{
  "bookId": "hilchasa-kinachamani",
  "part": "1",
  "torah": "73",
  "title": "Hilchasa Kinachamani · General Index (cont.) (73)",
  "hebrewTitle": "הלכתא כנחמני · מפתח כללי — המשך · (73)",
  "sourceUrl": "/reader/hilchasa-kinachamani/1/73",
  "plainUrl": "/reader-plain/hilchasa-kinachamani/1/73/",
  "segments": [
    {
      "index": 1,
      "he": "לה וצריך כל אדם לידע שכל מה שמתגברץ עליו ההרהורים ביותר כשמתגבר כנגדם ובורח מהם ומשברם עושה בזה תיקון גדול מאד ומעלה הקדושה מהקליפה לידע ולהודיע אלהותו ית׳ בעולם ורק בשביל זה נשלחו עליו ההרהורים כדי שיתהפך ויהי׳ נעשה מהם דייקא בחי׳ תיקון התפילין(קל״ת ה־ז).\n\nלו ע״י שמשברץ הרהורי ניאוף וזוכץ לתיקון המוחין עי״ז זוכץ לחלום ע״י מלאך ואז הוא נקרא אדם וכן להיפך כשאין המוחין זכים אז החלום ע״י שד ח״ ו ואז הוא נדמה כבהמה (קל״ת ה־יא).\n\nלז צריך כל אדם לידע ולזכור זאת שבכל פעם שרוצים להתגבר עליו הרהורים ח״ ו יברח מיד מהרוח שטות אל הדעת כי הדעת האמתי מגץ בפני זאת התאוה כמו מחיצה ממש (קל״ ת ח ־ג).\n\nלח כשרואה שעוברים כמה ימים ושנים שהוא מתייגע בשביל עבודת ה׳ ועדיין הוא רחוק מאד כי רואה עצמו שהוא מלא עוביות וגשמיות והרהורים ובלבולים וכל מה שהוא רוצה לעשות בעבודת ה׳ אין מניחין אותו ונדמה לו כאלו אץ השי״ת מסתכל עליו כלל הן על כל אלה צריך התחזקות גדול לחזק עצמו מאד לבלי להסתכל על כל זה כלל כי באמת כל ההתרחקות הוא רק כולו התקרבות (ל״ת מח) (ר׳ התחזקות יט).\n\nלט צריך לחזק עצמו מאד בעבודתו בכל מה שיוכל אף אם הוא כמו שהוא ויסמוך על רחמיו המרובים כי בוודאי לא יעזוב אותו אף אם עבר מה שעבר העבר אין והעיקר מכאן ולהבא לא יעשה עוד ויהי׳ שב ואל תעשה עכ״פ הן במחשבה הן במעשה כי גם המחשבה של אנשים כאלו היא ג׳׳כ עשיה כי גם\n\nבעולם עשיה יש מחשבה ומה שנעשה עמו ממילא אל יחיש ואל יסתכל על זה כלל (ל״ת מט) (ר׳ תשובה מו).\n\nמ המחשבה ביד האדם להטותה כרצונו וכמבואר במקום אחר שא״א שיהיו שני מחשבות ביחד כלל ואפילו אם לפעמים הולכת מחשבתו ומשוטטת בדברים אחרים הוא ביד האדם להטותה בע״כ אל דרך הישר לחשוב מה שראוי והוא כמו סוס שפונה מן הדרך שתופסץ אותו באפסר ומחזירין אותו בע״כ אל דרך הישר כמו כן במחשבה ממש שיכולין לתפסה בע״ב להשיבה אל הדרך הראוי (ל״ת נ).\n\nמאגו1דל יקרת המחשבה אץ לשער כי נעשה ממנה דברים שלמים ממש שיש להם קיום לעולמי עד וחכמה יקר יותר כי מחשבה היא שעולה על מחשבתו לבד וחכמה היא שבונה בניינים בשכלו והיא יקר מאד ועיקר הדבר שיהי׳ באמת ואפילו פשט שמחדשין הוא ג״ כ דבר גדול מאד וצריך ג״ כ שיהי׳ באמת כי כשהיא בלא אמת נעשה ממנה ג״כ דברים להיפך (ל״ ת נג).\n\nמב עיקר תיקון התשובה היא ע״י קדושת המחשבה שמבררת ומתקנת כל הפגמים כי כולם במחשבה איתברירו (ז׳ פקודי רנ״ב) (ל״ ת עט).\n\nמג כשתהיה בבחי׳ מה ותמשיך לך אלקות שתקשר תמיד במחשבתך אלהותו ית׳ עי״ז יתבטלו כל המלחמות וכל הרצונות שהם נגד רצונך (קל״ ת פב) (ר׳ תהלים קל״ט אחור).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 2,
      "he": "מד טוב מאד כשזוכץ לחדש איזה דבר בתורה כי הוא תיקון גדול להרהורים (ר׳ חידושי תורה יז) (ל״ת קה).\n\nמה פעם אחת דברתי עמו ז״ל ויצאו מפיו הק׳ דיבורים אלו סע האט אפנים אז מע מיז זיך פין אהרהור זייער היטין (ז״א שצריכץ לשמור עצמו מאד מהרהור) והבנתי אז מלשונו הק׳ שאז נתגלה לו בהשגותיו הנוראות עוצם פגם ההרהור ח״ו שפוגם מאד מאד ר״ל (ל״ ת קיד).\n\nמו החמדה והמחשבה רעה העולה על הלב פתאום שאץ ברשות האדם להמנע ממנה אץ נענשץ עליו אלא כאשר יהרהר וחוזר ומהרהר (ס״ה הרהורים).\n\nמז ענין המחשבות שמבלבלין שלא יצא ידי חובתו בעשיית המצוות העצה ע״ז שלא יחשוב כלל (ש״מ ע״ה ס).\n\nמח ענץ מחשבות זרות בתפלה אמר רבינו ז״ל מקבלץ זאת לכפרת עון (ש״מ ע״ ה קלח).\n\nמט כשלומדץ מילי דפורענותא אין לעיין שם הרבה כי\n\nהמחשבה יש לה תוקף גדול (ש״ ה ח) (ר׳ לימוד נא).\n\nנ צריכים להאמין שכל המחשבות והבלבולים שיש על כל דבר שבקדושה כשזוכה לעבור ולשבר הכל נעשין מכל המניעות והבלבולים דברים עליונים והכל נרשם למעלה לטובה (ש״ה יא).\n\nנא יש אנשים כשרים שאין להם פרנסה ויש להם בלבולים מזה והוא טובה להעולם כי יש דיבורים יקרים שיוצאים ע״י בלבולים דייקא (ש״ה יג).\n\nנב בענין מחשבות שבמוח הוא פלא גדול וגדולת הבורא איך המחשבות מונחים במוח חבילות הרבה אלו על אלו וכשאדם צריך לאיזה דבר ונזכר בו אזי מושך ומוציא אותו דבר והדבר פלא (ש״ה כה).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 3,
      "he": "נג צריך לשמור את המחשבה מאד כי ממחשבה יכול להיות נעשה דבר חיוני ממש (ש״ה מו).\n\nנד יש בבני אדם סגולות גדולות כי יכולים לפעול ע״י מחשבתם על מה שהם חושבים כי כשהמחשבה דבוקה בדבר אחד בפנימיות וחצוניות בלי מחשבה אחרת עי״ז פועלים שיהי׳ כמו שהם חושבים (ש״ה סב).\n\nנה כבר מבואר שאין להשגיח על מחשבות זרות ובלבולים שבתפלה רק יעשה את שלו ולא יחזיר פניו להביט על אלו המחשבות כלל (ש״ה עב).\n\nנו גם אמר שזה טובה גדולה שבאים מחשבות זרות ופניות בגלל כן אין החיצונים מסתכלין על תפילתו ואין הקטרוג גדול כ״כ ועי״ז יכולה התפילה לעלות כי בוחן לבות יודע כי פנימיות כוונתו הוא באמת להשי״ת לבדו ומקבל תפלתו באהבה (ש״ה עב).\n\nנז מה כשהאדם מתחיל לכנוס בעבו״ה ולהתקרב להצדיק אמת באים עליו הרהורים ובלבולים גדולים (ר׳ צדיק רפז) (ש״ה עט).\n\nנח עיקר התגברות תאוות המשגל הוא רק מחמת עצבות ומרה שחורה וצריכין להתגבר בכל עוז להיות אך שמח תמיד ולענין המחשבות והבלבולים שמבלבלין לאדם בענין זה די׳ לצרה בשעתה ולא יבלבל עצמו כלל בענין זה לא קודם ולא אח״כ (ש״ה קכט).\n\nנט לענין הבלבולים שמבלבלים את האדם בעבודתו שלפעמים נדמה שכך הוא צריך להתנהג ואח״ כ נדמה לו דרך אחר ולפעמים יש להאדם בלבולים גדולים מזה ענה ואמר מה צריכין להתבלבל איך שעושין עושין ובלבד שלא לעשות רע ח״ו (ש״ה רסט).\n\nס כשהבע״ד מתגבר מאד על האדם בכמה מיני\n\nהרהורים רעים ובלבולים הרבה שקשה לו לנצחם אזי יבטל האדם עצמו לגמרי דהיינו לסתום פיו ועיניו ולסלק דעתו לגמרי כאלו אין לו שום דעת ומחשבה כלל רק יבטל עצמו להשי״ת לגמרי (ש״ה רעט).\n\nסא כשמדברין עם בנ״א צריכין לשאול אותם מה כלומר לאחר כל הסכסוכים והבלבולים והמגיעות",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 4,
      "he": ". של שטות שיש לרוב בנ״א תירוצים של שקר על שרחוקים מהשי״ת אעפ״כ מה יהי׳ ממך מה תעשה באחריתך וכי אין אתה יודע שאתה גר בארץ הזאת וכל שנותינו הבל וכל זה האדם יודע היטב ואם כן מה אתה חושב שים לבך לדברים אלה היטב הפוך בהם למען תהי׳ לך נפשך לשלל (ש״ה רפו).\n\nסב מי שמהרהר בהרהורי ניאוף הוא שוטה כי הלא אפילו איש פשוט אינו חפץ שיהי׳ נתפס ח״ ו בענין זה אפילו אס אינו ירא חטא כלל עכ״פ אינו רוצה שיהי׳ לו בזיון כזה שיתפסו אותו עם אשה אחרת ואם כן למה לו להרהר ולצער נפשו בחנם (ש״ה שג).\n\nמט״ט\n\nא הקב״ה מלביש א״ע במט״ט בששת ימי החול ומנהיג העולם על ידו וזה בחי׳ יחודא תתאה (ל״ק יא־ה).\n\nב מט״ט הוא בחי׳ משנה שזהו בחי׳ ששת ימי החול שהם בחי׳ ששה סדרי משנה שכלולים מששה בחי׳ כשר ופסול טמא טהור אסור ומותר וע״כ אלו בני אדם שאינם קבועים עדיין בעבודת הבורא ית׳ רק לפעמים נופל לו הרהור תשובה ואח״כ נופל מזה וכן משתנה בכל פעם מטוב לרע ומרע לטוב זאת התשובה היא בחי׳ ששת ימי החול אבל כשעושה תשובה שלימה זה בחי׳ שבת בחי׳ שדי ויש לו נייחא מכל וכל (ל״ ק עט).\n\nג ובחי׳ מט״ט ג״כ בחי׳ שדי אעפ״י שאמרנו שבחי׳ מט״ט הוא משנה זה בששת ימי החול אבל כשבא שבת בא מנוחה וזה בחי׳ שדי אזי נכלל מט״ט בבחי׳ שדי (ל״ ק עט).\n\nד אעפ״י שמבואר לעיל שאלו שאין תשובתם שלימה עדיין רק משתנה בכל פעם מרע לטוב ומטוב לרע הוא בחי׳ מט״ט ששת ימי החול אל יאמר אדם שתשובה כזו איננה נחשבת כלל אצלו ית׳ מאחר שחוזר בכל פעם למקומו הראשון לא כן הדבר כי א״א לזכות לתשובה שלימה תיכף ומיד וההכרח לעבור בתחלה דרך בחי׳ אלו וכשאינו מייאש עצמו\n\nאזי סוף כל סוף יזכה ע״י תשובות אלו בעצמן לתשובה שלימה שזה בחי׳ מה שמבר שבשבת גם מט״ט נכלל בבחי׳ שדי היינו כנ״ל (פלח ל״ק עט).\n\nמילה - ר׳ מצות מילה.\n\nמיתה - ר׳ חיים ומיתה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 5,
      "he": "מלאכה\n\nא מי ששומר הברית אע״פ שהוא עושה הל״ט מלאכות הם בבחי׳ מלאכת המשכן אך מי שפוגם בברית המלאכות שלו הם בחי׳ ל״ט מלקות (ל״ק יא ד).\n\nב צריך להעמיק מחשבתו בזה ולהגדיל בינתו ולהבין - מה הרמיזות בפרטיות שמלובש במחשבה דיבור ומעשה שהזמין לו השי״ת הן מלאכה או מו״מ וכל מה שמזמין לו השי״ ת בכל יום כדי לקרבו לעבודתו (ל״ק נד־ב).\n\nג יש נחש שעל ידה בא עצבות רוח היינו בחי׳ לט מלאכות וע״י עצבות אין הרוח דופק בסידורו ואזי נעשים האברים כבדים ומכבידים יותר על רוח הדופק ונחלש עוד יותר עד שיוצאת נפשו ח״ו וע״י אנחה הוא מחיה ומבריא את רוח הדופק וניצול מעצבות רוח (ל״ק נו־ט).\n\nד ע״י צדקה מתקנים ומעלץ פגם נפילת הדעת של הזקנים מאריכי ימים שאינם כראוי שמזה הוא יניקת מצח הנחש ומוציאין כל החיות של מצח הנחש חכמת הטבע ומתגבר בחי׳ מצח הרצון כי עיקר עבודת הצדקה לשבר האכזריות ולהופכו לרחמנות שעי״ז נתהפך הרוגז לרצון ואזי נכנעים ונופלים קול החיות רעות ונשמע קול הקריאה של יו״ ט שהוא התגלח הרצון שהכל ברצונו בלי שום חיוב הטבע כלל ואזי כשנתגלה הרצון נעשה יראה וע״י יראה יכולין לקבל חסד וכשופע החסד אוי אין צריכין לעשות שום עסק ומלאכה וכל זה נעשה ע״י צדקה (ל״ת ד־ט) (ר׳ שלש רגלים יז). .\n\nמלאכים\n\nא מאותיות התורה שחידש הצדיק נבראים מלאכים ממש (ל״ק כ־ז) (עיין תהלים צ״א כי מלאכיו).\n\nב אלו כחות הרוחניות היינו המלאכים הם לפי התחדשות התורה והתחדשות התורה הוא לפי הקדושה שניתוסף למעלה ולפי רוב התורה כן ריבוי המלאכים (ל״ ק כ־ח),\n\nג לפעמים הקדושה כ״ כ מועטת עד שהמלאכים הנבראים מח״ת הם מעוטי כח שאין בכחם לענוש הרשעים בחרבא וקטלא אלא להכניעם ולהביא מורך בלבבם (ל״ק כ־ח).\n\nר לפעמים גם להכניע אותם בלבד אין כח למלאכים אלו אלא לעורר כח האומות על הרשעים המוציאי דבת הארץ לענשם בדיניהם (ל״ק כ־ט).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 6,
      "he": "ה אפילו המלאכים כשרוצים לעשות דיבור שיהי׳ נשמע ונתקבל אזי הם משבחים ומפארים תחילה את השי״ ת שהוא צדיקו של עולם (ל״ק כט־ב) (ראה תהלים ק״ג ברכו).\n\nו דע כי כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב״ ה נברא ממנו מלאך וכל דיבור נחלק לכמה ניצוצות כמו כן נבראו כמה מלאכים ודיבור הכולל את הניצוצות נברא מלאך שהוא שר וראש על המלאכים וכל מלאך ממונה על איזהו דבר וכל מלאך מקבל חיותו מהדיבור ומשפיע להדבר נמצא כל הרפואות תלוים בתורה כי התורה נותנת כח למלאכים והמלאכים משפיעים לעשבים ועשבים מרפאים בכח התורה (ל״ק נז־א) (ר׳ תורה נד) (שבת ק״י דלמא).\n\nז כי איש הישראלי נברא א שיהי׳ לו ממשלה על\n\n' המלאכיםוזה זד התכלית יו והסוף ון של צק ישראלא?וצריך יך כ״א לראות שיבא לזה התכלית אך צריך לשמור עצמו שלא יקנאו בו מלאכי השרת כי המלאכים מתקנאים מאד באדם כזה כמו שמצינו(חגיגה ט״ו) על כמה גדולים שבקשו מלאכי השרת לדוחפו(ל״ת א־א).\n\nח העצה על זה לקשר עצמו עם נשמות ישראל וע״י ההתקשרות ניצול מהם (ל״ת א־ב).\n\nט ע״י בנין ן י ירושלים דהיינו ו תיקון שלימות היראה שבלב עי״ז נברא מלאך ך שמשפיע נבואה לכלי נבואה כי הנבואה באה מבחי׳ כרובים וכרובים הם אנפי זוטרי והם נשפעים מן המלאך וזה המלאך שרשו מיראה כי אותיות מ׳ל׳א׳ך׳ ר״ת כ׳י א׳ין מ׳חסור ל׳יראיו (תהלים ל״ד) (ל״ת א־ו).\n\nי אך צריך ליזהר מאד מהתמנות כי זה הזוכה ליראה מחמת שדבריו נשמעין הוא משתוקק להתמנות להיות ראש ולמשול על עם ישראל היפך הממשלה דקדושה שצריכין לזכות להיות לו ממשלה על המלאכים כי ההתמנות מפסיד השפעת הנבואה (קל״ת א־י).\n\nיא ע״י שמשברין הרהורי ניאוף זוכץ לחלום ע״י מלאך (ר׳ חלום ג) (ל״ת ה־ט).\n\nיב אבל יש גם להמאכלים חלק בחלום כי מז המאכלים\n\nעולים עשנים אל המוח ונצטיירין מהם חלומות בשינה ע״ כ צריכין לחזק את המלאך כדי שלא יהיה נפגם החלום ע״י המאכלים כי כשאין חיזוק בהמלאך אזי נפגם החלום ע״י המאכלים בבחי׳ חלום ע״י שד ח״ו וחיזוק המלאך הוא ע״י שמחה להתחזק להיות בשמחה תמיד (ל״ת ה־י).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 7,
      "he": "יג וע״ב מקום המלאכים נקרא שחקים ע״ש השחוק והשמחה כי עיקר חיזוק המלאכים ע״י שמחה (ל״ת ה־י).\n\nיד עיקר חיזוק המלאך הוא בניסן כי ניסן ר״ה למלכים (ר״ה ב) ואז נתחדש כל ההתמנות של כ״א ואז נותנין לכל המלאכים ההתמנות שלהם ואזי נתחדש הרצון של הש״י ואז יש להמלאכים שמחה ונחחזקין (ל״ת ה־י) (ר׳ ר״ה ב) (ר״ח ניסן ב}.\n\nסו ודע שיש מלאך ותחתיו כמה ממונים וכולם אוחזים בידם שופרות והם עומדים וחופרים ומחפשים תמיד אחר אבידות והם תוקעים תר״ת וכשהם מוצאים איזה אבידה נעשה רעש ושמחה גדולה כי יש כמה דברים■ אבודים היינו מה שאובדים ע״י התאוות ואפילו מי שהוא צדיק הוא אובד ג״ב לפעמים בבחי׳ יש צדיק אובד בצדקו ואפילו הצדיקים החופרים אובדים ג״כ לפעמים בחי׳ יחפרו ויאבדו (ל״ת פח) (ר׳ תאוות ז).\n\nמלבושים\n\nא מלבוש בגימ׳ חשמל ומהחשמל בורחים כל המשחיתים כי כשעושין מלבושים חדשים ע״י שלימות הדעת עי״ז ניצול מכל אורב ומסטין (ל״ק כא־יא) (ראה איוב י״ד משנה).\n\nב מי שעושה לבוש נאה לצדיק עי״ז נמתקין הדינים (ל״ק כא־יא) (ר׳ ז׳ במדבר רט״ו מי).\n\nג הצדיק האמת שיש לו שלימות הדעת הוא בחי׳ משה והוא כלול משלשה אבות והוא ממשיך שלש השפעות שהם אכילה ושחיה ומלבושים שהם בחי' מן באר וענן (קל״ק נח־א).\n\nר לעתיד הקב״ה יהא נפרע מאותם המלובשים מלבוש עכו״ם (ס״ה בגדים).\n\nה איש כשר צריך שיהי׳ מלובש כראוי א״א כי גם להצדיק מתקרבין כשרואין שמלובש בכבוד (ח״מ נ׳ לאו׳ יז).\n\nו בעולם הבא אין מועיל רחמנות על מי שאץ לו מלבוש כי המלבושים שם הם רק מתורה ומצות שסיגל בעוה״ז אבל המקורב להצדיק יכול לרוץ",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 8,
      "he": "להצדיק וליקח אצלו איזה מלבוש להלביש עצמו (ש״ה כג).\n\nז ענה ואמר אשרי מי שזוכה לאכול כמה פרקים משניות ולשתות אח״כ איזה קפיטליך תהלים ולהתלבש באיזה מצות (ש״ה כג).\n\nמלכות דקדושה\n\nא צריך כ״ א ליתן כח למלכות דקדושה להתגבר על מלכות דסט״א שהוא היצה״ר וע״י מה נותן כח ע״י התורה שעוסק בכח (ל״ק א).\n\nא־א אי אפשר לזכות אל אור השכל כ״א ע״י בחי׳ מלכות דהיינו שיקבל עליו מלכות שמים באמת ובאמונה שלימה ויצמצם דעתו ויסלק כל חכמתו כאלו אין לו שום שכל עצמו כלל (ל״ק א) (מ״ב יראה).\n\nב ע״י התורה נופל ונתבטל מלכות הרשעה (ל״ק א).\n\nג כי עכשיו המלכות דקדושה בגלות וע״ב הנגינה הנמשכת ממלכות דקדושה בבחי׳ דעת היא נפגמת וע״כ החזנים הם בלא דעת (ל״ק ג).\n\nד לעתיד כשיתעלה מלכות דקדושה תושלם הנגינה בחי׳ כי מלך כל הארץ אלקים זמרו משכיל היינו שהחזנים המזמרים יהיו בדעת ובשכל (ל״ק ג).\n\nה זאת הבחינה שידע שכל מאורעותיו הם לטובתו אי אפשר להשיג אלא כשמעלה מלכות דקדושה מהגלות מבין העכו״ם (ל״ק ד־ב).\n\nו א״א להשיב המלוכה להקב״ה אלא ע״י ווידוי דברים לפני ת״ח עי״ז מתקן ומעלה בחי׳ מלכות לשרשה (ל״ק ד־ג).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 9,
      "he": "ז שורש המלכות הוא אש כמ״ש למה טעה נבט שראה שיצא אש וכר והתורה נקראת אש שמשם המלכות כ״ש הלא כה דברי כאש וכתיב בי מלכים ימלוכו ועיקר התורה הם ת״ח כמ״ש (מכות כ״ב) כמה טפשאי וכו׳ ולא קיימו מקמי צורבא מרבנן י וע״כ ע״י ווידוי דברים לפני ת״ח מעלה המלכות (ל״ק ד־ו).\n\nח ודע שהאמונה היא מחזקת תמיד במלכות וההנהגה שלא יקח אותה זר שאין ראוי לה (ל״ק יח־ד).\n\nט עיקר המלכות שרשה בחכמה כדי לידע איך להנהיג ולמלוך לכן יש לכל מלך חכמים ויועצים כי בזה תיכון מלכותו(ל״ק יח־ד) (עיין ברכה ויהי בישורון מלך).\n\nי כשבא למלך שנאה על החכמים ידוע להוי ליה שמן השמים יורידוהו ממלכותו כי אין קיום לעולם בלא חכמה (ל״ק יח־ד).\n\nיא אם זה המחזיק במלכות מתגבר באפיקורסות ומינות עד שמפריד האמונה מהנהגה אזי יכול להיות שיתקיים מלכותו כי אין מי שיפיל אותו לשנאת חכמים (ל״ק יח־ד).\n\nיב המבזה את הבגדים שזה מרמזין לו שפגם במעשיו עושה פירוד בין קוב״ה ושכינתי׳ שהיא בחי׳ מלכות ואז שולטת שפחה בישא שהיא מלכות דס״א (ל״ק כט־ג) (ראה ישעי׳ ס׳׳ג מדוע אדום).\n\nיג השכל התחתון הוא בחי׳ מלכות שהיא בחי׳ חכמה תתאה שבכל עולם שהוא מנהיג אותו וכן השונא בצע נמשך מבחי׳ מלכות והם תלויים זה בזה כי א״א להשיג השכל התחתון שהם התורה והמצות שהם צמצומים להשיג על ידם השכל העליון ולזכות להשגת אלקות כ״א ע״י שונא בצע (ל״ק ל־ד).\n\nיד לפעמים נופל ח״ו המלכות דקדושה חכמה תתאה לגלות של ארבע מלכיות דהיינו שרוצים לפרש גם טעמי מצות תוה״ק ע״פ חכמתם שהיא כסילות ועי״ז גורמים שאין שכל העליון מאיר בתוך השכל התחתון כי הם רוצים להסביר טעמי המצות ע״פ שכל אנושי (ל״ק ל־ו) (פלח).\n\nסו צריך כל אחד לראות להבדיל ולעלות החכמה תתאה מבין ד׳ גליות להחזירה לשרשה וזה זוכין ע״י צדקה וחסד עי״ז מכניעין החכמות חיצוניות וזוכין להשגת אלקות (קל״ק ל־ח).-\n\nטז כי קודם הבריאה היה אור הקב״ה אין סוף ורצה שיתגלה מלכותו ואין מלך בלא עם הוצרך לברוא בני אדם שיקבלו עול מלכותו והתגלות המלכות א״א להשיג אלא ע״י המדות ויודעין שיש מושל ומנהיג (ל״ ק מט־א).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 10,
      "he": "יז כל עיקר העבודה שצריכין לצמצום ולחשוב מחשבות טובות כדי לזכות למעשים טובים ומדות טובות כל זה הוא בשביל לגלות מלכותו ית׳ שבשביל זה היה עיקר הבריאה (ל״ק מט־ד).\n\nיח ע״י התגלות מלכות דקדושה יתבטל מלכות דס׳׳א אבל ישראל הדבקים בה עיקר חיותם משם (ל׳׳ק מט־ז) (ר׳ ז׳ בראשית נ״א ואתם).\n\nיט כ׳׳ א מישראל יש לו בחי׳ מלכות וממשלה (ר׳ ישראל י) (ל״ק נו־א־ב).\n\nכ צריך כ״א ליזהר ביותר לבלי להשתמש עם המלכות והממשלה להנאתו ולצרכו כ״א לעבודת השי״ת דהיינו להזהיר ולהוכיח את כל הנכנעים תחתיו להשיבם אל ה׳ וכשאינו נזהר להוכיחם הוא נענש עליהם ונתקצריז ימיו ח״ו אבל כשמוכיחם ומזהירם\n\nבעבודת השם ממשיך חיים ואריכת ימים (ל״ק נו־א־ב־ג).\n\nכא ע״י תאוות ממון מתגבר ח״ו מלכות הרשעה שרודפת תמיד אחר מלכות דקדושה שחיותה ע״י הדעת שהיא התורה ומלכות הרשעה היא ההיפך כי מתאוה תמיד לאסוף ממון ובולעת ניצוצות הקדושה הנעלמים בממון וכ״א כפי שמשבר תאוות ממון ומושך עצמו אל התורה כן מוציא הנה״ק ממלכות הרשעה (קל״ק נו־א) (ר׳ צדיק סא).\n\nכב ע״י המוחין והדעת כי ה׳ הוא אלקים מתקנים ומגדלים את המלכות לקבל ע״ע עול מלכות שמים (ל״ ק פה).\n\nכג כל מה שברא הקב״ה לא ברא אלא לכבודו כדי לגלות מלכותו ועי״ ו נכפפין הקליפות תחת השכינה ובאיזה ענין נתגלה מלכותו כשמשפיע רב טוב לישראל ובמה יכולים להוריד השפע ע״י התפילות כי התיבות הם כלים לקבל השפע ובאיזה ענין יוכל לעורר השפע בעולם ביראה כשבאה לאדם מכח אדם עצמו וביראה זו התפילה נשמעת ושפע יורד ונתגלה מלכותו (ל״ק קב) (ר׳ פרקי אבות ו׳ כל).\n\nכר יש דיבור של מלכות דקדושה בחי׳ מלכות פה (פתח אליהו) שיביא לנו השי״ ת את משיח צדקנו ונזכה לשמוע דיבוריו הקדושים מפיו הקדוש (קל״ת ב־ח).\n\nכה כל הפרנסה נמשך מהמלכות ע״כ מי שרוצה לקבל פרנסה צריך שיהי׳ לו קצת ממשלה כדי שיהי׳ לו איזה שייכות עם המלכות (ל׳׳ת ז־י) (ר׳ דניאל ד׳ אילנא).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 11,
      "he": "כו עיקר כבוד וגדולת המלכות הוא ע׳׳י ענוה דייקא כי כן דרך המלכות בכל פעם שצריך שיקדים ענוה לכבודו וגדולתו וכל מה שיש להמלך ענוה ביותר מתפשט מלכותו ביותר (ל״ת טז) (ר׳ יומא כ״ב מפני).\n\nממון\n\nא להמשיך השגחה שלימה א״א אלא עד שישבר תאוות ממון ושבירתה היא ע״י צדקה (ל״ק יג־א).\n\nב אם היה האדם זוכה בשלימות לשלום אמתי בין גופו ונפשו אז בוודאי לא היה רוצה לעסוק בשום עסקי עוה״ז רק בשביל נשמתו ואפילו התפילות שהם לצורך הגוף כגון רפאינו וברך וכו׳ לא היה מכוין רק לפרנסת נשמתו ורפואתה כי באמת כשנתתקן ברוחניות ממילא נתתקן בגשמיות ומה שאנו רואים לפעמים יש צדיקים שבוודאי תקנו הכל ברוחניות ואעפ״כ איז להם שפע גשמיות זה\n\nנמשך רק מצד גילגולין דנשמתין (ל״ ק יד־ט).\n\nג אלו ב״א שמשאם ומתנם באמונה הם דבקים באור הפנים דק׳ שהם אנפין נהירין חיים ושמחה אבל אלו ב״א הנופלים בתאוות ממון ואינם מאמינים בה׳ שיכול לפרנסם בסיבה קלה הם נקשרים בפנים דס״א חשך מיתה ע״ז עצבות (ל״ק כג־א).\n\nר תאוות ממון היא ע״ז כלולה מכל ע״ז של עין אומות וראה סנהדרין מר השכינה) (ל״ק כג־א).\n\nה כשהקב״ה רוצה לגרש אויביו של צדיק הוא מפיל את האויב בתאוות ממון (ל״ק כג־ג).\n\nו עיקר המרירות היא תאוות ממון (ראה ברית יח) (קל״ק כג־ז).\n\nז ע״י מצות מזוזה נתבטל תאוות ממון ועי״ז פרנסתו בנקל (ל״ק כג־ד) (ראה מזוזה א) (תהלים נ׳ וזיז).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 12,
      "he": "ח א״א להמשיך שפע ולהרויח ממון דק׳ כ״א ע״י שבירת תאוות ממון שיהי׳ משאו ומתנו באמונה ויחן צדקה (ראה צדקה יא) (קל״ק כג־ר).\n\nט כי עיקר אמונה הוא בממון דהיינו כשמשבר תאוות ממון וחביב אצלו כל מצוה עד שאין מרגיש בהפסר ממון (ל״ק כג־ד) (ראה תהלים קי״ט צוית צדק).\n\nי אלו המשוקעים בממון כל מה שיש לו עשירות יותר יש לו דאגות ועצבות יותר וע״כ הממון מקצר ומכלה ימי חייו של האדם וע״כ הממון ממית אותו כי הוא מקושר בפנים דס״א חשך מיתה היפך אור פני מלך חיים (ל״ק כג־ה) (ר־ אמת ו).\n\nיא גוונין עלאין מלובשים בכסף וזהב ואין מאירים אלא כשבאים לאיש הישראלי וע״י שנותנין צדקה לעני הגון ונכללים זה בזה מתנהרין הגוונין (ל״ק כה־ד).\n\nיב העכו״ם תאיבים לממון ישראל (ראה עכו״ם ט) (ל״ ק כה־ד).\n\nיג ע״י שלום שיש בין בני אדם והם חוקרים ומסבירים זה לזה האמת עי״ז משליך כל איש את שקר אלילי כספו ומקרב את עצמו להאמת (ל״ק כז־א).\n\nיר מי שאינו עושה מו״מ באמונה והוא משוקע בתאוות ממון וגוזל את חבירו הוא מעורר דם נדה להשכינה בחי׳ פגם הברית ואין לו פרנסה ח״ו (קל״ק כט־יא).\n\nטו ולבא להשכל התחתון שהוא בחי׳ תורה ומצות שעל ידם משיגין השכל העליון א״א כ״א ע״י שונא בצע שישנא הממון בתכלית השנאה (ל״ק ל־ד) (ר׳ תיקון ע׳ שערא אוכמא).\n\nטז ע״י אהבת הממון נופל לאוכמא דס״א מרה שחורה ונופל לעיגולא וסיבובים מסט״ א ר״ל שגובר עליו\n\nעצבון ודאגת פרנסה ותאוות ממון בל״א ער ווערט פארשווארצט עבור הפרנסה וזה בחי׳ עיגולא וסיבובים שהוא מסבב תמיד עבור השגת ממון וכ״ז בשטותא היפך החכמה שהוא שונא בצע (ל״ק ל־ד) (פל״ח) (ראה במדבר י״א שטו).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 13,
      "he": "יז ע״י אמונה ושמירת הברית עי״ז כל אכילותיו וסעודותיו בבחי׳ לחם הפנים ואז כל העכו״ם והכומ״ז טורחים בשביל פרנסתך (ל״ק לא־ט).\n\nיח עיקר חסרון הפרנסה שנתמעט בדורות הללו אין זה אלא ע״י שוחטים שאינם מהוגנים כי השוחט הגון מלביש ומעלה נפש שבחי במדבר היינו בהברכה בכונה ועי״ז הוא מאכיל ומפרנס לישראל (ל״ק לזו) (ראה איכה ה׳ בנפשינו).\n\nיט כשישראל שומרים את עצמם מטריפה עי״ז יש להם פרנסה (ל״ק לז־ו) (ראה תהלים קי״א טרף).\n\nכ עיקר עשירות בא מאמת וכשפוגמין באמת בא עליו עניות גם בזיונות ובושות אבל האוחז במדת האמת פרנסתו ברווח (ל״ק מז) (ראה ברכות ו׳ כרום).\n\nכא כשנזהר ממחשבות רעות וחושב מחשבות טובות נעשה לבו בחי׳ ולבי חלל בקרבי וזוכה לעשות פעולות ומדות טובות נתבטל מלכות הרשעה ונחגדל מלכות דקדושה ועי״ז נמשך לישראל שפע ועשירות גדול עד בלי די (ל״ק מט) (ל״ע).\n\nכב צריך האדם שיהי׳ לו הסתפקות להסתפק רק בהכרחיות (ל״ק נד־ב) (ר׳ הסתפקות א).\n\nכג כשבא על דעתו ח״ו איזה הרהור אחר מעשה השי״ ת על שכל הכבוד והעשירות להעכו״ם והרשעים והצדיקים מונחים בעניות ובדחקות זה ההרהור ח״ו הוא בחי׳ רע עין וצריך כ״א להיות עוצם עיניו מראות ברע רק שיהי׳ טוב עין להביט רק בתורה ועבודה (ל״ק נה־ג) (ר' רשעים יג) (ל״ה פורים ה).\n\nכד ע״י תאוות ממון מתגבר ח״ ו מלכות הרשעה שהוא מלכות המן עמלק שהיא רודפת תמיד אחר מלכות הקדושה שחיותה היא ע״י הדעת שהיא התורה ומלכות הרשעה היא ההיפך כי מתאוה תמיד לאסוף ממון ובולעת ניצוצות הקדושה הנעלמים בממון וכ״א כפי שמשבר תאות ממון ומושך עצמו אל התורה והכל בכח הצדיקים האמתיים שעוסקים בתורה באמת כן מוציא הנה״ק ממלכות הרשעה (קל״ק נו־ח).\n\nכה לפי הגדלת הדעת כן הפרנסה בנקל כי כל מי שחסר דעת ביותר הוא יגע וטרח אחר הפרנסה ביותר (ל״ק נו־ו).\n\nכו כל מה שמתרבה הדעת מתרבה הרחמנות והשלום ועי״ז הפרנסה בנקל (ל״ק נו־ו) (ר׳ תהלים קמ״ז השם).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 14,
      "he": "כז עשירות וכבישת הכעס הם בחי׳ אחת ונקראים חומה כי מי שהוא מקלקל חומה של עשירות ולוקח לעצמו כעס וחימה פוגם בשמו ונפשו אבל כששומר א״ע מכעס ומגדיל החומה של עשירות ובזה מגדיל נפשו ושמו אזי כל הנפשות תאבים להכלל בנפשו וזוכה לקרב נפשות רבות להשי״ת כי כל הנפשות שרשם בעשירות (ל״ק נט־ה).\n\nכח כעס מזיק לעשירות וכשהיצר מסית לאדם שיכעוס ידע שבזאת השעה ישפיעו לו מלמעלה איזה סך ממון והיצר רוצה לקלקל זאת ההשפעה אבל כששומר א״ע מכעס מגדיל החומה של עשירות ומגדיל שמו ונפשו ויזכה לשם טוב ולהעמיד תלמידים הרבה (ל״ק נט־ה) (ר׳ משלי כ״ ה עיר).\n\nכט דע שיש שבילי התורה שיש בהם התבוננות גדול מאד שא״א לבא להתבוננות הזאת כ״א ע״י עשירות כמו שבפשטי אורייתא צריך שיהי׳ לו עכ״פ פרנסה כמו כן להתבוננות הזאת שהוא גדול מאד צריך שיהי׳ לו עשירות גדול מאד (ל״ק ס־א) (ר׳ פ׳ אבות ג׳ אם).\n\nל ולבא לעשירות הזאת הוא ע״י אריכת ימים היינו שיראה שכל יום וכל שעה שבאה אח״כ תהיה ארוכה ורחבה יותר בתוספות קדושה יתירה (ל״ק ס־ב) (ר׳ עבודת הש״י כ).\n\nלא ע״י יראה זוכין לאריכת ימים שעי״ז זוכין לעשירות (ר׳ אהבה ויראה לב) (ל״ק ס־ה).\n\nלב כל הנפשות תאיבים לממון ולא לממון בלבד אוהבים אלא אפילו לאדם שיש לו ממון דרך בנ״א לאהוב אותו כמו שאנו רואין בחוש וזה מחמת שהנפש בא ממקום שהממון בא משם דהיינו מגבורות כי בוודאי התחלת המקום שמשתלשל משם הממון הוא בוודאי בחי׳ קדושה ושפע קודש ואח״ב נתגשם למטה ונתהווה ממון (ל״ק סח) <ר׳ משלי י״ד ואוהבי).\n\nלג אך צריך לבלי להתאוות להממון כמבואר כבר כמה פעמים גודל גנות תאוות ממון רק לאהוב המקום שהממון בא משם בחי׳ שפע קודש (ל״ק סח) (ר׳ עירובין פ״ ו רבי).\n\nלד ודע שראוי שכל ישראל יהי׳ להם ממון אך יש מדה אחת שמפסדת ומאבדת מהם הממון והיא מדה רעה שקשה מאד להנצל ממנה ואפילו אם ירצה אחד להנצל ממנה כדי שלא תפסיד לו את הממוז עב״ ז\n\nהמרה הרעה מתגברת עליו בילדותו ובקטנותו ומפסדת ממנו הממון והיא מדת הכעס כי בבחי׳ ההשתלשלות דהיינו מגבורות שמשם משתלשל הממון משם משתלשל הכעס, וע״כ הבעל דבר כשרואה שיורד שפע לאדם שיהי׳ לו ממון אזי יורד ומזמין לו כעס (ל״ק סח).\n\nלה ודע שאפילו אם כבר הגיע לו השפע וכבר יש לו ממון על כל זה לפעמים הבעל דבר מגרה אותו בכעס גדול כל כך עד שמאבד ממנו אפילו הממון שיש לו כבר כי כשהממון יורד הוא בבחי׳ טרף והוא מהפכו לכעס ונעשה מזה טורף נפשו השי״ת ישמרנו ממדה המגונה הזאת אכי״ר (ל״ק סח) (ר׳ איוב י״ח טורף).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 15,
      "he": "לו דע שהגוזל את חבירו ממון בזה הוא גוזל ממנו בנים (ר׳ גזילה ג) (ל״ק סט).\n\nלז עיקר הממון של האדם בא לו ע״י בת זוגו כי ע״י אור נפשה מזה בא לו הממון כי הממון הוא ממקום הנפש ונפש היא בחי׳ נקבה כי היא הבחי׳ האחרונה מן נפש רוח נשמה וכן כל נר״ן שלה היא בחי׳ נפש נגדו כי כלל המדריגה התחתונה היא בחי׳ נפש בחי׳ נקבה נגד מדריגה שלמעלה הימנה ע״כ על ידה בא לו הממון (ל״ק סט).\n\nלח דע כי ע״י חמדה ותאווה והשתוקקות שיש לו לממון חבירו גם עי״ז יוכל לגוזלו כי המחשבה יש לה תוקף גדול וע״כ יוכל להיות שיהי׳ להאדם ממון גזילה אף שלא גזל כלום בידים כי יש כח בהחמדה לגזול ממנו ממונו ונפש בניו ובנותיו (ל״ק סט) (ר׳ גזילה ו).\n\nלט ודע שע״י שפונה עצמו להממון מזה נעשים שונאים כי עיקר התגברות השנאה הוא בא מבלבול ועכירת המוח וכשמתגבר תאוות ממון ביותר נתעכר המוח ביותר ונעשה כסיל כי אהבה תלויה בדעת ושכל (ל״ק סט) (ר׳ איוב ל״ט הקשיח).\n\nמ לפעמים נעשים מזה שונאי חנם כי לפי תאוותו לממון כן נעשה כסיל וכן נתעכר מוחו וכן כשמתגברים השונאים וכל זמן שהעבירות בתוך המוח אזי השונאים הם ג״כ בדעת ובמוח שיש להם טעם על שנאתם אבל דע שלפעמים חושק כ״כ לממון ונעשה כ״ כ כסיל עד שאין המוח יכול לסבול העכירות עד שיוצא בבתי׳ שערות ואז גם השונאים הבאים מבחי׳ שערות הם שונאי חנם ע״כ אין להם שום טעם ודעת על שנאתם (ל״ ק סט) (ר׳ תהלים ס״ט רבו).\n\nמא ע״י שזוכין לראות שפלותו באמת עי״ז אין שום\n\nאדם יכול להוציאו ולדחותו ממקומו דהיינו לקפח פרנסתו ח״ו כי מאחר שהוא עניו ושפל באמת הוא בבחי׳ אין ואינו תחת המקום כלל ע״כ בוודאי אין יכולין לדחותו ממקומו (ל״ק עט).\n\nמב ע׳׳י שהאדם וותרן בממונו עי״ז נתבטלין כל המחשבות זרות וזוכה למוח זך ואז יכול לבא בכל יום אל טוב הגנוז השייך לו שזה עיקר אריכת ימים (ל״ק פד) (מ״ב ממון) (ר׳ מגילה כ״ח וותרן).\n\nמג באמת התוךה הק׳ והצדיקי אמת הם מאירים בכל העולמות כולם באור גדול מאד ואורם גדול אלפים פעמים מכל העוה״ז והבליו אעפ׳׳כ העוה״ז ותאוות ממון עומד לנגד עיניו ומונע אותו מלראות אור הגדול של התורה והצדיקים אבל באמת בהעברה בעלמא דהיינו שיטה עיניו ויסתכל למעלה מן העוה״ז אז תיכף יזכה לראות האור הגדול של התורה והצדיקי אמת (ל״ק קלב) (ר׳ צדיק קד).\n\nמד וזה בחי׳ קבלת פני ת״ח, אם התלמיד יש לו פנים היינו בתי׳ אנפץ נהירין ואזי ראוי שהרב יתראה עצמו בתוך פני התלמיד אך אם אין לו פנים היינו שהוא בחי׳ אנפץ חשוכין בוודאי אין מתראה בתוכו פני הרב ועי״ז אפשר לדעת אם הוא משוקע בתאוות ממון כי תאוות ממון הוא בחי׳ אנפין חשוכין (ל״ק קנג).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 16,
      "he": "מה וכן כ׳׳א נגד חבירו אפשר לו לדעת עי״ז כי אם אין רואה א״ע בו יודע שהוא בחי׳ אנפץ חשוכין כי כ״א שיצא מתאוות ממון יותר מחבירו נקרא נגדו צדיק בחי׳ אנפין נהירץ (ל״ק קנג) (ר׳ ואתחנן ה׳ פנים).\n\nמו אלו השנים תורה וגדולה א״א שיהיו במקום אחד כ״א אם הוא בתכלית העניוות שהוא אין ממש אזי אינו עומד בשום צד כי א״א לומר עליו שהוא בצפון או בדרום מאחר שהוא אין ואפס ממש כגון משרע״ה ורבינו הקדוש (ל״ק קסב) ר ב״ב כ״ה הרוצה).\n\nמז כל החסרונות שיש לאדם הן בנים או פרנסה וכו׳ הכל מצד האדם עצמו (ר׳ חסרון ד) (ל״ק קעב).\n\nמח דע שהמחשבה יש לה תוקף גדול ואפילו אם יחזק מחשבתו מאד שיהי׳ לו ממון בוודאי יהי׳ לו וכן בכל דבר רק שהמחשבה תהי׳ בביטול כל ההרגשות (ל״ק קצג) (ר׳ ברכות ס״ א וזה).\n\nמט כל ההשפעות הם באים רק מהצדיק אמת וע״כ כשמקורב להצדיק יכול לקבל בקל מה שצריך עשירות או בנים אבל כשרחוק מהצדיק אזי בא לו בקושי גדול כי כ״ א מקבל מה שצריך לפי המזל\n\nשלו והמזל מקבל מהצדיק וע״כ כשרחוק מהצדיק אזי המזל צריך לעשות לו כח גדול כדי לקבל ההשפעה מהצדיק (ל״ק רמ) (ר׳ צדיק קמב).\n\nנ מי שהוא מעורב בין העכו״ם דהיינו שיש לו עסקים ומו״מ עמהם צריך לשמור עצמו מאד שלא יזיק לו כי בקל יכול להתפס ברשתם ח״ו לחלוק עצמו ממדריגת יהדותו שיש לו כי לא די להאדם שהוא בעוה״ז השפל אשר מלאכים אץ להם כח לעמוד בזה העולם אבל באמת ישראל יש להם כח יותר ממלאכים אבל להיות מעורב עם העכו״ם זה קשה מאד וצריך לבקש מהשי״ ת שלא ילמוד ממעשיהם (ל״ק רמד).\n\nנא ע״י מחלוקת בא עניות ואץ זוכץ לרפואה אבל ע״י שלום בא רפואה ופרנסה (ל״ק רעז).\n\nנב כל המו״מ הוא תורה כי למשל המחליף פרה בחמור הוא תורה מכש״כ כשעושין הדבר בעצמו הוא בוודאי תורה (וכמו שמספרץ כ״ז בשם הבעש״ט ז״ל) ומי שעוקר המו״מ מן התורה ונופל אל המו״מ בעצמו אזי עונשו שאח׳׳כ הוא צריך לדון בדין תורה ואזי מראים לו שכל המו״ מ הוא תורה כי באמת כשעושין מו״מ צריך שיהי׳ רק חיצוניות המחשבה בתוך המו״מ אבל פנימיות מחשבתו צריך לקשר אל התורה (ל״ק רפ) (ר׳ תורה צב).\n\nנג תאוות ממון מפסיד היראה שבלב (ר׳ אהבה ויראה מא) (ל״ת א־ד).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 17,
      "he": "נר יש תמכי אורייתא שנותנים ממון ללומדי תורה ובתחילה כשנותנים הממון להת״ח נחסר אצלם אבל אח״כ ע״י ממונם שמחזיקץ הת״ח ונולד הלכות שהם בחי׳ חסד אזי ע״י השפעת החסד חוזר ונתמלא החסרון (ל״ת ב־ג).\n\nנה וע״כ העשירים נקראין כותלי ביהמ״ד שהם כתל שהכל פונץ אליו ע״י עשירותם וכל טוב שיש להם נמשך להם מבחי׳ ביהמ״ד היינו בחי׳ דורשי ה׳ לא יחסרו כל טוב שמהם נמשך כל ההשפעות (ל״ת ב־ו).\n\nנו ע״י כל עסקים ומלאכות שעושץ בני אדם נעשה עי״ז בחי׳ משכן כי כל מיני מלאכות ועסקים שעושץ כולם כלולים בל״ט מלאכות ול״ט מלאכות הם כנגד מלאכת המשכן וכשעושה המלאכה והעסק כראוי כמו שצריך לעשות עי״ז נותן חיות והארה למעשה בראשית והוא קיום העולם נמצא שגם זה הוא עבודת הבורא אעפ״כ אם היה שופע עלינו חסדו לא היינו צריכים לכל זה (ל״ ת ד־ג) (ר׳ ת״ז בהק׳ י״ב ציורא).\n\nנז לכאורה קשה כי ביאר שם אע״פ שהם ג״כ עבודת הבורא וא׳׳כ מה איכפת לן שאנו צריכין לעסוק במלאכות ומו״מ מאחר שהם ג״כ עבודת הבורא אך באמת כוונתו אע״פ שהעסקים הם ג״כ עבודת הבורא אעפ״כ בוודאי העבודה של תורה ותפילה היא גבוה יותר (ל״ה תרו׳ ומע׳ ב׳ ע״פ התורה ד׳ ל״ת) (ר׳ צדקה מח).\n\nנח עיקר צורך הפרנסה הוא רק כשנתחבר הנשמה עם הגוף דהיינו שיתופא דנפשא ובישרא וע״י שממשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים וגופים שזה בחי׳ בריאה עי״ז נתרבה ונכפל פרנסתו (ל״ת ה־ג) (ר׳ נשמה יט ותבין).\n\nס כל הפרנסה נמשך מהמלכות וע״כ כשהבעל חוגר מתניו נגד אשתו ומחייב עצמו לפרנסה כ״ש בכתובה ואנא אפלח ואוקיר ואיזון וכר אז נותנים לו קצת ממשלה כי ע״י ממשלה הוא יכול להמשיך פרנסה (ל״ת די) (ר׳ בראשית ג׳ והוא).\n\nסא מי שרוצה לחגור מתניו להיות מפרנס ליתן פרנסה להתלוים בו הוא צריך שיהי׳ איש חיל ולא יהי׳ ההיפך שקורין ורוע מול ש״מ) כי כל הפרנסה נמשך מהמלכות וע״כ מי שרוצה לקבל פרנסה צריך שיהי׳ לו קצת ממשלה כדי שיהי׳ לו איזה שייכות עם המלכות (ל״ת די) (ר׳ רות ב׳ לעת).\n\nסב הקשו מפני מה כשאדם מבקש פרנסה אין נותנין לו תיכף מן השמים כ״א ע״י סיבות לכ״א לפי סיבתו והתירוץ דע שכל הפרנסה של ישראל צריכין לקבל ע״י המלך ועיקר המלכות ע״י ענוה והכלל שצריכין לראות את המלך כשהוא ביפיו וגדולתו ולא בשעת קטנות ואם היו נותנין לו פרנסתו תיכף ומיד היה אפשר שיראה את המלך בשעת קטנות אבל עכשיו שנותנץ פרנסה ע״י סיבובים בעתים מיוחדים כי לכל סיבה צריכים עת מיוחד וע״ב לא יבא לראות את המלך בקטנותו רק ביפיו (ל״ת טז) (ע״פ).\n\nסג כל הפרנסה של ישראל צריכין לקבל ע״י המלך ועיקר המלכות הוא ע״י ענוה (ל״ת טז) (ר׳ משלי ט״ו ולפני).\n\nסד כי באמת ממון דקדושה הוא גבוה מאד אבל הממון של תאוות עולם הזה הוא מותרות שנשאר מן האדם מותרות אחר שמילא תאוותו בעוה״ז והמותרות אחר כל תאוותיו הוא הממון שנשאר אחריו גם הבנים שאינם נולדים בקדושה הם ג״ כ באים ממותרות ועכירת המוח שיוצא לחוץ ומזה נתהוו הבנים ומי שמניח בנים כאלו הוא גנאי ובזיון כי הם בחי׳ מותרות וטינוף ע״כ הוא רוצה לכסות אותם",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 18,
      "he": "ולייפות אותם עם הממון שהוא ג״כ מותרות וזהו הירושה שמשאיר להם אחר מותו נמצא שמכסה במותרות על מותרות (ל״ת לז) (ר׳ תהלים י״ז ישבעו).\n\nסה האדם אין ממלא תאוותו ורצונו בממון לעולם כי תמיד חסר לו כי אין אדם מת וחצי תאוותו בידו אבל יש בחי׳ שפע כפולה שבזה השפע נתמלא רצונו (ל״ת מ מ״ב ממון).\n\nסו מה שאנו רואים שכל הנגידים הגדולים כמעט כולם הם משוגעים ממש כמו שאנו רואין בחוש שכל מי שהוא עשיר יש לו שגעון גדול דע כי הממון עושה אותו משוגע כי הממון' הוא מנפילת העשירות של הנביאים והנבואה כשבאה על הנביא הי׳ כמו משתגע ואצל הנגידים נעשה ע״ י הממון שגעון גמור (ל״ת סד) (ר׳ נדרים ל״ח כי).\n\nסז כל מי שגדול יותר צריך לבקש מבוקשו בריחוק מקום יותר וזה הן לענין פרנסה והן לענין זיווגים (ל״ת ע) (מ״ב ממון).\n\nסח כשאדם לומד תורה או שעושה מצוה בשמחה עד שמרקד מחמת שמחה נתעלה עי׳׳ז בממון הנקרא רגל (דברים יא) ואת היקום אשר ברגליהם (ל״ח פא).\n\nסט מה שאנו רואים לפעמים שכשהאדם הוא למטה בדחקות אזי הוא עובד ה׳ ומכיר אותו ית׳ וכשהוא נתעלה ונתעשר אזי הוא שוכח בהשי״ת ח״ו זה מחמת שנתקרב ביותר אל אור אלקות ואזי האור מכהה עיניו ומזיק לו ע״כ צריכין לבקש מהשי״ת שיקרבהו בהתקרבות גדול ויעלה אותו למעלה בעשירות ובאופן שלא יזיק לו ח״ו (ל״ת פב)(מ״ב ממון).\n\nע ע״י תיקון הברית יכול להוציא דיבורי התפילה ואז נתרומם מזלו וזוכה לעושר ונתחזק יצרו הטוב ונתבטל העצבות והליצנוח הבאים ממרה שחורה כי העצבות מחמת דחקות ועניות והליצנות היא שחוק הכסיל הן נתבטלים ע״י המזל של עשירות וע״י יצר הטוב (ל״ת פג) (ר׳ יתרו י״ט קול).\n\nעא הפסד ממון מכפר על גופו (ס״ה תשובה).\n\nעב מי שמקיים יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך עי״ז זוכה להתפלל בכוונת הלב (ס״ה תפילה).\n\nעג מי שלא חס על ממון חבירו בידוע שהוא גנב (ס״ה מ׳ וגז׳).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 19,
      "he": "עד כזית מרור שאוכלין בפסח מסוגל לפרנסה (ס״ה ממון).\n\nעה עכשיו התאווה של ממון שיהי' לו ממון ועשירות\n\nוינהיג העולם בכבוד זאת התאוה גדולה עכשיו מתאוות ניאוף (ש״מ ע״ה כה).\n\nעו ע״י אמונת צדיקים זוכה לממון הרבה (ש״מ ע״ה סז) (ר׳ זמירות לשבת שכרו).\n\nעז איש כשר באמת קשה לו מאד שיהי׳ לו עשירות ואע״פ שנמצאים גם צדיקים ואנשים כשרים שיש להם מעות אבל הוא כבד וקשה מאד וגם העשירות שיש להם הוא מזיק לעבודתם גם אעפ״י שיש להם איזה מעט עשירות אבל אעם״ כ אין להם עשירות גדול כמו שיש להקלי העולם (ש״ה ד).\n\nעח מיום שחרב ביהמ״ק נפל העשירות בעמקי הקליפות בבתי׳ ותרד פלאים פלאים אותיות אלפים היינו שהאלפים של עשירות ירדה להקלי עולם כי עכשיו קשה מאד שיהי׳ להכשרים עשירות (ש״ ה ד).\n\nעט העוה״ז אינו כלום רק למשוך אל התכלית הנצחי ואין להסתכל אם יהי׳ לו מעות אם לאו כי בין כך ובין כך יבלה ימיו בשוה כי העוה״ז מטעה אותנו לגמרי והכלל ששניהם אין להם קיום ביחד רק או שלוקחין המעות מן האדם או שלוקחין האדם מהמעות גם היכן הוא כל המעות שעושין מימות עולם רק באמת אינו כלום (ש״ה נא).\n\nפ יש בנ״א שנדמה להם שהם רחוקים מתאוות ממון אעפ״כ יכול להיות שהוא גרוע מחבירו שהוא משוקע בתאוות ממון כי אצלו יש תאוה אחרת שהוא כ״כ משוקע בה עד שאפילו תאוות ממון נתבטלה אצלו (ש״ה נו) (ר׳ תאוות יא).\n\nפא יש אנשים כשרים שאין להם פרנסה ויש להם דוחק ובלבולים גדולים מזה והוא טובה להעולם (ש״ ה יג) (מ״ב ממון).\n\nפב יש עבירה שעונשה שיהא בעל חוב תמיד ועצה על זה לשוב בתשובה בכלליות ולהתחנן לפני השי״ ת להצילו מעבירה זו ועת לשוב על זה כשהוא במוחין דגדלות כי מוחין דקטנות הוא בחי׳ בעל חוב כי ארז״ל (קידושין מט) עשרה קבין שינה ירדו לעולם ט׳ נטלו עבדים שינה היא בחי׳ מוחין דקטנות עבדים בחי׳ עבד לוה לאיש מלוה ולזה כשהוא במוחין דגדלות אזי העת לשוב על זה ולבטל העונש של בע״ח (ש״ה קיב).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 20,
      "he": "פג דע שיש בבנ״א סגולות גדולות ואפילו היקרות ח״ו הוא בא ממחשבות בנ״א (ש״ה סב) (ר׳ מחשבות נד).\n\nפד עיקר הנסיון של כל אדם בעוה״ז הוא בתאוות ניאוף ואפילו תאות ממון שהיא תאוה גרועה מאד\n\nוהיא ע״ז ממש אעפ״כ עיקר הנסיון הוא בתאוה זאת (ש״ה קטו).\n\nפה מ׳ע׳ו׳ת׳ ר״ת ו׳אין ע׳בירה מ׳כבה ת׳ורה יכול להיות שאחד עבר עבירה ר״ל אבל הוא קובע שיעורים קבועים בכל יום בתורה גלל כן נותנין לו עשירות אבל מי שאינו קובע עתים לתורה נעשה עני ר״ל (ש״ה קלז).\n\nפו הצדיק אצל מי שלוקח ממון בזה הוא נותן (ש״ה קנ).\n\nפז מהבעש״ט ז״ל לענין כסף שמקבל מאנשים שונים אמר שאצלו מתחלק המעות מאנשים הגונים יוצא להכנ״א וכו׳ ומאלה שאינם הגונים יוצא עבור הסוסים וכו׳ (ש״ה קצג).\n\nפח עיקר תאוות ממון הוא למי שאין לו כלי לקבל כמו לענין תאוות אכילה כי בוודאי מי שיכול לאכול וכו׳ ועיקר התאווה ביותר מהשיעור כמו כן לענין ממון (ש״ה קצג).\n\nפט צריך לשמור ממונו בשמירה מעולה כי כמה זמנים ביטל עצמו מתורה ותפלה כי ממון כשר צריך שמירה כמו עין בראש (ש״ה רפא).\n\nצ לפעמים נותנים לאחד עשירות וכל העולם מתקנאים בו ורודפיץ ג״כ אחר הממון ואינו עולה בידם וכל זה מעשה בע״ד שיבלו שנותיהם בחנם (ש״ה רפד).\n\nצא מי שאינו נבהל ולהוט להון ועושה מו״מ באמונה בממונו לבד זהו מקיים בכל מאדך גם כשנותנין חומש מקיימין ובכל מאדך (ש״ה רפט).",
      "en": ""
    }
  ]
}