Eved Hashem - נס להתנוסס

כתוב בתהלים (פרק ס): ''נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קשט סלה''. ובפירוש ה''מצודות''; נס מלשון התרוממות, שהקב''ה, ישתבח שמו, נותן ליראיו הרמה והגבהה, כנס הגבוה, להתרומם בעולם ולהושיבם בשלום על אדמתם. וכן הקב''ה עצמו, ישתבח שמו, מתרומם בעיני מי שרואה הנסים והנפלאות שעושה בעולם. וכמש''כ הספורנו (בס''פ בשלח): השי''ת הוא יהיה רוממותי ומעלת (על כל, כעניין: ''ובשמי תרום קרנו''. וזה מתאים לדברי הרמב''ן (בס''פ בא), שהזכרנו לעיל:

''מן הנסים הגדולים המפורסמים, אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבנו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם נסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם בין ברבים בין ביחיד. '' ולומדים מדבריו, שהמושג נס לא בא רק על דבר משונה שאין רגילות אליו, אלא אפילו על דבר הנראה לעין טבעי, שאף הוא נס שבורא העולם הנהיגו בטבע. וכל חיי האדם הם שרשרת נסים, בהשגחת השי''ת בלבד.

ידוע תירוצו של הסבא מקלם על הקושייה המפורסמת של מרן הב''י, שהיקשה על מה שאנו מונים שמונה ימים לנס חנוכה, כי הרי השמן שנמצא הספיק ליום אחד, ונמצא טהנס ארך בפועל רק שבעה ימים, כי היום הראשון אינו בכלל. ותירץ הסבא מקלם, שאם שמן דולק - זה עצמו נס: ! כי רק בגלל רצון השי''ת השמן דולק! ולא מחמת הטבע ובמקרה. ומדוייקת לשון הגמרא (במסכת תענית כה.): ''מי שאמר לשמן וידלוק, הוא יאמר לחומץ וידלוק'', שחז''ל הקדושים הבינו שהכל נעשה באמירת ובהשגחת השי''ת בלבד. בתפילה אנו אומרים: ''... על נסיך שבכל יום עמנו.

ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת. '' וביארו בסידור ''אוצר התפלות'': ''נסיך'' הם הנסים הנראים והנגלים, שהם עמנו בידיעתנו. ונפלאותיך הם הנסים הנפלאים והמכוסים ואין בעל הנס מכיר בנסו. כל סדר היום של האדם, הן בלימוד, הן בעבודה, הן בהליכה, באכילה ובסידורים המסוימים הפרטיים שלו, הכל הם נסים גדולים המקושרים ברציפות נפלאה ע''י השי''ת, שנותן לו את הכוח ואת היכולת לבצע כל מה שליבו חפץ.

וכן ביאר הגר''ש דביליצקי שליט''א (בקונטרס ''חקת עולם'' על סדר עבודת יוה''כ, דף יג), שהיו עושים מאמצים גדולים שהכוהן הגדול לא יטמא, ח''ו, בליל יום הכיפורים. היו מונעים ממנו מאכל ומשתה והיו דואגים שיישאר ער משך כל אותו הלילה, ואם ביקש להתנמנם, היו פרחי כהונה מעוררים אותו. נמצא שעפ''י הטבע כמעט מן הנמנע שיבוא לידי טומאה, ואף על פי כן נחשב דבר זה ואף נמנה כנס בין יתר הנסים שהיו במקדש.

בזה באו חז''ל ללמדנו, שגם דבר שאינו יוצא חוץ מגדר הטבע, בכלל נס הוא, ושאפילו דבר שתוכנן מראש והתבצע כפי המתוכנן, על כל פרטי הפרטים במדויק, גם הוא נקרא נס. עכת''ד. ומתורצת בזה גם קושיית תפא''י שם. כתב רבנו משה אלשיך (בספרו ''תורת משה'' פ' צו): שניים הלכו כל אחד בדרך אחרת. האחד נתפס בידי ליסטים מזוינים, הוכה קשות וביקשו לגזול ממונו. אולם, בחסדי ה' עליו, ניצל מהם והגיע לביתו לחיים טובים, כשכספו עודנו שמור עמו. השני, שהלך בדרך אחרת, לא עברה עליו הכוס. לא ראה ליסטים ולא נבהל ולא כלום.

כשכספו עמו הגיע לביתו לחיים טובים. נשאל כעת: מי מהשניים צריך יותר להודות להשי''ת, ההלך הראשון או ההלך השני? הסברא אומרת, שהראשון חייב בהודאה יותר, שנתפס על ידם וניצל. מבאר רבנו ''תורת משה'', שטעות בידנו וההיפך הוא הנכון, כי הראשון אומנם הותקף ונבהל וקיבל מכות ולבסוף ניצול, אולם השני לא הותקף ולא נבהל ולא קיבל מכות ולא כלום, וכספו בידו. נמצא, שהצלתו גדולה יותר והנס שלו גדול יותר.

לפי זה, כל מי מאתנו שחייו מתנהלים בשקט ובשלווה ויושב לבטח באין מחריד, מצבו המשופר, יחסית, מחייבו להתפלל ולהודות יותר ויותר, יום יום ושעה שעה על שהבריאות שורה במשפחתו, ועל שהפרנסה מצויה, ועל שחזרו הילדים הביתה בשלום בלי תאונה ובלי פגע, ח''ו, ועל שלא עברו על ראשו טילים ועל שלא ניזוק מקטיושות וכיו''ב. ''הודו לה' כי טוב. כי לעולם חסדו!'' (ברכות ז:): ''אמר רשב''י: 'מיום שברא הקב''ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקב''ה עד שבאה לאה והודתו, שנאמר: 'הפעם אודה את השם'''.

היקשו המפרשים ובאו בטענה, שהרבה לפניה היו שנתנו הודאה להשי''ת, ישתבח שמו! ותירצו, שלאה נתנה הודאה לקב''ה על דבר שנראה טבעי ביותר, והוא עצם הלידה שילדה את יהודה לחיים טובים ולשלום; תודה לה', שילדתי לשלום; תודה לה', שהוולד בריא ושאני בריאה ושלא ניזוקנו מהלידה. אנחנו מרגישים צורך להודות לה' על נסים מיוחדים ועל פלאים החורגים ממהלך הטבע הרגיל, שאיננו רואים כל יום, וכשניצולים מסכנה אנו מתעוררים להודות במיוחד.

אבל להודות לבורא עולם על דברים שגרתיים העוברים עלינו והממלאים את חיינו יום יום ושעה שעה, לזה אין אנו רגילים ואין זה נתפס בשכלנו הקטן. אבל זו הייתה דרכה של לאה, האמא הצדקת, שהבחינה והתעוררה בהודיה גם על נס טבעי. וזה פי' הפסוק: ''כל הנשמה תהלל יה הללויה'' - על כל נשימה ונשימה תהלל יה, ר''ל: אפילו על דבר שנראה בעיניך טבעי ורגיל, תן עליו תודה להשי''ת יום יום ושעה שעה (עלון ''בית דוד'', ויצא תש''ן).

ידוע שלפעמים נגזר דין קשה, ח''ו, ומעכבים מן השמים את הידיעה המרה על העתיד להתרחש ע''י שכחה וכיו''ב, כדי שלא נתפלל לביטול הגזירה, שכך גזרה חכמתו יתברך. וכמו שאמר הגר''א לופיאן זצוק''ל: ''לא גילו לנו שהחזון איש חולה, שלא נתפלל עליו להחלמתו ולכן נפטר בליל שב''ק''. וכן אומר החזו''א: ''לא גילה לנו מן השמים אודות השואה האיומה העומדת להתרחש, שלא נתפלל לבטל את הגזירה'', וכשהגיעו הגרמנים, יימח שמם וזכרם, למצרים נעצרו, כי שם ידעו והתפללו לביטול הגזירה. מכאן, שאם יש צרה מסוימת, ח''ו, ויודעים ממנה - ידיעת הסכנה היא תזכורת להתחזק בתפלה. ולה' הישועה.