Eved Hashem - נשאת ונתת באמונה

במסכת שבת (לא.): בשעה שמכניסין אדם לדין, אומרים לו: ''נשאת ונתת באמונה?'' וכתבו בתוספות שם: ''שמאמין בחי העולמים וזורע. '' והסביר דבריהם בהקדמת ספר ''שב שמעתתא'' (אות ה), שאין הכוונה לברר אם הוא לא גנב או לא שיקר בעסקיו, אלא הכוונה שב''נשאת ונתת באמונה'' היא לבדוק אם האדם האמין, שהרווחים להם זכה בעסקיו לא היו תלויים בחכמתו הגדולה או בלשונו החלקה או בעובדה שהעסק שלו נמצא במקום מרכזי, המהווה מוקד משיכה חשוב להרבה קונים; או אולי הוא כן האמין שרק ''חי העולמים'', והוא לבדו, השרה ברכה בעסקיו ולכן הצליח. אשרי הזוכה לזה והוא דומה למי שזורע בשדה ואחר

שזרע לא נותר לו אלא לייחל לישועת ה' ולצפות בכליון עיניים ובלב פועם שירד גשם. ומי כמוהו יודע שהכל מאתו יתברך, וע''י זה מתקיים בו: ''הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו''. כן בכל עסקיו הוא משליך הכל על בורא עולם. וכן מבואר בפרש''י (סוטה מח:) בכוונת הגמרא: ''פסקו אנשי אמנה - אמר רבי יצחק: אלו בני אדם שהן מאמינין בהקב''ה.

'' ופשוט הוא לכל מתבונן שאין דברי ר' יצחק מכוונים לאמונה הכללית, שיש בורא עולם - שזה, ב''ה, קיים בעם ישראל, שהם מאמינים בני מאמינים - אלא כוונת ''מאמינים בהקב''ה'' - ''לוותר ממונם לנוי הידור מצוה ולצדקה ולהוצאות שבתות וימים טובים. '' ''לבזבז'' לכבוד מצות ה' ולהאמין שהכל יחזור אליו, נובע מאמונה עמוקה יותר! וכן המרגיש, שכל איש שנכנס לקנות הוא שליח מאת ה', ואם אין באים לקנות גם הוא מאת ה', אמונתו עמוקה יותר. וכדברי ה''מדרש רבה'' (בפרשת מטות) עה''פ בתהלים:

''כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים'', שמבאר: לא ע''י יציאה לחו''ל ולמערב ולמדברות מגיע האדם להתרוממות, כי אלוקים שופט. זה ישפיל וזה ירים וכל העסקים אינם תלויים במקום ובזמו ובאיש הנכון, אלא מאתו הכל ובו ית' תלוי הכל. מובן, שגם שקר וגזל במשא ומתן מוכיחים כשני עדים ''כשרים'' שאיש זה חרג מגדר האמונה ונקרא עליו שם של אינו מאמין, אחרת, מה אכפת לו לשקר ולגזול כשיודע שהכל מכוון בהשגחה ואחריו אי אפשר לשנות ולהוסיף כלום? וכהגמ' בשבת (קיט:): ''לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה בעלי אמנה.

'' הסבירו בגמרא שם, שהנאמר מתמקד במשא ומתן, וכמש''כ הרש''א בח''א (סוף סוטה). וזה מתאים לדברי חז''ל (בסנהדרין צב.): ''כל המחליף בדיבורו כאילו עובד עבודה זרה. '' הסביר זאת בספר ''דיני ממונות'' (ח''ב דף תנא), שהחוזר בו ממה שהבטיח לקנות או לעשות, הוא משום שחושב שע''י זה ירוויח יותר ובזה דומה ממש לעובדי ע''ז, שמטרתם אך להנות בבילוי העוה''ז בעושר ובשאר הנאות.

עוד ביאר שם, שהמבחן לאמונה בה' הוא שאלת הביטחון בו, והמבחן לביטחון הוא ע''י משא ומתן באמונה, כי משא ומתן באמונה ואמונה בה', דבר אחד הוא, ואין אפשרות להפריד ביניהם. כאן המקום להביא מה שכתב מרן החזון איש בספר ''אמונה וביטחון'' (פרק ב אות ג). ראובן, כאיש מוסרי וכבעל עסק מצליח בחנות גדולה, תמיד היה אומר שהוא מאמין ובוטח בה' ו''ברוך ה' יום יום'' לא היה מש מפיו. והיה מגנה את רוב ההשתדלות ואת בהלת הרדיפה אחר הפרנסה. והיה נראה בבירור, כי הביטחון בה' מראה לו פנים.

והנה, לפתע, רעם ביום בהיר! חברו עומד לפתוח לידו חנות כמו זו שלו. כשהוא מלא עצב וקנאה של תחרות, הוא מנסה לקלקל ולהפריע למתחרהו, ע''י שמפעיל חברים להשפיע בלשון רכה ובאיומים, וע''י שמשפיע קטטות וצעקות וטוען טענות שקריות להצדיק מעשיו. ופלא על כל פלא, פלאי פלאים, עוד הוא מתחכם לומר שעושה לשם שמים... וגורם ע''י זה שמתלקטים אליו אנשים ריקים ופוחזים, אוהבי מחלוקת ומחרחרי ריב, הנופלים במכמורת היצר ונכשלים באיסורים חמורים שחוברים אליהם לשון הרע, רכילות, שקר, שנאת חינם ועוד.

להיכן הלכה האמונה המוצקת של אותו ראובן הנזכר ואנה פנה ביטחונו המוצהר בה'? וודאי ווודאי שנתעלמו ממנו דברי ה''מסילת ישרים'' (בפן. ק יא), שאילו היו האנשים יודעים כי אין אדם נוגע במוכן לחברו אפי' כמלוא נימא (יומא לח:), ושהכל מכוון מה', כפי עצתו הנפלאה, לא היה טעם להצטער בטובת רעיהם כלל. יזכנו השי''ת לטעום הרגשה נפלאה זו ולשבח תמיד למי שהכל מאתו יתברך, אסב''ה.