Eved Hashem - שלושה סוגי ביטחון

על הפסוק בתהלים (מזמור כב): ''בך בטחו אבותינו, בטחו ותפלטמו. אליך זעקו ונמלטו. בך בטחו ולא בושו'', כתב הרב ''עוד יוסף חי'' (בפרשת בשלח), שיש שלושה סוגי ביטחון: - אדם העומד בצרה, בוטח בה', שיצילהו מצרתו ומקווה שיעשה לו נס להצלתו. ברם, אין זה הביטחון האמיתי, מפני שאין לו שום הפסד אם יבטח בה' בזמן שיש לו צרה. - שיש לו ביטחון שלם ואינו דואג על הצרה וברור לו שהקב''ה יעשה לו נס להצילו, בלי ספק, כי תמיד בטח בקב''ה וזכה לישועה.

אבל היות שאינו חזק כל כך בביטחון וחושש שאם לא יהיה לו נס תגיע לו בושה, לכן אינו מודיע ביטחון זה לשום אדם, דוגמת אשתו של רבי חנינא בן דוסא (במס' תענית כז.), שהייתה עניה מרודה והתביישה משכנתה, וכדי להוכיח לשכנתה שיש לה אוכל בתנור, נכנסה לחדר להביא מרדה לרדות הלחם, בעודה סומכת על הנס. וכן היה, שנעשה לה נס ונמצא לחם בתנורה. אלא שכאמור לא פרסמה ברבים ביטחונה בה'.

- שיש לו ביטחון שלם וגמור, שיעשה לו הקב''ה נס ומגלה הדבר לאחרים ומפרסמו ברבים, ואינו חושש פן לא יזכה לנס, ואינו חושש מפני הבושה שתגיעו באם לא יתרחש לו נס. דוגמת המעשה בהרב המג''ן (הוא רבו של פר''ח), שבזמן עצירת גשמים, כשהשמש הייתה יוקדת, ציווה ללכת למערת שמעון הצדיק עם בגדי חורף ועם מטריות להתפלל שירד גשם. ונקט בפעולות אלה משום ביטחונו שיזכה לנס ופרסם ביטחונו ברבים. וכן היה, שירדו גשמים ולא השיבוהו מן השמים ריקם. לשלושה סוגי ביטחון אלה רמז דהע''ה בתהלים.

על הבוטח הראשון, שבוטח בעת צרה ואין לבו שלם בביטחון, שהוא דואג וחושש, עליו אמר: ''בך בטחו אבותינו''. ביטחון סתם. על הבוטח השני, שביטחונו אמיתי ובלב שלם, כהביטחון של אשת רחב''ד, שהיה ברור לה שיעשה לה הקב''ה נס, עליו אמר: ''בטחו ותפלטמו'', שמכיוון שזכו כבר לנסים ונפלטו מן הצרה, לכן ממשיכים להיות חזקים באמונה ובביטחון בלב שלם ובלי פחד ודאגה, רק שלא פרסמו ביטחונם ברבים.

ועל הבוטח השלישי, שהוא בעל ביטחון נפלא ומושלם, שאינו נמנע מלעשות מעשים בפומבי לפרסם ביטחונו בהקב''ה, ואינו חש ואינו חת מפני הבושה שתגיעו באם, חלילה, לא יתרחש לו נס, כהמעשה בהרב המג''ן ז''ל, אמר דהע''ה: ''בטחו ולא בושו''. בהגיע בני ישראל לים סוף, היו צריכים לנס שייבקע הים לפניהם. באותה שעה היה עליהם לעשות מעשה גדול ויוצא דופן, שבעבורו יהיו ראויים לזכות בנס מופלא ונשגב מעין זה. זאת ע''י שיאמינו בהשי''ת שיעשה להם הנס ויבטחו בו בלב שלם.

לזה צריך ביטחון מן הסוג השלישי שדיברנו בו, שהוא ביטחון מושלם, עד שעושה מעשה בפומבי קודם שיראה הנס בעיניו. להכשירם לזה אמר הקב''ה למשה: ''דבר אל בני ישראל ויסעו'' לתוך הים בעודו מלא על גדותיו וירדו בתוך המים. ובזכות ביטחונם זה המושלם, יזכו לנס קריעת הים הנפלא. וכן עשו בני ישראל, שירדו לים קודם שנקרע. וכאשר הגיעו מים עד נפש, רק אז נקרע הים לפניהם ועברו בים ביבשה.

גם הנשים הראו ביטחונן החזק בהביאן תופים כדי לנגן בהם במחולות בעת השירה בתוך הים, וע''י שעשו כן ואמרו שירה בתוך הים, הראו בזה גודל ביטחונם שיעשה להם הקב''ה נס. גם הרב המג''ן ואנשי קהילתו שהלכו אחריו, לפי שהאמינו בגדולתו וידעו ביטחונו המושלם בה', זכו למעין קריעת ים סוף פרטית, כשנעשה להם נס ירידת הגשמים, בזמן שכל מערכת הטבע הראתה באותו זמן היפך אמונתם. אבל מעשה לבישת בגדי החורף בעת שהחמה זורחת במלוא תוקפה הוא מעשה הביטחון הגדול ביותר. הוא ביטחון המשוחרר מחשבונות הטבע. הוא הביטחון שאין עמו בושה.