Eved Hashem - צורת התפילה

רבנו הרמח''ל בעל ה''מסילת ישרים'', מבאר (בפרק יז), שמן המעשים המדריכים את האדם לבוא לידי מידת הטהרה, הוא ההזמנה לדברי העבודה והמצוות. והיינו, שלא יכנס בקיום המצוה בפתע פתאום, כשעדיין אין דעתו מיושבת עליו ואינה יכולה להתבונן במה שהוא עושה. אלא יזמין עצמו לדבר ויכין לבו במתון, עד שייכנס בהתבוננות ואז יתבונן מה הוא הולך לעשות ולפני מי הוא הולך לעשות. לכן החסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת קודם תפילתם, מכינים לבם, דוחים המחשבות הזרות ומתמלאים יראה ואהבת השי''ת. עכת''ד.

ומאגרת הרמב''ן דלינו, שהמעיין בשו''ע יראה כמה הכנות צריך לעשות סמוך לתפילת העמידה ועי''ז תהיה תפילתו זכה וברה, נקייה, מכוונת ומקובלת לפני המקום, ברוך הוא: - יכוון לקיים מצות עשה מהתורה לצאת ידי חובת תפילה, שמצוות צריכות כונה (אור''ח סימן ס). - יפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאילו הוא עומד לפני השכינה (רמב''ם פ', ד מהלכות תפילה הט''ז). ודע, כי יש אומרים שכוונה זו מעכבת בכל התפילה, ואפילו בדיעבד לא יצא ידי חובה. ויש חולקים (יביע אומר ח''ג סימן ח).

- ייתן עיניו למטה, כאילו הוא מביט לארץ, ויהיה לבו פנוי למעלה כאילו הוא עומד בשמים (רמב''ם פ''ה מהלכות תפילה ה''ד). ויש גורסים ברמב''ם: ''כאילו הוא עומד בשמי ה'. '' (כך הוא הנוסח בדפוסים ישנים). כאן רמז הרמב''ס לדברי המקובלים, שתפילת ''שמונה עשרה'' בעולם האצילות, שהוא כנגד אות יו''ד דהוי-ה וכאילו עומד בשמי הוי-ה (מו''ר ועט''ר הרב נאמן שליט''א. ''אור תורה'' טבת תשמ''א). - יכוון פניו בתפילה כנגד ירושלים, בית המקדש וקודש הקודשים ויחשוב כאילו עומד בבית המקדש (אור''ח סימן צד-צה).

ה''מסילת ישרים'' (בפרק יט) מביא שלוש כוונות פשוטות לכוון לפני התפילה, שעל ידן תהיה תפילתו מכוונת ומקובלת ומיושבת בדעתו: - יכוון שהוא עומד ממש לפני ה' ונושא ונותן עמו. ובמעט התבוננות ושימת לב יוכל לקבוע בלבו אמיתת הדבר, איך הוא נושא ונותן ממש עמו יתברך ולפניו הוא מתחנן ומאתו הוא מבקש. והוא ית' מאזין לו ומקשיב לדבריו. ותמונת הדבר - כאשר ידבר איש אל רעהו ורעהו שומע ומקשיב. - צריך שיתבונן ברוממותו ית', אשר הוא מרומם ונשגב על כל ברכה ותהלה.

- יתבונן בשפלות האדם, בפחיתותו ובגסותו ובחטאים שחטא מעודו, ע''י כך יחרב לבו בעודו מדבר לפניו ית' ומזכיר בשמו ומשתדל להרצות לו. נוסיף על כך ונזכיר, שאם זוכה בכל בוקר להימנות עם המתפללים בתפלת ''נץ החמה'' ויוצא מביתו מעוטף בציצית ומוכתר בתפלין, מעלתו יותר מעשרה ראשונים, כידוע, והרי הוא עבד ה' ממש, כי מתפלל לא בשעה הנוחה לו, אלא משנה בכל יום את זמן התחלת התפילה בדקה ועוד דקה, לפי שעונו של בורא עולם. העושה כן מעשיו מוכיחים עליו שהוא עבד ה' באמת.

ושיטת הרמב''ם (בפ''א מהלכות קריאת שמע הי''א), שהקורא קריאת שמע לאחר ''הנ, ן'', יצא ידי חובה רק בדיעבד. ויש פוסקים, שכך היא דעת מרן בשו''ע (סי' נח), ועיין שו''ת ''איש מצליח'' ו''אור לציון''. כמה מעלות טובות למקום עלינו, אם יודע להתכונן לתפילה במחשבה נכונה, במקום הנכון ובזמן הנכון.