Hilchasa Kinachamani · General Index (cont.) (68)

נו בוודאי נמצאים אנשים כשרים שאין להם התבודדות אבל הם בחי׳ (פליטים) דהיינו מעורבבים ומבולבלים (ש״ה רכח). נז מבואר ברמב״ם ז״ל בהלכות תפילה כי עיקר היתה התפילה מה שכל אחד מדבר מלבו אח״ב כשראו אנשי כנה״ג שנתמעטו הלבבות תקנו סדר התפלה מבואר מזה מעלת ההתבודדות (ש״ה רכט). נח כשמדברין לפני השי״ ת כל מה שעובר עליו אז אח״כ בנקל לדבר עם הצדיק (ש״ה רלב). נט ע״י הדיבור יכולין לכבוש מלחמות חזקות וכבידות דהיינו מלחמת היצר והאדם נמנע מזה רק ע״י בושה וכבידות שאין לו עזות דקדושה (ש״ ה רלב). ס אעפ״י שיכולין להתבודד במחשבה אבל העיקר הוא הדיבור כי ע״ י הדיבור יכולין לנצח ולכבוש כל המלחמות שצריך האדם לכבוש בזה העולם וטוב שיהי׳ להאדם שתי שעות ביום שעה אחת שיכין עצמו לדבר ויערוך לבו לכך ואח״כ ידבר שעה אחת (ש״ה רלב) (מ״ב התבודדות). סא אע״פ שעיקר התפילה צריכה להיות על רוחניות שיתקרב לעבודתו אבל גם על כל דבר גשמי שחסר לו צריכין ג״כ להתפלל כי אם האדם מקבל הדבר בלי תפילה הוא כמו בהמה שהשי״ת נותן לה לחמה אבל האדם צריך להמשיך כל דבר ע״י תפילה דוקא (ש״ה רלג). סב לענין התחזקות בהתבודדות שאפילו אם עוברים ימים ושנים ונדמה לו שלא פעל בדיבורו כלום אעפ״כ אל יפול מזה כלל כי בוודאי עושים הדיבורים רושם כמו המים היורדים על האבן הם עושין נקב בהאבן כמו כן אפילו אם לבו לב האבן אעפ״כ ברבות הימים ינקוב לבו האבן ע״י שיחתו ותפלתו (ש״ה רלד), סג אמר בהודו שאומרים בע״ש במנחה יכולין לשבר לבו מאד ולפרש כל שיחתו שם כי שם מדבר מענין צרות הנפש מאד ומענין צעקה על כל דבר (ש״ה ער) (ר׳ עש״ק ב׳). סר טוב מאד להאדם שיהיה לו חדר מיוחד לעסוק שם בעבודת ה׳ בתורה ותפילה בפרט התבודדות שלזה צריכין בוודאי חדר מיוחד (ש״ ה רעד). סה אפילו הישיבה בעצמה שיושבין בחדר מיוחד גם זה

טוב מאד ואפילו אם אין זוכין שיחי׳ לו חדר מיוחד אעס״ב יכולין להתבודד ותחת הטלית הוא ג״כ חדר מיוחד גם יכולין לישב על הספר ויסברו אחרים שהוא לומד והוא יכול אז לדבר בינו לבין קונו ועוד יש לזה כמה תחבולות למי שחפץ באמת לנהוג הנהגה זו העולה על הכל שהיא יסוד שורש הקדושה והטהרה והתשובה אבל טוב יותר להשתדל שיהי׳ לו חדר מיוחד (ש״ ה ערה). סו גם יכולין להתבודד ולפרש שיחתו כששוכב על מטתו (ר׳ דוד המלך) (ש״ה ערה) (ש״ה סח). התדבקות מחא ברוחא א כשאדם לומד בקדושה ובטהרה איזה דין שחידש התנא או צדיק אחר, עי״ז נעשה בחי׳ נשיקין התדבקות רוחא ברוחא ודומה כאילו נושק עצמו עם התנא (ל״ק יב־א). ב אהבה הוא התדבקות רוחא ברוחא ועי״ז נשמעים דיבורי הצדיק למרחוק (עיין אהבה) וע״י שנאה בחי׳ רוח רעה בלבול האויר עי״ז אין שומעים דיבורי הצדיק (ל״ק יז־ה) (עיין צדקה ח׳). התחדשות ר׳ חדשות. התחזקות א עיקר הדבר כשהאדם במדריגה תחתונה אעפ״ב מחזק עצמו ומאמין שגם לו יש תקוה וגם אצלו נמצא השי״ת בחי׳ ואציעה שאול הנך עי״ז ממשיך על עצמו הקדושה מהשם הוי׳ במילוי ס״ג שמחיה את כל הנסוגים לבל יפלו (ל״ק ו־ז). ב וכן אם זוכה לעלי׳ ואינו מסתפק עצמו בזה ממשיך הקדושה מהשם אקי״ק בחי׳ אם אסק שמים וזוכה לעלות מדרגא לדרגא (ל״ק ו־ז).

גע״י עכירת המעשים נפגם השכל ונחשך אור הצדיק שמגלה שאעפ״י שעוברים על רצונו ח״ו אעפ״כ לא זז חביבותי׳ ומתפאר בנו ועל ידו זוכין ליראה ואהבה אעפ״י שפגם כמו שפגם רק שע״י מעשים רעים נתחשך שכלו ואינו יכול לראות ולהבין אור הצדיק (ב׳ הנ׳) (ל״ק יז). ד כשרוצים לצאת ולעלות מדרגא לדרגא צריך שתהיה לו ירידה קודם עליה כי הירידה היא תכלית העליה ומזה יכול כל אדם להבין כמה הוא צריך להתחזק בעבודת ה׳ ולא יפול מכל הירידות שבעולם ואז יתהפכו הירידות לעליות כי כ״ א נדמה לו שעליו אין נאמרים דברים אלה אבל באמת תדע ותאמין כי הדברים נאמרים גם על הגרוע שבגרועים כי השי״ת טוב לכל תמיד (קל״ק כב־יג). ה בזה טועים החסידים הרבה כשרואה שפתאום מתגברים עליו תאוות ובלבולים ונדמה לו שנפל ממדריגתו מחמת שבזמן הקודם לא היו לו אלו הבלבולים אבל באמת אין זה נפילה רק מחמת שצריך לעלות מדרגא לדרגא מתגברים עליו מחדש וצריך להתחזק לבלי ליפול מזה בדעתו כלל ולהתגבר עליהם ולשברם (קל״ק כה־ג). ו יש שעברו עבירות כ״כ עד שנפלו בבחי׳ הסתרה שבתוך הסתרה ומחמת זה נדמה להם שאין להם עוד תקוה ח״ו כי עבר ושנה נעשה לו כהיתר זה בחי׳ הסתרה אחת אבל כשעובר יותר ח ׳ו אזי השי״ת נסתר ממנו בבחי׳ הסתרה שבתוך הסתרה אזי קשה מאד למצוא אותו ית׳ אבל בבחי׳ עסק התורה יכולין לעורר גם אותו ולהודיעו מהשי״ת שיש לו תקוה ג״כ כי בכח צדיקי אמת הכל יכולין להתקרב להשי״ת תמיד איך שהם מכל מקום שהם (ל״ק נו־ ג)■ ז במקומות הרחוקים מהשי״ת שם מלובש חיות גבוה מאד בבחי׳ סתרי תורה ע״כ מי שנפל מאד ח״ו צריך שידע ששם במקומו דייקא יכול להתקרב להשי״ת ביותר וכשיזכה לשוב אל ה׳ יתגלה על ידו תורה גבוה דהיינו סתרי תורה (ל״ק נו־ג). ח אם מתעורר אדם לתשובה אזי כשרוצה ליכנס בדרכי ה׳ ולנסוע להצדיק מתגבר עליו בכל פעם יצה״ר חדש יותר חזק מבתחילה ע״כ צריך בכל פעם התחזקות חדש נגד היצה״ר החדש שמתחדש עליו בכל פעם (ל״ ק עב) (ר׳ צדיק צ). ט צריך להיות תמיד בשמחה ולעבוד ה׳ בשמחה ואפילו אם לפעמים נופל ממדריגתו צריך לחזק עצמו בימים הקודמים שהיה מזריח לו והיה מתחזק ומתעורר לבו להשי״ת כן גם עכשיו יחזק לבו מאד וילך אחר ההתעוררות והזריחה שהיה לו אז אף שעכשיו נפל מזה עד אשר בקצת ימים יעזרו ה׳ ויחזור ויזרח לו אורו ית׳ (ל״ק רכב) (ר׳ עבודת השם ל). י כשנופל אדם ממדריגתו ידע שמן השמים הוא כי ההתרחקות תחילת התקרבות כי צריך האדם להתחזק בעבודת ה׳ ולבלי ליפול משום דבר שבעולם רק להתחיל בכל פעם מחדש (ל״ק רסא).

יא רוב בני אדם שרחוקים מהשי״ ת עיקר ריחוקם הוא מחמת מרה שחורה ועצבות מחמת שנופלים בדעתם מחמת שרואים בעצמם גודל קלקולם כפי מה שיודע כ״א בעצמו את נגעי לבבו ומכאוביו ורובם מייאשים עצמן לגמרי ואינם עושים אפילו מה שהיו יכולים לעשות עדיין ע״ כ צריך האדם להשכיל על זה כי כל הנפילות שבדעתו הכל הוא רק מעשי בעל דבר שמחליש דעתו כדי להפילו לגמרי ח״ ו ע״ כ צריכיץ להתחזק מאד לחפש בעצמו איזה מעט טוב ונקודות טובות ועי״ז יחיה וישמח א״ע ויצפה לישועה עדיין וייכל להתפלל ולהודות לה׳ ועי״ז יזכה לשוב באמת אל ה׳ (ל״ק רפב) (ר׳ נגינה טו). יב וצריך כ״א לחפש א״ע ולחוק א״ע באמונה כי לפעמים אם האדם מחפש א״ע בענין אמונה ורואה שאין אמונתו שלימה יוכל ליפול בדעתו עי״ז ולפגום באמונתו עוד יותר ח״ ו ע״כ צריך להיות החיפוש באופן זה בכדי שיחזק א״ע באמונה שלימה ביותר (ל״ת ה־א) (בפל״ח א). יג אפילו אם האדם נופל ח״ו למקום שנופל ר״ל והוא בשפל המדריגה התחתונה ממש גם משם יוכל לדבק א״ע בה׳ ולשוב אליו ית׳ כי מלא כל הארץ כבודו וכבר דברנו מזה שכשהאדם מונח למטה לגמרי ראוי להחיות בזה בעצמו היינו כי זהו בעצמו הוא התקרבות מאחר שרואה שהוא רחוק כי מקודם לא היה יודע כלל שהוא רחוק ובזה בעצמו ראוי לו להחיות א״ע ולשוב אל ה׳ (ל״ת סח) (ל״ת ז־ז). יד יש בני אדם שמונחים במדריגה התחתונה מאד עד שהיו מייאשין את עצמן לגמרי ח״ו כי נדמה להם שהם רחוקים מאוד מהשי״ת וכבר אבד נצחם ותוחלתם מה׳ צריך הצדיק שיהי׳ לו כח לעוררם ולהקיצם שלא יהיו מייאשין עצמן בשום אופן בעולם יהיה איך שיהיה ולהראות להם ולהאיר בהם כי עדיין ה׳ עמם ואצלם וקרוב להם ואפילו בתוך הארץ ממש אפילו אם נפל לשאול תחתיות ח״ו אעפ״ב שם דייקא נמצא כבודו ית׳ כי מלא כל הארץ כבודו (ל״ת ז־ז) (ר׳ ישעיה כ״ו הקיצו). טו נראה לפענ״ד לקרב אל השכל לימוד ההתחזקות על דרך משל לא יעלה על דעת שום אדם לירות בעצמו חיצים על סמך הבטחון שיבטח אח״כ בבטחון חזק שירפאהו השי״ ת כי אין זה רצונו כי רצונו ית׳ שישמור האדם עצמו ע״ פ הטבע וכן אנו מאמינים אשר הטבע הרוחניות שהיא מדת הדין שמתנהג ע״ פ משפטי התורה לא יעלה על דעת שום אדם שיחטא חטאים שהם חיצים ברוחניות נשמתו על סמך הבטחון שיבטח ברוב טובו וחסדו שימחול לו כי זה הוא סכנה גדולה ועצומה כפלי כפלים ברוחניות אך מי שנשתטא ח״ו ברוב שטות שנכנס בו חיצים לעבור עבירה מוכרח האדם להאמין אשר העבירה הוא חץ משוך בארס קשה לנשמתו אשר היא קשה יותר מכל היסורין שבעולם ולהתחרט עליה מאד ולפייס אותו ית׳ מאד על זה ולקבל על עצמו מעתה עכ״פ לבלי יוסיף לאוולת ואח״כ להתחזק כבטחון חוק ברוב טובו שיתהפך לזכיות ויחייהו ממיתתו ויקיצו משינת עפרו (ב׳ הל׳) (ל״ ת ז־א) (וע״ש עוד באות ע״ד ותבין). טז כשאדם נופל ח״ו לספיקות והרהורים ומהרהר אחר השי״ת ואזי מתחיל להסתכל על עצמו ורואה שרחוק מאד מכבודו ית׳ ושואל ומבקש איה מקום כבודו וזה עיקר תיקונו ועלייתו בבחי׳ ירידה תכלית העליה (ל״ת יב) (ר׳ וירא כ״ב ואיה). יז יש להתפלא בפירוש העצה הזאת ומה כוונתו בזה בפשיטות לעובדא ולמעשה ואין לפרש שכוונתו על תפילה שנקרא גם בשם בקשה ואין זה רק דוחק גדול לפרש כן כי הלא עצת התפילה היא עצה הכלליות אצלו לכל מיני ישועות ומזה המאמר נראה שמצא רבינו ז״ל עצה נפלאה לאלה הספיקות ע״ש באריכות והנראה מכ״ז שזה ענין עצה הנ״ל לחפש ולבקש אי״ה מקום כבודו וממילא מובן שעיקר הזמן לזה הוא בחצות אע״פ שגם זה נקרא בשם תפילה מבואר בכ״ז בדברי רבינו ז״ל שמעלתה גדולה כ״כ עד שלפעמים לא יקראנה בשם תפילה רק בשם צעקת הלב והוא שגם בעת שהתפילות אינם מתקבלים יש ביכלתה להועיל ולהתקבל (כוכבי אור בשיחות וסיפורים דף קטו־קיח) (עה״ת ל״ת יב). יח אפילו אם ח״ו אינו בטוח בשלימות שלא יקבל עונש על חטאיו בעוה״ב כי יודע כי גדלו פשעיו ר״ל אעפ״כ יחזק את לבו שלא יתבלבל עי״ז מעבודת ה׳ באמת מעתה עכ״פ כי הנפילה שנופל בדעתו עי״ז זה גורם לו שיתגבר עליו יצרו ביותר ח״ו כי תחילת נפילה ניסה וע״כ עיקר הגבורה והנצחון כשלימות מעתה עכ״פ הוא בלב שיחזק את לבו שלא יבלבל אותו שום דבר כלל ויהי׳ איך שיהי׳ לא יניח את מקומו מלעסוק בעבודת ה׳ ואם יהיה חזק בלבו באמת בזה אזי סוף כל סוף יזכה לנצח המלחמה כשלימות כרצונו ית׳ (ל״ ת מג בפלח). יט צריך התחזקות גדול מאד לבלי ליפול בדעתו ח״ו כשרואה שעוברים כמה שנים שהוא מתייגע ביגיעות גדולות בשביל עבודת ה׳ ואעפ״כ עדיין

הוא רחוק מאוד וע״כ נדמה לו כאלו השי״ת אין רוצה בו כלל ועל כל אלה צריך התחזקות גדול לחזק עצמו מאד ולבלי להסתכל על כל זה כלל כי כל זה עבר גם על כל הצדיקים האמתיים ואלו לא היו מחזקים עצמם היו נשארים במקומם הראשון ולא היו זוכים למה שזכו (ל״ ת מח). כ והכלל אהובי אחי חזק ואמץ מאד ואחוז עצמך בכל הכחוח לישאר קיים בעבודתך ואם אתה רחוק מאד ממני יח׳ ונדמה לך שאתה פוגם בכל שעה נגדו ית׳ עכ״ז תדע שאיש כזה שהוא מגושם כ״ כ כל תנועה שהוא מנתק עצמו מן גשמיותו ופונה להשי״ת היא גדולה ויקרה מאד ואפילו נקודה קטנה שהוא נעתק מגשמיותו הוא רץ כמה אלפים פרסאות בעולמות עליונים וע״ז ישמח מאד ויחזק עצמו בשמחה תמיד (ל״ת מח). כא עצבות מזיק מאד ודע שתיכף כשאדם רוצה ליכנם בעבודתו ית׳ אזי תיכף היא עבירה גדולה כשיש לו עצבות ח״ו כי עצבות היא ס״א והשי״ת שונא אותה (ל״ת מח) (ר׳ עבודת ה׳ נ). כב וצריך האדם לחזק ולשמח עצמו מאד הן ע״י שימצא בעצמו איזה זכות ונקודה טובה וכן ע״י שלא עשני גוי ולעשות ריקודים וקפיצות כדי לבא לשמחה עד אשר יזכה עי״ז לתשובה וכל הזדונות יהיו נעשין זכיות (ל״ת מח) (ר׳ הבעש״ט). כג צריך לחזק עצמו מאד בעבודתו בכל מה שיוכל אף אם הוא כמו שהוא ויסמוך על רחמיו המרובים מאד בלי שיעור כי בוודאי לא יעזוב אותו אף אם עבר מה שעבר העבר אין והעיקר מכאן ולהבא לא יעשה עוד ויהיה שב ואל תעשה הן במחשבה הן במעשה ומה שנעשה עמו ממילא אל יחוש ואל יסתכל על זה כלל (ל״ת מט) (ר׳ מחשבות לט). כד עיין בל״ע התחזקות לז׳ כתב שם אם אין יצה״ר לאדם אין עבודתו נחשבת כלל ובשביל זה מניח השי״ת את היצה״ר שיתפשט כ״כ על האדם אע״פ שעי״ ז מביא את האדם למה שמביאו אעפ״ב הכל כדאי אצלו ית׳ בשביל התנועה הטובה שיתגבר עליו האדם לברוח ממנו שזה יקר אצלו ית׳ יותר מאלו עבד אותו אלף שנים בלי יצה״ר ע״ש (עה״ת ל״ת מט) (קל״ת מ״ט בהגהה). כה והכלל כי אסור לייאש עצמו כי אפילו מי שהוא איש פשוט ואינו יכול ללמוד כלל או שהוא במקום שא״א לו ללמוד אעפ״כ צריך להחזיק עצמו ביראת ה׳ ובעבודה פשוטה לפי בחינתו כי גם אז מקבל חיות מהתורה ע״י איש פשוט גדול היינו הצדיק הגדול שהוא לפעמים איש פשוט שהוא מחיה את כולם (ל״ ת עח). כו אפילו מי שהוא ח״ו במדריגה התחתונה לגמרי ח״ו ר״ל אפילו אם מונח בשאול תחתיות ר״ל אעפ״ב אל יתייאש עצמו ויקיים מבטן שאול שועתי (יונה ב) ויחזיק עצמו במה שיוכל כי גם הוא יכול לחזור ולשוב ולקבל חיות מהתורה ע״י הצדיק (ל״ת עח). כז והעיקר לחזק עצמו בכל מה שאפשר [כי אין שום יאוש בעולם כלל (ואמר אז בזה״ל קיין יאוש איז גאר נישט פארהאנדין) ומשך מאד אלו התיבור. קיין יאוש וכר ואמרם בכח גדול ובעמקות נפלא כדי להורות ולרמז לכ״א לדורות שלא זתייאש בשום אופן בעולם אפילו אם יעבור עליו רה] ואיך שהוא אפילו אם נפל למקום שנפל ר״ל מאחר שמחזק עצמו במה שהוא עדיין יש לו תקוה לשוב ולחזור אליו יוד (ל״ ת עח) (ר׳ יראה נב).

כח אע״פ שקורא וצועק להשי״ת זה זמן רב מאד ועדיין הוא רחוק מאד אעכ״ב אם יהי׳ חזק ואמיץ בתפילות בוודאי סוף כל סוף יענהו השי״ת ויקרבו לעבודתו באמת בוודאי בלי ספק רק חזק ואמץ כמו שארז״ל תפילה צריכה חיזוק (ברכות לב) כ״ש קוה אל ה׳ (תהלים כז) וכו׳ ופירש״י ואם לא תתקבל תפלתך חזור וקוה וכן לעולם עד ישקיף וירא ה׳ משמים (ל״ת קא). כט יש כמה מיני חלישות ובלבולים על זה ע״כ צריכין לחזור זאת אלפים פעמים כדי שיתחזק ויתאמץ לעמוד על עמדו להתפלל ולהתחנן לפני השי״ ת תמיד שיקרבהו לעבודתו יהי׳ איך שיהי׳ חסדי ה׳ כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו (ל״ת קא). ל לענק התחזקות לבל יפול האדם בדעתו מחמת ריבוי הפגמים והקלקולים שקלקל ע״י מעשיו ענה ואמר אם אתה מאמין שיכולין לקלקל תאמין שיכולין לתקן (ל״ת קיב). לא סיפר שהיה לו התחזקות גדול בעבודתו ולא הניח עצמו לבלבל כלל רק היה חזק ואמיץ בדעתו מאד והיה הולך ומתנהג בדרך שבחר לו איזה זמן ואחר שכבר עבר זמן ארוך אז יישב עצמו ובחר לו איזה דרך וסדר אחר כפי שהיה נראה לו אז אבל לא הניח עצמו לבלבל בכל פעם מעבודה לעבודה ומדרך זה לדרך אחר רק היה חזק לילך בדרך אחד זמן גדול (ל״ ת קטו). לב אע״פ שעובר על האדם מה שעובר שגוזלין אותו וטורפין ממנו וכל מה שמתחזק להחיות נפשו ביתר הפליטה ח וזרק ואורבין עליו עד שגונבין ממנו גם זה המעט אעפ״כ אל יתייאש עצמו מן הרחמים כי אם יתלה עיניו למרום ויצעוק בכל פעם אליו ית׳ שיראה בעניו ועמלו אזי סוף כל סוף יפול השודד מפלה שאין לה תקומה וישוב ויקבל ויוציא ממנו כל הקדושות וכל הטוב שגנב וגזל ממנו וישוב לעשירותו וטובו הנצחי (ח״מ ס״ח יז). לג צדיק אחד נפל בדעתו וחשב שאבדה תקותו ח״ו וחיזק עצמו בזה שיה,׳ נעשה אפר תחת כפות רגלי צדיקים אז כבר ישאר ממנו משהו וזהו ג״כ טוב (ש״מ ע״ה קמב). לד כבר מבואר מענין העליות וירידות שצריכין לעבור על האדם קודם שזוכין לעבודת ה׳ כשלימות ושגם על גדולי הצדיקים עבר עליהם כ״ז והעיקר להיות חזק בדעתו מאד שיאחז בעבודת ה׳ לעולם ואפילו אם יעברו עליו ח״ו כל הירידות שבעולם אעפ״כ יהיה מתחזק בעבודת ה׳ בכל מה שיוכל והעיקר שלא לייאש עצמו ח״ו רק להתחיל בכל פעם מחדש כאלו לא התחיל עדיין כלל ליכנוס בעבודתו ית׳ וכן בכל פעם תמיד ולפעמים צריכין להתחיל מחדש כ״פ ביום אחד (שב״ה ה־ו) (מ״ב התחזקות). לה כשרואה האדם שהוא מתפלל הרבה זה זמן רב שיזכה להתקרב לעבודתו ית׳ ואעפי״ב אין מסתכלין עליו כלל רק אדרבה נדמה לו שמרחיקין אותו וכאלו אץ רוצין בו כלל ועי״ז הוא נופל בדעתו ומרפה עצמו מעבודת ה׳ ח״ו אזי צריך להתבייש בעצמו על זה שהרהר אחר מדותיו ית׳ כי באמת בוודאי השי״ת רוצה לקרבו ע״כ צריך להתחזק בדעתו להתחיל בכל פעם מחדש (שב״ה יב) (מ״ב התחזקות). לו כ״א כפי ערכו כל מה שרוצה יותר לכנוס בעבודת ה׳ מתגבר עליו הבע״ד ומתגרה בו ביותר וזה מחמת שהרע רואה שהתחיל איזה טוב להתעורר באדם ואזי הוא מתגבר ביותר כנגד וע״כ צריך האדם להיות משכיל על דבר זה ובתחבולות יעשה מלחמה להתגבר על הרע בהתגברות גדול בכל פעם (ש״ה י׳) (מ״ב התחזקות).

לז לפעמים נדמה להאדם שרחוק הוא שיזכה לחיי עוה״ב לפי גודל התרחקותו מהשי״ ת אעפ״כ יהי׳ חזק ואמיץ בדעתו ולעשות בשמחה מה שיוכל בעבו״ה ויהי׳ מרוצה לעבוד ה׳ תמיד כל ימי חייו גם בלא עוה״ב ואפילו אם נראה לו שיהי׳ לו גיהנום ג״כ ח״ו הוא מחוייב לעשות את שלו תמיד לחטוף ולעשות איזה מצוה או תורה ותפילה וכיוצא וה׳ הטוב בעיניו יעשה (ש״ ה מ״ח) (מ״ב התחזקות). לח אעפ״י שנדמה להאדם שהשי״ת אינו רוצה לקרבו מחמת שקלקל הרבה וגם עכשיו אינו מתנהג כראוי כרצונו ית׳ אעפ״כ צריך האדם לחזק עצמו ביותר ולהשתטח עצמו לפניו ולפרוש כפיו אליו ית׳ שירחם עליו ויקרבהו לעבודתו כי אעפ״ב אני רוצה להיות ישראלי (ש״ה סט) (ר׳ נצחון ב׳). לט אפילו אם האדם יודע בעצמו שהוא כמו שהוא אעפ״כ יחזק את חבירו כי את חבירו בקל יותר לחזק מלחזק את עצמו עי״ז יכול להיות שאחר כך יזכה גם הוא לחזור ולשוב לה׳ (ש״ה ק״כ) (מ״ב התחזקות). מ חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה׳ אפילו אם אין זוכין לשום קדושה רק מייחלים אעפ״כ חזקו ויותר מזה צריך כ״א לחזק את חבירו עי״ז יזכה גם הוא לחזור לעבודת השי״ ת (ש״ה קב). מא צריך כ״א לחזק א״ע ואת חבירו כי אין רעה גדולה מנפילה וצריך לעמוד על עמדו לבלי להניח את מקומו בשום אופן בעולם ולצפות לישועה תמיד ולבלי להתרחק ולנוס ממנו ית׳ ח״ו כמו שארז״ל (סוטה מד) לענין מלחמה תחילת מפלה ניסה ר״ל כי אנה מפניך אברח כי השי״ ת בכל מקום כי צריכין להיות עקשן גדול בעבודת ה׳ (ש״ ה קב). מב לענין התחזקות לבל יפול בדעתו מה שכבר עסק בעבודת ה׳ ועדיין אינו רואה בעצמו שום פעולה כי יש שאינו יכול לראות כל ימי חייו מה שפעל כ״א לאח״ב בעוה״ב (ש״ה רמד). מג לפעמים מתעורר האדם קצת להשי״ת אבל קודם ואח״כ הי׳ מה שהי׳ כפי מה שעובר על כל אחד לפי בחינתו ומחמת זה נופלים רבים מעבודתם וע״ז אמר רבינו ז״ל שאפילו אם לא תזכה כל ימי חייך קודם שתמות כ״א לשוב להשי״ת יום אחד בלבד גם זה טוב מאד ולא ישאר לו מכל יגיעתו כל ימי חייו כ׳׳א זה היום ששב לה׳ (ש״ה רפח) (ר׳ אבות פ״ב שוב). מד מעשה י׳ מהבערגער ועני מובן מהסיפור איך שאסור לאדם לייאש את עצמו לגמרי ח״ו כי אץ שום ייאוש בעולם כלל כמו שראינו בבן הבערגער שלא עלה על דעתו כלל למצוא את הכתב שטמן בהאילן אעפ״כ עדיין לא התייאש בלבו לגמרי רק הלך בכל יום ועשה לו סימן בשלשה אילנות וחיפש בהם אחר הכתב וכשבקש ולא מצא היה בוכה הרבה עד שאח״ב מצאה הבת קיסר בעצמה את הכתב שלה והחזירה לו (ר״מ מעשה י׳).

מה מזה מובן לכל אדם איך שאסור לייאש עצמו רק לחפש אחר הקדושה בכל עת ואפילו אם נדמה לו שכפי מה שיודע בנפשו נגעי לבבו ומכאוביו רחוק מאד שישיג את הקדושה אעפ״ב הוא יעשה את שלו ויחפש אחריה בכל כחו ואפילו אם נדמה לו שגם אחר החיפוש זה כמה שנים ולא מצא עדיין שום מדריגת לקדושה כלל אעפ״כ יחפש עוד עד שאם האדם חזק בזה באמת השי״ת מרחם עליו עד שכביכול היא בעצמה מוצאת את הכתב ומחזירתו אליו (ר״מ מעשה י׳). מו שורש קדושת ישראל מוסרת סימנים לכ״א מישראל הבא להתדבק ולהתקשר בה בכדי שע״י הסימנים הללו יהי׳ ההתקשרות והיחוד ביניהם בשלימות רק שהבע״ד מתגרה מאד בזה עד שגורם שנתרחק האדם למקום מדבר שממה ואח״כ בא רוח סערה ומבלבל כ״ כ עד שאובד גם הסימנים אך אעס״כ עצת ה׳ היא תקום וכשהאדם חזק בדעתו ואינו מייאש עצמו עב״ פ וקובע לו עתים בכל יום לחפש אחר סימני הק׳ שנאבדו ומתחנן לפניו ית׳ אזי סוף כל סוף יתהפך הכל לטובה (ר״מ מעשה י׳). התחלה א כל התחלות קשות מחמת שבהתחלה צריכין לשבר ולפתוח פתח מחדש ע״ כ קשה מאד וסגולת כח הצדקה להרחיב ולפתוח הפתח יותר ויותר שכשעושין איזה פתח באיזה עבודה ונותנין צדקה אזי הצדקה פותחת ומרחבת הפתח יותר ויותר (ל״ ת ד־ב) (ר׳ תנחומא יתרו כל). ב עיקר הוא הלב של ההתחלה כי אז בהתחלת עבודת ה׳ מתלהב להשי״ת וטוב מאד שיאריך זמן הרבה בהשתוקקות להשי״ת של התחלה ואמר שהצדיק הק׳ ר׳ זוסיא ז״ל הי׳ בענין זה חידוש גדול מאד נגד כמה צדיקים גדולים כי הלך עם הלב של ההתחלה זמן רב (ש״מ ע״ה עב) (ר׳ הרב הק׳ הר״ ר זוסיא ז״ל). התלהבות א ע״י התלהבות הלב זוכה לגרש רוח הטומאה ומטהר לבו כי כנגד שנתלהב לעבירה ח״ ו שמזה נטמא לבו צריך שיתלהב להשי״ת (קל״ק כא־קנו). ב טבע התנועה שמוליד חום דהיינו ע״י שמתנועע לחשוב בתורה ועבודה נתלהב הלב להשי״ת (קל״ק כא). ג כ״א מישראל הוא חלק אלקי ממעל ועיקר האלקות הוא בלב והוא בחי׳ אין סוף היינו שאין סוף לתשוקתו כי כמו שבתחילת הבריאה היה הכל אין סוף ורצה הקב״ה שיתגלה מלכותו ע״ כ צמצם האור לצדדין ונשאר חלל הפנוי ובתוכו ברא העולמות כמו כן צריך האדם לצמצם התלהבות לבו כדי שיוכל לעבוד את השם בהדרגה ובמדה (ל״ק מט־ א).

התנשאות והתמנות א כשנופל לרע עין של התנשאות שעינו צרה בהתנשאות חבירו צריך להכניע אותו בשרשו היינו בשורש המלכות שהוא בחי׳ משיח והיא בחי׳ טוב עין הנאמר בדוד שהוא משיח (ל״ק נד־ד). ב צריך ליזהר מאד מהתמנות להיות ראש ולמשול על עם ישראל כי זה הזוכה ליראה שדבריו נשמעין הוא משתוקק להתמנות אבל ההתמנות מפסיד השפעת הנבואה (ל״ת א־ז) (ר׳ בהעלותך י״א וזה). ג מן התנשאות וגדולה אין ראיה כלל כי לפעמים עושים דבר אחד שעי״ז זוכין לגדולה אפילו עד כמה דורות ולפעמים אחד עושה דברים טובים הרבה ואעפ״כ אין לו גדולה (ש״ה סד) (מ״ב כבוד). התפארות השי״ת א השי״ ת צפה ההתפארות והשעשועים שיקבל מישראל ובשביל זה ברא כל העולם בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות (ל״ק יז־א). ב יש בכ״א מישראל התפארות שהשי״ת מתפאר עמו בפרטיות ואפילו בפחות שבישראל (ל״ק יז־א). ג בכל אבר ותנועה של כ״א מישראל יש להשי״ת התפארות בפרטיות שמתפאר עמו (ל״ק יז־א). ג־א יש לפעמים שאיזה פחות שבישראל עושה נענוע עם הפיאה שלו והשי״ת יש לו התפארות גדול גם מזה (ל״ק יז־א). ד התפארות של ישראל בחי׳ תפילין (ע׳ ברכות ו׳ מנין שהתפילין) (ל״ק יז־א).

ה מחמת שעיני ה׳ בארץ ישראל עי״ז אוירא דא״י מחכים אך מהיכן נמשך ונתעורר זאת אצל השי״ת דהיינו בחי׳ עינים להשגיח זה נעשה ע״י נשמות ישראל שהשי״ת מתפאר בהם וע״י ההתפארות נעשין בחי׳ תפילין שנקראין פאר והתפילין הם בחי׳ מוחין ונכנסין לפנים ובוקעין בעינים ומזה נעשה השגחת השי״ ת כביכול שעי״ז נעשה קדושת א״י בחי׳ אוירא דא״י מחכים ועל שם זה נקרא א״י שמקבלת קדושתה מבחי׳ ישראל אשר בך אתפאר (ל״ת מ). ו אך בוודאי לא כל העתים שוות בהתקרבות ישראל להשי״ת כי לפעמים ח״ו יש שנתרחק אחד מהשי׳ ת אזי אדרבא השכינה צועקת קלני מראשי קלני מורועי היינו שצעקתה שנתקלקל ונפגם בחי׳ ההתפארות שאינו יכול להתפאר בהם (ל״ת מ). ז כשאחד מישראל נתקרב להשי״ת וניתוסף עוד ישראל שרוצה לעבדו ית׳ אזי נתגדל וניתוסף יותר התפארותו ית׳ שהוא ית׳ מתפאר בעמו ישראל המתקרבים אליו אך מי שיכול לראות זאת ההתפארות אזי הוא מקבל בחי׳ פאר מוחין ונעשין אצלו ג״כ בחי׳ תפילין ונכנסין לפנים ובוקעין בעינים ואזי נעשין עיניו ג״כ בבחי׳ עיני ה׳ ואזי בכל מקום שהוא מסתכל ורואה נעשה שם ג״כ בחי׳ אוירא דא״י מחכים כי עיקר קדושת א״י הוא מבחי׳ עיניס (ל״ת מ) (ר׳ ישעיה ל״ג מלך). ט אבל מי הוא זה שיוכל לראות את השי״ת שיוכל לראות התפארותו ית׳ אמנם מי שרואה את הצדיק האמת שהוא מקרב בני אדם לעבודתו ית׳ והוא עיקר התקרבות ישראל לאביהם שבשמים נמצא שהוא בעצמו ההתפארות שמתפאר השי״ח בעמו אזי מי שמסתכל בו ועיקר הדבר בעת הקיבוץ וביותר בר״ה שאז הוא הקיבוץ הגדול אזי ההתפארות גדול ביותר אזי נתגדל וניתוסף פאר ויופי הצדיק כי הוא בעצמו ההתפארות אזי מי שמסתכל באמת בזה הצדיק האמתי אזי הוא ג״כ מקבל מן ההתפארות הזאת ונעשין אצלו ג״כ בחי׳ תפילין מוחין ואזי נעשין עיניו בבחי׳ עיני ה׳ ואזי בכל מקום שהוא מסתכל נעשה ג״כ בחי׳ ארץ ישראל (ל״ת מ׳) (ר׳ צדיק קפו) (א״י לו). התפשטות הגשמיות א בשעה שנתבטל לגבי האין סוף צריך להיות רצוא ושוב כדי שיתקיים ישותו שלא יסתלק קודם זמנו ח״ו כי הקב״ה רוצה בעבודתינו (קל״ק ד־יד). ב בשעת התפילה צריך לבטל הרע שבפרט ושבכלל בפרט היינו גופו המגושם וחומרו יבטל כמו החסידים הראשונים שהיה להם בשעת התפילה התפשטות הגשמיות והרע שבכלל היינו התפילות של פושעי ישראל שמתפלל עמהם יבטל הרע שלהם ויעשה מהרע כסא לקדושה (ל״ק נה־ה). אות ו ווידוי דברים

א ע״י ווידוי דברים לפני ת״ח עי״ז מתקן ומעלה בחי׳ מלכות לשרשה (ל״ק ד־ג). הווידוי לפני הצדיק היא לתקן העבר ולהחריב הבנינים והצירופים רעים ולבנות מלכות דקדושה (ל״ק ד׳ ח׳ פל״ח). ב ע״י שהאדם הולך מדרגא לדרגא ע״כ בכל פעם שבא לפני ת״ח צריך לספר לפניו כל לבו ועי״ז נכלל בא״ס (ל״ק ד־ט פל״ת). ג דע כי צריך דווקא ווידוי דברים כי צריך לפרט את החטא בכל פעם על כל מה שעשה בפרטיות ויש על זה מניעות רבות לפעמים נשכח החטא ויש שקשה לו להוציא הדיבור להתוודות ועוד מניעות רבות וע״י שמחה של מצוה כגון חתונה או ששמח בעת שעושה מצוה עד שמרקד מחמת שמחה עי״ז יוכל להתוודות ווידוי דברים ועי״ז מתקן פגם חטאיו (ל״ק קעח) (ר׳ תהלים יט פקודי). אות ז זוהר הק׳ ותיקונים א לימוד הזוהר מסוגל מאד וע״י לימוד הזוהר נעשה חשק לכל הלימודים ולשונו הק׳ מעורר לעבודת ה׳ (ש״ה קח). ב לשון הרגיל בזוהר לומר זכאה על כל מצוה ועבודה ולהיפך הצעקה שצועק וי לנשמתי׳ על הסר מעבו״ה אלו הלשונות מעוררים מאד את האדם לעבודתו ית׳ (ש״ה קח). ג רשב״י קידש כ״ כ את לשון תרגום עד שאפילו שאר דברים הנכתבים בלשון תרגום יש להם כח לעורר להשי״ת (ש״ה קט). ר מה שנוהגים לומר תיקונים באלול שהניגון של התיקונים וגם מהחלישות הלב שיש לכל אחד אז מחמת שמתאחר בביה׳׳מ יותר מרגילוחו מכל זה נעשך דברים עליונים ותיקונים גדולים למעלה (ש״ה קכז) (גם ש״ה רצד).

ה הפליג מאד בשבח גדולת קדושת התיקוני זוהר והיה רגיל לעסוק בו ביותר גם בכל השנה אפילו שלא בימי אלול ואמר שבספר התיקונים כלולים כל החכמות שבעולם (ש״ה קכח). ו נמצאים כמה מאמרים בזוהר שרשב״י גילה אחר הסתלקותו וזה שמוזכרים אמוראים בזוהר כמובא (ש״ה קע״ח). ז אמר הלא כל ספר התיקונים הוא על תיבת בראשית לבד וכן על תיבת ברא יכוליץ ג״כ לעשות ס׳ תיקונים ומזה יכולין להבין עמקות תורתינו הק׳ כי כ$ תיבה יש סודות רבות כמו אלו הסודות הכלולים בס׳ התיקונים (ש״ה רפה). ח בענין מ״ש בזוה״ק שעל פגם הברית אין מועיל תשובה אמר רבינו ז״ל שבזה המאמר זוהר אץ שום אדם מבין הפשט רק הוא לבד והכלל שבאמת מועיל תשובה אפילו אם הרבה לפשוע ח״ו ועיקר התשובה כשמרחם על עצמו עכשיו ואינו עושה עוד מה שעשה מקודם זה עיקר התשובה (ש״ה עא). זנות ר׳ כף זכות. ׳ זכרון ושכחה א תפילה מסוגל לזכרון כי עיקר השכחה מהטבע שבמשך הזמן נשכח אבל התפילה למעלה מהטבע למעלה מהזמן אץ כאן שכחה (ל״ק דה). ב ע״י תענית וצדקה ובפרט צדקה לא״י עי״ז נתבטל השכחה וזוכה לזכרון (ל״ק לז־ג־ד). ג עיקר השכחה הוא ממוחין דקטנות מבתי׳ אלקים וכשממחיק את אלקים הדינים בכפיו היינו מחאת כפיים בתפלה עי״ ז ותורתך לא שכחתי (ל״ ק מו) (ראה תהלים קיט נפשי).

ד כי צריכץ לשמור מאד את הזכרון שלא יפול לשכחה בחי׳ מיתת הלב ועיקר הזכרון הוא לזכור תמיד בעלמא דאתי שלא יהיה בדעתו ח״ו שאץ עולם אלא אחד וע״י מה שמדבק מחשבתו בעלמא דאתי עי״ז נעשה יחוד ה׳ אלקי(ל״ק נד־א)(ראה ז׳ סבא משפטים צח ה׳ אלקי). ה ובחי׳ זו לזכור תמיד בעולם הבא הוא בכלליות ובפרטיות (ר׳ עוה״ז ועוה״ב יז) (ל״ק נד־ב). ו וכדי לשמור הזכרון הנ״ל צריך לשמור א״ע שלא יפול לבחי׳ רע עץ שהיא מיתת הלב שעי״ז בא שכחה ואינו זוכר את תכליתו הנצחי שצריכץ לזכור ואת בכל יום וע״י רע עץ אינו משים לבו לכל זה (ל״ק נד־ו). ז ע״י הסתלקות הדעת שבא ע״י לשון הרע שהוא בחי׳ מוציא דיבה הוא כסיל דהיינו שנסתלק ממנו הדעת עי״ז נופל מאהבת הש״י לאהבות הבהמיות ואז מתגבר עליו כת המדמה ועי״ז נפגם הזכרון הנ״ל ונופל לשכחה (ל״ק נד־ו). ח התגברות כת המדמה הוא ע״י עצבות שהוא רוח נכאה רוח רעה ועי״ז בא התגברות השכחה וע״כ צריך להיות בשמחה שעי״ז עיקר הכנעת המדמה וווכץ לזכור בעלמא דאתי בכל יום (ל״ק נד־ו). ט כשלומד עם אחר הוא בחי׳ כתיבה שנחקק ונכתב על לב התלמיד אך א״א לבשר ודם להיות נשמר בעצמו שלא ישמעו תלמידים שאינם הגונים לזה צריך שיהיה לימודו ללמוד וללמד לשמור ולעשות אזי השי״ת שומר אוחו שלא יהיו דבריו נכתבץ בכח הזכרון של התלמיד שאינו הגץ רק יהיו נשכחץ ממנו(ל״ ק ס־ז) (ר׳ סנהדרין צ״ט כל ! )(ר׳ דניאל י״ב ורבים). י כי התורה היא רוחניות ואשר זך וישר פעלו ושכלו רוחני יכול לתפוס כל התורה ולא ישכח דבר אך מי שמגשם דברי תורה ועושה ממנה ממשות אזי יש לה שיעור כמה הוא יכול לתפוס בשכלו ולא יותר ואם ירצה להשיג יותר אזי ידחה מה שכבר נכנס בשכלו כדרך דבר גשמי אם הוא כבר מלא אם ימלאנו יותר ידחה מה שהיה בו כבר ומזה בא שכחה (ל״ק ק״י) (ר׳ תורה ע״ט). יא מי ששומע דיבור מפי הצדיק האמת הוא מקבל פניו ושכלו ונשמתו ונחקק ונצטייר בדעתו דמות דיוקנו של הצדיק אך צריך לשמור משכחה כי ע״י שכחה נשכח ועובר סמנו כל הנ״ל ואפילו אם יכתוב הדבר בספר כשח״ו נפטר החכם שחידש הדיבור ואז מתגבר בחי׳ שכחה אפילו על הספר הנכתב ויש עצה לזה לצייר לפניו דמות דיוקנו של החכם כשלומדץ דבריו (ל״ק קצב). יב כשזוכה לזכרון לזכור דברי החכם או ע״י שחוזר ק״א פעמים שעי״ז נצטייר לפניו דמות דיוקנו של החכם הרי הוא כאלו אמרו החכם בעצמו אך שיהי׳ הזכרון באמת שאז נחקק בדעתו דמות דיוקנו ממש (ל״ק קצב) (ר׳ אבות פ״ד הלומד).

יג בתמוז צריכים להמשיך הזכרון לתקן השכחה כי ע״י הלוחות שנשתברו בחודש תמוז נתהוה שכחה (ל״ק ריס (ר׳ מלאכי ג׳ זכרו). יר ע״י השכחה כשחוזר ולומד אפילו מה שכבר למד הוא אצלו כחדשות וחביב עליו ואעפ״י ששוכח לימודו שכרו לא יקופח ממה שלמד כל יום ודע שלעתיד מזכירץ את האדם כל מה שלמד אף אם שכח (ש״ה כו). טו שכחה היא מעלה גדולה כי אם לא היתה שכחה והי׳ ווכר כל מה שעבר עליו לא היה אפשר לעשות שום דבר בעבודת השם אבל ע״י שכחה נשכח מה שעבר ופגם מקודם ויכול להתחיל מחדש ולתקן הכל (ש״ ה כו). טז השכחה אף שהיא מדה לא טובה עב״ו היא מעלה שעל ידה אפשר לאדם לחיות בעוה״ז כי אם היה נזכר מתענוגי עוה״ב כי יש מלאך שיש לו אלף ראשים וכל ראש יש לו אלף לשונות וכל לשון אלף קולות וכל קול אלף ניגונים וכשהמלאך הזה עומד לשורר בוודאי יפה «שר אין להאריך ועתה יזכור האדם פחיתות עצמו ואיך יוכל לסבול חייו עד שיגווע בלא עתו ח״ו ומחמת זה השכחה הוא מעלה אבל האדם ראוי לזכור עצמו לבל יאבד עולמו ח״ו (ש״ה צו) (ר׳ ש״ ה בו). יז אחד בקש מרבינו ז״ל שלא ישכח אותו ענה רבינו ז״ל איך אפשר לשכוח אחכם הלא כ״א יש לו מקום בלבי (ש״ה קפח). זריזות א אעפ״י שהאדם צריך להיות זריז גדול בעבודת ה׳ כי עיקר הוא העשיה ללמוד הרבה ולעשות מצות הרבה וכר אעפ״ב אל תהי נבהל לאמר מתי אוכל לקיימם כי צריך לילך בנחת והדרגה ולא שיהי׳ מבולבל שרוצה לחטוף הכל בבת אחת ומחמת זה נתבלבל לגמרי(ש״ה בז ; )(ר׳ השתוקקות ו׳) (גם ש״מ שלא לד׳ הש׳ ב). ב ראוי להזדרז להתפלל תמיד בבוקר השכם (ר׳ תפילה קסג) (ש״ה לא). אות ח

חדשות א ישנם גדולים שרוצים להמציא חדשות דין חדש או הנהגה חדשה ולא הסכים רבינו ז״ל רק העיקר שיכוץ אל האמת (ח״מ נסי׳ לאו׳ י). ב איץ טוב להיות וקן הן топ או צדיק זקן לא טוב כי צריך להתחדש בכל יום להתחיל בכל עת מחדש (ש״ה נא). חולי נופל ר״ל א סגולה לחולי נופל שיפזר צדקה פ׳זר נ׳תן ל׳אביונים ר׳׳ת נ׳פ׳ל׳ (ס״ה סגולה) (ל״ק רא). ב ע״י פגם הברית בא חולי נופל ר״ל וע״י תיקון הכללי נתרפא מחולאת הנפילה (קל״ק כט־ט). חולאים ר״ל א סגולה לחולה להסתכל על הציצית עיין ויחי הנה בנך יוסף ובו׳ (ל״ק דה). ב כל החולאים ח״ו הם בחי׳ מחלוקת שאץ שלום בעצמיו והרפואה היא בחי׳ שלום (קל״ק יד־כב). ג חולה הוא בכעס (עיין כעס ב׳) (ל״ק כא־יא).

ד החולאת של שבירת עצמות (שקורץ ברעכעניש) ר״ל באה מחמת תאות ניאוף (ל״ק נ׳). ה כשאדם אוכל אכילה יתירה הוא כמו בהמה כי גדר האדם לאכול רק כפי מה שצריך ועי״ז שאוכל אכילה יתירה בא חולי הקדחת וכן ע״י שמזדמן לאדם בתוך מאכלו מאכל שלא נתברר עדיין למאכל אדם בא ג״ כ חולי הנ״ל ר״ ל וזיעה הוא רפואה לחולי הקדחת ר״ל (קל״ק רסג) (ר׳ אכילה כג). ו ע״י שמבטלים ת״ח מלימודם עי״ז נעשה חולה על רגליו (קל״ ת ב־ו) (ר׳ סוטה י׳ אסא). ז העיקר הוא אמונה וצריך כ״א לחזק א״ע באמונה כי יש סובלי חלאים שיש להם מכות מופלאות רק בשביל נפילת האמונה כי הם באים על פגם אמונה שאין מועיל להם לא רפואות ולא תפילה ולא זכות אבות (ל״ ת ה־א) (ר׳ כי חבא כ״ח והפלא). ח עיקר החולאת באה מעוונות כשרז״ל (שבת נה) אץ יסורץ בלא עון וע״י תפילה נתכפרין העוונות כי התפילה היא במקום קרבן כמ״ש והביאותיס וכו׳ ושמחתים בבית תפילתי עולותיהם וכו׳ וכשנתכפרץ העוונות זה בחי׳ שהעננים כלים והולכים בבחי׳ מחיתי כעב פשעיך וכענן וכו׳ ואזי הוא בבחי׳ זריחת השמש שמשם הרפואה כשרז״ל (ב״ב טז) אידלי יומא אידלי קצירי (ל״ת ח־ו). ט כל מיני חולאת כלולים ביו״ד מיני דפקץ וכן כל מיני ניגונים כלולים ביו״ד מיני נגינה וכפי קלקול השמחה והניגון כן בא חולאת וגם חכמי הרופאים האריכו בזה שכל החולאת ע״ י מרה שחורה ועצבות והשמחה הוא רפואה גדולה (ל״ת כד). י לעתיד תתגדל השמחה מאד ויתתקן כל החולאת כי השמחה היא בחי׳ תיקון החולה (ל״ת כד) (ר׳ ירושלמי סוכה פ׳ לולב וערבה עתיד). יא כאב הראש בא על זה שמעיז פניו כנגד זרע דוד המלך (ס״ה עזות). יב אין צריכין להאריך בבית הכסא כי הוא מזיק מאד לבריאות הגוף וכמה חלאים באים מזה בפרט החולי הידוע שקורץ (מורידין) ר״ל ואין לחפש אחר חומרות ומרה שחורה בזה כי לא נאמר כלל בדורות הללו (ש״ה ל).

יג וזה שקורין לחולה שס אחר (יו״ד של״ ה סי׳ י׳ בהגהה) כי השם שיש לו מקודם כבר עשה הפעולה שלו כפי אותו השם והיה ראוי לו למות לפיכך קוראין לו שם אחר שיהיה לו פעולה אחרת ויוכל לחיות עוד כמה שנים כדי לעשות הפעולה כפי אותו השם (ש״ה צה) (ר׳ שם ח׳). יד אמירת תהלים מסוגל מאד לרפאות החולה להיות לו בטחון רק על השי״ת שע״י אמירת תהילים יושיעו ה׳ והבטחון הוא בחי׳ משענת כמו שאמר דוד (תהלים יח) ויהי ה׳ למשען לי ועי״ז נתרפא החולה (ש״ה צח) (ר׳ תהלים י״ח ויהי ה,). טו הצדיק אומר כמה תורות על החולאת שלו והיה ראוי להתרפא אך החסרון הוא מחמת חסרון אמונה של השומעים שאין אמונתם חזקה כל כך (ש״ה קנז). טז אמר לאחד שהיה חולה גדול כמה שנים שכל הימורים הקשים שסבל הם טובים יותר מכויה אחת בגיהנם (ש״ ה רלו) (ר׳ גן עדן וגיהנום ז׳). יז צוה לאחד שהי׳ אצלו חולה בתוך ביתו שיקום קודם אור היום ויאמר שיר השירים ואמר שכל הרפואות שבעולם כלולים בשיר השירים וכן היה שתיכף היה שינוי להחולה וחזר לאיתנו (ש״ה רמג). יח בכל דור שבא מאוחר נתוסף הדעת של הפילוסופים כי בכל דור באים על חכמות חדשות עי״ז נתחדשים חולאים חדשים ר״ל (ש״ ה רצא) (ר׳ קהלת א יוסיף). יט אחד אמר שהחולאת הכבידה עליו בשביל שהלך למקוה עגה רבינו ז״ל למה אתם תולים הכבדת החולאת במצות טוב וראוי יותר שתתלו בעבירות (ש״ה רצח). חומרות יתירות א גם החכמות שיש בעבודת ה׳ בעצמו צריכין ג״כ להרחיק מאד היינו מה שחושב אם הוא יוצא כראוי במה שעושה ומחפש אחר חומרות יתירות ואלו החכמות מפילים מאד את האדם מעבודת ה׳ ואין להם שום חיות מהעבודה והמצוות שעושין מחמת החומרות והמרה שחורות שלהם והחכמה הגדולה הוא לבלי להיות חכם כלל רק תמימות ופשיטות (ל״ת מד) (ר׳ קידושין נ״ד לא). ב הזהיר מאד לבלי להחמיר חומרות יתירות בשום דבר ולא ניתנה תורה למלאכי השרת ואפילו בפסח אין לחפש אחר חומרות יתירות (ש״ ה רלה).

חוש השמיעה א עיקר חוש השמיעה הוא מחמת שהדיבור נחקק באויר וע״ב כשהאויר נח שומעין אבל כשיש רוח סערה א״א לשמוע וע״י צדקה נזדכך האויר ואז הדיבור הולך למרחוק ונחקק בספריהם של העכו״ס ועי״ז מתגיירים (ל״ ק יז־ה) (עיין תהלים מ״ה לשוני). ב יש חילוק גדול בין השומע מפי הצדיק האמת בעצמו ובין השומע מפי אחר האומר בשמו כי יורד בכל פעם מדרגא לדרגא רחוק מפי הצדיק (ל״ק יט־ א) (עיין צדיק לב). חותם וחותם בתוך חותם א יש מוכיחי הדור והם בחי׳ חותם הרגלים והס לימודי ה׳ שלומדין כביכול את ה׳ שנותנין לו עצות והם הולכים בשליחותו לישראל להוכיחם ולהחזירם להשי״ת וכשהשי״ת גוזר גזר דין בעולם הוא מתייעץ עמהם והם מכסים הדין תורה וחוחמין אותו שלא יהיה נעשה ח״ו דין אכזרי (ל״ק כב־א) (עיין איוב לג ובמוסרם). ב כשהרע של הדור גובר על החותם ומקלקל אותו דהיינו שאין שומעין לצדיקי הדור המוכיחים אותם נתקלקל שלום העולם ונעשה גירושין ומחלוקת בעולם כי מח׳ו׳ת׳ס׳ נעשה נ׳ד׳ת׳ מלשון נע ונד כי הם כמספר שוה (ל״ק כב־א). ג יש חותם הידין שהוא למעלה מחותם הרגלין והידים הם בחי׳ אמונה וזה החותם צריך שמירה שלא יתקלקל האמונה וכשח״ ו נתקלקל חותם הידים נעשה מזה כפירות ואמונות כוזביות (ל״ק כב־ב). ד עזות דקדושה הוא בחי׳ תשרי ירח האיתנים מלשון תקיפות ועזות כי אז צועקין ישראל קולות וקול שופר והם בחי׳ עזות דק׳ וע״כ או נתקנו שני החותמות חותם בתוך חותם כי ע״י עזות דקדושה זוכין לאמונה בחי׳ חותם הידים ועי״ז זוכין לקבל מוסר ממוכיחי הדור בחי׳ חותם הרגלין וזה תשרי בגימ׳ ב״פ חותם עם הב׳ תיבות וע״כ בתשרי שמחת ישראל כי עזות הוא ע״י שמחה (ל״ק כב־ יא) (ר׳ מלכים א׳ ח׳ ירח). חדש ניסן ר׳ ר״ח ניסן.

חידושי תורה א מי שתורתו בלא הבנה בה שום חידוש אין לדרוש אותה לרבים אע״פ שהקב״ה מתענג בה כי אין לדרוש אלא דברים המבוררים (ל״ק כא־ח) (ראה תהלים קל״ ה כי יעקב). ב כח המדמה שהיא יחי׳ הקליפות שהוא רוח בלא גוף הוא מבקש לעצמו גוף לשרות בו והולך אצל שוני הלכות כי הם בוראים הכל בדברי תורתם כדי שיהי׳ נברא לו גוף להתלבש על ידם כי ע״י חידושי תורה באים כל ההשפעות והברכות לעולם אך כשהחידושים הם ע״י כח המדמה נבראין רקיעיץ דשוא ועל пт בא רעב לעולם (ל״ק נד־ו)(ר׳ הקד׳ הזו׳ ה׳ ולאמר). ג הצדיק לוחם ח ת ^ מלחמת ה׳ כי הוא לוחם כנגד קליפת עמלק שממנו נמשך פגם הברית והצדיק מכניע אותו ומחזק החלושי כח שבישראל ועי״ז זוכה לשפע כפולה וזוכה לחדש חיזץשין דאורייתא בשבת על חד תרין ומרפא רפואות הנפש ורפואות הגוף (ל״ק נח־ה) (ר׳ ברית מב). ר ע״י הביטול שנתבטל אל התכלית והשיג שכל היסורין הם טובות גדולות מאד עי״ז נתמלא שמחה והשמחה הוא כלי אל החידושין דאורייתא ועי״ז יוכל להחיות את עצמו בכל היסורים והרפתקאות שעוברים עליו ח״ו ויזכה לטעום ולהרגיש בעוה״ז מעין עוה״ב (ל״ק סה־ד) (ר׳ שבת פ״ח בשעה). ה זה סימן שפעל ע״י היסורין וקיבלם כראוי כשזוכה אח״כ לחידושין דאורייתא כי זה סימן שזכה לבטל עצמו אל התכלית ע״י היסורץ ואף שהוכרח לשוב עצמו מהביטול אעפ״כ מהרשימו שנשאר מהביטול נתמלא שמחה וזכה לחידושץ דאורייתא (קל״ק סה־ ו) (ר׳ ביטול ה׳). ו כשהשי״ח משפיע ברכות וישועות גשמיות לישראל ע״י הכלי המחזיק ברכה לישראל שהיא השלום עי״ז זוכין לקבל ישועות ברוחניות היינו שזוכין לקבל ח^ ו שי תורה אמתייס שהם בחי׳ אולפן חדת מאת הבורא ית׳ כ״א לפי מדריגתו(ל״ק פ׳}(מ״ב ת״ת). ז כששומע הח^ ו ש מפי הרב בעצמו בעת ש ^ ש אותו הרב עי״ז יזכרהו היטב אבל כשאינו שומע מפי הרב או אפילו מפיו לאח״כ שלא בעת ש ^ ש אז יוכל לשכתו בקל (קל״ק קצב) (ר׳ אבות ד׳ הלומד). ח יש חדרי תורה ומי שזוכה להם כשמתחיל לחדש בתורה הוא נכנס בחדרים ומלקט משם אוצרות וסגולות יקרות אשרי לו אבל צריך ליזהר לבל יטעה עצמו שכבר השיג השגה שלימה כי יש כמה השגות שנדמה להאדם להשגות גדולות ובאמת הם באים רק מהיכלי התמורות כי אפילו להדמיונות של היכלי התמורות צריך עובדות ותעניתים כי יש מי שנדמה לו שנכנס לפנים ועדיין עומד בחוץ לגמרי כי לא התחיל להשיג השגה של אמת (ל״ק רמה)(ר׳ השגה ד׳).

ט מי שזוכה לחדש חידושין דאװןײתא שיש בהם ממש הוא צריך לבכות מקודם ועי״ז ניצול שלא יינקו הס״ א והקליפות מאלו החידושים (ל״ק רסב) (ר׳ יואל ד׳ ומעין). י וי״ל דדברי קדשו ז״ל נאמר רק באותן חיזדשין שמחדש אדם מעצמו אבל החידושין שאדם מחדש ויסודתם בהררי קודש שבנוים ביסודות חזקים מבני עליה ובפרט שהיסודות על דברי רבינו ז״ל אין שום חשש עליהם שלא יגע בהן זר כי היסודות הם עיקר הבנין (עו״ש שצ׳). יא וע״כ כשמעיינים ומדברים מאיזה חידוש שחידש החכם שבדור אזי נופל יראה על זה שמדבר ומעיין בהחידוש (ר' צדיק קעב) (ל״ ת ז־יג). יב כשמחדשין חידושי תורה ואזי יש אלו הידועים המסתכלים ומצפים ע״ז וצריך להעמיד אנשי חיל להעמידם לפניהם ולאחריהם כדי שלא יתקרב זר וזה נעשה ע״ י לימוד הפוסקים שצריך ללמוד פוסקים קודם החיזעש שמחדש ואח״כ (ל״ת כא). יג יש חילוקים בין התורות יש שניתנה לכתוב ויש שלא ניתנה לכתוב ומי שיודע להבחין ולהכיר בין התורות איזהו ניתנה לכתוב ואיזה לא ניתנה לכתוב הוא יכול להכיר את איש הישראלי אפילו עומד בין כמה אומות (קל״ת כת) (ר׳ הושע ח׳ אכתוב). יד אפילו פשט שמחדשין הוא ג״כ דבר גדול מאד וצריך ג״כ שיהיה באמת (ר׳ מחשבות מא) (ל״ח נג). טו ע״י חי1משי תורה שמגלין עי״ז נמשך אלקות כביכול ולהיכן נמשך האלקות לתוך מוח השומע ואע״פ שזה תפיסה כביכול אעפ״כ הוא ניחא להשי״ת שיהי׳ נמשך כביכול ע״י התורה אע״פ שהוא בחי׳ תפיסה אבל כשלומד תורה ל ז תל^ שאינו הגון וממשיך אלקותו ית׳ לתוך מוח שלו זהו חפיסה ממש וע״כ עונשו תפיסה (ל״ת ס) (ר׳ תרומה כ״ה ויקחו). טז כי יש בחי׳ רוח בכל אחד ואחד והמנהיג האמיתי של כל ישראל הוא בחי׳ רוח הכולל וכולם מקבלים ממנו ורוח הזה הוא בחי׳ רוח אל; ; ים וכ״א לפי בחי׳ הרוח אלקים שיש בו שהוא בחי׳ רוח הקודש רוח נבואה כמו כן הוא זוכה לחדש בתורה (ל״ ח עב) (ר׳ צדיק רו). יז שמעתי מאחד שהזהיר או, .ו שישתדל לעיין בתורתו ויראה לחדש בתורתו איזה דבר ואמר לו אם תזכה לכווץ אל תוכן כוונתי בתורתי מה טוב ואפילו אם לא תוכל לכווץ כוונתי אעפי״כ טוב מאד כשזוכין לחדש איזה דבר בתורה כי הוא תיקון גדול להרהורים כי כל ההרהורים באים ע״י כח המדמה וע״י שמחדשין איזה דבר בתורה שזהו בחי׳ מדמה מלתא למילתא עי״ז מתקנים פגם ההרהורים שבאים ע״י המדמה (ל״ ת קה).