Eved Hashem - ברכות ותפלות מיוחדות

רבנו הטור (בסימן קא) מביא דברי חז''ל הקדושים, שהמתפלל צריך שיכוון בכל הברכות. ואם אינו יכול לכוון בכולן, לפחות יכוון ב''אבות'', שהיא הברכה הראשונה. מרן (ב', בית יוסף'' שם) מביא בשם הסמ''ק, שאם לא כיוון ב''אבות'' יכוון ב''מודים'' ויוצא ידי חובתו. היקשה עליו מרן הב''י: ''וצריך תלמוד, מנין לו דעדיף ''מוז. ים'' טפי משאר ברכות. '' ותירץ ''הפרישה'' (באות ג), שמצד הסברא נראה, שברכות ''אבות'' ו''מודים'' חשובות יותר משאר ברכות, שהרי בהן דווקא תיקנו דיני כריעות ב''עמידה''.

והוסיף ה''בית חדש'', שצריך להיזהר לכוון היטב בשבחיו של הקב''ה יותר מבשאלת צרכיו, אחרת מחייב את עצמו מפני שעיקר עבודת השי''ת שב''עמידה'' הוא לספר בשבחיו ית' ולהיכנע אליו מאוד, ולכן ''אבות'', שהיא תחילת ה''עמידה'', ו''מודים'' שהיא תחילת ה''הודאה'', כל אחת מהן חשובה מאד לכוונה. והוסיף, שבזה מובנת שיטת ''הרוקח'', שהובאה ב''טור'' שם, שעל פיה ירגיל אדם עצמו, לכל הפחות, לכוון בחתימה של כל ברכה וברכה. כי בחתימות מסופר שבחו של הקב''ה.

כמו כן לא יפחות מלכוון באזכרות, שהוא החשוב ביותר בתפילה, ולא בקשת צרכיו חשובה יותר. ועיין ''חק לישראל'' (מוסר ואתחנן (יום שישי), שהביא בשם ''ספר חסידים'', שצריך לכון בכל הברכות והוא כשיטת הב''ח ממש. אם יש לו חולה, שמבקש להתפלל לרפואתו או אם צריך לפרנסה, לא יכוון רק ב''רפאנו'' או ב''ברכת השנים'', כי ע''י שנוהג כך מביא קלטרוג על עצמו, שאינו דואג לכבוד הקב''ה, רק לכבוד עצמו. ועיקר תפלת העמידה הוא הברכות והתשבחות להשי''ת.

זה מתאים מאוד למבואר, שהתפילה החשובה והמעולה ביותר, היא זו שכל תכליתה לשבח את בורא עולם ולהיכנע לפניו, ואפילו לא יזכיר מצוקותיו כלל, הרי עצם שבחו של מקום או אמירת תהלים, שכולו תהילות ה', בכוונת הלב ממש, מורידים ומשרים עליו שפע וברכה, חיים טובים ומתוקנים. וידוע מש''כ בספר ''נפש החיים'' להגר''ח מוולוז'ין, שעיקר התפילה הוא לא לבקש על צערו הפרט (' אלא לבקש: ''עשה למען שמך'' וכו'. וידוע שכאשר ישראל בצער, גם הקב''ה בצער והוא כמבקש על כבוד השי''ת, ותפלתו חשובה מאוד ורצויה וממהרת להתקבל.

ועיין ''חק לישראל'' (מוסר פנחס יום ג), שאם ישאל אדם דבר שהוא שבח לבוראו, כגון: על לימוד תורה או על דבר אחר מחפצי שמים, ושופך נפשו עליו, הקב''ה שומע תפילתו, אעפ''י שאין בידו מעשים טובים. לדוגמא, אם צריך בית לגור בו, יתפלל ויאמר: ''ריבונו של עולם, אנא, זכני לדירה נאה בלי טרדות ובלי חובות, כדי שאזכה לישוב הדעת ואוכל לקיים בה מצוות. '' המבקש בנים, יתפלל לה' ויאמר שרוצה לחנכם ולהוליכם בדרכי התוה''ק. המבקש פרנסה טובה, יתפלל ויזכיר בבקשתו, שע''י זה יחיה בשלווה, לעבודתו ית' ויצליח לשקוד על לימוד התורה.

וכן על זו הדרך יתפלל על בכל מכל כל. יש מקומות מיוחדים בתפילה המסוגלים להתעלות ברוחניות וצריך לכוון בהם היטב. למשל, ברכת ''אהבת עולם'' הוא המקום המתאים לבקש רחמים על אהבת והבנת התוה''ק. בתפילת ''נצור לשוני מרע'' ובאמירת ''ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו'', יעמיק בכוונתו עד שתחלחל התחושה לעצמותיו, שבלי רוחניות אין לו חיים ואז האדם נענה. ב''דעת זקנים'' עה''ת (פרשת ויחי, ובמדרש ''תנחומא'' שם) מובאת דוגמא מאלפת לאופן בו צריכים אנו להתפלל:

כשיוסף הצדיק חזר מקבורת יעקב אבינו ועבר ליד הבור שהשליכוהו לתוכו, עמד ובירך: ''ברוך שעשה לי נס במקום הזה. '' האחים, שנלוו אליו באותו מעמד, נבהלו ונרתעו מן העובדה שיוסף זוכר היטב את המאורע ואפשר שכעת יצער אותם בגינו.

וקשה, הרי עברו מאז 39 שנים ועם הזמן הרגשת הסבל ההוא כהתה מאד, אם כן למה פחדו כל כך? בספר ''יראה ודעת'' (דף לא) מובא הסבר באר היטב והוא, שיוסף הצדיק התפלל ברטט והודיה לה', בעוצמה כזאת של התרגשות והתפעלות, עד שכל רואיו נדמה היה להם שלא 39 שנים עברו אלא 39 דקות בלבד, שבו ביום נפל לבור מלא נחשים ועקרבים ובו ביום ניצל. מכאן חשש האחים ופחדם, שרשמי אותו יום עדיין חרותים היטב בלבו וזכורים לו היטב, לכן אולי יצער אותם. כך בדיוק צריכה להיות התפילה של של אחד ואחד מאתנו וכך צריכות להיראות הברכות שלנו.

מכאן מוסר היורד לחדרי בטן, שצריך להקפיץ כל אחד משלוותו ולא להניח לו לישון, וצריך לזה תשומת לב של אמת עד כמה צריך כל ימינו לדקדק בתפילה ובברכות בהבנת המלים ובהיגוי הנכון ולא להפך מלרע ומלעיל ולהדגיש היטב אותיות ה ח-ט-צ ק, שבמלים ברא הקב''ה עולמות והחריבן. והאריך מאוד בזה מו''ר ועט''ר הרב נאמן שליט''א בקלטות על תפלת שחרית ובספר ''יצחק ירנן'' (ח''ב סימן ט). וכבר התבטא מרן מלכא הגר''ע יוסף שליט''א על הרב מאזוז שליט''א בזה''ל: ''מהרב מאזוז אל תזוז... '' והחי יתן אל לבו.