Eved Hashem - לקט מספרים קדושים
לקט מספרים קדושים
Source: https://ajew.org/reader/eved-hashem/1/46

Segment 1
HE:
ידוע הדבר ומפורסם הוא שאחד מיסודי התורה הוא האמונה בבורא עולם, שברא העולמות כולם יש מאין והוא ממציא כל נמצא, והעולם מחודש ע''י בוראו ואינו קדמון בן מליוני שנים, ח''ו, כטענת הטיפשים, אלא נברא העולם לששת אלפי שנים. אנו כעת בסוף האלף השישי, כמבואר במסכת עבודה זרה דף ט. עיין שם. היסוד שעל פיו ה' הוא אחד מובא בתורה בעשרת הדברות (בפרשת יתרו), כשהוא מתומצת בפסוק: ''אנכי ה' אלקיך''. וכן בפרשת ''ואתחנן'' בפסוק: ''שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד''.

Segment 2
HE:
וביאר בספר ''חובת הלבבות'' (בהקדמת שער היחוד), שיש בפסוק זה שלוש מצוות: א) שמע ישראל פירושו: הרצון והאמונה והקבלה, שחייב אותנו להאמין באמונת אמיתתו ומציאותו. ב) ה' אלוקינו פירושו: שהוא אלוקים שלנו ואנו משועבדים אליו. ג) ה' אחד פירושו: להאמין שהוא אחד, אמת. מובא במדרש, שגוי אחד ביקש מר' עקיבא שיוכיח לו שהקב''ה ברא את העולם. אמר לו: ''כשם שהבגד מעיד על החייט והבית על הבנאי, כך העולם מעיד שיש בורא שבראו ושלא יתכן שנעשה מעצמו. '' וכ''כ הרמב''ם (בהל' יסודי התורה פרק ב):

Segment 3
HE:
''והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? - בשעה שיתבונן במעשיו וברואיו הנפלאים, הגדולים, ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול''. וכן אמר דוד: ''כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננתה''. ובנביא: ''שאו עיניכם וראו מי ברא אלה''. בא לרמז מי אלה - אותיות אלקים. כתב על זה הרמב''ם (שם פרק ג), שיש כוכבים גדולים, שכל אחד מהם גדול מן הארץ כמה פעמים, והשמש גדולה מן הארץ כמו מאה ושבעים פעמים. והנושא עיניו למרום יראה שהבריאה כולה צועקת:

Segment 4
HE:
''יש בורא לעולם!'' ואפשר למשש ולראות ולדעת את האמונה בבורא העולם. רק אם העין עטויה במראות פסולים והאוזן כוסתה במעטה בלתי חדיר, העשוי מכל הדברים הרעים שקלטו אוזניו, זה הגורם לסתימת עיני הנפש מראות את יפי הבריאה, את בוראה ואת טובו. אין האוזניים לכולות לשמוע שירתם היפה של הנבראים, אשר לא טחו עיניהם מראות נכוחה מראות אלוקים, ושרים הם שירת נפשם לבורא העולם. מדוע מצווה זו נקראת מצוות אמונה? הרי, לכאורה, המצווה היא מצוות ידיעת ה', כמש''כ בתורה (בפרשת ואתחנן):

Segment 5
HE:
''וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים וגו'''. ידוע ההבדל בין ידיעה לאמונה. מי שראו בידו מטבע וסגר את ידו, הרי אי אפשר לומר שמאמינים שיש לו מטבע ביד. אלא יודעים שיש לו מטבע, שאותה ראו בעיניים, וכשלא ראו מה הטמין בידו, רק אז יש מקום לומר שמאמינים שיש לו מטבע ביד. אמונה מסוג זה באה להשלים את חסרון הידיעה הודאית. אבל בריאת העולם אינה מתחום האמונה, אלא היא נכללת במה שנקרא ידיעה ממש, שהעולם נברא ע''י הקב''ה, ישתבח שמו, וכמו שיתבאר עוד להלן.

Segment 6
HE:
כל אמונה בעולם צומחת על יסוד ידיעה והשגה מוקדמת, שעל פיה מבינים שהדבר הזה אפשרי, רק שאת הדבר הזה אני לא יודע כעת בידיעה מוכחת. אבל מתוקף הראיות החזקות המכריחות את מציאותו, אני נוטה להאמין בקיומו. וכל דבר שקיומו אינו מותנה בהאמנתי הוא מציאות. לכן להאמין בדבר שכל הראיות מכריחות את קיומו, פירושו לקבוע בלב שהדבר הוא מציאות. וכיוון שמציאות היא דבר שאני יכול לדעת ע''י התבוננות, לכן נאמר: ''וידעת היום והשבות אל לבבך'', וידועה אמרתו של המדען אלברט איינשטיין שאמר:

Segment 7
HE:
''אני לא מאמין שיש כוח עליון, אני יודע שיש כוח עליון!'' ודבר זה הוא חובה על כל יהודי לאומרו: ''אני יודע שיש בורא עולם''! שהבריאה כולה מוכיחה את מציאותו, ית', וכאילו בעינינו ראינו את ה'. משהגענו עד כאן נשאל, אם כן, למה נקראת המצווה על שם האמונה בלבד? העלו המפרשים והביאו שתי תשובות לדבר: - מצווה זו נקראת אמונה ולא ידיעה, מפני שאינה כשאר ידיעות. אלא האדם, ברצותו מכוון את נטיות נפשו להאמין וברצותו מטה הוא את עצמו לכפור, ח''ו. לכן ידיעה זו - אמונה היא.

Segment 8
HE:
- עד למקום אליו שכל אדם יכול להגיע, הוא מושכל והיא ידיעה, ואין זו אמונה. אבל חיוב האמונה מתחיל ממקום שכלה שכל האדם, כי האמונה היא הכוח העובר את גבול השכל, ובמקום שנגמר ההיגיון, בו במקום מתחילה האמונה. מכוח האמונה לצמצם ולנקז שאלות רבות אל מקום אחד.

Segment 9
HE:
שאלות כמו צדיק ורע לו רשע וטוב לו, או תמיהות למיניהן הבאות בעקבות גזרות קשות שירדו לעולם, וכמו שרבים שואלים על השואה וכד', חוזרות ומתמקדות בנקודת האמונה, כי כשנקטע אצלנו קו ההיגיון הפשוט וקשה העניין להתבאר, כאן, במקום הזה, עומדת האמונה כמו על רגליים איתנות ואומרת את דברה: ''מה גדלו מעשיך, ה', מאוד עמקו מחשבותיך''. ברור כבהירות השמש, שהכל נעשה בחכמה נפלאה של בורא עולם והכל מתוקן לסעודה. אלא שאצלנו זה בגדר אמונה בלבד, כי לא זכינו לרדת לחקר עומק ההיגיון שבדבר, ככתוב: ''מאוד עמקו מחשבותיך''.

Segment 10
HE:
לכן אי אפשר לומר: ''אני מאמין! אבל למה הייתה שואה?... '' מפני שאם אתה מאמין, כבר חרגת והתעלית מעל גבול השכל וההיגיון, ומשם איך אפשר לשאול: ''למה''? שכל ''למה'' מסוג זה, סותר את טענתך שאתה מאמין! זו ההבנה הפשוטה שצריכה להיות אצל כל אדם ואדם. יש לדעת: אני קטן! הקב''ה גדול! אין חקר לתבונתו! ממילא, לא שואלים למה. ופשוט הוא. וכן מבואר במדרש על הפסוק (בתהלים עג):, 'ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך'', שבפרק הזה מתאונן אסף ע''ה על מה שנראה כצדיק ורע לו, רשע וטוב לו.

Segment 11
HE:
וחוזר אסף ע''ה ומבאר שבעניין של אמונה צריך להיות כמו בהמה... ואומר המדרש: ''אלו בני אדם שערומין בדעת ומשימין עצמן כבהמה''. ועיין ''ויקרא רבה'' (ריש פרשה ב) שעשרה נקראו יקרים ואחת מהם היא הסכלות. וביאר בפי' מהרז''ו שם, שהדברים מכוונים לאותם בני אדם שהם ערומים בדעת ומשימין עצמן כבהמה. וזהו היקר שבסכלות, שבענייני אמונה ינהג כבהמה ממש. זוהי גדלותו של המאמין הגדול, שיודע להקטין עצמו ולהגדיל כבוד שמים.

Segment 12
HE:
היות שהקב''ה הוא כל יכול, אז ככל שאני יותר לא מבין הנהגת השם יתברך, כך אני יותר מעריך ומתפעל מגדלותו של בורא עולם, ישתבח שמו לעד. בזה מובן הפיוט (בשני וחמישי שנוהגים לומר בהם תחנונים): ''בבקשו אז מלפניך אמונתך הודעת לו'', ר''ל: משה רבינו הגיע לדרגה כל כך גבוהה, עד שמה שאצלנו הוא בגדר אמונה, כבר היה אצלו בגדר ידיעה. אומרת הגמ' (בשבת לא.): ''בשעה שמכניסין אדם לדין, אומרים לו: 'נשאת ונתת באמונה'?'' ופירשו בתוספות שם עפי''ד הירושלמי, שהכוונה: שמאמין בחי העולמים וזורע.

Segment 13
HE:
ומבוארים הדברים בהקדמת ''שב שמעתתא'', שזורע את השדה בזמן החורף, לפני ירידת הגשמים, ומאמין באמונה שלמה שאין זה תלוי בכוחו, שהזדרז בעבודת השדה, אלא בבורא עולם המפרנסו מחדש בכל יום והנותן תבואה בשדהו. וכן לגבי מה שלמדנו בסוטה (מח:): ''אנשי אמונה אבדו'', אין הכוונה לאמונה שיש בורא עולם, כי אין חולק על העובדה שעם ישראל מאמינים בני מאמינים, אלא כמו שפירש רש''י שם: ''מאמינים בהקב''ה לוותר ממונם לנוי הידור מצווה ולצדקה ולהוצאת שבתות וימים טובים''. ומה שחבקוק הנביא (בפרק ב) אומר:

Segment 14
HE:
''וצדיק באמונתו יחיה'', פי' ב''מצודות'', שהצדיק יחיה בזכות שמאמין באל ית', וחושב שהכל בא מאתו בחפצו. ואינו תולה הדבר בזכות עצמו ובכוח זרועו, והוא תפקיד המאמין בדור הזה, היתום, להתחזק באמונה שלמה בבורא עולם, הגם שאין נראה לעין שהכל מאתו יתברך. ואין מעצור לה' להושיע ברב או במעט.