# Letter 438
מכתב תל"ח
Source: https://ajew.org/reader/ebay-hanachal/3/438 ## Segment 1
צריך כל אדם לרחם מאד על בשר הגוף. כבר, בבחינת "ומבשרך לא תתעלם" מבשרך דייקא שלא תעלים עיניך מלרחם על בשרך היינו בשר גפוך כי צריכים לרחם מאד על הגוף לראות לזככו כדי שיוכל להודיע לו מכל ההארות וההשגות שהנשמה משגת כי הנשמה של כל אדם היא רואה ומשגת תמיד דברים עליונים מאד אבל הגוף אינו יודע מהם על כן צריך כל אדם לרחם מאד על בשר הגוף לראות לזכך הגוף עד שתוכל הנשמה להודיע לו מכל מה שהיא רואה ומשגת תמיד עד שגופו יראה ויחזה השגות עליונות שהנשמה משגת תמיד (אבל כשיש לגוף עזות מבחינת והכלבים עזי נפש אין הנשמה יכולה לסמוך עצמה ולהתקרב אל הגוף להודיע לו מה ההשגות שלה) אבל כשיש לגוף עזות שהוא עז וחזק בהתאוות אין הנשמה יכולה לסמוך עצמה ולהתקרב להגוף להודיע לו מההשגות שלה וזה בחינת מבשרי אחזה אלוק, מבשרי דייקא על ידי בשר הגוף אחזה אלוק היינו השגות אלקות היינו שהאדם בגופו יראה ויחזה השגות עליונות שהנשמה משגת תמיד וצריך לזה עזות דקדושה היינו קולות וכל הקולות הן של צעקה הן של אנחה הן קול שופר הן קול זמרה הם בחינת עזות בבחינת "הן יתן בקולו קול עוז". וזה בחינת מקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי עצמי שהיא הנשמה שהיא עצם האדם. כי עיקר עצמיות האדם, מה שנקרא אצל האדם - אני, הוא הנשמה שהוא עצם הקיים לעד אבל מחמת עזות הגוף בתאוותיו אזי הנשמה שהיא עצם האדם רחוקה מבשרו וגופו ועל ידי קול אנחה שהיא בחינת (עידוד עזות) עיזוז דקדושה על ידי זה נשבר עיזוז גופו ואז מתקרבת מתדבקת העצם להבשר היינו הנשמה להגוף וזה מקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי וכן בכלליות בני האדם יש בחינת עצם ובשר היינו שהחכם האמת שהוא בחינת הנשמה להעם שהם למטה ממנו הוא בחינת עצם והעם הם נגדו בחינת בשר וכשהם בבחינת בשר כמו בשר הגוף בעצם האדם הם שומעים הקול אנחה היינו קולו של החכם ושוברת גופם בבחינת אנחה שוברת גופו של אדם ועל ידי זה יוכל לסמוך להתקרב אליהם בבחינת מקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי אך כשאינם בבחינת בשר אינם שומעים כלל קולו. ולבוא לבחינת בשר הוא על ידי השימוש על ידי שמשמש את החכם נעשה בחינת בשר להחכם וכן על ידי שמשמש הגוף להנשמה בעשיית מצוות מעשיות נעשה הגוף בחינת בשר להנשמה וכשהבשר בבחינה הזאת אז זוכין לבוא לאמונה שהוא כלליות הקדושה שמקבלין מהצדיק האמת שאי אפשר להתקרב אליו כי אם על ידי עזוז דקדושה שהיא בחינת כל הקולות דקדושה שעל ידי זה משברין עיזוז דסטרא אחרא שהוא בחינת עיזוז הגוף בתאוותיו וזוכין להתקרב ולהתדבק אליו ועל ידי זה זוכין לאמונה שלמה.
Every person must have very great compassion upon the flesh of the body. As the verse states — in the aspect of "and from your own flesh you shall not hide yourself" — specifically from your flesh. Not to hide your eyes from having compassion upon your flesh — namely the flesh of your body. For one must have very great compassion upon the body — to see to purify it. So that it is able to inform him of all the illuminations and the attainments that the soul attains. For the soul of every person always sees and attains most lofty things. But the body does not know of them. Therefore every person must have very great compassion upon the flesh of the body — to see to purify the body. Until the soul is able to inform it of all that it always sees and attains. Until his body sees and beholds the most supernal attainments that the soul always attains. (But when the body has brazenness from the aspect of "and the dogs — brazen of soul" — the soul cannot lean upon and draw close to the body — to inform it of its attainments.) But when the body has brazenness — that it is strong and firm in the desires — the soul cannot lean upon and draw close to the body — to inform it of its attainments. And this is the aspect of "From my own flesh I behold G-d" — specifically from my flesh — through the flesh of the body one beholds G-d — namely the conceptions of G-dliness. Namely — that the person in his body sees and beholds the most supernal attainments that the soul always attains. And for this one needs the boldness of holiness. Namely the voices — and all voices — whether the voice of a cry, whether the voice of a groan, whether the voice of the shofar, whether the voice of song — they are all the aspect of boldness. In the aspect of "He will give His voice — a voice of strength" [Psalms 68:34]. And this is the aspect of "from the voice of my groaning — my bone cleaves to my flesh" [Psalms 102:6]. "My bone" — which is the soul — which is the essence of the person. For the essential essence of the person — what is called at the person "I" — is the soul. Which is the enduring essence forever. But because of the brazenness of the body in its desires — the soul — which is the essence of the person — is distant from his flesh and his body. And through the voice of the groan — which is the aspect of the encouragement of the boldness of holiness — through this the boldness of his body is shattered. And then the essence draws close and cleaves to the flesh — namely the soul to the body. And this is: "from the voice of my groaning — my bone cleaves to my flesh." ## Segment 2 And so too in the collective of people — there is the aspect of essence and flesh. Namely — the truly wise one — who is the aspect of the soul for the people — who are below him — is the aspect of the essence. And the people are in relation to him the aspect of the flesh. And when they are in the aspect of the flesh — like the flesh of the body in relation to the essence of the person — they hear the voice of the groan — namely the voice of the wise one. And it shatters their body in the aspect of the groan that shatters the body of the person. And through this he is able to lean and to draw close to them. In the aspect of "from the voice of my groaning — my bone cleaves to my flesh." But when they are not in the aspect of the flesh — they do not hear his voice at all. ## Segment 3 And to come to the aspect of flesh — is through the service. Through serving the wise one — one becomes the aspect of flesh to the wise one. And likewise through the body serving the soul — through performing physical commandments — the body becomes the aspect of flesh to the soul. And when the flesh is in this aspect — then one merits to come to faith — which is the generality of holiness — that one receives from the true Tzadik. Whom it is impossible to draw close to — except through the boldness of holiness. Which is the aspect of all the holy voices. Through which the boldness of the Sitra Achra is shattered — which is the aspect of the boldness of the body in its desires. And one merits to draw close and to cleave to him. And through this one merits to complete faith.