Hilchasa Kinachamani · Talmud Index (104)

על הש״ס ברבות ג רוח צפונית המנשבת בכנור של דוד, כנור של דוד הי׳ של חמש נימין כנגד חמשה חומשי תורה וישראל נקראים צפון כמ״ש (תהלים פג) ויתיעצו על צפוניך ועיקר הרוח חיים הוא בהתורה שהיא המנשבת בכ״א (ל״ק ח־ב>. ג רוח צפון הי׳ מנשבת בכנור של דוד והיה מנגן מאליו, רוח צפון זה בחי׳ דינים וגבורות כי ע״י התגלות מלכות דקדושה יתבטל מלכות דסט״א וישראל ע״ י שדביקים במלכות דקדושה בחי׳ דוד בחי׳ נגינה משם כל חיותם (קל״ק מט־ט). ג כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד וכיון שהגיע חצות לילה היה מנגן מאליו, וזה בחי׳ קימה בחצות לילה שאז נתעורר בחי׳ הניגון דקדושה הנמשך מכנור של דוד שהוא בחי׳ בירור הרוח טובה דהיינו לחפש הנקודות טובות שבו מתוך הרע וע״כ אז הזמן לעסוק בעבו״ה לפרש שיחתו לפניו ית׳ כי אז עיקר הבירור ע״י בחי׳ ניגון בכלי בחי׳ כנור של דוד שמנגן אז (ל״ק נד־ו) (ר׳ תיקון חצות ב). ג תינוק יונק משדי אמו, תינוק היינו מוחין דקטנות שהוא יונק ונגדל מקטנותו ע״י תיקון הכללי שהוא שדי ויורה כחץ וזה אמו דא כנסי׳ ששם נתכנסין ונכללין כל התיקונים (ל״ק כט־ו) (ראה איוב כ״ב והיה שדי). ג שלש משמורות הוי הלילה וכו׳ לילה זה בחי׳ חשך היינו מניעות והם בחי׳ ג׳ משמורות היינו בחי׳ ג׳ מדוח משמורה ראשונה חמור נוער בחי׳ תאוות ממון שני׳ כלבים צועקים זה בחי׳ תאוות אכילה שלישית תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה זה בחי׳ משגל תה תינוק יונק משדי אמו כי תאוה זו לפי היניקה אם התינוק יונק מחלב אשה חצופה אזי מתגבר בו תאוה זו וכשיונק מאשה כשירה אזי לבו חלל בקרבו ואין לו חמימות רק מעט למצוות הבורא ית״ש וזה שארז״ל ועל כל משמר ומשמר יושב הקב״ה ושואג כארי היינו על הפסד היראה כי ג׳ מדות הנ״ל הם מפסידין בנין ירושלים היינו שלימות היראה התלויה בלב (ל״ ת א־ד). ג אוי לי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בני לבין או״ ה החרבתי את ביתי זה בחי׳ פגם התפילה כ״ש (ישעיה נו) כי ביתי בית תפילה ושרפתי את היכלי זה בחי׳ פגם הכבוד בחי׳ (תהלים כט) ובהיכלו כולו אומר כבוד והגליתי אח בני זה בחי׳ ביטול הנבואה שבאה מנפשות ישראל בחי׳ (דברים ל) ב׳שבעים נ׳פש י׳רדו א׳בותיך מצרימה ר״ת נ׳ב׳י׳א׳ כי גלות בני ישראל הוא בחי׳ ביטול הנבואה שבאה מנפשותם (ל״ת ח־ה) (ר׳ כבוד ה׳ טו). ד ויירא יעקב מאד אמר שמא יגרום החטא, ע״י שנתגלה שהכל מתנהג ברצונו ית׳ ואין שום חיוב הטבעי כלל עי״ ז נעשה יראה כי אזי יש שכר ועונש ושייך להתיירא מפניו ית׳ כשרז״ל ויירא יעקב וכו׳ אבל כשאין נתגלה הרצון וסוברים שיש חיוב הטבע ח״ ו אין שייך יראה כלל ח״ ו (ל״ ת ד־ה) (ר׳ בריאה ז). א״ה: (ע״פ הנ״ל יתורץ קושיית העולם למה נתיירא יעקב הלא ה׳ הבטיחו ואהי׳ עמך אך הפירוש הוא אמר שמא יגרום החטא כי ע״י שנתגלה שהכל מתנהג ברצונו ית׳ ואין שום חיוב הטבעי כלל ואזי יש שכר ועונש ושייך להתיירא מפניו ית׳ וזה הפירוש וירא יעקב כי עי״ ז בא ליראה ע״י שחשב תמיד שמא יגרום החטא והאמין בשכר ועונש וכשנתגלה רצונו ית׳ אזי ימשיך גם רצון בעשו כמו שמובא באות י׳ על הפסוק ולקחת מנחתי וכו׳ ותרצנו כי ע״י שנתגלה רצון העליון משם נשתלשל הרצון למטה ונעשה רצון גם בעשו וינצל שלא ע״פ דרך הטבע כי רצון הוא היפך הטבע. ע״כ).

א״ה: (וע״פ הנ״ל מובן ג״כ מה שמובא בדברי רז״ל על הפסוק וישקהו ויבכו כי רצה לנשכו ונעשה צוארו של שיש כי מובא באות י״א בענין מלחמת דוד וגלית ותטבע האבן במצחו שהכניעו ע״י בחי׳ אבן שלימה רצונו (משלי יא) נמצא שע״י הרצון נעשה בחי׳ אבן כמו כן כאן ע״י שנתגלה הרצון נעשה צוארו של שיש ונשברו שיניו וע״ז בכה עשו ע״כ). ה א״י הוא אחת משלשה דברים שבאים ע״י יסורין ועיקר היסודי? הם המונעים הרשעים מוציאי דבת הארץ וצריך להכניע מתחלה אלו הרשעים ועי״ז יכולין אח״ב לילך לא״י (ל״ק כ־ו). ה וזה שאמר אבא בנימין כל ימי הייתי מצטער על תפילתי שתהא סמוכה למטתי כי צריך זכות גדול להעלות התפילה דרך השער השייך לשבטו וזה למטתי דרך שער המטה שלו וגם מטה לשון זיווג גם מטה לשון פרנסה בחי׳ מטה לחם (ויקרא כו) כי ע״י תפלה זוכה לזיווג ולפרנסה (ל״ק ט־ב). ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום שהתפלל על שבטו שיזכו לב׳ שולחנות כ״ש חז״ל הרוצה להחכים וכו׳ הרוצה להעשיר וכו׳ (ב״ב כה) (ל״ק ט־ב). או״ב: ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום כי אמרו חז״ל (ב״ב כה) הרוצה להחכים ידרים להעשיר יצפין ובכל דבר טוב הממוצע חכמה ועשירות וזה בין צפון לדרום שתהא ממוצע בין שניהם כי טוב תורה עם דרך ארץ (אבות פ״ב) (ל״ק קיב). ה וזה שהתפלל אבא בנימין על תפלתי שתהא סמוכה למטתי היינו שלא יהא הפרש בין התפלה לזיווג, כי זיווג זה בחי׳ נתינת המטה בין צפון ודרום ומחאת כפים בשעת התפלה בשתי ידים הם ג״כ צפון ודרום (ל״ק מו>. ה וזה שהצטער אבא בנימין על תפלתי שתהא סמוכה למטתי מטה לשון זיווג שיוכל לתפללל בבוקר ולא יבלבל ענין זה תפלתו שלא התקדש כראוי (ש״ה רפג). ה ובלבד שיכוין לבו לשמים, כי עיקרן של המדות הוא הלב וכשמקשר לבו לדעתו שיודע שיש אלקים בכלל שמכה״ כ ויודע בידיעות התורה וכשכופה לבו לדעתו ולבו ברשותו ואזי מקבלין המדות אור אהבה שבדעת ורואה ומשיג הצדיקים והתורה שהיו גנוזים ממנו (ל״ק לג״ז). ה כשבא ר׳ יוחנן לתנא שנחלה ביסורין ואמר לו חביבין עליך יסורין אמר לא וכו׳ אמר לו הב לי ידך וכו׳ כי ר׳ יוחנן סבר שאלו הן יסורין של אהבה וזה ששאל אותו אם חביבין עליך יסורין היינו אם יסורין של אהבה הם והשיב לו לא וכו׳ וכששמע ר׳ יוחנן שהיסורין לא של אהבה הן חשב דלמא פגם ח״ו בהידים בשביל זה אין לו רפואה וזה שאמר לו הב לי ידך כדי שידע אם פגם בדברי רבנן ח״ו ותיכף שיהב לו ידא אוקמוהו כי לא היו יסורין של אהבה ולא פגם בידים בשביל זה היה יכול לחיות ולקום מחליו (ל״ ק נז־א) (ר׳ שבת ק״י דילמא).

ה נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין, ע״י הביטול אל התכלית והשיג שכל היסורין הם טובות גדולות עי״ז נתמלא שמחה והשמחה הוא כלי אל החידושין דאורייתא ועי״ז מקררין היסורין כי עי״ז מכבין צמאון הנפש כי הרגשת היסורין הוא בחי׳ צמאון הנפש כי צמאון ע״י מליחות ומליחות הוא בחי׳ יסורין ע״י שאין השכל כשלימות וזה סימן שפעל ע״י יסורין וקבלם כראוי כשזוכה אח״כ לחידושין דאורייתא (ל״ק סה־ד). ו כל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזרו, כי אנו רואין בחוש שבני אדם הבאים למדינה שאינם מורגלים באוירה עי׳׳ז הם נחלשים ומתים כן הדבר בתפלה אפילו כשעומד להתפלל במקום שהתפלל צדיק אעפ״כ קשה לו להתפלל שם כי אינו מורגל באוירא של מקום ע״כ ע״י מחאת כפים בתפלה מגרש אויר הטמא של חוץ לארץ ושואב אויר הקדוש כמו בארץ ישראל וזה אלקי אברהם בעזרו כי על ידו נבנה עולם מחדש ובנין עולם ע״י אברהם (ל״ק מד)(ראה מחאת כפיים א׳)( : ראה תהלים פ״ט עולם)(אמר המעתיק לכאורה קשה כי הצדיק בודאי מתפלל באוירא דא״י ומדוע קשה לו להתפלל שם אך אפשר לתרץ כי רבינו זצ״ל דקדק בלשונו אלקי , אברהם בעזרו כי על ידו נבנה עולם מחדש ובנין עולם ע״י אברהם ז״א כ״א ממשיך אוירא דא״י לפי בחינתו וזה בחי׳ קביעת מקום לתפלתו דייקא לכ״א וא׳ ע״כ) (ראה א״י יד). אופן ב׳ אלקי אברהם בעורו כי אברהם בחי׳ ימין בחי׳ חכמה בחי׳ הרוצה להחכים ידרים (ב״ב כה) וע״י שקובע מקום לתפלתו שמקומו בבחי׳ אוירא דא״י כי ע״י מחאת כפים בתפלה מגרשין אויר הטמא של חו״ל ושואב אויר הקדוש של א״י עי״ז זוכה לחכמה (כי אוירא דא״י מחכים) (ל״ק מד). אופן ג׳, אלקי אברהם בעזרו, כי אברהם הוא הראשון להשגת א״י כדאיתא (בזוהר לך עח)תקיל בתיקלא עד דאיתגליא לי׳ וע״כ כשמתפלל באוירא דא״י ע״י מחאת כפים בתפלה אלקי אברהם בעזרו כי אברהם הוא ג״כ בחי׳ א״י (ל״ק מד). ו אגרא דתעניתא צדקתא, ע״י התענית מחלישין הארבע יסודות של הגוף שמהם באים כל התאוות ונתבטל החומר בחי׳ בהמה ונתעלה השכל ונעשה בגדר אדם כי צדקה היא בחי׳ אדם (ל״ק לז־ג) (ראה זוהר בהקדמה י״ג נעשה) (ראה תורה מג). ו אגרא דתעניחא צדקתא (ל״ק נז־ז) (ר׳ שלום יד). ו כיון שנצרך לבריות פניו משתנה ככרום שמשתנה לכמה גוונץ, כי כיון שנצרך לבריות והיינו מפני שפגם במרת האמת ע״ י תאוות אכילה והוא בהסתרת פנים שהוא מדת אמת כלליות הגוונין וע״כ פניו משתנין לכמה גוונין שהוא ג״ כ מדת תפארת ממדות הנפולין כי את זה לעומת זה וכר (ל״ק מז) (ראה יואל ב׳ ואכלתם). כרום זולות לבני אדם כיון שנצרך אדם לבריות נשתנה פניו ככרום, מי שהוא משוקע בתאוות אכילה בידוע שהוא רחוק מאמת ובידוע שדינים שורין עליו גם זה סימן על דלות גם יבוא לידי בזיונות ובושות כ״ש כרום וכר (ל״ק מז). כיון שנצרך האדם לבריות משתנה ככרום לכמה גוונין, כי מי שנצרך לבריות בשביל פרנסה או בשביל כבוד וחשיבות שהוא ג״כ בכלל נצרך לבריות קשה לו מאד שתהיה תפילתו באמת ואזי משתנה פניו לכמה גוונין פניו זה בחי׳ אמת דהיינו שיש לו כמה מיני אמת שמלביש בו השקר אבל בוחן לבות יודע שאץ זה אמת כי האמת הוא אחד להתפלל בשביל השי״ ת לבדו (ל״ק סו־ג) (ר׳ תהלים קמ״ו אהללה).

כרום זולות לבני אדם אלו דברים העומדים ברומו של עולם (ר׳ מחלוקת שעליו ז״ל א) (ל״ת צג). חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה נחשב כאילו עשאה כי באמת בוודאי כשיש לו אונס נחשב כאילו עשאה אבל כל זה נאמר על מי שרוצה לצאת בזה אזי יוצא בה כי מה לו לעשות אבל מי שאינו רוצה לצאת רק שהוא רוצה המצוה בעצמה כי הוא אינו מקרר דעתו עם הכאלו כי באמת ראוי לאיש הישראלי שיגמור רצונו בכל דבר שבקדושה ולהוציאו מכח אל הפועל ואזי כשחושק מאד באמת אזי בוודאי יגמור הדבר ויבטל כל המניעות והאונסים (ל״ק סו־ד). ולחושבי שמו אפילו חישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, כי זה בעצמו שלבו נכסף וחושב לעשות רק שא״ א לו הוא נחשב לעשי׳ כי מקבל חשקו מלב שלמעלה שהוא בחי׳ ספר זכרון וזה ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי ה׳ ולחושבי שמו שהם החפצים לעשות מצוות וללמוד תורה רק שיש להם מניעות שהם מקבלים מזה הספר שהוא בחי׳ לב והוא בחי׳ לימוד מתוך הספר ממש (ל״ק קמב) (ר׳ לימוד כט). מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין כי מי שיש בו יראה ע״י שמתפלל בכח קולו נעשה רעמים ועי״ז דבריו נשמעיז להבריות (ל״ה ה־ג). ו כל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין, כל אחד יזהר בתפילתו שיתפלל באופן שיוכל לעורר השפע בעולם ובאיזה ענין יוכל לעורר השפע ביראה כמו שאמרו חז״ל כל מי וכו׳ ויש שני מיני יראה האחד יראה עליונה שבא לאדם מתי שתרצה ועל יראה כזו אין מקבלין שכר ויש יראה שבאה לאדם מכח האדם בעצמו וביראה כזו התפילה נשמעת ושפע יורד לעולם ונתגלה מלכותו (ל״ק קב) (ר׳ מקץ מ״א אתה). ו מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין, זה הזוכה ליראה יש לו השתוקקות להתמנות אבל צריך לשמור עצמו מאד מהתמנות כי ההתמנות מפסיד השפעת הנבואה (ל״ת א־ז) (ר׳ בהעלותך י״א אדוני). ו כל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין, מי שרוצה לדבר עם חבירו ביראת שמים הוא צריך שיהיה לו יראת שמים כדי שיהיו דבריו נשמעין אצל חבירו כשרז״ל כל וכו׳ וגם כדי שיתקיימו דבריו אצל חבירו כי לפעמים עובר והולך הדיבור מלב חבירו ואינו מתקיים אצלו ע״ כ צריך לזה יראת שמים (ל״ת ז־ה) (ר׳ אבות ג׳ מי). ו מנין שהתפילין הם עוז לישראל שנאמר וראו כל עמי הארץ וכו׳ ויראו ממך, התפילין נקראים פאר וע״י התגלות ההתפארות שמתפארין ישראל עמו ית׳ עי״ז נופל יראה (ל״ק יז־א). כמו כן ע״י התגלות התפארות של השי״ת שמתפאר בישראל בחי׳ תפילין של השי״ת מתגלה היראה דהיינו ליראה מלפניו ית׳ (ל״ק יז־א). ו וראו כל עמי הארץ וכו׳ כי שם ה׳ וכו׳ אלו תפילין שבראש (ראה כי תבוא כ״ח וראו) (ל״ק לח־ה). ו הני ברכי דרבנן דשלהי מינייהו, עיקר שליטת החיצונים בימי החול הוא בבחי׳ רגלין שאין מניחין לאדם לילך בדרכי השי״ ת ובשבת קודש חוזרין להם כלי הליכה (ר׳ שבת יז) (ל״ ק פו).

ו האי דוחקא דכלה מינייהו, כי כ״ א כשבא אל הצדיק לשמוע תורה בא עמו גם הרע שלו דהיינו הקליפות הנבראים ע״י עבירות ח״ו והם דוחקים את העולם ועושים בלבול ודוחק גדול בשעת אמירת התורה וזה שארז״ל האי דוחקא וכו׳ היינו מהרע של כ״א שהם הקליפות (ל״ ת מז) (ר׳ צדיק קצא). ז מנין שהקב״ה מתפלל שנאמר ושמחתים בבית תפילתי וכו׳ מכאן שהקב״ ה מתפלל ומה מתפלל יהי רצון וכו׳, היינו שכביכול בחי׳ הרחמים פשוטים מבקשים ומתפללים ומעוררים הרחמים גדולים כי אנו אין בנו כח כי אם לעורר הרחמים פשוטים אבל אלו הרחמים יש להם גבול ואי אפשר להושיע לנו על כן אנו צריכין לבקש אצל השי״ת שאלו הרחמים יעורו הרחמים גדולים ועי״ז יהיה לנו ישועה בוודאי (ל״ק קה). ז .ובני רחבי׳ רבו למעלה ודרשו חז״ל למעלה מששים רבוא, כי בני משה לא היו נחשבים בכלל הששים רבוא כי)ה ; ם היו למעלה מהם כי יש בנים שמולידים בזה בעולם והם בכלל הששים רבוא נשמות ואף שיש יותר הם רק מהתחלקות הניצוצות אבל יש בני עליה שהם למעלה מששים רבוא נשמות שמתלבשים בזה העולם (ל״ק רעג) (ר׳ נשמה יג). ז ויודע דעת עליון שידע מתי הקב״ ה כועס, כי כשהדעת אינו בישוב אזי יש כעם ובלעם היה מסתכל בדעת דקליפה שהוא מותרות של דעת עליון וכשמשתנה ידע שהקב״ה בכעס והדיבור הוא התגלות הדעת וע״י דיבוריו הוליד אוירים ארסים של ניאוף (ל״ק מג) (ראה במדבר ל״א ויקצוף). ז והכתיב אל חתחר במרעים (תהלים לז) מי שלבו נוקפו אומר כן פרש״ י הירא מעבירות שבזו צדיק שאינו גמור אסור לו להתגרות ברשעים כי הרע עדיין בכח ואינו בטוח שלא יארע לו עבירה וזה הירא מעבירות שבידו דייקא ז״א שבזו וכחו לעשות אע״פ שאין לו עבירה בפועל (ל״ק ח*ה). ז ולא עוד אלא שרואה בשונאיו, כי הרשעים ממשיכין בחי׳ רע עין על שונאיהם והאדם ניצול מרע עין הזה ע״י לימוד זכות שלמד על הרשע כי גם הקב״ה מלמד זכות על הרשע בשביל להציל את הצדיק (ל״ק נה־ב). שם ולא עוד אלא שזוכה בדין שנאמר מרום משפטיך מנגדו, וזאת הזכיה שזוכה בדין שמלמדין עליו זכות עי״ז ניצול הצדיק מרע עין של הרשע (ל״ק נה־ג) (ר׳ דברים ל״ב ותאחז). ז צדיק וטוב לו, זה בחי׳ צדיק שהלכה כמותו צדיק ורע לו זה בחי׳ הצדיק שאין הלכה כמותו רשע וטוב לו זה בחי׳ הרשע שמקורב להצדיק שהלכה כמותו רשע ורע לו זה בחי׳ רשע שמקורב להצדיק שאין הלכה כמותו ואפלו משה לא השיג זאת כי הם בחי׳ דרכי ה׳ נפלאות תמים דעים שא״א להשיג ע״כ אין לגנות אותו אף אם אין הלכה כמותו כי זה בחי׳ מחלוקת לשם שמים שבאמת אלו ואלו דברי אלקים חיים (ל״ק נו־ט). ז צדיק ורע לו רשע וטוב לו, זה בחי׳ עוות המשפט שגם משה בחייו לא השיג זאת היינו כשהמוח

בשלימות ואינו נסתלק זה בחי׳ משה בחייו כי הסתלקות המוחין בחי׳ שינה זה בחי׳ הסתלקות משה אבל ע״י שאהבתו חזקה כ״ב להש״י שמשליך ומגלגל עצמו ברפש וטיט בשביל עבודתו ית׳ ועושה עבדות כעבד ממש אזי זוכה להשיג גם מה שבחי׳ משה בחייו דהיינו בעת קיום המוחין אין יכולין להשיג וע״י שמסלק במכוון את חכמתו ועובד ה׳ בתמימות עי״ז השי״ת מרחם עליו וזוכה להשיג גם השגות אלו שמשה השיג אחר הסתלקותו(ל״ת הטו) (ר׳ פל״ח ה־טו) (ר׳ מלאכי ג׳ וחמלתי). ח מצא או מוצא, כי הפרנסה בחי׳ אשה ופרנסה שהיא בעצבון תאוות ממון היא בחי׳ מיתה בחי׳ ומוציא וכו׳ ופרנסה דק׳ היא בחי׳ מצא וכו׳ טוב בחי׳ הצדיק שע״י נמתק מרירות תאוות ממו ןן( : ל״ק כגג). ח הזהרו בזקן ששכח תלמידו, שצריך ליזהר ולכבדו כשהלב רחוק מדיבורי התפילה אזי הוא בחי׳ התרחקות הנפש שהוא בחי׳ הלב מן הכבוד ואז יש עייפות אל הנפש וצריך להבריאה ע״י מים קרים ומים קרים מקבלץ ע״י רעמים ורעמים נעשין ע״י שנותנץ כבוד לזקן ששכח תלמידו ומשם באים מים קרים להחיות הנפש דהיינו שמתקנים הפגם של המתפללים בלא לב (ל״ק סז־ח)(ר׳ פנים ותבין)(ר׳ ישעיה כ״ט בשפתיו). ח וירא אלקים את האור כי טוב ואין טוב אלא תורה, כי התורה היא בחי׳ אור שהיא היפך החושך שהיא בחי׳ דין מוחין דקטנות כי ע״י ידיעת התורה שהיא בחי' מוחין דגדלות נמתק הדין (ל״ק עד)(ר׳ דינים יג). ט יחיד ורבים הלכה כרבים, כי מחמת שהם רבים שכ״א יש בו דעה משונה בחי׳ פעולות משתנות וכשהם מסכימים יחד לדעת אחד נמצא בחי׳ פעולות משתנות נעשה בחי׳ אחדות הפשוט שזה יקר מאד בעיניו ית׳ וע״כ הלכה כמותם וגם כדי שלא להרבות מחלוקת בישראל שאין זה רצונו ית׳ כי רצונו רק באחדות הפשוט כי כשנתגלה בחי׳ אחדות הפשוט למטה גם למעלה נתגלה אחדות הפשוט ית׳ (ל״ ת ב־ו). כי הלכת פסוקות הוא בחי׳ התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות כי בתחילה יש מחלוקת שזה אוסר הה מתיר ואח״כ מבררין ההלכה ומסכימים לדעה אחת נמצא שפעולות משתנות נכללין באחדות הפשוט (ל״ ת ב במי הנחל). י איש קדוש עובר עלינו תמיד שלא ראתה קרי על סדינו, כי ע״י שקבל פי שניים מאליהו שהיא בחי׳ לה״ק עי״ז ניצולין ממקרה (ל״ק יט־ה) (עיין מלכים ב־ב ויהי נא). איש קדוש עובר עלינו תמיד, המכניס אורחים ת״ח לתוך ביתו כאלו הקריב תמידין כי תמיד היה מכבש והוא ג״ כ כבוש תחת יד רבו ומשמש אותו עי״ ז זוכה לחסד בחי׳ אמונה ומבטל הע״ז והכפירות (ל״ק כח־ג) (ראה ת״ח ד־א). תה שאמר חזקיהו והטוב בעיניך עשיתי ואמרו ח״ל שסמך גאולה לתפילה וגנז ספר הרפואות והכל אחד כי ע״י שסמך גאולה לתפילה היינו שגאל את התפלה מן הגלות עי״ז גנז ספר הרפואות כי כשנגאלת התפילה אז נופלים כל הרפואות כי נתרפאין ע״י דבר ה׳ כי כל העשבים חוזרים כוחם לתוך התפילה (ל״ ת א־יא).

ברכי נפשי את ה׳ ואל תשכחי כל גמוליו שעשה לה דדים במקום בינה, אבל בהמה יונקת מדדי בהמה למטה וע״כ כשפוגם במצות סוכה שהיא בחי׳ בינה אזי נופל מבחי׳ דדי אדם לבחי׳ דדי בהמה ויונק משפע של בהמה ועל כן יונק את חיותם ועי״ז הם מתים ולפי הפגם שפגם כסוכה כן גורם מיתות הבהמות וחיות (ל״ק רסו) (ר׳ וישלח ל״ג ולמקנהו). ב אחרי עיניכם זו ניאוף גם שמשון הלך אחר עיניו, מחמת שתאוות ניאוף היא כלליות המרות רעות של ע׳ לשון והיא כנגד הע׳ פנים של תורה לזה מרמז הלך אחר עיניו (ל״ק לו־ב). ב ולא תתורו אחרי לבבכם זהו מינות ואחרי עיניכם זה ניאוף כי זה תלוי בזה כי אלו החכמים שאין להם אמונה בה׳ נקראים בעלי ראתן וכפרש״י שיש להם שרץ במוחן היינו שיש להם טומאה וכפירה במוחם ע״ כ זיוגם נאחז בקליפה וע״כ הם נואפים בי ניאוף תלוי בעיגים כי חכמת האמת שהיא בחי׳ ראיה עליהם נאמר ברית כרתי לעיני וכו׳ אבל הבעלי ראתן הם נואפים (ש״ ה קו). ב העובר עבירה ומתבייש בה מוחלין לו מיד, כי העבירה מכניס באדם רוח שטות וע״י בושה מחזיר המוחין היינו לאחר התשובה נתגלה הבושה על פניו ונמחלין העונות (ל״ק לח־ו). ב העובר עבירה ומתבייש בה מוחלין לו על כל עוונותיו, ע״י תיקון הברית יכול הלב להתלהב בשלהובין דרחימותא והשכינה היא מכסה בכנפיה על דמיהון של ישראל באהבה הזאת וזה העובר עבירה ומתבייש בה כי ע״י הבושה נשפך דמו ואז השכינה מכסה דמו באהבה בבחי׳ כיסוי הדם וע״י כיסוי הזאת נתכסה כל פשעיו ממילא (ל״ת פג) (ר׳ משלי י׳ על). טו השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך, כשמתקן הברית אזי הוא בבחי׳ מיין מתיקין זרע קודש ואזי דיבוריו מתוקים וטובים וכשיוצאים מפיו ומשמיע לאזניו אזי נכנסים מתיקות הדיבורים לתוך עצמותיו ואז תפילתו בבחי׳ כל עצמותי תאמרנה (ל״ק נ). יז לעתיד צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם על ראשיהם הוצרך לומר אך לעתיד יתבטל הבחירה וזה צדיקים יושבים הישיבה מורה על העדר הבחירה העדר ההשתנות וזה מחמת ועטרותיהם בראשיהם היינו המקיפים השכל המקיף נכנס בפנים ואז יצא מגדר אנושי ויעלה לגדר מלאך ויתבטל הבחירה (ל״ק כא־ד) (ראה הידיעה ובחירה א׳). יח ובניהו בן יהוידע בן איש חי צדיקים אפילו במיתתם נקראים חיים, ע״ י שאין מאמין בת״ח הנקראים חיים אפילו במיתתם עי״ז הוא נופל בחולאת אשר אין שום אדם מאמין שיחיה מחולי זה ותיקונו שיקים אמונה הנפולה ויאמין אמונת חכמים עי״ז יקום מהחולאת הזאת (ל״ק נז־א) (ר׳ איוב כ״ד ומשך). יח רשעים בחייהם קרוים מתים, כי מחמת שנפסק מתבל דקדושה מאין יהיה לו חיות ושואב רוח שטות כי דבוק אל מלך זקן וכסיל כי אין אדם עובר עבירה אלא א״כ נכנס בו רוח שטות אבל להיפך כשלומד תורה נכנס בו רוח הקודש בחי׳ מלכות (ל״ק עח). יח וזה סוד מעשה בחסיד אחד שהקניטתו אשתו והלך ולן בבית הקברות ושמע שתי רוחות שמספרות זו עם זו וסיפורם היה על אודות פרנסה, שהקניטתו זה בחי׳ חרון אף שתי רוחות זה בחי׳ ב׳ רוחות הנ״ל הנעשין ע״י המתקת החרון אף דהיינו כשמוציאין מכח אל הפועל (ל״ק סו־ד).

ואפשר לפרש שזה היה ענין החסיד שהקניטתו אשתו והיה מתירא שלא יבא לכלל כעס ח״ו ע״כ הלך ולן בבית הקברות היינו שצייר בדעתו כאלו כבר כעס ח״ו ונסתלק נפשו ונשמתו ממנו ואז הוא כמו מת ממש ועי״ז נמתק כעסו וחרון אפו ואז שמע שתי הרוחות היינו שנעשה יחוד גדול וקדוש בין שני הרוחות (ל״ק סו פל״ח) (ר׳ ז׳ נח נ״ט אלה). כ כתוב אשר לא ישא פנים וכתיב ישא ה׳ פניו אליך אמר הקב״ה איך לא אשא להם פנים אני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת והם מדקדקן על עצמן מכזית ועד כביצה, זה רמז נפלא אם ישראל מדקדקין לבלי לאכול הרבה רק מכזית ועד כביצה אזי הם בבחי׳ ישא ה׳ פניו ואז יש נשיאות פנים אך כאשר הם משוקעים בתאוות אכילה אזי הסתרת פנים ח״ו (ל״ק מז)(ראה דברים ל״א והסתרתי)(ראה יואל ב׳ ואכלתם). כב פתח פיך ויאירו דבריך, ע״י שמדבר בהתורה בדיבורים בבתי׳ למוציאהם בפה (עירובין נד) מאיר לו הדיבור בכל המקומות שצריך לעשות תשובה (ל״ק יא־א). כד והיו חייך תלוים, זה התולה תפילין גם אמרו(מנחות קג) זה הקונה מן הפלטר בזה תבין נפלאות בדברי רז׳׳ל כי אלו ואלו דברי אלקים חיים ושניהם דבר אחד כי מאחר שהוא תולה תפילין ופוגם בתפילין שהיא מדת אמת אזי הוא בהסתרת פנים ונתמעט השפע שלו ומזונותיו מצומצמין וצריך לקנות מן הפלטר (ל״ק מז) (ראה שבת ק״ד קושטא). כו תפלות כנגד תמידין תקנום, תמיד זה בחי׳ א״י היינו שצריך לראות שיתפלל תפלתו באוירא דא״י היינו תיקון מחשבות זרות שבתפלה שהם בחי׳ תפלות כנגד תיקונם על ידי תמיד ע״י בחי׳ א״י כי ע״י מחאת כפים בתפלה מגרשין אויר הטמא של חוץ לארץ ושואב אויר הקדוש כמו בא״י (ל״ק מד) (ראה תיקון כ״ב ובהאי). אופן שני, תפלות כנגד תמידין תקנום תפלה היא בחי׳ אמונה ונגד אמונה הכפירות מחשבת עכו״ם ותיקונם ע״י א״י כי כל הדר בא״ י דומה כמי שיש לו אלקי ע״י מחאת כפים בתפלה (ל״ק מד). אופן ג׳, תפלות כנגד תמידין פי׳ שע״י התפלה נתגלה סודות התורה כי תמידין הם כבשים בחי' כבשי דרחמנא (ל״ק מד). אופן ד׳, תפילת כנגד היינו מחשבות זרות שהם כנגד שמבלבלין תפלתו ונקראים מבול תיקון שיתן צדקה לא״י ועי״ז נכלל בא״י אשר עליה נאמר ארץ לא גושמה וכו׳ ועי״ז ניצול ממחשבות זרות (ל״ק מד). כו אברהם תיקן שחרית, שחרית היא בחי׳ השחור שבעין שמצמצם הראות בחי׳ השכל התחתון ע״י שהיה שונא בצע ועי״ז מעלין המלכות ותפלה ג״כ בחי׳ מלכות (ל״ ק ל־ו פל״ח) (ראה לך י״ ד וירדפם).

אברהם תיקן ש׳ח׳ר׳י׳ת׳ נוטריקין ח׳כם ר׳שע ת׳ם ש׳אינו י׳ודע שהם בחי׳ הד׳ מלכיות דק׳ וע״כ רדף אחר ד׳ מלכיות דם״ א כדי להכניעם (קל״ק ל־ט). כו תפילות כנגד תמידין תקנום, כי ידוע שיש לכל אדם תפילות רעות בחי׳ גנבא אמחתרתא וכו׳ נמצא אח״כ כשעומד להתפלל אזי באה התפלה רעה ומבלבלת אותו וז״פ תפילות כנגר שהיא מתנגדת לו והתיקון לזה הכנסת אורחים ת״ח כי המארח ת״ח כאלו הקריב תמידין (ל״ק רט). ל מי שיש בו דיעה כאלו נבנה ביהמ״ק בימיו דעת היא בחי׳ בית (ל״ק יג־א) (עיין תהלים י״ח ועושה חסד) (ר׳ ה׳ ואני). לב לך רד כי שחת עמך כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל השגתו של הצדיק אינו אלא ע״י ישראל וכשישראל ח״ו נכנסין בחכמות חיצוניות של האומות אזי נופל הצדיק ונתכסה מהשגתו וכשיוצאין מהחכמות אזי יוצא הצדיק מהמכסה ומתגבר לתקן זמן הקודם בעת שהיו ישראל ניזופים (ל״ק מט־ז) (ר׳ תהלים י״ט לשמש). לב המעיין בתפלתו בא לידי כאב לב מאי תקנתי׳ יעסוק בתורה וכו׳ תפילה היא בחי׳ בריאה בכח ולימוד התורה היא בחי׳ בריאה בפועל ונתמלא בקשתו (ל״ק ח־ז). לג כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו (ל״ק קטו) (ר׳ צדקה לד). לג גדולה דעה שניתנה בין שני אותיות שנאמר כי אל דעות ה׳ פי׳ כשיבא לגדלות המוחין נתעורר עליו רחמים וחסדים משני אותיות אל הוא חסד וה׳ הוא רחמים (ל״ק קו) (ר׳ מוחין יג). לג כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה ביהמ״ק בימיו וכו׳ וע״כ כ״א כפי מוחו ודעתו כפי שהוא מכניס עצמו בתוך הדעת כל מה שהוא עוסק יותר להגדיל דעתו כן הוא עוסק בבנין ביהמ״ק ויש מי שיש לו מוח מהיר וחריף והוא עוסק תמיד להגדיל מוחו ודעתו שזה עוסק בבנין ביהמ״ק וכפי הגדלת דעתו כן זוכה לקבל גדולה (ל״ת עב) (ר׳ משלי כ״ב חזית). לד וע״כ שכר עוה״ב עין לא ראתה אלקים זולתיך כי מאחר שיהי׳ כולו אחד לא יהיה עין שיראה רק אלקים זולתיך ואמר אז שגם בזה יש קושיא מה שא״א להבין כי א״כ איך יהי החילוק שכר לכ״א לפי יגיעתו בשביל הש״י כי בוודאי גם בהסוף האחרון לא יהיו כולם שווים ומאחר שיהיה אחד איך שייך חילוק אך יש בזה סוד שא״א להבינו (ל״ק נא). לד אמרו עליו על ר' חנינא בן דוסא שהי׳ מתפלל וכו׳ אמרו לו וכו׳ אמר להם אם שגורה תפלתו בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע וכו׳ וזה על דרך

שאמרנו אם מתפלל בדביקות שאזי התפילה שגורה בפיו מקובלת ואם לאו ח״ו להיפך אעפ״ב אל יאמר האדם כץ אלא יתפלל תמיד ואם לא יוכל להתפלל בדביקות יתפלל בכל כחו כי בעת שיתפלל בדביקות כראוי אזי יעלו כל התפילות עם התפילה ההיא שהתפלל כראוי (ל״ ק צט) (ר׳ תפילה צד). לה מאי תקנתי׳ ילך אצל ת״ח וכו/ בהליכה שהולך אצל ת״ח בזה הוא מתקן פגם שפגם בברכת הנהנין (ס״ה צדיק). מג מנין שמברכין על הריח שנאמר כל הנשמה תהלל יה איזה דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף הוי אומר זה הריח וע״כ ע״י המוכיח שאינו ראוי שמבאיש ריחם עי״ז נחלשת הנשמה שיניקתה מהריח וממילא נפסק השפע מכל העולמות התלוים בהם אבל כשמוכיח ראוי להוכיח אזי אדרבא הוא מוסיף ונותן ריח טוב בהנשמות ע״י תוכחתו (ל״ ת ח־א) (ר׳ נשמה כג). מג פסיעה גסה נוטלת מאור עיניו וכר ומהדרא ליה בקידושא דבי שמשא, מה שהרשעים ע״ פ רוב הם מזמרים ניגונים של יללה ועצבות כי הם בחי׳ נשמות ערב רב ואמא דערב רב היא לילית שהיא מיללת תמיד כי יניקתם מקלקול הראות כ״ש יהי מארת חסר דא לילית ובשבת האור בשלימות בחי׳ ומהדרא וכו׳ וע״כ כשמזמרים הניגונים הנ״ל בשבת עי״ז מעלין אותם (ל״ק רכו). מג פסיעה גסה נוטלת מאור עיניו של אדם ומהדרא לי׳ בקידושא דבי שמשי, נמצא שעיקר שלימות מאור עינים הוא בשבת ועל כן אז השביעה כי השביעה ע״י ראית עינים כי הסומא אץ לו שובע (יומא עד) (ל״ק רעו) (ר׳ ז׳ יתרו פ״ח בגין). נד וזה פי׳ מאמר רז״ל על עוג מלך הבשן אמר מחנה ישראל כמה הוי תלתא פרסי איזיל ואיעקר טורא בת תלתא פרסא ואשדי עלייהו עקר טורא בת תלתא פרסי ואותביה ארישיה אייתי עליה קומצא ונקביה ונחית עליה אצוואריה •בעא למשלפיה משכוה שיני' להאי גיסא ולהאי גיסא משה כמה הוי עשר אמין שקל נרגא בת עשר אמין ושוור עשר אמין ומחייה בקרסוליה וקטליה.). כי עוג היה אחיזתו בימין והיה יונק מבחי׳ הדעת דקדושה וע״כ רצה להתגבר על ישראל וזה שאמר מחנה ישראל כמה הוי תלתא פרסי מחנה ישראל זה בחי׳ קדושת המחנה של ישראל בחי׳ והיה מחניך קדוש ועיקר קדושת מחנה ישראל הוא ע״י שמירה מתאוות ניאוף מבחי׳ מקרה לילה ח״ו ועיקר השמירה מתאוה זו הוא ע״י בחי׳ תלתא פרסי היינו תלת מוחין שכל אחד הוא מחיצה פרוסה בפני תאוה זו איזיל ואיעקר טורא בת תלתא פרסי ואשדי עלייהו טורא זה בחי׳ התפילה בבחי׳ והביאותים אל הר קדשי וכו׳ וזה בת תלחא פרסי כי התפילה נמשכת ג״כ מג׳ מוחין שהם ג׳ תפילות ביום היינו שהס״א שיש לה יניקה מן הדעת ח״ו בחי׳ עוג הוא רוצה לעקור ח״ו תפילות ישראל להמשיכם אליו ולבולעם ח״ו וזהו שאמר ואשדי עלייהו כי עיקר רצונו הוא רק להמשיך אליו תפילות ישראל להתאחז בהם אבל אח״כ כשהם אצלו ח׳׳ו אזי מרוצה לחזור ולהשליכם על ישראל כי מאחר שכבר ינק מהם הם פגומים על ידו וזה שאמר ואשדי עלייהו כי אח״כ שיעקרם ויבלעם ח״ו הוא רוצה לחזור להשליכם לישראל כי כבר הם פגומים אזל עקר טורא בת תלתא פרסא ואותביה ברישיה היינו שהתגבר ועקר תפילות ישראל שהם בחי׳ טורא בת תלתא פרסא ואותביה ברישיה שהמשיך התפילות לתוך הראש והמוח שלו אייתי קומצא זה בחי׳ התפילה של הבעל כח ונקביה כי ע״י התפילה שהיא בבחי׳ קימוץ ודין של הבעל כח שהוא בחי׳ מטה עוז על ידה משברין ומכניעין אותו כי היא עומדת בבית הבליעה שלו בבחי׳ בצווארו ילין עוז וזהו ונחית אצווארי׳ שהיא עומדת בצווארו וזה בעא למישלפי׳ כי הוא מוכרח להוציא ולהקיא כל הקדושות של התפילות והדעת שבלע בבחי׳ חיל בלע ויקיאנו וזהו משכוה שיני׳ כי לא די שהוא מקיא ומוציא קדושת תפילת ישראל אף גם מבטנו יורישנו אל היינו שמוכרח להוציא עצמות חיותו ממש שזה בחי׳ גרים וזה בחי׳ משכוה שיני׳ בחי׳ מעיו עשת שן (שה״ש) היינו שמוכרח להוציא עצמות חיותו מתוך קרבו ומעיו משה כמה הוי עשר אמין משה הוא בחי׳ נבואה כי משה רבן של כל הנביאים וזה בחי׳ עשר אמין בחי׳ עשרה מדריגות של נביאה כי ע״י מטה עוז הנ״ל שעל ידו נתגלה הכבוד עי״ז זוכין לנבואה שקל נרגא בת עשר אמין נרגא זה בחי׳ כלי מלאכה של מעשה בראשית וזה בת עשר אמין בחי׳ עשרה מאמרות שבהם נברא העולם כי ע״י נבואה זוכין לאמונה ומאמינים בחידוש העולם שהש׳׳י ברא הכל בעשרה מאמרות וע״י אמונה זוכין לחידוש העולם שלעתיד ואזי יתער שיר חדש וזה ושוור עשר אמץ זה בחי׳ השיר שלעתיד שהוא שיר פשוט וכו׳ שהוא יוד אותיות בחי׳ עשר אמין וזה ושוור עשר אמין היינו בחי׳ הניגון הנ״ל שהוא בחי׳ מדלג על ההרים וזה הניגון הוא בחי׳ קול שהוא מכניע עקב דס״א וזה ומחיי׳ בקרסולי' וקטלי׳ שהכה והכניע עקב דס״א ע״ י בחי׳ קול הניגון הנ״ל שהוא בחי' קול יעקב שהוא מכניע עקב דס״א בבחי׳ וידו אוחזת בעקב עשו (ל״ת ח־יב) (ר׳ כל עניני התורה ותבין). נר ואהבת וכר בכל לבבך, בשני יצריך, כי צריך לעבוד את ה׳ בשני יצרין שיהיה יצה״ר כפוף להיצ״ט שיהיה לבו שלם עם ה׳ אלקיו כי הידיעה היא מהיצ״ט שבלב והסתרת הידיעה היא מהיצה״ר שבלב והיא האפיקורסות והקושיות שהיצה״ר מקשה את לבו ליפול הרעה והתיקון לזה הוא לימוד הפוסקים שע״י נתקשר אל השלום ואז נתבטל מחלוקת היצה״ר שבלבו (קל״ק סב־ב) (ר׳ תפילה עג).

נד ד׳ צריכים להודות (ר׳ תהלים ק״ז מי) (ל״ח ב־ב). נה שולחנו של אדם מכפר כמזבח, עיקר יניקת הקליפות הוא מבחי׳ מזבח היינו האכילה אם אוכל בכשרות נכנעץ הקליפות ואם אוכל מ 1 ולל וסובא זה בחי׳ פגם המזבח (ל״ק ידג) (עיין מזבח א). נה שלחן דומה למזבח כי שיעור פגימות החליף כשיעור פגימות המזבח, כי אם יש שוחט הגון הוא מאכיל ומפרנס לישראל ע״י שמלביש נפש החי במדבר כשמברך בכונה אבל שוחט שאינו הגון הוא כרוצח נפשות ואין להשכינה מ״נ להמשיך טרף לביתה ועל ידם עיקר חסרון הפרנסה (ל״ק לז־ו) (ראה איכה ה׳ בנפשינו). נז שלשה דברים מרחיבין דעתו של אדם אשה נאה ודירה וכלים אשה היינו החומר מכונה בשם אשה שיהיה לו חומר ממוזג במזג השוה שיהא ראוי לקבל שכל ודירה נאה היינו יראה כי צריך שיהא יראת חטאו קודמת לחכמתו וכלים היינו תלמידים הגונים שיקבלו ממנו וכשיש לו כל אלו הכנות יכול לבוא לשלימות הדעת (ל״ק נג). נח נתן בו עיניו ח ונעשהגל של עצמות, מה הלשון נתן עיניו בו ומה נ נעשה גל של ע עצמות א אך האדם אינו רואה עד היכן הפגם מגיע אם עבר עבירה והצדיק רואה כי הצדיק יש לו עיני ה׳ וזה פי׳ הגמרא נתן עיניו בו כלומר שיהיה רואה בעיניהם של צדיקים ונעשה גל של עצמות גל מלשון התגלות ועצמות מלשון עוצם ו וכו׳ דהיינו שהוא רואה מה שפגם שהיה נסתר כ ממנו מקודם ו ואין עונש גדול מזה כשרואה מה שפגם (ל״ק צח) (ר׳ צדיק צ״ח). נח דיו לעבד להיות כרבו, לעבד דייקא עבד הוא מי שזוכר מה שמקבל מרבו ע״י שחזר ק״א פעמים וע״י הזכרון זוכה להיות כרבו וכאלו רבו אמרו אז וזה בחי׳ דיו לעבד וכר כי לא נצטייר אלא דמות דיוקנו היינו מדריגה התחתונה שלו היינו הדיבור (ל״ק קצב) (ר׳ שה״ש א׳ שחורה). נח וזה שאמר שמואל נהירין לי שבילין דרקיע כשבילין דנהרדעי, היינו כשבילין דנהורי דעה בחי׳ צדקה רחמי ועיקר הרחמים ע״י הדעת כי הצדקה מנהגת כל גלגלי הרקיע (ל״ק לא־א) (ראה משלי ל׳ דרך הנשר). נח אנחה שוברת גופו של אדם, אנחה היא בחי׳ קול דקדושה שעל ידו נכנע עזות הגוף ובמשבר עזות הגוף עי״ז תוכל הנשמה להראות לו מה שהיא משגת תמיד (ל״ק כב־ה). נח אנחה שוברת גופו של אדם, אצל הצדיק שיגע בעבודת ה׳ כשעושה לפעמים איזה אנחה אינו יכול להגביה אז ידיו כי גופו משתבר באמת ממש מחמת אנחתו (ש״ה קסז).

נח וזה שאמר רבי יוחנן בן זכאי ולא עוד אלא שיש שני דרכים לפני א׳ לג״ע וא׳ לגיהנם ואיני יודע וכו׳ וכי שייך שריב״ז יהי׳ מסופק שיוליכו אותו לגיהנם אלא לפעמים הצדיק צריך להעלות הנשמות מגיהנם אעפ״כ היה מתירא כי זה עבודה גדולה לעבור הגיהנם להעלות הנשמות (ש״מ ע״ה קנ). נט מאי רעמים ענני דשפכי מיא להדדי, עננא דשפכי מיא זה בחי' הס״ א שהיא בחי׳(איכה ג) סכות בענן לך מעבור תפילה היינו הקליפות המעכבים התפילה כשחוזרים ושופכים מימי הדעת שבלעו זה בחי׳ ענני דשפכי מיא ואז נתגלה כבודו ית׳ בבחי׳ וכבוד ה׳ נראה בענן (שמות טז) והרעש והפרסום שנתפרסם כבודו ית׳ ע״י הגרים זה בחי׳ רעמים שהם קול רעש גדול (ל״ת ח*ד)(ר׳ איוב כו׳ רעם). נט וזה פירוש מה שהשיב אובי טמיא לרב קטינא מאי גוהא בשעה שהקב״ה זוכר את בניו שהן שרויין בצער בין העכו״ם מוריד שני דמעות לים הגדול וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו, היינו כשהקב״ה זוכר שהן שתיין בצער בין העכו״ם דייקא כי זה עיקר הצער מה שהן שחיין בין העכו״ם ולמדו מהם ונפלו מהדעת ותולין בטבע ועיקר הצער והגלות שלהם עי״ז בעצמו ואזי מוריד דמעות היינו שממשיך עליהם השגחה כי דמעות הם בחי׳ השגחה וזה ומוריד שני דמעות היינו שממשיך חלקי השגחה לים הגדול היינו בחי׳ עכו״ם המושלין על ישראל הם בחי׳ ים ואזי נעשה בחי׳ גדול בחי׳ השגחה בחי׳ תפילה שהיא בחי׳ גדול וזה וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו היינו שממשיך השגחה מסוף העולם מקץ האחרון עד סופו לעשות סוף וקץ מהעכו״ם המושלים בישראל (ל״ק רנ) (ר׳ שבת קנ״א ושבו). ס ורפא ירפא מכאן שנתנה תורה רשות לרופא לרפאות כי ורפא ירפא עם הב׳ תיבות מספר פדיון נפש מכאן דייקא היינו אחר הפדיון כי קודם הפדיון אין רשות להרופא לרפאות כי צריך להתרפאות ע״י סם פלוני וכר רק אחר הפדיון וההמתקה אזי אין דין אז יש רשות לרפאות (ל״ ת ג) (ר׳ סנהדרין קא כשחלה). סא וזה שאמר ר״ע כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה מתי יבא לידי ואקיימנו עכשיו וכו׳ היינו שבשעת ק״ש שהי׳ ר״ע מקבל על עצמו ד׳ מיתות ב״ד היה במחשבה חזקה כזו עד שהיה מרגיש יסורי המיתה ממש כאלו סוקלין ושורפין אותו בלי שום הפרש וזה כל ימי הייתי מצטער וכו׳ היינו שממה ששערתי בדעתי מתי יב^ לידי ואקיימנו מזה לבד הייתי מרגיש ייסורי המיתה ממש עכשיו שבא לידי בפועל ולא אקיימנו (ל״ ק קצג). סא אשריך ר״ע שנתפסת על ד״ת ואוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים עונש הגדלות הוא תפיסה ע״ כ יותר טוב גדלות מד״ ת מהגדלות מדברים בטילים (ש״ ה ערב). סא וייצר בשני יודין יצירה לטב יצירה לביש, עיקר בריאת העולמות היה ע״י חכמה וצריכין לשמור מאד המחשבה שבלב שהיא בחי׳ חכמת לב שזהו עיקר היצרין כי מחשבות טובות הם יצר טוב ומחשבות רעות הם יצה״ר וכשחושב מחשבות טובות זוכה לפעולות ומדות טובות המתגלים בתוך חלל הלב ועי״ז מקבל עליו עו׳ מ״ש שלימה (ל״ק מט־א). סא ויבן עשאה כאוצר של חטים שעיקר עשי׳ ותיקון של לה״ק חטה בגימ׳ כ״ב אותיות של לה״ק תולה ביראת ה׳ היא אוצרו (ל״ ק יט־ג). aג זאת התורה אדם כי ימות באוהל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, כי צריך אדם להתייגע בתורה ולהמית עצמו עליה דהיינו עצמיותו שהם בחי׳ המדוח רעות והתאוות רעות שמהם כל הפגמים החקוקים על עצמותיו כי צריך להתייגע בתורה עד שיזכה להבין אותה דהיינו שיצא מבחי׳ אנפיז חשוכיז לאנפיז נהיריז בחי׳

ידיעת התורה ואז נקרא אדם (ל״ק קא) (ר׳ שכל דקדושה כא). סג כל המשתף שם שמים בצערו, היינו שממשיך ומשתף רוחניות אלקות לתוך הצמצום שהוא בחי׳ צער אזי כופלין לו פרנסתו כי עי״ז נתרבה הפרנסה שנאמר והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך שדי זה בחי' צמצום (כשרז״ל שאמר לעולמו די) בחי׳ המשכת רוחניות אלקוח לתוך הצמצום בחי׳ משתף שם שמים בצערו עי״ז וכסף תועפות לך היינו ריבוי הפרנסה (ל״ת ה־ג) (ר׳ נשמה יט ותבין). סג גנבא על מחתרתא רחמנא קריא (ר׳ ברכות כ״ו תפילות) (ל״ק רט). סד סיני ועוקר הריס הי מינייהו עדיף והשיבו סיני עדיף תורה שבנגלה היא בחי׳ סיני שפלות (סוטה ה) ותפלה בחי׳ שפלות (שם) וע״כ ע״י תורה זוכה לתפלה במסירת נפש ומשיג הנסתר שבתורה (ל״ק טו־ד). תרומות פ״א סתם חדש הוא שאינו שומע ואינו מדבר, כי עי״ז שמעורר בנ״א משינתם ע״י סיפורי מעשיות עי״ז נעשה בחי׳ להתיר פה אלמים כי מקודם כשהיו בבחי׳ שינה ולא היו שומעים התעוררות החכם מחמת זה לא היו יכולים לדבר כי סתם חרש ע״ י שאינו שומע אינו יכול לדבר ועכשיו שמעוררו החכם ושומע דבריו אזי יכולים לדבר לפני השי״ת (ל״ק ס־ח) (ר׳ סנהדרין ק׳ ועליהו). שבת ב וזה שמסמיך התנא יציאות השבת שתיים שהן ארבע וסמיך ליה פשט העני, כי עיקר התנוצצות אור הצדקה ושלימותה אינה אלא בשבת היינו ליתן לעניים הגונים על צרכי ש״ק (ל״ק לא־ב) (קל״ק לא־א). יא אם יהיו כל הימים דיו ואגמים קולמסים וכו׳ אין מספיקין לכתוב חללה של רשות שנאמר שמים לרום וכו׳ נמצא שלב מלכים גדול הרבה מרום שמים וכר שתופסים כ״כ מקום ומעתה בין וחכם אם בהלב שנמצא שם רק בחי׳ אלקות כמה גדול ערכו שיכול לתפוס במקומו המועט עולמות אץ מספר הוי דין אלפי ■אלפים ק״ו לשער בדעתו מגדולות הבורא ב״ה (ל״ק קצא) (ר׳ לב לה). יא באמת אמרו החץ רואה היכן התינוקות קוראים החץ דהיינו מי שיכול לעשות ניגונים שיכול ללקט הטוב

מן הרע ולמצוא נקודות טובות בכ״א מישראל שהוא יכול להיות חזן וש״ץ להתפלל לפני העמוד הוא רואה ויודע היכן התינוקות קורץ היינו אצל איזה צדיק הם מקבלין הבל פיהם שעל ידו הם קוראץ ונכנסים בהתורה (ל״ק רפב). יב הנכנס לבקר את החולה בשבת אומר יכולה היא שתרחם, כי כשאדם צריך לרחמים הש״י שולח לו רחמנות שהוא ירחם על אחר ועי״ז מרחמין עליו ומדת הרחמנות תלוי בדעת ושבת הוא בחי׳ דעת וזה שאומרים יכולה היא שתרחם היינו שהשבת שהוא בחי׳ דעת יכולה שתרחם לשון נוכח שתרחם אתה וכיון שיהיה לך רחמים בוודאי ירחמו עליך מן השמים (ל״ק קיט) (ר, ראה י״ג ונתן), בא זמן הדלקת נר חנוכה משעת יציאת הכוכבים עד שתכלה רגל מן השוק יציאת הכוכבים בחי׳ מצדיקי הרבים ככוכבים ועושין בעלי תשובה וגרים שעי״ז מאיר הכבוד וחוזר ליראה וזוכה לשלום ונתבטל המחלוקת וזה שתכלה רגל היינו בעלי ל״ה ומחלוקת מן השוק כי בשוק הוא מקומות החיצונים ויתרבה השלום בעולם (ל״ק יד־יב). אופן ב/ עד שתכלה רגל מן השוק שמצוה להדליק נר חנוכה היינו בחי׳ שלום שנעשה ע״י החזרת הכבוד לשרשו עד שיתבטל כל המו״מ ולא ישאר שום רגל בשוק (ל״ק יד־יב). בא מצות נר חנוכה להדליק סמוך לפתח הבית, הדלקת הנר בחי׳ כבוד סמוך לפתח בחי׳ יראה אימתי עולה כבוד ה׳ כשעושין בעלי תשובה וגרים וזוכה לכבד יראי ה׳ (ל״ק יד־יב). כא אין מספידין בחנוכה כי ההספד הוא לתקן הסתלקות הכבוד שנפגם ע״י הסתלקות הצדיק וע״כ בחנוכה אץ מספידין כי אז מאיר הכבוד ע״י נר חנוכה (ל״ק יד־יג). לא אמונה זה סדר זרעים, כמו למשל כשמניחץ חטה בארץ טובה אזי הוא גודל וצומח יפה ואינו מזיק לו שום רוח וזה מחמת שיש לו כח הצומח וכח הגודל אבל כשנותנים החטה בארץ שאינה טובה לזריעה אזי הוא נרקב כמו כן כשיש לו אמונה שהיא בחי׳ כח הגודל וכח הצומח אזי אין מזיק לו שום דבר ומתפלל בחיות כראוי ונוסע להצדיק אבל כשיש חסרון באמונה אזי אץ לו כח הגודל וע״כ יש לו עצבות ועצלות והוא נרקב ממש (ל״ק קנה). אמונה זה סדר זרעים ומובא בתוס׳ שם בשם הירושלימי שמאמץ בחי עולמים תורע, לכאורה תמוה מאי אמונה הוא זה הלא הוא דרך הטבע ופירוש אבי מורי ז״ל שיאמין שהכל הוא כח השי״ת אף שהוא מנהג העולם וזאת היא אמונה חזקה ונכונה ואם זוכה האדם לאמונה כזאת שגם הטבע. היא השגחה יוכל להיות האמונה קבוע בלב (עו״ש תלד) (שייך להתורה קנה) (ר׳ צדיק קיא). לא שואלין את האדם קבעת עתים לתורה, קבע הוא לשץ גזילה (כמ״ש משלי כ״ח וקבע וכר) היינו ששואלץ את האדם אם גזל מן הזמן שהוא טרוד בעסקיו עתים לתורה כי צריך האדם לחטוף ולגזול עתים לתורה מתוך הטירדא והעסק (ל״ק רפד).

לא אמונה זה סדר זרעים, שע״י אמונה נעשה הסדר של הזרעים לפי הזמן והמקום שעי״ז יש להם כח לרפאות וע״כ ע״י נפילת האמונה אץ מועיל רפואות (ל״ת ה־א). לא נשאת ונתת באמונה, צריך אמונה בהמו״מ ויהיה הדיבור דיבור אמת כי משא ומתן הוא בחי׳ שמנשאין ומרימין הדבר ונותנץ ומשיבין אותו למקומו כי יש קדושות נפולות היינו בחי׳ הניצוצות שנפלו וע״י מו״מ מנשאץ ומרימין אותו ונותנין אותו למקומו ועיקר בירור הניצוצות מן הקליפה הוא ע״י אמונה (ל״ק רפ) (ר׳ יחזקאל ה׳ זאת). לא חבל על מאן דלית ליה דרתא, כי צריך להקדים היראה לחכמה ועי״ז יכול לבוא לשלימות הדעת (ל״ק נג). לא מפני מה ראשיהם של בבליים סגלגלות מפני שאץ להם חיות פקחות, בבליים היינו הדור הפוגמים בהדיבור בלשה״ר ושאר דיבורים פגומים וראשיהם הן כשרי הדור סגלגות הינו סגל גלות סגל היא מלכות גלות השכינה שנפגם אצלם ההוד ונלכדים בגיאותוזהשהשיבלהםמפני שאץ להםחיות פקחותחיותבחי׳שבתטועמיהחיים זכובחי׳ תשובהבחי׳רפואהשאיןמקבליןחיות בחי׳שבת מפקחיהדורמחכמיהדורכי א״אלהם לקבלשבת בחי׳ תשובה מחכם הנ״ל אלא ע״י שמירת הדיבור אבל הבבליים שאין מקבלין חיות בחי׳ שבת הנ״ל עי״ז ראשיהם סגלגלות הגדולה אצלם בגלות וזה גלות השכינה שנופלים בגדלות (ל״ק נח־י). לא מפני מה עיניהם של תרמודייס טרוטות תרמוד זה בחי׳ רשעים שאץ מקבלץ גרים מהם וכל המקרבן עיניהם טרוטות היינו מקולקלין כל הבחי׳ עיינין כי עץ על שם החכמה נאמר כי הם מורידין המקרבן ממדריגתו והשיב הלל מפני שדרץ בין החולות היינו שאלו הרשעים הצלחתן כ״כ חזק עד שאץ יכולת בכה המשפט להכניע רשעתן (ל״ק נט־ה) (ר׳ רשעים טז).

לב אריכת ימים ע״י מזוזה כי סמוך לוכתבתם למען ירבו ימיכם כי מקרא נהרש לפניו, כי ע״י מזוזה נתבטל חמדת הממון וזוכה לפנים מאירות בחי׳ חיים (ל״ק כג־ד). לב והריקותי לכם ברכה עד בלי די עד שיבלו שפתותיכם מלומר די ע״י שמדלת נעשה הא עי״ז נמשך עשירות כי די הוא דלת ויוד וע״י שמתחברין יחד נעשה ה׳ וממשיך ברכה עד בלי די(ל״ק מט־ז). לב י הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת וכר עד בלי די, עד שיבלו שפתותיכם מלומר די, ע״י מעשר הוא בבחי׳ הסתפקות כי אין אדם מת וחצי תאוותו בידו וכל מה שיש לו אין מספיק לו אבל במעשר כתיב עד בלי די שיבלו שפתותיכם וכר נמצא שע״י מעשר נעשה בחי׳ הסתפקות ויד הגדולה הוא בחי׳ הסתפקות ועי״ז ניצול משונאים (ל״ק רכא) (ר׳ בהעלותך י״א הצאן). לג ■ ויבא יעקב שלם שלום בגופו שלום בממונו שלום בתורתו מופו בד׳ מרות שלא תתגבר אחת על חברתה בממונו שלא יהי׳ בא זה ואכל את זה בתורתו בלא קושיות ואז ויבא יעקב וכו׳ עיר שכם לאתערותא של בחי' לעבדו שכם אחד ע״י השלום (קל״ק כז־ח). לג ויחן פני העיר חד אמר מטבע תיקן להם וחד אמר מרחצאות תיקן להט, היינו הך ולא פליגו כי יעקב בחי׳ אמת בחי׳ אור הפנים ותיכף כשבא נתתקן האמונה וזה מטבע תיקן שתיקן תאוות ממון שהיא בחי׳ ע״ז וזה מרחצאות תיקן להם שנתתקן פגם הע״ז וזה ויחן פני העיר שהיא הפנים דס״א שהיא המטבע תאוות ממון (ל״ק כג־א). לג 1תינוקות נתפסים על עון הדור שנאמר ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים שמתמשכנים על הרועים שהם מקבלין הבל פיהם מבחי׳ המשכנות של הרועים דהיינו הצדיקים שבדור שכל אחד עושה משכן שמשם מקבלין התינוקות הבל פיהם וכ״א לפי בחי׳ המשכן שעושה כמו כן יש לו תינוקות שמשם מקבלין התינוקות הבל פיהם (ל״ק רפב). לד זונות מפרכסות זו את זו ח״ח לא כש״כ בדרך צחות. אופן א: אם זונות מפרכסות מדוע ת״ח לא, יכבדו זא״ז והתירוץ כש״כ כמ״ש כש״כ עושר וכבוד בשביל הממוז. אופן ב: בגלל זונות מפרכסות זא״ז גלל כן ה׳ ה לא כש״כ אין להת״ח ממון כי רועה זונות ואבד ״י: אופן ג; זונות מפרכסות וכו׳ ת״ח היינו ששואל מתי ת״ח יכבדו זא״ז והתירוץ לא כש״כ כשלא יהי׳ להם תאוות ממון (ש״מ דברי צחות שלו ב׳). מט ל״ט מלאכות ממשכן גמרינין, ע״י שמירת הברית אע״פ שעושה ל״ט מלאכות הם בחי׳ מלאכת המשכן אבל הפוגם בברית הם בחי׳ ל״ט מלקות (ל״ק יא־ד) (עיין דברים כ״ה ארבעים יכנו).

נה אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון (עיין משלי ט״ז ואיש חכם יכפרנה) (ל״ק ח־ד). נה אין יסורין בלא עון, טבילת מקוה מושיע מכל הצרות וע״כ מטהרת מכל הטומאות ומכל החטאים כי אין יסורין בלא עון (ל״ ק נו־ז) (ר׳ יחזקל ל״ ו וזרקתי). גה אין יסורין בלא עון, וע״כ כל היסורים שבעולם אינם נחשבים למשאוי כנגד המשאוי הכבד של עוונות ח״ו ר״ל ואפילו כשיש לאדם יסורים אם אין בהם עוונות אינם נחשבים ליסורים כלל וזה בחי׳ אין יסורין בלא עון שכשאין בהם עוץ אינם יסורים כלל וזה עיקר הרחמנות לרחם על ישראל להוציאם מעוונות (ל״ת דג) (ר׳ דעת נה). נו ירד גבריאל ונעץ קנה בים פי׳ מהשתלשלות הגבורות יראה חיצונית נעץ קנה בים החכמה נשאר הקול נעוץ באטימת השכל וכשאין לו יראת שמים אין דבריו נשמעין (ל״ק ה־ד). סג אמר רב ששת מאי דכתיב אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד אלא בימינה אורך ימים איכא עושר וכבוד ליכא אלא למימינים בה אורך ימים איכא כש״כ עושר וכבוד, בשם זקינו הק׳ מוהר״ר נחמן זצוק״ל מהרידענקא שהוא רק כש״כ אבל לא בפירוש כי אע״פ שהוא כש״כ אין להם מזומנים (ש״ה ד). לכאורה יש להתפלא מה שמובא (בתורה יב־ג) שהצדיק צריך ליפול לבחי׳ שמאל להמשיך עושר וכבוד הלא מבואר בגמרא שגם בימין כש״כ עושר וכבוד אך באמת הצדיק אינו רוצה כלל בעושר וכבוד בבחי׳ וחנינא בני די לו וכו׳ ובזמן הגלות כל השפע הוא אצלם גלל כן מפילים הצדיק לבחי׳ שמאל להמשיך שפע (פל״ח י״ב ל״ק), סג אורך ימים בימינה וארז״ל אורך ימים איכא עושר וכבוד ליכא ואמרו כ״ש עושר וכבוד ואמר ר׳ נחמן זקני זצוק״ל מהרדענקא שהוא רק כ״ש היינו שבוודאי הוא ל״ו שראוי שיהי׳ להם עושר וכבוד אבל לא בפירוש כי אעפ״כ אין להם מזומנים כמה אלפים אדומים (ש״ ה ד) (ר׳ ממון עז). עה כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, איזו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים הוי אומר זה חישוב תקופות ומזלות, כי יש בזה שכל שישאר הסוד אצלנו אע״פ שמודיעין להם החכמה כי בוודאי צריך להודיע להם כדי שידעו מחכמתינו ואם מאחר שמודיעין להם אינו סוד אך יש בזה שכל שיכולין להודיע להם ואעפ״כ ישאר הסוד אצלנו וזה לעיני העמים דייקא דהיינו בשעה שמודיעים להם ותיכף אח״כ אין יודעין כלל כי אין אנו מודיעים להם זאת החכמה בעצם שהיא סוד העיבור (ל״ק סא־ג) (ר׳ סוד העיבור ב). עז מאי טעמא עיזי מסגן ברישא והדר אמרי כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא, עיזי זה בחי׳ אמונה והדר אמרי בחי׳ רפואה א׳מ׳ר׳ ר״ת א׳ש מ׳ים ר׳וח שמשם הרפואה היינו מפני מה עיקר הרפואה ע״י אמונה כי צריך להקדים אמונה בתחילה ואח״כ זוכין לרפואה והשיב כברייתו שלעולם ברישא חשוכא והדר נהורא כי זה הוא בחי׳ בריאת העולם כי עיקר גידול האמונה ע״י העצה שהיא בחי׳ מגלה עמוקות מני חושך כי אין האמונה נגדלת כשלימות רק באור יום וצמיחת הרפואה היא רק באור יום (ל״ ח ה־ב) (ר׳ ישעיה נ״ ח אז).

עז וזהו ששאל ר׳ זירא את רב יהודה מאי טעמא גמלא זוטרי גנובתיה ותורי אריכא גנובתיה, גמלא זה בחי׳ הצדיק הפשוט כי הוא מתנהג בפשיטות ואינו מדבר גדולות וכל עבודתו הוא בחי׳ שתיקה והוא רק כגמול עלי אמו וזה בחי׳ גמלא וזוטרי גנובתיה זה בחי׳ נביא ומורה שקר הוא זנב היינו אלו הצבועים בחי׳ נביאי השקר שאחיזתם הוא רק בצדיקים גדולים אבל בהצדיקים פשוטים שהם בחי׳ גמלא אין להם אחיזה וזה זוטרא גנובתיה וזהו תורא אריכא גנובתיה זה בחי׳ הצדיקים הגדולים ואריכא גנובתיה היינו שעיקר יניקת הנביא שקר שהוא הזנב הוא אצלם וזה שהשיב משום דאכלי קוצא היינו שאלו הצדיקים הפשוטים שהם בחי׳ גמלא אוכלים ומכלים את הקוצים הסובבים את השושנה העליונה ושושנה זה בחי׳ הדיבור הקדוש כי מעבודה פשוטה אין להם יניקה ותורי אריכא גנובתיה משום דדיירי באגמי היינו שמקבלים דיבור פיהם הקדוש מבעלי הצדקה וזה דדיירי באגמי ובעי לכרכושי בקי בחי׳ יבק שצריכין לגרש היבק של צדקה שנוחנין רשעים כי אצלם נפגם היבק וגורם רעה להצדיק שמקבל דיבור פיו מהם ע״ כ הוא טובה גדולה מה שיונק מהם הנביא שהוא הזנב שעי״ז מגרשין הרשעים מעצמן כי מכשילין אותן בשקרנים שפונין אליהם ונותנין להם הצדקה וניצולין הצדיקים (ל״ ת טו)(ר׳ צדקה נג). עז ה׳ אימת אימת חלש על הגיבור שאף שהוא נגד הטבע שהגיבור יפחד מהחלש אך שהוא מחמת היראה עליונה שנפלה ונתלבשה באלו הדברים וצריך להעלות היראות הנפולות למקומם ומקום היראה היא בלב (ל״ק קנד 1 )(ר׳ אהבה ויראה לח). עז בדיחא דעתי׳ שהוא דבר גדול דהיינו שמקשר השמחה למוחו ודעתו ואזי המוח משוחרר ויש לו יישוב הדעת וגם למעלה נעשה מזה יחוד גדול ע״י בדיחא דעתי׳ (ל״ ת י). פב מנץ לע״ז שמטמאה כנדה, עיקר הע״ז אין לה כח אלא ע״י שמקבל מהידים בחי׳ קלקול האמונה כי י״ד במילואו בגימ׳ נדת היינו ע״ז שמטמאה כנדה (ל״ק כב־ד). פב מנין לע״ז שמטמא כנדה שנאמר תזרם כמו דוה: אלו בנ״א הנופלים בתאוות ממון ואינם מאמינים שהקב״ה יכול לפרנס את האדם בסיבה קלה הם נקשרים בפנים דס״א ע״ז שמטמא כנדה (ל״ק כג־ א) (ראה יחזקאל ז׳ וזהבם לנדה). פז משה הוסיף יום אחד מדעתו, עיין בספר חיי מוהר״ן שאצל הצדיקים הגדולים עיקר הבחירה שלהם הוא רק בבחי׳ משה הוסיף יום אחד מדעתו כי בדבר שיש בו מצוה מפורשת אין להם שום בחירה שלא לעשותה ומכש״כ בדבר עבירה ממש ח״ו אין להם שום בחירה לעשותה ח״ו ועיקר הבחירה שלהם הוא בדבר שצריכין להבין מדעתם אם רצון השי״ת לעשות הדבר או שלא לעשותו וצריכץ להכריע איך להתנהג בזה (ל״ק קץ בסל״ח) (ר׳ יתרו י״ט ויענו). פח קיימו וקבלו קיימו מה שקבלו כבר, קיימו וקבלו הם בחי׳ מרדכי ואסתר נגלה ונסתר ועי״ז הי׳ ביטול הע״ז בחי׳ פורים כמ״ש פורה דרכתי וכו׳ ומעמים אץ איש אתי (ל״ק י־ח). פח נרדי נתן ריחו הנאמר על מעשה העגל עזב לא נאמר אלא נתן, כי תוכחה צריכה להיות בבחי׳ תוכחה של משה שהוכיח את ישראל י על מעשה העגל כי ע״י תוכחה הוסיף ונתן בהם ריח טוב שהוא בחי׳ מזונא דנשמתא כי עיקר יניקת הנשמה הוא מהריח (ל״ ת ח־א) (ר׳ ברכות מ״ג מנץ). פח בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע ירדו ס׳ רבוא מלאכים ונתנו שני כתרים בראש ב״א וכשחטאו וכו׳ ועתיד הקב״ ה להחזירן לנו שנאמר ושמחת עולם על ראשם נמצא שהשמחה היא בחי׳ נעשה ונשמע שהיא בחי׳ קבלת התורה כי ע״י הביטול שנתבטל אל התכלית והשיג שכל היסורין הם טובות גדולות עי״ז נתמלא שמחה והשמחה הוא כלי אל החידושי! דאורייתא ועי״ז מקררין היסורין כי הרגשת היסורין היא בחי׳ צמאוץ הנפש כי צמאון הוא בחי׳ מליחות ומליחות הוא בחי׳ יסוריץ וע״י התחדשות התורה מקררין היסורין ומכבין הצמאון (ל״ק סה־ד).

פח הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, כי ע״י ששומעין חרפתם ואינם משיבים .עי״ז דוחים בחי׳ הג' קליפות רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת בחי׳ חרפה ונכללים בבחי׳ חשמל ע״י השתיקה וזאת השתיקה זה בחי׳ נוגה ויש בה שני בחי׳ כי לפעמים שותק כדי לעשות לו יסורים ביותר זה בחי׳ נוגה בקליפה אבל כשעושה מאהבה ששותק מחמת שאינו רוצה לבייש אח חבירו אזי בחי׳ נוגה נכללת בקדושה (ל״ק פב) (ר׳ חרפות ובזיונות ד). פח בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת מה לילוד אשה בינינו אמר להם לקבל תורה בא אמרו אשר תנה הודן־ על השמים וכו׳ אמר הקב״ה למשה החזר להם תשובה אמר אני מתיירא שלא ישרפוני בהבל פיהם א״ל אחוז בכסא כבודי, היינו שנתן לו הש״י עצה לאחוז ולהתקשר בשרשי הנשמות שהם בחי׳ כסא הכבוד אם כל חי שעי״ז יהי׳ ניצול מקנאת המלאכים (ל״ ת א ־ב)((ר׳ בראשית ב׳ ויק). פח חה בחי׳ ה׳ דהששי ו1דת״ ל שכל העולם היה תלוי עד ששה בסיץ שקיבלו ישראל את התורה כי עיקר חידוש העולם הוא תלוי באמונה כי ע״י שכל א״א להבין חידוש העולם וע״כ האפיקורסים כופרים בזה מחמת שא״א להבין זאת בשכל כי עיקר חידוש העולם הוא רק ע״י אמונה כי אנו מאמינים בה׳ שהוא ית׳ ברא את העולם מחדש וע״כ היה העולם תלוי עד קבלת התורה כי אז זכו לאמונה שלימה ע״י רוח נבואה וע״ב אז דייקא נתגלה חידוש העולם התלוי באמונה (ל״ ת ח־ח). פח בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע ירדו ששים רבוא מלאכים וכו׳ ועתיד הקב״ה להחזירם להם שנא׳ ושמחת עולם על ראשם, נעשה ונשמע הם בחי׳ שמחה והם בחי׳ תורה ותפלה וע״י באים לעזות דקדושה (ל״ק כב־ט). צב אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר, כי כל בחי׳ אלו הם בבחי׳ כבוד וע״י התגלות הכבוד שהוא בחי׳ שורש הנפשות עי״ז בא התפשטות הנבואה (ל״ת ח־ה) (ר׳ כבוד ה׳ טו). קד קושטא קאי, ע״י אמת יש לו ממון שמעמידו על רגליו אבל שקרא לא קאי, כי שקר היא ע״ז תאוות ממון אץ לו שום קיום ומעמד היינו שאין לו ממון הנקרא יקום (ל״ק כג־ה). קד מנצפך צופים אמרו, מנצפך בגימ׳ ורידין בחי׳ ריו דין וצופים אלו נביאים שיניקתם מבחי׳ כרובים בחי׳ תינוקות בחי׳ הבל שאץ בו חטא בחי׳ אוירא דא״י ומעלין את הנפש בבחי׳ מ״נ וממשיכים שפע כי הם עושים מאותיות ריו דין ריו צורת אלף ונעשה אדני משם יוצא השפע ונתחלק לכ״א (ל״ק לז־ו) (ראה ברכות נ״ה שלח) (סנהדרין ק״ד אכלי עמי). קר קושטא קאי, עיקר העשירות בא מאמת שלזה זוכץ ע״י ביטול ושבירת תאוות אכילה וכשפוגם באמת כשהוא משוקע בתאוות אכילה בא עליו ח״ו דלות ובושות (ל״ק מז) (ראה פסחים קי״ט את כל היקום). קד קושטא קאי עיקר קיום שלימות הדיבור ע״י אמת ואפילו שקר אץ לו קיום רק ע״ י אמת (כמו שפרש״י במדבר וגם זבת) שהוא מאיר בהדיבור (ל״ ת ב־ד).

קר מ״ם וסמ״ך שבלוחות בנס היו עומדין, כי מ׳ ום׳ גימ׳ מאה ואמרז״ל (חגיגה טו) אינו דומה השונה פרקו מאה פעמים למאה ואחד ועד מאה שולט השר של שכחה וע״כ בנס היו עומדץ כי נס היא בחי׳ תפילה למעלה מהטבע למעלה מהומן כי עיקר השכחה מהתהוות הזמן (ל״ק דה). קד מאמר פתוח נאמן פשוט, שנפתח הדיבור ונתגלה הדעת וע״י התגלות הדעת נתפשט נאמנות הש״י וניכר שהוא נאמן מבטיח ועושה (ל״ק נו־ו). קר מנצפך צופים אמרו ומסיק שם שהצופים תקנו הי בתחילת תיבה והי בסוף חיבה צופים זה בחי׳ בעל השדה כשעיניו בבחי׳ שדה צופזם אזי יכול לתקן אותם שהם עומדים בסוף התפלה עדיין הם בתחלת התיבה ועל אותם שהם בסוף תיבה הצופים מתקנים אותם ומביאים אותם אל התכלית וזה בחי׳ שכחום וחזרו ויסדום כי מחמת שרחוקים מהתכלית שכחו תחלח חיבה כי אינם כוללים תפלתם באחד וחזרו ויסדום ותקנו אותם שיהיה כולו אחד (ל״ק סה־ד) (ר׳ תפלה עו). קד מנצפך צופים אמרו, יש צדיקים שמגלין ואומרים חיכף מה שהם רואים ואלו הצדיקים נשמתם הוא מבחי׳ אותיות מנצפך שהוא בחי׳ צמצום מה שרואים וצופים הם אומרים ואינם יכולים להחזיק אצלם אבל יש צדיקים ששרשם מבחי׳ גבוה יותר שהוא בחי׳ הרחבה הם יכולין להחזיק אצלם כל מה שרואין (ש״ה עג). קה אנכי יהיבא כתיבא נאמנים אמריה, שע״י נתינת התורה נפתח המאמר ונתגלה הדעת שהדיבור מדבר מה שבדעת ועי״ז נאמנים אמריה נתפשט נאמנותו כי החסד תלוי בדעת (ל״ק נו־ז), קה אנכי אנא נפשי כתבית יהבית, היינו שהכותב נותן נפשו בתוך הכתב וגם פנימיות נפשו ע״כ ע״י הכתב יכול הצדיק האמת להכיר הנפש ופנימיות הנפש והאמונה ושורש האמונה שלו כי הנפש והאמונה הם בחי' אחת (ל״ק קעג) (ר׳ שה״ש ח׳ נפשי), קה כל הכועס כאלו עובד עכו״ם אבל א״י הוא בתי׳ אמונה בחי׳ ארץ אפים היפך הכעס דהיינו שלא יוכל לבלבלו שום מונע ובלבול מעבודתו שא״ א לוכות לעבודת ה׳ באמת ב״א עי״ז (ל״ק קנה) (ר׳ סידור וזה). קח וכן אסרו חז״ל לכתוב על עור בהמה טמאה שנאמר למען תהיה תורת ה׳ בפיך מן המותר לפיך, כשלומד עם אחר הוא בחי׳ כתיבה כי הלשון היא בחי׳ עט סופר שנחקק ונכתב על לב התלמיד ע״כ צריך שלא יהיו דבריו נכתבין על בחי׳ עור בהמה טמאה היינו תלמיד שאינו הגון אך א״א לבשר ודם להיות נשמר בעצמו לזה צריך שיהיה לימודו ללמוד וללמד לשמור ולעשות אוי השי״ת שומר אותו שדבריו לא יהיו נכתבין בכח הזכרון של התלמיד שאינו הגון רק יהיו נשכחין ממנו (ל״ק ס־ז) (ר׳ תהלים מ״ה לשוני). קי דלמא חוויא דרבנן טרקי׳ שאין לו אסוותא, מי שפוגם באמונת חכמים ופורץ גדרם אזי אין רפואה למכתו כי התורה נותנת כח להמלאכים והמלאכים משפיעים לעשבים ועשבים מרפאים בכח התורה (ל״ק נדא) (ר׳ אמונת חכמים ג׳) (איוב כ״ד ומשך).