# Halacha Misc - הלכות רכילות כלל ו - ז

<div dir="rtl">הלכות רכילות כלל ו - ז</div>

Source: https://ajew.org/reader/halacha-misc/1/200


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

וְכָל זֶה הוּא בִּזְמַן הַתַּלְמוּד, אֲבָל הַיּוֹם לְפִי מַה ((טו)) שֶּׁהִסְכִּימוּ הַפּוֹסְקִים, שֶׁאֵין לוֹ לְאָדָם לוֹמַר, שֶׁפְּלוֹנִי מְהֵימָן לֵה כְּבֵי תְּרֵי דְּלֹא מְשַׁקֵר, עַל כֵּן אָסוּר לוֹ לְקַבֵּל דְּבָרָיו בְּשׁוּם אֹפֶן, רַק לָחוּשׁ בִּלְבַד. וּבְלָאו הָכִי ובלא זה אֵין מָצוּי, שֶׁיֻּשְׁלְמוּ כָּל הַתְּנָאִים הַנִּזְכָּרִים בְּסָעִיף ה' ו'.

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

וּמִזֶּה תִּרְאֶה, כַּמָה אֲנָשִׁים טוֹעִין בְּעִנְיָן זֶה, שֶׁהֵם נִזְהָרִין מֵאִסוּר סִפּוּר לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת וְקַבָּלָתָם, אִם הֵם שׁוֹמְעִין זֶה מֵאֲחֵרִים, וְלֹא אִם הֵם שׁוֹמְעִין זֶה מֵאֲבִיהֶם וְאִמָם וּנְשֵׁיהֶם, בְּחָשְׁבָם, שֶׁאֵלּוּ בְּוַדַּאי לֹא יְשַׁקְרוּ לָהֶם, וְזוֹהִי טָעוּת גְּמוּרָה, כִּי ((טז)) אֵין חִלּוּק בָּזֶה. וְעַיֵּן לְעֵיל בְּחֵלֶק א' בִּכְלָל ח' סָעִיף י''ד וּלְקַמָן בִּכְלָל ז' סָעִיף ח'. CC(טו) שהסכימו הפוסקים וכו'.

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

הוצאתי ממה שהובא ברי''ף וברא''ש בפרק הכותב סימן ו' בא''ד וז''ל: וחזינן לגאון דקאמר והאידנא לית ליה לדיין לומר קים ליה בגוויה, דלא ברירא לן קים ליה בגוויה היכי הוי, והובא דבר זה בח''מ סימן ט''ו סעיף ה' לפסק הלכה. ואע''ג דבאהע''ז בסימן קט''ו הנ''ל לא הובא דבר זה, התם משום דלאפרושי מאיסורא החמירו בדבר, אבל הכא אם לא נקבל לשה''ר ורכילות להחליט מה בכך, והלא לחוש לשמור את עצמו בלא''ה מותר.

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ובלא''ה אינו מצוי אפילו כמעט אחד מאלף שנוכל לומר עליו בענינים כאלו (שהרבה אנשים בעו''ה אינם חושבים זה כמעט לאיסור) שדבריו יהיו נאמנים אצלו כבי תרי, שלא לגרע ושלא להוסיף אפילו תיבה אחת, ושלא יהיה שום צד זכות בדבר, ויהיה תועלת על להבא. (טז) אין חילוק בזה.

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

כי מה יאמר שהן נאמנות אצלו כבי תרי, הלא אפילו הצנועות שבהן אנו רואין שהן גורעות ומוסיפות, ולא מצוי כלל שיהיו דבריהן בצמצום אמיתי כדברי שני עדים המעידים בבית דין, ועוד דאנו צריכין שיהיו דברי המספר נאמנים לו בכל שאר דברים ג''כ כדברי שני עדים, ולא דוקא בזה, וזה אינו מצוי כלל. ואחר כל ההיתרים צריך שלא יהיה בו שום צד זכות, ושיהיה בהגילוי תועלת על להבא וכנ''ל, וכל התנאים אינו מצוי כמעט במציאות. DD

</div>