah of Pesach and the chametz of Shavuos are included together, which is the aspect of todah."
    },
    {
      "index": 12,
      "he": "אות טז וְזֶה בְּחִינַת כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן, מְנוֹרָה וְשֻׁלְחָן וּמִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת זֶה בְּחִינַת חָכְמָה וּגְבוּרָה וַעֲשִׁירוּת, כִּי מְנוֹרָה בַּדָּרוֹם זֶה בְּחִינַת חָכְמָה, בְּחִינַת הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים וְשֻׁלְחָן בְּצָפוֹן בְּחִינַת עֲשִׁירוּת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( בָּבָא בָּתְרָא כה), הָרוֹצֶה לְהַעֲשִׁיר ׀ יַצְפִּין, וְסִמָּנָךְ שֻׁלְחָן בְּצָפוֹן וּמְנוֹרָה בַּדָּרוֹם וּמִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת זֶה בְּחִינַת גְּבוּרָה, כִּי שָׁם עִקַּר הַגְּבוּרָה וְהַכֹּחַ שֶׁל הַצַּדִּיקִים, כִּי עִקַּר גְּבוּרָתָם לְהַכְנִיעַ הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁהוּא הַיֵּצֶר הָרַע, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קְטֹרֶת שֶׁעַל -יְדֵי זֶה מוֹצִיאִין מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא כָּל נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה בְּסוֹד אַחַד עָשָׂר סִמָּנֵי הַקְּטֹרֶת וּמַכְנִיעִין סִטְרָא דְּמוֹתָא כְּמוֹ אַהֲרֹן שֶׁהִתְגַּבֵּר כְּנֶגֶד הַמַּלְאַךְ הַמָּוֶת וְעִכְּבוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( בַּמִּדְבָּר יז), \"וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה\". וְעַל-יְדֵי אֵלּוּ הַשְּׁלשָׁה, חָכְמָה, גְּבוּרָה וַעֲשִׁירוּת, שֶׁהֵם בְּחִינַת כָּבוֹד, עַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הָאָרוֹן עִם הַלּוּחוֹת, שֶׁהֵם כְּלַל הַתּוֹרָה שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים בְּבֵית קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים וּמִשָּׁם נִמְשַׁךְ כָּל הַנְּבוּאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, \"וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת וְכוּ'\" וְעַל-יְדֵי זֶה מִתְבָּרֵר הַמְדַמֶּה וְזוֹכִין לֶאֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁצִּיּוּרָא דְּמִשְׁכְּנָא הָיָה כְּצִיּוּרָא דְּעוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית, כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ ( תִּקּוּנֵי זֹהַר דַּף יב בַּהַקְדָּמוֹת) וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי כָּל הַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו שֶׁעִקָּרוֹ הָיָה הָאָרוֹן עִם הַתּוֹרָה שֶׁהָיָה מְצֻיָּר שָׁם כָּל בְּרִיאַת מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, עַל-יְדֵי זֶה נִמְשַׁךְ הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁיָּדְעוּ הַכֹּל כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכֹּל הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם, כְּמוֹ שֶׁהוּא מְצֻיָּר בַּמִּשְׁכָּן בִּקְרָסָיו וּקְרָשָׁיו וְכוּ', וְעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְחִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁל לֶעָתִיד שֶׁאָז יִתְנַהֵג הָעוֹלָם בְּחִינַת נִפְלָאוֹת שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע וְזֶהוּ בְּחִינַת ( אָבוֹת פֶּרֶק ה) עֲשָׂרָה נִסִּים שֶׁהָיוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, הַיְנוּ שֶׁשָּׁם הָיָה מִתְנַהֵג רַק בְּדֶרֶךְ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע כְּלָל וְעַל-יְדֵי זֶה מִתְעוֹרֵר הַשִּׁיר חָדָשׁ וְכוּ' וְזֶהוּ בְּחִינַת כָּל הַשִּׁירִים שֶׁל הַלְּוִיִים שֶׁהָיוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּבְכָל יוֹם וָיוֹם הָיוּ אוֹמְרִים שִׁיר מְיֻחָד כְּפִי הַבְּרִיאָה שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁמּוֹשֵׁךְ הִתְגַּלּוּת הַבְּרִיאָה, שֶׁהוּא אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם עַל-יְדֵי עֲבוֹדַת הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וּכְמוֹ כֵּן אָמְרוּ שִׁיר שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשִּׁיר שֶׁל לֶעָתִיד הַנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי זֶה שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַשִּׁירִים וְזֶה בְּחִינַת הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁל הַבְּהֵמוֹת שֶׁהָיוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּבַמִּשְׁכָּן שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה הָיָה בִּנְיַן הַמִּשְׁכָּן וְהַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כִּי כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁל הַבְּהֵמוֹת הֵם בְּחִינַת בֵּרוּר הַמְדַמֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת בַּהֲמִיּוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי כָּל עִקַּר כְּלַל הַמִּשְׁכָּן וְהַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה בִּשְׁבִיל בֵּרוּר הַמְדַמֶּה כְּדֵי לְגַ",
      "en": "Then we read Megillas Rus — she being a convert, from whom came Dovid Mashiach, who also departed at the ais ratzon — through whom the pidyon will be completed in fullness, and through whom He will redeem us from galus [exile] with a complete geulah, as it is written : \"V'ad Atik Yomaya m'ta...\" — \"He reached unto the Ancient of Days...\"\n\nTherefore we stay awake on the night of Shavuos — for then the pidyon is completed, which is the aspect of the awakening from sleep, as above. Now, all our vitality is through Moshe, who stands between sh'mad and ratzon, elevating every person each day from whatever passes over him — especially regarding money and livelihood, for when one blemishes in this, it is the aspect of sh'mad. From there he elevates each time through the above aspect."
    },
    {
      "index": 13,
      "he": "בהר) כי לי בני ישראל עבדים הלכות ברכת השחר הלכה ד' מ\"ד:",
      "en": "This is the aspect of the dispute of Korach. For Korach denied the Ratzon — as our Sages said : Korach was a heretic. He and his assembly were originally great tzaddikim — for he was one of the bearers of the Aron [the Holy Ark], and his assembly were \"k'ru'ai ha'aidah\" — \"those summoned to the assembly,\" etc. But they were in the aspect of the elders who lack completeness. And not only did they not suffice with this, but the evil inclination overpowered them and incited them to dispute Moshe — who was always included in the upper Ratzon. So it is in every generation: there are elders and prominent people who dispute the tzaddik who is greater than them, which is an astonishing novelty. All of this is from the above aspect — because they are in the aspect of the blemished elders who, although they are upright and righteous, because they did not add kedushah each day, the metzach of the nachash draws from the fall of their days, until the metzach of the nachash itself provokes them and causes them to fall further (for such is the way of the adversary — he is the inciter, etc.) — until he incites them to dispute the tzaddik who renews himself constantly and adds light and kedushah each day — the aspect of the elder of kedushah, the aspect of \"zakain — zeh kanah chochmah\" — \"an elder — one who has acquired wisdom.\""
    },
    {
      "index": 14,
      "he": "במדבר) דגלים הלכות קריאת שמע הלכה ה' אותו':",
      "en": "This is the aspect of the sin of the Meraglim [spies], etc. Therefore adjacent to it is Parshas Challah — the aspect of tzedakah. Challah is tzedakah upon tzedakah, for it is given last — after terumah and ma'aser — in order to strengthen the ratzon and nullify the doubts. Therefore challah is a word meaning tefillah [prayer] — for the essential tefillah is through ratzon, the aspect of : \"Va'ani sefilasi l'cha Hashem ais ratzon\" — \"And my prayer is to You, Hashem, at a time of will\"; and : \"B'ais ratzon anisicha\" — \"In a time of will I answered you.\""
    },
    {
      "index": 15,
      "he": "נשא) ברכת כהנים הלכות ברכת השחר הלכה ד' אותכ\"ה, הלכות תפלה הלכה ג', הלכות נשיאת כפים הנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה':",
      "en": "Therefore Korach erred and relied upon the twenty-four Levite watches that he saw from afar would descend from him. But he erred greatly, as our Sages said . For the twenty-four Levite watches correspond to the twenty-four courts (and all the aspects of twenty-four above) that require a great sweetening through the pidyon — drawn only through the aspect of Moshe, who is included in the upper Ratzon. Therefore all twenty-four Levite watches — all their sweetening and tikkun — is through the twenty-four priestly watches. For it is known that Levi is the aspect of dinim and Kohain is the aspect of chesed. Even all the twenty-four priestly watches must receive the essential sweetening from the aspect of Moshe — the aspect of the Ratzon. For only Moshe drew into the world the kedushah [holiness] of the kehunah [the priesthood] and the l'viyah [the Levite service]. \"Y'karah hi mip'ninim\" — \"She is more precious than pearls\" — mip'ninim = more than the Kohain Gadol who enters lifnai v'lifnim [into the Holy of Holies]. The true tzaddik, the aspect of Moshe, is more precious even than the Kohain Gadol — for all their kedushah and all their sweetenings derive from him."
    },
    {
      "index": 16,
      "he": "בהעלותך) בהעלותך את הנרות וכו' בהלכות קריאת שמע הלכה ו' מחובר להלכות ברכת השחר הלכה ה' אותמ\"ד. מעשה המנורה וכו' מקשה הוא שם מ\"ה. והאיש משה עניו מאד הלכות תפילין הלכה ה' ~ אותל\"ו. בחלום אדבר בו הלכות ציצית הלכה ה' אותי\"א, הלכות קריאת שמע הלכה ה', ח':",
      "en": "Korach blemished all of this — disputing Moshe and relying on the twenty-four Levite watches themselves. Through this, the intensity of the dinim provoked him — for when the dinim grasped from the side of Levi are not sweetened, the Sitra Achra [the \"Other Side\" — the forces of impurity] draws from there, chas v'shalom, grasping from the chain of the twenty-four courts. This is \"Vayikach Korach\" — \"Korach took\" — \"V'ispalag Korach\" — \"Korach separated\" — he wanted to separate the twenty-four courts (the twenty-four Levite watches) from Moshe (the upper Ratzon) and from Aharon the Kohain. Therefore: \"Vayikach Korach ben Yitzhar ben K'has ben Levi\" — and \"ben Yaakov\" is not mentioned, for Yaakov pleaded regarding this . For Korach blemished very greatly, casting a blemish on the Ratzon until he blemished the kedushah of his own forebears, who were great tzaddikim and drew the illumination of the Ratzon from generation to generation. He blemished them all — wanting to overturn all their good and true da'as. The blemish reached as far as Levi. But the adversary wanted to provoke further — blemishing even the kedushah of Yaakov, who comprised all twelve tribes and all seventy souls, and all three tzaddikim included most in the Ratzon (Yosef, Moshe, Dovid — who all came from him). For the metzach of the nachash that grasped Korach wanted to cast a blemish even on the root of the Ratzon. But Yaakov pleaded for mercy — that his name not be mentioned in their dispute — so that they would have no power to blemish there, chas v'shalom."
    },
    {
      "index": 17,
      "he": "שלח לך) פרשת ציצית בהלכות ציצית. ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם הלכות תפילין הלה ה' אותל\"ד.הסמיכות של כל הסדר שלח לך הלכות ציצית הלכה ה' בסוף:",
      "en": "Therefore he joined Shimon and Levi together and prayed : \"B'sodam al tavo nafshi\" — \"Into their council let my soul not enter\" — regarding the deed of Zimri, who was from the tribe of Shimon; \"U'v'kahalam al taichad k'vodi\" — \"In their assembly let my honor not be united\" — for Shimon too was provoked by the intensity of the dinim of the twenty-four courts. Therefore twenty-four thousand died through the deed of Zimri — twenty-four specifically, as above. Therefore he said : \"Achalkaim b'Yaakov va'afitzaim b'Yisrael\" — \"I will divide them in Yaakov and scatter them in Yisrael\" — that the b'nai Shimon would be impoverished, receiving tzedakah, and the b'nai Levi would receive all the forms of tzedakah — terumos and ma'asros, etc. In this he hinted at the tikkun for all the above — which is through tzedakah."
    },
    {
      "index": 18,
      "he": "קרח) ענין קרח וכל הפרשה הלכות תפילין הלכה ו', כ' וכו'. הלכות ציצית הלכה ז' אותז'. מצות תרומה ומעשר הלכות קריאת שמע הלכה ג' אותז'. ופדויו מבן חדש הלכות תפילין הלכה ה' אותכ':",
      "en": "— End of Hilchos Bircas HaShachar, Halacha 5 —"
    },
    {
      "index": 19,
      "he": "חוקת) ענין פרה אדומה בהלכות השכמת הבקר הלכה א' אותי\"ב:",
      "en": "Tefillah — Chapter Headings (continued) Based on LM I:215"
    },
    {
      "index": 20,
      "he": "בלק) ענין מעשה בלעם וכו' הלכות תפלה הלכה ו' הנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותע\"ב, ע\"ג. הן עם לבדד ישכון מי מנה עפר יעקב שם אותפ\"ז. מן ארם ינחני בלק, בענין קדיש, הנה ברך לקחתי הלכות קריאת שמע הלכה ד' אותו'. ראשית גוים עמלק וכו' הלכות תפילין הלכה ה', ל'. הלכות ברכת השחר הלכה ג' בענין קדיש:",
      "en": "This is the aspect of tefillah [prayer] — for the essential aspect of tefillah is the revelation of the Ratzon [Divine Will — the supreme desire/will of the Creator, the core concept of this entire Torah], the aspect of : \"Va'ani sefilasi l'cha Hashem ais ratzon\" — \"My prayer is to You, Hashem, at a time of favor\"; the aspect of : \"B'ais ratzon anisicha\" — \"At a time of favor I answered you\"; the aspect of : \"Yih'yu l'ratzon imrai fi\" — \"May the words of my mouth find favor...\""
    },
    {
      "index": 21,
      "he": "פינחס) ענין פינחס שקנא קנאת ה' צב~ אות הלכות תפלה הלכה ו' שנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותפ\"ח וכו'. פינחס זה אאליהו שעל ידו בא תחיית המתים הלכות תפילין הלכה ו', יוד. פרשת התמיד שני כבשים בכל יום הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותכ\"ז, הלכות תפלה הלכה ד', ט\"ו:",
      "en": "This is the aspect of s'michas geulah l'sefillah — placing the blessing of Redemption adjacent to the Amidah — derived from this very verse: \"Yih'yu l'ratzon imrai fi... Hashem Tzuri v'Go'ali\" — \"May the words of my mouth... Hashem, my Rock and my Redeemer\" — immediately followed by : \"Ya'ancha Hashem b'yom tzarah\" — \"May Hashem answer you on a day of trouble.\" As our Sages said: all of this is the aspect of the pidyon [redemption — the spiritual act of sweetening harsh judgments]. For the way of the true tzaddikim [righteous leaders] who know how to perform a pidyon is that they first do the pidyon through their holy kavanos [Kabbalistic meditations] — sweetening all the dinim [harsh Divine judgments] in all the twenty-four courts and drawing the illumination of the Ratzon — and afterward they pray their tefillah for whatever is needed: the ill person, and the like. This is the general order of the daily tefillah: first, through Kri'as Shma [the recitation of \"Hear O Israel\"] and its blessings, one ascends to the upper Ratzon and draws the illumination of the Ratzon — through which the pidyon is accomplished, the sweetening of the dinim. This is the essential purpose of the entire order of tefillah: the Korbanos [passages about the Temple offerings], Pesukei d'Zimrah [Verses of Song], Kri'as Shma and its blessings — all serve to sweeten the dinim and illuminate the Ratzon, until one reaches the blessing of Emes v'Yatziv [the blessing affirming \"True and firm\"], the aspect of Bircas haGeulah [the blessing of Redemption] — concluding \"Ga'al Yisrael\" — \"He who redeemed Yisrael.\" This is the aspect of pidyon — redemption and geulah [redemption from exile]."
    },
    {
      "index": 22,
      "he": "ואתחנן) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום הלכות תפילין הלכה ה', כ\"ה. כה' אלקינו בכל קראנו אליו ולא למדותיו הלכות ברכת השחר הלכה ג', ל\"ד. והודעתם לבניך ולבני בניך הלכות תפילין הלכה ז', ו'. וידעת היום והשבות אל לבבך הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג', י\"ג. הלכות תפילין הלכה ו', ט\"ו. קריאת שמע וברכותיה בהלכות השכמת הבקר הלכה א', הלכות ברכת השחר הלכה ג', בענין קדיש. הלכות ברכת השחר הלכה ה' אותכ\"ח, כ\"ט. הלכות קריאת שמע הלכה ד' בסוף. ואהבת וכ' בכל לבבך בשני יצריך הלכות ברכת השחר הלכה ג', י\"ח. אשר אנכי מצוך היום בכל יום יהיו בעיניך כחדשים הלכות תפילין הלכה ה' אותה'. כי אתם המעט וכו' שאתם ממעיטין עצמיכם הלכות תפילין הלכה ו' אותב' כ\"ה: עקב) מצות ברכת המזון ואכלת ושבעת וברכת וכו' על הארץ וכו' הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב' ט\"ו, הלכות ציצית הלכה ה'. פן תאכל ושבעת וכו' ורם לבבך ושכחת וכו' וזכרת וכו' הלכות נטילת ידים הנ\"ל אותט\"ו, הלכות תפילין הלכה ו', י\"ב. הלכות תפלה הלכה ג' אותא', ו'. ארבעים יום לחם לא אכלתי וכו' הלכות תפילין הלכה ו' אותי\"ב. ושני לוחות הברית על שתי ידי הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג' אותג'. מעלת ארץ ישראל תמיד עיני ה' אלקיך בה, הלכות תפילין הלכה ה'. למען ירבו ימיכם וכו' לתת להם, מכאן לתחיית המתים מן התורה, הלכות תפילין הלכה ו':",
      "en": "Therefore it is explained in the kavanos that in the blessing of Emes v'Yatziv one ascends to the Haichal HaRatzon [the Palace of the Divine Will] — for there is where the essential geulah and pidyon take place. Then, immediately, one must place the geulah adjacent to the tefillah — for immediately after the pidyon, having sweetened all the dinim and ascended to the Haichal HaRatzon, one must pray at once. Through the tefillah, the Ratzon is revealed in wondrous completeness — for all of Hashem's Ratzon in creating His world and sustaining it is for the sake of the awesome kedushah [holiness] of Yisrael's tefillos. HaKadosh Baruch Hu created the entire world and all that fills it only for the sake of Yisrael — and the essence is that Yisrael should be tzaddikim who govern the world and direct it according to their will. The essential instrument is tefillah — through which they have the power to alter the entire heavenly array and change the entire order of nature. Although the natural order itself is also directed by His will, the Ratzon is not openly visible there. But when Yisrael pray and alter nature according to their will — then all see that there is no nature at all, only His will governing everything. He entrusted everything to Yisrael and their tzaddikim, to direct the world through their tefillah."
    },
    {
      "index": 23,
      "he": "ראה) בנים אתם לה' וכו', הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותמ\"ה. כי יהיה בך אביון וכו' פתח תפתח וכו' מצות צדקה, הלכות תפילין הלכה ו' אותכ\"ה וכו'. בענין קדיש הלכות תפילין הלכה ו' י\"ג:",
      "en": "As we saw through Moshe Rabbainu, who split the sea and brought down the mahn — and the tzaddikim after him: Yehoshua who stopped the sun; Eliyahu and Elisha; Daniel, Chananyah, Mishael, and Azaryah; and all the tzaddikim who followed, performing awesome wonders and altering nature through their tefillah. This is the aspect of the condition HaKadosh Baruch Hu stipulated with the sea — that it split for Yisrael. The commentators struggled to explain these aggados rationally, but in truth the matter is straightforward: Hashem created the world to be governed by His will through this natural order — yet He charged the angels who manage nature that whenever Yisrael pray and seek to alter it, they must comply with their will — turning sea to dry land, stopping the sun, preventing fire from burning and lions from attacking, etc. Since these great miracles were already performed, the Sages mentioned them — and in truth, in every generation the true tzaddikim have the power through their tefillah to alter nature as they wish, for this is the condition HaKadosh Baruch Hu made."
    },
    {
      "index": 24,
      "he": "שופטים) כי יפלא ממך וכו' בין דם לדם וכו'. וקמת ועלית אל המקום וכו'. לא תסור מן הדבר וכו'. הלכות ציצית הלכה ג' י\"ב. לא תלבש שעטנז צמר ופשתים וכו' גדילים תעשה לך, הלכות ציצית. ענין פרשת זכור הלכות השכמת הבקר הלכה א' י\"ב. הלכות ציצית הלכה ז' אותיוד:",
      "en": "This is the aspect of what is stated in the kavanos: at the beginning of the tefillah one enters the Haichal Kodshei Kodashim [the Palace of the Holy of Holies]. For the Ratzon is the aspect of kodesh [holiness] — as explained regarding the verse \"Mikra Kodesh\" — the aspect of calling forth and revealing the Ratzon. When it is revealed that everything is governed only by His will and there is no nature whatsoever — this is the aspect of kodesh, the essential kedushah of Hashem. But when Yisrael stand to pray and nullify nature — then it is revealed all the more that everything is His will alone. This is the aspect of Kodesh Kodashim — an addition of kedushah upon kedushah — for the essential revelation of His kedushah is when all see the power of Yisrael's tefillah. They are the crown of Hashem, as our Sages said — and as it is written : \"V'Atah Kadosh yoshaiv t'hilos Yisrael\" — \"And You are holy, enthroned upon the praises of Yisrael\" — the essential kedushah being the tefillos and praises of Yisrael."
    },
    {
      "index": 25,
      "he": "כי תבא) וידוי ביכורים ארמי אובד אבי הלכות תפילין הלכה ו' אותל\"ז הלכות ברכת השחר הלכה ה' בענין קדיש. היום הזה נהיית לעם. בכל יום יהיו בעינך כאלו היום נכנסת עמו בברית. הלכות תפילין הלכה ה' אותה'. וראו כל עמי הארץ וכו' ויראו ממך אלו תפילין וכו' הלכות תפילין הנ\"ל אותל\"ו:",
      "en": "Therefore the essential Kedushah [the responsive prayer of \"Kadosh, Kadosh, Kadosh\"] is recited during the tefillah — specifically during the Chazaras HaShatz [the repetition of the Amidah by the prayer leader] in a minyan [quorum of ten] — and it is greater than the Kedushah of Yotzer [recited during the morning blessings before Shma], which even an individual may say (called Kedushah d'miyushav). For the Kedushah of Yotzer describes the order of the angels' sanctification — how they sanctify His Name in awe and fear, revealing that He governs His worlds by His will, as it is written: \"Kadosh, Kadosh, Kadosh\" — and the Targum: \"Holy in the heights above... holy upon the earth...\" — His kedushah is above and below. This is the aspect of the three times \"Kadosh\" — corresponding to the three regalim [the three pilgrimage festivals: Pesach, Shavuos, Sukkos], the Mikra'ai Kodesh [Holy Convocations that call forth the Ratzon]."
    },
    {
      "index": 26,
      "he": "נצבים) בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד וכו'. מלמד שנסתמו וכו' הלכות תפילין הלכה ה' אותל\"ו:",
      "en": "But the Kedushah recited within the tefillah is far higher — said only in a minyan. For this Kedushah is the aspect of the revelation of His kedushah through Yisrael's tefillos — that they have the power to alter nature, doing His will as their will. This is the essential kedushah — the aspect of \"V'Atah Kadosh yoshaiv t'hilos Yisrael.\" Therefore, in the Kedushah of Yotzer, one does not say the verse \"Yimloch Hashem l'olam...\" — \"Hashem shall reign forever\" — whereas in the Kedushah of the tefillah one does say: \"Yimloch Hashem l'olam, Elokayich Tziyon, l'dor vador...\" — for the essential revelation of His kingship forever, from generation to generation, comes through Yisrael's tefillah. This will be most fully revealed when He rests His Shechinah [Divine Presence] in Tziyon — for then all will see the greatness of Yisrael, who direct the world through their tefillah. As our Sages said : \"In the future the tzaddikim will revive the dead,\" etc."
    },
    {
      "index": 27,
      "he": "וילך) ואנכי הסתר אסתיר ועתה כתבו לכם וכו'. וענתה השירה וכו'. הלכות השכמת הבקר הלכה א' אותח':",
      "en": "Therefore in the tefillah we mention the three Avos [the three Patriarchs: Avraham, Yitzchak, and Yaakov] — for they are the aspect of the holy elders who bind all the retzonos to the root of the Ratzon. All the Avos are called \"elders,\" as it is written : \"V'Avraham zakain ba...\" — \"And Avraham was old...\" — and likewise of Yitzchak and Yaakov, as explained in the Midrash and in Yoma 28. Therefore they are three Avos — three holy elders comprised of all the holy elders — corresponding to the three regalim that reveal the Ratzon in the aspect of Mikra Kodesh. For the regalim are the aspect of the three Avos, as is brought. See Hilchos Kri'as HaTorah, Halacha 3, on this Torah."
    },
    {
      "index": 28,
      "he": "האזינו) שירת האזינו, כי חלק ה' עמו ימצאהו בארץ מדבר וכו' הלכות השכמת הבקר הלכה א' אותח':",
      "en": "This is the aspect of the story of Balak and Bilaam. For Balak and Bilaam are the aspect of the wild beasts and the metzach hanachash [the \"forehead of the serpent\" — the root of naturalistic thinking that denies Divine Will] — who seek at every turn to overpower Yisrael, the holy nation, because Yisrael are strong in emunas haRatzon [faith in the Divine Will]. Their nourishment comes from the elders of the generation who lack completeness — for through those incomplete elders came all the corruption, all the blemishes that Yisrael inflicted on His Name through the ten trials in the wilderness."
    },
    {
      "index": 29,
      "he": "וזאת הברכה) שמע ה' קול יהודה. הלכות תפלה הלה ה' אותג'. לא כהתה עינו ולא ס ליחה הלכות תפילין הלכה ה' ל\"ו. ולא ידע איש את קבורתו וכו' בחינת למעלה מן המקום הלכות ציצית הלכה ג' אותח':",
      "en": "Balak is the aspect of the wild beasts who rip and devour — they are the wise men of nature. Bilaam is the aspect of the root of the wisdom of nature — the metzach hanachash itself. For it is explained at the end of this Torah that the metzach hanachash is the aspect of \"rasha yarai\" — a wicked person who appears God-fearing — and Rabbainu said then, in Yiddish: \"Azoy vi a frummer rasha\" — [literally: \"Like a pious villain\"]. Anyone who observes the followers of the philosophers in our times sees that the great majority of them cast off the yoke of the Torah and the mitzvos, as is well known. Yet even among them there appear to be, outwardly, two types: many heretics walk openly in their ways — going about with licentious women, patronizing their theaters and circuses, desecrating Shabbos and Yom Tov — and yet all their words are supposedly in pursuit of truth, and the word \"truth\" never leaves their lips, claiming they seek only to guide Yisrael in the path of truth, as is known to anyone who glances at their books and their evil publications that they now spread among Yisrael — may the Guardian of His people Yisrael protect us and our children from them forever."
    },
    {
      "index": 30,
      "he": "מפתחות לימים טוביםובהם נכל חנוכה ופוריםוד' פרשיות:",
      "en": "Were these the only ones, it might still be possible to break their teeth and expose their falsehood and their recklessness. But there are also found among them a few who are in the aspect of the metzach hanachash — the root of the wisdom of nature — who are more cunningly wicked. They present themselves as upright — as if they don't desire the abominations of their students — even though in truth everything comes from their evil teachings. They inject philosophical speculations and evil reasoning of natural wisdom — contrary to the true ways of the Torah — while presenting themselves as speaking with innocence and yir'ah [fear of God], as though for the sake of truth. All their words pierce like the thrust of a sword — for they reveal faces of the Torah contrary to the halachah, and twist the words of the living God into their fabricated, counterfeit speculations. Anyone somewhat familiar with them knows this. These deniers are in the aspect of the metzach spoken of above. And in truth they too have already defiled themselves with all the vile abominations — for most of them were bachelors until thirty and forty years of age and did what they did — only they are hypocrites who concealed their abominations."
    },
    {
      "index": 31,
      "he": "הלכות פסח וספירה ושבועות) בהלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב' ובהלכות ד' מהנ\"ל. הלכות תפילין הלכה ה אותי\"ג הלכות ברכת השחר הלכה ו אותיוד:",
      "en": "This is the aspect of Balak and Bilaam. Balak, our Sages expound, came to \"lick up the blood of Yisrael\" — the aspect of wild beasts who rip and devour, who come to shed blood — the aspect of the inciters and misleaders who walk in the ways of their abominations in adultery and all evil desires, yet still speak their evil wisdom and urge others to follow their path. For all desires, especially the general desire, come from the muddying of the blood — therefore they are in the aspect of Balak who came to \"lick up the blood of Yisrael,\" to corrupt their blood through their many abominations, dressing themselves in empty wisdom."
    },
    {
      "index": 32,
      "he": "אות א הלכות ראש השנה) הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג'. הלכות תפילין הלכה ה' אותכ\"ג:",
      "en": "And Bilaam was even more profoundly impure — more cunning — concealing his wickedness. All his power was in his mouth — he knew sorceries and Names of impurity in abundance, and all the philosophies of the natural scientists of all the thinkers of our time are subsumed in him. With all of this he sought to conceal and obliterate all the ways of the Torah from beginning to end. Therefore he is called Bilaam — for he seeks to \"swallow\" (livlo'a) and conceal everything. As brought in Rabbainu's words: Bilaam is a kelipah [husk of impurity] standing against the entire Torah given through Moshe Rabbainu — for the bais is against the bais of \"Beraishis\" (the Torah's first word), the lamed against the Torah's final lamed, the ayin against the seventy faces of Torah, the mem against the forty days in which the Torah was given, as explained in the Torah \"B'Krov Alai Merai'im\" . This impure kelipah seeks to conceal and obscure wondrous and awesome revelations found in the Torah in its revealed and hidden dimensions — from the bais of Beraishis to the lamed of \"l'ainai kol Yisrael\" — that all who see them are astounded and stand trembling, for everyone sees and understands (anyone who has a brain in his skull) that it is impossible to reveal such holy and awesome Torah except from Heaven, through face-to-face prophecy of Moshe Rabbainu — and all the more so the vast secrets that the Tanna'im and the early tzaddikim began to reveal, which cause a man's hair to stand on end. One sees plainly that the spirit of Hashem spoke through them, for it is impossible to reveal such things through any human intellect, but only through Divine inspiration. Yet they seek to conceal and overturn, chas v'shalom, such lofty edifices — this shall not be in Yisrael!"
    },
    {
      "index": 33,
      "he": "הלכות יום כפור) רובם ככולם נכללים בהלכות ראש השנה המובאים בהלכות הנ\"ל. ובהלכות ציצית הלכה ב' הלכה ג' והלכה ה':",
      "en": "[The text includes a bracketed passage noting that recently these same people have exposed their own depravity to all — publishing pamphlets denying the entire Zohar HaKadosh and all the ways of Kabbalah, claiming brazenly that the Zohar and its Tikkunim did not originate from Rabbi Shimon bar Yochai and his circle — whereas anyone with understanding sees that the Zohar's revelations can only have come through the holy spirit of the highest order resting upon so great and holy a tzaddik, who sat in a cave for thirteen years, etc. And likewise the writings of the Arizal, as stated in the introduction to the Eitz Chaim — that no human intellect could discover such revelations. Yet they seek to uproot and demolish such awesome edifices.]"
    },
    {
      "index": 34,
      "he": "הלכות סוכות) גם ד' מינם, נכלל בהלכות ראש השנה הנ\"ל והלכות ציצית הלכה ג' אותכ\"ב:",
      "en": "Therefore, when Balak saw that Yisrael were prevailing in ways beyond nature — and he himself lacked the power to defeat them — he sent for Bilaam, who is the metzach hanachash, the root of the wisdom of nature, hoping that through his power he might defeat them, chas v'shalom. For it is written in the holy sefarim that Balak's work was through physical practice — through some impure body, etc. — whereas Bilaam's work was only through his mouth. For Balak is the aspect of wild beasts who overpower through bodily desires — and through this they introduce the ways of their heresy into the world, so that they can pursue their evil desires (as our Sages said: \"Yisrael did not worship avodah zarah except to permit forbidden relations to themselves publicly\"). Bilaam was far more profoundly impure — more cunning, concealing his wickedness. All his power was in his mouth — he knew sorceries and all the philosophies of every current thinker subsumed within him. With all of this he sought to conceal and obliterate all the ways of the Torah from beginning to end — the aspect of the metzach hanachash. Therefore it was truly a time of great distress for Yaakov, as it is written : \"Ami z'chor na mah ya'atz Balak melech Mo'av, u'mah anah oso Bilaam ben B'or...\" — \"My people, remember now what Balak king of Moav devised, and what Bilaam son of Beor answered him...\""
    },
    {
      "index": 35,
      "he": "הלכות חנוכה) הלכות השכמת הבקר הלכה ד'. הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד'. הלכות ברכת השחר הלכה ג':",
      "en": "This is the aspect of : \"Vayomer Moav el ziknai Midyan\" — \"And Moav said to the elders of Midyan.\" Rashi explains: were they not always enemies of one another? What prompted Moav to take counsel from Midyan? Once they saw Yisrael prevailing in ways contrary to the natural order, they said: \"The leader of these people — his power is in his mouth.\" They responded: \"Then we too shall come against them with a man whose power is in his mouth.\""
    },
    {
      "index": 36,
      "he": "הלכות פורים) הלכות ציצית הלכה ה' אותכ\" כ\"ו הלכות תפילין הלכה ו', והלכה ז':",
      "en": "For this is a great principle: the entire world was created only for the sake of b'chirah [free choice]. Therefore b'chirah has exceedingly great power, as explained in many sefarim and in our writings numerous times. The essential power of b'chirah comes from the fact that Hashem concealed His Ratzon behind great concealments and obscurities — yet gave power and knowledge to man so that he would understand from his own mind that he must spend all his days seeking and searching for Hashem's Ratzon, nullifying all his own desires before the Divine Will."
    },
    {
      "index": 37,
      "he": "מפתחות וראשי פרקים(מהתנצלותו של הר' נחמן טולטשינר זצ\"להמביא לבית הדין הוצאה ראשונה:)(אמר המעתיק מפתחות וראשי פרקים מכל הלכה ומכל אותשבכל הלכה היה על האורח חיים והיורה דעה אך נאבדו מאתנו בעת רעד הסתלקותו _ ולא נשאר כי אם זה המעט אשר העתקתי כאן. וקיימתי אל תמנא טוב בעליו כי כמה שנמצא אתי טוב אדמו\"ר מוהרנ\"ת זצוק\"ל חובה עלי להוציאו לאור. כי כל דיבור ודיבור הנמצא מכתביו הנ\"ל. הן מפתחות וראשי פרקים וכו. כולם משיבין את הנפש בשבעה משיבי טעם, ומלמד לאדם דעת ועצות להתקרב להשם יתברך מכל מקום אשר נתעה בעוונותינו הרבים ולהנטותו לתחיה לנצח נצחים אמן כן יהי רצון):",
      "en": "For it is known and understood by all that this world is nothing — vanity of vanities, with no substance. As Koheles opened his book: \"Hevel havalim...\" — \"Vanity of vanities...\" And Dovid said : \"Adam lahevel damah, yamav k'tzail ovayr\" — \"Man resembles a breath; his days are like a passing shadow\" — and as our Sages explained : not even the shadow of a palm tree, but the shadow of a bird in flight. All the sages of truth cry out about this in countless formulations, and even the wise men of the nations agree — for we see with our own eyes that our days are fleeting and man dies each day: the hour and the day that he has lived will never return, and therefore the day of death begins from the day of birth. Nevertheless, one still needs to speak about this endlessly and review it with oneself and with one's companions — for \"Gam es ha'olam nasan b'libam\" — \"He has also placed the world in their hearts\" — which our Sages explained as a word of concealment and forgetting. In His deep wisdom, Hashem placed a forgetting in the human heart — for the sake of b'chirah — giving the adversary the power to conceal and obscure and cause forgetting. But the power of truth is certainly the greater: anyone who sincerely examines his eternal purpose cannot deny that this world is vanity of vanities, and nothing remains of it and its desires and its gold and silver — only what one labored and toiled for the eternal purpose: to fulfill Hashem's will."
    },
    {
      "index": 38,
      "he": "הלכות השכמת הבקר הלכה א') על פי התורה אזמרה וכו'. ה' מה רבו צרי (תהלים ג'). התחזקות. הקיצותי ועודי עמך. עורה כבודי עורה וכו'. שחורה אני ונאוה וכו', ומה שאמרו רז\"ל על זה שחורה אני במעשה העגל ונאוה אני במעשה המשכן וכו'. למה ה' יחרה אפך בעמך, וינחם ה' וכו'. אני אעביר כל טובי וכו' י\"ג מדות של רחמים. ותרא ~ אותו כי טוב הוא. מלאכת המשכן, ישראל אשר בך אתפאר, בקר דאברהם, אברהם מגייר גרים, שויתי אדני לנגדי תמיד וכו' אם אמרתי מטה רגלי וכו' אזכרה נגינתי בלילה וכו'. תקון התפילה וקרבנות וקטרת. כל תפלה שאין בה מתפלת פושעי ישראל וכו' כל העוסק בתורת עולה וכו'. נאלמתי דומיה וכו' יונתי בחגוי הסלע וכו' היושבת בגנים. כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדן. אנשי המעמד היו קורין פרשת בראשית ופרשת האזינו. ובטובו מחדש בכל יום וכו', והארץ היתה תהו וכו' ורוח אלקים וכו' רוחו של משיח וכו', כי טוב וכו' אם יגאלך טוב וכו', ההר הטוב וכו' היינו הבית המקדש. שירת האזינו כי חלק ה' עמו וכו', ימצאהו בארץ מדבר וכו', ואנכי הסתר אסתיר וענתה השירה וכו'. פסוקי דזמרה ברכות קריאת שמע, כי ביתי בית תפלה וכו', מקבץ נדחי ישראל, ברכות השחר, וד' פרשיות, צדקה, יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים וכו' והמשכילים וכו' ומצדיקי הרבים וכו'. הללוהו כל כוכבי אור. ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך, בשביל ד' דברים נגאלו. ויהי בהחלק עליהם לילה. הצלת לוט בשביל רות שיצא ממנה משיח, בז\"ח היושבת בגנים וכו' בגנותא וטנופא דהאי עלמא שפילה. חצות מכדי משה לא ידע דוד ידע וכו' אלא כנור היה תלוי וכו'. ניגון משיח אלקי יעקב ונעים זמירות ישראל, לבישת בגדים:",
      "en": "Therefore all the true tzaddikim who walked in this path and examined their eternal purpose all their days attained the understanding that Hashem's will is to distance oneself from all evil desires — not only from the superfluous but even from what seems necessary — sanctifying and purifying oneself each time, until even the essential necessities are performed in kedushah and purity, for the sustaining of the world (which is His will), and not for one's own desires at all. Because they examined the truth honestly and carried it out — withdrawing and sanctifying themselves each day with ever-greater kedushah, ascending from level to level — Hashem had mercy upon them and revealed His will to them. The first was Avraham Avinu, who walked in this path with total integrity — the first to attain Hashem's will in the way of the Torah that was transmitted to us. As our Sages said : \"We find that Avraham Avinu fulfilled the entire Torah.\" For although there were great tzaddikim before him — Noach, Mesushelach, Chanoch — they did not merit to reveal Hashem's Godliness and His will as Avraham did."
    },
    {
      "index": 39,
      "he": "וזה בחינת כהנים לוים וישראלים מותרים לבא זה בזה והולד הולך אחר הזכר, וכמו שאמרו במשנה: כל מקום שיש קידושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר, כל מקום שיש קידושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום וכולי:",
      "en": "And this is the aspect of the construction of the Mishkan [Tabernacle], which was commanded after the incident of the Aigel. For since the primary sin was through the aspect of excess light, as mentioned above — therefore they were compelled afterwards to build the Mishkan and its vessels, which comprised many colors [gvanin sagiyin]. For all of this was the aspect of tzimtzumim — to contract the drawing-down of the revelation of His G-dliness. For every vessel and every component of the Mishkan and the priestly garments were all aspects of holy contractions to receive the light in gradual stages and in measured proportion — and this is the primary rectification, as mentioned above. And therefore, every time they were commanded regarding the work of the Mishkan, they were first commanded regarding Shabbos, as it is written, \"My Sabbaths you shall keep, and My Sanctuary you shall revere\" (Leviticus 19:30). For Shabbos is the aspect of the revelation of Oraysa d'Asika Sesima'ah [the Torah of the Hidden Ancient One], which is revealed through the rectification of the aforementioned tzimtzum — and this is the aspect of the construction of the Mishkan, as mentioned above."
    },
    {
      "index": 40,
      "he": "גמורים, רַחַמְנָא לַצְלן, בִּיזֶה תְּלוּיבֶָּה:\nַּי בודאי אין אָדֶָם נופל בַּבַת אֶחַת, בַּפְרְט גְדוּל\nְּישְרְאֶל שְהְיָה נשִיא בִּית אֶב וכו\" וּבְוְדאי נָפַל בְּכֶל\nפעַם לְתְאוָה זאת כאשר ידע בנפשו, וְזֶה הָסִיתוּ,\nונכנם מינָה בִּלְבּוּ נגַד משה רַבַנוּ, וכְמוּ שִפֶּגִם עלידי\nתַּאוְתו הְרְעָה, כַּן פּגֶם בִּייתַר עלדידי גַסוּתו הֶרע, בי\nאם הָיָה עַליכְּליפָּנִים שובר גִסוּתו וְחְכַמַתוּ הְרְעָה,\nְהְיִה מבטל דַעָתו נָגֶד משה רבו, בַּודאי לא הָיָה בַּא\nנְפִילֶה רידה בַּזאת, לְתְפם מִריָנִית וְלְהְבִיאָה\nלפָנִי משֶה, ולְפלְפַל עַמו בַּהְלְכָה. א זֶה תְּלוּי בַּזֶה,\nורי מתקֶף תְּאִוְתוּ, מרד נַגֶד משָה, עד שְנְעַשָה לו\nמהַתוּרֶה שְבְּעַליפֶה פָּה לְדבַּר וְלְמרד נַגֶד משה,\nולהפך דַברִי אֶלקים חַיים, ולוּמר: זו אסורה או\nמִתְּרֶת וכו' (וכן הוא בַּכָל דור ודוּר).\nהצרה הְיְתָה אֶז גְדילָה כְּ\"בֶּף, עד שֶמשָה בְּעַצְמו,\nנתְעַלְמָה ממנו הַהַלְכָה, כַּמוּ שאמרו רבותינו ז\"ל, עַל\nפַסוּק (בְּמדְבַּר כה) \"וְהְמה בכים פְַּתַח אהֶל מועָד\"\nתַנְחוּמא שָם כ), שְנְתְפַלְמָה מִמָנוּ הַהַלְבָה; בִּי כָּל\nתּקֶָף הַמְרִידֶה וְהַרְפְקַרוּתִיי של זְמְרי נְגֶד משָה, הָיָה\nמנפילת הַהַלְכוּת של תורה שבְּעַל פֶּה, עד שנעשה\nלו פָּה לזְמְרִי, שְהְיָה בְְּדאי למְדן וְתְלְמִיד חְכֶם גֶדול,\nשְידבַּר נַגֶד משָה בְְּפְּקַרות כְּליבֶּך, וּמְחָמַת זֶה\nְַּצָמו נַתְעַלְמָה. ממשָה הַהְלְכָה,, מַעעָם נְפִילַת\nהַהַלְכוּת של תורה שבַּעַל\"פָה, עד שנתרשלו יִדָיו\nלְבָרֶר הַהַלְבָה מִנְפִילְתָה.\nְהַשם יִתְבֶּרך נָתַן כח בּפִינְחֶס, שְיִבוּא וטל אֶת שָלו,\nוְרְאֶה מעָשָה וְְִַּר הלְבָה \"וקה רמח בְָּדו\" וְכו, בָּ\nרְאֶה שְנְפִילַת הַהַלְבָה עַצוּמָה מאד, וְאִי אֶפֶשָר לְתַקֶן\nבשְלְמוּת מיד, על\"כן לקה כָּלִי זין גשמִיים בְּיִדו,\nדהינו רמ\"ח שְהוּא בְּחִינת חֶרֶב, וְנָקֶם בּו, בַּבְחִינת\n(ויקָרא כו, כה) חרב נקָמת נָקָם בַּרית; כּי ישראל יש\nלָהֶם שני הכחות, בפרט אז, שהְיָה כחו של משה\nגדל מָאר, רק שְלָפִי שְעָה נַתְרשָלו יָדִיו, עֶל\"בַּן נָקֶם\nבו בִּרמח, בִּחִינת חֶרֶב, בִּבְחִינת (תְּהְלִים קמט)):\nירוממות אל בַּנְרוּנֶם וְחֶרַב פיפיית בִּיָדֶם. לעשות\nנקְמָה' וְכוּ', שָיִשְרְאֶל יש לָהֶם שָנִי הַכחות, וְזֶהוּ (שֶם\n'לעשות בָּהֶם משפט כְּתוּב' וְכו', 'משפט כְּתוּב'\nדַיִקָא, בְּחִינת. הַלְכוּת ומשפטי הַתוּרֶה, לְבְרַר\nהַהְלְכות וְהַמשְפֶט, ולעשות בָּהֶם כְּרְאוּי, בָּמו שְעֶשָה\nפּינחם בּמֶרִי, שְהְתְפַלל לה' יִתְבֶּרְף, כָּמו שַבָּתוב\n(שם קו, ל: ויעמד פינחָם ויפלל (בְּמַרְבַּר כה, ז וַיּקה\nרמח בְּיִדו וְהרְגֶם, עַליכַּן הַבְטִיחו. ה' יִתְבֶּרך וד\n(שם, יב): \"הַנָנִי נתַן לו אֶת בְּרִיתִי שלום\", 'בְּרִית\nשָלום' דַיקָא, הַפֶּ הַמִהְלקֶת. שְנְמשָף. עליידי\nהַמִתְנְְדִים, שְעַשָה לָרֶם פָּה לְדְבָּר מַהַתוּרֶה\nשִבְעַל\"פֶה, כַּי הוא תִּקֶָן זאת, עַל\"כַּן הוא ראוי\nלְבַרְבַּת שָלוּם, שְזֶהו בְִּינַת הַבְּהַגָה שְנְתַן לו, שְהוּא\nָּחִינת יִמין, בִּ זבה לְהַגְבִיק הכל וּלְבַלְלו בְּיִמין,\nעלדידי שְבַּער רע כְּזה מישראֶל, שָהוּא זְמרי, שְעָשָה\nמעשה רע וּמגגָה כַּזֶה, וְרצה עוד לְהוּכִיח. עלדפי\nהַתּוּרֶה לְמרד נַגַד משה, שְזֶה גֶּרוּע מן הַכל, בי\nעֶלייְרי זֶה רצה לְהחְטִיא אֶת כָּל יִשְרְאֶל, עַליכּן זֶבָה\nַּינְחֶם לְבָרִית כְּהָנת עוּלֶם לְדוּרוּת,\nוהוא בּעַצַמוּ אלְיהו, כָּמו שאמרו רַבותִינוּ ז\"ל, שיבוא\nויבשָר הַגְאלה לְישְראֶל, שְעְקר גָּמַר הַתְקוּ יִחְיָה אֶז\nעלדידי משיח, וְעַל\"כַן אין אלהו בַּא לְטמַא וּלְטהֶר\nוכו', כִּי אם לעשות שלום בָּעוּלֶם; כּי עקר הַתקוּן הוא\nהשָלוּם, הַפֶּך הַמחַלקֶת, ועלדידי זֶה מִמִילָא תִּתְבָּרָר\nהַהַלְכָה, מאחֶר שְיִהְיָה הַלְמוד רק לְשֶמָה בְּאָמָת\nבשלמוּת, וְזֶהוּ 'אין אלִיהוּ בַּא לְטמא וּלְטֶהֶר', דהִינו\nשיודיע בְּפיו אִמִתַּת הַהַלְכָה, אִיזֶהו הטמא וְאִיזֶהו",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 41,
      "he": "כִּי בֶּאֱמֶת כָּל הַחִיּוּת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ הוּא רַק מֵהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה כַּיָּדוּעַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, \"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ\", בְּרֵאשִׁית זֶה הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת 'רֵאשִׁית חָכְמָה' (תְּהִלִּים קיא), וּבָהּ בָּרָא ה' יִתְבָּרַךְ כָּל הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ וְהִיא חִיּוּת כָּל הַדְּבָרִים וְכָל הַחֲפָצִים שֶׁבָּעוֹלָם. נִמְצָא, שֶׁבְּכָל חֵפֶץ שֶׁבָּעוֹלָם מְלֻבָּשׁ בּוֹ אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא חִיּוּתוֹ. וְאִם הָיִינוּ כֻּלָּנוּ זוֹכִין לִהְיוֹת כָּרָאוּי כִּרְצוֹנוֹ הַטּוֹב בֶּאֱמֶת וְלִלְמֹד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ בֶּאֱמֶת, אָז הָיוּ כָּל הַדְּבָרִים מְבֹרָרִים אֲפִלּוּ כָּל הַחֲפָצִים שֶׁל חֹל, כִּי כֻּלָּם מְקַבְּלִין חִיּוּתָם מֵהַתּוֹרָה כַּנַּ\"ל, אַךְ מֵאַחַר שֶׁלָּאו כָּל אָדָם זוֹכֶה שֶׁיִּהְיֶה לִמּוּדוֹ עוֹלֶה לְהַשְּׁכִינָה כַּנַּ\"ל, וּכְשֶׁאֵין לִמּוּדוֹ עוֹלֶה לְהַשְּׁכִינָה אֲזַי נִתְפַּזֶּרֶת הַתּוֹרָה וְכוּ' וְנַעֲשֶֹה מִזֶּה לִפְעָמִים ל\"ט מְלָאכוֹת וְכוּ' כַּנַּ\"ל, עַל כֵּן צְרִיכִין לְהִתְיַגֵּעַ בְּמַשָּא וּמַתָּן וּלְהִשְׁתַּדֵּל מְאֹד שֶׁיִּהְיֶה הַמַּשָּא וּמַתָּן בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה, אוּלַי יִזְכֶּה לְבָרֵר הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁהֵם אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה הַמְלֻבָּשִׁין בְּהַל\"ט מְלָאכוֹת שֶׁנַּעֲשֹוּ מֵאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה שֶׁאֵין הַלִּמּוּד כָּרָאוּי, שֶׁנִּתְפַּזְּרָה בָּאֲוִ",
      "en": "[continued]"
    },
    {
      "index": 42,
      "he": "וע\"כ אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה כי אין אנו יכולין לעשות שום מצוה והנהגה כ\"א ע\"פ משה רבינו ע\"כ שהוא נביא באספקלריא המאירה. שע\"י מצוותיו הקדושים שקיבל מפי הגבורה בנבואתו הקדושה באספקלריא המאירה וגם עכשיו אנו עושין כל המצוות על דעתו ומקשרין כל המצמוות אליו כמו שאנו אומרים ברוב המצוות כאשר צוויתני ע\"י משה עבדך וכו' ועל ידו דייקא אנו יכולין למלאות רצון הש\"י ולתקן כל העולם כולו ולהעלות כל העולם לשרשו וכנ\"ל וע\"כ אין אנו יכולין לעשות שום מצוה ע\"פ נביא כי אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה כי כל הנביאים התנבאו באספקלריא שאינה מאירה לבד משה רבינוע\"ה התנבא באספקלריא המאירה שהוא בחי' שמחה מהמצוה בעצמה שעל ידו דייקא יכולין לקייטם רצון הש\"י ולעשות כל המצות שהם חיות ותיקון העולם כנ\"ל:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 43,
      "he": "וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאוֹמְרִים בְּפֶסַח עַל הַסֵּדֶר, חַד גַּדְיָא, שֶׁהוּא פְּלִיאָה נִשְׂגָּבָה, אַךְ כָּל הָעִנְיָן הַזֶּה שֶׁל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַחַד גַּדְיָא, הַכֹּל הוּא בְּחִינַת עִוּוּת הַמִּשְׁפָּט שֶׁכָּל אֶחָד עִוֵּת מִשְׁפָּטוֹ, כִּי הַשׁוּנְרָא אָכְלָה הַגַּדְיָא שֶׁלֹּא בְּמִשְׁפָּט. וְאִתָּא כַּלְבָּא וְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, אַף-עַל-פִּי שֶׁלְּהַשּׁוּנְרָא בְּוַדַּאי מַגִּיעַ זֹאת, אֲבָל הַכַּלְבָּא נָשְׁכָה בְּעַוְלָה, כִּי מִי שָׂם אוֹתוֹ לְשׁוֹפֵט וְכֵן הַחוּטְרָא וְהַנּוּרָא וְכוּ', כֻּלָּם נָקְמוּ זֶה בָּזֶה. וְהַכֹּל הָיָה סִבּוּבִים מֵאֵת ה' יִתְבָּרַךְ, כִּי לְכָל אֶחָד מַגִּיעַ כֵּן עַל-פִּי מִשְׁפָּט. וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הֵם בְּעַצְמָן עִוְּתוּ הַמִּשְׁפָּט. וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת נָקְמוּ בָּהֶם אַחַר כָּךְ, כִּי בֶּאֱמֶת בְּעִנְיַן הַמִּשְׁפָּט אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין כְּלָל, כִּי מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתָיו יִתְבָּרַךְ וְאָסוּר לְהַרְהֵר בָּזֶה כְּלָל. וְכַמּוּבָא מְבוּכָה זֹאת עַל מִשְׁנָה אַף הוּא רָאָה גֻּלְגֹּלֶת אַחַת שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם אָמַר אָמַר לוֹ, עַל דְּאַטֵפְתְּ אַטְּפוּךְ וְסוֹף מְטַיְּפַיִךְ יְטוּפוּן, כִּי בְּוַדַּאי מַגִּיעַ לוֹ לְהַטִּיפוֹ עַל-פִּי מִשְׁפָּט וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא עָשָׂה עַוְלָה. וְעַל-כֵּן סוֹף מְטַיְּפַיִךְ יְטוּפוּן. וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים עִנְיָן זֶה שֶׁל הַחַד גַּדְיָא בְּפֶסַח לְהוֹרוֹת שֶׁאָסוּר לְהַרְהֵר בְּעִנְיַן מִשְׁפָּטָיו יִתְבָּרַךְ וְאָסוּר לָנוּ לַעֲשׂוֹת עַוְלָה נֶגֶד חֲבֵרֵנוּ אַף-עַל-פִּי שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ כֵּן עַל-פִּי מַעֲשָׂיו. אֲבָל אֲנַחְנוּ צְרִיכִים שֶׁלֹּא לְעַוֵּת הַמִּשְׁפָּט, כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹקִים הוּא. וְעִקַּר תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט בִּשְׁלֵמוּת הוּא רַק עַל-יְדֵי מִשְׁפַּט ה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ שֶׁמְּסַיְּמִין בַּסּוֹף, וְאִתָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשָׁחַט לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת וְכוּ'. לְהוֹרוֹת שֶׁעִקַּר גְּמַר תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט יִתְגַּלֶּה לְבַסּוֹף כְּשֶׁיָּבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיִשְׁחֹט לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה יַעֲבִיר מֵהָאָרֶץ, אֲבָל עַתָּה אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין דַּרְכֵי מִשְׁפָּטָיו יִתְבָּרַךְ וְאָסוּר לִכְנֹס לְהַרְהֵר כְּלָל בַּמְּבוּכוֹת הָאֵלּוּ, רַק לְהַאֲמִין כִּי מִשְׁפָּטָיו יִתְבָּרַךְ עֲמֻקִּים מְאֹד וְאִי אֶפְשָׁר לַהֲבִינָם כְּלָל. וּבֶאֱמֶת הַכֹּל בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים זֹאת בְּפֶסַח, מֵחֲמַת שֶׁאָז עֲדַיִן קֹדֶם תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט לְהוֹרוֹת שֶׁכָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִתְתַּקֵּן הַמִּשְׁפָּט עַל מְכוֹנוֹ אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין מִשְׁפָּטוֹ יִתְבָּרַךְ כְּלָל כַּנַּ\"ל, עַד שֶׁיָּבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְכוּ', דְּהַיְנוּ עַד הַקֵּץ הָאַחֲרוֹן, שֶׁאָז יִהְיֶה עִקַּר תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט בְּחִינַת צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְכוּ'. וְאָז יִתְגַּלֶּה הַדַּעַת וְיָבִינוּ אָרְחוֹת מִשְׁפָּטָיו יִתְבָּרַךְ, אֲבָל עַתָּה צְרִיכִין רַק לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה כִּי יָשָׁר מִשְׁפָּטָיו יִתְבָּרַךְ וְהַכֹּל בְּחֶסֶד גָּדוֹל, כִּי אֲפִלּוּ אַחַר הַפֶּסַח שֶׁמַּתְחִיל תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט עֲדַיִן אֵין זוֹכִין לְתִקּוּן הַמִּשְׁפָּט בִּשְׁלֵמוּת וְכַמּוּבָן לְעֵיל ), כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט יִהְיֶה עַל-יְדֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ בְּעֵת הַקֵּץ הָאַחֲרוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, \"וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְכוּ'\". וּכְתִיב, \"יִשְׁפֹּט עֲנִיֵּי עָם\". וּכְתִיב, \"אֶרְעֶנָּה בְּמִשְׁפָּט\". וְכֵן בִּפְסוּקִים הַרְבֵּה כַּנַּ\"ל: \n\n~ אות כ\n\nוְנַחֲזֹר לְעִנְיַן רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁנּוֹהֲגִ",
      "en": "But during all the rest of the year, such a great illumination is not drawn upon us from Above, and certainly we do not have the power to make the dough into matzah, the aspect of manna. For this is only accomplished through the light drawn from Above on Pesach. And therefore the rest of the year there is no distinction between chametz and matzah, for we do not have the power to guard the dough from the sitra achra. Rather, through the power of the Torah — which is the aspect of lower arousal — through this specifically the food is repaired. And then there is no longer a distinction between chametz and matzah, for necessarily the shefa must be drawn below in the aspect of foods of this world. Only we repair them through the Torah, etc., through the r’shimah [imprint] from the inner unification. And understand this. And this needs further explanation."
    },
    {
      "index": 45,
      "he": "אות כ ונחזור לענין ראש חדש וזה בחינת מה שנוהגין לילך על קברי צדיקים בערב ראש חדש. כי מבואר שם בהתורה הנ\"ל שעיקר תיקון המשפט ממשיך הצדיק על ידי בחינת שינה הקדושה שלו שהיא דרכי התמימות ופשיטות שנוהג עצמו ומסלק חכמתו ומשליך עצמו בכל מיני רפש וטיט בשביל רצון השם יתברך וכו' (עיין שם היטב ועיין שם מה שכתוב שם בסוף). ובאמת הוא דבר גדול מאד להשליך מאתו כל החכמות וכו' שעל ידי זה מעלין המשפט מהתהומות שנפל לשם וכו' (עיין שם היטב) ועל כן אר הסתלקות הצדיק שאז היא בבחינת שינה ביותר כי מיתת הצדיקים נקראת שינה עד התחיה כמו שכתב ומקיים אמונתו לישיני עפר וכו' וכתיב ורבים מישני אדמת עפר יקמצו וכו' ואז הם משיים בחינת תיקון המשפט ביותר כי יש בחינת נפילת המשפט שנפל למטה מאד בתהומות עמוקים עד שאפילו הצדיק הקדוש שזוכה על ידי בחינת שינה הנ\"ל בחינת תיקון המשפט להעלות המשפט מהתהום כנ\"ל. אבל יש בחינת נפילת המשפט שנפילתו עמוקה מאד עד שאי אפשר בחייו להעלותו אפילו עלידי בחינת שינה הקדושה שלו כי אם על ידי הסתלקותו ממש שאז הוא בתכלית הביטול. ואז דייקא ממשיך ביותר בחינת תיקון השינה הנ\"ל מחמת שהמיתה שלו הוא בחינת שינה כנ\"ל. ואז יוכל להעלות ביותר ויותר המשפט שנפל מאד מאד עד עמקי תהומות אשר לא היה אפשר בשום אופן להעלותו בחייו כי אם על ידי שינה של הסתלקותו ממש. ועל כן הולכים על קברו כדי להמשיך על עצמ בחינת יקון המשפט שהוא עיקר גמר התיקון ועל כן צועקים שם להשם יתברך ביותר מעומק הלב כי בכל פעם צריכין להתחיל מתחלת התיקון כנ\"ל דהינו מצעקת הלב ממעמקים וכנ\"ל. ועל כן הולכים לשם בערב ראש חדש ביותר כדי להמשיך על עצמו על ידי זה בחינת קדושת ראש חדש שאז נעשין כל התיקונים הנ\"ל על ידי הצדיקי אמת שעוסקין בכל אלו התיקונים שעיקר גמר התיקון הוא בחינת תיקון המשפט שהוא בחינת קשר המרכגה להעלות כל האהבות הנפולין ועל ידי פגם המשפט כמו שכתוב שם כי בערב ראש חדש הלבנה הוא בתכלית המיעוט ואז דייא מתחלת להתמלאות מיד בראש חדש וזה רמז על כל אחד מישראל שהם עתידים להתחדש כמותה וכו' כמו אומרים בברכת קידוש הלבנה כי כל ימי עולם אנו עוסקים בתיקון פגימת הלבנה ובכל פעם מתקנים אותה מעט מעט עד שלעתיד תמל פגימתנו לגמר ולא יהיה בה שום מיעוט וכו' ואף על פי שבגשמיות אין אנו רואין בהלבנה עתה שום תיקון כי בכל חודש חוזרת ומתמעטת כבתחלה אף על פי כן אנו מאמינים שאין יגיעתינו לריק ח\"ו. ובודאי בכל ראש חדש וראש חדש ובכל ברכת קידוש לבנה ובשאר התיקונים שעושים הצדיקים וכל ישראל בשבילה. בודאי היא נתתקנת ברוחניות בכל פעם עד שלעתיד נראה זאת עין בעין שנתמלאה פגימתה על ידי קדושת הצדיקים וכלל ישראל שיש לו עליות וירידות כל ימיו בלי שיעור עד שיש שנדמה לו שאל פעל כלום מאחר שבכל פעם חוזר ונתמעט או נפגם ח\"ו. אף על פי כן אין שום יגיעה לריק ח\"ו (כמבואר כבר אצלינו כמה פעמים). והעיקר הוא תמימות ופשיטות לחזק את עצמו בדכי התמימות והפשיטות של הצדיקי אמת שעל ידי זה יכולין לזכו במשפט אפילו אם נפל עד התהום ח\"ו כי עיקר הנפילה של כל אחד הוא על ידי פגם הברית שבא מאהבת הנפולין באים על ידי בחינת פגם המשפט. ויש שנפילתם עמוקה מאד מאד רחמנא ליצלן ועיקר התיקון על ידי בחינת קשר המרכבה (כמו שכתוב שם). ותיקון קשר המרכבה יכול כל אחד להמשיך על עצמו על ידי שישמור היטב לקשר ולחבר מחשבתו יחד למקום אחד שלא תתפזר לחוץ רק תהיה אחוזה וקשורה יחד בהשם יתברך ותורתו בקשר אמיץ וחז. כי עיקר תיקון המרכבה הוא על ידי תיקון המחשבה שבמוח (כמובן בתיקונים) שמחשבות רעות הם בחינת חיות טמאות ומחבות קדושות הם בחינת חיות שבמרכבה אריה שור נשר וכו' ואדם רכיב על כולהו עיין שם. כי כל אחד מישראל צריך שיהיה מרכבה לשכינה כמו שאמרו רז\"ל הצדיקים הם מרכבתו של השם יתברך. והעיקר על ידי קדושת המחשבה שהוא עיקר האדם שעל ידי זה נכללין בבחינת אדם היושב על הכסא שוא עיקר המרכבה. על כן כשמקשר מחשבתו יחד אליו יתברך שלא תצא לחוץ מהקדושה ח\"ו. על ידי זה הוא בחינת קשר המרכבה כנ\"ל. וענין התקשרות הזאת הוא עצה נפלאה שמענו מפיו הקדוש ז\"ל שכשמתגברים על האדם בתאוות והרהורים כמו שמתגברין ח\"ו צריכים לקשר את עצמו יחד וכנ\"ל אבל עיקר בחינת תיקון קשר המרכה השהוא עיקר תיקון המשפט תיקון הרהורי ניאוף תיקון אהבות הנפולין אי אפשר לזכות כי אם בכח וזכות הצדיק שזכה לתיקון המשפט בשלימות על ידי עוצם נפלאות תמימותו ופשיטותו הנ\"ל וביותר אחר הסתלקותו שהוא בחינת שינה ארוכה שעוסק בתיקון זה ויותר ויותר כנ\"ל. שעוסק להעלות המשפט והאהבות הנפולין מעמקי תהום תחתיות. כי ידוע לרבים שיש עכשיו אנשים שנפילתם עמוקה עד התהום כאשר רבים יודעים בנפשם מה שעובר עליהם עד שהרבה נתייאשו מהשם יתברך על ידי זה רחמנא ליצלן אבל באמת כבר מבואר אצלינו צעקתו הגדולה ז\"ל שאין שום יאוש בעולם כלל כי כל הצדיקי אמת שוכני עפר ממשיכין בחינת תיקון קשר המרכבה עד התהום ומעלין המשפט והאהבות הנפולין משם וכל מי שאוחז עצמו בהם באמת יכול למצוא עצות והצלות אפילו בתהום תחתיות ומתחתיו לקשר את עצמו גם שם לקבץ פיזור מחשבתו להשיבה אל הקדושה מתהום תחתיות. ובזה דייקא מעלין קדושת המשט מהתהום. כי זה יקר מאד אצל השם יתברך כשאדם ממשיך את עצמו מנפילה עמוקה כזאת להשם יתברך שעל ידי זה דייקא מתקן ומעלה קדושות הרבה (כמובא במקום אחר). וזה בחינת ירידה תכלית העלייה. כי דייקא על ידי הירידה הגדולה שנתעה מאד כשמתגבר גם שם וממשיך עצמו לדרכי התמימות והפשיטות האמתי של הצדקי האמתואינו מייאש את עצמו בשום אופן בעולם. ומקשר פיזור מחשבתו גם שפ ופונה להשם יתברך. על ידי זה דייקא נעשה תיקון נפלא בכל פעם עד שסוף כל סוף יזכה לעלות משם ויתתקן הכל. והכל בכח הצדיק האמת הוריד את עצמו כל כך וגלגל את עצמו בכל מיני רפש וטיט בשביל רצונו יתברך דהיינו שעסק עאם בני אדם המטונפים ומלוכלכים מאד במעשיהם רחמנא לילן. וכמו שאמר אדמו\"ר ז\"ל על עצמו. ואני ידי מלוכלכת בדם ובשיר ובשליא כדי וכו'. ובכח הזה אפילו מי שהוא בתוך רפש וטיט אפילו במקומות המטונפים במצולות ים בתהום תחתיו יכול גם שם להמשיך על עצמו בחינת התקשרות הנ\"ל שנמשך מבחינת תיקון קשר המרכבה של הצדקי אמת שעל ידי זה מעלין המשפט והאהבות הנפולין מהתהום שזה עיקר התיקון של הגלות האחרון כארך המר הזה נקרא תהום כמו שדרשו רז\"ל על פסוק והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום שהם הד' מלכיות והגלות האחרון הזה נקרא תהום כי בעוונותינו הרבים נפלנו עד התהום בבחינת ותרד פלאים שהוא בחינת ירידת המשפט בחינת כי פלא ממך דבר למשפט. ועיקר התיקון על ידי התמימות והפשיטות האמתי ולסלק כל החכמות וכו' שנמשך מהתמימות של הצדיקי אמת שהוא בחינת שינה קדושה שעל ידי זה זכו להעלות המשפט מתהום תחתיות ולתקנו בשלימו כנ\"ל.",
      "en": "And therefore all the korbanos come as matzah. For they come to atone — which is the aspect of Pesach, etc. And therefore on Shavuos, which is the receiving of the Torah, one brings the two loaves of chametz. And therefore even on Pesach, the obligation of matzah is only on the first night. And therefore the todah [thanksgiving offering] also comes with chametz. For all miracles are drawn from the ultimate end [keitz ha’acharon], etc. And therefore all korbanos will be nullified except the korban todah.\n\nAnd this is: “u’s’fartem lachem mi’macharas ha’Shabbos” [“And you shall count for yourselves from the morrow of the Shabbos”] (Vayikra 23:15). For it is called Shabbos, as above. And then one brings the Omer of barley, which is animal food. For after the first day, the light is withdrawn, etc., as above at length. And therefore the korban needs to have a Shabbos pass over it, as is said: “shivas yamim yih’yeh im imo, u’mi’yom ha’sh’mini va’hal’ah” [“Seven days it shall be with its mother, and from the eighth day onward”] (Vayikra 22:27) — it shall be accepted, etc. For the korban is the aspect of drawing spiritual G-dliness, etc. — beginning the rectification anew — which is impossible except through Shabbos."
    },
    {
      "index": 46,
      "he": "וּבִשְׁבִיל זֶה נוֹסְעִים לַצַּדִּיקִים עַל שַׁבָּת, כִּי כָּל צַדִּיק הוּא בְּחִינַת משֶׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר, וְעִקַּר סוֹד קְדֻשַּׁת שַׁבָּת הוֹדִיעַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְמשֶׁה שֶׁיֵּלֵךְ וְיוֹדִיעַ לְיִשְֹרָאֵל בְּחִינַת 'לֵךְ וְהוֹדִיעֵם' כַּנַּ\"ל, וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר צְרִיכִין לָבֹא לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁיּוֹדִיעַ לוֹ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, כִּי בְּוַדַּאי עִקַּר מַה שֶּׁנּוֹסְעִים לְצַדִּיקֵי אֱמֶת הוּא כְּדֵי לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא, כִּי מִי שֶׁנּוֹסֵעַ וּבָא לְהָרַב בִּשְׁבִיל פְּנִיָּה אַחֶרֶת כְּדֵי לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ אֵיזֶה רַבָּנוּת אוֹ הִתְמַנּוּת אַחֵר וְכוּ', אֵין זֶה בִּכְלַל הִתְקַרְבוּת לַצַּדִּיק כְּלַל, כִּי הֲרֵי הוּא נוֹסֵעַ בִּשְׁבִיל כְּבוֹד עַצְמוֹ, אֲבָל עִקַּר הַהִתְקַרְבוּת לְהַצַּדִּיק הוּא כְּשֶׁכַּוָּנָתוֹ לַה' לְבַדּוֹ כְּדֵי שֶׁיְּקַרְבוֹ לַה' יִתְבָּרַךְ וִישִׁיבֵהוּ מִמָּקוֹם שֶׁנָּפַל לְשָׁם וְכוּ'. וְעַל-כֵּן הָרֹב נוֹסְעִים עַל שַׁבָּת, כִּי עִקַּר דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה שֶׁהוּא בְּחִינַת בָּקִי בַּהֲלָכָה וְכוּ', בְּחִינַת אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ הוּא עַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת שַׁבָּת כַּנַּ\"ל: \n\n~ אות כב\n\nוְעַל-כֵּן כָּל",
      "en": "This monumental halacha, based on Likutay Moharan II:67, develops the concept that Shabbos is the Name of Hashem — Sh'mah d'Kudshah B'rich Hu — and that every aspect of Shabbos flows from this identification."
    },
    {
      "index": 48,
      "he": "אות כב ועל כן כל ההכנה לקדושת ראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום כפור הוא על ידי שבתות שמקום כמו שאמרו רז\"ל שתקנו לקראות קודם ראש השנה תלתא דפרענותא בהג' שבתים שבין המצרים. ואחר כך שבעה דנחמתא ותרתי דתיובתא כי עיקר קדושת ראש השנה ויום כפור הוא לזכות לתשובה כי הם עשרת ימי תשובה. ועיקר התשובה הוא על ידי שבת כנ\"ל. כי עידר היחוד בין משה ויהושע שהם בחינת חמה ולבנה נקודה העליונה ונקודה התחתונה הוא על ידי קדושת שבת כנ\"ל כי עיקר התיקון הוא שבחינת משה וכו' יאירלבחינת יהושע וכו'. שעל ידי זה נשלם בחינת אלף ונעשה אדם לשבת על הכסא שזה נעשה עיקרו בשבת בבחינת ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו וכו'.",
      "en": "The Name and Creation: Every thing in the world has a name (shem) that is its vitality (chiyus), drawn from the Name of Hashem. Man's purpose is to recognize and magnify the Divine Name through every particular thing. The blessings we recite over particular things enact this purpose. Everything was created incomplete so that man would complete it — and in that completion, reveal the Name.\n\nThe Sin and the 39 Melachos: Had Adam not sinned, he would have completed everything through prayer on the first Erev Shabbos. His sin introduced the 39 melachos as laborious necessities — \"by the sweat of your brow.\" These melachos represent m'oray aish (luminaries of fire), the opposite of m'oray or (luminaries of light = the Name of Hashem). Shabbos protects: on it, m'oray aish have no dominion, and the Name shines without any human initiative."
    },
    {
      "index": 50,
      "he": "אות כג כי כשאדם חוטא ח\"ו אזי כפי חטאו נסתלק ונתעלם נקודה העליונה ואינה מאירה לנקודה התחתונה שזה בחינת פירוד שזה עיקר הפגם של כל העוונות ח\"ו ועל ידי זה נחרב בית המקדש שהוא בחינת נקודה העליונה שנסתלקה למעלה ואינה מאירה כראוי בנקודה התחתונה. כי מבואר שם בהתורה הנ\"ל שהבית המקדש הוא בחינת נקודה העליונה למעלה. על ידי זה נחרב הבית המקדש שוא מכון לשבתו שמשם היתה מאירה נקודה העליונה לנקודה התחתונה ואז הוא בחינת הסתלקות השכינה בחינת עשר מסעות נסעה שכינה וכו. ואז כל חיותינו הוא דייקא מההעלמה של המאמר סתום שמחיה כל המקומות הרחוקים מן הקדוש וכו' כמובן בהתורה ואיה השה לעולה (בסימן י\"ב) ואז צריכין לצעוק איכה שהוא בחינת איה (וכמבואר כל זה במקום אחר בהלכות מליחה הלכה ג' שמבואר שם ענין תשעה באב ובין המצרים וכו' עיין שם) וזהו בחינת הג' שבתים של בין המצרים שמתחילין משבעה עשר בתמוז שבו נשתברו הלוחות על ידי חטא העגל. כי שבירת הלוחות ששבר משה בעת שראה עוצם החורבן שעשו מעשים מגונים כאלה שוא מעה העגל שהוא עבודה רה שהוא קיא צואה בלי מקום. וגם ויקומו לצחק וכו' כמו שדרשו רז\"ל ומובא בפירוש רש\"י ואז שבר משה את הלוחות והשם יתברך הסכים על ידו כמו שאמרו רז\"ל. כי בזה ששבר את הלוחות עשה תיקון נפלא. היינו שראה שעתה אי אפשר בשום אופן לקבל שום קדושה באיתגליא כי אם בדרך העלם על ידי בחינת בקשה וחיפוש שהוא בחינת איה הנ\"ל שהוא מאמר סתום שמחיה כל המקומות הרחוקים אפילו הנקראים מקומות המטונפים כמו שכתוב בהתורה הנ\"ל. וזהו בחינת שבירת הלוחות והאותיו פרחיו למעלה ונסתלקה הקדושה למעלה שהם אותיות התורה שעל ידם עיקר התגלות כבודו בערה מאמרות שהם בחית עשרת הדברות. ועל ידי זה המשיך תיקון בחינת בקשת איה ה\"ל להורות שעכשיו כל התיקון הוא דייקא על ידי ההעלמה וההסתלקות שמי שרוצה לחוס על עצמו כשרואה עוצם החורבן צריך לחפש ולבקש איה מקום כבודו. כי כבודו נסתלק ונתעלם מאד וכו'. ובשביל זה צועקין איכה בחצות. ובתשעה באב בחינת איה הנ\"ל. ואז בין המצרים כל התיקון על ידי ג' שבתים שבין המצרים שקורין בהם תלתא דפרענותא לעורר ישראל בתשובה. ועיקר התשובה אז הוא על ידי בקשת אי\"ה הנ\"ל שהוא בחינת צעקת איכה וכנ\"ל. ועל כן הם ג' שבתים כנגד ג' ראשונות שהם בחינת מאמר סתום בחינת נקודה העליונה שהוא בחינת כסא דמתכסיא וכו' שהוא בחינת נקודת סגול שכלול מג' נקודות. כי שלש ראשונות חשובות כאחת וכולם כלולים בבחינת כתר מאמר סתום. כי עליהם נאמר במופלא ממך אל תדרוש כמובא על פסוק ולמקצה השמים ועד קצה השמים אתה שואל שהם בחינת ז' ימי הבנין וכו'. והכלל כי עיקר התיקון כשיש יחוד בין חמה ולבנה בין משה ויהושע שהם בחינת נקוה העליונה ונקודה החתונה שהוא כשמכניעין זרע עמלק שהוא בחינת תוקף הדם שבחלל השמאלי וכו' ואז מאירה הנקודה העליונה בנקודה התחתונה שמשה מאיר ליהושע דרך בחינת הוא\"ו שבתוך האלף. ואז נשלם האלף ונעשה אדם לשבת על הכסא וכו'. וכל ה לא יהיה בשלימות כי אם כשיבנה בית המקדש שהוא בחינת נקודה העליונה וכו'. אבל בעת החורבן שהוא בחינת בין המצרים אז התיקון רק על ידי צעקות איכה שהוא בחינת בקשת איה הנ\"ל אבל גם זה אי אפשר לזכות כי אם על ידי קדושת שבת קדש שאז מאיר בחינת אי\"ה. ואז זוכין לעלות לשם בקדושה כי אז הוא עליית כל העולמות עד אמרמר סתום. ובכח זה יכולין להמשיך קדושת שבת לששת ימי החול לזכות תשובה שלימה אפילון הירודים מאד שהם בבחינת ונפיק שיוכלו למצוא את השם יתברך על ידי בקשת וחיפוש איה מקום כבודו (וכמבואר כל זה בהלכות שבתהלכה ה' עיין שם היטב) ועיין בדברינו היטב ענין בקשת אי\"ה הנ\"ל שהעיקר שאפילו כשאדם רואה בעצמו שנתרחק מאד מאד על ישדי מעשיו הרעים ומגונים אמד עש שנפל ח\"ו לבחינת מקומות המטונפים גם אז אל יתייאש את עצמו בשום און רק יבקש וידרוש ויחפש גם שם איה מקום כבודו יתברך וכו' ועל ידי זה תהיה הירידה תכלית העליה כמבואר בסימן י\"ב הנ\"ל ובמקומות שדברנו מזה עיין שם.",
      "en": "Two Shabbasos: After the sin, two Shabbasos are needed for redemption. The first gives the power to sanctify the weekday melachos (drawing Shabbos-holiness into them), and the second enables recognition of the Name through the now-completed Creation.\n\nThe Tzadik, Amalek, and Machlokes: The true Tzadik — the Rosh Bayis — is identical with Shabbos: he is the Name of Hashem revealed. Amalek's war in every generation is to hide this Tzadik's name through controversy (machlokes), including by inflating the names of lesser leaders. The Tzadik cannot publicize himself (\"a prisoner cannot free himself\"), so his student — the aspect of Yehoshua — must wage this war by making the Tzadik's name known. Korach's rebellion was the same dynamic: the Sitra Achrah clothing itself in 250 \"men of name\" to oppose Moshe. The passage strongly urges believing in all genuine Tzadikim while searching for the ultimate Rosh Bayis."
    },
    {
      "index": 51,
      "he": "ודאי, כָּמוּ שדה שיש בו קֶרחַת. שיש תִּבוּאֶה ופרות\nנִפְלָאִים. מִכָּאן וּמִבָּאן וּבְאָמְצַע יֶש קֶרְחֶה בֶּלא\nתַּבוּאה ופרות כַּמו מַדְבָּר שמם. וְזֶהוּ בְּחִינַת קרח,\nשאבותָיו היו כּלֶָּם קדושים וּבָנִיו. וְדירוּתְיו גַם\"כן\nצדיקים קדושים והוּא נשאר בְּאִמִצַע כַּמו קְרְחֶה\nועל\"כן נקרא קרח. (הלכות בציעת הפת ודברים\nהנוהגים בסעודה - הלכה א', אות ס\"ח)\nלְאִלָה תִּחֶלק הָאָרין בְּמְסְפַר שמות\n(במדבר כו, נג)\nִּי אר'דישראל בַּחִינת אַמוּנָה, כַּמו ש3ְּתוּב (תִּהִלִים",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 52,
      "he": "ועל כן חששו רז\"ל ביותר על השלום בבית הכנסת כמו שאמרו רז\"ל (גיטין נ\"ט) שתיקנו בבית הכנסת כהן קורא ראשון וכו' מפעני דרכי שלום כי היכי דלא ליתי לאיצנויי.כי עיקר קדושת הבית הכנסת הוא בבחינת שלום שזהו עיקר בחינת עליית הנצוצות שעולין משם על ידי דיבורי תפלה ותורה שעיקר תיקונם כשמתחברים יחד בבחינת שלום כמבואר היטב בהתורה הנ\"ל עיין שם. שעיקר הוא השלום, ומחמת שבבית הכנסת עוסקין ביותר להעלות הנצוצות על ידי שדוברים שם תמיד דיבורים קדושים, על כן צריכין ליזהר שם ביותר ויותר מחחלוקת ח\"ו. כי המחלוקת בבית הכנסת ובבית המדרש פוגם מאד מאד. כי באמת בכל מקום שנאוי המחלוקת מאד כאשר הפליגו רז\"ל בגודל איסור המחלוקת רחמנא ליצלתן. אבל ביותר ויותר צריכין ליזהר ממחלוקת ח\"ו בבית הכנסת ששם עוסקין תמיד לתקן הנצוצות שעיקר תיקונם כשיש שלום, שאז יכולין הנצוצות להתחבר בבחינת שלום שזהו עיקר תקונם כנ\"ל. אבל כשמעוררין מחלוקת שם ח\"ו מקלקלין מאד מאד. כי יכולין לקלקל ח\"ו כל התקונים והקדושות הנעשין בבית הכנסת ובבית המדרש. כי עיקר תקונם בבחינת שלום דייקא כנ\"ל:",
      "en": "All of this is the aspect of the upper pidyon. Through the illumination of the Ratzon in the Birchos Kri'as Shma and in Kri'as Shma itself — through this the pidyon is drawn, which sweetens all the dinim. Through this is the geulah: He redeems and saves us at all times, as it says there: \"Podainu u'matzilaynu mai'olam Sh'mecha...\" — \"Our Redeemer and Rescuer — from of old this is Your Name...\" Through this we are confident that He will redeem us with a complete geulah through Mashiach Tzidkeinu — for the essential completion of the geulah is from there, from the upper Ratzon, the aspect of \"V'ad Atik Yomin meta...\" — \"He reached unto the Ancient of Days...\" — as above."
    },
    {
      "index": 53,
      "he": "וזה בחי' (במדבר יג) שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען פי' שבאו ישראל לפני משה ואמרו נשלחה אנשים לפנינו כשפרש\"י שם וע\"י שרצו לשלוח שלוחים לתור את הארץ עי\"ז פגמו בא\"י כי עיקר הפגם הי' ע\"י השלוחים שהם המרגלים כי השליח הוא בחי' טבע שהיא בחינ' מלאך וכנ\"ל. כי א\"י למעלה מהטבע לגמרי כי שם השגחתו ית' תמיד כ\"ש תמיד עיני ה' אלקיך בה וכו' וכשרצו לשלוח מרגלים פגמו בהשגחה ורצו להתנהג בדרך הטבע לשלוח מרגלים לראות אם יוכלו לכבוש ע\"פ דרך הטבע ולא האמינו שע\"י השגחתו ית' שנמשכת ביותר בא\"י יוכלו לעלות אפילו לשמים. ומחמת שפגמו בהשגחה ע\"כ הי' עיקר הפגם ע\"י השלוחים דייקא שהם המרגלים כי השליח הוא בבחי' מט\"ט בחי' הטבע כנ\"ל וצריכין להיות ציר נאמן לשולחיו להחיזר השליחות למרא קמא שיהי' נכלל השליח בהמשלח שזהו בחי' כלליות הטבע בהשגחה אחר הבירה בקודם הבריאה שזהו עיקר התכלית כנ\"ל. והמרגלים פגמו בהשליחות ולא היו צירים נאמנים לשולחם והוציאו דבת הארץ רעה ואמרו שקר על א\"י ושקר הוא עיקר פגפם ההשגחה כי דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו כ\"ש שם בהתורה הנ\"ל. וע\"כ גרמו בכי' ודמעות כ\"ש ויבכו העם בלילה ההוא כי השקר שהוא פגם עיני ההשגחה גורם דמעות שהם קלקול העינים כמבואר שם בהתורה הנ\"ל ע\"ש. וע\"כ גרמו חורבן ביהמ\"ק כשרז\"ל אתם בכיתם בכי' של חנם אני אקבע לכם בכי' לדורות וכו' כי הביהמ\"ק הוא בחי' עינם כ\"ש והי' עיני ולבי שם כי שם עיקר ההשגחה שעי\"ז נכלל אחר הבריאה באחד שזהו בחי' נקודת האבן שתי' שממנו הושתת העולם שדרך שם עולין ונכללין באחד. וע\"כ בביהמ\"ק היו מתכפרין כל העונות כי עיקר פגם כל העונות הוא שנפרדין מאחדותו ית' ח\"ו ואז צריך צדיק גדול ביותר שיוכל להמשיך גם עליו אור האמת שהוא בחי' השגחה ועי\"ז יזכה גם הוא לשוב אליו ית' כי עיקר התשובה ע\"י האמת כנ\"ל. וע\"כ מי שחטא הי' צריך לבא לביהמ\"ק לפני הכהן שהוא בחי' הצדיק האמת שהי' מכפר עליו ע\"י הקרבנות שבביהמ\"ק כי מגודל אור ההשגחה שהי' בביהמ\"ק כנ\"ל וע\"כ הי' שם עשרה נסים כי הנסים הם התגלות השגחתו ית'. ומגודל התגלות ההשגחה שהי' בביהמ\"ק עי\"ז הי' ממשיך הכהן אור ההשגחה גם על הרחוק שהוא החוטא עד שגם החוטא שהוא בבחי' אחר הבריאה ממש כנ\"ל, נכלל גם הוא באחד וחזר לשורשו ונתתקן חטאו עי\"ז כי עיקר התיקון ע\"י ההשגחה שהוא בחי' אמת שעי\"ז חוזר ונכלל הבריאה באחד וכנ\"ל:",
      "en": "[continued]"
    },
    {
      "index": 54,
      "he": "וזהו אתם בכיתם בכי' של חנם אני אקבע לכם בכי' לדורות בכי' דייקא שהוא נמשך ע\"י השקר שהוא מקלקל ראות העינים כנ\"ל וע\"כ צריכין לבכות על חורבן ביהמ\"ק. וכן מי שרוצה לשוב באמת צריך לבכות על חטאיו לפני הש\"י ולבקש מלפניו שיזכהו להתקרב אליו ית' באמת כ\"ש (ירמיה לא) בבכי יבואו ובתחנונים אובילם וכו'. כי אין הדין נמתק אלא בשרשו כי שורש הבכי' נתהוה תיכף אחר הביראה שאז נתהוה תיכף אחיזת השקר שמשם נמשך הבכי' כנ\"ל שזהו בחי' אל תאמרו מים מים שהם בחי' דמעות שהוא אזהרה על שקר כמו שמסיים שם שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני וכו' ע\"ש בהתורה הנ\"ל. וזה סוד בכיית המים התחתונים שהיו המים התחתונים בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא כמבואר בזוהר ומדרשים. כי באמת הבכי' הוא קילקול הראות כנ\"ל שזהו בחי' פגם ההשגחה כנ\"ל. אבל באמת זהו עיקר לכלול אחר הבריאה ממש בקודם הבראיה, ועיקר בחי' אחר הבריאה הוא במקום שנסתר השגחתו ששם עיקר הבחירה ששם דייקא צריכין להתגבר ולידע שגם במקום הסתרת השגחתו גם שם מתנהג באמת לאמתו בהשגחתו ית' לבד ואז מעלה אחר הבריאה ממש בקודם הבראיה שיהי' כולו אחד. כי במקום התגלות השגחתו ית' שם הוא בחי' כולו אחד כמו ש הי' קודם הבריאה ע\"כ אין נחשב שם למעלה כלל מה שנכלל באחד מאחר שאין שם מניעה והסתרה. ועיקר עבודת האדם לכלול אחר הבריאה ממש בקודם הבריאה דהיינו לכלול הטבע הסתרת ההשגחה ששם אחיזת השקר שהוא בחי' דמעות, לכלול הכל באחד כנ\"ל כי באמת השקר בעצמו מקבל חיות מהש\"י בשביל שיהי' בחירה כי הוא ית' מחיה את כולם וזהו בחי' דמעות שהם קלקול הראות פגם ההשגחה, ובאמת אלו הדמעות הם הם כח הראות בעצמו כי בהדמעות מלובש כח הראות כי משם נמשכו הדמעות וכש,ש במאמר הנ\"ל דברי רז\"ל ושבו העבים אחר הגשם זה הראות שהולך אחר הבכי נמצא שהראות מלובש בהבכי וכ\"ש רבינו ז\"ל (סי' ר\"נ) ענין זה על מארז\"ל ומוריד שני דמעות לים הגדול ע\"ש, וע\"כ הדמעות נתהוו תיכף אחר הביראה שזהו סוד בכיית המים התחתונים כי מתחלה הי' העולם מים במים ואח\"כ הבדיל הש\"י ביניהם ואין בין מים התחתונים למים עליונים אלא כל שהוא כשרז\"ל. והבדלת מים התחתונים ממים העליונים זה בחי' אחר הבריאה שנבדל מקודם הבראיה כי כל הדברים שהם קרובים יותר לשרשם הם כלולים יותר באחד והם בבחי' כולו אחד בחי' קודם הבראיה, להדברים שהם למטה ממנו וע\"כ מים העליונים ומים התחתונים הם בבחי' קודם הבריאה ואחר הבריאה ותיכף שהי' הבדלה ביניהם נתהוו דמעות שהוא הבכי' של המים התחתונים כנ\"ל. כי תיכף שנבדל אחר הבריאה מקודם הבריאה נתהוה תיכף אחיזת השקר וכו' כנ\"ל שמשם הדמעות שהם קלקול הראות פגם ההשגחה כנ\"ל. אבל באמת גם שם מלובש ההשגחה כנ\"ל וזהו בחי' הדמעות בעצמן שהם חלקי הראות וההשגחה רק שנפרדו משרשם שעי\"ז נתהוה אחיזת השקר כנ\"ל שזהו בחי' סוד מה שכתוב בזוה\"ק שהעכו\"ם יונקים משארית ההשגחה מאחורי כתפא במובא בהתורה הנ\"ל היינו שעיקר יניקתם מבחי' דמעות שהם בחי' חלקי הראות וההשגחה שנפסקו משרשם שזהו בחי' שארית ההשגחה וכנ\"ל וכ\"ש רבינו ז\"ל בהתורה להמשיך השגחה שלימה וכו' (סי' יג) שישראל נמשך עליהם השגחתו בשלימות היינו שמגיע אור ההשגחה על ישראל ומגיע עליהם ממש עד שאנו חוזרין ונצטיירין בעיניו וכו'. אבל על העכו\"ם נתפזר ונפרד האור קודם שמגיע אליהם וע\"כ אינם חוזרין ונצטיירין בעיניו וכו' ע\"ש. נמצמא שיניקת העכו\"ם מהפסקת ההשגחה משרשה שזהו בחי' הדמעות שהם חלקי הראות שנפסקו מן העינים ומשם אחיזת השקר. כי עיקר אחיזת השקר הוא מבחי' זו מחמת הפסקת ההשגחה היינו מה שהש\"י מסתיר לפעמים השחגתו עד שנפסק מהדעת לראות בעיני שכלו השגחתו בשלימות ושם עיקר הבחירה. ומי שהוא בר דעת ומסתכל על האמת יודע שהכל מהש\"י ואפילו העכו\"ם ומקומות החיצונים ששם נפסק ונסתר ההשגחה גם שם מתנהג רק בהשגחתו המוסתרת שם שהם בחי' הדמעות, שנסתרו שם עיני השגחתו שמשם יניקתם כנ\"ל. וזהו בחי' במסתרים תבכה נפשי מפני גוה מפני גאוותן של ישראל שניתנה לעכו\"ם (כשרז\"ל חגיגה דף ה' ע\"ב) כי גאותן וגדולתן של ישראל שנתנה לעכו\"ם בעו\"ה הוא מבחי' הסתרת ההשגחה שהוא בחי' דמעות כנ\"ל שאלו הדמעות הם באמת חלקי ההשגחה שנסתרו בין הטבע והעכו\"ם. וזהו במסתרים תבכה נפשי במסתרים דייקא כנ\"ל כי משם יניקת העכו\"ם כנ\"ל. וזה בחי' דמעות של עשו הרשע שמשם עיקר אריכת הגלות כי יניקתם רק מבחי' דמעות שהוא בחי' הסתרת ההשגחה כנ\"ל. אבל אנו בני ישראל מאמינים שגם בתוקף הגלות וממשלת העכו\"ם גם שם נסתר השגחתו ית' כי הדמעות בעצמן שמשם יניקתם אלו הדמעות בעצמן הם בחי' חלקי ההשגחה הנסתר שם כנ\"ל ועי\"ז שאנו מאמינים שגם הסתרת ההשגחה היא השגחתו ית' עי\"ז אנו כוללין אחר הבריאה בקודם הבריאה שזהו עיקר התכלית כנ\"ל:",
      "en": "[continued]"
    },
    {
      "index": 55,
      "he": "ועיקר זה בתיקון בשלימות הוא רק על ידי משיח שיבא במהרה בימינו, כי משיח יבא לתקן זה החטא ביותר כמובא בספרים, בבחינת (ישעיה יב) ונפוצות יהודה יקבץ, שיקבץ כל הנדחים והנפזרים בארבע כנפות הארץ, שזהו תיקון ענין זה כמובא בספרים, בבחינת (ישעיה יב) ונפוצות יהודה יקבץ, שיקבץ כל הנדחים והנפזרים בארבע כנפות הארץ, שזהו תיקון ענין זה כמובא, כי משיח הוא בחינת אור החס החדש המתקן הכל, בבחינת (תהלים יח) ועושה חסד למשיחו, וזה בחינת (ישעיה נט) ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב, ולשבי פשע דייקא, שהם השבים על חטא הנ\"ל שנקרא (שם נז) ילדי פשע זרע שקר וכמו שכתוב בכוונות שמקרא זה מדבר בתיקון ענין זה, ולהם דייקא יבא הגואל צדק, כי כל תיקונם על ידו דייקא כנ\"ל, וכשיבא ויתקנם אז יחזור ויאיר בהם הנקודה שהיא כלולה מג' נקודות כנ\"ל, וזהו (שם נט) ואני זאת בריתי ~ אותם וכו' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך, כי הוא מתגלה בפה כנ\"ל, לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך וכו', היינו בחינת ג' נקוןדות שהם בחינת ראש תוך סוף כנ\"ל, שהם בחינת ג' מדריגות מאב לבן ולבן הבן, שכל אחד מקבל מן העליון ועליון מעליון וכנ\"ל, שכל הג' נקודות קשורות זו בזו כנ\"ל, וכולם יאירו ויתגלו על ידי משיח כנ\"ל, וזהו אמר ה' מעתה ועד עולם, כי גאולה האחרונה היא לעולם ועד, וזה שאומרים אחר כך קדושה דסידרא, דהיינו ג' קדושות, שהם גם כן בחינת הנקודה שכלולה מג' נקודות כנ\"ל:",
      "en": "This is Sukkos, the third festival, the aspect of Yaakov. Then one takes the four species and binds three species together — the three Patriarchs, Yaakov — illuminating the esrog, the bas ayin,50 completing the four species. This is the four tzitzis with chulyos, each chulyah three windings. And 39 windings plus five double knots (ten knots) — all together 49, corresponding to the 49 days of the Omer, the filling of the moon through elevating \"place\" and \"time\" upward — the aspect of tzitzis."
    },
    {
      "index": 56,
      "he": "וכלל הדבר כי האדם צריך ליזהר מאד להמשיך על עצמו יראת ה'. ועיקר היראה נמשך על האדם על ידי יראת העונש כמו שכתב אדמו\"ר ז\"ל שאפילו צדיקים צריכין יראת העונש. כי עיקר היראה הוא יראהת העונש וכו' עיין שם. אך כל מי שאינו רוצה להטעות את עצמו צריך ליזהר מאד מאד שימישך על עצמו היראה מהעונשים לטובה ולא לרעה ח\"ו. כי יש כמה וכמה שעל ידי עוצם היראה שלהם נופלים יותר כאשר שכיח בכמה בני אדם שכשיושבים על ספר ר\"ח הקדוש או שאר ספרי מוסר המדברים מגודל מרירות העונשים הקשים המגיעים על כל עבירה רחמנא ליצלן הם נופלים בדעתם יותר רחמנא ליצלן מחמת שיודעים בעצמם שעברו על כל אלו הדברים כמה וכמה פעמים יותר ויותר רחמנא ליצלן ומגודל המרה שחורה ועצבות שנופל עליהם על ידי זההם נופלים יותר מבתחילה. עד שיש שבאים על ידי זה לכפירות ח\"ו כי מחמת שאינם יכולים לישא עליהם אימת יראת העונש הגדול כל כך. וכן להתגבר על יצרם אינם מתגברים. ועל כן אוי להם מיצרם ואוי להם מיוצרם ומחמת זה נמצאים שבאים על ידי זה לכפירות ח\"ו. וכל זה מחמת שיראת העונש היא בחינת דינים ומבחינת דינים נשתלשל כל אחיזת היצר הרע והסטרא אחרא (כמבואר במקום אחר). ועל כן כשאינו זוכה אזי ח\"ו נתהפך לו היראה לרעה רחמנא ליצלן כי נופל לעצבות ומרה שחורה חץו שעל ידי זה מתגברים התאוות יותר וכו' כנ\"ל. על כן עיקר התיקון עלח ידי בחינת הצדיק הגדול הנ\"ל שזוכה להמשיך בעולם הדעת שהוא בחינת הארת בן ותלמיד. ועיקר הוא הארת התלמיד שהוא בחינת מלא כל הארץ כבודו בחינת הקיצו ורננו שוכני עפר וכו' שמחזק כל הנופלים והרחוקים שלא יתייאשו עצמן בשום אופן וכו' כנ\"ל. וכל זה כדי להמשיך עליהם יראה כמו שכתוב שם. היינו שזה הצדיק זוכה להאיר דעת נפלא ונורא מאד שעל ידי זה נמשכת יראה ילאה ונפלאה מאד עד שזאת היראה יכולה להגיע ולהאיר ולעורר כל הרחוקים מאד מאד ועיקר הדבר שבעוצם נפלאות הדרכים שממשיך זה הצדיק בדעתו הנפלא על ידי זה באה היראה על כל אחד רק לטובה ולא לרעה אפילו הרחוק מאד מקבל היראה רק לטובה כי הוא מאיר ומודיע בעולם דרכי טובו וחסדו הגדול שאינו נפסק לעול ומודיע לכל אחד כי עדיין השם יתברך אתו ועמו וקרוב אליו ומחיה ומשמח ומנחם הכל. ומאיר בהם דרכיו שגם הם יוכלו לשמח ולחזק עאת עצמו בעוצם ריחוקם וכו'. ואז נמשך עליהם היראה תמיד לטובה ולא לרעה כלל. כי תיכף כשזוכרים את עצמם או כשרואים איזה ספר מוסר עוצם יראת העונש הם נתעוררים תשוה תיכף כראוי ותיכף כשהבעל דבר רוצה להכניס בהם מרה שחורה ועצבות כאלו אפס תקוה ח\"ו. הם זוכרים תיכף חסדי ה' וטובו ונפלאותיו. וכל דרכי הצדיק הנפלאים שהאיר בהם שעל ידי זה יכולים לחזק את עצמו ולשמח את עצמו תמיד כמו על ידי התורה את ועל ידי התורה אזמרה לאלקי בעודי וכו' וכו':",
      "en": "And this is the aspect of Rosh Chodesh. For the essential tikkun of Rosh Chodesh is to fill the blemish of the moon, so that both of them should be equal in their stature, in the aspect of \"And the light of the moon shall be as the light of the sun.\" This one merits through making from the Toros, tefillos. For through this, the aspect of Malchus and Tiferes — which are the aspect of Moshe and Dovid, the aspect of the sun and the moon — both of them are equal in their stature, and both of them make use of a single crown. For the purpose of both of them is one: the purpose of the Torah is teshuvah and good deeds, and this, too, is the purpose of the tefillah, since all of one's tefillah and supplication and request is to merit to fulfill the Torah. For one makes from the Torah, tefillah, that one should merit that the Torah come to actual practice, which is the essential thing and the purpose, as mentioned. And this is the aspect of Rosh HaShanah being established on Rosh Chodesh, which is a great chesed (kindness), as explained in the Torah \"Tik'u 1\" in Likutay Tinyana — see there the entire Torah. For Rosh HaShanah, which falls on Rosh Chodesh, is the aspect of the inclusion of the sun and the moon together. For the years are counted by the sun and the months by the moon, as is brought. And therefore Rosh HaShanah, which falls on Rosh Chodesh, is the aspect of the inclusion of the sun and the moon together. For then, on Rosh HaShanah, which is the first of the Ten Days of Teshuvah, when we begin to engage in the arousal of teshuvah through engaging in raising up the stature of the tefillah, to make from the Torah, tefillah, as mentioned — therefore then the sun and the moon are included together, in the aspect of \"the light of the moon as the light of the sun,\" for both of them are equal. For all of this one merits through making from the Toros, tefillos."
    },
    {
      "index": 57,
      "he": "וּבְגָלוּת מִצְרַיִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם בַּגָּלוּת, הַדַּעַת וְהָאֱמוּנָה, כַּמּוּבָא, שֶׁבְּמִצְרַיִם הָיָה הַדַּעַת בַּגָּלוּת. וְכֵן הָיָה הַדִּבּוּר בַּגָּלוּת בִּבְחִינַת כְּבַד פֶּה שֶׁזֶּה בְּחִינַת גָּלוּת הָאֱמוּנָה, כִּי עִקַּר הָאֱמוּנָה עַל-יְדֵי הַדִּבּוּר. (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, וְכַמּוּבָן בְּהַתּוֹרָה הַנַּ\"ל). וְעַל-כֵּן לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְיִשְֹרָאֵל לָצֵאת מֵהַגָּלוּת כִּי אִם עַל-יְדֵי בְּחִינַת שְׁנֵי הַתִּקּוּנִים הַנַּ\"ל, שֶׁהֵם לִמּוּד פּוֹסְקִים וְתַעֲנִית כַּנַּ\"ל, אֲבָל בְּמִצְרַיִם הָיָה עֲדַיִן קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה וְלֹא זָכוּ עֲדַיִן לַתִּקּוּנִים הַנַּ\"ל. וְאִם הָיוּ מַמְתִּינִים עַד שֶׁיְּתַקְּנוּ הַתִּקּוּנִים הַנַּ\"ל הָיוּ נִשְׁאָרִים שְׁקוּעִים בַּגָּלוּת, כִּי הַקְּלִפּוֹת נִתְאַחֲזוּ בָּהֶם כָּל כָּךְ שֶׁלֹּא הָיָה אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ לְשָׁם הַתִּקּוּנִים הַנַּ\"ל. עַל-כֵּן עָשָֹה ה' יִתְבָּרַךְ עִמָּנוּ חֶסֶד גָּדוֹל וְנֵס נִפְלָא וּפָסַח וְדִלֵּג עַל הַקֵּץ וְהֵאִיר עָלֵינוּ הֶאָרָה נִפְלָאָה שֶׁלֹּא כַּסֵּדֶר, כַּמְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת מֵעֹצֶם הַהֶאָרָה שֶׁל לֵיל פֶּסַח שֶׁמְּאִירִין כָּל הַמֹּחִין וּבָאִין מֹחִין דְּגַדְלוּת קֹדֶם לְמֹחִין דְּקַטְנוּת וְכוּ', וְעַיֵּן שָׁם, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הָיָה עִקַּר הַגְּאֻלָּה וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. הַיְנוּ שֶׁתָּמִיד צְרִיכִין מִקֹּדֶם לְתַקֵּן הַתִּקּוּנִים הַנַּ\"ל. וְאַחַר כָּךְ חוֹזֵר הַדִּבּוּר פָּנָיו לְלַקֵּט שְׁאָרֵי הַנִּיצוֹצוֹת, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר הַכְנָעַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְכוּ' כַּנַּ\"ל. אֲבָל עַכְשָׁיו, בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, הִפְלִיא ה' יִתְבָּרַךְ עִמָּנוּ וְהֵאִיר פְּנֵי הַקְּדֻשָּׁה בְּהֶאָרָה נִפְלָאָה קֹדֶם שֶׁזָּכוּ לְתַקֵּן הַתִּקּוּנִים הַנַּ\"ל, כִּי ה' יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ נִתְגַּלָּה בְּמִצְרַיִם בִּבְחִינַת וְעָבַרְתִּי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֲנִי ה', אֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ, אֲנִי וְלֹא שָֹרָף, אֲנִי וְכוּ'. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת פְּנֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנִּתְגַּלָּה אָז בְּהֶאָרָה נִפְלָאָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הָיָה מַפֶּלֶת מִצְרַיִם עַד שֶׁרַבִּים מֵהֶם הִשְׁלִיכוּ אֱמוּנָתָם וְנִתְגַּיְּרוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, \"וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְכוּ'\". וְעַל-יְדֵי-זֶה הָיָה הַגְּאֻלָּה, כִּי הַגְּאֻלָּה הָיְתָה בְּלֵיל רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח שֶׁאָז בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה נִלְקְחָה שָֹרָה לְבֵית פַּרְעֹה שֶׁהוּא רֶמֶז עַל הוֹד יְפִי הַדִּבּוּר שֶׁהוֹפֵךְ פָּנָיו אֲלֵיהֶם וְכוּ', שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הוּא הַכְנָעָתָם (כַּמְבֹאָר כָּל זֶה בְּהַתּוֹרָה הַנַּ\"ל, עַיֵּן שָׁם). וּמֵחֲמַת זֶה אָסוּר אָז הֶחָמֵץ בְּבַל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא וּצְרִיכִין לֶאֱכֹל רַק מַצָּה, כִּי חָמֵץ הוּא בְּחִינַת קֻשְׁיוֹת, בְּחִינַת כִּי יִתְחַמֵּץ לְבָבִי וְכוּ', שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם לְעִנְיַן הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁהָיָה קָשֶׁ",
      "en": "[continued]"
    },
    {
      "index": 58,
      "he": "וּבִשְׁבִיל זֶה הַתְחָלַת הַתּוֹרָה הִוא בְּרֵאשִׁית, שֶׁהוּא בְּחִינַת רְאִיָּה וְהַשְׁגָּחָה, כִּי בְּרֵאשִׁית הוּא בְּחִינַת תְּלַת גְּוָנִין דְּעֵינָא וּבַת עַיִן כַּנַּ\"ל. וְסוֹף הַתּוֹרָה הוּא 'לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל'. כִּי הַהַשְׁגָּחָה בְּחִינַת כֹּחַ הָרְאוּת נִמְשָׁךְ מֵרֵאשִׁית וְעַד אַחֲרִית, מֵרֵישׁ כָּל דַּרְגִּין עַד סוֹף כָּל דַּרְגִּין, עַד שֶׁחוֹזֵר וְנִכְלָל הַסּוֹף בְּהָרֹאשׁ, הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית. שֶׁזֶּהוּ עִקַּר שְׁלֵמוּת הָרְאִיָּה וְהַהַשְׁגָּחָה. נִמְצָא, שֶׁסּוֹף הַתּוֹרָה מְקֻשָּׁר לְרֹאשָׁהּ, כִּי סוֹף הַתּוֹרָה-לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל. וְהַתְחָלַת הַתּוֹרָה הוּא-בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, שֶׁהוּא גַּם-כֵּן בְּחִינַת רְאִיָּה וְהַשְׁגָּחָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית כַּנַּ\"ל, כִּי הַסּוֹף וְהָאַחֲרִית מְקֻשָּׁר בְּהָרֵאשִׁית שֶׁזֶּהוּ עִקַּר שְׁלֵמוּת הָרְאִיָּה כַּנַּ\"ל. וְעַל-כֵּן סוֹף הַתּוֹרָה מְדַבֵּר מֵעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם צוֹפִים וּמַבִּיטִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ כִּי הֵם מַאֲמִינִים בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד שֶׁזֶּה זָכוּ עַל-יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עַל-יְדֵי קַבָּלַת הַתּוֹרָה וְעַל-יְדֵי כָּל הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים וְכוּ'. שֶׁמִּזֶּה מְדַבְּרִים הַפְּסוּקִים שָׁם בְּסוֹף הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים וְכוּ'. וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל. וְהַתְחָלַת הַתּוֹרָה מְדַבֶּרֶת מֵעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית תַּמָּן רָאשֵׁי תַּמָּן בַּת שֶׁהֵם תְּלַת גְּוָנִין דְּעֵינָא וּבַת עַיִן, הַיְנוּ בְּחִינַת עֵינֵי הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר בָּהֶם הוּא צוֹפֶה וּמַבִּיט מֵרֵאשִׁית הַבְּרִיאָה עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. וּבָהֶם בָּרָא אֶת כָּל הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְכוּ'. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, כִּי הוּא לִקְצוֹת הָאָרֶץ יַבִּיט. וּבָהֶם הוּא מְחַיֶּה אֶת הָעוֹלָם בְּכָל עֵת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשֹׁטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ. נִמְצָא שֶׁהַתְחָלַת הַתּוֹרָה מְדַבֶּרֶת מֵעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ. וְסִיּוּם הַתּוֹרָה מְדַבֶּרֶת מֵעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל. וְעַל-יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִוא בְּחִינַת אֱמוּנָה כַּנַּ\"ל, עַל-יְדֵי זֶה מְקֻשָּׁר הַסּוֹף וְהָאַחֲרִית בְּהָרֵאשִׁית כַּנַּ\"ל. שֶׁזֶּהוּ בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וּכְלָלִיּוּת עֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת אַחֲרִית נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהֵם מְקֻשָּׁרִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ בְּרֵאשִׁית הַמַּחֲשָׁבָה, כִּי כֻּלָּא חַד, כִּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאוֹרַיְתָא וְיִשְׂרָאֵל כֻּלָּא חַד, כִּי עַל-יְדֵי שֶׁאָנוּ מַאֲמִינִין בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ וּמְקַיְּמִין אֶת הַתּוֹרָה עַל-יְדֵי זֶה הַשְׁגָּחָתוֹ מַגִּיעַ עָלֵינוּ בִּשְׁלֵמוּת. וְאָנוּ חוֹזְרִין וְנִצְטַיְּרִין בְּעֵינָיו וְכוּ' כַּנַּ\"ל, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְקֻשָּׁרִים וּמְיֻחָדִים עֵינֵינוּ בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וּכְלָלִיּוּת הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת סוֹף הַתּוֹרָה בִּתְחִלָּתָהּ, כְּלָלִיּוּת עֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית כַּנַּ\"ל:",
      "en": "This concluding portion of Halacha 4 mirrors the themes of Halacha 3 Part 2 but through the specific lens of Tik'u Tochachah (LM II:8), with its emphasis on the ba'al ko'ach's prayer subduing the serpent's cunning, and the mezona d'gufa/mezona d'nishmesa duality."
    },
    {
      "index": 59,
      "he": "ישראל, כָּמו שִ3בְּתוּב (שם, יז: ולא תִהְיָה עדת ה'\nבּצאן אשָר אִין לָהֶם רעָה. וְהשִיבוּ ה' יִתְבֶּרך שָיְסְמך\nאֶת יְהוּשָע תִּלְמִידו, בַּי יְהושָע בְּחִינַת נער, בְּחִינַת\nמט\"ט, בְּחִינת בָּרִית תַּתָאֶה, כָּמוּ שִבְּתוּב (שמות לג,\nיא): ויהושע בַּן נון נער וכו (זהר בּשְלַח סה: תקוני\nזהר יד:), אבל עלדודי שְזְכָה לשמש כֶּל כֶּך אֶת משה\nבּמו שְבְּתוּב (שמות שם): לא ימיש מתוך הָאהֶל,\nעַליבָּן זכֶה לְהַבְּלֶל בָּרִית תַּתְאֶה בְּבָרית עִלְאֶה,\nדְהַינו שִיהְיָה נִכְלֶל וחד למדן בְּצְדִיק שְזְהוּ עַקַר",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 60,
      "he": "ועל כן עיקר קבלת התורה היה על ידי בחינה זאת. על ידי שהיה תחלה בצרה גדולה במצרים. עד שבא משה רבינו וביטל עצמו בתכלית הביטל. כמו שכתוב (במדבר י\"ב) והאיש משה עניו מאד וכו'. שזהו בחינת תכלית הביטול שהוטא בחינת ענוה אמתיית. ועל ידי הביטולן הזה ביטל כל הצרות וגאל ~ אותנו מצרים ומכל הטומ~ אות והסטרא אחרא. ומבחינת הביטול הזה המשיך לנו אש התורה לגרש הסטרא אחרא והקליפות שלא יתגברו ביותר אחר כך כנ\"ל. ועל כן הוכרחו לברוח ממצרים מחמתש היה קודם קבלת התורה. ובמצרים לא היה אפשר ליתן התורה. כי היה מליאה גילולים. על כן באמת היה קשה וכבד מאד לצאת ממצרים. כי בכל פעם שביל משה את עצמו והאיר על ישראל בחינת ביטל כי הודיע להם שמו יתברך. והאיר עליהם או האיסן סוף ולמדם להתדבר ולהתבטל אליו יתברך. אך כל מה שביטל את עצמו ביותר התגברו המצריים ביותר והכבידו את לבם ביותר. מחמת הביטול צריך להיות ברצוא ושוב וכו' כנ\"ל. כי אז היה קשה המשיך תורה בכל פעם. אך בחמלת ה' עשה עמנו נסים ונפל~ אות גדולות ונור~ אות עד שהאיר על ישראל הארה גדולה ועצומה מאד בליל שמורים. כמו שכתוב (שמות י\"ב) ועברתי בארץ מצרים וכו' ותרגומו ואתגליתי וכמובא בהכוונות. עד שמגודל ההארה נפלו ומתו כל בכורי מצרים שהיו אורבים להתגרות ולהתגבר על ידי זה דייקא. כי לא היו יכולים לסבול אפילו מרחוק התנוצצות האור הגדול הזה. כי אז בחמלתו האיר עלינו אור גדול מאד כל הלילה הקדושה הזאת שהוא ליל שמורים. עד שנתבטל כח הסטרא אחרא שהוא בחינת מלכות מצרים אז מאד וכנ\"ל. ואז ברחו ישראל תיכף. כיהוכרחוט לברוח מחמת שבהכרח שישובו מהביטול אף על פי שנמשך הרבה. ואז יוכלו המצרים להתגבר ביותר כנ\"ל. ועל כן הוכרחו לברוח מחמת שלע היה באפשר אז עדיין להמשיך תורה אחר כך לבטלם על ידי התורה כנ\"ל. ועל כן באמת רדפו מצרים אחר כך כשהוגד לפרעה כי ברח העם. כי אף על פי שנתבטל ונכנעו פרעה ומצרים ב~ אותו הלילה מאד. אף על פי כן אחר כך התגבר מחדש מאחר שלא היה עדיין קבלת התורה לבטלו בשלימות על ידי התורה. כי עיקר היטלם לגמרי בשלימות הוא על ידי התורה שממשיכין אחר כך מהרשימו של הביטוטל וכנ\"ל. ואז לא היה אפשר עדיין לקבל התורה. על כן התגבר והכביד לבו ורדף אחריהם עד הים. על כן היו אז באמת בסכנה גדולה מחמת שהתגבר אז ביורת ויותר ולקח את כל חילו שש מ~ אות רכב בחור שהם כלל כל הכחות של הסטרא אחרא והדינים רחמנא ליצלן כמובא. כי אז אחר הביטול מתגברין יותר ויותר כנ\"ל. אבל השם יתברך בחמלתו חמל עלינו בזכות אבות ובכחו של משה ובקע מים מפניהם בזכות קבלת התורה שעתידין לקבל שיא בחינת מים כנ\"ל. ועל ידי זה ברחו המים הגשמים מפניהם ועברו בתוך הים ביבשה. והמצרים נטבעו בהם. והכל בכח התורה שעתידין קלבל שהיא בחינת מים וכנ\"ל:",
      "en": "It follows that tzitzis are the thread of Chesed, the voice that waters the garden where all the fragrances grow. This is the aspect of: \"Hakol kol Yaakov\" — \"The voice is the voice of Yaakov\" (Bereishis 27:22). Therefore it says of Yaakov: \"Re'eh reiach beni k'reiach sadeh\" — \"See, the fragrance of my son is like the fragrance of a field\" (Bereishis 27:27), as explained in the teaching. 38"
    },
    {
      "index": 61,
      "he": "לב, כי הם ליבא דכל עלמא (זוה\"ק פנחס רכא:)\nוצריכין מנהיגי הדור לנשוב בבחינת רוחם (עיין\nלקוטי מוהר\"ן א' - סימן ח) על כל אחד מישראל\nלנפוח מהם העפרוריות, דהיינו מרה-שחורה\nועצבות שנופל עליהם חס-ושלום, שעל-ידי זה אינו\nיכול האיש הישראלי שהוא בחינת לב לדלוק\nולבעור לה' יתברך, ועל-ידי זה הצדיקים האמתיים\nמלהיבים לבבות ישראל לה' יתברך. (קיצור לקוטי\nמוהר\"ן א' - סימן ט')\nונְתַתֶּה מהודך עָלָיו\n(במדבר בז, -\nעַקָר הַהְדוּר רואין רק בַּבְחִינַת יהושָעַ, בְּחִינַת\n(בּמדְבַּר כז) וְנְתְתַּה מהודך עָלֶיו, שהוא בְּחִינת\nלְבְנֶה, בְּחִינַת (שיר הַשירים ו) וְפָה כַלְבְנֶה. בִּ\nבַּבְחִינת משה אי אִפשר לְראוּת הודו וְהַדְרוּ, כִּי הוא\nְּחִינַת חַמָה שאי אֶפֶשָר לְהְסְתְבַל בָּה עַתֶה, בִּי הוא\nְִּינַת בַּסַא דְמִתְכַּסְיָא וְכו\". וְעליכַּן בָּאָמַת נָאָמַר\n(שמות לד) וייראוּ מגָּשֶת אִלָיו וְכו' וַיִתָּן על פַניו\nמסוָה, כי אין לָנוּ כח שיאיר ויופיע עָלִינוּ כבוד הֶדר\nמלְכוּתו כִּי אם עַלדידי בְּחִינַת יהושע, בְּחִינַת לְבָנָה\n(בסִימן קמ) על פסוק (איוּב לז) בִּיד כָּל אדֶם יִחְתוּם\nוכו', שבְּהַצַדיק בְּעַצמו אין לְהְעוּלֶם בו שום תִפִיסָה\nרק עליידי אנשָיו וכוּ, עַין שם. כִּי אַנֶשָיו וְתַלְמִידיו\nהֶם בְּחִינַת יְהושָעַ, על יָרֶם הַיְקָא נְתְנְלָה נִפְלָאוּת\nהַדְרת קדשֶת הַצַדִיק שְהוּא בְּחִינַת משָה, שעַלדידי\nזה נַתְגִּלָה כְּבוּד הדר מלְכוּתו יִתְבֶּרְף וּגְדְלָתוּ עד אין\nחַקֶר. (הלכות שבת - הלכה ז', אות נ\"ה)\nללה תּחְלק הָאָרין בְּנחַלָה\nבְּמִסְפר שמות\n(במדבר בז, נג)\nבּי אור הַגּקְדָה הקְדוּשָה נִמְשָכֶת בְּכַמָה בְּחִינות כָּפי\nהָאָרֶם וְהַמָקים וְהוְמַן. וּבַכְלְליּת בָּנִי הְעוּלֶם עְקַר\nהַנְְּדֶה הַם כְּלַל ישראֶל. וּבין בְּלְליות יִשְראֶל עקר\nהַגּקְדָה הוא. הצדיק הָאָמַת. וְכן בְּמְקום, ‏ כ גָם\nבִּבְחִינת מָקים יש נְקְדָה טוּבָה שְהוּא אָרֶץ יִשָראֶל\nשָהִיא הַגְּקְדֶה טוּבָה של כָּל הֶעילֶם. וּבְאָרץ יִשְרְאֶל\nְּעַצְמָה יש עַשָר קֶדשות. וְפַקַר הַנְקְדָה הוא נִקָדת\nְקְדֶת כָּל הְעוּלֶם. וכן בִּזְמַן, כִּי בְּכֶל יום וי יֶש בו\nנקֶדה טוּבה, כִּי לִית יום דלִית בִּיה טוב (זהַר פרשת\nנֶשא). אף הַגִּקְדָה של בַָּל הַזֶמן בָּלֶל שבְעַת ימי\nבּראשית הוא שִבֶּת, שהיא הַנְקֶדה שמאיר בַּכָל\nששֶת יָמִי הַמַעַשָה שַבְּהֶם נבְרָא הְעוּלֶם. וְהַגְקַלֶה שֶל\nבָּל הַשָנָה וְהְחְדֶשִים, הֶם ראשי חַדשִים ויָמִים טובים.\nקר הַגּקְדָה שֶל כָּד הַשְנָה וֶשָל כָּל הַיָמִים טוּבִים\nהוא יום כפור, כַּמו שִבְּתוּב (תְּהִלִים קלט): ימים יִצְרו\nולו אֶחָד בְּהֶם, זֶה יים כַּפוּר שבו נְכָנֶם הַכּהַן גָדוּל\nשָהוּא בְּחִינַת צדיק הדור בְּחִינת נְקְדָה הַכְּלְלִית,\nלְמְקום הָאָבֶן שְתְיָה שָהִיא נְקְדת הֶּלֶם. נְמְצָא שאָז\nנכַלְלוּ כָּל הַנְּקָדות טובות הַבַּלְלִיִית של הצדיק\nוְהַמַקום וְהַזּמַן. וְעַל\"כַּן אד היא מְחִילת וְכַפָרת כָּל",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 62,
      "he": "וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁנִּקְרָא רֹאשׁ הַשָּׁנָה יוֹם הַזִּכָּרוֹן. כִּי עַל-יְדֵי כָּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל דְּהַיְנוּ עַל-יְדֵי הַבִּטּוּל וְעַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁמַּמְשִׁיכִין מֵהָרְשִׁימוּ שֶׁזֶּה בְּחִינַת שׁוֹפָר, עַל-יְדֵי זֶה מְתַקְּנִים אֶת הַתְּפִלָּה. כִּי עַל-יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין אוֹר הָאַחְדוּת לָדַעַת כִּי כֻּלּוֹ אֶחָד. וְעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין זוֹכִין לַעֲשׂוֹת אֶחָד מִכָּל הַתְּפִלָּה, שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁעוֹמֵד בְּסוֹף הַתְּפִלָּה יִהְיֶה זוֹכֵר עֲדַיִן תֵּבָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַתְּפִלָּה וְכוּ' שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שְׁכֵחוּם וְחָזְרוּ וִיסָדוּם כַּמְבֹאָר שָׁם בְּסוֹף הַתּוֹרָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל. וְזֶה בְּחִינַת הַנְּסִירָה שֶׁנַּעֲשֵׂית בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַל-יְדֵי הַשֵּׁנָה וְהַדּוֹרְמִיטָא דְּאַפִּיל עַל זְעֵיר אַנְפִּין, וְעַל-יְדֵי הַשּׁוֹפָר שֶׁהוּא הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְנַסְּרִין וּבוֹנִין אֶת הַמַּלְכוּת שֶׁתִּהְיֶה נִנְסֶרֶת מִבְּחִינַת אָחוֹר בְּאָחוֹר וְכוּ', כַּמְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת. הַיְנוּ בְּחִינָה הַנִּזְכָּר לְעֵיל הַמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל עַל פָּסוּק וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל רוּת הֲלֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי וְכוּ'. שֶׁהַדִּבּוּר אֵינוֹ מַנִּיחַ מַנִּיחַ אֶת הַנֶּפֶשׁ שֶׁתֵּלֵךְ מִמֶּנּוּ וְכוּ'. וְזֶה נִמְשָׁךְ מֵחֲמַת שֶׁעֲדַיִן לֹא נִמְשַׁךְ אוֹר הָאַחְדוּת לְמַטָּה בִּשְׁלֵמוּת, וְיֵשׁ עֲדַיִן אֲחִיזַת הַקְּלִפּוֹת, וּמִתְיָרְאִים שֶׁכְּשֶׁתֵּלֵךְ הַנֶּפֶשׁ לְהַלָּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדִּבּוּר הָרִאשׁוֹן. כִּי יֵשׁ כֹּחַ לְהַשִּׁכְחָה שֶׁהִיא מֵהַחִיצוֹנִים לְהִתְגַּבֵּר. וַאֲזַי הַמִּדּוֹת הָעֶלְיוֹנִים הֵם עֲדַיִן בִּבְחִינַת אָחוֹר בְּאָחוֹר כַּמְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֲחִיזָה הֵם צְרִיכִין לִהְיוֹת אָחוֹר בְּאָחוֹר. וְאָז מֵחֲמַת שֶׁהֵם דְּבוּקִים בְּכֹתֶל אֶחָד לְשִׁנֵּיהֶם בִּבְחִינַת אָחוֹר בְּאָחוֹר. אֲזַי הַדִּבּוּר הַנִּמְשָׁךְ מִשָּׁם אֵינוֹ מַנִּיחַ אֶת הַנֶּפֶשׁ לֵילֵךְ לְהַלָּן יוֹתֵר. שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ מֵחֲמַת שֶׁגַּם לְמַעְלָה הֵם אֲחוּזִים יַחַד, בִּבְחִינַת כֹּתֶל אֶחָד לִשְׁנֵיהֶם בִּבְחִינַת אָחוֹר בְּאָחוֹר מֵחֲשַׁשׁ אֲחִיזַת הַקְּלִפּוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁכְחָה. כִּי שֹׁרֶשׁ הַדִּבּוּר מֵהַדַּעַת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה. אַךְ יְצִיאָתוֹ לָעוֹלָם הִוא עַל-יְדֵי הַנֶּפֶשׁ, כִּי הַנֶּפֶשׁ מוֹצִיאָה וּמוֹלֶדֶת כָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁנִּמְשָׁכִין בְּשָׁרְשָׁן מֵהַדַּעַת. וְכָל זְמַן שֶׁאֵין נִמְשָׁךְ אוֹר הָאַחְדוּת לְמַטָּה עַל-יְדֵי הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל, אֲזַי הַדַּעַת וְהַנֶּפֶשׁ שֶׁהֵם בְּחִינַת תִּפְאֶרֶת וּמַלְכוּת, אֲחוּזִים וּדְבוּקִים יַחַד. וַאֲזַי אֵין מַנִּיחַ הַדִּבּוּר אֶת הַנֶּפֶשׁ שֶׁתֵּלֵךְ לְהַלָּן יוֹתֵר, בִּבְחִינַת וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל רוּת וְכוּ'. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין נְסִירָה. וְזֶה נַעֲשֶׂה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַל-יְדֵי הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל, וְעַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁמַּמְשִׁיכִין מֵהָרְשִׁימוּ וְכוּ' שֶׁזֶּה בְּחִינַת שׁוֹפָר וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין אוֹר הָאַחְדוּת לֵידַע שֶׁכֻּלּוֹ אֶחָד. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לַעֲשׂוֹת אֶחָד מִכָּל הַתְּפִלָּה שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁיַּעֲמֹד בַּתֵּבָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל הַתְּפִלָּה יִהְיֶה זוֹכֵר עֲדַיִן תֵּבָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַתְּפִלָּה. כִּי אֵין לְהַשִּׁכְחָה שְׁלִיטָה כְּלָל. וְאָז מַנִּיחַ הַדַּעַת וְהַדִּבּוּר אֶת הַנֶּפֶשׁ שֶׁתֵּלֵךְ לְהַלָּן יוֹתֵר, וְאֵינָם נֶאֱחָזִים וְנִדְבָּקִים עוֹד בְּיַחַד מֵחֲשַׁשׁ הַשִּׁכְחָה שֶׁהֵם הַקְּלִפּוֹת. וְזֶה בְּחִינַת הַנְּסִירָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל. וְעַל-כֵּן נִקְרָא רֹאשׁ הַשָּׁנָה יוֹם הַזִּכָּרוֹן, כִּי אָז מַמְשִׁיכִין זִכָּרוֹן. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עוֹשִׂין אֶחָד מִכָּל הַתְּפִלָּה שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁעוֹמֵד בְּסוֹף הַתְּפִלָּה יִהְיֶה זוֹכֵר עֲדַיִן תֵּבָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַתְּפִלָּה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְדַבֵּר כָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁל הַתְּפִלָּה וְלוֹמַר אַחַר כָּךְ עוֹד כַּמָּה תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶה אָנוּ צְרִיכִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וַעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה שֶׁאָנוּ צְרִיכִין לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלּוֹת וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת, עַל-כֵּן אָנוּ מְתַקְּנִין אָז אֶת הַתְּפִלָּה עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַזִּכָּרוֹן הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁמַּמְשִׁיכִין עַל-יְדֵי הַבִּטּוּל וְעַל-יְדֵי הָרְשִׁימָה שֶׁנִּשְׁאֲרָה כְּשֶׁחוֹזְרִין מֵהַבִּטּוּל שֶׁמִּשָּׁם קַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שׁוֹפָר כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עוֹשִׂין אֶחָד מִכָּל הַתְּפִלָּה. שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן הַתְּפִלָּה שֶׁאָנוּ עוֹסְקִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה לְתַקְּנָהּ בִּשְׁלֵמוּת:",
      "en": "[continued]"
    },
    {
      "index": 63,
      "he": "כי עיקר קישוי הולדה נמשך מבחינת עמלק כמובן בדברי רבינו ז\"ל (סימן קל\"ה) על פסוק וישסף שמואל את אגג וכו'. עיין שם מה שכתוב שם על פירוש רש\"י חתכו לד' וכו'. על ידי זה נפתח רחמה של המקשה לילד וכו' עיין שם שהוא בחינת הכפירות והאפיקורסות הנמשך מחלל הפנוי ועל כן נקרא ראשית. כמו שכתוב (במדבר כ\"ד) ראשית גוים עמלק כי חלל הפנוי קדשם לעולם. כי בלא זה לא היה מקום לבריאת העולם כמבואר היטב כל הענין בהתורה בא אל פרעה (בסימן ס\"ד) עיין שם היטב. ומשם מבחינת חלל הפנוי נמשך הקליפה הקודמת לפרי ועל כן נקרא עמלק ראשית מחמת שכחו נמשך מחלל הפנוי שהיא ראשית וקודם לעולם שמשם בחינת הקליפה הקודמת לפרי כנ\"ל. וזהו בחינת הבכורה של עשו שהוא עמלק היינו כנ\"ל. כי נמשך מבחינת הקליפות הנמשכין מחלל הפנוי שקדם להעולם. ועל כן השתדל יעקב ליקח הבכורה משו. כי באמת השם יתברך קדם לכל. כי הוא יתברך ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין והוא יתברך בעצמו ברא את החלל הפנוי, כדי שיהיה מקום לבריאת העולם כנ\"ל. ועל כן ישראל על ידי אמונתם בהשם יתברך שקדם לכל. הם עוברים על כל החכמות והכפירות והאפיקורסות הבאים מחלל הפנוי כי הם מאמינים שגם בהחלל הפנוי בעצמו נעלם השם יתברך. כי הוא יתברך קדם לכל וכמבואר בהתורה הנ\"ל שעל כן נקראים ישראל עבריים על שעל ידי אמונתם באלקי העבריים הם עוברים על כל החכמות הבאים מחלל הפנוי. ועל כן באמת ישראל הם בכורים באמת. כמו שכתוב (שמות ד') בני בכורי ישראל. כי עוברים על ידי אמונתם על החלל הפנוי. ומאמינים בהשם יתברך בעצמו שהוא ראשון וקודם לכל כנל. ועל כן לקח יעקב הבכורה מעשו כי מתחלה בהכרח היה שתהיה הבכורה אצל עשו. כי הקליפה קדמה לפרי. כי הבכורה שלו נמשך מחלל הפנוי שקדם לעולם. אבלי עקב על ידי אמונתו זכה לעבור את החלל הפנוי ולהאמין ולכלול בהשם יתברך שקדם לכל. ועל כן אחר כך ביטל את הבכורה של עשו. שהוא בחינת ראשית גוים עמלק וזכה ליקח הבכורה לעצמו. עד שזכה שזרעו יהיו נקראים כולם בכורים כמו שכתוב בני בכורי ישראל וכנ\"ל. וזהו בחינת מכת בכורות דייקא בשעת יציאת מצרים ואז נתקדשו בכורי ישראל. כי זה עיקר יציאת מצרים. כי כל הגליות שכלולים בגלות מצרים נמשכין על ידי זוהמת עמלק שהוא עיקר זוהמת הנחש שהוא ראשית גוים עמלק שממנו מקבלים כל הד' מלכיות שהם כל הגליות כמו שאמר רבינו ז\"ל בהתורה מישרא דסכינא (בסימן ל') וגם שרו של מצרים הוא אדום שהוא עשו כמובא. וכל עיקר קשיות וכבידות לב של פרעה שלא רצה להניח את ישראל לצאת נמשך מבחינת האפיקורסות והכפירות שנדבק בו הנמשך מחלל הפנוי שהוא בחינת עמלק. וכמו שכתוב שם רבינו ז\"ל על פסוק בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו. שפרעה הוא בחינת חלל הפנוי שמשם נמשך כבדות לבו. בחינת (שמות י\"ג) ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו וכו' בחינת קישוי הולדה כנ\"ל. על כן ויהרוג ה' כל בכור בארץ מצרים כדי להכניע בכור דסטרא אחרא הנמשך מבכורה של עשו בבחינת ראשית גוים עמלק. מבחינת הכפירות הנמשכין מחלל הפנוי שקדם לעולם. כדי להכניע כל זה ולהגביר בכורי ישראל שהם מקבלין מהבכורה של יעקב שזכה על ידי אמונתו לעבור על החלל הפנוי לעבור על כל הקשיות והחקירות הנמשך משם. ולדבק את עצמו בהשם יתברך שהוא ראשון וקודם לכל שמשם הבכורה דקדושה וכנ\"ל. ועל ידי זה יצאו ישראל ממצרים שהוא בחינת לידה ואז נתקדשו הבכורות ליתנם לכהן שהוא מקבל קדושתו מבחינת זקן דקדושה בחינת זקן אהרן וכו' כנ\"ל שהוא בחינת ת\"ד הנמשכין על ידי העור הנ\"ל שנכלל באין סוף שקדם לכל ששם כל העולם אינו עולה כהרף עין וכו' כנ\"ל. כדי לקדש הבכור שהוא הולדה ראשונה להמשיך עליו קדושת הבכורה של ישראל שהיא בחינת האמונה. שעל ידי זה עוברין על כל החכמות ומאמינים בהשם יתברך שקדם לכל. וזהו בחינת (שם) והעברת כל פטר רחם לה'. והעברת דייקא כי על ידי קדושת בכור זוכין להתגבר על בחינת הבכורה דסטרא אחרא שהוא בחינת חלל הפנוי וכו' כנ\"ל. כי על ידי קדושת בכור לכהן ממשיכין אמונה שלימה שעל ידי זה עוברין על כל החכמות וכו' כנ\"ל. ועל כן עיקר התפילין הם מדברים מיציאת מצרים וקדושת בכורים ואמונה. כי הכל אחד כי על ידי אמונה עוברים על כל החכמות הנמשכין מחלל הפנוי שזהו בחינת יציאת מצרים בחינת קדושת בכורים כנ\"ל. ומשם עיקר התפילין שהם התחדשות המוחין והחיות, כי עיקר התחדשות המוחין והחיות מקבלין על ידי אמונה שהוא עיקר החיים. כמו שכתוב (משלי ט\"ז) באור פני מלך חיים כמובא בדברי רבינו ז\"ל וכנ\"ל. כי על ידי אמונה שמאמינים בחידוש העולם שהשם יתברך ברא הכל כרצונו יש מאין המוחלט אחר העדר הגמור. וכמו שהוא יתברך חידש את העולם יש מאין המוחלט כמו כן הוא מחדש גם עתה בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית ועיקר חידוש מעשה בראשית בכל יום הוא על ידי החכמה כמו שכתוב (תהלים ק\"ה) כולם בחכמה עשית שהם המוחין חדשים הנמשכין בכל יום להכיר ארותו בכל יום מחדש בידיעה והכרה חדשה שעל ידי זה נתחדשין מעשה בראשית בכל יום בבחינת ובטובו מחדש וכו' אין טוב אלא תורה אין טוב אלא צדיק היינו הצדיק האמת זוכה להשגת התורה והדעת מחדש בכל יום שעל ידי זה נתחדשין מעשה בראשית ומשם עיקר התפילין כנ\"ל:",
      "en": "For the entire Torah is contained in the aspect of garments: \"B'chol eis yih'yu vegadeicha levanim\" — \"At all times let your garments be white\" — which refers to the totality of Torah and mitzvos observance, through which one merits white garments, the chaluka d'rabbanan — the garment of the soul that each one merits in the World to Come according to the Torah and mitzvos he merited to accumulate in this world. The essential rectification of garments is through tzitzis. This is what our Sages said : \"'At all times let your garments be white' — these are tzitzis.\" For tzitzis are the totality of Torah and mitzvos observance — the aspect of white garments — as written: \"L'ma'an tizkeru,\" etc."
    }
  ]
}