Hilchasa Kinachamani · Midrash Index (112)
הלכתא כנחמני · מפתח מדרשים · (112)
Source: https://ajew.org/reader/hilchasa-kinachamani/1/112

Segment 1
HE:
מדרש רבה

בראשית

פ״א בראשית ברא, כי בתורה שנקראת ראשית ברא עולמים כי יוד הוא השכל של התורה וה׳ הוא אותיות של התורה שהוא חמשה חומשי תורה בחי׳ ה׳ מוצאות הפה היינו בתורה שהיא בחי׳ י״ק ברא כל עולמים (ל״ק קא) (ר׳ •־שעיה כ״ ו בטחו).

טז אין חכמה כחכמת ארץ ישראל, וכל אחד מישראל יש לו חלק בארץ ישראל וכ״א כפי חלקו שיש לו בא״י כן הוא מקבל ויונק מהמוחין של ארץ ישראל (ל״ת עא) (ר׳ א״י מ).

יג אדם לעמל יולד אשרי מי שעמלו בתורה, היינו מאחר שכל אדם נולד לעמל וא״א להמלט מזה בשום אופן אפילו אם יהיה לו כל חללי דעלמא בוודאי יהיה לו עמל ויסורין ודאגות הרבה ע״כ החכם עיניו בראשו שיהפוך העמל לעמל של תורה אשר בשביל זה נולד שיעמול בתורה ואו אשרי לו כי ניצול מעמל עוה״ז וזוכה לחיי עוה״ב (ל׳׳ת קיט).

פ״א למה התחילה התורה מבראשית כי העכו״ם יאמרו גזלנים אתם וכו׳ בשביל זה כח מעשיו הגיד לעמו שהגיד שכל העולמות הכל מעשי ידיו ולמי שהקב״ה רוצה הוא נותן וכל הדברים נקראים כח מעשיו כנגד כ״ ח אתוין דעובדא דבראשית כנגד כ׳׳ח פירקץ דידים וכשאנו מחאן כף אל כף בשעת התפלה בזה נתעורר כח אתוון דבראשית עי״ז יש כח בידינו לטהר אויר ארץ העמים ושואב האויר הק׳ כמו בארץ ישראל כי חוזר ארצם תחת ממשלת הקב״ה (ל״ק מד) (ר׳ מחאת כפיים א).

א ישראל עלה במחשבה תחלה, דהיינו שהשי״ ת צפה ההתפארות והשעשועים שיקבל מישראל ובשביל זה ברא כל העולם (ל״ק יז־א).

ב להבדיל בין האור ובין החושך אור אלו מעשיהם של צדיקים חושך אלו מעשיהם של רשעים, היינו

שמעשיות של צדיקים הם בחי׳ אור ולהיפך מעשיות של רשעים הם בחי׳ חושך ומי שיכול להבדיל בין אור לחושך יכול לספר מעשיות של צדיקים ועי״ז נטהר מחשבתו גם ניצול מצרות (ל״ק רלד) (ר׳ מוחין יד).

ח נמלך בנשמותיהם של צדיקים וברא את העולם, כי ע״י השעשועים שראה הקב״ה שיקבל מנשמותיהם עי״ז נעשה הדיבור של לה״ק שידבר ויברא את העולם (ל״ ק יט־ט) (עיין חבקוק ג׳, ה׳ שמעתי).

Segment 2
HE:
ט והנה טוב מאד זה המות כי הוא טוב מאד שעל ידו באין לתכלית הטוב וזהו רק מצד הנשמה אך מי שהוא צדיק אזי יכול לשמוח גם עם גופו אפילו אם מסתכל על הסוף מאחר שגם גופו טהור וקדוש (ל״ ת לג).

יוד אין לך עשב מלמטה שאין לו מלאך מלמעלה שמכה אותו ואומר לו גדל, דע כי כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב״ה נברא ממנו מלאך וכל דיבור נחלק לכמה ניצוצות כמו כן נבראו כמה וכמה מלאכים וכל מלאך ממונה על איזהו דבר ואפילו אילנות ועשבים יש עליהם ממונים וכל מלאך מקבל חיותו מהדיבור ומשפיע לתוך הדבר ושני הכוחות האלו מכונים בבחי׳ ידים ביד ימין מקבל וביד שמאל משפיע נמצא שכל הרפואות תלוים בתורה (ל״ק נז־ א) (ר׳ תורה נד).

יא שאלת המינין על מצות מילה איך יברא הקב״ה דבר המחוסר תיקון, אך הוא על כוונה זו שהלשון הקודש בחי׳ תיקון הברית הבא מלמעלה הוא חסר תיקון ועיקר תיקונו למטה בזה העולם ע״י שמעלין הטוב שבתרגום ומשלימין את הלה״ ק כי השי״ ת ברא כל הבריאה בשביל האדם שהוא דייקא יתקן כל הדברים, וזה מה שתירץ במדרש כל דבר צריך תיקק (ל״ק יט־ט).

יב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם באברהם, היינו חסד כי ההולדה ע״י בחי׳ הלכות שהם בחי׳ חסד (ל״ת ב־ג) (ר׳ לימוד הפוסקים ז).

יא אמרה שבת לפני הקב״ה לכל נתת בן זוג ולי לא נתת והשיב השי״ ת שכנסת ישראל הוא בן זוג שלה, שבת הוא בחי׳ אשתו הראשונה ומי שמתה אשתו הראשונה פסיעותיו מתקצרות נמצא שחילול שבת הוא בחי׳ פסיעות קצרות והנה מצינו להיפך כי צריך דווקא לפסוע בשבת פסיעה קטנה אך דע כי בחול כשעושין מצוה וכל מצוה היא קומה שלימה והס״ א יונקת מן הרגלין ובשבת עולין הרגלין מן הקליפות ואז בתחילת ההליכה הוא שביל דקיק בחי׳

פסיעות קטנות ואח״ כ נעשה מהם דרך כבושה (ל״ ק רעז) (ר׳ ישעיה י״ח אם).

יד כל הנשמה וכו׳ בכל נשימה ונשימה צריך להלל את ה׳ (ר׳ תהלים ק״נ כל הנשמה) (ל״ק נה־ט).

יח לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת לשון נופל על לשון (עיין בראשית ב׳ לזאת) (ל״ק יט).

כב כשפגע אדה״ ר לקין ושאל לו מה נעשה בדינך והשיב לו שעשה תשובה אמר אם כך תקיף חילא דתשובה פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת ולכאורה מה ענין שבת אצל תשובה אבל לפי דברינו מכוון היטב כי כשעושה תשובה שלימה ונדחה הרע לגמרי ויש לו נייחא זה בחי׳ שבת (ל״ק עט) (ר׳ נצבים ל׳ ושבת).

כו קשה המחלוקת כדור המבול, ע״י המחלוקת נופל לתאוות ניאוף (ס״ה מריבה).

Segment 3
HE:
לא קנים תעשה לתיבה מה קנים מטהרין את המצורע אף חיבתך מטהרתך כי המצורע הוא נרגן מפריד אלוף ועי״ז בדד ישב וקנים מטהרים אותו אף חיבתך תיבת התפלה מתקנין את המחלוקת ועושה שלום בכל העולמות (ל״ק יד־ט).

לה ארטבן שלח (ר׳ ירושלמי פאה ארטבן) (ל״ק כג).

סג בא זדון ויבא קלון דא קלונו של רעב, ע״י תאות אכילה בא מחלוקת שמחרפין ומבזין אותו וכשמשברין תאות אכילה זוכה לשלום ואזי נתרבה שובע גדול בעולם (ל״ק לט).

לט והי׳ ברכה אף אתה מקרב רחוקים וכו׳ הברכות מסורות לך, מי שמקרב את הרחוקים לעבודת ה׳ הברכות מסורים בידו (ס״ה ברכה).

לט וע״כ אברהם הוא היה מגייר אנשים ושרה מגיירת נשים, כי ע׳׳י גרים נתגדל דעתם ונתקרבו להא הזאת היינו לדעת את השי״ ת זכו לבנים כי עיקר הולדה ע״ י דעת (ל״ ק נג).

חבור עצבים אפרים הנח לו, כשיש שלום בין ישראל אפילו עובדין ע״א מוחלין להם כי ע״י השלום בוודאי יחבטל הע״ז והאפיקורסוח שיש לב״ א מהם ע״ י שידברו וישיבו זה את זה מדעותיו הרעות והכפירות ובוודאי יבואו לאמונה שלימה וישרה אבל ע״י מחלוקת באין כפירות (ל״ק סב בהש׳) (ר׳ הרשע י׳ חלק).

מ טרף נתן ליראיו, טירוף לשון טלטול ע״ פ רוב היראים פרנסתם בא ע״י טלטולים (ס״ה טלטול).

מב העונשים של כל הדברים החליף אאע״ה על שעבוד מלכיות אך עונש העזות נשאר בגיהנום (ל״ק כב־ יא).

מב ויבא הפליט זה עוג, שרצה שיהרג אברהם וישא את שרה והוא בחי׳ צופה רשע לצדיק אברהם וה׳ לא יעזבנו בידו והקב״ ה כבש משפטו ממנו זמן רב עד זמן מרע״ ה ובשביל זה נקרא פליט שנמלט מהמשפט זמן כביר (ל״ק נה־ט) (ר׳ תהלים ל״ז צופה).

מד וע״כ אברם אינו מוליד אברהם מוליד, ואברהם ושרה לא הולידו עד שהגיעו לה״א הזאת כי עיקר הולדה ע״ י הדעת ומי שהוא שלם בדעתו והשיג מה שאפשר לדעת האדם להשיג ואין חילוק בין דעתו לדעת הש״י רק בה״ א דברים כמובא שאלו ה׳ דברים א״א לשכל אנושי לדעת אז דעתו יונק מדעת השי״ת שהיא בחי׳ ה״א ואז מוליד (ל״ק נג) (ר׳ דעת טז).

Segment 4
HE:
מח כל חנופה שנאמר במקרא במינות הכתוב מדבר, ע״י חנופה בא לידי כפירה (ס״ה תנופה).

נב ואנשי סדום רעים וחטאים רעים אלו לאלו, וחטאים בגילוי עריות, ע״י טובות שעושה עם ב״א נתבטל תאוות ניאוף וכן להיפך (ס״ה ניאוף).

נו ירושלים תמן יראה תמן שלם, אמונה נקרא ירושלים שעיקר בנינה מיראה בראשית ירא בשת שירא ומתבייש מהשי״ ת והיא בחי׳ תפילה כי שם עיקר התפלה (ל״ק כב־י).

נט אין ארור מתדבק בברוך, אין כח הקללה חל על המיוחם (ס״ה יחוס).

סה כליך זה בבל שנאמר ואת הכלים הביא בית אוצר אלהיו (ר׳ תולדות כ״ז שא) (ל״ק רעח) (ר׳ שוחט ו).

ויצא

סדו וזה בחי׳ אבני יעקב שנכללו כולם בתוך אבן שחיה, כי הנפשות הם בחי׳ אבנים כמ״ש תשתפכנה אבני קודש (איכה ד) וכולם באים ונכללים בתוך צדיק הדור שהוא בחי׳ אבן שתיה ועי״ ז נמתקים כל הצמצומים (ל״ק סא־ז) (ר׳ שמואל־א ב׳ כי לה׳).

ע לבו נשא את רגליו, ע״י הרוח שבלב באים הריקודים היינו ע״י הצדיק שהוא בחי׳ איש אשר רוח בו (במדבר כז) ונתבטל הגאוה כמ״ש אל תבואנו רגל גאוה ונתבטל הע״ז ונמתקין הדינין (ל״ק ו).

ע ר׳ אליעזר הגדול גייר גרים, וזה מחמת שהיה גלגול בנו של משה כי עליו נאמר ושם האחד אליעזר וע״כ בכח זה גייר גרים כי כל עבודת משה בחייו

ועכשיו לאחר מותו הוא רק לעשות גרים (ל״ ק רטו) (ר׳ ספרי ראה כל).

Segment 5
HE:
ע נטל הקב״ה שיחתן של אבות ועשאה מפתח לגאולתן של בנים, השיחה שאדם משיח בינו לבין קונו השיחה הזאת נעשה אח״כ גאולה וישועה לבניו (ס״ה התבודדות).

ע חונה מלאך ה׳ סביב ליראיו לסובבים ליראיו, אלו המקורבים ליראי ה׳ גם הם זוכים ליראה ולדעת (ס״ה יראה).

וישב

פד וישב יעקב בארץ מגורי אביו, שהיה מגייר גרים כמו אבותיו כמו מגיורי אביו וזה שאמרו שם בקש יעקב לישב בשלוה מיד קפץ עליו רוגזו של יוסף היינו מחמת שיעקב היה מגייר גרים עי״ ז לא היה יכול לישב בשלוה כדי שיהיו הגרים באמת ואם יהיה לו שלוה לא יוכל לעשות גרים כי אין מקבלין גרים לימות המשיח (ל״ק רכח) (ר׳ יבמות כ״ד אין).

פר ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף, הריאה והלב הם בחי׳ יעקב ויוסף כי יעקב הוא אמת ואמת הוא בחי׳ התורה והתורה היא כנגד הריאה ויוסף הוא בחי׳ לב וכשבוער האש שבלב הוה אוקיד כל גופא וע״י שהחמשה כנסי ריאה נעים ונדים מנשבי על לבא ומשככים החמימות שבלב וזה ביקש יעקב היינו הריאה לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף היינו החמימות שבלב כי ע״י התורה משככים החמימות (ל״ק צב) (ר׳ ת״ז י״ ג אלמלא).

פר אמר ר״ י אמר יהושע לשמש עבדא בישרא (ר׳ נחמי׳ ט׳ וצבא) (ל״ת א־יג).

־צא שאול שאל האיש לנו ולמולדתינו אפילו עצי עריסותינו גלה לנו, כי ע״י עצי המטה עי״ו סגולת ההולדה כי יש עצים שכשעושין מהם מטה הם מסוגלים להולדת בנים ולגדלם וכן להיפך יש שאינם מסוגלים וכו׳ (ל״ק רכט).

ויחי

צח ולקדקוד נזיר אחיו שרחקו אותו אחיו את הוא כלילהון דאחיך וכו׳ נזיר ממש הי׳ כי לא טעם טעם יין, מי שיש לו שונאים יזיר מן היין ועי״ז נעשה ראש להם (ס״ה מריבה).

שמות

Segment 6
HE:
ז לא הי׳ ראוי יוסף לינתן בבית האסורים אלא י׳ שנים מפני שהוציא דבה על י׳ אחיו(ע״י לשון הרע נתפס בתפיסה) (ס״ה לשון הרע).

בשלח

כא ופרעה הקריב, שהקריב את ישראל לאביהם שבשמים, כשחולקין על האדם נמצא שרודפין אותו והוא בורח בכל פעם להש״י דמה שחולקין יותר מקרבין אותו יותר להשי״ת וזה ופרעה הקריב שהקריב וכר שע״י רדיפתו אותם נתקרבו יותר להש״י (ל״ת יג).

משפטים

לא מי שנוטל רבית מישראל אינו ירא מן המקום הרבית מפסיד היראה (ס״ ה ממון).

תשא

מה כי יש אוצר מתנת חנם שמי שאין לו שום זכות כלל מקבל משם ובוודאי אין זה האוצר מוכן בשביל רשעים כי א״ כ הרשע הוא גדול מן הצדיק כי הרשע בוודאי אין לו שום זכות כלל וכי יזכה בשביל זה לקבל מאוצר מתנת חנם אך באמת הרשע בוודאי אינו מקבל משם רק זה בשביל הצדיק לבד בשעה שהוא איש פשוט אזי הוא מקבל מזה האוצר מתנת חנם שזה בחי׳ קודם קבלת התורה שהיה מתקיים העולם בחסד חנם לבד (ל״ ת עח) (ר׳ ואתחנן ג׳ ואתחנן).

אך האמת כי מזה האוצר בוודאי אינו מקבל רק הצדיק לבד אך ע״ י שהוא מקבל משם עי״ ז יכול להגן בזכותו ולהמשיך חיות גם למי שבאמת אין לו זכות כלל ע״כ מוכרח הצדיק להיות איש פשוט איזה עת כי עי׳׳ז הוא ממשיך חיות לכל הפשוטים אפילו אותם שרחוקים באמת מן התורה (ל״ת ע״ח בפל״ח).

מז בשביל זה ניתנה תורה שבעל פה מחמת שצפה שיהיו ישראל בגלות ויעתיקו האומות תורה שבכתב ע״כ נתן לנו תורה שבע״ פ שזה אינם יכולים להעתיק נמצא שעיקר ההבדל והיתרון של ישראל על האומות הוא בבחי׳ תורה שבע״פ שלא ניתן לכתוב ויש בכ״א מישראל חלק מבחי׳ תורה שבע״פ וע״כ מי שמכיר בין התורות שניתנו לכתוב ושלא ניתנו לכתוב הוא יכול להכיר בין ישראל

לאומות כי זה עיקר הבדלם (ל״ ת כח)(ר׳ הושע ח׳ אכתוב).

Segment 7
HE:
ויקרא

א ת״ח שאין בו דעת נבילה טובה הימנו ת״ח שד יהודי שלומד תורתו להתייהר ולקנטר זה נקרא בלא דעת אז נבילה טובה הימנו (ל״ק יב־א).

ז העולה על רוחכם, היינו שעולה באה על הרהור הלב ששם משכן הרוח ואין השי״ת מצרף מחשבה למעשה בר מהרהורי עכו״ם והרהור עכו״ם שייך אצל כל אדם היינו מה שמתחיל להתפלל בדביקות ובאמצע נופל ממדריגתו זה בחי׳ הרהורי עכו״ם כי כל הנפילות באים מקלקול אמונה וצריך להביא על זה עולה ובחי' עולה היא כשמשבר רוחו בקרבו ומתבייש בעצמו על שנפל ומרחם על עצמו עד שיתאנח ועי״ז יחזור למדריגתו (ל״ח קח) (ר׳ קידושין מ׳ אין).

ז והעולה על רוחכם שעולה מכפר על הרהור הלב כי יש בחי׳ לבי סחרחר (תהלים לח) כי יש קליפה שהיא מעקמת ומסבכת הלב בעיקומים ובלבולים הרבה והיא בחי׳ קליפת נוגה וכשאדם נופל לשם שזה בחי׳ מקומות המטונפים ואזי מבקש וצועק איה מקום כבודו וזה בעצמו תיקונו כי חוזר ושב אל הכבוד העליון שהוא בחי׳ איה ווה בחי׳ עולה בחי׳ ואיה השה לעולה שבחי׳ איה היא בחי׳ שה לעולה לתקן ולכפר הרהור הלב (ל״ת יב) (ר׳ וירא כ״ב ואיה).

צ1

ט כל הקרבנות בטלים חוץ מקרבן תודה, שלא ישאר לעתיד רק בחי׳ תודה והודאה להודות ולהלל ולדעת אותו ית׳ ולהכיר אותו ית׳ שעי״ז סמוכים וקרובים אליו ית׳ שזה כל שעשוע עוה״ב כי שאר כל הדברים יתבטלו לעתיד כולם בבחי׳ כל הקרבנות וכו׳ (ל״ ת ב־א) (ר׳ ישעיה ל״ ח והטוב).

סו דאכיל בהדי קירא ילקי בהדי קילא ע״י הנאה שאתה מקבל מחבירך עי״ז אתה סובל צערו על עוונותיו (ס״ה נהנה מאחרים).

כד כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה, ע״י לשון הקודש נופל ונתבטל תאות ניאוף (ל״ק יט־ג) (עיין חגיגה י״ג חיות).׳

אמור

כז כי האלקים יבקש את הנרדף ואפילו צדיק רודף את

Segment 8
HE:
הרשע, ע״י שנותנין מעשר ניצול משונאים כי השי״ת מכסה אותו בידו ומצילו כי כשהנרדף צדיק שהוא סמוך להשי״ת אזי הוא ית׳ מצילו בידו אבל כשהנרדף רשע שהוא רתוק מהשי״ת אזי כביכול מגדיל ידו ומחפה עליו כי יד הגדולה היא בחי׳ הסתפקות ומעשר הוא בחי׳ הסתפקות ועי״ז השי״ת מושיט ידו ומכסה עליו וניצול משונאים (ל״ק רכא) (ר׳ שבת ל״ב הביאו) (בהעלותך י״א הצאן).

לג וזה שאמרו חנניא מישאל ועזריה לנבוכדנצר אתה מלך עלינו לכרגא אבל להנהיג אותנו בעבודות ובאמונות את וכלבא שוין, היינו שאמרו שלא נגע במלכות ישראל השייך לאמונתינו כי אמונתינו שומרת את המלכות מליגע בה ור (ל״ק יח־ה).

לז כי הנדר שנודרין צריכין לשלם מיד והמאחר נדרו גורם אלו הד׳ מדות ע״ז ג״ע ש״ד ולשה״ר ולמד מיעקב שבשביל שאיחר נדרו בא לידי יד׳ ואיתא (שם) שבשביל שראה משה בסבלות בני ישראל דהיינו שנתן לב על סבלותם שהיו מכבידין עליהם והעבודה השייך לאיש נתנו על אשה וכן להיפך והיה משה מסתכל על זה ונתן על כ״ א העבודה הראוי לו ואמר לו השי״ת שעי״ז תזכה להתיר נדר שנאמר בו ג״כ בין איש לאשתו נמצא שע״י שמסתכלין להעריך כ״א כראוי עי״ז זוכין להתרת נדרים ועי״ ז ניצולין מד׳ מדות הנ״ל (ל״ ת כז) (ר׳ מנהיגי הדור טז).

נשא

יוד לא תנאף לא תהנה אף וצריך לשמור עצמו אפילו מריח ניאוף כי הוא פוגם בחי׳ משיח שלו שהוא בחי׳ חוטם (ל״ ת לב) (ר׳ משיח טו).

דברים

ג שמע ישראל היום אתה עובר את הירדן מה ראה לומר להם כאן שמע ישראל רבנן אמרו למה הדבר דומה למלך שקדש מטרונה בשני מרגליות אבדה אחת אמר לה המלך שמרי השני׳ כך קידש הקב״ה את ישראל בנעשה ונשמע אבדו את הנעשה שעשו את העגל אמר להם משה אבדתם נעשה שמרו נשמע הוי שמע ישראל וע״כ כשלומד מתוך הספר שהוא בחי׳ עשי׳ אין בזה כ״כ כח לעורר אותו כי ישראל אבדו הנעשה אבל כששומע מפה הצדיק הוא בחי׳ נשמע שזה הכתר נשאר להם לישראל (ל״ק קב) (ר׳ צדיק הא).

שופטים

פה כשיש דין למטה אץ דין למעלה כשאדם שופט ודן את עצמו על כל עסקיו ע״י התבודדות מבטל ממנו כל הפחדים והדינים כי הוא בעצמו נתעורר (ל״ ק טו־ב).

כשאין דין למטה יש דין למעלה כשאינו שופט את עצמו אז הדין נתלבש בכל הדברים לעשות בזה האיש משפט כתוב (ל״ק טו־ב).

Segment 9
HE:
איכה

א ואבדה חכמת חכמיו זה נאמר על סילוקן של חכמים (ר׳ ישעיה כ״ט הנני) (ל״ק נז־ב).

שיר השירים

א שיר השירים אשר לשלמה למלך שהשלום שלו, ע״י תיקון הברית זוכין לקול ומבתי׳ קול זוכין לשלום (קל״ק כו־ו).

מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענווה עקב לסילותא, יש אדם שאהבתו שיש לו עם הש״י במדותיו ובזמן הוא בחי׳ אהבה שבדעת שלמעלה מהזמן להאדם שהוא במדריגה פחותה ממנו (ל״ק לג־ו) (ר׳ חגיגה י״ב וירא) (זכרי׳ י״ד והיה),

א לבבתני באחת מעיניך מהו באחת מעיניך אלא שבעין השנית כבר היו מסתכלין על העגל נמצא שבשעת מתן תורה כבר היה דעתם לפרוש ח״ו ואעפ״כ היה יקר בעיני השי״ ת מאד ההתקרבות בעצמו (ש״ה קכג) (ר׳ ע״ה צד).

קהלת

א אין אדם מת וחצי תאותו בידו כי אצל הצדיק אין חילוק בין החיים וכין לאחר מיתה כי גם לאחר מיתה הוא עובד את השי״ ת ואין זה חילוק אלא אצל זה שנמשך אחר תאוות אכילה ולאחר מיתה אין אוכל ושותה ויש ימים שהותרה אכילה והצדיק אפילו בזאת החצי של חציו לכס אוחז את תאוותו וזה וחצי תאוותו בידו אפילו זאת החצי שהוח- לו אוחז תאוותו בידו בוודאי אין זה מת אלא תמיד חי (ל״ ק קמד).

אופן ב: וחצי, זה בחי׳ מחלוקת ומי שאוחז תאוותו ממחלוקת זוכה-שיאמרו דבר הלכה משמו ואז הוא דר בשני עולמות וכאלו לא מת (ל״ ק קמה) (ר׳ ירושלמי שקלים פ״ ב כמו).

א איז אדם מת וחצי תאוותו בידו נמצא שאין ממלא

Segment 10
HE:
תאותו ורצונו בממון לעולם כי תמיד חסר לו אבל יש בחי׳ שפע כפולה בחי׳ (איוב כב) וכסף תועפות לך שהוא לשון כפול נמצא שבזה השפע נתמלא רצונו (ל״ ת מ).

והנה רבינו ז״ל לא ביאר דבריו (יש בחי׳ שפע כפולה) כי מבואר בהתורה צוית צדק (סי׳ כג) שעיקר שבירת תאוות ממון הוא ע״ י הצדיק ומי שחולק על הצדיק הוא נופל לתאוות ממון וכשמקושר לה׳״דיק הוא ממשיך ממנו שפע כפולה שאין בה שום חסרון יותר ממה שרוצה שהוא היפך מתאוות ממון שהוא בחי׳ אין אדם מת וכר (ל״ה בהמ״ז ד׳ טז) (שייך להתורה ל״ת מ).

מ״ר רות

א למה נסמכה פרשת כריתות זרעו של עמלק לפרשת משקולת לומר שבעץ משקולת היה מלחמת עמלק, כשאדם עוסק במו״ מ באמונה זה בחי׳ הקרבת קרבן תמיד והקטרת הקטורת ואז האמונה מעלה כל הניצוצות הק׳ שבקליפות ועי״ז נופלים כל הקליפות והעכו״ם בחי׳ כריתות זרעו של עמלק (קל״ק לה־ יב).

ר יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית, צדקה מנהגת כל גלגלי הרקיע וכמו שמצינו בגלגלים שעיקר הליכתם ממערב למזרח וגלגל היומי מכריח אותם ממזרח למערב כן הנותן צדקה נקרא מזרח והמקבץ נקרא מערב גלל כן עיקר העשיה העני עושה עם בעל הבית (ל״ ק לאב).

מדרש הש׳

איתא במדרש הובא בס״ח סי׳ קלז, בשביל שאמר משה לבני גד תרבות אנשים חטאים נענש שבן בנו עבד לפסל מיכה והדבר קשה מה ענץ זה של תרבות וכר לעונש שלו והתירוץ כי כל הדר בחוץ ל^רץ כאלו אין לו אלוה ואמרו חז״ל החושד בכשרים לוקה בגופו ומשו^היה חושד אותם שאינם רוצים בארץ ישראל שום חלק נמצא שאין להם אלוה בשביל זה נענש בבן בנו שלא היה לו אלוה כי הס כשרים היו בדבר כי ג״כ רצו ליטול חלק בארץ

־ <ל״ק קי)•.

פירוש כי גם אצלם היה חשוב מאד ישיבת א״ י ורצו ג״ כ ליטול חלק בא p רק המקנה רב הכריחם לבקש ממשה שיתן להם נחלתם מעבר הירק מזרחה (ל״ק ק״ד בפל״ח).

מדרש תנחומא

Segment 11
HE:
נח

כי עיקר תולדותיהן של צדיקים מצוות ומעשים טובים, נמצא שהמצוות ומעשים טובים וכל עבודת ה׳ הם בחי׳ הולדה וקודם ההולדה כמה קלין וכו׳ יש להיולדת קודם שמולדת בפרט מבכירה שזה בחי׳ התחלה כמו כן בעבודת השם כשרוצה לעבוד איזה עבודה בפרט בהתחלה שאז קשה מאד וסגולת כח הצדקה להרחיב ולפתוח הפתח יותר ויותר (ל״ ת ד־

ב).■

תצא

עמלק היה חותך מילות וזורק כלפי מעלה, כי מילה היא מצוה ראשונה שנצטוד, בה אברהם אבינו שהיה ראש למאמינים ועמלק שהוא בחי׳ הפילוסופים והכופרים הוא כופר בכל המצוות ומפרש הבל על שכליות לבד וזהו חותך מילות וזורק כלפי מעלה שכופר במצות מילה וזורקה כלפי מעלה אל השכל כי הם מפרשים הכל רק על שכליות לבד וכופרים בעשיות המצות אשרי מי שאינו יודע מהם כלל וע״כ עיקר הכנעתו ע״י אסונה בחי׳ ויהי ידיו אמונה (ל״ ת יט) (ר׳ בשלח י״ז ויהי).

נצבים

אתם נצבים שנסמך לפר׳ קללות לומר שכל הקללות הן הן המציבים אתכם, כמו כן כל הדברים שדוברין על הצדיק האמת ועל אנשיו הם טובות גדולות מאד בגו״ ר והן המציבץ אותם (ל״ ק קפא).

מכילתא

זכור את יום השבת זכרהו מאחד בשבת, היינו שתמשיך מקדושת שבת על ימי החול ותקדישם מל״ ט מלאכות ולפי הקדושה שמקדש ימי החול כן נדחה זוהמת הנחש ועי״ז עולה הדיבור ונתבטל העניות והדחקות (ל״ק לח־ז).

ואלה המשפטים ואיתא במכילתא יכול התלמידים (ראה שמות כ״ א ואלה) (ל״ק ז־א).

Segment 12
HE:
ואלה המשפטים איתא במכילתא הושוו אשה לאיש לכל דינים שבתורה (ראה שמות כ״א ואלה) (ל״ק י־י).

יתרו

כל התחלות קשות (ר׳ עבודת ה׳ כה 1 )(ל״ ק סב־ה).

כל התחלות קשות, וצריכין כמה קליץ וכמה גניחות וכו׳ קודם שמתחילין איזה התחלה וגם אח״כ לאחר ההתחלה ג״כ אינו בא בנקל עבודת ה׳ וצריכין כמה יגיעות קודם שזוכין לעשות איזה עובדא שיהי׳ לה איזה הידור אך ההתחלה קשה מאד (ל״ת ד־ב). כל התחלות קשות מחמת שבהתחלה צריכין לשבר ולפתוח פתח מחדש ע״כ קשה מאד וסגולת כח הצדקה להרחיב ולפתוח הפתח יותר ויותר שכשעושין איזה פתח באיזה עבודה ונותנין צדקה אזי הצדקה פותחת ומרחבת הפחח יותר ויותר (ל״ת ד־ב) (ר׳ מ״ח נח כי עיקר).

בשלח

ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא, הרי שאפילו יחזקאל שהיה נביא גדול כזה לא היה רואה מה שראתה שפחה בימי משה וכל זה מחמת גודל עוצם מעלת משה רבינו שהיה המנהיג כי ע״י גדולת המנהיג יכול להמשיך המוח אפילו להרגלין ואז יוכל להיות שרגלין אלו הם גדולים ממוח אחר (ל״ת לט).

ספרי

ואתחנן

ושננתם לבניך ובשביל זה התלמידים נקראים בנים, כי על ידם בא ההולדה כי ע״ י שעוסק עם בני אדם לקרבם לעבודת השי״ ח עי״ ז נשלם דעתו כי הם מחדדין אותו ועיקר הולדה ע״י דעת (ל״ק נג) (ר׳ דעת יז).

ראה

Segment 13
HE:
כל זמן שיש ע״ז בעולם חרון אף בעולם, ע״י מיעוט אמונה בחי׳ ע״ ז שיש בישראל כן הסתרת פני ה׳ אבל ע״י שנמחק הרוגז והחרון אף ע״י רחמנות נתמעטת ההסתרה (ל״ק יח־ב) (עיין צדיק כח).

כל זמן שיש ע״ז בעולם חרון אף בעולם, אבל ע״י אמונה שהוא היפך ע״ז נתבטל החרון אף היינו שיאריך אפו על כל דבר בלבול ומניעה שעובר עליו בתפלתו ועבודתו שיסבול הכל ויעשה את שלו בזריזות ושמחה (ל״ק קנה) (ר׳ תהלים ל״ז שכן). כל זמן שיש עכו״ ם בעולם חרון אף בעולם, דע שיש כ״ד מיני פדיונות להמתיק הדין מכל הכ״ד בתי דינים ויש פדיון אחד שכולל כל הכ״ד בתי

דינים ולא נמצא כ״א חד בדרא שידע זה הפדיון ופעמים אפילו כשזה הצדיק עושה הפדיון אעפ״כ אינו מועיל זה מחמת כי גם למעלה תאבים לפדיון כזה ומשתמשים בזה לצורך דבר אחר היינו לעשות גרים כי כל זמן שיש עכו״ ם בעולם חרון אף בעולם וכשממתיקין הדין והחרון אף נמתק העכו״ם ונעשין גרים (ל״ק רטו) (ר׳ יתרו י״ח וישמע).

כל זמן שיש ע״ ז בעולם חרון אף בעולם, כי אפילו כשאין עובדין ע״ז יש פגם ע״ ז כי קלקול אמונה היא ג״כ בחי׳ ע״ז וע״י נסיעות של ישראל נתכפר ונמתק החרון אף ונמשך רחמנות ועיקר הרחמנות הוא שהשי״ ת ימסור את הרחמנות בידינו ואצלינו הרחמנות בפשיטות להתרפא מן החולי וכיוצא (ל״ ת סב) (ר׳ מסעי ל״ג אלה).

מאת הברכה

לא קם כמשה וכו׳ בישראל לא קם אבל באומות קם ומנו בלעם, כי משה הוא דעת דקדושה ובלעם הוא דעת דקליפה והדיבור הוא התגלות הדעת שהדיבור מדבר מה שבדעת וכשרשע מדבר ומוציא מפיו הבלים מוליד אוירים ארסיים של ניאוף והשומע ממנו הדיבורים ונושם נשימות מכנים בגופו אלו האוירים (ל״ק מג) (ראה במדבר ל״ א ויקצוף).

הופיע מהר פארן וכו׳ שרצה הקב״ה ליתן התורה לכל הברואים וכל אחד לא רצה לקבלה מחמת ששמעו שאותה מדה שהם כרוכים אחריה אסרה תורה, כי יש אנפין נהירין ויש אנפין חשוכין ומן אנפין חשוכין יש לעכו״ם יניקה וכל עכו״ם יש להם כל המדות רעות רק כל אומה כרוכה אל מדה אחת יותר מכל המדות וע״י שהאדם מתייגע בתורה עד שזוכה להבין שאזי הוא בבחי׳ אנפין נהירין אז נכנעין המרות והתאוות של העבו״ם (ל״ק קא) (ר׳ אבות ג׳ כל הפורק).

פסיקתא

ע׳ משלי ג׳ כבד ה׳ מהונך אל תקרי מהונך אלא מגרונך (עיין משלי כ״ט ורועה) (ל״ק כז־ו).

תנא דבי אליהו רבא

Segment 14
HE:
לא בשעה שאמר הקב״ה לאדה״ר ואכלת את עשב השדה נזדעדעו איבריו אמר אני וחמור נאכל באבוס אחד, נזדעזעו איבריו זה בח׳ חולי הקדחת שבא ע״ י אכילת עשב השדה ע״י שאוכל יותר ממה שצריך שהיא בחי׳ מאכל בהמה וזה שאמרו כיון ששמע

בזעת אפך תאכל לחם נתיישבה דעתו כי חולי הקדחת זה בחי׳ פגם הדעת כי עיקר הדעת הוא ע״י חיבור אש ומים וזה כיון ששמע בזיעת אפך כי רפואת החולי הנ״ל הוא ע״י זיעה ועי״ז נתיישבה דעתו שנתרפא מהחולי שהוא שלמות הדעת (ל״ק רסג).

פידור

ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, אין טוב אלא תורה כי אותיות התורה הם מנהיגין את כל העולם (ל״ק ל״א ה״ש) (וראה יומא ע״ב וזאת).

ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשי בראשית, הצדיק נקרא טוב וע״כ הצדיק שלבו פתוח בחכמה בחי׳ לבי חלל בקרבי עי״ז יוכל לחדש מעשה בראשית ולעשות נסים בעולם (ל״ק מכרז) (ר׳ סוכה מ׳׳ט חמוקי).

וזה שקודם ק״ש שהוא אמונת היחוד אנו מבקשים והוא יוליכינו קוממיות לארצנו היינו שאנו מבקשים ומתגעגעים לא״י ועי״ז זוכין לאמונה היינו ק״ש שהוא אמונה בחי׳ ארך אפים היפך הכעס (ל״ק קנה) (ר׳ כעס יא).

בעלמא די ברא כרעותיה וימליך מלכותיה, מלכות הוא בחי׳ כבוד והוא בחי' רצון וכשהאדם מסתפק ברצון השי״ ת רק כמו שהוא ית׳ רוצה אזי ממליך מלכותי׳ כי עיקר המלכות מהרצון אבל כשרוצה האדם איזה רצון אחר חוץ מרצון השי״ת עי״ז נעשה מלכות אחרים של העכו״ם (ל״ק קעז) (ר׳ רצון ו).

בשעה שאומרים וצבא השמים לך משתחוים ראוי להתפלל על כל דבר כי כל הרפואות ע״י הגלגלים שהם צבא השמים וכל אחד נותן כח באיזה עשב השייך לו ומהם מקבלים העשבים כח לרפאות ע״ כ טוב לבקש מהשי׳׳ ת בעת שאומרים וצבא השמים וכו׳ שאז באים כולם להשתחוות אליו ית׳ שיצווה הש״י להם שימשיכו אלו הכחות הצריכים לרפואתו בתוך חתיכת לחם או בדבר אחר ויתרפא ממילא אכי״ר (ל״ק רלא).

בשעה שאומר הללו את ה׳ מן השמים וכו׳ כל צבאיו, אזי האדם קורא לכולם ומצוה לכולם שיהללו את ה׳ ומזה ראוי לאדם להתעורר לתפילה בכוונת הלב מאחר שבתפילתו קורא לכל העולמות להללו ולשבחו יתברך (ל״ק רלב).

ונפשי כעפר לכל תהיה, כמו העפר שהכל דשיז

Segment 15
HE:
עליה והיא נותנת להם כל הטובות אכילה ושתי׳ וכו׳ כי הכל היה מן העפר כמו כן אע״פ שחולקים עליו ומבקשים רעתו אעפ׳׳כ יעשה להם כל הטובות עי״ז מפיר מחשבות השונא (ל״ק רע 1 ז)(ר׳ שונאים ב).

וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל, ימי חנוכה הם ימי הודאה וזה בחי׳ שעשוע עוה״ב כי שאר כל הדברים יתבטלו לעתיד ולא ישאר רק בחי׳ תודה הודאה להודות ולהלל ולדעת אותו ית׳ שזה כל שעשוע עוה״ב (ל״ת ב־א)(ר׳ ב״ר צו פ״ט כל). אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ שע״י אחדות שנתגלה בישראל למטה נתגלה אחדותו הפשוט ית׳ למעלה (ל״ת ב־ו)(ר׳ ברכות ט׳ יחיד).

ואזי כשבא טומאת המקרה ח״ו ע״י עוות המשפט אין תיקון רק ע״י קישור המרכבה בחי׳ מרכבו ארגמן שהם מלאכי המרכבה שצריך לקשרם לתקן פגם המרכבה שמשם באין האהבות הנפולות וע״כ קודם השינה נתתקן מקדמונים לומר קישור המרכבה דהיינו מימיני מיכאל וכו׳ כי ע״י קישור המרכבה ניצולין מטומאה הנ״ל (ל״ת ה־יב) (ר׳ שה״ש ג׳ מרכבו).

ע״כ צריך לומר קטורת בכונה גדולה כי עיקר עליית כל ניצוצי הקדושה מעמקי הקליפות היא ע״ י קטורת ועי״ז זוכין לשמחה (קל״ק כד־ד).

וזה אנו מבקשים ונפשי כעפר לכל תהיה היינו שיהיה לה כח המושך להמשיך הכל אליו כעפר כי הצדיק יסוד עולם הוא עניו ושפל ומשים עצמו כעפר והוא ממשיך כל ההשפעות להעולם (ל״ק ע). אל מלך יושב על כסא רחמים וכו׳ מעביר ראשון וכו׳ (ר׳ תהלים ע״ט אל) (ש״ה פט).

ותקננו בעצה טובה מלפניך שבתפילת ערבית צריכין לומר בהתעוררות גדול בכוונה גדולה מאד מעומקא דלבא כי מאד צריכים לבקש רחמים מהשי״ ת שנזכה לעצה טובה ולידע איך להתנהג (ש״ה רלח) (מ״ב עצה).

ואל תביאנו לידי נסיון ולא לידי בזיון אמר בזה״ל אדער א נסיון אדער א בזיון היינו כי אם לא יעמוד בנסיון יהי׳ לו בזיון וכבר סיפר הרבה מענין מיאוס תאוה זאת ואמר שאינה חאוה כלל וכו׳ ונמצאים הרבה שמעוצם גשמיותם אין מועיל להם כלל מה שממאסין להם ענין זה אדרבא יתגברו עליהם הרהורים יותר ע״ כ טוב לרוב בנ״א לבלי להתחיל לחשוב בזה כלל (ש״ה דש).

זמירות לשבת

הה פירוש פוסעים בו פסיעה קטנה, עיקר שליטת החיצונים בימי החול הוא בבתי׳ רגלין ובשבת קודש חוזרין להם כה ההליכה אך עדיין היא פסיעה קטנה סועדים בו היינו ע״י בחי׳ שבת שהיא החי׳ אמת הוא עושה לעצמו סעד ורגל שלישי לברך שלש פעמים היינו שלש רגלים וליתץ כח בהם שיוכלו לילך כראוי הוא ע״ י צדקתם תצהיר כאור שבעת הימים היינו שיתן צדקה של ע :ת שהיא בחי׳ שמש העתידה להתחדש כאור שבעת הימים (ל״ק פו) (ר׳ צדקה לג),

פוסעים בו פסיעה קטנה היינו שבשבת פוסעים פסיעה קטנה שעי״ז המאור העינים בשלימות שעי״ ז השביעה וע״כ מה שסועדים בו ג׳ פעמים הוא רק לברך דהיינו בגין דיתברכון כל שיתא יומין אבל בשביל שבת עצמו לא היה צריך לאכול כ״ כ שלש פעמים כי בשבת השביעה (ל״ ק רעו) (ר׳ ברכות מ״ג פסיעה).

Segment 16
HE:
פוסעים בו פסיעה קטנה סועדים בו לברך שלש פעמים, היינו שבשבת פוסעים פסיעה קטנה והוא תמוה לכאורה כי הלא אדרבא מי שמתה אשתו ראשונה פסיעותיו מתקצרות ושבת הוא בחי׳ אשתו ראשונה והיה ראוי שיהי׳ בו פסיעות גדולות אך סועדין בו לברך וכו׳ היינו שאוכלים סעודת שבת ועי״ז באמת נתתקנין הפסיעות קטנות ונתרחבין וע״כ ע״י אכילת שבת נתתקן חילול שבת שהיא בחי׳ פסיעות קצרות כי ע״י אכילת שבת נעשה מפסיעות קצרות דרך כבושה (ל״ ק רעז).

איש אשר רכב על סוסי אש בסערה, כשרואה אדם שבוער ביותר לעלות אל ה׳ חוץ מהמדה ידע שזה מבחי׳ רוח סערה ואליהו היה יכול להכניע זאת שהיה רוכב ומכניע סוסי אש בסערה דהיינו האש הדולק ביותר מן המדה כי הרוח צריך לנשב במדה כדי שידלק האש שבלב ע״פ מזג השוה (ל״ת ט). שכרו הרבה מאד על פי פעלו, ע״י אמונת צדיקים זוכה לממון הרבה וזה שכרו הרבה מאד מאד זה הממון כשרז״ל ובכל מאדך על פי היינו אמונה בצדיקים כי האמונה תולה בפה של אדם פעלו הם הצדיקים כ״ש אתן לפעלי צדק ועי״ז שכרו הרבה מאד (שי״מ ע״ה סז).

למעבד נשמתין ורוחין חדתין בתרתין ובתלתין היא התורה שיש בה ל״ב נתיבות ובתלחא שבשין היינו אורייתא תליתאי כשהצדיק מגלח איזה דבר תורה

אזי מוריד נשמתין חדתין לב״ א מהשומעין תורתו כפי תפיסת המוחין שלו (ל״ק לו־ה) (ראה הושע י״ד כי ישרים) (זוהר משפטים ק״י סלוקא).

משוך חסדך ליודעיך א־ל קנא ונוקם היינו שאנו מבקשים שהשי״ת ימשיך חסד ליודעיו להכעיס להשונאים וזה משוך חסדך ליודעיך א־ל קנא ונוקם היינו כדי לנקום בהשונאים כדי שיראה רשע ויכעס (שי״מ ע״ה פו).

תפילת ראש השנה

בקולות וברקים עליהם נגלית ובקול שופר עליהם הופעת, מי ששומע תקיעת שופר מאיש ירא וחרד בוודאי לא ידאג כל השנה מרעמים כמ״ש בקולות וכו׳ שבקול שופר הופיע עליהם מקולות וברקים (ל״ק ה־ג).

הגדה של פסח

בשביל זה אומרים הגדה בקול רם כי הגאולה היתה ע״י קול ונקראת הגדה להורות על תיקון הברית ועיקר המצוה ביין להורות על תיקון הדעת (ל״ ק כי).

כנגד ארבעה בנים דברה תורה, כנגד הד׳ מלכיות דקדושה של הד׳ עולמות יצאו מאברהם ארבעה בנים יצחק הוא בן חכם עשו בן רשע יעקב הוא בן תם ישמעאל בן שאינו יודע לשאול כי עיקר התשובה על העוונות שאינם ידועים וע״כ רדף אחד ד׳ מלכים כדי להכניעם שהם בחי׳ ד׳ מלכיות דס״א (ל״ק ל־ט).

Segment 17
HE:
וירד מצרימה אנוס על פי הדיבור שכשהדיבוורד במיצר הגרון שזה בחי׳ גלות מצרים אוי הוא אנוס על פי הדיבור היינו שיש לו אונס ומניעה ע״י שאין נקודות להאותיות ואין הדיבור כשלימות עי״ז הוא אנוס ואינו יוכל להוציא מכח אל הפועל הדבר שבקדושה שרוצה לעשות כי כל הדברים צריכים לבוא בבחי׳ מחשבה דיבור ומעשה (ל״ק סו־ה (רז׳ האזינו) (א׳ ז׳ רצד׳ רחושי).

פתגמי העולם

וזה שאומרים העולם שאינו יודע מחייו כי עיקר הידיעה והדעת הוא מחיים מאריכת ימים ולבוא לאריכת ימים הוא ע״י עסק התורה ועי״ז יכולין לקרב ולהוכיח את מי שצריכין (ל״ק נו־ג) (ר׳ דעת כט).

הרמב״ם ז״ל

מבואר ברמב״ם ז״ל בהלכות תפלה כי עיקר ■התפילה היתה מה שכ״א מדבר מלבו אח״כ כשראו אנשי כנה״ג שנתמעטו הלבבות תקנו סדר התפילה מבואר מזה מעלת ההתבודדות (ש״ה רכט).

מבואר בדברי הרמב״ם ז״ל שאסור לבקש משום אדם שיתפלל עבורו כי הוא כמו אמצעי וע״ז ח״ו לכאורה קשה כי הלא מצינו אצל משה רבינו (במסכת סוטה יג) התפלל בעדנו וכן אצל שמואל הנביא וכר לכן נראה שהאיסור הוא רק אם מתכוין לעשות את הצדיק לאמצעי ח״ו אבל אם מתכוין כמו התפילת ציבור שמשתף הצדיק אתו להתפלל יחד אין■ בזה איסור (בה״ל י־יז}.

טעמי מצות לו״מ הבבלי

אין בין חמץ למצה אלא משהו, חמץ זה תיקון הכעס ע״ י תענית מצה זה בחי׳ אכילת עונג שבת וזה אין בץ חמץ היינו אין בין התענית לבין אכילת עונג שבת אלא מ׳ש׳ה׳ו׳ נוטריקון ו׳היה מ׳עשה ה׳צדקה ש׳לום כי זה בחי׳ שלום שאין לו פה ושלום של שבת יש לו פה כי לפעמים יש שלום בין בנ״א אבל אין יכולן לדבר זע״ז אבל ע״י אכילת שבת עם הצדקה זוכין לשלום בשלימות שמדברין זע״ ז((ל״ ק נז־ח) (ר׳ ישעיה ל״ ב והיה).

שבילי אמונה

הדמעות הם ממותרות המרה שחורה, כי תיקון של הרהורי זנות שבא לאדם שיאמר שמע וברוך שם וכל זה כשיש לו לאדם הרהור באקראי בעלמא אבל אם הוא ח״ ו רגיל בהרהור של התאוה הכלליות ר״ל ואינו יכול להפריד ממנה אזי צריך ג״כ להוריד דמעות בשעת קבלת עומ״ש כי הדמעות הם ממותרות המרה שחורה ומרה שחורה היא טחול שהיא לילית מלכות הרשעה וכשמוריד דמעות אזי יוצאין לחוץ המותרות היינו תאות ניאוף וכולל נשמתו במלכות שמים (ל״ק לו־ד) (ר׳ בלק כ״ה והמה).

Segment 18
HE:
המקובל האלקי

ר׳ שמשון מאוסטרופולי זצוק״ל

תתן א׳מ׳ת׳ ל׳י׳ע׳ק׳ב׳, הם אותיות י׳ע׳ק׳ב׳ ל׳א׳ מ׳ת' (ראה יעקב אבינו ג) (ל״ק כג־א מ״ה).

עשרה מאמרות

אלה מסעי בני ישראל בשביל שחטאו באלה אלקיך ישראל בשביל זה יסעו בני ישראל, נמצא-כל הנסיעות בשביל קלקול האמונה בחי׳ ע״ א כ״ א היה מאמין באמונה שלימה שיכול הקב״ה להזמין לו כל צרכו לא היה נוסע שום נסיעה (ל״ ק מ).

אלה מסעי בני ישראל נסיעות בני ישראל מכפרין על אלה אלקיך ישראל היינו על פגם ע״ז כי אפילו כשאין עובדין ע״ז יש פגם ע״ז כי קלקול האמונה היא ג״כ בחי׳ ע״ז וע״י נסיעות של ישראל נתכפר וכל זמן שיש ע״ז בעולם חרון אף בעולם נמצא כשנתכפר פגם ע״ז נמתק החרון אף ונמשך רחמנות (ל״ת סב) (ר׳ ספרי ראה כל).

ראשית הבמה

שער הקדושה בתחילתו, צריך ליזהר מאד להיות שמח וטוב לב בשבת כי מעלת וקדושת שבת גדולה ויקרה מאד כמובא בפרט בר״ח בשער הקדושה בתחילתו וראוי ונכון ללמוד בראשית חכמה בשער הנ״ל ולשום לבו היטב על כל הדברים הנאמרים שם בענין קדושת ומעלות שבת קודש כי כל ענין ומעלה הנאמר שם על שבת הוא דבר בפני עצמו והבן שם היטב כדי שיתלהב לבו לקבל שבת בשמחה גדולה ועצומה כראוי (ל״ ת יז) (ר׳ שבת לב).

כתבי האר״י זצ״ל

פע״ח כוונות פורים פרק ר. צריכין להמשיך חיות להקדושה הנעלמת בתוך הקליפות אבל בצמצום גדול כדי חיותו ולא יותר, כל מה שאותיות התורה נתלבשים בצמצומים התורה היא בהעלם יותר אבל ע״י שכופה יצרו ומתגבר עליו אז הוא דומה למלאך ה׳ צבאות נפשטין האותית מהקליפות אזי מקבלין אור רב מלעילא (ל״ ק לג־ג) (ראה משפטים נעשה ונשמע).

Segment 19
HE:
מובא בכתבי האריז״ל שצריך להגביה תיו בשעת נטילה נגד הראש כדי לקבל קדושה, נמצא שצריך לזה אמונה להאמין שמחמת שמגביה ידיו מקבל קדושה כי בלא אמונה אינו כלום (ל״ק צא) (ר׳ תהלים קי״ט כל).

וזה שמובא בעה״ח שער א״א פ׳ י״ב. אחוריים דמה תסיר מה נשאר פה, כי אין ממנין פרנס על הציבור אא״כ קופה של שרצים תלדה מאחוריו חה פירוש אחוריים דמה כי ע״ י קופה של שרצים שתלוי מאחוריו עי״ז מחזיק א״ע בבחי׳ מה

וכשמסיר המה שאין מחזיק עצמו בכחי׳ מה אלא מתגאה אזי נשאר פה היינו שבנ״א פותחים את פיהם ואומרים חזור לאחוריך ומבזים אותו (ל״ק צה) (ר׳ מנהיגי הדור ה).

הבעש״ט זצוק״ל

к הבעש״ט אמר קודם שגוזרין גזר דין על איזה איש שואלין את האיש בעצמו (ר׳ אבות ג׳ ונפרעין) (ל״ק קיג).

ב שמעתי בשם הבעש״ט שאמר אוי ואבוי כי העולם מלא מאורות וסודות נפלאים והיד הקטנה עומדת בפני העינים ומעכבת מלראות אורות גדולים, כי המטבע דהיינו תאוות ממון עומדת לנגד עיניו ואינו רואה אור הגדול של התורה והצדיקים אבל בהעברה בעלמא יכול להעביר העולם מנגד עיניו כשיסתכל למעלה מעוה״ז אז יזכה לראות אור התורה והצדיקים (ל״ק קלג) (ר׳ משלי ד׳ ואורח).

ג ומזה היה הסתלקות הבעש״ט ז״ל כי אמר שיסתלק ממעשה הש״ץ ימ״ש כי אצל הש״צ ימ״ש היו כמה גדולי הדור ולומדים מופלגים שהטעה אותם והם יצאו מן הכלל ודברו רעות על כלל התורה וזה מחמת שבא להם גבורות קשות ולא המתיקו אותם ואלו הדיבורים נפלו על הבעש״ט ז״ל שהוא היה אז גדול הדור ומזה נסתלק וכמו שאומרים בשם הבעש״ט ז״ל שאמר שנעשו לו שני נקבים בלבו ע״י מעשה של הש״צ ימ״ש (ל״ק רז) (ר׳ תהלים קמה וגבורתך).

ד כשיש לו בטחון ועושה צדקה אזי יכול לעשות מקול הציפצופים דיבורים וזה בחי׳ מה שמספרין על הבעש״ט שהיה שומע דיבורים מקול הכינור כי היה עושה מציפצופים דיבורים (ל״ ק רכה).

ר־א כמו שמספרין מעשה מהבעש״ט עם הדרשן וכר ר״ל כמבואר במ״א שדרשן אחד ישב פ״א בסעודה שהיה מיסב עליו הבעש״ט ז״ ל ואמר הדרשן הזה תורה לפני המסובין והם שחקו ממנו על שמילא את לבו לומר תורה על השלחן שהיסב עליו הבעש״ט וחרה להדרשן קצת על ששחקו ממנו ונשמע להבעש״ט ז״ל וצוה על הדרשן לומר לפניו הד״ת שאמר לפניהם ואמר אח״כ הבעש״ט ז״ל שהדרשן זה הוא אומר תורה מפי אליהו ז״ל (ל״ ת לב) (בפל״ח).

ה מה שמספרים בשם הבעש״ט זצוק״ל משל שמלך א׳ הניח אוצר גדול וסבב באחיזת עינים כמה חומות סביב האוצר וכשבאו בני אדם לאלו החומות נדמה

Segment 20
HE:
להם שהם חומות ממש וקשה לשברם וקצתם חזרו תיכף וקצתם שברו חומה א׳ וקצתם שברו יותר ולא יכלו לשבור הנשארים עד שבא בן המלך שאמר אני יודע שכל החומות הם רק באחיזת עינים ובאמת אין שום חומה כלל והלך לבטח עד שעבר על כולם מזה יבין המשכיל הנמשל על כל המניעות שיש על אוצר של יראת שמים שבאמת אינם כלום והעיקר לב חזק ואמיץ ואז אין לו שום מניעה (ל״ ת מו) (ר׳ לב מה).

ו וראוי לילך עם מה שנאמר בסי׳ רפב בל״ק דהיינו לבקש ולמצוא בעצמו איזה נקודה טובה ובזה יחזק עצמו עד אשר יזכה לשוב עי״ז להש״י וכל הזדונות יהיו נעשין זכיות ומה עשה הבעש״ט זצ״ל על הים כשהסיתו הבע״ד וכו׳ ומזה תבין עד היכן אתה צריך להתחזק ולבלי לייאש עצמך ח״ ו אף אם יהי׳ מה שיהי׳ והעיקר להיות בשמחה תמיד וישמח עצמו בכל מה שיוכל ואפילו ע״י מילי דשטותא כדי לבוא לשמחה שהוא דבר גדול מאד (ל״ת מח) (ר׳ התחזקות כב).

א״ה: (כנראה שזה הסיפור שהבעל דבר אמר להבעש״ט זצ״ל שלא יהי׳ לו חלק לעוה״ב והבעש״ט זצ״ל חזק עצמו שמרוצה לעבוד השי״ת בלי עוה׳׳ב ע״ כ שמעתי).

ז וסרתם ועבדתם אלקים אחרים (בשם הבעש״ט) שתיכף כשסרים מהש״י הוא בחי׳ ע״ז כי קלקול האמונה היא ג״כ בחי׳ ע״ז וע״י נסיעות של ישראל ממקום למקום הם מכפרים על פגם ע״ז ונמחק החרון אף ונמשך רחמנות (ל״ת סב) (ר׳ מקץ מ״ג ואל).

ח סיפר עמי מענין קבר הבעש״ט זצוק״ל שטוב מאד להיות שם על קברו ואמר כי צדיקים זוכים שמקום גניזתם הוא קדוש בקדושת ארץ ישראל ממש וארץ ישראל הוא תיקון גדול לפגם הברית (ל״ ת קט)(ר׳ תהלים ל״ז צדיקים).

ט כשהבעש״ט ז״ל היה אומר דברי צחות הביא שמחה גם בעולם האצילות (ש״ מ ע״ה מט).

י מהבעש״ט אם החייט לא תפר כראוי המלבוש שלו היה מצוה לעשות פדיון (ש״מ ע׳׳ה עח).

יא כשאמר מענין המנהיג שצריך שיהיה איש קדוש ופרוש גדול בבחי׳ קדושת ופרישות משרע״ ה אמר אז וסמוך לימינו היה הבעש״ט ז״ל שהיה קדוש ופרוש גדול בבחי׳ קדושת ופרישות משה (שיחות מוהר״ן ע״ה ק״ה על התורה בל״ת ע״ב).

יב הבעש״ט ז״ל היה רבי על אלפים ורבבות עולמות (ש״ מ ע״ ה ק ה).

יג הבעש״ט ז״ל קרב אחד ואמר לו שכל העולם יחלוקו עליו אפילו עופות וע״י שכבש כעסו זכה להיות צדיק גדול (ש״ מ ע״ ה קנה).