# Hilchasa Kinachamani · Talmud Index (106)
הלכתא כנחמני · מפתח הש״ס · (106)
Source: https://ajew.org/reader/hilchasa-kinachamani/1/106
## Segment 1
טז ויקר אלו תפילין (ל״ ת ה־ז) (ר׳ תפילין טו).
טז כשבא המן למרדכי מצאו עוסק בעומר שעורים אמר להם עומר שעורים דידכו אתי ונצח אותו ואת בניו (מדרש אסתר ה) כי מרדכי ואסתר הם בחי׳ נגלה ונסתר מרדכי בחי׳ מר דרור לשון חרות בתי׳ חרות על הלוחות בחי׳ נגלה שעורים בחי׳ אסתר ברוח הקודש כ״ש כשעירים עלי דשא לשון רוח תורה שבנסתר כי ע״י שניהם בחי׳ ידין ורגלין בחי׳ המחאת כף וריקודין נתבטל הע״ז בחי' המן בתי׳ גיאות (ל״ק י־ח).
יח מילי בסלע מי שרוצה להמשיך ביאורי התורה צריך מתחילה להמשיך דיבורים חמים וצריך לשפוך שיחו בתפילה לפני השי״ת כי שניהם נמשכין מן הלב העליון כי עיקר הרחמים היא בלב וגם ביאורי התורה נמשכין משם כי סלע הוא צור וצור הוא לב (ל״ק כ־ב).
(א״ה: זה נמצא בהשמטות הל״ע מ״ב שנדפס בשנת תרל״ה לפ״ק ולא נדפס אף פעם יותר גלל כן הבאתי המאמר בשלימות. ע״כ).
יח מילי בסלע משתוקא בתרין, וזהו מי שאינו יכול לדבר כראוי כמו שצריכין לדבר בקדושה ובטהרה ואז שתיקתו יפה מדיבורו אבל מי שיכול לדבר כתיקונו בוודאי דיבורו יקר מאד ואז דיבורו שוה שני סלעים וזה בחי׳ יוסף כי יוסף זכה למלכות שנקראת פה היינו כי יוסף הוא בבחי׳ דיבור דקדושה בשלימות וע״כ זכה יוסף לפתור חלומות כי כל החלומות הולכין אחר הפה ויוסף הוא בחי׳ מלכות סה וזה הלא לאלקים פתרונים ספרו וכו׳ אלקים הוא בחי׳ דין בחי׳ צדק וצדק מלכותא קדישא בחי׳ מלכות פה וע״כ אמר יוסף כי פי המדבר אליכם כי הוא זכה לדיבור כשלימות וזהו שנאמר וישנאו אותו על חלומותיו ועל דבריו שנתקנאו בו על דיבורו שזכה לדיבור בשלימות וזה בחי׳ פי שנים כי יוסף היה בכור שזוכה לפי שנים בחי׳ דיבור פה בשלימוח שהוא בחי׳ פי שנים בחי' הדיבור השלם ששוה שני סלעים היפך הדיבור שאינו בשלימות ששתיקתו יפה הימנה שהשתיקה
שוה שני סלעים אבל הדיבור השלם שצריכין לדבר ואין השתיקה יפה אזי בוודאי הדיבור שוה שני סלעים וזה שארז״ ל על משקל שני סלעים מילת נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים משקל שני סלעים מילת היינו בחי׳ מילי היינו דיבורים ששוים שני סלעים עי״ז נתקנאו בו אחיו וירדו למצרים כי עיקר גלות מצרים היה לתקן פגם הדיבור שפגמו דור הפלגה שקלקלו בהדיבור ואמרו הבה נלבנה לבנים (ל״ע מ״ב בהשמטות).
כא בימי רבן גמליאל היו לומדים תורה בעמידה, כי תורתם הי׳ בחי׳ נשמע תפלה ע״ כ היו לומדים בעמידה בחי׳ תפילה וע״כ משמח רבן גמליאל בטל כבוד התורה ,(ל״קכב־א) (עיין משפטים כ״ד נעשה ונשמע).
כו רצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה לחלקו של בנימין ועל זה היה אותו צדיק מצטער בכל יום וביקש לבלעה וזכה ונעשה אושפיזיכין לשכינה, בנימין הוא בחי׳ דעת בחי׳ מוחין כי בית המקדש בחלקו של בנימין יהודה הוא בחי׳ מלכות בחי׳ יראה וזה רצועה היינו רצועה הנ״ל בחי׳ יראה שיוצאת מחלקו של יהודה לחלקו של בנימין היא עוברת בתוך המוחין ועל זה היה אותו צדיק מצטער בכל יום כי מזאת הרצועה היינו היראה בא צער בכל יום לב״ א מישראל בפרט להצדיק שדעתו יותר גדולה תה ובקש לבולעו שהיה מבקש להמתיק הצער ע״י האכילה חכה ונעשה אושפיזיכין להשכינה היינו שזכה להמתיק הצער ע״י האכילה בקדושה וביראת שמים ועי״ז נעשה אושפיזיכין להשכינה היינו שנעשה הפה בבתי׳ קומת אדם וזה אושפיזא (עירובין נג) אמרו רז״ל גבר פום דין היינו איש פי זה וזה בחי׳ מי שם פה לאדם שנעשה מהפה קומת אדם וזה ונעשה אושפיזיכין להשכינה כי ע״י ההמתקה הנ״ל ע״י אכילה בקדושה עי״ז זוכה אח״כ לבחי׳ אדם העליון בחי׳ שכינה מדברת מתוך גרונו (ל״ ת עז) (ר׳ כל הענינים מהתורה ותבין).
כז ספרה נא לי את הגדולות אשר עשה אלישע ואלישע דעבד ברחמי הוא דעבד, נמצא שתפילה שהיא בחי׳ נסים והשגחה היפך הטבע היא בחי׳ גדול כי זה גדולתינו שהש״י שומע תפלתינו ומשנה הטבע ע״י השגחתו ית׳ (ל״ק רנ) (ר׳ ברכות נ״ט וזה).
כח במה הארכת ימים, דיינו באיזה מדה מן המדות נכנסת לטוב הגנוז היינו רזין דאורייתא והארכת
## Segment 2
ימים שלך להיות גדולים והשיב לו וותרן הייתי בממוני שזו היא מדת אברהם אבינו והיא תרעא דמיתקרי אהבה והיא מסטרא דימינא ומשם מוחא חוורא ככספא היינו שכל המחשבות זרות נעשין חוורא ויכול לבוא בכל יום אל הטוב הגנה השייך לו (ל״ק פד) (ר׳ ז׳ נשא קכ״ג לא).
לא בכל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב״ה שם אתה מוצא ענוותנותו, גדולתו היינו מלכותו רצונו שם אתה מוצא ענוותנותו היינו שא״ א להשיג רצון אין סוף רק כשמבטלין הישות שלו (ל״ ק ד־ט).
לא כל מקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו, נמצא שבמקום השפלות והקטנות שם שורה כל הכבוד והגדולה וכל הכבוד שיש לכל אדם שבעולם כולם מקבלים מזה הצדיק שהוא בחי' עפר בחי׳ משכן כי כל הכבוד והגדולה הוא רק אצל זה הצדיק וכולם מקבלים ממנו (ל״ק ע).
לא בכל מקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו שבכל מקום שיש גדלות ביותר שם צריך ענוה וקטנות כדי שיוכלו לקבל האור (ל״ת לח) (ר׳ צדיק קפד).
מועד קטן
ה שדה בוכים (ר׳ בלק כ״ג שדה צופים) (ל״ק סה־ב). טז נאום הגבר הוקם על שהקים עולה של תשובה ונעים זמירות ישראל כי ע״י בחי׳ נעים זמירות ישראל דהיינו ספר תהלים שיסד עי״ ז הוקם עולה של תשובה כי ע״י תהלים זוכין לתשובה (ל״ת עג) (ר׳ ע״ז ד׳ לא).
טז־ב הוקם על, עולה של תשובה, ותשובה היא אותיות תשוב ה׳ שנעשית מדלת ה׳ כי דלת לשון דלה ועניה היינו כשמטמטם לבו בטפשות ואין עני אלא בדעת וכשמקדש מחשבתו ולית קדושה פחות מעשרה היא בחי׳ יוד שממשיך לתוך הדלת ונעשית ה׳ ועיקר התשובה תלוי בלב בחי׳ בינה (ל״ק מט־ו).
טז צדיק מושל מי מושל בי צדיק, כי הנה הכלל שהממשלה ביד הצדיק לפעול פעולות כרצונו והוא שורש כלליות נשמות ישראל והם הענפים שלו המקבלים ממנו ועיקר הממשלה להאיר ולעורר לבם לעבודת השי״ ת ע״ כ העיקר שיתקשר לצדיקי אמת (קל״ק לד־א).
יז אם הרב דומה למלאך ה׳ צבאות תורה יבקשו מפיהו, צריך לאדם להיות לו אלו שני בחי׳ ברית צדיק ולמק מלאך זה בחי׳ למק צבאות אות הוא בצבא דיליה בחי׳ צדיק אות ברית ואזי הוא דומה
למלאך ה׳ תוכה לאמונה שלימה וממשיך כל הברכות (ראה כרית ל) (קל״ק לא־ט).
## Segment 3
יז א״א אם הרב דומה למלאך ה׳ צבאות תורה יבקשו מפיהו, כי הרב צריך לשני בחי׳ מלאך נקרא מה שהוא למדן בתורה וצריך להדמות לקונו להיות топ במעשים טובים תה בחי׳ ה׳ צבאות ועי״ז הוא מצייר אותיות התורה לטוב אזי תורה יבקשו מפיהו שאותיות התורה מבקשץ לקבל נקודות ולהצטייד מפיו וע״כ הרב צריך שיהי׳ לו שני כתות שיש להתורה סם חיים וסם וכו׳ כי צדיקים מתדמים לקונם (ל״ק לא בהש׳) (ראה הושע י״ד צדיקים ילכו).
יז תה שאמרו רז״ל כי שפחי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, אם הרב דומה למלאך ה׳ צבאות, היינו שכופה את יצרו אזי הוא דומה למלאך ה׳ וכו׳ ואזי אותיות התורה בולטין ומצטרפיץ והוא בונה אותיות התורה וזוכה למשמע קול התורה מלעילא בוודאי מזה הרב תורה יבקשו מפיהו כי בוודאי יודע הוא את התורה כי אפילו מדברים גשמיים הוא מלקט אותיות התורה (ל״ק לג־ו).
חגיגה
ה האי בר בי רב דחד יומא שהיה מצטער עד שדרש לו ר׳ יוחנן ואותי יום יום יזדושון שיום אחד בשנה חשוב שנה, כי לימוד הלכות הוא בחי׳ שעשוע עוה״ב ועוה״ב הוא בחי׳ יום שכולו ארוך כי לעתיד יהי׳ יום אחד ארוך כמו שנה שלימה ע״כ יום אחד בשנה חשוב שנה (ל״ ת ב־ו) (בפל״ח ב־ד).
ה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה, מפני גאותן של ישראל שניתנה לעכו״ם נמצא שהגאוה דקדושה נפלה אליהם וע״כ כשחוזרין עכו״ם ומתגיירין הם מביאים עמהם גאוה שהיחה אצלם ומכניסין בישראל גאוה (ל״ת ה־ה) (ר׳ גיאות כד).
יא בעדן משרז״ל שאסור להסתכל מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור אמר רבינו ז״ל שכל אדם יש לו בחי׳ מה למעלה מה למטה לפי מדריגתו שאסור לו להסתכל בהם רק לסמוך על אמונה לבד (ש״ה רכד).
יב שדי שאמר לעולמו די, דהיינו ששמח בחלקו ואומר די למה שיש לו ואינו מתאוה יותר בחי׳ שבירת תאוות ממון שזוכה ע״י שמירת הברית (ל״ק כג־ד).
יב וירא אלקים את האור כי טוב, כי טוב ליגנוז כי אור התורה הזאת דהיינו אורייתא דעתיקא סתימאה אין העולם כדאי להשתמש בה רק לעתיד יתגלה אהבה
שבדעת היינו התורה הפנימית והצדיקים הגנוזים אז יתגלה שלום רב בעולם שיתחברו כל הפכים יחד (ל״ק לג־ה) (ראה זכריה י״ד והיה).
יב הלומד תורה בלילה מושכין עליו חוט של חסד ביום, תיקון הדיבור הוא ע״י תורה שלומדין בעניות ובדחקות שהוא בחי׳ לילה עי״ז נמשך עליו חוט של חסד ועי״ז נופלים כל המקטריגים (ל״ק לח־ד) (ראה זוהר מקץ ר״ג הבוקר).
## Segment 4
יב תניא ר׳ יוסי אומר אוי להם לבריות רואים ואינם יודעים מה רואים הארץ עומדת על עמודים, היינו בחינה ארץ החיים תפילין יראה בושה עומדת על עמודים התפילה נקרא עמוד ע״י תפילה והתבודדות זוכה ליראה ובושה ועמודים בחי׳ תפילה על המים היינו על הלב בחי׳ שפכי כמים לבך ומים על ההרים זו בחי׳ תורה שזוכה לחיתש השכל והרים על הרוח היינו בחי׳ דיבור שע״י תורת חסד נתעלה הדיבור ורוח על הסערה היינו שבחי׳ קץ כל בשר הוא בחי׳ אחר הדברים הוא יונק מהדיבור של לה״ר ודברים בטלים ונעשה רוח סערה וסערה על ורועו של הקב״ה כי הבריות צריכים לקץ כל בשר עד זמן בלע המות לנצח (ל״ ק לח ־ז).
יג חשמל חיות אש ממללות, חיות אש בחי׳ לשון הקודש שעל ידו מתמלל ומשתכר המדורה של שבעין כוכבין שהיא תאות ניאוף (ל״ק יט־ג )(עיין זוהר ויקהל ר״ג מדורה).
יג במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור, שצריך כל אחד לצמצם את מוחו ושכלו שלא להניח את המוח לצאת חוץ לגבול שיש לו שלא יהיה משוטט המוח במה שאין לו רשות לפי מדריגתו (ל״ ת ה־ז) (ר׳ השם ש־ד־י ד).
יד ד׳ שנכנסו לפרדס ר״ע נכנס בשלום ויצא בשלום בן עזאי הציץ ונפגע בן זומא הציץ ומת אחר קיצץ בנטיעות וע״כ יש ארבעה בחי׳ במתקרבים לצדיקי אמת כי יש מי שמקבל דרך ישרה מהרב ונעשה איש כשר עד סופו בחי׳ ר׳ עקיבא שנכנס בשלום ויצא בשלום ויש בחי׳ הציץ ונפגע בחי׳ בן עזאי היינו שנתלהב יותר מהמדה ועי״ז יוכל לצאת מדעתו ויש בחי׳ הציץ ומת בחי׳ בן זומא שע״י התלהבותו יותר מדאי יוכל למות וגם עליהם נאמר צדיקים ילכו בם אבל מי שבא בעקמימיוח וטינא יש בלבו יוכל למצוא בהרב דבר שיכפור בכל ויתרחק לגמרי ופורש מהצדיק ונעשה מתנגד ולץ בחי׳ אחר שקיצץ בנטיעות בחי׳ ופושעים יכשלו בם ר״ ל כי הצדיק צריך שיהיה לו שני כחות שיש
להתורה סם חיים וח״ו להיפך באופן שכ״א יקבל כפי רצונו (קל״ק לא־כא) (ראה הושע י״ד צדיקים).
יד וכבשים ללבושיך, דברים שהם כבשונו של עולם יהיו תחת לבושיך, שמכסיץ מפני כבוד אלקים וע״י שמעלה התשובה מבתי׳ מאור הקטן בחי׳ מלכות לבחי׳ בינה ליבא שמקדש לבו במחשבות קדושות בחי׳ מאור הגדול עי״ז יזכה להשיג סודות התורה (ל״ק מט־ו).
יד אל תאמרו מים מים שהוא אזהרה על שקר שנאמר ודובר שקרים לא יכוץ לנגד עיני מים מים הם בחי׳ שקר שהוא בחי׳ דמעות שהם מים מלוחים כי מי ששותה מים מלוחים צריך לשתות מים אחרים כי א״א לדבר שקר עד שיעכר את דמיו והמרה שחורה שואבת מעבירת דמים ודמעות הם ממותרי המרה שחורה והדמעות מקלקלין עיניו (ל״ק נא).
יד וזה שאמר ר״ע כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור, שיש טהור הוא בחי׳ אחר הפעולה שהוא יש ואז שייך שם טהור אם תרצה שיהי׳ כמו קודם הפעולה קודם הבריאה שהיה בכח שהיה אב ובן כאחד וזה לאבני הוא בחי׳ אב ובן כחדא אל תאמרו מים מים הוא בחי׳ שקר כמו השותה מים מלוחים שצריך לשתות מים אחרים שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני כי ע״י שקר מסיר מעליו השגחת השי״ת אך ע״י אמת השגחת השי״ת עליו כמו שהי׳ קודם הבריאה (ל״ק נא) (ר׳ טבע והשגחה ו).
יד כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב״ה נברא ממנו מלאך, וכל דיבור נתחלק לכמה ניצוצות כמו כן נבראו כמה וכמה מלאכים לפי רוב הניצוצות וכל מלאך ממונה על איזהו דבר ואפילו בל אילנות ועשבים יש עליהם ממונים וכל מלאך מקבל חיותו מהדיבור ומשפיע לתוך הדבר שנמנה עליו נמצא כל הרפואות תלוים בתורה כי התורה נותנת כח למלאכים והמלאכים משפיעים להעשבים והעשבים מרפאים בכח התורה (ל״ק נז־א) (ר׳ ב״ר יו״ד אין לך>•
יד דבר צוה לאלף דור בקש הקב״ה ליתן התורה לאלף דור ראה שאין העולם מתקיים ונתנה לב״ ו דורות ועמד ושתלן וכו׳ והן הן העזי פנים שבדור נמצא שהעזי פנים אינם בכלל קבלת התורה כמו כן מי שהוא איש שסל ונבזה ואין בו שום עזות דקדושה אין לו ג״כ חלק בתורה כי בוודאי יבטלו אותו המונעים מתורתו ועבודתו (ל״ ק קמז) (ר׳ ביצה כ״ ה מפני).
## Segment 5
יד מצינו שאלישע'אחר עלה לרקיע ע״י שם ואעפ״ב
כפר בעיקר והדבר תמוה כי אדרבא כי כל מה שאדם נתעלה ביותר בוודאי הוא יותר קרוב לאלקות כי כל הטוב הוא אלקות ואנו רואים בהיפך כשאדם בא בעשירות וטוב אזי שוכח בהקב״ה ותדע שזה בחי׳ ותכהינה עיניו מראות מחמת שנתקרב ביותר אל אור אלקות אזי האור מכהה עיניו ומזיק לו כמו כשמסתכל בעצם השמש אור השמש מזיק לעיניו וע״כ צריך לבקש מהשי״ת שיקרבהו בהתקרבות שלא יזיק לו (ל״ ת פב).
טו בקשו מלאכי השרת לדוחפו, צריך כ״א לראות שיבא לזה התכלית שיהי׳ לו ממשלה על המלאכים אך צריך לשמור עצמו מאד ולראות שיהי׳ לו כח לעמוד בממשלה זו שלא יקנאו בו מלאכי השרת ויפילו אותו ח״ו כי המלאכים מתקנאים מאד באדם כזה שיש לו ממשלה עליהם כמו שארז״ ל בקשו וכו׳ (ל״ת א־ב).
והעצה על זה לקשר עצמו עם נשמות ישראל וע״י ההתקשרות ניצול מהם כי אין להמלאכים כח להלחם רק עם נשמה אחת אבל עם כלליות נשמות ישראל אין להם כח כלל להלחם (קל״ק ל״ת א־ב) (ר׳ איוב כ״ו מאחז).
טו אחר מה הוי ביה זמרא יוונית לא פסק מפומיה וכשהיה קם מבית המדרש כמה ספרי מינין נופלין ממנו, כי זה תלוי בזה כי ע״י הזמר שלא פסק מפיו עי״ ז היו ספרי מינין נופלין ממנו כי זה הומר היה מיוחד לזה האפיקורסות שהיה לו נמצא כל חכמה לפי בחינתה כן יש לה זמר וניגון השייך אליו (ל״ק סד־ה) (ר׳ צדיק עח).
כז פתח במזבח וסיים זה השלחן לפני ה׳ לפני דייקא שיהי׳ בבחי׳ לחם הפנים ואזי מכפר כי שלחן דומה למזבח (ל״ק לא־ט) (ראה שמות ל״ג פני ילכו).
יבמות
כר אין מקבלק גרים לימות המשיח ולא בימי שלמה משום שלחן מלכים, כי אז אינן מחגיירין מאהבה רק מחמת שרואין גדולת ישראל ועיקר הגרים הוא כשמתגיירין בעת שישראל סחופים בעוני ודוחק וע״כ בהכרח שיהיה מחלוקת על מי שמחזיר בנ״א למוטב ומגייר גרים כדי שלא יהיה לו שום שלוה כי אז מי שמתקרב אליו הוא באמת (ל״ק רכח).
מט חהו בחי׳ החילוק שבין נבואת משה רבינו לשאר הנביאים כי משה ראה באספקלריא המאירה והם ראו באספקלריא שאינה מאירה שזהו בחי׳ החילוק שבין השגת דרי מעלה להשגת דרי מטה שהם בחי׳
בן ותלמיד כי משה השיג בחי׳ (שמות לג) כי לא יראנו אדם וחי זה בחי׳ השגה שלמה דרי מעלה וישעיה שהיה במדריגה קטנה ממשה אמר (ישעיה ו) ואראה את ה׳ זה בחי׳ השגה של דרי מטה בחי׳ תלמיד בחי׳ מלא כל הארץ כבודו כי אעפ״י שידע ישעיה שיש השגה של בחי׳ מה אעפ״כ אמר לפי מדריגתו (ל״ת ז־ח) (ר׳ מנחות כ״ט כשעלה).
## Segment 6
היבמה נקנית במאמר, כי ע״י חליצה שאינו רוצה להקים שם אחיו המת ע״כ וירקה בפניו היינו בושת פנים אבל מאמר היפך הבושת (ל״ק כא־ו).
סא אדם אתם אתם קרוין אדם ואין עכו״ם קרוין אדם, עיקר שם אדם זוכין ע״י התורה שהיא בחי׳ אנפץ נהירין שהיא ההיפך מכל המדות והתאוות רעות אבל העכו״ם הרחוקים מחכמת התורה כי הם בחי׳ אנפין חשוכין כי הם משוקעים בכל המדות רעות ע״כ אין קרוץ אדם (ל״ק קא)(ר׳ יומא ע״ב וזאת).
סא ישראל קרויץ אדם ואץ העכו׳׳ם קרויץ אדם, כי א׳ד׳ם׳ ר״ת ד׳רך מ׳צותיך א׳רוץ כי ישראל עם קדוש אפילו המצות שהם מצד דרך ארץ אינם מקיימים מצד היושר כ״א מחמת מצות התורה הק׳ וע״כ הם קרויים א׳ד׳ם׳ בחי׳ ד׳רך מ׳צותיך א׳רוץ (ש״ה קטז) (ר׳ ישראל טו).
סב חייב אדם לפקוד את אשתו קודם שיצא לדרך, כל היסורין שיש לאדם בדרכים כולם הם בשביל פגם הברית וע״י שמירת הברית לא יהיה לו צער בדרך (ל׳׳ק לא־ד).
סב השרוי בלא אשה שרוי בלא חומה, היינו בלא ממון כי עיקר הממון תלוי בה כי היא בחי׳ נפש והממון הוא ממקום הנפש ונפש היא בחי׳ נקבה כידוע (ל״ק סט) (ר׳ פסחים קי״ט ואת כל).
סג זאת הפעם עצם מעצמי מכאן שנתקררה דעתו בחוה חוה היא הדיבור שלימות לה״ק ע״י מקרר החמימות (ל״ק יט־ה) (עיין תהלים ל״ט חם לבי).
עו וע״כ דואג היה דן שאץ דוד ראוי לבוא בקהל, כשפוגם באמונת חכמים אזי נידון ביגיעת בשר היינו במותרות אזי עולים עשנים סרוחים אל המוח ומבלבלים דעתו ואזי אינו יכול להוציא משפט אמת וע״כ היה דן וכר ע״י שלימודו היה ממותרות (ל״ק סא־א) (ר׳ שמואל־א כ״א ושם איש).
צו מעשה שנחלקו בביהמ״ד עד שנקרע ס״ת מחמתן ואמר תמה אני אם לא יהיה בית זה ע״ א נמצא שע״י מחלוקת נעשה ע״א וכפירות (ל״ק רנא).
צז שפתותיהם דובבות בקבר, אפילו צדיקים שכבר הלכו לעולמם כשלומדץ תורתיהן עי״ז נתדבק רוחם
ברוחינו ודומה כאילו נושק א״ע אם התנא (ל״ק יב־א).
## Segment 7
ק ג כל טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים, צריכין אנו לקבל תוכחה מהצדיקים אע״פ שמבזץ אותנו לפעמים כי צריכין לדונם לכף זכות כי סובלים צער גדול מאתנו כי עסקים ושיחת חולץ שלנו היא בוודאי רעה אצלם אלא אפילו טובותינו היינו התפלה שהיא בערכנו טוב היא רעה אצלם כי תפילותינו מעורבבת בשטותים והיא מבלבלת אותם (ל״ק ל־ז).
כתובות
ב ב׳תולה נ׳שאת ל׳יום ה׳רביעי ר״ת ל׳ב׳נ׳ה׳, קידוש לבנה סגולה שימצא אדם את זיווגו (ס״ה חיתון).
כב כיצד מרקדים לפני הכלה, כיצד מדלגץ על מה שהי׳ לפני החתונה (ש״מ ע״ה קלד).
לג אלמלא נגדוה לחנניה מישאל ועזרי׳ וכו׳ אמר שאינו חיוב כי יכול להיות שימצא א׳ שיקדש השם אפילו אם יעשו לו כל היסורים כמו שמספרים מהדורות הסמוכים שסבלו כמה עינויים בשביל קידוש השם (ש״ה מט).
סו מלח ממון חסר, ע״י מלח שהיא בחי׳ תיקון הברית נתמעט אצלו תאוות ממון (ל״ק כג־ב).
סז חוזרים ונפרעים ממנו לאחר מיתה, מי שיש לו ואינו רוצה להתפרנס משלו ומקבל מאחרים תדע שנפרעין ממנו לאחר מותו שנעשה עבד לזה שלקח ממנו (ס״ה צדקה).
עז אמר רשב״י לריב״ל נראתה קשת בימיך הצדיק בחי׳ קשת (ראה אמונת חכמים ב) (ל׳׳ק מב).
צו כל המונע תלמידו מלשמשו כאלו מונע ממנו חסד, כי ע״י שעומד עליהם ומשמש אותם זוכה לחסד בחי׳ אמונה ועי״ז מתגבר על אויביו ומבטל הכפירות (ל״ק כח־ג) (ראה ברכות י׳ איש קדוש).
צו כל המונע תלמידו מלשמשו כאלו מונע ממנו חסד, שימוש חכמים זה בחי׳ הלכות שהתלמיד מקבל מהרב וע״כ כשמעוררו עם איזה פנים של הע׳ פנים הוא בחי׳ חסד סתם אבל כשמעוררו ע״י סיפורי מעשיות של שנים קדמוניות הוא בחי׳ ורב חסד כי כל הפנים וכל החסדים מקבלים משם (ל״ק ס־ו).
## Segment 8
צו כל המונע תלמידו מלשמשו כאלו מונע ממנו חסד שנאמר למס מרעהו חסד, ושימוש חכמים זה בחי׳ הלכות שהם בחי׳ חסדי דוד (ישעיה נה) שהלכה כמותו בחי׳ וה׳ עמו (סנהדרין צג) שהלכה כמותו וזהו וה׳ עמו היינו שסמוך וקרוב להש״י בחי׳
שעשוע עוה״ב להכיר אותו ית׳ שעי״ו סמוכים וקרובים אליו ית׳ וכשנתחדש הלכה נתחדש שכל וידיעה והדעת הוא עיקר שעשוע עוה״ב (ל״ת ב־ב) (ר׳ לימוד הפוסקים ו).
קו כד הוו קמו רבנן ממתיבתא דרב הונא נפצי גלימייהו וסליק ענני וכסי ליומי היינו כשהיו קמים התלמידים מהישיבה של רבם רב הונא היו מנפצין ומסלקיץ בתי׳ הגאוה כי ע״י הישיבה של הרב עם התלמידים נתתקן חותם דקדושה שהוא היפך הגאוה וזה גלימייהו ג׳ל׳מ׳י׳ ר״ת ה׳ מ׳לך ג׳אות ל׳בש בחי׳ הגאוה שהם הכניעו וסלקו אותה וזה וסליק ענני זה בחי׳ תיקון הברית בחי׳ והיתה הקשת בענן בחי׳ תיקץ הברית וזה ע׳נ׳ן׳ ר״ת נ׳דיבי ע׳מים נ׳אספו בחי׳ גרים כי ע״י תיקץ הגרים נעשה תיקון הברית דהיינו שמעלין מבחי׳ החתים בשרו לבחי׳ מוחין וזה וכסי ליומא היינו שמשא בחי׳ תפילין דמכסיין על מוחא בחי׳ משה בחי׳ פני משה כפני חמה כי משה הוא הדעת (ל״ ת ה־טו) (ר׳ כל הענינים של התורה ה ותבין).
קי כל הדר בא״י( ( ראה דברים כ״ט אתם נצבים)(ל״ק מד).
קי כל הדר בא״י דומה כמי שיש לו אלקי נמצא שא״י הוא בחי׳ אמונה וע״י אמונה זוכין לבחי׳ אריכת אפים דהיינו שלא יוכל לבלבלו שום מונע ובלבול מעבודתו שהוא בחי׳ כח הגודל וכח הצומח כי עי״ז הוא גדל וצומח ומצליח בעבודתו ואי אפשר לזכות לעבודת ה׳ באמת כ״א עי״ז( ; ל״ק קנה)(ר׳ סנהדרין קי״ א וימהר).
קיא כל היושב בא״ י שרוי בלא עון ואפילו המהלך ד׳ אמות בא״י מובטח לו שהוא בן עוה״ב כי היא ארץ אוכלת יושביה שהיושב שם נאכל אצלה ונתהפך למהותה הקדוש (ל״ק קכט) (ר׳ ארץ ישראל כט).
קיב והיתה ידי אל הנביאים החוזים שוא וגו׳ בסוד עמי לא יהיו זה סוד העיבור ובכתב בית ישראל לא יכתבו זה סמיכה ואל אדמת בני ישראל לא יבואו כמשמעו היינו בכתב ישראל לא יכתבו זה הסמיכה היינו ע״י שמסמיכין בשם רבי את שאינם מהוגנים עי״ז מחלישין כתב ישראל וזה ואל אדמת ישראל לא יבואו היינו שנתגרשין מבחי׳ אוירא דא״י וזה בסוד עמי לא יהיו זה סוד העיבור שעי״ז נלקח 'מאתנו סוד העיבור (ל״ ק סא־ג) (ר׳ א״י כו).
נדרים '
כ כל מי שיש בו עזות בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו
על הר סיני, כי אי אפשר לבא אל התורה כ״א ע״י עזות דקדושה וכנגד זה יש להיפך עזות דסט״א שמשם באים תורות אחרות שהם בחי׳ פסילים היפך מן התורה הק׳ שלנו(ל״ק ל־ח)(ראה כי תשא ל״ד פסל לך).
## Segment 9
כ לבעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו, זה הבושה שהוא על הפנים היינו כשעושה תשובה ומסיר ממנו הטפשות ונתוסף בו שכלו אזי הוא מתבייש ביותר ונתגלה הבושה על פניו(ל״ק לח־ה).
כ מי שיש בו עזות בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני, כי הדיבור נקרא רגל ותיקון הדיבור ע״י תורה שלומדין ועי״ז נכנס בו בושה ושב בתשובה וע״י עזות לא עמדו וכו׳ בחי׳ פגם הדיבור זוהמת הנחש ולא נתתקנו הרגלין כי ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן (ל״ ק לח־י) (םל״ח לח).
כ כל מי שיש בו עזות בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני, בשעת מתן תורה היו ישראל בבחי׳ אנפין נהירין והיו יכולים לקבל פנים דקדושה בתוך פניהם אך מי שהוא עזות פנים אין לו פנים דקדושה וע״כ בידוע שלא עמדו וכו׳ (ל״ק קנג) (ר׳ צדיק קו).
כ ולבעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו זו הבושה, וזה לבלתי תחטאו דהיינו שיהיה להם בושה אפילו לבלי לעשות עבירה כי אפילו כשעושין מצוה צריך שיהיה לו ג״כ בושה גדולה וזאת הבושה נמשכת ע״י ביאורי התורה ע״י המנהיג בחי׳ משה וע״י הבושה עושין תשובה (ל״ ת עב).
כ מגלה טפח ומכסה טפח, הנאמר בברית כי אפילו מי שהוא קדוש וטהור צריך לשמור שלא יהרוס לעלות אל ה׳ לפנים ממחיצתו שזה בחי׳ פגם הבריח שזה בחי׳ מגלה ומכסה (ר׳ ברית מג) (ל״ק סג־א).
לב ביקש הקב״ה להוציא כהונה משם ובשביל שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום נטלה משם ונתנה לאברהם שנאמר אתה כהן לעולם ע״י דברתי מלכי צדק, כי הכהונה היא בחי׳ אהבה הוא אברהם שורה במקום ברית שלום היינו צדיק יסוד עולם (ל״ק לד־ז).
לח פסל לך הפסולת יהא שלך משם נתעשר משה היינו בכל מקום שתראה פסולת תתלה הפסולת בך משם נתעשר משה עי״ז זכה לחכמה (ש״מ ע״ה קכז).
לח פסל לך הפסולת יהא שלך משם נתעשר משה, כי כמו שבפשטי התורה קודם שמחדשין איזה פשט צריך לומר מקודם הקדמות ואח״כ משליכין ההקדמות ובאים אל המכוון כמו כן בהתבוננות
התורה צריך לילך מקודם ולסבב כמה סיבובים עד שבאים אל המכווץ וכל אלו הסיבובים הם בחי׳ פסולת והם בחי׳ עשירות שעל ידם באים אל
ההתבוננות וזה אותיות מ׳מ׳ון׳ ר״ת מ׳שם נ׳חעשר מ׳שה והוי״ ו הוא בחי׳ הלוחות שמשם נתעשר משה (ל״ק ס־א) (ר׳ משה רבינו ט).
## Segment 10
לח כי כל הנביאים היו עשירים, והנבואה כשבאה על הנביא היה כמו משתגע כשפרש״י (שמואל־א יח) ויתנבא ואשתטי והממון הוא מנפילת העשירות של הנביאים ואצל הנגידים נעשה ע״י הממון שגעון גמור (ל״ת סד).
מאלמשפטיך עמדו כששופטין האדם מלמעלה ע״י שלא נתעורר לדין בעצמו כל עסקיו אזי הכל עבדיך אזי הדין נתלבש בכל הדברים לעשות בזה האיש משפט כתוב (ל״ ק טו־ב).
מא דעת קנית מה חסרת ואם דעת חסרת מה קנית, כל החסרונות הם רק מחסרון הדעת אף שיש חסרים לגמרי מהדעת ועכ״ז יש להם כל טוב באמת כל מה שיש להם אינו כלום וכן להיפך השלם בדעת שיש לו חסרון החסרון אינו כלום כי עיקר החסרון והשלימות תלוי בדעת (ל״ק כא־י).
מא אין עניות אלא מן הדעת, וע״ז צריך רחמנות ועניות זה בכללות ובפרטות בכללות על איש שאין לו שכל בעבודת הבורא וצריך הבעל שכל להשכילו ובפרטות על האיש עצמו כי יש זמן שאין לו שכל והוא נקרא קטנות המוחין וצריך לחזק א״ע לבא לגדלות המוחין וכשבא לגדלות המוחין נמתקין כל הדינין וממשיך עליו חסדים ורחמים (ל״ק קו) (ר׳ ברכות ל״ג גדולה).
מאאין עני אלא מן הדעת, כי לפי קדושת ישראל ודקותם הם רחוקים מעון ובאמת מהיכן באים לעוונות ח״ו הוא רק ע״י שאין לו דעת וזה הרחמנות הגדול מן הכל שצריכין לרחם עליו להכניס בו דעת כי אין עני אלא מן הדעת (ל״ת ז־ג) (ר׳ דעת נה).
פא מפני מה ת״ח אין בניהם ת״ח מפני שלא ברכו בתורה תחלה, מה שהוא תחלה וקודם ההולדה דהיינו אכילתו ועסקו כי צריך לברך ולקדש את בחי׳ תחלת ההולדה בתורה ואז יהי׳ גם בנו ת״ח (ש״ ה קלב).
אופן ב: צריך כל אדם בפרט ת״ח לברך ולהאיר בלימודו בשרש הנשמות ועל ידו מתנוצצין הנשמות ומביא הארה לפושעי ישראל שיחזרו בחשובה וגם נבראים נשמות הגרים בוודאי כשממשיך נשמה
לבנו אז היא בהירה וגם בנו יהי׳ ת״ח אבל כשאין מברך בתורה ומאיר בהנשמות שהם בחי׳ תחלה מפני זה לא יהי׳ בנו ת״ ת (ל״ק יד־ד).
סוטה
ג אין אדם עובר עבירה אא״כ נכנס בו רוח שטות, קודם החשובה עדיין ידיעתו בקטנות עי״ז בושתו אינו בפועל על פניו כי חטאחיו מטמטמין שכלו וידיעתו ע״י רוח שטות שבקרבו אבל אח״כ כשעושה תשובה אזי הוא מתבייש ביותר וע״י בושה זאת מוחלין■ לו על כל עונותיו (ל״ק לח־ה) (ראה תשובה יז).1
## Segment 11
ג אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו תח שטות כי באמת יש רוח שטות של עבירה שהוא חכם גדול יותר מכל העולם ואעפ״ב הוא רוח שטות אך היצה״ר של רוב העולם שהוא עכירת דמים הוא שטות ממש א ויל פתי משוגע והלא תראה שיש כמה בנ״א שיש להם הרהורי ע״ז ואף שיודע בעצמו שאין בה ממש ואעפ״כ קשה לו מאד לסלק מחשבתו מהם כן אלו הרהורי זנות מי שיש לו דעת הוא אצלו שטות גדול (ל״ ק עב).
ג אין אדם עובר עבירה אא״כ נכנם בו רוח שטות (ר׳ צדקה לד) (ל״ק קטז).
ג אין אדם עובר עבירה אא״כ נכנס בו רוח שטות, כי מי שיודע קדושת ישראל מאין הם לקוחים ויודע רוחניות ודקות של ישראל הוא יודע שישראל הם רחוקים לגמרי מעון ואין עוץ שייך להם כלל כלל לא ובאמת מהיכן באים לעוונות ח״ו הוא רק ע״י שאין לו דעת כי אין אדם וכו׳ וזה הרחמנות הגדול מן הכל שצריכין לרחם עליו להכניס בו דעת (ל״ת ז־ג) (ר׳ התחזקות יד).
ג אין אדם עובר עבירה אא״כ נכנס בו רוח שטות, ע״י כעס ואכזריות נקטן הדעת ואז מתגבר תאוות ניאוף ח״ו אבל כשהמוח והדעת שלם הוא מגין בפני תאוה זאת כי יש ג׳ מוחין וכ״א הוא בחי׳ מחיצה פרוסה בפני זאת התאווה (ל״ת ח־ב).
ר כל המתגאה לסוף נכשל בא״א שנאמר ואשת איש נפש יקרה תציד, כי ע״י גאוה וגדלות מתגבר עליו היצה״ר בתאוה זאת וע״י ענוה ניצול מניאוף וזוכה לשמירת הברית (ל״ק קל) (ר׳ בהעלותך י״ב וז״פ).
ה הקיצו ורננו שוכני עפר מי שנעשה שכן לעפר בחייו, כי עיקר התקומה בתחיה יהיה רק להשפלות שהשפלות של כ״א יהיה נחיה ויקום בתחי׳ לעתיד (ל״ת עב) (ר׳ עוה״ז ועוה״ב לב).
ה מי שיש בו גסות הקב״ה אומר אין אני והוא יכולין לדור נמצא שע״י גדלות נסתלק הקב״ה ממנו ואזי באין לכפירות וצריך כל אדם לראות שפלותו ורוממות השי״ת ובוודאי לא יבא לגדלות וכפירות וזה זוכין ע״י שבת (ר׳ שבת נא) (ש״ה רסא).
ז בשעה שהלכו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה וכו׳ שמע ה׳ קול יהודה (עיין וזאת הברכה ע״פ שמע ה׳) (ל״ק ד־ה).
ז בשעה שהלכו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין עד שאמר משה שמע ה׳ קול יהודה, שבקש משה מהקב״ה שיזכור ליהודה הווידוי שהתודה וכן הוי ליה אפשר לרמז במה שאמר אדמו״ר זצ״ל לפני הסתלקותו מה יש לכם לדאוג כשאני הולך לפניכם מה אלו הנשמות שלא הכירו אותי מצפים על התיקונים שלי מכש״ב אתם ולפי״ז מובן ומה אם יש כת להצדיק לתקן הדורות שהיו לפניו ולא הכירו אותו מכש״כ שיש לו כה לתקן הדורות הבאים אחריו ונשענים על זכותו ומשתדלים לקיים דבריו (ל״ק סה בפל״ח) (שייך גם לתורה ד).
ט חצי כלים והם אינם כלים, כשיש דינים ח״ו אזי מדת הדין אין לה כח לכלות לגמרי כמ״ש חצי וכו׳ אבל האדם יש לו כח לכלות לגמרי את חבירו ח״ו וע״כ כשיש דינים על אדם ובא אדם אחר וחולק עליו אזי מדת הדין מסתלק כי הם רוצים שינקום בו האדם כי יש לו כח (ל״ק רמא) (ר׳ צדיק קמד).
## Segment 12
י אסא חלה את רגליו על שעשה אנגריא בתלמידי חכמים כי ע״ י שעשה אנגריא בת״ח וביטל אותם מן ההלכות עי״ז חלה את רגליו כי ההלכות הם בחי׳ תיקון וקיום הרגלין כי ההלכות הם בחי׳ תהלוכות הדמים שחוזרין והולכין כסדר ואסא שפגם בזה ע״כ חלה את רגליו (ל״ת ב־ג) (ר׳ לימוד הפוסקים ז).
יא כל העוסק כבנין מתמסכן, כי צריך לבנות הבית בחכמה ושכל ואזי אין מזיק לו הבנין אבל כשבונה בלא שכל אזי מזיק לו זע״כ מתמסכן שזה בחי׳ פגם החכמה בחי׳ חכמת המסכן בזויה וע״כ ע״י סוכה שהיא בחי׳ שכל אם לבינה עי״ז יכול לבנות בית (ל״ק רסו) (ר׳ וישלח ל״ג ויעקב),
יג כד מית משה רבינו צווח הקב״ ה וי מי יקום לי עם מרעים, לי דייקא כי יוד היא חכמה עילאה ולמד היא חכמה תתאה בחי׳ לי היינו מי יקום ויעלה ויקשר בחי' לי היינו חכמה תתאה עם ח״ע עם מרעים היינו שהוא מעלה החכמה מכל הרעים שבעולם ומקשרם להש״י כי משרע״ ה בוודאי היה
יכול זאת מאד להעלות בחי׳ הח״ת מכל הרעים והרשעים שבעולם וע״כ העיקר לקשר עצמו לצדיקים אמתיים (ל״ת צא) (ר׳ מלכים־א ה׳ ותרב). יד וזה בחי׳ קבורת משה שהוא בחי׳ מקיפים שהם טמונים מעין כל וזה עליונים נדמה להם למטה ותחתונים נדמה להם למעלה הנאמר בקבורת משה זה בחי׳ כל כי כל בשמים ובארץ שצריך הצדיק שזוכה לאלו המקיפים שיהיה לו בחי׳ כל להראות לעליונים שהם למטה שאינם יודעים כלל בידיעתו ית׳ בחי׳ מה חמית ולהיפך תחתונים נדמה להם למעלה כי הם משיגים שמכה״ב בחי׳ ואראה את ה׳ (ל״ת ז־יג) (ר׳ דרי מעלה א).
יז בשכר שאמר אברהם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לשני מצוות לחוט של תכלת ולרצועות של תפילין, ועד שרוך נעל תרגומו ערקסא דמסאני, היינו כשאתה רוצה לשמור את האמונה שלא ינקו ממנה החיצונים היא ע״ י ערקסא דמסאני, היינו רצועות של תפילין ע״ י שומרים האמונה היינו שיקיים ודובר אמת בלבבו כמו רב ספרא (ל״ק לה־ט) (ראה מכות כ״ד ודובר).
יז איש ואשה זכו שכינה שרויה ביניהם לא זכו, היינו שהוא בלתי טהור אש אוכלתו טומאת מקרה לילה הוא ע״י הקליפה לילית ויניקתה מן הששה פאין שבהא״ב כי ששה פעמים פי׳ ג׳ תם׳ כמנין שמה ונעשה מן פא אף התגברות הדינין שנוקמין בו ר״ל וע״כ אמרו חז״ל לא זכו אש אוכלתן כי דע וראה כי האותיות עצמן של הפאין (היינו אכך פף ק) הם גי׳ אש וכשנותן צדקה בסתר פודה ניצוצות הקדושה מן הקליפה ונעשה מן האף פא (ל״ק פג) (ר׳ משלי כ״א מתן).
כא אני חכמה שכנתי ערמה כשאדם לומד תורה נכנס בו ערמימיות וזה בא לו בנקל כי הקדושה צריך סיוע מלעילא (ל״ ק יב־ב) (עיין ויצא ויגד יעקב לרחל).
כא ואין עבירה מכבה תורה, מעלת הצדקה ידוע בפרט כשנותנין לת״ח הוא בחי׳ תמכי אורייתא אבל באמת זה המעות היא בחי׳ תורה ממש ואין עבירה יכולה לכבות זה המעות וזה מ׳ע׳ו׳ת׳ ר״ת ו׳אין ע׳בירה מ׳כבה ת׳ורה (ל״ק רד).
מעלת קביעת עתים לתורה אפילו אם נכשל במה שנכשל ומסוגל למעות ופרנסה וזה מ׳ע׳ו׳ת׳ ר״ ת ו׳אין ע׳בירה מ׳כבה ת׳ורה (פל״ח ל״ק רד) (ש״ה קלז).
כא משל לאחד שהיה מהלך בדרך באישון לילה ואפילה
## Segment 13
ומתיירא מן הקוצים ומן הפחתים ומחי׳ רעה ומלסטים ואינו יודע באיזה דרך מהלך וכשנזדמן לו אבוקה של אור ניצול מן הקוצים ומן הפחתים כיון שעלה עמוד השחר ניצול מחיה ומלסטים הגיע לפרשת דרכים ניצול מכולם.
ידוע שכל המדות רעות נמשכין מד׳ יסודות עצבות נמשך מדומם תאוות נמשכין מצומח דברים בטליץ נמשכין מחי גאוה נמשכת ממדבר ומי שרוצה לילך בדרי־ הקודש צריך לשבר כל המדות רעות וע״י התקרבות לצדיקים בשלש בחי׳ אלו נתתקן הכל.
כשרואה את הצדיק מתבטלין המדות רעות הנמשכין מדומם וצומח היינו עצבות ותאוות רעות וזהו כשנזדמן לו אבוקה של אור זהו ת״ח שאביק באור התורה ניצול מן הקוצים ומן הפחתים.
הצדקה שנותן לת״ח שעי״ז ניצול ממדות רעות של חי ומדבר שהן דברים בטלים וגאוה שע״י באה עניות כמחז״ל וע״י צדקה נתעשר כמובא בחז״ל וזהו כיון שעלה עמוד השחר רמז לצדקה כ״ש כי תראה ערום וכיסיתו וכו׳ אז יבקע כשחר אורך ניצול מחיה רעה ומלסטים.
כשמתודה ווידוי דברים לפני ת״ח עי״ז הת״ח מדריך אותו בדרך הישר וזהו הגיע לפרשת דרכים ואמרו חז״ל זה ת׳׳ח ויום המיתה בחי׳ ווידוי דברים לפני ת״ח ניצול מכולם (ל״ק ד־ח).
ל כשעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה, כי על הים נתגלה יבחי׳ ברית וע״י תיקון הברית זוכין להדרת פנים וזה נתנו עיניהם בחי׳ חכמה לומר שירה כי ע״י הזדככות חכמתו בי״ג מדות זוכה להזדככות קולו ואז ע״י השמעת קולו הקב״ה מושיעו בעת צרתו (ל״ק כדו).
ל עוללים ויונקים אמרו זה אלי ואנוהו, זה בחי׳ ברית ואנוהו ע״י תיקון הברית זוכין להדרת פנים שיודע לדרוש התורה בי״ג מדות ונזדכך קול רנתו (ל״ק כדו).
לד נשא ארון את נושאיו, הצדיק הוא סובל לסובליו בעת צרתם (ס״ה צדיק).
לו דמות דיוקנו של אביו ראה, הוא דבר נסתר מאד איך הדמות נתראה כי בוודאי יעקב לא ידע מזה כי סבר שטרף טורף יוסף ומעלת הנסיון אף שראה דמות דיוקנו הם דברים נסתרים ומכוסים מבני אדם (ל״ ק ק0.
מד מי האיש הירא הירא מעבירות שבידו(ר׳ שופטים כ׳ איש) (ל״ ת מג).
## Segment 14
מח משבטלה הטהרה בטלה הריח, עיקר הריח בחי׳ חוטם בחי׳ תפלה תלוי בטהרה (ל״ק ב־ו).
מח משחרב ביהמ״ק בטל השמיר ונופת צופים ואמנה, עיקר מעין החכמה מן המקדש יצא כי צריכין להוציא עצמו מהמדמה בחי׳ שרירות לב תאוות המדומיות בחי׳ א׳ היא השמיר לשבר לב האבן ולעלות אל השכל ואז עדיין השכל בכח ואח״כ ב׳ צריך להשתמש בשכלו לחשוב בעבודת השם אזי השכל בפועל בחי׳ נופת צופים ואח״כ ג׳ כשמשיג כל מה שביד אנושי להשיג אז שב שכלו שכל הנקנה וזה השארותיו לאחר מיתתו וזה בחי׳ אמנה לשון קיום שקנה והשיג בתורה ועבודה וכשיבנה ביהמ״ק אז יתקיים ומעין מן המקדש יצא (קל״ק כה־א).
מח כי מי בז ליום קטנות, מי גרם לצדיקים שיתבזבז שולחנם לעתיד קטנות שהיה בהם, פרש״י קטנות אמונה כי יש אפילו צדיקים שהם קטני אמנה שלא האמינו בעצמן שלא האמינו בהקב״ה שהוא טוב לכל והם חשובים וגדולים בעיניו ית׳ (ל״ת פו) (ש״ה קמ) (ר׳ וארא י׳ מקוצר).
מרו מי בז ליום קטנות מי גרם לצדיקים שיתבזבז שולחנם קטנות שהיה בהם בעצמן עיקר קטנות אמונה שלא האמינו בעצמן שתורתם ועבודתם חשובים למעלה כי אין זה ענוה להיות במוחין דקטנות רק להאמין כי טוב ה׳ לכל (ש״ה קמ).
מח המלכות תיהפך למינות מי שאין לו אמונה בשלימות אין לו לקבל מלוכה והנהגה שתלויה ברחמים וזה תלוי בהסרת עכו״ם כי מלכות בחי, האמונה היפך המינות (ל״ק יח־ג).
מט אמר ר׳ יוסף לא תיתני ענוה דאיכא אנא, עיקר מדת הענוה שיהיה במדריגה שיוכל לכתוב על עצמו כמו משרע״ה והאיש משה עניו מאד וכמו שאמר ר׳ יוסף זהו מדריגת הענוה בתכלית (ל״ק קמז).
מט פני הדור כפני הכלב, יש רועים של הס״א והם מפורסמי הדור ועיקר מלכותם ע״י עזות והם ככלבים בעזותם וא״א להנצל מהם כ״א ע״י עזות דקדושה (ל״ק כב־ד).
גיטין
ז אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמין יעשה מהם צדקה כי מה שמזונותיו מצומצמין הוא מחמת התגברות הקליפות על הנפש בחי׳ נוקבא בחי׳ רגליה יורדות מות אבל ע״ י צדקה הוא מוציאה
מבק הקליפות כי צדקה תציל ממות וע״י צדקה יוכל לתקן ממונו שיספיק לו ברווח (ל״ק סט).
## Segment 15
מה כמאמר רב עילש נשי כל מילי מסדרין בבית הכסא, ע״י פגם אמונת חכמים אין לו עצה שלימה לעולם והוא תמיד מסופק כי כל עצותיו בבחי׳ עצות נבערות עצת נשים ונעשה לבו מטונף כמו בית הכסא שהוא מקום עצת נשים (ל״ק סא־ד).
נו בעובדא דבר קמצא אמר איזיל איכול קורצא בי מלכא פרש״י ידבר מלשינות וכו׳ אר״י ענוותנותו של ר׳ זכריה וכו׳ מבואר ע״פ מ״ש בסימן קצ״ז ל״ק שע״י לשון הרע שהעולם מדברים עי״ז נפגם הענווה של הצדיקים (ל״ ק קצז) (פל״ח גיטין נו) (ר׳ בהעלותך י״ ב ותדבר).
קידושין
ל את והב בסופה לא זזו משם עד שנעשו אוהבים זה לזה, השלום תלוי בדעת ומחלוקת הוא היפך הדעת אך יש מחלוקת שהוא לשם שמים שהוא באמת דעת גדול מאד יותר מהדעת של שלום כי באמת זה המחלוקת היא אהבה ושלום גדול (ל״ק נו־ח).
ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, כי לפעמים הבע״ד מתפלל בתוך האדם וכן בלימוד האדם הוא כמו בהמ״ד ואחד לומד בתוכו אך אעם״ כ לימוד כזה טוב יותר מתפלה כזו כשרז״ ל אם אבן הוא נימוח כו׳ (שם) וזה אם פגע בך פגיעה לשון תפילה היינו כשהמנוול מתפלל מתוכך משכהו לביהמ״ד כי טוב יותר שיהיה נעשה ביהמ״ד כי הלימוד טוב יותר כנ״ל (ש״ה קד) (גם ש׳׳מ ע״ה קנב).
לב דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלקיך, עיקר העלאת הכבוד היא ליראה ועיקר הדבר שיכבד יראי ה׳ בלב שלם כי בהלב היא עיקר היראה ושם עיקר הכבוד (ל״ק יד־ז).
לב זקן זה שקנה חכמה, לפי הזדככות חכמתו בי״ג מדות שהתורה נדרשת בהן הנמשכין מי״ג תיקוני דיקנא כן הזדככות קול רנתו ואז ע״י השמות קולו לבד הקב״ה מושיעו בעת צרתו כי קנה מוציא קול (ל״ק כז־ד) (ראה תהלים ק״ו וירא בצר).
לב דבר המסור ללב נאמר בו ויראת, להכיר את המפורסמים איזה ע״י עזות הוא ע״י בנין ירושלים שהיא בחי׳ לב בחי׳ יראה שלם היינו שלימות היראה התלויה בלב כשארז״ל דבר וכו׳ (ל״ת א־ד) (ר׳ לב לז).
לב זקן זה קנה חכמה, כי צריך האדם כל זמן שמזקין
כל מה שניתוסף ובא לו יום מימי חייו להוסיף תוספות אור קדושה ודעת אבל כשהזקנים פוגמים את ימיהם ואק מוסיפים קדושה ודעת בכל יום מזה יונק מצח הנחש חכמת הטבע (ל״ח ד־ח) (ר׳ קינים פ״ג זקני).
## Segment 16
לח את המן אכלו ארבעים שנה והלא ארבעים שנה חסר ל׳ יום אלא עוגה שהוציאו ממצרים טעמו בה טעם מן, כי המן הוא בחי׳ וגת גדול וע״ב אכלו בג״ י ארבעים שנה כי בן ארבעים לבינה ע״ ב היה ראוי שיאכלו אותו מ׳ שנה כשלימות וע״ז תרצו חז״ל עוגה שהוציאו ממצרים היינו המצות כי מצה היא בחי׳ מחלוקת ששם היה הדעת בגלות טעמו בהם טעם מן כי לאחר שהוציאו מגלות מצרים היה בהם טעם מן שהיא בחי׳ דעת גדול שהיא בחי׳ מחלוקת לשם שמים שהוא גדול יותר מהדעת של שלום (ל״ק נו־ח) (ר׳ שלום יג).
לט אורך ימים בימינה, הוא לעולם שכולו ארוך שהם עולמות העליונים כי מי שזוכה שלימודו עולת להשכינה נמשך מזה שפע רוחניות לכל העולמות ולכל המלאכים ושרפים ובשמאלה עושר וכבוד שהוא שפע גשמיות וזה בחי׳ ימין ושמאל שיש בהתורה (ל״ק קנט) (ר׳ משלי ג׳ אורך).
לט עוה״ב הוא יום שכולו ארוך (ר׳ עוה״ז ועוה״ב ח) (ל״ת ז־ו).
מ אין השי״ ת מצרף מחשבה למעשה בר מהרהורי עכו״ ם, והרהור עכו״ ם שייך אצל כל אדם היינו מה שמתחיל להתפלל בדביקות ובאמצע נופל ממדריגתו זה בחי׳ הרהורי עכו״ ם כי כל הנפילות באים מחמת קלקול אמונה ואז צריך שישבר לבו בקרבו ויתבייש בעצמו על שנפל משמים לארץ וירחם על עצמו עד שיתאנח וע״י האנחה יחזור למדריגתו (ל״ק קח) (ר׳ אמונה קח).
מט עשרה קבין שיחה ירדו לעולם ט׳ נטלו נשים וא׳ כל העולם כולו וכל זמן שאין התקשרות השידוכים אין להדיבור שלימות אבל כשנתקשרין נתחברין ונשלמין חלקי הדיבור נשלם הדיבור ע״י אמת היינו להתפלל באמת שזה עיקר שלימות התפילה (ל״ ת ב־ד) (ר׳ שידוכים יד).
נד לא ניתנה תורה למלאכי השרת, בשר ודם א״א לו שיצא ידי חובתו בשלימות ואין הקב״ה בא בטרוניא (ע״א ג) ולא ניתנה וכו׳ ועל אלו המדקדקים ומחמירים בחומרות יתירות אין להם שום חיות כלל ותמיד הם במרה שחורה מחמת שנדמה להם שאינם יוצאים י״ח בהמצות שעושק ואין להם שום חיות
משום מצוה מחמת הדקדוקים והמרות שחורות שלהם (ל״ ת מד) (ר׳ עבודת ה׳ מט).
ע וזה שאמרו רז״ל הנושא אשה לשם ממון הויין ליה בנים שאינם מהוגנים, כי כשנשאה לשם ממון הוא שוטה וכסיל ופוגם דעתו וע״כ הוויין ליה בנים שאינם מהוגנים מאחר שפגם הדעת שמשם באים הבנים (ל״ק סט) (ר׳ קהלת י׳ לב).
ע הנושא אשה שאינו הוגנת לו אליהו כופתו והקב״ה רוצעו, כי כשנושא אשה שאינו הוגנת לו בוודאי אינו מתרצה בחלקו בממונו ובאשת נעוריו ובוחר במה שאינו שלו שאינה הגונה לו ועי״ז הוא בחי׳ מותרות בחי׳ שערות ע״כ אליהו ממונה ע״ז לעונשו כי הוא בעל שער שממונה ע״ז על בחי׳ שערות לעשות בהם דין (ל״ק סט).
אופן ב: וע״כ אמרו רז״ל אליהו כופתו והקב״ה רוצעו כופתו בחי׳ מוחין תפילין רוצעו זה בחי׳ מותרי המוחין בחי׳ רצועות שהן בחי׳ מותרי המוחין (ל״ק סט).
## Segment 17
א״ה: כנראה שזה המאמר רבינו ז״ל חוזר למעלה שהצדיק יש לו ג״ כ מותרי המוחין בחי׳ שערות אבל המוחין של הצדיק הם בחי׳ תפילין ומה שהצדיק משפיל עצמו לפעמים לדברים קטנים כדי שיוכלו העולם לקבל ממנו שזה אצלו בחי׳ מותרי המוחין בחי׳ רצועות (כ״ז מבואר בקל״ק סט־יא).
ע קשים גרים לישראל כספחת, ספחת היינו מכות בחי׳ מכות מופלאות שנעשין ע״י נפילת האמונה ומחמת שאלו הגרים נעשין מלקיטת נפילת האמונה ע״כ הם מזיקין לישראל בחי׳ קשים כספחת (ל״ת ה־ה).
ע קשים גרים לישראל כספחת, בחי׳ ספיחים שגדלים מאליהם היינו שע״י הגרים נוטלין גאוה מנהיגי הדור שגדילין מאליהם ומתגאין מעצמן על הדור בחנם כי לא ניתן להם גדולה מן השמים כלל (ל״ת ה־ה) (ר׳ חגיגה ה׳ במסתרים).
עא וישב מצרף ומטהר כסף וטיהר את בני לוי וזקק אותם כזהב וככסף והיו לה׳ מגישי מנחה בצדקה, צדקה עשה הקב״ ה על משפחה שנטמעה נטמעה, שע״י צדקה נתתקן הגזילה שהיא בחי׳ משפחה שנטמעה כי הוא בחי׳ גוזל נפש בניו ובנותיו ונוטל אשת חבירו ע״ב הוא משפחה של תערובות וע״י צדקה נתתקן שיתקיים כך תה וישב מצרף היינו שיצרף הכסף של הגזילה שהוא בחי׳ משפחה שנטמעה נטמעה (ל״ק סט) (ר׳ גוילה ב).
עב וזרח השמש ובא השמש, עד שלא שקעה שמשו של
עלי וכו׳ זריחתו של הצדיק היינו השגתו אינו אלא ע״י ישראל וכשישראל ח״ו נכנסין בחכמות חיצוניות אזי נופל הצדיק ונתכסה השגתו וכשיוצאין מהחכמות אזי הצדיק מתגבר לרוץ במהירות גדול ולתקן זה הדרך בזמן שהיו ישראל ניזופים (ל״ק מט־ז).
פא וזה שאמר רב עמרם חסידא אל המלאך אנא בשרא ואנת אש ואנא עדיפנא מינך ב׳ש׳ר׳א׳ ר״ת ש׳שים ר׳בוא ב׳כרס א׳חד דהיינו בחי׳ שקשר עצמו עם שרשי נשמות ישראל שעי״ז יש לו כח שיהי׳ לו ממשלה על המלאכים בחי׳ אנא עדיפנא מינך (ל״ת א־ב).
פא וזה שאמר רב עמרם חסידא אל המלאך אנא בשרא ואנת אש ואנא עדיפנא מינך, כי מי שיש לו איזה צד פחד כל שהוא מהרהורי אשה הוא צריך לפחוד ממלאך אבל הצדיק שאין לו שום פחד מזה ואצלו איש ואשה שוין שאין מגיע לו שום הרהור כשרואה אשה ע״כ אין לו פחד ממלאך (ש״ה יח).
בבא קמא
טז וזה שקלל ירמיה את אנשי ענתות בעת אפך עשה בהם הכשילם בעניים שאינם הגונים היינו שאינם בבחי׳ עפר כלל וע״כ הצדקה שנותנים להם אינם בבחי׳ זריעה כלל כי רק כשנותנים צדקה להצדיק יסוד עולם שהוא עניו ושפל ומשים עצמו כעפר הוא מתברך מיד כי הוא בחי׳ זריעה על העפר שמצמחת כפל כפלים (ל״ק ע).
## Segment 18
טו כמאמר ירמיה הנביא הכשילם בעניים שאינם מהוגנים, יש מנהיגי הדור שמטעים את העולם כאלו אין שום דבר נמנע מהם והכל בידם וכל זה מחמת שיש צדיקים אמתיים שיש להם באמת זה הכח ע״כ הם מתדמים עליהם כקוף בפני אדם והם נקראים נביאי השקר אבל באמת הם עושים טובה להצדיקי אמת כי יש שנותנים צדקה והם רשעים ונואפים והצדקה שלהם מזקח להצדיק אמת וע״כ הוא טובה מה שנמצאים השקרנים כי השי״ת מכשיל את הרשעים שיחנו הצדקה שלהם להשקרנים ואזי ניצול הצדיק האמת מפגם הצדקה שלהם (קל״ת טו) (ר׳ צדקה נד).
נט וז״פ אלעזר זעירא הוה סיים מסאנא אוכמא א״ל מה עבדית אמר קא מתאבילנא על ירושלים כי היה מתאבל על קלקול האמונה קריה נאמנה וע״כ סיים מסאנא אוכמא להורות שנתקלקל הרגלין ע״ י קלקול האמונה אמרו לי׳ מי חשוב את לאתאבולי
היינו שחשדוהו שיש לו גדלות וע״כ ע״י נתקלקלו הרגליץ וע״כ חבשוהו כי עונש הגדלות הוא תפיסה אמר להו בעו מינאי או אבעי מינייכו כי זה נסיון אם יש לי גדלות אז ראוי שלא אוכל להשיב בעי מינייהו האי מאן דקץ כופרא מאי משלם כופרא הוא עזות מאי משלם מי שפגם בעזות והשיבו משלם כופרא כמו שפגם ישלם ושאל והא קא הוי תמרי כי ע״י שפגם בעזות יכול לבוא לקלקול אמונה והשיבו ישלם תמרי כמו שמגיע על קלקול אמונה והא לא הוי תמרי כי עדיין לא בא לכפירות והשיב בששים היינו גיהנום כי העונשים על כל הדברים החליף אברהם אבינו ע״ה על שעבוד מלכיות אך עונש העזות נשאר רק בגיהנום (ל״ק כב־יא).
עב בבעיא דבעא רבא מרב נחמן וכר והאי דלא אמרי לך באורתא דלא אכלי בשרא דתורא ע״י אכילה בכשרות נכנע הכסילות ונתגדל השכל וע״י שלא אכל לא היתה דעתו צלולה (ל״ק יז־ג).
צב המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה, כי מה שצריך לאותו דבר ואינו מבקש על עצמו הוא מחמת עניוות בחי' אין בחי׳ תחילה והוא נכלל בא״ס קודם הבריאה וע״כ הוא נענה תחלה כי הוא בבחי׳ תחלה (ל״ק כב־י).
קג וזה סוד כוונת הגמרא הגוזל את חבירו שוה פרוטה יוליכנו אחריו אפילו למדי והיא פליאה נשגבה מאד למה תפסו מדי דווקא אך דע שהגמרא היא נעלמת ונסתרת מאד וזה כוונתם האמת הגוזל וכו׳ אפילו למדי היינו לימודי ה׳ היינו הבנים שצריך להחזיר לו אפילו הבנים שגזל ממנו ע״י שגזל את ממונו(ל״ק סט) (ר׳ גדלה ג).
קג הגוזל וכו׳ אמר רבינו ז״ל שכך שמע שהיו לומדים כן הגמרא הנ״ל במקום ששמע (ש״ה קלג).
קיט הגוזל ממון ישראל כאלו גוזל את נפשו, כל הנפשות שרשם בעשירות וע״י כעס פוגם בנפשו ומקלקל העשירות כי עשירות וכבישת הכעס הם בחי׳ אחת (ל״ק נט־ה) (ר׳ ממון כז).
קיט הגוזל את חבירו כאלו גוזל ממנו נפש בניו ובנותיו, כי עיקר הממון של האדם בא לו ע״י בת זוגו והם בחי׳ אילן וענפים ופירות היינו שאור נפשה היא בחי׳ עיקר האילן שממנו יוצאים הענפים היינו בחי׳ הממון ועל הענפים גדילים פירות היינו הבנים נמצא כשאחד גוזל מחבירו ממון הוא גוזל ונוטל ממנו הענפים עם הפירות שהם נפש בניו ובנותיו (ל״ק סט) (ר׳ גזילה ב).
בבא מציעא
## Segment 19
כז עד דרוש אחיך אותו והשבתו לו, עד שתדרוש את אחיך אם אינו רמאי, דע שצריך לנסוע להצדיק לחזור על אבידתו כי קודם שיוצא האדם לאויר העולם מראין לו כל מה שצריך להשיג בזה העולם וכיוון שיצא מיד נשכח מאתו והשכחה היא בחי׳ אבידה וצריך לבקש אבי! תו והאבידה היא אצל הצדיק כי הצדיק חוזר על אבידתו עד שמצאה וחוזר ומבקש עד שמוצא האבידות של כל העולם אך הצדיק אינו משיב עד שידרשנו אם אינו רמאי ושקרן (ל״ק קפח).
מב לעולם ישלש אדם מעותיו שליש בפרקמטיא ושליש בקרקע ושליש בידו, וזה כנגד שלש פעמים עשירות הנזכר בתורה אצל סדום ואצל רחל ולאה ואצל שקלים שליש בפרקמטיא היא כנגד עשירות שנזכר אצל סדום כי בסדום רצו לבטל המשא ומתן ע״ כ צריך דוקא שליש בפרקטמיא ושליש שבקרקע הוא כנגד העשירות שאצל רחל ולאה כי באמת עיקר העשירות הוא רק בשביל התבוננות התורה אבל בלא זה העשירות היא פסולת והוא רק בשביל נשים קטני הדעת וזה שאמרו רחל ולאה כי כל העושר לנו שהיא רק בשביל נשים קטני הדעת ואתה כל אשר אמר אליך אלקים עשה היינו שאתה צריך העשירות בשביל התבוננות וכנגד זה צריך שליש בקרקע כי אשה קרקע עולם ושליש שבידו כנגד עשירות הנזכר אצל שקלים שנאמר שם לכפר על נפשותיכם בחי׳ אשר בידו נפש כל חי שיהא מזומנים בידו לעשות צדקה (ל״ק ס־ד).
מג ועל כן יש איסור אפילו במחשבה לשלוח יד בפקדון כמו ששנינו החושב לשלוח יד בפקדון כי הפלוגתא היא רק אם חייב ע״ ז כמו השולח יד ממש אבל איסור יש בוודאי לכ״ע כי החמדה בעצמה הוא איסור חמור מאד ר״ל כי יש כח בהתמדה לגזול ממונו ונפש בניו ובנותיו (ל״ ק סט) (ר׳ גזילה ו).
נט איתתך גוצא גחין ולחיש לה פרש״י שמע עצתה כשהתפלה היינו בחי׳ מלכות בשפלות וקטנות בחי׳ אתתך גוצא צריך להקים אותה משפלות לגדלות ואז יזכה לעצה שלימה ולתשובה וזה ולחיש לה תקבל עצתה וזה עליות התפלה שהיא בלחש שהיא עבודה שבלב (ל׳׳ק מט־ז).
נט אויקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו, עיקר הממון של האדם בא לו ע״י בת זוגו כי ע״י אור נפשה מזה בא לו הממוז כי הממוז הוא ממקום הנפש
ונפש היא בחי׳ נקבה כידוע (ל״ק סט) (ר׳ פסחים קי״ט ואת).
נט וזה בחי׳ מעשה דר׳ אליעזר הגדול בתנור של עכנאי, כי ר״ א הלכה כמותו בכל מקום והיה רוצה להראות שזכה לשלימות הדיבור לארבעה חלקי הדיבור שזוכין לזה ע״י הלכות וע״כ אמר חרוב יוכיח אמת המים יוכיח כותלי ביהמ״ד יוכיחו בת קול יוכיח כי אלו ארבעה דברים הם בחי׳ ארבעה חלקי הדיבור כי הצדיקים הם עושים עם הדיבור כרצונם דהיינו לשנות הטבע ע״י שלימות דיבורו והראה זאת בד׳ דברים חרוב יוכיח זה בחי' הדיבור של צדקה כי חרוב נוטעיץ אותו לדורות כמו הצדקה שהיא לדורות (שבת קכא) כי היכא דלקדמי לבניך וכו׳ אמת המים זה בחי׳ תשובה בחי׳ שפכי כמים (איכה ב) כותלי ביהמ״ד בחי׳ עשירים שהם כתל שהכל פונים אליו וכל טוב שיש להם נמשך להם מבחי׳ בית המדרש דהיינו הצדיקים שמהם נמשך כל ההשפעות בת קול זה בחי׳ מלכות כי הקול יוצא משית עיזקעין דקנה בחי׳ מלכות בחי׳ (מלבים־א י) שש מעלות לכסא נמצא שהראה ר׳ אליעזר שיש לו ריבוע הדיבור אבל אעפ״כ לא השגיחו עליו כי יחיד ורבים הלכה כרבים כי זה יקר בעיני השי״ת שזה בחי׳ התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות וזה שאמר הקב״ה נצחוני בני היינו שבחי׳ בן שלהם נצח כי זה שרבים מסכימים לדעת אחד זה בחי׳ שבת בחי׳ בן (ל״ת ב־ו).
עא צדיק ממנו בולע עיין חבקוק א תחריש כבלע וכו׳ (ל״ק ח־ה).
פד שופריה דיעקב כעין שופריה דאדם, יעקב זכה להארת והדרת פנים ע״י שזיכך חכמתו בתורה וידע לבארה ולדרשה בי״ג מדות שהתורה נדרשת בהן (ל״ק כז־ב) (ראה בראשית ל״ג ויבא יעקב).
פה ר׳ זירא התענה כדי לשכוח תלמוד בבלי כי היה צריך לבוא להשגה יותר גדולה שהיא תורת א״ י והגדלות מועיל כמו תענית כי ע״י גדלות שוכח ג״ב חכמתו אך צריך לזה אומנות יתירה שיהיה לו גדלות רק כדי לשכוח חכמתו שמקודם ואעפ״כ יהיה עניו באמת (ל״ק רמו) (ר׳ גיאות כב).
## Segment 20
פט וזה שאמרו חז״ל שהתענה ר׳ יוסף מ׳ יום שיתקיים לימודו אחוי לי׳ לא ימושו מפיך ושוב התענה אחוי לי׳ מפי זרעך וכו׳ כלומר שלא ימושו ויגושמו מפיך ואז יתקיים תלמידו כי לא יהיה שכחה כי דבר רוחני אינו תופס מקום (ל״ק ה) (ר׳ תורה עט).
בבא בתרא
ח ומצדיקי הרבים ככוכבים אלו מלמדי תינוקות וכיון שראה משה שבני גד ובני ראובן מניאק לב בני ישראל מנחלת אבותם שהם מחייבים רבים מסתמא גם רבם אינם מצדיקי רבים אלא מחייבי רבים בשביל זה קרא להם תרבות אנשים חטאים ות״א תלמידי גברייא חייביא (ל״ק קג) (ר׳ סנהדרין צ״ א כל).
ח והם חכו לרגליך ישא מדברותיך אלו ת״ ח שהולכים ומכתתים רגליהם מעיר לעיר ונושאים ונותנין בדבריו של מקום, כי הצדיקים אמתיים מדברים לפעמים עם רשעים ומספרים עמהם מעסקי מלחמות אך הוא מלביש בזה האור הגדול של התורה והאור התורה מתלבש בצירופים אחרים כי אם היה הצדיק מדבר תיכף תורה בפירוש עם הרשע היה יכול להתפקר יותר כי היה נעשה אצלו סם המות ח״ו כי הוא רחוק מן התורה וע״כ צריכין הצדיקים לדבר עם ההמון עם שיחות חולין ועי״ז מקשר אותן ומעלה אותן להש״י וזה בחי׳ שהוא נושא ונותן בדבריו של מקום דהיינו שהוא מדבר עם כל אחד לפי מקומו במקום שהוא והוא נושא אותן הדיבורים ונותן אותם להש״י כי הוא מקשרם לשרשם לבחי׳ חכמה עילאה ועי״ז מביאם לידי תשובה (ל״ת צא) (ר׳ יומא ע״ב צדיקים).
ט הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו בדברים מתברך בי״א ברכות, צדקה מנהגת כל גלגלי הרקיע ובשביל זה יש בה שש ברכות וי״א ברבות כנגד ז׳ כוכבי לכת וכנגד י״ב מזלות ומה שחסר מהברכות הלא היה צריך להיות שבעה וי״ב ברכות להורות שאין להם שלימות כ״א עד שיקבלו ממקור הברכות שהיא בחי׳ שבת בחי׳ אמונה (ל״ק לא־א־ב).
י גוף קשה פחד שוברו, צריכין לדבר הרבה בתורה ותפלה עד שיהי׳ הגוף בטל ואפס ולבא לזה לבטל הגוף לגמרי הוא ע״י מדת היראה בחי׳ פחד שוברו בחי׳ פחד יצחק דהיינו יראה (ל״ק עה).
י צדקה תרומם גוי אלו ישראל וחסד לאומים חטאת אלו העכו״ם והביאו ראיה מנבוזראדן וכתבו התוס׳ שם ונבוזראדן עשה אז צדקה שקנא להקב״ה נמצא שקנאת ה׳ צבאות הוא כמו צדקה (ל״ת סה).
יא אבות גנזו ממון ואני גנזתי נפשות, ע׳׳י צדקה הוא לוקח נפשות וכל מה שנותן ליותר אנשים לוקח לעצמו רעים ואוהבים יותר (ל״ק יז־ה).
טז בת היתה לאברהם ובכל שמה, בת זה בחי׳ בת עין השחור שבעין שמצמצם בו הראות שכל הדברים הגדולים נראים בתוכו כן השכל התחתון מצמצם השכל העליון ונכלל בתוכו(ל״ק ל־ג)(ראה אברהם אבינו ב).
כא וזה שאמר רב לרב שמואל בר שילת דקרי קרי ודלא קרי להוי צוותא לחברו כי הדבר קשה הא תינח מי שהוא בר אורין ועוסק במו״ם באמונה פשטא אורייתא כי כל דיני ממונות שייך למו״מ אזי המו״מ היא טובה אצלו שמוחין שלו מתחדשין אבל מי שאינו בר אוריין מה הנאה יש לו שעוסק במו״ מ וזה ודלא קרי להוי צוותא לחבית הוא עושה טובה לחברו שהוא משרשו שמוחין של חבית מתחדשין (ל״ק לה־ט),