Segment 1
וְדַוְקָא אִם שָׁמַע מֵהֶם בְּעַצְמוֹ דִּבְרֵי אֶפִּיקוֹרְסוּת, אֲבָל אִם אֲחֵרִים אָמְרוּ לוֹ, אָסוּר לִסְמֹךְ עַל זֶה לְגַנּוֹתָם, בֵּין בִּפְנֵיהֶם וּבֵין שֶׁלֹּא בִּפְנֵיהֶם, וְגַם אֵין לוֹ לְהַחְלִיט דָּבָר זֶה בַּלֵב כְּדִין אִסוּר קַבָּלַת לָשׁוֹן הָרָע, וְכַנַּ"ל בִּכְלָל ו', רַק צָרִיךְ לוֹ לְעֵת עַתָּה לָחוּשׁ לְעַצְמוֹ ((יב)) וְגַם לְהַזְהִיר לַאֲחֵרִים בַּסֵתֶר, שֶׁלֹּא יִתְחַבְּרוּ לְעֵת עַתָּה עִמָהֶם, עַד שֶׁיִּתְבָּרֵר הַדָּבָר.
Segment 2
וְכָל זֶה דַּוְקָא בִּשְׁמִיעָה בְּעָלְמָא, אֲבָל אִם ((יג)) מֻחְזָקִין בָּעִיר לְאֶפִּיקוֹרְסִים, דִּינוֹ כְּאִלּוּ מַכִּירָם בְּעַצְמוֹ. CC(יב) וגם להזהיר. מבואר הוא ברא''ש בגדה (דף ס''א) דכשם שצריך לחוש לעצמו כך צריך לחוש לאחרים ועי''ש במעי''ט. (יג) מוחזקין וכו'. עיין לעיל בכלל ז' בס''ה ובבמ''ח שם בסק''ח מבואר שם מקור דין זה. DD