Fires of Israel - Part 12

מסירת נפש למען הדפסה היה יהודי אחד שהיה מוכר משקאות. היה מוכר יין, יין-שרף, כל מיני משקאות. קראו לו 'רבי יום טוב זלוטניק'. הוא היה מפורסם, ליטאי. אלא שהוא נתקרב עם לב בוער כזה - שלא איכפת לו החנות והמשפחה והילדים. רק רבינו, רק רבינו! והוא היה מדפיס - אז לא היה קרן הדפסה, לא היה בשביל מי להדפיס, אבל הוא בער להדפיס ולהדפיס ולהדפיס. הכלל, הוא התחיל להדפיס ה'משיבת נפש', 'השתפכות הנפש'. והלא אי אפשר לאיש אחד להוציא כל נכסיו כדי להדפיס, אבל אני ידעתי שיש לו לב בוער כזה לרבינו. והיה לו חנות, והיה לו חדר קטן ששם היה נכנס ללמוד ספרי רבינו, ואני הייתי רגיל ליכנס באותו החדר. ואני היה לי משפחה גדולה, ובביתי אין שום חתיכת לחם, הילדים מסתובבים ככה. ואני הלכתי לר' יו"ט זלוטניק, נו, אם אני יגיד לו, משמע שאני בא לר' יו"ט כדי שיתן כסף - שצריכים לחם. אז לא דיברתי כלום מזה... והוא היה חכם, והבין שכל המטרה שלי בזה הוא רק כדי שנזכה לקרב את כל העולם לרבינו, שידפיסו את ספרי רבינו. ואני רציתי לחזק את היהודי הזה, כדי שיהיה חזק בזה. הכלל, היה באיזה יום ששי אחר צהרים, וחגרתי עצמי בעזות, עם גבורה. אני ביישן בטבע, לבקש בעצמו נדבות... הכלל, נכנסתי לאיזה חנות, והוא נעשה מבוהל, הוא ראה פנים כזה, עם התלהבות כזה, עם גבורה כזה, הוא הכיר. הכלל, נתנו לי. בקיצור, הלכתי מחנות לחנות, ראיתי שהקב"ה מצליח דרכי ונותנים לי. ובאותם הימים - קיבצתי שבעים וחמש פרוטות! נו, אני הלכתי, לא בשביל לחם - לא בשבילי! הלכתי כדי שיהיה איזה התחזקות לאותו אברך. כן, הלכתי עם שבעים וחמש פרוטות, ונתתי לו! כלום, שום פרוטה! יום ששי בערב, נתתי לו תיכף כדי שיהיה להדפסה... (השואל; זה היה הרבה כסף? אה! היום אי אפשר לשער את זה - אין שום השגה מה שאז היה כסף! גם אני התפלאתי, אבל הלכתי עם כזה התלהבות, כמו ה'בערגער'... * נו, יכולים לחשוב שאני מספר דברים בטלים, מעשיות שהיו פעם; לחם, כסף. לא! זה הכל דרכים יקרים, אין כזה בעולם, זה רק בכוחו של רבינו הקדוש שיכול לעשות כך - שיהיה איזה עני ויקבץ שבעים וחמש פרוטות, והולך תיכף למסור לו בשביל שיהיה לו התחזקות להדפיס... וזה לא בדרך הטבע, זה למעלה מדרך הטבע, למעלה מן המקום, דבר כזה. וזה רק בכוחו של רבינו הקדוש שיכול לעשות דבר כזה, שיכול לעשות ר' ישראל כזה, שיכול לעשות כזה עני - הוא נעשה משוגע והולך מחנות לחנות, ונבהלים ממנו, ונותנים לו נדבות יפות - - והצלחתי, עשיתי שבעים וחמש פרוטות בזמן קצר כזה!... * * *

העיקר למשוך עצמו אל התכלית - - וכן הוא אם לא משימים לב, לא משימים לב לדבריו של רבינו הקדוש, לא משימים לב על מה שבאנו לזה העולם, על מה שאנו חיים בעולם. וצריכים למשוך עצמו מאוד - כמו שרבינו הקדוש מלמד אותנו; שהעיקר הוא רק בשביל התכלית - רק תורה ותפילה... ואצל העולם זה שגעון לגמרי - הוא לא מחפש כלום?! הוא מחפש רק עולם הבא, רק ללמוד, רק להתפלל, ואת העולם הוא עוזב לגמרי!... זה אמנם ראיתי רק אצל ר' ישראל! דרך העולם הוא - אפילו מי שמבין שכסף אינו העיקר, אבל עם-כל-זה; צריכים כסף... כן. וכן כבוד, והכל, ועושים שלום עם כל התאוות. רק רבינו הקדוש! [שמלמד אותנו את התכלית האמתי]! * [עוד בענין ליקוטי תפלות] כשיש כבר ליקוטי תפלות כזה - - בטבריה, כל האברכים, המתנגדים, הם לא רצו אפילו לנגוע - - ליקוטי תפילות?! עד היום! עד היום הזה! ליקוטי תפילות?! מה זה - האם לא תקנו לנו תפילות?! בבוקר, מנחה, מעריב?! מה פתאום ליקוטי תפילות?! מי עוד יכול להגיד כזה ליקוטי תפילות?!... תראו איזה משוגע, הוא אומר תמיד תפילות!... או - התבודדות! הוא הולך לבדו בחדר, או בשדה, והולך לעשות שמה התבודדות! והולך לבקש על פרנסה!... והולך לבקש מהקב"ה! הוא עושה התבודדות! - אצל העולם זה לגמרי שיגעון!... * [המשך ענין הבעל תפלה] רבינו הקדוש מסתובב בעולם, וכן אצלינו - כל זמן שאנחנו לא מוּדעים מהכח של רבינו הקדוש - שהעולם הזה אינו כלום, שהעיקר הוא רק התכלית, שהעיקר הוא רק תורה ותפילה - יכולים לבלות ככה כל השנים, להשלים, ולהיות ברסלב'ר... אבל צריכים להיות כזה ברסלב'ר - כמו שרבינו הקדוש מספר מהמעשה של 'הבעל תפלה' - שהוא דיבר עם העניים, הוא דיבר מהתכלית. וכשאחד נתרצה להתדבק בו - אז 'תיכף' - ככה כתוב - 'תיכף' לקח אותו אל מקומו שהיה לו מחוץ ליישוב! - משמע; כי ה'יישוב העולם' עם 'רבינו' - לא מתאים!... כל זמן שאין אנו יודעים האמת הנקי, ורוצים להיות חכמים, ורוצים שיהיה לנו איזה פנים בהעולם, רוצים להרויח כסף, שיהיה לו איזה ישות בעולם - כל זמן שאין רצים אל רבינו הקדוש, ולא מוסרים את עצמינו לרבינו הקדוש, כמו ש'הוא' מלמד אותנו! - - הוא מלמד אותנו את ההיפוך מזה העולם! כמו שרבינו הקדוש מדבר מזה (במעשה של הבעל תפילה; כי פתאום נעלמו אנשים מהמדינה, ולא ידעו איפוא הם, אצל אחד נעלם בנו, ואצל אחד נעלם חתנו... והמדינה של עשירות תמהו - שימצא איזה אדם שידבר ככה?! שידבר נגד אמונתם, שכסף זה כלום, רק תורה ותפילה! אז אמרו שבודאי זהו הבעל תפילה!... וכן האנשים של המלך, העשרה אנשים של המלך שנאבדו בעת הרוח סערה, והתחילו לחפש עצמם ולמצוא זה את זה - פה מצאו את הגבור, פה מצאו את זה, פה את היועץ, וכך כל הזמן נעשה הקיבוץ יותר גדול, מצאו זה את זה. ראו שהקב"ה מרחם עליהם, שמוצאים שוב זה את זה. הם היו - זה פה, זה שם, ולא ידעו אחד מהשני, ועכשיו מוצאים! עוד אחד, עוד אחד, עוד אחד, מוצאים! אז אמרו; שזהו בזכות הבעל תפילה הכשר! כולם, כולם אמרו - הבעל תפילה!! - והוא הציל את המדינה של עשירות! לא הגבור ולא אף אחד, רק הבעל תפילה! * [כלליות סיפורי מעשיות] וכן, מה שאנו רואים בהמעשה הראשונה, שרבינו הקדוש אמר; בדרך סיפרתי מעשה, שכל מי ששמעה היה לו הרהור תשובה! זה הקדמה, זהו המעשה הראשונה, ההתחלה של כל המעשיות, ההקדמה! פה משמיע לנו רבינו הקדוש - למי שיש לו אוזניים, שכל מעשה - לא רק אותו המעשה - בכל מעשה יש בניינים שלמים, יש כמה ענינים, יוצא מזה ונכנס לזה, כל זה - מי ששומע אותו יש לו הרהור תשובה! זה מה שמשמיע לנו רבינו הקדוש, שלא רק לקרוא אותו - רק להכניס את המוח! שיסתכלו היטב מה שנעשה פה! מה שנִדְבַר פה! וכן בכל תורה ובכל תפילה! * * * מאיפוא נעשה רבי ישראל [קרדונר] כזה?! מהתורות והתפילות!! וזה עד היום! לא זו הדרך להגיד; "פעם היה רבי ישראל", "פעם היה העולם עובדי השם", "היום זה ככה"! - - לא!! היה פעם - וגם עכשיו יש! היה רבי ישראל - וגם עכשיו יש! היה רבי, היה בעל תפילה - - בהסיפורי מעשיות כתוב; "פעם היה בעל תפילה", אבל הבעל תפילה היה - והוא גם עכשיו ישנו! והוא עוסק עמנו! והוא מלמד אותנו! ודואג בשבילנו! אצל העולם זה ממש 'משחק פורים' (פורים שפיל - הליקוטי מוהר"ן, והליקוטי תפילות - אם רואים אחד אומר הרבה תפילות, ובוכה לפני השם יתברך; - נו, נו, הוא איש גס, הוא בור... הוא אומר כל-כך ליקוטי תפילות... נו, אכן ראיתי כמה נפשות יקרות, אבל איך שרבי ישראל אומר ליקוטי תפילות - ואת השבת שראיתי אצלו, והסוכות, והשבועות, והניגונים, והשמחה - - זה היה יחיד בעולם! זה היה 'מעשי ידי להתפאר'! מעשי הקב"ה! מעשי השם! אצבע אלוקים!!! * * *

ניצחתי ואנצח רואים איך שהאמת מנצח! איך שהעולם כל-כך רחוק מרבינו, מהתבודדות, ליקוטי תפלות - - אז היינו צריכים להתבטל מפני העולם! אם כל הגדולים, כל גדולי הדור הם כל-כך רחוקים מזה, שוחקים מזה - היינו צריכים להתבטל! ככל שעובר זמן היו צריכים להתבטל! אבל בסוף רואים שהפילוסופים, אנשי העולם הכי גדולים, אנשי מדע - - הם היו צריכים לבטל את רבינו לגמרי! כי הוא היה נגד לימוד חכמות ולשונות, אפילו מגדולי ישראל כשהם מדברים מחקירות! - היו צריכים להחליט שאין לו חלק בחכמות, ולא לדבר ממנו כלל! אבל בסוף הם מתבטלים - אחר דיבורים כאלו, אחר התנגדות כזה מה שרבינו הקדוש מתנגד על זה - הם מתבטלים! * (מדבר מאיש מפורסם מאנשי הממשלה, שרבי ישראל בער ז"ל עסק עמו לקרבו ליהדות על דרך רביז"ל הוא סיפר לי פעם, שהוא נכנס פעם בין פרופסורים גדולים, והם ישבו ביחד ודיברו, והם דיברו מרבינו הקדוש, והוא נכנס ושומע איך שהם אומרים; 'הרבי אומר ככה'. שאל אותם; מי הוא 'הרבי'? ענה אחד, פרופסור גדול, פילוסוף גדול, אמר לו; אל תתערב פה בינינו, אתה עם-הארץ, אתה לא יודע כלום! אם אתה לא יודע שסתם 'רבי' זהו הרבי ר' נחמן - אתה עם-הארץ!... וזה הוא אצלם! ואפילו בתוכינו, בין החרדים, הישיבות - מי מדבר מהליטאים - יש אנשים גדולים, גדולי הדור, שחיברו ספרי מוסר. נו, היום הם תמהים; מה זה?! מה פתאום רעש כזה?!... מה זה?! ליקוטי תפלות?! התבודדות?! אבל רבינו הקדוש אמר; 'גמרתי ואגמור'! - אז כולם מתבטלים! מתבטלים! הם רואים כזה אצבע אלקים! - איך לוקחים כסף בשביל להדפיס?! איך לוקחים בשביל למכור את הספרים?!... * - ואני זכיתי לראות בעיניים את הכוח של אמת! איך שרבי ישראל היה מנצח את כל העולם! היה לו מוח קדוש כזה, שבלב ובמוח היה אצלו כל זה לשחוק גמור, כל העולם לא היה אצלו לשום ערך וחשיבות! הוא לא הכריז את זה - הוא לא אמר; שאני כך כך! אבל אצלו בלב הוא ידע היטב מה שנעשה בעולם! והוא ראה - הוא הרגיש שזה ינצח את העולם! אף-על-פי שעכשיו נמצאים בגלות, ונהיים ללעג ולקלס, אבל זה מין כח כזה שזה ינצח את כל העולם! מרבי ישראל קיבלתי את זה - לא שהוא אמר לי, אלא מה שהשם יתברך עזר לי שהבנתי, בהכרה, מאה אחוז, בלי שום ספקות! כל מה שיותר מאמינים ברבינו הקדוש, ושומעים לו, ולא מסתכלים על העולם - - * * *

קדושת הברית (השואל; האם רבי ישראל היה מדבר משמירת הברית, מעניני קדושה? מה אתה מדבר?! הוא דיבר - בקדושה ובטהרה, וברמז. ולפי שהיה ברמז - נקבע יותר עמוק בלב! זה היה מה שהיה - לא בגלוי, רק בבחינת 'סתום וגליא', עם כזה קדושה וטהרה! יכולים לקבל חלישות הדעת, שיודעים שרחוקים מזה. אבל הדיבורים שלו היו - מצד אחד הוא הודיע לי את החסרונות, את ההתרחקות, - ובו היה כלול מין התחזקות כזה! זה יותר חזק מאילו מדברים בגלוי. כשמדברים ברמז זה יותר חזק מאילו מדַברים באיתגליא, יש לו כח גדול! כמו שרבינו אמר בסיפורי מעשיות שכל מה שהוא יותר בהעלם יש לו כוח יותר גדול! הוא אמר שלפעמים הוא אומר איזה רמזים על המעשיות מהפסוקים, שזה רק כדי שנדע שהמעשיות אינם סתם כפשוטם. כמו כן זה, להבדיל, חלילה - זה לא דוגמא, אבל כן הוא - רבינו הקדוש אמר; אם זה בהעלם אז יש לו כוח עוד יותר גדול! אני זוכר שזה האיר בי, הבנתי מה שהוא מדבר. היה בהעלם - אבל זה צעק בקולי קולות... הלא זהו עיקר ענינו של רבינו! אתה שואל על דבר כזה שכל ענין רבינו הוא על זה?! כל עיקר ענין רבינו הוא על זה - שנזכה! אצל העולם, אפילו אצל היראים - אם הריבונו-של-עולם ברא את העולם כך, אז צריך להתנהג ככה... רבינו הקדוש אומר בהמעשה של הבעל תפילה, מה'כת' שעשו את ה'בת-מלכה' למלך, הם נשקעו כל-כך בהתאוה, עד שנעשה להם כהיתר, שהעולם הוא ככה! רק רבינו הקדוש - אצלו נודעים איך צריכים להיות יהודי, איך צריכים להתנהג בקדושה ובטהרה, ואיך שצריכים להתפלל מהקב"ה על זה! ואיך שצריכים מסירות נפש על זה! שנזכה לידע, שיהיה לנו את ה'דעת', ה'שכל' - - זה חכמה עצומה, דעת עצומה, לזכות בזה העולם לחיות כמו שצריכים! למשל - אני הייתי שכן אצל רבי ישראל, וראיתי את החיים שלו, ראיתי - לא היה שייך להגיד - היה לו שני חדרים, חדר לאכול בו, והוא היה ישן שמה. ועוד חדר בשבילה, והוא לא היה לו שום שייכות עם החדר שלה... זה לא היה חיים כמו שהעולם חיים - אכן בכשרות, אבל ככה - לא משימים לב. הוא חי חיים של קדושה וטהרה, עם האכילה, עם השתי', עם התפילה, ועם הכל! וזה הוא העיקר - הענין של שמירת הברית, זהו יותר מהכל! * ברוך השם - אני זכיתי להיות תמיד ביחד עם רבי ישראל, מתוך אהבה גדולה. אהבתי לשמוע כל דיבור, כל רגע שהייתי עמו, היה לי ריוח, זה היה השפעה, איזה השפעה קדושה להיות שמה עמו בלבד. ראיתי אצל מה היה תמיד מונח המוח שלו, לא רואים בעולם דבר כזה! לא בחינם - ברוך השם - לא הסתכלתי על שום אחד! על הכי גדולים! סבלתי הכל, אחזתי עצמי בזה! איך?! ראיתי כזה - האמת, כזה מין אמת! ואצל העולם, אפילו בעולם של היראים, חסידים, זה שיגעון - - רק עולם הבא?! רק את התכלית?!... ומה איפוא עם הכסף?! ומה איפוא עם העולם?!.... צריכים כל השבעים שנה לנסוע, לחפש, שימצא - רבינו הקדוש אומר את זה - שנמצא איש כזה. והקב"ה עזר לי, זכיתי, מתוך האמת, מתוך מסירות נפש, מתוך כזו השפלה, מתוך לעג וקלס כזה, מה שאי אפשר לשער במוח כלל! * * *

ה'קלויז' ראיתי בימי מוהרנ"ת (חלק א' מאות ק"ז ולהלן, איך שרבי נתן ראה שכל שנה ושנה שחלפה אחר הסתלקותו של רבינו, נתרבו הציבור יותר. מקודם היה להם מקום להתפלל, בעיר נבנה שמה איזה בית הכנסת חדשה, וכשהגיעו על ראש השנה ביקשו שיתפללו בזה הביהכ"נ, והתפללו שמה כמה שנים. ובכל שנה נעשו יותר נפשות, ולא יכלו ליכנס להביהכ"נ, והוצרכו לשכור. על כל פנים, נעשה בכל פעם יותר, ככל שנתגברו הרדיפות - כן נתרבה, כמו שכתוב; 'ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד', ככל מה שרדפו יותר... נפש אחד שנתקרב - זה יותר מכל העולם, מאלפים, מאלפים. איש אחד שנתקרב לרבינו היה יותר - היה חידוש בעולם, היה כזה... ורבינו הקדוש לקח את הנפשות שלו, נפשות כאלו, נפשות כאלו שעמדו נגד כל העולם! הבעל תפילה, הם היו כמה אנשים, 'הם' היו העולם!... שמעתי מכמה מאנ"ש - רבי נפתלי (כהן, רבי שלמה (וקסלר, רבי נתן בייטלמאכר - - בשנת תקצ"ה הלא היה המחלוקת הגדולה, שקמו חלילה וחס להשמיד להרוג ולאבד. היה בשנת תקצ"ה, ונמשך ככה עד תקצ"ח, זאת אומרת שלוש שנים. בשנת תקצ"ב ראה רבי נתן איך שבכל שנה נתרבה הציבור יותר, ואין מקום להתפלל, אז שכרו בכל פעם איזה מקום גדול. והיה איזה עשיר, והעניק להם מקום גדול, והעמיד להם שולחנות עם מים. על-כל-פנים, רבי נתן ראה שנעשים 'נע ונד' - בראש השנה, אזי נתן לו הקב"ה רצון בלב, רצון חזק שיבנה בית כנסת! נו, לרבי נתן לא היה כסף, והיה רחוק מאוד להשיג כל-כך כסף, לקנות מקום ולבנות בית כנסת - איך לוקחים את זה?! היה כמה עשירים, אבל העשירים; קודם כל - צריך להם זכייה לזה, והשנית - זה עולה הרבה כסף, נו אם העשיר נותן נדבה הגונה זה טוב, אבל שיתן חלק מהרכוש שלו?! על-כל-פנים, רבי נתן התחזק בזה, וזכה וקנה מקום, והתחיל לבנות, וריבונו של עולם סיבב כאלה נסים - למעלה מן הטבע! כשקנה את המקום והתחיל לבנות, והעמיד את העמודים, אז נעשה רעש - - זה היה בתקצ"ד, התחיל בצ"ב צ"ג צ"ד, ובצ"ה התחיל כזה מין מחלוקת, בצ"ה כבר עמד הבית-הכנסת. ובאותן השנים שנבנה הביהכ"נ היה אצל המתנגדים כאלה... היה כזה נסים. כי המתנגדים רצו לרגום את רבי נתן! מה - הוא רוצה לעשות דבר כזה?! ראש השנה על איזה ציון?! לבוא על ציון?! ההתנגדות שעל ברסלב! - - - * - - - איי איי איי. אני רואה את הימי מוהרנ"ת - משמע כבר יש את ה'ימי מוהרנ"ת', כבר יש את ה'ליקוטי תפילות', אבל אם לא מסתכלים - זה כלום, חושבים שזה איזה סיפורים, מה זה מוכרח לי?! סיפור?! כשמעיינים בימי מוהרנ"ת, יכולים לעבור על זה כמו סיפור; היה בית כנסת, היה צר, זה סיפור! - לא!! זה מה שנעשה בעניני רבינו, זה ענין אחר לגמרי! הקב"ה ריחם עלינו ונתן לרבינו כזה תלמיד 'רבי נתן', כל התלמידים - אבל כזה רבי נתן, זה עולה על כולם, עולה על כולם! * * *

בך רבינו נגילה... רבינו הקדוש מדבר כל-כך משמחה, עדיין לא מצאנו כזה. בהשיחות, בספר המדות, בליקוטי מוהר"ן - לדבר כל-כך משמחה! משמע - שזה אכן סובב והולך עליו! כל השמחה והתודה וההודאה - שהקב"ה ריחם עלינו ונתן לנו רבי כזה! ואנחנו צריכים לחפש, צריכים לחפש, יש, רק צריכים לחפש, יש! 'לשמחה מה זו עושה'?! טוב, אני מאמין בהשם, אני מאמין בהתורה, זהו! כל העולם גם-כן מאמינים, מאמינים בהשם! - - לא!! רבינו הקדוש מדבר כל-כך משמחה, משמע שיש הרבה מה לשמוח עם רבינו הקדוש! בך רבינו נגילה!... אבל צריכים לראות ברצינות, להסתכל בעין אחרת, בעין האמת, שיחפשו כמו שצריכים, שיחפשו, ושלא יתייאשו! וכן הכל, כל איזה דיבור של רבינו הקדוש, בהתורות, בהשיחות, בהמעשיות, הכל. זה לא בשביל אף אחד - רק בשבילנו! בשבילנו בכל דור ודור, לכל יהודי, בכל דור ודור! כשהוא אומר; 'אין שום יאוש בעולם כלל' - כמה מילים, פעם, פעמיים, שלש, נגמר! [- למה צריך לחזור על זה כל כך הרבה] 'אין שום יאוש בעולם כלל'! אבל את ה'אין שום יאוש בעולם כלל' יצא מפי רבינו עם כזה 'געוואלד' [- אהה!], עם כזה 'געוואלד', עד כלות הנפש - "געווא-א-לד"! הוא האריך הרבה עם המילה "געוואלד", כזה. אחר כך כמעט יצא חיותו ממנו - אז הוא אמר; 'זייט אייך נישט מייאש' [- אל תתייאשו!], 'זייט אייך נישט מייאש', 'קיין יאוש איז גארנישט פארהאנען'! [אין שום יאוש בעולם כלל!]. נו, כבר שמענו לא פעם אחד, ואני יודע כבר מזה! - לא, לא! זה צריך להיות תמיד חדש! וצריכים לדעת כי כל זה הוא סובב והולך - עליו! 'בלתו' - יש יאוש, 'ועמו' - אין יאוש! הוא צעק 'געוואלד', שידעו - כשיש רבי כזה אז כבר 'אין שום יאוש בעולם כלל'! כל העולם יודעים 'אין שום יאוש בעולם', לוקחים כמה מילים וזהו, פטור, שמענו וזהו! מה יש כבר עוד?! - לא! זה רמוז בה'געוואלד', בה'אין שום יאוש', שהכוונה בזה על רבינו, אם הוא ישנו - אז 'אין שום יאוש', ואם הוא אינו - אז יש יאוש! העולם נראה לדאבונינו כמו שנראה, אין להם מי שיושיע אותם, אין להם מי שימשכם מהרפש החוּצה! וגם אנו כמו כן - - אם מוסרים עצמינו לרבינו, ושיהיה לנו אמונה ברבינו - אז אנחנו ניצולים תיכף! תיכף! זהו העיקר; עם זה - יכולים להיות יהודים, עם זה - אז 'אשרינו'!!! וכן כל מילה מרבינו הקדוש, ועל השמחה, רואים את זה בהמכתבים, בהליקוטי תפלות, בהליקוטי מוהר"ן, שהעיקר - שיודעים מרבינו הקדוש! צריכים לראות שידעו ממנו, צריכים לחפש אותו! רבינו הקדוש בעצמו אומר בתורה ח', וגם בשאר התורות, איך שצריכים לחפש את הצדיק, את הצדיק הדור, את הצדיק האמת, איך שצריכים לחפש אותו. נו, רואים את זה עוד-הפעם ועוד-הפעם. וזהו - - * * *

נהניתי מאוד מעבודתך... אני זוכר, אני נתקרבתי בתקופה שהיה רעב כזה, הייתי אז עם רבי ישראל [קארדונער זצ"ל], כשרבי ישראל הלך למירון הלכתי עמו. נו, הייתי שם במירון, והיו איזה ימים שלא היה לנו מה לאכול, איזה פרוסת לחם. חשבתי שנלך לצפת, בין אנשים, יהודים, שיהיה לנו מה לאכול, פרוסת לחם, שיהיה לנו משהו, עכ"פ בצמצום, משהו, אבל כאן אין שום דבר! אמרתי לרבי ישראל שצריכים לילך לצפת, אי אפשר לסבול! רציתי שניסע לצפת, רציתי פרוסת לחם. אז הוא אמר לי; עד שלשה ימים אם לא יגיע כלום אז נלך, שלשה ימים! עברו שני ימים. ביום השלישי כבר חיכיתי שנלך יחד לצפת, אז הגיע שלש קילו קמח מרבי נתן טירהוביצר (מאנ"ש בצפת... * אי אפשר לספר אפילו מילה אחת, אתם לא יודעים מה יש בזה! צריך לשום לב ואוזניים, היטב היטב לכל מילה, כדי שיוכל לזכות להיות מה שצריכים! - וכן אל הסיפורי מעשיות, וכן אל הליקוטי מוהר"ן, זהו העיקר - זה מאיר בנו את אור התורה! בלי זה הכל סתום! כל הדיבורים שלנו הם רק בשביל זה, כדי שנלמוד מהם איך שאנחנו צריכים את רבינו. וזה הכל כאן! הכל, הכל, מההתחלה עד הסוף! מה שזכיתי לראות במו עיני, מה שראיתי אצל רבי ישראל, מזה נודעתי משהו שהעולם לא יודעים! מה שראיתי בעיניי - שהוא ענין אחר לגמרי! מתוך מסירות נפש, מתוך כאלה מיני השפלות וכאלה מיני בזיונות שאין כמותם בעולם! וככה זכיתי להיוודע משהו מרבינו, משהו. אני קיבלתי מכל אנשי שלומינו, מרבי שלמה (וקסלר זצ"ל - - לא ישבתי בירושלים וראיתים שם, אלא נסעתי! ערכתי נסיעות עם מסירות נפש! והקב"ה ריחם עלי, שכל פעם שנסעתי קיבלתי חדשות יקרות כאלה - - אבל היסוד היה רבי ישראל, בלי רבי ישראל לא הייתי זוכה לכל זה, הכל היה על ידי רבי ישראל! הייתי אצל רבי שלמה, וכן אצל כולם, נסעתי כדי לקבל מהם. והקב"ה ריחם עלי, וסיבב כאלה סיבות שזכיתי לקבל הרבה. אבל אם לא הייתי יודע מרבי ישראל לא היה כלום, לא היה לי שום שייכות. הוא היה ה'יסוד', הלב שלי, הלב שלי! * ומזה נעשה כאלה ענינים שהם 'נצחיות', אין לנו שום השגה. עכשיו אני רואה שהאמת יש לו כח כזה - ראיתי כזה עבודה, כזה אמת, והיה לי מסירות נפש, היה לי מלחמות עם כל העולם! ואיך אני החזקתי מעמד - כל מיני צרות שבעולם היו, חוץ מההתנגדות היו עוד צרות, היה רעב - היה מוקף סביב סביב! וככה, זה היה מוסתר - - נו, בשעת מעשה לא מרגישים, אבל עכשיו אני רואה שכבר מההתחלה שנתקרבתי לרבינו, איך שנסתבבו סיבות פלאות שאהיה ענין אחר לגמרי! שיהיו לי כאלה דיבורים שיאירו את העולם! וזה "המכתב" - זה עולה על הכל! עולה על הכל! זה הכניס בי כזה שמחה וכזה דעת, אין הדיבורים להגיד מה שזה הכניס בי! נו, לך תצעק 'אני שלמה'... אם יש אפילו אחד שמקבל אותו, זה עכ"פ ענין! - - זה לא פשוט כל-כך, איך יתכן דבר כזה?! רואים - בעל נפש גדול, ראש ישיבה, בעל מקובל - - אבל כאן הלא יש כלי ריק... זה מפלאות רבינו, זה מפלאות רבינו! וזה מה שרבינו הקדוש אוהב, רק פשוט! שבורח מ'חיזו דהאי עלמא', מ'כבוד המדומה', לא להחזיק מעצמו - - אני לא יכול לחזיק מעצמי... אם יש למדן - אז אם הוא עניו זה ענין גדול! אבל מישהו כלום?!... * [קברו של רבי ישראל קארדונר זצ"ל] רבי ישראל מנו"כ בטבריה, בבית העלמין, יש מצבה קטנה, המצבה היחידה שכתוב עליה "רבי ישראל ברסלב'ר", חקוק על המצבה... אין עוד מצבה כזה שכתוב עוד שֵם חוץ מהשם הפרטי שניתן לו - רק כמו שקראו לו בחיים כך כתוב על המצבה. - - "רבי ישראל ברסלב'ר בן רבי יהודה הלוי", האבא שלו היה רבי יהודה, הוא היה לוי, "ט' חשון תרע"ט" - כך כתוב על המצבה. כבר נעשו שם שינויים, והשי"ת עזר שמצאו אותה, כתוב על המצבה "רבי ישראל ברסלב'ר", רואים את זה בעיניים... בחייו קראו לו "רבי ישראל ברסלב'ר", ועל המצבה כתוב "רבי ישראל ברסלב'ר"... לא שום שבח, רק השם ויום ה'יארצייט' [- יום הפטירה]. *

רבי אלטר קרימנצ'וגר ז"ל בשעת התחלת התקרבותי לרבי ישראל, היה כל העולם 'אש', חשבתי שיש רק אני ורבי ישראל. אז היה יהודי אחד חסיד ברסלב, שהוא נתקרב לרבינו בהיותו בן שלש עשרה שנה לבד, בר מצוה, קראו לו רבי אלטר קרימנצ'וגר, מקרימנצ'וג. כבר סיפרתי לכם ממנו - - כל אחד יש לו דבר אחד שהוא מסור אליו ביותר, ורבי אלטר קרימנצ'וגר הוא היה ב'חצות' יחיד בדור, חד בדרא! הוא לא חיסר בחייו חצות! אדם עושה ברית, או תנאים, או חתונה, יש זמנים שאי אפשר לו לקום בחצות, אבל אצלו לא אירע כן! וכן כל השנים. כשאני הכרתי אותו הוא כבר היה יהודי זקן בן תשעים, ואולי יותר, הוא היה זקן מופלג. היום כבר יש כבישים, אז עדיין לא עשו, והדרך לרבי שמעון היה הר. היום - אפילו יש הר, אבל יש כביש, אפשר לרדת, אפשר לעלות. אז היו סלעים, סלעים גדולים, והוא היה יורד, הוא ישב בהמושב-זקנים, ולמטה היה הבית-כנסת של רבי שמעון - הציון. והוא היה יורד מהמושב זקנים, היה לו מפתח, והיה יורד לחצות [היום יש כבר מקוה שם בחצר, אבל אז היה המקוה בהמושב זקנים]. היה יורד לחצות להבית-כנסת של רבי שמעון, והיה אומר חצות. אני לא יודע אם היה נשאר שם להתפלל, או אולי חזר להמושב-זקנים, שם היה מנין. אבל הוא בילה שם כל הלילה, הוא לא חזר לישון! היו יכולים להכיר בהגוף שלו ובהפנים שלו שהוא רחוק מאכילה ושתיה, ומתענוגי העולם הזה. * [מדבר מענין חצות ואח"כ חוזר להמשך הסיפור הנ"ל] - - יש ניגון של חצות, אני לא יכול לחקות אותו - זה יצא מכזה אש [- ר' ישראל קארדונר], שאין לי שום מקום בזה, אין לי חלק. וככה היה כל העבודה שלו - 'אש'. זה פלא, פלא! יש בקבלה ניגון של חצות, ניגון מתוק, והוא היה לו כזה מתיקות בהקול שלו, בהקול שלו ביטא כל הצרות שלו - - כשאני שמעתי אותו מתפלל, וכן החצות - הנוסח שלו, הניגון של חצות היה כולו טענות אל השם יתברך! הוא שאל שאלות - יש שם פסוקים, כתוב שם; מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא... ושם באותו קטע יש עוד כזה. הלשון שלו היה כמו ששואלים את השם יתברך - - כמו התבודדות, כמו שמדברים אל השם יתברך ונמלכים עמו! הוא היה שר אותו עם ניגון - רבינו הקדוש אומר שניגון יכול להרים את האדם מאוד, זה מכניס בהאדם - הניגון יש לו כח גדול. אלא שאנחנו לא מצייתים, רבינו הקדוש ציוה להחיות עצמו עם ניגון - אם המח חשוך, לשיר ניגון, אבל לא מיוּשן, ניגון כזה! כשאני שמעתי אותו, חשבתי; נו טוב, אבל איך יכול אדם כמוני לזְכות לזה?!... כן, יכולתי לזכות לזה, זה תלוי רק איך שמוכנים להיות חזק, לא לשמוע אל העולם, רק רבינו! זה שני הפכים; העולם עם רבינו!... ה'חיזו דהאי עלמא' - זה מסתיר. אני ראיתי אותו שהוא ניקה את הגוף כמו שמנקים 'עור'! נקי מכל התאוות ומדות הרעות! ואיך מנקים אותו? עם תפילה, ועם דמעות, ועם לב, ועם אש! אוי ויי - - - * [חוזר לענין המכתב מרבינו הקדוש ז"ל] אוי גוואלד, גוואלד, גוואלד. אחד מן החוץ יכול לחשוב - מסתמא ישראל בער לא מגלה הכל, הוא מסתיר. אבל אני הלוא יודע האמת... ואני בעצמי, אף על פי שראיתי יותר מאחרים - אחרים שומעים משהו, אבל אני הלוא הייתי בתוך זה, ראיתי איך שנסתבבו הדברים לזה - וככה עם ההתקרבות איך שנסתבבו הסיבות, שפתאום נעשה סיבה שמצאתי את הדפים, ונעשה מזה מה שנעשה - - היה לי קשה להבין, היה לי מר, מה זה "נהנתי מאד מעבודתך"?! העבודה שלי?! וכן - "תלמידי היקר"?! היה קשה לי מאוד, היה קשה לי. אבל האמת הוא שאסור להיות קשה, כי "אמת ה' לעולם", ואסור להקשות. ואם לא מקשים, אם מתחזקים באמונה, רואים זה איך שאין קשה כלום! * [סיפור מת"ח א' שביטל התנגדותו בכח ר' ישראל קארדונר ז"ל] אולי כבר סיפרתי את זה - - היה חסיד קרלין, היום הוא כבר אינו בחיים, אבל אז עדיין היה אברך, אני הייתי צעיר ממנו, קראו אותו 'ישראל גולדהאבר', או 'ישראל קופלס', שם האבא שלו היה 'קופל'. הוא היה למדן חריף, רב, בטבריה, ובטבעו הוא היה איש תקיף בדעתו, הדיבור שלו היה פחד, איש תקיף מאוד. נו, הוא היה מתנגד, הוא גר סמוך להבית-כנסת, אצל החצר איפוא שגר רבי מוטל (סלאנימער זצ"ל - הוא גר בצד זה והוא בצד זה. והוא היה נמצא תמיד בהבית-כנסת, והיה לומד. ואני הייתי גם כן בהבית-כנסת, והייתי יושן שמה, והייתי קורא קריאת-שמע מתוך ספר 'שערי ציון' שהיה לי. והייתי קם בהשכמה, הייתי אומר חצות, והייתי לומד ליקוטי מוהר"ן. נו, היה אש בוער, למדתי עם כזה התלהבות ועם חמימות. [אף-על-פי שמי אני לידע כלום מהתורות, אבל רבינו הקדוש מוריד את עצמו לכל אחד ומדבר עם כל אחד...]. על-כל-פנים, הוא ראה את שני הדברים האלו, והוא היה מתנגד, אז ניגש אלי עם כזה כעס - חשבתי שהוא יהרוג אותי, הוא ניגש אלי ככה עם הידים; אתה חושב שה'שערי ציון' נעשה בשביל אדם כמוך?! אתה בכלל יהודי?! ובכן - למה אתה לומד רק ליקוטי מוהר"ן?! אין עוד ספרים?! אין גמרות?! אין עוד ספרים?!... הוא היה עלי 'להרוג ולאבד'... כי בטבעו היה אדם תקיף, והדיבור שלו היה בתקיפות, והוא דיבר כל כך בחריפות, הוא היה מתנגד, אז הוא נקם בי, הוא עשה ממני עפר ואפר... ואותו אברך, סיבב הקב"ה - שהוא היה עם רבי ישראל בלילה האחרון קודם שלקחו אותו לבית החולים, הוא היה עם רבי ישראל בלילה האחרון! והוא ניגש אלי - ישראל קופלס, ישראל גולדהאבר, ואמר לי; אני כבר לא מתנגד! הייתי עם רבי ישראל באותו הלילה, וראיתי את היסורים שלו, ואיך שהוא היה שמח ביסוריו, ואיך שהוא אחז את הזקן ואת הפיאות שלו, ואמר; מה יש לי לדאוג אחר שאני מגיע לעולם הבא עם זקן ופיאות! כן... זה למעלה מדרך הטבע - מה שיש לו בלב הוא צריך לספר אלי?! על-כל-פנים, מאותו הלילה - הוא אמר לי - ביטלתי את ההתנגדות! רבי ישראל ביטל את ההתנגדות שלו! והוא היה לו דרך-ארץ לפנַי - ממש ההיפוך מכפי מה שהיה מקודם. היה לו דרך-ארץ לפני, והיה לו יראת הכבוד כמו לפי מלך!... ומה שאתם שומעים זה רק קצת - רק תמונה מכפי מה שהיה. אני הייתי בתוך זה, עד היום מונח בי הרעל איך שהוא חירף אותי; בשבילך - שערי ציון?! אתה בכלל יהודי?! על-כל-פנים, הוא עשה ממני עפר ואפר. הוא לא יכל לסבול איך שאני למדתי ליקוטי מוהר"ן עם התלהבות. הוא חירף אותי כל כך, השפיל אותי כל כך. ונעשה מהיפוך אל ההיפוך, וכן כל השנים שאחרי כן - מתי שהוא ראה אותי הוא רצה שאני ידבר עמו, שאני יספר לו מרבי ישראל. מהיפוך אל ההיפוך ממש! הוא עמד לפני כמו איש פשוט לגמרי, כמו שאינו יודע כלום, ועמד והסתכל בתוך הפה שלי!... סיפור כזה - איך שרבינו הקדוש יכול לעשות פעולות כאלו... וזה יהיה לו לטובה בעולם הבא - הוא כבר בעולם הבא, זה יועיל לו - מה שביטל את ההתנגדות שלו, והכניע לפני כל כך - איני יודע מה - הוא ידע שאני איש פשוט... * [חוזר לענין סיפור התקרבותו במסירת נפש] אוי אוי אוי אוי. ברוך השם, היום אני חי עם זה - שאני נזכר שהיה בעולם יהודי בשם 'רבי ישראל'. והקב"ה סיבב כזה סיבות, איך שאני החזקתי עמו כמה שנים, מתוך בזיונות כאלו, עם שפיכות דמים כאלו - - מי יכול לספר את כל זה?! מי שלא ראה את זה. וכן היה בכל יום מעשיות שונות וענינים אחרים. אז היה לי חשוך בחיים שלי, מר וחשוך, והיום אני רואה איך שכל זה היה לטובה, דוקא ככה! זהו העיקר! וככה מלמד אותנו רבינו הקדוש, ככל שקשה יותר - צריכים לדעת שעל זה ירדנו לעולם הזה! ככל שקשה יותר, מה שמתגבר על האדם ביותר - דוקא זה צריכים לעשות! כן כתוב בהשיחות. * הוא [רבי ישראל קארדונער זצ"ל] היה מאוד מקושר אל רבי שמעון בלי שיעור, אל רבי שמעון בר יוחאי, אל הזוהר הקדוש. הוא ישב תמיד אצל רבי שמעון, לא יכל להתנתק - - הוא ישב פעם במירון עם המשפחה, אז היה ג"כ בכל פעם אצל רבי שמעון. במירון הוא ישב בהמושב זקנים, והוא היה לבד אצל רבי שמעון. היה לו המפתח של הדלת, והיה שם עם רבי שמעון לבד. * [עוד מענין המכתב מרביה"ק ז"ל] - - הראיתי אותו בטבריה לבעל מקובל, מתנגד (- רבי אברהם אשכנזי זצ"ל, האבא שלו היה רבי יואל אשכנזי (זצ"ל, מחשובי חסידי סלונים בטבריה. על כל פנים, אני למדתי איתו מימי נערותינו, אנחנו דרים באותו עיר, רק שהוא מתנגד, ואני זכיתי - זה כבר ענין אחר. אבל הוא הלא - הוא לא אדם פשוט. וכשהוא היה מגיע לטבריה, היה בא אלי. נו, רציתי לעשות לו טובה, אבל ראיתי שזה לא הולך. נתתי לו מספרי רבינו, נתתי לו את הליקוטי עצות, חשבתי שאם ילמוד את הליקוטי עצות - - הכלל, הראיתי לו את הפתקא ונתרגש מזה מאוד בלי שיעור! - - אני לא מבקש עדות, ואני לא מבקש ראיות. אבל אני יודע שזה לגמרי לא מצדי, זה מרבינו הקדוש, רבינו הקדוש לוקח גם ישראל בער... * * * [עכשיו חוזר להמשך הסיפור מרבי אלטר קרמנצ'וגר דלעיל] היית נכנס אצל רבי אלטר קרמנצ'וגר, הם היו הזוג הראשון, הוא היה זקן, והיא זקנה. והוא גם בזקנותו - הפנים שלו היה כמו ילד בן שבע, ילד צעיר, העיניים והפנים. הטבע היא שכשמזקינים נעשה העור קמוט, אבל הפנים שלו היה עָדִין, הכירו על הפנים שלו שהוא אינו בעל אכילה... והוא לא ישב בטל אף פעם. הוא היה יורד מהמושב-זקנים אל רבי שמעון, היה שם סלעים כאלו, היו יכולים להיחלק, והיו יכולים לשבר את הידים ואת הרגלים. ושם היו רוחות, בין הסלעים, כשעובר הרוח זה ממש... והוא החזיק עצמו אל הסלעים, וככה הוא ירד למטה. זה היה מסירות נפש ממש, כי הוא היה איש עדין, גוף קל, לא גוף כבד, הרוח היה יכול לשאת אותו... וככה הוא הלך להציון. והוא אמר לי על רבי ישראל, שהוא שמע מאנשי שלומינו - - הוא נתקרב עוד מלפני רבי ישראל, הוא היה יהודי זקן, רבי ישראל היה בן ארבעים ומשהו, והוא היה בן תשעים. על כל פנים, הוא אמר לי ששמע מאנשי שלומינו; אם רבי ישראל היה בזמנו של רבי נתן - היה גם כן חידוש! ככה הוא אמר לי - שכך הוא שמע מאנשי שלומינו! והוא חיזק אותי שאחזיק מעמד, שלא לשמוע לאף אחד! * * * כן, כל זמן שרואים לדאבונינו שכינתא בגלותא, יש גדולים, גדולים - שעושים את עצמם מנהיגים, ויש כאלה שאינם מתנגדים, ויש כאלה שהם מתנגדים גדולים, מתנגדים קטנים, אבל בזה הם שוים - מתיקון הכללי לא מדברים, ומליקוטי תפלות בודאי לא... רק שאינם כ"כ מתנגדים, לא נותנים סטירה... * * * [מדברים מאיש מפורסם מאנשי הממשלה שעסק עמו לקרבו ליהדות על דרך רביז"ל] - - אוי וי, אוי וי, אוי וי, מזה עצמו רואים - הוא היה נצרך אלי?! האם חָסַר לו כבוד? היה לו חברים, הפרופסורים הכי גדולים - - עם ישראל בער?! רואים את הפלאות של רבינו! אני זוכר, כשהייתי יושב עמו - הוא ישב כמי שאינו יודע כלום, כלום, והוא הקשיב ככה. וראיתי בפנים שלו, ראיתי אצלו - לא שאלתי אותו אם הוא משתפר במעשיו, אם הוא כבר עשה תשובה - אף פעם לא שאלתי אותו. רק דיברתי עמו מרבינו, ואמרתי לו שילמוד את הספרים של רבינו. והכרתי בו שזה מרעיש בתוכו, אבל אני לא ידעתי מה ומי. היה לי מרַגֵל, בבית, האחות שלו, והיא שָמחה ביותר, ואמרה לי; מאז שהוא מכיר אותך - - היא הסתכלה עלי כמו מלאך - - שיוכלו להפוך אותו מהיפוך אל ההיפוך?! והיא אמרה לי שבבית יש מחלוקת... (על חזרתו בתשובה. * * *

חזק ואמץ בעבודתך... וזה משהו ענין מה שיש בהפתק, כל פעם אני רואה יותר. תלוי איך שמקבלים את זה, באיזה תמימות, באיזה אמת מקבלים אותו. אבל אני בעצמי יודע בודאי יותר מכולם מה שנעשה פה - מה שיש בזה. וכל מה שעובר יותר זמן, אני רואה דברים חדשים מה שיש שם, בהדיבורים של רבינו - כל דיבור הוא נחל נובע, נובע - בתורה, בשיחה, ובענין הזה. * זה ענין של רבינו, זה לא ספקות חלילה וחס! ספקות זה לא טוב, יכולים חלילה וחס - בחוט השערה - יכול להיות טוב ויכול להיות להיפוך, תלוי לגמרי בהמוח - בהאמונה! * פה בהפתק דיברתי בארוכה מזמן לא רב - שמאיר פה אור של כזה התחזקות! - - אם מסתכלים על הכתב, רואים שהלשון והכתב - אם מחפשים האמת יכולים להבין מזה שלא שייך להסתפק בדבר זה! * על כל פנים, כמו שכבר דיברנו מזה, שמה שכתוב שמה; "מאד היה קשה לי לרדת אליך" - קודם כל, מה שכתוב "אליך" - כתוב מין אל"ף כזה שצועק על ענין "נקודה העליונה ונקודה התחתונה" - "משה ויהושע" - "רב ותלמיד". אחר כך "לרדת אליך" - נו, הלוא נופל פחד, לרבינו הקדוש קשה ירידה כזו?! לרבינו הקדוש קשה - "לרדת אליך"?! הקב"ה ישמור ויציל! נו, תיכף כתוב "תלמידי היקר"!... אחר הירידה, אחר כל זה - - "תלמידי היקר"! "תלמידי" לבד גם כן - - "תלמידי היקר"?! מה היה אם לא היה כתוב שניהם, לא "תלמידי", ולא "היקר"?! "מאד היה קשה לי לרדת אליך להגיד לך כי נהנתי מאד"! נו, "נהנתי" - זה לא מכתב שכותבים ככה סתם. כל אות, כל מילה הוא נחל נובע! כזה - - "נהנתי מאד"?! "נהנתי" זה גם כן - - לא כתוב שום מילה יתירה, שום אות יתירה בלשון רבינו הקדוש, בעניני רבינו הקדוש! זה ממנו בעצמו, הכתב שלו, הלשון שלו - - מה זה "תלמידי היקר"? ומה הוא "נהנתי מאד"? "נהנתי מאד מעבודתך" - ככה כתוב; "נהנתי מאד מעבודתך"! "ועליך אמרתי" - כל ענין הוא כתב מיוחד, יש שם שני כתבים - - "וסמן", הכתב הזה כבר שייך לשורה השניה, היה צריך להתחיל השורה השניה; "וסמן י"ז בתמוז"?! "ועליך אמרתי" יש בזה התחזקות עצומה כזה, בכלל - כל המכתב מאיר שם אור גדול של התחזקות. * רבי שמחה בונם (קלושינר ז"ל, מזקני אנ"ש מפולין אמר לי - - הייתי הולך אצלו כל יום לבקר חולה, הוא סבל כאלה יסורים, ושמעתי ממנו כאלה חידושים שהוא עשה מתוך היסורים! לא הבנתי איך אדם זה חי - והוא היה בשמחה! הוא ראה את הפתק, אז הוא אמר; "הפתק נכתב בשבילי"! "זה רפואה בשבילי"! וביקש אותי שרוצה להחזיק אותו קצת, הוא רוצה להחיות עצמו בזה. נו, נתתי לו, הוא החיה עצמו, זה החיה אותו, כזה. הכלל, הוא אמר לי שאניחנו אצלו קצת, אז הוא הלך להתפלל מנחה עם כל הכוחות, הוא לא יכל להתאפק - - אמר; "מה אתה אומר על זה?! ישראל בער יש לו מכתב - פתק מרבינו! וזה הרפואה שלי, זה ישועה שלי"! * מצד אחד, הפתק הזה גורם להיות במרה שחורה, כי הייתי צריך להתנהג אחרת, הייתי צריך תמיד לרקוד, הייתי צריך להיות תמיד - אפילו בהיסורים הכי גדולים - הייתי צריך להיות אחר לגמרי בעבודת השם, שאהיה בוער כמו אש, כשרואים דבר זה! ואני לדאבוני כך - כמו כל העולם, ככה... * ורבי אליהו חיים (רוזין זצ"ל, מחשובי אנ"ש, הוא איש גדול - - הכלל, הבאתיו לו, נו, קרא אותו כמה פעמים. הכלל, ניגש אלי בנו (רבי קלמן ?, וביקש אותי שרוצה להחזיקו עד למחר, הוא רוצה לעשות צילום. - - נו, אין להשאיר אותו ככה, אולי יהיה שריפה, נו הקב"ה עזר שהפתק קיים! * והמכתב הזה ישן ששים שנה (- משנת התגלותו כ"ג תמוז תרפ"ב, עד סוף שנת תשמ"א, עת אמירת שיחתו זאת, ועכשיו הוא התעורר! ואולי יתעורר עוד יותר ויותר ויותר! זה ייכנס - יהיה נעשה רעש בעולם! דבר כזה?! כי לקרות את זה נופל פחד, החתימה! עד הפתק הזה לא שמענו שיהיה בשר ודם שיחתום עצמו ככה - פשוט כפול משולש מרובע! הלא זהו - - אוי. * הכלל, היה יכול לכתוב "נהנתי" בלי "מאד", "נהנתי מעבודתך"! זה כתוב סתם?! לא! מאיר פה אור גדול של התחזקות! איך שאתה מתנהג, ואיך שאתה מכיר אותך, ואיך שאתה יודע, "נהנתי מאד מעבודתך"! עם כל הירידה!! וזה עצמו, רק המילים - היה יכול לכתוב "מאד היה קשה לי לרדת אליך - להגיד לך כי נהנתי מאד מעבודתך"! אבל "תלמידי היקר" לא צריך לכתוב ?! זה לא סתם מכתב שכתוב "תלמידי היקר" - זה בכוונה, זה במיוחד, זה אור של התחזקות! זה אור בשביל כולם! כל אחד צריך לראות מה שנעשה פה, שיהיה לו לימוד על עצמו שהבעל דבר לא יוכל להיות לו שליטה עליו, שלא יוכל להפיל אותו! כי העבודה שלו הוא רק - להפיל אותו, ורבינו הקדוש - העבודה שלו הוא להרים אותנו! נו, אבל הוא עושה את שלו, אדרבה - על אנשי רבינו הוא מתגבר ביותר! הוא רוצה להפיל אותנו לסכנה! תמיד נמצאים במלחמה! כשנמצאים במלחמה יכולים לקבל הכאה! אני מרביץ לו, והוא מרביץ לי. נו, צריך שיהיה לו סחורה כזו שהשונא לא יוכל חלילה וחס לתת הכאה כזה שלא יוכל לקום!... * - - כתוב שם את השם של ראש השנה, המלאך של רחמים הכי גדול! כי יש עוד מלאכים, והמלאך הזה הוא - על פי כתבי האר"י - המלאך הכתוב שמה בהפתקא הוא כזה - - * * *

להתעורר מהשינה אוי ויי, אוי ויי, יש רחמנות עליך ועלי!... הבת מלך בכתה וזעקה; "יש רחמנות גדול עליך ועלי"...! בלי הפתקא - כשיש כבר לקוטי תפלות כזה, וליקוטי מוהר"ן כזה - ואנחנו ישנים?! היינו צריכים להיות צדיקים קדושים כאלה - שכל העולם כולו ירוצו אחרינו! שיהיה לנו חן כזה - חן של אמת! שיש לזה כח המושך - שכל העולם ירוצו אחרינו; "אוי ברסלב, ברסלב, ברסלב"!... נו, ולדאבונינו אנחנו ישנים! התפלה איננו כמו שצריך להיות - - אני שמעתי 'תפלה'! יכולים לחשוב שמתפללים טוב, אבל אני שמעתי תפלה - כשאני נזכר מזה התפלה אני רואה שאני עומד לגמרי בחוץ! ומאיפוא לקח את זה? הכל מהדיבורים של רבינו! איך נעשה 'רבי ישראל' (- קרדונר?! - אין שייך להגיד כי; "פעם היה רבי ישראל"! רבינו הקדוש נמצא כאן! מי שרוצה להתקרב - ושיזכה לצאת מהבלי העולם הזה, מכל החסרונות של העולם הזה, מכל העוונות, מכל התאוות! וכן גם עם התורות, ועם התפלות, ועם המעשיות - - יושבים ומדברים ומחפשים ורוצים - וישנים! איך זה?! איך זה יכול להיות?! - - וכן אני רואה בענין הפתקא - אחר שאני רואה דברים כאלה, הייתי צריך להיות אחרת לגמרי מהעולם - לא אדם כזה! נו, ככה הוא כח הבחירה, אני נופל פעם לעצבות ובמרה שחורה וכדומה, אי אפשר להתפלל, נופלים לתאוות אכילה, בשינה - - איך לוקחים זמן בשביל לאכול ולישון?! *

רבי שלמה וקסלר זצ"ל אני ראיתי אצל רבי שלמה (וקסלר זצ"ל - - הייתי מקנא בו - ראיתי איך שהוא אוכל - בלי שום תנועה של שקר! אמת נקי! הוא ישב לבדו בביתו והוא אכל בקדושה ובטהרה - כמו ציפור, חתיכה קטנה - הכניס אותו ושהה אותו בפה עד שנמס, וכך בלע אותה, וכן עוד הפעם - - לא הבנתי איך הוא חי?! - - * - - אפילו אני בעצמי שאני קיבלתי כל הענין הזה, היה צריך להיות לי חיים טובים עם הפתק הזה, אחרת מן העולם, ואני מסתכל על עצמי - כזה אכילה, כזה שינה, כזה תפלה... * רבי שלמה הוא ישב תמיד יומם ולילה ועבד את השם יתברך - תורה ותפלה! הוא לא היה בעל משפחה - היה לו ב"ב, ובזקנתו היה לו שני נכדים יתומים. לא היה לו ילדים, אז בדרך נס נולד לו כשכבר היה מבוגר - נולדה לו בת, והבת - זכור לי - שבאתה אצל רבי שלמה, היא היתה צדיקת גדולה, היתה עומדת על הרגלים עם ספר, והתפללה ולמדה, היתה דומה לרבי שלמה... על כל פנים, היא נישאה, ונולדה לה תאומים, והיא נפטרה בעת לידתה ל"ע, ונשארו התאומים. כשהייתי מגיע לירושלים, כשנכנסתי לרבי שלמה - היה לו שמחה כמו חתונה, איך שהפנים שלו האיר - שמחה כזו! מה יש? הכרתי את רבי ישראל! הוא שמע מה שנעשה עמי... אכלתי איתו בשולחן, [היא אף פעם לא ישבה עמו בשולחן, היא אכלה בלבדה, אף פעם לא ישבה אצל השולחן]. הוא לקח חתיכות קטנות כזה, כי לא רצה להרגיש טעם בלעיסה - הוא הכניס חתיכה קטנה של חלה וחתיכה קטנה של דג, ולא לעס! היה מונח ככה בפה, ודיברנו, ובלע. ואחר כך לקח עוד חתיכה, וכן כמה פעמים. ואני חשבתי לעצמי איך יכול להיות קיום לגוף הזה?!... הוא הרגיל את המעיים, המעיים שלו כבר היו רגיל לאכילה כזה... רק להסתכל על הפנים שלו, הדיבור שלו - - רבי חיים זוננפלד (גאב"ד העדה החרדית היה לו דרך ארץ מלפניו! רבי חיים היה ליטאי (אשכנז, ואצל ליטאי העיקר הוא מי שלומד יותר, בקי יותר, למדן יותר - ורבי שלמה היה למדן, לא היה לו מה להתבייש מרבי חיים... רבי חיים זוננפלד היה מתפלל ותיקין בבתי מחסה, ורבי שלמה גם כן התפלל ותיקין, הם נתראו יחד בכל יום, ורבי חיים החשיב את רבי שלמה - - הוא (רבי חיים היה הראש של האגודה, היו שם רבי משה בלוי (מראשי האגודה ועוד - - אבל רבי שלמה היה אצלו חד בדרא! רבי שלמה היה אצלו - קודש קדשים! לא היה לו אחר כמו רבי שלמה! ורבי שלמה, לא היה לו דרך ארץ לפניו... אז היה המחלוקת על רב קוק, והיו צריכים לצאת נגדו בתוקף, ואם לא היו יוצאים נגדו כמו שצריך - אז לא היה לו לרבי שלמה שום דרך ארץ לפני רבי חיים... * רבי ישראל היה עולם אחר, רבי ישראל היה - - המסירות נפש שלו, השכל הישר שלו, ההתבודדות שלו. שרבי שלמה היה מתאנח לפָנַי; "איך לוקחים עבודה כזה של רבי ישראל?!" * * * [חוזר לענין המכתב מרביז"ל] הכל כשמסתכלים בעין האמת, מהתחלתו של הפתקא, מהמילה הראשונה, וכן להלן כסדר - יש מה שיכולים לקבל לימודים. באמת, כבר דיברתי הרבה מזה, ומה עוד ועוד - - אלא ש'חוט השערה' יותר זה כבר ענין אחר לגמרי! * בהפתק - יש רק אל"ף אחד שצועק על ענין "רב ותלמיד", "אליך" - אל"ף כזה, הוא"ו עם השתי נקודות צועק בכזה קול, כרוז... אצל רבינו האם שייך להגיד?! - מה שייכות יש לאדם כמוני אצל רבינו?! רואים איך שרבינו הקדוש יכול לכתוב לישראל בער; "תלמידי היקר" - יש בזה כזה אור של התחזקות! "תלמידי היקר" - שני המילים, יכול לכתוב בלי שני המילים האלו! "לרדת אליך להגיד לך כי נהנתי מאד מעבודתך"! "נהנתי מאד", "מאד" - לא כתוב מילים יתירים כמו מכתב שאחד כותב כפי מה שרוצה, זה לא ככה! כל מילה הוא נחל נובע! רמוז בו ענינים עצומים! רק כשהולכים עם אמת, לא להיות חכם בעיני עצמו, כי אם נעשים חכם בעיני עצמו יכולים לעשות מזה ליצנות - - אם מסתכלים היטב רואים - למשל; "ועליך אמרתי מיין פייעריל וועט טליען ביז משיח וועט קומען - חזק ואמץ בעבודתך", הכתיבה של "בעבודתך" הוא שייך עוד לשורה הקודמת, וה"חזק ואמץ" הוא עולם אחר, הוא ענין מיוחד. * יש אנשים שכשהם רואים דבר כזה, יכולים לחשוב עלי שזה מצדי - זה אסור להיות ככה! זה אסור להיות! הפתקא הזו הוא לא מחמת חסידותי, מצדקתי, מחכמתי! זה דבר כזה שרבינו הקדוש - "מאד היה קשה לי לרדת אליך" - זה לימוד בשביל כולם! כי אם רבינו הקדוש כותב את זה רק בשבילי היה כותב שלא אגלה אותו לזר, ואם לא כתוב - משמע שרצון רבינו שאכן ידעו, מי שרוצה - השומע ישמע והחדל יחדל! רמוז בזה אור עצום של התגלות אלקות שאין לשער! מהחידושים של רבינו! זה חידוש כזה שעדיין לא שמענו כזה מאף אחד! * הייתי אצל רבי ישראל - רבי ישראל ידע כל המעברים של אנשי שלומינו שנתקרבו לרבינו - הכל. דבר כזה הוא עוד לא שמע... אני רק מתפלא איך שאני נראה אחר התגלות כזה - התגלות אלקות, שאחרים לא יודעים מה שאני יודע. הלוא אני יודע כל הסיבובים, זה ענין אחר לגמרי - - * - - כשהראיתי אותו לרבי שלמה (וקסלר זצ"ל, ורבי שלמה היה איש אמת, חידוש כזה! ואם הוא היה לו איזה ספקות בזה היה אומר לי; "כלך מדברים כאלו, אל תכניס בך דברים כאלו"! והוא קיבל את זה בדחילו ורחימו! ועם אמת! והוא קרא אותו פעם אחר פעם, ומצא שהנו"ן הראשונה הוא ענין אחר, ככה הוא אמר לי. עכשיו שמתי לב, וראיתי שכל הנו"נין - כל נו"ן הוא מין נו"ן אחר! כן, שלש הנו"נין הם לא אותו דבר. * למעשה, מה שיש בשם הזה - פשוט כפול משולש מרובע - זה אי אפשר להבין! לא שמענו שבשר ודם יחתום עצמו ככה, עם פשוט כפול משולש מרובע - רק בהמכתב הזה כתוב ככה! ויש פה עשרה אותיות - שמו של רבינו פשוט כפול משולש מרובע הוא בדיוק עשרה אותיות, זה רומז על העשרה מיני נגינה, ועל התיקון הכללי, וכדומה וכדומה - - אבל בכלל, לא מצינו מיום בריאת העולם שבשר ודם - איזה צדיק - שיהיה חתום עם 'פשוט כפול משולש מרובע', זה רק בשמותיו הקדושים של השם יתברך! * * *

רביה"ק; "אני סוד מכל העולם" אוי ויי - צריכים להתעורר, צריכים לספר זה לזה מהענין של רבינו הקדוש - מענין האור של רבינו הקדוש, שרבינו הקדוש הוא סוד - סוד מהעולם! דהיינו - עדיין אין אנחנו אנשים גדולים כאלה שאצלינו אין זה סוד, רק רבי נתן - רבי נתן יודע קצת, אבל אנחנו - גם אצלינו זה סוד, אנחנו לא יודעים, כי אם היינו יודעים מהסוד הזה אז היינו נעשים ענין אחר לגמרי! - - - רבי ישראל - הוא היה יחיד בעולם, חד בדרא, הוא היה יחיד בין חסידי ברסלב! למה?! כי הוא חתר את הסוד! הוא זכה לידע מהסוד הזה! יותר מאתנו! וכן גם אצלינו הוא סוד, התורות של הליקוטי מוהר"ן הם סוד אצלינו, וגדולת רבינו הקדוש הוא סוד אצלינו - אף שאנו יודעים ממנו - - והליקוטי תפלות הוא סוד. כי אם לא היה סוד אז היינו לומדים התורות באופן אחר, והיינו אומרים הליקוטי תפלות באופן אחר, והיה נעשה אור כזה - שכל העולם היו רצים אחרינו! רק מה?! ישנים! לא רואים את הסוד! רבינו הקדוש אמר; "אני סוד מכל העולם"! מי שיגע יותר, ומי שמשליך את שכלו, ומבקש את האמת, ויש לו מסירת נפש, ולא מסתכל על כבודו ועל ממונו - כמו שצריך - אם היה בנמצא היום כזה, אז היה כל העולם רץ אחר רבי כזה! כן! היה נעשה רעש בעולם! אחד - אחד בעולם היה עושה רעש!... ואצלינו הוא גם כן סוד - - אצל העולם זה סוד יותר, אבל גם אצלינו זה סוד! כי אם לא היה זה סוד, והיינו לוקחים את הליקוטי תפלות, ולילך לעשות התבודדות, ולעשות מלחמות בעקשנות - שנצא מהעולם הזה, מתאוות העולם הזה!! - - כשיש תפלות כאלה ותורות כאלה - איך יכולים לימשך אחר העולם הזה?! נו, רבי ישראל - כל יום מחמישים שנותיו היה חידוש! למה?! כי הוא הרגיש את הסוד! הוא הרגיש את התורות של רבינו, ואת התפלות, וכל דיבור מרבינו - כי עזב את שכלו לגמרי, ומסר את נפשו שיוכל לינק מרבינו! (השואל; הכלל שצריכים לצאת מהבלי העוה"ז כדי שנוכל לזכות - - אה! אה!!! כן כן! זהו הכי קשה מהכל! (השואל; מה עשה רבי ישראל שיזכה לכל זה? - שיזכה לכל זה?! הוא עזב את השכל! הוא זכה לאמונת חכמים ברבינו הקדוש שהיה ענין אחר לגמרי! * מוהרנ"ת זצ"ל לרבינו הקדוש היה לו הרבה תלמידים, גדולי עולם. אצל רבינו היה תלמידים שהיו בעלי מקובלים, הם היו צדיקים וקדושים, אנשי אמת, שונאי בצע! זה לא רואים - זה רואים רק אצל רבינו הקדוש! הוא יכול לעשות כזה! אבל אף-על-פי-כן לעומת רבי נתן - - אף אחד לא היה כמו רבי נתן! לרבינו היה תלמיד "רבי אהרן ברסלב'ר" - רבי אהרן הרב של ברסלב, שרבינו הקדוש אמר עליו גדולות כאלה - אבל אף אחד לא היה כמו רבי נתן! זה היה "רבי" עם "תלמיד" מששת ימי בראשית - שרבי כזה עם תלמיד כזה עדיין לא היה בעולם! לרבינו הקדוש היה תלמידים - - רבי יודל (מדאשיב זצ"ל הוא היה איש מופת, הוא היה בעל מקובל, אבל רבי נתן היה - - מה שאנו רואים מכל זה - שרבי נתן הציל אותנו, הוא ידע מרבינו יותר מכל התלמידים, ועבר עליו הרבה, והוא זכה שהוא עשה ספרים כאלה - כל דיבור שלו מציל אותנו! - - המכתבים, ה'עלים לתרופה' - כשאני לוקח את ה'עלים לתרופה' אני לא יכול להתאפק - אני לוקח אל הפה ונושק ונושק.... זה מציל אותי! כל דיבור - מכל מכתב! * * * (רבי ישראל בער שואל את אחד הנוכחים; האח שלכם, דיברת עמו משהו? האם נעשה עמו איזה שינוי בההתקרבות? ומשיב; קצת, מסתמא איזה משהו קצת נו, זה לא הולך בפעם אחד! כשהמח מורעל - אנחנו מורעלים עם התנגדות - כזה. אני היה לי נסים - אני נתגדלתי מקטנותי בקרלין, אצלי היה קרלין עולה על הכל - רבי מוטל (קסטלניץ - סלונימער זצ"ל, הדיין ומנהיג חבורת חסידי סלונים בטבריה היה לי כמו אבא, ואני החזקתי אותו כמו מלאך, הוא ג"כ היה חידוש, הוא היה למדן גדול, ירא שמים. האכילה שלו לא היה כאדם פשוט. השינה שלו - תמיד כשהתעורר מהשינה הוא צעק עם קולות להשם יתברך - כדי שיתעורר. והוא רק למד, לא ידע מרבינו, הוא עדיין היה מתנגד. נו, היה לי נסים - - * * *