{
  "bookId": "halacha-misc",
  "part": "1",
  "torah": "13",
  "title": "Halacha Misc - לאוין - יד",
  "hebrewTitle": "לאוין - יד",
  "sourceUrl": "/reader/halacha-misc/1/13",
  "plainUrl": "/reader-plain/halacha-misc/1/13/",
  "segments": [
    {
      "index": 1,
      "he": "וְאִם גִּנָּהוּ כָּל כָּךְ בַּדְּבָרִים הַנַּ''ל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם בְּפָנָיו וּבִפְנֵי אֲחֵרִים, ((יד)) עַד שֶׁנִּשְׁתַּנָּה פָּנָיו עַל יְדֵי זֶה, עוֹבֵר גַּם כֵּן עַל לָאו ויקרא י''ט י''ז דְּ''לֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא'' שֶׁהִזְהִירָה הַתּוֹרָה בָּזֶה, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת חֲבֵרוֹ יִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ בִּמְקוֹם הַתּוֹכָחָה וּבֵינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ שֶּׁלֹּא לְדַבֵּר אִתּוֹ קָשׁוֹת עַד שֶׁיַּכְלִימֶנּוּ, קַל וָחֹמֶר שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם הַתּוֹכָחָה וּבִפְנֵי אֲחֵרִים.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 2,
      "he": "וְכָל זֶה שֶּׁלֹא הָיָה בָּרַבִּים, אֲבָל אִם הִלְבִּין אֶת פָּנָיו בָּרַבִּים, כְּבָר כְּרָתוּהוּ רַזַ''ל מֵעוֹלָם הַבָּא וְאָמְרוּ: הַמַלְבִּין אֶת פְּנֵי חְבֵרוֹ בָּרַבִּים אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא *. AA* הגה''ה: ודע, דאצל הולכי רכיל מצוי מאד לאו זה, על ידי מה שקורין בלשון אשכנז ''אויס פירין''. ואסביר לך זה בלשון הקדש כדי לידע כמה לאוין דאוריתא באין על ידי מדה גרועה הזו. והוא, כשיספר לו ראובן לשמעון:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 3,
      "he": "לוי דבר עליך לפני כך וכך, , ושמעון מאמין לדבריו, , ואחר כך כשפוגע שמעון בלוי, הוא מתחיל לחרפו ולבזותו, ולוי עומד ומשתאה: על מה ולמה אתה מחרפני? עד ששמעון בכעסו מספר לו: למה גנית אותי לפני ראובן? וכי סבור אתה שאיני יודע, והלא ראובן ספר לי. , והוא מתרץ את דבריו לומר: כי שקר ענה בי ראובן לפניך, וחנם חרפתני. ואחר כך כשפוגע שמעון בראובן, היצר מסיתו לגמר עוד הענין הרע הנ''ל בכי טוב ואומר לו: מפני שקרנותך הסיתני לבלע את לוי חנם, והלא הוא אומר:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 4,
      "he": "לא היו דברים מעולם, ועברה גוררת עוד עברה, ואומר לו ראובן לשמעון: לך עמי ותראה שאני אומר אלו הדברים בפניו ממש, ומסתמא הבא לטמא פותחין לו, והולך עמו ופוגע בלוי ואומר לו שמעון לראובן: אמר בפניו. ומלביש את עצמו במדת העזות לאמר: אתה דברת עליו לפני כך וכך, , ותכף מתלבן פני לוי, , ולוי משיב: אמת דברתי, אבל לא באפן זה ובנגון זה אמרתי, כידוע, כי כמה דברים משתנין בתנועה אחת, ושמעון משיב:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 5,
      "he": "עתה אף אם תכחיש אלף פעמים לא אאמינך, אחרי שאמר הדברים בפניך הנך רואה, שכמה מהלאוין הנ''ל באו מצד אהבת המדה הגרועה הנ''ל, שאלו היה ראובן זה הולך בדרכי השם יתברך, היה לו לשתק ולקבל על עצמו חשדו של שמעון, שיחשדהו לשקרן בענין לוי, ולא לילך עם שמעון אצל לוי ולהוסיף עונות על עונו הראשון דרכילות. ד' ישמרנו ממדה הגרועה הזאת. BB CC(יד) ואם גינהו וכו' עד שנשתנה פניו. היינו שנתבייש ותפסתי לשון הגמרא דז''ל הגמרא בערכין הוכח תוכיח יכול אפילו משתנין פניו ת''ל ולא תשא עליו חטא.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 6,
      "he": "ומה שכתבתי ובינו לבין עצמו כן כתב הרמב''ם בפ''ו מהלכות דיעות ה''ח וז''ל המוכיח וכו' לא ידבר לו קשות עד שיכלימנו שנאמר ולא תשא עליו חטא וכו' מכאן שאסור לאדם להכלים את ישראל וכ''ש ברבים וכו' כך אמרו חכמים המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעוה''ב וכו ע''ש.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 7,
      "he": "ודע דרש''י פירש שם בערכין ופניו משתנים דהיינו אם הוכיחו ברבים ואפשר דרש''י לא פליג אהרמב''ם רק נקט מלתא דפסיקא דברבים הדרך שתמיד משתנין פניו אפילו אם לא דיבר לו קשות אבל אם דיבר לו קשות עד שעי''ז נתבייש אפילו בינו לבין עצמו עובר על לאו זה וכן מוכח מל' הברייתא דלא נקטה רק אם משתנים פניו משמע בכל אופן שמשתנין פניו אפילו בינו לבין עצמו ומהסמ''ג ל''ת ו' ומשאר ראשונים משמע נמי שסוברים דעובר על לאו זה בכל אופן כמו שכתבנו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 8,
      "he": "ודע דלאו דלא תונו וכו' עיקרו קאי אפילו אם המצטער אינו מתבייש על ידי זה רק צער בעלמא כמו שמצוייר שם בגמרא בהרבה אופנים לא יתלה עיניו וכו' וכיוצא בזה. והלאו דלא תשא וכו' עיקר הלאו נאמר רק על שלא לבייש ובוודאי המבייש עובר ג''כ על ולא תונו שהמתבייש מצטער ג''כ. והא דכתבה התורה להלאו דלא תשא עליו חטא, כדי למסמכיה לדין הוכחה, להורותינו דאפילו במקום תוכחה אסור לבייש. ומ''ש בפנים דעובר בלא תשא היינו בארבעה אופנים הראשונים ורק המספר ובפניו. DD",
      "en": ""
    }
  ]
}