Hilchasa Kinachamani · General Index (cont.) (63)
הלכתא כנחמני · מפתח כללי — המשך · (63)
Source: https://ajew.org/reader/hilchasa-kinachamani/1/63

Segment 1
HE:
יב ע״י תפלה בכח מתגבר האמת ונתגלה ונתפרסם הרבי האמת שבדור (ראה חפלה ח) (ל״ק מח).

יג ע״י דיבורים שאינם קדושים מתגבר ימין שקר (ראה דיבור כ) (ל״ק מח).

יד השקר מזיק לעינים בגשמיות וברוחניות כי א״א לדבר שקר עד שיעכר את דמיו והמרה שחורה היא שואבת מעכירת דמים ודמעות הן ממותרי המרה שחורה והעינים כהות מן הדמעות וכשהעינים כהות הם משקרין (ל״ק נא) (ר׳ שבת קנ״א ושבו).

סו אמת א״א לדבר כ״א כשמזכך מקודם את הדמים כי עיקר הדיבור הוא הנפש והנפש הוא הדם נמצא כשאומר שקר יש לו עכירת דמים ואמת ע״י זיכוך הדמים (ל״ק נא).

טז השקר הוא הרע הוא הטומאה ועי״ז מסיר השגחת השי״ח מעליו אבל ע״י אמת השגחת השי״ ת עליו בשלימות (ל״ק נא) (ר׳ טבע ג).

יז האמת הוא אחד והשקר הוא הרבה כי א״א לומר האמת על הדבר כ״א אחד דהיינו כמו שהוא כגון על כסף שהוא כסף אבל השקר הוא הרבה כי יכולים לומר שקרים בלי שיעור כגון על כסף שהוא נחושת וכר וע״כ לעתיד לבוא יקוים שפת אמת תכון לעד יתבטל הרע וההתנגדות והדמעות בחי׳ שקר שהוא טומאה (ל״ק נא).

יח אפילו מי שהוא טוב עין צריך לשמור עצמו מכח המדמה כמו שרואין בחוש שאפילו מי שיש לו ראיה יפה יכול לטעות מרחוק ונדמה לו היפך מן האמת כן הוא בעיני השכל כגון לפעמים נדמה לו שחבירו נוטה מן האמת ויוכל להתעורר מזה מחלוקת ובאמת הכל בא מכח המדמה שנדמה לו על חבירו דברי שקרים (קל״ק נד־ט) (ר׳ משלי י׳ מוציא).

יט מי שהוא טוב עין זוכה לאמת ועי״ז זוכה לדביקות אמיתי בהשי״ת (קל״ק נד־יז),

כ עיקר האמת הוא כשאין האדם נצרך לבריות כי מי שהוא נצרך לבריות קשה לו מאד להתפלל ברבים וטוב ונוח לו להתפלל ביחיד כי ברבים עושה תנועות ושקרים בשביל בני אדם מאחר שנצרך להם ואפילו מי שאץ נצרך בשביל פרנסה אע״פכ יש שהוא נצרך לבריות בשביל כבוד ואזי יוכל ליפול בשקר בשביל בני אדם (ל״ק סו־ג).

כא יש מי שהוא איש כשר קצת ומתבייש לעשות שקר בתפילתו בשביל אחרים ומתכוץ להתפלל באמת אבל האמת הוא הרבה מאד יותר מדאי למשל

Segment 2
HE:
שחפץ לעשות איזה תנועה או המחאת כף בשביל אחר אבל הוא מתבייש שיעשה שקר בתפילתו בשביל בני אדם על כן הוא גונב דעת עצמו ומסבב לו היצר במחשבתו שהוא צריך באמת לעשות תנועה זו נמצא שהוא מכסה השקר באמת וגם זה אינו אמת כי האמת הוא אחד דהיינו להתפלל באמת בשביל השי״ ת לבדו (ל״ק סו־ג) ר׳ תפלה עט.

כב כשיש אמת אזי הוא מפלת הרשעים כי עיקר מפלת הרשעים לעולם הבא הוא ע״י אמת שיתגלה אז וע״כ כשזוכה האדם להתפלל באמת בשביל השי״ ת לבד בלי שום פניה בשביל בני אדם עי״ ז זוכין להמשיך הבחי׳ של עוה״ב בעוה״ז דהיינו שיהיה מפלת הרשעים גם בעוה״ז עד שיוכרחו כולם לשוב אל ה׳ ועי״ ו ממשיך שלימות הדיבור דקדושה גם בעוה״ז ועי״ז זוכין להוציא מכח אל הפועל כל הדברים שבקדושה שחושק לעשות (קל״ק סו־ז).

כג עיקר שליטת החיצונים בימי החול הוא בבחי׳ רגלין היינו שאין מניחיץ לאדם לילך בדרכי השי״ת ובשבת קודש חוזרין להם כח ההליכה אך כשאדם מתחיל לילך צריך עוד סעד לסומכו והסעד הזה הוא בחי׳ אמת אך עדיין צריכים כח כדי שיוכלו לילך היטב והוא ע״י צדקה שעושה בשבת היינו שנותן לעני על שבת או שמאכסנו על שלחנו (ל״ק פו) כד אמת הוא הפנים של כל הפנים דקדושה (ל״ק קצב)

(ר׳ צדיק קכח).

כה איש אמת שעושה כל המצות בכל הדקדוקים בינו לבין קונו כמו בפני בנ״א ואין חילוק אצלו כלל כי אין בו שום צד שקר לעשות ח״ו איזה תנועה בעבודתו בשביל בנ״א הוא ממשיך לעצמו כח כל הצדקות ועי״ז הוא מבטל המחשבות של כפירות שנופלין על אנשים כשרים (ל״ק רנא).

כו צדקה היא בחי׳ אמת כי אמת הוא אחד אבל שקר אפשר לומר על דבר אחד דברים רבים וקוב״ה ואורייתא וישראל כולא חד כי הש״י אמת ותורתו אמת וישראל אמת וכיון שכולם אמת הכל אחד כי באמת אין בו שום שינוי והשינוי הוא רק אצל המקבלים וזה בחי׳ שמש כי השמש הוא רק כח אחד לבד והשינוי הוא אצל המקבלים כגון להתיך ולהקפות וכו׳ וצדקה הוא בחי׳ שמש ואין בה שינוי והשינוי הוא רק אצל המקבלים שנשתנין פניהם לכמה גוונין וע״כ מושכת עצמה לאמת כי הצדקה היא רק כח אחד לבד בחי׳ אמת (ל״ק רנא).

כז כשאדם באיזה צרה ח״ו אז האמת הוא פגום ע״כ

צריך לשמור את עצמו מאד שלא יהיה נלכד באיזה טעות ושקר ע״י הצרה ח״ו (קל״ת ב־ה).

כח כשזוכין לבחי׳ תודה הלכה עי״ז נתגלה אור האמת ומאיר בהדיבור כי עיקר קיום ושלימות הדיבור הוא ע״י אמת (ל״ת ב־ד).

כט כשזוכין להלל והודאה להשי״ת בכל עת וכן ע״י לימוד הלכות עי״ ז זוכין לשלשה קוי אמת היינו להתפלל באמת גם לקבל תורת אמת מרבי אמתי גם לעשות שידוכים שיזמין השי״ ת לו ולבניו זיווגם האמתי והאמת יאיר וישלים את ארבעה חלקי הדיבור (קל״ת ב־ד).

Segment 3
HE:
ל אלו המתפארין עצמן בשקר בגדולות ונפלאות וכאלו אין שום דבר נמנע מהם והכל בידם ויש מהם שהם מנהיגי הדור הנה עיקר כחם ויניקתם הוא רק מהצדיקים הגדולים שדרכם לדבר גדולות ונפלאות מזה בא שנמצאים צבועים ושקרנים שמתדמין עצמן כקוף ומתפארין עצמן ג״ כ ממש באלו הלשונות (ל״ת טו) (ר׳ צדיק קעז).

לא מי שהיה שקרן מגלגול העבר עי״ ו כשנתגלגל נעשה איטר יד (ס״ה אמת).

לב מי שאינו מדבר אחד בפה ואחד בלב אינו מתיירא מטביעת מים (ס״ה אמת).

לג השלשול והעצירות בא ע״י שקר (ס״ה אמת).

לד כשחוזרין השקר פעמיים נעשה אצלו אמת ויש אחד שחושב שחבירו עשה לו שלא כהוגן ובאמת חבירו נקי מכל זה (ש״מ ע״ה קג).

לה יש קשר שמתקשרין הרבה נפשות עד שנבנה מהם בית ומדור ווה המדור הוא מדור לאמת שהוא בחי׳ מלך וכשצריכין לבקש אמת מוצאין שם באותו המדור של אמת אבל כנגד זה יש ג״ כ קשר של רשעים שמתקשרין יחד ונעשה מהם בית ומדור לשקר שהוא בחי׳ עבד והנה בין שני הבתים הנ״ל אפשר לטעות כי השקר מדמה עצמו להאמת כי גם שם יש קשר מנפשות רבים ואינו יודע היכן האמת ודע שע״י מצות פדיון שבויים זוכה להבין בין אמת לשקר בין מלך לעבד (בסוף סי׳ מע׳ דף ע״ח) (מ״ב אמת כ׳).

לו לפעמים מחמת שהמדינה מלאה שקרים והמלך הוא איש אמת על כן הוא נעלם מהם מאד עד שאין שום אדם זוכה לראות אור פניו הנעימים וכשבא חכם גדול לפני המלך ומספר כל שקרי המדינה ומתחיל לשבח את המלך איך שרואין שהוא איש אמת שבשביל זה הוא רחוק מהם מחמת שאינו יכול לסבול השקרים שלהם ומחמת גודל השבח ששיבח

את המלך בא המלך בעניוות כזה עד שלא היה יכול להתאפק והסיר את המסוה לראות את אותו חכם מי הוא זה שיודע ומבין כל זאת ועי״ז ממילא זכה החכם לראות אור פני המלך (מ״ב אמת כד על המעשה ר בסימ״ע).

אצחה

א הנה יקר האנחה מאיש הישראלי ועי״ז משלים החסרונות (ל״ק ח־א).

Segment 4
HE:
ב כשמקושר להצדיק אז ע״י אנחה ממשיך הרוח חיים ומשלים החסרונות ומתכפרין העוונות (ל״ק ח־ד).

ב־א הצדיק שומע כל האנחות של הדביקים בו(ל״ק חח).

ג קול אנחה הוא בחי׳ עזות דקדושה שעל ידו משברין עזות הגוף (קל״ק כב־ה) (ראה תהלים ק״ב מקול אנחתי).

ר אם אינו בבחי׳ בשר אינו שומע קול אנחתו בעצמו כ״א קול הברה וכן אם אינו בבחי׳ בשר להחכם אינו שומע קולו כ״א קול הברה (ל״ק כב*ז).

ה כי יש בלב רוח הדופק ועיקר נישוב הרוח הדופק הוא בהידים וע׳׳כ הדאקטער (הרופא) כשמניח ידו על הדפק יודע כל ענין החולה וצריך שילך הרוח הדופק כסידורו דש נחש שעל ידה בא עצבות רוח היינו ל״ ט מלאכות ועי״ז אין הרוח דופק בסידורו אזי נעשים האיברים כבידים ועי״ז נחלש רוח הדופק יותר וכן חוזרת חלילה עד שיוצאת נפשו ח״ו וע״י אנחה הוא מחיה ומבריא הרוח הדופק וניצול מעצבות (ל״ק נו־ט).

ו כשמתפלל בדביקות ובאמצע נופל ממדריגתו זה נמשך מפגם אמונה ואז צריך שישבר לבו בקרבו עד שיתאנח על זה וע״י האנחה יחזור למדריגת ו(קל״ק קח) (ר׳ תפילה צו).

ז אנחה דקדושה יקרה מאד כי ע״י שמחאנח על שרחוק מהקדושה עי״ז נפסק מחבל הטומאה ונקשר לחבל דקדושה (ל״ק קט) (ר׳ תהלים ק״ד תוסף).

ח האנחה שמאנח האדם על עוונותיו או על מיעוט השגתו הוא יותר טוב מכמה סיגופים ותעניות כי בתענית אינו משבר רק הגוף לבד אבל באנחה משבר כל הגוף וגם מחליף את הנפש והחיות שלו מרע לטוב (ל״ק קט).

ס גם ע״י האנחה נעשה האדם בריה חדשה ממש בגוף ונפש (ל״ק קט בסוף הלי׳ מר הוספות מב״י).

י ע״י נפילת האמונה אין מועיל להחולה קול צעקה של אח וגניחות שלפעמים מרחמין עליו מן השמים

Segment 5
HE:
עי״ז כי הגניחות והצעקות הם קול בלא דיבור וקול הם בחי׳ תלת אבהן והם נראין ונתגלין רק ע״י אמונה (ל״ת ה־א) (ר׳ אמונה נד).

יא ע״י אנחה מכניעין הדם שבחלל השמאלי שבלב וזוכין לבחי׳ לבי חלל בקרבי (ש״מ מ״ה ה).

יב אם אינו זוכה לדבר דיבורים לפניו ית׳ עכ״פ ירגיל עצמו להתאנח ועי״ז יזכה להתקרב אליו ית׳ (ר׳ התבודדות לא) (ש״מ ע״ה סה).

יג דיבר עם איש אחד שהי׳ רחוק מהשי״ת ואמר לו שיתאנח על ענינו כי ע״י אנחה נפסקין מחבל הטומאה ונתקשרין לחבל דקדושה (ש״ה קלה).

אפיקורסים

א זה המחזיק במלכות ומנהיגות אם מתגבר באפיקורסות ומינות עד שמפריד האמונה מהמלכות אז יכול להיות שיתקיים המלכות בידו כי אין מי שיפיל אותו לשנאת חכמים (ל״ק יח־ד) (עיין אמונה י׳.

ב יש אפיקורסים שאומרים שהעולם הוא מחויב המציאות ולפי דעתם הרעה המשובשת נדמה להם שיש ע״ז ראיות .ומופתים ח׳׳ו ממנהג העולם אבל באמת הבל יפצה פיהם כי רק השי״ ת לבד הוא מחויב המציאות אבל כל העולמות הם אפשרי המציאות (ל״ק נב).

ג מאין נמשך הטעות שהעולם הוא מחויב המציאות ח״ו דע שזה נמשך מחמת שכבר נמשכו נשמות ישראל עתה בוודאי העולם הוא בבחי׳ מחויב המציאות כי כל העולם ומלואו לא נבראו אלא בשביל ישראל וישראל מושלים בעולם וע״כ אחר שנבראו נשמות ישראל כביכול הוא ית׳ מוכרח לברוא ולקיים העולם כי ע״ מ כן נאצלו נשמתן שכל העולמות יבראו בשבילן (ל״ק נב) (ר׳ נשמות ישראל ג׳).

ד אפילו אלו הקושיות שיש עליהם תשובה לפעמים נסתמו שבילי השכל ואינו יודע להשיב על האפיקורסות שבלבו כי הידיעה היא מהיצ״ט שבלב והסתרת הידיעה היא מהיצה״ר שבלב והיא האפיקורסות והקושיות שהיצה״ר מקשה את לבו ליפול ברעה וע״י לימוד הפוסקים נתקשר אל השלום דקדושה ואז נתבטל מחלוקת היצה״ר שבלבו ונפתחין לו שערי השכל שידע להשיב על אפיקורסות שבלבו (קל״ק סב־ד).

ה זאת האפיקורסות היא לכ״א לפי בחינתו יכול להבין בין רב למעט כי צריך לעבוד את ה׳ בשני

Segment 6
HE:
יצרין שיהיה היצה״ר כפוף ליצ״ט היינו שלא יהיה לבו חלוק עליו ובאמת אס היה יודע האדם ידיעה בלב שלם שמלא כל הארץ כבודו והקב״ ה עומד ושומע התפילה וודאי היה מתפלל בהתלהבות גדול והסתרת הידיעה היא מהיצה״ר שבלב והן הן האפיקורסות וקושיות שהיצה״ר מקשה לבו והתיקון לזה המחלוקת שבלב לתקן אותו בשרשו היינו ע״י לימוד הפוסקים ואז נתקשר אל השלום ונתבטל מחלוקת היצה״ר (ל״ק סב־ב) (ר׳ תפילה עג).

ו ודע שיש שני מיני אפיקורסות יש אפיקורסות שבא מחכמות חיצוניות אף שבוודאי צריך לברוח ולהמלט משם אך אעפ״כ מי שנופל לשם אפשר לו למצוא הצלה לצאת מי־ ם כי יוכל למצוא שם את השי״ת אם יבקשהו וידרשהו שם כי מאחר שהם באים משבירת כלים יש שם כמה ניצוצות הקדושה וע״כ יוכל למצוא שם אלקות ליישב הקושיות (ל״ק סד־ב) (ר׳ אבות ב׳ ודע).

ז אבל יש עוד מין אפיקורסות והם חכמות שאינם חכמות אלא מחמת שהם עמוקים ואין משיגים אותם ומחמת זה נראים כחכמות כמו למשל כשאחד אומר סברא של שקר בגמפ״ת ומחמת שאין למדן ליישב הקושיא עי״ז נדמה שאמר סברא גדולה, כן יש כמה מבוכות אצל המחקרים שבאמת אינם שום חכמה אך מחמת שאין בשכל אנושי ליישבם עי״ז נדמים לחכמות ובאמת א״א ליישב אלו הקושיות כי הם באים מחלל הפנוי(ל״ק סד־ב) (ר׳ חלל הפנוי ד).

ח אך דע אס יש צדיק גדול שהוא בחי׳ משה הוא צריך דוקא לעיין בדברי אפיקורסות אלו ואף שאי אפשר ליישבם על כל זה ע״י עיונו שמעיין שם הוא מעלה משם כמה נשמות שנפלו משקעו בתוך האפיקורסות הזאת (ל״ ק סד־ג).

ט אפילו חכמת האפיקורסית יש לה ניגון וזמר ומזה הזמר נמשך האפיקורסית ומינות (ר׳ חגיגה ט״ו אחר מה) (ל״ק סד־ה).

י ע״י הניגון של הצדיק שהוא בחי׳ משה הוא מעלה את הנשמות סן האפיקורסות הזאת של חלל הפנוי (ר׳ סנהדרין צא אז) (ל״ק סד־ה).

יא דע כי הפילוסופים קורים להטבע אם כל חי ואנחנו ע״י תפילותינו אנו מבטלים הטבע וזה בחי׳ חי ברכות התפלה חוץ מברכת המינים שע״י ח״י ברכאן מבטלין הטבע אם כל חי ומכניעין המינים והאפיקורסים (ל״ק רטז).

יב כי בוודאי הצדיקים הקדמונים תנאים ואמוראים עשו ספרים הרבה אך נאבדו אך הוא טובה להעולם

כי יש הרבה ספרי מינין שאם היו ח״ו מתפשטין בעולם לא היה אפשר כלל להתקרב לדזשי״ת כי ירבעם בן נבט שעשה שני עגלי זהב והטעה כל ישראל אחריהם היעלה על הדעת שהטעה עם רב בשטות כזה לעבוד עגלים אך בוודאי הי׳ בזה חכמות גדולות של אפיקורסות ואם הי' ח״ו נמצא עתה דף אחד מספרים הללו היו מתרחקים מאד מהש״י ולא היה אפשר להתקרב אליו כלל וע״י שנאבדו ספרים קדושים של צדיקים בא טובה לעולם שנאבדו ונעקרו עי״ז גם ספרי מינים הרבה ויכולים להתקרב להשי״ת עי״ ו (ל״ ת לב) (ר׳ ספרים טו).

יג צריך ליזהר מאד מדיבורים של כפירה ואפיקורסות אע״פ שאינו אומרם מלבו היינו שהוא בעצמו מאמין ואינו כופר ח״ו רק שהוא חוזר ואומר דברי אפיקורסות ששמע בשם אחרים שהם אפיקורסים והוא מתלוצץ מהם אעפ״כ גם מזה צריך ליזהר כי הדיבור של כפירה מזיק לאמונה כי על השי״ת ב״ה אסור לומר דברי הלצות אפילו בדרך שחוק (ל״ת מד).

Segment 7
HE:
יר כבר מבואר בספרים ובדברינו בכמה מקומות להרחיק עצמו מאד לבלי לעיין כלל בספרי המחקרים והפילוסופיא ואפילו מספרים של חקירה שחברו גדולים מאחב״י גם מהם צריך להרחיק מאד כי הם מזיקים מאד לאמונה כי די לנו באמונתינו שקבלנו מאבותינו הקדושים (ל״ת מד).

טו אפיקורסות נקרא משא וע״כ כשנוסע להצדיק משליך מעליו משא גדולה כי מאחר שנוסע כבר יש לו אמונה שהיא היפך אפיקורסות (ש״ה לז מ״ב צדיק).

טז אמר שהולך אפיקורסות גדול בעוה״ר בעולם ואני מודיע זאת מקודם בשביל אותן מעט הכשרים שיחזקו עצמן באמונתן למען יהי׳ להם למשיב נפש והתחזקות יותר כשיראו שכבר דיברו מזה מקודם (ש״ה לה) ש״ה ר״כ (ר׳ דניאל י״ב יתבררו).

יז כי עכשיו נתפשט האפיקורסות שהותרה הרצועה לדבר סרה על כל הצדיקים ועל כל יראי ה׳ ובאמת זה האפיקורסות נגד השי״ ת בעצמו אך שהם בושים לדבר בפי׳ על השי״ ח ע״ כ הם מהפכין לדבר על העולם (ש״ה לח) (ר׳ תהלים ע״ג שתו).

ארבעה חיות בפחי׳ נפשוכסא ויושב על כסא

к ארי' בבחי׳ נפש אם בא האדם להצדיק עם נפשו

ורצונו ומתחרט על רצונות שאינם טובים להנשמה זה בחי, ארי, שהצדיק מלקט ומעלה אותם.

שור שבנפש בחי, האור שניתוסף מחמת שנתקבץ פיזורי הנפש ואז מאיר הנפש ביותר.

נשר בחי, התחדשות הנפש בעלייתה בבחי׳ עיבור. אדם שבנפש כשנתלקטו הנפשות הם בחי, אדם גדולות וקטנות מסכני ועתירי ואופנים הן הגופין כי אין לו לגוף שום תנועה רק ע״י כוחות הנפש. וכסא שבבחי׳ נפש הוא נפש החכם שנתכסה וכל הנפשות נעשין לבושין אצלה והאדם היושב על הכסא היא דעתו של החכם (ל״ק יג־ה).

ארבע חיות בתורה

Segment 8
HE:
א ארי׳ שבתורה כי התורה נקרא עוז. ושור שבתורה לשון שררה ומלכות. נשר בחי׳ חידושין דאורייתא.

אדם שבתורה יש בה קלות וחמורות מסכני ועתירי. וכסא שבתורה דברים שכיסא עתיק יומין בסיפורי התורה.

ויושב על כסא הוא עתיק יומין.

ואופנים הן גופי הלכות (ל״ק יג־ה).

אריכת ימים

א ע״י מצות מזוזה זוכה לאריכת ימים (ראה שבת ל״ב אריכת ימים) (ל״ק כג־ד).

ב הממון והעשירות הוא מקצר ימיו וחייו של האדם כי הממון מרבה דאגה ועצבות ואין דבר שמפסיד החיות כמו הדאגה והעצבות (ל״ק כג־ה) (ראה בראשית ג׳ ועפר).

ג כי לבוא לאריכת ימים הוא ע״י עסק התורה כי התורה היא שמו של הקב״ ה וכמו שצריכין לקרא אחד קורין אותו בשמו כן כשצריכין לקרות את חי החיים כדי להמשיך ממנו אריכות ימים צריך לקרות אותו בשמו כביכול ושמו היא התורה (ל״ק נו־ג).

ד לבוא לעשירות דקדושה הוא ע״י אריכת ימים היינו שיראה שכל יום וכל שעה שבאה אח״כ תהיה ארוכה ורחבה יותר בתוספת קדושה וטהרה כי כל יום בתחלת היום קשה עליו העבודה ע״ כ צריכין להתחזק בכל יום להתחיל מן המצר והדוחק כפי מה שיוכל להתגבר ואח״ב יהיה מתרחב והולך בעבודתו ית׳ וזה עיקר אריכת ימים (קל״ק ס־ב).

ה ע״י יראה זוכין לאריכת ימים היינו שהיראה מביאה תוספת קדושה בכל יום שעי״ז נתארכין ונתרחבין הימים (ל״ק ס־ג) (ר׳ אהבה ויראה לב).

Segment 9
HE:
ו ע״י זקנים מאריכי ימים שבדור שאין בהם שלימות עי״ז מתגבר חכמת הטבע ח״ו כי צריך האדם כל מה שניתוסף ובא לו יום מימי חייו להוסיף בכל יום קדושה ודעת ורק זה נקרא זקן דקדושה אבל כשפוגם את ימיו ואינו מוסיף קדושה בכל יום אע״פ שמזקין אינו נקרא זקן כלל רק אדרבא הוא נקרא קצר ימים (ל״ת ד־ח).

ז וצדקה מועיל לזה שע״י צדקה מתקנין ומעלין פגם נפילת הימים והדעת של הזקנים שאינם כראוי שמזה יניקת מצח הנחש (ל״ת ד־ט) (ר, צדקה מט).

ארץ ישראל

א עיקר אמונה בחי׳ תפילה בחי׳ נסים אינו אלא בא״י כ״ש שכן ארץ ורעה אמונה ושם עיקר עליות התפילות כמ״ש וזה שער השמים (ל״ק ז־א).

ב כשפגם אברהם במה אדע (בראשית טו) פגם בירושות הארץ שהיא בחי, אמונה תפילה היה גלות מצרים ודוקא יעקב ובניו ירדו מצרים כי הם בחי׳ שנים עשר נוסחאות התפילה (ל״ק ז־א).

ג ע״י עון הגדלות שהיא בחי׳ שבע בתי ע״ז גלינו מארצנו ועדיין לא חזרנו מפני שרודפין אחר הכבוד ולא מפני שהעכו״ם הם רבים (ל״ק יא־ז).

ר כפי שזוכין להפשיט את הבגדים הצואים כן זוכין לקדושת ארץ ישראל (קל״ק יד). (תוספות ומילואים).

ה מי שרוצה להיות יהודי לילך מדרגא לדרגא א,׳ א כ״א ע״י א״י וזה עיקר הנצחון כשזוכין לנסוע לא״י (ל״ק כ) (ח״מ שה״ל טו).

ו לכאורה יש להתפלא איך הלך רבינו ז״ל בעצמו מדרגא לדרגא קודם שהי׳ בא״י וכן צדיקים גדולים שלא יכלו לבוא לא״י כגון הבעש״ט ז״ל ועוד, אך נראה לענ״ד שבודאי צריכין להיות בא״י ממש אך קודם שזוכה אז ע״י השתוקקות וכיסופין שנכסף לא״י נמשך עליו הארה מקדושת א ״י עד שזוכה ג״כ לעלות מדרגא לדרגא (פל״ח כ־ב).

ז אופן ב׳, בחו״ל אפילו כשהולך מדרגא לדרגא אבל לפעמים עומד כמה ימים על דרגא אחת ע״כ לא נקרא הולך מדרגא לדרגא אבל ע״י ארץ ישראל הולך מדרגא לדרגא תמיד (ל״ק כ׳ בה״נ).

Segment 10
HE:
ח אין ביכולת להיות בשם ישראל האמתי זולת בארץ הנבחר לזה וע״כ נקראת ארץ ישראל כי היא לבד הארץ אשר לישראל (בה״ל ל״ק כ).

ט היום המניעות הגדולות מא״י הם מוציאי דבת הארץ ולא הים וכן היום הנסיון לכל הוא שלא לחלוק כלל ח״ו על הנסיעה מכל ב״י לא״י

ושיתפללו היום על הצדיקים שיחשקו לא״י (בה״ל כ).

י רק בא״י יכולין לקבל מאור ודעת אדמו״ר זצ״ל (עיין בבא בחרא ע״ה פני משה) (בה״ל ל״ק כ).

יא א״י בא ע״י יסורין ועיקר היסורין הם המונעים הרשעים מוציאי דבת הארץ וצריך להכניע אלו הרשעים ולענוש אותם בחרבא וקטלא ועי״ן יכולין אח״ב לילך לא י״י( : ל״ק כ־ו)(ראה ברכות ה׳ א״י).

יב קודם שבא לא״י אז אל יתהלל חוגר כמפתח אבל אח״ב כשנוצח אז נקרא איש מלחמה (ל״ק כ־י).

יג ע״י צדקה לא״י תכלול עצמך באוירה דא״י שהוא בחי׳ הבל הקדוש שאין בו חטא שעי״ז עיקר ביטול הדין והחשך מן העולם (ל״ק לז־ד).

יד זה ידוע כי אוירא דארץ עממין היא טמאה ואוירא דארץ ישראל הוא קדוש וטהור וכשאנו מחאן כף אל כף בשעת התפלה יש כח בידינו לטהר ארץ העמים כי נחזר ארץ העמים תחת ממשלת הקב״ה כי כ״ח אתוון דעובדא דבראשית כנגד כ״ח פירקין דידים ושואב אויר הקדוש כמו בארץ ישראל (ל״ק מד)(ראה ב״ר בראשית א למה)(תה ; לים קי״א כח) (ברכות ו׳ כל).

טו תפלה היא בחי׳ אמונה ונגד אמונה הם כפירות מחשבת עכו״ם ותיקונם ע״י בחי׳ א״י בחי׳ מחאת כפים בתפלה (ל״ק מד) (ראה ברכות כ״ו תפלות).

טז מחשבות זרות שמבלבלים תפלתו ונקראים מבול תיקונם ע׳׳י שיתן צדקה לא״י שלא ירד המבול שם ועי״ז הוא ניצול ממחשבות זרות, גם אוירא דא״י מחכים ועי״ז נזדכך מוחו היינו מחשבתו(ל״ק מד).

Segment 11
HE:
יז כל העולם כולו ניזון משפע א״י כידוע וא״י בעצמה מקבלת השפע מן האמת שהיא מדת יעקב שהוא מופשט מתאוות אכילה וע״כ נקראת א״י ארץ החיים כי השפעתה ממדת יעקב שנאמר עליו יעקב אבינו לא מת (ל״ק מז)(ראה יעקב אבינו)(במדבר י״ ג ארץ).

יח א״י הוא סגולה לבנים ומצלת מריב ומחלוקת גם ע״י קדושת א״י זוכין לידע מרבי אמת שבדור ונתגלה האמת בעולם והכל חוזרין להשי״ת אפילו אומות העולם לעבדו שכם אחד (ל״ק מח).

יט ע״י תפלה בכח זוכין לבא לא״י וכן ע״י מצות סוכה כי סוכה ותפלה בכח וא״י הם בחי׳ אחת ותלוים זה בזה (ל״ק מח).

כ ע״י דיבורים שאינם קדושים מתרחקים מקדושת א״י (ראה דיבור כ) (ל״ק מח).

כא דע כי לראות במפלתם של רשעים א״א אלא ע״י בחי׳ א״י (ל״ק נה־א).

כב וי״ל כי מפלתם של רשעים הוא עיקר מחיית עמלק ימ״ש א״א אלא ע״י א״י היינו1 בחי׳ אמונה תפלה נסים שהם עיקר בא״י כי קליפת עמלק הם כנגד בחי׳ הנ״ל כי חזינן ביצ״מ וקריעת ים סוף וכו׳ ועמלק לא נתפעל כלל ובא להלחם וכתיב במשה ויהי יחיו אמונה ותרגומו פרישין בצלו וכתיב אח״כ ויקרא שמו ה׳ נסי היינו מפלת עמלק היתה ע״י אמונה תפלה ונסים (עו׳׳ש ע׳ רנ״ח) (ל״ק ז).

כג אופן ב׳, כי עיקר מפלתן של רשעים הוא ע״י ירושת א״י ע״י המשכת קדושת א״י י״ל דהנה בפשוטו הרשעי עכו״ם יהי׳ מפלתן בפשיטות ומפלתן של רשעי ישראל הוא שהרשעה כעשן תכלה וישובו בתשובה והוא ע״י המשכת קדושת א״י וע״י שמסייעין בבניינה בפשיטות ועוסקין בישוב א״י כמעט במסירת נפש אף שהיא שלא לשמה אך מצינו שמתוך שלא לשמה בא לשמה (עו׳׳ש ע׳ תנב) (ע״פ).

כר ואפילו עכשיו בגלות שא״י היא תחת יד הסט״א ואין יכולת בקדושתה להתגלות אעפ״כ יכולין לגלות ולהמשיך קדושתה ע״י התנוצצות אור זכות אבות ועי״ז זוכין לראות במפלתם של רשעים ולא די שהאדם ניצול מהרשע אלא גם רואה ברשע מה שהרשע רצה לראות בו (ל״ק נה־ב).

כה מצות חלה היא בחי׳ ירושת הארץ כי ע״י מצות חלה זוכין להמשיך אור זכות אבות שעי״ז יכולין לגלות קדושת א״י גם בזה״ז (קל״ק נה־י).

כו ע״י שמסמיכין רבי שאינו הגון עי״ז גוזרין לגרש בני ישראל ממקום שנתיישבו שם מכבר אל מקומות שלא היו שם ישראל מעולם שזה בחי׳ גירוש מא״י ועי״ז אץ יכולץ להוליד נשמות גדולות ועי״ז נלקח סוד העיבור מאתנו ונמסר להם ח״ו (ל״ק סא־ב) (ר׳ סמיכה א).

Segment 12
HE:
כז אבל כשהחכם הראוי לסמיכה נסמך בשם רבי עי״ז מביא הארה וכח בכתב חינו ואז גם כל משפטי הנהגות שלהם כולם ע״י כתב ידינו ועי״ז נתקדש האויר בבחי׳ אוירא דא״י ועי״ז נתתקן כל הנ״ל (ל״ק סא־ב) (ל״ע) (ר׳ בבא בתרא קנ״ח אוירא דא״י) (סוד העיבור ג).

כח כשהצדיק מדבר בתורה או בתפילה נקרא ארץ ישראל כי ארץ היא בחי׳ נפש ונפש הוא בחי׳ דיבור והדיבורים שהוא מדבר עם המץ עם בשיחת חולץ נקרא פסולת א״י ולמה מדבר שיחת חולין כי

יש בני אדם שרחוקים מהתורה והדעת מאד עד שא״א לקרבם כ״א ע״י שיחת חולין שהצדיק מלביש בהם את התורה (ל״ק פא) (ר׳ שלח י״ג עלו).

כט מי שנוסע לארץ ישראל וכונתו לשמים באמת כדי לשוב עי״ז להשי״ת בודאי תועיל לו א״י מאד כי עי״ז לבד שנכנס לא״י נאכל אצלה ונתהפך למהותה הקדוש אבל אם אין רצונו כלל בשביל עבודת השם לכלות הרע שלו לא יועיל לו ישיבת א״י כי היא מקיאה אותו ה׳ יצילנו (קל״ק קכט) (ד. רצון ה).

ל ע״י קדושת א״י זוכין לאמונה ועי״ז זוכין לאריכת אפים דהיינו לשבר הכעס והעצבות רק יזדרז עצמו מאד בעבודת ה׳ ולא יוכל לבלבלו שום מונע ומעכב כי מאריך אפו לסבול הכל (ל״ק קנה).

ל־א צריך כל אדם לבקש מהש״י שיהי׳ לו כיסופין וגעגועים לא״ י וגם שיהי' געגועים לכל הצדיקים לא״י והוא סגולה להכעס והעצבות (ל״ק קנה) (ר׳ עבודת ה׳ כו).

לא אעפ״י שאינו זוכה לבוא לא״י מחמת מניעות רבות אעפי״כ ע״י הכיסופין נמשך עליו איזה הארה מקדושת א״י בפרט ע״י הגעגועים שיש לכל הצדיקים לא״י עי״ז נמשך קדושת א״י גם לכאן שזה בחי׳ ויקוד ארצה וישתחו הנאמר במשה שעי״ז פעל אח״כ בתפילתו שיכנסו כל ישראל לא י ״י(ל״ק קנה בפל״ח).

לב עיקר מה שמשלם השי״ ת מדה כנגד מדה הוא בארץ ישראל וע״כ היושבים שם בא״י יש להם על הרוב יסורין מחמת שממהרין שם לשלם לאיש כמעשהו והוא חסד גדול שעי״ז הוא מבין לפשפש במעשיו ולשוב בתשובה (ל״ק קפז) (ר׳ שלח י״ג ארץ).

לג ארץ ישראל הוא כלליות הקדושה שבכל הקדושות ושם זוכין לצאת מטבעיות ולידע ולהאמין שהכל בהשגחה לבד (ר׳ טבע והשגחה יא) (ל״ק רלד) (ר׳ כי תבוא כ״ו השקיפה.).

לד כל הארצות מקבלין מתמצית א״י וארץ ישראל יש לה ב׳ בחי׳ לפעמים נקראת ארץ כנען ולפעמים נקראת ארץ סתם היינו כשיש מחלוקת נקראת ארץ כנען בחי׳ כאן עני כי מחלוקת אחת דוחה מאה פרנסות אבל כשיש שלום אזי היא נקראת ארץ סתם ואזי היא בחי׳ ארץ נתנה יבולה שנותנת כוחותיה לכל יבול הארץ ואזי יש כח לכל הרפואות בחי׳ שלום (ל״ק רעז) (ר׳ לך י״ג ויהי).

Segment 13
HE:
לה עיקר קדושת א״י הוא ששם הוא השגחתו תמיד

ולעתיד* שיחדש את כל העולם כולו בבחי׳ א״י אז יתנהג כל העולם ע״י השגחה לבד כמו א״י ואז יתבטל הטבע לגמרי (ל״ ת ח־י) (ר׳ דברים י״א תמיד).

לו מי שיודע מא״י שטעם באמת טעם ארץ ישראל הוא יכול להכיר באחר אם היה אצל צדיק על ראש השנה אם לאו כי מי שזוכה להיות אצל צדיק אמתי על ראש השנה אז בכל מקום שהאיש הזה מסתכל נעשה אותו אויר בבחי׳ א וירא דא״י ע״כ מי שטעם טעם האמת של א״י כשפוגע ומתוועד יחד עם אדם שהיה אצל צדיק אמתי על ר״ה הוא מחויב להרגיש אז טעם א״י כי עי״ז האיש נעשה גם זה האויר בבחי׳ א״י וראוי שיתעורר לו השתוקקות לארץ ישראל כ״א כפי בחינתו(ק ןל״ת־מ) (ר׳ ישעיה ל״ג מלך).

לז טעם א״י יכולין לצייר לפני מי שיודע טעם שכל כגון לומדים שמרגישים מעט טעם השכל בפשט וקושיא יכולין להבין טעם א״י כי אוירא דא״י מחכים (ב״ב קנח) וטעם החכמה והשכל בוודאי יקר מאד אך עיקר מעלת קדושת א״י הוא רק ע״י השגחת השי״ת ומחמת שהש״י מסתכל בא״י תמיד עי״ז א״י מקודשת ואוירה מחכים כי עינים ע״ש החכמה נאמר (ל״ת מ).

לח אך מהיכן נמשך זאת אצל השי״ת דהיינו בחי׳ עינים להשגיח זה נעשה ע״י נשמות ישראל שהש״י מתפאר בהם וע״י ההתפארות נעשין בחי׳ תפילין שנקראין פאר והתפילין הם בחי׳ מוחין ונכנסין לפנים ובוקעים בעינים ומזה נעשה השגחת השי״ת כביכול שעי״ז נעשה קדושת א״י בחי׳ אוירא דא״י מחכים ועל שם זה נקרא א״י שמקבלת קדושתה מבחי׳ ישראל אשר בך אתפאר (ל״ת מ).

לט דע כי יש מוחין של ארץ ישראל ויש מוחין של חוץ לארץ וגם המוחין של חוץ לארץ מקבלים ויונקים מהמוחין של ארץ ישראל כי עיקר המוח והחכמה היא בארץ ישראל וכ״א מישראל יש לו חלק בא״י וכ״א כפי חלקו שיש לו בא״י כן הוא מקבל מהמוחין של א״י (ל״ת עא).

מ אבל אעפ״כ יש מוחין של חוץ לארץ וזה נעשה ע״י פגם הכבוד ח״ו (ל״ה כיבוד או״א ב דהיינו פגם הברית) שמי שפוגם ח״ ו בכבוד השי״ ת אין יכולין לקבל מהמוחין של א״י וכשהמוחין הם בחי׳ מוחין של חוץ לארץ אזי אין יכולין להשוות דעתן יחד וזה בחי׳ מחלוקת שיש בעולם כי מוחין של חוץ לארץ איז יכוליז להשוות עצמז יחד (ל״ת עא).

מא לפעמים הצדיק האמת הוא איש פשוט ממש ואינו מגלה שום תורה ועוסק בשיחות חולין ולכאורה זה הדבר קשה מאד איך אפשר לפרוש עצמו מן התורה אפילו שעה קלה הלא היא חיינו ובאמת זהו בלתי אפשר להיות דבוק בעסק התורה תמיד וא״ב במה מחיין עצמן בזו השעה שמבטלין מן התורה, אך דע כי הצדיק האמת מחיה עצמו באותו הזמן מהדרך של נסיעת ארץ ישראל מבחי׳ קיום העולם קודם מתן תורה שאז היתה התורה נעלמת בתוך עשרה מאמרות (ל״ח עח).

מב ישראל עם קדוש באים לפעמים במקומות שהיו רחוקים מאד מקדושת ישראל כגון של עכו״ם וישראל כובשים המקום ומקדשין אותו שיהיה מקום ישראל שזה ג״ כ בחי׳ ארץ ישראל והיו יכולים לומר גזלנים אתם שכבשתם מקום שאינו שלכם אך ע״י כח מעשיו בחי׳ עשרה מאמרות עי״ז יש לנו רשות לכבוש כל העולם ולקדשו בקדושת ישראל כי הוא ית׳ בראה וברצונו נתנה לנו (ל״ת עח).

מג כי דרך ארץ שהוא יישוב העולם שנברא בעשרה מאמרות זה בעצמו הוא דרך ונתיב לא״ י ובזה הדרך ארץ שהוא בחי׳ עשרה מאמרות שבהם נברא העולם ששם נעלמת התורה שבזה היה העולם מתקיים כ״ו דורות שקודם מתן תורה בזה בעצמו הצדיק מחיה עצמו בעת פשיטותו שאינו עוסק בתורה ועי״ז הוא מחיה כל הפשוטים וכ״א כפי קירובו אל הקדושה ואל הצדיק כן הוא מקבל ממנו חיות גבוה יותר (ל״ת עח) (ר׳ צדיק רי).

Segment 14
HE:
מד צדיקים אמתיים יורשים א״י שזוכים שמקום גניזתם הוא קדוש בקדושת א״י ממש וא״י הוא תיקק גדול לפגם הברית (ל״ת קט) (ר׳ הבעש״ט ז״ל).

מה סיפר כשהיה בא״י סיפרו לו החשובים שהיו שם שקודם שהיו בא״י לא היו יכולים לצייר לעצמן שא״י. היא עומדת בזה העולם והיו סוברים שא״י היא עולם אחר לגמרי לפי גודל קדושת א״י המבואר בספרים ובתורתינו הק׳ עד אשר באו לשם וראו שא״י היא בזה העולם ממש כי באמת א״י הוא כמו מדינות אלו ממש כי בדמות ותמונה אין חילוק כלל בין א״י ובין שאר מדינות להבדיל ואעפ״כ היא קדושה מאד בתכלית הקדושה וא״י יש לה רקיע אחר משאר ארצות אשרי הזוכה להלוך שם אפי׳ ד״א (ל״ ת קטז) (ר׳ צדיק ריז).

מו ע״י הממון שנותן לעניי א״י עי״ז ממונו נתקיים בידו (ס״ה ממון).

מז לפי החידוש שאדם מחדש בתורה כן נמשך לו

הארה מקדושת א״י (ס״ה חי׳ דאו׳).

מח מורנו מוהרנת ז״ל שאל את רבינו ז״ל מה כוונתו שמדבר מגדולת נסיעת א״י ענה לו בפשיטות לאלו הבתים שבצפת וטברי׳ צריכים לנסוע (ח״מ שה״ל טו) (י׳ מו׳).

מט אחרי שהצדיקים סבלו הרבה מניעות מלבא לא״י בגלל כן עכשיו יותר בנקל לכ״א לנסוע אעפ״ב לב״ א יש מניעות קודם שזוכין לבא לא״י כי א״י מהשלושה דברים שניתנו ע״י יסורין (ח״מ שה״ל טו).

נ יש הרבה שהיו מרוצים לנסוע לא״י רק בהרחבה ובאמת אין זה רצון כי לא ״י צריך לילך גם רגלי כמו שנאמר לאברהם לך לך (ח״מ שה״ל טו) (עיין לח•

נא הצדיקים הגדולים זוכין ע״י נסיעתם לא״י להשיג חכמה עילאה גם זוכין ע״י הנסיעה לא״י לקבל השגתם ע״י לבושים (ח״מ נם׳ לא״י יז) (מ״ב א״י).

נב קודם שבאין לגדלות צריכין ליפול בתחלה לקטנות וא״י הוא גדלות דגדלות (היינו שהצדיקים זוכין ע״י קדושת א״י להשגות נפלאות ע״כ צריכין ליפול בתחלה בקטנות דקטנות היינו שהצדיקים משפילין עצמם ומקבלין על עצמן בזיונות ועי״ז דייקא זוכין לנצח המלחמה ולעבור בשלום על כל המניעות ולבא לא״י ולהשיג עי״ז השגה עליונה בתכלית המעלה בחי׳ גדלות דגדלות (ח״מ נם׳ לא״י יא־יב) (מ״ב א״י).

Segment 15
HE:
נג מי שאינו יודע סוד כוונת תפילין בתכלית שלימות ההשגה הוא אינו יודע בשלימות סוד הארבע רוחות של א״י (שב״ה לא) (מ״ב א״י),

אש

א טבע האש שמגרש האויר ע״כ צריך חמימות שבלב וע״י שמתפלל ולומד בהתלהבות מגרש הרוח טומאה ועי״ז נטהר לבו (קל״ק כא) (ל״ק קנו) (ראה מטות ל״א כל דבר).

ב יש מאורי אור ויש מאורי אש (ר׳ צדיק קצז) (ל״ת סז).

אתרוג

א הסתכלות על אתרוג הוא רפואה לכאב עינים (ס״ה ראי׳).

ב לפי הבכי׳ של הימים נוראים כן זוכין לאתרוג נאה (ש״ה פז).

ג הפליג מאד במעלת מצות אתרוג ואמר כי ישראל

עם קדוש הם חכמים ולא לחנם הם מפזרים כ״כ מעות בשביל מצוה זו (ש״ה קכה).

אות ב

Segment 16
HE:
בגדים

ר׳ גם מלבושים.

א הת״ח ע״י לימודו מעורר את הפושעי ישראל לתשובה וגם מולידים נשמות הגרים ועיקר היא הבגדים . הצואים המבדילים בינם לבין הקדושה וצריך להם יגיעות רבות להפשיטם מהם כי הם מונעים אותם מלחזור .להקב״ה; (ל״ק יד־ה) (עיין ישעי׳ נ״ח וכבדתו).

ב כפי שזוכין להפשיט הבגדים הצואים כן זוכין לקדושת ארץ ישראל (תו׳ ומי׳ קל״ק יד).

ג וזה בחי׳ בגדים לבנים כי צריכין לשמור הבגדים שלא יבוא עליהם שום כתם ורבב כי הבגדים הם בחי׳ מלכות והמבזה אותם נמצא שהוא כמורד במלכות והם מרמזין לו ג״כ שפגם ע״י מעשיו חפגומים (ל״ק כט־ג פל״ח).

ד ע״י בגדים לבנים בחי׳ תיקון הכללי הפרנסה בנקל בחי׳ מן כי פרנסה שהיא בטרחא ובכבדות הוא מחמת פגם הברית פגם הבגדים (ל״ק כט־ה) (ראה ישעי׳ א׳ אם יאדימו).

ה בגדים הם בסוד החשמל שהוא שמירה וע״כ הבגדים יהיו שלימים תמיד ולא קרועים כי הוא קלקול השמירה והבגדים בעצמן תובעים את האדם אם לא נזהר בשמירתן לכבק כראוי ולהתזיקן בנקיות (ל״ק קכז).

ו אדם כשר צריך להדר שיהי׳ מלובש בכבוד קצת כראוי אם אפשר לו ולא יהי׳ בזוי מכש״ב הצדיק כי עי״ז הוא נחשב בעיני בני אדם ויוכל לקרב אותם לעבודת השי״ ת ואם לא היה מלובש בכבוד לא היה נחשב בעיני בני אדם ואפילו השי״ ח כשרצה להכיר א״ע עם העולם התלבש א״ע ג״כ בלבושים שהם כל האותות והמופתים אשר עשה ה׳ במצרים שעי״ז הכירו בנ״י בכל פעם את גדולתו וזכו להתקרב אליו ית׳ כרצונו (ח״מ נם׳ לאו׳ יז).

ז כשלובשין מלבוש חדש בהכרח שישתנה פניו ותנועותיו עי״ז (ש״מ ע״ה עז).

ח ותתפשהו בבגדו היינו שהבעל דבר תופס האדם בבגדיו שמטרידו בזה אך מי שהוא בעל נפש אינו

Segment 17
HE:
מטריד עצמו בזה בבחי׳ וינח בגדו וינוס רק עושה שלו בעבו׳ השם (ש״ה ק).

ט על כל דבר צריכין להתפלל היינו אם בגדו קרוע וצריך לבגד יתפלל להשי״ת שיתן לו בגד ללבוש וכן בכל דבר ירגיל עצמו להתפלל אעפ״י שהעיקר להתפלל על עבודת ה׳ אעם״ כ גם על זה צריכין להתפלל ומי שאינו מתנהג כך אעפ״י שהשי״ת נותן לו בגדים ופרנסה הוא כמו בהמה שג״כ הש״י נותן לה לחמה כי האדם צריך להמשיך כל הצטרכותו מהשי״ת ע״י תפלה ותחנונים דוקא (ש״ה רלג).

בושה - בזימות

ר׳ חרפות ובזיונות. שפיכת דמים ובזיונות.

א ע״י שהגוף עז וחזק בהתאוות ואין לו בושה מהשי״ת עי״ז אין הנשמה יכולה להודיע לו מההשגות שהיא משגת כי הנשמה של כל אדם משגת דברים עליונים מאד וע״י עזות דקדושה נכנע עזות הגוף (קל״ק כב־ה).

ב היראה היא בחי׳ בושה שירא מהשי״ ת לבל יחטא ח״ו והוא בחי׳ תפלה כי עיקר התפלה זוכין ע״י יראה ובושה שיתפלל בכוונה שלימה (קל״ק כב־ יא).

ג צער הבושה גדול יותר מעונש גיהנם וכל יסורי עוה״ז יש בהם צער הבושה שמתבייש מחברו על שיש לו יסורין וכן לעתיד לבוא צער הבושה גדול אפילו כל צדיק נכוה וכו׳ מכש״כ איך יתביישו החוטאים (ל״ק כב־יא).

ד ואם הוא במדריגה שאין צריך להתבייש משום אדם יש להתבייש מהקב״ה כי הקב״ה מקיים כל התורה וכמה רחוק בין קיום התורה שלו לתורה של השי״ת כי כ״ א עובד לסי מדריגתו (ל״ ק כב־יא).

ה כשזוכה לבושה דקדושה עי״ ז זוכה לתפלה ושמחה ועזות דקדושה ולהתקרב לצדיקי אמת ולקבל מהם אמונה בתכלית השלימות (קל״ק כב־יז).

ו המתנגדים המחרפים ומביישים יראי ה׳ זה מחמת שמקבלים תורה מת״ח ש״י ועי״ז נופלים לכפירות גדולות ואת יראי ה׳ לא יכבדו (ל״ק כח־א) (ראה ישעי׳ ז׳ המעט).

Segment 18
HE:
ז כשיש ליראי ה׳ חרפות ובושות מהכופרים עצה ע״ז בחי׳ תולע בחי׳ אמונה ועי״ז משבר ומבטל הכפירות והבזיונות ומתגבר על אויביו (ל״ק כח־ב).

ח ע״י הבושה שמתבייש מאתו ית׳ אי אפשר להתפלל על כן בשעת התפלה צריך לסלק הבושה ולהיות לו

עזות דקדושה (ל״ק ל־ח) (ראה תהלים ב״ב בך בטחו).

ט צריך להרגיל א״ע לדבר בינו לבין קונו עד שיעורר את לבבו באמת עד שיתבייש מאד מלפניו ית׳ כי עד עכשיו השליך חטאתיו אחר כתיפיו ועכשיו כשיודע אותם נכנס בו בושה גדולה ע״כ קודם שזוכה לתשובה שלימה אין לו דעת כ״כ שיתבייש כראוי אבל אח״כ כשעושה תשובה אזי הוא מתבייש ביותר ונתגלה הבושה על פניו וע״י הבושה הזאת מוחלין לו כל עוונותיו (ל״ק לח־ד).

י בזה אנו יכוליץ להבין אם יש לאדם יראת שמים היינו בושדילאחר תיקון החטא כשאנו מסתכלין על פניו ונופל עלינו יראה ובושה היינו שנמשך גם עלינו דעת בגדולת הבורא ית׳ (ל״ ק לח) (ר׳משלי ב׳ אז).

יא מי שהוא משוקע בתאוות אכילה בא לידי בושות ובזיונוח (ראה ברכות ו׳ כרום) (ל״ק מז).

יב מי שהולך ונחלק ונופל והעולם שוחקין ממנו והוא מתבייש מזה כל זה בא לו ע״י שפגם בשמחת יו״ט ולפעמים הוא לו לכפרה ולפעמים אין מתכפר לו בזה רק כדי להזכירו שישוב (ל״ק רלה) (ר׳ שלש רגלים י).

יג שלא לבזות שום אדם אפילו במחשבה (ר׳ תפלה קיב) (קל״ ת א־יד).

יד עיקר התשובה ע״י בושה (ר׳ תשובה נ) (ל״ ת עב).

טו עבירה היא בוודאי בושה גדולה כי עבירה אינה ראוי׳ כלל לישראל אבל גם כשרוצין לעשות איזה מצוה ראוי שיהי׳ לו ג״ כ בושה גדולה כי איזה זכות יש לו שיזכה לעשות המצוה ואם היה להאדם בושה היה מתבייש אפילו ליקה המאכל להושיטו לפיו אבל עיקר הבושה נמשך ע״י המנהיג בחי׳ משה וע״י הבושה עושין תשובה (ל״ת עב) (ע׳ ירושלמי ערלה פ״א כי).

Segment 19
HE:
טז כשהקב״ה רוצה לטעום ממ״ע של איש הישראלי שהוא צדיק אזי הוא בבחי׳ אבר מן החי שהוא אסור באכילה וצריך שחיטה להתירה ע״ כ צריך שיבוא אליו בושה שהיא שפיכות דמים בחי׳ שחיטה שהיא מטהרת האבר מן החי ואזי יוכל השי״ת לטעום מהמצוות עשה שלו (ל״ת פג).

יז כשנפך דמו ע״י הבושה צריך לשמור שלא יינקו ממנו החיצוניים הידועים ע״ כ צריך כסוי שהשכינה מכסה דמיהון של ישראל שנשפך באהבה (ל״ח פג) (ר׳ שכינה יג).

יח גם ע״י הבושה וש״ד הנ״ל יכוליז לזכות למחילת

עוונות עד שיתהפכו לזכיות וגם עי״ז יש לפעמים עליה גדולה לכמה וכמה נשמות הנפולות (ל״ת פג) (מ״ב בושה).

יט מי שרק מתנוצץ לו השי״ת כשעושה ח״ו אפילו דבר אחד שלא כראוי בשלימות ראוי לו שתכלה נפשו לגמרי מעוצם החרטה והבושה (ל״ ת קיג).

כ טוב לבטל חורה מלבייש בן ישראל (ס״ה בושה).

כא דע כי יש עבירות שהם מכניסים כפירות באדם ולזה צריכים בושה ולב נשבר שמי שיש לו חקירות ומחשבות אלו ח״ו ראוי לו להתבייש מאוד על אשר נולד בגשמיות כזה או שעשה מעשים כאלו שבא לזה שיבואו לו מחשבות כנגד אמונתינו הק׳ וע״י בושה ולב נשבר עי״ז מגרש ומשבר החקירות והמחשבות (ש״ה לב).

כב צריכין להתבייש מאד מהשי״ ת עד שירגיש ממש הבושה על פניו שישתנה פניו לכמה גוונין כדרך המתביישין ממש בלי שום שינוי (ש״ה קסח) (מ״ב בושה).

כג סיפר רבינו ז״ל שהי׳ מתבייש מהשי״ת והשתנה פניו לכמה גוונין כמו מי שמתבייש מחבירו והבושה והיראה היתה מונחת על פניו תמיד גם הרה״ק ר׳ נחום מטשערנאביל זצ״ל אמר הכתוב למען תהיה יראתו על פניכם רואין בחוש אצל רבינו ז״ל וזה הי׳ בימי נעוריו (ש״ה קסח).

בחירה

Segment 20
HE:
א כי קודם הבריאה כשהיה הבריאה בכח כביכול היה כולו אחד כולו אמת כולו קודש אפילו שם טהור לא היה שייך לומר כי טהור אין שייך אלא כשיש טומאה כי הטהרה הוא בחי׳ ממוצע בין הקודש והטומאה שעל ידו נתתקן הטומאה והוא בחי׳ הבחירה שהוא ממוצע בין שני דברים וזה אין שייך קודם הבריאה כי באחד אין שייך בחירה (ל״ק נא).

ב כשהוציא הקב״ה את הבריאה מן הכח אל הפועל אזי נתהוה תיכף בחי׳ הטהרה כי היו שני דברים בחי׳ האחד והבריאה ואז שייך בחירה שהוא בחי׳ טהרה שהוא ממוצע בין האחד ובין הרע והטומאה שיוכל להשתלשל ויגיע עד שיהי׳ רע וטומאה (ל״ק נא).

ג הבחירה ביד איש הישראלי לעשות כל דבר כרצונו בבחירתו אפילו לנסוע לאיזה מקום ונמצא שיש בו עבודה ע״כ יש לו בחירה על הכל כי אצל אחרים יש דברים שהם מוכרחים בהם (ל״ת נד).

ד שמעתי שאיש אחד שאל אותו כיצד הוא הבחירה השיב לו בפשיטות אם רוצה עושה ואם אינו רוצה איבו עושה ורשמתי זאת כי הוא נצרך מאד כי כמה בנ״א נבוכים בזה מאד מחמת שהם מורגלים במעשיהם מנעוריהם ע״כ נדמה להם שאין להם בחירה ח״ו ואינם יכולים לשנות מעשיהם אבל באמת אינו כן כי בוודאי יש לכל אדם בחירה תמיד על כל דבר וכמו שהוא רוצה עושה והבן הדברים מאד (ל״ ת קי).

ה כשהודיע לי רבינו ז״ל ענין ההתבודדות דברתי עמו הלא האדם הוא בעל בחירה ולא השיב בפירוש רק כלאחר יד כאומר אעפ״ב צריכין לנהוג כך ואנכי לא יכולתי לשאול יותר כי קשיא זו יכולין להקשות גם על כל התפילות כגק ברכת השיבנו וכר (ש״מ מ״ה א).

ר צריך לדעת כי הבחירה חפשית וכל אדם יוכל לזכות אם ירצה למעלה מופלגת מאד אע״פ שנדמה לו שקשה וכבד עליו העבודה מאד ואין מניחין אותו ליכנס בעבודתו ית׳ כי התאוות והמרות רודפין אחריו מאד אעפ״ב צריך שיהי׳ עקשן בעבודתו ולבלי להסתכל על כל זה (שב״ה כה).

ז כל מה שנמצא בעולם היא בשביל הבחירה והנסיון (ש״ה ש׳) (ש״מ ע״ה עג).

ה בוודאי הבחירה חפשית ובוודאי יש כח עתה גם עתה לכ״א לברוח מדאגות ושיחות של צער ולבטוח בה׳ ולקבל על עצמו עמל התורה תחת עמל המר של דאגת עוה״ז ובוודאי יפרנסו הש״י כי השי״ת מפרנס העולם תמיד כאז כן עתה אדרבא הש״י מנהיג העולם בכל פעם יפה יותר (ש״ה שח).

בטחון

א בטחון בה׳ הוא שמאמין שהשי״ת יכול להזמין לו פרנסה בסיבה קלה ואינו משוקע בתאוות ממק כי הרודף אחר הממון אינו בוטח בה׳ ועובד כל העכו״ם (ל״ק כג־ה) (ראה חהלים נ״ה אנשי).