# Haazinu
האזינו
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/5/10 ## Segment 1
וזה בחי' ועתנה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו כי משרה רבינו ע"ה ראה עד סוף כל הדורות שעתידין ישראל באחרית הימםי לירד ירידה גדולה מאד ביעקבות משיחא בבחי' ותרד פלאים כ"ש שם כי ידעתי וכו' ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא וכו' וע"כ כתב שירת האזינו שמדברת מתוכחה כי כל השירה היא דברי תוכחה שמוכיח את ישראל על מעשיהם. כ"ששם כי דור תהפוכות המה וכו' וכל הפרשה ולכאורה קשה א"כ למה קראה שירה מה שבח ושיר הוא זאת וגם איך ע"י תוכחה זאת דהיינו שירת האזינו יזכו ישראל שלא תשכח התורה מפיהם לעולם בחי' כי לא תשכח מפי זרעו אך באמת משה רבינו הוכיחם בבחינת הנ"ל. כי זכה לנעשה ונשמע העליון הנ"ל. ששם נתהפכין כל העוונות לזכיות וכל מה שמוכיחם ומזכי מעשיהם הרעים נעשה מזה תורה בחי' מצות בחי' ביום ההוא יבוקש עון ישראל ואיננו כנ"ל וע"י בחי' זו יש לישראל קיום אפילו בכל הירידות והנפילות שבעלם. וע"כ נקראת התוכחה הזאת שירה. כי העוונות נתהפכין לזכיות ונעשה מהם שיר ושבח ושמחה כי עיקר בחי' השיר נעשה מבירור הטוב מן הרע כ"ש רבינו ז"ל במ"א שזהו בחי' עוונות נתהפכין לזכיות שהרע נתהפך לטוב. וע"כ בכח השירה הזאת דהיינו שירת האזינו שבזה הראה משה רבינו קודם מיתתו עוצם כחו והשגתו שזכה לעלות לתכלית רום המדריגה העליונה עד ששם נתהפכין העוונות לזכיות עד שיכול לעשות לתכלית רום המדריגה העליונה עד ששם נתהפכין העוונות לזכיות עד שיכול לעשות מתוכחה על מעשים רעים יכול לעשות מזה שירה. וע"כ בכח זההוא מבטיח לישראל שלעולם לא יתרחקו מהש"י לגמרי אפילו אם יעשו מה שיעשו אפילו בתוקף ההסתרה שבתוך הסתרה בחי' ואנכי הסתר אסתיר וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו כי ע"י השירה הזאת אנו רואים שאין שום ייאוש ואין שום נפילה בעולם כי אם יזכו יהי' נתהפכין כל העוונות לזכיות כמו שאנו רואין שזכה משה לעשות מתוכחת עוונות שירהו שמחה כנ"ל. וע"כ תמיד אנו יכולין לשוב אל ה' רק שלא נתייאש מלצעוק אל ה' תמיד כמו שאמר רבינו ז"ל כנדפס בסוף ספר המעשיות ע"ש:
And this is particularly relevant to the dietary laws — for it is precisely these laws that most invite rationalization, since they involve physical pleasure and physical disgust. The one who accepts the dietary laws with perfect simplicity — "I eat only what Hashem permits, because He said so, without any further reasoning" — fulfills these mitzvos in their perfect purity and thereby achieves the most complete clarification of his eating. Whereas the one who rationalizes — "I'll eat this because the reason must be hygiene, and modern refrigeration makes it safe" etc. — has left the path of perfect purification entirely. ## Segment 2
פשוטים, כּי הֶם עמקים מאד מאד וְהֶם מלאים רזין עַמקָין עד אשָר אָנִי קורא אֶת הַשָמִיִם שָהֶם כְּלְלִיּת הַדרִי מִעָלָה שִיאִזינו מה שָאַדְבָּר, מִכָּל שב 'וְתשְמע הָארֶץ אִמרי פי", שָצְריכין כָּ בָּאי עולֶם שְבָּאָרֶץ הזאת לשמ( וּלְהְבין הִיטב אמרי פִי בי "עַרף כַמְטַר לְקֶחִי תִּזֶל כטל אִמרְתי וְכו", הַינוּ. שדְבָרִי אִינֶם פִשוּמִים רק הַם כַמְטֶר וְכְטל שְנרְאִים שָהֶם מים ולחלוחית פשוט, אבל בַּאָמַת יש בָּהֶם כחות נפַלאִים וְנורְאים, כּי הֶם מַנְדְלִים כָּל מיני צִמְחִים ועשבים שונים לְאין מסְפֶר וּכמו שאמר שם: "בַשְעִירם עלי דשָא וְכרביבים עלי עשב וכו" בָּמו כן הם דְברי, כי אף"עליפי שְנַרְאים כפֶשוּטים, אבל הֶם עמקים מא ומלאים רז וְיֶש בְּהֶם כח לְנְדָל וּלְחזק אֶת כָּל אֶחָד וְאֶחָד וּלְהַצְמִי אותו עד שִיִתְפָּאָר וישְתְעַשע ה' יִתְבּרך עַם כָּל אֶחְד וְאֶחָד בְּהַתְפְּאָרוּת ושעשועים נפְלָאים, כּי שם ה' אִקְרא, הִינוּ דעו ְהַאַמִינוּ שְבָּל מה שאנִי מְדְבַּר וּמוצַיא מִפִי בְּכַלֶם שם ה' אקְרא, שְכָּל דברי ושיחוּתי הֶם רק לְקָרוּת שם הי לגדל ולקדש שמו בַּעוּלֶם וְעַל"כַּן אַתֶָּם הָבוּ גדל
## Segment 3
וְעַל יְדֵי תִּקּוּן אֱמוּנַת חֲכָמִים בְּכָל הַבְּחִינוֹת עַל-יְדֵי-זֶה מַכְנִיעִין שַׁעַר שֶׁל אֲרָם שֶׁנּוֹפֵל בִּנְפִלָּה אַחַר נְפִלָּה וּמְקִימִין שַׁעַר הַקְּדֻשָּׁה עַד שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא. וְזֶה בְּחִינַת נֵר חֲנֻכָּה סָמוּךְ לַפֶּתַח, לְהָקִים שַׁעַר וּפֶתַח דִּקְדֻשָּׁה בִּבְחִינַת שְֹאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָשְֹאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם כַּנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת זֶה הַשַּׁעַר לַה' צַדִּיקִים וְכוּ', כִּי עִקַּר הַשַּׁעַר דִּקְדֻשָּׁה נִבְנָה עַל-יְדֵי הַצַּדִּיקִים, וְזֶה אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי. כִּי זֶה עִקַּר הַהוֹדָאָה שֶׁזָּכָה לְהִתְקָרֵב לַצַּדִּיקִים שֶׁמּוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִכָּל הַשַּׁעֲרֵי טֻמְאָה וּמַכְנִיסִין אוֹתוֹ לְכָל הַשַּׁעֲרֵי קְדֻשָּׁה, וְזֶה בְּחִינַת קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים כַּנַּ"ל:
Therefore, certainly Amalek — who is the head of the Sitra Achrah — has no hold to wage war with the Tzadik himself. Therefore his entire war is to confuse the world at all times, and to make great machlokes [controversy] at all times against this true Tzadik who is the Rosh Bayis — in order to distance Yisrael from him, so that they should not return to Hashem, blessed be He, through this Tzadik who is the Rosh Bayis, who has the power to bring the entire world back to good, as mentioned above. And this evil k'lipah [husk], which is Haman-Amalek — all his schemes and all his war are to conceal and hide the name of this true Tzadik, the Rosh Bayis. ## Segment 4
וזה בחי' הלל של חנוכה. זה בחי' המאמרות טהורות נעשין על ידי תיקון המוחין על ידי המגיני ארץ שמתגברין ומשברין ההרהורים רעים ומעלים השמנים מבחי' החתים לבחי' חותם דקדושה וכו' שזהו בחי' נר חנוכה כנ"ל. ומשם נמשכין אמרות ה' אמרות טהורות להחיות ולהשיב את הנפשות הנפולות להחיותם בשבעה משיבי טעם בחי' מזוקק שבעתים שנמשך מהז' ראשים של ב' השינין שבתפילין מוחין חותם דקדושה הנ"ל שנמשכין מהשבעה רועים שמשה רבינו רעיא מהימנא כלול מהם וכו' כ"ש שם, שכל זה אנו ממשיכין ע"י הדלקת השמן הקדוש של נר חנוכה וכנ"ל. כי המוחין של התפילין הם בבחי' שמן הטוב הזה בבחי' ושמן על ראשך אל יחסר אלו תפילין כמו שדרשו רז"ל, שזהו בחי' מה שאנו נוהגין לומר בשע תהנחת תפילין ושמן הטוב תריק על שבעה קני המנורה וכו'. ומכל זה נעשין האמרות טהוורת הנ"ל כמבואר שם. וזה בחי' ההלל של חנוכה. כי הלל הוא כולו בחי' אמרות טהורות המשיבין ומחיין את הנפש מאד בפרט נפש המר שעוברים עלי' בעונותיו מה שעובר. וכשהצדיק האמת מחיה ומשיב נפשו בשבעה משיבי טעם שהם אמרות טהורות הנ"ל, הוא מחי' ומשיב נפשו כ"כ עד שמעוררו ומקיצו שישמח נפשו כ"כ עד משעוררו ומקיצו שישמח נפשו במעט נקודותיו הטובים עד שיפתח פיו וישר ויזמר וירנן ויהלל וישבח להש"י עלכל החסדים הנפלאים שעשה עמו למלטו ולהצילו מבין שיניהם של הס"א וכו', שכל זה הוא בחי' הלל שאומרים בימים שעשה לנו הש"י נסים ברחמיו. שעיקר הנסים והנפלאות והתשועות והמלחמות שעשה עמנו אז וגם עתה שנמשך עלינו קדושת הארת הנס בימים ההם בזמן הזה, הכל הוא מה שברחמיו נצלנו אז ועתה מהס"א והקליפות שהם בחי' מלכות הרשעה בגשמיות ורוחניות. אשר בחמלתו הגדולה הצילנו מהם שלא נאבד ביניהם לגמרי ח"ו שלא השכיחו מאתנו תורתו ולא העבירו אותנו על חוקי רצונו וכו'. ועל זה אנו אומרים הלל בלב שלם כאשר כל דברי ההלל הקדוש מלאים מזה כ"ש מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון וכו'. שומר פתאים ה' דלותי ולי יהושיע. שובי נפשי למנוחיכי כי ה' גמל עליכי, כי חלצת נפשי ממות וכו'. מה אשיב לה' וכו'. מן המיצר קראתי יה ענני במרחב יה. ה' לי לא אירא וכו'. ה' לי בעוזרי וכו', כל גוים סבבונים בשם ה' כי אמילם סבוני גם סבבוני בשם ה' וכו'. סבוני כדבורים וכו' בשם ה' וכו'. וכן הרבה. שכל אלו הדיבורים הקדושים הם בחי' אמרות טהורות הנמשכין ממשה רבינו ומכל הצדיקים שהם בבחי' משה שמחיין ומשיבין את הנפש בהם עד שפותחין את פיהם שידברו בלשונם לעצמן אמרות טהורות הנ"ל להחיות ולהשיב בעצמו את נפשו. כי הדיבור יש לו כח גדול. כי הצדיקים מעוררים אותם בבחי' התנערי מעפר קומי וכו' עורי דברי שיר. וכ"ש בהחרוזים הק' שלו, הרימה קולך הערב בשירות ותודה וכו' דלו עיניך למרום וכו':
And if so, seemingly, what will these fasts and afflictions help him against his deeds? Yet nevertheless, he can merit atonement for his sins through them. For the main tikkun is the mishpat — meaning, that he himself judges himself. And therefore, since he himself judges himself and does not wait for the din from Above, through this he can nullify the din from Above through his fasts and afflictions. Since he himself judges himself — for when there is din below, there is no din Above, as above. ## Segment 5
וכל זה בימי החול שאומרים בהם תחנון. אבל בשבת ויום טוב ושאר הימים שיש בהם איזה תוספת קדושה שהוא בחינת קדושת שבת ויום טוב אין אומריםב הם תחנון כלל. כי אז נתעורר אהבה גדולה כל כך עד שאין צריכין להתודות ולהתבייש כלל. וגם אין צריכין אז לירד לעולמות התחתונים להעלות הנצוצות משם. כי הכל נתתקן ממילא על ידי ריבוי החסד והאהבה שנמשך אז ביותר ויותר מחמת שיש אז תוספת קדושה שהוא בחינת קדושת שבת אז עיקר הארת הנקודה שמאיר בששת ימי החול כנ"ל. כי אף על פי שאמרנו למעלה שבעת שהשם יתברך מעביר חרפתינו אז אנו צריכין להתבייש ביותר כמבואר בכמה פסוקים כנ"ל. אבל זה לא יהיה לעולם ח"ו. כי בודאי בגמר התיקון לגמרי ביום שכולו שבת בודאי אז לא נתבייש כלל כמו שכתוב (צפניה ג'). ביום ההוא לא תבושי מכל עלילותיך וכו' וכתיב ולא יבושו עמי לעולם (יואל ב'). ועל זה מרמזין הימים שאין אומרים בהם תחנון כי נמשך בהם קדושת שבת ביורת שמרמז על סוף גמר התיקון שאז תתבטל הבושה לגמרי כנ"ל. ועל כן אין בהם נפיל אפים כלל וכנ"ל:
This is the aspect of Ner Chanukah. For Ner Chanukah is to kindle and illuminate the light of truth in the world — that all should merit to know where the truth is. In the aspect of : "Sh'lach orcha va'amitecha" — "Send Your light and Your truth." As the Rebbe said in the Torah "Yemei Chanukah heim yemei hoda'ah" : through the mitzvah of Ner Chanukah we draw the illumination of truth into the world — that we merit to know, recognize, and distinguish between the Prince and the son of the maidservant, and to clarify our neshamos from the falsehood of Heichalei HaTemuros. ## Segment 6
אות כ
This is the aspect of eight times "emes" in "Emes V'Yatziv." For the essential revelation of truth is to clarify the truth completely — until we merit to clarify our neshamos from avdus, from the son of the maidservant — by meriting to draw close to tzaddikei emes, who are the aspect of the Prince. This is the eight times "emes" in Emes V'Yatziv: revealing the truth of His G-dliness and His Torah in many expressions, repeating and reiterating to reveal the truth time after time — eight times. As we say: "Emes v'yatziv v'nachon v'kayam... Emes Elokei olam... Emes v'emunah..." And then, the eighth time: "Emes — miMitzrayim g'altanu Hashem Elokeinu u'mibeis avadim p'disanu" — "Truly — from Egypt You redeemed us, Hashem our G-d, and from the house of slaves You redeemed us." We merited to go from slavery to freedom — to clarify our neshamos from avdus, from the slavery of Egypt. We merited to receive the Torah — which is the aspect of malchus: "Bi melachim yimlochu" — so that our neshamos return to their level as the true Prince. ## Segment 7
וְזֶה בְּחִינַת הַמְשָׁכַת הַשֶּׁפַע שֶׁאָנוּ מַמְשִׁיכִין בְּאַשְׁרֵי וּבָא לְצִיּוֹן וְכוּ' שֶׁאָז הוּא יְרִידַת הַשֶּׁפַע כַּמּוּבָא בַּכַּוָּנוֹת, כִּי עַל -יְדֵי הַנְּקֻדָּה בְּחִינַת מְלָאפוּם עַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁכִין כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת בִּבְחִינַת הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ כַּמְבֹאָר בִּתְחִלַּת הַתּוֹרָה הַנַּ"ל וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים שָׁלשׁ פְּעָמִים קָדוֹשׁ בְּ"וּבָא לְצִיּוֹן" כְּנֶגֶד שָׁלשׁ נְקֻדּוֹת הַנַּ"ל שֶׁמִּשָּׁם נִמְשְׁכָה הַשֶּׁפַע כַּנַּ"ל, כִּי הַנְּקֻדָּה בְּחִינַת קֹדֶשׁ וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם וְעַל-כֵּן בַּתְּחִלָּה אוֹמְרִים קְדֻשָּׁה דְּיוֹצֵר, כִּי בִּרְכַּת הַמְּאוֹרוֹת וּקְרִיאַת שְׁמַע הֵם בִּבְחִינַת עוֹלַם הַבְּרִיאָה כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּכַּוָּנוֹת שֶׁשָּׁם צְרִיכִין לְקַשֵּׁר הַנְּקֻדָּה, כִּי בְּרִיאָה בְּחִינַת לִבָּא כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן שָׁם צְרִיכִין לוֹמַר קְדֻשָּׁה, דְּהַיְנוּ שָׁלשׁ פְּעָמִים קָדוֹשׁ, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ הֶאָרַת שָׁלשׁ הַנְּקֻדּוֹת הַנַּ"ל שֶׁהֵם בְּחִינַת קָדוֹשׁ וָא"ו כַּנַּ"ל וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם וְאַחַר כָּךְ בִּתְפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁם עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה בַּצִּבּוּר, כִּי אָז עִקַּר הֶאָרַת הַנְּקֻדָּה שֶׁמֵּאִיר בַּאֲצִילוּת שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, שֶׁהוּא בְּחִינַת פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים אָז עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁחוֹזְרִין וּמַמְשִׁיכִין הַשֶּׁפַע מֵאֲצִילוּת לַבְּרִיאָה בְּאַשְׁרֵי וּבָא לְצִיּוֹן צְרִיכִין לוֹמַר שָׁם גַּם כֵּן קְדֻשָּׁה, כִּי עִקַּר בְּחִינַת הַקְּדֻשָּׁה צְרִיכִין לוֹמַר בִּבְרִיאָה וַאֲצִילוּת שֶׁהֵם בְּחִינַת הַלֵּב וְהַפֶּה כְּדֵי לְקַשֵּׁר הַלֵּב אֶל הַפֶּה שֶׁזֶּה בְּחִינַת קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ וָא"ו כַּנַּ"ל וְעַל -כֵּן בְּבִרְכַּת יוֹצֵר שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּרִיאָה שֶׁצְּרִיכִין לְקַשֵּׁר בְּחִינַת בְּרִיאָה, דְּהַיְנוּ הַלֵּב, לַאֲצִילוּת, דְּהַיְנוּ אֶל הַפֶּה, עַל-כֵּן אוֹמְרִים שָׁם שָׁלשׁ פְּעָמִים קָדוֹשׁ כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ הַקְּדֻשָּׁה מֵהַנְּקֻדָּה, דְּהַיְנוּ מִשָּׁלשׁ נְקֻדּוֹת הַנַּ"ל וְאַחַר כָּךְ בִּתְפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בִּבְחִינַת אֲצִילוּת בְּוַדַּאי שָׁם צְרִיכִין לוֹמַר קְדֻשָּׁה, כִּי שָׁם עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה, כִּי שָׁם עֶצֶם הַנְּקֻדָּה שֶׁהֵם בְּחִינַת קָדוֹשׁ וּמִשָּׁם מַמְשִׁיכִין הַקְּדֻשָּׁה אֶל הַלֵּב שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּרִיאָה וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁחוֹזְרִין וּמַמְשִׁיכִין הַשֶּׁפַע מֵאֲצִילוּת לַבְּרִיאָה שֶׁהוּא בְּאַשְׁרֵי וּבָא לְצִיּוֹן צְרִיכִין לַחֲזֹר וְלוֹמַר קְדֻשָּׁה כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְקַבֵּל הַשֶּׁפַע הַנִּמְשֶׁכֶת מִשָּׁלשׁ נְקֻדּוֹת הַנַּ"ל, כִּי עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת בְּרִיאָה וַאֲצִילוּת שֶׁהֵם בְּחִינַת לֵב וּפֶה שֶׁהֵם בְּחִינַת קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ וָא"ו וְכַנַּ"ל: ~
This is the aspect of the eight days of Chanukah corresponding to the eight times "emes." For this is the essential miracle of Chanukah: the wicked kingdom, which is the aspect of sheker — the aspect of the slave, the zuhamas hanachash — was subdued, and the malchus of kedushah of Yisrael was elevated and empowered. ## Segment 8
וְכָל זֶה נַעֲשֶׂה אֵצֶל הַצַּדִּיקִים בְּכָל דַּרְגָּא וְדַרְגָּא. וּבְיוֹתֵר צְרִיכִין תִּקּוּנִים אֵלּוּ לְאוֹתָן שֶׁכְּבָר עָבְרוּ עַל מִצְווֹת הַתּוֹרָה וּצְרִיכִין לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה. כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁהָעֲבֵרָה הִיא בְּחִינַת חֻרְבַּן הָעוֹלָמוֹת וְקִלְקוּל הַתִּקּוּנִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל. אַךְ כָּל קִיּוּם הָעוֹלָם הוּא עַל-יְדֵי גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁמַּמְשִׁיכִין רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ בְּכָל פַּעַם וּמַמְשִׁיכִין תִּקּוּנִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל בִּדְרָכִים נִפְלָאִים, בְּאֹפֶן שֶׁיַּמְשִׁיכוּ הֶאָרַת הִתְנוֹצְצוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּלֵב כָּל אֶחָד לְעוֹרְרוֹ לַה' יִתְבָּרַךְ, וּמְאִירִין בָּהֶם עֵצוֹת עֲמֻקּוֹת וְהִתְחַזְּקוּת נִפְלָא בְּכָל פַּעַם בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכּוּ לָשׁוּב בְּכָל פַּעַם מִכָּל מָקוֹם שֶׁהֵם. אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם אֵיזֶה אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא כִּי בְּלֹא זֶה אִי אֶפְשָׁר כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶהוּ בְּחִינַת כָּל הָעֲלִיּוֹת וְהַיְרִידוֹת אֲלָפִים וּרְבָבוֹת שֶׁעוֹבְרִין עַל כָּל אָדָם, וַאֲפִלּוּ עַל הָרְחוֹקִים מְאֹד מֵה' יִתְבָּרַךְ, יֵשׁ לָהֶם בְּחִינַת עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת, כִּי גַּם אֶצְלָם אֵין יוֹם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם אֶחָד יֵשׁ לְכָל אֶחָד כַּמָּה שִׁנּוּיִים לְאֵין מִסְפָּר. וּבִפְרָט אֵלּוּ הַמִּתְעוֹרְרִין לָשׁוּב לַה' יִתְבָּרַךְ וּלְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, וְהֵם חֲלוּשֵׁי כֹּחַ וְכוּ' שֶׁעֲלֵיהֶם מִתְגַּבֵּר וְחוֹתֵר הַיֵּצֶר הָרָע יוֹתֵר וְרוֹצֶה לְהַפִּילָם חַס וְשָׁלוֹם, וְהֵם מִתְיַגְּעִים לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו וְיֵשׁ לָהֶם שִׁנּוּיִים בְּחִינַת עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת בְּלִי שִׁעוּר בְּחִינַת יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת וְכוּ'. וְעַל כָּל זֶה צְרִיכִין הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל וְעָצוּם מְאֹד, בִּפְרָט בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ וּבַדּוֹרוֹת הַבָּאִים שֶׁהֵם סְמוּכִין לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. כִּי כָּל מַה שֶּׁסְּמוּכִין יוֹתֵר אֶל הַקֵּץ הַבַּעַל דָּבָר הוּא מִתְפַּשֵּׁט וּמִתְגָּרֶה יוֹתֵר (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר ), וְעַל מִי לָנוּ לְהִשָּׁעֵן כִּי אִם עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וְהָעִקָּר בְּכֹחַ הַצַּדִּיקִים שֶׁכְּבָר עָמְדוּ בַּמִּלְחָמָה שֶׁל זֶה הָעוֹלָם כָּרָאוּי בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת אַחֲרָיו, וְהֵם מוֹדִיעִים לָנוּ שֶׁאֵין שׁוּם הִתְעוֹרְרוּת לַה' יִתְבָּרַךְ נֶאֱבָד אֲפִלּוּ מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת וּמִתַּחְתָּיו. אַדְּרַבָּא עַל-יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין תִּקּוּנִים נִפְלָאִים עַל-פִּי כָּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל. כִּי הֲלֹא סוֹף כָּל סוֹף הַכֹּל יִתְתַּקְּנוּ וְכוּ'. אַךְ עִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי מִי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֵיזֶה חֵלֶק בְּאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא שֶׁבָּזֶה תָּלוּי תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְכָל דָּרֵי מַעְלָה וְדָרֵי מַטָּה מִסְתַּכְּלִין וּמְצַפִּין עַל הַתִּקּוּן הַנַּעֲשֶׂה עַל-יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא שֶׁהוּא עַל-יְדֵי הָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה אֲפִלּוּ עַל-יְדֵי הַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים, אַדְּרַבָּא עַל יָדוֹ דַּיְקָא נַעֲשִׂין תִּקּוּנִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים מְאֹד עַל-יְדֵי כָּל הִתְעוֹרְרוּת וְהִתְעוֹרְרוּת כָּל שֶׁהִיא שֶׁמִּתְעוֹרֵר בְּאֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה בְּאֵיזוֹ יוֹם וּבְאֵיזוֹ שָׁעָה בְּאֵיזוֹ רֶגַע וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְהַכֹּל בְּכֹחַ הַצַּדִּיקִים הָעוֹסְקִים בְּתִקּוּנִים אֵלּוּ, וְהָעִקָּר בְּכֹחַ הַצַּדִּיקִים שׁוֹכְנֵי עָפָר כַּנִּזְכָּר לְעֵיל וּכְדִלְקַמָּן. כִּי כָּל מִינֵי עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת וְהִתְנוֹצְצוּת אֱלֹקוּת וְהַעְלָמָתוֹ וְכוּ' שֶׁעוֹבְרִין עַל כָּל אָדָם בְּכָל עֵת אֲפִלּוּ עַל הַגְּרוּעִים וְהָרְחוֹקִים מְאֹד מְאֹד, הַכֹּל נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת סוֹד הַצִּמְצוּמִים הַנִּפְלָאִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל שֶׁגִּלָּה אוֹרוֹ וְהֶעְלִימוֹ וְכוּ'. וְכֵן כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים וְכוּ' שֶׁמִּשָּׁם סוֹד הַשְּׁבִירָה, וְהַתִּקּוּן שֶׁמִּשָּׁם סוֹד הַבְּחִירָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן כִּי אִם עַל-יְדֵי הָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה. אֲבָל בְּנֵי-אָדָם לֹא דַּי שֶׁאֵינָם מְתַקְּנִים אַף גַּם הֵם מְקַלְקְלִים הַרְבֵּה בְּכָל דּוֹר הַמָּקוֹם יְרַחֵם לְהַבָּא. עַל-כֵּן עִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי הַצַּדִּיקֵי יְסוֹדֵי עוֹלָם שֶׁעָמְדוּ בַּנִּסָּיוֹן וְלֹא קִלְקְלוּ וְתִקְּנוּ הַרְבֵּה, וְהֵם עוֹסְקִים לְתַקֵּן כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. אֲבָל אַחַר כָּל יְגִיעָתָם הָעֲצוּמָה שֶׁהֵם סוֹבְלִין כָּל מִינֵי יִסּוּרִים וְצַעַר בִּשְׁבִילֵנוּ אַף-עַל-פִּי-כֵן אִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן כִּי אִם עַל-יְדֵי אֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת מֵאִתָּנוּ. עַל-כֵּן כָּל מַה שֶּׁחוֹטְפִים אֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת טוֹב אֲפִלּוּ מֵהַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים, הוּא יָקָר מְאֹד אֶצְלָם. וְהֵם מְלַקְּטִים כָּל הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁל כָּל מִינֵי הִתְעוֹרְרוּת כָּל שֶׁהִיא וּבוֹנִים מֵהֶם תִּקּוּנִים נִפְלָאִים. אַךְ הָעִקָּר שֶׁלֹּא יִהְיוּ חוֹלְקִים וְלָצִים עַל הָעוֹסְקִים בְּתִקּוּנָם, וְיִתְחַזְּקוּ לְקַיֵּם דִּבְרֵיהֶם לְהִתְעוֹרֵר בְּכָל עֵת מֵחָדָשׁ בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכְלוּ כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְּקִרְבָּם, וִיקַיְּמוּ עֵינַי תָּמִיד אֶל ה' וְכוּ' עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמַיִם. וְאָז יִזְכּוּ סוֹף כָּל סוֹף לְאַחֲרִית טוֹב וְנִפְלָא וְיִהְיֶה לָהֶם חֵלֶק גָּדוֹל בִּבְחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא שֶׁעַל-יְדֵי זֶה תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:
[continued] ## Segment 9
וזה זכור ה' מה היה לנו. בכאן כולל כל הג' קינות הנ"ל. שהם על פגם ג' נקודות הנ"ל. וזהו הביטה וראה את חרפתינו. זה בחינת שאנו מבקשים מהשם יתברך שיביט ויראה את ריבוי החרפות ובושות ושפיכות דמים שאנו סובלים וירחם עלינו על ידי זה לתקן בחינת נקודה התחתונה. כי עיקר התשובה על ידי חרפות ובזיונות ושפיכות דמים שסובלין ושותקין כנ"ל. וזה נחלתינו נהפה לזרים בחינת חורבן בית המקדש נקודה העליונה כנ"ל. וזה גם כן יתומים היינו ואין אב. כי אב בחכמה בחינת נקודה העליונה. כי שלש ראשונות חשובות כאחד. והם כולם בחינת נקודה העליונה. וכשנסתלק ונעלם נקודה העליונה מנקודה התחתונה על ידי פגם העוונות ח"ו. זה בחינת יתומים היינו ואין אב. כי נחשבים כיתומים ממש שאין להם אב להשפיע להם כל צרכם. כי אין הנקודה העליונה מאירה ומשפיע כראוי שפע גשמיות ורוחניות לנקודה התחתונה שמשם אנו מקבלים כל ההשפעות כידוע. וזהו מימינו כבכסך שתינו וכו'. שהשפע מתעכבת מאד גם בגשמיות היינו כנ"ל. וזה מצרים נתנו יד אשור לשבוע לחם וכו' כי עכשיו רוב השפע אצלם כידוע ומוכרחין ישראל ליזון מתמצית השפע שהם מקבלים בעוונותינו הרבים כמובא. וזה זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם. זקנים בחינת נקודה העליונה בחינת זקן זה קנה חכמה וכנ"ל. בחורים מנגינתם. כי עיקר ההמשכה מנקודה העליונה לנקודה התחתונה הוא על ידי ניגון ושמחה בחינת עשרה מיני נגינה שעל ידי זה עיקר הדבקות וההתחברות להשם יתברך להמשיך קדושת התנוצצות אלקותו ממעלה למטה מנקודה העליונה לנקודה התחתונה. ועכשיו בעוונותינו הרבים שבת כל זה. וזה שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחולינו. כי כשנמשך השפעת הדעת וכו' משם על ידי בחינת הוא"ו שהוא בחינת למנות מלך אז כל השמחה בחינת ה' מלך תגל הארץ וכו' וכנ"ל. וזה נפלה עטרת ראשינו אוי נא לנו כי חטאנו שעל ידי חטאינו נחרב הבית המקדש שהוא בחינת נקודה העליונה בחינת עטרת ראשינו וכנ"ל.
And therefore in Egypt, which was before the Receiving of the Torah, and there was not yet an is'ar'usa dil'sasa [an arousal from below], and it was not yet possible to reveal the Name of Hashem through the deeds of those below — for they did not yet have mitzvos and good deeds to merit through — since it was before the Receiving of the Torah — therefore this matter was difficult for Moshe. And he asked Hashem, blessed be He, and said: "and they say to me, 'What is His Name?' — what shall I say to them?" (Exodus 3:13). For it was difficult for him: how is it possible to call Him, blessed be He, by a Name, since it is still before the Receiving of the Torah? And Hashem, blessed be He, answered him: "thus shall you say" etc. — "Ehyeh" etc. For Ehyeh — da Ana z'min l'mehevay [Ehyeh — meaning "I am destined to be"]. ## Segment 10
אות יז
And at first glance it is difficult: how is the concept of "I am destined to be" applicable to Hashem, blessed be He? But certainly Hashem, blessed be He, was, is, and will be. But it is impossible for us to know of this except through the Receiving of the Torah, when the Name of Havayah [the Tetragrammaton], blessed be He, was revealed — which is the essential Name of Hashem. But before the Receiving of the Torah — before there was an is'ar'usa dil'sasa through the deeds of those below, when it was not yet possible to reveal the Name of Hashem, etc. — then He, blessed be He, was called by the Name Ehyeh [I Will Be]. Which is the aspect of Ana z'min l'mehevay — that Hashem, blessed be He, sustains His world on account of the future: in the merit of the Tzadikim who are destined to be, who will do His will, blessed be He, and reveal His Name and His glory in the world, and all who enter the world will know that there is a great Master and Ruler Who was, is, and will be, Who brings all worlds into being from nothing to something. And in the merit of these Tzadikim who are destined to reveal His Name, in their merit He created the world, and in their merit He sustains the world before the Receiving of the Torah. ## Segment 11
וְזֶה: אַתָּה ה' לְעוֹלָם תֵּשֵׁב כִּסְאֲךָ לְדוֹר וָדוֹר וְכוּ', כִּסְאֲךָ זֶה בְּחִינַת כִּסֵּא הַנַּ"ל שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקוּדָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהוּא בְּחִינַת כִּסֵּא דְּמִתְכַּסְיָא לְעֵלָּא מֵוָאו שֶׁבְּאָלֶ"ף: כִּי בִּשְׁעַת הַחֻרְבָּן חַס וְשָׁלוֹם שֶׁהוּא בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת הַשְּׁכִינָה, בְּחִינַת עֶשֶֹר מַסָעוֹת נָסְעָה הַשְּׁכִינָה וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (רֹאשׁ הַשָּׁנָה לא), אָז דַּיְקָא מְקַבְּלִין הַחִיּוּת מִבְּחִינַת הַהַעֲלָמָה שֶׁנִּמְשַׁךְ חִיּוּת בְּהֶעֱלֵם גָּדוֹל מִנְּקוּדָה עֶלְיוֹנָה שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּבוֹד אֱלֹקִים הַסְתֵּר דָּבָר בְּחִינַת כִּסֵּא דְמִתְכַּסְיָא וְכוּ', וּמִזֶּה מְקַבְּלִין חִיּוּת בְּהֶעֱלֵם גָּדוֹל בִּשְׁעַת הַחֻרְבָּן, וּבִשְׁבִיל זֶה צוֹעֲקִין 'אֵיכָה' כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁהוּא בְּחִינַת אַיֵּ"ה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ וְכוּ' (כַּמּוּבָא מִזֶּה בִּדְבָרֵנוּ בְּהִלְכוֹת יִבוּם וַחֲלִיצָה הֲלָכָה ד). כִּי עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת הִיא לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ בָּעוֹלָם שֶׁזֶּה עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל בִּנְיַן בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא לְהַמְשִׁיךְ הָאוֹר מִנְּקוּדָּה הָעֶלְיוֹנָה לַנְּקוּדָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת עַד שֶׁיִּתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ לְעֵין כֹּל שֶׁעַל זֶה אָנוּ מְבַקְּשִׁין כַּמָּה פְּעָמִים כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים (בִּתְפִלַּת הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים): וְתִמְלֹךְ אַתָּה ה' לְבַדֶּךָ בְּהַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ וְכוּ', כַּכָּתוּב (תְּהִלִּים קמו): יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם אֱלֹקַיִךְ צִיּוֹן וְכוּ', עַד שֶׁיְּקֻיָּם וְיֵדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְעַלְתּוֹ וְכוּ'. אֲבָל עַל-יְדֵי חַטָּאֵינוּ נֶחְרַב הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ וְנִתְעַלֵּם מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, וּמַלְכוּת דְּסִטְרָא-אַחֲרָא מִתְגַּבֶּרֶת וְכוּ', וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁאֵין נִמְשַׁךְ הַהֶאָרָה מִנְקוּדָה הָעֶלְיוֹנָה לַנְּקוּדָה הַתַּחְתּוֹנָה כִּי אִם מְעַט דִּמְעַט בְּהֶעֱלֵם נִפְלָא, וְאָז נֶאֱמַר (אֵיכָה א): וַתֵּרֶד פְּלָאִים אֵין עוֹזֵר לָהּ, וְאָז צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ מְאֹד מְאֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְבַקֵּשׁ מְאֹד אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ וְכוּ' (כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא בְּסִימָן יב), שֶׁהוּא בְּחִינַת צַעֲקַת אֵיכָה וְכוּ' כַּנַּ"ל. כִּי מֵהָאָלֶף הַנַּ"ל נַעֲשָֹה פֶּלֶא בְּחִינַת כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָּבָר לַמִּשְׁפָּט וְכוּ' (דְּבָרִים יז), שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הִנְּנִי יוֹסִיף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְכוּ' (יְשַעְיָה כט), וְאָז צְרִיכִין לְחַפְּשׂוֹ יִתְבָּרַךְ מְאֹד וְלִצְעֹק הַרְבֵּה פְּעָמִים 'אֵיכָה' בְּחִינַת בַּקָּשַׁת אַיֵּ"ה הַנַּ"ל, עַד שֶׁעַל-יְדֵי הַבַּקָּשָׁה יִזְכֶּה שֶׁיִּתְהַפֵּךְ הַיְּרִידָה לַעֲלִיָּה עַד שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעֲשֶֹה עִמָנוּ נִפְלָאוֹת לְטוֹבָה בִּבְחִינַת אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת (מִיכָה ז), בְּחִינַת הַפְלֵא חֲסָדֶךָ וְכוּ' (תְּהִלִּים יז), עַד שֶׁנִּזְכֶּה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וְנִזְכֶּה לְהַשְׁלִים בְּחִינַת הָאָלֶף הַנַּ"ל, עַד שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשָֹה בְּחִינַת אָדָם הַנַּ"ל, שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר (זְכַרְיָה ח): וְהָיָה כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי הָעָם הַזֶּה גַּם בְּעֵינַי יִפָּלֵא - עַל הַחֶסֶד הַגָּדוֹל אֲשֶׁר אֶעֱשֶֹה לָכֶם: וְכָל זֶה אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי אִם בְּכֹחַ שַׁבַּת קֹדֶשׁ בְּחִינַת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה מָשִׁיחַ שֶׁנִּקְרָא 'פֶּלֶא יוֹעֵץ' וְכוּ', שֶׁעֵצוֹתָיו נִפְלָאוֹת וַעֲמוּקוֹת מְאֹד שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אֶלֶף אוֹרוֹת שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ עַל-יְדֵי חֵטְא הָעֵגֶל שֶׁאָז נִסְתַּלְּקוּ הַכְּתָרִים מִיִּשְֹרָאֵל וּמשֶׁה רַבֵּנוּ חוֹזֵר וּמְקַבְּלָם בְּשַׁבָּת וּמְאִירָם לְיִשְֹרָאֵל וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּכַוָּנוֹת יִשְֹמַח משֶׁה וְכוּ', וּמִשָּׁם הוּא תּוֹסְפוֹת קְדֻשַּׁת שַׁבָּת שֶׁנִּמְשַׁךְ מִבְּחִינַת משֶׁה עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל כְּפִי מַה שֶׁזּוֹכֶה לְקַרֵב אֶת עַצְמוֹ אֶל הַצַּדִּיק וְאֶל הַשַּׁבָּת וְכוּ', שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יָכוֹל כָּל אֶחָד לְהַחֲיוֹת וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא וְכוּ' וְכַנַּ"ל. וְעַל זֶה אָנוּ מְבַקְּשִׁין בְּסוֹף הַקִּינוֹת, אַתָּה ה' לְעוֹלָם תֵּשֵׁב כִּסְאֲךָ לְדוֹר וָדוֹר, שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר אֲפִלּוּ עַתָּה בְּתֹקֶף הַחֻרְבָּן וְהַגָּלוּת אַף-עַל-פִּי-כֵן מֵאִיר בְּהֶעֱלֵם בְּחִינַת כִּסְאֲךָ, שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקוּדָה הָעֶלְיוֹנָה בְּחִינַת כִּסֵּא דְּמִתְכַּסְיָא וְכוּ' כַּנַּ"ל, רַק שֶׁאֵין זוֹכִין שֶׁתָּאִיר נְקוּדָה הָעֶלְיוֹנָה לַנְּקוּדָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁתִּתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ כָּרָאוּי לְעֵין כֹּל. וְעַל זֶה אָנוּ צוֹעֲקִין וּמִתְחַנְּנִין לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ וְכוּ', מֵאַחַר שֶׁבֶּאֱמֶת מִתְעַלֵם כִּסְאֲךָ בְּחִינַת נְקוּדָה הָעֶלְיוֹנָה בְּכָל דּוֹר וָדוֹר גַּם עַתָּה, עַל-כֵּן לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ וְכוּ' רַק תְּרַחֵם עָלֵינוּ וּתְשִׁיבֵנוּ אֵלֶיךָ, שֶׁזֶּהוּ שֶׁמְּסַיֵּם: הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה וְכוּ'. נִמְצָא שֶׁבְּסוֹף קִינוֹת אֵיכוֹת מְרַמֵּז לָנוּ הַנָּבִיא שֶׁעֲדַיִן ה' עִמָּנוּ אֲפִלּוּ בְּתֹקֶף הַחֻרְבָּן רַק שֶׁהוּא בְּהֶעֱלֵם, עַל-כֵּן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק לִטְעוֹן כָּל זֹאת עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הֲלֹא בֶּאֱמֶת אַתָּה נֶעֱלָם בֵּינֵינוּ גַּם עַתָּה וְכוּ' כַּנַּ"ל עַל-כֵּן אַל תּוֹסִיף לְהַסְתִּיר פָּנֶיךָ מֵאִתָּנוּ רַק הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה וְכוּ'. וְזֶה בְּחִינַת הַדֶּרֶךְ שֶׁל בַּקָּשַׁת 'אַיֵּה' שֶׁגִּלָּה רַבֵּנוּ זַ"ל לְבַקְּשׁוֹ וּלְחַפְּשׂוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד וְכוּ', וְעַל-יְדֵי-זֶה יִזְכֶּה סוֹף כָּל סוֹף שֶׁתִּהְיֶה הַיְּרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסִימָן יב הַנַּ"ל:
And therefore Ehyeh is the aspect of teshuvah [repentance], as brought elsewhere. For also now, when a person sins, G-d forbid, and transgresses the Torah — then he damages His great Name. And if so, from where will he receive vitality? For the essential vitality is from the Name of Hashem, as mentioned above. And now, through his sins, G-d forbid, he has damaged the Name of Hashem and His Name, blessed be He, has become concealed — if so, from where will he receive vitality? But then he receives vitality from the aspect of the root-power of teshuvah, which is the aspect of the Name Ehyeh — the aspect of Ana z'min l'mehevay. With which Hashem, blessed be He, sustained the world before the Giving of the Torah. And similarly now, after the sin, G-d forbid — that is, Hashem, blessed be He, sustains the world in His lovingkindness in the merit of the future. That is, He looks to the end — that in the end of ends, all will return to Him, blessed be He, and all will recognize His Name, blessed be He. And then His Name, blessed be He, will be revealed and sanctified in completeness, as it is written: "on that day Hashem will be one and His Name will be one" (Zechariah 14:9). And through the merit of this, He sustains the world at the time when they transgress the Torah, G-d forbid — which is the aspect of the Name Ehyeh that is called on account of the future — the aspect of Ana z'min l'mehevay, that [His Being] is destined to be revealed in the world. That is, that Tzadikim are destined to reveal the Name Havayah, blessed be He, in the world through their good deeds, etc. ## Segment 12
טז וְזֶהוּ, הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ בְּחִינַת תְּמִימוּת. וְזֶהוּ, כִּי כָּל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט. כִּי תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט עַל יְדֵי בְּחִינַת תְּמִימוּת, כִּי ה' יִתְבָּרַךְ מִתְנַהֵג, כִּבְיָכוֹל, כְּמוֹ שֶׁהָאָדָם מִתְנַהֵג, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, עִם גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם שֶׁעַל יְדֵי זֶה עִקַּר תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ, אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל וְכוּ'. וּלְהֵפֶךְ מִי שֶׁאֵינוֹ מִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת עָלָיו נֶאֱמַר מַה שֶּׁכָּתוּב שָׁם תֵּכֶף אַחַר מִקְרָא זֶה, שִׁחֵת לוֹ לֹא. שֶׁשִּׁחֵת וְקִלְקֵל וְהָפַךְ מִלֹּא בְּאָלֶ"ף לְלוֹ בְּוָא"ו. כִּי מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בִּכְלַל יִשְֹרָאֵל כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב הָפַךְ עַל עַצְמוֹ הַגַּלְגַּל שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר כִּי לוֹ נַחַשׁ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה וְכַנַּ"ל. וְזֶהוּ, בָּנָיו מוּמָם. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, בָּנָיו הָיוּ וְהַשְׁחָתָה שֶׁהִשְׁחִיתוּ הוּא מוּמָם, הַיְנוּ כִּי זֶה שֶׁהוֹלֵךְ בִּתְמִימוּת הוּא עִקַּר הַבֵּן הֶחָבִיב לַה' יִתְבָּרַךְ כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, וְזֶה שֶׁצּוֹעֵק עַל הַהוֹפְכִים אָרְחוֹת יֹשֶׁר וְאֵינָם מַאֲמִינִים כָּרָאוּי בִּשְׁלֵמוּת בְּצִדְקַת הַמִּשְׁפָּט שֶׁל ה' יִתְבָּרַךְ וְהוֹלְכִים אַחַר נִחוּשִׁים וּסְבָרוֹת רַבּוֹת 'בָּנָיו הָיוּ', כִּי אִם הָיוּ הוֹלְכִים בִּתְמִימוּת הָיוּ נִקְרָאִים בָּנִים לַמָּקוֹם. וְהַשְׁחָתָה שֶׁהִשְׁחִיתוּ הַ"לֹּא נַחַשׁ" עַד שֶׁנִּתְהַפֵּךְ לְ"לוֹ נַחַשׁ", הוּא מוּמָם, כִּי הֵפֶךְ תְּמִימוּת הוּא בַּעַל מוּם, כִּי תְּמִימוּת לְשׁוֹן שְׁלֵמוּת וְהַמּוּם הוּא חִסָּרוֹן. וְזֶהוּ דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל בְּחִינַת עִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל הֵפֶךְ עִם גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם שֶׁאָז נִקְרָא בֵּן וְתָמִים בִּשְׁלֵמ
And therefore the mishpat is an exceedingly great matter, and upon it the world stands. For through the mishpat, peace is made between them, and then the yichud between chamah and l'vanah, between n'kudah ila'ah and n'kudah tata'ah, is also aroused Above, kiv'yachol. For the mishpat is the aspect of t'shuvah etc., as above. ## Segment 13
אות יז
And therefore the main mishpat is only when the ba'al davar [the litigant himself] is before us. But through a shaliach, it is impossible to make mishpat tzedek. And therefore [the defendant] can dismiss him and say to him, "You are not my litigant." For the main denial and deception that arises between them, between the malveh and the loveh, between the claimant and the defendant — which is the aspect of pairud as above — its main source is only from the aspect of the Aitz HaDa'as Tov vaRa [Tree of Knowledge of Good and Evil], from which the falsehood is drawn, coming from the contamination of the Nachash [Serpent], who brought falsehood into the world, and through this pairud was caused, kiv'yachol, as is known. ## Segment 14
וזה בחי' ג' ספרים נפתחים בר"ה צדיקים נכתבים לאלתר לחיים, רשעים לאלתר למיתה, בינונים תלוים ועומדים עד יו"כ. ולמדו מפסוק ימחו מספר חיים וכו'. וכבר תמהו כל המפרשים על מאמר זה. ורובם פירשו שנאמר לענין חיי עולם וכו'. וע"פ התורה הנ"ל נוכל להבין מעט רמזי דבריהם הנשגבים מאד. כי היושבים על המשפט בב"ד שלמעלה הם נשמות הצדיקים האמתיים כי המה היוצרים יושבי נטעים עם המלך במלאכתו כיבהם נתייעך בבריאת עולמו קודם שהיו בזה העולם. מכ,ש עתה שכבר היו בעולם הזה וסבלו מה שסבלו ועמדו בנסיון כ"כ וכו' שהם עיקר יועצמו ושופטיו היושבים עמו על המשפט כי הם בחי' צדיק מושל שמושלים בו ית' כשרז"ל. ועיקר ממשלתם הוא לעשות גרים ובעלי תושבה בעולםכמבואר ומובן בהתורה ואתם תהיו לי (בסי' לד ע"ש). ועיקר עוסקים בזה בר"ה שהוא יום ראשוןלעשי"ת ואז הוא יום המשפט כ"ש היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים. ואז עוסקים הצדיקים בתיקון המשפט המבואר בהתו' הנ"ל. שעקיר התיקון הוא ע"י שמגרשין ומורידין בחי' טפת עשו וישמעאל שלא יקלקלו אל המשפט ואז יכולין לעשות בעלי תשובה וגרים שזהו בחי' עסק המגיני ארץ שמעלים מהחתים לבחי' חותם דקדושה וכו'. וזה בחי' ג' כתות הנ"ל רשעים גמורים בחי' טפת עשו וישמעאל, לאלתר למיתה כיאותם צריכים לרחק ולגרש לגמרי שזהו בחי' מיתה עולמית. צדיקים הם הנלוים להצדיקי אמת היושבים על המשפט הם נכתבין לאלתר לחיים. כי בודאי יעלו אותם הצדיקים אל הדעת דקדושה לחיי עולם. כי אפי' אם יש בהם פגמים כי אין צדיק בארץ וכו', ואפילו אם יש בהם פגמים רבים וקלקולים הרבה מאד הם בכלל צדיקים מאחר שדברים ומתקרבים להצדיק אמת כי הדבוק לטהור טהור. כי הצדיקים זה עיקר עסקם לקרב כל הרחוקים המתגעגעים וחותריטם להתקרב אל האמת ועלי הם נאמר ועמך כולם צדיקים וכו'. בינונים הם שתלוים בספק ואינם זוכים עדיין להתקרב לצדיקי אמת, אבל אעפ"כ חסים על נפשם לבלי להיות חולקים ומוסרים ושונאים ח"ו להצדיק והנלוים אליו, ע"כ הם תלוים ועומדים עד יו"כ שאז הוא גמר תקון חותם דקדושה שעוסקים בו המגיינ ארץ להעלות מהחתים לבחי' חותם דקדושה שהוא בחי' אם תוציא יקר מזולל דהיינו בעלי תשובה וגרים. וגמר התיקון הוא ביו"כ כ"ש שם. וע"כאלו הבינונים תלוים עד יו"כ אם ירצו להתקרב יעלו אותם כנ"ל ואם לאו ויתהפכו ח"ו לחולקים גמורים אז דינם למיתה כי הם נכללין בבחי' טיפת עשו וישמעאל שצריכין לרחקם שזהו עיקר תיקון המשפט כנ"ל. וזהנעשה בכל ר"ה ור"ה כי הנצוצות שהם הנפשות שנפלו מחטוא אדה"ר וחטאי הדורות מתבררין בכל ר"ה עד ש"ת מעט מעט היינו כנ"ל. וזה עיקר תקון המשפט שנעשה בר"ה וכנ"ל:
And the main chain of descent of the hold of the Aitz HaDa'as is from the aspect of Metat[ron], as is brought in the Tikunim. For Metatron is the aspect of the matteh [staff] of Moshe that transforms etc. For from there is the hold of the Aitz HaDa'as Tov vaRa. And Metatron is the aspect of a mal'ach [angel], the aspect of a shaliach [agent]. ## Segment 15
תמימות, וּמעַלָה אוּתֶם ממקום שְנִפְלוּ לֶשם, על"ידי פּגם המשפט שְנפל לְתְּהוּמוּת חסדושלום. וָאם אף על פַי כן יִצרֶם מִתְגבּר עְלִיהֶם בִּייתר צָרִיכִים בְּיּתָר, לְהְתְחַזק בַּדְרְכִי הַתְּמִימוּת, וְלְצָעק לְהשָם יִתְבֶּרף עָמְקִי תְּהוּמות, בּבְחִינת מִמִנָמְקִים קְרַאתְיך ה', עד שסוף כל סוף יזְכָּה על ידי זה ליצא ולעלות מעמק ַפילָתוּ שנפל וְיִרד עד תִּהוּם, והכל בְּכהַ וזכוּת הַצַדִיק הַנ"ל. וזֶהו: הצור תָּמִים פְּעָלוּ בְּחִינַת תמימות. וְזהוּ כּי כל רביו משֶפֶט. בִּי תק הַמִשְפָט עַליידִי בְּחִינֶת תְּמִימות בִּי ה' ִתְבֶּרֶך מִתְנהָג בַּבְיְכוּל כָּמוּ שְהָאָרֶם מתְנהַג כָּמו שִבְּתוּב עַם גָבַר תָּמִים תְּתַמִם שעל"ידי זה עַקַר תְּקון הַמשָפֶט כ" וְזָהו: אֶל אָמונָה ואִין עול וו'. ולְהַפֶך מי שְאִינו מִתְנְהְג בְּתְמִימוּת עָלָיו נָאָמַר מה שְ3ְּתוּב שם תִּכָף אחר מקרא זֶה שחת לו לא. שָשְחֶת וְקלְקל וְהֶפַך מלא בְּאָלֶ"ף לָלו בְָּא"י. בּי מה שְנְאָמר בְכְלַל יִשְרְאֶל בִּי לא נחַש בְּיְעֶקב הֶפַּך עַל עצמו הַגּלְגַּל שעָלֶיו נאָמר בי לו נחש. שזהו בְּחִינת מַדֶה כַנגָד מדָה. וְזֶהוּ בִָּיו מומֶם ופרש רש"י בָּנִיי הִיו וְהשחְתָה שהשחִיתוּ הוא מוּמם. הַינוּ כִּי זֶה שהולך בַּתְמימוּת הוא עַקָר הַבַּן הֶחְבִיב לה' יִתְבּרך כמבאֶר בְּהַתוּרֶה הנ"ל, וְזֶה שצועק על הְהוּפְכִים ארחות ישר ואִינֶם מאָמינים כְּרָאוּי בְּשְלְמות בְּצְרְקֶת הַמִשְפט שֶל ה' יִתְבֶּרְך וְהוּלְכִים אֶחֶר נחושים וּסְבְָרוּת רבות בַּנִיו הָיוּ. כַּי אם הְיוּ הוּלֶכִים בַּתְמִימוּת הְָיוּ נקראים בָּנִים למקוּם. וְהַשְחְתָה שָהְשָחִיתוּ הלא נחַש ער שְנְתְהַפֶף לְלו נחש, הוא מומם כִּי הַפֶךָ תָּמִימוּת הוא בַּעַל מום ִּי תִּמִימוּת לשון שלמות וְהָמוּם הוּא חֶסְרון. וְזֶהוּ דור עקש וּפְתְלְתל בְּחִינת עַם עקש תַּתְפַתְּל הַפֶּך עַם גְּבַר תָּמִים תְּתָּמֶם שאו גקְרא בַּן וְתָמִים בִּשְלַמוּת בְּלִי מוּם. (הַלְכוּת נזיקין - הַלְכָה ה, אות ו לְפי אוצר הַיְראֶה - תמימות, אות ם)
## Segment 16
לב,ו עם נָבֶל ולא חְכֶם (ותרְגומו: עמא דקְבילוּ אוריתא, ולא חכימו) הֶעַקָר והיסוד, שהַכל תִּלוּי בו - לקשר עַצָמוּ לְהצִדִיק שָבּדור, וּלְקְבַּל דבריו על כָּל אשר יאמר כִּי הוא זֶה, דבֶר קָטן וְדְבֶר גְּדוּל, וְלְבְלִי לְנְטות, הַם ושֶלום, מדבריו ימין ושמאל, כַּמו שאמרו רַבוּתִינוּ ז"ל (ספרי פרשה שופטים): אפלו אוּמר לֶך על ימין שמאל ובו'; וּלְהֶשְלִיך מאתו כָּל הַחְכְמות, וּלְסַלק דַעָתו כאלו אין לו שם שְכֶל בַּלְעַדי אַשֶר יִקַבָּ מְהַצַדִיק וְהֶרֶב
## Segment 17
כִּי הָמָן נִתְקַנֵּא מְאֹד עַל שֶׁרָאָה שֶׁמָּרְדְּכַי אֵינוֹ כּוֹרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְקַבֵּל הָרוּחַ חַיִּים מִמֶּנּוּ, כִּי סָבַר שֶׁכְּבָר כָּל הָרוּחַ חַיִּים אֶצְלוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, וְאִי אֶפְשָׁר לְשׁוּם צַדִּיק בְּחִינַת מָרְדְּכַי לְקַבֵּל חִיּוּת כִּי אִם מִמֶּנּוּ וְעַל כֵּן נִתְמַלֵּא חֵמָה עַל מָרְדְּכַי וְרָצָה לְהָרְגוֹ, כִּי סָבַר שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לַהֲמִיתוֹ וְלִגְזֹל הָרוּחַ חַיִּים שֶׁלּוֹ, כִּי סָבַר שֶׁכָּל הָרוּחַ חַיִּים הוּא אֵצֶל סִטְרָא דִּידֵהּ, חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל כֵּן יָעֲצוּ אוֹתוֹ לַעֲשֹוֹת עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה זֶה בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע שֶׁמִּשָּׁם יְנִיקַת הָמָן הָרָשָׁע, יִמַּח שְׁמוֹ. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הָמָן מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר, "הֲמִן הָעֵץ וְכוּ'". כִּי יֵשׁ שְׁנֵי אִילָנוֹת אִילָנָא דְּחַיֵּי וְאִילָנָא דְּמוֹתָא, כַּמְבֹאָר בְּסוֹף הַתּוֹרָה הַנַּ"ל עַל פָּסוּק, "וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ וְכוּ',, עַיֵּן שָׁם. וְאִילָנָא דְּחַיֵּי הוּא בְּחִינַת חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי קְדֻשָּׁה, וְאִילָנָא דְּמוֹתָא לְהֵפֶךְ בְּחִינַת חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי טֻמְאָה. וְזֶה יָדוּעַ שֶׁשַּׁעַר הַחֲמִשִּׁים אֵין מִי שֶׁיַּשִּיג כִּי אִם מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ וַאֲפִלּוּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, לֹא הִשִּיג כִּי אִם מ"ט פָּנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלֹקִים". כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רֹאשׁ הַשָּׁנָה כא). כִּי מֹשֶׁה בְּכֹחוֹ הַגָּדוֹל הָיָה יָכֹל לֵירֵד לְתוֹךְ כָּל הַמ"ט שַׁעֲרֵי טֻמְאָה שֶׁמִּשָּׁם יָנְקוּ פַּרְעֹה וּמִצְרַיִם וְשִׁבֵּר כָּל הַצִּנּוֹרוֹת רָעִים שֶׁלָּהֶם וְעַל יְדֵי זֶה הוֹצִיא אֶת יִשְֹרָאֵל מִגָּלוּתָם בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, כִּי הוֹצִיא אוֹתָם מִבְּחִינַת מ"ט שַׁעֲרֵי טֻמְאָה וְהִכְנִיסָם בְּמ"ט שַׁעֲרֵי קְדֻשָּׁה כַּיָּדוּעַ. וְהַכֹּל בְּכֹחַ הַשַּׁעַר הַחֲמִשִּׁים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְּנֵי יִשְֹרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". וַחֲמִשִּׁים פְּעָמִים נִזְכָּר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּתּוֹרָה, כִּי מִסִּטְרָא דְּיוֹבְלָא נָפְקוּ שֶׁהוּא בְּחִינַת שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים, בְּחִינַת 'שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים', כִּי אַף עַל פִּי שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, לֹא הִשִּיג שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים, אַף עַל פִּי כֵן בְּעֹצֶם כֹּחוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ הִמְשִׁיךְ הַחֵרוּת וְהַקְּדֻשָּׁה מִשָּׁם לְכָל הַמ"ט שְׁעָרִים שֶׁכֻּלָּם מְקַבְּלִים מִשָּׁם וְעַל יְדֵי זֶה נִתְוַסֵּף בָּהֶם אוֹר גָּדוֹל וְהִתְגַּבְּרוּ כְּנֶגֶד מ"ט שַׁעֲרֵי טֻמְאָה וְשִׁבְּרוּ אוֹתָם וְהִכְנִיעוּם, וְעַל יְדֵי זֶה הוֹצִיא אֶת יִשְֹרָאֵל מִשָּׁם וְקִבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה בְּשָׁבוּעוֹת בְּיוֹם הַחֲמִשִּׁים אַחֲרֵי שֶׁסָּפְרוּ מ"ט יְמֵי הַסְּפִירָה וְכַנַּ"ל, כִּי פַּרְעֹה וּמִצְרַיִם עִקַּר כֹּחָם וִינִיקָתָם הָיָה מִמ"ט שַׁעֲרֵי טֻמְאָה וְעַל כֵּן תֵּכֶף כְּשֶׁהִמְשִׁיךְ מֹשֶׁה הֶאָרָה מִשַּׁעַר הַחֲמִשִּׁים, הִתְגַּבְּרוּ הַמ"ט שַׁעֲרֵי קְדֻשָּׁה וְהוֹצִיא אֶת יִשְֹרָאֵל מֵהַגָּלוּת, אֲבָל הָמָן, יִמַּח שְׁמוֹ, שֶׁהוּא עֲמָלֵק, הוּא בִּבְחִינַת שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁל הַטֻּמְאָה, שֶׁשָּׁם נֶאֱמַר, "וַתֵּרֶד פְּלָאִים", שֶׁהוּא בְּחִינַת הַגָּלוּת הָאַחֲרוֹן הַזֶּה שֶׁהַקֵּץ סָתוּם וְנֶעְלָם מְאֹד וְסָבַר הָמָן שֶׁיִּתְגַּבֵּר כְּנֶגֶד מָרְדְּכַי בְּכָל הַחֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי טֻמְאָה וְעַל כֵּן נִתְיַעֵץ לַעֲשֹוֹת עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה וְלִתְלוֹת אֶת מָרְדְּכַי עָלָיו, שֶׁרָצָה לְהַשְׁלִיכוֹ וּלְהַפִּילוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, עַל יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁל שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים, שֶׁמִּשָּׁם יָנַק הָמָן שֶׁלְּשָׁם אֵין מִי שֶׁיֵּרֵד לִשְׁבֹּר הַצִּנּוֹר הָרַע הַזֶּה שֶׁכּוֹלֵל כָּל הַצִּנּוֹרוֹת רָעִים שֶׁל כָּל הַסִּטְרִין אָחֳרָנִין שֶׁכֻּלָּם יוֹנְקִים מִשָּׁם: וְזֶה בְּחִינַת הַתְּלִיָּה דַּיְקָא שֶׁרָצָה דַּיְקָא לִתְלוֹתוֹ, כִּי אֵלּוּ הַשַּׁעֲרֵי טֻמְאָה שֶׁכְּנֶגֶד שַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה שָׁם עִקַּר הַבְּחִירָה, כִּי זֶהוּ עִקַּר בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע שֶׁצָּרִיךְ כָּל אָדָם לְפִי בְּחִינָתוֹ לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מְאֹד מְאֹד שֶׁלֹּא יִגַּע בְּהָרַע וְהַטֻּמְאָה רַק לִבְחֹר בַּטּוֹב, אֲבָל יֵשׁ צַדִּיקִים בְּחִינַת מֹשֶׁה, שֶׁכְּבָר קִדְּשׁוּ עַצְמָן לְגַמְרֵי מִכָּל אֲחִיזַת הָרַע וְהֵם כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ עַד שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּם בְּחִירָה בְּשׁוּם דְּבַר תַּאֲוָה, אֲבָל כָּל בְּחִירָתָם הוּא רַק בִּבְחִינַת מֹשֶׁה הוֹסִיף יוֹם אֶחָד מִדַּעְתּוֹ, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁאֵין יְכוֹלִין לָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשָׁם אֵיךְ לְהִתְנַהֵג, כִּי אֵינָם יוֹדְעִים אֵיךְ הוּא יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה בֶּאֱמֶת שֶׁזֶּה הָיָה עִקַּר בְּחִירַת מֹשֶׁה וְהַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם בִּבְחִינָתוֹ, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה "וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם" (בְּסִימָן קצ וּבְהַשִּיחָה הַשַּׁיָּךְ לָזֶה הַנִּכְתָּב בְּמָקוֹם אַחֵר). וְזֹאת הַבְּחִירָה נִמְשֶׁכֶת מִשַּׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁל חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִּינָה שֶׁלֹּא הִשִֹּיגוֹ מֹשֶׁה, וּמֵחֲמַת שֶׁזֹּאת הַהַשָּׁגָה לֹא הִשִּיג עֲדַיִן, עַל כֵּן אֵינוֹ יָכוֹל לָתֵת עֵצָה בְּנַפְשׁוֹ כְּשֶׁמַּגִּיעַ לְשָׁם וּמִשָּׁם כָּל בְּחִירָתוֹ. וְעַל כֵּן הָמָן, יִמַּח שְׁמוֹ, שֶׁיָּנַק מִשַּׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁל הַטֻּמְאָה רָצָה לְהִתְגַּבֵּר לְהַעֲלוֹת אֶת מָרְדְּכַי עַל הָעֵץ שֶׁגָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה וְלִתְלוֹתוֹ עָלָיו, הַיְנוּ שֶׁהַקְּלִפָּה וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁכְּנֶגֶד הַקְּדֻשָּׁה רָצָה לְהַעֲלוֹת אֶת הַצַּדִּיק עַד שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁל הַבִּינָה וּלְהַכְנִיסוֹ שָׁם בְּעִיּוּן דַּק וְנֶעְלָם מְאֹד עַד שֶׁיִּפֹּל בִּסְפֵקוֹת וְלֹא יֵדַע בְּעַצְמוֹ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג וְזֶהוּ בְּחִינַת תְּלִיָּה כְּמוֹ מִי שֶׁתּוֹלֶה בְּסָפֵק, כִּי הַסָּפֵק נִקְרָא תְּלִיָּה כְּמוֹ אָשָׁם תָּלוּי שֶׁבָּא עַל הַסָּפֵק, כִּי אֵלּוּ הַסְּפֵקוֹת הֵם עִקַּר הַבְּחִירָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, בְּחִינַת מֹשֶׁה שֶׁהוּא בְּחִינַת מָרְדְּכַי. וְהָמָן בְּעֹצֶם הִתְגַּבְּרוּתוֹ בַּקְּלִפָּה רָצָה לְהַשְׁלִיכוֹ מִשָּׁם, כִּי רָצָה לְעַקֵּם אֶת לִבּוֹ וּלְהַטְעוֹתוֹ עַד שֶׁיִּפֹּל עַל יְדֵי זֶה לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, הַיְנוּ כִּי עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁהוּא בְּחִינַת קְלִפַּת הָמָן עֲמָלֵק שֶׁבְּכָל דּוֹר הוּא מַה שֶּׁמַּרְבֶּה מַחֲלֹקֶת בְּיִשְֹרָאֵל עַל הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁעוֹמְדִים כְּנֶגְדָּם חוֹלְקִים שֶׁיְּנִיקָתָם מֵהָרַב דִּקְלִפָּה בְּחִינַת יֵשׁ לִי רָב וְכַנַּ"ל. וְיֵשׁ בְּעִנְיָן הַזֶּה אֲלָפִים וְרִבְבוֹת בְּחִינוֹת לְאֵין קֵץ, כִּי בְּוַדַּאי יִשְֹרָאֵל קְדוֹשִׁים הֵם וְרֻבָּם אֵינָם נֶאֱחָזִים וּמִתְקָרְבִים לְהָרַב דִּקְלִפָּה מַמָּשׁ, רַק שֶׁיֵּשׁ מַנְהִיגִים שֶׁאֵינָם זַכִּים וּטְהוֹרִים לְגַמְרֵי מֵאֲחִיזַת הַזֻּהֲמָא שֶׁל הָרַב דִּקְלִפָּה, כִּי מִי יֹאמַר זִכִּיתִי לִבִּי טָהַרְתִּי מֵחַטָּאתִי (מִשְׁלֵי
For the essence of the get, which is the sefer kerisus, is drawn by returning and being subsumed in the supernal intellect, and there nullifying the bond between them as above — but immediately upon ascending there, all the tzimtzumim and all the dinim in the world are sweetened. Therefore it is quite common that a husband and wife quarrel many times until they come to the rabbi to write a get — and then specifically at that point they are reconciled and appeased. This is from the dimension described above — for as soon as the dimension of the get is aroused, that one must draw the separation, the nullification of the bond from the supernal all-encompassing intellect — but there all is sweetened. Therefore since they spoke of a get, sometimes there flows upon them specifically from there the dimension of sweetening from the all-encompassing intellect that sweetens all — from the same place from which they needed to draw the nullification of the bond between them, as above, and from there also all joining and all sweetening are drawn. ## Segment 18
וּבֶאֱמֶת בַּעַר אָנֹכִי מֵאִישׁ וְלֹא בִּינַת אָדָם לִי וְאֵינִי זוֹכֶה לְהָבִין מַה שֶּׁרָאִיתִי כָּתוּב בְּכַמָּה סִפְרֵי קַבָּלָה לְשׁוֹנוֹת שֶׁאֵינָם מְתֻקָּנִים לִפְנֵי מַה שֶּׁמְּחַלְּקִים וְאוֹמְרִים בְּעִנְיַן שְׁמוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים יִתְבָּרַךְ וּבִפְרָט לְשׁוֹן הַסִּדּוּר שֶׁל מוהרי"ק זַ"ל הַנִּקְרָא קוֹל יַעֲקֹב שֶׁכָּתַב בְּהַקְדָמָתוֹ וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, לְכָךְ אֵין לָנוּ אֵצֶל בַּעַל הָרָצוֹן יִשְׁתַּבַּח שְׁמוֹ בְּפִי כָּל בְּרוּאָיו, אֶלָּא בְּכָל הַבְּרָכוֹת וְהַהוֹדָאוֹת בְּכָל הענינים וְהַכַּוָּנוֹת מֻקְטָר וּמֻגָּשׁ לִשְׁמוֹ 'לִשְׁמוֹ' דַּיְקָא וְכוּ', עַיֵּן שָׁם הֲרֵי רָצָה לְתַקֵּן וּלְהוֹרוֹת לָנוּ דֶּרֶךְ הַכַּוָּנָה שֶׁנְּכַוֵּן בִּתְפִלָּתֵנוּ וַעֲבוֹדָתֵינוּ וּבֶאֱמֶת כְּפִי פַּשְׁטוּת הַלָּשׁוֹן קִלְקֵל הַרְבֵּה וְגָרַם מִכְשׁוֹל לַמְעַיְּנִים הַנּוֹגֵעַ בִּיסוֹד הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא עִקַּר הַכֹּל, כִּי חָלִילָה לוֹמַר כֵּן לַעֲשׂוֹת שׁוּם חִלּוּק ח"ו, בֵּינוֹ וּבֵין שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ וְאַדְּרַבָּא, בְּכָל עֲבוֹדָתֵנוּ וּתְפִלָּתֵנוּ וּבְכָל הַבְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת וְכוּ' אָנוּ צְרִיכִין לְכַוֵּן שֶׁאָנוּ עוֹבְדִין וּמִתְפַּלְּלִין אֵלָיו יִתְבָּרַךְ לְבַד לְבַעַל הָרָצוֹן לְבָד אֵלָיו דַּיְקָא וְלֹא לְמִדּוֹתָיו שֶׁהֵם שְׁמוֹתָיו יִתְבָּרַךְ וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסִפְרִי, מִי כה' אֱלֹקֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו אֵלָיו וְלֹא לְמִדּוֹתָיו, כִּי שְׁמוֹ הוּא אַחְדוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּבְיָכוֹל, וְאֵין כַּוָּנָתֵנוּ בְּכָל הָעֲבוֹדוֹת וְהַהוֹדָאוֹת וְכוּ' כִּי אִם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ לְבַד לְמִי שֶׁנַּעֲלָה עַל הַכֹּל, אֲשֶׁר צִמְצֵם אֶת עַצְמוֹ וְקָרָא אֶת עַצְמוֹ בַּשֵּׁמוֹת הָאֵלּוּ וְנָתַן לָנוּ רְשׁוּת לִקְרוֹתוֹ בָּהֶם אַף-עַל-פִּי שֶׁהוּא מְרֹמָם וְנִשָֹּא מֵהֶם אֲבָל סוֹף כָּל סוֹף כְּשֶׁאָנוּ קוֹרְאִין אוֹתוֹ בִּשְׁמוֹתָיו יִתְבָּרַךְ כַּוָּנָתֵנוּ אֵלָיו לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ וּמְרֹמָם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה, הַיְנוּ כְּשֶׁאָנוּ מְבָרְכִין שֵׁם כְּבוֹדוֹ כַּוָּנָתֵנוּ לְמִי שֶׁהוּא מְרֹמָם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה, כִּי בְּוַדַּאי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, כִּבְיָכוֹל, מְרֹמָם וְנִשָֹּא מִכָּל הַשֵּׁמוֹת וְהַכִּנּוּיִּים וּמִכָּל הַבְּרָכוֹת וְהַהוֹדָאוֹת וּמִכָּל הָעֲבוֹדוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, רַק שֶׁבֶּאֱמֶת זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַשִֹּיג רַק שֶׁנָּתַן לָנוּ רְשׁוּת לִקְרוֹתוֹ בִּשְׁמוֹתָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁמָּסַר לָנוּ עַל-יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁכְּשֶׁאָנוּ קוֹרִין אוֹתוֹ בְּאֵלּוּ הַשֵּׁמוֹת אָנוּ מַגִּיעִין עדיו יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, כִּבְיָכוֹל, כְּמוֹ מַמָּשׁ כְּשֶׁקּוֹרִין אֵיזֶה אָדָם בִּשְׁמוֹ וּמְדַבְּרִין מִמֶּנּוּ שֶׁאֵין אָנוּ מְדַבְּרִין מֵהַשֵּׁם בְּעַצְמוֹ שֶׁל הָאָדָם, רַק כַּוָּנָתֵנוּ בְּדִבּוּרֵנוּ לְזֶה הָאָדָם שֶׁאָנוּ מְדַבְּרִים מִמֶּנּוּ שֶׁהוּא נִקְרָא בְּזֶה הַשֵּׁם רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר מֵהָאָדָם וּמִשּׁוּם דָּבָר כִּי אִם עַל-יְדֵי הַשֵּׁם שֶׁקּוֹרִין אוֹתוֹ, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה אָנוּ יוֹדְעִין מִמִּי אָנוּ מְדַבְּרִים אִם מֵרְאוּבֵן אִם מִשִּׁמְעוֹן אִם מֵאָדָם אִם מִבְּהֵמָה וְחַיָּה וְכוּ' וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה כִּי בֶּאֱמֶת הַשֵּׁמוֹת שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם הֵם מִפִּלְאֵי פִּלְאוֹתָיו יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( תְּהִלִּים מ"ו), "לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת ה' אֲשֶׁר שָֹם שמות בָּאָרֶץ" וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( בְּרָכוֹת ז'), אַל תִּקְרִי שמות אֶלָּא שמות כִּי הַשֵּׁם שֶׁל כָּל דָּבָר הוּא פֶּלֶא גָּדוֹל הַפְלֵא וָפֶלֶא לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֹחַ בְּקָדְקֳדוֹ לְהָבִין פִּלְאוֹת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כִּי רַק עַל-יְדֵי הַשֵּׁמוֹת דַּיְקָא שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים אָנוּ יְכוֹלִים לְדַבֵּר מִכָּל הַדְּבָרִים וּלְסַפֵּר אֶחָד לַחֲבֵרוֹ רְצוֹנוֹ וְחֶפְצוֹ וְלַעֲשׂוֹת מַשָֹּא וּמַתָּן לִקְנוֹת וְלִמְכֹּר וְכָל צָרְכֵי הָעוֹלָם כִּי אִם לֹא הָיָה שֵׁם לְכָל דָּבָר הָיוּ הַכֹּל כְּאִלְּמִים וּכְחֵרְשִׁים, וְלֹא הָיָה שׁוּם מַשָֹּא וּמַתָּן וְלֹא שׁוּם עֵסֶק נִגְמָר בֵּין שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם, כִּי כָּל הָעֲסָקִים הַנִּגְמָרִים עַל-יְדֵי הַדִּבּוּר שֶׁמְּדַבֵּר אֶחָד עִם חֲבֵרוֹ בְּמַשָֹּא וּמַתָּן וְחָכְמוֹת וְכַיּוֹצֵא, הַכֹּל עַל-יְדֵי הַשֵּׁמוֹת שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים, כִּי כָּל הַדִּבּוּר כֻּוֹלּוֹ הוּא מֵהַשֵּׁמוֹת שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים, כִּי כָּל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם וְכָל עִנְיָן שֶׁבָּעוֹלָם יֵשׁ לוֹ שֵׁם בִּבְחִינַת שֵׁם דָּבָר וְעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הַדִּבּוּר וְעַל-יְדֵי זֶה נִגְמָרִין כָּל הַפְּעֻלּוֹת וְכָל הָעֲסָקִים שֶׁבָּעוֹלָם כַּנַּ"ל, כִּי עִקַּר הַחִיּוּת שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים הֵם עַל-יְדֵי הַשֵּׁם כַּנַּ"ל, אֲבָל עִקַּר הַשֵּׁם כְּשֶׁאָנוּ קוֹרְאִין אֵיזֶה דָּבָר בְּשֵׁם אָנוּ מְכַוּנִין לְעֶצֶם הַדָּבָר בְּעַצְמוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר מִמֶּנּוּ כִּי אִם עַל-יְדֵי הַשֵּׁם כַּנַּ"ל כְּמוֹ כֵן לְהַבְדִּיל, כְּשֶׁאָנוּ קוֹרִין אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בִּשְׁמוֹ, אָנוּ מְכַוּנִין לַבּוֹרֵא הַכֹּל לְבַדּוֹ בְּעַצְמוֹ יִתְבָּרַךְ לֹא זוּלָתוֹ שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ רִאשׁוֹן וְאֵין רֵאשִׁית לָרֵאשִׁיתוֹ יָחִיד קַדְמוֹן בְּלִי רֵאשִׁית בְּלִי תַּכְלִית וְכוּ' וְלוֹ לְבַד 'לוֹ' דַּיְיקָא אָנוּ עוֹבְדִים וּמִתְפַּלְּלִין וְאַף -עַל-פִּי שֶׁהוּא אֵינוֹ צָרִיךְ לַעֲבוֹדָתֵנוּ וְהוּא מְרֹמָם מִכָּל הַשֵּׁמוֹת וּמִכָּל הַבְּרָכוֹת וְהַהוֹדָאוֹת זֶה הַדָּבָר בֶּאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהַשִֹּיג וּלְהָבִין בְּשִֹכְלֵנוּ רַק שֶׁאָנוּ צְרִיכִין לְהַאֲמִין בה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ. אֲשֶׁר בִּמְקוֹם גְּדֻלָּתוֹ שָׁם אָנוּ מוֹצְאִין עַנְוְתָנוּתוֹ, אֲשֶׁר מֵרֹב אַהֲבָתוֹ אֶת יִשְֹרָאֵל בָּרָא אֶת כָּל הָעוֹלָמוֹת וְצִוָּנוּ לְעָבְדוֹ בְּאֵלּוּ הַמִּצְוֹת לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ אֲבָל עַל כָּל פָּנִים כָּל כַּוָּנָתֵנוּ בִּתְפִלָּתֵנוּ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. אֵלָיו לְבַד וְלֹא לִשְׁמוֹתָיו וּמִדּוֹתָיו רַק שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ נִקְרָא בְּאֵלּוּ הַשֵּׁמוֹת וְהֵם אַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ כִּי ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד וּמִי שֶׁמַּפְרִיד בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שְׁמוֹ מֵעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, הוּא נִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף וְכוֹפֵר בָּעִקָּר וְעַל-כֵּן מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, מָסַר לָנוּ הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בִּפְשִׁיטוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "שְׁמַע יִשְֹרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד" כִּי ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד כַּנַּ"ל:
It is known in the Kavanos that Tefillin shel Rosh are in the aspect of d'chura [masculine] and Tefillin shel Yad in the aspect of nukva [feminine]. The totality of Tefillin are the aspect of Mochin d'Ibur Beis d'Gadlus. This is the aspect of the holy elders who merited such great Mochin that each one remembered and attained further back into the beginning — what happened with him from before. The more one attained, the more he remembered an ever earlier beginning. ## Segment 19
כי ידוע בכוונות יום הכפורים שאז השכינה בחינת מלכות עולה עם הבינה יחד למעלה שזהו בחינת יום כפורים תרין וכולי כמבואר בכוונות:
And this was the sin of Adam HaRishon who ate from the Tree of Knowledge of Good and Evil — which is the aspect of mochin of chutz la'aretz, which are the aspect of machlokes, the aspect of good and evil with no unity and peace between the opposites. For all the machlokos are drawn from the Tree of Knowledge of Good and Evil, as is brought. He also blemished the bris, as our Sages of blessed memory said. And because of this he fell from mochin of Eretz Yisra'ail — and this is the aspect of "And He drove out the man from Gan Aidyn" (Genesis 3:24). For Gan Aidyn is the aspect of mochin of Eretz Yisra'ail, which are the aspect of the no'am ha'elyon — and this is the aspect of "a river goes out from Aidyn to water the garden" (Genesis 2:10), which is the aspect of oneg Shabbos [the delight of Shabbos]. For then the no'am ha'elyon shines upon us, in the aspect of "And may the pleasantness (no'am) of Hashem our G-d be upon us" (Psalms 90:17), which we say on Shabbos. ## Segment 20
כִּי הַשָּגַת אֱלֹקוּת אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג כִּי אִם עַל-יְדֵי כַּמָּה צִמְצוּמִים מִשֵּכֶל עֶלְיוֹן לְשֵׂכֶל תַּחְתּוֹן, וְכָל הַצִּמְצוּמִים שֶׁמֵּהֶם כָּל הַנִּבְרָאִים שֶׁבָּעוֹלָם כֻּלָּם כְּלוּלִים בִּבְחִינַת מַלְכוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׂכֶל תַּחְתּוֹן שֶׁמְּקַבֶּלֶת חִיּוּת וָשֵׂכֶל עַל-יְדֵי כַּמָּה וְכַמָּה שִׂכְלִיִּים פְּרָטִיִּים וּכְלָלִיִּים זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה עַד הַשֵּכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל הַכֹּל, וְעַל-יְדֵי-זֶה נִמְתָּקִים כָּל הַצִּמְצוּמִים וְהַדִּינִים וְנִתְגַּלִּין עֵצוֹת, בְּחִינַת הַנְהָגוֹת וּדְרָכִים יְשָׁרִים, לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, לִזְכּוֹת לְהַכִּיר וְלֵידַע אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְתָמִיד אִי אֶפְשָׁר לִבְחִינַת מַלְכוּת, שֶׁהִוא כְּלָלִיּוּת כָּל הַצִּמְצוּמִים לְקַבֵּל כִּי אִם עַל-יְדֵי כַּמָּה שִׂכְלִיִּים פְּרָטִיִּים, שֶׁהֵם בְּחִינַת צִנּוֹרוֹת וְכֵלִים לְקַבֵּל עַל יָדָם מֵהַשֵּכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל. וְזֶה זוֹכִין עַל-יְדֵי מִצְווֹת הַתּוֹרָה, שֶׁהֵם תַּרְיַ"ג עֲטִין דְּאוֹרָיְתָא, שֶׁכָּל מִצְוָה הִיא בְּחִינַת עֵצָה הַנִּמְשֶׁכֶת מִשֵּכֶל פְּרָטִי, שֶׁעַל יָדָהּ נִמְשָׁךְ צִיּוּר וְנָתִיב לְקַבֵּל הֶאָרָה וְחִיּוּת וָשֵׂכֶל מִבְּחִינַת הַשֵּכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל בְּחִינַת קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל מֵהַשֵּכֶל הַכּוֹלֵל כִּי אִם עַל-יְדֵי הַשִּכְלִיִּים הַפְּרָטִיִּים, שֶׁהֵם בְּחִינַת כֵּלִים וְצִנּוֹרוֹת, לְקַבֵּל עַל יָדָם הֶאָרַת הַשֵּכֶל הָעֶלְיוֹן, כִּי מֵהַשֵּכֶל הַכּוֹלֵל בְּעַצְמוֹ אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל מֵחֲמַת רִבּוּי אוֹר כַּנַּ"ל, אֲבָל כְּשֶׁחַס וְשָׁלוֹם פּוֹגְמִין בְּמִצְווֹת הַתּוֹרָה וְעוֹבְרִין עֲלֵיהֶם חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי לְפִי הָעֲבֵרָה וְהַפְּגָם כֵּן נִתְקַלְקֵל וְנִפְגָּם אוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ וְהַנָּתִיב, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשֵּכֶל הַפְּרָטִי, וַאֲזַי אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל מֵהַשֵּכֶל הַכּוֹלֵל מֵחֲמַת רִבּוּי אוֹר שֶׁגּוֹרֵם שְׁבִירַת כֵּלִים, חַס וְשָׁלוֹם, וַאֲזַי יֵשׁ יְנִיקָה לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁיּוֹנְקִים מֵהַשֵּכֶל וְעַל-יְדֵי-זֶה הֵם מְעַקְּמִין אֶת מֹחוֹ וּמְבַלְבְּלִין אֶת דַּעְתּוֹ בְּדֵעוֹת זָרוֹת וְעֵצוֹת שֶׁל שֶׁקֶר לְקָרֵב מַה שֶּׁרָאוּי לְרַחֵק וּלְרַחֵק מַה שֶּׁרָאוּי לְקָרֵב, לֶאֱסֹר אֶת הַהֶתֵּר וּלְהַתִּיר אֶת הָאִסּוּר, כְּמוֹ שֶׁנִּמְצָא בְּכַמָּה בְּנֵי אָדָם שֶׁתָּעוּ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת שֶׁבִּקְצַת דְּבָרִים מַחֲמִירִים עַל עַצְמָם יוֹתֵר מִדַּאי וְיֵשׁ לָהֶם מָרָה שְׁחוֹרוֹת וְדִקְדּוּקִים רַבִּים מַה שֶּׁאֲפִלּוּ כַּמָּה צַדִּיקִים גְּדוֹלִים אֲמִתִּיִּים לֹא הִקְפִּידוּ עֲלֵיהֶם, וְהֵם מַרְבִּים לְדַקְדֵּק וּמְבַלְבְּלִים דַּעְתָּם בְּכַמָּה מָרָה שְׁחוֹרוֹת, עַד שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי וְלַעֲשׂוֹת שׁוּם מִצְוָה כָּרָאוּי מֵחֲמַת בִּלְבּוּל דַּעְתָּם מֵהַמָּרָה שְׁחוֹרוֹת שֶׁלָּהֶם, וּבְמָקוֹם אַחֵר מְקִלִּין יוֹתֵר מִדַּאי. וְיֵשׁ מְדַקְדְּקִים בְּחֻמְרוֹת וּמָרָה שְׁחֹרוֹת, וְאַחַר כָּךְ עוֹשִׂים עֲבֵרוֹת גְּמוּרוֹת, רַחֲמָנָא לִצְלַן, וְיֵשׁ שֶׁאֵין עוֹשִׂין עֲבֵרוֹת גְּמוּרוֹת בַּיָּדַיִם, אֲבָל הֵם הוֹלְכִים בָּטֵל מִתּוֹרָה וּמִתְּפִלָּה בְּכַוָּנָה וְאֵינָם שׁוֹקְדִים עַל דַּלְתֵי הָעֲבוֹדָה בֶּאֱמֶת, רַק כָּל חֲסִידוּתָם וַעֲבוֹדָתָם הוּא מַה שֶּׁמַּרְבִּין בְּחֻמְרוֹת יְתֵרוֹת מְשֻׁנּוֹת בְּעִנְיְנֵי הַנְהָגַת קְצַת דְּבָרִים, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה הַרְבֵּה מַה שֶּׁעֵצוֹתֵיהֶם וְהַנְהָגוֹתֵיהֶם מְהֻפָּךְ מִן הָאֱמֶת. וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מֵחֲמַת הַחֲטָאִים וְהָעֲווֹנוֹת, כִּי עַל-יְדֵי שֶׁעוֹבְרִים עַל אֵיזֶה מִצְוָה אֲזַי נִתְקַלְקֵל הָעֵצָה כְּפִי הַמִּצְוָה שֶׁפָּגַם בָּהּ, וּכְמוֹ כֵן אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל מִשֵּכֶל הַכּוֹלֵל מֵחֲמַת שֶׁנִּתְקַלְקְלוּ הַכֵּלִים וְהַנְּתִיבוֹת וְהַצִּנּוֹרוֹת שֶׁמְּקַבְּלִין עַל יָדָם, אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָפֵץ חֶסֶד הוּא וְרוֹצֶה בְּתַקָּנָתֵנוּ, עַל-כֵּן מֵאַהֲבָתוֹ וּמֵחֶמְלָתוֹ הִקְדִּים רְפוּאָה לַמַּכָּה וְהִקְדִּים תְּשׁוּבָה לָעוֹלָם, וְנָתַן לָנוּ אֶת יוֹם הַכִּפּוּרִים הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָז נִמְחֲלִין כָּל הָעֲווֹנוֹת עַל-יְדֵי הַתְּשׁוּבָה, הַיְנוּ שֶׁבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים זוֹכִין עַל-יְדֵי הַתְּשׁוּבָה שֶׁבְּחִינַת הַמַּלְכוּת, בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת כָּל הַצִּמְצוּמִים, תַּעֲלֶה לְמַעְלָה לְמַעְלָה לִבְחִינַת שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל הָעֶלְיוֹן מֵעַצְמָהּ, שֶׁלֹּא עַל-יְדֵי שִׂכְלִיִּים הַפְּרָטִיִּים כְּמוֹ שֶׁמִּתְנַהֵג תָּמִיד, כִּי מֵחֲמַת הָעֲווֹנוֹת אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל דֶּרֶךְ הַשִּכְלִיִּים פְּרָטִיִּים, כִּי נִתְקַלְקְלוּ הַנְּתִיבוֹת עַל-יְדֵי הָעֲווֹנוֹת, רַק זוֹכִין עַל-יְדֵי הַתְּשׁוּבָה לַעֲלוֹת לִבְחִינַת שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל בְּעַצְמוֹ, לְהַמְתִּיק שָׁם כָּל הַצִּמְצוּמִים וְהַדִּינִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת כַּפָּרַת כָּל הָעֲווֹנוֹת לְהַמְתִּיק הַכֹּל עַל-יְדֵי הַשֵּכֶל הַכּוֹלֵל בְּעַצְמוֹ שֶׁלֹּא עַל-יְדֵי שִׂכְלִיִּים הַפְּרָטִיִּים. וְזֶהוּ מַעֲלַת יוֹם הַכִּפּוּרִים, כִּי אָז הַכֹּהֵן גָּדוֹל נִכְנָס לִפְנַי וְלִפְנִים לִמְקוֹם הָאֶבֶן שְׁתִיָּה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים בְּעַצְמוֹ, וּמַמְתִּיק שָׁם בִּמְקוֹם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים בְּעַצְמוֹ כָּל הַדִּינִים וּמְכַפֵּר עַל כָּל עֲווֹנוֹת יִשְׂרָאֵל, כִּי בְּכָל הַשָּׁנָה אָסוּר לִכָּנֵס לְשָׁם לִמְקוֹם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִכְנֹס לְשָׁם, לְהַמְתִּיק הַדִּינִים וְהַצִּמְצוּמִים עַל-יְדֵי הַשֵּכֶל הַכּוֹלֵל בְּעַצְמוֹ, כִּי, אַדְּרַבָּא, חַס וְשָׁלוֹם יִתְקַלְקֵל יוֹתֵר, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל מֵהַשֵּכֶל הַכּוֹלֵל בְּעַצְמוֹ מֵחֲמַת רִבּוּי אוֹר שֶׁגּוֹרֵם שְׁבִירַת כֵּלִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת מִיתָה כַּיָּדוּעַ. וְזֶהוּ "וְאַל יָבוֹא בְּכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת וְכוּ'" וְלֹא יָמוּת כְּדֶרֶךְ שֶׁמֵּתוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא מֵחֲמַת רִבּוּי אוֹר שֶׁגּוֹרֵם שְׁבִירָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת מִיתָה חַס וְשָׁלוֹם, כַּנַּ"ל, אֲבָל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אָז הוּא עֵת רָצוֹן, וְאָז עַל-יְדֵי כֹּחַ הַתְּשׁוּבָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁעָשׂוּ בְּכָל עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים, אָז יֵשׁ כֹּחַ לְהַכֹּהֵן גָּדוֹל לִכְנֹס לִפְנַי וְלִפְנִים בְּעַצְמוֹ לִמְקוֹם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, לְהַמְתִּיק שָׁם כָּל הַדִּינִים עַל-יְדֵי הַשֵּכֶל הַכּוֹלֵל בְּעַצְמוֹ, שֶׁזּוֹהִי בְּחִינַת סְלִיחַת כָּל הָעֲווֹנוֹת שֶׁנִּמְשָׁךְ מִשָּׁם כַּנַּ"ל:
And therefore Adam HaRishon, who blemished the mochin of Eretz Yisra'ail through the blemish of the bris — which is the blemish of the kavod — for he drew upon himself mochin of chutz la'aretz, which are the aspect of chovlim, the aspect of machlokes, the aspect of the Tree of Knowledge of Good and Evil. And therefore he was driven from Gan Aidyn — which is the aspect of mochin of Eretz Yisra'ail, as mentioned above. And therefore "Shabbos protects him," for Shabbos is the aspect of mochin of Eretz Yisra'ail, the aspect of the no'am ha'elyon, as mentioned above. ## Segment 21
עובר, עד שְבָּאָמַת לְפִּי פְּריחַת הַמִחַשְבָה רואִין מְעַט בְחוּש שָאִין זֶמן בְּלֶל, בי הִיכֶן הוא הַוֶמָן שֶל ב הְעוּלֶם? וְעְקַר הַזֶמַן הא רק מִחָמַת הַשְבְחָה, מחמת שעוּברים ימים וְשָנִים, וּבַרְבוּת הַיִמים נשְבָּחִים הַיִּמִים הֶראשונים, וּמחָמַת שִכְחָה נַדְמָה ְּאְלוּ הוא בְּבָר זמן אֶרך ונמש מאד. אַבָל כְשְזכְרין הִיטֶב מה שְנִעֶשָה מִתְּחְלָּה עד עַכָשָו, וְהַיִִם שָעָבַר לִפני כמה שנים כּאלוּ הוא עומד עַכשו, עַל-ידִי-זֶה רואין שָאִין שום זֶמן כְּלֶל, רק שְבְּשְכְלנו בְּוְדַאי אי אֶפֶשָר לְרְבִין דְבֶר זֶה בְּטְלְמוּת, רק אִיִזֶה הַתְנוּצְצוּת הברה בְּעְלְמָא. והַבְּלֶל, שְעְקַר הַוֶמן היא מַחָמַת שְאִין לָנוּ שְכֶל, דהַינו מחָמַת הַשְבְחָה, שֶהוּא בְּחִינֶת שנָה וְהַסְתְלְקוּת הַדַעת. וְזֶה שמזְהִיר הַכַּתוּב (דברים לב) "זֶבר ימות עולָם בִּינוּ שנות דר וָדר", בִּי כל ימות עוּלֶם ושנות דור ודוּר, שהם בְּחִינת בלל הזמן, צרִיכִים לְהַעַלותֶם וּלְקֶשְרֶם לְבְחִינת בִּינָה וכֶּרין, שְהוּא בְּחִינַת לְמעָלָה מהַוֶמֶן. וְעַל-יְדִי-זֶה. זוכין לשָמע הקל דקְדשָה. וּלְהַכְניע | הקול דְסְטְרַא אחרא... (הלכות ראש הַשְנָה- הַלְכָה ה לָפי אוצר הַיִראֶה - זְכְּרון, אות ח; ועין קצוּר לקוּטי מוהר"ן חַלֶק ב - תוּרֶה עם)
## Segment 22
וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁשָּׁאַל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם עַל מִיתַת רַבִּי עֲקִיבָא כְּשֶׁרָאָה שֶׁסּוֹרְקִין אֶת בְּשָׂרוֹ בְּמַסְרְקוֹת שֶׁל בַּרְזֶל זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ אָמַר לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ שְׁתֹק כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה. הַיְנוּ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁמֹּשֶׁה שָׁאַל זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ. זוֹ תּוֹרָה דַּיְקָא, כִּי עַל-פִּי הַהַנְהָגָה שֶׁעַל-יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא בְּחִינַת שִׁתּוּף מִדַּת הָרַחֲמִים בְּמִדַּת הַדִּין בְּוַדַּאי אֵין מַגִּיעַ לְרַבִּי עֲקִיבָא דִּינִים קָשִׁים כָּאֵלֶּה לִסְרֹק אֶת בְּשָׂרוֹ וְכוּ'. וְזֶהוּ זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ. זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ דַּיְקָא כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. הֵשִׁיב לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ שְׁתֹק כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה. כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה דַּיְקָא כִּי רַבִּי עֲקִיבָא בְּרֹב חֲסִידוּתוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ הָעֲצוּמָה זָכָה לַעֲלוֹת בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה. הַיְנוּ שֶׁזָּכָה לְהַתַּכְלִית הָעֶלְיוֹן שֶׁזּוֹכִין מִי שֶׁזּוֹכִין, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתַּכְלִית שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי הַהַנְהָגָה שֶׁעָלָה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם בְּמִדַּת הַדִּין, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַדִּינִים וְהַיִּסּוּרִים הַקָּשִׁים שֶׁל הַצַּדִּיקִים הַנּוֹרָאִים שֶׁה' יִתְבָּרַךְ מְדַקְדֵּק עִמָּהֶם כְּחוּט הַשַּעֲרָה. כִּי הֵם זוֹכִין לִבְחִינַת הַהַנְהָגָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל שֶׁעָלָה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְתַכְלִית הָעֶלְיוֹן הַגָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר וּמַשִּיגִין מַה שֶּׁמַּשִּיגִין. כִּי זוֹכִין עַל-יְדֵי הַדִּינִים וְהַיִּסּוּרִים לִבְחִינַת הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל בִּשְׁלֵמוּת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶהוּ שְׁתֹק כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה. כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה דַּיְקָא כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:
[continued] ## Segment 23
וְזֶהוּ וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל וְכוּ'. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רָאָה אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וְאֵין הָעוֹלָם כְּדַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ וְעָמַד וּגְנָזוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא. הַיְנוּ בְּחִינַת הַנִּזְכָּר לְעֵיל. כִּי אוֹר שֶׁהָיָה מֵאִיר בְּשִׁבְעַת יְמֵי בְּרֵאשִׁית שֶׁהָיָה אָדָם צוֹפֶה בּוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, זֶה הָאוֹר נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת בִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל אֶל הָאֵין סוֹף לְמִי שֶׁזּוֹכֶה לָזֶה בִּשְׁלֵמוּת. וְעַל-כֵּן רָאָה ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁאֵין הָעוֹלָם כְּדַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, הַיְנוּ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, כִּי רָאָה שֶׁאֵין הָעוֹלָם זוֹכִין לְבַטֵּל עַצְמָן כָּל כָּךְ עַד שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִים לְקַבֵּל אוֹר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַזֶּה, וּכְשֶׁאֵין רְאוּיִים לְקַבְּלוֹ אֲזַי הוּא בְּחִינַת רִבּוּי אוֹר חַס וְשָׁלוֹם שֶׁגּוֹרֵם חַס וְשָׁלוֹם שְׁבִירַת כֵּלִים שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת כָּל הַקְּלִפּוֹת כַּיָּדוּעַ. עַל-כֵּן מִעֵט הָאוֹר, וְלֹא הִמְשִׁיךְ לְזֶה הָעוֹלָם כִּי אִם אוֹר מֻעָט בְּהַדְרָגָה שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵאוֹר הָרְשִׁימוּ הַנִּזְכָּר לְעֵיל כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. שֶׁמִּשָּׁם אוֹר הַתּוֹרָה שֶׁמְּלֻבֶּשֶׁת עַכְשָׁו בִּלְבוּשִׁין אֵלּוּ כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְקַבְּלוֹ. וְהָאוֹר שֶׁל שִׁבְעַת יְמֵי בְּרֵאשִׁית שֶׁהוּא אוֹר הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל, עָמַד וּגְנָזוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא. הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים גְּדוֹלִים שֶׁמְּבַטְּלִין עַצְמָן בְּבִטּוּל גָּמוּר. כִּי הֵם סוֹתְמִין אֶת עֵינֵיהֶם מֵחֵיזוּ דְּהַאי עָלְמָא לְגַמְרֵי וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְהֵם בֶּאֱמֶת זוֹכִין לָזֶה הָאוֹר הַגָּנוּז שֶׁהוּא אוֹר הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל בְּהֶאָרָה נִפְלָאָה וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל:
[continued] ## Segment 24
וְזֶה בְּחִינַת ד' מַחֲנוֹת הַדְּגָלִים שֶׁהָלְכוּ יִשְֹרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם בְּד' מַחֲנוֹת הַדְּגָלִים שֶׁהֵם שְׁנֵים עָשָֹר שִׁבְטֵי יָהּ שֶׁהֵם בְּחִינַת קִשּׁוּר הַמֶּרְכָּבָה שֶׁהִיא כְּלוּלָה מֵד' מַחֲנוֹת כַּיָּדוּעַ, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַד' מַלְאָכִים שֶׁסִּימָנָם אַרְגָּמָן שֶׁהֵם בְּחִינַת קִשּׁוּר הַמֶּרְכָּבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם, וְזֶהוּ שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְֹרָאֵל וְכוּ' כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִד וְכוּ', כִּי כִּסְאוֹת לַמִּשְׁפָּט נִתְתַּקְּנִין עַל-יְדֵי שִׁבְטֵי יָהּ שֶׁהֵם ד' מַחֲנוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת קִשּׁוּר הַמֶּרְכָּבָה וְכוּ', כִּי כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִתְתַּקְּנִין כָּל הַתִּקּוּנִים הַנַּ"ל בִּשְׁלֵמוּת עַד שֶׁזּוֹכִין לְתִקּוּן הַמִּשְׁפָּט בְּחִינַת קִשּׁוּר הַמֶּרְכָּבָה, אֲזַי גַּם הָאֱמוּנָה עֲדַיִן לֹא נִתְתַּקְנָה בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ עֲדַיִן אֵיזֶה פְּגַם הַבְּרִית חַס וְשָׁלוֹם, עֲדַיִן אֵין הָאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת. כִּי הָא בְּהָא תַּלְיָא כַּמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (סִימָן לא), וְעַל-כֵּן עִקַּר הַתִּקּוּן כְּשֶׁמַּמְשִׁיכִין הָאוֹר מִיִּחוּד הַפְּנִימִי מִבְּחִינַת עַתִּיק שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מַשִֹּיגִין שַׁעַר הַנ' שֶׁעַל-יְדֵי -זֶה זוֹכִין לְתִקּוּן הַמִּשְׁפָּט, וְאָז נִתְתַּקֵּן הַכֹּל בִּשְׁלֵמוּת כְּמוֹ שֶׁיִּהְיֶה בִּימֵי מָשִׁיחַ שֶׁיָּבֹא בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן:
And this is the aspect of the Shabbos boundary — techum Shabbos — of two thousand amos, which is the aspect of two Alephs. For Shabbos is the aspect of teshuvah, through which is formed the aspect of the Aleph mentioned above, which is the aspect of Adam etc. And all this is accomplished through the aspect of Ehyeh — the aspect of ana zamin l'mihavei [I am destined to become] — and there is no Ehyeh without an Aleph, the aspect of the Aleph mentioned above. And one must do teshuvah upon teshuvah, and one must also be expert in halachah — expert in ratzo, expert in shov, expert in entering, expert in exiting — in the aspect of "If I ascend to heaven, there You are; and if I make my bed in She'ol, behold You are there" — which is the aspect of the secret of the kavanos of Elul, through which one merits to walk in the ways of teshuvah. And this itself is the aspect of teshuvah upon teshuvah, as is brought in our words elsewhere. ## Segment 25
וְעַל-כֵּן יִשְֹרָאֵל נִקְרָאִים פְּעָמִים בְּשֵׁם עֲבָדִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּפְעָמִים בְּשֵׁם בָּנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( וַיִּקְרָא כ"ה), "כִּי לִי בְּנֵי יִשְֹרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם ( שָׁם) לֹא יִמְכְּרוּ ממכרת עבד" כִּי בְּחִינַת עֶבֶד מַמָּשׁ אֵין אֲחִיזָה בָּהֶם, בְּחִינַת לֹא ימכרו ממכרת עבד, כִּי הֵם עֲבָדִים דִּקְדֻשָּׁה עַבְדֵּי ה' אֲשֶׁר הוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים מִבְּחִינַת עַבְדוּת שֶׁזֶּה הָיָה עִקַּר הַגָּלוּת עַל-יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת עַבְדוּת דְּסִטְרָא אַחֲרָא וְכוּ' כַּנַּ"ל וּפְעָמִים נִקְרָאִים בְּשֵׁם בָּנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( שְׁמוֹת ד'), "בְּנִי בְּכוֹרִי יִשְֹרָאֵל" וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב ( דְּבָרִים י"ד), "בָּנִים אַתֶּם לה' אֱלֹקֵיכֶם לֹא תִּתְגּוֹדֲדוּ וְכוּ'" כִּי צְרִיכִין שְׁנֵי בְּחִינוֹת הַנַּ"ל בִּתְחִלָּה בְּהֶכְרֵחַ שֶׁתִּהְיֶה הָעֲבוֹדָה בִּבְחִינַת עַבְדוּת וְכַנַּ"ל וְאַחַר כָּךְ זוֹכִין לִבְחִינַת בֶּן כַּנַּ"ל:
The principle: every person who wishes to think about his ultimate end must be very careful not to be zakein [old] at all — not to fall into ziknah of the Sitra Achara. Whether a Tzaddik, a Chassid, or any person — even the lowest of the low — each one, according to his level, must guard against falling into the ziknah described above. Even a great Tzaddik is forbidden to become old in his avodah — even though he merited complete avodah at a high level, he must strengthen himself to ascend from level to level and begin anew each time. This is the essential Yahadus [Judaism] — to strengthen oneself to ascend from level to level. ## Segment 26
כי באמת גם עיקר תיקון התשובה הוא על יד התערותא דלתתא אף על פי שאי אפשר לו לתקן החטא כי אם על ידי בחינ ההנהגה של מעלה מעלה כנ"ל אף על פי כן אינו זוכה לזה כי אם על ידי תשובה תבפלה ותחנונים וכו' שהם בחינת אתעררותא דלתתא אדרבא הבעל דבר צריך להתגבר בעובדות בתורה ותפלה ומעשים טובים יותר ויותר כי צריך אתעוררותא דלתתא יותר ויותר שזהו בחינת מה שהבעל דבר צריך להוסיף קדושה על עצמו כגון תענית או להרבות בתלמוד תורה וצדקה ומעשים טובים וכו'כמובא בספרים אם היה רגיל ללמוד דף אחד ילמוד שני דפין וכו'. כי מאחר שפגם בעוונותיו ופלם בבחינת אתעורותא דלתתא על כן שפלם בעוונותיו ופגם בבחנית אתעוררותא דלתתא על כן צריך עת הלהתגבר בהתעררותא דלתתא יותר ויותר כדי שיזכה להמשיך עליו אתעוררותא דלעילא ממקום גבוה ועליון יותר ששם מתתקן הכל ששם תהפכין העוונות לזכיות כנ"ל. כי כל מה שהאתעוררותא דלתתא בהתגברות בהתגברות גדול ובקדושה גדולה ביותר כמו כן זוכה להמשיך אתעוררותא דלעילא ממקום גבוה ועליון יותר. ועל כן צריך הבעל דבר לקדש עצמו בבחינת אתעררותא דלתתא ביותר כדי שימשיך עליו אתעוררותא דלעילא ממקום גבוה יותר ששם מתתקן הכל כנ"ל:
[continued] ## Segment 27
אות מג
Section 43 ## Segment 28
וּבָזֶה טָעָה שִׁמְשׁוֹן, כִּי רָאָה שֶׁיִּשְֹרָאֵל כְּבוּשִׁים מְאֹד תַּחַת הַפְּלִשְׁתִּים, וְרָאָה שֶׁקָּשֶׁה לְבָרֵר הַטּוֹב מֵהֶם לְהַצִּיל אֶת יִשְֹרָאֵל, וְסָבַר שֶׁעַל-יְדֵי בְּחִינַת הוֹלָדָה יְבָרֵר הַטּוֹב מֵהֶם, כִּי יָדַע שֶׁיֵּשׁ טוֹב שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָרֵר מֵהַקְּלִפּוֹת כִּי אִם עַל-יְדֵי הוֹלָדָה כַּנַּ"ל בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן הָלַךְ לִשָּא אִשָּׁה מִשָּׁם. וּבֶאֱמֶת רָאָה וְלֹא יָדַע מָה רָאָה, כִּי בֶּאֱמֶת מֵה' הָיָה מַה שֶּׁהָלַךְ לִקַּח אִשָּׁה מִשָּׁם. וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא בִּבְחִירָתוֹ לֹא הָיָה צָרִיךְ לֵילֵךְ אַחַר זֶה, כִּי זֶה הַדָּבָר אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת בְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "קוּם לֵךְ אִתָּם וְאֶפֶס אֶת הַדָּבָר וְכוּ'". שֶׁאַף-עַל-פִּי שֶׁה' יִתְבָּרַךְ גָּמַר כִּרְצוֹנוֹ וְיִשְֹרָאֵל קִבְּלוּ בְּרָכוֹת הַרְבֵּה עַל-יְדֵי בִּלְעָם, אַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהִתְרַצּוֹת בַּהֲלִיכָה זוֹ. וּכְשֶׁהָלַךְ אַף-עַל-פִּי שֶׁה' גָּמַר כִּרְצוֹנוֹ, אַף-עַל-פִּי-כֵן נֶעֱנַשׁ הַרְבֵּה לְעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שָׁם:
[continued] ## Segment 29
וע"כ אע"פ שחותכין את הערלה עדיין כל זמן שלא פרע וגילה את העטרה כאלו לא מל. זה בחי' מה שנאמר שם במאמר הנ"ל שאע"פ שזוכין להכניע ולשבר ולבטל חכמת הטבע אעפ"כ כל זמן שאין התגלות הרצון חזק עדיין הם יכולים להתגבר חס ושלום וכו'. וזה בחי' הדר תליא ליה וכו' ע"ש היטב. וזה בחי' פריעה שאע"פ שחותכין הערלה שהוא זוהמת הנחש החופה על הברית בחי' חכמת הטבע החופה על הדעת אעפ"כ כל זמן שאין מגלין העטרה דקדושה שהוא בחי' תיקון הברית בחי' התגלות הרצון כנ"ל עדיין יש להם אחיזה חס ושלום ויכולין להתגבר עדיין אע"פ שכבר הכניע אותם וחתכו הערלה לגמרי כנ"ל ועל כן צריכין להתגבר אח"כ לפרוע ולגלות העטרה דהיינו לגלות הרצון שיתגלה הרצון בתוקף וחוזק גדול שידעו הכל שהעולם מתנהג רק ברצונו ית' לבד ואזהוא עיקר הכנעתם. וזה בחי' התגלות העטרה ע"י הפריעה כנ"ל:
[continued] ## Segment 30
וזה שהוזהר אהרן מאחרי מות בניו לבל יבא בכל עת אל הקודש שלא יכנוס לפנים כי אם על ידי עבודות יום כפור שאז הוא תיקון הברית וכל העבודות של הקרבנות כולם בשביל זה, דהיינו להכניע רוח הבהמיות שהוא פגם הברית (כמו שכתוב בזוהר הקדוש אל תהיו כסוס כפרד אין הבין וכו' עין שם) וגם שיהיה נשוי כמו שכתוב שם וכפר בעדו ובעד ביתו אז הוא ראוי ליכנוס אל הקודש פנימה לזכות לדעת גדול להמשיך משם לבנונית מחילה וסליחה כנ"ל. וזה שכתוב בזאת יבא אהרן כנ"ל היינו בחינת תיקון הברית שהוא בחינת בריתי אשר תשמורו וכמובא ועל כן אנו קורין ביום כפור כל פרשת עריות כי אז הוא בחינת תיקון הברית:
And this is the aspect of the patience (arichas apayim) with which Hashem is patient — perhaps one will return. And this is the aspect of His stretching out His hand to accept in t'shuvah — and "one who comes to be purified is assisted." That is, when a person sins, chas v'shalom, and if the light descended according to his vessel, the light would be depicted in reverse, in the aspect of "he did not merit," etc. And if so, how could he ever return? But Hashem is full of mercy, and t'shuvah preceded the world, and one who comes to be purified is assisted — that is, whenever any person comes to be purified and to return in t'shuvah, Hashem draws down the light upon him in the aspect of blessing from Above. And through this one is purified from one's impurity and merits to return. And this is the assistance from Above. For when one merits to return from one's sins, this is the aspect of the Exodus from Mitzrayim, as is known and as mentioned above.