# Letter 394
מכתב שצ"ד
Source: https://ajew.org/reader/ebay-hanachal/3/394 ## Segment 1
"ומבשרך לא תתעלם" - מבשרך דייקא, שלא תעלים עיניך מלרחם על בשרך, היינו בשר גופך. כי צריך כל אדם לרחם מאד על בשר הגוף, להראות לו מכל הארה ומכל השגה שהנשמה משגת, שהגוף גם כן ידע מזאת ההשגה, כי הנשמה של כל אדם היא רואה ומשגת תמיד דברים עליונים מאד, אבל הגוף אינו יודע מהם, כי כשיש לגוף עזות, מבחינת "והכלבים עזי נפש", שהוא עז וחזק בהתאוות, אין הנשמה יכולה לסמוך עצמה ולהתקרב להגוף להודיע לו מההשגות שלה, על כן צריכים לרחם מאד על הגוף, לראות לזככו, עד שתוכל הנשמה להודיע לו מכל מה שהיא רואה ומשגת תמיד. וזה בחינת: "מבשרי אחזה אלוק", היינו השגות אלוקות. וכשמשבר עזות ותקיפות הגוף, על ידי זה תוכל הנשמה להתקרב עצמה אל הגוף, על כן צריכים לרחם מאד על הגוף, לראות לזככו, עד שתוכל הנשמה להודיע לו מכל מה שהיא רואה ומשגת תמיד. וזה בחינת: "מבשרי אחזה אלוק", מבשרי דייקא וכו', היינו על ידי בשר הגוף יחזה וכו' אלוק, היינו השגות אלוקות, היינו שהאדם בגופו יראה ויחזה השגות עליונות שהנשמה משגת תמיד. "מקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי". "עצמי" - היא הנשמה, שהיא עצם האדם, כי עיקר עצמיות האדם, מה שנקרא אצל האדם "אני", הוא הנשמה, שהיא עצם הקיים לעד; אבל מחמת עזות הגוף בתאותו, אזי הנשמה, שהיא עצם האדם, רחוקה מבשרו וגופו. ועל ידי קול אנחה, שהוא בחינת עזות דקדושה, על ידי זה נשבר עזות גופו, ואז מתקרבת ומתדבקת העצם להבשר, היינו הנשמה להגוף, וזה: "מקול אנחתי, דבקה עצמי לבשרי". וכן בכלליות בני אדם יש בחינת עצם ובשר, היינו, שהחכם האמת,שהוא בחינת הנשמה להעם, שהם למטה ממנו...
"And from your own flesh you shall not hide yourself" — specifically from your flesh. Not to hide your eyes from having compassion upon your flesh — namely the flesh of your body. For every single person must have very great compassion upon the flesh of the body — to show it every illumination and every attainment that the soul attains. That the body also know of this attainment. For the soul of every person always sees and attains most lofty things. But the body does not know of them. For when the body has brazenness — from the aspect of "and the dogs — brazen of soul" [Isaiah 56:11] — who is strong and firm in the desires — the soul cannot lean upon and draw close to the body — to inform it of its attainments. Therefore one must have very great compassion upon the body — to see to purify it. Until the soul is able to inform it of all that it always sees and attains. And this is the aspect of: "From my own flesh I behold G-d" [Job 19:26] — namely the conceptions of G-dliness. And when one shatters the brazenness and the firmness of the body — through this the soul is able to draw close to the body. Therefore one must have very great compassion upon the body — to see to purify it. Until the soul is able to inform it of all that it always sees and attains. And this is the aspect of: "From my own flesh I behold G-d" — specifically from my flesh — etc. Namely through the flesh of the body one beholds, etc. G-d — namely the conceptions of G-dliness. Namely — that the person in his body sees and beholds the most supernal attainments that the soul always attains. ## Segment 2 "From the voice of my groaning my bone cleaves to my flesh" [Psalms 102:6]. "My bone" — this is the soul. Which is the essence of the person. For the essential essence of the person — what is called at the person "I" — is the soul. Which is the enduring essence forever. But because of the brazenness of the body in its desires — then the soul — which is the essence of the person — is distant from his flesh and his body. And through the voice of the groan — which is the aspect of the boldness of holiness — through this the brazenness of his body is shattered. And then the essence draws close and cleaves to the flesh — namely the soul to the body. And this is: "From the voice of my groaning — my bone cleaves to my flesh." ## Segment 3 And so too in the collective of people — there is the aspect of essence and flesh. Namely — the truly wise one — who is the aspect of the soul for the people — who are below him…