Segment 1
זה הדבר אשר צוה הס
(במדבר ל', ב)
"בה" מרמז על דַבֶר שרואין מרחוק מאד, וכמו
שפרש רש"י בְּפֶרֶשת מטות: משה נַתְנבַּא בַּכה, וְכָל
הַגְבִיאִים נְתְנַבְּו בָּה, מוסֶף עַלִיהֶם משֶה שְנְתְנְבָא
ְּיזה הַדְבֶר", בִּי כָּ הַגְּבִיאִים נִתְנבָּו בְּאַסְפקְלריָא
שָאִינֶה מאִירה שְרָאוּ נְבוּאָתֶם מרחוק מאד אַבָל
משָה הַתְנבַּא גִם בְּזֶה הַדְבֶר שְהוּא בְּחִינת שרְאֶה
הַנְבוּאֶה בְּרְאיָה יפה וּבְרה, אַבֶל גָּם משָה הַתְנִבּא
בְּכה, כִּי הָיוּ כָּמה נבוּאוּת שִגִּם הא הְכְרַח לראותַ]
מרחוק מאד. (הלכות מתנה - הלכה ה, אות מז)
יִדבּר משָה אֶל ראשי הַמטוּת
1 | (במדבר ל, ב')
בּל הַדְבָרִים שְבְּולֶם, כַלֶם מַקַבָּלִים חַיוּת עלדודי
הַתוּרֶה, כִּי בודאי אין שום חיוּת לֶשוּם דְבָר כִּי אם
מִמָנו יִתְבֶּרך, וקדשָא"בְּריך"הוּא וָאוּריְתָא בלָא חַד,
וּמְחָמַת זֶה וכולין לְעֶבד אֶת הַשָם יִתְבֶּרך בְּכָל
הַדַבָרים שְבָּעילֶם, בָּמו שְבָּתוּב "בְּכֶל הרְכִי דְעָהו",
ִּי בְּכלֶם מִלְבֶּש הַתּוּרָה כַּבְיכול. וְעַל-בָּן יְכוּלין
לְקשָר הכל אֶל התורה ולעשות מִכָּל דַבֶר תוּרה, וְזֶה
גלְתָה לָנוּ התורה הקְדוּשָה בְּמַעַוֶת נַדָרִים ושבועות,
שעל"ידי מצַוָה זו יכולין לעשות תורה ומצות מכּל
הַדְבָרִים שִבְּטוּלֶם, וּבָזֶה גִּלֶּה לָנוּ הֶשָם יִתְבֶּרך שיש
תורה וְעְבוּדֶה בְּכֶל דבֶר שְבְּטוּלֶם, בִּי כַּלֶם מְקַבֶּלין
חיוּת מהַתוּרֶה כנ"ל.
ועל"כן הְחְכֶם עוקר הַגִדר מעַקָרו, בי כָּל ענין נַדֶר
ושבוּעָה הוא תִּלוּי בַּחְכֶם וּגדול הדור, כּי עָנִין נדר
שבוּעָה הא שְמִנְלִין שִבָּד הַדְבָרִים מְַבְּלִין חַיּת
מְהַתוּרֶה וָכו'. אבל זֶה תְּלוּי רק בְּהַגֶרוּל וְהְחְכֶם
שבּדוּר. וּכָמוּ שִבֶּתַב רבּנו ז"ל בַּמאמָר "ְאֶתְחַנַן"
(לקוטי מוהר"ן ב' - סימן ע"ח). שבָּל הפשוטים
צריכין איש פשוט גַדוּל מאד שְעָל ידו כַּלֶּם מקְבָּלִים
Segment 2
וְזֶה בְּחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה. כִּי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִבְרָא הָעוֹלָם, דְּהַיְנוּ אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא עִקַּר הָעוֹלָם כַּנַּ"ל. כִּי עִקַּר הַכָּבוֹד הוּא עַל-יְדֵי הָאָדָם שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הַכֹּל. וְעִקַּר הָאָדָם נִמְשָׁךְ מִנֹּעַם הָעֶלְיוֹן כַּמּוּבָן בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּחִינַת הַנֹּעַם, וְזֶה נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי הַשּׁוֹפָר שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת עֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה בִּבְחִינַת הֵיטִיבוּ נַגֵּן בִּתְרוּעָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת נֹעַם בְּחִינַת נְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל (שְׁמוּאֵל ב כג) וְזֶה בְּחִינַת עָלָה אֱלֹקִים בִּתְרוּעָה ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר זַמְּרוּ אֱלֹקִים זַמֵּרוּ וְכוּ'. כִּי תְּרוּעָה וְקוֹל שׁוֹפָר הֵם בְּחִינַת נְגִינָה וְזִמְרָה שֶׁהוּא בְּחִינַת נֹעַם כַּנַּ"ל (וְעַיֵּן כָּל זֶה בִּדְבָרֵינוּ בְּהִלְכוֹת בִּרְכַּת הַפֵּרוֹת הֲלָכָה ד). וְעַל-כֵּן קוֹרִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה לֵדַת יִצְחָק, כִּי יִצְחָק הוּא הוֹלָדָה הָרִאשׁוֹנָה בִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל, שֶׁנִּמְשַׁךְ מִנֹּעַם עֶלְיוֹן שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הִתְגַּלּוּת כְּבוֹדוֹ כַּנַּ"ל. (וְכַמְבֹאָר כָּל זֶה בְּהִלְכוֹת בִּרְכַּת הַפֵּרוֹת הַנַּ"ל עַיֵּן שָׁם). וְזֶהוּ בְּחִינַת תֹּקֶף הַדִּינִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁצְּרִיכִים לְהַמְתִּיקָם בְּכַמָּה הַמְתָּקוֹת כַּיָּדוּעַ. כִּי מֵחֲמַת שֶׁאָז צְרִיכִין לְעוֹרֵר נֹעַם הָעֶלְיוֹן כְּדֵי לְגַלּוֹת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה הָיְתָה כָּל הַבְּרִיאָה שֶׁנִּבְרָא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן אָז בָּאִין הַחוֹבְלִים לְהִתְתַּקֵּן כַּנַּ"ל. וְגַם כִּי כָּל פְּגַם הַחוֹבְלִים נִמְשָׁךְ מֵחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן כַּמְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ (בְּהִלְכוֹת כִּבּוּד אָב וָאֵם עַיֵּן שָׁם), וְחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיָה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַל-כֵּן נִתְעוֹרְרִין אָז כָּל תֹּקֶף הַדִּינִים. כִּי הַחוֹבְלִים הֵם בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת בְּחִינַת דִּינִים קָשִׁים, כִּי מִשָּׁם שָׁרְשָׁם כַּיָּדוּעַ. וְזֶה כָּל עֲבוֹדַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים לְהַמְתִּיק תֹּקֶף הַדִּינִים, הַיְנוּ לְהַמְתִּיק לְבַטֵּל יְנִיקַת הַחוֹבְלִים שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְהִתְגַּבֵּר לְקַלְקֵל אֶת הַנְּעִימִים חַס וְשָׁלוֹם, וְאַדְּרַבָּא הַחוֹבְלִים יִתְתַּקְּנוּ עַל-יְדֵי הַנְּעִימִים וְכַנַּ"ל. וּבִשְׁבִיל זֶה צְרִיכִים לִנְסֹעַ לִגְדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁיּוֹדְעִים לַעֲסֹק בְּתִקּוּן זֶה בִּשְׁלֵמוּת. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהוֹלְכִין עַל קִבְרֵי צַדִּיקִים בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה. כִּי הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיק הוּא בְּנֹעַם הָעֶלְיוֹן וְכוּ' (כַּמְבֹאָר שָׁם בְּהִלְכוֹת בִּרְכַּת הַפֵּרוֹת הַנַּ"ל עַיֵּן שָׁם). כִּי יֵשׁ עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה בְּעִנְיָן זֶה לְתַקֵּן בְּחִינַת הַחוֹבְלִים. כִּי כָּל מַה שֶּׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרָה יוֹתֵר מִנְּעִימוּת עֶלְיוֹן יוֹתֵר, בָּאִים חוֹבְלִים מְקֻלְקָלִין יוֹתֵר וְיוֹתֵר לְהִתְתַּקֵּן וִיכוֹלִים לִגְרֹם קִלְקוּל יוֹתֵר חַס וְשָׁלוֹם. עַל-כֵּן צְרִיכִין לָזֶה צַדִּיק גָּדוֹל בְּמַעֲלָה מְאֹד מְאֹד שֶׁיָּכוֹל לְהַמְשִׁיךְ מִנֹּעַם הָעֶלְיוֹן בְּתַכְלִית הַמַּעֲלָה וְלֹא יִפְגֹּם שָׁם כְּחוּט הַשַּעֲרָה. כִּי זִכֵּךְ עַצְמוֹ מִתַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה בְּתַכְלִית, וְאֵין לוֹ שׁוּם נְגִיעָה כָּל שֶׁהִוא בְּשׁוּם נִדְנוּד תַּאֲוָה בָּעוֹלָם שֶׁכֻּלָּם נִמְשָׁכִין מִנְּפִילַת נְעִימוּת הָעֶלְיוֹן. וְאֵין מִי שֶׁיָּכוֹל לַעֲלוֹת בִּשְׁלֵמוּת לְנֹעַם הָעֶלְיוֹן לְתַקֵּן הַחוֹבְלִים, כִּי אִם מִי שֶׁהוּא נָקִי לְגַמְרֵי מִפְּגַם הַנְּעִימוּת וְאֵין לוֹ שׁוּם הִסְתַּכְּלוּת בְּזֶה הָעוֹלָם כַּנַּ"ל. וְהוּא זוֹכֶה לִנְעִימוּת נִצְחִי בִּבְחִינַת 'נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח' שֶׁשָּׁם אֵין מַגִּיעַ שׁוּם פְּגָם כְּלָל:
[continued]
Segment 3
וְזֶה בְּחִינַת הַשּׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהוּא כָּלוּל מִכָּל הָעֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה שֶׁהֵם כְּלַל הַנְּעִימוּת הָעֶלְיוֹן. כִּי קוֹל הַשּׁוֹפָר חָזָק וְגָבֹהַּ מְאֹד מְאֹד, וְיֵשׁ לוֹ כֹּחַ לַעֲלוֹת לְמַעְלָה לְמַעְלָה וּלְעוֹרֵר תַּכְלִית הַנֹּעַם הָעֶלְיוֹן הַנַּ"ל שֶׁשָּׁם נִתְתַּקֵּן הַכֹּל, בִּבְחִינַת וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד וְכוּ'. וּכְתִיב וְקוֹל שׁוֹפָר חָזָק מְאֹד, שֶׁקּוֹל הַשּׁוֹפָר חָזָק מְאֹד שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ לְהִתְגַּבֵּר וּלְהַמְתִּיק וּלְבַטֵּל כָּל הַחוֹבְלִים מֵחֲמַת שֶׁיָּכוֹל לְעוֹרֵר תַּכְלִית הַנֹּעַם הָעֶלְיוֹן בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יוּכְלוּ הַחוֹבְלִים לְקַלְקְלוֹ וְכַנַּ"ל. אֲבָל צְרִיכִין לָזֶה כֹּחַ הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל מְאֹד שֶׁפֵּרֵשׁ עַצְמוֹ מִכָּל וָכֹל מִנְּפִילַת הַנְּעִימוּת שֶׁנָּפַל לְזֶה הָעוֹלָם לְכָל הַתַּאֲווֹת וְכַנַּ"ל. וּמֵחֲמַת שֶׁאֵין שָׁכִיחַ עַתָּה צַדִּיק כָּזֶה שֶׁיִּהְיֶה גָּדוֹל בְּמַעֲלָה כָּזֶה, עַל-כֵּן צְרִיכִים לֵילֵךְ וְלִסַּע עַל קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים הַמֻּפְלָגִים בְּמַעֲלָה שֶׁזָּכוּ לָזֶה. וְזֶהוּ אַשְׁרֵי הָעָם יֹדְעֵי תְרוּעָה, יֹדְעֵי דַּיְקָא שֶׁיְּכוֹלִים לְעוֹרֵר הַמֹּחִין עַל-יְדֵי הַתְּרוּעָה וְקוֹל שׁוֹפָר. דְּהַיְנוּ שֶׁיְּכוֹלִים לְהַגִּיעַ עִם הַתְּרוּעָה וְקוֹל שׁוֹפָר עַד תַּכְלִית נֹעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַדַּעַת וְהַמֹּחִין כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ ה' בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן. זֶה בְּחִינַת אוֹר הַפָּנִים שֶׁהוּא בְּחִינַת שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח וְכַנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּשִׁמְךָ יְגִילוּן כָּל הַיּוֹם, כִּי שָׁם עִקַּר הַשִּמְחָה בְּחִינַת שֹׂבַע שְׂמָחוֹת וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּצִדְקָתְךָ יָרוּמוּ, בְּצִדְקָתְךָ דַּיְקָא. כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי הַצְּדָקָה שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה כְּלִי לְקַבֵּל הַשְׁפָּעַת הַנֹּעַם הָעֶלְיוֹן כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל. וּבִשְׁבִיל זֶה נוֹהֲגִין כָּל יִשְׂרָאֵל לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה בְּיָמִים אֵלּוּ כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ הַשְׁפָּעַת הַנֹּעַם שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי הַכְּלִי שֶׁל הַצְּדָקָה כַּנַּ"ל. וְזֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וַעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, כִּי כָּל הַחֲטָאִים נִמְשָׁכִין עַל-יְדֵי הַחוֹבְלִים כַּנַּ"ל, וְעַתָּה עוֹסְקִין לְתַקְּנָם שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה:
[continued]
Segment 4
לפרישות, שָאלוּ הַגְּדָרִים הֶם מה לנֶדר בָּהֶם. וְכן
אמרוּ (נדרים ח): שרי ליה לָאֶנֶש לְמנְדר לזְרוּזי
נפשיה. וְעַקָר הַנדר כַשמוצִיאו בַּפיו. וּבזֶה רואין גדל
בהַ הַדְבּוּר וּמִבְטָא ְפָּתִִם. של הָאָדָם שֶעלייְרי
הדבּוּר הא יכול לְהְתְגּבַּר בִּיוּתַר לפרש אֶת עצמו
אפלו מן הַהְתַּר, כַּמו שאמרו: נדָרִים סיג לפרישות,
כמ שרואין בחוש מִכָּל מי שְרוּצַה לְהַרַגִיל. אֶת
עַצַמו בָּאִיזֶה קְדשָה ופרישות. שְנִמְצְאִים הַרְבֶּה
שעושים נדֶר או שבוּעָה עַל זֶה, כְּגוּן: לְהְתְעָנוּת אִיזֶה
Segment 5
נִמְצָא, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לֶאֱכֹל שׁוּם דָּבָר מִן הַחַי כִּי אִם עַל-יְדֵי הַתִּקּוּן שֶׁל בְּחִינַת הַתְּפִלָּה, בִּבְחִינַת דִּין שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שְׁחִיטָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן חָלָב הַיּוֹצֵא מִן הַחַי הִתִּירָה הַתּוֹרָה, כִּי עִקַּר הֶחָלָב נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי הַלֵּדָה, שֶׁאָז דָּם נֶעְכָּר וְנַעֲשֶֹה חָלָב, שֶׁזֶּה נַעֲשֶֹה עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַתִּקּוּן הַנַּ"ל שֶׁל בְּחִינַת הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ, כִּי עִקַּר הַלֵּדָה נִמְשָׁךְ מִשָּׁם, כִּי כָּל הַהוֹלָדוֹת הֵם תִּקּוּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן כַּיָּדוּעַ, כִּי בְּכָל הוֹלָדָה נִתְבָּרֵר בֵּרוּרִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ מֵחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן כַּיָּדוּעַ. וְעַל-כֵּן עִקַּר הַהוֹלָדָה נִמְשֶׁכֶת עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ, כִּי אִתְעָרוּתָא דְּזִוּוּגָא מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה. (כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ), שֶׁזֶּה בְּחִינַת תְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין, כִּי הַזִּוּוּג הוּא בְּחִינַת תְּפִלָּה כַּיָּדוּעַ. וְכַמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, גַּם כֵּן עַל מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, עַל תְּפִלָּתִי שֶׁתְּהֵא סְמוּכָה לְמִטָּתִי וְכוּ', עַיֵּן שָׁם (סִימָן ט). וּמֵחֲמַת פְּגַם אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁעִקַּר הַפְּגָם הָיָה בִּפְגַם הַבְּרִית. עַל-כֵּן הַהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה הִתְעוֹרְרוּת הַזִּוּוּג מִסִּטְרָא דִּשְֹמָאלָא שֶׁהוּא סִטְרָא דִּגְבוּרָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה לָזֶה גִּבּוֹר גָּדוֹל וּבַעַל כֹּחַ שֶׁיִּזְכֶּה שֶׁיִּהְיֶה זִוּוּגוֹ בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁלֹּא יִתְאַחֵז בּוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, הַדִּין דְּסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ תַּאֲוַת הַבְּהֵמִיּוּת, רַק צָרִיךְ לִהְיוֹת גִּבּוֹר, חָזָק וּבַעַל כֹּחַ, בְּחִינַת גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵֹי דְבָרוֹ. אִנּוּן דְּמִתְגַּבְּרִין עַל יִצְרֵיהוֹן, אִנּוּן דַּמְיָין לְמַלְאָכִין מַמָּשׁ. וְאָז כְּשֶׁזּוֹכֶה לִהְיוֹת גִּבּוֹר וּבַעַל כֹּחַ לְהִתְגַּבֵּר עַל תַּאֲוָתוֹ, אֲזַי אַף-עַל-פִּי שֶׁבַּהֶכְרֵחַ, אַף-עַל-פִּי-כֵן, הִתְעוֹרְרוּת הַזִּוּוּג מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָא, עִם כָּל זֶה אֵין הַסִּטְרָא אָחֳרָא נֶאֱחֶזֶת בּוֹ כְּלָל, חַס וְשָׁלוֹם, אַדְּרַבָּא, זִוּוּג בִּקְדֻשָּׁה הוּא בִּבְחִינַת הַתְּפִלָּה, בִּבְחִינַת דִּין שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ הַנַּ"ל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה, אַדְּרַבָּא, מוֹצִיאִין כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת וְכָל הַדַּעַת וְכוּ' מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא בִּבְחִינַת חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ וְכוּ' כַּנַּ"ל, וְעַל-יְדֵי-זֶה מִתְבָּרֵר וּמְתַקֵּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן כַּנַּ"ל:
[continued]
Segment 8
כמדומה שכך שמעתי מפיו הקדוש נ"י: וְזֶה בְּחִינַת עַל-כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד, כִּי לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה לָזֶה לְמַה שֶּׁזָּכָה מֹשֶׁה, וְעַל-כֵּן אָנוּ מְצֻוִּים לְהַעֲמִיד תּוֹלָדוֹת וְשֶׁלֹּא לִהְיוֹת פְּרוּשִׁים לְגַמְרֵי, וְזֶהוּ, "עַל-כֵּן יַעֲזָב אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ", הַיְנוּ זִוּוּגָא דְאַבָּא וְאִמָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת זִוּוּגָא דְּמֹשֶׁה הַנַּ"ל וְדָבַק וְכוּ' 'וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד', הַיְנוּ בְּחִינַת זִוּוּג וְדַעַת שֶׁל שָׁלוֹם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד כַּנַּ"ל:
According to the ma'amar "Tik'u" etc., "to draw peace into the world" — see there in the first book, Torah 14.
And through the talmid chacham awakening the root of their neshamah, through this the neshamos sparkle to one another. And through this, illumination reaches even the sinners of Israel, and he returns in teshuvah. And through this, the neshamos of gairim are also born etc.
Segment 9
אות ז ליקוטי הלכות אבן העזר הלכות סוטה הלכה ג
And the general principle is that one must raise the kavod to its root, which is yirah [fear of G-d] etc. And the primary kavod is to make ba'alei teshuvah [penitents] and gairim [converts] — and this is the primary glory of Hashem, blessed be He. And it is not possible to draw close ba'alei teshuvah and gairim except through the Torah. For the talmid chacham, when he engages in the Torah — which has 600,000 letters — he awakens the roots of the neshamos of Israel that arose in the primordial thought (machshavah techilah), which are 600,000 neshamos corresponding to the 600,000 letters of the Torah. And all of them are rooted in the letters of the holy Torah.
And these ba'alei teshuvah and gairim are the aspect of palga [half / incomplete], for they need great exertions and they have many obstacles (meni'os) before they strip off the soiled garments (begadim tzo'im) that obstruct them from holiness greatly etc. But the neshamos of the children of the true talmid chacham — who merited to awaken the roots of neshamos in the primordial thought — their neshamos are luminous and pure etc.; see there all this well.
Segment 10
ועל כן נקראין קידושין לשון קודש שהוא בחינת חכמה כידוע, כי על ידי הקדושין שהוא בחינת צדקה נמשך החכמה והדעת בחינת ולוקח נפשות חכם, שעל ידי זה עיקר הזווג דקדושה בבחינת והאדם ידע כמו שאמר רבינו ז"ל:
However, in truth, the primary honor and hidur is certainly only for the elder who has acquired wisdom — the true talmid chacham who acquired wisdom. "Acquired" (kanah) specifically — in the aspect of "emes — acquire it" (Proverbs 23:23). For the primary wisdom is emes, and emes one must specifically acquire — it is impossible to merit it for free. For it is impossible to merit the true wisdom, which is yiras Shamayim, as it is written, "The beginning of wisdom is the fear of Hashem" — except through great exertions. Through this, one acquires the emes, which is the true wisdom. And therefore one must honor him with rising and hidur, as it is written, "and you shall honor the face of an elder."
Segment 11
וְזֶהוּ בְּחִינַת תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה, אַל תִּקְרֵי "מוֹרָשָׁה" אֶלָּא "מְאֹרָסָה" (כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ), כִּי הַתּוֹרָה נִמְשֶׁכֶת עַל-יְדֵי הַצְּדָקָה שֶׁהִוא בְּחִינַת אֵרוּסִ
For he has merited the hadras panim [beauty/glory of the face], which is the light of the face, in the aspect of "in the light of the king's face there is life" (Proverbs 16:15). For the primary light of the face, the hadras panim, is emes, in the aspect of "You shall give emes to Ya'akov" — in the aspect of "seekers of Your face — Ya'akov, selah" (Psalms 24:6). As is brought in his [our Rebbe's] words of blessed memory: that Ya'akov is the aspect of emes, which is the aspect of the light of the face, the hadras panim. And therefore the elder who has acquired wisdom — the primary wisdom is emes, in the aspect of "emes — acquire it," as mentioned above — which is the light of the face, the hadras panim. Therefore he certainly deserves honor and hadras panim, in the aspect of "and you shall honor (v'hadarta) the face of an elder."
Segment 12
וְעַל-כֵּן כָּל הַתּוֹרָה נִקְרֵאת בְּשֵׁם "צְדָקָה", כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה", כִּי הַמְשָׁכַת הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה זוֹכִין עַל-יְדֵי צְדָקָה כַּנַּ"ל:
But because of this itself, the Torah commanded to honor also the elder in years when he reaches gray hair — which is seventy years — even though he is not a chacham; only he must not be a wicked person, who is the zakain ashmay. For everything is because of the honor of the true elder who has acquired wisdom. For the entire world was created only to serve him and for his sake etc. For it is impossible that the chacham should be alone in the world.
Segment 13
וְכָל הַבְּרָכוֹת שֶׁמְּבָרְכִין עַל כָּל הַדְּבָרִים כֻּלָּם הֵם בִּבְחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כִּי קֹדֶם שֶׁמְּבָרְכִין עַל הַדָּבָר וּמוֹדִים שֶׁה' יִתְבָּרַךְ בָּרָא אוֹתוֹ קֹדֶם לָזֶה, אֵין שְׁלֵמוּת לְהַדָּבָר, וְאֵין נִמְשָׁךְ שְׁלֵמוּת הַחִיּוּת דִּקְדֻשָּׁה לְאוֹתוֹ הַדָּבָר, כִּי הַכֹּל נִבְרָא לִכְבוֹדוֹ כְּדֵי שֶׁיּוֹדוּ וִיבָרְכוּ אוֹתוֹ עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, כָּל פֹּעַל ה' לְמַעֲנֵהוּ וְכוּ'. כִּי כְּשֶׁמְּבָרְכִין עַל הַפְּרִי בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ אוֹ בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה וְכַיּוֹצֵא. בָּזֶה מַמְשִׁיכִין עִקַּר שְׁלֵמוּת בְּרִיאַת אוֹתָהּ הַפְּרִי וּכְאִלּוּ עַכְשָׁו נִבְרֵאת הַפְּרִי עַל-יְדֵי הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרֵךְ עָלֶיהָ שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ שְׁלֵמוּת חִיּוּתָהּ דִּקְדֻשָּׁה. נִמְצָא שֶׁעַל-יְדֵי הַבְּרָכָה הִיא בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. שֶׁמּוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל שְׁלֵמוּת חִיּוּתוֹ כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כְּתִיב לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ. וּכְתִיב וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי-אָדָם כָּאן קֹדֶם בְּרָכָה וְכָאן לְאַחַר בְּרָכָה. כִּי קֹדֶם בְּרָכָה כְּאִלּוּ הַכֹּל עֲדַיִן בְּכֹחַ ה' בִּבְחִינַת לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ שֶׁהַכֹּל עֲדַיִן שֶׁל ה' כִּי נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ לֹא יָצָא עֲדַיִן מִכֹּחוֹ אֶל הַפֹּעַל. אֲבָל לְאַחַר בְּרָכָה אָז דַּיְקָא וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי-אָדָם. כִּי עַל-יְדֵי הַבְּרָכָה מוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וְאָז שַׁיָּךְ הַכֹּל לִבְנֵי-אָדָם, דְּהַיְנוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם קְרוּיִים אָדָם כִּי הֵם הוֹצִיאוּ הַכֹּל מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל עַל-יְדֵי הַבְּרָכָה כַּנַּ"ל:
[continued]
Segment 14
דקלפה, שהוא מוּתרוּת של דעת עַלִיון, וכַשְמשְתַנָה,
ידע שהקדוש-בּרוּף"הוּא בְּכעַם. נמצַא, שִבַּלְעַם הוא
דעת דַקְלְפָּה, וְעַל-ידי דַבוּריו הוליד אוירים אַרְסַיִים
של נָאוּף. כָזֶה כְּשְבָאו. מִמְלְחָמַת. מדון, נְאָמַר
(במדבר לא) וַיקצף משה על פְּקוּדי הֶחָיל, וַיּאמר
הַחִיִיתֶם כָּל נְקַבֶה, הן הַגֶּה הָיוּ בְּדבַר בְּלְעֶם. בְּדְבֶר
דַיקָא, כַּי עלדידי דַבָּרִיו, שהוּא הַתְגְּלוּת הַדַעַת שלו,
הוליד נָאוּף בְּמדין, וְּפִיכֶך בְּשְבְּאוּ מִפְלְחָמוּת מִרָין
בַּתִיב (שם): וַיקְרבוּ אֶל משה (ראשי) הפּקדים וְכו'
וַיאמרו וקרב אֶת קְרבַּןְ ה' וְכו' לְכפַּר על נפשתינו
לְפנִי ה'. ודֶרשוּ רבּוּתִינו זְכְרוֶּם לְבְּרְכָה (שבת סד),
שְבֶּ אֶמרה אף"עליפי שְמִידי עברה יְצָאנו, מידי
הרהור לא יִצָאנוּ. (לקוטי מוהר"ן א' - סימן מ"ג)
אך את הזהב ואת הכסף
(במדבר לא, כב)
עלדורי ההְבשָר עלדודי הֶאֶש, עליורי זֶה ממְשיכִין
בּחִינֶת מִפֶּלֶת הְרְשָעִים בעוּלֶם הוֶה...
בִּי פְלִיטַת הָאסוּר לחוץ עודי האש זֶה בְּחִינַת
שְפוְטִין וזרְקִין אֶת הְרְשָעִים כחוץ, בִּי הרשָעִים הֶם
ְּבְחִינַת. הָאסוּר. שָהוּא הַכְלְפָּה, וְְקַר הַכְנְעְתֶם
וּמפּלְתֶַּם שהוא בְּחִינת פלִיטת הָאפוּר לחוץ הוא
עלדידי הֶאֶש, בִּי עקר מִפְלָת הַרְשָעִים לְעְתִיד, בִּיוּם
הדין הַגְדוּל וְהַנוּרא יְהְיָה עלדודי הֶאש, כָּמו שבתוב:
"בִּי באש ה' נשפט וְכו", וּכְתִיב: "כִּי הַגָּה היים בָּא
בוּעַר כַתְנוּר וכו' בי מהֶאש יִצַאוּ וְהֶאש תּאכַלם", כִּי
הֶם חַמָמוּ עַצְמֶן בְּאֶש הַתְּאָווּת ולא די לָהֶם בְֶּה, אף
ּם הַבְִירוּ בָּהֶם אש הַקְנְאֶה בְּצַדִיקי אָמַת וּבכשרי
%
ישראל וְרְדְפוּ אותֶם בְּכל מִיני הְרְרִיפוּת, עַל"כָּן יִהְיָה
ִפַלְתֶּם עליידי חאש כנ"ל. וְזֶה בְּחִינת הְכֶשָר כלִים
לְהפֶלִיט הָאִסוּר שְבָּהֶם עַלייָדִי הֶאֶש, ההִינו שָמַפִילִין
הֶרשָעִים שהם בּחִינת הָאסוּר עלדודי הֶאש, וכמו
שִבָּתוּב: "כָּל דַבָר אשר ובא באש תַעַבִירוּ בַאש",
ּכְדֶרֶ תַּשְמישו כֶּך הַגְעְלְתו, בִּי בּפִי מה ש:ְדְבֶּק
הֶאפוּר, שהוא בְּחִינת הרשע עלדידי האש כָּמוּ כן
צֶריכין. לְהַפְלִיטו. וּלְהַפילו. עלדודי הֶאֶש. נִמִצָא,
הְרשָעִים, שֶעל-יָדי זה נִשְלֶם הַדבור. וְזֶה בְּחִינת אַף
אֶת הַוֶרֶב וְאֶת הַכֶּסֶף וְכוּ, וְדרשוּ רבוּתִינוּ ז"ל,
שאי אֶפֶשָר לְהַמֶשיך בְּחִינַת מַפָּלֶת הַרשָעִים שֶהוּא
בְּחִינת פֶלִיטת האפור לחוץ כּי אם עליידי הָאָמַת
(כמבואר בלקוטי מוהר"ן, חלק א', תורה ס",
שלעתיד יהיה מפלת הרשעים על ידי התגלות
Segment 15
וּלְבָאֵר הָעִנְיָן יוֹתֵר הוּא, כִּי תְּקִיעַת שׁוֹפָר, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁינָה, בְּחִינַת הַמְשָׁכַת הַמֹּחִין, שֶׁהוּא בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה עַל-יְדֵי קוֹל שׁוֹפָר, זֶה בְּחִינַת שֶׁבָּאִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הַיְנוּ כִּי מְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַזֹּאת שֶׁכָּתַב שָׁם בְּשִׂיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁאַחַר הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, כִּי לְמַעְלָה דִּבַּרְנוּ מִבְּחִינַת דֶּרֶךְ אֶרֶץ, הַיְנוּ הַדֶּרֶךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָמְנָם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָהּ יֵשׁ בָּהּ גַּם כֵּן בְּחִינַת עֶשֶׂר קְדֻשּׁוֹת וְכוּ' וְכָל מַאֲמָר יֵשׁ לוֹ יִרְאָה בְּחִינַת ( תְּהִלִּים קיט), "הָקֵם לְעַבְדֶּךָ אִמְרָתֶךָ אֲשֶׁר לְיִרְאָתֶךָ", כִּי יֵשׁ יִרְאָה לְמַעְלָה מִיִּרְאָה וְכוּ' עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ, עַיֵּן שָׁם הַיְנוּ כִּי יֵשׁ בְּחִינַת עֲבוֹדָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַדֶּרֶךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְיֵשׁ בְּחִינַת עֲבוֹדָה שֶׁהוּא בְּחִינָה שֶׁבָּאִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַמָּשׁ וְזֶה בְּחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁאָז עוֹסְקִין לְהַמְשִׁיךְ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנַּעֲשָׂה אָז בְּחִינַת שֵׁינָה וְהִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁינָה עַל-יְדֵי הַשּׁוֹפָר, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַדֶּרֶךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׁינָה, בְּחִינַת הַנְהָגַת הַפְּשִׁיטוּת הַנַּ"ל שֶׁעַל יָדוֹ מַמְשִׁיכִין הַחֶסֶד חִנָּם הַנַּ"ל, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה הוֹלְכִין לִכְבֹּשׁ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַדֶּרֶךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאַחַר כָּךְ זוֹכִין לְהִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁינָה עַל-יְדֵי הַשּׁוֹפָר, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שֶׁבָּאִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַמָּשׁ, כִּי הַמְשָׁכַת הַמֹּחִין, שֶׁהוּא הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁינָה עַל-יְדֵי הַשּׁוֹפָר, זֶהוּ בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַמָּשׁ, כִּי עִקַּר הַמֹּחִין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי אֵין חָכְמָה כְּחָכְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל ( כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּמִּדְרָשׁ פָּרָשַׁת שְׁמִינִי וְכַמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן עא) וְזֶה בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה בְּקוֹל שׁוֹפָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( שְׁמוֹת יט), "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְכוּ' וַיְהִי קוֹלוֹת וּבְרָקִים וְכוּ' וְקוֹל שׁוֹפָר וְכוּ'" כִּי עִקַּר הַמְשָׁכַת הַתּוֹרָה הוּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי אֵין תּוֹרָה כְּתוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ שָׁם וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה" וְזֶה בְּחִינַת גֹּדֶל עֹצֶם הַיִּרְאָה שֶׁנִּמְשֶׁכֶת עַל-יְדֵי הַשּׁוֹפָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( עָמוֹס ג), "הֲיִתָּקַע שׁוֹפָר בָּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ וְכוּ'" כִּי כְּשֶׁנִּמְשָׁכִין הַמֹּחִין שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתּוֹרָה נִמְשָׁךְ יִרְאָה גְּדוֹלָה כִּי אִם אֵין חָכְמָה אֵין יִרְאָה וְכוּ' וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּקַבָּלַת הַתּוֹרָה וּלְבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ וְכוּ' וְזֶה בְּחִינַת הַיִּרְאָה הַנִּזְכֶּרֶת בְּסוֹף הַתּוֹרָה שֶׁכָּל מַאֲמָר יֵשׁ לוֹ יִרְאָה, בְּחִינַת הָקֵם לְעַבְדֶּךָ אִמְרָתֶךָ אֲשֶׁר לְיִרְאָתֶךָ, שֶׁזֶּה זוֹכִין כְּשֶׁבָּאִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ שָׁם עֶשֶׂר קְדֻשּׁוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת וְכוּ', עַיֵּן שָׁם וְעַל-כֵּן עִקַּר כְּבִישַׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיָה עַל -יְדֵי קוֹל שׁוֹפָר, כִּי כְּשֶׁנִּכְנְסוּ לִירִיחוֹ, שֶׁהוּא תְּחִלַּת כְּנִיסָתָם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל תָּקְעוּ בְּשׁוֹפָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּיהוֹשֻׁעַ, כִּי תְּקִיעַת שׁוֹפָר, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁינָה הַמְשָׁכַת הַמֹּחִין, שֶׁהוּא הַמְשָׁכַת הַתּוֹרָה, זֶהוּ בְּחִינַת שֶׁבָּאִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁם עִקַּר הַמֹּחִין וְהַתּוֹרָה כַּנַּ"ל:
וְזֶהוּ בְּחִינַת ( תְּהִלִּים פט) אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה וְכוּ', אַשְׁרֵי הָעָם זֶה בְּחִינַת תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת, בְּחִינַת, בַּאֲשֻׁרָי אָחֲזָה רַגְלִי דַּרְכּוֹ שָׁמַרְתִּי וְלֹא אָט ( אִיּוֹב כג), שֶׁלֹּא הִטָּה יָמִין וּשְׂמֹאל מִדְּרָכָיו יִתְבָּרַךְ רַק בְּדַרְכּוֹ וּבַאֲשׁוּרוֹ אֶחֱזֶה רַגְלָיו, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת שֶׁאֵינוֹ נוֹטֶה מֵהַדֶּרֶךְ עַל-יְדֵי אֵיזֶה חָכְמוֹת כְּמוֹ שֶׁנִּמְצְאוּ כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁנָּטוּ מֵהַדֶּרֶךְ הָאֱמֶת וְהַתָּמִים עַל-יְדֵי חָכְמוֹת וְזֶהוּ עִקַּר אֲשׁוּרָיו וּתְהִלּוֹתָיו שֶׁל אִישׁ כְּשֶׁהוֹלֵךְ בִּתְמִימוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( שָׁם קיט), "אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהוֹלְכִים בְּתוֹרַת ה'" וְזֶהוּ, "אַשְׁרֵי הָעָם", בְּחִינַת תְּמִימוּת, עַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין אַחַר כָּךְ לְהַמְשָׁכַת הַמֹּחִין, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יוֹדְעֵי תְּרוּעָה, בְּחִינַת תְּקִיעַת שׁוֹפָר, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁינָה ׀ הַמְשָׁכַת הַמֹּחִין כַּנַּ"ל וְזֶהוּ ( שָׁם פט), "ה' בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן" בְּחִינַת הַמֹּחִין שֶׁהֵם אוֹר הַפָּנִים, בְּחִינַת חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו וְכוּ'. וְזֶהוּ ( שָׁם), "בְּשִׁמְךָ יְגִילוּן כָּל הַיּוֹם" כִּי עַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְשִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בְּסוֹף הַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁיְּכוֹלִין לָבוֹא לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַל-יְדֵי הַתְּמִימוּת וְהַפְּשִׁיטוּת וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. כִּי עִקַּר הוּא תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת וֶאֱמוּנָה, וְאָז דַּיְקָא זוֹכִין לְמֹחִין שְׁלֵמִים, שֶׁהֵם חָכְמָה אֲמִתִּית, שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה לְהַמְשִׁיךְ דַּרְכֵי הַתְּמִימוּת יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְכֵן בְּכָל פַּעַם וּפַעַם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת כָּל תְּרוּעָה פְּשׁוּטָה לְפָנֶיהָ וּפְשׁוּטָה לְאַחֲרֶיהָ וְכַנַּ"ל:
This is the aspect of the forty-nine letters in Shma and Baruch Shaim Kevod Malchuso L'Olam Va'ed, as above. Therefore the measure of terumah is one part in fifty [two out of a hundred] — for the upper Ratzon is the aspect of the fiftieth gate, from which all forty-nine gates are drawn. These correspond to the forty-nine letters of Kri'as Shma, whose essential core is the kutz'a of the letter daled — the aspect of the secret nekudah of the true tzaddik, the aspect of the fiftieth gate that is sealed, hidden, and hinted at only through the secret nekudah of the tzaddik: the kutz'a of the daled of "Echad," which is the yud [numerical value 10]. The five words "Shma Yisrael Hashem Elokainu Hashem" are included there — as brought in Tikkunai Zohar, that they are the aspect of the five stones of the sling, the aspect of : the five smooth stones that Dovid took when he fought Golyas — who denied the Ratzon and stood for forty days to prevent them from Kri'as Shma, as Rashi explains there. Dovid subdued him through the five smooth stones, which are the aspect of the five words of Shma, etc. He included them all in "Echad" — the essential thing being the kutz'a of the daled, which is the yud. For five times ten is fifty — the ultimate upper Ratzon. From there the essential drawing of the Ratzon to the forty-nine gates: the twenty-five letters of Shma sweeten the twenty-four courts through Baruch Shaim, etc. — as above. For avanim [stones] is the aspect of ratzon, as explained in the Torah: the aspect of "even sh'laimah r'tzono" — "a whole stone — his will," etc.; see there.
Segment 16
וְזֶהוּ בְּחִינַת הֲפָרַת נְדָרִים מַה שֶּׁהַבַּעַל מֵפֵר נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ, כִּי נְדָרִים הֵם בְּבִינָה שֶׁהוּא בְּחִינַת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, בְּחִינַת שֵׂכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל בְּחִינַת יוֹם הַכִּפּוּרִים כַּיָּדוּעַ שֶׁאָז נִכְנָס הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לִפְנַי וְלִפְנִים לְהָאֶבֶן שְׁתִיָּה בְּחִינַת קֹדֶשׁ קָדָשִׁים לְכַפֵּר עַל כָּל עֲווֹנוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמְתָּקוֹת כָּל הַדִּינִים שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי אֵין מִיתָה בְּלֹא חֵטְא וְאֵין יִסּוּרִים בְּלֹא עָווֹן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁכָּל הַיִּסּוּרִים וְהַדִּינִים חַס וְשָׁלוֹם הֵם עַל-יְדֵי חֲטָאִים חַס וְשָׁלוֹם, וְכַפָּרַת עֲווֹנוֹת שֶׁמַּמְשִׁיךְ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵהָאֶבֶן שְׁתִיָּה זֶהוּ בְּחִינַת הַמְתָּקוֹת כָּל הַדִּינִים וְכַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים כָּל נִדְרֵי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים כַּיָּדוּעַ, כִּי נְדָרִים הֵם בִּבְחִינַת יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּחִינַת קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, בְּחִינַת שֵׂכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל, הַיְנוּ כִּי הַנֶּדֶר הוּא שֶׁהָאָדָם אוֹסֵר עַל עַצְמוֹ דָּבָר וְאָז הַדָּבָר אָסוּר עָלָיו כִּשְׁאָר כָּל הָאִסּוּרִים שֶׁבַּתּוֹרָה, וְהוּא פֶּלֶא אֵיךְ יִהְיֶה כֹּחַ לְהָאָדָם לַעֲשׂוֹת לְעַצְמוֹ תּוֹרָה חֲדָשָׁה לֶאֱסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ מַה שֶּׁאֵינוֹ כָּתוּב בַּתּוֹרָה, אַךְ הוּא עַל-פִּי הַנַּ"ל, כִּי אוֹרָיְתָא מֵחָכְמָה עִלָּאָה נָפְקָת וְכָל אָדָם יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בַּתּוֹרָה, כִּי הָאָדָם הוּא הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם". כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כַּמָּה פְּעָמִים, וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי הַנֶּדֶר שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׂכֶל הָעֶלְיוֹן שֹׁרֶשׁ הַתּוֹרָה יֵשׁ כֹּחַ לְהָאָדָם לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ מִשָּׁם אִסּוּר חָדָשׁ שֶׁיִּהְיֶה אָסוּר עָלָיו בְּאִסּוּר גָּמוּר מִן הַתּוֹרָה, כִּי מִשָּׁם, מִבְּחִינַת נֶדֶר, נִמְשָׁךְ כָּל הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל, וְכָל אָדָם יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לַעֲלוֹת לְשָׁם עַל-יְדֵי הַנֶּדֶר וּלְהַמְשִׁיךְ לְעַצְמוֹ אִסּוּר חָדָשׁ מִשָּׁם לֶאֱסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ עַל-יְדֵי הַנֶּדֶר, וְאָז הַדָּבָר הַזֶּה אָסוּר עָלָיו כִּשְׁאָר אִסּוּרִים שֶׁבַּתּוֹרָה. נִמְצָא, שֶׁעָשָׂה לְעַצְמוֹ תּוֹרָה חֲדָשָׁה עַל-יְדֵי הַנֶּדֶר, כִּי מִבְּחִינַת הַנֶּדֶר שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׂכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ הֶאָרָה חֲדָשָׁה אֶל הַתּוֹרָה, כִּי כָּל הַתּוֹרָה נִמְשָׁךְ מִשָּׁם כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן יֵשׁ כֹּחַ לְיָחִיד מֻמְחֶה אוֹ לִשְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת לְהַתִּיר אֶת הַנֶּדֶר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ" הוּא אֵינוֹ מוֹחֵל, אֲבָל אֲחֵרִים מוֹחֲלִין לוֹ. כִּי עִקַּר הַהֶאָרָה מִבְּחִינַת שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל אִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ כִּי אִם עַל-יְדֵי צַדִּיק הַדּוֹר שֶׁהוּא בְּחִינַת יָחִיד מֻמְחֶה, שֶׁהוּא עִקַּר בְּחִינַת שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל כְּנֶגֶד שְׁאָר הָעוֹלָם, כַּמְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, וְעַל-כֵּן הַיָּחִיד מֻמְחֶה יָכוֹל לְהַתִּיר נִדְרוֹ, כִּי הוּא יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ הֶאָרָה גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר מִבְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה, שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִתְבַּטֵּל נִדְרוֹ הַנִּמְשָׁךְ מִשָּׁם, כִּי הֶחָכָם שֶׁהוּא עִקַּר בְּחִינַת שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְבַטֵּל כֹּחַ נִדְרוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת הֶאָרָה בְּעָלְמָא שֶׁנִּמְשָׁךְ מִשָּׁם, וְכֵן שְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת יְכוֹלִין גַּם כֵּן לְבַטֵּל הַנֶּדֶר, כִּי שְׁלֹשָׁה מִיִּשְׂרָאֵל הֵם בְּחִינַת קְדֻשָּׁה מְשֻׁלֶּשֶׁת, שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה, בְּחִינַת קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ שֶׁבָּזֶה כְּלוּלִים כָּל הַהַמְתָּקוֹת, כִּי הַצִּמְצוּם שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ מֵהַשֵּכֶל שֶׁנִּקְרָא קֹדֶשׁ כַּנַּ"ל כְּשֶׁמַּמְתִּיקִין אוֹתוֹ אֲזַי הִיא קְדֻשָּׁה כְּפוּלָה, כִּי אֲזַי נִמְשָׁךְ הַשֵּכֶל, שֶׁהוּא בְּחִינַת קֹדֶשׁ, לִבְחִינַת הַצִּמְצוּם, וַאֲזַי גַּם הַצִּמְצוּם וְהַדִּין נִקְרָא קֹדֶשׁ עַל-יְדֵי שֶׁנִּכְלָל בְּהַשֵּכֶל שֶׁנִּקְרָא קֹדֶשׁ, אֲבָל אֵין כֹּחַ לְהַשֵּכֶל הַקֹּדֶשׁ לְבַדּוֹ לְהַמְתִּיק הַצִּמְצוּם שֶׁיִּהְיֶה נִקְרָא קֹדֶשׁ גַּם כֵּן כִּי אִם כְּשֶׁמְּקַבֵּל כֹּחַ מֵהַשֵּכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל, שֶׁהוּא קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. וְזֶהוּ בְּחִינַת קְדֻשָּׁה שְׁלִישִׁית שֶׁהִוא בְּחִינַת קְדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה, בְּחִינַת קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, וְזֶהוּ בְּחִינַת קְדֻשָּׁה מְשֻׁלֶּשֶׁת, הַיְנוּ קְדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה, בְּחִינַת שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. וּקְדֻשַּׁת הַשֵּכֶל וּקְדֻשַּׁת הַצִּמְצוּם שֶׁנִּכְלָל גַּם כֵּן בְּתוֹךְ קְדֻשַּׁת הַשֵּכֶל, שֶׁזֶּהוּ הַמְתָּקָתוֹ בְּשָׁרְשׁוֹ כַּנַּ"ל. וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שְׁלֹשָׁה מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם בֵּית דִּין, הֵם בִּבְחִינַת תְּלַת אֲבָהָן בְּחִינַת קְדֻשָּׁה מְשֻׁלֶּשֶׁת הַנַּ"ל, וְעַל-כֵּן יֵשׁ לָהֶם כֹּחַ לַעֲלוֹת לַשֵּכֶל הָעֶלְיוֹן שֶׁשָּׁם שֹׁרֶשׁ הַנֶּדֶר וּלְבַטֵּל הַנֶּדֶר שֶׁנָּדַר זֶה וּלְהַתִּירוֹ, כְּמוֹ הַיָּחִיד מֻמְחֶה שֶׁמַּתִּיר גַּם כֵּן הַנֶּדֶר עַל-יְדֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ לִכְלֹל בְּיוֹתֵר בִּבְחִינַת הַשֵּכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הֻתַּר הַנֶּדֶר הַנִּמְשָׁךְ מִשָּׁם וְכַנַּ"ל: וְ
Kevod Rabo v'Talmid Chacham (§19–25): Honoring the Rebbe draws forth more Torah revelation — like Rabbi Shimon bar Yochai, who revealed more Torah when the Chavraya praised him. "Ein kavod ela Torah" means the purpose of kavod is to cause Torah to flow. Korach's sin was separating from the tzadik Moshe to "make a name" for himself; the antidote is bitul of ego. One's Rebbe's name is hidden (asur to mention) because it is included in the Name of Hashem. The true Rebbe instills yiras Shamayim — deeper and harder than transmitting Torah knowledge. "Mipnay saivah takum" honors the emes acquired over 70 years; "zakain ashmay" = one who disputes the tzadik, thus uprooting his nekudah tovah. Yosef's brothers confessed: "ashaimim anachnu" — guilt from disputing the true tzadik.
Segment 17
כי באמת עיקר המיתה נמשך מחמת שפגם אדם הראשון בחטא עץ הדעת טוב ורע שפגם בגי~ אות שמשם המיתה כנ"ל. ועיקר סטרא דמותא הוא שנפרדת הנפש מהגוף שזה נמשך מפגם הנ"ל. דהיינו שאין זוכין לענוה אמתיית שהיא עיקר החיים של כל האברים. היינו כי עיקר הענוה בשלימות הוא שיהיה אין ממש. ואף על פי כן יהיה חזק ואמיץ וגבור חיל מאד לעמוד כנגד כל המונעים מעבודת ה' בבחינת ויגבה לבו בדרכי ה' וכנ"ל. כי באמת בהשורש הכל אחד. כי ג~ אות דקדושה באמת הוא ענוה אמתיית בבחינת במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו וכנ"ל. ואם לא היה חוטא אדם הראשון היה זוכה לבחינה זאת בחיים חיותו והיה חי לעולם. כי עיקר החים הוא חיבור הנפש והגוף. ושורש הנפש והגוף נמשכים מבחינת ענוה וגי~ אות שבשרשם העליון שניהם אחד בחינת במקום גדולתו וכו' כנ"ל. כי הנפש היא בחינת אין בחינת ענוה. כי עיקר הנפש שהוא חיות האדם הוא החכמה בחינת (קהלת ז') החכמה תחיה בחינת (איוב ל"ב) ונשמת שדי תבינם כמו שאמר אדמו"ר ז"ל כמה פעמים. והחכמה היא בחינת אין כמו שכתוב והחכמה מאין תמצא והגוף שהוא ישות וגשמיות נמשך מבחינת גי~ אות וגדלות שמשם כל הישות שבעולם שהם בחינת הגדולה וריבוי. אבל בשורשם שניהם אחד. כי שורש הגדלות שמשם הישות הוא הענוה בבחינת בכל מקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו וכנ"ל. רק שעתה אחר החטא אי אפשר לנו להשיג זאת בדעתנו. ועל כן מוכרח האדם למות שיפרד הנפש מהגוף וישוב העפר על הארץ כשהיה וכו' כדי שיזדכך בעפר כנ"ל. עד שיזכה לתחית המתים שאז יזכה לבחינה זאת בשלימות דהיינו שיזכה לענוה אמתיית שהיא החיים של כל האברים ששם הגי~ אות דקדושה והענוה הכל אחד כנ"ל. שזהו עיקר החיים באמת שיהיה גוף צח וזך מאד מאד שיהיה נכלל עם הנפש בתכלית האחדות. אבל אנו צריכין להמשיך על עצמינו בחינה זאת בכל יום. כי כל עבודתינו כל ימי חיינו הוא לזכות לתחית המתים שאז יהיה עיקר הקיבול שכר. על כן אנו צריכין להמשיך עלינו בחינה זאת בכל יום. וזה כל ענין ברכת השחר שמברכין בבקר על כל דבר ודבר בפרטיות שהוא פוקח עורים ומתיר אסורים וזוקף כפופים וכו'. כדי לעורר החיות של כל אבר ואבר על ידי הברכה שעיקר החיות הוא הענוה והשפלות של משה רבינו עליו השלום שמלובש בכל אבר ואבר כנ"ל. כי כל הברכות וההוד~ אות נמשכין מהצדיק האמת שעל ידו נמשכין חיים נצחיים הנ"ל. כי הוא מקור הברכה. כי עיקר החיים נצחיים הוא שאז נזכה תמיד להודות ולהלל ולברך לשמו הגדול והקדוש שזהו עיקר תכלית חיי עולם הבא כמו שכתוב בהתורה ימי חנוכה (בסימן ב' בלקוטי תנינא). ועל כן על ידי הברכות שאנו מברכין בבקר על חיות של כל האברים בפרטיות. על ידי זה אנו ממשיכין על עצמינו בחינת חיים נצחיים של לעתיד שהוא בחינת ענוה אמתיית של משה רבינו שמלובש בכל אבר ואבר שהוא עיקר החיות האמתי של כל אבר ואבר וכנ"ל. שעיקר החיות הוא לברך ולהודות לשמו יתברך תמיד כמו שכתוב (חבקוק ל"ב) חי חי הוא יודוך וכמו שכתוב (תהלים קט"ו) לא המתים יהללו י"ה שהם הרשעים שקרויים בחייהם מתים אבל שאני הני דאקרון חיים כמו שכתוב בזוהר הקדוש באדר"ז שעליהם נאמר ואנחנו נברך י"ה וכו'. וזהו שאומרים בבקר בברכת המחזיר נשמות וכו' כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך וכו'. כי זה עיקר חיות הנשמה שניתנה לאדם להודות ולהלל לשמו יתברך תמיד. כי זה עיקר החיים כנ"ל:
23 The Torah begins with ב (Bereishis) and ends with ל (l'einei) = ל״ב = 32, corresponding to the 32 threads.
Segment 19
אות כב וְזֶה בְּחִינַת בִּרְכַּת מַלְבִּישׁ עֲרוּמִים, כִּי עִקַּר תְּחִיַּת הַמֵּתִים שֶׁאָז יִחְיֶה חַיִּים נִצְחִיִּים יִזְכֶּה כָּל אֶחָד כְּפִי הַלְּבוּשִׁים שֶׁזָּכָה לְתַקֵּן בְּחַיָּיו עַל-יְדֵי תּוֹרָה וּמַעֲשִֹים טוֹבִים, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נַעֲשֶֹה בְּחִינַת חלוקא דְּרַבָּנָן, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יִהְיֶה עִקַּר הַקִּבּוּל שָֹכָר כַּיָּדוּעַ וְזֶה בְּחִינַת ( אִיּוֹב ל"ח) תִּתְהַפֵּךְ כַּחֹמֶר חוֹתָם ויתיצבו כְּמוֹ לְבוּשׁ הַנֶּאֱמַר עַל תְּחִיַּת הַמֵּתִים, הַיְנוּ שֶׁיָּקוּמוּ וְיִתְיַצְּבוּ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים כְּמוֹ לְבוּשׁ, הַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁתִּקּוּן הַלְּבוּשִׁים, שֶׁהוּא בְּחִינַת חלוקי דְּרַבָּנָן וְכַנַּ"ל, כִּי קֹדֶם הַחֵטְא לֹא הָיוּ צְרִיכִין לִלְבוּשִׁים כְּלָל, כִּי לֹא הָיָה עֲדַיִן בּוּשָׁה כְּלָל מֵחֲמַת שֶׁלֹּא נִכְשְׁלוּ בְּשׁוּם חֵטְא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( בְּרֵאשִׁית ב'), "ויהיו שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִים וְכוּ' וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ" אֲבָל אַחַר שֶׁחָטָא אָז נֶאֱמַר ( שָׁם), "וָאִירָא כִּי עָרוּם אָנֹכִי" יִרְאָה זוֹ הַבּוּשָׁה, כִּי אָז נִמְשָׁךְ בּוּשָׁה מֵאַחַר שֶׁכְּבָר חָטָא וּפָגַם וַאֲזַי הַבּוּשָׁה הִיא מִדָּה טוֹבָה, כִּי זֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( בְּרָכוֹת י"ב), הָעוֹבֵר עֲבֵרָה וּמִתְבַּיֵּשׁ בָּהּ מוֹחֲלִין לוֹ כָּל עֲוֹנוֹתָיו "וּמֵאַחַר שֶׁנִּמְשָׁךְ בּוּשָׁה חָמַל עָלָיו הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְעָשָֹה לוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּישֵׁם, כִּי הַלְּבוּשִׁים הֵם תִּקּוּן הַבּוּשָׁה, כִּי ר' יוֹחָנָן קרי לְמָאנֵי מְכַבְּדוּתָא ( שַׁבָּת קי"ג) וְעַל -כֵּן עַתָּה אַחַר הַחֵטְא שֶׁכְּבָר נִגְזַר מִיתָה עִקַּר הַתִּקּוּן לִזְכּוֹת לִתְחִיַּת הַמֵּתִים לְבַטֵּל סִטְרָא דְּמוֹתָא הוּא עַל-יְדֵי הַבּוּשָׁה, שֶׁהוּא עִקַּר הַתְּשׁוּבָה, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יִהְיֶה עִקַּר תְּחִיַּת הַמֵּתִים, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל וְאָז יִחְיֶה כָּל אֶחָד חַיֵּי עוֹלָם הַבָּא כְּפִי תִּקּוּן הַלְּבוּשִׁים שֶׁתִּקֵּן בְּחַיָּיו שֶׁהֵם מְכַסִּים עַל הַבּוּשָׁה וְכַנַּ"ל וְעַל כֵּן בַּבֹּקֶר שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים כַּנַּ"ל. מְבָרְכִין מַלְבִּישׁ עֲרוּמִים, כִּי עִקַּר תְּחִיַּת הַמֵּתִים הוּא כְּפִי בְּחִינַת תִּקּוּן הַלְּבוּשִׁים בִּבְחִינַת תִּתְהַפֵּךְ כַּחֹמֶר חוֹתָם וְיִתְיַצְּבוּ כְּמוֹ לְבוּשׁ כַּנַּ"ל, כִּי תִּקּוּן הַלְּבוּשִׁים הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַגֵּאוּת, הַיְנוּ לְבַטֵּל הַגֵּאוּת מֵעַצְמוֹ הַתְּלוּיִים בִּלְבוּשִׁים שֶׁדֶּרֶךְ הָאָדָם לְהִתְגָּאוֹת בָּהֶם וּלְהַעֲלוֹת הַגֵּאוּת לְשָׁרְשׁוֹ לה' בִּבְחִינַת ( תְּהִלִּים צ"ג) ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ וְכוּ' וְזֶה בְּחִינַת טַלִּית וּתְפִלִּין, כִּי תְּפִלִּין הֵם בְּחִינַת הִתְנוֹצְצוּת הַמֹּחִין, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ בּוּשָׁה וְכוּ', שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁכִין חַיִּים נִצְחִיִּים כַּנַּ"ל עַל-כֵּן מַקְדִּימִין לִלְבֹּשׁ טַלִּית שֶׁל מִצְוָה שֶׁהוּא מְכַסֶּה עַל הַבּוּשָׁה, כִּי לֹא הָיָה כֹּחַ לִסְבֹּל הַבּוּשָׁה וְכַמְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל גֹּדֶל הַבּוּשָׁה שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְהִתְבַּיֵּשׁ אֲפִלּוּ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְכוּ', עַיֵּן שָׁם עַל -כֵּן בְּחֶמְלָתוֹ יִתְבָּרַךְ צִוָּה עָלֵינוּ לְהַקְדִּים לְהִתְלַבֵּשׁ בְּטַלִּית שֶׁל מִצְוָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת חלוקא דְּרַבָּנָן, שֶׁהוּא מְכַסֶּה עַל הַבּוּשָׁה, כִּי הַבְּגָדִים הֵם תִּקּוּן הַבּוּשָׁה כַּנַּ"ל וְזֶהוּ ( שָׁם ל"ו), "מַה יָקָר חַסְדְּךָ אֱלֹקִים בְּנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יחסיון" הַיְנוּ מַה מְאֹד יָקָר חַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁחָמַל עָלֵינוּ וְנָתַן לָנוּ כַּנְפֵי הַטַּלִּית הַקָּדוֹשׁ לַחֲסוֹת וּלְהִתְחַבֵּא בְּצֵל כְּנָפָיו מִגֹּדֶל בָּשְׁתֵּנוּ וּכְלִמָתֵנוּ כַּנַּ"ל:
~ אות כג
וְזֶה
24 Megillah 13a — "A thread of Chesed was drawn upon her [Esther]."
25 Chullin 139b — "Haman from the Torah — 'Hamin ha'eitz'" (Bereishis 3:11).
Segment 21
אות כג וְזֶה בְּחִינַת פּוּרִים שֶׁהוּא לְהַכְנִיעַ וּלְהַפִּיל אֶת הָמָן הָרָשָׁע, יִמַּח שְׁמוֹ, כִּי הָמָן בְּחִינַת גֵּאוּת, כִּי הָיָה מִתְגָּאֶה מְאֹד וְרָצָה שֶׁהַכֹּל יִכְרְעוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ וּבִשְׁבִיל זֶה התקנא בְּמָרְדְּכַי וְעַל -כֵּן עָשָֹה עַצְמוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, כִּי גֵּאוּת הוּא עֲבוֹדָה זָרָה וְעַל-כֵּן בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד וְכוּ', כִּי עִקַּר סִטְרָא דְּמוֹתָא נִמְשָׁךְ מִגֵּאוּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִגְזַר מִיתָה עַל הָעוֹלָם שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ קְלִפַּת הָמָן, יִמַּח שְׁמוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( חֻלִּין קל"ט), הָמָן מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר, "הֲמִן הָעֵץ וְכוּ'" וְעַל-כֵּן עִקַּר הִתְגַּבְּרוּתוֹ הָיָה עַל-יְדֵי שֶׁנֶּהֱנוּ מִסְּעֻדָּה שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, ( עַיֵּן מְגִלָּה י"ב) כִּי פְּגַם הָאֲכִילָה הוּא פְּגַם הַגֵּאוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת מוֹתָרוֹת וּפְסֹלֶת וְכַנַּ"ל וְזֶהוּ עַל שֶׁהִשְׁתַּחֲוּוּ לַצֶּלֶם, שֶׁהוּא עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁהוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת גֵּאוּת כַּנַּ"ל וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( עַיֵּן מְגִלָּה ט"ו), בְּבָבֶל נִכְשְׁלוּ בְּנָשִׁים נָכְרִיּוֹת, דְּהַיְנוּ פְּגַם הַבְּרִית, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לַעֲנָוָה אֲמִתִּיִּית כִּי אִם עַל-יְדֵי שֶׁמַּמְשִׁיכִין עַל עַצְמוֹ פְּרִישׁוּת וּקְדֻשַּׁת הַבְּרִית הַנִּמְשָׁךְ מִפְּרִישׁוּת וּקְדֻשַּׁת מֹשֶׁה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם, עַיֵּן שָׁם וְעִקַּר כֹּחַ הָמָן הָיָה שֶׁהָיָה מִזֶּרַע אֲגָג שֶׁהֶחֱיָה שָׁאוּל כִּי חָמַל עָלָיו, כִּי בָּזֶה פָּגַם שָׁאוּל בַּעֲנָוָה פְּסוּלָה, שֶׁבִּטֵּל אֶת עַצְמוֹ נֶגֶד עֲצַת דּוֹאֵג וְלֹא הִתְגַּבֵּר אֶת עַצְמוֹ כְּגִבּוֹר חַיִל לְקַיֵּם דִּבְרֵי שְׁמוּאֵל וּבָזֶה פָּגַם בָּעֲנָוָה, דְּהַיְנוּ שֶׁהָיָה לוֹ עֲנָוָה פְּסוּלָה, כִּי פְּגַם עֲנָוָה פְּסוּלָה הוּא בְּחִינַת פְּגַם הַגֵּאוּת, כִּי עִקַּר הָעֲנָוָה לִזְכּוֹת לָעֲנָוָה שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁהִיא בְּחִינַת חַיִּים נִצְחִיִּים, בְּחִינַת הַחִיּוּת שֶׁל כָּל הָאֵבָרִים וְכוּ' וְכַנַּ"ל כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲנָוָה פְּסוּלָה נוֹתֵן כֹּחַ לְהַגֵּאוּת מֵאַחַר שֶׁמְּבַטֵּל עַצְמוֹ נֶגֶד הַבַּעֲלֵי גַּאֲוָה הָרוֹצִים לְהַרְחִיקוֹ מִדַּרְכֵי אֱמֶת וּמִצַּדִּיקֵי אֱמֶת כְּמוֹ שָׁאוּל שֶׁבִּטֵּל עַצְמוֹ נֶגֶד דַּעַת דּוֹאֵג לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא וְהֶחֱיָה אֶת אֲגָג שֶׁמִּמֶּנּוּ יָצָא הָמָן, שֶׁהוּא בְּחִינַת גֵּאוּת וְזֶה שֶׁאָמַר שְׁמוּאֵל לְשָׁאוּל כְּשֶׁהוֹכִיחוֹ עַל שֶׁהֶחֱיָה אֶת אֲגָג, "הֲלֹא אִם קָטָן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אַתָּה" ( שְׁמוּאֵל א' ט"ו), הַיְנוּ שֶׁהוֹכִיחוֹ וְאָמַר לוֹ שֶׁעִקַּר הַפְּגָם שֶׁלּוֹ בָּא עַל-יְדֵי עֲנָוָה פְּסוּלָה שֶׁהִקְטִין אֶת עַצְמוֹ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין צְרִיכִין לְהַקְטִין אֶת עַצְמוֹ וְכַנַּ"ל וְכֵן בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ פָּגַם בָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( שָׁם א' י'), "ויבזוהו וְלֹא הֵבִיאוּ לוֹ מִנְחָה וַיְהִי כמחריש" שֶׁעַל-יְדֵי זֶה לֹא נִתְקַיְּמָה מַלְכוּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( יוֹמָא כ"ב) וְעַל-כֵּן לֹא רָצָה מָרְדְּכַי לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְהָמָן, כִּי מָרְדְּכַי הָיָה עָנָיו בִּשְׁלֵמוּת, כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁהָיָה בִּבְחִינַת אֵין בְּעֵינֵי עַצְמוֹ, אַף-עַל -פִּי-כֵן לֹא רָצָה לְהַכְנִיעַ אֶת עַצְמוֹ נֶגֶד הַבַּעֲלֵי גַּאֲוָה שֶׁהֵם בְּחִינַת הָמָן וְזֶה שֶׁאָמַר מָרְדְּכַי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְהָמָן מֵחֲמַת שֶׁגַּם זְקֵנוֹ בִּנְיָמִין לֹא הִשְׁתַּחֲוֶה לְעֵשָֹו, כִּי אִיתָא שֶׁיַּעֲקֹב אָבִינוּ אַף-עַל-פִּי שֶׁנָּהַג בְּחָכְמָה גְּדוֹלָה נֶגֶד עֵשָֹו, אַף-עַל-פִּי-כֵן שָׁגָה קְצַת בָּזֶה בַּמֶּה שֶׁהִשְׁתַּחֲוֶה לְעֵשָֹו וְעִקַּר הַפְּגָם הָיָה בָּעִנְיָן הַנַּ"ל בְּעִנְיַן פְּגַם עֲנָוָה פְּסוּלָה, כִּי יֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה מִשְׁקָל גָּדוֹל וְדַק מְאֹד שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת עָנָיו מְאֹד לִהְיוֹת בִּבְחִינַת מַה וְאֵין מַמָּשׁ וְאַף-עַל -פִּי-כֵן יִהְיֶה גִּבּוֹר חַיִל וְחָזָק מְאֹד נֶגֶד כָּל הָרְשָׁעִים וְהַמּוֹנְעִים וְעַל-כֵּן דָּוִד זָכָה לִמְלוּכָה אַחַר שָׁאוּל, כִּי זָכָה לַעֲנָוָה בִּשְׁלֵמוּת, כִּי הָיָה עדני' הָעֶצְנִי כְּשֶׁהָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה הָיָה מִתְקַשֵּׁר כְּתוֹלַעַת וּכְשֶׁיָּצָא לְמִלְחָמָה הָיָה מִתְקַשֶּׁה כְּעֵץ, הַיְנוּ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה וַעֲנָוָה, שֶׁזֶּה עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת וְעַל-כֵּן נִקְרָא פּוּרִים עַל שֵׁם הַפּוּר שֶׁהוּא הַגּוֹרָל וְאִיתָא שֶׁפּוּרִים בִּבְחִינַת יוֹם כִּפּוּרִים כִּי הָמָן רָצָה לִפְגֹּם בְּהַגּוֹרָל שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁאָז נִכְנַס הַכֹּהֵן גָּדוֹל לִפְנַי וְלִפְנִים שֶׁשָּׁם עִקַּר הַבִּטּוּל וְעַל-כֵּן הֻזְהַר וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד וְכוּ', כִּי נִכְנַס לִנְקֻדַּת הָאֶבֶן שְׁתִיָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת סֶלַע יִשְׁכֹּן ויתלונן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת עֲנָוָה הַנַּ"ל, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל עַל פָּסוּק זֶה, עַיֵּן שָׁם אֲבָל הַכֹּהֵן גָּדוֹל לֹא הָיָה יָכוֹל לִכְנֹס לְשָׁם כִּי אִם עַל-יְדֵי הַגּוֹרָל שֶׁנָּתַן עַל שְׁנֵי הַשְֹּעִירִים גּוֹרָל אֶחָד לה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל, כִּי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים צְרִיכִין לִתְשׁוּבָה שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְחַיִּים נִצְחִיִּים, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲנָוָה כַּנַּ"ל וְעַל-יְדֵי זֶה נִתְכַּפְּרִין כָּל עֲוֹנוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת גֵּאוּת סִטְרָא דְּמוֹתָא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( רֹאשׁ הַשָּׁנָה י"ז) וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית, לְמִי שֶׁמֵּשִֹים עַצְמוֹ כְּשִׁירַיִּם וְעַל-כֵּן הָיָה צָרִיךְ הַכֹּהֵן גָּדוֹל לִכְנֹס לִפְנַי וְלִפְנִים, שָׁם עִקַּר הַבִּטּוּל כַּנַּ"ל, אֲבָל כְּשֶׁרוֹצִין לִזְכּוֹת לַעֲנָוָה צְרִיכִין לִזָּהֵר מֵעֲנָוָה פְּסוּלָה, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה עָצֵל וְרוֹעַ מַזָּל וְכוּ', רַק יִהְיֶה לוֹ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה בְּמָקוֹם שֶׁצְּרִיכִין עַזּוּת, אַךְ יֵשׁ בָּזֶה מִשְׁקָל גָּדוֹל כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל הַרְבֵּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא בְּרַחֲמָיו יוֹרֵהוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכַמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל וְזֶהוּ בְּחִינַת הַגּוֹרָל שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְהַטִּיל עַל שְׁנֵי הַשְֹּעִירֵי עִזִּים שֶׁהֵם שְׁנֵי מִינֵי עַזּוּת, עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה הָעוֹלָה לַה', בְּחִינַת גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְעַזּוּת דְּסִטְרָא אַחֲרָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת גֵּאוּת עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁמִּשָּׁם כָּל הָעֲוֹנוֹת שֶׁצְּרִיכִין לְטָרְדוֹ וּלְגָרְשׁוֹ לַעֲזָאזֵל, בְּחִינַת וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְכַוֵּן נְקֻדַּת אֱמֶת בָּזֶה כִּי אִם עַל -יְדֵי גּוֹרָל שֶׁהוּא מֵאֵת ה' לְבַד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "אַתָּה תומיך גורלי" כִּי רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּעֶזְרוֹ לְכַוֵּן בָּזֶה נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכַמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁצְּרִיכִין רַק לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִזְכּוֹת לַעֲנָוָה אֲמִתִּיִּית וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( יוֹמָא ס"ב), שְׁנֵי שְֹעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים שָׁוִין בְּקוֹמָתָן וְכוּ' הַיְנוּ שֶׁשְּׁנֵי מִינֵי עַזּוּת הַנַּ"ל שְׁנֵיהֶם נִרְאִין כְּשָׁוִין בְּכָל הַבְּחִינוֹת, אַךְ זֶה לַה' וְזֶה לַעֲזָאזֵל, כִּי זֶה כַּוָּנָתוֹ בְּעַזּוּתוֹ לַה' וְזֶה לְהֵפֶךְ וּצְרִיכִין לְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּזַכֵּהוּ לְכַוֵּן הָאֱמֶת בָּזֶה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת גּוֹרָל שֶׁהוּא מֵאֵת ה' לְבַד "וּבְזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ", כִּי אָז זָכָה לָבֹא לִפְנַי וְלִפְנִים שֶׁשָּׁם עִקַּר הַבִּטּוּל מֵאַחַר שֶׁזָּכָה לַעֲנָוָה בִּשְׁלֵמוּת שֶׁהוּא עִקַּר הַחַיִּים, כִּי נִצּוֹל מֵעֲנָוָה פְּסוּלָה עַל -יְדֵי הַגּוֹרָל כַּנַּ"ל וְהָמָן, יִמַּח שְׁמוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת גֵּאוּת רָצָה לִפְגֹּם בְּזֶה הַגּוֹרָל וְעַל-כֵּן הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא פּוּרִים עַל שֵׁם הַפּוּר, כִּי זָכוּ לְהַכְנִיעַ וּלְהַפִּיל אֶת הָמָן וּלְהַמְשִׁיךְ קְדֻשַּׁת יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁהִיא גּוֹרָל דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לַעֲנָוָה אֲמִתִּיִּית כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁצְּרִיכִין לְהִתְעַנּוֹת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְהַכְנִיעַ פְּגַם הַגֵּאוּת שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל -יְדֵי מוֹתְרוֹת הָאֲכִילָה כַּנַּ"ל וּמֵחֲמַת שֶׁבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים צְרִיכִין לְכַפֵּר כָּל הָעֲוֹנוֹת שֶׁנִּמְשָׁךְ מִשָּׁם כַּנַּ"ל, כִּי כֻּלָּם נִמְשָׁכִין מֵחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהַפְּגָם שֶׁלּוֹ הָיָה עַל-יְדֵי אֲכִילָה שֶׁאָכַל מֵעֵץ הַדַּעַת, עַל-כֵּן צְרִיכִין לְהִתְעַנּוֹת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְתַקֵּן זֹאת וְלִזְכּוֹת לְתַכְלִית הָעֲנָוָה וְהַבִּטּוּל עַל-יְדֵי הַכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּכְנַס לִפְנַי וְלִפְנִים לִנְקֻדַּת הָאֶבֶן שְׁתִיָּה וְכַנַּ"ל:
~ אות כד
וְזֶה
26 Likutay Moharan I:177 — ויאמר ה' סלחתי כדבריך = kosi (my cup).
According to the Torah "Tik'u — Tochachah" :
Segment 22
ועל כן סופרין הימים לעומר כמו שכתוב וספרתים לכם לעצמיכם מה התם וספרה לה לעצמה אוף הכא וספרתם לכם לעצמיכם כמו שכתוב בזהור הקדוש היינו כי כל אחד צריך לספור ולהחיות ימיו על ידי בחינת עומר שעורים שמשם מקבל חיות בכל יום ויום מימי הספירה שהם הכנה וטהרה לקבלת התורה שעיקר הכנה והטהרה על ידי שסופר ומונה בכל יום ויום אל העומר שעורים שבזה מזכיר את עצמו כי בכל יום כי מלא כל הארץ כבודו ומכל הטומאות והזוהמות שבעולם יכולים לשוב אליו יתברך כי מלא כל הארץ כבודו שזה נתגלה על ידי העומר שעורים כנ"ל. כי זה ידוע שאי אפשר לקפוץ בפעם אחד אל הקדושה בשלימות כי הבא לטהר מסייעין לו אומרים לו המתין שצריך להמתין הרבה כל אחד כפי ענינו (כמו שכתוב בהתורה קרא את יהושע וכו' סימן ו' עיין שם) ובוודאי כל אחד כפי ענינו בכל היים שצריך להמתיק עד שיזכה להתקדש כראוי בוודאי בכל אלו היים עובר עליו מה שעובר מחמת שעדיין לא נטהר מזוהמתו ובכל הימים הוא נתנסה נבדק מהשם יתברך בבחינת עומר שעורים שהוא הבדיקה של כלל ישראל כשצריכין לצאת מזוהמת מצרים ולזכות לקבלת התורה ביום החמשים בשבועות הקדוש כי כמו שבכלל ישראל כן הוא בפרטיות אצל כל אחד ואחד והבן הדברים היטב כי אי אפשר לבאר כל זה היטב כי כבר דברנו מזה היטב בכמה מקומות ואף על פי כן עדיין יש נסיונות הרבה לכל אדם בענין זה מה שצריך להתחזק שלא יפול בדעתו בשום אופן. כי כמו שהאדם צריך לעמוד בנסיון לבלי לילך אחר תאוותיו בהיתר או באיסור ח"ו כמו כן צריך להתחזק לעומוד בנסיון אם כבר נכשל במה שנכשל ח"ו לבל יפול על ידי זה כלל כי כל הנפילות שנופל הוא רק מעשי בעל דבר שרוצה ללכדו ברשתו ח"ו על ידי זה דווקא וכבר דברנו מזה שמה שנמצאים הרבה נופלים בדעתם ואומרים שאי אפשר להם לילך בדרך הישר עוד זהו רק מחמת תאוותם ויצרם הרע שמבקשים תואנה ועלילה לפרוש מאחרי המקום בחינת ויהיו העם כמתאוננים שפירש רש"י מבקשים עלילה לפרוש מאחרי המקום כי כל אדם יצר לבו רע מנעוריו. אך מחמת אימת העונש הוא מתגבר בכל פעם לכבוד תאוותו אך אוי לו מיצרו אוי לו מיצרו על כן הוא מבקש תואנה ועלילה לפרוש מאחרי המקום ח"ו כדי שיוכל לילך אחרי תאוותיו הרעות ח"ו והעלילות והתואנות שהבעל דבר מוצא לכל אדם רבו מספר כי אין מספר ולכל אחד מוצא עלילות עלילות מיחחדות רובם על ידי חסרון הפרנסה ומניעות המונעים וכו'. אך אף על פי כן נפשו מרה לו כי יודע שיצטרך ליתן דין וחשבון וכו' ועל כן מתגבר בו הטוב בכל פעם לשוב להשם יתברך אך בשום דבר אינו מוצא לעצמו עלילה ופטור כמו על ידי התחבולה הנ"ל של הבעל דבר דהיינו מה שפילו בדעתו בכל פעם ומראה לו בכל פעם כאלו אפס תקוה ח"ו. כי הוא רואה בעיניו שכבר חתר כמה פעמים ורצה להתקרה אל הקדושה ונפל אחר כך. כל אחד כפי מה שנפל וכן היה כמה פעמים בלי מספר. ועל כן הוא פטור בעיני עצמו עוד מלחתור עוד חתירות לשוב להשם יתברך. אבל באמת כל הרעיונים והמחשבות האלה הם רק מעשי בעל דבר שמוצא לו עלילה לפרוש מאחרי המקום ח"ו כדי שילך אחרי תאוותיו ח"ו. כי באמתאין שום יאוש בעולם כלל. כאשר צעק רבינו ז"ל קול גדול ולא יסוף (בזה הלשון גיוואלד זייט אייך נישט מייאש ומשך מאד תיבת גיוואלד וכו') כי כל אדם צריך שיעבור עליו הרבה הרבה קודם שזוכה ליכנוס אל הקדושה וכמו שעבר על אדם ראשון ק"ל שנה שרצה לשוב ודייקא בכל אלו הק"ל שנה באו רוחות וכו' וחממו אותו וכו' כמו שאמרו רז"ל ובוודאי נחלשה דעתו מאד מאד בכל פעם כי כבר היה לו יצר הרע גדול כמבואר בדברי רז"לובוודאי רצה הבעל דבר להפילו בדעתו בכל פעם אבל הוא התגבר כנגדו בכל עת ולא הנניח דרכי תשובתו שעסק בהם בכל הק"ל שנה עד שזכה בסוף הק"ל שנה להוליד בדמותו בצלמו את שת שממנו הושתת העלם ויצאו ממנו האבות ומשה ומשיח וכו' ואף על פי שחטא אדם הראשון עדיין צריכין לתקן בכל דור ודור אף על פי כן אם הוא בעצמו לא היה מתגבר לתקן מה שתיקון היה קשה מאד לתקן וגם לא היה זוכה למה שזכה אבל על ידי התחזקותו והתגברותו לשוב להשם יתברך בכל הירדות והנפילות שעברו עליו זכה שנפטר בשם טוב כי היה כל ימיו צדיק וחסיד גדול כמו שאמרו רז"ל כי זה עיקר הנסיון של האדם שיתחזק את עצמו בכל הירידות שבעולם רחמנא ליצלן בכל מה שיעבור עליו שתמיד בכל יום ובכל עת יתחיל מחדש וירגיל את עצמו בשכחה לשכוח מה שעבר עליו וידמה בדעתו כאלו נולד היום וכו' וכמבואר בדברינו כמה עצות ודרכים נפלאים בענין זה איך לחזק את עצמו בכל עת עיין שם יערב לך לעד:
For it is impossible to make from the Toros, tefillos except through knowing the connections and bonds of the mitzvos and middos, as mentioned, according to the connections of the S'firos and Supernal attributes. Then one can arouse the Thirteen Attributes of Mercy through these tefillos that are made from the Toros, which are the aspect of the Thirteen Hermeneutical Rules by which the Torah is expounded, from which come all Torah innovations. For example, when someone wants to beseech Hashem, blessed be He, that he should merit to fulfill the mitzvah of tzitzis in completeness — if he does not know the special quality of tzitzis, which middah (negative trait) he will merit to break through tzitzis, and to what level he will reach through it, etc. — then he certainly cannot extend his tefillah enough to break his heart, enough to arouse the mercy of Hashem, blessed be He. For he can only ask: "Master of the Universe, grant me the merit to fulfill the mitzvah of tzitzis in completeness." Even though this too is certainly very good — fortunate is one who takes hold of this, to beseech for every mitzvah from Hashem, blessed be He — even so, he does not yet merit to make his tefillah consist of rachamim v'tachanunim, which refers to one who merits to introduce something new in it. But the essential complete tefillah that is made from Toros comes from the Torah innovations through which one merits to know the special quality of the mitzvos. As with the example of tzitzis with which we began: when a person knows that the mitzvah of tzitzis is propitious for breaking the desire of immorality, and through it one merits the counsel of the tzaddikim, and complete emunah, and tefillah, and Eretz Yisrael, and the working of miracles, etc. — then according to this path, he can certainly arrange many tefillos at wonderful length regarding the mitzvah of tzitzis. For each person, according to what he knows in his soul — how far he is from tikkun habris, and how the desire of immorality overpowers him each time (for this is the essential battle of every person), and everything he goes through in this matter each time — how much he needs to importune Hashem, blessed be He, that He save him to fulfill the mitzvah of tzitzis properly in order to be saved from immorality, which is the desire that stands against him every day to destroy him, chas v'shalom, to distance him from the Life of life. And likewise, when he remembers how far he is from complete emunah, which is the foundation of the entire Torah, etc. And likewise, how far he is from tefillah, etc. And likewise, how many evil counsels of those who invert the truth, etc. overpower him, and how much salvation and mercy he needs to merit true counsel, which are the counsels of the tzaddikim — regarding all of these, he can certainly pour out his speech in his tefillah that he makes from this Torah, to express all that is in his heart through this Torah. And likewise from another Torah that speaks of the mitzvah of mezuzah, which breaks the desire for money and nullifies the bitterness of the burden of parnasah (livelihood), and one merits to be happy with one's lot, etc. For it is known that the bitterness of the burden of parnasah consumes a person's life and distances him from the service of Hashem, blessed be He, etc. — how many supplications and requests from the depths of the heart one can make through this, until he pours out his heart like water before the face of Hashem. And likewise with the other matters explained in this Torah, and likewise in the other Toros. It comes out that the essential completeness of the tefillah — which is when one makes from Toros, tefillos — its essential completeness is through the Torah innovations mentioned above. And this is the aspect of the wavings according to the Kavanos mentioned above — that all our intention is to draw down all the mochin into Malchus; that is, to draw down the mochin of the Torah into the tefillah, to make from the Torah, tefillah. But for this, one needs to draw down the Torah innovations mentioned above, which is the aspect of drawing down the mochin in the head into the six directions, so that the mochin in the six directions will illuminate more, so that they will have the power to illuminate Malchus, which is the tefillah — that is, as mentioned.
Segment 23
השנה, אות קפ"ט; עיין גם טלטול, אותיות י"ט כ)
ויכתב משה את מוצאיהֶם לְמִסַעִיהם
עלדפי ה' וְאִלָּה מִסְעִיהֶם לְמוּצְאִיהֶם
|| (במדברלג,ב) ||
ַּי בָּל הנסיעות של ישראל הַם בִּשִבִיל קלְקוּל
הָאָמוּנָה כָּמו שְבַּתַב הוא ז"ל (בַּסִימן מ) על פסוק
אִלָה מסְעִי בי ישראל שְמסְעִי בִָּי ישראל הַם
בּשְבִיל אלָה אֶלהִיך ישראל שְהוא חַטא הְעַנֶל שְעְקַר
חַטָא הְעְנֶל הְיה פָּם אָמוּנת חָכָמִים שָאָמְרוּ כִּי זֶה
משה האיש לא יִדְעָנוּ וכו" עד שאמרו אלָה אֶלהִיף
ישראל כּאלוּ הם מודים באלקים רק שאומרים אלה
אַלהִיף. וְכָל זֶה הוא בְּחִינת פַּגם אמוּנת חָכָמִים
שאִינֶם רוצים ליל בְּדְרך הַחַכָמִים. הַצַדִיקִים
הָאמִתִיִים ואומרים שָהֶם בְּעַצָמֶם יודְעִים דר ה' דר
הַתוּרֶה עד שַבָּאים לְכַפירות גְמוּרות וּקְצְתֶם פוּרקים
על לְגְמרי כַּנרְאֶה בְחוּש בּדורות הַלְּלוּ ובשביל זֶה
בָּאִים כָּל הַגסִיעות וְהַטלְטוּלִים בַּכַלְלִיוּת ובפרטיות.
זָהוּ בּחִינַת הַגְּלִיּת שִישְרְאֶל גולים וּמטלְטֶלִים וְכו'
ְאִין לָהֶם מָנו לְכף רַגְלֶם וְהְבּל מִחָמת קלקול
הָאָמוּנֶה שָפַקְרָה אָמוּנת חַכָמִים כִַ'ל. אַבֶל בְּאָמָת
ונת ה' יִתְבֶּרך לְטּבָה כִּי כָּל הַטְלְטוּלִים וְהַגְִייּת
וְהַנסִיעות לדרכים הכל בִּשביל שיזכר כָּל אֶחֶד אֶת
עַצַמוּ עלדידי זֶה לשוּב בַּתְשוּבָה שלמה על פַּגֶם
אָמוּנת חְכָמִים וְאז הַגְסִיעָה היא בַּפְּרָה וְתקוּן על פָּנֶם
אמונת חָכָמִים שבולל כָּל הַפּגָמִים וכו'. כִּי עלדידי
הנסיעות הא מרים וּמִגְבִּי כָּל המקומות שבַּא לשם
לה' יִתְבֶּרך בְּכחַ אָמוּנַת חְכָמִים וְכמוּבֶן בּדְבְרִיי ז"ל
ַּכַמָה מקומות וּבְכַתְבִי האר"י ז"ל שְזֶה סוד כָּל
ְַלִית בַּכְלֶל וְכֶל הַגֶסיעית בּפְרְט שֶל כָּר אֶחֶר
וְאחֶד, כַּמוּבֶן בכונות וְהַבִיאנוּ לשלוּם מארבע כנפות
הָארין, כַמוּבָן בִּדבְרִינוּ בּסַפָר ספוּרי מעשיות על
עַנין הנסיעות וכו עַין שם. וְזֶה בַּחִינַת מה שְכְּתוּב
בְּלְקוטִי תִּנִינָא סימָן ע) על מה שְיִשְרְאֶל נְקְרְאִים
ְּנִי הַ'גוּלֶה' שהוא ראשי תִּבות ו'נשאר גִּים הא
לאלקינו וְכו' עַין שֶם, וְכן מה שְבָּתוּב בְּלְקוטִי תִּנְינָא
(סִימן נו) שָמִי שִיש לו לב יִשְרְאֶל בְּכָל מָקיִם שְבָּא
יש לו מקום וכו', וכן בַּכַמה מקומות, וְהָכּל בִּכח
הצדיקי אָמֶת שמאמין בָּהֶם בְּאָמֶת. כּי בְּוְדאי איש
פשוט אפלו אם הוא איש כַּשָר אין לו בח לְזֶה בפרט
שיש מקומות שבָּא לֶשָם שָהֶם רחוקים מאד מאד
מה' יִתְבֶּרְך בפרט שְרבָּם או כַּלָם עַכו"ם וְגֶם עַם ה!
הַמערבים בּיניהֶם לומדים ממעשִיהֶם כָּמוּ שְכְּתוּב
וַיתְעָרְבוּ בַּּוִים וכו' יסלח ה' לָהֶם וישיבם אֶל הָאָמַת
מְחְרה. עליכן גַּם. האיש הַכָּשָר הַגוּלָה וּמְטַלְטֶל
בִּיניהֶם לא הָיָה לו בח לְהַתְחַזק, בּפרְט לְהַגְבִיהַּ נם
זה המקום לה' יִתְבֶּרְך וּלְתוּרְתוּ, לוּלא ה' עוזרו בַּכח
הַצַדיקי אָמַת שָמאָמִין בָּהֶם. וְעַל"כָּן כְּשְהוּא בְּדֶרֶף,
ַּפְרְט בְּדֶרֶף רחוק, בַּפְרט כְּשְֶטַלְטֶל בְּמַקוּמוּת
ְּאַלּ רחֶמְנָא לצַלן, אי צֶריך לְהַתְחַוּק מאד בְּאָמוּנת
חַכָמים וְלְשוּב בַּתְשוּבָה גִמוּרֶה על פַּגַם אִמוּנֶת
חְכָמִים וְעַלייָדי זֶה מְתְקָן פֶָּם. אָמוּנַת הַכָמִים
ונתוּסְפין סְפָרִים קדושים רַבִּים בּתוּרֶה (כי עַלדודי
תְשוּבְתוּ, חוזרין וְנֶחֶשָבִין הַפְּפָרים. שְמִתְחְלָה הָי
בּעַינָיי כּלא) שעלדידי זֶה נְשלֶם הַתוּרָה בַּבְחִינת
לוחות הָאָבֶן בּבְחִינת אָבֶן שִתַיָה קְדשי קֶדשִים וכו
(במבואר כל זה בלקוטי מוהר"ן א' - סימן ס"א, עיין
שם).
וזהו וַיכְתב משה את מוּצָאִיהֶם לְמִסְעִיהֶם עַלדפי ה'.
וַיכַתב יקא שמשה רַבַּנוּ בַּגדֶל עצם כחו הַכניס
בִּישראֶל תשוּבָה עַל אָמּנַת חָכָמִים כֶּ"כֶּ עד
שִבְּתֶב בִּתוּך ספר הַתוּרֶה הקדושה אֶת כָּל הַנִסִיעוּת
של יִשְראֶל. נַמִצָא שְעְשָה מרַגְסִיעות של ישְרְאֶל
סִפֶר תורה וְהשלִים ספֶר הַתוּרֶה בִּיותַר שזה עַקָר
הַתְּקן שֶל הַגְּסִיעות וֶו.וְבֶל זה פַלייָדִי תִּקוּן הַמִשְכֶּן
שְעשָה שָשָם עָמַד הָאָרון בָּבִית קְדשִי קְדשִים עָם
לוחות הָאִבֶן. וְזֶה הָארוּן הַקְדוש נְסַע לְפְּנִיהֶם עַם
הַהָנִים וְהַלָויִים שְסְבִיביי וכל ישראֶל נֶסְטו אַחַרִיו
וְדבָּקו מחְשְבְתֶּם בְּהָאָרןוְהַלוּחות אַתָר דכל רעוּתין
תְּקוּעִין תַּמֶן ונְכְלְלו בַּשעת נְסִיעְתֶם בַּבְחִינת קרשו
קְדשִים בְּחִינַת לוחות הָאָבֶן שְהוּא הָאֶרוּן שְנְסַע
ְפּנִיהֶם. וְעַליכּן הָיָה הָאָרוּן מקָדים לפְּנִיהֶם כְּמו
שאמרו רבותינוּ ז"ל בי עלדידו עקר תקוּן הַנִסִיעות.
ְַלייְרִי זה זְכוּ שְנְעֶשוּ מִכָּל הַגְסִיפות שְלָהֶם סִפֶר
תּוּרֶה כַּי נכַללוּ כָּל המקומות של נְסִיעְתֶם בְּהְתוּרֶה
ִּבְחִינת קֶדֶשִי קְדשִים וכו' שְזֶהו בְּחִינָת וַיּכְתב משָה
אֶת מוּצאִיהֶם לְמִסְעִיהֶם וכו' ויּכְתב דיקָא:
וזה וַיכתב משה אֶת מוּצָאִיהֶם לְמִסְעִיהֶם עַליפִּי ה'
ְאֶלֶה מַסְעִיהֶם לְמוּצְאִיהֶם. בִּי מוצְאִיהֶם זֶה בְּחִינֶת
הַגָּלוּת וְהַטַלְטוּל. בְּחִינַת יִצִיאָה בלה שְנמֶשָף
עלדידי פגם אמות חַכָמִים שהוא בַּחִינת פַּגַם עַבוּדה
זרה שְנָאָמר בו צא תאמר לו כַמו שִבַּתָב רַבָּנוּ ז"ל.
אבל כשזוכין לֶשוּב כנ"ל וְאֶז הטלטוּל הוּא תִקוּן, זה
בּחִינַת נְסִיעָה בְּחִינַת קום לך לְמסַע לפני הְָעָם
בּחִינת וַיהִי בַּנֶסע הָאֶרן בָּחִינת מסְעִי בָנִי ישראל
שפרש רש"י שְגֶּם מָקים הַמָנוּחָה נקֶרא נִסִיעָה וכו בי
ְַסִיעָה עַם קְדשֶת הָאָרון זֶה בְּחִינַת מְנוּחֶה כִּי
עודי זה מִתְכָנִים הַטלטול וְנכְלֶל בְּעְקַר הַמנוּחֶה
וְהַנּחְלֶה שהוּא קְדשִי קְדשִים.. וְזֶהוּ = מּצְאִיהֶם
לְמסְעִיהֶם וְאַחְר"כּך כַּתַב לְהַפָּ מפְעִיהֶם לְמוּצְאִיהֶם
כי כַן הַדְבֶר שַבַּתְּחַלָה הטלְטול בַּבְחִינַת מוְצְאִיהֶם
ַּבָחִינת יאה בַּגוּלָה אבל צריכין לראות לְשוּב וכו
עָד שָהַיִצִיאֶה בַּוּלָה תִּהְיָה נַכְלְלֶת בְּבְחִינת מַסְעִיהֶם
ְּחִינת ויהי בַּנֶסע הָאָרן שִתְּהְיָה נִכְלָלֶת בִּבְחִינת
קדשי קֶדשִים, וְאֶ נִמשָך משם מִבְּחִינַת קְדשִי
קְרֶשִים תקון וְהַמְתְּקָה מִבְּחִינַת שָכָל הַבוּלֶל שְעַל"יְרי
ֶה נַמְתְִּין וְנְתְתִּמָנין כָּל הַצִמְצוּמִים וְהְדִיִים שְזֶה
עְקַר תְּקוּן הַטַלְטוּלִים. שְהְיָה בְּבְִינת. מצְאִיהֶם,
ְּבְחִינת יִצִיאָה בַגְלוּת. וְזֶהוּ וְאַלָּה | מַפְִיהֶם
לְמצאִיהֶם שְמַסְעִיהֶם בְּחִינַת מסעִי בָּני יִשְרְאֶל
ְּחִינת ויהי בְֶּסע הָאָרן הוא תְּקוּן וְהַמְתְּקָה לְבְחִינֶת
מוּצאִיהֶם בַגוּלָה, כִּי עלדידי שְבְּתַב משָה אֶת
מוּצְאִיהֶם לְמַסְעיהֶם נְעָשָה מהֶָם תורה ונְכְלְלו
בְּטֶרְשָם בִּבְחִינת קדשי קְָרֶשִים. וְעַל-ודִי זֶה נַמֶשף
משָם מִבְּחִינת מסְעִיהֶם מִבְּחִינת וַיְהִי בַּנֶסע הָאֶרן
נמשָך משֶם תְקוּן וְהמְתְּקָה שִמִסְעִיהֶם שְרָיו עְליְרו
ְּחִינת וַָהִי בְּנְסע הָאָרן תִּקָן כָּ מּצְאִיהֶם כָּל
%
ִצִיאְתֶם וְטַלְטוּלֶם בַּוּלָה בִּי נַתְבַּטְלוּ כָּל הַמְצְרִים
ְהְדִינִים וְנתְרוּמַם הכל לה' יִתְבּרְך בַּבְחִינת וְנַשאַר
גּם הא לאלקינו. (הלכות פקדון - הלכה ה, אותיות
יטב כנ)
ואלה שמות האנשים וכו'
לנחול את הארץ
(במדבר לד, יז-יח)
זְבולון הְיֶה מִפְפִיק לְישֶשבֶר הַצדִיק שְהְיָה עוסק
בַּתוּרה, כַּמו שאמרו רבותינו ז"ל (בִּרֶאשית רַבֶּה
פע"ב, ה. פצ"ט, מ), שְזֶהוּ עקר תִקוּן תאות ממון,
בּמבאֶר בְּדְבְרִי רַבּנו ז"ל (בְּסִימן יג וּבסימן כם)
שעְקַר תקוּן תָּאָות מְמוּן הא צְדְקָה. נָמַצָא שְוְבוּלוּן
הוא בְּחִינַת תקון תּאוּת ממון. וְעַל"בַּןְ זבוּלוּן הוא
קְבוּר על גְבוּל אריןדישרְאֶל בְּצִירון, בּחִינַת עִירְכְתו
על צידן' שסופו על צידון שהוא גבול ארץדישראל,
זה רְמָּ שֶעַל-יָדִי בְּחִינַת זְבוּלוּן, דהַינו בְּחִינַת תְקוּן
תּאוַת ממון זוכין לכָנס לָאָריןדיִשרְאֶל. הַינו דורי
שמְבקשִים וּמְחְפָשִים אֶת הַצַדיק, שָעַל"יְדִי זֶה זוכין
לְהַנְצַל מהחפוש וְהַבּקֶשָה של הַסְמְרָא אֶחְרָא שְהוּא
הַחפוּש וְהַבַּקֶשה אחר הַמְמוּן, עלידי זֶה. זוכים
לאָרידישראל. בִּי עקר אָרדישְראֶל זוכין עלדודי
הצדיק בַּבְחִינת: צדיקים יירשו ארץ (תַּהלִים לז, כם).
ואִי אֶפשָר לָאָרֶם לכות לאָריןדישְרְאֶל כִּי אם עַלדידי
צדיקים אַמִתִיִים, שזְהוּ בְּחִינת הנִשיאים שְהְעָמִיר
משָה לְהַנְחִיל הָאָרין לְיִשרְאֶל, מו שְבְּתוּב (בְּמִדְבּר
Segment 24
וזה בחי' (במדבר יג) שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען פי' שבאו ישראל לפני משה ואמרו נשלחה אנשים לפנינו כשפרש"י שם וע"י שרצו לשלוח שלוחים לתור את הארץ עי"ז פגמו בא"י כי עיקר הפגם הי' ע"י השלוחים שהם המרגלים כי השליח הוא בחי' טבע שהיא בחינ' מלאך וכנ"ל. כי א"י למעלה מהטבע לגמרי כי שם השגחתו ית' תמיד כ"ש תמיד עיני ה' אלקיך בה וכו' וכשרצו לשלוח מרגלים פגמו בהשגחה ורצו להתנהג בדרך הטבע לשלוח מרגלים לראות אם יוכלו לכבוש ע"פ דרך הטבע ולא האמינו שע"י השגחתו ית' שנמשכת ביותר בא"י יוכלו לעלות אפילו לשמים. ומחמת שפגמו בהשגחה ע"כ הי' עיקר הפגם ע"י השלוחים דייקא שהם המרגלים כי השליח הוא בבחי' מט"ט בחי' הטבע כנ"ל וצריכין להיות ציר נאמן לשולחיו להחיזר השליחות למרא קמא שיהי' נכלל השליח בהמשלח שזהו בחי' כלליות הטבע בהשגחה אחר הבירה בקודם הבריאה שזהו עיקר התכלית כנ"ל. והמרגלים פגמו בהשליחות ולא היו צירים נאמנים לשולחם והוציאו דבת הארץ רעה ואמרו שקר על א"י ושקר הוא עיקר פגפם ההשגחה כי דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו כ"ש שם בהתורה הנ"ל. וע"כ גרמו בכי' ודמעות כ"ש ויבכו העם בלילה ההוא כי השקר שהוא פגם עיני ההשגחה גורם דמעות שהם קלקול העינים כמבואר שם בהתורה הנ"ל ע"ש. וע"כ גרמו חורבן ביהמ"ק כשרז"ל אתם בכיתם בכי' של חנם אני אקבע לכם בכי' לדורות וכו' כי הביהמ"ק הוא בחי' עינם כ"ש והי' עיני ולבי שם כי שם עיקר ההשגחה שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד שזהו בחי' נקודת האבן שתי' שממנו הושתת העולם שדרך שם עולין ונכללין באחד. וע"כ בביהמ"ק היו מתכפרין כל העונות כי עיקר פגם כל העונות הוא שנפרדין מאחדותו ית' ח"ו ואז צריך צדיק גדול ביותר שיוכל להמשיך גם עליו אור האמת שהוא בחי' השגחה ועי"ז יזכה גם הוא לשוב אליו ית' כי עיקר התשובה ע"י האמת כנ"ל. וע"כ מי שחטא הי' צריך לבא לביהמ"ק לפני הכהן שהוא בחי' הצדיק האמת שהי' מכפר עליו ע"י הקרבנות שבביהמ"ק כי מגודל אור ההשגחה שהי' בביהמ"ק כנ"ל וע"כ הי' שם עשרה נסים כי הנסים הם התגלות השגחתו ית'. ומגודל התגלות ההשגחה שהי' בביהמ"ק עי"ז הי' ממשיך הכהן אור ההשגחה גם על הרחוק שהוא החוטא עד שגם החוטא שהוא בבחי' אחר הבריאה ממש כנ"ל, נכלל גם הוא באחד וחזר לשורשו ונתתקן חטאו עי"ז כי עיקר התיקון ע"י ההשגחה שהוא בחי' אמת שעי"ז חוזר ונכלל הבריאה באחד וכנ"ל:
[continued]