Hilchasa Kinachamani · General Index (cont.) (70)

א הנפטר בלא בנים ר״ל נתנה התורה עצה לייבם את אשתו ואזי יתגלגל הנפטר הנ״ל ויעסוק הוא בעצמו להמשיך שכל הפנים בעולם ואם אין רוצה לייבם צריכה לחלוץ נעלו וי,רקה בפניו דייקא כי אין רוצה להמשיך נשמת המת שיוכל לתקן אור הפנים ובזה הרוק נראה לפעמים פני המת ועיקר הבושה הוא בפנים על שלא רצה להקים שם אחיו המת (ל״ק כא־יא פלח)(עיין קידושין א׳)(נ ראה כי תצא כ״ה וירקה). ב היבמה נקנית במאמר היפך הבושת (ראה יבמות פרק ר״ג) (ל״ק כא־ו). ידים א ידים היא בחי׳ אמונה שע״י מקבלין מוסר ממוכיחי הדור וע״י קלקול האמונה באים לכפירות ואמונות כוזביות ונעשה גירושין ומחלוקת בעולם (ל״ק כב־ב). ב יד במילואו הוא מספר נדת בחי׳ ע״ז שמטמאה כנדה כי עיקר כח הע״ז אינו אלא ע״י שמקבל מהידים שהוא ע״י קלקול האמונה (ל״ק כב־ב). ג תיקון הע״ז ע״י בחי׳ ידים (ראה וישלח ל״ה ויתנו) (ל״ק כב־ב). ד צריך אמונה בהידים להאמין שמחמת שמגביה ידיו כנגד הראש בשעת הנטילה מקבל קדושה כי בלא אמונה אינו כלום (ל״ ק צא) (ר׳ בשלח י״ ו ויהי). ידיעה ובחירה ר׳ הידיעה.

יוסף הצדיק א יוסף הי׳ כלול ביותר מבחי׳ יעקב כ״ש אלה חולדות יעקב יוסף כי הוא הי׳ עיקר תולדותיו כי יעקב ויוסף כחדא חשיבי (ל״ ק א). ב יוסף היה לו שלימות לה״ק ועי״ז זכה לתיקון הברית כי בלה״ק תלוי תיקון הברית (ל״ק יט־ג) (עיין בראשית מ״ה כי פי). ג יוסף ע״י שהיה לו שלימות לה״ק היה יכול לפשר חלמץ כי החלום היא בשינה ותרדמה ושלימות לה״ק הוא כשמעלין הטוב שבת׳ר׳ג׳ו׳ם׳ בגי׳ ת׳ר׳ד׳מ׳ה׳ ע״כ היה יכול לפשר חלמין שבתרדמה (ל״ק יט־ד) (ר׳ אכילה ו). ר יוסף קורם שזכה להתגלות התורה דהיינו חכמה ובינה הוצרך לבא בנסיון התאווה הכללית של ע׳ אומות שהיא תאוות ניאוף וע״י שעמד בנסיון ושבר הקליפה שקדמה לפירי זכה לפירי היינו להתגלות התורה (ל״ק לו־ב). (א״ה: ויש לרמז זה בפסוק בן פורת עלי עין, שהתגבר על התאוה הכללית של ע׳ אומות. ע״כ מהמעתיק). ה בכ״א מישראל מקושר בו בחי׳ יוסף שהוא בחי׳ קידוש השם וע״כ תיכף כשרוצין להעבירו על דת ח״ו להפרידו מבחי׳ ישראל נתעורר בו תיכף בחי׳ יוסף שהוא בחי׳ מסירת נפש על קידוש השם (ל״ק פ). ו וע״כ זכה יר־יף לסתור חלומות (ר׳ מגילה י״ח מילי) (הש׳ מש״ה). ז דע שיש חן שמי שיכול להשתמש בזה החן הוא יכול לעשות שאלת חלום ולידע עתידות ויוסף היה לו זה החן (ר׳ בראשית מ״ט בן) (ש״ה רסב). יחוד קוב״ה זשכמתיה

א ע״י משא ומתן באמונה נעשה בחי׳ יחוד צדיק וכנסת ישראל שהוא יחוד קוב״ ה ושכינתיה כי כל עסקי המו״מ הם כפי הניצוצות שבהם וכפי חלקי נ׳ר׳ן׳ שיש להאדם בכל עת וזמן וכשמשלים האותיות הנמצאים בכל דבר נתוסף לו הארה בנ׳ר׳ן׳ שלו וע״י הארה זו מאיר בהשורש נ׳ר׳ן׳ שהוא הצדיק וכנסת ישראל שהם שרשי כל הנשמות (ל״ק נד־ג) (ר׳ צדיק נו). ב דע כי ההתקשרות באמת לצדיקים אמתיים הוא תועלת גדולה מאד מאד כי נעשה עי״ז יחוד קוב״ה ושכינתי׳ (ל״ת צא) (ר׳ צדיק ריד). יחודא עילאח ויחודא תתאה א כי יש יחודא עילאה ויחודא תתאה וכל אחד מישראל צריך שיהי׳ נעשה זאת על ידו (ל״ק יא־א) (עיין ברית ה) (עיין תהלים כ״ט השתחוו) (וגם ק׳ הריעו). ב יחודא עילאה היא בחי׳ בינה ליבא ויחודא תתאה היא בחי׳ מלכות כי ע״י שמקדש המחשבה שבלב עי״ז מקבל עליו עומ״ש שלימה (ל״ק מט־ד) (ראה לב יז־יח). ג ודע שיש יחודא תתאה שבוה העולם שהוא בכשרות גדול בקדושה ובטהרה כ״כ עד שבו תלוי יחודא עילאה שהזוג דהיינו האיש והאשה כשרים כ״כ חיווגם בכשרות ובקדושה כ״כ שבו תלוי יחודא עילאה כי יש בו יוד ובה ה׳ שזהו יחודא עילאה וזה הזיווג והיחודא תתאה הוא יקר מאד מאחר שבוה העולם נעשה יחודא תתאה בקדושה כזו שבו תלוי יחודא עילאה (ל״ ת לב). ד וע״כ דע שבשביל זה צריכין הצדיקים הגדולים להעלים תורתם לשורפם ולהאבידן כדי שיהי׳ נסתלק הרוח קנאה שלא יקלקל ח״ו את שלום הזוג הקדוש הנ״ל כי יחודא תתאה שלהם יקר מאד וכשנתקלקל שלום שביניהם ע״י הרוח קנאה הוא הפסד גדול מאד וע״כ מוכרחין שיהיו נאבדין התורות והספרים הנ״ל כדי לסלק הרוח קנאה כי הרוח קנאה שהוא רוחו של משיח הוא שורה על אנפי אורייתא דהיינו הספרים הנ״ל (ל״ת לב) (ר׳ שבת קט״ו שמי). ימים / א יש שני מיני ימים ימי טוב וימי רע והימים נקראים מדות והמדות הם התורה וגם בימי רע כשיסתכל בהם היטב ימצא שם ימי טוב היינו התורה וזה ע״י שכופה את יצרו ומתגבר עליו (קל״ק לג־ו) (ראה קהלת ז׳ ביום טובה). ב כל יום יש בו מחשבה דיבור ומעשה והקב״ ה מצמצם אלקותו מאק סוף עד אין תכלית ומלביש לו בזאת המחשבה דיבור ומעשה רמזים כדי לקרבו לעבודתו (ל״ק נד־ב).

יסוויס ר׳ צרות ויסורין. יעקב אבינו א יעקב גילה אלקותו של הקב״ ה יותר משאר האבות (ל״ק י־יג) (עיין פסחים פ״ח אברהם קראו הר). ב יעקב הוא הצדיק המחדש חידושין דאוריתא ולומד לשמה וטובו צפון לעתיד וע״ש ששכרו לבסוף בחי׳ למחר לקבל שכרם (עירובין כ״ב) נקרא יעקב לשון עקב וסוף (ל״ק יב־א). ג יעקב הוא בחי׳ אמת אור הפנים תיקון תאות ממון בחי׳ חיים וע״כ י׳ע׳ק׳ב׳ ל׳א׳ מ׳ת׳ מרומז בפסוק תתן א׳מ׳ת׳ ל׳י׳ע׳ק׳ב׳ כי הוא בחי׳ חיים שחי וקים לעולם (ל״ק כג־א) (מי הנחל בשם המקובל האלקי ר׳ שמשון מאסטריפולי זצ״ל) (ראה שבת ל״ג ויחן). ר יעקב הוא בחי׳ הארת פנים (ראה בבא מציעא פ״ד שופריה דיעקב) (ל״ק כז־ב). ה יעקב ששמר בריתו זכה לבחי׳ קול שנזדכך קולו ואז ע״י השמעת קולו לבד הקב״ה מושיעו בעת צרתו ומבתי׳ קול זוכה לשלום (ל״ק כז־ו) (ראה שיר השירים א׳ שיר). ו הארת פנים זובין ע״י אמת ע״י ביטול ושבירת תאוות אכילה בחי׳ יעקב תפארת כלליות הגוונין (ל״ ק מז). (א״ה: וע״כ אמר ביעקב ונתן לי לחם לאכול בחי׳ ביטול תאוות אכילה שלא בקש תענוגים אחרים שעי״ז זכה לעשירות. ע״כ).

ז ויזרח לו השמש (ר׳ וישלח ל״ב ויזרח) (ל״ק רנא). יצר הרע א היצה״ר מתלבש עצמו במצוות ומטעה את האדם כאילו מסיתו לעשות מצוה והכנעתו ע״ י התורה שעוסקין בכח (ל״ק א). ב היצה״ר רוצה לעשות את האדם משוגע ממש כי אין אדם עובר וכו׳ אא״ב נכנס בו רוח שטות וכמו המשוגעים צריכים מקלות ושמות כמו כן בהתורה שעוסקין יש שתי הבחי׳ מקלות ושמות (ל״ק א). ג עיקר הכנעתו של היצה״ר הוא ע״י התורה שהיא כולה שמותיו של הקב״ה (ל״ק א). ד עיקר המלחמה שבין היצ״ט והיצה״ר הוא רק בזה כי היצ״ט מסית את האדם למאוס בכל החכמות ובכל התאוות והיצה״ר מסית את האדם לההיפך וצריך כ״א ליתן כח להיצ״ט להתגבר על היצה״ר וזה זוכין ע״י שעוסקין בתורה בכח (ל״ק א) (מ״ב יראה). ה עיקר התגברות היצה״ר להחטיא את האדם היא בתאוה זאת וע״י שלימות לה״ק זוכין לתיקון הברית (ל״ק יט־ג) (קל״ק). ו זה שכופה את יצרו הימי רע היינו המדות רעות ומתגבר עליהם אז הוא דומה למלאך ה׳ צבאות ואז יכול ללקט אותיות התורה אפילו מדברים גשמיים כי הוא יודע החיות אלקות היינו אותיות התורה המלובש שם (ל״ ק לג־ג). ז היצה״ר והקליפות נתהוים משבירת כלים והוא בחי׳ אהבה נפילה ושבירה שעל ידם באים לחרפות ובזיונות וכשמקשר הלב להצדיק ששם שורה אהבה קדושה נתבטלו אהבות רעות ונתבטל החרפה (ל״ק לד־ז). ח היצה״ר הוא בחי׳ רוח סערה והוא המקטרג הגדול שממנו באים כל הקטרוגים והנסיונות והוא יונק מהדיבור דהיינו דברים בטלים ולשה״ ר והוא מסער גופי׳ דבר נש וכל המלשינות והרעות שדוברים על האדם בא מרוח סערה זה (ל״ק לח־ב) (ראה תהלים קט״ח רוח סערה).

ט לפעמים בא לאדם הרהור תשובה מחמת הטוב שהתעורר בתוכו אז ע״י מעשיו באותו שעה המית יצרו ונתבטל יצרו הרע שהיה לו ואח״ב כשרוצה לנסוע להצדיק מתגבר עליו יצה״ר אחר גדול ממה שהיה לו תחילה ע״כ מי שרוצה לקרב א״ע להשי״ת באמת צריך התחזקות חדש בכל פעם נגד היצה״ר החדש שמתחדש עליו בכל פעם (ל״ ק עב) (ר׳ צדיק צ). י יש כמה בחי׳ ביצה״ר כי יש בנ״א נמוכים שהיצה״ר שלהם ג״כ נמוך ומגושם והרוב היצה״ר שלהם הם הדמים בעצמם היינו הדם שבחלל השמאלי שהוא בתקפו ועיקר בלבולים שלהם מעכירת ובלבול דמים ובאמת מי שיש לו דעת צח כל שהוא היצה״ר הזה הוא אצלו שטות גדול ושגעון ואין צריך שום התגברות לנצח אותו (ל״ק עב) (ר׳ ניאוף טו). יא רק יש בחי׳ יצה״ר שהוא מלאך הקדוש ואעפ״כ הוא יצה״ר וצריך להתגבר ולהמלט מאד ממנו היינו בחי׳ גבורות בחי׳ דינים וזה הבר דעת יש לו זה היצה״ר וצריך להתגבר עליו ולהמתיק הדינים שיהיה רק כולו טוב (ל״ ק עב). יב ויש שיצה״ר שלהם היא בחי׳ ,קליפה דקה וזה היצה״ר אין מגרין אלא באיש חיל גדול במעלה קצת אבל עדיין אין זה היצה״ר של הצדיקים האמתיים כי היצה״ר שלהם הוא מלאך הקדוש ממש (ל״ק עב). יג גם בענין התקרבות עצמו להשי״ת יש יצה״ר גדול היינו שלפעמים ריבוי ההתלהבות חוץ מהמדה הוא מהיצר הרע וצריכים לבקש רחמים להנצל מריבוי אור (ל״ק עב) (ר׳ יתרו י״ט רד). יג־א וע״כ מי שיש עליו דינים צריך להשתדל להנצל מהיצה״ר אז (ר׳ דינים יב) (ל״ק עב). יד והוא מעלה גדולה כשיש עדיין יצה״ר להאדם כי אז יכול לעבוד אותו ית׳ עם היצה״ר דייקא דהיינו ליקח כל ההתלהבות והחמימות ולהכניסו בתוך עבודת ה׳ דהיינו להתפלל ולהתחנן בחמימות והתלהבות הלב ואם אין יצה״ר להאדם אין עבודתו שלימה כלל והעיקר לעכב החמימות בעת התאוות ולהניחו בעת התפילה והעבודה (ל״ ת מט). טו אפילו מי שאינו איש כשר נזדמן לו לפעמים שמתפלל בהתלהבות וזה בא ג״כ מחמימות היצה״ר שיש לו רק שהוא אינו מקבל ע״ז שכר אבל טי שרוצה להתנהג בכשרות הוא מעלה גדולה כשיש לו עדיין יצה״ר (ל״ ת מט). טז היצה״ר נוקש באדם בכל פעם ומעוררו למה

שמעוררו ואף אם אין האדם שומע לו אעפ״כ הוא נוקש עוד פעם שני וכר אבל אם האדם חזק בדעתו ואינו פונה אליו כלל אז היצה״ר מסתלק והולך לו וכן בתפילה באים המחשבות לבלבל את תפילתו כמה פעמים ואם הוא חזק לבלי להסתכל עליה כלל אז היא נסתלקת (ל״ת נא) (ש״מ ע״ה פט). יז ע״י תיקון הברית נתחזק יצרו הטוב (ר׳ ברית נד) (ל״ ת פג). יח היצה״ר דומה כמו מי שהולך עם יד סגורה והכל רצים אחריו וכ״א חושב שיש לו מה שהוא חפץ ואח״כ בסוף פותח את ידו ואין בה כלום כי אין אדם מת וחצי תאותו בידו (ש״ ה ו). יט הדבר שמתגבר על האדם והוא משוקע בו אותו הדבר דוקא הוא צריך לשבר בשביל הש״י כי זה עיקר עבודתו כשרז״ל יש לך אדם שחביב עליו וכר (ברכות ס״א) (ש״ה נז). כ בנ״א יש להם כח למנוע את האדם לדחקו מעבודת הבורא ומצדיקי אמת,יותר מן היצה״ר כי היצה״ר אין לו יכולת רק כפי כחו מאיזה עולם שהוא אבל האדם הוא כלליות שכלול מכל העולמות וע״ב מניעות בנ״א הם יותר ממניעות היצה״ר (ש״ ה פ). כא זה מעשי בע״ד שמניח א״ע על זה מאד לקלקל השלום של בני הנעורים כדי שיתפסו במצודתו ח״ ו עי״ז כי הוא אורב על זה מאד לתופסם בנעוריהם ע״י קלקול השלום בית ח״ו (ש״ה רסג). יראי ה- א המתנגדים המבזים יראי ה, זה מחמת שמקבלין תורתם מת״ח שאינם כשרים בחי׳ ש״י ועי״ז הם נופלים לכפיתת ומחרפין ומביישין יראי ה׳( ( קל״ק כח־א) (ראה הושע ט׳ וינזרו). ב וכשיש ליראי ה׳ חרפות ובושות מהכופרים האלו עצה ע״ז בחי׳ תולע בחי׳ אמונה שמשבר ומבטל הכפירות והבזיונות ומתגבר על הכופרים (ל״ק כח־ ב) (ראה תהלים כ״ב ואנכי תולעת). ג כך ראוי להיות מנהג יראי ה׳ תיכף בבוקר בהקיצו משנתו קודם שיתחיל שום דבר יזכור מיד בעלמא דאתי ואח״כ יעשה זאת בפרטיות (ל״ק נד־ב) (ר׳ עוה״ז ועולם הבא יז).

ירושה א וזה בחי׳ הירושה ששייך לבנים כי כשהפירות יוצאץ לפעמים צריכין לענפיהם לינק מהם וע״כ כשנפטר ואינם יכולים לינק עוד ע״ כ הם מקבלים הממון השייך להם להשלים אורם והיא מקבלת להשלים אורה וזה בחי׳ הכתובה שנוטלת(ל״ק סט). ב לפעמים אין צריכין הבנים לקבל עוד אור מהענפים ואעפ״כ נוטלים ירושה זה מבחי׳ אחרת כי כשהבנים יוצאים לעולם יוצא תיכף עמהם בת זוגם וממונם ובניהם והאב מקבץ אורם וע״כ אפשר שיהיה ג״כ לאב ממק בשביל בניו וע״כ לפעמים הם נוטלים ירושה אף שאינם צריכים לאמן אבל הם נוטלין ממון שלהם ובאמת לא היה ראוי לחלק הירושה בשוה כי בוודאי אינו שוה חלקי אורם אבל א״א למסור משפט זה לב״ד שלמטה כי אין יודע זה כ״א היודע תעלומות והוא באמת מסדר אח״כ כראוי ונוטל מזה ונותן לזה (ל״ק סט). ישראל ר׳ נשמות ישראל. א עכשיו הכבוד בגלות כי עיקר הכבוד אצל העכו״ם ואנחנו בני ישראל שפלים ונבזים ולעתיד לבוא יתגלה כבודו מבין החשך (ל״ ק י 1 ד־ב)(נ עיין ישעי׳ ב אז). ב יש לפעמים שאיזה פחות שבישראל עושה נענוע עם הפאה שלו והשי״ ת יש לו התפארות גדול גם מזה (ל״ק יז־א). ג יש בכל אחד מישראל התפארות בפרטיות שהשי״ת מתפאר עמו אפילו בכל אבר ותנועה של כ״א מישראל (ל״ק יז־א). ד כל ישראל נקראים צדיקים על שם הברית היינו ע״י שהם נימולים (ל״ק כג־ג).

ה כל או״ א מישראל יש בו בחי׳ צדיק מושל שהוא בחי׳ מלא פוט כי יש בכ״א נקודה מה שאין בחבירו ובחי׳ הזאת שיש בו יותר מחב י ית הוא מעורר לב חבירו ומקבלץ תן מן די ן ן(ל״ ק לד־ד 1 )(ראה ישעי׳ ס׳ ועמך). ו ישראל הם עם קדוש וכ״א יש לו חלק אלוה ממעל שהיא בחי׳ חכמה ע״ כ צריך לשמור שלא יכנום בתוך מחשבתו שום חכמה חיצונה כי השכל היא הנשמה וכשמקדש שכלו משיב הכל לשרשו חה עיקר התשובה (ל״ק לה־א) (ל״ע דעת כז) (ראה משלי ד׳ קנה חכמה). ז כל נפש מישראל מושרש בע׳ נפש של בית יעקב וע׳ נפש של בית יעקב מושרשים בע׳ פנים של תורה חה לעומת זה וכו׳ שכנגד ע׳ נפש הם ע׳ לשון שכל לשק יש לה מדה רעה בפני עצמה ומחמת המרות האלו הם מרוחקים מע׳ פנים של תורה (ל״ק לו־א) (ראה דברים ל״א ואנכי הסתר). ח כ״א מישראל הוא חלק אלקי ממעל ועיקר אלקות הוא בלב (ראה לב טז) (ל״ק מט־א). ט עיקר הכונה שברא הש״י כל העולם בשביל ישראל היה כדי שישראל יעשו רצונו וידבקו בשרשן ויוכללו בו ית׳ שהוא מחויב המציאות ועי״ז נכלל כל העולם שנברא בשבילם בחיוב המציאות ורק בשביל זה מחויב השי״ת לקיים העולמות בשביל ישראל כדי שיעשו רצונו כי כל מה שעושין רצונו יותר נכללין עמהם כל העולמות התלוים בנפשם בו ית׳ שהוא מחויב המציאות (ל״ק נב). י כל אחד מישראל יש לו בחי׳ מלכות וממשלה לפי בחינתו יש שהוא שורר בביתו ויש שהוא מושל ביותר ויש שהוא מושל על כל העולם וצריך כ״א ליזהר לבלי להשתמש עם המלכות שיש לו להנאתו ולצרכו כ״א לעבודת השי״ת דהיינו להזהיר ולהוכיח את כל הנכנעים תחתיו להשיבם אל ה׳ (ל״ק נו אב). יא ישראל יש להם כח יותר ממלאכים והס יכולים לעמוד בזה העולם ולהתגבר על העוה״ז ולהדבק בהבורא ית״ש אבל להיות ג״כ מעורב עם העכו״ם זה קשה מאד ע״כ מי שהוא מעורב בין העכו״ם צריך לשמור עצמו מאד להיות כיתד חזק בל ימוט ממדריגת כשרותו ויהדותו (ל״ק רמד). יב כי איש הישראלי נברא שיהי׳ לו ממשלה על המלאכים וזה התכלית והסוף של ישראל וצריך כ״ א לראות שיבא לזה התכלית אך צריך לשמור עצמו מאד ולראות שיהי׳ לו כח לעמוד בממשלה וו שלא יקנאו בו מלאכי השרת ויפילו אותו ח״ו כי המלאכים מתקנאים מאד באדם כזה (ל״ת א־א)(ר׳ ירושלמי שבת פ״ב עתידין). יג בי מי שיודע קדושת ישראל מאין הם לקוחים ויודע רוחניות ודקות של ישראל הוא יודע שישראל הם רחוקים לגמרי מעון ואין עץ שייך להם כלל כלל לא וזה עיקר הרחמנות לרחם על ישראל עם קדוש להוציאם מהמשאוי הכבד של עוונות (ל״ת ז־ג ן )(ר׳ עבירות ר״ל יג).

יר סגולה להתמדה שיזכה להיות מתמיד בלימודו הוא להזהר לבלי לדבר על שום איש ישראלי כי כ״ א מישראל יש לו אות בתורה וכשיש חסרון בא׳ מישראל נמצא שיש חסרון בהתורה, ע״ כ בוודאי א״א לאהוב את התורה בשלימות אבל כשיזהר לבלי למצוא שום חסרץ בשום ישראלי אז בוודאי יאהוב את התורה מאד ואזי יתמיד בלימוד התורה (ש״ה צא) (ר׳ לימוד סג). טו על איש ישראלי אין שייך לומר שהוא מתנהג ביושר כי או״ה יש להם הנהגות נימוסיות מה שהשכל מחייב אבל ישראל עם קדוש אפילו אלו המצות שהם מצד דרך ארץ כגון שלא לגזול מה שהיושר והשכל מחייב אפילו אלו המצות אין עושין רק מגזירת המלך הבורא ית״ש שצוה עלינו בתורתו לעשות כך (ש״ה קטז). אות כ כאב שניים א כאב שניים בא ע״י אכזריות על בעלי חיים (ס״ה רחמנות). ב אחד הי׳ לו כאב שניים עצום מאד כמה שנים אמר רבינו ז״ל שכל מה שסובל טוב יותר מכויה אחת בגיהנום (ש״ ה רלו). כבוד השי״ת א לזכות לדיבור המאיר לתשובה א״א כ״א שיראה שיהי׳ כבודו לאין נגד כבוד השי״ ת היינו ע״י ענוה וקטנות כי עיקר הדיבור הוא מכבוד בחי׳ מלכות פה (ל״ק יא־ב). ב כבוד ה׳ שיהי׳ בשלימות דהיינו ע״י ענוה וקטנות א״א לזכות כ״א ע״י שמירת הברית כי זה תלוי בזה גיאות וניאוף (ל״ק יא־ג).

ג עכשיו הכבוד בגלות (ר׳ ישראל א) (ר׳ ישעי׳ ב׳ אז) (ל״ק יד־ב). ר להמשיך שלום בעולם צריך להעלות כבוד הקב״ ה לשרשו דהיינו ליראה (ל״ק יד־א). ה א״א להעלות הכבוד אלא ע״י תורת חסד כי זה עיקר כבודו כשבני אדם שהם מחוץ לקדושה מקרבין אותן לפנים (ל״ ק יד־ב). ו עיקר העלאת הכבוד לשרשו תלוי אם מכבד יראי ה׳ כי כל זמן שהכבוד בגלות הוא מזלזל ביראי ה׳ (ל״ק יד־ו). ז ועיקר הדבר שיכבד יראי ה׳ בלב שלם (עיין תהלים ט״ ו ואת יראי ה׳) (ל״ק ידײ). ח כשמחזיר הכבוד ליראה אז זוכה לשלום בעצמיו ועי״ז יכול להתפלל וע״י תפלה זוכה לשלום הכללי היינו שלימות העולמות (ל״ק יד־ח). ט ע״י ענוה זוכין לכבוד דק׳ (עיין משלי ט״ו ולפני כבוד) (ל״ ק יד־יג). י עיקר הארת כבודו ית׳ בעולם הוא רק ע״י צדיקים המצדיקים את הרבים ומשתדלים לקרב את הרחוקים ולהחזירם בתשובה שזה עיקר כבודו ית׳ וזה בחי׳ הספד שצריכץ להספיד על סילוק הצדיקים ר״ל (ל״ק יד־יג) (מ״ב צדיק). יא ע״י שמקבליץ תורה מת״ח שאינם כשרים נופלים לכפירות ועי״ז את יראי השם לא יכבדו(ל״ק כח־ א) ) (ראה יראי ה׳ א). יב כל יום יש בו מחשבה דיבור ומעשה והקב״ה מצמצם אלקותו מאין סוף עד אין תכלית ומזמין לכל אדם מחשבה דיבור ומעשה לפי היום לפי האדם ולפי המקום ומלביש לו רמזים כדי לקרבו לעבודתו (ל״ק נד־ב) (ר׳ ימים ב).

יג ע״י תפילה בשלימות מבטל כל החרפות ובזיונות שיש לו משונאיו כי הוא מהפך כל החרפות לכבוד כי בשעת התפילה האדם עומד בהיכל המלך ומבטל את עצמו מכל וכל בוודאי כששומע איזה חרפה וביזוי הוא מפרש לפירוש של כבוד המלך כי איך אפשר שיבוא אחד לתוך היכל המלך ויבזה את המלך ואין לחשוב שמא החרפות עליו נאמרים כי מי הוא הלא ישותו נתבטל בכן צריך לעשות מכל הבזיונות צירופי כבוד להמלך (ל״ ק נה־ז 1 )(ר׳ תהלים כ״ ט ובהיכלו). יד ע״י גרים שנעשין ע״י מטה עוז היינו התפילה של הבעל כח שהסט״א מוכרחת להחזיר כל הקדושה שבלעה עם {עצמות חיותה 1 עי״ז נתרבה ; ונתגדל כבודו יוז׳ (ל״ת ח־ד) (ר׳ תהלים צ״ו הבו). טו ע״י התגלות כבוד השי״ת עי״ז בא ה \ תפשטות הנבואה כי ה הנבואה באה מבחי׳ שרשי י נפשות ז ישראל שהם בחי׳ שבעים נפש בבחי׳ ב׳שבעים נ׳פש י׳רדו א׳בותיך (דברים י) ר״ת נ׳ב׳י׳א׳ ושורש הנפשות הוא בחי׳ כבוד וע״כ ע״י התגלות הכבוד שהוא בחי׳ ס שורש ה הנפשות עי״ז1 בא התפשטות הנבואה (ל״ת ח־ה). טז מכל הדברים צועק כבוד השי״ ת וקורא ומרמז להאדם שיתקרב אליו ית׳ והוא ית׳ יקרב אותו ברחמים באהבה ובחיבה גדולה (ש״ה נב). ככוד א צריך כ״א למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום (ל״ק ו־א). ב מי שרודף אחר הכבוד אינו זוכה לכבוד אלקים אלא כבוד של מלכים והכל חוקרים אחריו וחולקים עליו שאינו ראוי לכבוד (ל״ק ר־א) ג מי שבורח מן הכבוד שממעט בכבוד עצמו אזי הוא זוכה לכבוד אלקים ואסור לחקור על הכבוד הזה אם הוא ראוי אם לאו (ל״ק ו־א). ד א״א לזכות לכבוד אלקים אלא ע״י תשובה ועיקר התשובה כשישמע בזיונו ידום וישתוק (ל״ק ו־ב).

ה מה שנוגע בכבוד המקום אסור לשתוק על מיעוט כבודו ית׳ ח״ו (פל״ח וдп ו עיקר כבוד השי״ת תלוי בזה אם הוא בקי בדרכי התשובה שיחזק עצמו תמיד בין בעלי׳ בין בירידה ח״ו (ל״ק רד). ז יש בני אדם שרודפים אחר הכבוד ורוצים למלוך ואומרים שהם צדיקים ואין צדיק בארץ יותר מהם והם נקראים בשם אבימלך אבי לשק רצון שרוצין למלוך (ל״ק י־י). ח עיקר אריכת הגלות שאין יכולין לשוב לארצינו הוא רק מחמת עון הגדלות ורדיפת הכבוד ולא מחמת שהעכו״ם הם רבים (ל״ק יא־ז). ט ע״י שלימות לה״ק זוכין לתיקון הבריח ועי״ז זוכה לכבוד (ל״ק יט־ג). י יש מנהיגים שנקראים בשם רבי שלימודם ממותרות ופסולת ובוודאי אינם יכולין להנהיג אפילו את עצמן מכש״כ אחרים ואעפ״ב הם נוטלים גדולה לעצמן ורודפים אחר התנשאות להנהיג העולם צריך כ״א לראות שלא להסמיך אותם כי הם עצמן אינם חייבים כ׳׳ כ כי יש לה יצה״ר גדול להנהיג העולם ואלו הנותנים להם תוקף ועוז הם עתידים ליתן את הדין (ל״ק סא־א) (ר׳ מנהיגי הדור ג). יא ע״י שמסמיכין רבי שאינו הגון עי״ז נחלש כתב ישראל ואין לו תוקף ונותנים כח בכתב ידם של האומות ומחמת זה הם גוזרין שלא יהיה תוקף לכתבים שלנו כי אם לכתבים שלהם וישראל יהיו מוכרחים ללמוד כתב שלהם (ל״ק סא־א). יב ועי״ ז גוזרין ג״ כ לגרש בני ישראל ממקום שנתיישבו שם ישראל מכבר אל מקומות שלא היו שם ישראל מעולם שזהו בחי׳ גירוש מא״י ועי״ז אץ יכולים להוליד נשמות גדולות ועי״ז נלקח סוד העיבור מאתנו ונמסר להם ח״ ו (ל״ק סא־א). יג אבל כשהחכם ראוי לסמיכה נסמך בשם רבי עי״ז מביא הארה וכח בכתב ידינו ואז גם כל משפטי הנהגות שלהם כולם ע״י כתב ידינו ועי״ז נתקדש האויר בבחי׳ אוירא דארץ ישראל ועי״ז נתתקן כל הנ״ל (ל״ק סא־א). יד מי שהוא נצרך לבריות בשביל כבוד וכיוצא יוכל לעשות תנועות בשקר בשביל בנ״א (ל״ק סו־ג) (ר׳ תפילה עט).

טו כשבא איזה כבוד חדש לאדם צריך להתיירא מאד כי לפעמים בא לו הכבוד בשביל הסתלקות נפשו ח״ו ע״כ צריך ליזהר לקבל את הכבוד כקדושה לשמו ית׳ לבד ולא להשתמש עם הכבוד לצרכו ולהנאת עצמו כלל כי הכבוד הוא שורש כל הנפשות וכשהנפש מסתלקת היא מסתלקת לתוך הכבוד (קל״ ק סז־א). טז אך מדה טובה מרובה וע״פ הרוב בא הכבוד לטובה דהיינו כשבא נפש חדשה אל האדם אזי היא באה מלובשת בהכבוד ע״כ צריכין ליזהר מאד לקבל הכבוד בקדושה גדולה לשמו ית׳ לבד כי הכבוד הוא שורש כל הנפשות (ל״ק סז־א). יז וצריך לראות שיהי׳ פנים אל הכבוד כי ע״י תאוות אכילה אזי נפגם הכבוד ואין לו פנים אבל ע״י מיעוט אכילה שמשבר תאוות אכילה עי״ז הוא נשיאות פנים (ל״ק סז־ב) (ר׳ דברים ל״א והסתרתי). יח כשנופל המלכות והכבוד להעזי פנים היינו בחי׳ הסתרת פנים והמלוכה והממשלה הוא אצל העכו״ם והרשעים והעזי פנים ע״כ כשישראל צריכין לפעול איזה תקיפות לצורך קיום דתינו הק׳ צריכין אנחנו לקבל כח מהם אבל כשמשברין תאוות אכילה אז מעלין הכבוד דקדושה ואז הוא בחי׳ נשיאות פנים שהוא ביטול הדינים (קל״ ק סו־ג). יט ע״י צדקה ממשיכק חסדים וביטול הדינים ומתקנים פגם הכבוד שגורם הסתרת פנים ומעלין הכבוד והמלכות מהסט״א ומתקנים פגם תאוות אכילה וחוזר הכבוד אל המביני מדע שהם מנהיגי אמת (קל״ק סז־ד). כ כשבא כבוד חדש לאדם ומלובש בתוכו נפש דקדושה צריך לחזק עצמו במדת היראה ואהבה וצי״ ו יוכה להוליד ולגדל הנפש החדשה (קל״ק סז־ ח). בא כל הכבוד שיש לכל אדם שבעולם כולם מקבלים רק מזה הצדיק שהוא בחי׳ עפר בחי׳ משכן שממנו נמשך הכל כי כל הכבוד והגדולה הוא רק אצל זה הצדיק כי במקום השפלות והקטנות שם שורה כל הכבוד והגדולה (ל״ק ע) (ר׳ מגילה ל״א כל). כב צריך להתיירא ולפחוד מן הכבוד כי כבוד הוא סכנה גדולה סכנת נפשות ע״כ כשמגיע איזה כבוד להאדם צריך ליזהר מאד לקבלו כראוי לשמו יח׳ לבד כי אם ח״ו יפגום בהכבוד כחוט השערה ולא יקבלו כראוי יוכל להסתלק ח״ו עי״ז (קל״ק קלא). בג עיקר אור השי״ת הוא כבוד והנה אור הש״י שופע תמיד רק האדם מחמת מדותיו ומעשיו עושה צל שמונע ממנו אור השי״ת וכל מה שהאדם זוכה לתקן מדותיו עי״ז נתמעט הצל ער כשהוא בבחי׳ אין ממש אזי אינו עושה שום צל ומאיר ונתגלה עליו אור כבודו ית׳ בשלימות ועי״ז נשלמין כל החסרונות וזוכה לכל טוב (ל״ק קעב) (מ״ב כבוד).

כד כשמתקשרים בקשר איזה אנשים על איש אחד אפילו אם הוא אדם חשוב יותר מהם עכ״ז יכולים להפילו כי חלקי הכבוד שלהם כשנתקבץ ונתקשר יחד הוא גדול מחלק כבוד שלו לבדו אם לא שזה האיש הוא גדול במעלה מאד עד שחלק כבוד שלו גדול משלהם ביחד אזי אדרבא נתבטלים הם לפניו וכשמפילין איזה אדם עיקר הנפילה שנופל לתאוות ניאוף ה׳ יצילנו (ל״ ק קפא) (ר׳ ויחי מ״ ט בקהלם). כה מי שרוצה כבוד הוא שוטה כי עיקר הכבוד הוא בהדיבור כי אבר מהאדם כגון יד אינה יכולה לחלוק לו כבוד והדיבור הוא היכל המלך כי היכל גי׳ אדני בחי׳ הדיבור א״כ רוצה לקבל כבוד בהיכל המלך ואין בזיון גדול מזה שבוודאי יתבייש העבד מאד כשיחלקו לו כבוד גדול לפני המלך (ל״ק קצד) (ר׳ תחלים כ״ט ובהיכלו). כו כל מי ששכלו קטן ביותר צריך לחלוק לו כבוד ביותר כמו שאנו רואים בחוש שהנשים מקפידים על כבודם וזה מחמת שהנשים דעתן קלה וקטנה מאד (ל״ק רב). כז מי שנוהג רבנות בכשרות ובתמימות כראוי עי״ ז זוכה שיעלה לגדולה לסוף ימיו כגון בדור הזה שעיקר הגדולה והכבוד כשמחזיקין אותו לצדיק מפורסם אזי זוכה שיתקבל בסוף ימיו למפורסם גדול אף שבאמת אינו כן רק שהוא איש כשר פשוט ונותנין לו שכרו קודם שיוצא מן העולם ואח״כ וכו׳ (ל״ק רלו). כח שורש כל הבריאה הוא הכבוד כי כל מה שברא הקב״ה לא בראו אלא לכבודו (יומא ל״ח) ואפילו בעבירות ודברים רעים ח״ ו ששם אין כבודו ית׳ שיש גבול להכבוד שלא יתפשט לשם ואע״פ שמלא כל הארץ כבודו עכ״ז יש גבול שלא יתפשט למקומות החיצונים אבל דע בי אעפ״ב בוודאי גם הם מקבלים חיות ממנו ית׳ (ל״ ת יב). כט אפילו מקומות המטונפים או בתי ע״ז צריכין ג״ כ לקבל חיות ממנו ית׳ אך דע כי הם מקבלים מבחי׳ מאמר סתום שהוא בראשית שהוא כולל כל העשרה מאמרות וכולם מקבלים חיות ממנו והכבוד של המאמר סתום הוא סתום ונעלם בתכלית ההסתרה כי מבחי׳ הכבוד והמאמרות המתגלים א״א להם לקבל חיות משם בבחי׳ וכבודי לאחר לא אתן רק מהמאמר סתךם משם מקבלין חיות ודבר זה אי אפשר להבין ואסור להרהר בזה כלל (ל״ת יב) (ר׳ ישעיה מ״ ב וכבודי). ל וע״כ כשאדם נופל ח״ו לבחי׳ מקומות אלו ונופל לספיקות והרהורים ובלבולים גדולים ואזי מתחיל להסתכל על עצמו ורואה שרחוק מאד מכבודו ית׳ ושואל ומבקש איה מקום כבודו זה עיקר תיקונו ועלייתו בבחי׳ ירידה תכלית העליה כי איה מקום כבודו זה בחי׳ הכבוד העליון דהיינו המאמר סתום בראשית שמשם נמשך חיות למקומות האלו נמצא כשמבקש איה מקום כבודו בזה בעצמו הוא חוזר ועולה אל הכבוד העליון ומחיה את נפילתו ועולה בתכלית העליה (ל״ ת יב) (ר׳ מד״ ר ויקרא ז׳ והעולה). לא מי שפוגם בכבוד הש״י דהיינו ע״י פגם הברית אינו יכול לקבל ולינק מהמוחין של א״י ואזי נשארין המוחין בבחי׳ מוחין של חוץ לארץ ואזי אין יכולין להשוות דעתן יחד וזה בחי׳ מחלוקת שיש בעולם כי מוחין של חו״ל אין יכולין להשוות עצמן יחד (ל״ת עא). לב כל הבריאה לא היתה רק בשביל כבודו ית׳ ע״כ הכל נברא רק בשביל האדם כי כל הגדלת כבודו ית׳ תלוי בהאדם דייקא ע״כ כשבא איזה כבוד להאדם צריך ליזהר להעלות כל הכבוד להש״י ובזה הוא מתקן ומקיים כל העולם (ל״ת עא).

לג ע״י הולדה כשנולדין ונתרבין בנ״א ביותר עי״ז נתגלה כבודו ביותר כי עיקר התגלות הכבוד ע״י בני אדם (ל״ת עא). לר כשאין פוגמין בכבודו ית׳ ואז זוכין למוחין של א״י שהם בחי׳ נועם אז זוכין להרגיש נעימות התורה וזהו העיקר לזכות להרגיש הנעימות שיש בהתורה (ל״ ת עא). לה כבוד ועשירות גשמי כל מה שיש לו יותר הוא רחוק ממנו ביותר אבל תורה ומעשים טובים כל מה שיש לו יותר הם סמוכים אליו ביותר (ש״ ה רמז). לו הזהיר לכבד את אשתו כי הלא הנשים הם סובלים צער. ויסורים גדולים מילדיהם ע״ כ ראוי לרחם עליהם ולייקרם ולכבדם וכן ארז״ל (ב״מ נ״ט) אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו וכן אמרו (יבמות ס״ג) דיינו שמגדלות את בנינו וכו׳ (ש״ ה רסד). כותל המערבי א כותל הוא כו תל כו זה בחי׳ שם הקדוש שהוא בחי' הגוונין והוא תל שהכל פונין לו ותאיבין להסתכל בו, י״ל רמז לכותל המערבי שנשאר מביהמ״ק ששורה שם שם הוי״ ה ב״ ה שהיא השכינה כידוע (קל״ק כד־ד). ב וזה בחי׳ כותל המערבי ששם השכינה בוכה ומיללת על חורבן ביהמ״ק כי מ׳ע׳ר׳ב׳ ר״ת ר׳חל מ׳בכה ע׳ל ב׳ניה שהיא בוכה על צרת ישראל המפוזרים בגוים ואינם על מקומם (ל״ת סז). כעס א כ״ א מישראל לפי שרשו שיש לו בתוך נשמת הצדיק כן מקבל ממנו תכלית עולם הבא כפי הפרת הכעס ברחמנות דהיינו כשבא לכלל כעס לא יפעול בכעסו שום אכזריות ואדרבא ימתיק הכעס ברחמנות (ל״ ק יח־ב) (עיין חבקוק ג׳ ברוגז).

ב כעס ואכזריות הוא מחסרון הדעת וע״כ החולה מחמת שהוא במוחין דקטנות ע״ כ הוא בכעס ולעתיד יתגלה הדעת ע״כ אז יתבטל כעס (ל״ק כא־יא). ג לפי הגדלת הדעת כן נתרבה השלום כי מחלוקת כעס ואכזריות הוא מחסרון הדעת ע״כ ע״י עסק התורה שעי״ז נמשך דעת נתבטל הכעס ונמשך רחמנות ושלום (ל״ק נו־ו). ד טבילת מקוה מבטל הכעס כי ע״י טבילת מקוה נמשך דעת (ל״ ק נו־ז). ה ע״י כעס הבא מהכבד נתעורר המקטרג הגדול ומן המקטרג העליון נתעוררים מקטריגים למטה על אדם הכועס ושולטים עליו ואינם יראים מלפניו כי ע״י כעם נדמה להם כבהמה כי חכמתו מסתלקת וצלם אלקים סר מעל פניו ויוצא מגדר אדם ועי״ז שולטים בו השונאים (ל״ק נז־ו). ו ע״י הצום אויביו נופלים לפניו כי ע״י הכעס הבא מהכבד נתעורר המקטרג הגדול וממנו נשתלשלים מקטריגים וצרים למטה על האדם הכועס ושולטים עליו כי ע״י כעס חכמתו מסתלקת ופניו נופלים וכשאין לו פני אדם אז מוראו סר רע״י הצום נכנע הכבד לפי המוח כי ביום שאדם אוכל אז הכבד ניזון תחילה וכשמתענה אזי ניזון המוח תחילה רכשנכנע הכבד שהיא ראש המקטריגים אזי נכנעים כל האויבים (ל״ק נדו) (ר׳ תהלים פ״ט וכתותי). ז עיקר שמירת השם שהיא שמירת הנפש הוא ע״י שישמור עצמו מכעס כי הכעס פוגם בנפשו וכששומר עצמו מכעס ומאריך אפו זוכה לעשירות גדול (קל״ ק נט־ד). ח כעס מזיק לעשירות וכשהיצר מסית לאדם שיכעוס ידע שבזאת השעה ישפיעו לו מלמעלה איזה סכום ממון והיצר רוצה לקלקל זאת ההשפעה ועי״ז פוגם בשמו ונפשו אבל כששומר עצמו מכעס יזכה לעשירות ויגדיל שמו ונפשו ויזכה לשם טוב ולהעמיד תלמידים הרבה ולקרב נפשות רבות להשי״ת (קל״ק נט־ה) (ר׳ איוב י״ ח טורף). ט כשמתגבר ומשבר הכעס עי״ ז נמשך בחי׳ רוחו של משיח ונחשב כאילו על ידו נברא כל העולם ואז זוכה לפרנסה ולהתפלל באמת לה׳ לבדו בלי פניות בשביל בנ״א ח״ו וזוכה להוציא מכח אל הפועל כל הדברים שבקדושה שצריך לעשות (קל״ק סו־יד). י כשמגיע לו איזה כעם בוודאי צריך לשום אל לבו כאלו כבר כעס ח״ו ונסתלק נפשו ונשמתו ממנו ואז הוא כמו מת ממש כי ע״י הכעס טורף נפשו ועי״ז נמתק כעסו (ל״ק סו) (בפל״ח).

יא ודע שראוי שכל ישראל יהיה להם ממון אך יש מדה אחת שמפסדת ומאבדת מהם הממון והיא מדה רעה ומגונה שקשה מאד להנצל ממנה אפילו אם ירצה אחד להנצל ממנה כדי שלא תפסיד לו את הממון עכ״ז המדה הרעה הזאת מתגברת עליו בילדותו ובקטנותו והיא מדת הכעס שעי״ז מפסיד ומאבד הממון הראוי לו כי בשורש ההשתלשלות הממון והכעס הם בחי׳ אחת כי שניהם באים מגבורות וע״כ הבעל דבר כשרואה שיורד שפע לאדם יורד ומזמין לו כעס (ל״ק סח). יב צריך כל אדם לבקש מהש״י שיהיה לו כיסופין לא״י והוא סגולה להכעס ולעצבות כי א״י בחי׳ אמונה בחי׳ ארך אפים היפך הכעס (ל״ק קנה 1 )(ר׳ שבת קה כל). יג ע״י כעס ואכזריות נקטן הדעת ונעשה בחי׳ מוחין דקטנות ואזי הם יונקים ח״ ו מפגם הדעת ומזה בא ח״ו תאוות ניאוף (ל״ת ח־ב) (ר׳ פסחים סו כל). יד הבעש״ט זצ״ל קרב אחד ואמר לו שכל העולם יחלוקו עליו אפילו עופות וע״י שכבש כעסו בעת הנסירן זכה להיות צדיק גדול (ש״מ ע״ה קנה). סו תכלית שבירת מדת הכעס דהיינו להתהפך לטוב גמור שלא יהי׳ איכפת לו כלל שום דבר ויהי׳ רק טוב בלי שום צד קפידא בעולם זה זוכין בארץ ישראל עד שאפילו מי שיעשה לו כל הרעות שבעולם לא יהי׳ בלבו שום צד שנאה וקפידא עליו אדרבא יהי׳ אוהבו ויהי׳ רק כולו טוב ממש (שב״ה כב). סו מי שעובר עבירה זו של ער ח״ ו הוא רע תמיד (שקורין בל״א בייז) דהיינו שהוא איש רע ובכעס תמיד ואין ראוי לו ללמוד קבלה (®״ה רמט). כף זכות א צריכין ליזהר מאד לדון את כל אדם לכף זכות כי כ״ א מישראל הוא כתר להשי״ת וצריכין להכניס בו כל מיני אבנים טובות דהיינו כל דבר טוב שאפשר למצוא וצי״ ז שותק לו כשמבזה אותו ודנו לכף זכות שנדמה לפי סברתו שראוי לבזותו ועי״ ז נעשה בחי׳ כתר כי סיג לחכמה שתיקה וסיג היא בחי׳ כתר (ל״ק ו־ז). ב דע כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות ואפילו מי שהוא רשע גמור צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב שבאותו מעט אינו רשע ועי״ז מעלה אותו באמת לכף זכות ויוכל להשיבו בתשובה (ל״ק רפב).

ג כמו שצריכין לדון אחרים לכף זכות כמו כן הוא אצל האדם בעצמו שצריך לדון א״ע לכף זכות ולמצוא בעצמו איזה נקודה טובה עדיין כדי לחזק א״ע שלא יפול לגמרי ח״ו רק אדרבא יחיה א״ע וישמח את נפשו במעט הטוב מה שזכה לעשות מימיו איזה מצוה או איזה דבר טוב וע״י שמוצא בעצמו אלו הנקודות טובות עי״ז נעשין ניגונים ואזי הוא יכול להתפלל ולהודות לה׳ (ל״ק רפב) (ר׳ שמחה כב). כפירות ר״ל א המתנגדים המחרפים יראי ה׳ זה מחמת שמקבלים תורה מת״ח שידין יהודאץ דרך הקליפות והם מייגעים האנשים הבאים לשמוע תורתם ועי״ז נופלים לכפירות ואת יראי ה׳ לא יכבדו(ל״ק כח־ א) (ראה ישעי׳ ז׳ המעט) (הושע ט׳ וינזרו). ב וכשיש ליראי השם חרפות ובושות מהכופרים האלו עצה ע״ז בחי׳ תולע בחי׳ אמונה שעי״ז מנצח אויביו ומבטל הכפירות והבויונות (ל״ק כח־ב)(ראה איכה ד׳ האמונים). ג אפילו שנפלת בכפירה בעיקר ח״ו אעפ״כ תדע שאפילו במקומך אתה יכול להתדבק בו ית׳ ולשוב אליו בתשובה אלא שבמקומך רבו הלבושים (קל״ק לג־ד) (ראה ירושלמי תענית פ״א אם יאמר לך), ד תפלה היא בחי׳ אמונה ונגד האמונה הם כפירות מחשבות עכו״ם ותיקונם ע״י א״י בחי׳ מחאת כפים בתפלה שעי״ז מגרש אויר הטמא של חו״ל ושואב אויר הק׳ של א״ 1 י(ל״ק מד)(ראה מחאת כפיס ב). ה ע״י מחלוקת עי״ז נופליץ מחשבות של רשעים שהם מחשבות של כפירות על אנשים כשרים והתיקון לזה שישתוק וימסור המלחמה לה׳( : קל״ ק רנא1)(ר׳ יבמות צ״ו מעשה). ו יש רשעים שיגיעים כל ימיהם כדי לעקר עצמן מהשי״ת ומתורתו לגמרי כי הנקודה הקדושה של קדושת ישראל שיש עדיין בתוכם אע״פ שהם רשעים גמורים היא מבלבלת אותם ומביאה בהם הרהורי תשובה ומחמת זה אין להם תענוג מהעבירות שלהם על כן הם מתאוים ויגיעים כדי שיגיעו לכפירה גמורה בדעתם ח״ ו אבל היהדות שבהם אינה מנחת אותם ודע שיש מהם כשמגיעין לכפירה גמורה בלי ספק אל האמת אז תיכף מתים ואז רואין את האמת (ל״ ק רעד), ז ע״ י שנתגלה שהכל מתנהג ברצונו ית׳ ואין שום חיוב הטבעי כלל עי״ ז נעשה יראה כי אז יודעים שיש שכר ועונש ושייך להתיירא מפניו אבל כשנופלין לכפירה כאלו הכל מתנהג ע״פ הטבע אין שייך יראה ח״ו (קל״ת ד־ו).

ח הע״ז והכפירות אין בהם שום רוח כלל והקטני אמונה הם בבחי׳ מקוצר רוח שהוא כמו ממוצע דהיינו שאין להם אמונה שלימה ואעפ״כ אינם כופרים לגמרי עי״ז צריכין לעבודות קשות אבל כשהאמונה בשלימות אפשר לעבוד הש״י בכל דבר (ל״ח פו) (ר׳ אמונה עא). ט דע כי יש עבירות שהם מכניסים כפירות באדם ויש שבאים עליהם מחשבות על האמונה מחמת שלא נולדו בקדושה כראוי ויש שהוסיפו על זה מעשיהם הרעים ולזה צריכין בושה ולב נשבר וע״י בושה ולב נשבר מגרש ומשבר החקירות והמחשבות (ש״ה לב). י טוב יותר להיות פחי יאמין לכל דבר (משלי יד) דהיינו להאמין אפילו בשטותים ושקרים כדי להאמין גם בהאמת מלהיות חכם ולכפור בכל ח״ ו ומוטב שאקרא שוטה כל ימי ואל אהיה רשע שעה אחת לפני המקום (עדיות ה׳) (ש״ה קג). יא עיקר הכפירות באים מגדלות (ר׳ גיאות לא) (ש״ה רסא). אות ל לב א הלב הוא המלך של האיברים (תיקון יג) ועיקר הרוח חיים הוא בלב וע״כ החסרון והמילוי תלוי בלב בבחי׳ ויתן לך משאלות לבך (תהלים לז) (ל״ק ח־ב). ב עיקר הדעת היא בלב ועיקר היראה היא בלב (עיין משלי ב׳ אז תבין) (ל״ק טו־ג). ג מי שאוחז במדריגה זו שניזון רק מהתגוצצות האותיות שיש בכל דבר מזה מאיר לבו כי שם הלב ע״י שניזון משופרא מל״ב אלקים של מעשה בראשית שהם האותיות שיש בכל דבר שעל ידם נברא עי״ז מתנוצץ פניו וכשפניו מאירות יוכל אחר לראות פניו בפנים שלו כמו במראה ולהתחרט ולשוב בתשובה (ל״ק יט־ט) (עיין דברים ה׳ פנים). ד ע״י תפילה נכמרו רחמי השי״ת עליו ונפתח לב העליון וע״י הדיבור ממשיך ביאורי התורה ג״ כ משם (ל״ק כ־ב),