Eved Hashem - ייסורים וחולאים טובים

במשנה (ר''ה טז.) מבואר, שבראש השנה דן השי''ת את כל העולם והחיים, הפרנסה והייסורים עוברים לפניו כבני מרון... עוד אמרו חז''ל (בסנהדרין צט:) על הפסוק (בספר איוב פרק ה): ''אדם לעמל יולד'', שאם זכה, הרי הוא עמל עמלה של תורה ויגע בתורה ובמצוות השי''ת. ואם לא זכה, יש לו עמל של דברים בטלים. נפשט הדברים ונסבירם בצורה פשוטה וקלה יותר להבנה. נניח, שבר''ה גוזרים על האדם, למשל, 100 גר' ייסורים. אבל באיזה אופן יבואו הייסורים עליו, את זה לא גוזרים בשמים, אלא משאירים בידו את הבחירה.

והאדם עצמו, בכוח בחירתו, יכול לקבוע את האופן ואת הזמן בהם יבואו הייסורים לידי ביטוי. ובאופן כללי, האדם קובע מה יהיה סוג הייסורים שיבואו עליו והוא בלבד מגדיר אותם ע''י מעשיו. ואשרי תמימי דרך היודעים זאת והולכים בדרך השם. אם שם עמלו ויגיעתו בתורת ה', ובהשכמה לתפילה, ובהתגברות על תיור העיניים ושומר פיו מלשון הרע, והוא משקיע ומתאמץ בקיום כל יתר מצוות השם - הקושי, הצער והייסורים הכרוכים בכך משלימים לו מכסת הייסורין שנגזרו עליו בר''ה, וזה אחד מסגולותיו של עמל התורה.

אבל כשאינו עמל ויגע בתורה ומתנהג ב''חופשיות'' ומחפש ''חיים קלים'', נמצא, שעדיין לא השלים מכסת הייסורים שנגזרה עליו מן השמים והייסורים פוגעים בו מבלי שתהיה לו - ולו שליטה מזערית - עליהם, וצרותיו השכיחות ביותר באות לידי ביטוי בעבודה ובפרנסה, במגע עם השכנים ועם הילדים, וכל דרך מוצא המנצנצת לפניו, גם היא עוברת מבעד למסך המסתיר אחריו ייסורים ועוד ייסורים.

ואם נגזרו מן השמים כך וכך ייסורים עבור צער גידול בנים, צא ולמד, שאין הבדל אם לבעל ואשה יש רק בן אחד, שמקבלים עליו 10 גר' ייסורים, או עשרה בנים שמקבלים על כל בן גרם אחד של ייסורים, אלא הנהגת ההורים היא הקובעת את פני הייסורים שיבואו לקראתם. ואמרו ב''מדרש רבה'' (מקץ פרשה צב): ''אמר רבי אלכסנדרי: אין לך אדם בלא ייסורים. אשריו לאדם שייסורים באים עליו מן התורה, שנאמר: 'ומתורתך תלמדנו'''. ועיין ''מדרש רבה'' (בהר פרשה לד), שבליל ר''ה חלם רשב''י על בני אחותו שחייבים למלכות עבור מס וארנונה 600 דינרים.

מיד הלך לבני אחותו ותבע מהם לתת כסף לצדקה. אחר שעבר בין כולם הצטבר בידו סכום בן 594 דינרים. לבסוף, כשבאו מן המלכות ותבעו 600 דינרים, הצליחו לשחד את שליח המלך בסכום של 6 דינרים למחוק את החוב... ישתבח שמו לעד! נמצא, שמה שנגזר עליהם בר''ה להפסיד מכיסם, הוא באמת הסכום שיצא מכיסם, לא פחות ולא יותר, אלא זכו שכספם הלך לצדקה, וצדקתם עומדת לעד. לפי זה נבין נוסח התפלה שבסוף תפילת העמידה של יום הכיפורים: ''מה שחטאתי לפניך מחוק ברחמיך הרבים. אבל לא ע''י ייסורים וחולאים רעים.

'' משמע, שיש ייסורים וחולאים טובים (!) והם הם יכולים לכפר על העבירות שלנו. כי מה הם ייסורים וחולאים רעים אם לא צער הגוף ע''י כל מיני מחלות, רח''ל (וכמש''כ רש''י בע''ז נה.), אבל ייסורים וחולאים טובים באים כתוצאה מעבודת השי''ת והם עצמם חלק מעבודת ה' ממש! מי שקם בחורף באשמורת הבוקר לתפילה ונוטש את המתיקות של המטה החמה, או בקיץ, כשהלילה קצר ועדייו לא ''שבע'' מהשינה, והוא מתגבר כארי לנער מעליו את קורי השינה בקומו לעבודת השי''ת, הרי שצער טוב וייסורים טובים כמו אלה, ערכם לא יסולא בפז והם שווים הרבה יותר מייסורים רעים. מה גם, שייסורים רעים אינם מכפרים

בלי תשובה! ועצל לא עושה תשובה... גם יש פירות של עבירה שקיימים לעוה''ב, רח''ל. רק צריך להדגיש מש''כ הסטייפלר זצוק''ל, שייסורים רעים זה חסד נו. רא. אבל כל זאת לאדם שעושה תשובה וצדקה ועוסק בתורה וכו' וכו'. אחרת, גם הייסורים הנוראים ביותר יתכן שאין אתם כפרת עוונות אם אין תשובה. וכן עבודת עיצוב הנפש שבהתגברות על המידות הרעות, העוברת דרך שמירת העיניים והמתיישבת ביראת שמים טהורה, גם כשהוא חדר בתוך חדר, כל זה מכפר על העבר ומונע מהאדם ייסורים רעים לעתיד לבוא.

והחכם משלים באופנים אלה אותם 100 גרם האמורים, שנגזרו עליו בראש השנה. ועיין בספר ''קריינא דאיגרתא'' (ח''א סי' צא): כיון שחז''ל אמרו: ''חביבין ייסורין'', הרי הן חביבין! והם הצלחה ואושר גדול לענייני עוה''ב. ולכן מהייסורים שעברו יש לשמוח מאוד, כי הוא רווח שאין לשער, והוא מחסדי השי''ת הנוראים. ולהבא צריכין להתפלל להינצל מן הייסורים, שהרי מגדולי חז''ל אמרו: ''לא הן ולא ש כר ן ''. ובזמן שבאים הייסורים נזכור, כי כבגד יבלו ויחלופו והוא עניין של זמן.

אומנם, כל אדם, בכל מקום שהוא, צריך לסבול, אבל לכל כאב ראיתי קץ ויש גבול לייסורים. אין לך אדם שאין לו ייסורין ואין לך מתייסר שאין לו נחמה. סוג אחר של ייסורים הוא הייסורים שלאחר המיתה, לפני הקבורה. אם זכה הנפטר לביזיון ולחוסר כבוד בזמן הלוויתו, לפניה או לאחריה, הרי זה לו כפרת עוונות, כמבואר בסנהדרין (מז.): ''רבי נתן אומר: סימן יפה למת, שנפרעין ממנו לאחר מיתה. מת שלא נספד או לא נקבר, או שחיה גוררתו, או שהיו גשמים מזלפין על מיטתו, זהו סימן יפה למת. '' ופרש''י:

שהנפרעין ממנו בעוה''ז לאחר מיתה, יש לו כפרה בכך. מזו הסיבה גרר חזקיה המלך עצמות אביו על מיטה של חבלים (סנהדרין שם), ופרש''י, שהיה אביו רשע, וביזהו לעיני כל כדי שיתייסרו האחרים. הוסיף המהרש''א (במכות כד.), שגרר עצמותיו לזכותו בכפרת עוונות. ומעשה באשה צדקת, אשת חיל יראת ה', שבסוף ימיה סבלה ייסורים ונפטרה על מיטתה. כשביקשו להניחה על הקרקע, נשמטה מהם ונפלה בחבטה נוראה.

מובן, שביזיון זה לזכותה הוא, היות שכבר נזדככה ע''י הייסורים, רק רושם-מה נותר בה מכתמי העבירות שנמחו, וע''י ביזיון הנפילה גם הוא חלף והלך. ידוע המעשה, שסיפר הרב גלינסקי שליט''א, בחולה אחד מחוסר הכרה המחובר למכשירי-הנשמה, שהרופא סיים את חייו כשמנע ממנו חמצן. מיד לאחר המעשה נתגלה החולה אל הרופא בחלום ובא אליו בצעקות: ', למה עשית כך?! הייתי צריך לסבול עוד ארבעה ימים ולתקן בכך את עצמי בשלמות לחיי העוה''ב!'' הרופא נבהל מאוד, נרתע מן המעשה אשר עשה והתעורר מחלום זה לשוב בתשובה שלמה.