Eved Hashem - כל הבריאה כולה מקדשת שם שמים

מבואר בספרי המוסר, שהנזהר לומר כל בוקר בכוונת הלב ''פסוקי דזמרה", מכוח התבוננותו באמור שם מגיע לחיזוק האמונה. והנה כתוב בתהלים פרק קמח: ''הללו את ה' מן השמים, הללוהו שמש וירח, הללוהו כל כוכבי אור, שמי השמים, והמים אשר מעל השמים. '' ותמוה מאוד:

האמנם לכל הכלולים בצבא השמים יש פה להודות לה'? ותמוה יותר מה שכתוב שם אודות ''המים אשר מעל השמים'', שגם הם בכלל המהללים, כי היאך יהללולו והם אין להם פה? והרי ידוע שהמים אין להם צורה מוגדרת משל עצמם, אלא הם מקבלים את הצורה של הכלי שהם נתונים בו, ובכל מקרה אין להם פה! ותמוה ההמשך:

''הללו את ה' מן הארץ',, תנינים וכל תהומות, אש וברד, שלג וקיטור, רוח סערה, הרים, גבעות, כל סוגי העצים וכל בעלי החיים, כולם יהללו את שם ה'! מי יכול להסביר את העובדה התמוהה הזאת, שבעלי חיים, שאין להם בינה, או הרים וגבעות ורוח סערה, שהם פחותים מדרגת בע''ח, יהללו את שם ה'?! את כל התמיהות הללו הסביר רבנו הגר''ח קנייבסקי שליט''א (בספר ''ברייתא'' פרק שירה) ויישב את הדעת ע''י שני הסברים אמיתיים: ההסבר הראשון מבאר, שלא המים ולא השמש ולא כל יתר הנזכרים הם המהללים את השם.

אלא הכוונה למלאך הממונה על כל אחד ואחד מהם, שהוא האומר שירה לפני השי''ת. ההסבר השני משים דגש חזק על עבודת האדם את השי''ת, ועל פיו מתבאר שכל הדברים הנ''ל באמת מצד עצמם אינם אומרים שירה. אלא, כשיהודי מאמין שבורא עולם, ישתבח שמו, עשה את הכל, ורואה ומתרגש מכל צבא השמים ומכל צבא הארץ, ממילא הוא משבח את הבורא על כל הנ''ל. ושבח זה נקרא על שמם, כי כל השבח בא בגלל עצם קיומם, ולכן הפסוקים החשיבו זאת להם כאילו הם עצמם אומרי השירה, אבל באמת הכוונה, שהאדם הרואה אותם משבח את ה'.

איזה כוח יש בעולם שיכול לעשות תנין או כל בעל חיים אחר או אפי' כנף של זבוב? האם יש כוח בעולם מלבדו ית', שביכולתו לברוא רוח סערה חזק כל כך מפרק הרים ומשבר סלעים? והאם מישהו מכיר כוח אחר בעולם, ח''ו, שיכול לברוא הרים וגבעות כאלו? ישתבח שמו לעד! נמצא, שכאשר רואים כל הנ''ל, מודים ומשבחים לבורא עולם בלבד וזהו פרק השירה של כל העולם לבורא העולם.

יש להוסיף, שגס היות חולה בבית חולים במצב הנקרא ''צמח'' והוא נושם, גם בזה יש קידוש שם שמים, כי מי מלבדו יכול לחדש חולה כזה שהוא כמו מת, אבל עדיין נושם? וכן ציפור העפה באוויר בגובה רב, אפשר הרי שיתקדש שם שמים על ידה, אם הרואה מתפעל ומפליט מעמקי לבו משהו כמו ''ישתבח שמו לעד, איזו ברייה יפה ברא בעולמו!'' ומסיבה זו של קידוש שם שמים רצה כל כך משה רבנו ע''ה לבוא לארץ ישראל, ואפי' ע''י שיתגלגל בציפור וכיו''ב (מדרש רבה וזאת הברכה). וישאל השואל:

וכי ציפור מקיימת מצוות? האם היא לומדת תורה או שומרת שבת? אלא ידע משה רבנו, שתכלית הבריאה לקדש שם שמים, ואם יזכה לבוא לארץ הקודש, הגם שתהיה נשמתו מגולגלת בציפור, הרי גם באופו זה אפשר שיזכה לקדש שם שמים, וכמו שהזכרנו לעיל.

ובאמת, גם בצנעא ובחדרי חדרים ניתן להשיג המעלה ולהגיע לקידוש שמו יתברך, וכמ''ש הרמב''ם (בפ''ה מהל' יסודי התורה הל' יו''ד), שכל הפורש מעבירה, או שעשה מצוה, לא מפני דבר בעולם, לא מפני פחד ולא בשל יראה וגם לא בגלל ביקוש כבוד, אלא מפני הבורא ברוך הוא, כמניעת יוסף הצדיק עצמו מאשת רבו, הרי זה נמצא מקדש את השם. ושמעתי מפי הרב עזריאל טאובר שליט''א, שיש שני סוגי קידוש השם:

אדם שזכה לשני שולחנות, שזכה לעושר וכבוד, לבנים ונכדים וגם לתורה ולמצוות ולמעשים טובים, כשהוא משתתף בחתונה של אחד הנינים, למשל, ומתפללים ערבית לפני החופה, והוא אומר ''קדיש'' בכוונה גדולה, הרי בזה הוא מקדש את השם. אבל הוא קידוש שם שמים שמתוך רוב טובה ונחת. ויש קידוש השם הבא מתוך דחק ומתוך מצב של לחץ נפשי קשה, ומעלתו גדולה מאוד מאוד, כגון: אמירת ''קדיש'' של ילד קטן בציבור, בכוונה גדולה, על אמו שנפטרה צעירה, רח''ל. וקידוש השם, הנעשה ע''י מסירת נפש, לא תשוער מעלתו.

כן בשואה האיומה היו אנשים שנהרגו במיתות משונות, כי הקב''ה רצה שבמותם יקדש שם שמים. וכן עשו! ! ! והיו כאלה שנשארו בחיים, משום שרצה הקב''ה שהם, בחייהם החדשים, יקדשו שם שמים ולא במיתתם. ואכן, במעשיהם הרוחניים הטובים הם בונים את עם ישראל ומקרבים את הגאולה ואת ביאת המשיח. אשרי הזוכה להבין מה חובתו בעולמו, ואשרי המקדש שם שמים בין בחייו בין במותו.