Hilchasa Kinachamani · General Index (cont.) (65)

יב ע״י מרה שחורה ועצבות המוח והדעת בגלות וקשה לו ליישב דעתו לשוב להשי״ת וע״י שמחה נעשה בן חורין ויוצא מהגלות (קל״ת י־ג) (ר׳ ישעיה נ״ה כי בשמחה). יג עיקר גלות מצרים היה לתקן פגם הדיבור שפגמו דור הפלגה שאמרו הבה נלבנה לבנים (שב״ה בהש׳) (מ״ב ניסן). גדולת הבורא א אי אפשר להכניע הקליפות היינו הדמיונות שבמדריגה אלא ע״י גדולת הבורא שהוא ע״י צדקה שנותנין לעני הגון (ל״ק כה־ד). ב כי עיקר הגדולה והפאר הוא התגלות הגוונין וכסף וזהב הן הגוונין ואין מאירין אלא כשבאין לאיש הישראלי ונכללים זה בזה ונעשה מהם בגדי ישע (ל״ק כה־ד). ג הלב והמוח שקטנים מאד במקומם הם תופסים הכל עד שמלך יכול ליתן לב על כל מדינה ומדינה ותופס ומשער בדעתו כל המדינות שתחתיו עם כל האדם אשר עליו וכל הנמצא בה ראה והבן וחכם גדלות הבורא איך המועט מחזיק את המרובה וזה רק מחמת שנמצא שם בחי׳ אלקות כי עיקר האלקות הוא בלב ומעתה הוי דן אלפי אלפים ק״ו לשער בדעתו מגדולת הבורא ב״ה (ל״ק קצא) (ר׳ צדיק קכו). ר פ״א אמר שעל ידו יכולין להבין קצת גדולתו ית׳ היינו ע״י שרואיז גדולת השגתו שזכה להשיג גדולות ונוראות ואעפ״כ מה אני הלא אעפ״כ אני רק חתיכת אדם, מזה יכולין להבין וללמוד אלפים ק״ו לגדולת הבורא ית׳ (ש״מ ג״ה מד). ה גדולת הבורא ית׳ א״א לומר לחבירו ואפילו לעצמו א״א לספר מיום ליום מה שמזריח לו באותו יום אינו יכול לספר ליום השני (ש״ה א) (ר׳ תהלים קל״ה כי). ו אפילו מי שזוכה לבא ולהשיג בחי׳ תכלית הידיעה שלא נדע אעפ״כ אין זה תכלית האחרון (ר׳ תכלית הידיעה ה! (ש״ה ג) (גם שב״ה לה).

גדולתו ז״ל א אמר על עצמו לכם נדמה שאין לי ממשלה כ״א עליכם באמת אני מושל על כל צדיקי הדור רק שהוא באיסכסיא (ח״מ שה״ל כד). ב בשעה שאומר תורה בש״ס באים ג״כ מלאכי מעלה עליונים לשמוע אבל התורה שאומר לפניהם היא גבוה יותר (ח״מ שה״ל מב). ג האש שלי תוקד עד ביאת המשיח והמקורבים שלנו בהכרח שיאירו בחבריהם ובתלמידיהם (ח״מ שה״ל מו) (ש״מ מע׳ המ׳ סו). ר כל דיבור ודיבור שאומר בפני העולם תלוים בו כל העולמות עליונים ותחתונים (ח״מ שה״ל מח). ה ותדעו אע״פ שאני רחוק מכם אין זה כי אם ריחוק הגופות ואין הריחוק בנפשותינו (ח״מ נס׳ לנ׳ יד). ו אני נהר מטהר מכל הכתמים (ח״מ נ׳ לאו׳ ה). ז מה לכם לדאוג מאחר שאני הולך לפניכם ומה הנשמות שלא הכירו אותי מצפים על התיקונים שלי מכ״ש אתם (ח״מ נ׳ לאו׳ ז). ח אפילו פושעי ישראל כשעושה איזה תנועה בתפילה הכל על ידי אני מקנא אתכם שיש לכם רב כזה (ח״מ נ׳ לאו׳ כא). ט אני יכול להחזיר כל העולם למוטב אפילו צדיקים וגם להבדיל כל אומות העולם אך דיו לעבד להיות כרבו (ש״מ ג״ה יא).

י עיקר העבודה אצלו ז״ל הוא השוב כי הרצוא הוא אצלו בטבע מחמת שביטל גופו לגמרי (ש״מ ג״ה יב). יא אני זקן שבקדושה שמגלה דברים שכיסה עתיק יומין (ש׳׳מ ג״ה מט). יב מגדולת הצדיק שזכה להשיג השגות גדולות אעפ״כ הוא רק חתיכת אדם, אפשר להבין גדולת הבורא ית׳ כפום מה דמשער בלבי׳ (ש״מ ג״ה מד)׳. יג אני אוצר של יראת שמים וכל מי שרוצה יכול לקבל ממנו גם עכשיו ע״י ספריו הק׳ (ש״מ מה״מ נד). יד מי שנוגע בו מעט מה יקרה מעלתו לעולמי עד (ש ״מ מה״ מ ס). טו אם היו התורות שלו נאמרים בדורו של האר״י ן׳׳ל או אפילו בדורו של רשב״י ז״ל הי׳ רעש גדול מאד (ש״מ מ״ח ו). טז הספר שלו ליקוטי מוהר״ן הוא אתחלתא דגאולה וצ יכים לקבוע בו שני שיעורים אחד פשוט והשני בעיון (ש״מ מ״ת ז). יז מצוה גדולה ללמוד ספרו וגם יכולין להיות בעל מוח גדול עי״ז וגם איש כשר באמת (ש״מ מ״ת ח). יח כל אדם צריך להשתדל לקנות ספרו ואם אין לו כסף ימכור אפילו הכר (ש״מ מ״ת י).

יט גם כשעומדים ספריו בבית הם שמירה גדולה מכל היזיקות (ש״מ מ״ת טז). כ הבעש״ט ז״ל וכמה צדיקים תקנו והאירו בעולם כל ימי חייהם ואח״כ נפסק, ע״כ צריכין לעשות דבר שיהי׳ לו קיום לעד ע״ י תלמידים והם יאירו להלן (ש״מ מ״ת לד). כא כל ההשגות אינם חשובים אצלו כנגד דיבור אחד שמדבר עם העולם (ש״מ מ״ת לה). כב הרב הק׳ ר׳ צבי ארי׳ מאליק אמר על רבינו ז״ל כנראה צריכין כולנו להתבייש מפניו (ש״מ ע״ה קכח). כג כל רגע ורגע אני נעשה איש אחר ועולה מדרגא לדרגא (ש״מ מח׳ שע׳ י). כד פ״א אמר בפירוש אני רוצה לישאר ביניכם ואתם תבואו על קברי ובתיבות אלו שאמר אני רוצה לישאר ביניהם יש בהם עמקות גדול מאד כמבואר בחיי מוהר״ן (ל״ק סא בפל״ח ח). כה עוצם ההשגה שזכה בא״י אלו כל הימים דיו וכו׳ אין מספיק לבאר אשר לא נשמע ולא נראה מי שיזכה ע״י כניסה לא״י להשגה מופלגת כזו, כי רבינו ז״ל היה חידוש מופלג מאד אשר לא היה חידוש כזה אפילו בדורות הקודמים, ואמר בפירוש על עצמו שאלו לא היה דור כזה הי׳ הוא ז״ל חידוש גדול בעולם אך בעו״ה מחמת שלא היה הדור כדאי נתעלם האור מאד ולא נתגלה ממנו אפילו כטיפה מן הים <ח״מ נ׳ לא״י יב), כו מענין התחזקות להיות בשמחה תמיד ואמר אז שראוי לנו לשמוח מאד מה שנצלנו ברחמיו מלהיות מתנגדים עליו (ח״מ שה״ל נ). כז אמר ברוך אלקיגו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים, משני תועים היינו התועים לגמרי מהתורה שהם העכו״ם והאפיקורסים וגם נצלנו מהתועים המתנגדים החולקים עליו שאבדו מה שאבדו בלי שיעור (ח״מ שה״ל נ).

כח הרב הקדוש ר׳ מרדכי מנעסכיז וצ״ל אמר אלמלא לא אתינא לעלמא אלא שר׳ נחמן יפסיע על מפתן שלי די (איך זאל מעהר ניט באשאפין ווערין נאר או ר׳ נחמן זאל בא מיר איבער טרעטין דיא שוועל איז אויך געניג) (ח״מ ישי׳ ונס׳ י). כט רבינו ז״ל היה מופשט לגמרי מכל התאוות ומדות רעות, וכ״ז זכה בילדותו קודם שהתחיל לילך בהשגות גבוהות והרבה זמן קודם שנסע לא״י אך אח״ כ זכה למדריגה עליונה שא״ א לדבר מזה כלל (ש״מ יגי׳ וט׳ בע׳ ית׳ ה). ל כששאלה אותו אמו הצדיקת ז״ל מה מדריגתו בעבודת ה׳ השיב לה מה אומר לך אני סר מרע באמת איך בין איין אמתער סר מרע (ש״מ י״ג וט׳ בע׳ ית׳ ט). לא אני אוצר של יראת שמים ומדוע לא יהיו להוטים ורצים אחרי לקבלו ושאלו אותו איך אפשר לקבל והשיב עם הפה והלב בפיך ובלבבך לעשותו (ש״מ מ״ה נה). לב השבתים ששובתים אצלי הם גדולים וטובים יותר משבעה פעמים תענית משבת לשבת (ש״מ מ״ה נז). לג אמר לאחד שהכח שהיה לדוד המלך ע״ה לומר שמונה פעמים אבשלום ועי״ז העלה אוחו מז׳ מדורי גיהנום והכניסו לג״ע זה הכח יש לו ג״ כ (ש״מ מ״ה נח). לר יכולין להיות נעשה בעל תשובה גמור ע״י לימוד הספר שלו ויהיו בנ״א שילמדו ויתפללו ע״י הספר הזה ומי שיעסוק בספריו בלי קנטור ונצחון או בוודאי יהיו נבקעין אצלו כל גידי קשיות לבבו (ש״מ מ״ת י). לה ע״י התורה שלי נמשכין כל ההשפעות בעולם (ש״מ מ״ת טו). לו כל שיחה שמדבר עמנו יכולים להיות על ידה איש כשר ואפילו צדיק גמור כל ימי חייו וגם אפילו עכשיו כשלומדין דבריו יש להם ג״ב כח גדול לעורר להשי״ת כי כל שיחה שלו היא התעוררות נפלא לכ״א לפי מדריגתו (ש״מ מ״ת יט). לז אמר להרב דפה ברסלב מוה״ר אהרן הלא אני אוהב אותך מאד ואני מברכך הלוואי שתזכה בעוה״ב להבין שיחות חולין שלי וזה הי׳ קודם שהיה בא״י (ש״מ מ״ח לז) (ש״מ ע״ה סג).

לח אמר אם היה הבעש״ט ז״ל שומע תורתו הי׳ אצלו ג״כ חידוש אם הי׳ רשב״י שומע תורתו הי׳ חידוש ג״כ אז (ש״מ מ״ת מב). לט־;א פ״א התפאר עצמו ואמר בדרך צחות בזה״ל ווער סערירט זיך אן אין מיר מיט אפינגער וועט ער זיך שוין מיט קיין זיבין וואסעריץ ניט אפ וואשיץ. מעהמ״ת כתב יד שלא נדפס עד עכשיו מהר״ר אלתיר מטעפליק ז״ל (ח״מ מ״ה). לס אמר שאפילו אם לא היה מזרע האלקי הבעש״ט זצוק״ל רק אפילו אם היה ממשפחה הירודה שבישראל היה זוכה ג״כ למה שזכה ע״י עוצם עבודתו ויגיעתו שיגע וטרח מאד בעבודתו ית׳ (שב׳׳ה כה). מ אמר שתיכף כשהלך ד׳ אמות בא״י פעל מיד מה שרצה להשיג (שב״ת נס׳ לא״י טו). מא אמר שהתורה שלו גדולה אך במקום שהוא צריך להשתמש עם צרופי אותיות הוא גדול ביותר (ש״ה מד). מב כל תורה ושיחה שלו יכול לעבוד את הש״י הגדול בתכלית המעלה וכן אפילו הקטן בתכלית דיוטא התחתונה יכול ג״כ לשוב להש״י ולמצוא עצות לנפשו ע״י אותה תורה בעצמה כי הם כלליות נפלא מאד (ש״ה קלא). מג יהיה זמן שיהיה קשה מאד להתקרב אליו אך אני עכשיו בידכם ואם תרצו אני יכול לעשות מכם צדיקים כמוני בעצמי (ש״ ה קסג). מר שמעתי בשמו שאמר העולם סוברים שמחמת שאני נכד הבעש״ט ז״ל מחמת זה זכיתי למדריגתי לא כן הוא רק עם דבר אחד הצלחתי ועי״ז זכיתי למה שזכיתי בל״א מיט איין זאך איז מיר געראטין (ש״ה קסס. מה מובא בכוכבי אור שהדבר אחד הוא בעת שאכל אדם הראשון מעץ הדעת טעמו כל הנשמות מכל הדורות הבאים אבל היו איזה נשמות שברחו ולא טעמו מעץ הדעת ונשמתו ג״ כ היתה בין אלו שלא טעמו מעץ הדעת ועי״ז זכה למה שזכה (שייך לש״ה קסו). מו סיפר כי בימי נעוריו בעת שיגע בעבודת ה׳ היה לפעמים עושה איזה אנחה ואח״כ היה מנסה להגביה ידיו ולא היה יכול כי גופו היה משתבר באמת מחמת .אנחתו (ש״ה קסז) (ר׳ ברכות נ״ח אנחה).

מז רבינו ז״ל התפאר שהוא חידוש גדול בענין שבירת התאוות כי נמצאים כמה צדיקים שיצאו מן התאוות אבל לא יצאו לגמרי עד עת זקנתם, אבל איש רך בשנים כמוני ישבר כל התאוות כ״כ כמוני זה אין נמצא כלל שבימי ילדותו קודם שהיה בן עשרים שנה כבר שבר וביטל לגמרי כל התאוות (ש״ה קעא). מח פ״א נתן הטלית הישן שלו במתנה לא׳ מחשוביו אמר לו רבעו ז״ל הזהר מאד לכבד הטלית הזה כי כמו מספר שערות שיש בהטלית כל כך דמעות י שפכתי עד שידעתי מהו טלית (ש׳׳ה קעב). מט קודם א״י אמר איני יכול לישון מחמת שקודם השינה באים ועומדים לפני כל הששים רבוא אותיות של התורה (ש״ה קעו). נ חיזק את אחד להיות בשמחה ואמר שראוי לו לשמוח בהשי״ת ואע״ס שאין אתם יודעים גדולתו ית׳ ראוי לכם לסמוך עלי כי אני יודע גם ראוי לכם לשמוח בי מה שזכיתם שיהיה לכם רבי כזה גם חיזק אותו שישמח בתחלה במילי דעלמא בכל מה שיכולין ואח״כ באין לשמחה אמתיוח (ש״ה קעז). נא קודם הסתלקותו אמר שכבר הוא עומד עכשיו על מדריגה כזו שאי אפשר להשיג יותר בשום אופן כל זמן שמלובשץ בהגוף ואמר שמתגעגע מאד להפשיט גופו כי א״א לו לעמוד על מדריגה אחת בשום אופן (ש״ה קעט). נב אני יודע חכמות שאם הייתי מתחיל לגלות מעט מהחכמות שאני יודע היו יכולים לחיות ע״י התענוג של השגת החכמות האלו לבד בלי שום אכילה ושתיה (ש״ה קפא) (גם ש״ה שו). נג אמר רבעו ז״ל שהוא יודע כל שרשי נשמות ישראל מתורה שבכתב ותורה שבע״פ והי׳ יודע לתת תיקונים לכל אחד לפי שורש נשמתו וכל הדברים שצוה למקורביו לא היה עניני סודות לכוון כוונות ויהודים רק עניני עובדות למשל להיות נעורים לילה אחת ושלא יאכלו מעת לעת אחד בשבוע דבר מן החי וכן בענין לימוד וכר (ש״ה קפה). נר כשאחד בא ונותן לו שלום תיכף יודע כל מה שעבר אותו האיש ומרומז בפסוק יד ליד לא ינקה רע (ש״ה קפד) (ר׳ משלי י״א יד). נה כל הנהגה שצוה לעשות היא תיקון על העבר ועל העתיד ולימות המשיח ולעתיד לבא (ש״ה קפה).

נו ענה ואמר מה שאני עושה עמכם הוא דבר קטן לפני זה אתם צריכים לעשות היינו מה שהוא עוסק לקרבנו לעבודתו ית׳ כי יש נשמות ערטילאין שאין יכולין ליכנס בגוף כלל והרחמנות גדול עליהם יותר מעל החיים שיש להם בנים ומצות אבל הרחמנות על אלו הנשמות הוא גדול מאד כי אינם יכולים לעלות למעלה (ש״ה קצה). נז התורה שלי גדולה מאד והיא כולה רוה״ק ויכולין לידע ממנה עתידות ואין צריך לומר אח״כ כשנעשין הדברים בעולם שאז יכולין בוודאי למצוא הכל בתוך התורה שלי (ש״ה קצו). נח המוסר של התורה שלי נפלא ועצום מאד ע״ כ צריך ליזהר לקיים מה שהזהרתי אתכם לעשות מן התורה תפילה ואז בוודאי תעורר ותשבר את לבו מאד (ש״ה קצו). נט פ״א אמר הלכה כרב נחמן בדיני היינו לענין המתנגדים שחלקו עליו בוודאי הלכה כמותו כי דיני לשון מחלוקת (ש״ ה ריב). ס עיקר החידושים והמופתים הנוראים שראינו ממנו ז״ל הוא רק בענין התקרבות ישראיל לאביהם שבשמים שתיכף כשנכנס אחד אצלו ורצה להתקרב להש״י תיכף נהפך לאיש אחר ממש ועוצם היראה וההרהורי תשובה שהכניס בכל אחד א״א לבאר כי לא נראה כזאת (ש״ה רמט). סא בענין מ״ש בזוה״ק שעל פגם הברית אין מועיל תשובה אמר רבינו ז״ל שאין הדבר כן רק על הכל מועיל תשובה ובזה המאמר זוהר אין שום אדם מבין הפשט רק הוא לבד (ר׳ זוה״ק בראשית קפ״ח בענין) (ש״ה עא). גדולת מורנו מוהרנ״ת זצ״ל א מהתגלות מצח האדם שבמנחת שבת שבאתדל״ת איתער לעילא תבין הכינוי של מורנו מוהרנ״ת ז״ל שטערינהארץ לרמז על המצח גם בתואר פניו היה מצחו נפלא ומשונה בגדלו (בה״ל כ). ב כמו שאין ביכולת לקבל מאדמו״ר ז״ל זולת באמצעות מוהרנ״ת ו״ל כי בו לבד נשפע מנשמת ודעת רבינו ז״ל כן בענין א״י (ראה בבא בתרא ע״ ה פני משה כפני חמה) (בה״ל ל״ק כ).

ב־א ע״י סמיכה לרבי הגון ע״י שיש לו אמונת חכמים כשלימות אזי ־מביא הארה וכח בכתב ידינו, ולפענ״ד רימז גס בזה סמיכה להר״ר נתן ז״ל בפרט לפי מה שמבואר מה שאמר לו רבינו ז״ל שיש לו אמונה שלימה רק צריך לתקן עוד בחי׳ האמונת חכמים להאמין גם בעצמו ובחידושיו שהוא מחדש וא״כ בוודאי היה ראוי לסמיכה וזוכה להוציא משפטי הנהגות ישרות מכל הלימודים שזה כל ענין החיבורים שחיבר מורנו מוהרנ״ת ז״ל שהם ספרי ליקוטי הלכות שהתחיל לחברם בחיים חיותו של רבינו ז׳׳ל ובפקודתו ז״ל אשר כל יסוד ענינם הוא רק להוציא הנהגות ישרות מכל הלימודים הן מהלכות בשר וחלב ותערובות וכו׳ וחכם כוה בוודאי ראוי לסמיכה (ל״ק סא־בפל״ח־ח). ג ויותר יש לבאר בזה מענין ידי הכתיבה וידי הסמיכה כי מורנו מהרנ״ת היה כתבן וסופר גדול וחבר ספרים הרבה וגם כתב כמעט כל חיבוריו הק׳ של רבינו ז״ל ושמעתי מפיו הק׳ שכל חיותו בעבודת השם אחר פטירת רבינו ז״ל הוא רק ע״י הכתבים שצוה עליו לחדש תמיד חידושי תורה וגם נשמע מפיו הק׳ שחקר הרבה במה לזכות העולם ונתברר לו שהוא רק ע״י שיכתוב ספרים רבים ויפיצם בישראל שזה בחי׳ ידי הכתיבה והכל הוא רק בכח הרוח חכמה שהאיר עליו רבינו ז״ל ע״י בחי׳ ידי הסמיכה כאשר באמת היה מנהיג ישראל אמתי אחר פטירתו של רבינו ז״ל וכמעט שעיקר ההשארה של רבינו ז״ל הוא רק על ידו (ל״ק סא־בפל״ח־ח). ר נמצא מבואר שאחר פטירתו של רבינו ז״ל עדיין נשאר איזה בחי׳ מנהיג הכולל לאנ״ש היינו מורנו מהרנ״ת זצ״ל (וגם שמעתי מפי הר״ר משה מטשענסטעכאוו ז״ל שבר״ה האחרון אמר מורנו מהרנ״ת ז״ל (היינט בין איך דער שכל הכולל) כעת אני השכל הכולל מכוון להנ״ל) ואמר לפני הסתלקותו אז עזרא הסופר גייט אוועק אין טריף פסול איז זיך מתגבר וסיים אך עכ״ז ואתה מרום לעולם הי כי עלה אחת ורף אחד של הספרים הקדושים שנתחברו ע״י צדיקי אמת בעלי אמונת חכמים כשלימות יכריע ויעמוד נגר כל החיבורים רעים ע״כ תראו להדפיס הספר ם הק׳ (כי לא נדפס בימיו רק חלק ראשון) ולפרסמם בישראל למען יוכלו הכשרים להתחזק באמונתם (ל״ק סא פל״ח־ ח). ה רבינו הק׳ אמר עליו שהוא כבר צדיק וגם הרהגה״ק מברדיטשוב זצ״ל אמר על הר״ר נתן ז״ל שהוא צדיק (ש״מ מהמ״ת צג). ו רבינו ז״ל אמר עליו שהוא שסל ברך כ״כ כעפר וטיט ממש (ש״מ מע׳ המ׳ צח). טף א צריך כל אדם לרחם מאד על בשר הגוף להראות לו מכל הארה והשגה שהנשמה משגת כי הנשמה של כל אדם היא רואה ומשגת תמיד דברים עליונים מאד ע״כ צריך לראות לזכך הגוף שידע ג׳׳כ מזאת ההשגה (ל״ה כב־ה). ב ע״י עזות הגוף שהוא עז וחזק בתאוות ואין לו בושה מהשי׳׳ת עי״ז אין הנשמה יכולה להודיעו מהשגות שהיא משגת וע״י עזות דקדושה שהן קולות דקדושה מכניע עזות הגוף (קל״ק כב־ה). ג כשהגו״ מזוכך היא טובה להנשמה שלפעמים נופלת ממדריגתה וכשהגוף צח ואור תוכל הנשמה לחזור ע״י תענוגי הגוף לתענוגים שלה (ל״ק כב־ה).

ד וכן ע״י הארות שהאירה בו הנשמה מקודם תוכל עתה לזכור ולעלות למדריגתה (ל״ק כב־ה) (עיין איוב י״ט מבשריה. ה החכם האמת והעם הם בחי׳ נשמה וגוף עיין (צדיק ואנשיו ג) (ל״ק כב־ז), ו ולבוא לבחי׳ בשר הוא ע״י שימוש שמשמש החכם או שהגוף משמש הנשמה במצות מעשיות נעשה הגוף בשר להנשמה (ל״ק כב־ח). ז הגוף לגבי הנפש הוא בחי׳ חומר ובהמה סכלות וחושך בחי׳ מיתה ושכחה בחי׳ חכמות חיצוניות כנגד חכמות התורה שהם בחי׳ אדם צורה אור חכמה זכרון וחיים וצריך כ״א להכניע החומר דהיינו להפריש א״ע מכל התאוות (קל״ק לז־ב). ח התועלת של צדקה גדול מאד כי הצדקה מועלת תמיד כי צרכי הגוף הם רבים מאד אכילה ושתי׳ ומלבושים ודירות שיכולין לבלות ימיו אפילו על ההכרחיות לבד והם מונעים את האדם מאד מעבודת הבורא וע״י צדקה מתבטלים אלו המניעות כי ע׳׳י צדקה זוכה שישפיע חסדו ית׳ עד שלא יצטרך לעשות שום עסק ומלאכה רק תהי׳ מלאכתו נעשית ע״י אחרים (קל״ת ד־ר). ט ע״י המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים דהיינו לתוך גופים זה בחי׳ בריאה כי נעשה עתה בריאה חדשה ע״י חיבור רוחניות אלקות עם הגוף והצמצום ואזי תיכף כשנעשה איזה בריאה אזי השי״ת נותן פרנסה תיכף כי הנשמה לבד אינה צריכה פרנסה וכן הגוף לבד אינו צריך ג״ כ פרנסה ועיקר צורך הפרנסה הוא רק כשנתחבר הנשמה עם הגוף (ל״ת ה־ג). י ענין המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצום לא פירש לנו רבינו ז״ל היטב ביאורו ולפענ׳׳ד פירושו בפשיטות הוא כי ע׳׳י כל דיבור ודיבור של תורה בפרט כשזוכין לחדש בתורה חידושין דאורייתא אמתיים עי״ז ממשיכין רוחניות אלקות לתוך צמצומים ועי״ז בוראין בריות רבות ונפלאות כ״ש בזוה״ק אל תקרי עמי אלא עמי בשותפי אבל כשנמשך רוחניות אלקותו בלי אתערותא דלתתא אין זה שלימות הבריאה (ל״ה ע״ת ה׳ טו) (ע״פ תורה ה׳ ל״ ח). יא המשכת רוחניות אלקות הוא המשכת ותוספות חלקי נשמת האדם שנשפע אליו מלמעלה בכל זמן ומצמצומי ותיקוני חלקי הגוף שמתקן ומכין להם האדם בעבודתו נשפע הפרנסה עד שגורמים לזככה ולצחצחה עי״ז (בה״ל ע״פ התורה־ה בל״ת מאמר ח) (ר׳ נשמה יט). יב תיקון הגוף קודם לתיקון הנפש (ס״ה תשובה).

גזילה א כי מי שאינו עושה מו״מ באמונה ומשוקע בתאוות ממון וגוזל את חבירו מעורר דם נדה להשכינה בבחי׳ פגם הברית ואין לו פרנסה (קל״ק כט־יא) (ראה מו״מ באמונה יד). ב דע שהגוזל את חבירו ממון בזה הוא גוזל מהנגזל בנים כי עיקר 'הממון של האדם בא לו ע״י בת זוגו והם בחי׳ אילן וענפים ופירות היינו שאור נפשה הוא בחי׳ עיקר האילן והממון הוא בחי׳ ענפים של האילן ועל הענפים גדילים פירות הם הבנים נמצא כשאחד גוזל מחבירו ממון הוא גוזל הענפים עם הפירות היינו שהוא גוזל נפש בניו ובנותיו (ל״ק סט) (ר׳ נפש יד). ג ודע שאם זה הנגזל עדיין לא היו לו בנים יכול לגזול ממנו שלא יהיה לו ע׳׳י שגוזל הענף ואפילו אם כבר יש להנגזל בנים יוכל להזיק לו שימותו בניו ח׳׳ו כי אם עדיין הבנים צריכים לאמן היינו לענפים שלה וצריכים לינוק עוד מהענף וע׳׳כ כשזה נוטל הענף הוא מזיק הפירות היינו הבנים והכל לפי הגזילה והאילן והענפים והפירות (ל״ק סט). ד ודע שלפעמים אף שנוטל ממנו ממון עכ״ז לא יזיק לבניו ולא יחסר אור נפשה כי כשזה הגזלן שהוא כמו רוצח בא לחסר אורה ולגזול נפש בניה וע״כ היא מצמצמת אורה ומכווצת עצמה ומקבצת לעצמה חלקי נפשה כדי שזה הגזלן לא יוכל לינק ממנה ולחסר אורה וזה הממון שלקח הגזלן אינו ממון כלל רק עפרא בעלמא כמו שיש דוגמתו בעוה״ז כי יש אילנות במדינת אונגרין שכשאדם בא ליטלם הם ממשיכים ומקטינים עצמן ואינם מניחים ליטול אותם (ל״ ק סט). ה ודע שע״י שגוזל את חבירו הוא בא להרהורים כי בוודאי הוא מתדבק ונכסף לאשת חבירו שגזלו ע״י הממון שנטל ממנו שהוא אור נפשה וכן היא מהרהרת אחריו ע״י שמשך לעצמו אור נפשה ולפעמים יאבד הגזלן בת זוג שלו כי מאחר שנתן עיניו בממון חבירו א״ב הוא ממאס בשלו, ע״כ אם אין להגזלן אשה יוכל לאבד בת זוג שלו ולפעמים יוכל הגזלן לגזול מהנגזל הבת זוג של הנגזל (ל״ק סט) (ר׳ סנהדרין פ״א היורד). ו דע כי גם ע׳׳י חמדה ותאוה שיש לו לממון חבירו גם עי״ז יוכל לגוזלו כי המחשבה יש לה תוקף גדול וע״כ יוכל להיות שיהי׳ להאדם ממון גזילה אף שלא גזל כלום בידים וזה האיסור החמור של לא תחמוד כי החמדה כעצמה הוא איסור חמור כי יש כח בהתמדה לגזול ממש ממונו ונפש בניו ובנותיו (ל״ק סט). ז והנה לפעמים הגזלן הוא בבחי׳ ממאס באשת נעורים וחומד אשת חבירו ולפעמים רוצה בשניהם בממונו וגם בשל חבירו וזה בחי׳ מכנים צרה בתוך ביתו שאינו מספיק מה שיש לו התקנה לזה שתתן צדקה ועי״ז יתקן ממונו שיספיק לו (ל״ק סט). ח ודע שע״י צדקה יוכל לתקן ממון גזילה היינו שגזלו ע״י חמדה כי גזילה ממש אין לה תיקון עד שישוב את הגזילה וכן אם גזל את הרבים צריך לעשות צרכי רבים אבל אם יש לו ממון גזילה ע״י חמדה זה יכול לתקן ע״י צדקה (ל״ק סט).

גיאות א יש בעלי גאוה שאינם רוצים שילכו לצדיקים ואומרים שהם בעצמם יכולים להתפלל ומונעים גם אחרים מלילך לצדיקים אבל באמת הקב״ה מתאוה לתפילתן של צדיקים (לק י־ד). ב אלו בעלי הגאוה שחושבים שהם צדיקים מאחר שהתענו וסיגפו עצמם אבל באמת כל התעניתים הם כמו שק עם חורים שיש בתוכו דברים מאוסים כשמריקין מה שבתוכו בכל זאת נשארים החורים מהשק ז״א שתאוותם עוד נשארו קשורים בגופם ועומדים במדריגה שפילה (ל״ק י־ד) (פל״ח י). ג ע״י גיאות אין יכולים לתקן המעוות ולא יכולים להוכיח אחרים (ר׳ מקץ מ׳׳ב ויאמר) (ל״ק י־ד). ר עצה לבעל גאוה שהיא ע״ז העיקר ע״י התקרבות לצדיקים והם משברים הרוח גבוה (ל״ק י־ה). ה ע״י ריקודים והמחאת כף הנמשכין מהרוח שבלב שהוא בחי׳ רוח הצדיק נתבטל הגאוה שהיא ע״ ז ונמתקין הדינים (ל״ק י־ו). ו ע״י ביטול הגאוה בחי' ע״ז עי״ז החכמה על תיקונה וע״י החכמה יחי׳ ויאריך ימים כ״ש החכמה תחי׳ כי יש בעלי גאוה שאינם רוצים שילכו לצדיקים ומונעים גם אחרים ובאות ה׳ כתב והעצה לבעל גאוה העיקר ע״י התקרבות לצדיקים לכאורה יש להתפלא הלא בעלי גאוה אינם הולכים לצדיקים י״ל שבאמת כל נפש בית יעקב רחוק בשרשו ממדת הגאוה רק הבע״ד לכדו במדה זאת ולהפכו למהותו ח״ו לזאת יש ביכולתו לנסוע להצדיק שירחיק מדת הגאוה מאתו (בה״ל על התורה י־ט).

ה מבואר (בל״ק י־ד) הבעלי גאוה מעכבים תאותו של השי״ת ואינם מבקשים מצדיקים שיתפללו עליהם לכאורה יש להתפלא מדוע תולה שלימות תפילת הצדיק דוקא כשהבעלי גאוה באים אליו א״ל כי הגיאות היא ע״ז וזה בחי׳ שלימות תפילת הצדיק שמהפך ע״ז לאמונה בחי׳ כד אתי יתרו כדין איתייקר וכו׳ (בה״ל ע׳ הת׳ י־יב). י גאות מודעת זאת בכל הארץ שהוא מדה מגונה וצריך לברוח ממנה אבל יש בני אדם שרודפים אחר הכבוד ורוצים למלוך ולהנהיג העולם ובזה הם נקראים אבימלך שרוצה למלוך (ל״ק י־י). יא ע״י גיאות היא בחי׳ ע״ז וכל העומד לשרוף כשרוף דמי <ר״ה כח) וכתית שיעורי׳ ואין לו כלי הדיבור שיוכל לשוב בתשובה על ידם (ל״ק יא־ב) (עיין ירושלמי יבמות (פ׳ י״ב) מעשה דלוי בר סיסא). יב גיאות וניאוף תלויים זה בזה (סוטה ד) כי גיאות היא בחי׳ ע״ז שאין די לו באלקותו ושמירת הברית היא בחי׳ שיש די׳ וכו׳ בחי׳ ענוה ועי״ז הוא זוכה לאור המאיר לו לתשובה (ל״ק יא־ג). יג שלשה דברים דרך בנ״א להתגדל בהם חכם גיבור עשיר וצריך לשבר גאותו שיש לו מאלו הדברים ולהיות שפל בכולם (ל״ק יד־ה). יד ע״י גדלות נופלים בתפיסה וכן ע״י גדלות נתקלקלו הרגלין (ל״ק כב־יא) (ראה תהלים ל״ו אל תבואינו). טו א״א לבוא לידי ביטול כ״א ע״י התבודדות היינו שבתחילה ירבה בתפילות בלילה בדרך יחידי עד שיזכה לבטל זה הדבר היינו מדה ותאווה ואת ואח״ב ירבה עוד בהתבודדות עד שיבטל הכל ואח״כ עדיין נשאר ממנו איזה דבר דהיינו שעדיין לא ביטל לגמרי הגיאות והגסות עד שנחשב בעיניו לאיזה דבר ע״כ צריכין להרבות בהתבודדות עד שיהי׳ בברזי׳ מה באמת ואזי כשווכה לביטול באמת ואזי נעשה כל העולם על ידו בבחי׳ מחויב המציאות (ל״ק נב). טז יש להתפלא מה שהוציא מן הכלל מדת הגאוה כי הלא גם היא תעמוד בכלליות המדות רעות והזיכוך מהם שדיבר מהם תחילה אולם מכותלי דבריו הק׳ נראה מבואר הוא מחמת שמגיע תיקון הזה של ענוה בעצם דבר הביטול שבאים אליו אחר הזיכוך הכללי (כה״ל נבו (א״ה נראה לפרש קצת כי ע״י ששוברים כל המדות רעות זוכץ לענוה ואז צריכין להרבות בתפלה לזכור לענוה בשלימות ע״כ), יז א״ה עוד אפשר לתרץ קושיא הנ״ל ע״פ המבואר בספר כוכבי אור (א״מ י׳) סיפר מהבעש״ט זצ״ל שהתפלל פ״א עם החבריא שלו והתפללו בהתלהבות גדול אח״כ שכשגמרו תפלתם ראו שהבעש״ט זצ״ל הוא בפנים זועפות אח״כ אמר להם בעת שהתפללתם הכניס הבע״ד בכ״א מכם מחשבות של גיאות שאתם מתפללים בדביקות ועי״ז נתעורר קטרוג גדול עליכם והיה לי יגיעה גדולה עד שהמתקתי זאת וסיפר זאת למען דעת כי יכול להיות שאפילו כשכבר נקיים מכל התאוות אעפ״כ נשאר בלב גאוה טמונה ח׳׳ו שהוא חושב עצמו לאיזה דבר (ל״ק נב) (ר׳ ש׳׳ה בחש,).

יח כשהדור אינם שומרים את פיהם מלשון הרע ומשאר דיבורים פגומים אזי אין יכולת בידם לקבל בחי׳ שבת בחי׳ תשובה מאהבה כי שבת תלוי בשמירת הדיבור ואז כשבא גדולה לכשרי הדור נכשלים בגיאות והיא גלות השכינה וקל״ק נח־ה) <ר׳ תהלים נ״ט חטאת). יט יש בני אדם שע״י דיבורם ומעשיהם הם מפסיקים ומכריחים להתרחק מהצדיק האמת ועיקר התגברות כה המכריח הוא ע״י גיאות וגסות הרוח וכבוד שמתיירא שיהיה נפחת כבודו ויתבזה כשיתקרב אל האמת על כן מי שרוצה לידע האמת ישפיל דעתו באמת או בוודאי יתגלה לו האמת ויתגבר כח המושך על כח המכריח ויהיה נמשך בזריזות להצדיק האמת (ל׳׳ק ע). כ כשהיצר הרע מתגבר עליך להכניס בך גדלות ולחשוב שכבר אתה בבחי׳ צדיק וכביכול רצון השי״ת בידך כי מי מושל בי צדיק אז צריך להשיב • אל לבו דבר זה בעצמו ולומר איך אני מושל כשיש לי גאוה ואין השי״ ת שורה עמי (קל״ק קז). כא סגולה להנצל מגדלות לכבד את הימים טובים ולקבל יו״ט בשמחה ובהרחבת הלב כפי יכולתו כי יום טוב בגי' סג עם היו״ד אותיות שהוא היפך גס רוח (ל״ק קלה! (ר, שלש רגלים זו. כא־א התקרבות להצדיק מבטל ג״כ הגדלות ע״כ זה סימן אם הוא מקושר להצדיק באמת אם יש לו שפלות (קל״ק קלה). כב לפעמים צריך האדם שיהיה לו גדלות והוא מועיל כמו תענית כי כשצריך לבא להשגה ולעלות לאיזה מדריגה אזי צריך לשכוח את חכמתו שמקודם והגדלות מועיל כמו תענית כי ע״י גדלות שוכח את חכמתו וכן ע״י תענית כי בוודאי הגדלות הוא איסור גדול מאד אך צריך לזה אומנות יתירה איך להתנהג בזה שיהיה לו גדלות רק כדי לשכוח חכמתו שמקודם ואעפ״כ יהיה עניו באמת (ל״ק רמו) (ר׳ ב׳׳מ פ״ה ר׳ זירא). כג נלע״ד לקרב הדברים אל השכל כי גדלות דקדושה הוא ההיפוך ממש מגדלות דס״א כי גאוה הוא שמתגאה במה שיש לו אבל הגרלות דקדושה הוא בחי׳ תכלית הענוה כי כל המדריגות שהשיג כבר אינם נחשבים אצלו לכלום ונדמה לו כאלו עדיין לא התחיל להשיג כלל ועי״ו בעצמו זוכה בכל פעם להשגה יתירה 1ל׳׳ק רמו בפל״ח). כר ע״י הגאוה שנכנסת בישראל ע״י גרים עי״ז מקבלין חרב הגאוה מנהיגי הדור של שקר שמתגאין על הדור בחנם כי לא ניתן להם גדולה מן השמים כלל ויש כח לאלו המנהיגים אפילו להעניש את מי שאינו רוצה להכניע עצמו תחת ממשלתם ובאמת אין זה נקרא מעניש אלא מזיק כי הם מזיקי עלמא וכל הכח הזה הם מקבלין ע״י חרב הגאוה (קל״ת ה־ס (ר׳ ברכה ל״ג ואשר).

כה ע״י גאוה של אלו מנהיגי הדור עי״ז הם מגבירים תאות ניאוף בעולם כי ע״י חרב הגאוה דקדושה מתגברים על תאוות ניאוף אבל ע״י חרב הגאוה של אלו המנהיגים מתגבר ח״ו תאוה זו (ל״ת ה־ס (ר׳ תהלים מ׳׳ה חגור ותבין). כו כשרואה אדם בעצמו שהולך לו שלא כסדר ידע שיש לו גדלות ויעשה תשובה וישפיל עצמו ויהיה בבחי׳ מה ואז יחזור לילך לו כסדר (ל״ת פב)(ר׳ כי תצא כ״א כי תצא). כז ע״פ רוב כשאדם מתפלל נופלים לו מחשבות של גדלות וזה בחי׳ גלות השכינה וע״י שמתפלל בכח עי״ז מתגבר על הפניות והמחשבות של גדלות ומבטל אותם (קל״ת פד). כח העבודות והסיגופים אין מזיקים כלל ומי שמזיק לו זה רק מחמת גדלות (ל״ת קכג). כס סגולה לגדלות שיתפלל על צרת חבירו ויחשוב כי עוונותיו גרמו כל זה (ש״מ ע״ה ד). ל כל הנפילות הם ע״י גדלות כי באמת אין שום נפילה כלל כי מכה״כ אך ע״י גדלות אין אני והוא וכר (ש״מ ע״ה קיא). לא עיקר הכפירות שבאין להאדם ומבלבלין את האמונה באים מגדלות (ר׳ סוטה ה׳ מי) (ש״ה רסא). לב יותר טוב לאדם כשיש לו גדלות מדברי תורה ממה שיש לו גדלות שהוא מלומד בחכמות חיצוניות (ש״ה רעב) (ר׳ ברכות ס״א אשריך ר״ע). גלגול א מה שאנו רואים שיש צדיקים שתקנו הכל ברוחניות ואין להם שפע גשמיות זה נמשך מצד גלגולין דנשמתין (ל״ק יד״־ט) (ר׳ פרנסה ד).

ב ע״י שמוציאים הכיסופין בפה אזי נעשה נפש בפועל זה בחי' גלגולי נפשות כי הנפש הזאת הולכת באויר ומתגלגלת לתוך רשע ותוכל להחזירו בתשובה והכל לפי הכיסופין כי ע״י כיסופין רעים מתגלגלת הנפש לתוך הצדיק ותוכל להחטיאו ח״ו (ל״ק לא־ח) (ראה קהלת ח׳ יש הבל). ג הצדיקים שבזמן הזה הם הצדיקים שהיו בזמנים הקודמים בסוד הגלגול וכבר קיימו התורה מעוני ע״כ זוכים עתה לקיימה מעושר (ל״ק ר) (ר׳ אבות ד׳ כל). ד כשעוברים על הקוצרים ואומרים להם ה׳ יעזור ב״פ עי״ז יש עליה לרשעים המגולגלים בעשבים האלה (ל״ק רכז) (ר׳ תהלים קכ״ט יהיו). ה מי שהי, שקרן מגלגול העבר עי״ז כשנתגלגל נעשה איטר יד (ס״ה אמת). ו גם בפני הב״ד של מעלה אפשר להתעקש שאינו רוצה להתגלגל עוד בעוה״ז וזה בוודאי יועיל ועצה לזה שיזכור לישבע בנקיטת חפץ (ש״מ ע״ה ג). ז השי״ ת אינו עושה שני פעמים דבר אחד אפילו בגילגולים אין הנשמה נתגלגלת פעם שני׳ כמות שהיא רק זאת הנפש עם זה הרוח וכיוצא בזה ואין זה מה שהי׳ מקודם (ש״ה נד). ח מי שהיה בעל מחלוקת בגלגול העבר אזי כשנתגלגל אח״כ נעשה איטר יד (ש״ה קנב) (ר; ז׳ בראשית יז קרח). גלגלים ר׳ צדקה. א צדקה היא בחי׳ הגלגלים כמו שכל ההשפעות נמשכין ע״י הגלגלים והכוכבים והם מקבלין רק מחסד השי״ ת כמו כן ע״י צדקה וחסד ממשיכין שפע אור החסד מלמעלה להכוכבים כי הצדקה מנהגת כל גלגלי הרקיע (ל״ק לא־א פל״ח).

ב עיקר מהלך הגלגלים היא ע״י התורה ואין שלימות להדעת שהיא התורה ואין שלימות לגלגלים אלא ע״י אמונה (ל״ק לא־ב). ג עיקר מהלך הגלגלים ממערב למזרח וראה צדקה כ) (ל״ק לא־בז. ר ודע שהיסורים שיש לאדם בדרכים היא בסבת גלגלי רקיע שאין הכוכבים מאירים שם והכל תלוי בשמירת הברית ול״ק לא־ד) (ראה בראשית ו׳ כי השחית). גלות ר׳ גאולה וגלות. גן עדן וגיהנם א הגיהנם של ר״ח אינו כשאר הימים רק בושה וחרטה כי צער הבושה גדול יותר מהגיהנם אבל כ״ז אינו מועיל כי מי שטרח בע״ש (ע״ז־ג! (ל״ק י־טו. ב הג״ע והגיהנום הם בזה העולם ממש אך אי אפשר לבוא לשם מחמת הקרירות שבצד צפון ודרום וצער הבושה גדול מאד יותר מעונש גיהנום (ל״ק כב־יא). ג מי שפגם בריתו הוא בבחי' מיין מרירין זרע טמא אזי אין יכול להתפלל בבחי׳ כל עצמותי תאמרנה ואז כלבא נחית ואכיל קרבנו היינו תפלתו והוא בחי' מרה בחי׳ חרב בחי׳ גיהנם דאית לה תרי בנות שצווחין הב הב (ל״ק נ). ד דע שאפשר שישב אחד אצל חבירו במקום אחד בג״ע ולוה יהיו כל התענוגים וחבירו לא ירגיש כלום (ר׳ צדיק קכו) (ל״ק קצא).

ה ע״י לימוד הפוסקים זוכין להיות בעל הבית ומושל על הארץ ועי״ז זוכה להקים שערי גן עדן ולהשיג עי״ז חכמה עילאה וחכמה תתאה שהוא עיקר תענוג גן עדן (ל״ק רפו) 1ר׳ משלי כ״ט מלך). ו כל אדם מצוייר בזיו פניו גן עדן שלו (ס״ה צדיק). ז אמר לאחד שהיה חולה גדול מאד כמה שנים ואמר רבינו ז״ל אליו שכל היסורים הקשים הם טובים יותר מכויה אחת בגיהנם כויה אחת בגיהנם גרוע מזה <ש״ה רלוז. ח כשמקורבים לצדיק האמת טועמים טעם ג״ע כי הצדיק הוא גיננא דגינתא (ש״ה רנב). גרים א בני אדם שהם מחוץ לקדושה הן גרים שמגיירין הן בעלי תשובה כשמקרבין אותם לפנים זה עיקר כבודו (ל״ק יד־ב) (עיין סוכה מ״ט ותורת חסד). ב א״א לקרב גרים אלא ע״י התורה (עיין משלי ה׳ יפוצו) (ל״ק יד־ג). ג עיקר כבודו שיכניס גרים תחת כנפי השכינה ולהסיר מהם הבגדים הצואים (ל״ק יד־ה) (עיין ישעי׳ נ״ח וכבדתו). ר ע״י גרים משלים פגם המזבח (עיין מלאכי א בכל מקום) (ל״ק יז־ד). ה כי באמת איך אפשר לעשות גרים הלא הם רחוקים מאד מקדושת ישראל אך דע שזה נעשה ע״י צדקה שנותן לת״ח ואז נעשה אויר הנח והזך ואז דיבור הצדיק הולך למרחוק ונכתב בספריהם היפך אמונתם ועי״ז מתגיירים (ל״ק יז־ה).

ו מאין בא זאת שימצאו עתה בספריהם מה שהוא מתנגד לאמונתם אך זה בא מדיבורי הצדיק שמדבר עכשיו ודיבוריו נחקקים בספריהם (ל״ק יז־ה) (עיין אסתר ו׳ וימצא כתוב), ז מאין בא שאלו דייקא ימצאו בספריהם היפך אמונתם ויתגיירו והאחרים נשארים באמונתם אך דע שזה מחמת שחלקי נשמות ישראל כבושים תחת ידם מחמת שמונעים מישראל מעבודת השי״ת וכל דבר טוב זה בחי׳ נשמות ישראל וע״י דיבור הישראלי נתעורר הטוב ותולש עמו מהרע שלהם וזה הוא הגרים שבאים להתגייר (ל״ק יז־ו). ח גרים הם בחי׳ קליפת נוגה שמעורב טוב ורע כי הנשמה היא טוב ומושך עמו מהרע שהוא גוף הגר וע״י גרים נשלם המזבח כי אח״כ נתחתן בישראל ונעשין בניו ישראלים גמורים (ל״ק יז באה״ס. ט לזכות לשלימות הדעת הוא ע׳׳י גרים כי ע״י שכ״א מקשה ושואל כי כ״א יש לו מניעה לעבו׳ הש״י וצריך להשיב לכ״א על שאלתו עי״ז נשלם דעתו (ל״ק נג) (ר, ב״ר ל״ט וע״כ) י יש כ״ד מיני פדיונות להמתיק הדין מכל הכ״ד בתי דינים וכנגד כל ב״ד יש פדיון מיוחד ויש פדיון אחד שכולל כל הכ״ד בתי דינים ולא נמצא כ״א חד בדרא שידע זה הפדיון ופעמים אפילו כשזה הצדיק עושה פדיון אעפ״כ אינו מועיל זה מחמת שמשתמשין עם ההמתקה הזאת לצורך דבר אחד היינו לעשות גרים כי כל זמן שיש ע״ז בעולם חרון אף בעולם וכשממתיקים הדין והחרון אף נמתק הע״ז ונעשין גרים (ל״ק רטו) (ר׳ צדיק קלו־ז). יא דע שכשהקב״ה מסתכל בנשמה שתוכל להחזיר בנ׳׳א בתשובה ולעשות גרים אוי הוא ית׳ בעצמו כביכול מבקש ורואה שיהיה מחלוקת עליו כי אז מי שמתקרב אליו הוא באמת כי עיקר הגרים הוא כשמתגיירין בעת שישראל סחופים בעוני ודוחק (ל״ק רכח) (ר׳ ישעיה נ״ד מי). יב כשמעלין האמונה הנפולה מזה נעשין גרים כי ע״ י שנלקטין ונבררין נפילת האמונה שמשם יניקת אמונתם עי״ז נחלש כח אמונתם ואזי הם חוזרים לאמונתינו הק׳ ונעשין גרים (ל״ת ה־ד). יג לפעמים נעשין גרים בפועל שבאין עכו״ם ומתגיירין ולפעמים נעשין גרים בכח שע״י שמעלין אמונה הנפולה ונחלש אמונתם עי״ז נתגלה להם במקום שהם האמונה הק׳ ומאמינים שם שיש יחיד קדמון ית׳ וזה תלוי כפי חוזק האמונה כוזביות שהיה מתחילה כשהאמונה כוזביות היתה חזקה אזי כשמשברין אותה נעשין גרים בפועל ממש וכשלא היתה חוקה כ״כ בתחילה אזי כשנשברת ומהפכין אותה אל הקדושה אזי אין נעשה ממנה רק גרים בכח (ל״ת ה־ד). יד הגרים הם קשים ומזיקין לישראל בחי׳ קשין כספחת ספחת היינו מכות מופלאות שנעשין ע״י נפילת האמונה ומחמת שאלו הגרים נעשין מלקיטת נפילת האמונה ע״כ הם קשים כספחת (ל״ת ה־ה) (ר׳ קידושין ע׳ קשים).

טו ואלו הגרים הם מכניסין גאוה בישראל ועי״ז נוטליץ חרב הגאוה מנהיגי הדור של שקר שמתגאים על הדור בחנם (ל״ת ה־ה) (ר׳ חגיגה ה׳ במסתרים) (מנהיגי הדור ט). טז ע״י רבי עם תלמידים שנקבצין ונתלקטין חלקי אמונה עי״ז נעשין גרים (ר׳ בלק כ״ד וירא) (ל׳׳ת ה־טו). יז כשהתפילה של הבעל כח עומדת בצוארו אזי הוא מוכרח ליתן הקאות היינו שהס״א מוכרחת להקיא ולהוציא כל הקדושות שבלעה ולא די שהוא מקיא כל הקדושה אף גם הוא מוכרח להקיא ולהוציא עצמות החיות שלו ממש וזה בחי׳ גרים שמתגיירין שהיו מעצמות הס״א ועכשיו חוזרין אל הקדושה (ל״ת ח־ג). יח הגרים באים מקדושת הזיווג של הצדיקים (ל״ת עב) (ר׳ ז׳ שלח קס׳׳ח ואת). י אות ד דביקות א בחי׳ זו לוכור תמיד בעולם הבא דהיינו לאדבקא מחשבתי׳ בעלמא דאתי הוא בב 'ליות ובפרטיות (ל״ק נד־ב) (ר׳ זכרוץ ה) (ר׳ זוהר שמות צח ה׳ אלקי). ב מי שהוא טוב עין זוכה לאמת ועי״ז זוכה לדביקות אמיתי בהשי״ת (קל״ק .ד־יז). דוד המלך א לפיכך נשתבח דוד לפני שאול ויודע נגן (שמואל א טז) כי הנגינה היא בנין המלכות לכך ראוי הוא למלכות (ל״ ק ג>.