Hilchasa Kinachamani · General Index (cont.) (67)
הלכתא כנחמני · מפתח כללי — המשך · (67)
Source: https://ajew.org/reader/hilchasa-kinachamani/1/67

Segment 1
HE:
דרגא

ר׳ עליה וירידה.

א בכל דרגא ודרגא יש בחי׳ נעשה ונשמע לפי מדריגתו בחי׳ נגלה ונסתר וכשעולה למדריגה גבוה מהראשונה נעשה מהנשמע בחי׳ נעשה מהנסתר נגלה ויש לו עכשיו בחי׳ נשמע גבוה יותר (ל״ ק כבי).

ב כשרוצה לצאת ולעלות מדרגא לדרגא צריך שיהיה לו ירידה קודם העלי׳ כי הירידה היא תכלית העליה (ל״ק כב־יא) (ראזז שבת ק״כ והמכשלה).

ג כשאדם נעתק ועולה ממדריגה למדריגה אזי נתעוררין הקליפות מחדש שהם התאוות והדמיונות ומתפשטים נגדו ואינם מניחים אותו ליכנס לשערי הקדושה וצריך להכניע אותם ולטהר המקום מקליפות (קל״ק כה־ג).

ר כשאחד רוצה לעלות ממדריגתו למדריגה עליונה יותר אז נעתק האדם העומד באותה דרגא ונעתק למדריגה יותר עליונה וזה בחי׳ הרמה מה שאחד מרים את חבירו וכן למעלה מעלה כי א״א שיהיו שני ב״א במדריגה אחת (ל״ק כה־ג בהש׳).

ה גם מי שהוא בתוך הארץ ממש כשנתעורר לעלות משם ההכרח שילך מדרגא לדרגא ואזי משתטחין כנגדו בכל פעם המניעות (ח״מ שה״ל יט).

דרי מעלה ודרי מטה

א כי יש דרי מעלה ויש דרי מטה דהיינו עולם העליון ועולם התחתון בחי׳ שמים וארץ וצריך הצדיק להראות לדרי מעלה שאינם יודעים כלל בידיעתו ית׳ שזה בחי׳ השגה של מה בחי׳ מה חמית מה פשפשת בחי׳ איה מקום כבודו ולהיפך צריך להראות לדרי מטה שאדרבא מלא כל הארץ כבודו, כי יש שוכני עפר שהם בני אדם המונחים במדריגה התחתונה ונדמה להם שהם רחוקים מאד ממנו ית׳ וצריך הצדיק לעוררם ולהקיצם ולגלות להם שה׳ עמם ולחזקם ולעוררם שלא יהיו מייאשין עצמן ח״ו כי עדיין הם אצל הש״י וקרובים אליו (ל״ת זז) (ר׳ אבות פ״א הוו).

ב ואלו השני בחי׳ של דרי מעלה ודרי מטה הם בחי׳ השגה של בחי׳ בן והשגה של בחי׳ תלמיד כי אעפ״י שכן ותלמיד כולו חד כי הבן הוא ג״ כ תלמיד והתלמיד הוא ג״ כ בחי׳ בן כי נחשב כאלו עשאו אעפ״כ יש הפרש בין בן ותלמיד כי הבן שהוא תלמיד הוא במעלה יתירה כי הבן שהוא נמשך כולו ממוח האב ע״כ זוכה להשגת אביו ממש שהוא בחי׳ מה שהוא ההשגה של הרבי שבדור אבל התלמיד אין מקבל רק בחי׳ ההשגה של דרי מטה שהוא בחי׳ מלא כל הארץ כבודו׳ (ל״ת ז־ח) (ר׳ יבמות מ״ט וזהו).

Segment 2
HE:
ג וצריך לבלול העולמות עליון בתחתון ותחתון בעליון שיהיה הבן כלול מבחי׳ תלמיד וכן התלמיד יהיה כלול מבחי׳ בן כדי שיהיה להם יראה כי הבן שהוא בחי׳ השגה של מה וא״כ לא יהיה לו יראה כלל מאחר שאינו רואה כלל כבודו ית׳ וע״כ צריך להראות לבחי׳ בן ג״כ קצת השגה של בחי׳ תלמיד דהיינו בחי׳ מלא כל הארץ כבודו וכן התלמיד שהשגתו בחי׳ מלא כל וכו׳ וא״כ יוכל להתבטל במציאות וע״כ צריך להראות לו קצת מההשגה של בחי׳ בן בחי' מה כדי שלא יתבטל במציאות ויהיה לו יראה (ל״ת ז־ט) (ר׳ התחזקות יד).

דרכי אמורי

א אפילו מי שמאמין באיזה דבר שהוא מדרכי אמורי אין לו אמונה בשלימות ואין לו לקבל מנהיגות (ל״ק יה ג) (עיין מנהיגי הדור א).

ב דרכי אמורי אין בהם שום שכל בשביל זה הם מאמינים אמונות רבות וכוזביות וע״י תפלה מעלה הנופלים לאמונות כוזביות לאמונה שלימה (ל״ק נה־ ו־ז) (ר׳ חקת פרה) (עמוס ב ואנכי).

אות ה

הולדה

א ע״י הודאה להשי״ת וכן ע״י לימוד הלכות באה הולדה בניקל כי בשעה שאשה כורעת לילד ירכותיה מצטננות (סוטה יא) כי הדמים עולים למעלה ואח״כ חוזרים הדמים למקומם שזה בחי׳ תודה שהיא באה כשיוצאין מהצרה בחי׳ הלכה ע״ש תהלוכות הדמים שהולכין כסדר (ל״ת ב־ג) (ר׳ לימוד הפוסקים ז).

ב סגולה למקשה לילד לומר אז מזמור לתודה (תהלים ק) כמה וכמה פעמים (ל״ת ב־ו) (ר׳ תהלים ק, מזמור).

ג עיקר הכבוד של השי״ת נתגלה רק ע׳׳י האדם כי האדם הוא תכלית כל הנבראים וע״כ ע״י ההולדה כשנולדין ונתרבין בני אדם ביותר עי״ז נתגלה כבודו ביותר כי עיקר התגלות הכבוד ע״י בני אדם (ל״ת עא).

ד אבל הפוגם בברית ובפרט חטא דור המבול שהיו משחיתים דרכם זהו עיקר פגם הכבוד שהוא פגם כל העולמות פגם כל התורה כולה כי פוגם בהולדה ששם תלוי עיקר הכבוד ונבראים על ידו ח״ו משחיתים שהם ממעטים כבודו ח״ו ועל כן עון זה חמור מאד מאד ר׳ לישיזבן והוא עון הגדול בתורה (ל״ה כיבוד א׳ וא׳ ב־ד) (ע׳ הת' ל״ת עא).

Segment 3
HE:
ה רצונו הי׳ שיודפסו הסיפורי מעשעת גם בלשון טייטש שיכול להיות בנקל שאשה שהיא עקרה תקרא בהם איזה מעשה ועי״ז תפקד לטובה ותזכה לבנים ויש סמיכות לזה ממה שמבואר במאמר פתח ר׳ שמעון בסי׳ ס שע״י סיפורי מעשיות אלו נעשה פקידת עקרות (ח״מ שה״ל כה).

ו ההולדה נמשכת כפי המאכלים שאכל תחילה (ש״ה קלב) (ר׳ אכילה מא).

ה׳ חושים במוח

ראיה שמיעה ריח טעם מישוש

א ה׳ חושים של המוח שכולם נמצאים בבחי׳ ר״ה (ר׳ ר״ה ו) (ל״ת ה־יד).

ב גם בבחי׳ הרב עם התלמידים כשמתקבצים יש כל בחי׳ הה׳ חושים (ר׳ צדיק קסה) (קל״ת ה־טז).

הידיעה והבחירה

א הידיעה והבחירה אין יכולת במוח אנושי להבין על בוריו הידיעה הזאת והשכל הזה הוא מקיף המוח

מבחוץ והשכל הפנימי מקבל חיותו מהמקיף הזה (ל״ק כא־ד).

ב דע שזה עיקר כח הבחירה שאין מבינים השכל של הידיעה והבחירה אבל כשיכנוס המקיף לפנים ויתגלה לאנושי הידיעה והבחירה אז יתבטל הבחירה ויעלה לגדר מלאך (ל״ק כא־ד).

Segment 4
HE:
ג אחד ר״ת דברי אלקים חיים הש׳ מ״ב דפוס ישן ע״פ התורה ס״ה בל״ק, וכי בתורה נ״ו בל״ק המדבר מדרכי ה׳ שא״א להבינם שהם בחי׳ אלו ואלו דברי אלקים חיים שאע״פ שזה הצדיק הלכה כמותו וזה אין הלכה כמותו וזה הדבר אי אפשר להבין כלל וצריכין רק לסמוך על אמונה ע״פ (ח״מ שה״ל כד),

ר פ׳׳א שמעתי מפיו הק׳ שאמר שזה א״א להשיג איך הבחירה היא בתוך הידיעה בעצמה (ש״מ להת׳ מח׳ י).

היכל הקודש

א מי שמשתדל לקרב בני אדם לעבודת השי״ת הוא בונה בחי׳ היכל הקודש קודש זה בחי׳ מה שבני אדם נשארים דבוקים ביראה שלימה על ידו עי״ז קדוש יאמר לו והיכל זה בחי׳ כבוד כי זה עיקר כבודו ית׳ כשהרחוקים מאד נתקרבים אליו (ל״ק נט־א) (ר׳ ישעי׳ ד׳ והנותר).

ב והיכל הקודש הזה מושך עצמו תמיד לשרשו היינו ללבו של עושיהו כי מחמת הדברים שיצאו מעומק לבו של האיש הכשר נכנסו בלבם וחזרו להשי״ת והיכל הקודש שורה ומלביש הרוח חיוני שבלב איש הכשר כי הרוח הוא בלב (ל״ק נט־א) (ר׳ יחזקאל י״ח ונתתי).

ג מחמת שהיכל הקודש הנ״ל נעשה מהנפשות אשר היו רחוקים עד הנה ויש קליפות רבות השוכנים סביבם ואפשר עכשיו כשמלביש ההיכל את הלב שיתאחזו ח״ו החיצונים ביצר מחשבות לבו של הכשר הזה עצה על זה שיזמין מלאכי לבו שהיא בחי׳ התלהבות הלב ואש הזה שורף אותם ואז מכניע אותם גם מלהתאחז באלו הנפשות שקרבן לעבו׳ הש׳׳י (ל״ק נט־א) (ר׳ יחזקאל ה׳ זאת).

הכנסת אורחים

א המכניס אורחים ת״ ח לתוך ביתו ועומד עליהם ומשמש אותם זוכה לחסד בחי׳ אמונה ומנצח המתנגדים ומבטל הכפירות והבזיונות הבאים מהם (קל״ק כוז־ג).

ב יש לכל אדם תפילות רעות כשרז״ל גנבא אמחתרתא רחמנא קריא ואח״כ כשעומד להתפלל אז התפלה רעה מבלבלת אותו והתיקון לזה הכנסת אורחים תלמידי חכמים (ל״ק רט) (ר׳ ברכות כ״ ו תפלות).

המתקת הדמים

Segment 5
HE:
א ע״י ריקודין והמחאת כף אל כף נעשה המתקת הדינים (עיין ריקודים א) (ל״ק י־יא) (ר׳ ש״ה קלא).

ב ע״י שנזהרין במצות ציצית נמתקין הדינים (ראה ציצית ה) (ל״ק מט־ז).

ג ע״י תיקון אמונת חכמים שעי״ז נתרבין הספרים של התורה הק׳ נמחקים כל הצמצומים שהם הדינים וכל מקום שיש איזה דין וצימצום נמתק עי״ז (ל״ק סא־ו) (ר׳ אמונת חכמים יד).

ר כי עיקר המתקת הדינין אינו אלא ע״י קדושת וטהרת המחשבה כי כל המתקות של כל הצמצומים והדינים הוא ע״י שכל שהשכל הוא שורש הדינים ושם נמתקים הדינים (ל״ק סא־ו) (ל״ק ריא, מובא בפל״ח סא־ח).

ה ע״י מתיקות שמרגישין בהתורה ממתיקין הדין של מיתת אשתו ח״ו (ל״ק קצט) (ר׳ תהלים קי״ט מה נמלצו).

ו דע שיש כ״ד מיני פדיונות כי יש כ״ד בתי דינים וכנגד כל ב״ד יש פדיון מיוחד להמתיק הדין שיש שם ע״כ לפעמים אינו מועיל הפדיון שעושין כי לא כ״א יודע כל הכ״ד פדיונות ואפילו אם יודע אותם אינו עושה כולם וע״כ כשאינו עושה הפדיון המיוחד לאותו הדין עי״ז. אינו מועיל (ל״ק רטו).

ז אך דע שיש פדיון אחד שכולל את כל הכ״ד בתי דינין ויכול להמתיק כל הב״ד בתי דינים ולזה הפדיון צריך עת רצון ואפילו הצדיקים לאו כ״א יודע זה הפדיון ולא נמצא כ״א חד בדרא ופעמים אפילו כשזה הצדיק עושה פדיון אעפ״ב אינו מועיל וזה מחמת כי גם למעלה תאבים לפדיון כזה וע״כ כשבא להם זאת המתקה הם משתמשים עמה לצורך דבר אחר דהיינו שעי״ז הפדיון נעשין גרים (ל״ק רטו) (ר׳ ספרי ראה כל).

דו אחר הפדיון שעושין בשביל להמתיק הדין אז יש רשות לרופא לרפאות אבל לא קודם כי עיקר הרפואה ע״י פדיון (ל״ת ג).

ט כי מה שצריך שיתרפא דייקא ע״י סם פלוני ואיש פלוני ביום פלוני כדי שיומשך החולאת עד יום

פלוני כדי שלא יוכל להתרפאות עד שיזדמנו יחד סיבות אלו אבל כשעושין פדיון וממתיקין הדין ואזי נתבטל הגזירה ואזי קודם שגוזרין דין אחר אזי יוכל הרופא לרפאות ע״י סמים כי אזי אין דין ואזי אין צריך דוקא סם פלוני מאחר שאין דין (ל״ת ג) (ר׳ משפטים כ״א ורפא).

Segment 6
HE:
י יש צדיקים אמתיים גדולים במעלה שלפעמים ממתיקין דינים ע״י אכילה ושתיה (ר׳ צדיק קעו) (ל״ת טו).

יא דע כי ההתקשרות באמת לצדיקים אמתיים הוא תועלת גדול מאד כי עי״ז נמתקין הדינים ונתבטלין לגמרי (ל״ת צא) (ר׳ ז׳ ויגש ר״ו כי).

יב להמתקת הדינים תגיד משניות זרעים (ס״ה המ׳ הד׳).

יג כשתהי׳ ניעור כל הלילה בזה אתה ניצול מדינים (ס״ה המ׳ הד׳).

יד ע״י לימוד תורה ישובו המקטרגים אחור (ס״ה המ׳הד׳).

טו כשאדם לומד עד שנתייגע בזה ממתיק דינים ומעורר רחמים גם עי״ז מעורר רחמים אצל אביו בקבר (ס״ה המ״ד).

טז כשאחד מישראל רוצה לפרש שיחתו לפניו ית׳ אזי הש״י משליך כל עניניו וכל הגזירות שרוצה לגזור ח״ו ופונה עצמו רק לזה האיש שרוצה לדבר עמו נמצא שעי״ז ממילא ניצולין ישראל מכל גזירות קשות ר״ל (ש״ה ע).

הנהגה חדשה

ר׳ חדשות.

הסתפקות

Segment 7
HE:
א צריך האדם שיהיה לו הסתפקות להסתפק מזה העולם רק מה שצריך לו בהכרחיות אפילו מי שזוכה להבין הרמזים מכל עסקי עוה״ז וזה מחמת ב׳ טעמים, א׳ מחמת שזאת הקדושה המלובשת בעסקי עוה״ז היא קדושה נמוכה והקליפות מסבבין אותה תמיד והב׳ מחמת שיש קדושה גבוה מזו דהיינו קדושת התורה והמצוות (ל״ק נד־ב) (ר׳ רמזים א).

ב אלו שאין להם מדת ההסתפקות ומנהיגים את ביתם בגדולות דוקא כנהוג עכשיו בעוה״ר בהרבה אנשים קללה שורה בביתם כי לעולם חסר להם הרבה אבל צדיקים שיש להם הסתפקות במה שחננם ה׳ אצלם

הוא אור מלא ונשפע על ידם כל השפעות טובות (קל״ק נד־ג) (ר׳ צדקה כו).

ג וגם בלימוד התורה בעצמה יש בחי׳ הסתפקות (ל״ק נד־ג) (ר׳ אבות ב׳ לא עליך).

הסתרה

к כי יש שני הסתרות וכשהשי״ת נסתר בהסתרה אחת דהיינו ע״י עבירות מהפן דברי אלקים חיים ועושה מאיסור היתר ג״כ קשה מאד למוצאו מאחר שכבר נעשה לו כהיתר אבל עם כל זה אפשר לייגע עד שימצא אותו ית״ש מאחר שעכ״פ יודע שנעשה לו כהיתר אבל דע שיש עוד בחי׳ הסתרה שבתוך הסתרה שאינו יודע כלל שהשי־״ת נסתר ממנו רק כל הדברים דומות לו למישור גמור ח״ו אבל ע״י עסק התורה נתגלין ההסתרות והתורה בעצמה מוכיחה אותם (ל״ק בו־ג) (ר׳ וילך ל״א ואנכי).

ב ודע שהתורה המלובש תוך ההסתרות היא תורה גבוה דייקא כי מחמת שהיא צריכה להתלבש אצל אלו שעברו הרבה ע״כ חשב השי״ת לבלי להלביש שם פשטי תורה לבל יוכלו הקליפות לינק משם ויהיה הפגם גדול מאד ע״כ הוא מסתיר שם סתרי תורה וכשיזכה לשוב תתגלה על ידו דייקא תורה גבוה סתרי תורה (ל״ק נו־ד) (ר׳ שמות י״ב ועברתי).

הפקרות

א ישנם גדולים במעלה שבשביל דבר אחד שנדמה להם שהיא מצוה מפקירים הכל בפרט כשבאים למחלוקת וכר (ש״מ ע״ה קכא).

ב מי שמפקיר עסקי עוה״ז ועוסק רק בעבו׳ השם שזה נקרא אצל העולם הפקירות גם זה אין צריכים כי יכולים להיות איש כשר בלי הפקירות (ש״ה נא).

Segment 8
HE:
הצלחה

א עסק התורה היא סגולה להצלחה (ס״ה הצלחה).

ב מי שהוא שמח תמיד עי״ז הוא מצליח (ס״ה

הצלחה).

הקב״ה

ר׳ השי״ת.

השגה

א מה שאיש כשר פשוט מרגיש בעשיית המצוה בלי

שום השגה לעתיד אצל העכו״ם שגם הם ידעו את ה׳ יהיה זה השגה גדולה אבל אנחנו עם קדוש אין ערך להשגתינו (ל״ק כא־י).

ב יכול להיות שיהיו כמה צדיקים כשיבואו לעוה״ב על השגות שהשיג הצדיק הגדול מהם בעוה״ז יהיו אצלם דברים נוראים (ל״ק כא־יא).

Segment 9
HE:
ג הנשמה של כל אדם רואה ומשגת דברים עליונים מאד ע״כ צריך לראות לזכך הגוף שתוכל הנשמה להודיע לו מכל מה שהיא משגת תמיד (ל״ק כב־ה).

ר דע שכל אדם קודם שמשיג בתורה השגה של אמת צריך לילך בהכרח דרך אלו היכלות התמורות והכלל שאסור לטעות בעצמו לסבור שכבר בא אל ההשגה הראוי כי אם יסבור כן ישאר שם ח״ו אבל כשידע שעדיין לא התחיל ליכנוס לחדרי תורה האמתיים אזי יתחזק וירבה בתפילות עד שיפתחו לו שערי הקדושה באמת ואז יראה ההפרש (ל״ק רמה) (ר׳ חקת י״ט זאת).

השגחה

ר׳ טבע והשגחה.

השי״ת

גדולתו - ר׳ גדולת הבורא.

שמותיו - ר׳ השם ש־ד־י.

יחודו - ר׳ יחוד קוב״ה ושכינתי׳. כבודו - ר׳ כבוד השי״ת.

א עיקר גדולתו של הקב״ה כשגם הרחוקים והעכו״ם ידעו שיש א לקים שליט ומושל (ל״ ק י־ב).

ב כשמתקרב לצדיקים כדי לקבל מהם הרוח עי״ז נשבר הגאווה והע״ז ואז מכירין גדולת הבורא אפילו אלו שהם מסטרא דמותא (ל״ק י־ט).

Segment 10
HE:
ב־א כל יום יש בו מחשבה דיבור ומעשה והקב״ה מצמצם אלקותו מאין סוף עד אין תכלית ומלביש לו בזאת המחשבה דיבור ומעשה רמזים כדי לקרבו לעבודתו (ל״ק נד־ב).

ג גם הקב״ה מלמד זכות על הרשע בשביל להציל את הצדיק מרע עין של הרשע (ל״ק נה־ג).

ד כי לבא לאריכות ימים הוא ע״י עסק התורה כי התורה היא שמו של הקב״ה והשם הוא הכלי של הדבר שבהשם נגבל הנפש והחיות של כל דבר כן התורה שהיא שמו של הקב״ ה היינו ששם נגבל החיות מחיי החיים כי בלא מדה א״א לקבל חיות מהשי״ת מחמת ריבוי אור והמדות הם הימים וע״כ

ע״י עסק התורה ממשיכין אריכות ימים (ל״ק נו־ג) (ר׳ בראשית ב׳ נפש).

ה מחשבות טהורות הם בחי׳ חיות טהורות ומחשבות רעות הם בחי׳ חיות טמאות והמלחמה שיש להארם במוחו בענין המחשבות הוא מלחמה ממש בין החיות הטהורות והטמאות ומניחים בכוונה מלמעלה שינצחו זה עם זה כי יש להקב״ה תענוג גדול כשהם מנצחים זה עם זה והארם מתגבר על החיות טמאות ומנצח אותם (ל״ק רלג).

ו הקב״ה נקרא הוי׳ה כי בשם הוי׳ה נתהוו כל העולמות אבל למעלה מכל העולמות אין לו שם כי למעלה מכל העולמות א״א להשיג אותו(ש״ה צה> (ר׳ תהלים קלח כי).

א בכל דבר יש רצון השי״ ת הן בכלל הבריאה ובפרטיות (ל״ק יז־א).

ב הצדיק מחפש תמיד אחר אלו הרצונות כגון מפני מה היה רצון השי״ת שארי יהיה לו גבורה כזו ולהיפך יתוש קטן הוא חלוש כח מאד ומוצא אותם ע״י התפארות שמוצא בישראל (ל״ק יז־א).

ג כי יש אפיקורסים שאומרים שהעולם הוא מחויב המציאות, אבל באמת הבל יפצה פיהם כי באמת העולם ומלואו הוא אפשרי המציאות כי רק השי״ת לבר הוא מחויב המציאות (ל״ק נב) (ראה אפיקורסים ב׳).

ר עיקר הכוונה שברא השי״ת כל העולם כדי שישראל יעשו רצונו (ר׳ ישראל ט׳) (ל״ק נב).

Segment 11
HE:
ה כי השי״ ת מחמת רחמנותו ברא את העולם כי רצה לגלות רחמנותו ואם לא היה בריאת העולם על מי היה מראה רחמנותו וכאשר רצה השי״ת לברוא את העולם לא היה מקום לבוראו מחמת שהיה הכל אין סוף ע״כ צמצם האור לצדדין וע״י הצמצום הזה נעשה חלל הפנוי ובתוך החלל הפנוי נתהוו כל הימים והמרות שהם בריאת העולם (ל״ק סד־א) (ר׳ חלל הפנוי ב׳).

ו זה חסד גדול מאת השי״ ת שהוא משלם לאדם מדה כנגד מדה שעי״ז הוא מבין לפשפש במעשיו ולידע החטא שפגם בו ולשוב בתשובה (ל״ק קפז).

ז השי״ת ררכו לקרות את האדם תיכף כשרואה שהוא תועה מדרך השכל יש שקוראו ברמיזה ויש בקריאה ממש ויש שבועט בו ומכהו וכשעדיין לא נטה הרבה מדרך הישר אז אפשר לו בקל לשוב שהוא מכיר עדיין את הקול אבל כשכבר נטה הרבה מהדרך אז כבר שכח קול התורה והשי״ ת ואין מכיר בו קשה לו אז לשוב (ל״ק רו) (ר׳ משלי א׳ בראש).

ח ע׳׳י שנותנים מעשר ניצול משונאים כי השי״ת מכסה אותו בידו ומצילו (ל״ק רכא).

ט כי אעפ״י שאנו מוצאים מקומות שהיה בהם השראת השכינה כגון בבית המקדש אין הכוונה ח״ו שנתצמצם שם אלקותו ית׳ כמו שאמר שלמה (מלכים א־ח) הנה השמים וכו׳ לא יכלכלוך וכו׳ רק מחמת שהיו שם דברים נאים כי בביהמ״ק היה ציורא דעובדא דבראשית וציורא דג״ע ע״כ המשיך לשם קדושתו ית׳ אבל הוא ית׳ אין העולם מקומו רק הוא מקומו של עולם וע״כ הוא ית׳ יכול לעשות ר״ה שהוא יום הדין כי הוא מקיים אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו כי הוא מקומו של עולם (ל״ת א־יד) (ר׳ תהלים צ״ג לביתך).

י עיקר שעשוע עוה״ב להודות ולהלל לשמו הגדול ית׳ ולהכיר אותו ית׳ שעי״ז סמוכין וקרובים אליו ית׳ כי כל מה שיודעין אותו ית׳ ביותר סמוכין אליו ביותר (ל״ ת ב־א) (ר׳ תודה והודאה א׳).

יא וע״כ יחיד ורבים הלכה כרבים כדי שלא להרבות מחלוקת בישראל כי אם לא כן כל יחיד יאמר כדעתו ואין לדבר סוף ויתרבו מחלוקת בישראל שאין זה רצונו ית׳ כי רצונו רק בבחי׳ אחדות הפשוט כי כשנתגלה אחדות הפשוט למטה גם למעלה נתגלה (ל״ת ב־ו).

יב והעיקר הוא להשתדל ליישב דעתו היטב מה התכלית מכל התאוות ומכל עניני עוה״ז הן תאוות הנכנסות לגוף הן תאוות שחוץ לגוף כגון כבוד וכיוצא ואז בוודאי ישוב אל ה׳ (קל״ת י־א).

יג עיקר היהדות הוא רק לילך בתמימות ופשיטות בלי שום חכמות ולהסתכל בכל דבר שעושה שיהיה שם השי״ ת ולבלי להשגיח כלל על כבוד עצמו רק אם יש בזה כבוד השי״ ת יעשה ואם לאו לאו ואזי בוודאי לא יכשל לעולם (ל״ ת יב).

יד דרך השי״ ת להביט על הטובות שעושין ואף שנמצא בהם ג״כ מה שאינו טוב אינו מסתכל ע״ז מכש״כ שהאדם אסור לו להביט על חבירו לרעה למצוא בו דווקא מה שאינו טוב ולחפש ולמצוא פגמים בעבודת חבירו רק אדרבא מחויב להביט רק על הטוב (ל״ ת יז) (ר׳ בלק כ״ג לא).

Segment 12
HE:
טו לפי גדולות השי״ת ועוצם רוממותו ית׳ בתנועה קלה בעלמא שאינו כראוי לפי כבודו ית׳ הי׳ ראוי לבוא על האדם מה שראוי ח״ו אך השי״ ת מלא רחמים וכל העולם מלא רחמנות והוא רוצה מאד בהעולנ^ע״כ צריך לחזק עצמו מאד בעבודתו בכל מה שיוכל אף אם הוא כמו שהוא ויסמוך על רחמיו

המרובים מאד בלי שיעור (ל״ת מט) (ר׳ רחמנות יא).

טז בענין הקושיות שקשה על השי״ ת מרגלא בפומי׳ לומר אדרבא כך ראוי להיות שיהיה קשיות כי כך נאה ויפה להבורא ית׳ שיהיה מרומם ונשא מדעתנו שעי״ז קשה הקשיות ואם היה הנהגתו כפי חיוב דעתנו א״כ היה ח״ו דעתו כדעתנו (ל״ח נב).

יז כי בוודאי כל מה שהשי״ ת עושה להאדם אפילו יסורין קשים הכל הוא רק רחמנות (ל״ת סב) (ר׳ מקץ מ״ג ואל). .

יח טוב מאד כשבא היום להשליך עצמו על השי״ת וטוב לומר כשבא היום אני מוסר כל התנועות שלי ושל בני והתלויים בי על השי״ ת שיהיה הכל כרצונו ית׳ (ש״ה ב) (ש״ה רלח).

יט השי״ת אינו עושה שני פעמים דבר א׳ (ר׳ גלגול ז) (ש״ה נד).

כ ענה ואמר היתכן שאנו מניחין את השי״ת שיעשה . ויחשוב לגזור גזירות בעולם כי אנו צריכין לקרות אותו משם שישליך זאת ויפנה אלינו למה שאנו רוצין לדבר (ר׳ התבודדות מח) (ש״ה ע׳).

כא פעם אחד אמר בלשון תימה על השי״ת קשה קשיות וכוונתו היה כמתלוצץ מזה שקשה לקצת בני העולם קושיות גדולות על השי״ת ח״ו אבל באמת אסור להרהר אחר דרכיו ית׳ כי בוודאי צדיק ה׳ וכר רק שא״א לשכל אנושי להבין (ש״ה קיח).

כב ענה ואמר בוודאי אתם אנשים כשרים אך אלו השי״ת כביכול קטן כמוני בוודאי היה די העבודה שלכם אבל באמת השי״ת גדול מאד מאד ע״כ צריכין לחזק בכל פעם ברצון חזק לעבדו כראוי אשר לגדולתו אין חקר (ש״ה רעו).

השם ש־ד־י

Segment 13
HE:
א כי ש־ד־י הוא בחי׳ שיש די באלקותו לכל בריה (רש״י לך) וכשאינו שומר הברית היינו ע״י גיאות הוא עושה לעצמו ע״א הוא מראה שאין די לו באלקותו עד שצריך ע״א וע״כ פוגם בש־ד־י וכששומר הברית הוא זוכה לאור המאיר לו לתשובה (ל״ק יא־ג).

ב ש־ד־י בחי׳ שיש די באלקותו לכל ברי, ואין צריך לעבודה אחרת זה בחי׳ תשובה ששב על פגם ע״ז ועי״ז נעשים גרים (ל״ק ידו) (עיין איוב ב״ב והי׳ ש־ד־י).

ג ש־ד־י בחי׳ תשובה ששב על פגם ע״ז היינו מה שמייאש עצמו מהשי״ת שהי׳ סבור שאץ להשי״ת

שום התפארות ממנו שזה בחי׳ ע״ז אבל ע״י צדקה ודיבורי אמונה של הצדיק עי״ז נעשין גרים חוכין לתשובה (ל״ק יז) (בה״נ).

ד ש־ד־י בחי׳ צמצום שיש די באלקותו לכל בריה היינו שכל בריה יש לו די וגבול באלקותו ית׳ שאסור לו לילך בשכלו כ״א עד הגבול ולא יותר כי כ״א יש לו גבול וצמצום בשכלו לפי ערכו שאפילו בקדושה אסור לו לצאת חוץ לגבול שיש לו (ל״ ת ה־ז) (ר׳ יתרו י״ט פן).

השפעה

א ע״י יראה תחתונה שהוא ע״י שירא מחיה או משר עי״ז הוא נזכר ובא ליראת ה׳ היא בחי׳ העלאת מ״ן ועל ידה נמשכין השפעות בעולם (ל״ק קפה).

ב כל ההשפעות וכל הדברים הם באים רק מהצדיק האמת וע״כ כשמקורב להצדיק האמת יוכל לקבל בקל את מה שצריך לו הן העשירות או בנים אבל כשהוא רחוק מהצדיק אזי בא לו בקושי גדול (ל״ק רמ) (ר׳ מזל א־ב).

ג השפע כשיורדת מקבל אותה תחילה המלאך הממונה שם ואח״כ יורדת דרך השדים השוכנים באויר שהם מקבלים את השפע בדרך מעבר לבד רק כדי חיותם ואח״כ יורדת השפע למטה להמקום והשדה שהשפע הולכת לשם ואח״כ מקבל המלך את השפע וכשבחי׳ המלאך חזק כשמקבל מהשבעה רועים אזי אין השדים מקבלים השפע רק כדי חיותם לבד אבל כשנחלש ח״ו כח המלאך אזי הם מקבלים כח המלאך ואזי המאכלים הגדילים נתערב בהם כח השד וכשאוכלים אלו המאכלים נעשה מהם חלום ע״י שד ח״ו (ל״ת ה־י).

השתוקקות וכיסופין

Segment 14
HE:
к אהבה והשתוקקות להשי״ח וכיסופין טובים היא דבר יקר מאד כי עי״ו עושה נפשות היינו שעושה נקודות לאותיות התורה ומתנועעים האותיות ונזדווגים לעשות פעולות טובות (ל״ק לא־ו).

ב ע׳׳י כיסופין טובים להשי״ת הוא מצייר אותיות התורה לטוב ונעשית לו סם חיים ומביא טוב לעולם וע״י כיסופין רעים ח״ו מצייר אותיות התורה להיפך ונעשית לו סם מות ומביא רעות לעולם (ל״ק לא־ו) (ל״ע רצון ג).

ג ע״י כיסופין נעשה זיווג כי ע״י שהוא נכסף לדבר נעשה נפש וע״י שהדבר חוזר וכוסף אליו מזה נתהוה ג״כ נפש והנפשות מזדווגין ואחר כך באים

לבחי׳ עיבור ולידה היינו שהכיסופין לדבר שבקדושה הולכין ומעוררים הרשעים לחשובה (ל״ק לא) (בהש׳).

ד כשאחד משתוקק להשי״ת או לנסוע לצדיק אמיתי זהו בחי׳ העלאת מ״ץ שעי״ז מתחברין ומתקשרין להש״י ולצדיקיו (ל״ק עה).

ה ע״י השתוקקות והרצון לנסוע להצדיק נעשה רושם הכלי ואח״כ כשבא אליו נעשה הכלי לקבל השפע וכל מה שיש לו יותר יגיעות וטרחות בתחילת ההתקרבות יש לו כלי גדול ביותר לקבל בתוכו שפע קדושה וטהרה להתקרב להשי״ת (ל״ק קפה).

ו אם לפעמים אין האדם יכול לעשות כלל בעבודת ה׳ מה לעשות אונס רחמנא פטרי׳ וירגיל עצמו לכסוף ולהשתוקק תמיד אליו ית׳ כי ההשתוקקות והכיסופין בעצמם הם דברים גדולים מאד ורחמנא לבא בעי (ש״ה כז).

ז השתוקקות וכיסופין וצמאון להשי״ת הוא דבר נפלא מאד כמו הצמא כשבא אל מים שעיקר תענוג הגדול הוא ע״י צמאון וזה עיקר תענוג עוה״ב שאז יזכו לרצון וכיסופין אמתיים להשי״ת ולרוות צמאונם (ש״ה רנט).

ח השתוקקות וכיסופין לדברים שבקדושה אעפ״י שאינם יכולים לגומרם אעפ״כ ההשתוקקות בעצמן טובים מאד וראיה מהמבואר בשו״ע או״ח סי׳ ס״ב שמי שהוא במקום שאינו נקי יהרהר בלבו ופירש המג״א שיהרהר בלבו שהוא צריך לקרות ק״ש ואינו יכול ומצטער על זה ומקבל שכר נמצא שהגעגועים שמצטערים לעשות מצוה אעפ״י שאינם יכולים לגומרה הם ג״כ יקרים מאד ומקבלים שכר עליהם (ש״ ה רס).

התבודדות

Segment 15
HE:
א צריך כ״א לדבר בינו לבין קונו כדי שיאיר הנקודה בחי׳ פה להלב ועי״ז נתבטלין אהבות רעות ומשבר החרפה השורה על לבו (קל״ק לד־ה).

ב צריך להעלות את הדיבור לשרשו וכו׳ והתחלת עליית הדיבור הוא מראשו מהאמת שיש בהדיבור שנקרא ראש היינו שידבר לפני השי״ת ויפרש כל שיחתו באמת בכח וגבורה (ל״ק לח־ג) (ראה פסחים ג עקם).

ג צריך להרגיל א״ע לדבר בינו לבין קונו בחמימות שבלב דברי אמת עד שיראה פחיתותו וגדלות הבורא עד שיתבייש מאד מלפניו ית׳ כי עד עכשיו

השליך חטאתיו אחר כתיפיו ועכשיו כשיודע אותם אזי נכנס בו בושה גדולה על פשעיו כנגד רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין (ל״ק לח־ה) (ראה בושה ט׳).

ר צריך כ״ א לראות שיהיה נכלל בשרשו דהיינו לחזור ולהכלל באחדות השי״ת שהוא מחויב המציאות וזה א״א לזכות כ״א ע״י שיבטל עצמו לגמרי וא״א לבא לידי ביטול כ״א ע״י התבודדות כי ע״י שמתבודד בינו לבין קונו עי״ז הוא יכול לבטל הכל ולהתדבק בהשי״ת ולהכלל בשרשו (ל״ק נב) (ר׳ ישראל ט׳).

ה■ עיקר התבודדות הוא בלילה בעת שהעולם פנוי מטרדת העוה״ז כי ביום ע״י שרודפין העולם אחר עוה״ז ואפילו אם הוא בעצמו אינו טרוד אעפי״כ מאחר שהעולם טרודים אז עי״ז קשה אז לבא לידי ביטול (ל״ק נב).

ו גם צריכין שיהי׳ ההתבודדות במקום מיוחד דהיינו חוץ מהעיר בדרך יחידי במקום שאין הולכין שם בני אדם כי במקום שהולכין שם ב״א ביום הרודפין אחר עוה״ז אעפ״י שכעת אינם הולכים שם הוא מבלבל ג״ כ ההתבודדות ואינו יכול להתבטל ולהכלל בו ית׳ (ל״ק נב).

ז ע״כ צריך שילך לבדו בלילה ויפנה לבו ודעתו מכל עסקי עוה״ז ויבטל הכל עד שיזכה לבחי׳ ביטול באמת היינו שבתחילה ירבה בתפילות ובהתבודדות עד שיזכה לבטל מדה ותאוה זאת ואח״כ ירבה עוד בהתבודדות עד שיבטל מדה אחרת עד שיבטל הכל ואח״כ עדיין. נשאר ממנו איזה דבר שעדיין לא ביטל לגמרי הגיאות ואח״ כ מבטלין גם זה עד שלא נשאר ממנו כלום (ל״ק נב) (ר׳ גיאות טו).

ח בלילה אז הוא עיקר הזמן של ההתבודדות דהיינו להתבודד בינו לבין קונו לפרש שיחתו לפני השי״ת לחפש הרוח טובה דהיינו הנקודות טובות שיש בו עדיין לבררם מתוך הרוח רעה עד שישפוך לבו כמים נוכח פני ה׳ ועי״ז יזכה לשמחה ולהכניע המדמה שמשם כל התאוות ולזכור בעלמא דאתי עד שיזכה לשוב אליו ית׳ באמת (ל״ק נד־ו) (ח תהלים ע״ז אזכרה).

ט מי שמשתדל לקרב בני אדם לעבו׳ ה׳ צריך לשמור א״ע שלא יתאחזו בו הקליפות של אלו בנ״א והעצה ע״ז היא בחי׳ משפט שישפוט א״ע תמיד על כל מה שעשה ויוכיח א״ע על כל מה שעשה שלא כהוגן וע״י בחי׳ משפט הזה נתלהב הלב ואש הזאת שורף הקליפות מלהתאחז בו ואז מכניע אותם גם

Segment 16
HE:
מלהתאחז באלו הנפשות שקירבץ לעבודת השי״ ת (ל״ק נט א־ב).

י ע״י שמקרב נפשות להשי״ת וע״י התבודדות שמתבודד ומשיח בינו לבין קונו ודן א״ע על כל מה שעשה זוכה לשמירת שבת שהיא ביטול הרע והקליפות (קל״ק נט־ג).

יא כשמדבר לפני המקום ומפרש שיחתו בטענות ובקשות ורוצה לנצח את הקב״ ה כביכול שיעשה בקשתו יש להשי״ת תענוג ושמחה מזה ע״כ שולח לו דיבורים בפיו שיוכל לנצח אותו כי בלא זה בוודאי לא היה אפשר לבשר ודם לנצח את השי״ת (ל״ק קכד) (ר׳ פסחים קי״ט למנצח).

יב מה שמדברים בינו לבין קונו היא בחי' רוה״ק וצריך לחדש תמיד לבקש בכל פעם בתחנונים חדשים ולזכות לזה צריך טהרת הלב וטהרת הלב הוא ע״ י שמתלהב לבו להשי״ת (ל״ק קנו).

יג ע״י התבודדות שק ושופט א״ע אם כך ראוי לו להתנהג ומתקן מעשיו שיתנהג ע״פ דיני ומשפטי התורה נמתקין הדינים ועי״ז זוכה לשמחה עד שירקד מחמת שמחה (קל״ק קסט) (ר׳ דינים י״ח).

יד ההתבודדות בימי הספירה היא גדולה ביותר מכל השנה (ר׳ ספירת העומר ג׳) (ל״ק קפב).

טו כשאדם מתבודד ומפרש שיחתו וצערו לפני השי״ת ומתודה ומתחרט על גודל הפגמים שעשה אזי גס השכינה כנגדו מפרשת לפניו שיחתה וצערה ומנחמת אותו כי כל פגם שפגם בנשמתו פגם אצלה ג״כ כביכול והיא מנחמת אותו שתבקש תחבולות לתקן כל הפגמים (ל״ק רנט) (ר׳ כי תבא כ״ו את ה׳).

טז התבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל דהיינו לקבוע לו עכ״פ שעה או יותר להתבודד לבדו באיזה חדר או בשדה ולפרש שיחתו בינו לבין קונו בטענות ואמתלאות בדברי חן וריצוי ופיוס לבקש ולהתחנן מלפניו ית׳ שיקרבו אליו לעבודתו באמת (ל״ת כה).

יז ותפילה ושיחה זו יהי׳ בלשון שמדברים בו דהיינו בלשון אשכנז (במדינתנו) כי בלה״ק קשה לו לפרש כל שיחתו וגם אין הלב נמשך אחרי הדיבורים מחמת שאינו מורגל כ״כ בהלשון אבל בלשק אשכנז קל וקרוב יותר לשבר לבו (ל״ ת כה).

יח ויזהר מאד להרגיל עצמו להתמיד בזה מדי יום ביום שעה מיוחדת ושאר היום יהיה בשמחה והנהגה זו היא גדולה במעלה מאד מאד והוא דרך ועצה טובה להתקרב אליו ית׳ כי זאת היא עצה כלליות שכולל הכל כי על כל מה שיחסר לו בעבודת ה׳ או אם

Segment 17
HE:
הוא רחוק לגמרי מכל וכל מעבודתו ית׳ על הכל יפרש שיחתו ויבקש מאתו ית׳ (ל״ ת כה).

יט אפילו אם לפעמים נסתתמין דבריו ואינו יכול לפתוח פיו לדבר לפניו ית׳ כלל אעפ״כ זה בעצמו טוב מאד דהיינו ההכנה שהוא חפץ ומשתוקק לדבר אך שאינו יכול זה בעצמו ג״כ טוב מאד וגם יוכל לעשות לו תפילה מזה בעצמו שנתרחק כ״כ עד שאינו יכול אפילו לדבר ויבקש מאתו ית׳ שיחמול עליו ויפתח פיו שיוכל לפרש שיחתו לפניו (ל״ ת כה).

כ ודע שכמה צדיקים גדולים מפורסמים סיפרו שלא באו למדרגתם רק ע״י הנהגה זו והמשכיל יבין מעצמו גודל מעלת הנהגה וו העולה למעלה למעלה והוא דבר השוה לכל נפש מקטן ועד גדול כי כולם יכולים לנהוג הנהגה זו ועי״ז יבואו למעלה גדולה אשרי שיאחז בזה (ל״ת כה).

כא לענין התבודדות ושיחה בינו לבק קונו ואמירת תהלים טוב מאד כשזוכין לאמרם בלב שלם באמת עד שיזכה לבכות לפני השי״ ת כבן הבוכה לפני אביו אבל אמר שכשהאדם אומר תחינות וחושב בלבו ומצפה שיבכה זאת המחשבה אינה טובה והיא מבלבלת דעתו כי מחמת זה אינו יכול לומר הבקשות בלב שלם כי העיקר לדבר באמת לפני השי״ ת בלי שום מחשבות אחרות כלל ואם יזכה לבכיה באמת מה טוב ואם לאו לאו (ל״ ת צה).

כב היה דרכו ז״ל לזרז מאד בזה להיות רגיל מאד בהתבודדות לפרש שיחתו לפני השי״ת בכל יום ואמר שאפילו כשאין יכולין לדבר כלל אפילו כשמדברין רק דיבור אחד ג״כ טוב מאד ויהיה חזק בדעתו וידבר אותו הדיבור כמה פעמים ואפילו אם יבלה כמה ימים כדיבור זה לבד גם זה טוב עד שירחם עליו השי״ת ויפתח פיו ויוכל לפרש שיחתו (ל״ת צו).

כג ואמר שהדיבור יש לו כח גדול מאד כי .הלא יכולין ללחוש על קנה שריפה שלא תוכל לירות והבן וזירז אותנו להרבות בהתבודדות ואמר שרצונו שיהיה לנו כל היום כולו התבודדות אך לאו כל אדם יכול לקיים זאת על כן יהיה להם עכ״פ איזה שעה התבודדות כי גם זה טוב מאד אבל מי שלבו חזק בה׳ ורוצה לקבל עליו עול עבודתו יח׳ באמת רצונו שיהיה לו כל היום התבודדות כמאמר חז״ל (ברכות כא) הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו (ל״ח צו).

כד השיחה שמדבר האדם עצמו בינו לבין קונו הוא דרך חדש ותפילה חדשה שהאדם אומרה מלבו על כן אין

המקטריגים מצויים כל כך לארוב כמו על התפילות הסדורות מכבר ואעפ״כ הזהיר מאד גם על אמירת שאר תחינות ובקשות (ל״ ת צז).

כה עוד אמר לעדן התחזקות בהתבודדות ובקשות כי הדיבור יש לו כח גדול לעורר את האדם אע״פ שנדמה להאדם שאין לו לב אעפ״כ בשידבר הרבה דברי התעוררות זהו בעצמו שמדבר הוא בחי, התגלות התעוררות לבו ונפשו להשי״ת ולפעמים ע״י שידבר הרבה אע״פ שיהיה בלא לב יבא אח״כ להתעוררות גדול בלב ונפש (ל״ת צח)(ר׳ שה״ש ה׳ נפשי).

כו אמר שעיקר ההתבודדות הוא כשיפרש שיחתו כל כך לפני השי״ח עד שיהיה סמוך מאד שתצא נשמתו ח״ו עד שלא תהי׳ נשמתו קשורה בגופו כ״א כחוט השערה מעוצם צערו וגעגועו וכיסופיו להשי״ת באמת (ל״ת צט) (ר׳ תענית ח׳ אין).

Segment 18
HE:
כז אמר הלא כשהשי״ת עוזר בהתבודדות אזי ההתבודדות הוא כאשר ידבר איש אל רעהו (ל״ ת צט).

כח ספרו שאמר שמקטן ועד גדול א״א להיות איש כשר באמת כ״א ע״י התבודדות וכמה צדיקים מפורסמים לא באו למדריגתם כ״א ע״י התבודדות ואמר שזרע הבעש״ט ז״ ל רגילים בזה ביותר כי הם מזרע דוד המע״ה וכל עסקו של דוד היה ענין זה שהיה משבר לבו לפני השי״ ת תמיד שזה עיקר ספר תהלים שיסד (ל״ ת ק).

כט אמר שע״י אמירת תיקון חצות יכולים לפרש שיחתו כמו ע״י התבודדות (ר׳ תיקון חצות ח)(ל״ ת קא).

ל ,עיקר כלל ושורש ויסוד של כל העצות להתקרב להשי״ת הוא רק אמירת תהלים ושארי תחינות והתבודדות (ר׳ אמירת תהלים ד) (ל״ת קא).

לא אחד מאנ״ש היה קובל לפניו כששוכב על מטתו קודם השינה הוא רוצה לדבר איזה דיבורים של התבודדות ואינו יכול לפתוח פיו כלל השיב לו רבינו ז״ל אם כן שוכבין עצמן וגונחין גניחות הרבה זה אחר זה על זה שיזכה להתקרב אליו ית׳( : שי׳ מר ע״ה ס״ה) (מ״ב אנחה).

לב האדם הזוכה להיות רגיל להתבודד כראוי בפרט בשדות וביערים אזי הוא מרגיש בכל פסיעה שפוסע טעם ג״ע גם אח״ כ כשחוזר משם נדמה לו כאלו הוא עולם אחר חדש לגמרי ואין העולם נראה בעיניו כלל כאשר מקודם (ח״מ מקום ישי׳ ונ׳ ד) (מ״ב התבודדות).

לג פ״א שאל אותו אחד מבני הנעורים הקטנים איך להתבודד ולימד אותו לומר לפני השי״ת רבש״ע רחם עלי וכר כי היתכן שיעברו ימי בהבל כזה וכי בשביל כך נוצרתי (ש״מ יג׳ וט׳ בע״ה י׳).

לד אמר מתי יש לו התבודדות בשעה שכל העולם עומדים סביביו והוא יושב בתוכם כי הוא יכול לצעוק בקול דממה דקה וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו (ש״מ ג״ה א׳).

לה עיקר התפילה היא כאשר ידבר איש אל רעהו בפשיטות על כל מה שחסר לו בגשמיות ורוחניות (ש״מ מ״ה ג׳).

לו אפילו כשאין יכולין לדבר בהתבודדות כ״א תיבת רבש״ע גם זה טוב מאד גם יכולים להכיר בפנים אם יש לו התבודדות (ש״מ מעלת ההתבודדות ד).

Segment 19
HE:
לז הפטיש הוא הדיבור שע״י מפוצצין לב האבן(ש״מ מ״ ה ה).

לח עיקר הוא האמירה בפה והתעוררות הלב בא ממילא (ש״מ מ״ה ה).

לס לאחד צוה לדבר בפרטיות עם האיברים ולהסביר להם שסוף אדם למות וכו׳ והעיד האיש שהרגיש שאיבריו שומעים אליו (ש״מ מ״ה ו).

מ מחמת שהגוף עב ועז בהבלי עוה״ז צריכין להרבות דיבורים קדושים כדי להכניעו (ש״מ מ״ה ז).

מא טוב שיאמר האדם בשעת התבודדות מהיום אני מתחיל להתדבק בך ויעשה בכל פעם התחלה (ש״מ מ״ה א).

מב כל אדם יכול לזכות למעלות גבוהות אם ילך ויתנהג בדרכי רבינו ז״ל והעיקר להיות רגיל מאד בתפילות ובקשות בפרט לדבר בינו לבין קונו לרצותו ולפייסו ית׳ שיקרבו לעבודתו באמת (שב׳׳ה כז).

מג טוב מאד מי שיכול לשפוך שיחו לפני השי״ת ברחמים ותחנונים כבן המתחטא לפני אביו אף אם נדמה להאדם שלפי מעשיו אינו כבן לפניו ית׳ עם כל זה השי״ת קראנו בנים ומה טוב כשיכול לעורר לבו בתחנונים עד שיבכה ויורק* דמעות כבן לפני אביו (ש״ה ז).

מד דע שיכולין לעמוד בין כמה בני אדם ויצעק בקול דממה דקה צעקה גדולה מאד ולא ישמע שום אדם כלל וזה יוכל כל אדם דהיינו שיצייר במחשבתו הצעקה ושום אדם לא ישמע כלל (ש״ה טז).

מה כשאדם כל היום בשמחה אזי בנקל לו לייחד שעה ביום לשבר את לבו לפני השי״ת אבל כשיש לו עצבות ח״ו קשה לו להתבודד (ש״ה כ) (ר׳ שמחה מה).

מו השיחה שאדם משיח בינו לבין קונו השיחה הזאת נעשה אח״ב גאולה וישועה לבניו (ס״ה התבודדות).

Segment 20
HE:
מז הזהיר מאד על השיחה בינו לבין קונו עכ״פ שעה אחת בכל יום ובודאי יזכה להתקרב אליו ית׳ באמת (ש״ה ס״ח).

מח כשאחד מישראל רוצה לדבר עם השי״ ת ולבקש ממנו שיקרבו לעבודתו ית׳ אזי השי״ת כביכול משליך כל עניניו וכל הגזירות שרוצה לגזור ח״ו ופונה עצמו רק לזה האיש שרוצה לדבר עמו נמצא שעי״ז ממילא ניצולין ישראל מכל גזירות קשות ר״ל (ש״ה ע׳) (מ״ב התבודדות).

מט חורף הוא בחי׳ עיבור ואז כל העשבים מתים וכשבא הקיץ שהוא בחי' לידה אז כולם נתעוררים וחיים ואז טוב ויפה מאד כשיוצאים לשוח בשדה שיחה זו תפילה ואז כל שיח השדה נכספים ונכללים בתוך שיחתו ותפילתו (ש״ה צח) (מ״ב התבודדות).

נ צריך כ״א לצעוק להשי״ת כאלו הוא באמצע הים תלוי על חוט השערה וכמעט שאין פנאי אפילו לצעוק אבל באמת בוודאי אין לו עצה ומנוס כ״א להתבודד ולישא עיניו ולבו להשי״ת וכך צריכים בכל עת כי האדם בסכנה גדולה בזה העולם כאשר יודע כ״א בנפשו (ש״ ה קיז) (מ״ב התבודדות).

נא שמעתי בשמו שאמר שעיקר מה שהגיע למדריגתו הוא רק ע״י ענין פראסטיק שהיה מדבר הרבה בינו לבין קונו ואמר תהלים הרבה בפשיטות ועי״ ז דייקא הגיע למה שהגיע גם אמר שדיבר עם כמה צדיקים גדולים ואמרו ג״כ שלא הגיעו למדריגתם כ״א ע״י ענין פראסטיק שעסקו בעבודתם בפשיטות גמור בהתבודדות ועי״ז הגיעו למה שהגיעו אשרי להם (ש״ה קנד).

נב אם היה האדם זוכה לשמוע השירות והתשבחות של העשבים איך כל עשב אומר שירה בלי שום פניה ובלי שום מחשבת חוץ כלל כמה יפה ונאה השירה שלהם וע״כ טוב מאד ביניהם לעבוד את ה׳ ביראה ולהתבודד בין השדה ולשפוך שם שיחתו לפני השי״ת באמת כמבואר לעיל (ש״ה קסג) (מ״ב התבודדות).

נג התבודדות ולשפוך שיחתו לפני השי״ת בכל יום ובלשון שמדברים בו זה הנהגה כלליות שמחוייב בזה כ״א מישראל בכל יום מימי חייו וכן לימוד הפוסקים היינו ללמוד שולחן ערוך בכל יום זה ג״ כ הנהגה כלליות (ש״ה קפה) (מ״ב התבודדות).

נד התבודדות שהיא מחוץ לעיר בין עשבים היא טובה

ביותר כי העשבים גורמים שיתעורר הלב (ש״ה רכז).

נה כשיבא משיח ב״ב אלה האנשים שיש להם התבודדות תהי׳ דעתם מיושבת עליהם ושאר אנשים יהיו מבוהלים ומבולבלים (ש״ה רכח).