Hilchasa Kinachamani · General Index (cont.) (75)

תיקון הכללי של המו״מ ועי״ז יש לו פרנסה (קל״ק כט־יב). ה ועש״ ו נקרא משא ומתן להורות שיש בו תיקון לתאוות ממון כי משא הוא בחי׳ כמשא כבד בחי׳ פגם הבגדים פגם הברית ומתן היא בחי׳ תיקון הכללי שהוא הצדקה בחי׳ תיקון הברית (ל״ק כט־ ט) (ראה משלי י״ח מתן). ו צריך לדעת ז שמלא (ר׳ פסחים קי״ח קשין).

יד כשעושין מו״מ צריך שיהי׳ רק חיצוניות המחשבה בתוך המו״מ אבל פנימיות מחשבתו צריך לקשר אל התורה והדינים המלובשין שם (ל״ק רס) (ר׳ ממון נב). טו גם צריך אמונה בהמו״מ דהיינו שישא ויתן באמונה כפשוטו שיהי׳ הדיבור דיבור אמת ההן הן והלאו לאו עי״ז זוכה להעלות כמה ניצוצות וכמה קדושות נפולות ע״י המו״מ ונעשה עליית העולמות ותיקונים גדולים ע״י המו״מ כמו ע״י תפילה (ל״ק ויפ) (ר׳ שבת ל״א נשאת). טז הנושא ונותן באמונה מוחלין לו על כל עוונותיו (ס״ה תשובה). משה רב 1 עו ע״ה к וע״כ נסתלק משה בשבת בשעתא דמנחה (זהר יתרו פ״ח) שהוא רצון א״ס מחמת שבטל כל ישותו כי זה תלוי בזה (ל״ק ד׳ ט). ב משה גימ׳ חרון אף כי הוא מבטל חרון אף של ע״ז כי הוא קבל התורה שע״י נתבטל הע״ז (ל״ק י־ח). ג משה ע״י שקרן אור פניו השיג השפע אלקי ע״י קדושת שבעת הנרות (עיין בהעלותך י״ב ואביה) (ל״ק כא־ו). ד משה שהוא אחד משבעה רועים נקרא רעיא מהימנא כי השבעה רועים ממשיכין האמונה להדור ומשלימים אותה (ל״ק כב־ג) (ראה ברכה וכל קדושיה. ה משה רבינו עולה בגימ׳ תרי״ג(מ״ע א׳ קיג) שהוא כללות כל התורה שהוא בחי' הע׳ פנים לתורה וזה לעומת זה וכר יש ע׳ לשון שכל לשון יש לה מדה רעה בפני עצמה ורע הכולל שלהם היא תאוות ניאוף ובשביל זה היה צריך לפרוש א״ע מכל וכל לפי שהוא כלל של התגלות הע׳ פנים לתורה (ל״ק לו־מ (ראה דברים ה׳ ואתה פה עמוד). ו משה זכה לאור התפילין שהיא בחי׳ יראה בושה ועי״ז לאחר לוחות שניות האיר על כל ישראל יראה ובושה וע״י הבושה נמחלין העוונות (ל״ק לח־ס (ראה זוהר בראשית רס״ב ויתנצלו).

ז וזה בחי׳ משה כי משה הוא בחי׳ דעת שהיא בחי׳ מחלוקת לשם שמים שהוא גדול יותר מהדעת של שלום וע״ב מ׳ש׳ה׳ ר״ת מ׳חלוקת ש׳מאי ה׳לל וע״כ היתה גאולת מצרים ע״י משה כי עיקר הגאולה ע״י הדעת (ל״ק נו־ח). ח משה היה נשמתו כלול משלשה אבות והיה לו כח להמשיך אלו השלשה השפעות באר ענן ומן ולעתיד בשעת התחיה יקום משה כלול משלשה אבות כמקדם (ל״ק נח־ד) (ראה זהר בראשית ל״ב תלת). ט דע שיש שבילי התורה שיש בהם התבוננות גדול מאד שא״א לבא להתבוננות הזאת כ״א ע״י עשירות וע״כ משה רבינו שהביא התורה לישראל היה עשיר גדול וכל הנביאים היה להם עשירות גדול מאד וכן רבי שסדר המשניות ורב אשי שסדר את התלמוד כולם היו עשירים גדולים כי צריכין עשירות גדול להתבוננות הזאת (ל״ק ם־א) (ר׳ נדרים ל״ ח פסל). י כשעושה תשובה שלימה ונדחה הרע לגמרי ונעשה כולו טוב זה בחי׳ משה משיח דאיתמר ביה ומטה האלקים בידי היינו שהיה בידו להפוך מרע לטוב ועי״ז זוכה לראות שפלותו באמת וחשיבות וגדולת ישראל עד שמחמת זה מוסר נפשו וחיותו בעד ישראל שזה בחי׳ המדה של משה משיח (קל״ק עט). יא כי משה רבינו ע״י שזכה למ״ט שערי בינה זכה להיות עניו מאד מכל אדם (ל״ק קלה) (ר׳ גיאות כא). יב ע״י לשה״ר שהעולם מדברים א״א להצדיקים להיות ענוים כי פגם לה״ר מפריד בין ענוה לחכמה וזה ידוע שענווה בלא חכמה אינה כלום וזה היה מעלת משרע״ה ששבחה התורה אותו שהיה כ״כ גדול במעלת הענוה עד שאפילו לה״ ר לא הזיק לענוותנותו (ל״ק קצז) (ר׳ בהעלותך י״ב ותדבר), יג וזה היה עבודת משרע״ה כל ימי חייו וגם לאחר מותו כי השתדל לקרב הערב רב כדי לעשות גרים י וגם במותו נקבר מול בית פעור כדי להמתיק העכו״ם כדי שיהיו נעשין גרים וע״כ נסתלק בשבת במנחה שאז הוא עת רצון כדי להמתיק כל הכ״ד בתי דינים כדי לעשות גרים כי מספר משה הוא ממוצע בין מספר שמד למספר רצון כי הוא עומד תמיד להמתיק השמד להפכה לרצון (ל״ק רטו) (ר׳ צדיק קלו). יד כי בעולם שלאחר מיתה ת״ח עוסקין בתורה ועולין ממדריגה למדריגה ומישיבה לישיבה כי אפילו משה רבינו ע״ה בכל יום ויום עולה ומשיג יותר כי כמו שהשי״ת אין לו סוף כך תורתו אין לה סוף (פל״ו ל״ת ה, בשם האריז״ל). סו ושמתיך בנקרת הצור הנאמר במשה בעת שזכה לראות ולהשיג מה שהשיג היינו שהבטיחו השי״ ת להגן עליו שלא יצא המוח לשוטט חוץ לגבול שהיה לו (ר׳ כי תשא ל״ג ושמתיך) (ל״ ת ה־ז).

טז מי שהוא רחמן הוא יכול להיות מנהיג ורחמן כזה הוא רק משה הבינו כי הוא היה מנהיג ישראל והוא יהיה המנהיג לעתיר כי משה הבינו היה לו רחמנות ומסר נפשו בשביל ישראל ולא היה חושש על עצמו כלל והיה עוסק בישובו של עולם שיהיה העולם מיושב מבני אדם היינו בני דעה כי משה פתח את הדעת וגילה לנו כי יש אלקים שליט בארץ (ל״ת ז־ב). г וע״ב משה הבינו ע״ה בכל עת שנפלו ישראל באיזה עון היה מוסר נפשו עליהם והתפלל בעדם כי ידע שלפי קדושת ישראל ודקותם הם רחוקים מעון וא״א להם לישא כלל המשא הכבד של עון ובאמת מהיכן באים לעוונות ח״ו הוא רק ע״י שאין לו דעת וזה הרחמנות הגדול מן הכל שצריכין לרחם עליו להכניס בו דעת (ל״ ת ז־ג) (ר׳ סו,טה ג׳ אין). יח משה ראה באספקלריא המאירה כי משה השיג בחי׳ כי לא יראני האדם וחי זה בחי׳ השגה של מה בחי׳ מה חמית שזה ההשגה של הרי מעלה בחי׳ בן (ל״ת ז־ח) (ר׳ יבמות מ״ט וזהו). יט ומשה הבינו זכה לסוד חנוכה ע״י שמסר נפשו בשביל ישראל ונתן לבו עליהם להסתכל בצרתם כי הוא רחמן ומנהיג אמיתי ועיקר צרת ישראל הוא המשא של עוונות וע״כ בקש עליהם סלח נא ועי״ז נעשה בחי׳ חנוכה בחי׳ חנוכת הבית וזה חנוכה חנו כה (תיקוני זהר יג) היינו כ״ה בכסליו כ׳ס׳ל׳י׳ו׳ הוא אותיות ו׳ירא י׳י כ׳י ס׳ר ל׳ראות (שמות ג) בי משה רבעו נתץ לבו להסתכל בצרתן של ישראל (ל״ת ז־יא) (ר׳ שלח י״ד סלח). כ ודע שע״י שכרות שוכחיץ כל המצות והאזהרות שצוה משה רבינו ע״ה כי משה הוא מלובש בכל אחד מישראל בכל אבר ומזכיר כל אבר שיעשה המצוה השייכה לאותו אבר כי רמ׳׳ח מצות כנגד רמ״ח איברים וע״כ משה נקרא מחקק (דברים לג) שהוא גימ׳ רמ״ח שמזכיר רמ״ח מצוות וע״י השכרות שוכח אותם (ל״ת כו). כא התלבשות משה באיברים זה בעצמו בחי׳ התלבשות הדעת בחסדים כי משה הוא הדעת והאיברים הם רמ״ח בחי׳ אברהם איש החסד שהוא גימ׳ רמ״ח איברים (ל׳׳ת כו). כב משרע״ה היה במעלה גדולה כ״כ עד שאפילו לפני גדולים היה צריך להקטין עצמו כדי שיוכלו לקבל אורו (ר׳ בהעלותך י״ב והאיש) (ל״ת לח). כג משה רבעו ע״ה מגודל עוצם מעלתו היה יכול להאיר אפילו בפחות שבפחותים אפילו בשפחה וכל . זה מחמת שהיה משה רבעו המנהיג והוא יכול להאיר אפילו בבחי׳ רגלין שאפילו הרגלין הרחוקים מן המוח אעפ״כ גם הם יוכלו להשיג ולדעת התכלית ע״י מפעלות ה׳ אשר ברא בעולם השפל הזה כי ע״י גדולת המנהיג יוכל להיות שהרגלין אלו הם גדולים ממוח אחר (ל״ת לט) (ר׳ מכילתא בשלח ראתה). כר כל מי שגדול ביותר צריך לבקש מבוקשו בריחוק מקום יותר וע׳׳כ משרע״ה שהיה גדול במעלה מאד היה צריך לבקש לו אשה ממדין כי מבוקשו היה רחוק מחמת גדולתו (ל״ת ע).

כה וע״כ משה רבעו ע״ה שהוא היה הדעת הכולל של כל ישראל ע״כ ע״י ראייתו לבד שהיה מסתכל בתוך כ״א עי״ז היה יכול לחלק הגדולה והשררה לכ׳׳א כראוי לו לפי מדריגת מוחו גם משה היה יכול לצוות שזה יהיה שר אלף כי ע״י הסתכלותו בהם היה יודע הגדולה המגיע לכ״א (ל״ ת עב) (ר׳ יתרו י״ח ואתה). כו וע״כ בשעת מתן תורה זכו כל ישראל לבחי׳ קדושה ופרישות כי כולם נתקדשו ע״י משה שהיה קדוש ופרוש גדול שהמשיך להם תורה עי״ז וע״כ נמשך עליהם קדושה ופרישות ג״כ (ל״ ת עב). כז דע שיש בכ״א מישראל בתי׳ השפלות של משה בכל אבר וזה זכו ישראל במעמד הר סיני אבל אותו השפלות של משה מונח אצל כ״א בבחי׳ שכיבה ומיתה אבל ע״י תשובה שהוא בחי׳ חיים נצחיים של עוה״ב שעי״ז נחיה השפלות של כ״א עי״ז חוזר ונחיה השפלות של משה (ל׳׳ת עב). כח הדרך שעשה משה הוא כך שמשה קשר א״ע אפילו לפחות שבישראל ומסר נפשו עליהם כי יש בחי׳ אלקות אפילו בדיוטא התחתונה אפילו בעשרה כתרי דמסאבותא (ל״ת פב). כט זאת הבחי׳ היתה למשה כל מה שעלה למעלה יותר עליונה מצא שם אלקים (ר׳ יתרו י״ט ומשה : )(ל״ח פב). ל דע שבהשם של האדם כלולים כל מעשיו בזה העולם וכשגמר פעולתו בחצי ימיו ונחלה אז צריך לקרוא לו שם אחר שיתקיים עוד וע״כ משה רבינו ע״ה היה לו כמה שמות כי בכל פעם גמר הפעולה של השם והוצרך לשם אחר וש״ה צה). משיח א עיקר כלי זיינו של משיח היא התפלה וכל מלחמתו שיעשה וכל הכבישות שיכבוש הכל משםץל״ק בא). ב משיח יקבל מבחי׳ משפט (ל״ק ב־ג).

ג כל התפילות הצדיקים בונים מהם קומת השכינה וכשישתלם קומתה יבוא משיח (ל״ ק ב־ ו). ד אין משיח בן דוד בא עד שתכלה פרוטה מן הכיס (עיין סנהדרין צ״ז אין) (ל״ק ז־א). ה וזה בחי׳ התגלות משיח שאזי יתבטל חמדת הממון ונתמשך חסד בעולם (ל״ ק יג־א)(עיין איכה ד׳ רוח אפינו). ו לעתיד לבוא ע״י תרין משיחין שיפוצו מעיינותיהם חוצה ויהפוך לכולם שפה ברורה לא יצטרך הצדיק לבטל מדביקותו כי עכשיו התרין א ומין עשו וישמעאל הם שתי עננין דמכסיין על עיינין בעד זה מוכרח הצדיק לבטל מדביקותו (ל״ק טז). ז יש ג כמה ב בחי׳ ו רע ן עין ו וכשנופל לרע עין של התנשאות שעינו צרה בהתנשאות חבירו צריך להכניע בהשורש של ההתנשאות היינו בשורש המלכות שהוא בחי׳ משיח בחי׳ דוד הנאמר בו יפה עינים (ל״ק נד־ד) (ר׳ שמואל״ב׳ ט״ ז אולי). ח כשמתגבר ומשבר הכעס עי״ז נמשך בחי׳ רוחו של משיח (ר׳ כעס ט) (קל׳׳ק סו־יד). ט ע״י ן דיבורי תורה ו ותפלה מעלין כל הניצוצות הנפולים ע״ כ צריכין לדבר רק דיבורים קדושים ולא דיבורים אחרים לתקן כל העולמות ועי״ז יתקרב ביאת המשיח (קל״ק עה־ב). יוזה בחי׳ התנוצצות משיח ומשיח מקבל כל התפילות (ר׳ תפילה קיד) (ל״ת א־יב). יא יש דיבור של מלכות דקדושה בחי׳ מלכות פה שיביא לנו השי״ת את משיח צדקנו ונזכה לשמוע דיבוריו הק׳ והטהורים והנוראים מפיו הק׳ (קל״ת ב־ח),

יב ודע ע שכ״א צ צריך ל לשמור א אח ב בחי׳ משיח שיש לו שלא יתקלקל כי נ כ״ א כפי קדושתו וטהרתו כן יש לו בחי' משיח ועיקר הדבר שבו תלוי בחי׳ משיח הוא שמירה מניאוף כי משיח הוא בחי׳ חוטם וניאוף תלוי בחוטם וצריך לשמור עצמו אפילו מריח ניאוף כי הוא פוגם בחי׳ משיח שלו (ל״ת לב). יג רוחו של משיח נעשה רוח קנאה והולך ומקנא בכל מקום שיש שם פגם ניאוף אפילו במקום שאין שם ניאוף גמור רק פגם בעלמא הוא ג״כ מקנא ע״ז כי לגודל הקדושה של בחי׳ משיח אינו יכול לסבול אפילו פגם בעלמא של ניאוף ר״ ל (ל״ ת לב). יד בחי׳ משיח הוא שורה על אנפי אורייתא דהיינו הספרים הקדושים שמגלין הפנים של התורה בחי׳ (בראשית א) ורוח אלקים מרחפת על פני המים רוח אלקים דא רוחו של משיח שמרחף על פני המים ומים הוא התורה (ל״ת לב). טו ודע שיש יחודא תתאה שבזה העולם שהוא בכשרות גדול בקדושה כ״ כ עד שבו תלוי יחודא עילאה והנה הרוח קנאה שהוא בחי׳ רוחו של משיח שהוא מקנא על ניאוף מה הוא עושה כאן מאחר שהם קדושים אך דע שכאן בא הרוח קנאה בשביל אהבה כי איתא (בזהר ויחי רמ״ה) כל רחימותא דלא קשיר עמה קנאה לאו רחימותא רחימא כי מחמת גודל האהבה הוא מקנא בה אל תסתרי כדי שלא יתקלקל האהבה ח״ו (ל״ת לב). טז אך מחמת שאעפ״כ זה היחודא תתאה הוא בזה העולם יוכל להתקלקל השלום שביניהם ח״ ו ע״י רוח קנאה כי הקנאה אע״פ שהיא בשביל אהבה יכולה להטיל מחלוקת ח״ו ע״י שמקנא לה וע״כ דע שבשביל זה צריכין הצדיקים להעלים תורתם ולשורפם ולהאבידן כדי שיהיה נסתלק הרוח קנאה שלא יקלקל ח״ו שלום הזוג הקדוש (ל״ת לב) (ר׳ שבת קט״ז שמי). טז־א וע״ב משיח שעבר עליו מה שעבר מיום בריאת העולם וסבל מה שסבל בסוף יאמר לו השי״ת אני היום ילדתיך וכל זה יהיה מחמת הפלגת עוצם מעלת שכלו של משיח שיגדל מאד כי כל מה שהשכל גדול ביותר הזמן נקטן ביותר ע״כ כל הזמן מימות בריאת העולם יהיה אצלו אין ואפס ממש ויהיה ממש כאלו נולד היום (ל״ח סא) (ר׳ שכל דקדושה כה). טז־ב ע״י תיקון הבריח יכול להוציא דיבורי התפילה כחיצים מן הקשת ואז התחלת צמיחת קרן משיח (ל״ח פג) (ר׳ חבקוק ג׳ קרנים). יז כשאתה רואה שענוה נתרבה בעולם תצפה לרגלי דמשיחא (ס״ה ענוה). יח ע״י צדקה מקרב הישועה (ס״ה צדקה). יט ע׳׳י כבוד שמכבדין את בני הצדיקים נתעורר רצון אצל השי״ת שיבא משיח (ס״ה צדיק).

כ כשיתבטל הקנאה אזי יהי׳ קיבוץ גליות (ס״ה קנאה). כא ע״י שמירח שבת ממשיך ע״ע אור של משיח גם ע״י תשובה (ס״ה שבת). כב ע״י סיפורי מעשיות של צדיקים ממשיכין אורו של משיח בעולם ודוחה הרבה חשך וצרות מן העולם גם זוכה לבגדים נאים (ס״ה משיח). כג יש לי השגה שהייתי יכול להביא על ידה את המשיח אבל סלקתי הכל ולקחתי עצמי אצליכם להחזיר אתכם למוטב (ש״מ ג״ ה יז). כד זה פעלתי אצל השי״ת שהגואל צדק יהי׳ מיוצאי חלצי כי הם מעולם האצילות (ש״מ ג״ה לד). כה העולם סוברים כשיבוא משיח לא ימותו לא כן הוא כי משיח בעצמו ימות (ש״מ ג״ה לה). כו משיח יבא פתאום בב״א ולא בעת שמחשבין הקיצין (ש״מ ע״ה פ״א). כז משיח יבוא פתאום ויהי׳ נעשה רעש גדול שבא משיח וכ״א יתבייש משטות מעשיו בעסקי עוה״ז (ש״מ ע״ה קמה). כה קודם שיבא משיח הצדיקים שבאותו דור יצעקו על אמונה עד שיהי׳ ניחר גרונם ולא יועיל■ אעפ״ב זה טוב שמודיע שידעו הכשרים שבאותו זמן להתחזק באמונה וש״ה קכו).

משכן א משכן בבניינו ומשכן בחרבנו (עיין שמות ל״ח אלה פקודי המשכן) (ל״ק יא־ד). ב ווה בחי׳ משכן שהיה לו כח המושך להמשיך אלקות למקום שהיה עומד שם והמשכן לשון משכון שהוא משכון לישראל שתשרה שכינה אצלם אפילו אם יחטאו ח״ו וע״כ א״א להקים המשכן אלא הצדיק בחי׳ משה שהיה עניו מכל אדם והוא בחי' עפר בחי׳ כח המושך (ל״ק ע) (ר׳ שיר השירים א׳ משכני). משפט א משפט הוא עמודא דאמצעיתא שאינו מטה לימין ולא לשמאל (ל״ק ב־ג). ב ע״י מה זוכה לבחי׳ משפט ע״י צדקה שאז שגורה תפלתו בפיו (ל״ק ב־ד). ג ע״י משפט מעלין את היראה (עיין משלי כט מלך במשפט) (ל״ק טו־א) ד ע״י משפט מבטל הדינין שלמעלה (עיין מד״ר שופטים פ״ה כשאין דין) (ל״ק טו־א). ה ע״י אמונת חכמים יכולים להוציא משפטינו לאור כי כל הלימודים שאדם לומד צריך שיקבל ויוציא מהם משפטי אמת שידע איך להתנהג וכל המשפטים הם מן המוח לפי המזון וכשהגוף נקי אזי המוח ברור אבל כשנידוז במותרות ע״י פגם אמונת חכמים אוי עולים עשנים סרותים אל המוח ומערבבים ומבלבלין דעתו (ל״ק סא־א) (ר׳ עירובין כ״א הלועג).

ו ע״י רבנים שאינם כשרים שעושין עיוות הדין עי״ז בא טומאת המקרה ח״ו כי ע״י עיוות המשפט שהוא בחי׳ (תהלים קכב) כסאות למשפט נופלין בחי׳ אהבות מן המרכבה כי המרכבה שם הוא בחי׳ אהבה קדושה וכשנפגם המרכבה ע״י עיוות הדין אזי נופלים משם אהבות נפולות וע״י האהבות הנפולות בא ח״ו החימום והטומאה הנ״ל (ל״ת היא) (ר׳ שה״ש ג׳ מרכבו). מתנגדים א המתנגדים המבזים יראי השם זה מחמת שמקבלים תורה מת״ח שאינם כשרים שהם נקראים שידין יהודאין דרך הקליפות (ל׳׳ק כח־א). ב ת״ח ש״י אומרים תורתם בדרך משל וטעמים נפלאים אבל אין בתורתם כח להדריך האדם בדרך הטוב ובאים לכפירות ועי״ז את יראי ה׳ לא יכבדו ומביישים אותם (ל״ק כח־א) (ראה הושע ט׳ וינזרו). אות נ נבואה א ע״י בנין ירושלים דהיינו תיקון שלימות היראה שבלב עי״ז נברא מלאך שמשפיע נבואה לכלי הנבואה ואע״פ שאין מי שיתנבא רק שיש בחי׳ השפעת הנבואה בעולם עי׳׳ז נגאלת ונפדית התפילה מן הגלות שע״י נבואה התפילה כשלימות כי התפילה בחי׳ נבואה (ל״ת א־ח) (ר׳ תפילה קי). ב ע״י התגלות כבוד ה׳ עי״ז בא התפשטות הנבואה כי הנבואה באה מבחי׳ שרשי נפשות ושורש הנפשות הוא בחי׳ כבוד (ל״ ת ח־ה) (ר׳ כבוד הטו). ג ע״י התפשטות הבבואה עי״ז נתברר רנתתקן בחי׳ כח המדמה ועי״ו נתתקן האמונה האמתית ונתבטל אמונות כוזביות כי יש עשרה מדריגות בנבואה והם כנגד עשרת הדברות וע״כ ע״י נבואה זוכין לאמונה בהש״י להאמין שהכל ברא ה׳ בעשרה מאמרות (ל״ת ח־ז) (ר׳ אמונה סב). נגינה

א מי ששומע נגינה ממנגן רשע קשה לו לעבודת הבורא וכששומע ממנגן כשר טוב לו (ל״ק ג). ב התיקון שיוכל לשמוע בגינה מכל אדם ע״י שילמוד בלילה גמרא וע״י שלומד ש״ס מתקן שית עיזקאין שבקנה שמהם יוצא הקול (ל״ק ג). ג בשביל זה מרגלא בפימא דאינשי לומר שהחזנים הם שוטים כי הנגינה נמשכת מאתר דנביאים בחי׳ דעת מלכות דקדושה ועכשיו שהמלכות בגלות הנגינה נפגמת והחזנים הם בלא דעת (ל״ק ג). ר ע״י נגינה דקדושה מקימין ומעלין המלכות דקדושה וזוכין להתנשאות וכן להיפך החזנים דס״א פוגמין מלכות דקדושה ומאריכין הגלות ע״כ צריך ליזהר שלא לשמוע נגינה ממנגן דם״ א שאץ כוונתו לש״ ש רק בשביל ממון והתפארות (קל״ק ג־א). ה כשאדם שומע קול ניגון של שמחה ומקשר עצמו עי״ז להשי״ת בשמחה ואם הוא ניגון של עצבות אזי מקשר עצמו להשי״ת בלב נשבר עי״ז יש לקול הניגון עליה אע״פ שהמנגן הוא אדם שאינו הגון ונתרומם עי״ז מלכות דקדושה ולזכות לזה בשלימות התיקון הוא ע״י שלומדין בלילה תורה שבע״ם שהוא גמרא (קל״ק ג) (מ״ב נגינה). ו נגינה וזמירות נמשכין מהרוח חיים שבכנפי הריאה ועי״ז מכניעין הרשעים בחי׳ לאחוז בכנפי הארץ וינערו רשעים ממנה (ל״ק ח־ח) (עיין ישעי׳ כ״ד מכנף הארץ זמירות וכר). ז נגינה זה בחי׳ משא ומתן באמונה (עיין תהלים פ״א שאו זמרה) (ל״ק יג־א). ח קול זמרה היא בחי׳ עזות דקדושה שע״י משברין עזות הגוף (קל״ק כב ה). ט ע״י נגינה נמתקין הדינים (ראה תהלים ק״ו וירא) (ל״ק מב). י שמיעת קול ניגון על כלי זמר ממנגן כשר לשם שמים היא סגולה גדולה לזכות לשמחה ולהכניע המדמה ולזכות לזכרון גם עי״ז יכול להשיג רוח נבואה ורוה״ק ויכול לשפוך שיחו כמים נוכח פני ה׳ ע״כ צריך להיות בשמחה תמיד (קל״ק נד־יד) (ר׳ שמחה יב).

יא עיקר נעימת הניגון נעשה ע״י בירור הרוח שהוא האויר שמשם הקול היינו ע״י בירור הרוח טובה מן הרוח רעה וכשיוצא כל הרוח בבת אחת אין בגךנה הניגון והשמחה ואין נכנע המדמה כי עיקר הניגון נעשה ע״י שמלקטין הנקודות טובות מתוך הרע (ל״ק נד־ו) (ר׳ ל״ק רפב). יב ודע שע״י הניגון של הצדיק שהוא בחי׳ משה הוא מעלה את הנשמות מן האפיקורסית הזאת של החלל הפנוי שנפלו לשם (ר׳ צדיק עח) (ל״ק סד־ה). יג יש ניגונים של יללה ועצבות שהם מבחי׳ הסט״א ודרך בנ״א למשוך אחר ניגונים האלה וכשמזמרין הניגונים בשבת עי״ז מעלין אותם (ל״ק רכס (ר׳ רשעים יח). יד עיקר הניגון והכלי שיר הביא לוי לעולם (ז׳ שמות יט) כ״ש שעיקר הניגון מסיטרא דליוואי כי התחברות שני דברים הוא ע״י ניגון וכלי שיר וזה בחי׳ כלי זמר שמנגנים על חתונה (ל״ק רלז) (ר׳ ויצא כ״ ט הפעם). טו נגינה דקדושה היא גבוה מאד ועיקר הניגון נעשה ע״י בירור הטוב מן הרע שע״י שמבררין הנקודות טובות מתוך הרע עי״ז נעשים ניגונים וזמירות ועל כן ע״י שאינו מניח להפיל א״ע ומחיה א״ע באיזה נקודות טובות עי״ז נעשין ניגונים ואזי הוא יכול להתפלל ולהודות לה׳ (ל״ק רפב). טז ודע שמי שיכול לעשות אלו הניגונים דהיינו ללקט הנקודות טובות שנמצא בכל אחד מישראל אפילו בהפושעי ישראל הוא יכול להתפלל לפני העמוד כי המתפלל לפני העמוד הוא נקרא שליח צבור דהיינו שצריך לקבץ כל נקודה טובה שנמצא בכ״א וכל הנקודות טובות יהיו נכללין בו והוא יעמוד ויתפלל עם כל הטוב הזה (ל״ק רפב) (ר׳ צדיק קנז>. יז לעתיד יתער שיר חדש שהוא ניגון של השגחה בחי׳ נפלאות כי אז יתנהג העולם ע״י השגחה כי יש ניגון של בחי׳ דרך הטבע דהיינו השירים שמשבחין להש״י על ההנהגה של עכשיו שמנהיג העולם בדרך הטבע אבל לעתיד יהיה ההנהגה ע״י ההשגחה לבד (ל״ת ח־י) (ר׳ תהלים צ״ח שירו). יח ע״י הנגינה אדם ניכר אם קבל עליו עול תורה (ר׳ נשא ז׳ בכתף) (ל״ת לא). יט ע״י עשבים הגדילים בארץ נעשה ניגון כי כל עשב אומר שירה וע״י שהרועה יודע הניגון עי״ז הוא נותן כח בהעשבים ואז יש לבהמות לאכול גם הניגון הוא טובה להרועה בעצמו כי מחמת שהרועה הוא תמיד בין בהמות היה אפשר שימשיכו ויורידו את הרועה מבחי׳ רוח אדם לרוח בהמיות וע״י הניגון ניצול מזה כי הניגון הוא התבררות הרוח וע״כ ע״י הניגון ניצול מרוח בהמיות כי נתברר רוח אדם מרוח בהמה (ל״ת סג). כ מה כשאדם שותה מתחיל לזמר ולא כן באכילתו מחמת שאמרו שירה על הבאר ולא אמרו שירה על המן (ס״ ה נגינה).

כא האדם ניכר בקולו אם הוא עניו או בעל גאוה (ס״ה ענוה). כב טוב להאדם להרגיל עצמו עם איזה ניגון כי הוא דבר גדול מאד ויש לו כח לעורר ולהמשיך לב האדם להשי״ת כי עיקר הרפואה הוא ע״י ניגון ושמחה (ש״ ה רעג). כג מעלת הניגון אין לשער ועיין בסוף המעשה של הזי בעטלערס מבואר שם שעיקר רפואת הבת מלכה שנפלה חלשות הוא ע״י ניגון (ש״ה רעג). כר הנשמה הק׳ של כ״א מישראל היא נקראת בת מלך והיא מונחת אצל כ״ א עייפה ויגיעה וחלושה בעוונותיה שהם עשרה מיני חצים שירה בה המלך שתפסה וצריכין צדיק בעל כח גדול שיוכל להוציא ממנה כל העשרה מיני חצים ולידע כל עשרה מיני דיפיקין ולנגן כל עשרה מיני נגינה כי עיקר רפואתה ע״י ניגון ושמחה (ש״ה רעג) (ע״פ המעשה של הז׳ בעטלערס מיום ששי). נדר א ולהקים אמונה הנפולה הוא ע״י נדר שידור איזהו נדר ויקיים מיד וע״י נדר ישוב לאמונת חכמים כי כשאין לו אמונת חכמים זה בחי׳ הסתלקות החכמים בחי׳ פלא ותיקונו ע״י הפלאה של נדר כי עי״ז הוא עולה לשורש שהחכמים מושרשים שם בחי׳ פליאות החכמה ויודע ומכיר מעלות החכמים ועי״ז הוא שב ומאמין בהם (ל״ק נז־ב) (ר׳ ישעיה כ״ט הנני). ב ע״י נדר שהיא בחי׳ פלא נתתקן אמונת חכמים ועי״ז נתתקנו ידי המלאך שמקבלים כחם מהתורה ויכולים להשפיע ועי״ז מתנוצצים בו אורות האבות כי נדר זה בחי׳ אור יעקב וידים הם אברהם ויצחק (ל״ק בז־ג) (ר׳ תהלים ע״ח נגד). ג ע״י אורות האלו עולה ומתענג בעונג שבת בחי' אכילה בקדושה וזוכין לבטל הכעס ולהכניע ולהפיל האויבים והשונאים (קל״ק נז־ג) (ר׳ הק׳ הז׳ ב׳ שבת). נחש א נחש הוא הרע הכולל פגם הברית כשאין שלימות בלה״ק אזי הוא הולך ושולט על לה״ק (עיין שבת קמ״ו נחש) (ל״ק יט־ג).

ב צריך ליזהר מאד מעצבות ועצלות כי עיקר נשיכת הנחש הוא עצבות ועצלות (ל״ק קפט) (ר׳ ישעי׳ ס״ה ונחש). נטילת לולב ומיניו א ע״י מצות נטילת לולב ומיניו זוכה לגלות לכל באי עולם שמכה״כ ולהכירו ית׳ ולהתקרב אליו אפילו בכל המדריגות התחתונות ולקשר הדעת הקדוש לתוך הלב שיהיה לבו ברשותו ולבא לאור אהבה שבדעת ויתגלו הצדיקים והתורה הגניזה ועי״ ז יתרבה שלום רב בעולם (קל״ק לג־יב). ניאוף א עיקר הניאוף תלוי בעינים כמ״ש שמשון הלך אחר עיניו וע״י מצות ציצית שהיא ג״כ בחי׳ עינים לשון מציץ מן החרכים זוכה לזיווג דקדושה (ל״ק ז־ד). ב פגם הברית היא העדר הלחם (ל״ק ז־ה) (ר׳ חגי ב׳ הן). ג הרע הכולל שכל הע׳ לשון משוקעין בו היא תאות ניאוף ונופל ומתבטל ואין לו שליטה ע״י לה״ק (ל״ק יט־ג). ד כל לשון יש לה מדה 'רעה בפני עצמה מה שאין בחברתה וכלליות של ע׳ לשונות היינו מדותיהן הרעות היא תאוות ניאוף והוא תיקון הכללי מי שמשבר תאווה זאת אזי בקל יכול לשבר כל מתאוות וזה עיקר הנסיון והצירוף שמנסין את האדם וע״כ כשאדם בא לנסיון צריך לצעוק ע׳ קולות להשי״ת עד שירחם עליו ויזכה לשבר תאוה זאת (קל״ק לו־א־ב) (ראה זוהר בראשית קע״ו כל פיקודי). ה תיקון של הרהורי זנות שבא לאדם שיאמר שמע וברוך שם כי בשני פסוקים אלו יש י״ב תיבות ומ״ט אותיות כנגד י״ב שבטי י־ה וכנגד מ״ט אותיות שבשמות שבטי י־ה ובקבלת עול מלכות שמים הוא נפרד מנשמותיהן דערב רב ונכלל בשמות שבטי י־ה וע״כ היא בחי׳ סגירת עינים בשעת קבלת עול מלכות שמים לגרש התאוה שכוללת המדות רעות של ע׳ לשונות (ל״ק לו־ג) (ראה סבא משפטים צ״ה עולימתא) !ר׳ ע״ה יב>.

ו ע״י תאות ניאוף פוגם המוחין ויכול להיות משוגע ממש ח״ו וזה שכתבו חכמי הרופאים שהסירוס הוא רפואה למשוגע אבל ע״י תיקון הברית היא תיקון המוחין (ל״ק לו־ו) (ראה זוהר משפטים ק״י סילוקא) ז ע״י פגם הברית מפסיק הנקודה מהדל״ת דאחד ונעשה אחר אל אחר אבל מי שמקדש א״ע מזאת התאוה אזי הוא נתקשר במלכות שמים בחי׳ אמונה (ל״ק לו־בהש׳) (ראה פל״ח לו). ח דע כי הדיבורים של הרשע שהוא בר דעת מולידים ניאוף בהשומע כי הזיווגים נמשכים מהדעת והדיבור הוא התגלות הדעת שהדיבור מדבר מה שבדעת וכשרשע מדבר ומוציא מפיו הבלים מוליד אוירים ארסיים של הניאוף והשומע ממנו הדיבורים ונושם נשימות מכניס בגופו אלו האוירים (ל״ק מג). ט החולאת של שבירת עצמות (שקורין ברעכעניש) ר״ל זה מחמת הקלקול המוח שבעצמות בחי׳ מיין מרירין שבא מחמת תאוות ניאוף (ל״ק נ׳). י הנואפים העוסקים בחכמת הפילוסופיא מזיק להם מאד כי ע״י ניאוף לבם חסר ואין בלבם יכולת להכיל את השכל להתרחק מחטאים כי עיקר חיזוק הלב הוא ע״י מעשים טובים ומזיקים להם ולכל העולם כי מחרפים ומגדפים כלפי מעלה בחכמתם כידוע (קל״ק נה-ו). יא שקר החן והבל היופי תלוים זה בזה כי ע״י תאוות ניאוף והבל היופי נלכד בחן של שקר שעושים בני אדם בעמידה באכילה וכו׳ ועי״ז בא עניות והיראה היא ההיפך מזה וזוכין על ידה לעשירות (ל״ק ס־ג) (ר׳ אהבה ויראה כט). יב ע״י תקיעת שופר נמשך יראה וניצולין מניאוף ומהבל היופי (ר׳ תקיעת שופר ו) (קל״ק ס־יג). יג עיקר ההתבוננות השכל שיהיה על תיקונו הוא ע״י ליחות ושמנים שבגוף וע״י תאות ניאוף והבל היופי נפסקת הנשימה שהיא עיקר חיות האדם ועי״ז נתייבשין ליחות הגוף וע״כ כל המשוגעים נעשין ע״י ניאוף כידוע וכן שאר בני אדם שיש בהם חסרון ובלבול הדעת הרבה הכל בא ע״י ניאוף שמייבש שמנים שבגוף (ל״ק ס־ג). טו אפילו מה שנחשב בעיני ההמון לנסיון גדול כגון הנסיון של תאוות ניאוף הוא אצל זה שיש לו דעת צח כל שהוא שטות ולא נחשב לו שום נסיון כלל כי מי שיש לו שום דעת ויודע מעט מגדולת אדונינו הבורא ית״ש אין נחשב שום דבר לנסיון ואין צריך שום התגברות על זה (ל״ק עב) ור׳ יצה״ר י)

טז וכבר מונח כלל בידינו שמי שהוא חכם אמת אינו נחשב אצלו זאת החאוה לשום נסיון אפילו אם תתבע אותו אשה יפה במקום סתר שיהיה בידו למלאות התאווה הוא אצלו רק שטות ושגעון ומה שנאמר בתורה שבח יוסף הצדיק שעמד כנסיון יש בזה סוד ועיקר הנסיון לנצח היצה״ר שלמעלה בחי׳ מלאך הקדוש בחי׳ המתקת הגבורות והדינים (ל״ק עב) (ר׳ מלכים א־ה ויחכם). יז יש אנשים כשרים קצת ומחמת שנוגע יראת ה׳ בלבו משפיל עיניו קצת ואינו מסתכל בנשים ואעפ״ב הוא גונב את העין כלאחר יד ומסתכל מן הצד (ל״ק קכח> (ר׳ יומא ס״ט לענין). יח ע״י ענוה ניצול מניאוף וזוכה לשמירת הברית אבל ע״י גדלות מתגבר עליו היצה״ר בתאוות ניאוף כי זה עיקר היצה״ר (ל״ק קל) (ר׳ סוכה נ״ב כל). יט צריך ליזהר מאד כשאומר תורה ברבים שלא יאמר דבר שאינו ראוי לשכל המקבל כי הוא בחי׳ ניאוף שמשליך טיפי השכל באתר דלא איצטריך ולפעמים נקרא ניאוף ממש שמוליד פסול ופגום דהיינו שהמקבל עושה דבר שאינו צריך לפי מדריגתו וע״כ ע״י שאומר תורה יוכל ת״ו להתגבר עליו היצר בתאות ניאוף (ל״ק קלדז (ר׳ סוכה נ״ב כל). כ כשמפילין איזה אדם עיקר הנפילה שנופל לתאוות ניאוף ה׳ יצילנו (ר׳ כבוד כד) (ל״ק קפא). כא דע שמיעוט שינה או רבוי שינה ממעט תאוות ניאוף 11׳ שינה י) (ל״ק רנג). כב תאוות משגל מפסיד היראה שבלב כי עיקר התאווה ע״י החמימות הבא מדם שבחלל הלב ומחמת שהוא בלב ע״כ הוא מפסיד היראה שבלב (ל״ת א־ד). כג תאות משגל הוא כפי החלב שיונק בקטנותו כי כשהתינוק יונק מאשה חצופה אז מתגבר בו ח״ו תאוות ניאוף שמפסדת היראה מהשי״ת וכן להיפך כשיונק חלב אשה כשירה אזי לבו חלל בקרבו ואין לו חמימות רק מעט המוכרח למצות הבורא ית״ש ול״ת א־ד) גר׳ בכורות ו׳ דם). כר הגרים מכניסין גאוה בישראל ועי״ז נוטלין חרב הגאוה מנהיגי הדור שמתגאים על הדור בחנם ועי״ז הם מגבירים תאוות ניאוף בעולם ולהנצל מזה הוא ע״י המגינים שבדור שהם הצדיקים והכשרים והם מעלין מבחי׳ החתים בשרו לבחי׳ חותם דקדושה שהוא בחי׳ תפילין כידוע זקל״ת ה־ו־ז),

כה ע״י שבירת תאוות ניאוף זוכין לדיבורים כשרים להחיות ולהשיב בהם את הנשמות שנפלו שצריכים להחיותם ולהשיבם בכל מיני מטעמים המשיבים את הנפש וע״י תיקון הברית שווכין עי״ז לתיקון המוחין נעשה עי״ז דיבורים כשרים (קל״ת ה־י) כו המוח והדעת של האדם הוא מגין בפני תאוות ניאוף כי יש ג׳ מוחין באדם וכ״א הוא מחיצה פרוסה בפני זאת התאווה כי עיקר התגברות התאווה הזאת הוא ע״י רוח שטות כח עיקר קדושת מחנה ישראל הוא ע״י שמירה מתאוות ניאוף מבחי׳ מקרה לילה ח״ו(ל״ת ח־יב). כט יש רשעים שנותנין צדקה וע״י הצדקה שלהם נעשה אצלם ניאוף (ר׳ צדקה נה) (ל״ת טו). ל כל אחד מישראל כפי טהרתו וקדושתו כן יש לו בחי׳ משיח וצריך לשמור עצמו מאד שלא יתקלקל בחי׳ משיח שלו ועיקר הוא שישמור א״ע מניאוף וצריך לשמור א״ע מאד אפילו מריח ניאוף כי הוא פוגם בחי׳ משיח שלו (ל״ ת לב). לא רוחו של משיח נעשה רוח קנאה והולך ומקנא בכל מקום שיש שם פגם ניאוף כי לגודל הקדושה והטהרה של בחי׳ משיח אינו יכול לסבול אפילו פגם בעלמא של ניאוף והוא מקנא מאד על זה ר״ל (ל״ ת לב). לב המנהיג האמת של הדור הוא צריך שיהיה פרוש וקדוש מאד בקדושה ופרישות גדולה מתאוות משגל ואז הוא ראוי להיות מנהיג ישראל שע״י הסתכלותו לבד שיסתכל בישראל יתנוצץ מוחם ויחלק להם גדולה כראוי להם ויזכו לחידושין דאורייתא ולבושה ולתשובה ולשפלות וגם נמשך על כ״א ג״כ קדושה ופרישות מתאווה זאת (ל״ת עב) (ר׳ משה רבינו כו). לג כי תאווה זאת היא בחי׳ פגם העינים וע״כ צריך לקדש עצמו ביותר בפרישות גדול מזאת התאווה ואז יש לו עינים זכים לחוות ולהסתכל בכ״א כנ״ל (ל״ת עב1 <ר׳ שלח ט׳׳ו ולא).

לד פעם אחת דיבר מענין מיאוס והרחקת התאווה הכלליות שהיא תאוות ניאוף ענה ואמר הנה אכילה עכ״פ נתוסף להאדם כח וחיות עי׳׳ו אבל זאת התאווה הלא אדרבא היא מפסדת ומזקת החיות מאד ומתשת כחו של אדם בוודאי אין צריכין אותה כלל כ״א בשביל קיום המין לבד (ל״ת קז). לה פעם אחד סיפר מענין מעשה בני אדם ענה ואמר הלא האדם בשביל תענוג קטן אחד של רבע שעה הוא יכול לאבד ולהפסיד כל העוה״ז עם העוה״ב (ל״ת קח). לו מי שזכה לזכך עצמו מתאווה זו עד שאצלו איש ואשה שוין ואין לו שום פחד מהרהורי אשה זה אינו מתיירא ואין לו שום פחד גם ממלאך (שב״ה יח) (מ״ב ברית) ור׳ קידושין ס״א וזה) (גם שי׳ מו׳ ע״ה קנב) לז מי שהוא רק חכם אמת אפילו עכו״ם ראוי שלא יהי' אצלו תאוות משגל נחשבת לתאווה כלל וכן מי שהוא חכם בחכמת הניתוח ראוי שיהי׳ נמאס אצלו תאוה זאת בפרט שתאוה הזאת מפסדת ומזקת לחיות האדם ומתשת כחו בוודאי ראוי למעט בזה בתכלית המיעוט רק לצורך קיום המין לבד (שב״ה טז) (מ״ב ברית).• לח עיקר התגברות היצה״ר הוא בתאווה זאת וע״כ צריך האדם להשתדל שכל מגמתו ויגיעתו יהי׳ רק לשבר בראשונה התאוה הכללית והצדיק האמת לא די שזכה לשבר תאותו כי אם גם הזיווג המוכרח להצדיק קשה עליו מאד וכל אדם יכול לזכות לבא למדריגה זו ומדריגת קדושת הצדיק בענין זה גבוה עוד יותר (שב״ה טז־יז) (מ״ב ברית). לט החכמים שאין להם אמונה נקראים בעלי ראתן שיש להם שרץ במוחם היינו טומאה וכפירה וצריכין להרחיק מאנשים אלו אפילו משכונתם כי הבל פיהם מזיק לאדם כשר שיפול לתאוות ניאוף (ש״ה קוד מ עכשיו בנקל יותר לעמוד בנסיון כי הראשונים שעמדו בנסיון כבר שברו כ״כ קליפה הזאת של תאוה זו עד שעכשיו בקל יכולים לעמוד בנסיון ואפילו איש פשוט (ש״ה קיד). מא אעפ״י שתאוות ממון הוא תאוה גרוע מאד והיא עבודה זרה ממש אעפי״כ עיקר הנסיון של כל אדם בעוה״ז הוא בתאות המשגל <ש״ה קטס מב נמצאים הרבה שמעוצם גשמיותם ורגילותם בענין זה אין מועיל להם כלל מה שממאסין להם ענין זה אדרבא באיזה לשון שידברו עמהם מזה יתגברו עליהם ההרהורים יותר ע״כ טוב לרוב בנ״א לבלי להתחיל לחשוב בזה כלל (ש״ה דש)

ניטים א עיקר הנסים ע״י אמונה שיאמץ שהשי״ת יכול לשנות הטבע ולחדש דבר כרצונו ואמונה היא בחי׳ תפילה למעלה מהטבע כי ע״י תפילה משנין הטבע (ל״ק ז־א). ב יש בני אדם המכסץ הניסים בדרך הטבע וכשתכלה זאת ותתרבה אמונה בעולם אז יבוא משיח כי עיקר הגאולה תלוי באמונה (ל״ק ז־א) ג עיקר הניסים בא״י <ר׳ א״י א) ול״ק ז־א) ניצוצות הקדושה א כל דבר שבעולם יש בו ניצוצות הקדושה שנפלו בשעת שבירה ושבירה הוא בחי׳ אותיות שנשברו ונפלו לכל דבר מזה העולם וכל דבר יש לו שעה וצריך לבוא בשעה זו לאדם זה שהוא משורש אחד עם אותן הניצוצות וע״י שהאדם מקבל חיות מזה הדבר נכלליץ האותיות בזה האדם ונעשה מהם קומה שלימה ועי״ז נשלמין האותיות ואח״ב יוצא מרשותו לאדם אחר שיהי׳ עליה להאותיוח שהם משורש אחד עם האדם האחר וכשמשלים האותיות נתוסף לו הארה בנר״ן שלו ועי״ז מאיר בשורש נר״ן שהיא יחוד צדיק וכנסת ישראל בחי׳ יחוד קוב״ה ושכינתי׳ (ל״ק נד־־ג) (ר׳ מו״מ באמונה ו) (ר׳ דוחק את השעה ב). ב כשאתה רוצה שהשי״ת ישפיע חסדיו לישראל תאמין שיש בכל דבר ניצוצות הק׳ ותצרף אל האמונה את החכמה ואז תהיה לך עין קדושה כשתסתכל בכל דבר יתעלו הניצוצות שהם האותיות ונעשה מהם דיבורים קדושים וע״י דיבורים האלה ישפיע השי״ ת רב טוב לישראל וזה כל תענוגי השי׳׳ת (קל״ק צד) (ר׳ תהלים צ׳׳ח זכר). ג המחשבות זרות הבאים בשעת התפילה בפרט אצל הצדיק שרוצה להתפלל בדביקות גדול הם מהניצוצות הק׳ שנפלו בשעת שבירת כלים וע״י תפילות הצדיקים עולין מעט מעט מדריגה אחר מדריגה (ל״ק צו) (ר׳ מחשבות כח). נסיעה

א ודע שהיסורים שיש לאדם בדרכים היא בסיבת גלגלי רקיעי שאין הכוכבים והמזלות מאירין שם וכל זה תלוי בשמירת הברית וכן צריך ליתן צדקה קודם שיצא לדרך כי ע״י צדקה מאירין הגלגלים וינצל מצער ועיכוב בדרך (קל״ק לא־ז־ח). ב כל הנסיעות והטילטולים של אדם הם בשביל קלקול האמונה כי אם היה מאמין באמונה שלימה שיכול הקב״ה להזמין לו כל צרכו לא היה נוסע שום נסיעה (ל״ק מ1 (ראה אלה מסעי במדבר ל״ג). ג לפעמים מתקן ע״י הטלטול פגם האמונה ואזי מתקן החרון אף מן העולם ונמשך רחמנות בעולם (ל״ע טלטול и (ל״ק מ) (ר׳ ספרי ראה כל) (ל״ת סב). ר לפעמים פתאום האדם נוסע לאיזה מקום רחוק זהו כדי להסתיר א״ע מאיזה גזירה שנגזר עליו ואף שהוא אינו יודע מזה עכ״ז הנפש יודעת מזה אך כשנתפרסם שם יוכל להזיק לו ח״ו ה׳ יצילנו זקל״ק ריח! (ר׳ צדיק קלח). ה שם אתה מסוגל על הים להכניע הגלים (ל״ק רנו). ו א״ה עיין בח״מ שהפירוש לכתוב על חמש חתיכות קלף על כ״א תיבת ורב חסד וחמש פעמים ורב חסד עולה אלף תי״ו והחמש חתיכות קלף הם ה״א ונשלם שם אתה ובתוקף רוח סערה ישליכם אל הים ויעמוד הים מזעפו (ר׳ תהלים פ״ט בשוא). ז כשרואה אדם נסיעה לפניו ואינו יודע אם יסע אם לאו אין לו להתעקש דוקא לשבת בביתו כי בכל מקום שנוסע אפילו אדם פשוט הוא מתקן הרבה ע״ י תפילתו וברכותיו שעושה שם ובלבד שיזהר עכ״פ להיות שמור מן העבירה ח״ו (ש״ה פה). ח כל נסיעה היא מן השמים שאין אחר יכול לתקן שם מה שצריכים גלל כן היא טובה שנודמן לו נסיעה כי אולי יהי׳ מוכרח לבוא שם בשלשלאות (ש״ה פה). נפש