Eved Hashem - העולם הזה לא שלי
העולם הזה לא שלי
Source: https://ajew.org/reader/eved-hashem/1/33

Segment 1
HE:
כולנו, ב''ה, מאמינים שהקב''ה ברא את העולם והוא ית' ממציא כל הנמצאים והכל שלו. לכן הוא שליט על כל העולם להפעילו כרצונו והוא מלך עלינו לפי שאנו עמו. לכן, לומר ''איש הישר בעיניו יעשה'' ולהתנהג כאילו אתה הוא בעל הבירה וכאילו, ח''ו, לית דין ולית דיין, הוא מעשה הפקרות ואפיקורסות של אנשים פורקי עול הרוצים ''להיות עם חופשי'', רח''ל. גם המלה הארורה ''דמוקרטיא'', שפירושה חופש, היא נגד דעת תוה''ק, כי אין מי שרשאי לקחת חופשה מעבודת השם.

Segment 2
HE:
אפילו בדברים כמו אכילה ושתייה הנראים, לכאורה, שאינם שייכים לתורה ולמצוות, הרי למעשה כמו כל דבר אחר שנברא לכבודו ית', כי הכל נברא לכבודו ית', כמש''כ: ''לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו'', אסור להנות מהם בלי ברכה. והנהנה מהעוה''ז בלא ברכה, אין הוא אחר מאשר גנב וגזלן, ובעטיו באות צרות לעולם (ברכות לה:).

Segment 3
HE:
ואותם אלה חסידי הדמיון הדמוקרטי, הם אוכלי החינם, שהקב''ה מביא להם שפע וברכה וממלא חסרונם, והם, כפויי הטובה, ממלאים פיהם ובטנם ומתעלמים, עפ''י עקרונות החופש הדמוקרטי, מן היד הרחבה העשירה והפתוחה המושטת אליהם. הם אינם מודים לו ולא מברכים על הנאותיהם ב ע ו ה '' ז.

Segment 4
HE:
צא ולמד על תוקף איסור ההנאה בלא ברכה ממה שכתוב בשולחן ערוך (סי' רטז סעיף ו), שכאשר בא להריח בשמים ויש לו ספק לגבי הברכה, כי אז אסור לו להריח! ואעפ''י שהבשמים אינם נחסרים בגלל הרחתם אלא נשארים כמות שהם, כי הרי אינו אוכל אותם, אלא עצם ההנאה של האדם בעוה''ז, ואפי' היא הנאת ריח, שאינה מגרעת מעצמו של הדבר, הרי היא אסורה בלי ברכה. וראה בספר ''שאל אביך ויגדך'' על חסיד אחד, שהיה מברך ושותה ואוכל רק אם יש בקרבתו מי שיענה אמן. זאת, כי התאוה להשלים כל ברכה וברכה מברכותיו ע''י ענית אמן של השומע.

Segment 5
HE:
פעם בחצות הלילה, באמצע הלימוד, צמא מאוד ולא רצה להעיר מי מבני הבית. והיה מצטער מאוד שאין מי שיאמר אמן על ברכתו ולא שתה. בא אליהו הנביא ז''ל בדמות תלמידו מהישיבה לפלפל עם רבו, כביכול, בעניין הלכתי ורק אז אותו חסיד שתה. חמור מאוד הוא צו שמירת העיניים. על צו זה עמדה התורה בפסוק: ''ולא תתורו אחרי לבכם ואחרי עיניכם'' וכמה וכמה עונשין ואיסורים תלויים ועומדים כנגד מי שפוגם את עיניו. בעניין זה בא הזוה''ק (בחק לישראל פרשת תזריע יום שני) ומחדש חידוש נפלא:

Segment 6
HE:
מדוע כה חמור הוא עניין שמירת העיניים? - מפני שהתר אחרי עיניו נהנה על ידם ואסור להנות בהנאה מסוג זה, כי אם ע''י חופה וקידושין. שאם לא כן, הופכת הנאה זו להיות תועבה לפני המקום ברוך הוא, ופגם עצום ונורא נמשך ומתהווה על ידה. והמתבונן היטב, כל רגע ורגע מפעים בקרבו את התחושה שהעולם הזה אינו שלו. הוא אינו מביט אנה ואנה ואינו פוגם את עיניו. גם זוכה הוא להתגבר על יצר הסקרנות המזיק מאוד והגורם היסח הדעת מעבודת השי''ת. בדרך הלצה אמרו: מדבר סקר תרחק... ובדרך רמז אמרו: יש קונה עולמו בשעה אחת (ע''ז יח.

Segment 7
HE:
) ' שעה מלשון ''ואל קין ואל מנחתו לא שעה'', לא פנה, ר''ל: בפנייה אחת שמפנה ראשו ועוצם עיניו - קונה עולמו. ועיין להגר''ח פלאג'י בספר ''תוכחת חיים'' עה''ת (פרשת וירא), שכתב: ''המזמין אורחים לשב''ק וכיו''ב ונכשל בשמירת העיניים, שמביט בהן דרך עבירה, ח''ו, יצא שכרו בהפסדו. ועדיף שלא יזמין אורחים כלל ועיקר ובזכות זה יזכה לקבלת פני שכינה, כמש''כ בס' ישעיה (פרק לג): 'ועוצם עיניו מראות ברע, הוא את מרומים ישכון'. '' עיין שם. ועיין בס' ''הרוקח'' (בתחילתו בשורש האהבה), שכתב:

Segment 8
HE:
''האוהב את השי''ת באמת, אינו רואה פני נשים'' (הובא בס' ''ראשית חכמה'' שער האהבה פרק א). בספר ''חובת הלבבות'' מוסיף המחבר בענייננו ומציין תכונה שיש לאדם המוכרת לאחדים מאתנו. האדם חושב שהכל מגיע לו, לכן הוא מצטער מאוד על כל פרט שלפי דעתו חסר מחייו הגשמיים. אחרת, היה שמח על כל דבר קטן שזכה לקבל ושמחתו הייתה מתמדת כל ימי חייו. אמר רבנו מרן הסטייפלר זצוק''ל בעניין זה, בביאורו על ברכת ''שעשה לי כל צרכי'', שמה שבורא העולם לא נתן לי, סימן שלא מגיע לי לקבל. ולכן ביאור ''כל צרכי'' הוא; מה שיש לי.

Segment 9
HE:
ע''י תפיסה זו ימנע האדם עצמו ולא ירדוף אחר מותרות, שגורמים לו פיזור הנפש וביטול עבודת השי''ת. מספרים על רבנו החפץ חיים, שכאשר נזדמן לו לראות בבית של יהודי וילונות ושטיחים ורהיטים יקרים, היה חש שהוא דורך על דפי גמרא ולא על שטיח... והוילון היה נראה בעיניו כדפי גמרא המתנפנפים עם כל משב רוח הבא מן החלון... אומנם יש לדון כל אדם וכל עניין בפני עצמו, אבל תחושתו זו של החפץ חיים נבעה מכך שהבין, שהמותרות באין על חשבון התוה''ק וממעטים לימודה. וב''מסילת ישרים'' (פרק יא):

Segment 10
HE:
''לולא הכבוד הדוחק את לב האדם, היה מתרצה לאכול מה שיוכל, ללבוש מה שיכסה ערוותו ולשכון בבית שתסתירהו מן הפגעים. והייתה פרנסתו קלה עליו. ולא היה צריך להתיגע להעשיר כלל''. יזכנו השי''ת לעשות רצונו כרצונו. אמן.