Fires of Israel - Part 11

מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד רבינו הקדוש אינו מניח אותנו להיות בעצבות. "עצבות ועצלות" הם שני מזיקים כאלו - - ולדאבונינו נופלים בין בעצבות - ובין בעצלות... ועל כן אין לנו חיות ביהדות כמו שצריך. ויותר מזה, רבינו הקדוש הזהיר אותנו; לא רק - שלא נהיה בעצבות ובעצלות, רק - להיות בשמחה! כמו שכתוב בסיפורי מעשיות - שהמלך אמר לו; אני חוזה בכוכבים שאתה עתיד לירד מן המלוכה, בכן תראה שלא יהיה לך עצבות - רק תהיה בשמחה! קודם כל - עצבות - זה לא, רק מה? להיפוך - יותר מזה - שיהיה בשמחה! נו, רבינו הקדוש אומר - רק להיות בשמחה תמיד. נו, אם כן זהו מצוה! רבינו הקדוש מדבר כל כך משמחה, ורבי נתן בליקוטי הלכות, ובליקוטי עצות, מה שרבינו הקדוש מדבר בשיחות הר"ן - - בשיחות הר"ן יש שיחות משמחה כאלו, שכמדומה שכבר אי אפשר - - איך יכולים להיפרד מזה?! נו, והבחירה הוא כל כך גדול, ולא יודעים - - רבינו הקדוש הוריד את זה לדרך! *

התבודדות כשאין לו דיבורים התבודדות, טוב - יכולים פעם - כשלא הולך לו אזי עושים פעם התבודדות, אבל כל יום למשך שעה?!... רבי שלמה וקסלר היה איש קדוש ותלמיד חכם - תלמיד חכם אמתי, ואני ראיתי אצלו כזה - כזה 'מאמין' - כזה 'אמונה' שהיה לו - התפעלתי ממנו! אני ראיתי אותו, אז ראיתי שאני עומד בחוץ לגמרי! שמעתי האמונה שלו, נעשיתי בטל לגמרי! ורבי שלמה אמר לי שהוא אינו יכול לעשות התבודדות!... אין לו דיבורים!... נו, גם אני באותו הצרה... אבל אני הכרתי יהודי שהיה לו התבודדות, עם כל כך דמעות, עם כל כך דיבורים, שהיה צריך להכריח את עצמו להפסיק, היה צריך לילך להתפלל!... זאת אומרת - הגמרא אומרת שתפלה הוא "מהדברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהם"! וכל שכן "התבודדות", לילך לשפוך לבבו לפני השם יתברך - זה לא כמו תפלה - תפלת שחרית או מוסף - - נו, לא חזקים בזה כראוי, ועל ידי זה אובדים כל החיות! זה כל החיות שלנו!... אני זוכר, רבי נפתלי כהן (מאנ"ש בירושלים, חותנו של רבי אברהם ב"ר נחמן בזוו"ש אמר לי - הייתי קובל לפניו שאי אפשר לי לעשות התבודדות, אין לי דיבורים - אני הולך, ואני כמו אבן! אז אמר לי; אם תגיד הרבה ליקוטי תפלות אז תוכל לעשות התבודדות! כי הליקוטי תפלות זה כמו 'שיעור' על התבודדות - זה 'לימוד' איך לעשות התבודדות! - הוא אמר לי; אם אתה רוצה לרחם עליך - אם אתה רוצה שתוכל לעשות התבודדות, אז תגיד הרבה תפלות! רבינו הקדוש מגלה לנו גדולת השם! ועל ידי רבינו הקדוש נודעים מגדולת השם! ובלתו - אין יודעים כלום! כן, יש דברים שנראים כדברים קלים, ולא מחפשים אחריהם כראוי, אבל הם עיקר גדול. למשל - התבודדות, זה דבר קל, אבל הוא מוכרח מאוד, ואין לו זמן... כי כשצריכים כסף - אם אבלה שעה או שתים אז ארויח - אפילו אם יש לי דבר אחר מה לעשות. נו, אבל על זה?! נו, משמע שרבינו אכן רצה שנהיה לנו שיעור קבוע בהתבודדות, בין מקום - ובין זמן! זמן - עיקר הזמן הוא חצות, אבל אם יש לו זמן אחר - שיהיה בקביעות! כשמגיע הזמן - אני עסוק!... למשל, היום - לא הייתי יודע לפני חמשים שנה מה שאני יודע עכשיו, אני מתבייש - - הליקוטי מוהר"ן, או הליקוטי תפלות - זה לא היה ככה. למה?! אם היה לי רבי ישראל - אז הייתי - - אבל לא היה לי מי - - הייתי יתום, נשארתי לבד! אבל זה לא הולך לאיבוד - הגעגועים והרצונות. ועכשיו שהרבונו של עולם נותן לי חיים - אני רואה עכשיו למפרע - איך יקָרָה היא העבודה הפשוטה, אפילו בלי חיות! ואפילו אם נדמה לי שאני עומד בחוץ לגמרי - רחוק לגמרי. *

שמחת שבת - 'שמחת שבת', שמחת שבת ראיתי שמחה כזה! אבל אני - עד היום אני מתייגע שאהיה בשמחה! כי רבינו הקדוש הזהיר כל כך על שמחה - אפילו באמצע השבוע, אבל שבת?! שבת הלא הוא - מין דעת כזה כמו השמחה של שבת, זה 'מוחין' כאלו - מה שראיתי בעיניים, עין בעין! נו, אבל אנחנו בחוץ, זה קשה! למה זה כל כך קשה להיות בשמחה?! בשבת הלא יכולים בודאי להיות בשמחה, יש לנו גם מאכלים טובים... ואין לנו עבודה, ואסור להרהר בשום עסק ומסחר, ושום דאגה - כלום! וככה אנחנו תועים, בלי רבינו תועים! אף על פי שהוא חסיד ברסלב, אבל יכולים לתעות ככה ולישן כל השנים - ולהיות ברסלב'ר! לא משימים לב, לא מרחמים על עצמו באמת. * [חוזר לענין התבודדות בלי דיבורים כדלעיל] אז מה?! שאפילו שהולכים לעשות התבודדות - ואין לי דיבורים, ביליתי משך שעה ולא היה לי דיבורים! אמרתי רק; "רבונו של עולם"! עשיתי אנחה! וגם האנחה עצמה הוא - לא מעומק הלב כראוי, רק רדום. אני מתייגע, מתייגעים, אבל זה לא הולך לאיבוד! דוקא זה לא הולך לאיבוד! אצלינו נדמה; אם אומרים בהתלהבות, בכח, נו, זה אני מבין! אבל סתם פשוט?! נו, בודאי התכלית היא שנרגיש את החיות, העיקר הוא שנרגיש את החיות. אבל זה לא הולך לאיבוד! שום פסיעה - כשהולכים לעשות התבודדות - לא יכולתי לעשות התבודדות, אבל קיימתי את ה'שעה', שאתבודד לפני השם יתברך, שאדבר לפניו, אז כל מה שעושים צריכים להיות חזק בזה! וצריכים להאמין בזה! אם רבינו הקדוש ציוה אותנו ככה - צריכים לעשות ככה! וזהו לנו תיקון גדול! כן. וכן כל העבודות - לא ליפול! אם מרגישים שעדיין לא נטהרנו מתאות הגוף, שלא הרגנו עדיין את היצר הרע - - ויכולים להרוג אותו! בכוחו של רבינו הקדוש הורגים אותו!... - - נו, איך יכול להיות לי פנים לדבר לפני השם יתברך - לשפוך שיחי לפניו?! כשאני רואה שעדיין אני לגמרי לא כמו שצריך להיות?! כל שכן מרבינו הקדוש - מרבינו הקדוש אנו רחוקים לגמרי! אם היינו מקורבים אליו - - ככל שמקורבים אליו ביותר, וככל מה שמקיימים בפשיטות הנהגותיו הקדושים ביותר - הדיבורים הקדושים שלו - אפילו חוט השערה, דבר קל מאוד - מה שהוא מצַוה צריכים להיות חזק בזה, למסור כל המח, אם הוא מצוה לעשות ככה - - מה איכפת לי?! אני צריך לעשות ככה!... כן, ככה! וזה לא הולך לאיבוד, כל זה מצטרף יחד - - למשל, כשנתקרבתי לרבי ישראל. נו, ביום ראשון כבר הרגשתי הכל?! כבר ידעתי הכל?! ועם כל זה - מי נתן לי את הכח מיום הראשון לעמוד נגד מתנגדים כאלו - נגד צרות כאלו?! משמע מזה שהקב"ה מרחם ומאיר לו התנוצצות שירגיש כבר משהו. אבל עדיין זה לא מה - - כששמעתי רבי ישראל אומר תהלים או תפלות, חשבתי; איך יכול להיות שאני יגיע לזה?! איך מגיעים?! נעשה לי חושך בעיניים - איך מגיעים לזה?! לעבודה כזה?! לחיים כזה?! איך?! עכשיו אני רואה - אפשר! צריכים רק להאמין! - מאיפוא הוא נעשה כן?! מרבינו! נו, מי שרוצה לקבל מרבינו! כפי הרצון, כפי שהוא חי!... לא שייך להגיד; "פעם היה רבי ישראל" - או שאר חידושים מאנשי שלומינו - קדושים כאלו, כמו שרבינו הקדוש עשה עם אנשיו. בודאי יש מדרגות, אבל הקטן ביותר - - הכל כפי הרצון, כפי המסירות נפש, וכפי שמצייתים לרבינו הקדוש! *

פרנסה אחד התאונן פעם אל רבינו הקדוש על פרנסה - היה נצרך לפרנסה. אז אמר לו רבינו הקדוש; איך יש לו לב - אין כבר על מה לדאוג רק על פרנסה?! ואמר - ש'לחם' ו'מלפפון' הוא מאכל טוב! היינו - הכרחיות! פרוסת לחם עם חתיכת מלפפון! הכרחיות! נו, אז מה?! על הכרחיות אין צריכים להיות מונח בזה - לא צריכים לבלות כל כך זמן, כל כך דאגות - פרוסת לחם עם מלפפון!... וכן עם דירות ומלבושים. הרב מטשערין (מתלמידיו של מוהרנ"ת, מח"ס אוצר היראה, דרך חסידים, לשון חסידים ועוד - היה גאון כזה וצדיק כזה, ושמעתי עליו שהוא היה חי בבית שלו כמו העני הכי גדול! בהכרחיות! בצמצום גדול! כן. היה לו משכורת טוב, הוא היה גאון - הראש בית דין, כן. והוא היה יכול לחיות כמו העולם. לא! הוא חי בביתו כמו עני, בהכרחיות! כן. * ראיתי, שהשם יתברך סיבב עמי שלא היה לי כשרונות, אין לי כשרונות, והשם יתברך כך רצה, אבל אני לא הייתי מרוצה בזה, היה לי קשה על הרבונו של עולם - למה לא נתן לי שאהיה בעל מח, אז הייתי יכול לפעול - לקרב יותר אנשים. נו, זה הכל שטויות! כל הקושיות - האם האדם יודע איזה גלגול היה?! - מה שהוא צריך לתקן בשנים שלו בזה העולם?!... * * *

רבי ישראל קארדונער זצ"ל זהו עיקר גדול - עניוות, מה שלא זוכים אצל רבינו זה לא בסדר! הוא עניו - אבל יש הרבה מיני עניוות... כמו אמת - יש הרבה מיני אמת, וכן בכל מדה. אבל אצל רבי ישראל עליו השלום - ראיתי כזה - להיות עובד השם - ולהיות כזה 'אפס', כזה 'אין', כזה 'אפס' - 'כלום'! איך יכול להיות כזה בעולם?! איך זה יכול להיות?! זה רק בכוחו של רבינו הקדוש! בכוחם של התורות של רבינו הקדוש נעשה כזה - שבורחים מהבלי העולם הזה! מה זה גדלות? יש לו הנאה מה שאחרים מחשיבים אותו - שיש לו שם בעולם!... והוא היה נקי מזה לגמרי, כמו שרבינו הקדוש אומר, שצריכים לטהר את הגוף כמו עור - עור יש לו ריח של נבילה, אבל מעבדים אותו כל כך - שיש לו גם ריח יפה! ככה רבינו הקדוש רצה שנטהר את הגוף! נו, מישהו חושב על זה?! אני ראיתי אחד, מלפני שבעים שנה ראיתי אחד - - ראיתי עוד חסידי ברסלב - סוחר, חסיד ברסלב, מאמין ברבינו הקדוש, אבל - העולם הוא גם כן עולם... אצל רבי ישראל היה - - הוא טיהר את הגוף - כזה! הוא לא נתן להגוף תענוגים - - 'לחם' עם קצת 'תה', בלי סוכר... (השואל; ממש ככה אכל אצל כל הסעודות? איך יכולים לחיות עם זה, שלש פעמים ביום לחם עם תה?! אני ראיתי את זה! הייתי אצלו חמש שנים, הייתי עמו תמיד, תמיד - בבית ובשדה, לא עזבתי אותו - ראיתי הכל! זאת אומרת - 'שימוש', אצל שימוש יש גם כן הרבה מדרגות - אם נכנסים פעם בחודש זה גם כן שימוש - זה גם כן תלמיד! אבל תלוי כפי מה שרוצים לקבל! אני כל מגמתי בחיים היה לדעת; אימתי אזכה גם אני להגיד כן ליקוטי תפלות?! אימתי אזכה לאור כזה כפי מה שהוא זכה?! הייתי עומד אצל הציון של רבי שמעון - מה שאני מספר לך! היה עומד 'באגם של מים'! 'באגם של מים'! אם לא מכירים אותי יכולים להגיד; מה זה - זה שקר, הוא שקרן, הוא מספר דברים שאי אפשר להיות בעולם!... כן, אני ראיתי את זה! מי שרוצה לקבל יקבל, ומי שלא אז לא - מה אני יכול לעשות?! זה מה שאני ראיתי!... אני הייתי עומד כאן, והוא עמד כאן - בצד זה, ואני ראיתי זה, אז אני חשבתי לעצמי; רבונו של עולם, איך אני יכול להגיע לזה?! מתי?! מה?! איך?! הייתי גם כן רוצה לזכוֹת לבכיות כאלו לפני השם יתברך! הוא בכה כל כך לפני השם יתברך, למה בכה? הוא רצה להכיר את השם יתברך! הוא רצה לזכות להגיע אל מה שיהודי צריך להגיע! זהו הבכיה!... נו, ואנחנו יודעים שיש מין כח כזה - מין אור כזה בעולם, יכולים להתנקות, וצריכים להיות גיבור! נו, ברוך השם - אני לא מתפאר בזה, לא מגיע לי כלום בשביל זה. כי באמת לדבר כזה צריך לשלם כסף, לשלם כח, לשלם כבוד, לשלם הכל... כן. אה, איי איי איי, אני ראיתי איש אחד [- רבי ישראל קרדונר] יהודי, עני - הוא עבד?! היה לו פרנסה?! היה לו חנות?! מה?! - והוא חי עם אמונה ובטחון, בלי דאגות! עם מנוחת המח - בלי בלבולים! הוא חי כל רגע - הכל בהשגחה מהשם יתברך! * - הכאבים שהיה לו שעל ידי זה הוא בא לטבריה - לא היה אצלו שכואב לו סתם - לא! זה בכונה מהשם יתברך, זה בהשגחה, זה תיקון בשבילו, כן. אבל לא היה יכול להתפלל וללמוד! זה היה כאבים כאלו, כמו שלוקחים אדם חי וחותכים חתיכות בשר! לא היה יכול לסבול אותם! והוא לא תלה אותם בטבעיות, הוא תלה אותם בהשגחה מהשם יתברך - זה לטובה, והוא לא רואה את הטובה, הוא לא יודע מה זה. הכלל, אז נכנס אצלו מחשבה שיסע לטבריה, אולי לא יכאב לו כל כך, ויוכל להתפלל וללמוד. היה רע בעיניו, אבל נסתבב כך - הקב"ה רצה שיבוא לטבריה לישראל בער! - אני לא נעשה עייף! כל זמן שאני נזכר מזה, אני מתחדש בעצמי! אני רואה שסיפור כזה - יש הרבה סיפורים יפים - אבל סיפור כזה?! זה מהמופתים של רבינו הקדוש! מהפלאות של רבינו הקדוש! אני הייתי בטבריה - נולדתי בטבריה, ושמעתי מכל מיני חסידיות, ומ'ברסלב' לא ראיתי ולא שמעתי, והקב"ה רצה שאתקרב - - קודם הוא סיבב סיבות שאדע שיש 'ברסלב' בעולם, ואחר כך - התפללתי, אז הקב"ה לקח את רבי ישראל וגירש אותו - הוא הוציא אותו בעל כורחו! במירון?! היה לו שם התבודדות לבדו בין ההרים! וחוץ מהציון - העבודה שלו היה שמה! כי אצל אנשי שלומינו העיקר הוא העבודה שהוא בסתר! בהעלם, שיהיה נקי, אמת נקי, אמת זך וצח! וחוץ מזה - בסוד - כמו שרבינו הקדוש היה סוד, רבינו הקדוש היה נעלם - - רבינו הקדוש שפך דמעות - אצל רבי ישראל היה נהר - אבל רבינו הקדוש שפך 'נהרות' של דמעות, נהרות של דמעות! איך לוקחים זאת?! - לא מצינו בשום צדיק דבר כזה! מה שהוא שפך נהרות של דמעות לפני השם יתברך - על כל חוט השערה של יהדות - על כל חוט השערה. נו, אבל הוא זכה לחכמה כזו שהוא יודע - כל נפש מישראל בכל דור ודור - הוא יודע מה שחסר לו, ומה שנצרך לו, ואיך לעזור לו - איך להציל אותו - איך שיטהר מהבלי העולם הזה! * אני ראיתי 'איש אחד' [רבי ישראל] שהוא טיהר עצמו מזה העולם, היה לו אשה וילדים, והוא היה בעולם - גוף! נו, והוא חי חיים של עולם הבא! של לעתיד! מהעולם של משיח!... אין זה פלא מה שהייתי אוחז איתו, מפני שאני חיפשתי מקטנותי, חיפשתי, אז הקב"ה ריחם עלי, ונודעתי מזה, וביקשתי על זה, ואחר כך הוציא הקב"ה את רבי ישראל ממירון, והביא אותו לטבריה, ומהחמור - ישר לתוך הים... (בבית הכנסת של תלמידי הבע"ש שהיה אז מוצף ממימי הכנרת ושם למד עם רבי ישראל בלילה הראשון שפגש אותו. * אוי אוי אוי, ואני יודע בעצמי, כל אחד יודע בעצמו - היה לי נסים נפלאים - מפלאות של רבינו - היה לי נסים נפלאים! אצל העולם, כל מה שהוא יותר חסיד ירא שמים - אז עושים מזה יותר פרסום. היה חסיד קרלין - חסידי קרלין צועקים בתפלה, אז הוא צעק יותר מכולם. על כל פנים, אמרו לי שהוא כזה - איש קדוש כזה. אז הוא היה אצלי קודש קדשים, וכשאני ראיתי אותו, הסתכלתי על הצורה שלו - על הפנים שלו - לסגולה, שיהיה לי גם כן יראת שמים כמוהו... ראיתי שבלי רבינו - יכולים להיות למדן, ויכולים להיות - - זה לא זה. חלילה וחס - אני לא אומר, אבל מה שיכולים להיות על ידי רבינו הקדוש!... *

ספרי רבינו הקדוש אז עדיין לא היה מטוסים, היה צריכים לנסוע עם אוניות חודש או שניים, היה סכנות לנסוע עם אוניה. נו, היום שיש מטוסים, נו, אי אפשר לנסוע לאמריקה רק עם מטוס, זאת אומרת - אם רוצים להיות תוך ארבע שעות באמריקה - בלי מטוס אי אפשר. ככה הוא גם אם רוצים להתקרב לרבינו הקדוש, אם רוצים לרחם על עצמו - צריכים לציית לו! כמו שהוא מלמד אותנו! ויש כבר כל מה שאנו צריכים; הליקוטי מוהר"ן, הליקוטי תפלות, הליקוטי הלכות, יש כבר! שם מוצא כל אחד, מה שחסר לו, ומה שעובר עליו, מה שהוא צריך! וכן בכל תורה - כל שכן שיש כל כך תורות! אני תמיד חשבתי - ראיתי כל כך ספרים מרבינו, הליקוטי הלכות על ארבעה חלקי שולחן ערוך, הדפים של אז היו עבים ביותר... אז חשבתי כי 'נחל נובע מקור חכמה' - כל כך ספרים! זהו 'נחל נובע'! אבל אחר כך השגתי - בעצמי, לא שקיבלתי ממי שהוא, הרגשתי את זה - כי כל 'דיבור' שיצא מפי רבינו - מרבי נתן - הוא 'נחל נובע מקור חכמה'!... * [חוזר לענין ראשון, שסיפר לעיל שרבי שלמה וקסלר התאונן לפניו שאין לו דיבורים בהתבודדות] תמהתי - הגם שאני גם כן הייתי באותו צרה - אני לא יכול לעשות התבודדות, אין לי דיבורים, אני רחוק מזה. אני מגיע להתבודד, ואני כמו אבן, לא הולך לי. מה עושים?! לעזוב? לישב, לא לישב, לעזוב? מה אני מרויח מכל זה?! לא, אכן מרויחים מזה! ורבי שלמה - הוא היה כזה איש אמת, הוא היה בכבודו של עולם - כל ירושלים. ירושלים זה לא סתם עיר, בירושלים יש עובדי השם, למדנים גדולים, ורבי שלמה היה 'אחד' בירושלים, 'אחד' בירושלים! כולם - כשהזכירו את השם של רבי שלמה אז היה - - * * * [המשך בענין התבודדות בלי דיבורים] - - עוד שעה, ועוד שעה. וזה נתקבץ יחד, וסוף כל סוף מרחם השי”ת - כשהשי”ת רואה שהוא רוצה באמת, ואין מפסיקים, לא מהרהרים אחריו - - רבי נתן אומר את זה! אני אומר את זה?! 'רבי נתן' אומר כן! רבי נתן אומר; אם אין יכולים לפתוח פיו בהתבודדות אזי יושבים ומתגעגעים. וסוף כל סוף, אם יתגעגע ויתחזק עם רצון - יזכה! ורבינו הקדוש גם כן מדבר מזה הרבה, רבינו הקדוש - - * [שייך לסיפור התקרבותו, איך שמצא את הספר השתפכות הנפש] ומהספר הזה ראיתי פלאות, מזה שהשי”ת עזר לי, מצאתי באשפה את ה'השתפכות הנפש', איזה השגחת הבורא! אני מתבונן עכשיו, בשעת מעשה חושבים; זה דרך הטבע, ראיתי בגניזה - במקרה היה 'השתפכות הנפש'... אבל עכשיו אני רואה למפרע מה שזה היה - השגחה בבירור!... איך עזבתי - - הם היו צדיקים, קדושים, כאלו. נו, הגיע איזה עני (רבי ישראל קרדונר זצ”ל - - לא שמעתי שיהיה לו איזה שם... אבל כך היה המעשה עמי, ראיתי כזה - - אף על פי שאז הייתי עדיין בחוץ לגמרי, זה היה הלילה הראשונה, אבל האירו בלבי דבריו הקדושים, כאלה שלא שמעתי כל ימי חיי! נו, למדים מזה 'גודל כח האמת'! כזה, מה שה'אמת' - איזה כח יש לו! * [ממשיך לענין התבודדות בלי דיבורים] כשעובדים את השי”ת, כשהולכים לעשות התבודדות - זהו עיקר העבודה, וזהו העיקר של כל היהדות! בלי זה ה'שעה' אנחנו אומללים! צריכים מסירת נפש על זה. שנבחר לנו איזה מקום שיהיה, בשדה - או ביישוב, אבל שיהיה מוכן לדבר לפני השם יתברך! ואם אי אפשר לו לדבר אז - יתגעגע; רבונו של עולם, אני רוצה לשפוך שיחי לפניך! - בפשיטות ובתמימות. סוף כל סוף יזכה! מהרהרים, רוצים לזכות ל'שעה', אני רוצה לראות, אני מבקש - כשיש לי כבר דיבורים - אני מבקש על איזה דבר, אני לא רואה, אדרבה - נעשה גרוע יותר, או מה שיהיה, אני לא רואה כלום - - נעשים ענינים! כשמעמידים לבשל מרק - יש לו תיכף המרק מוכן?! זה לוקח הרבה - - מתבשל, מתבשל, מתבשל, מתבשל... בודאי - על רגל אחת?! צריכים סבלנות! אם יש לו אמונה ובטחון - כמו בעניני גשמיות - צריכים גם כן על רוחניות אמונה ובטחון!... * [אתם יודעים, היה מן הראוי שאני אומר לכם - - לדאבוני - השי”ת יודע האמת, מתביישים לספר לפני בני אדם איך אנו נראים לדאבונינו, מה הוא יכול לעזור לי. אפילו רבי ישראל (קרדונר זצ”ל שהיה יכול לעזור לי לא רצה לשמוע, אם רציתי לומר איזה פנימיות - לא! זה רק לפני הצדיק האמת - וידוי דברים! אני לא! לא רצה בשום אופן!] * כלפי מה הדברים אמורים?! כן, צריכים להיות עקשן, צריכים להיות חזק. רבינו הקדוש אומר; עיקר הגבורה בלב! על ידי זה מנצחים כל המלחמות! צריכים להיות גיבור - צריכים להיות גיבור. וכן, אותו האדם שרוצה להיטהר מהבלי העולם הזה, אזי הוא - ההיפוך מהעולם!... צריך ללחום עם כל העולם!... צריך להיות עומד הכן - עם המוח, עם הדעת - זה לא תואם עם העולם, זה בדיוק ההיפוך!... * אני ככה - אני מתבייש לגלות איך אני נראה, מה שנעשה עמי. אבל זהו האמת הברור! אני מדבר מזה, לא 'אני' אומר לכם - אני אומר לכם 'התבודדות' - - אז משמע שאני מסתמא כבר - - אני לדאבוני - אני עומד בחוץ לגמרי, אני מתבייש להגיד כמה רחוק - גם אסור להגיד. אבל כששומעים יותר - רבינו הקדוש צוה; 'ומקבלין דין מן דין'! אל מה שאני רוצה להגיע, מה שאני מתגעגע כל שנותי - לא זכיתי עדיין, אבל צריכים לדבר מזה - שצריכים להתגעגע, שצריכים לדאוג, שצריכים לראות להגיע לזה, צריכים! צריכים! אבל לא חלילה וחס - אני עומד יפה, הגעתי כבר לזה... * אני מספר לכם במיוחד מרבי שלמה (- וקסלר זצ"ל, שסיפר לעיל שהתאונן לפני רבי ישראל בער שאין לו דיבורים להתבודדות - הוא אומר שאינו יכול להתבודד... יהודי כזה, איש קדוש, כזה מין אכילה, שינה, כזה מין - - ישב על התורה ועל העבודה. לא בשביל כסף, הוא לא ידע כלום בעולם מכסף. כל אדם - אפילו 'עובד השם', אבל הולכים לישיבה, צריכים משהו לפרנסה! הוא - כסף זה כלום! אבל הקב”ה סיבב שהיו שולחים לו מגרמניה - היה לו שם משפחה, הם ידעו שרבי שלמה הוא איש קדוש, אז שלחו לו. כזה רבי שלמה - האם עלה בדעתי כי רבי שלמה לא יכול לעשות התבודדות - שהוא איש קדוש כזה?! ראיתי שזה הולך לו בנפשו... אינו יכול להתבודד!... * [המשך תיאור עבודת התפלה של רבי ישראל קרדונער זצ"ל] ורבי ישראל (קרדונר זצ”ל - הוא היה כזה בעל בכי, סיפרתי לכם - אצל רבי שמעון מה שראיתי (שעמד אצל הציון בתוך אגם של דמעות, כמסופר למעלה. אבל הוא תמיד שפך דמעות, אז נזדמן שראיתי - באותו פעם ראיתי - אירע כן... הוא היה בעל בכי, היה רגיל לבכות לפני השם יתברך כל כך, כמו - יותר מתינוק שבוכה; תן לי זה, תן לי זה!... ממש נשפך לבי בקרבי! * ראיתי את התפלה שלו, עמדתי על יד הדלת, קצת לצד חוץ, שאם לא אוכל לשהות עוד שם בחדר, שאוכל לצאת! הייתי עמו, יראתי שאחר התפלה כבר לא יהיה בעולם!... שיגוַע! ראיתי בפסוקי דזמרה - יראתי, אצל ברכות קריאת שמע, שמעתי שהוא אומר 'שמע ישראל' - - על כל פנים, 'ברוך שם', שמעתי איזה קול, שמעתי שהוא חי... נו, אני מספר לכם - התפלה שהיה אז בהמושבה, כשאירע לו הגשם, המבול, והיה לנו נסים, וראיתי כזה מסירת נפש - למעלה מן הטבע! איך זה יכול להיות - אני לא יכול לזוז עם איבר, אחר יום כזה, אחר דברים כאלו - - שיקום בחצות?! ולערוך תפלה כזה?! ניגשתי, קמתי, לא יכולתי! לא יכולתי לשכב כך, שמעתי 'חצות' כזה - איך יכולים לישון?! לשכב?! נו, התחזקתי עם כל הכוחות וקמתי, ישבתי אצל השולחן. היה לו נרות וגפרורים, זה היה יקר המציאות, וישב אצל הנר עם ספר, ניגשתי וראיתי את הפנים שלו, ונפל עלי פחד ובושה - - והרצפה שם במקום שישב 'רעד' - והשולחן והכסאות, כן. * אני רוצה לצאת, אני רוצה להשתפר, האדם רוצה להשתפר, בפרט כשמקורבים לרבינו הקדוש, ויודעים איך שצריכים להיות. רוצים, מתגעגעים, אבל מה עושים?! - הגוף אינו מניח! הגוף רוצה את שלו! ראיתי - הוא לא אכל שום דבר, רק לחם ותה!... אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן (- אלא מתוך קופה של בשר, עפ”י גמרא ברכות ל”ב ע”א - הארי כשמשביע עצמו עם בשר - אז נוהם! הגוף כשנותנים לו חתיכת לחם - לחם עם תה - אז הוא ענין אחר לגמרי! אבל הגוף רוצה - קשה לפטור עצמו... הוא רוצה זה וזה - הוא רוצה הכל!... אמו של רבינו היה לה טענות אליו; איך הוא חי?! איך יש לו קיום בזה העולם אם אינו אוכל כלום?! אז שָאַלה - איך הוא חי?! אמר לה; יש אנשים שחיים עם חכמת חיים - שיכולים לחיות עם חכמת חיים בעולם הזה! * * *

רבי נתן ב"ר פנחס יהושע בייטלמאכר זצ"ל אצל רבי נתן בייטלמאכר (הבעל השני של הצדיקת מרת גיטעל'ע עליה השלום, אחר שנתאלמנה מרבי ישראל קארדונער זצ”ל - לא היה לו בנים לא עלינו, הוא ישב עם אשה ולא היה להם בנים. הוא נשא את גיטל'ה, כשהייתי מגיע לירושלים והייתי אצל גיטל'ה - אצל רבי נתן, היה לי הכל! זה ענין אחר לגמרי! הייתי יושב עמו אצל השולחן, ראיתי את התנועות שלו, ודיבור שלו - ענין אחר לגמרי! הוא היה - - זה לא היה כמו רבי ישראל - אבל היה - - האבא שלו היה רבי פנחס יהושע, רבי פנחס יהושע היה מתלמידי רבי נתן, הוא היה אדם גדול - ו'אמת'... מ'בית חרושת' הזה... ורבי נתן - הלא הוא היה האבא שלו - כשהיה מדבר מאביו, כשהיה מדבר מרבי פנחס יהושע - שמעתי שהוא גווע! הכלל, הוא התפלא - מה שהוא ראה אצל אביו, והרגיש שהוא רחוק מן הכול - הוא ראה כאלה. (השואל; אתם זוכרים איזה מעשיות מרבי פנחס יהושע? שמעתי אבל אינני זוכר, שמעתי משהו ממנו - מאנשי שלומינו - מרבי נתן. (השואל; הוא היה למדן? כן, בודאי, הוא היה למדן - הוא היה בקי בתנ”ך בעל פה! והוא היה 'חכם עתיק', ובר דעת גדול, ו'אמת' - זה ענין אחר לגמרי... אבל כל זה בכח של רבינו הקדוש - מרבי נתן. *

העיקר והיסוד שהכל תלוי בו... אנו יודעים מה'ליקוטי מוהר”ן' - אתם זוכרים את סימן קכ”ג?! שרבינו אומר ככה; העיקר והיסוד שהכל תלוי בו... נו, יכולים לעבור ולהגיד, וללמד אותו - - ולקבל דבריו על כל אשר יאמר כי הוא זה, - כשלומדים בתורה זו צריכים לשום לב, ולהסתכל היטב על כל מילה, זה לא סתם חידוש, זה לנו - - שרבינו הקדוש אומר; העיקר והיסוד שהכל תלוי בו - - - - לקשר עצמו להצדיק שבדור! וזה אנו יודעים כי 'הצדיק שבדור' - - העולם כשלומדים כאן - זה רץ אל הרבי מ'גור, זה לסלונים... הצדיק שבדור! לך תגיד לו... אבל חסידי ברסלב יודעים - כשאחד מסתכל כאן - 'הצדיק שבדור' - מי יודע, יש איזה צדיק שבדור... אבל זה סובב והולך על רבינו הקדוש! ככה הוא אמר - ש'הוא' הוא המנהיג הדור! - ש'הוא' הוא הצדיק שבדור! כן. והוא ידע איך אנו צריכים אליו כל כך, אז הוא ריחם עלינו, והודיע לנו - שהעיקר והיסוד 'שהכל תלוי בו' - מה שחסר לי - הכל נמצא כאן! הכל תלוי בו! - לקשר עצמו להצדיק שבדור, ולקבל דבריו על כל אשר יאמר כי הוא זה! - דבר קטן - - הוא מגלה בפירוש, זה הכל רמזים בשבילנו - דבר קטן ודבר גדול! ולבלי לנטות חס ושלום מדבריו ימין ושמאל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל אפילו אומר לך על ימין שמאל - - זאת אומרת; לפי דעתינו נדמה לנו - - אפילו אם נדמה לנו שזה לא - - למשל 'התבודדות', אצל העולם זה נחשב - - הוא הולך להתבודד?! מה יהיה עם תורה?! אימתי ילמוד?! במקום הזה ילמוד! מה יהיה לך מזה?! זהו; אפילו אומר לך על ימין שמאל!... וכדומה, וכדומה, וכדומה... * [חוזר לספר מרבי נתן בייטלמאכר ז"ל הנ"ל] ורבי נתן (בייטלמאכער - הנזכר למעלה ראיתי את התנועות שלו, והפנים שלו, והדיבור שלו - ראיתי - - כשנסעתי בחזרה לטבריה, היה מונח בלבי הדיבור שלו, מה שראיתי את התנועות של הפנים, איך שהתגעגע אל התכלית האמת, איך שהתגעגע לתקן, לעשות, לעבוד את השם יתברך! הוא גוע! והעבודה שלו היה גם כן כנהוג - מוצנע! הוא ישב בחדר, שמחדר הזה היה יציאה אל הגג, והיה יוצא בלילה בחצות - - גיטל'ה סיפרה לי! והוא סחר, הוא קנה ומכר דברים עתיקים - רבי נתן, כן. אבל עם אמונה! עם כזה אמונה, ובשמחה. הוא היה - בודאי היה כואב לו - אבל; כלום! תמיד היה - - אני זוכר, ראיתי זמנים שלא היה לו על חתיכת לכם! הוא היה שמח! נתתי לו - היה אצלי - עשר פרוטות, אז נתתי אותם לו... המתיקות, המתיקות - - רבי נתן אמר; תפארתינו וגדולתינו יתגלה לעתיד לבוא! (מובא לעיל. היה בעולם רבי נתן בייטלמאכר!... היה ענין אחר לגמרי! ענין אחר לגמרי! הוא ישב בעולם, קנה, מכר. אבל המוח והלב היו - בכחו של רבינו הקדוש - הוא היה ענין 'אחר' לגמרי! * אוי, וכדומה בכל תורה, בכל תורה, בכל תפלה. אם משימים לב רואים שאנו צריכים לבלות ימינו בזה! ולאכול - לחם עם מלפפון!... ולהסתפק במה שהוא, שלא נהיה צריכים לבלות על - - כל מה שהוא פחות בעל הוצאה יש לו יותר זמן - מחסכים בלבולים. * ורבי נתן לא היה לו בנים, ונשא את גיטל'ה. גיטל'ה היו לה חמש ילדים עם רבי ישראל (קארדונער, בעלה בזווג ראשון, ארבע בנות ובן יחיד, הבן יחיד היה הבכור - מרדכי'לה. היה לו מרדכי ואסתר. אסתר - קראו לה אסתר'קה, היא היתה בת שמונה שנים, כשהכרתי אותה היתה בת שמונה שנים. ורבי ישראל הנהיג אותן עם כזה צניעות, כזה. (השואל; האם נשארו איזה מהילדים? לא, אף אחד לא. וגיטל'ה - היה לה בעל כזה, וחמש ילדים, ונשארה ריק. ואחר כך נישאה לרבי נתן. ולרבי נתן לא היה בנים, והיא לא היה לה ילדים, אז היו לה שני ילדים (עם רבי נתן, היה לו עמה בן, וקרא לו 'פנחס יהושע' על שם אביו, הוא היה כבר ילד בן חמש. והיה לו גם בת, אחר הבן היה לו בת. והוא השתעשע עם הבן, עם הבת. והיה לו ראש טוב, ולמד. אני השתעשעתי עמו כמו ילד שלי, כשבאתי לירושלים - עיקר אכסנייתי היה אצל גיטל'ה, אצל רבי נתן. היא היתה בעלת מכנסת אורחים, אצלה היה מקום, לא רק בשבילי - - * ורבי נתן לא היה כמו רבי שלמה וקסלר, רבי נתן לא היה כל כך בן תורה, הוא היה בעל יודע ספר. אבל המדות שלו, והצידקות שקיבל מרבינו הקדוש, היו חידוש! גיטל'ה סיפרה לי, שכשהוא קם בחצות הוא נזהר שלא תשמע, והוא יוצא לגג להתבודדות, היה לו דלת אל הגג. ורבי שלמה היה הולך אל רבי נתן בשבת! - הוא למד שם בביתו 'סיפורי מעשיות' - - רבי שלמה! - המתיקות של אנשי שלומינו! למשל, רבי שלמה היה כזה - - רבי שלמה! אז היה רבי נתן צריך ללכת אצלו?! הוא היה איש שעסק בעולם, הוא סחר, קנה, מכר - אז היה הוא צריך ללכת אליו?! אבל הוא (רבי שלמה הלך בכל שבת אצל רבי נתן!... ואני ישבתי שם וראיתי!... * וכן היה - - הילדים, הבן כשנעשה בן חמש אז לא עלינו נחלה פתאום ונפטר. וכן הבת גם כן נפטרה. אז נשארו ככה, בלי ילדים. ממצב כזה שלא היה להם ילדים, ואחר כך שני ילדים, וכזה ילד בן חמש שנים - - הוא קיבל את זה באהבה! - - *

רבי נפתלי כהן זצ"ל וכן, רבי נפתלי (כהן זצ”ל - חותנו של רבי אברהם ב”ר נחמן זצ”ל בזוו”ש, ראיתי אצלו דבר פלא, היה לו חנות של הרינג, בעיר העתיקה ברחוב היהודי. אשתו ישבה בחנות, רק לפעמים כשהיתה צריכה ללכת, היתה צריכה לקנות, ללכת הביתה לבשל - אז הוא ישב בחנות. והוא התנהג כמו 'בעל הבית' פשוט, הוא היה כזה צנוע שהיה ענין אחר לגמרי, כמו בעל הבית. הוא היה הולך - היה לנו בית הכנסת, קראו אותו 'די עגונה שול' - הבית הכנסת של העגונה - היה איזה אשה עגונה וזה היה הבית שלה או משהו אחר. על כל פנים, כך קראו אותו 'די עגונה שול'. ואנחנו התפללנו שם, זה היה ברחוב חברון, אצל השערים של מקום המקדש. נו, ורבי נפתלי ישב אצל הבית הכנסת, וממקומו עד שם היה מעלות ומורדות, והיו צריכים לעלות ולרדת. והוא כבר היה יהודי זקן, אז הלך בכל - - כל שבוע לא היה מנין, רק בשבת - אז היה מגיע בליל שבת לביהכנ”ס שלנו. והיא היתה לה חנות, ועבדה קשה, לרוץ לחנות, לרוץ לבית לבשל. על כל פנים, הייתה עייפה. אז הוא נהג - אנו עושים ריקודים בכל יום אחר התפלה - ערבית, וכל שכן בשבת, שבת! והוא נכנס בהמעגל והסתובב פעם אחת, ויצא והלך הביתה, ואני הלכתי אחריו. והוא אמר לי; אל תתפלא למה אני יוצא, למה אני מניח את הריקוד, כי היא עייפה, ויכולה להירדם. על כל פנים, הוא הולך בשביל 'שלום בית'. נו, ואני הלכתי עמו, ודיבר עמי כל הדרך, ואני - זה היה אצלי 'מתנה', כי אני חשבתי שעכשיו יגיד לי; עכשיו לֵך מפּׂה, עכשיו אני צריך לעשות מצוה, אני צריך ליכנס הביתה, כדי שתוכל לאכול, שתשמע קידוש, שלא תירדם! לא - הוא הלך עמי ודיבר. והלכתי עמו עד הבית שלו, ואצל הבית שלו נעשה לו דיבורים כזה, ואז הוא המשיך זמן ארוך - הוא שכח שיש לו בית!... ואני כל כך נהניתי מהדיבורים, וחשבתי שאני כבר ניצול - אני כבר לא אבוא לידי תאוות - - כאלה דיבורים! נו, והוא עמד עמי - לא זכור לי כמה זמן, שעה או יותר - הוא עמד עמי אצל הבית שלו, ולא נכנס לבית, הוא עמד עמי ודיבר! וזה היה דיבורים כאלה, שלא תמיד מתרחש דיבורים כאלה - לאו בכל יומא מתרחיש ניסא... * ורבי נפתלי היה חכם ומשכיל. אבל ה'תמימות' וה'אמונה' היו חידוש עצום! היה מונח על הפנים שלו 'חן של אמת', כזה! היה מתבודד תמיד - הוא לא סיפר לי, אבל תפסתי את זה. האנשים שלנו הם צנועים - מוחבאים. *

הנסיעות לאנ"ש בירושלים עיה"ק אני ישבתי בטבריה בישיבה, אבל הלב שלי בער לירושלים! אני הייתי בטבריה, והלב שלי היה בירושלים! ולמשל, כשהגיע איזה יומא דפגרא; פורים, חנוכה, עזבתי את הישיבה - יהיה מה שיהיה - ונסעתי לירושלים! וברוך השם היה לי מזה הרבה - הרבה מאוד, כי היה לי 'שימוש'! הייתי אצל זה לסעודה ואצל זה - וקיבלתי מכל אחד הרבה סחורה! דברים כאלה - אני לא זוכר מה, אבל זה אני זוכר שחזרתי לטבריה עם 'סחורה'! דהיינו, התפלה שלי היה שונה לגמרי, וכן - - 'ישראל בער' חדש לגמרי! ברסלב'ר חדש!... טבריה היא עיר קטנה - זה לא ירושלים - עיר קטנה. כשחזרתי מירושלים, היו משוחחים בעיר כי 'ישראל בער' היה בירושלים!... הם התפלאו; איך הוא נוסע?!... מאיפוא הוא לוקח כסף על הוצאות לנסוע?!... זה היה קידוש השם! הם ידעו שהנסיעות שלי לא היו בשביל כסף, בשביל דברים אחרים, רק באמת, רק באמת! - הם הרגישו את זה! הם היו שואלים את עצמם; מה זה - אנחנו תמיד בעצבות, וישראל בער הוא תמיד בשמחה?!... לנו יש פרנסה, והוא עני, ונוסע בכל פעם לירושלים, ולא חסר לו כלום, והוא שמח, ורוקד?! וזה היה קידוש השם - הכנסתי להם 'מחלת לב'! כי הם היו מתנגדים, הכנסתי להם - - * (השואל; היכרתם את רבי מאיר אנשין? כן... הייתי אוכל אצלו בשבת, היינו רוקדים ביחד!... (הוא היה מבוגר מכם? כן, אני הייתי אברך, והוא היה זקן בא בימים - הוא האריך ימים! (הוא היה תלמידו של רבי אברהם ב”ר נחמן? כן. הוא שימש את רבי אברהם ר' נחמנ'ס, ורבי אברהם ר' נחמנ'ס היה אצלו בן בית! * (השואל; אתם ראיתם את רבי אברהם ב”ר נחמן? אני לא הכרתי אותו. רק שמעתי ממנו - מרבי ישראל, מרבי שלמה. רבי נפתלי כהן היה החותן שלו (בזווגו השני. רבי אברהם ר' נחמנ'ס גם כן לא נשארו ממנו בנים. היה לו שני בנים עם הבת של רבי נפתלי. הוא נסע לציון של רבינו - הוא נסע על ראש השנה, ופרצה המלחמה, ולא היה יכול לחזור, והבנים שלו נפטרו פה בעת המלחמה. * כל אחד מאנשינו היא עולם מיוחד! זה מין עולם כזה, וזה מין עולם כזה - - ואני היה אצלי מכל אחד ואחד! וזה עשה פעולות גדולות, כל אחד, עובדות, עם הדיבורים שלו, מה שראיתי - - אי אפשר לדבר! זה דברים רוחניים! *

רבי גדליה ברגר זצ"ל רבי גדליה (ברגר זצ”ל לא חיסר אף יום אחת מללכת להכותל המערבי, אחר הישיבה. הוא היה בישיבה, ובדרך ללכת הביתה - הוא ישב מחוץ לעיר - בשכונת 'משכנות', שם תחת העיר, היום כבר מובנה הכל - - ורבי גדליה היה לו אשה חולנית, היה היתה חולה לא עלינו. העניות - ועוד 'חולה' גם כן!... נו, כשהאשה חולה זה לא טוב, יכולים ליפול בדאגות, בעצבות, בעצלות. עני וחולה... הוא בא מחוץ לארץ - רבי גדליה בא מחו”ל. רוב מאנשינו באו מחו”ל, הוא היה מרוסיה. הוא היה עני, והיה נוסע - - על ראש השנה אין מה לדבר - אבל הוא נסע גם כמה פעמים באמצע השנה, לא על ראש השנה!... הוא נפטר מלפני זמן לא רב - עשר שנים בערך. נו, והוא סבל הרבה מאוד, והוא נכנס למושב זקנים. ושם היה גיהנום - לא עלינו ולא עלינו, מין גיהנום כזה שאני תמהתי; הוא צריך להיות תמיד במרה שחורה?! אני נמצא בגיהנום - במקום כזה! והוא היה תמיד בשמחה, והמוח שלו היה מונח תמיד בהליקוטי מוהר”ן, בהתורות של רבינו! אני הייתי מגיע כמעט בכל יום בהמושב זקנים לבקר אותו - להתעניין במצבו, וראיתי איך שהמוח שלו והלב שלו מונחים רק אצל השי”ת! הוא התגעגע לעניוות ולשמחה - והוא הרגיש עצמו רחוק לגמרי! דיברתי עמו, כאלה... * * *

זמירות שבת ה'רבון כל העולמים' (מזמירות ליל שבת - הוא (רבי ישראל הכניס בי את האש שלו! - בתוכו בער אש! כל מילה - - 'כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך'! ואת ה'רבון כל העולמים' - הוא הכניס בי נשמה, כזה! 'אדון כל הנשמות' - היה חדש - - 'רבון כל העולמים' היה ענין אחר - - ענין מיוחד, וכשהוא הגיע ל'אדון כל הנשמות' ראיתי שהוא גווע, אינו יכול להמשיך - - מה שהוא הרגיש בה'אדון כל הנשמות'! וכן; 'אדון השלום' - כשהוא הגיע ל'אדון השלום' היה ענין חדש!... וכשהוא התחיל להגיד; 'מלך אביר' 'מלך --' עם כזה מתיקות! עם כזה געגועים להשם יתברך - כמין 'התבודדות'! וככה כל 'מלך' - (מנגן בהתעוררות; 'מלך אביר', 'מלך ברוך', 'מלך גדול' - לא היה יכול ללכת הלאה! רבינו הקדוש אמר (חיי מוהר"ן ס"ז; 'גדול השם, ואין יודעים כלום'! כשהוא אמר; 'מלך גדול' - הייתי נכנס במין גן עדן כזה!... וכן כולם - כל הסדר; 'מלך גדול, מלך דובר שלום, מלך הדור, מלך ותיק, מלך זך, מלך חי העולמים' - זה היה - - הוא הכניס בי נשמות! כל 'מלך' היה נשמה חדשה!... (מנגן; 'מלך טוב ומטיב' - זה היה כאלה געגועים! הוא הרגיש בלב את ה'מלך טוב ומטיב'! 'מלך יחיד ומיוחד, מלך כביר, מלך לובש רחמים' - כל אחד מאלו היה עולם מיוחד! אחר כן, כשסיים 'מלך תמים דרכו' - אחר כך מתחיל; 'מודה אני לפניך' - מודה אני לפניך ד' אלקי ואלקי אבותי' - כשהוא הגיע למילים; 'על כל החסד אשר עשית עמדי' - הוא הרגיש את ה'חסד'! הוא היה הולך עמי להתבודדות במירון, אצלו היה מירון המקום קבוע שלו!... נו, כשהיינו במירון, והוא היה הולך להתבודד, הלכנו ביחד, אבל אחר כך הוא נפרד ממני לדרכו, יש לו את העסקים שלו, מה שהוא דיבר לא שייך לי. אבל קודם שנפרד ממני, הוא לימד אותי שבתחלה אתן הודאה להשי"ת על החסד שעשה עמדי - שזכיתי להתקרב לרבינו הקדוש - - הדבר ראשון 'תודה והודאה', להודות להשי"ת, ואחר כך אבקש כל מה שאני צריך, ככה הוא לימד אותי! וכשהוא אמר את ה'מודה אני לפניך על כל החסד' - לא היה יכול להמשיך הלאה, ואמר עוד הפעם (בתנועה של נוסח ראש השנה; 'על כל החסד' - 'על כל - -' הניגון של ראש השנה, הנוסח של ראש השנה - - הנוסח שלנו של ראש השנה הוא כזה געגועים, שאין אנחנו יודעים כלל מה זה. עכשיו מן הסתם לא רואים כזה, אבל מה שנעשה אז, מה שעשה רבינו הקדוש עם אנשיו - - גם תמיד נעשה. הוא אמר את הנוסח של ראש השנה; 'החסד, החסד', ככה - - הנוסח שלנו של ראש השנה, מין געגועים כזה, כמו שמדברים להשם יתברך. * אני זוכר, רבי נפתלי (כהן זצ"ל הוא היה מתפלל בראש השנה, ראיתי איך שהוא עומד אצל העמוד - התפלל לפני העמוד, אבל הוא לא התפלל לפני העמוד, רבי נפתלי - הוא התפלל לפני השם יתברך, לא לפני העמוד, לפני השם יתברך! הוא עמד לפני העמוד, והוא היה עושה תמיד בידים להשם יתברך, ככה - - תנועות, כמו שמדברים עם אנשים... אני זוכר את ה'ונתנה תוקף' שלו, 'ונתנה תוקף' - הוא קבע בי - - בה'ונתנה תוקף', כזה - - 'ונתנה תוקף קדושת היום, כי הוא נורא ואיום', וכן הלאה - - איך הוא התפלל?! הוא היה נוסע על ראש השנה, הוא עוד היה על ראש השנה שהיה עוד הריח והנוסח של רבי נתן, של רבי נחמן טולטשינר! ה'ונתנה תוקף' - - איני יכול לעשות כמוהו, אבל היה - - 'ונתנה תוקף קדושת היום' - ראש השנה' - 'תוקף קדושת היום', וככה הוא הגיד את המילים - - היה עוד איזה חזן - רבי דוד חלדנקי, הוא עבד בבית חרושת של מנעלים, הוא היה מתפלל בראש השנה, היה לו קול יפה - - * [המשך זמירות שבת] 'אשת חיל' - (הוא שר - רבי ישראל כמו שאנשי שלומינו מנגנים אותו (מנגן במתיקות ובערגה בנוסח המקובל; אשת חיל מי ימצא - - זה היה - כל מילה עם כזה געגועים. 'מי ימצא' - אין יכולים למצוא אותה! 'אשת חיל' זה הוא התורה, רבינו הקדוש - התורה. (ממשיך; מי ימצא, ורחוק מפנינים מכרה. בטח בה לב בעלה, ושלל לא יחסר. גמלתהו טוב ולא רע, כל ימי חייה. דרשה צמר ופשתים, ותעש בחפץ כפיה. ככה שמעתי מרבי ישראל, גם מרבי נתן בייטלמאכר שמעתי ככה, כשהייתי אצלו על שבת. היתה כאניות סוחר, ממרחק תביא לחמה. ותקם בעוד לילה, ותתן טרף לביתה, וחק לנערתיה. זממה שדה ותקחהו - - הוא לא היה יכול ללכת הלאה מה'זממה שדה' - ה'בעל השדה' - בליקוטי מוהר"ן תורה ס"ה. זממה שדה ותקחהו, מפרי כפיה נטעה כרם. חגרה בעוז מתניה, ותאמץ זרועתיה. - - הוא היה רגיל לחזור על הרבה פסוקים כמה פעמים, הוא לא היה יכול - - הוא הרגיש את החיות שבו, הוא לא רצה ללכת מהחיות הזה... עם ה'זממה שדה' הוא הרגיש שיש 'שדה עליונה', שיש איזה 'שדה' ו'בעל השדה'... זממה שדה ותקחהו, מפרי כפיה נטעה כרם. חגרה בעוז מתניה, ותאמץ זרועתיה. טעמה כי טוב סחרה, לא יכבה בלילה נרה. ידיה שלחה בכישור, וכפיה תמכו פלך. כפה פרשה לעני - - 'כפה פרשה לעני', הוא הרגיש עצמו באמת ל'עני' - - אז היה 'כפה פרשה לעני, וידיה שלחה לאביון'. כפה פרשה לעני, וידיה שלחה לאביון. לא תירא לביתה משלג, כי כל ביתה לבוש שנים. מרבדים עשתה לה, שש וארגמן לבושה. נודע בשערים בעלה, בשבתו עם זקני ארץ. סדין עשתה ותמכור, וחגור נתנה לכנעני. עוז והדר לבושה, ותשחק ליום אחרון. - - זה גם כן היה מהפסוקים - 'עוז והדר לבושה', לא היה יכול ללכת הלאה - - עוז והדר לבושה, ותשחק ליום אחרון. ב'עוז והדר' יש עוד ניגון (מנגן; עוז והדר לבושה, ותשחק ליום אחרון. וככה עוד הפעם; עוז והדר לבושה, ותשחק ליום אחרון. - - איי, ה'יום אחרון' היה אצלו תמיד - ה'יום אחרון', הוא לא שכח מה'יום אחרון'! כשהוא אמר 'ותשחק ליום אחרון' הוא הסתכל איך הוא מאושר... שה'יום אחרון' יהיה 'ותשחק' ליום אחרון! וככה (ממשיך בניגון הראשון הנ"ל; פיה פתחה בחכמה, ותורת חסד על לשונה. - - פיה פתחה בחכמה, ותורת חסד על לשונה. - - אה, רבינו הקדוש אומר (תו' ל'; 'פיה פתחה' כשהצדיק פותח את פיו - יוצא ממנו חכמה. 'פיה פתחה' כשהוא רק פותח את הפה - יוצא חכמה! פיה פתחה בחכמה, ותורת חסד על לשונה. צופיה הליכות ביתה, ולחם עצלות לא תאכל. - - 'צופיה הליכות ביתה', רבינו הקדוש אומר; כבר הסתכלתי על כל אחד מאנשי... 'צופיה הליכות ביתה'... ולחם עצלות לא תאכל - - כמה שהוא רצה - אבל אין זה אפילו התחלה אל מה שהוא התגעגע! קמו בניה ויאשרוה, בעלה ויהללה. רבות בנות עשו חיל, ואת עלית על כולנה. - רבות בנות עשו חיל, ואת עלית על כולנה. - - נו, גם מזה לא היה ללכת הלאה, הוא אמר עם כזה מין געגוע, עם כזה מין חיות. 'רבות בנות עשו חיל' - הוא קבע בי את המילים עמוק בלב, 'רבות בנות עשו חיל' - כל הצדיקים עשו טוב 'עשו חיל'! אבל 'ואת - עלית על כולנה'... את ה'עוז והדר' שהוא הרגיש. רבינו הקדוש אומר; שאין יכולים להיות יהודי אם אין לו 'עזות דקדושה', כמו שמדת העזות הוא דבר רע, ככה אין יכולים להיות יהודי בלי עזות דקדושה! 'עוז - והדר לבושה', 'הדר' זה הדרת פנים, תיקון הברית. - - שני דברים טובים; 'עוז' - 'והדר'... * [המשך סיפור הנסיעות לאנ"ש בירושלים] ברוך השם, אני רואה עכשיו למפרע - כבר עשיתי מה שעשיתי, אבל מה שאני זכיתי - מה שהתגעגעתי אל אנשי שלומינו לראות אותם. זה היה נקי, בלי שום פניה. אני ישבתי בטבריה, והלב שלי בער - לשמוע מרבי שלמה (וקסלר זצ"ל, ההדרת פנים שלו - לשמוע ממנו איזה דיבורים. ואחר שחזרתי, הייתי מונה הימים שכבר יהיה - - שיגיע - פורים וכדומה, שאחזור לירושלים! צריכים להאמין שכל זה יקר מאוד, זה היה באמת, בשביל השי"ת, אני רק חיפשתי שאדע מרבינו. אצל רבי ישראל - כשראיתי אותו אז ראיתי גדולת רבינו! העבודה שלו, עם הדיבורים שלו, עם החיים שלו. ראיתי את הכל - - הוא היה ה'יסוד' - כל מה שקיבלתי מאנשים שלומינו - וכל מה שנסעתי - הוא היה היסוד, העיקר ויסוד... כי זה היה 'אני והוא' - 'שתים'! בטברי' ובצפת גם כן. היה עוד חסידים, אבל לא היו - - סוחרים, בעלי בתים. אבל העיקר היה 'אני והוא', הָיִינו יחידים! וכל זה שעבר עלי זה היה 'טובות גדולות'! רבינו הקדוש אומר; כל מה שעובר - מה שמדברים על הצדיק ועל אנשיו - כל זה הם טובות גדולות! בשעה שעובר זה הוא כמו שאומרים 'טובות' 'טובות'... אבל עכשיו אני רואה ה'טובות' - שהטובות צומחים וגדלים! כמו שרבינו הקדוש אומר; שצריכים לחפור, 'דעביווען', 'לחתור למצוא המעיין'! כי כשמחפשים אחר מים צריכים מקודם לחפור עמוק מאוד כדי למצוא המים ואחר כך מוצאים! צריכים לחפור כדי למצוא המים, כל מה שיש יותר מים - צומח - - * (השואל; מאין היה לו פרנסה? רבי ישראל?! מאמונה ובטחון!... * [חסר ההתחלה, מדבר מהסיפור המובא לעיל שהמתנגדים רצו לזרוק אבנים על מוהרנ"ת ז"ל] - - הם עמדו עם המקלות והאבנים כדי להרוג אותו, הוא החביא את עצמו - - ורקד לפני השי"ת וניגן (מנגן; 'גדולתינו ותפארתינו - - כך שמעתי מרבי ישראל - - גדולתינו ותפארתינו יתגלה לעתיד לבוא... - המקלות עשו את הניגון!... אוי ויי - רבונו של עולם, מה יהיה מאתנו, מה יהיה מאתנו?! * ליקוטי תפלות - - - אין בעולם - עדיין לא היו בעולם תפלות כאלו! אנחנו צריכים לזה כמו שצריכים את הנשימה, זה כל החיות, זהו עיקר והיסוד של התורה ושל היהדות, הכל - הוא כאן! במקום הזה! כשרבינו הקדוש עשה רבי נתן כזה, וכשרבינו הקדוש ציוה אותו - - זה כל החיים שלו. זה לא סתם חיבור, כמו שעושים חיבור - זה האש שלו! הוא עשה 'טיפה מן הים' מהאש שלו, כדי שנראה מה שנעשה פה בעולם! כל מילה בוער כאש! ואם לא משימים על הלב - אז אומרים, אומרים... וככה כל מכתב, כל דיבור. ואנו צריכים להאמין בזה! * כבר אמרתי לכם - לא יהיה משמע מזה שאני כבר ה'בעל הבית' של כל זה, ושאני כבר עושה. רק מדברים שככה צריך להיות... אבל לדאבוני אני כל כך בחוץ, יותר מכולם, השם יתברך יודע האמת, אני מתבייש להגיד. אבל אני לא רוצה שאחרים יטעו... * [חוזר על סיפור מאנ"ש בירושלים] - - כל אחד הוא הוא עולם בפני עצמו, כל אחד יש לו ענין אחר - - כמו אבנים טובות, אבנים טובות - כל אבן יש לו מעלות אחרות. זה יש לו מין יופי כזה, וזה יש לו מין יופי כזה. *

התקרבות רבי ישראל קארדונר זצ"ל - - (רבי ישראל קרדונער ז"ל הוא קיבל מרבי משה ברסלב'ר, תלמידו של רבי נתן. הוא החזיק את יום היארצייט (יום הפטירה של רבי משה כמו אחרי האבא, הוא היה מתענה ביום היארצייט. (השואל; איך נתקרב לברסלב? הוא מצא כמה דפים מהתיקון הכללי - מההקדמה, על ידי זה נתקרב לברסלב!... הוא סיפר לי; שהאבא היה סוחר גדול, והוא היה עיקר המנהל של החנות, האבא שלו היה שולח שקים עם סוכר - עם סחורה, והוא היה יושב בהמחסן והיה מוסר הסחורה כפי שציוה לו האבא. שם היה שקים, עם ארונות, והיה מתיישב שם במחסן בין השקים, והיה צועק משם להשם יתברך - שירחם עליו שיזכה להיות איש כשר באמת! ככה מתקרבים לרבינו! כשמבקשים מהשי"ת, ורוצים ומתגעגעים - זוכים! - צריכים להאמין שמוצאים! יגעתי ומצאתי! הוא נתקרב עם לב בוער כזה. האבא שלו לא רצה - - הוא סילק אותו מהירושה! אז הוא יצא מאת אביו עם כלום - רק עם המנעלים ומלבושיו, ככה הוא הלך ממנו ובא לאומן. הוא היה בן עשירים, מבית עשיר, עם כזה כבוד - אז הוא הלך לקבץ נדבות, כמו הקבצנים - לקבץ נדבות! בראשונה הוא הדפיס אלפיים 'תיקון הכללי'! הוא סיבב על הפתחים וביקש נדבות, ומזה הדפיס אלפיים תיקון הכללי, ונסע למכור אותם, בבתי כנסיות, בעיירות... והוא מסר עצמו לגמרי לרבינו כמו שצריכים - אז הוא זכה! הוא היה 'יחיד' בין חסידי ברסלב! מן הסתם כבר שמעתם, רבי ישראל קרדונר - זה מפורסם שהוא היה עובד השם במסירת נפש. (השואל; כמה זמן הוא גר בארץ ישראל? הוא היה בערך חמש עשרה שנה, בערך. הוא היה פעמיים בארץ ישראל, מקודם היה כאן כמה שבועות, ונסע בחזרה. ואחר כן הוא הגיע להשתקע. הוא מסר את כל חייו לרבינו לגמרי! הוא הדפיס ספרי רבינו בזמן שאף אחד לא - - הוא הדפיס; ליקוטי תפלות, וליקוטי מוהר"ן, וספרים קטנים - הוא תירגם את סיפור הנסיעה של רבינו לארץ ישראל לאידיש. לא היה לו כסף - הוא לוה, היו יודעים שהוא ישלם, היה לו אשראי, היו יודעים שהוא ישלם. הוא הדפיס, מכר, הכל עם תפלות. ואלישע דעביד ברחמי הוא דעביד! הכל עשה עם תפלה! עם מסירת נפש כזה שאין לשער, ללוות ולהדפיס. היום יש 'קרן הדפסה', אבל אז היה - - מסירת נפש! אחר זמן התחרט אביו בו, הוא נסע במיוחד לקיים כיבוד אב. הוא היה זקן, אז הוא שימש אותו. מאומן הוא נסע להמדינה שבו נולד, איפוא שאביו היה גר, כדי לקיים כיבוד אב, בעיר טרנופול (גליציה. רבי שלמה וקסלר היה אומר על רבי ישראל שעליו נאמר הפסוק; "ישראל אשר בך אתפאר"! * (השואל; הוא נתראה עם רבי אברהם ב"ר נחמן? כן! בודאי! הם היו חברים - כן, בודאי! אני לא הכרתי אותו - את רבי אברהם, אני נתקרבתי כשהוא היה כבר בחוץ לארץ. אבל שמעתי מרבי שלמה וקסלר, מרבי מאיר אנשין - - * (השואל; כשהיה רבי ישראל שר היה גם רוקד? הוא שר, וגם רקד, בודאי! הוא רקד אף באמצע השבוע! רבי אברהם היה אומר שצריכים לרקוד חצי שעה על השעון! זה המתקה גדולה - המתקת הדינים! (השואל; היום לא רוקדים כל כך - - אני הייתי רוקד לבדי! לבדי בביתי! כן! הייתי שר ניגונים, עוד ניגון, ניגון זה וניגון זה - - הייתי שמח ושר!... * [ממשיך מהשיחה דלעיל בענין גודל מעלת הספר ליקוטי תפלות] הליקוטי תפלות זה לא חיבור שמחברים ספר מתורות, או מתפלות - זה ההתבודדות של רבי נתן! היה לו התבודדות, אז הוא הוציא 'טיפה מן הים' מההתבודדות שלו, וכתב אותו בלשון הקודש, וזהו ה'ליקוטי תפלות'! זה לא חיבור שמחברים - עם הכנה - - ההתבודדות שלו, האש שלו, הוא כתב, כדי שגם אנו נלמוד איך לעשות התבודדות! רבי נתן כותב בההקדמה; 'תפלות כאלו עדיין לא היו בעולם'!... ואנחנו זכינו שאנו יודעים מזה, שיש לנו ספר הזה, רק צריכים להתחזק, ולהגיד 'בכל יום'! כל יום - ככל היותר! * * *

למען תזכור צריכים להיות גיבור גדול להינצל מכל אלו הבלי העולם! כן, כי מכל זה לא ישאר כלום! - מכל ההבלים - מכסף, מכל התאות - כלום! אין בזה ממש, כלום! כלום! העיקר הוא רק; תורה, תפלה, ומעשים טובים - זה ישאר! (השואל; אבל במשך הזמן שוכחים מהכל שוכחים?! נו, למען תזכור! צריכים להיזכר! לזכור תמיד!... בודאי - העולם מסתיר את הכל, שוכחים מעצמו, יכולים לשכוח לגמרי מעיקר החיות. אבל כאן מזכירים אותנו! כשלומדים הספרים הקדושים מזכירים אותנו שלא נשכח! (השואל; בעת שמדברים זוכרים, אבל כשיוצאים לחוץ שוכחים נו, בודאי בודאי - צריכים לקיים 'ובלכתך בדרך' - אפילו כשיוצאים לחוץ נהיה גם כן עם השם יתברך! לא להסיח דעת! (השואל; אבל זה קשה מאוד נו, 'כי לא דבר ריק הוא מכם' - 'לא רחוקה היא', זה לא רחוק, זה לא קשה! צריכים רק לרצות, להיות לו רצון אמתי!... נו, בודאי זה קשה - נו, צריכים לעשות מה שקשה!... * * *

הקיבוץ בראש השנה [חסר ההתחלה] - - הוא הזהיר אותי (- רבי ישראל קרדונר ז"ל; אם אתה רואה שיש איזה דבר שאנשי שלומינו אומרים אחרת, אז לא תלמד ממני! רק רבינו - - אבל אנשים כערכינו, אם אני אומר איזה דבר שאנ"ש אומרים אחרת, שאני יעשה כמותם! הוא ביקש אותי. מה יש?! בענין ראש השנה, הוא התפלל במירון, הוא גר במירון. והיה בשעת הסכנות, היה כל מיני סכנות - מרעב וממגיפות, ואז עדיין לא נסעו עם מוניות, נסעו עם חמורים. וכל הדרכים, כל הכפרים היו מסובבים עם החיילים של תורכיה. והיה סכנה, כי התורכים אם היו רואים איזה בן-אדם שיש לו ידים ורגלים, איש צעיר, לקחו אותו תיכף לצבא. לא שאלו אותו כלום - אם יש לו ידים ורגלים... כן. ובכן, לנתן קניג [- מאנ"ש בבני ברק] יש מכתבים, הוא קנה מכתבים מרבי ישראל, והוא מצא מכתב שכותב לאיטשע מאיר (ר' יצחק מאיר קורמן ז"ל ממקורבי פולניה שיבוא לארץ ישראל, ובענין הציון - יש לו בקבלה שיכולים להיות במירון על ראש השנה, כי זה אחד - רבינו הקדוש עם רבי שמעון! נו, אני התפללתי פה בירושלים, ורבי ישראל נפטר. ובאתי לפני ראש השנה, ורציתי לנסוע על ראש השנה למירון. ודיברתי עם אנשי שלומינו, עם רבי שלמה וקסלר, עם רבי נפתלי כהן, ועם רבי גדליה (ברגר, עם רבי מאיר אנשין, וכולם היו - פה אחד! שראש השנה אני יהיה פה - עם אנשי רבינו! וכן עשיתי! - - * * *

מעשה מרב ובן-יחיד דיברנו מהמעשה מרב ובן-יחיד. שמעתי מאנשי שלומינו כי המעשה של רב ובן-יחיד אכן היה מעשה כזו, לא רק מעשה מ'שנים קדמוניות'. רבינו הקדוש סיפר מעשיות משנים קדמוניות, אבל המעשה הזו - שהוא משנים קדמוניות - אכן היה מעשה כזו! ומהמעשה הזו יכולים ללמוד - רואים שהבן-יחיד ישב על העליה, ועסק תמיד בתורה ותפילה ועבודת השם - תמיד. נו, והרגיש איזה חסרון שעובר עליו, ולא ידע מהו, לא ידע איך למלא את החסרון, אז נתנו לו שני אברכים עצה שייסע לאותו צדיק! רואים מזה - יכולים להיות למדן, האבא היה רב, והוא היה בן-יחיד אצל הרב, והוא ישב תמיד על התורה ועל העבודה. אז יש בזה רמז - שיכולים להיות למדן, ויכולים להיות יחסן, ולעסוק תמיד בתורה ועבודה, ויש לו איזה חסרון - שהחסרון הזה הוא העיקר! כשיש החסרון הזה אז לא מרגישים טעם בתורה ובעבודה - בתורה ובתפילה. והוא לא הרגיש טעם בתורה ובתפילה, הוא לא ידע מהו החסרון! אחר כך רואים מה היה החסרון - האברכים נתנו לו עצה שייסע לאותו צדיק!... *

'בית יוצר של יהדות' ובכן, אני רואה שיש אנשים, שרואים איך שאני מדבר תמיד מרבי ישראל, אני מספר מהפעולות שלו, מהתפלות שלו, ומהעבודה שלו. אז שואלים אותי; האם למדתם משהו - גמרא? - אימתי הייתם לומדים? - האם רבי ישראל היה למדן?... נו, רבינו הקדוש אמר; ביי מיר איז א פאבריק פון אידישקייט! ['אצלי בית-יוצר של יהדות'!] עדיין לא נשמע דבר כזה! אנו רואים כבר מההתחלה, מרבי נתן. רבי נתן היה גאון עולם. והוא היה חתן של גאון עולם. וזכה להתקרב לכמה צדיקים - אמיתיים! הרב מברדיטשוב היה משתעשע עמו, הוא קרא אותו "מיין נת'לע"! [- נת'לה שלי!]. וכן אצל כמה צדיקים. אצל הרב מברדיטשוב זה כתוב, וכן היה אצל כמה צדיקים - כמדומה אצל רבי מרדכי מ'נשכיז, וכן היה אצל כמה צדיקים. ואחר כך כשרבינו הקדוש קבע דירתו בברסלב, וברסלב זה לא רחוק מנמירוב, והקב"ה סיבב סיבות שיָשַב בנמירוב חסיד ברסלב - רבי ליפא, הוא נתקרב עוד מלפני רבי נתן. הכלל, ורבי נתן שמע את ה'שלום עליכם' שלו! התפילה שלו! לא כתוב ששמע איך שמדבר דברי תורה... הוא שמע את ה'שלום עליכם, והתפילה שלו נשא חן בעיניו! הכלל, הוא נסע מנמירוב לרבינו, ורבינו הקדוש סיפר לו שלש מעשיות. נו, ורבי נתן כשהתקרב לרבינו, אז תיכף - - רק רבינו!! והוא זכה שהוא היה - - כל התלמידים התבטלו לפני רבינו, אבל הוא היה ענין אחר לגמרי! נו, וכל העסק שלו היה - בחיי רבינו ואחרי כן - היה עיקר העסק שלו לדבר עם אנשים בעבודת השם! שצריכים תמיד רק לעבוד את השי"ת באמת! והוא קירב הרבה נפשות לרבינו. וכשהוא קירב נפשות להשם יתברך אז פתאום נמלטו מן היישוב - מיישוב העולם! והם היה צדיקים כאלה, תמימים כאלה, שלא רואים כזה בעולם! * כי אכן כן הוא, כי רבינו הקדוש אמר; 'ביי מיר איז א פאבריק פון אידישקייט'! ['אצלי בית-יוצר של יהדות'!]. והעיקר שצריכים לדעת הוא - שצריכים לחפש את רבינו, כל דיבור, כל תורה - צריכים לחפש. שלא יחשוב שהוא כבר חסיד ברסלב, אני לומד ליקוטי מוהר"ן - שיכול להגיד; אני יודע ליקוטי מוהר"ן בעל פה... זה לא תלוי בפלפולים, זה לא תלוי בכבוד עולם הזה - זה ענין אחר 'לגמרי'! רבי ישראל - הוא מצא איזה ילד עני - לא יכולים לדבר עמו בדברי תורה... ובו היה נותן כל המוח שלו, כל הכח, כל העבודה שלו, הכל. נו, רואים מזה שכאן הוא ענין אחר לגמרי מכל העולם, רבינו הקדוש הוא ענין אחר לגמרי מכל העולם - ההיפוך מכל העולם. או ה'עולם' - או 'רבינו'!... אני הכרתי למדנים בטבריה, בטבריה היו למדנים גדולים, גדולי תורה, גדולי הדור. נו, אם ראה את הליקוטי תפלות אז הוא עשה טובה והסתכל בו. אבל שיקח אותו ללימוד, ללמוד ממנו איך להיות יהודי?! הוא עצמו בוודאי לא, אלא אפילו אם רואה איש אחר שאומר הרבה תפלות ותהלים, אז מחזיק אותו לבטלן, לעם הארץ - כזה עם הארץ!... התהלים שלו - כמו שהרב אלפאנדרי אמר; התהלים שלו הוא יותר גדול מהלימוד שלכם.... * כן, רואים מזה שאנחנו יכולים לצחק מכל העולם! גם אני בעצמי הייתי בתוך זה - - רוצים להיות בתוך העולם ולהיות ברסלב'ר! - זה לא הולך ככה! או או, זה שני הפכים - ה'עולם' עם 'ברסלב' זה שני הפכים, זהו עולם הזה וזהו עולם הבא!... יש שאומרים שיכולים להיות חסיד ברסלב, ולהיות - - 'מחיזו דהאי עלמא', עם תאות עולם הזה, עם הבלי עולם הזה. כן! גם אנחנו לדאבונינו - אבל רבינו הקודש מושך אותנו מזה! בודאי, הוא לא מניח אותנו לישון, הוא לא מניח אותנו בהרפש, הוא רוחץ אותנו מזה! *

הבעל תפילה אוי אוי אוי. רבינו הקדוש סיפר לנו המעשה מהבעל תפילה; פעם היה מעשה, פעם היה בעל תפילה - - וכן כל המעשה. ושם יש דיבורים יקרים כאלה, כזה מין חכמה. 'המדינה של עשירות' - כל העולם הוא המדינה של עשירות!... לא רק 'איזה' מדינה! 'זהו' המדינה של עשירות! אצל העולם כל עיקר החשיבות - עיקר הכבוד - הוא כסף! ככל שיש לו יותר כסף - נותנים לו כבוד יותר. נו, והבעל תפילה - האנשים שקירב אותם להשי"ת - אצלם היה תענית או סיגוף - הסיגוף הכי גדול - היה להם מזה תענוג יותר גדול מכל התענוגים שבעולם! ואנשי הבעל תפילה היו יושבים 'חוץ ליישוב'. כי היישוב הוא ההיפוך מרבינו! כשרוצים להתקרב לרבינו, אם רוצים לטעום 'מהמאכלים הקדושים' שלו - התורות הקדושות שלו, זהו היפוך מיישוב העולם! בהמעשה כתוב כי פתאום נמלטו אנשים מהמדינה, ולא ידעו איפוא הם... כן, נמלטו!... כשמקורבים לרבינו אז יוצאים מיישוב העולם - הוא נמלט! * נו, צריכים לקיים הסעיף הראשון מהשולחן ערוך; אל יבוש מפני המלעיגים! שלא יתבטל, שלא יבוש מפני המלעיגים! - - 'עזות דקדושה' - שנעמוד מול כל העולם! כן, שיהיה לנו אמונה ברבינו ככל היותר, ולשמוע ולעשות כמו שהוא מלמד אותנו, ולא להתפעל מאף אחד! - יש מניעות?! זה לטובה! ככל שקשה יותר, וככל שסובלים יותר - יותר טוב! רבינו הקדוש אומר; להתקרב אלי הוא דבר קשה! כי בכל פעם שלוקחים את הליקוטי מוהר"ן, ורוצים להתקרב לרבינו הקדוש - נתקוממים מניעות גדולות מכל הצדדים. ולא מניחים להתקרב, בין מהיצר הרע, בין מהתאוות, בין מהעולם. סביב סביב 'מלחמות'! נו, אבל רבינו הקדוש הוא גיבור, ומלמד אותנו איך להיות גיבורים, איך לעמוד בקשרי המלחמה. * [המשך המעשה מרב ובן יחיד] אוי אוי אוי אוי. וכן כל מעשה, וכל תורה, וכל דיבור מרבינו הקדוש. המעשה מהרב ובן-יחיד, איך שהבן-יחיד הפציר באביו שרוצה לנסוע לאותו צדיק. נו, הוא היה בן-יחיד לאביו, ולא רצה להניחו שייסע לבדו, אז האבא ביטל אותו; לא מתאים לך, אתה למדן יותר ממנו, יותר יחסן ממנו, לא מתאים לך שתיסע לאותו צדיק! ולא נסע. הכלל, הוא ראה שהוא עובד את השי"ת, ולומד ומתפלל תמיד, ולא מרגיש טעם. אז נתנו לו האברכים עצה; לך תיסע לאותו צדיק. הלך עוד הפעם לאביו, והפציר בו. הכלל, האבא ראה שהוא מפציר בו מאוד, אז אמר לו; נו, ניסע ביחד, אלא שאם נראה שאינו מתנהג מן השמים אז נחזור! נו - נסעו, ובאמצע הדרך באו לגשר קטן, ונפל סוס אחד, והמרכבה נתהפכה וכמעט נטבעו. אמר לו אביו; נו, ראית שאין זה מן השמים שניסע לאותו צדיק?! וחזרו, וחזר הבן להעסק שלו - תורה ותפילה תמיד. אבל הרגיש שיש לו החסרון, שאינו מרגיש טעם בהתורה ובתפילה! וחזר וביקש מאביו שרוצה לנסוע, והפציר בו מאוד. ונסע אביו עמו. ואמר הבן לאביו כי רק אם יהיה דבר מורגש מאוד אז נחזור, זה יהיה סימן שאינו מן השמים! - - * יכולים להיות חכם - - עם כל תאוות עולם הזה, עם כל העולם - ולהיות ברסלב'ר!... אני הכרתי בטבריה בני תורה גדולים, אני נתגדלתי ביניהם, וזכיתי לראות את ההבדל בינם לבין רבי ישראל. הם היו; אנשי מעלה, חכמים, נבונים, ואנשי מעשה, ויראי השם, ומדקדקים במצוות - והכבוד וה'חיזו דהאי עלמא' היה נמצא לפניהם על כל העולם! והאם היה חסר להם משהו?! אדרבה - לא חסר לו כלום! אבל רבינו הקדוש סיפר מעשה מהרב ובן-יחיד, שהבן-יחיד היה חסר לו! הוא תמיד עָסַק בתורה ותפילה, והיה חסר לו איזה חסרון, הוא לא הרגיש טעם בהתורה ובהתפילה! אז היה שני אברכים - ונתנו לו עצה שייסע לאותו הצדיק! משמע מזה, שכל החסרון מה שלא הרגיש טעם בתורה ובתפילה, היה מפני שהיה צריך ללכת לאותו הצדיק!... יכולים ללמוד את המעשה - אבל צריכים לשום לב, מה שרבינו הקדוש ריחם עלינו וסיפר לנו את המעשה - בשבילנו! כדי שנלמוד רמזים מהמעשה, שיכולים להיות בן-יחיד אצל הרב, ויהיה לו חדר בעליה, ויעסוק תמיד בתורה ותפילה, והבן-יחיד הרגיש חסרון - הוא לא מרגיש טעם בתורה ותפילה! וחיפש עצה איך למלאות את החסרון, ושאל לשני אברכים, והם נתנו לו עצה שייסע לאותו הצדיק! רואים מזה - הוא חיפש, אז סיבב הקב"ה ששני אברכים אמרו לו שייסע לאותו הצדיק. אבל אם עוסקים בתורה ותפילה, ולא מרגישים את החסרון, אדרבה - מרגישים שנעשים גדול וגדול וגדול - - הבן-יחיד תמיד חיפש, והקב"ה סיבב בכל פעם - בפעם ראשון נפל הסוס על הגשר, ובפעם השניה נשברו ידות העגלה, ובפעם הבא אמר הבן-יחיד כי אי אפשר - רק אם יהיה איזה דבר מיוחד. ונסעו, והיו אצל אכסניה באיזה כפר, ושם מצאו איזה 'סוחר'. נו, מה שייך לסוחר לדבר מצדיקים?! הסוחר צריך לדבר ממסחר! נו, הם דיברו אתו, והגיעו לדבר מצדיקים - לא סיפרו לו שהם נוסעים לאותו הצדיק, הם סתם דברו מצדיקים. והתחיל לדבר מאותו הצדיק - הם לא אמרו לו שהם נוסעים אליו, [ואמר להם הסוחר שהוא היה שם, והוא עשה] עבירה! הוא קל! אמר לבנו; נו, הרָאית מה שזה הסוחר מספר לפי תומו?!... נו, הכלל, חזרו לביתם, ונפטר אותו הבן! כי אם אין מתגברים על כל מיני המניעות, אז הוא מת בחייו - הוא מת! יכולים להיות גדול, ולהיות לו שם בעולם, אבל הוא מת! * וכן כל מעשה, וכל שיחה, אם לא מסתכלים עם אמת - מתוך געגועים, כמו הבן-יחיד - הוא התגעגע למלאות את החסרון - הוא לא מרגיש טעם בתורה ובתפילה! נו, אם מחפשים אז מוצאים. יכולים לחפש ולחפש ולחפש, אבל כשמגיע לזה - - באמת, אם מתבוננים בזה יכול להיות כי הסוחר אינו מסיח לפי תומו!... *

האמת מנצח תמיד ואני - נפש קטן כמוני, ילד בן שבע-עשרה, בחור פשוט, הכי פשוט מכל הישיבה... אני הייתי בן-יחיד - יחיד במינו... והבן-יחיד הזה, הילד, נעשה מזה ככה, כזה קידוש השם, למעלה מדרך הטבע. והראש שלהם - ראש המתנגדים, הוא לקח אותי כמו חבר טוב, והלך לטייל עמי מחוץ לעיר, והכניס בי כזה רעל של התנגדות, עד שהחלטתי שאני לא אהיה ברסלב'ר! אני ילמוד את הספרים - אבל ברסלב'ר אני לא אהיה... נו, נפש קטן כמוני, איך זה שנעשה עמי כזה שינוי - לעזוב את העולם, לבטל לומדים כאלו?! נראה מזה כי האמת מנצח תמיד! האמת הוא דבר חזק כזה, האמת מנצח תמיד! אחרי כן, כשהחלטתי שאני לא אהיה ברסלב'ר, אבל הלב שלי כאב, היה לי 'אוי לי מיוצרי אוי לי מיצרי'. הוא הכניס בי רעל, ואני רציתי - אבל היה לי מלחמות. אפילו שהחלטתי שאני לא אהיה ברסלב'ר, אבל זה לא היה ברצון. אז סיפרתי לרבי ישראל שהוא דיבר עמי ככה. והשי"ת ריחם עלי, ורבי ישראל דיבר עמי, הוא דיבר עמי כאלו דיבורים - שנעשו מכל אלו הרעלים 'כלום'! הייתי שוב כמו מקודם, הוא לקח ממני כל הרעלים. * וכל זה הוא לימודים בשבילנו, כי אפילו היום שאין כל-כך מתנגדים כמו שהיה פעם, נו, אבל עדיין נשאר, עדיין יש... העולם, הלומדים, הגדולים - אפילו אם מסתכלים בהספר - אבל ה'חיזו דהאי עלמא' מכסה! ואני - אף-על-פי שהקב"ה ריחם עלי שאתקרב לרבינו הקדוש, אבל מה שאנו צריכים להיות, ומה שאנו צריכים לראות - זה עדיין אינו! צריכים להמשיך להתפלל עוד ועוד ועוד... נו, יכולים לעשות שלום - אני ברסלב'ר, אבל עדיין אין אני צריך להשליך את כל העולם, צריכים כסף... זהו המעשה של ה'מדינה של עשירות' - - 'הוא מדבר נגד כל העולם'! 'מה אתה מדבר פה'?!... * רבי נתן נולד בבית של תורה וגדולה. החותן שלו היה למדן, תלמיד חכם, וירא שמים, רק ליטאי [- מתנגד]. ורבי נתן גם-כן היה ליטאי, הוא היה 'גדול', הוא היה חתנו של גאון וצדיק. נו, ורבי נתן כשראה את רבינו הוא עזב את כל העולם ונשאר אצל רבינו! * נו, והמעשיות, וכן התורות - כל תורה צריך להיות תמיד חדש! מה זה חדש? למצוא אור חדש, לימודים חדשים! עיקר הלימוד שיביא אותנו אל מה שרבינו הקדוש רוצה להביא אותנו - אל התכלית האמת. אצל העולם מסתכלים על איש כזה כמו על משוגע - - עולם הבא? יש זמן לעולם הבא! עכשיו?! הולכים לבית הכנסת, מניחים ציצית ותפילין - - אבל עולם הבא?!... אבל אני הכרתי יהודי שאצלו היה העיקר, כל החיים שלו, תמיד, כל דיבור - הכל היה רק בשביל התכלית... וכל העולם צוחקים מזה. אבל רבינו הקדוש הזהיר לעשות בכל יום שיעור קבוע - דרך לכל אדם מישראל, מקטן ועד גדול - 'התבודדות'! שילך לאיזה מקום שאין שם בני אדם, ושמה ישפוך שיחו לפני השם יתברך, ולבקש על כל מה שצריכים. דבר ראשון צריך לבקש על עיקר התכלית, ואחר כך כסף - - כן. ורבינו הקדוש צוחק מכל העולם - ש'לחם ומלפפון' הוא מאכל טוב!... ויש עוד שיחה, רבינו הקדוש אומר; מה כל הפחד? שאם לא יהיה לו פרנסה, אם לא יהיה לו לחם לאכול אז ימות?! נו, מה כל הענין? הלא ממילא מתים! אם - ככה היו חיים לעולם וככה מתים - - אבל אם ממילא צריכים למות, נו אז מה?!... [חסר קצת] - - 'שחורות כעורב' - להשחיר את הפנים - 'שחורות'! לומדים; 'שחורות כעורב' - וממשיכים הלאה... אבל את ה'שחורות כעורב' צריך להרגיש היטב! צריכים לראות שהפנים ישחרו כמו שצריך - - למאס תאוות עולם הזה! *

הסבל הנורא בימי נעוריו - - כזה עניות שהיה לי, אין בעולם! שלא יהיה אף חתיכת לחם?! זה ראיתי בעיניים! ראיתי את הצער של הילדים שהיה להם מחמת הרעב - עד היום אני מתבייש לדבר מזה. אני גר במדבר?! אני גר בין אנשים! יהודים, רחמנים! אבל עמי התנהג הקב"ה שננעלו כל השערים, הייתי כמו בים, כמו במדבר, שאין שם שום - - אני בטבע ביישן גדול, אבל כשאני רואה כזה רעב - רציתי לעשות איזה פעולה, שיהיה לי חתיכת לחם. היה במאה שערים יהודי אחד תלמיד חכם, למדן, ליטאי, והוא תמיד קיבץ נדבות, והיה נותן לכל עני - אם היו מגיעים אליו היה נותן משהו. הכלל, היה באיזה יום ששי, אחר חצות היום, ולא היה בבית כלום! כלום! לא דגים, ולא חלות - כלום! הכלל, הייתי מודאג, חלילה וחס לישאר כך בשבת. הכלל, נתגברתי וירדתי ל'שטיבלאך', הייתי דר במאה שערים, נכנסתי אל ה'שטיבלאך' של מאה שערים. הוא היה מתפלל מנחה גדולה, והוא היה נמצא תמיד בשטיבלאך של מאה שערים. והוא ישב עם עוד איזה יהודי, מהגדולים בירושלים, והיו תמיד מדברים בדברי תורה. הכלל, הוא ישב עמו ודיבר עמו. הכלל, ניגשתי אליו וסיפרתי לו - - והקב"ה ריחם עלי, והוא הרגיש כי זה סיפור נכון - - בירושלים היה יכול להיות עני שיש לו כל טוב, וכשרוצה שיתנו לו כסף אז הוא אומר שאין לו על שבת... אדרבה, אם מגיע אחד ואומר ביום ששי אחר צהרים שאין לו כלום, אז הוא קבצן מקצועי כזה... - אבל הקב"ה ריחם עלי, והוא הרגיש משהו בהדיבור שלי - בהפנים שלי - כי זה דבר נכון. נו, הוא הלך אתי, סמוך אל הבית שלי היה מכולת, והוא דיבר בקול רעש גדול... ואמר אל הסוחר, הבעל-הבית של החנות; 'תן לו רוטל [- לערך שלש ק"ג] קמח'! ואחר כך הוא הלך אתי לחנות של הדגים - הבית שלי היה על-גבי החנות שלו. הכלל, הוא ניגש אל הבעל-הבית וצועק אליו; 'תן לו דג'! ואני שמעתי, ונעשה לי חושך בעיניים, נתביישתי - יום ששי אחר הצהרים - והוא אומר 'תן לו דג', 'תן לו קמח'... ועכשיו כל זה לטובה! בשעת מעשה לא רציתי את זה, 'לא הן ולא שכרן'!... מצב כזה... * היה אחד שהיה לו חנות במאה שערים. הכלל, הוא היה סוחר, מקורב, מהמקורבים של פולניה. והוא היה מקבץ נדבות בשחרית בבתי כנסיות, אבל לי לעולם לא נתן. ואפילו כשאמרתי לו פעם, עשה עצמו כלא ידע, ולא נעשה מזה שום דבר. הכלל, היה באמצע השבוע, באיזה לילה שהילדים בכו לחתיכת לחם. הכלל, ירדתי להשטיבלאך, והוא עמד שם מחוץ להשטיבלאך, ניגשתי אליו, ואמרתי לו; 'עשה מצוה - תן לי כמה פרוטות'! 'אני צריך משהו בשביל לחם'! - - - נו, אם אין לו הזכיה, חלילה וחס - - אבל אצלי היה ככה, 'ננעלו כל השערים'! כך רצה הקב"ה, שארגיש טעם כזה. יכול להיות שעי"ז נפטרתי ממיתה או שאר גזירות קשות - היה לטובה. אבל בשעת מעשה היה אצלי 'קצתי בחיי'... * [ממשיך הסיפור מערב שבת הנ"ל] הכלל, אצלי היה כל רגע כמו שנה, רציתי ככל היותר מהר - - על הדרך הוא נכנס לסוחר בדים ומדבר עמו, חשבתי שהנה הוא יוצא תיכף, אבל הוא לא מיהר לצאת, ואני עומד ומחכה, והוא עמד שם זמן מה ודיבר עמו. אחר כך הוא נכנס עמי, נכנס אל החנות, ואומר להאשה שלו - כשהוא היה צריך לצאת אז היא עמדה בחנות. והוא אמר לה; 'תן לישראל בער פרוטה (גרוש, הוא צריך דחוף'!... הוא לא יכול לגשת אל הארגז איפוא שמונחים הפרוטות ולקחת פרוטה? הוא אומר בקול רם; תן לישראל בער!... כך סיבב עמי הקב"ה, וזה היה לטובה גדולה בזה ובבא! ואני ראיתי אחרים שהיו בקיאים בירושלים, אצל הגבירים, הנגידים. והם הולכים לקבץ כסף, והם חיים בהרחבה, כן. מחתנים בניהם ויש כסף. ואצלי היה - הכל סגור! אני הייתי אחד שלא הצלחתי בזה... אוי אוי אוי. וזה כבר היה בזמנינו, בזמן האחרון, בשנים אחרונות... * [מספר על איזה תקופה שעבד בשביל פרנסה] - - היה לי מאפיה בטבריה, חשבתי שנכנסתי בגלות מצרים! ישראל נגאלו משם, אבל אני נכנסתי בלי דרך לצאת... עמדתי אצל התנור, אצל עריכת הלחם - - לא יכולתי לצאת מזה!... כל העיר - באו אנשים מירושלים, ידעו ממני, ידעו שהוא ברסלב'ר. נו, מאפיה... כל העיר דואגים מאין לוקחים כסף - 'ישראל בער נעשה אופה', 'מאפיית אודסר', יש לו את כל הכסף... הם כולם קבצנים, ומונחים תמיד במחשבות 'מאין לוקחים כסף', וישראל בער - כל הכסף הולך לישראל בער, ואנחנו כולנו בני ישיבה, קבצנים... ואני עמדתי אצל התנור, אצל הלחם - - ותבע מעצמו; לאן הגעתי?! היה לי כזה רבי ישראל, עסקתי בעבודת השם, והיו תמיד צוחקים ממני, ופתאום נכנסתי בכזה 'גלות מצרים', בכזה גלות, 'מאפיה', לא היה לי לא יום ולא לילה, נתרחקתי מתורה ותפלה. איך אני יכול לצאת מזה?! [חסר הסיום] - - *