{
  "bookId": "eved-hashem",
  "part": "1",
  "torah": "2",
  "title": "Eved Hashem - כיצד מגיעים לאמונה",
  "hebrewTitle": "כיצד מגיעים לאמונה",
  "sourceUrl": "/reader/eved-hashem/1/2",
  "plainUrl": "/reader-plain/eved-hashem/1/2/",
  "segments": [
    {
      "index": 1,
      "he": "כאשר יתבונן האדם סביבו, אי אפשר שלא יתפעם לבו ויתרגש מעצמת הבריאה שברא הקב''ה בעולמו ומיפי תארה. השמש מאירה ביום. הירח בלילה. כוכבים לאלפים ולרבבות, אשר כל אחד ואחד מהם עולם גדול ומסתורי, פזורים כנקודות בחלל המרחבי העצום, הבלתי נתפס, של היקום. מהם גדולים פי כמה מכדור הארץ. השמש לבד גדולה מכדור הארץ מאה ושבעים פעמים (רמב''ם יסודי התורה פ''ג) ! זולת מה שרואים פעולתם והשפעתם על הארץ, אין לנו שום השגה לגבי טיבם ועניינם. רק אנו מבינים ש''כולם בחכמה עשית'', כי אי אפשר שיהיו מעצמם.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 2,
      "he": "וכבר אמר ישעיה הנביא (בפרק מ): ''שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה''. את ההכרה במציאות הבורא ניתן להשיג באמצעות פעולה פשוטה להדהים. די בזה שנושאים עיניים למרום ורואים את כל אלה ואז כבר פשוט יותר להווכח ולראות את אותו מי שברא אלה. דהע''ה עצמו גם הוא נשא עיניו למרום וגם הוא ראה ''מי ברא אלה''. בתהילים פרק ח: ''כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, ירח וכוכבים אשר כוננתה'', רואים שנשא עיניו למרום. ושם בפרק קד: ''מה רבו מעשיך, ה', כולם בחכמה עשית. מלאה הארץ קנינך'', נוכחים שהוא גם ראה ''מי ברא א לה ''.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 3,
      "he": "ישרוק הרואה וייבהל המתבונן בהיבחן גוף האדם. מה רבו פליאות נפלאות הבורא, יתברך שמו, בהקימו מערכת חיסונית עצמית להגנת הגוף, להחלמתו ולהחזקתו. הנה גם עצמותיו ובשרו, גידיו ושריריו, עורקיו, המתפצלים לורידים, וורידים לנימים ובני נימים לאלפים ולרבבות, כולם פועלים נאמנה ובהתמדה כאחד לקיום חיותו. חכמת יצירת הולד, גידולו וקיומו בחדרי בטן, ואופן יציאתו לאויר העולם, בהכנת הגוף המוקדמת לנצרך לו, בלתי נתפסת בשכלנו המוגבל. מנפלאות הבורא, שמשך חוט של חן על האדם, שעל ידו מכובד האדם ומקובל אצל אחרים.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 4,
      "he": "ומנפלאות הבורא שפניו של האדם ותנועותיו הדקות מעידים על מהותו ועל מצב רוחו. שמחה ועצב, כעס ורצון, הכנעה וגאוה, שחוק ורצינות, צער ושביעות רצון, טוב לב והיפוכו, באים לידי ביטוי בציורים שונים על לוח הפנים של אדם אחד (''חיי עולם'' פרק א). ''בזמן שאדם מתבונן בדברים אלו ומכיר כל הברואים ממלאך וגלגל ואדם כיוצא בו, ויראה חכמתו של הקב''ה בכל היצורים וכל הברואים, מוסיף אהבה למקום, ותצמא נפשו ויכמה בשרו לאהוב המקום, ברוך הוא.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 5,
      "he": "ויירא ויפחד משפלותו ודלותו וקלותו, כשיעריך עצמו לאחד מהגופות הגדולים, וכל שכן לאחת מהצורות הטהורות, הנפרדות מן הגולמים, שלא נתחברו בגולם כלל. וימצא עצמו שהוא ככלי מלא בושה וכלימה, ריק וחסר''. (רמב''ם יסודי התורה ספ''ד). כל הנראה טבעי ורגיל, הדרך היא שאין רגילות להתבונן בו. אבל המתאמץ להתבונן היטב בענייני אמונה, תגיענו התבוננותו להחכים, להבין ולדעת שהקב''ה ברא את העולם.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 6,
      "he": "לכן מספרת התוה''ק מעניין הניסים והנפלאות שעברו על אבותינו הקדושים ועל ישראל במצרים, לאפשר לכל אחד מאתנו ולתת לנו כלים לחיזוק האמונה. ניסים גלויים ונפלאות הנראים לעין, יש הרבה סיכויים שישפיעו מיד ולטובה. לכן כתוב בתורה: ''אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים'', שזה מהניסים הגלויים הגדולים שנעשו לישראל, וידיעתם תורמת הרבה לחיזוק האמונה (ספר ''הגיד לעמו'' בהקדמה). בסנהדרין צ ע''א: ''האומר אין תחיית המתים מן התורה, אין לו חלק לעוה''ב''.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 7,
      "he": "פרש''י, שאפילו מודה ומאמין שיחיו המתים, רק הוא טוען שאין לזה רמז בתורה, הרי הוא כופר ואפיקורס. שהואיל ועיקר תחיית המתים מן התורה, מה לנו ולאמונתו. וכי מהיכן לו לדעת שכן הוא? הלכך, כופר גמור הוא! עכת''ד. כוונת רש''י הקדוש, שהאמונה בתחיית המתים יוצאת ובאה מהתורה הקדושה ומהקבלה דור אחר דור, ואינה נובעת ולא נלמדת מצד השכל העצמי בלבד. מפני שהשכל מפעם לפעם יכול לשנות ההבנה להבנה אחרת. לכן, הלומד משכלו, מה לנו ולאמונתו? שאמונתו אינה כלום! כי עיקר האמונה מכוח הקבלה ומכוח התורה שנצטווינו בהם.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 8,
      "he": "מי שיש לו ואוחז בקבלה ובתורה, אין רוחות בעולם שיזיזוהו ממקומו. ועיין באר שבע סנהדרין שם, וי''ל. על מה שכתוב במכות (כד.): ''בא חבקוק והעמידן על אחת - וצדיק באמונתו יחיה, '' ביאר המהרש''א, שמה שכתוב ''אחת'', הכוונה לאמונה, שהיא אחת. ומה שכתוב ''והעמידן'', שהוא ל' רבים, הכוונה לשתי המצוות הראשונות שבעשרת הדברות, שהן ''אנכי'' ו''לא יהיה לך'', שאת שתיהן שמענו מפי הגבורה. וכוונת הכתוב ''וצדיק'' כוללת כל אדם מישראל בכל עת. והוסיף המהרש''א, שכאשר כתב דוד המלך (בתהלים קיט):",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 9,
      "he": "''כל מצוותיך אמונה'', רצה לומר את עיקר הדברים שאמרנו, שכל המצוות נכללות במצוה אחת, היא מצות האמונה. והאמונה המדוברת היא האמונה שה' הוא אחד. וכמו שה' הוא אחד שאינו ניתן לחלוקה, כך גם כל מצוותיו הן אחת, ואינן ניתנות לחלוקה. וכולן נכללות במצוה אחת, היא מצות האמונה. נמצא שמה שאמרו חבקוק ודוד המלך הוא דבר אחד.",
      "en": ""
    }
  ]
}