Hilchasa Kinachamani · Prophets & Writings Index (102)

קצות דרכיו ומה שמץ דבר נשמע בו ורעם גבורותיו מי יתבונן, ברוחו שמים שפרה היינו רוח הדופק הנושב בידים ע״י אנחה הוא מזכך ומשפר השמים שהם הידים חה חוללה ידו נחש בריח שע״י אנחה עושה חלל בהידים שהיו כבדים וסתומים ע״י עצבות רוח שהוא זוהמת הנחש ל״ט מלאכות ואזי כשמבטל זוהמת הנחש נתנשאיך הידים ונזדכך השמים ואזי מקבלים מהם דיבורים בחי׳ מחלוקת לשם שמים שזה בחי׳ דרכי ה׳ כי באמת אלו ואלו דברי אלקים חיים וזה הן אלה קצות דרכיו שזה בחי׳ דרכי ה׳ צדיק וטוב לו וכו׳ שא״ א להשיג שהם נפלאות תמים דעים ומה שמץ דבר נשמע בו ורעם גבורותיו מי יתבונן כי מי יוכל להבין רעם גבורותיו שהם נפלאות תמים דעים כי באמת אלו ואלו דברי אלקי□ חיים רק שזה א״א להשיג כי הוא בחי׳ דרכי ה׳ (ל״ק נו־ט). יד רעם גבורותיו מי יתבונן, וע״כ צירוף ג׳ר׳י׳ם׳ הוא ר״ת ר׳עם ג׳בורותיו מ׳י י׳תבונן כי גרים הם בבחי׳ רעמים כי הרעש והפרסום שנתפרסם כבודו ית׳ ע״י הגרים זה בחי׳ רעמים שהם קול רעש גדול (ל״ת ח־ד) (ר׳ תהלים כ״ט אל). כח ג קץ שם לחשך ע״י דברים בטלים ולה״ר ופגם הברית בא עניות שהיא בחי׳ לילה ותיקון הדיבור הוא ע״י תורה שלומדין בצר לאדם שהוא בחי׳ חשך ועי״ז נתבטל העניות (ל״ק לח־ד). ג קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר, בני אדם שהם דנים את את כל אדם לכף חובה וחוקרים תמיד על חובות בני אדם הם מבחי׳ קץ כל בשר שהוא חוקר תמיד לעשות תכלית וכליק לכל דבר ולעורר דין ולקטרג (ל״ק לח־ב) (ראה בראשית ד׳ לפתח). ו ועפרות זהב, הצדיק היחיד בעולם הוא עניו ושפל ומשים עצמו כעפר וע״כ הוא יסוד העולם היינו בחי׳ עפר שכל הדברים הם עליו וזה הצדיק ממשיך כל ההשפעות לעולם בבחי׳ ועפרות זהב שכל ההשפעות נמשכין מבחי׳ עפר (ל״ק ע). יא מבכי נהרות חבש, מי שרוצה לחדש חידושין דאורייתא שיש בהם ממש הוא צריך לבכות מקודם כי ע״ י התחדשות התורה נעשה נהרות אזי יבואו ג״כ קליפות וס״א לשתות וע״כ צריך לבכות מקודם ואזי עושה ע״י הבכי נהרות בחי׳ מבכי נהרות חבש אזי יכול להמשיך החידושין רק למקומות שצריך שלא ישתו ממנו זרים (ל״ק רסב). כט ח ראוני נערים ונחבאו, וע״כ כשמקורב להצדיק נתבטל הגדלות כי ע״י אור הגדול של הצדיק נתבטל לגמרי בחי׳ ראוני וכו׳ היינו ע״י שרואים פני הצדיק נחבאים הקטנים (ל״ק קלה) (ר׳ ר״ה כ״ד אלה). יט כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף, היינו כשמגיע כבוד חדש לאדם ומלובש בתוכו נפש דקדושה אזי צריך להחליף ולהעביר הקישוי לילד ולגדל הנפש וזה ע״י בחי׳ ידים היינו אהבה ויראה (ל״ק ס״ז־ז).

ל ר הקוטפים מלוח עלי שיח, מלוח זה בחי׳ דמעות שהם מים מלוחים שבא ע״י שיחה כי הדמעות נתהוו ממותרי המרה שחורה והמרה שחורה שואבת מעכירת דמים ועכירת דמים ע״י שקר כי א״א לדבר שקר עד שיעכר דמיו ואמת א״א לדבר כ״א כשמזכך מקודם הדמים (ל״ק נא) (ר׳ שה״ש ה׳ נפשי). לא יא כי הוא זמה והוא עון פלילים, כי כשיש פגם תאוות ניאוף ח״ ו שאז התפילה בבחי׳ דין והס״ א בולעת אותה אז צריכים בעל כח גדול שיתפלל תפילה בבחי׳ דין וזה והוא עון פלילים היינו שהוא עק שצריכין לזה תפילה בבחי׳ דין שהיא בחי׳ פלילים אזי זאת התפילה היא עומדת בנרית הבליעה שלו בבחי׳ (שם מא) בצוארו ילין עוז היינו התפילה של הבעל כח הוא בחי׳ מטה עוז היא עומדת לו בצוארו אזי הוא מוכרח ליתן הקאות היינו שהס״א מוכרחת להקיא ולהוציא כל הקדושות שבלעה בבחי׳ (שם כ) חיל בלע ויקיאנו (ל״ת ח־ג) (ר׳ חהלים ק״י מטה). לה וספר כתב איש ריבי, שע״י ריב ומחלוקת נעשה ספר כי בתחילה כשלא היה לו אמונת חכמים אז כל הספרים היו אצלו כלא כי היה מלעיג עליהם וע״י שנתעורר מן מחלוקת שבא עליו לשוב בתשובה חוזרים ונחשבים בעיניו הספרים (ל״ק סא־ה) (ר׳ מחלוקת כו), לה הן תוי שדי יענני וספר כתב איש ריבי, שע״י וספר כתב היינו ריבוי הספרים שנעשין ע״י המחלוקת שאז יש להתורה שלימות כי שלימות התורה הוא ע״י תורה שבעל פה ומקבלת משכל הכולל מחכמה עילאה שהיא בחי׳ אבן שתיה וזה אותיות ש׳ת׳י׳ה׳ ר״ת ה׳ן ת׳וי ש־ז״י י׳ענני היינו בחי׳ הרשימות של כל הצמצומים נמתקין ע״י שבאים בתוך שתיה בחי׳ אבן שתיה וזה יענני בחי׳ ההמתקה (ל״ק סא־ ו) (ר׳ משפטים כ״ד לוחות האבן). לב ח ונשמת שדי תבינם, כי השכל היא הנשמה וחידוש השכל היא ע״י שינה ובשעת שינה המוחין באים בתוך אמונה ונתחדשים (ל״ ק לה־ב־ג) (ראה איכה ג׳ חדשים). ח ונשמת שדי תבינם, כי עיקר תיקון השכל הוא ע״י נשימה כי עיקר התבוננות השכל הוא ע״י ליחות ושמנים שבגוף וע״י תאוות ניאוף נפסקת הנשימה ונתקלקל השכל (ל״ק ס־ג) (ר׳ ניאוף יג).

ח ונשמת שדי תבינם, התגלות העצה הוא ע״י איש תבונה ואיש תבונות הוא ע״י שיש לו נשמה בבחי׳ ונשמח שדי תבינם וצריך לזכך ולצחצח הנשמה וזה נעשה ע״י שממשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים שזה בחי׳ שדי שהוא בחי׳ צמצום ע״ש שאמר לעולמו די עי״ז מצחצח הנשמה ואזי הוא איש תבונות (ל״ת ה־ג). לג טז ובמוסרם יחתום, מוכיחי הדור כשנגזר דין בעולם והם הולכים ומוכיחים הדור אז אפילו בשעת מוסר נזהרים להחתים ולהסגיר הדין שלא יינקו ממנו החיצונים (ל״ק כב־א). כט הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר, פעמים שלש הם הטל אורות עם גבר כי זה תלוי בשמירת הברית וכשפוגם בברית המלאכות שלו בבחי׳ ל״ט מלקות (ל״ק יא־ד). לז ז ביד כל אדם יחתום, חותם הידים זה בחי׳ אמונה שעל ידה מקבלים מוסר ממוכיחי הדור כי אם אין לו אמונה בא לכפירות ואמונות כוזביות ואינו שומע מוסר (ל״ק כב־ב). ז וביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו, כי הצדיק בעצמו א״א להשיגו כי אין בו שום חפיסה רק ע״י אנשיו יוכל להבין מעלת הצדיק כי ע״ י שרואין אנשיו שהם אנשי מעשה יראים ושלימים ובהם יש להם תפיסה ע״כ מי שרוצה האמת אפשר לו לידע מעלת הצדיק על ידי אנשיו וזה וביד כל אדם הצדיק נקרא כל אדם וזה לדעת כל אנשי מעשהו ע״י אנשי מעשה של הצדיק תוכל לידע אותו גם הצדיק הוא בחי׳ חותם כ״ש וצאצאיו וכו׳ וצדיק הוא מאן דנטר ברית (ל״ק קמ) (ר׳ צדיק קז). גם הצדיק הוא כמו משל החותם שהכתב החקוק א״א לקרותו מחמת שהאותיות בהיפך רק ע״י שמכין החותם על שעוה רואים האותיות ומבינים החותם גלל כן ע״י אנשי מעשה של הצדיק תוכל לידע אותו (ל״ק קמ). לח ב מי זה מחשיך עצה במלין, חשך זה בחי׳ העדר העצה ואח״ כ כשנתגלה העצה שהוא בחי׳ עומק זה בחי׳ (שם יב) מגלה עמוקות מני חושך וכל מה שנתגלה יותר האור דהיינו העצה נחגדל האמונה ביותר ועי״ז עיקר הרפואה (ל״ת ה־ב) (ר׳ שבת ע״ז מאי).

יג לאחוז בכנפי הארץ וינערו רשעים ממנה, ע״י הד׳ כנפות של ציצית שהם בחי׳ הרוח חיים דקדושה ע״י וינערו רשעים נפרד הרע מהד׳ יסודות ולא נשאר רק הטוב (ל״ק ח־ח). יג לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה, שיאחז בכנפות הארץ וינער את הרשעים אבל מי שהוא מקורב לצדיק אמתי אזי יחזיק ויאחז עצמו בהצדיק ויהי׳ נשאר קיים (ש״ה כב). לט טז הקשיח בניה ללא לה כי השה אלוק חכמה, היינו שאין לה אהבה על בניה זה בא מחמת שאין לה חכמה כי אהבה תלויה בדעת ושכל וע״י תאוות ממון נתעכר מוחו ונעשה כסיל וכפי הבלבול של המוח כן התגברות השונאים (ל״ק סט) (ר׳ ממון לט). כח סלע ישכון ויתלונן, זה הבאר בחי׳ ביאורי התורה וזה משם חפר אוכל בחי׳ בושה כי ע״י ביאורי התורה עי״ז זוכה לבושה וזהו משם חפר אוכל כי הוא מתבייש להושיט האוכל לפיו ע״י הבושה שבאה אליו וזהו למרחוק עיניו יביטו היינו שרואה ומביט איך הוא רחוק מהשי״ת ל״ת עב) (ר׳ ירושלמי ערלה פ״א כי מאן). מא ז גאוה אפיקי מגינים סגור חותם צר, ע״י גאוה של מנהיגי הדור המתגאים על הדור בחנם כי לא ניתן להם גדולה מן השמים עי״ ז הם מגבירים תאוות ניאוף בעולם ולהנצל מזה הוא ע״י המגינים שבדור שהם הצדיקים והכשרים בחי׳ גאוה אפיקי וכו׳ שהם סוגרין ומכניעין חותם דסט״א שהיא בחי׳ תאוה הנ״ל ועי״ז נעשה בחי׳ תפילין מוחין שהם בחי׳ חותם דקדושה (ל״ת ה־ז), שיר השירים א לכל החלאים ר״ ל טוב לקום קודם אור היום ולומר שיר השירים כולו וירגיש שינוי לטובה כי כל הרפואות כלולים בשיר השירים (ש״ה רמג). א שיר השירים הוא קדוש יותר מכל הספרים והנה מצינו ששלמה חבר שלשה ספרים משלי קהלת ושיר השירים ומשלי וקהלת מצינו בהם תיבות קדושה וטהרה בכל פעם אבל בשיר השירים אינו בנמצא וזה מחמת עוצם קדושתו אינם רואים שם שום קדושה ואינו נמצא שם תיבות קדושה וטהרה כלל (ל״ק רמג) (ר׳ ידים פ״ג כל).

ר משכני אחריך נרוצה, הצדיק יש לו כח המושך להמשיך אלקות למקום שהוא שם וזה אחריך נרוצה דייקא כי כל מה שמתקרב יותר אליו הוא רץ ביותר מחמת כח המושך (ל״ק ע). ה שחורה אני ונאוה, כי מה שהוא שחור ושפל אצל העליון היינו מדריגה התחתונה שלו הוא נאה ועליון אצל התחתון (ל״ק קצב) (ר׳ ברכות נ״ח דיו לעבד). ח ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים (ר׳ שבת ל״ג תינוקות) (ל״ ק רפב). יא תורי זהב נעשה לך הזיווג היא מסטרא דצפון והזהב הוא מצפון, וזה הפירוש תורי זהב איתערותא דזווגין והצטרפות של אותיות התורה לפעול איזה פעולה אינו אלא ע״י נקודות הכסף היינו הנקודות הנעשין מהכיסופין (ל״ק לא־ו). (ראה השתוקקות ב, גם בראשית י״ב ואת הנפש, ראה תרגום על הפ׳ תורי זהב שמפרש על הלוחות - המעתיק). יא נקודות הכסף ע״י כיסופין טובים מצייר אותיות התורה לטוב בחי׳ צדיקים ילכו בם וע״י כיסופין רעים הוא מצייר להיפך בחי׳ ופושעים יכשלו בם ומביא רעות לעולם (ל״ ע רצון) (ל״ ק לא־ו). יא נקודות הכסף, ע״י חשק וכיסופין שחושקין לדבר שבקדושה נעשק נקודות אל אותיות הדיבור שיוכל להוציא הדיבור כשלימות ממיצר הגרון ויזכה להוציא לפועל את הדבר שבקדושה (קל״ק סו־ט). יב נרדי נתן ריחו (ר׳ שבת פ״ח נרדי) (ל״ת ח־א). ב ה סמכוני באשישית רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני, כי יש נשמות שנפלו שצריכין להחיות ולהשיב אותם בכל מיני מטעמים המשיבים את הנפש בבחי׳ סמכוני וכו׳ וע״י תיקון הברית שזוכיז עי״ז לתיקון

המוחין שנעשה ע״י הצדיקים מזה נעשה אמרות טהורות להחיותם (ל״ת ה־ח) (ר׳ משלי ב׳ מפיו). ו שמאלו תחת ראשי וימינו תחבקני, שמאל הוא בחי' דין בחי' צמצום שהוא בחי׳ ציצית וימין בחי׳ מוחין בחי׳ תפילין וע״כ ציצית קודם לתפילין כי הגדלת השכל להבין הרמזים שהש״י מרמז לו לקרבו לעבודתו צריך להיות במדה כפי שכל אנושי שלו שלא יצא מגבול הקדושה וכן לא יסתכל למעלה ממדריגתו (ל״ ק נד־ג). יב הניצנים נראו בארץ (ראה בהקדמת הזוהר א׳ הניצנים) (ל״ק לז־ד). יב הניצנים נראו בארץ (ר׳ ז׳ בה״ק א׳ הנצנים) (ל״ ת ה־א). יב הניצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע היינו שניצנים גדילים בארץ ע״י הזמר והניגון השייך להם כי כל עשב אומר שירה וע״י שהרועה יודע הניגון הוא נותן כח בעשבים ויש מרעה לבהמות (ל״ת סג) (ר׳ נגינה יט). יד הראיני את מראיך בחי׳ הדרת פנים ע״י שידכך חכמתו בתורה וידע לבארה בי״ג מדות השמיעני את קולך אז נזדכך קול רנתו ואז ע״י השמעת קולו לבד הקב״ה מושיעו בעת צרתו כי הקול לפי החכמה (ל״ק כז־ד) (ראה תהלים ק״ו וירא בצר). ג י מרכבו ארגמן תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים כי (תהלים קכב) כסאות למשפט שהוא בחי׳ המרכבה שם הוא בחי׳ אהבה קדושה בבחי׳ מרכבו וכו׳ וכשנפגם המרכבה בחי׳ כסאות למשפט ע״י עוות הדין אזי נופלים משם אהבות נפילות וע״י אהבות הנפולות בא טומאת המקרה ח״ו והתיקון לזה הוא קישור המרכבה לומר קודם השינה מימיני מיכאל וכו׳ והוא סגולה להנצל עי״ז מטומאה הנ״ל (ל״ת ה־יא־יב) (ר׳ חבקוק א׳ רשע). ה א אריתי מורי עם בשמי, מורי בחי׳ מרת נפש כשרוצה דבר תאוה הוא פגם ומרה לנפש וכשבא לצדיק הדור ומתחרט על אלו הרצונות הצדיק מעלה אותם עד שגם הם נותנים ריח בחי׳ עם בשמי כמו הרצון הטוב (ל״ק יג־ה).

ב קול דודי דופק, הדפק דופק ונוקש באדם לפעמים הוא מזכיר אותו לעבודת הש״י ולפעמים הוא מזכיר את האדם לעבירה ח״ו כי הדפק בא מהנשימה והנשימה בא מז האויר ע״י הדיבור וכפי הדיבור כן נעשה הדפק אם לטוב או להיפך (ל״ק קס)■ ו נפשי יצאה בדברו ע״י השתוקקות בלב בלבד נעשה נפש בכת וע״י שמוציא תשוקתו בפיו אזי נעשה נפש בפועל כי עיקר מוצא הנפש היא מפיו (ל״ק לא־ז) (ראה נפש ד). ו נפשי יצאה בדברו כי שוחט הגון הוא מלביש הנפש שבחי במדבר היינו בהברכה שמברך בכוונה אבל כשהשוחט אינו הגון אזי הוא עומד כרוצח נפשות ויש צער לנפש החי שצועקת בקול מר נפשי יצאה בדברו כשיצאחה בשביל להכניס בדברו של הברכה ושיצאתי בקשתיו ולא מצאתיו קראתיו ולא ענני כי אינו שם בשעת הברכה וחושב מחשבת פיגול עי״ז מצאוני השומרים הסובבים בעיר הכוני פצעוני נשאו את רדידי מעלי היינו המעלה שהיה להנפש בבחי׳ חי גם זה לקח ממנה כי אין לה מנוח אוי לו להשוחט הזה אוי לו שהרג את הנפש ומסר אותה בכף אויביה ואין להשכינה מ״ן להמשיך טרף לביתה (ל״ק לז־ו) (ראה איכה ה׳ בנפשינו). ו נפשי יצאה בדברה כי עיקר הדיבור הוא הנפש והנפש הוא הדם נמצא כשאומר שקר יש לו עכירת דמים ואמת א״א לדבר כ״א כשמזכך מקודם את הדמים (ל״ק נא). ו נפשי יצאה בדברו, היינו שנפשות ישראל יוצאות מעולם הדיבור והדיבור הוא בחי׳ מלכות בחי׳ שכינה כי שוכנת אתם תמיד בלי הפסק רגע כמו שהאם הולכה תמיד עם בניה ואינה שוכחת אותם. כן הדיבור שהיא בחי׳ שכינה הולכת עם האדם תמיד (ל״ק עח) (ר׳ דיבור לא). ו נפשי יצאה בדברו, ע״י הכתב יכול הצדיק האמת להכיר הנפש ופנימיות הנפש של הכותב והדיבור שמדבר עם הצדיק האמתי הוא במעלה גדולה מהכתב כי הכתב אינו רק פעולת הנפש ומתוך הפעולה יכול הצדיק להבין מהות הנפש והדיבור הוא הנפש בעצמו כמ״ש נפשי וכו׳ ע״כ יכול לראות מהות הנפש בעצמה (ל״ק קעג). ו נפשי יצאה בדברו שהדיבור בעצמו הוא התגלות הנפש והלב ולפעמים ע״י שידבר הרבה אע״פ שיהיה בלא לב כלל אעפ״כ יבא אח״כ עי״ז להתעוררות גדול בלב ונפש והכלל כי הדיבור בעצמו יש לו כח גדול (ל״ ת צח). ז עיניך ברכות בחשבון, עיניך זה הגוונין כסף וזהב נתברכין ע״י צדקה שכל פרוטה נצטרף לחשבון גדול על שער בת רבים ואפילו הממון שבא ליד

עכו״ם הנקראים בת רבים גם זה נחשב לצדקה ווה על שער דהיינו קודם שבא להעכו״ם מאירין הגוונין אבל אח״כ נעלם החן (ל״ק כה־ד) (ראה עכו״ם ו). יג שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר, שפתותיו זה בחי׳ פסח פה סח שושנה היא אסתר ושושנה גימ׳ אסתר נוטפות מור עובר זה בחי׳ מרדכי מר דרור לשון חרות בחי׳ חירות של פסח כי פורים הוא דרך לפסח ע״י מצות של פורים שמקיימים זוכים להיות נשמרים מחמץ בפסח (ל״ת עד) (ר׳ סורים ה). ו ומלך אסור ברהטים (ר׳ תיקון דך מלך) (ל״ת ס). ומלך אסור ברהטים ברהיטי המוחין (ת״ז דה) היינו שבחי׳ מלכות דהיינו גדולה הוא אסור וקשור ברהיטי המוחין שלפי התנוצצות המוחין כן מקבל גדולה (ל״ת עב) (ר׳ ברכות ל״ג כל). ח ה מי זאת עולה (ראה תיקון כ״א ל׳ מי זאת) (ל״ק מט־ד). ו שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך, ע״י שמכניעין זאת התאוה שהוא בחי׳ חותם דס״א עי״ז נעשה בחי׳ תפילין מוחין שהם בחי׳ חותם דקדושה בחי׳ שימני וכו׳ כי עיקר תיקון המוחין ע״י שבירת תאוות ניאוף (ל״ת ה־ז). ז מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, כי עיקר התגברות ע״י אהבה (ל״ק ה־ה).

ז מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, ע״י תיקון הברית יכול הלב להתלהב בלימוד התורה בשלהובין דרחימותא ומים רבים שהם אהבות ויראות חיצוניות אי אפשר להם לכבות התלהבות הזאת (ל״ת פג) (ר׳ שכינה י״ג). יג היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך, הלמדן צריך לידע שבשעה שיושב ללמוד הצדיק שבג״ע ציית לקלי׳ (ל״ק יב־ג). רות ב ח וזה פירוש ויאמר בועז אל רות, בועז הוא השכל רות היא בחי׳ הנפש שממנה יוצא הדיבור של תפלה הלא שמעת בתי כי הנפש היא בת השכל וזה הלא שמעת היינו השמע לאזנך ושמע בקשת הדיבור לבל תתפרד ממנו וזה אל תלכי ללקוט בשדה אחר כי כל האותיות והדיבורים הם ליקוטים יקרים שמלקטים בשדות עליונים והדיבור מבקש מהנפש לבל תלך מאתו ללקוט ליקוטים אחרים אך זה אי אפשר כי צריך לילך וללקוט יותר אך וגם לא תעבורי מזה היינו אפילו כקזתלך לתיבה אחרת אל תעבור מתיבה ראשונה וזה נעשה ע״י שזוכה אל התכלית וזה עיניך בשדה אשר יקצורין היינו בחי׳ הסתכלות אל התכלית כי הקצירה היא תכלית הזריעה הלא צויתי הנערים לבלתי נגעך זה בחי׳ סתימת העינים שצריך לסגרם ולחבר הראות לכוונו אל התכלית וזה הלא צויתי לשק צוותא והתחברות שצריך לחבר הראות והעינים נקראים נערים כי הם משרתי השכל וזה לבלתי נגעך בחי׳ נגעי הנפש כי כשהראות נתפזר ורואה כל מה שלפניו זה בחי׳ נגעי הנפש וצריך לחבר הראות לבלי להסתכל על הבלי עוה״ז לבלתי לנגע את הנפש ואזי יוכל להסתכל על התכלית ואזי נתבטלין כל היסורין אך אח״ כ כששב מהביטול מתגברין היסורין ביותר וזה וצמית והלכת אל הכלים ושתית מאשר ישאבק הנערים כי לכבות הצמאק הוא ע״י התחדשות התורה שמקבלין המוחין ע״י הרשימו שנשאר מהביטול ומשם שותה הנפש לכבות צמאונה ושתית מאשר ישאבון הנערים כי הנערים שהם עיני השכל הם שואבין התחדשות התורה ועי״ז נתבטלין היסורין ומכבין צמאון הנפש (ל״ק ס״ה ד) (ר׳ כל הענינים מהתורה ם״ ה ותבין). ח ברית נקרא בועז (תיקק לא) בו עז בו תוקפא כי עז עם הכוללל הם ב׳ פעמים טל כי ע״י שמירת הברית המלאכות שלו הם בחי׳ ל״ט מלאכת המשכן וע״י פגם הברית הם ל״ט מלקות (ל״ ק יא־ד). יד ויאמר בועז לרות לעת האכל גשי הלום, לעת האוכל דייקא היינו ע״ י אכילה בקדושה ע״פ התורה גשי הלום דא יחוד קוב״ה ושכינתיה כי ע״י מאכל שיש בו תערובות יוכל האדם לחטוא וע״י החטאים נעשה פירוד בין קוב״ה ושכינתיה (ל״ק סב־א) (ר׳ אכילה טז). יד לעת האוכל גשי הלום אין הלום אלא מלכות (זבחים קב) כי מי שרוצה לחגור מתניו ליתן פרנסה להתלוים בו צריך שיהיה לו קצת ממשלה כי כל הפרנסה נמשך מהמלכות וזה בחי׳ לעת האכל וכו׳ כי צריך שיהיה לו ממשלה בחי׳ מלכות לעת האכל כי עי״ז נמשך פרנסה (ל״ח ז־י). יד לעת האכל גשי הלום אין הלום אלא מלכות שהיא בחי׳ יראה כ״ש אלמלא מוראה של מלכות נמצא שבשעת אכילה אזי בא היראה להאדם וע״כ כשאוכל עם יראת שמים בקדושה ובטהרה כראוי אוי מכנים את המלכות שהיא בחי׳ יראה לתוך הפה ואזי נעשה מהפה קומת אדם וכשאינו אוכל בקדושה אזי היראה עומדת מרחוק ואינה נכנסת בו (ל״ת עז) (ר׳ צרות ויסורים יז).

יט ושם האיש אשר עשיתי עמו (ראה בהקדמת הזוהר נעשה) (ל״ק לז־ג). ג ז ויאכל וישת ויטב לבו אין טוב אלא אור שהיתה אכילתו מהארת והתנוצצות האותיות של ל״ב אלקים של מעשה בראשית שיש בכל דבר (ל״ק יט־ ז) (עיין זוהר ויקהל ויטב). ט ופרשת כנפיך על אמתיך, כי ציצית דקדושה הוא שמירת הברית והיא בחי׳ זיווג דקדושה (ל״ק ז־ה). מכאן סעד למ״ש בכתבים שהזיווג יהי׳ בהיותו מלובש בטלית קטן (פל״ח ז־ה). איכה ד דרכי ציון אבילות מבלי באי מועד, מועד זה בחי׳ גלגלי רקיע שעל ידם נחשב הזמן כי הכוכבים הם מחייבים למטה שיהא דרך בג״ א במקום שהם מאירים ויש שהם מחייבים שיחי׳ מדבר והכל תלוי בשמירת הברית (ל״ק לא־ד) (ראה משלי ד׳ דרך). ט ותרד פלאים, פלאים אותיות אלפים כי דע שמיום שחרב ביהמ״ק נפל העשירות בעמקי הקליפות בבחי׳ ותרד פלאים וכו׳ היינו שהאלפים של עשירות ירד פלאים ע״כ בהכרח שיהי׳ לו ח״ ו ירידה גדולה מאד קודם שבא לעשירות (ש״ ה ד) (ר׳ ממון עז). יג ממרום שלח אש בעצמוחי, כי יש מאורי אור שהם הצדיקי אמת ויש מאורי אש שהם המפורסמים של שקר והם זה לעומת זה שכשיש כח למאורי אור אזי נכנעין מאורי אש וכן להיפך ח״ו שכשנכנעין ונסתלקין מאורי אור ח״ו אזי מתגברין מאורי אש וזה בחי׳ חורבן ביהמ״ק בחי׳ ממרום שלח אש כי נתגברו מאורי אש ע״י שנסתלקו מאורי אור (ל״ת סז). ב ז קול נתנו בבית ה׳ כיום מועד ע׳׳ש בהחרגום כקל עמא דמצלין בחגא דפסחא מרומז שם שבפסח צועקין בתפילה (ל״ק רא).

יז בצע אמרתו בזע פורפירא דיליה, כי בוודאי אין הביהמ״ק יכול לסבול כבודו ית׳ רק מחמת אהבת ישראל צמצם והלביש את גאותו כדי להשרות שכינתו בביהמ״ק כדי לגלות מלכותו אבל כשישראל חטאו אז כביכול הראה גאוותו ולא רצה להלבישו וזה בזע פורפירא דיליה שקרע הלבוש והצמצום וממילא נחרב הביהמ״ק כי הן שמים ושמי שמים לא יכלכלוך (ל״ק ריט) (ר׳ ירמיה כ״ג אם). יז בצע אמרתו, אמר בדרך צחות לדרשן אחד בצע אמרתו שאומר תורה בשביל בצע וממון (ל״ ק ריט). יח צעק לבם אל ה׳, שהיא צעקת הלב לבד בלי קול מעומקא דלבא ועומק הלב זה בחי׳ עצות וע״כ כשאין מועיל קול צעקה מחמה נפילת אמונה אזי צריכין לצעוק מן הלב לבד ועי״ ז נתגלין העצות וע״י העצות גדילה אמונה (ל״ת ה־ב). יט קומי רוני בלילה היינו שתהי׳ תקומה להרנה ע״י לילה שהיא גמרא ש״ס (ל״ק ג). יט שפכי כמים לכך נוכח פני ה׳ פני ה׳ הם ביאורי ודרושי התורה שצריך לשפוך שיחו ותפלתו קודם שממשיך ביאורי התורה (ל״ ק כ־ד), יט שפכי כמים לבך נוכח פני ה/ היינו לב רך להתנדב לצדקה ובשביל זה נקרא צדקה מים בחי׳ שלח לחמך וכו׳ כי יש לב אבן דהיינו אבירי לב הרחוקים מצדקה (ל״ת טו), ג ו במחשכים הושיבני כמתי עולם, אלו בנ״א הנופלים בתאוות ממון ואינם מאמינים שהקב״ה יכול לפרנס את האדם בסיבה קלה נקשרים בפנים דס״א אלקים אחרים חשך מיתה (ל״ק כג־א), ו במחשכים הושיבני (ראה סנהדרין כ״ד במחשכים) (ל״ק לה־ד),

כג חדשים לבקרים רבה אמונתך, ע״י תפילה שהיא בחי׳ אמונה שמתפלל בכל כחו עי״ז נתחדש כחו (ל״ק ט־א), כג חדשים לבקרים רבה אמונתך, כי השכל היא הנשמה וחידוש השכל הוא ע״י שינה שאז הנשמה באה בתוך אמונה ומתחדשת שם (ל״ק לה־ג). כג חדשים לבקרים רבה אמונתך, האמונה מתחדשת אצל האדם בכל בוקר בחי׳ חדשים וכו׳ וביום מחמת טרדות עסקי העולם נתכסה האמונה (קל״ק סב־ט). כג חדשים לבקרים רבה אמונתך, כל מה שנדחה והולך חלק מהלילה ונתקרב אל אור היום נתגדל האמונה ביותר עד שבאור היום אז נתגדל האמונה כשלימות בבחי׳ חדשים וכו׳ כמו כן ע״י התגלות העצה שהוא ג״כ בחי׳ התגלות האור מן החשך עי״ז נתגדלת ג״כ האמונה ועי״ז עיקר הרפואה (ל״ת ה־ב) (ר׳ ישעיה נ״ח אז). כג חדשים לבקרים רבה אמונתך היינו אמונה עי״ז יהי׳ חידוש העולם לעתיד בחי׳ חדשים לבקרים (ל״ת חט) (ר׳ אמונה סה). כט יתן בעפר פיהו, כלומר שיקשר דיבורו עם שוכני עפר כי התפילה צריכה לבחי׳ עפר בפרט ובכלל בפרט היינו חלקי נר״ן שלו שכבר באו בגלגול ונתקן ובכלל היינו נר״ן של שוכני עפר אחרים לעורר אותם שיתפללו עמו (ל״ק נה־ה) (ר׳ תפילה סח), לח מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, כי מפי עליון לא תצא כ״א אור פשוט רק כ״א לפי מה שהוא נכסף כן הוא עושה צורה להאותיות ואם האדם כוסף לטוב מפרש אותיות התורה לטוב ואם כוסף לרע נצטייר להיפך ח״ו (קל״ק לא־יד), לח מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, זה כלל גדול כי מפי עליון לא תצא כ״א אור פשוט אך כפי בחי׳ כלי המקבלים נצטייר האור בתוכו אם הוא כשלימות אז מקבל בחי׳ מאורות מלא ואם ח״ו להיפך מקבל מארת חסר ואו (ל״ק לו־ו) (ראה משלי ג׳ מארת), מא נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים, כי יש בלב רוח הדופק שהיא מתחילת התולדה והרוח דופק ונושב בכל האיברים שלא יתקלקלו וע״י עצבות היינו ל״ט מלאכות שהוא זוהמת הנחש אין הרוח דופק כסדר ועי״ז נעשים האיברים כבידים בפרט הידים וע״י אנחה הוא מחיה ומבריא את הרוח הדופק וניצול מעצבות וזה נשא לבבינו וכו׳ שצריך לישא את הלב היינו רוח הדופק שבלב אל הידים וזה אל אל בשמים כי מזה נזכדך השמים (ל״ק נו־ ט) (ר׳ מחלוקת כב).

ד א תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות, דהיינו שישראל קדושים מתגלגלים ח״ו בראש כל חוצות כי נסתלק ונתעלם הראש בית דהיינו הצדיק האמתי ונתגבר ח״ו ההיפך שהוא בחי׳ שם של טומאה של החיצונים בחי׳ ראש כל חוצות בחי׳ המפורסמים של החיצונים ח״ ו (ל״ ת סז). ג גם תנים חלצו שד, זה בחי׳ רחמנות דסט״א בחי׳ כשד משדי (ישעיה יג) כי שדי הוא בחי׳ רחמנות דקדושה בבחי׳ (בראשית מג) אל שדי יתן לכם רחמים שהיא בחי׳ תפילה שידוד המערכות וע״י שד משדי בחי׳ רחמנות דסט״א בחי׳ גם תנים חלצו שד עי״ז בת עמי לאכזר כי עי״ז שהם יונקים מן הרחמנות עי״ז גם מעט הרחמנות הנשאר אצלנו נפגם ונעשה אכזריות (ל״ ת ח־ב) (ר׳ רחמנות י), ה האמונים עלי תולע, תולע בחי׳ אמונה שעל ידה מתגברים על הכופרים המחרפים ומבזים יראי ה׳ ומבטל הכפירות (ל״ק כח־ב) (ראה תהלים כ״ב אנכי תולעת), יא ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה יסודותיה זה בחי׳ ד׳ יסודות שנמשכין מבחי׳ מאורי אור מבתי׳ תלת גוונין דעינא ובת עין שנאכלו ונשרפו ע״י ויצת אש בציון ע״י התגברות מאורי אש (ל״ת סז), כ רוח אפינו משיח ה׳ ע״י התגלות משיח יתבטל החרון אף ויתמשך חסד (ל״ק יג־א), כ רוח אפינו משיח ה׳, משיח הוא בחי׳ חוטם ואליו באין כל התפילות כדי להעלותן (ל״ק ל״ז) (ראה סנהדרין צ״ג משיח מורח), כ רוח אפינו משיח ה/ משיח הוא בחי׳ חוטם (ר׳ משיח טו) (ל״ת לב), ה ט בנפשינו נביא לחמינו מפני חרב המדבר, עיקר חסרון הפרנסה שנתמעט בדורות הללו אין זה אלא ע״י שוחטים שאינם הגונים וזה בנפשינו נביא לחמינו ביגיעה וטדחא גדולה מפני חרב המדבר היינו כשהשוחט אינו הגון ואינו מעלה הנפש בבחי׳ מ״ נ וכשעומד עם החליף לשחוט הוא כרוצח נפשות והחליף שלו הוא חרב המדבר שמסר הנפש להקליפות ששולטים במדבר ואינו חרב לה׳ שהוא חרב המדבר וזהו כשמברך בכונה להעלות הנפש שבחי למדבר (ל״ק לז־ו) (ראה שה״ש ה׳ נפשי).

יד זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם, ע״ י שאין בחי׳ זקן בחי׳ חכמה שיזדכך חכמתו בתורה עי״ו בחורים מנגינתם אין מזדכך קולו (ל״ק כז־ח) (ראה תהלים ק״ו וירא בצר). קהלת א ה וזרח השמש (ר׳ קידושין ע״ב וזרח) (ל״ק מט־ז). ט מ׳ה ש׳היה ה׳וא שיהיה, משה היה נשמתו כלול משלשה אבות והיה לו כח להמשיך אלו השלשה השפעות באר ענן ומן ולעתיד בשעת התחיה יקום משה כלול משלשה אבות כמקדם וזה מה שהיה וכו׳ (ל״ק נח־ב) (ר׳ וילך ל״א הנך). ט מ׳ה ש׳היה ה׳וא שיהיה, מי שהוא רחמן הוא יכול להיות מנהיג ורחמז כזה הוא רק משה רבינו כי הוא היה מנהיג ישראל והוא יהיה המנהיג לעתיד כי מה שהי׳ וכו׳ כי משה רבינו היה לו רחמנות באמת על ישראל ומסר נפשו בשביל ישראל ולא היה חושש על עצמו כלל (ל״ת ז־ב) (ר׳ מנהיגי הדור יא־יב). יח יוסיף דעת יוסיף מכאוב, דע שכ״א מישראל אפילו צדיק גדול צריך שיהיה לו איוה צער בכל יום וגם מי שדעתו יותר גדולה צערו גדול ביותר בחי׳ יוסיף וכו׳ וההמתקה הוא ע״י אכילה בקדושה (ל״ת עז). לכאורה קשה מפני מה יהיה כך שמי שמוסיף דעת יוסיף צער ח״ו אך דע כי ראשית חכמה יראת ה׳ ואם אין יראה אין חכמה וע״ב כל מי שזוכה לאיזה חכמה ודעת עובר עליו יראה ג״ כ כי זה תלוי בזה והצער נשתלשל מן היראה והיראה היא כפי המוח והדעת (ל״ת עז) (ר׳ צרות ויסורים יח). יח יוסיף דעת יוסיף מכאוב בכל דור שבא מאוחר נתוסף הדעת של הפילוסופים עי״ז יוסיף מכאוב שנתחדשו חולאים ר״ל (ש״ה רצא) (ר׳ חולאים יח). ב

כו כי לאדם שטוב לפניו (ר׳ מגילה י׳ כי) (ל״ק נו־ה),ג טו והאלקים יבקש את הנרדף (ר׳ מ״ר אמור כ״ז כי האלקים) (ל״ק רכא), טו והאלקים יבקש את הנרדף, מה זה לשון יבקש אך י״ל כי השי״ת יבקש את הנרדף להיות סבלן ולא לדחוק את השעה וכד (עו״ש רלט), ה יא מ׳תוקה ש׳נת ה׳עובד, ר״ת מ׳ש׳ה׳, כשנתתקן המוח בבחי׳ משה דעת תפילין אזי גם בחי׳ הסתלקות משה היינו כשנסתלקין המוחין אזי גם הרשימה שנשאר שהיא בחי׳ שינה היא טובה ג״כ מאד בבחי׳ מתוקה וכו׳ כי לפעמים נסתלקין המוחין אצל הרב וכן אצל התלמידים וע״י תיקון המוחין בבחי׳ משה עי״ז היא תיקון השינה בחי׳ חלום ע״י מלאך וזהו מתוקה בחי׳ מיין מתיקון בחי׳ תיקון הברית וזהו אם מעט ואם הרבה יאכל היינו שאין מזיק לו האכילה שעל ידה בא ח״ו טומאה הנ״ל בחלום בשינה (ל״ ת ה־טו). ז ט כעס בחיק כסילים ינוח, כעס ואכזריות הוא מהעדר הדעת ע״כ ע״י עסק התורה שעי״ז נמשך דעת נתבטל הכעס ונמשך רחמנות ושלום (ל״ק נחו). יב החכמה תחיה את בעליה, ע״ י עסק התורה ממשיכין אריכות ימים ואז זוכה לדעת כי הדעת והשכל הוא בעצמו החיות ועי״ז הדעת יכולין לקרב ולהוכיח את מי שצריכץ להוכיח (ל״ק נו־ג) (ר׳ תהלים ל״ט ומדת). יד ביום טובה הי׳ בטוב וביום רעה ראה, היינו שצריך לאדם להסתכל שם היטב בודאי ימצא שם ימי טוב היינו התורה וזה זוכה ע״ י שכופה יצרו הרע ומתגבר עליו (קל״ק לג־ו).

סז ואל תתחכם יותר, הנואפים העוסקים בחכמת הפילוסופיא מאד מויק להם כי אין כח בלבם להכיל את השכל להתרחק מחטאים כי עיקר חיזוק הלב הוא ע״י מעשים טובים ומחמת זה השכל מחטיאים ביותר ומחרפים בחכמתם כלפי מעלה כידוע ועליהם נאמר ואל תתחכם יותר (ל״ק נה־י). כג אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני היינו זה עיקר החכמה שישכיל שרחוק ממנו החכמה כי תכלית הידיעה שלא נדע (ל״ ת פג : )(ר׳ תכלית הידיעה ג). כו ומוצא אני מר ממות את האשה, פרנסה היא בחי׳ אשה ופרנסה שהיא בעצבון ומרירות היא בחי׳ תאוות ממון בחי׳ מיתה ולהיפך פרנסה דקדושה היא בחי׳ מצא אשה מצא טוב טוב היא בחי׳ הצדיק שעל ידו נמתק המרירות (ל״ק כג־ג). ח א חכמת אדם תאיר פניו, כי עיקר השכל מאור הפנים יש מקבלים השכל מאור הפנים של התורה כי שבעים פנים לתורה ויש מקבלים מאור פני הצדיקים כשהצדיק מסביר לו פנים אזי מקבל שכל חדש ונשמה חדשה (ל״ק לה־ה) (ראה אור הפנים ב). א חכמת אדם תאיר פניו, עיקר הצלם המאיר בפני האדם היא חכמת הבורא שנתן לאדם יתרק על הבהמה וע״י הכעס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ואז צלו סר ופניו נופלים וכשאין לו פני אדם אזי מוראו סר וע״י הצום הוא מתקן את פניו ומחזיר לעצמו את חכמתו ואז הכל יראים ממנו ואויביו נופלים לפניו (ל״ק נז־ז) (ר׳ כעם ו). א חכמת אדם תאיר פניו, נמצא כשהתלמיד מקבל חכמת רבו הוא מקבל פניו ומי שיש לו עינים יכול לראות ולהכיר בפנים של התלמיד מי הוא רבו ובלבד שראה את רבו פעם אחת (ל״ק רל) (ר׳ ישעיהו ל׳ והיו). ט עת אשר שלט האדם באדם לרע לו, עיקר יניקת הקליפות אינו אלא מאחורי הקדושה כי מפני הקדושה אי אפשר להם ליבק מחמת בהירות האור אלא לפעמים נותנים להם מלמעלה במכוון כח לינק מפני הקדושה וכ״ז אינו אלא לרע להם כדי להוציא בלעם מפיהם להוציא ניצוצות הקדושה מביניהם וכשהיא מוציאה כל חיותה מבין הקליפות אזי משליכין כל העכו״ם אח אליליהם ופונים כולם לאמונת ישראל וזה עיקר קישוטי האמונה שיקרבו אחרים לאמונתה (ל״ק סב־ה). יר יש הבל אשר נעשה על הארץ וכו׳ הבל היא בחי׳ הבל פה שמשם יוצאים הנפשות זה בחי׳ גילגולי נפשות אם התשוקה בא מצדיק לרשע אזי נתעורר הרשע בהרהורי תשובה בחי׳ יש רשעים שמגיע עליהם כמעשה הצדיקים ואם להיפך להיפך (ל״ק ל״א־ח) (ראה בראשית ב׳ ויהי האדם).

יד יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה וכו׳ יש הבל היינו ההבל פה והאנחה שהוא מתאנח יש צדיקים שתוהים על הראשונות ויוצא הבל מפיהם מהאנחה ומגיע אליהם כמעשי הרשעים כי נדבקין אל הס״ א והטומאה ויש רשעים שמאנחים מגיע אליהם כמעשה הצדיקים כי נפסקין מהטומאה ונדבקין אל הקדושה ע״כ טוב להרגיל עצמו להתאנח על מעשיו שאינם טובים כי ע״י אנחה נפסק מחבל הטומאה ונתקשר בחבל דקדושה (ל״ק קט) (ר׳ אנחה ח). ט ח בכל עת יהיו בגדיך לבנים, בלא רבב עי״ ז מטהרין השכינה מנדתה וגורמין יחוד קוב״ה ושכינתיה כי בגדים לבנים מרמזין ששב בתשובה על עוונותיו (ל״ק כט־ג). ח בכל עת יהיו בגדיך לבנים, בגידיך דייקא כי שס״ה ל״ת תלוים בשס״ה גידים ששם תהלוכת הדמים ולפי הלא תעשה שעוברים מעוררים דם נדה להשכינה וע״י שמתקן הלאווין וממשיך להם לבנונית אז זוכה לבגדים לבנים כי דם נעכר ונעשה חלב (ל״ק כט־ג). ט ראה חיים עם אשה ה׳נותן א׳מרי ש׳פר ר״ת א׳ש׳ה׳ כי תפילין נקראים חיים ושפר בחי׳ פאר בחי׳ אמת ומשם עיקר העשירות וכל ההשפעות טובות (ל״ק מז> (ראה בראשית מ״ט נפתלי). יז זעקת מושל בכסילים, היינו הזעקה כשנופלת הממשלה בחי׳ מלכות בין הכסילים שרוצה להמשיך לתוך החכמות שלהם את החכמה חתאה דהיינו שרוצים להסביר המצות ע״פ שכל אנושי שהם כסילות באמת (ל״ק ל־ו)(ראה מלכות דקדושה יד). ר ב לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו, היינו החכם כשנושא אשה הוא פונה לימינו היינו להתורה היינו שנושא אשה כדי שילמוד חורה בטהרה אבל לב כסיל לשמאלו שנושא אשה בשביל ממון הוא כסיל ופוגם ואובד דעתו וע״ב הוויין ליה בנים שאינם מהוגנים מאחר שפגם הדעת שמשם באים הבנים (ל״ק סט). יז אשריך ארץ שמלכך בן חורין, ע״י שמירת הברית קודש בחי׳ ברית עילאה זוכה לחירות ועושה תולדות היינו שמקרב ב״א להשי״ת (ל״ק לא־ה) (ראה אברהם אבינו).

יז אשריך ארץ שמלכך בן חורין, כי יש בכל אחד מישראל בחי׳ מלכות וצריך לבלי להשתמש בו להנאתו ולצרכו שלא תהי׳ המלכות אצלו כעבד למלאות תאוותו רק המלכות והממשלה תהיה אצלך בן חורין דהיינו להשתמש עם המלכות לעבודת השם דהיינו להזהיר ולהוכיח כל הנשמות שנכנעים אליו (ל״ק נו־ב). יז אשריך ארץ שמלכך בן חורין ושריך בעת יאכלו, חירות זה בחי׳ יובל שהוא בחי׳ כלליות בן ותלמיד .כי י׳ו׳ב׳ל׳ הוא אותיות ו׳כל ב׳ניך ל׳ימח־י ה״ כי בניך זה בן לימודי ה׳ הם התלמידים ומכלליות בן ותלמיד שהוא בחי׳ יובל חירות משם מקבל המלכות פרנסה וזה ושריך בעת יאכלו בעת זה בחי׳ התגלות הרצון שמתגלה בשעת אכילה (ל״ ת ז־י). כ ובעל כנפיים יגיד דבר ע״י שאדם נתעורר בידים שלו אזי נתעוררין כנפי ריאה שמשם נתהווה הדיבור אבל עדיין צריכין להכין ולתקן פה לקבל את הדיבור לתוכו וע״י שמכה כף אל כף עי״ז נתהווה הפה (ל״ק מה) (ר׳ שמות ד׳ מי). כ ובעל כנפים יגיד דבר, ע״י דיבורים קדושים עושים כנפים דקדושה אבל בדיבורים רעים ובפרט כשהם נוגעים על צדיקים וגדולים עושים כנפים להנחש כי הדיבור יוצא משית עיזקאין דקנה והוא נגד השש כנפים דקדושה (ל״ק סג) (ר׳ דיבור). יא א שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו שלח וכר היינו שתתן צדקה והכתוב מבטיחך שההפסד שאתה מפסיד ממונך שפזרת לצדקה תרויח ותמצאנו ברוב הימים בהזקנים מאריכי ימים כי ע״י צדקה מעלין פגם נפילת הדעת של המאריכי ימים שמזה הוא יניקת מצח הנחש חכמת הטבע ומתגבר בחי׳ מצח הרצון (ל״ת ד־ט). י והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך, הכעס הוא ממש בחי׳ אחת עם הממון ואין ביניהם שום הפרש כי שניהם יורדים מגבורות וע״כ הבעל דבר כשרואה שמשתלשל ויורד שפע לאדם שיהיה לו ממון אזי יורד ומזמין לו כעס ועי״ז מפסיד ממנו הממון (ל״ ק סח) (ר׳ כעס י). יב ב ושבו העבים אחר הגשם (ר׳ שבת קנ״א ושבו)(ל״ק

ת). ד ויקום לקול הצפוד וכו׳ (ר׳ שבת קנ״ב ויקום)(ל״ק רכה). יב ולהג הרבה יגיעת בשר (ר׳ עירובין כ״ א הלועג) (ל״ק סא־א). יב עשות ספרים הרבה אץ קץ ולהג הרבה יגיעת בשר, כי יש כמה ספרים עכשיו וגם עתידים להיוח עוד כמה ספרים וכולם צריכים להעולם ובתחלה שלא היה לו אמונת חכמים אזי היו כל הספרים אצלו כלא כי היה מלעיג עליהם בחי׳ ולהג הרבה וכו׳ וע״י שנתעורר מן המחלוקת שבא עליו לשוב בתשובה על פגם אמונת חכמים חוזרים ונחשבים בעיניו הספרים (ל״ק סא־ה) (ר׳ איוב ל״א וספר). יג סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא, עיקר עשי׳ ותיקון של לשון הקודש תולה ביראת ה׳ (ל״ק יט־ ג). יג סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם, היינו ששלמה המלך מלמד אותנו שעיקר השגת התכלית שהוא בחי׳ סוף דבר הוא רק ע״י תמימות ופשיטות ליראה את ה׳ ולשמור מצותיו בפשיטות ולקיים מצוותיו בעובדא וכו׳ בפשיטות וזה שסיים כי זה כל אדם היינו כי זה יכול כל אדם לקיים ולהשיג עי״ז אח התכלית מאחר שעיקר הוא את אלקים ירא (ל״ת יט). מגילת אסתר ב יא וזה פי׳ ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים, מרדכי בחי׳ מר דרור שהמרוח היינו המלכות יש לה דרור וחירות שלא להשתמש בה להנאתו ולצרכו כי אם להש״י להזהיר ולהוכיח לעבוהש״י ובכל יום ויום זה בתי׳ התורה שעל ידה ממשיכין החיות להימים והמרות חצר בית היינו חיצוניות ופנימיות היינו מחשבות ודיבורים של הרחוקים מהשי״ת שבכולם נסתר השי״ת הנשים שנתרחקו מהשי״ת ויש שכבר היו אצל הש״י קצת אך שכחו ויש שגם עתה זוכרים אך נשתה גבורתם ואין לאל ידם להתגבר על יצרם ומרדכי יכול להוכיח אותם ע״י עסק התורה וזה לדעת את שלום אסתר שעי״ז עושה דעת מהסתרה וזה ומה יעשה בה שעושה מהסתרה תורה וע״י עסק התורה ישובו כולם אל ה׳ (ל״ ק בו־ג) (ר׳ צדיק ס).

יא מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר, ואסתר היא השכינה כי מרדכי היה משיג זאת לידע שלום השכינה מחצר בית הנשים ע״י סיפורי דבריהם (ל״ק רג) (ר׳ שכינה הק׳ ו). ה יא ויספר להם המן את כבוד עשרו ורוב בניו כי זה תלוי בזה כי ע״י הממון יש לו בנים אבל הגוזל ממון חבירו נוטל ממנו נפש בניו ובנותיו (ר׳ ב״ק קי״ט וזה) (ל״ק סט). ו ב וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי, מרדכי הוא כפירה בע״ז והדיבורי אמונה של הצדיק אמת נמצא כתוב בספריהם שעי״ו נמצא בספריהם היפך אמונתם ומזה נעשים גרים (ל״ק יז־ה) (עיין תהלים מ״ה לשוני). ז י וחמת המלך ש׳ב׳כ׳ה׳ בגימ׳ מ׳ש׳ה׳ שהוא משכך חמימות תאות ממון שהוא בחי׳ ע״ז (ל״ק יג־ג). ח יז ורבים מעמי הארץ מתיהדים ע״י שהעכו״ם מוצאים בספריהם היפך אמונתם עי״ז מתגיירים (ל״ק ידה). ט