{
  "bookId": "hilchasa-kinachamani",
  "part": "1",
  "torah": "108",
  "title": "Hilchasa Kinachamani · Talmud Index (108)",
  "hebrewTitle": "הלכתא כנחמני · מפתח הש״ס · (108)",
  "sourceUrl": "/reader/hilchasa-kinachamani/1/108",
  "plainUrl": "/reader-plain/hilchasa-kinachamani/1/108/",
  "segments": [
    {
      "index": 1,
      "he": "ב שכר מצוה מצוה, כי הוא נהנה מהמצוה עד שאץ רוצה שום שכר בעוה״ב רק שהשי״ ת יזמין לו מצוה אחרת (ל״ ק ה־ב).\n\nב מצוה גוררת מצוה, נמצא שהמצוה גוררת את חברתה ובוודאי יש איזה בחי׳ בץ המצות שהוא מקשר מצוה אחת לחברתה ובאמת זאת הבחי׳ מה שהיא בין המצוות היא ג״כ יקרה מאד ע״כ מי שהוא צדיק מנעוריו והולך מדרגא לדרגא אזי הוא מפסיד עי״ז את בחי׳ הקדושה מה שהוא בין מצוה למצוה כי ע״י הזריזות הוא עובר ומדלג על הבחי׳ הזאת כי המצוה בעצמה הולכת אליו(ל״ח נט)(ר׳ פסחים נ׳ יש זריז).\n\nב עבירה גוררת עבירה, כי כל עבירה גוררת עבירות השייכים לה ונגררץ אחריה אבל לא עבירות שאין שייכים לה (ר׳ עבירות כב) (ש״ה פט).\n\nב אל תהי בז לכל אדם, שלא לבזות שום אדם אפילו במחשבה (ר׳ תפילה קיב) (ל״ת א־י).\n\nג שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום, יחוד של צדיק וכנסת ישראל נעשה ע״י משא ומתן באמונה כי כל דבר שבעולם יש בו ניצוצות הקדושה שנפלו בשעת שב׳.־ה ושבירה היא בחי׳ אותיות שנשברו ונפלו לכל דבר מזה העולם וכל דבר יש לו שעה וצריך לבוא בשעה זו לאדם זה שהוא משורש אחד עם אותן הניצוצות וכשמקבל חיות מזה הדבר נכללין האותיות בזה האדם בחיות שלו ונעשה מהם קומה שלימה ויש להם שלימות ונתוסף לו הארה בנר״ן שלו וע״י הארה זו מאיר בשורש נר״ ן שהוא בצדיק וכנסת ישראל (ל״ק נד־ ג) (ר׳ תהלים קכ״ו נושא).\n\nז כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם, אם יתדבק עצמו לדברי התורה היוצאים מפי הצדיק תמה אני איך אפשר אח״כ לסבול ולחפוץ חיי העוה״ז (ל״ק קנז).\n\nיא כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, הטעם שהצדיקים שבזמן הזה הם עשירים ובזמנים הקודמים היו רובם עניים זה מרומז בהמשנה כל וכו׳ והצדיקים שבזמן הזה הם הם הצדיקים שהיו בזמנים הקודמים בסוד הגלגול וכבר קיימו התורה מעוני על כן זוכים עתה לקיימה מעושר (ל״ק חכה הלומד ילד למה הוא דומה וכו׳ כי זה הלומד עם התלמיד הוא ממש ככותב בדיו על הניר כן הוא מצייר בדעת התלמיד שכלו ודמותו ממש אך שיש בהלימוד בחינות יש בחי׳ הלומד ילד היינו שהתלמיד שומע הדבר מפי הרב ממש ובעת שחידש זה הדבר שאז נתחדש נשמתו ואז דומה לדיו כתובה על ניר חדש שאז יוכל להצטייר בדעתו היטב ויוכל לזוכרו אבל הלומד זקן שאינו שומע מפי החכם או אפילו מפיו שלא בשעת החידוש ואזי לא נתחדש נשמתו ואז דומה לדיו כתובה על ניר מחוק שהכתב מטושטש ויוכל לשכחו (ל״ ק קצב) (ר׳ ברכות נ״ח דיו).\n\nכט ואל תאמר שהשאול בית מנוס לך, כי בעוה״ז מחמת טרדת הזמן לפעמים אין מרגישים איזה נשיכה אבל שם בקבר הכל שקט ומרגיש כל הילוך ונשיכה מהתולעים ר״ל (ש״ה פד).\n\nה\n\nכ מחלוקת שהיא לשם שמים, היינו לשם הצדיק שהוא מכונה בשם שמים היינו אש ומים מחמת שיש לו אהבה ויראה כשהצדיק הוא מפורסם גדול אזי",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 2,
      "he": "המקטריגים משגיחים עליו היטב ואינם מניחים לו להוריד השפע והקב״ה נותן בלב צדיק אחר להחזיק עליו במחלוקת כדי לכסותו ושיוכל להוריד השפע (ל״ק פח) (ר׳ תהלים קמ״ז המכסה).\n\nכג הוי עז כנמר, א״א לזכות לאמונה שלימה כ״א ע״י שבאים לצדיקי הדור שהם כלליות הקדושה ולצדיקי הדור א״א לבוא אלא ע״י עזות דקדושה (ל״ק כבד).\n\nכג יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר נמצא שמזהיר על עזות דקדושה שיהי׳ האדם עז כנמר כנגד כל הקמים נגדו למנוע אותו ח״ו מעבודתו ותיכף מבאר גודל הפגם של עזות דס״א כ״ש שם הוא היה אומר עז פנים לגיהנום וכו׳ וא״ב אפשר לטעות ח״ו כי צריכין לעזות דקדושה ומצד אחר העזות רע מאד מכש״ב כשמעיז פנים נגד יראי ה׳ א״כ נפל פיתא בבירא כי אין יודעין איך להתנהג ע״ז ביקש יהי רצון שתבנה עירך במהרה בימינו לכאורה הוא פלא כי אין זה דרך המשנה להתפלל באמצע דבריו אך עתה מבואר שהתפלל שיזכה לידע איך להתנהג בענין העזות שיהי׳ לו רק עזות דקדושה שממנו נבנה ירושלים קריה נאמנה אך לבא לזה הוא ע״י ותן חלקנו בתורתך חלקנו הוא החלק שלנו בחי׳ תורתו נעשה בתורחיך היינו תורת ה׳ היינו שיזכה להשיג תורת ה׳ בחי׳ נשמע שעי״ז זוכין לעזות דקדושה (ל״ק כב־יא) (ראה עזות ה).\n\nכג ובשת פנים לגן עדן, כי באמת עזות דקדושה נמשך מבשת בבחי׳ יראה תפלה (ל״ק כב־יא).\n\nכג הוי עז כנמר, צריך שיהיה להאדם עזות דקדושה וזה שאחד מקורב יותר להרב הוא רק ע״י שיש לו עזות יותר אך זה תלוי בזה שזה שיש לו עזות לדבר הוא מחמת שהוא עובד הרבה את ה׳ ומחמת שהרב מדבר עמו עי״ז עושה ועובד הרבה כן יש כמה דברים שתלוים זה בזה (ל״ק רעא).\n\nכג הוי עז כנמר, (ראה ביצה כ״ה מפני מה) (ל״ק ל־ח).\n\nו\n\nג אין כבוד אלא תורה, עיקר כבודו ית׳ כשמקרבין גרים ובעלי תשובה וזה א״א כ״א ע״י התורה (ל״ק יד־ג) (עיין משלי ה׳ יפוצו).\n\nג אין כבוד אלא תורה, ע״י שנותנין כבוד לזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו עי״ז מחזירין לו זכרון התורה כי שורש התורה היא כבוד הש״י (ל״ק לז־ה) (ראה סנהדרין צ״ו שלשה).\n\nד כך היא דרכה של תורה וכו׳ אשריך וטוב לך אשריך בעוה״ז וטוב לך לעוה״ב ומקשין ההמון עם איך",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 3,
      "he": "שייך אשריך בעוה״ז מאחר שצריך לסבול עמל כזה לאכול פת במלח וכבר מבואר איזה תירוצים דחוקים אבל באמת מי שיש לו עינים ולב להסתכל בעניני עוה״ז מי שזכה באמת לינק מתורותיו של רבינו הקדוש זצ״ל אצלו מבוארת המשנה בפשיטות כשמקבל על עצמו כל הדחקות וחיי צער ולסבול הכל ולעסוק בחורה כ״ש שם ובתורה אתה עמל אז דייקא יש לו חיות גם בעוה״ז ואשרי לו(ש״ה שח).\n\nי חמשה קנינים שקנה בעולמו תורה קבין אחד בחי׳ תורה שבנגלה שמים וארץ קנין אחד בחי׳ יראה ודעת מחוברים יחד אברהם קניץ אחד בחי׳ תפלה שזוכין ע״י הדעת ישראל קנין אחד בחי׳ משפט המעלה את היראה בית המקדש קניץ אחד שזוכה ע״י תפלה לסתרי תורה (ל״ק טו־ו).\n\nיא כל מה שברא הקב״ ה לא ברא אלא לכבודו, כדי לגלות מלכותו ובאיזה ענין נתגלה מלכותו כשמשפיע רב טוב לישראל ובמה יכולים להוריד השפע ע״י התפילות כי התיבות הם כלים לקבל השפע ובאיזה עניץ יכולים לעורר השפע ביראה שבאה לאדם מכח אדם עצמו(ל״ק קב)(ר׳ תפילה צה).\n\nעדיות\n\nח אין אליהו בא אלא לרחק המקורבין בזרוע ולקרב המרוחקין בזרוע כי האמת עתיד להתקיים דהיינו כשיבא אליהו ומשיח ובימיו יוושע יהודה וישראל אזי יקוים שפת אמת תכון וירחק המקורביץ בזרוע עד עכשיו שהוא בשקר ויקרב המרוחקין בזרוע שהם בחי׳ אמת כי אמרו רז״ל שקר מקרבין מיליה ואמת מרחקין מיליה (שבת קד) וזה לרחק המקורבין ולקרב המרוחקין היינו לרחק השקר ולקרב האמת (ל״ק קיז).\n\nהודיות\n\nי כוכב אחד יש שמתעה אח הספינות, היינו כשספינה מגיעה תחת אותו כוכב אזי הספינה תועה בדרך מחמת שהכוכב אינו מאיר בשלימות וע״כ ע״י צדקה לא יהי׳ לו עיכוב בדרך כי ע״י צדקה מאירים הכוכבים (ל״ ק ל״ א בהש׳).\n\nזבחים\n\nבג מזבח בחלקו של טורף, בחי׳ אכילה בכשרות שעי״ז מכניעיז וטורפין הקליפות והכסילות אבל ע״י פגם\n\nהמזבח פגם האכילה מתגבר הכסילות ונעשה מטורף טירוף הדעת (ל״ק ידג).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 4,
      "he": "קיג ארץ לא גושמה ביום זעם, מחשבות זרות שהם מבלבלים תפלתו נקראים מבול ותיקונם ע״י צדקה לא״י שעי״ז הוא נכלל בא״י ששם לא ירד המבול (ל״ק מד) (ראה א״י טז).\n\nקטו ונקדש בכבודי א״ת בכבודי אלא במכובדי, כי כבוד הוא סכנה גדולה סכנת נפשות כי ע״י הכבוד יוכל לגרום לו מיתה ח״ו ואזי הוא נשקל במאזנים אם ח״ו יפגום בהכבוד כחוט השערה אזי ח״ו כף חובה מכרעת וזה נקרא מאזני צדק כי צדק מלכותא קדישא שהיא בחי׳ כבוד מלך הכבוד והיינו מאזני צדק כי אז נשקל במאזנים (ל״ק קלא).\n\nקטז וישמע יתרו מה שמועה שמע ובא קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, כי עמלק טימא את ישראל בפגם תאוות ניאוף (דברים כה) אשר קרך בדרך בחי׳ מקרה לילה ח׳׳ו שבא ע״י בחי׳ עמלק כי עמלק יונק מבחי׳ הדעת וזה בחי׳ מלחמת עמלק והתיקון לזה הוא בחי׳ קריעת ים סוף בחי׳ אתה פוררת בעזך ים וכו׳ היינו בחי׳ המטה עוז שעי״ז מוציאין ממנו מימי הדעת שבלע מן הקדושה ועי״ז וישמע יתרו היינו בחי׳ גרים כי ע״י מטה עוז הנ״ל בחי׳ התפילה של הבעל כח עי״ז נעשין גרים (ל״ת ח־ג) (ר׳ תהלים ע״ד אתה) (גרים יז).\n\nקטז יתרו בא והלך לו קודם מתן תורה, דע שיש קליפה דקה שסמוכה להקדושה שיכולה לינק אפילו מגוף התורה בעצמה אפילו אם אין בה מותרות והתיקון לזה כשמדברים מישועת ישראל וזה שארז״ל שיתרו בא וכו׳ כי יתרו הוא בחי׳ הקליפה הדקה שבורחת כששומעת ישועות ישראל (ל״ת מז) (ר׳ ז׳ יתרו ס״ח וישמע).\n\nקטז דע כשהצדיק הגדול האמתי מגלה תורה חידושים נפלאים הוא טובה להקטנים שעי״ז נתגדל הקטן במעלה וגם בהס״א נתגדל אחד עי״ז כמו שמצינו בבלעם כשנתן השי״ ת את התורה לישראל באו כל האומות לבלעם נמצא שע״י נתינת התורה נחגדל בלעם כי שאלו אותו ה׳ למבול ישב והוא השיב ה׳ עוז וכו׳ וכן בישראל בעצמן שהם בקדושה ואינם באים ח״ו לבלעם כשהצדיק הגדול מגלה חידושים אזי באים לאיזה קטן במעלה ונאספים אצלו לשמוע ממנו מחמת הרעש שנעשה ע״י החידושים שמגלה הצדיק הגדול והוא עומד עצמו על איזה פסוק ואומר להם מה שאומר (ל״ת נז) (ר׳ צדי?! קצג).\n\nמנחות\n\nכט וכמו שמצינו במשה כששאל על מיתת ר׳ עקיבא זו תורה וזה שכרה השיבו לו שתוק כך עלה במחשבה, היינו שאתה צריך לשתוק ולבלי לשאול שום תשובה ותירוץ על קשיא זו כי כך עלה המחשבה שהוא למעלה מן הדיבור שאין שם דיבור ליישב אותה (ל״ק סד־ג) (ר׳ חלל הפנוי ז) (שמות ד׳ כבד פה).\n\nכט שתוק כך עלה במחשבה, המחשבה גבוה מאד ומי שרוצה לחשוב מחשבור קדושות לעלות לעולם המחשבה אז הוא צריך לשתוק לגמרי כי אפילו אם ידבר אז דיבור הגון הוא מפסיד את המחשבה ואפילו אם ישתוק ולא ידבר כלל עכ״ז יש בלבולים שמבלבלין המחשבה ומונעין אותה וע״ז צריך טהרת המחשבה וזה ע״י סיפורי מעשיות (ל״ק רלד) (ר׳ טבע והשגחה יא).\n\nכט שתוק כך עלה במחשבה, ע״י מחלוקת עי״ז נופלין מחשבות של רשעים שהם מחשבות של כפירות על אנשים כשרים והתיקון לזה שישתוק וימסור המלחמה לה׳ וע״י שתיקה זו נתעלה המחשבה כי נתבטלין מחשבות רעות של כפירות וזה בחי׳ שתוק כך עלה במחשבה שע״י שחיקה נתעלה המחשבה (ל״ק רנא) (ר׳ בשלח י״ד ה׳).\n\nכט כשעלה משה למרום מצאו להקב״ה שהי׳ קושר כתרים לאותיות א״ל רבש״ע מי מעכב על ידך א״ל עתיד אחד לעמוד ועקיבא בן יוסף שמו שיהיה דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילין של הלכות א״ל רבש״ע ראוי שתנתן תורה על ידו א״ל שתוק כך עלה במחשבה, ולכאורה קשה מה אמר לו השי״ ת שתוק וכו׳ הלא כבר אמר הקושיא ומה זו שתיקה אך תיכף כשאמר משה הקשיא נפל בשכלו תירוץ על הקשיא אך אם היה אומר את התירוץ היה נכנס בו מקיף אחר והיה בא על קשיא יותר חזקה ע״כ אמר לו הש״י שתוק על התירוץ וזהו כך עלה במחשבה היינו שתיכף כשמגלין את השכל הפנימי אזי עולה במחשבה שכל אחר חדש וע״כ צריכין לשתוק כדי שלא יבא למקיפים שאין צריכים להשיגם (ל״ת ז־ח) (ר׳ פל״ח ז־ב ותבין).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 5,
      "he": "כט מפני מה נברא העוה״ז בה׳ (עיין יומא ל״ח הבא לטמא פותחין לו) (ל״ק קיב).\n\nלג ובשביל זה קביעות מזוזה בשליש העליון של הפתח כי אמרו חז״ל (ב״מ מב) לעולם ישלש אדם את מעותיו שליש בפרקמטיא וכו׳ כי שליש העליון היא כנגד השליש בפרקמטיא כי עיקר האמונה הוא\n\nבמשא ומתן וע״כ ע״י מצות מזוזה נתבטל חמדת הממון (ל״ק כג־ד) (ראה ירושלמי ברכות עשרת הדברות).\n\nלד טט בכתפי שתיים פת באפריקי שתיים, להודיע שבכל לשונות העכו״ם יש שם אלקותו המחיה אותה אפילו במדור הקליפות גם שם יכולים למצוא אותיות התורה אבל מחמת גודל הצמצום והלבושים אינם נתראים אותיות התורה אבל ע״י שכופה את יצרו נופל הרע ואותיות התורה בולטין (ל״ק לג ב־ג).\n\nלר וכתבתם שיהא כתיבה תמה בחי׳ יעקב תיקון תאוות ממון ע״י מצות מזוזה (ל״ק כג־ד) (ר׳ וישלח ל״ג ויחן).\n\nמר כל המניח תפילין זוכה לחיים שנאמר ה׳ עליהם יחיו (ר׳ תיקון ו׳ מלך) (ל״ק מז).\n\nפה וזה ששאלו יוחני וממרא למשה תבן אתה מכניס לעפריים השיב להם אמרי אינשי למתא ירקא ירקא שקול, תבן אתה וכו׳ שהם הבינו שמשה רוצה להכניס תבונות התורה בישראל וע״כ שאלו לעפריים בחי׳ עפר בזמן שאין עושים רצונו של מקום (מגילה טז) ואיך יביאם לתבונות התורה השיב להם אמרי אינשי ע״י שמדבר ומוציא בפיו דיבורי התורה זה מאיר לו לכל המקומות שצריך לעשות תשובה וזה למתא ירקא בחי׳ תשובה כ״ש על וירק (מד״ ר בראשית מג) ירקא שקול שע״י הדיבור יוכל לעשות תשובת המשקל ממש (ל״ק יא־א).\n\nצט ואפילו ההמון שאינם יכולים ללמוד הם מקיימין עסק התורה במה שקורין ק״ש, גם בלימוד התורה בעצמה צריכין בחי׳ הסתפקות כי לפעמים מבלבל את האדם מה שרוצה ללמוד יותר מדאי כי רואה שיש הרבה ללמוד ורוצה ללמוד כל התורה על רגל אחת ומחמת זה הוא נתבלבל ולפעמים נתבטל לגמרי ע״כ צריך גם בתורה שיהי׳ לו בחי׳ הסתפקות (קל״ק נד־ה).\n\nצט ביטולה של תורה זה קיומה לכאורה איך אפשר לפרוש עצמו מן התורה אף שזהו קיומה אעפ״כ טוב יותר בוודאי להיות דבוק בהתורה אשר היא החיים ואורך ימים ומי האיש אשר יתרצה לפרוש מן החיים אפילו רגע אחת בפרט מי שזוכה לאהבת התורה מכ״ש בעל השגה בפרט מי שזוכה לגנזיא דמלכא ובאמת בהכרח צריכין לבטל איזה שעה וא״כ במה מחיץ עצמן בזו השעה שבטלין מן התורה אך דע כי כל אלו הפשוטים דהיינו בשעה שבטל מז התורה צריכים שיהיה עליהם איש פשוט\n\nגדול שהוא מוכרח להיות איש פשוט איזה עת ועי״ ז מחיה כל הפשוטים כי הוא מחיה עצמו בהתורה הנעלמת בעשרה מאמרות וכ״א כפי קירובו אל הצדיק כץ הוא מקבל ממנו חיות גבוה יותר (ל״ ת עח) (ר׳ כ״ר תשא מ״ה כי).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 6,
      "he": "עט תנא דבי ר׳ ישמעאל דברי תורה לא יהי׳ עליך חובה ואי אתה רשאי לפטור עצמך מהן, אמר בזה הלשון מען האט גאר ניט ציא טאן והוא עצה נפלאה למי שמבינה מעט (ש״ה שה) (ר׳ לימוד סז).\n\nקג והיו חייך תלוים, זה הקונה מן הפלטר (ראה ברכות כ״ד והיו) (ל״ק מז).\n\nקי הביאו בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ, בני אלו גליות שבבבל שדעתן מיושבת כבנים בנותי אלו גליות שבשאר ארצות שדעתן אינן מיושבת כבנות, נמצא שבנים הם דעת מיושבת שכל עליון וגדול וזה משיגין ע״י הקדמות בחי׳ השכל התחתון באופן שיוכל להבינו לכ״א נמצא המאמר אחד תלוי בחברו (ל״ ק ל־ג) (ראה שמות ג׳ וירא).\n\nחולין\n\nס יהי כבוד ה׳ לעולם שר העולם אמרו בשעה שאמר הקב״ה למינהו נשאו דשאים ק״ו בעצמן מה אילנות שהם גבוהים ואינם תכופים אמר הקב״ה למינהו כ״ש אנן שאנו קטנים ותכופים שצריכים לצאת למינהו פתח שר העולם ואמר יהי כבוד ה׳ לעולם, כי באמת גם גדולים שזיווגם משבת לשבת צריכים ג״כ שמירה גדולה כ״ש קטנים שזיווגם בששת ימי החול מכ״ש שצריכים שמירה גדולה שישמרו א״ע ע״ פ התורה בחי׳ למיניהם פתח שר העולם יהי כבוד כי ע״י שמירת הברית בשני הבחי׳ הכבוד בשלימות וזוכה לדיבור המאיר לתשובה ולתבונת התורה לעומקה (ל״ק יא־ז).\n\nס שזר שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו כי ע״י קרבן היינו ע״י תשובה זכה לבחי׳ תפילין שהיא בחי׳ קירון עור הפנים שהיא בחי׳ יראה בושה (ל״ק לח־ו) (ראה דברים כ״ח וראו).\n\nס כי הקב״ ה מחאוה לתפילתן של צדיקים, ולמה, כי הקב״ ה חפץ חסד הוא ורוצה תמיד להשפיע השפעות וברכות ואין ההשפעה יכולה לירד רק ע״י כלי הנקרא אני דהיינו שמקשר המחשבה אל הדיבור של התפילה בקשר אמיץ וחזק ונשלם חפץ השי״ת וכשהשי״ת מקבל תענוג מתפלתן כביכול נעשה נוקכא לגבי ישראל ונקבה תסובב גבר א״כ\n\nמהפנימיות נעשה חיצוניות ומשיג מה שנסתר ממנו (ל״ק עג) (ר׳ נשא ו׳ ואני).\n\nפו צדיקים מהני זכותייהו אעלמא אדידהו לא, כי הצדיקים בעצמן אין להם כלום רק ממשיכין כל טוב אל העולם כשרז״ל על רחב״ד (שם) כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין וכו׳ וע״ב העשירים נקראין כותלי בהמ״ד שהם כחל שהכל פונין אליו ע״י עשירותם וכל טוב שיש להם נמשך להם מבחי׳ ביהמ״ד היינו בחי׳ דורשי ה׳ לא יחסרו כל טוב שמהם נמשך כל ההשפעות (ל״ת ב־ ו).\n\nפט לא מרובכם חשק ה׳ בכם כי אתם המעט, לא וכו׳ רק מחמת שאתם ממעיטין עצמיכם כי מחמת שהם מקטינים עצמן עי״ ז הם בבחי׳ עפר שיש לו כח המושך בחי׳ משכן שמושך אלקות וע״כ חשק ה׳ בכם (ל״ק ע).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 7,
      "he": "צב שלשת השריגים, ודרז״ל שלשה שרי גאים ופרש״ י דהיינו עשירים קרובים למלכות שיש להם בחי׳ דיבור שישפיע להם השי״ ת דברי חן בשפתותיהם לבטל כל הגזירות קשות ולפעול טובות וישועות על ישראל (קל״ ת ב־ח).\n\nצה שמואל בדיק בספרא, כשאדם רוצה לידע איך להתנהג באיזה דבר יפתח ספר ויבין איך להתנהג (ס״ ה דעת).\n\nקלג הלומד לתלמיד שאינו הגון בזורק אבן למרקוליס ופירשו רז״ל שפירושו מר קילוס היינו חילוף הכבוד נמצא כשלומד לתלמיד שאינו הגון הוא היפך הכבוד וע״כ בא עי״ ז עצירת גשמים היפך הכבוד שעל ידו באין גשמים (ל״ ת ם) (ר׳ בשלח ט״ז וכבוד).\n\nקלט מרדכי בחי׳ מר דרור, שהמרוח היינו המלכות יש לה דרור וחירות שלא להשתמש בה להנאתו ולצרכו כי אם להשי״ת דהיינו להשתמש עם המלכות לעבוהש״י להזהיר ולהוכיח כל הנשמות שנכנעים אליו (ל״ק נו־ב).\n\nבכורות\n\nו דם נעכר ונעשה חלב, תאוות משגל היא כפי החלב שיונק בקטנותו אם התינוק יונק מאשה חצופה אזי מתגבר בו תאוה זו כי דם נעכר ונעשה חלב אזי מזיק להתינוק חלב הנעשה מעכירת דמיה ונולד לו חמימות בלבו וכן להיפך כשיונק מאשה כשרה אזי לבו חלל בקרבו ואין לו חמימות רק מעט המוכרח למצוות הבורא ית״ש (ל״ת א־ד).\n\nח אימא לן מילי דכדיבי אמר להו הוי לן כדנייתא וילדה והוי תליה ליה פתקא וכתיב ביה דמסיק בבי אבא מאה אלפי זוזי אמרו ליה וכדנייתא מי ילדה אמר להו הי נינהו מילי דכדיבי, מלחא כי סריא במה מלחי ליה בסילותא דכדגייתא ומי איכא סילותא לכדנייתא ומלחא מי סריא.\n\nמילי דכדיבי זה בחי׳ שקר ע״ז תאוות ממון הוי לן כדנייתא בחי׳ פרידא בחי׳ עכו״ ם וילדה בחי׳ רווח אמרו לו וכדנייתא מי ילדה כי עכו״ם לא עביד פירין והשיב להם הי ניהו מילי דכדיבי היינו השקר שנדמה להם שמרויחין ובאמת אינם מרויחין ותלא לי׳ פתקא בצווארי׳ דהוי מסיק ביה אבא מאה אלפי זוזי, בי אבא בחי' ע״ז שמכרעת הכל לכף חוב כי זה המשא תלוי בצוואר בני אדם שאינם מסתפקים בממונים ולווין מאחרים ואח״כ מתים בעלי חובות וזה הדבר להם כמו צוואה וזה שפי׳ מהרש״א פתקא שטר צוואה מאביהם' שישלמו חובותיו חוב ע״ז כי מצוה לקיים דברי המת.\n\nואח״ כ אמרו לו מלחא כי סריא במאי מלחו לי׳ כי תיקון של תאוות ממון הוא תיקון הברית ושאלו זה שתקן בריתו אם נפל לתאוות ממון במאי תיקונו והשיב להם בסילותא דכדנייתא כי באמת יש עוד תיקון לתאוות ממון שיסתכל בהשורש שמשם בא כל הממון וע״י הסתכלותו שם יתבטל תאוותו אבל לזאת ההסתכלות א״א לבא אלא עד שיתקן בריתו ואמרו לי׳ מי איכא שליא לפרידא כי עכו״ ם אין לה אפילו בית ולד אמר להם ומלחא מי סריא כי באמת מי שתיקן בריתו אינו נופל לתאוות ממון (ל״ק כג־ה).\n\nח וזה ששאלו סבי דבי אתונא אמצעותא דעלמא היכא זקפא אצבעתא אמר הכא אמרי ליה מי יימר אמר להו אייתו אשלו ומושח ו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 8,
      "he": "ששאלו אותו איך משיגין אור אין סוף שהוא אמצעא דעלמא שממנו הכל שואבין חיות ושפע זקפא אצבעתא זה בחי׳ ברכות שע״י הברכות מבטשין המוחין בכתר ונעשין היכלין וא״ל מי יימר מי הוא זה שיכנום בהיכלי התמורות למקום הקליפות להעלות משם הקדושה והשיב להם אייתו אשלי ומושחי היינו עיקר עליית הקדושה ע״י השמחה ולעתיד בצאת ישראל מהגלות בשמחה ואז יכלו הקליפות לגמרי וזה אייתו אשלי היינו על ידיכם ועל כרחכם יתבטלו הקליפות כי אתם בעצמיכם תביאו את בית ישראל מהגלות הנקראים אשלי היינו חבל נחלתו (ל״ק כד־ח).\n\nח אמרו ליה אחוי לן מנא דלא שויא לחבלא אייתי בודי׳ פשטוהו ולא הוי עייל לתרעא אמר להו אייתו מרא סתרו היינו מנא דלא שויא לחבלא.\n\nבודי׳ זה בדיות הלב היינו המדמה שרירות לב כשזה כח המדמה גובר ומתפשט על האדם שעולה ממדריגה תחתונה למדריגה עליונה והקליפה הזאת שהיא המדמה לא שויא ההפסד והחבלה שנפסדת כבר מהאיש שהי׳ במדריגה העליונה ואעפ״כ מתגברת אח״כ ולא עייל לתרעא היינו שלא יכול להכנס לשער הקדושה שהיא השכל• מחמת התגברות המדמה עצה על זה סתירת הפתח שהוא הטומאה ע״י צדקה לעני הגון שאז מאירין הגוונין ונתגלה גדולת הבורא (ל״ ק כה־ד).\n\nח רציצא דמייא בבעותי׳ היכא נפיק רוחא אמר להו בהיינו דעאל, רציצא זה אפרוח בחי׳ צדיק ששאלו אותו הצדיק שממית את עצמו ומוסר נפשו בצלותיא באיזה מקום בתפילה צריך לו למסור את נפשו ביותר והשיב להם היכא דעאל דהיינו איך שיש לו להעלות ניצוצי הקדושה במקום שנכנסין בו מחשבות זרות וצריך להעלותם שם צריך לו למסור נפשו (ל״ק כו).\n\nרציצא בחי׳ קנה רצוץ שהם העכו״ם שרחוקים מבחי׳ זקן בחי׳ חכמה דמיית בבעותי׳ היינו להמית ולבטל בעותם וצלותם מלבקש עוד מאלקים אחרים אלא לקרא כולם בשם ה׳ היכא נפיק רוחא היינו זאת הבחי׳ א״א אלא ע״י תיקון הברית ואיך מפיק ומוציא ניצוצי הק׳ שנפלו ע״י פגם הברית ואמר להם בהיינו דעאל בזה שנכנס בו הרוח היינו הרהורי זנות והוא משבר תאוותו בזה הוא מפיק ניצוצי הק׳ של פגם הברית כי זה הוא בחי׳ תשובת המשקל (ל״ק כז־ח).\n\nח ווה שאמרו סבי דבי אתונא בני לן ביתא באוירא דעלמא, כי אלו בני אדם הרוצים לערוך עבודתם ע״י תורה ששומעין מת״ח ש״י באמת אין להם על מה שיסמוכו והוי כאילו רוצים לבנות בית באויר כמו השידין שפורחין באויר ואמר שם וקם בין שמיא לארעא היינו הת״ח האמתי הוא בין שמיא לארעא ואמר אפיקו לי לבני וטינא מהתם כי טינא נכנס בלבם ונעשה לב האבן וכשהת״ח רואה מחשבתם הרעה אומר להם שיוציאו הטינא שבלב האבן ואל יכפורו בהקב״ה כי הטינא נמשך מהתם מן הד׳ אלפין הנפילין שעולה התם אמרו מי מצי לאסוקי התם שאמרו לו מי יכול לעלות האלפין הנפולין השיב להם מי איכא דמצי למיבני ביתא בין\n\nשמיא לארעא היינו מי שבונה ביתו ע״י ת״ח האמיתיים כי הם יסוד כל דבר ומי שביתו בית ועד לחכמים אלו האנשים מעלין האלפיץ (ל״ק כח־ג) (ראה יתרו כ׳ ועושה חסד).\n\nח האי גברא דאזל בעי איתתא ולא קיהבי ליה מאי חזי דאזיל להיכא דמידלי מינה שקל סיכתא דצה לתתא לא עאל דלי דצה לעילא עאל אמר האי נמי מתרמיא ליה בת מזליה.\n\nוזה פי׳ האי גברא דאזל בעי איתתא אשה יראת ה׳ היינו מי שפגם בעוונות וגרם דם נדה להשכינה ונעשה פירוד בין קוב״ה ושכינתי׳ וזה ולא קיהבי ליה בחי׳ שאג ישאג וכו׳ מאי חזא דאזיל להיכא דמידלי מינה היינו כשרוצה לטהר את המלכות הוא הולך למדריגה היותר עליונה היינו תיקון הכללי כי הצדיק הוא תיקון הכללי והוא מושל ביראת אלקים וזה שקל סיכתא הם יתידות ומסמרות בחי׳ דברי תורה דצא לחתא היינו מדריגות התחתונות כשאין תיקון הכללי ולא אעל היינו שלא היה אפשר אז לדבר בדברי תורה דצא לעילא ועאל ע״ י תיקון הכללי שהוא תיקון הברית אז הדיבור מותר היינו שהראה להם שא״א לתקן כל הדברים כ״א ע״ י תיקון הכללי כדי להרים המוח וזה האי נמי איתרמיא ליה בת מזליה היינו בחי׳ מוחין בחי׳ ונוזלים מן לבנון שתיקון הכל ע״י תיקון הכללי, א) תיקון הדיבור ע״י שבח הצדיקים, ב) תיקון העוונות ע״י תיקון הברית, ג) תיקון המו״מ ע״י צדקה כי כולם הם בחי׳ תיקון הברית ומרוממים המוח (ל״ק כט־י).\n\nח מישרא דסכיני במאי קטלי ליה סכינא לשון לימוד כשהחכמה תתאה נופלת להעכו״ם במאי חותכין ומבדילין את המלכות להצילה מזעקתה והשיב להם בקרנא דחמרא ע״י תוכחה שעי״ז נתגלה החסד ובזה קוצרין הד׳ מלכיות דס״א קרנא היא קול המוכיח חמרא זה בחי׳ יששכר וכו׳ בחי׳ יודעי בינה וכו׳ שעי״ז מעלין אותה לרגלים שהם הלב של השנה וממשיכין אור הפנים איתו ליה תרי ביעי לשון צלותא ובעותא אמרי הי דחוורתא והי דאוכמתא היינו שאתה אומר שע״י תוכחה מעלין המלכות איך אפשר להוכיח כי התפילות באין ביחד ואיך יודע להוכיח וזה הי דחוורתא והי דאוכמתא איזה תפילה מאיש כשר או להיפך אייתי להו תרי גביני בחי׳ תרי תורות בחי׳ פסל לך ובחי׳ לא תעשה לך פסל ואמר להו הי דעוזא חוורתא והי דעוזא אוכמתא היינו תרי עוות שהז עזות דקדושה",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 9,
      "he": "ועזות דסט״א שמהן תרי תורות ולפי העזות יכולין לידע התפלות שעי״ז יכול להוכיח אותם ועי״ז מעלין המלכות לבחי׳ אור הפנים המאיר ברגלים (ל״ק ל־ח : )(ר׳ בהמפתח כל עניני התורה ל ותבין).\n\nח וזהו מה ששאלו סבי דבי אתונא אית לן בירא בדברא עייליה ליה למתא בירא בחי׳ בר ומזון שהוא בחוץ ולאחורי הקדושה הסתרת פנים עייליה ליה למתא לפנים שיהי׳ בבחי׳ לחם הפנים אייתא פארי ושדי להו ואמר לון אפשילו לי חבלי פארי זה בחי׳ שבת אמונה ושדי להו בחי׳ ברית בחי׳ שדי כנ״ל וחבלי זה בחי׳ אהבת חסד שמתגלים בפומא דאמא היינו ע״י שבת וברית נתגלה אהבה וע״י אהבה באים לבחי׳ לחם הפנים (ל״ק לא־ט)(ר׳ כל עניני התורה ותבין).\n\nנז ארז נפל במקומנו ועברו עליו י״ו קרנות על חודו, הצדיק נקרא ארז בלבנון וזהו שספר התנא בשבחו של הצדיק שהיה צדיק בדורו ונפל במקומנו כי בוודאי מדריגת התנא היתה ג״כ גדולה אבל לפי ערך הצדיק היתה נפילה ועברו לשון התגלות י״ ו קרנות על חודו היינו ע״י חידוד שכלו שקבל ע״י התורה שנקרא יו׳ ע״ש הלוחות ארכן ו׳ ורחבן ו׳ ועשרת הדברות נתגלה קירון אור הפנים היינו בושה שזה עיקר התשובה (ל״ק לח־ז).\n\nערכין\n\nיא אין ישאו אלא לשון שירה (ר׳ נשא ז׳ בכתף)(ל״ת לא).\n\nטז אמר ר׳ עקיבא תמה אני אם יש בדור הזה מי שיוכל להוכיח, ואם ר״ע אמר זאת בדורו כ״ש בדור הזה של עכשיו כי כשהמוכיח אינו ראוי אזי לא די שאינו מועיל בתוכחתו אף גם הוא מבאיש ריח של הנשמות השומעים תוכחתו כי ע״י תוכחתו הוא מעורר הריח רע של המעשים רעים ומדות רעות של האנשים שהוא מוכיחם ועי״ז הוא מחליש את הנשמות שלהם ועי״ז נפסק השפע מכל העולמות התלוים באלו הנשמות (ל״ ח ח־א) (ר׳ תוכחה טז).\n\nכריתות\n\nו כל תפילה שאין בה מתפלת פושעי ישראל אינה תפילה וילפינן מקטורת שהי׳ בהם חלבנה, לענין התחזקות בתפילה שיחשוב בלבו הלא אם אני רחוק בעיני מהשי״ת מחמת ריבוי עוונותי א״כ אדרבא כל שלימות התפילה על ידי דייקא כי א״א להלטיר\n\nקטורת בלא חלבנה נמצא שגם חלבנה היא שלימות הקטורת כמו כן לענין תפילה שבלא תפילתי הגרועה המצטרפת לתפלת ישראל לא היה שלימות התפילה (ש״ה רצה).\n\nתמיד",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 10,
      "he": "איזהו חכם הרואה את הנולד שעיקר חכמה הוא כשמסתכליץ על סוף כל דבר מה יהיה נולד ממעשיו ועסקיו בסוף האחרון אשר לזה אין זוכין בשום חכמה שבעולם הזה כ״א ע״י חכמת הצדיקים האמתיים שהם חכמות התורה באמת (ל״ה שבת ו־ג ע״פ הוד) (ל״ק נז־א).\n\nכח המוכיח את חבירו לשם שמים מושכין עליו חוט של חסד שנאמר מוכיח אדם אחרי חן ימצא, כי חוט זה של חסד זה בחי׳ שנקלע ונשזר ונעשה חוט מהנימין שעל אלו הנימין( 1 שקורין סטריניס) יתנגן השיר הזה שלעתיד שהם ע״ב נימין כנגד שם י׳ יק׳ יקו׳ יקוק׳ שהוא בחי' שיר פשוט כפול וכו׳ כמובא (בתי׳ ז׳ כא) שהוא עולה כולו ע״ב ועל אלו הנימין יתנגן השיר הזה שלעתיד כשיחדש את עולמו בחי׳ עולם חסד יבנה שאז יתעד שיר פשוט וכו׳ וזה מושכין עליו חוט של חסד זה בחי׳ ההמשכה שמושכין ופושטין את הנימין כדי לנגן עליהם שיר הנ״ל (ל״ת ח־א).\n\nנדה\n\nכד תניא אבא שאול אומר קובר מתים הייתי פעם אחת נפתחה מערה מתחתי ועמדתי בגלגל עינו של מת עד חוטמי כשחזרתי לאחורי אמרו עין של אבשלום היה, וזה שאמר אבא שאול קובר מתים הייתי כי אבא שאול השתדל לתקן תמיד את הרע עין הנקרא מיתה פעם אחת נפתחה מערה היינו בחי׳ דביקות (בחי׳ לאדבקא מחשבתי׳ בעלמא דאתי בה״נ) מתחתי היינו בחי' אמת (שמבין הרמזים רק לפי מדריגתו(בה : ״נ)) וז״ש אבא שאול שע״י אמת שלו נפתחה לו דביקות ועמדתי בגלגל עינו של מת עד חוטמי היינו מחמת הדביקות העמדתי עצמי בסכנה ליכנוס בגלגל עינו של מת היינו ברע עין כי רע עין ומיתת הלב הם בחי׳ אחת עד שהוצרכתי להשתמש בבחי׳ משיח כדי להכניע את הרע עין וזה עד חוטמי שמשיח הוא בחי׳ חוטם וכשחזרתי לאחורי אמרו לי עינו של אבשלום היתה היינו שאבשלום נפל לבחי׳ הרע עיז הזה וזה כשחזרתי לאחורי היינו\n\nאחר התיקון שחזרתי בחי׳ משיח למקומו וע״כ לא אמרו לו עד שחזר לאחוריו כי אלו היה יודע מקודם אפשר לא היה מסכן עצמו ליכנס ברע עין כזה (ל״ק נד־ד) (ר׳ שמואל־א ב׳ ויתן) (שמואל־ב ט״ז אולי).\n\nכד אבא שאול אומר קובר מתים הייתי, שהיתה השתדלותו תמיד לראות בהכרת רשעים שבחייהם קרויין מתים פעם אחת רצתי אחר צבי כי עיקר מפלתן של רשעים הוא ע״י ירולזת א״י וא״י צבי לכל ארצות ונכנסתי בקולית של מת היינו שרצה לתקן קולות הנ״ל ורצתי אחריו שלש פרסאות היינו ג׳ תפילות וע״י מתנוצץ אור ג׳ אבות וצבי לא הגעתי וקולית לא כלתה שלא השיג בחי׳ א״י ביטול קולות הנ״ל כשחזרתי לאחורי היינו אחר גמר תפלתי שאז פוסע אדם לאחוריו ג׳ פסיעות אמרו לי של עוג מלך הבשן היא ואין כל אדם יכול לתקן קולות כאלו כי אחיזתו בימין ואפילו משה רבינו היה ירא מפניו עד שהבטיחו הקב״ה אל תירא אותו (ל״ק נה־ט) (ר׳ חקת וזה בחי׳ עץ).\n\nל כיון שיצא לאויר העולם מיד נשכח מאתו, כי קודם שיוצא האדם לאויר העולם מלמדץ ומראין לו כל מה שצריך להשיג בזה העולם וכיוון שיצא מיד נשכח מאתו וצריך לבקש אבידתו והאבידה היא אצל הצדיק אך הצדיק אינו משיב עד שידרשנו אם אינו רמאי ושקרן (ל״ק קפח) (ר׳ ב״מ כ״ז עד).\n\nעג כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא, כי ההלכות שזוכין ללמוד בפרט מי שזוכה לחדש בהם זה בחי׳ שעשוע עוה״ב בחי׳ כל השונה וכו׳ כי כשנתחדש הלכה נתחדש שכל וידיעה והדעת הוא עיקר שעשוע עוה״ב (ל׳׳ ת ב־ב) (ר׳ סנהדרין צ״ג וה׳).\n\nכלים\n\nפי״ז משנה טז. אוי לי אם אומר, כמו שמצינו ברבן יוחנן בן זכאי שבוודאי היה גדול במעלה מאד יותר הרבה מהצדיקים שבזמן הזה וא^נפ״כ אמר אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר נמצא שר״י ב״ז היה בקי כ״כ בתוך העולם עד שהיה מתיירא לומר דברי תורה שלא ילמדו ממנו הרמאים הרי שהיה בקי מאד בהעולם כי באמת כל מה שהצדיק גדול ביותר יכול להשגיח ולהסתכל בעולם יותר כי הלא הש״י מרומם ומנושא מאד מן העולם ואעפ״כ הוא משגיח בהשגחה פרטיות על כל העולם (ל״ת נח) (ר׳ ענווה כו).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 11,
      "he": "קיניו\n\nפ״ג זקני ת״ח כל זמן שמזקיניץ דעתן מתיישבת עליהן, כי צריכין בכל יום ויום שבא אח״כ להוסיף בו קדושה ודעת אבל כשהזקנים המאריכי ימים שבדור פוגמים את ימיהם ואין מוסיפין אור קדושה ודעת בכל יום ויום מזה יונק מצח הנחש חכמת הטבע כי מפגם הדעת יונק מצח הנחש שהוא חכמת הטבע (ל״ ת ד־ח) (ר׳ בראשית א׳ ויקרא).\n\nידים\n\nפ״ג כל השירים קודש ושיר השירים קדש קדשים, נמצא ששיר השירים הוא קדוש מאד יותר מכל הספרים והנה במשלי וקהלת כולם מלאים מוסר ויראת שמים ומצינו בהם תיבות קדושה אבל בשיר השירים אינו נמצא תיבות קדושה כלל וזה מחמת עוצם קדושתו אינם רואים שם שום קדושה (ל״ק רמג) (ר׳ צדיק קמה).\n\nעולןצין\n\nג לא מצא הקב״ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום, ומה הוא השלום שמחבר תרי הפכים ע״כ כשאתה רואה שני אנשים שהם שני הפכים ממש אל תאמר שא״א לעשות שלום ביניהם אדרבא זה עיקר שלימות השלום כמו השי״ת שעושה שלום במרומיו בין אש ומים שהם שני הפכים (ל״ ק פ)(ר׳ שלום כ).\n\nירושלמי\n\nנרפות\n\nפ״א עשרת הדברות הם בק״ש ודיבור לא תחמוד כנגד וכתבתם על מזוזות, כי ע״ י מזוזה נתבטל חמדת הממון (ל״ק כג־ד).\n\nפ״ר כל הדרכים בחזקת סכנה, בחי׳ ההסכן הסכנתי היינו שהדרך תלוי בשמירת הברית וע״ר צריך ליתן צדקה קודם צאתו לדרך כי צדקה היא תיקץ הברית ועי״ז ינצל מעיכוב בדרך (קל״ק לא־ח) (ל״ק לאד).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 12,
      "he": "פ״ה אם אין דעת הבדלה מנין, נמצא שמוצש״ק שיש הבדלה הוא בבחי׳ דעת וע״כ קשה לישון במוצש״ק כי השינה הוא הסתלקות הדעת (ל״ק קיז)(ר׳ שבת יח).\n\nפ״ה אם אין דעת הבדלה מנין, דע כשיש שלום בעיר\n\nהוא מפני שאין בר דעת בעיר הזאת כי אם אין דעת הבדלה מנין אבל כשיש בר דעת בעיר אזי יש הבדלה דהיינו שיש אנשים שדבקים בו ויש שחולקים עליו (ש״ ה צד).\n\nפאה\n\nארטבן שלח לרבי חד מרגליתא טבא שלח לי׳ רבי חדא מזוזה ולכאורה הוא פלא מדוע שלח לו מזחה דייקא כי מזוזה מבטל חמדת הממון והעשירות (ל״ק כג־ד).\n\nערלה\n\nפ״א כי מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפי׳, כשיסתכל על עצמו ויראה שהוא רחוק מאד מהשי״ת ואם היה להאדם בושה היה מתבייש אפילו ליקח המאכל להושיטו לפיו כי מאן דאכיל וכר ומאחר שאין לו שום זכות שיהיה לו אוכל א״כ הוא אכיל דלאו דיליה וכו׳ ע״כ בוודאי יש לו להתבייש אפילו להושיט המאכל לפיו אבל עיקר הבושה נמשך ע״י המנהיג בחי׳ משה וע״י הבושה עושין תשובה (ל״ ת עב) (ר׳ יתרו כ׳ ולבעבור).\n\nשפת\n\nפ״א מה שעשתה ענוה עקב לסילותה עשתה חכמה עטרה לראשה שנאמר עקב ענוה יראת ה׳ ראשית חכמה יראת ה׳, נמצא שעקב הענוה היא יראה וכן ראשית חכמה היא ג״ב יראה נמצא שיש יראה למעלה מיראה כי היראה בעצמה יש לה ג״כ יראה וכן למעלה למעלה עד א״ס (ל״ק קמח).\n\nפ״ב עתידין צדיקים שיהיה מחיצתן לפנים ממלאכי השרת שנאמר כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, שהמלאכים יצטרכו לשאול מישראל כשירצו לידע מה פעל אל, כי איש הישראלי נברא שיהי׳ לו ממשלה על המלאכים וזה התכלית והסוף של ישראל כשארז״ל עתידין וכו׳ וצריך כ״א לראות שיבא לזה התכלית (ל״ת א־א) (ר׳ תכלית ו).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 13,
      "he": "פ׳׳ב עתידין צדיקים שיהיה מחיצתן לפנים ממלאכי השרת שנאמר כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל (במדבר כג) מחיצה זה בחי׳ מקיפים שהם המחיצה של השכל ולעתיד יהיה מחיצות המקיפים של הצדיקים למעלה ממקיפים של מלאכי השרת ואז יהיה השגתם בחי׳ מה בחי׳ מה פעל אל בחי׳ הארת הרצץ שהוא למעלה מן הכל והוא מתגלה בעת האכילה בבחי׳ ואתה נותן להם את אכלם בעתו\n\nבעתו דייקא בחי' הארת הרצון בחי׳ מה בחי׳ כעת יאמר ליעקב ולישראל מה (ל״ ת ז־י).\n\nראש השנה\n\nפ״א רבות עשית אתה ה׳ אלקי, קודם מתן חורה ואחר מתן תורה נפלאותיך ומחשבותיך אלינו, כי קודם מתן תורה היה הממשלה ביד הש״י ואחר מתן תורה נתן הממשלה ליד כל ישראל כי התורה היא התלבשות רצונו של הש״י ועכשיו שהתורה מסורה בידינו גם הרצק של השי״ת מסורה בידינו (ל״ק לד־ד).\n\nפ״א דברי תורה עניים במקום זה ועשירים במקום אחר, כשהצדיק אומר תורה הוא בחי׳ משדך שידוכים וצריך לחבר דברי תורה ממקומות מפוזרים שהם רחוקים זה מזה ועי״ז נעשה החידוש ע״כ צריכים לשמוע מפיו תורה דווקא ועי״ז יכולין למצוא זווגו (ל״ת פט) (ר׳ שידוכים טו).\n\nשקלים\n\nפ׳׳ב כמו שבקש דוד אגורה באהלך עולמים וכי אפשר לדור בשני עולמות אלא שיהיו אומרים דבר הלכה משמו מי שאוחז תאוותו ממחלוקת כאלו לא מת אבל ע״י מחלוקת מצינו שלא אמרו הלכה משמם (ל״ק קמה) (ר׳ מחלוקת לג).\n\nפ״ב צריך לצייר בשעת הלימוד כאלו התנא עומד לפניו, כי בהספר של החכם נרשם ונצטייר שם שכלו נשמתו ופניו כי כפי דמותו כן נצטיירין האותיות בספר כי אם היה להחכם דמות אחר היה מצייר אותיות אחרים בהספר נמצא שיש בכל ספר דמות דיוקנו של החכם (ל״ק קצב) (ר׳ זכרון יב).\n\nפ״ ו אש שחורה על גבי אש לבנה, כי מה שהוא שחור ושפל אצל העליון היינו מדריגה תחתונה שלו הוא נאה ועליון אצל התחתון (ל״ק קצב) (ר׳ ברכות נ״ח דיו).\n\nסוכה",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 14,
      "he": "פ״א עתיד הקב״ה להיות ראש חולה לצדיקים לעתיד לבא, דהיינו שיעשה מחול לצדיקים והוא יח׳ יהיה ראש חולה, כי שכינה למעלה מראשותיו של חולה (נדרים מ) ולעתיד ע״י השמחה יתתקן כל החולאת ואז יהיה השי״ ת ראש חולה היינו ראש המחול כי השמחה היא בחי׳ תיקון החולה ובשביל זה נקראין השמחה והריקודין חולה כנ״ל כי הם תיקון החולאת (ל״ת כד).\n\nתענית\n\nפ״א אם יאמר לך אדם היכן אלקיך תאמר לו בכרך גדול שברומי שנא׳ אלי קורא משעיר, נמצא שזה האדם ששאל היכן אלקיך בודאי הוא משוקע במדור הקליפות כי הוציא א״ע מהכלל וכפר בעיקר בכן תאמר לו אפילו במקומך תוכל למצוא אלקותו ולשוב אליו בתשובה שלימה אלא שבמקומך רבו הלבושים (ל״ק לג־ב).\n\nפ״א אם יאמר וכו׳ מי שהוא בר דעת הוא מסתכל בהמניעה ומוצא שם הבורא ב״ה בחי׳ אם יאמר וכו׳ ומי שאינו בר דעת כשרואה מניעה חוזר תיכף לאחוריו (ל״ק קטו) (ר׳ יתרו כ׳ ויעמוד).\n\nפ״א לא איש א־ל ויכזב לא איש הוא שעשה דברי אל ככזב כי ע״י התפילה אנו מבטלין גזירותיו יח׳ ואזי ישראל נקראין אל כי אל על שם הכח שהוא תקיף ובעל היכולת וע״י תפלה אנו לוקחין לעצמנו הכח ממנו ית׳ כי אנו מבטלין גזירותיו נמצא שיש לנו הכח וע״כ נקראין ישראל א־ל (ל״ת ב־ד).\n\nפ״א אם יאמר לך אדם היכן אלקיך תאמר לו בכרך גדול של רומי, שגם שם שמלאים גלולים וע״ז גם שם מוסתר הוא ית׳ והכלל כשנופל לשם ח״ו אזי כשמתחיל לבקש איה מקום כבודו בזה הוא מחיה את עצמו מחיות הקדושה כי חיות הקליפות הוא רק מההסתרה אבל הוא מחיה את עצמו בבחי׳ חיות הקדושה במקום נפילתו ע״י הבקשה והחיפוש איה מקום כבודו נמצא שיודעין עכ״פ שיש אלוק ית׳ רק שהוא נסתר ונעלם כי איה הוא מאמר סתום שהם מקבלין חיות משם רק שחיות הקליפות הוא מההסתרה אבל הוא מחיה את עצמו בבחי׳ החיות י דקדושה ואח״ כ זוכה לעלות משם לגמרי אל הקדושה (ל״ת יב) (ר׳ התחזקות יז).\n\nפ״ב ארך אפים לרשעים כי הרוח הנשימה היא בחי׳ ארך אפים שהשי״ ת מאריך אפי׳ כדי שישיב וכדי שלא תתבטל הבחירה אך לבסוף גבי דילי׳ (ל״ק ח־ג).\n\nיבמות\n\nפי״ב מעשה דלוי בר סיסרא שהעלוהו לבימה וטפח רוחו עליו ולא אניבון, כי ע״י גיאות היא בחי׳ ע״ז וכל העומד לשרוף כשרוף דמי וכתית שיעור״ עי״ז אין לו כלי הדיבור לדבר עמהם (ל״ק יא־ב) (עיין תהלים י״ז סגרו פימו).",
      "en": ""
    }
  ]
}