Hilchasa Kinachamani · General Index (cont.) (77)

מח מי שעובד בשביל עוה״ב זה נקרא מילוי בטן שרוצה למלא בטנו בעוה״ב אעפ״י שבאמת בוודאי טוב יותר לעבוד ה׳ אפילו בשביל עוה״ב מלרדוף אחר עוה״ז ח״ו אעפ״כ עיקר התכלית כשלימות הוא רק לעבוד אותו ית׳ כדי לזכות להכיר אותו ית׳ שזהו רצונו ית׳ (קל״ת לזו (ראה תהלים י״ז חלקם), מט וזה כלל גדול ויסוד ועיקר בעבודת ה׳ להיות תם וישר וכר לעבוד אותו ית׳ בתמימות בלי שום חכמות וחקירות כלל כלל לא גם מחכמות שיש בעבודת ה׳ בעצמו צריך להרחיק מאד היינו מה שחושב ומדקדק ביותר וחוקר אם הוא יוצא כראוי במה שעושה ומחפש אחר חומרות יתירות ואלו החכמות מפילים מאד את האדם מעבודת ה׳ (ל״ת מד) (ראה יומא פ״ה וחי). נ כשאדם נכנס בעבודת ה׳ אזי הדרך שמראין לו התרחקות ונדמה לו שמרחיקין אותו מלמעלה ואין מניחין אותו כלל ליכנס לעבודת ה׳ ובאמת כל ההתרחקות הוא רק כולו התקרבות (ל״ ת מח) (ר׳ התחזקות כ). נא צריך להיות עקשן גדול בעבודת ה׳ לבלי להניח מעט עבודתו שהתחיל אף אם יעבור עליו מה וזכור דבר זה היטב כי תצטרך לזה כשתתחיל קצת בעבודת ה׳ כי צריך עקשנות גדול לעמוד על עמדו אף אם מפילין אותו ח״ו בכל פעם כי לפעמים יש שמפילין אחד מעבודת ה׳ אעפ״כ עליו לעשות את שלו ואל יניח עצמו ליפול לגמרי ח״ו (ל״ת מח). נב כל הנפילות והירידות והבלבולים צריכים בהכרח לעבור בהם קודם שנכנסין בשערי הקדושה וגם הצדיקים האמתיים עברו בכל זה ודע שיש אחד שכבר הוא אצל הפתח של הקדושה והוא חוזר לאחוריו מחמת הבלבולים הנ״ל או אז מתגברת עליו הס״א בהתגברות גדול מאד ר״ל ואין מניחין אוחו ליכנם לתוך הפתח ומחמת זה הוא חוזר לאחור ח״ו ע״כ צריך אז התחזקות גדול נגדו (ל״ת מח). נג שמענו מצדיק אמתי שאמר שאלו היה אומר לו אחד יהיה מי שיהי׳ בעת שעסק בעבודת ה׳ בתחילתו אחי חזק ואחוז עצמך הייתי רץ ומזדרז מאד בעבודתו ית׳ כי גם עליו עבר כל הנ״ל ולא היה שומע שום התחזקות משום אדם ע״כ מי שרוצה ליכנוס בעבודת ה׳ יזכור זאת היטב וחוק עצמך מאד ועשה מה שתוכל בעבודת ה׳ וברבות הימים והשנים תכנוס לבטח בעזרתו ית׳ לתוך שערי הקדושה כי השי״ ת מלא רחמים ורוצה בעבודתך מאד (ל״ת מח). נד ודע שכל התנועות וההעתקות שאתה ניתק ונעתק בכל פעם איזה מעט מן גשמיות לעבודתו ית׳ כולם מתקבצים ומתחברים ומתקשרים ובאים לעזרתך בעת הצורך דהיינו כשיש ח״ ו איזה דוחק ועת צרה ח״ו ודע שהאדם צריך לעבור על גשר צר מאד והכלל והעיקר שלא יתפחד כלל (ל״ת מח). נח ודע שיש אילן שגדלים עליו עלים שכל עלה צריך להיות גדל מאה שנים ומסתמא באלו המאה שנים עובר עליו מה שעובר ואח״ כ בסוף המאה שנים הוא יורה בקול גדול כמו הרמאטע (תותח) והנמשל מובן ממילא (ל״ת מח) (ראה התחזקות יט). נו אם אין יצה״ר להאדם אין עבודתו שלימה (ר׳ יצה״ר יד) (ל״ת מט). נז אפילו מי שהוא נע ונד ובא לפעמים למקומות שרחוקים מאד מעבודת השי״ ת כגון בבתי רשעים ואפילו בבתי עכו״ם אעפ״ב יש כח לישראל להעלות ולהרים כל אלו המקומות להשי״ת ע״כ עליו לעשות את שלו להמשיך עצמו להשי״ח בכל מה שיוכל בכל מקום שהוא (קל״ת עו> (ר׳ סנהדרין ק״ד ישראל).

נח כבר מבואר שאין העבודות וסיגופים שקורין (האריווני) מזיקים כלל ומי שמזיק לו העבודה והסיגופים זהו רק מחמת גדלות (ל״ת קכג). נט יש עובדות כאלו בזה העולם שזוכין ע״ י לעלות בכל פעם מדרגא לדרגא גם בעוה״ב (ח״מ שה״ל טז). ס עיקר העבודה בכל דבר שמניחין על הבחירה של האדם ואין מצווין לו לעשות או שלא לעשות בבחי׳ משה הוסיף יום אחד מדעתו (ח״מ נסיעתו לאו׳ יב). סא כל תנועה וכל מחשבה שעושין בשביל עובדא דקדושה אינה נאבדת והכל נרשם למעלה לטובה (ח״מ נסיעתו לאו׳ לא). סב איתא בזוה״ק בשוא גליו אתה תשבחם כשמנשאין עצמן לאיזה דרגא אע״פ שאין מגיע אליה היגיעה לבד היא שבחא ויקרא דילי׳ (ש״מ ג״ה לא). סג אע״פ שכל דבר שבקדושה צריכין לעשות בזריזות אך אם אעפ״כ לא יכול לעשות תיכף אל יבהלוהו רעיוניו ויצפה לישועת ה׳ שיזכה לזה אח״כ (ש״מ שלא לדחוק השעה ד). סר אפילו מי שעוסק כל היום בעבודת השם אעפ״כ מוכרח לפקח דעתו איזה שעה ע״י שיחה עם בני אדם וכן בלימוד צריכין לתת נייחא למוחין איזה שעה קלה (ש״מ מח׳ ש׳ ו). סה ע ״י שמדברין עם אנשים ביראת שמים ומזכין אותם לתשובה עי״ז נמחלין עוונותיו (ש״מ ע״ה ד). סו כשעוסקין בעבר השם תמיד אזי הטוב נשאר והרע נתבטל ונופל (ש״מ ע״ה ד). סז כשמדברין באמת מעניני עבודת הבורא עם חבירו מגביה לבו של אדם (ש״מ ע״ה ח).

סח הצדיק אפילו אם ח״ו עובר עבירה גדולה אינו נופל בדעתו והוא איש כשר כמקודם רק אח״כ עושה תשובה (ש״מ ע״ ה י). סט עוד יהי׳ זמן שמי שיהי׳ איש כשר פשוט יהי׳ חידוש כמו הבעש״ט (ש״מ ע״ה יא). ע בעבר השם העיקר היא התחלה והעיקר שהלב של התחלה ימשך זמן רב כמו הרה״ק הר״ר זוסיא זצ״ל (ש״מ ע״ה עב). עא מאד צריכין ליזהר לעסוק בזה לקרב בג״ א לעבודת השי״ת ולפעמים כדאי שיסעו נסיעות בשביל זה כדי לדבר עם בנ״א מהתכלית האמת (ש״מ ע״ה צו) (מ״ב תוכחה). עב אחד שאל כשמדברים עם בנ״א כדי לקרבם להשי״ת וכמה פעמים מוכרחים לדבר דברים בטלים ושיחות חולין השיב רבינו ז״ל מאחר שעכ״פ נכנסין בתוך הדיבורים שמספרין עמהם איזה דברים מדברי תורה עי׳׳ז נתתקנין כל הדיבורים (ש״מ מ״ת לח) גם (ש״מ ע״ה צו). עג הזהיר לדבר עם בנ״א אפילו אם מדבר שיחות חולץ וכוונתו שיבוא לדבר עמם מהתכלית אם יזכה לעוררם אין דבר גדול מזה כ״ש בזוה״ק קוב״ה משתבח ביה בכל עלמין ובעיקר לקרב ב״א גדולים ואז הקטנים ממילא יתקרבו (ש״מ ע״ה צו). עד העיקר לקרב בני הנעורים כי זקנים קשה לקרב וש״מ ע״ה צו). עה העבודה הגדולה בעבוה״ש קלה יותר מעבודה קלה בעסקי עוה״ז (ש״מ ע״ה קז). עו לאחד צוה שיהי׳ ממארי דחושבנא דהיינו קודם שהולך לישון יחשוב במה עבר עליו היום (ש״ מ ע״ה קלה). עז אחד הי׳ במקום שרחוקין מהשי״ת ופחד שלא יפול ממדרגתו אמר רבינו ז״ל בזה שהוא מפחד זה מחזק אותו לעמוד על עמדו (ש״מ ע״ ה קלח).

עח אחד בקש מרבינו ז״ל שרוצה להיות איש כשר ענה לו ווילסטי אבער וועלין הכוונה אם הוא רוצה באמת וכו׳ (ש״מ ע״ה קמ). עט זה כלל גדול בעבו״ה שכל מה שרוצה יותר ליכנס בעבודת השם מתגבר עליו הבע״ד ביותר וצריך להיות משכיל על דבר ובתחבולות תעשה מלחמה להתגבר על הרע בהתגברות גדול בכל פעם (ש״ה י). פ אלו הרוצים להיות אנשים כשרים ומתייגעים ולהוטים לקדש עצמם ע״י איזה קדושה אע״פ שאינם יכולים לגמור כראוי, היגיעה לבד היא בחי׳ קרבנות, על כן על האדם לייגע עצמו בעבו׳ השם בכל מה שיוכל וה׳ הטוב בעיניו יעשה (ש״ה יב). פא עצה טובה בעבודת ה׳ היא השכחה כי אם לא היתה שכחה לא הי׳ אפשר לעשות שום דבר בעבו״ה כי ע״ פ רוב יש להאדם בלבולים רבים וערבוב הדעת מאד ממה שחלף ועבר ע״כ יסיח דעתו מזה לגמרי (ש״ ה כו) (ר׳ תפילה קסא). פב אע״פ שהאדם צריך להיות זריז בעבו״ה בכל זאת אל תהי׳ נבהל שירצה לחטוף הכל בבת אחת רק לילך לאט בהדרגה ועי״ ז יזכה ללמוד הרבה ולגמור דברים שבקדושה כפי רצונו (ש״ה כז). פג התחזקות בעבו' השם היא שצריך להיות מרוצה לעבוד את ה׳ אפילו אם נדמה לו שרחוק שיזכה לחיי עוה״ב ואפילו אם נראה לו שיהי׳ לו גיהנום ג״ כ ח״ ו איך שיהי׳ הוא מחויב לעשות אח שלו תמיד בעבודת השם כמו שמספרים בשם הבעש״ט שפעם אחד נפל בדעתו ונדמה לו שבוודאי לא יהי׳ לו עוה״ב ח״ו התחזק ואמר אני אוהב השי״ת בלא עוה״ב וכ״ז שייך אצל כ״א שיהי׳ חזק בדעתו על כל הנ״ל עד שיזכה לילך בדרכי ה׳ כסדר (ש״ה מח). פד זה כלל גדול בעבודת ה׳ לבל יניח עצמו ליפול ח״ו מחמת שנפל מאיזה עבודה או מתפלה בכוונה או שנפל למקום שנפל ח״ו עם כל זה יחזק א״ע בכל האפשר ויתחיל בכל פעם מחדש כאלו היום התחיל להתקרב להשי״ת ובלא זה א״א להיות איש כשר באמת ואפילו ביום אחד צריך לחזק א״ע כמה פעמים ולהתחיל בכל פעם מחדש (ש״ה מח). פה צריכין להתייגע מאד בעבר׳ ה וגם רחמנות גדול מאתו ית׳ קודם שזוכין שיעמדו וישקטו שמרי המוח עד שלא ירצה שום דבר בעולם רק להש״י ולהתורה (ר׳ מוחין ל) (ש״ ה נא). פו ולעבוד ה׳ איני יודע מי הוא שיוכל לומר שיעבוד את ה׳ לפי גדולת הבורא ית׳ רק העיקר הוא הרצון להיות רצונו חזק ותקיף תמיד להתקרב אליו ית׳ (ש״ה נא).

פז מענין טוב עוה״ב מה שיכולין לזכות ע״י עבו״ה באמת (ר׳ עוה״ב מה) (ש״ה נה). פח הי׳ אפשר להצדיק להוציא הפסולת מיד מהאנשים שהיו בגשמיות מתחלה ונתקרבו להש״י אך מה יהי׳ אם יוציא הרפש עם המוח מאחר שמעורב הכל יחד ע״כ ההכרח להיות מתון עד שיזדכך מעט מעט (ש״ה עט). פט קודם שמתחיל האדם לכנוס בעבודת ה׳ אזי הטוב והרע מעורבין בו אך אח״כ כשמתחיל בעבו״ה ומתקרב להצדיק האמת אזי מתחיל להזדכך ולהתברר ואזי עולה הרע והפסולת בכל פעם למעלה כמשל המים שמעמידין אצל האש ומחמת זה דייקא באים עליו בלבולים והרהורים גדולים והצדיק צריך להשגיח על זה שיסיר ממנו חלאתו ופסולתו בכל פעם ואז נשאר אח״ כ זך וצלול לגמרי באמת כראוי (ש״ה עט) (מ״ב יראה). צ בנ״א יש להם כח למנוע מעבודת הבורא יותר מן היצה״ר (ש״ה פ׳) (ר׳ יצה״ר כא). צא חכמות וליצנות מונעים את האדם מאד מעבודת הבורא (ש״ה פ״א) (ר׳ בנ״א ט). צב אין ממש בעבודה כ״א ע״י צדיק אמתי (ש״ה קי״א) (ר׳ צדיק ר״צ). צג כשאדם מרוצה שאע״פ שהוא אינו זוכה לעבוד את ה׳ עכ׳׳פ יעבוד חבירו את השי״ת זה דבר גדול ומעלה גדולה כשאוחזין בוה כי יש כמה בנ״א שכשהם נופלים ח״ו מעבודת ה׳ אזי שונאים ומתגרים במי שמתחיל לעסוק בעבודת ה׳ ורוצים להחליש דעתו ולהפילו מעבודתו ח״ו וכ״ו מחמת קנאה ע״כ צריכין ליזהר מזה מאד (ש״ה קי״ט) (מ״ב יראה). צד ישנם אנשים שמתקרבין לעבודת השם ואח״כ מתרחקין אעפ״כ ההתקרבות שהיתה לפי שעה הוא יקר מאד בעיניו ית׳ (ש״ ה קכג). צה רבינו ז״ל כשהיה מדבר בעבו״ה או כשהיה מגלה תורה היה כל דיבור מאיר ומזהיר ומתלהב כאש לוהט רשפי שלהבת ומי שהיה מאוין לדבריו באמת היה כל דיבור פורח ונכנס בקרבו כלבת אש ממש והיה נדמה לנו באותו שעה שבוודאי לא יהיה לנו עוד שום בחירה וא״א לפרוד עוד מהשי״ ת גם עכשיו כל מי שיעסוק בספרי רבינו ז״ל ויסתכל בהם באמת וודאי יתלהב לבו מאד להשי״ת כי כל דבריו כגחלי אש (ש״ ה קכד). צו עיקר התעוררות לעבודת השם היא ע״י סיפורי מעשיות מצדיקים ואמר רבינו ז״ל על עצמו שמזה הי׳ עיקר התעוררותו להשי״ח (ש״ה קלח).

צז יש שנדמה להם שעיקר גדולת והשגת הצדיקים הגבוהים הוא רק מצד הנשמה הגבוה שיש להם כי באמת לא כן הדבר רק העיקר תלוי רק ביגיעות ועבודות באמת וש״ה קסה). צז־א טוב לעבודת הבורא ית׳ שלא להיות מלמד בפרט כי קשה מאד לצאת ידי חובת הלימוד עם התלמידים בשלימות בפרט אלו המלמדים שלומדים בעיר אחרת חוץ לביתם דבר זה מגונה ביותר (ש״ה רמירמא) (מ״ב יראה). צח פ״א שאלתי אותו מדוע כמה יראים שהתייגעו בעבודת השם ולא הגיעו למדריגות גדולות ענה רבינו ז״ל מסתמא לא התייגעו כ״כ כי הכל לפי רוב המעשה (ש״ה ק״ע). צט עיקר העבודה באמת הוא תמימות ופשיטות להרבות בתורה ותפילה ומעשים טובים בלי לחפש לחדש דוקא חומרות יתירות ולא נתנה תורה למלאכי השרת ואין שום דבר שיהיה חיוב בדוקא ואם לאו וכו׳ רק אם יוכל יוכל ואם לאו אונס רחמנא פטרי׳ (ש״ה רלה). ק יש בני אדם עובדי ה׳ שאין השי״ ת מראה להם בחייהם מה שפעלו רק בעוה״ב יראו מה שפעלו (ש״ה רמדו. קא טוב היה להאדם שיבחר לו איזה מקום וישב שם יומם ולילה ויעסוק בתורה ותפילה ועבודת ה׳ וכשצריך לאכול ירוץ לתוך איזה בית ויקח שם בחפזון איזה חתיכת לחם להעביר רעבונו ואח״כ יחזור לעבודתו (ש״ה רמ״ח). קב מה שמבלבל את האדם בעבודת השם לפעמים נדמה לו דרך זה טוב ולפעמים אחר אמר רבינו ז״ל באיזה דרך שהולכים זה טוב ובעיקר שלא לעשות רע ח״ו (ש״ה רסט1 (ר׳ מחשבות נט). קג פעם אחד דיבר עם אנשיו והי׳ מוכיח ומייסר אותם בדברים על שעדיין אינם עובדים השי״ ת כרצונו אעפ״י שאתם אנשים כשרים אבל באמת השי״ח גדול מאד ע״כ צריכין להתחזק בכל פעם ברצון חזק לעבדו כראוי כי לגדולתו אין חקר (ש״ ה רעו). קד חסיד א׳ בא לפניו ואמר לרבינו ד׳ ל יורינו רבינו דרך לעבודת הבורא ית׳ ענה רבינו ז״ל לדעת בארץ דרכך היינו מי שמשוקע בארציות גמור הוא רוצה לדעת דרך להתקרב להשי״ת כאלו לא חסר לו כ״א לידע דרכים כי רבינו ז״ל רצה שידבר עמו באמת (ש״ה רצב).

קה כשאדם מתחיל לעסוק בזה ובוחר לו מקום להתבודדות ולעסוק בעבודת ה׳ ולפעמים זוכה שנמשך איזה זמן אח״כ כשהוא סמוך מאד לבוא למבוקשו אזי ביום אחרון מזמינים לו איזה נסיון לפי בחינתו ואז מתגבר עליו הבע״ד ונכנס עמו בדברים וממשיכו לעצתו ואינו עומד בנסיון ואזי תיכף נופל לבחי׳ שינה ועובר עליו מה שעובר שזה בחי׳ כל החיילות שעברו על השני למלכות בעת שהיה מוטל בשינה ואח״כ נתעורר והלך למקום הבת מלכה והודיעה לו גודל הרחמנות שעליו ועליה שבשביל יום אחד אבד מה שאבד (הק׳ שני׳ של הסיפורי מעשיות). קו ובפעם השני הקילה עליו האזהרה שאין צריך להתענות רק ליזהר משתיית יין כדי שלא יבא לידי שינה וחזר והתייגע איזה זמן רב בעבודת ה׳ אבל ביום אחרון לא עמד בנסיון קל כי ראה מעיין של יין והטעה אחריו וטעם מהיין וחיכך נפל עליו שינה כי כך דרך הבע״ד והתאוות כשרוצה להסית האדם כשר מטעה אותו מעט מעט ותיכף כשנכנס בדברים בענין התאוה מתגבר עליו הבע״ד עד שמכשילו (הק׳ שני׳ של הסימ״ע). קז מי שהוא בר דעת אמתי וחס על נפשו באמת ורוצה לעמוד בנסיון צריך להתגבר בכל עוז להסיח דעתו לגמרי ולבלי לכנוס עם התאוות בטוען ונטען כלל ולבלי לדבר ולהרהר ולתמוה עליהם כלל ואל יבהלוהו רעיוניו רק יסיח דעתו מזה לגמרי וצריך להיות עקשן גדול בעבודת ה׳ עד שינצח המלחמה (הק׳ שני׳ של הסי׳ מע,). קח אעפ״י שעשה מה שעשה ונפל איך שנפל זה זמן רב מאד אעפ״כ השכינה מעוררת אותו בכל פעם ומרמזת עצות חדשות איך שיחפש את שורש קדושתו שהיא בחי׳ הבת מלך וזה השני למלכות אע״פ שלא עמד בנסיון שני פעמים אעפ״כ לא הניח א״ע להתייאש לגמרי ח״ו רק הלך לחפש ההר של זהב והמבצר של מרגליות ואחרי שהי׳ לו יגיעות וטלטולים קשים מצא איש גדול וזה האיש דחה אותו שבוודאי אינו בנמצא ורצה להסיתו שישוב (הק׳ שני׳ של הסי׳ מע׳ על המעשה הא׳). קס אבל השני למלך לא שמע להמניעות והדחיות ואמר שבוודאי נמצא עד שהוכרח האיש לקבץ כל החיות אבל כולם השיבו שאינו בנמצא וכן השני והשלישי ואמרו לו ראה גם ראה שלחנם טרחת כי בוודאי לא תמצא עוד שוב לאחוריך ואז מגודל צערו התחיל לבכות מאד ובאותה שעה חמל עליו השי״ת ובא עוד רוח והודיע לו שהוא בעצמו נשא הבת מלך להר ומבצר הנ״ל ואזי הלך לשם והשתדל בתחבולות עד שמצאה אשרי לו(הק׳ שני׳ של הסי׳ מע׳). קי והמעיין בכל זה יבין כמה צריכין להתחזק ולהיות עקשן גדול בעבודת ה׳ אפילו עם עבר מה שעבר ראה כמה יגיעות יגע השני למלך ואח״כ נפל ע״י שלא עמד בנסיון קל ואעם״כ לא התייאש עצמו ולא שמע לשום מניעות ודחיות שרצו לדחותו אזי ברגע קלה נתהפך הדבר ונתהפכו המניעות לסיועות וישועות ואח״כ זה הרוח בעצמו נשא אותו ג״כ לשם ראה והבן כמה צריכין להתחזק לדרוש ולחפש ולבקש את עבודת השי״ ת תמיד (הק׳ שני׳ של הסי׳ מע׳) (מעשה א׳). קיא מי שנכנס בעבודת השם נדמה לו לפעמים שיש ' לו כבר נייחא אבל הצדיקים מתייגעים תמיד מדרגא לדרגא (ש״מ ע״ה קמ״א). קיב אין טוב להיות זקן בעבודת ה׳ הן חסיד זקן הן צדיק זקן אינו טוב כי צריך רק להתחדש בכל יום להתחיל בכל עת מחדש בעבודת ה׳ (ש״ה נ״א) (מ״ב יראה). עבירות ר״ל

א עוונותיו של אדם הם על עצמותיו כמ״ש ותהי עונותם חקוקה על עצמותם וכל עבירה יש לה צירוף אותיות וע״י ווידוי דברים יוצא מעצמותיו האותיות החקוקים עליהם ונעשה הדיבור של הווידוי ובונה מלכות דקדושה (ל״ק ד־ה). ב כשעבר עבירה ר״ל הצירוף הרע שעל עצמותיו נוקם בו כמ״ש תמותת רשע רעה (ל׳׳ק ד־ה). ג לשון עבירה שעובר בתוך עצמותיו ומצוה לשון התחברות וכשעושה חבילות של מצות נתחברו שברי עצמותיו (ל״ק ד־ו). ר ע׳׳י תשובה זדונות נעשין כזכיות ויהיה נעשה מעבירות ישראל תורה וע״ב יבקשו אז לעתיד אחר עוגות ישראל כדי לעשות ממנו תורה (ל״ק כב־יא) (ראה ירמיה נ׳ ביום ההוא). ה ע״י העבירות נבראים מחבלים והם צועקים הב לן מזוני הב לן חיי וכשאין מתעורר קול דקדושה הם נחים אך תיכף שמתעורר קול דקדושה הם מתעוררין ומתחילין לצעוק ולקטרג נגדו (ל״ק כבז). ו כשהעווכות שהם חולי הנפש גוברים מאד ר״ל אוי אין יכול לסבול מרירות הרפואות ואז היה כמעט אפס תקוה ח״ו אבל השי״ ת מלא רחמים ומשליך כל חטאתיו אחרי כתיפיו ונותן לו מרירות הרפואות רק כפי יכלתו (קל״ק כז־ז) (ראה ישעי׳ ל״ח הנה לשלום). ז ולתקן כל העבירות בפרטיות הם רבים מאד וכבד על האדם וא״א לתקן אותם רק ע״י תיקון הברית נתתקן ממילא כל הלאווין שעבר (ל״ק כט־ד) (ראה ברית כב). ח אפילו מחשבה דיבור ומעשה של עבירה ח״ו יש שם ג״כ התלבשות התורה אך שהוא בהעלם ובצמצום גדול (ר׳ יומא פ״ו עבר ושנה) (ר׳ מחשבות ובלבולים כב) (ל״ק נו־ג). ט כל העבירות ח״ו עיקרן ע״י שמוציאין מכח אל הפועל כי בתחלה העבירה בכח שחושב לעשותה ח״ו ואח״כ כשמוציאה לפועל אז הוא רשע גמור וחשוב כמת והרי הוא מאבד עצמו ומאבד עולם מלא ח ״ו וע״כ בכל עבירה ח״ ו פוגמין בכלליות העולמות והשמות הק׳ ר״ל ואין תקוה כ״א בתשובה כי ע״י שמתחרטים על העבירה ועוזבים אותה עי״ז נתתקן כל הנ״ל וחוזר ומוציא תיקון כל העולמות מכח אל הפועל (קל״ק סו־ד) (ר׳ תשובה כט).

י כשעושה איזה מצוה ומוציאה מכח אל הפועל עי״ז ממשיך אור בחי׳ הכח שהוא בחי׳ רוח דלעילא ומקשרו עם בחי׳ הפועל שהוא בחי׳ הרוח דלתתא ונעשה עי׳׳ז יחוד גדול בין שני הרוחות הק׳ מה שאין כן כשמוציא ח״ו איזה דבר עבירה מכח אל הפועל אז אדרבא נסתלק גם בחי׳ הרוח דלתתא שזה בחי׳ החיות הקודש שיש בו ועולה ונכלל בשרשו שזה בחי׳ שהפועל חוזר אל הכח ואז הוא כמו מת ושורה עליו רוח הטומאה ח״ו וע״כ מועיל תשובה כי עיקר תשובה הוא חרטה (ל״ק סו־ בפל״ח) (ר׳ תשובה ל). יא כשאדם עובר עבירה ח״ו אז העבירה נחקק על עצמותיו (ר׳ יחזקאל ל״ב ותהי) (ל״ק קא). יב מי שנמשך אחר עבירות ח״ו וכאשר יעורר רוחו לשוב קשה לו מאד להתפלל בדחילו ורחימו לכן לא יוכל לבקוע המסכים המבדילים אבל ע״י אמת שידבר באמת מעומק הלב אז ה׳ אור לו כי חותמו של הקב״ה אמת ועי״ז ימצא הפתח לצאת מהחשך (ל״ק קיב). יג כשישראל נופלים בעוונות ח״ ו זהו משא כבד מאד שא״ א לישא כלל המשא וי הכבד הזה כי מי שיודע קדושת ישראל מאין הם לקוחים ויודע רוחניות ודקות של ישראל הוא יודע שישראל הם רחוקים לגמרי מעון ואין עון שייך להם כלל כלל לא וזה עיקר הרחמנות לרחם על ישראל עם קדוש להוציאם מהעוונות ובאמת מהיכן באים לעוונות ח״ו הוא רק ע״י שאין לו דעת וזה הרחמנות הגדול מן הכל שצריכין לרחם עליו להכניס בו דעת (ל״ת ז־ג) (ר׳ סוטה ג׳ אין). יג־א ע״י השכן שניתוסף להקיבוץ של ישראל כגון כשיש קיבוץ של ישראל שעוסקין בתפילה כשניתוסף עליהם עוד נפש אחת אז נתרבה ונתגדל מאד בתי התפילה כי נתרבין הצירופין הקדושים מאד ונבנים בתים הרבה בקדושה עליונה ונעשה מזה שעשועים גדולים למעלה ועי״ז נמחלין ונסלחין העוונות ונמשך רפואה ונתבטל כל מיני חולאת (קל״ת ח־ה) (ר׳ נפש יח). יר כשרוצה לדבר צם חבירו ביראת שמים צריך לרחם גם על עצמו לצאת מעוונות ושיהיה לו יראת שמים כדי שיהיו דבריו נשמעין וגם כדי שיתקיימו דבריו אצל חבירו שלא יעבור הדיבור מלב חבירו תיכף (קל״ת ז־ד). טו כי עבירה היא בוודאי בושה גדולה כי עבירה אינה ראויה כלל לישראל אבל גם כשרוצין לעשות מצוה ראוי שיהיה לו ג״כ בושה גדולה כשיסתכל על עצמו ויראה שהוא רחוק מאד מהשי״ת ואין לו שום זכות שיזכה לעשות מצוה וע״י הבושה עושין תשובה אבל עיקר הבושה נמשך ע״י המנהיג בחי׳ משה (ל״ת עב) (ר׳ בושה טו). טז אפילו אותן האנשים הרחוקים מן הקדושה מאד שנלכדו במצודה רעה עד שרגילין בעבירות ח״ ו ר״ל אעפ״כ הכח של התורה גדול כ״כ עד שיכולה להוציא אותם מן העבירות שרגילים בהם ח״ו אם יעשו להם חוק קבוע וחיוב חזק ללמוד בכל יום כך וכך בוודאי יזכו לצאת ממצודתם הרעה (ש״ ה יט). יז דע כי יש עבירות ,שהם מכניסים כפירה באדם (ר׳ כפירות ר״ל ט) (ש״ה ל״ב). יח כשרואה אדם נסיעה לפניו אין לו להתעקש למנוע מזה לישב בביתו דווקא כי בכל מקום שאדם נוסע מתקן שם איזה דבר רק שיזהר להיות שמור מן העבירה (ש״ה פ״ה).

יט דע שיש חבילות חבילות של עבירות ר״ל כי עבירה גוררת עבירה היינו כשאדם עובר עבירה ח״ו אזי עבירה ראשונה גוררת אותו לעשות עבירות אחרות השייכים לה דייקא וזה בחי׳ חבילות חבילות עבירות ח״ו כי עבירה הראשונה עם העבירות שנגררו אחריה דהיינו השייכים לה הם בחי׳ חבילה אחת וכן עבירה אחרת הם חבילה אחרת עד שנעשו ח״ו חבילות חבילות של עבירות ר״ל (ש״ה פט), כ ומכל חבילה נבראת כת אחת של מחבלים ומקטריגים והמחבלים צועקים הב לן חיי הב לן מזוני כי הוא הבעל של העבירה וצריך ליתן להם חיי ומזוני כי עבירה הראשונה עשה בלי הכרח וצריך בוודאי ליתן לה מזונות ואפילו העבירות האחרות השייכים לעבירה ראשונה שנגררו אחריה צריך ליתן להם ג״כ מזונות כי יש להם טענה היה לך לעשות מצוה תיכף אחר עבירה הראשונה והיתה המצוה מגינה עליו ע״כ צריך ליתן לכולם מזונות וחיות (ש״ה פט). כא והתיקון הוא שילמוד לעשות ולקיים הי״ ג מדות של רתמים וחסדים דהיינו שיהיה לו רחמנות וירבה לעשות חסד כי ע״י שמקיים הי״ג מדות של רחמים עי״ז מעורר למעלה הי״ג מדות העליונים של רחמים ועי״ז נכנעין ועוברין המחבלים שנעשו ע״י עבירות (ש״ה פט). כב וזה בחי׳ אל מלך יושב על כסא רחמים וכו׳ מוחל עוונות עמו מעביר ראשון ראשון היינו שע״י הי״ג מדות של רחמים מעביר הקב״ה עבירות הראשונים שבכל חבילה וחבילה ואזי שאר העוונות שבחבילה שבים אל השי״ת והוא ית׳ נותן להם חיות (ש״ה פט) (ר׳ תהלים נ״א אלמדה). כג אך מאין הקב״ה נותן להם חיות דע כי יש בסט״א בחי׳ ראשון בחי׳ אדום כמ״ש ויצא הראשון אדמוני והוא ראשון להעבירות הראשונים הנ״ל כי כולם נמשכים ובאים על ידו כי באמת לפי גודל קדושת ישראל אין ראוי להם כלל לעשות עבירות ח״ו רק מחמת תוקף הגלות באים לעבירות נמצא שכל העבירות נמשכים ע״י אדום ע״י שאנו מסורים בגלות אצלו וע״כ הקב״ה נותן העונות עליו ונמשך להם חיות ממנו (ש״ה פט). כד יש עבירה ר״ל שעונשה שיהא בעל חוב תמיד ועצה לזה לשוב בתשובה ולהתפלל בכלליות שינצל מזה (ש״ה קיב) (ר׳ תורה קיא). כה אמר עס איז שוין איין עבירה אז איהר טיט איין עבירה ר״ל מעתה (שי״מ ע״ה סו). עוה״ז ועוה״ב א לעתיד יתוקן בחי׳ משפט בחי׳ ציון במשפט תפדה ואז יתעברו עננין דמכסין על עינא (ל״ק ב־ה). ב כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו זאת הבחי׳ היא מעין עוה״ב כי לעתיד יהי׳ כולו הטוב והמטיב (ל״ק ד־א).

ג השגת עוה״ז נקרא גשם נגד השגת עוה״ב ובעוה״ב בכל עת שיזכו להשגה יתירה יעשו תשובה על תשובה כי עוה״ב הוא כולו תשובה (ל״ק ו־ג). ר מה שהקב״ה מחריש לאדם אין זה אלא כדי שיקבלו עונשם בעוה״ב שאז מסדרין לעיניו עוונותיו (ל״ק ו־ג). ה א״א לשכל האדם להשיג בעוה״ז הדעת של הידיעה והבחירה רק לעתיד כשיתבטל הבחירה ויעלה לגדר מלאך (ל״ק כא־ד). ו המקיפין שא״א להבין כמו הידיעה והבחירה הם סתומים במשך הזמן של עוה״ז ולא יתגלה אלא לעתיד (ל״ק כא־י). ז לעתיד ידעו הכל את ה׳ אפילו עכום אך הדעת שיהיה להם אפשר לדבר ממנו אך הדעת שיהיה לנו אז א״א לדבר כי הוא בחי׳ מקיף של השכל (ל״ק כא־י). ח ודע שגם לעתיד שתמלא הארץ דעה ויהיה נעשה מהמקיף פנימי גם אז יהיו מקיפים אחרים כי כ״א ישיג לפי מדריגתו לפי עבודתו אשר יגע בזה העולם וכן בין צדיק לצדיק יהיה הפרש גדול מכש״כ בין צדיק לרשע (ל״ק כא־י). ט דע שעוה״ז מלא מרירות ועיקר המרירות היא דאגת וטרדת הפרנסה ותאוות ממון שבא ע״י פגם הברית אבל ע״י התקרבות לצדיקים שהם שומרי הברית נמתק מרירותו (קל״ק כג־ז). י עיקר ההתבודדות הוא בלילה בעת שהעולם פנוי מטרדת עוה״ז כי ביום ע״י שרודפין העולם אחר עוה״ז ואפילו אם הוא בעצמו אינו טרוד אעפי״ב מאחר שהעולם טרודים ורודפים אחר הבלי עוה״ז עי״ז קשה אז לבא לידי ביטול (ל״ק נב) (ר׳ התבודדות ה). יא לעתיד לבוא יתנסו או״ה ע״י מצות סוכה ואז נתהפך ריב לשונות ולא יהיה בחי׳ ריב ויהיה שפה אחת ואז יתגבר האמת היינו אפילו עכו״ם יחזרו לעבדו שכם אחד (ל״ק מח)(ראה אומות העולם ה).

יב לעתיד לבוא יתעורר השיר שהוא פשוט כפול משולש מרובע שהוא בחי׳ דלת עם י׳ שהם עשרה מיני נגינה זה בחי׳ הא וזה ע״י התגלות מלכותו ע״י בחי׳ לבי חלל בקרבי (ל״ק מט־ה). יג לעתיד לבוא ליום שכולו שבת בחי׳ תשובה יתגלה אורייתא דעתיקא סחימאה היינו סתרי תורה וזה ע״י שמעלה התשובה מבחי׳ מאור הקטן בחי׳ מלכות לבחי׳ בינא ליבא וכ״א ע״י שמקדש מחשבתו כן יזכה להשיג סתרי תורה (ל״ק מט־ו). יד אפילו מי שיודע ומבין הרמזים שמרמז לו השי״ ת בכל דבר וא״כ ירצה לעסוק רק בעסקי עוה״ז מאחר שמבין הרמזים ויכול להתקרב לעבודת הש״י על ידם אבל באמת אינו כן כי אסור להרבות בעסקי עוה״ז מחמת שני טעמים א׳ מחמת שזאת העבודה בעסקי עוה״ז הוא מקום מסוכן מאד והב׳ מחמת שיש עבודה גבוה מזה דהייינו קדושת התורה והמצוות בכן צריך להסתפק רק בהכרחיות (ל״ק נד-ב). סו העוה״ז הוא התלבשות מדריגות התחתונות של הקדושה בחי׳ רגלין (ל״ק נד־ב) (ר׳ קדושה ב) (ישעי׳ ס״ו והארץ). טז עיקר הזכרון הוא לזכור תמיד בעלמא דאתי שלא יהיה בדעתו ח״ו שאין עולם אלא אחד וע״י מה שמדבק מחשבתו בעלמא דאתי עי״ז נעשה יחוד ה׳ אלקי (ל״ק נד־א) (ר׳ ד משפטים צ״ח ה׳ אלקי). יז בחי׳ וו לזכור תמיד בעולם הבא דהיינו לאדבקא מחשבתי׳ בעלמא דאתי הוא בכלליות ובפרטיות בכלליות כך ראוי להיות מנהג יראי ה׳ תיכף בבוקר בהקיצו יזכור מיד בעלמא דאתי ואח״כ יעשה זאת בפרטיות דהיינו שיגדיל דעתו בכל מחשבה דיבור ומעשה שהשי״ ת מזמין לו ומגלגל עמו בכל יום ויום לפי האדם ולפי המקום ומלביש לו בהם רמזים כדי לקרבו לעבודתו (ל״ק נד־ב). יח וזה מרומו בפסוק מלבד עולת הבוקר מלבד ר״ת לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי זה צריך להיות תיכף בבוקר (מי הנחל נ״ד בשם אחד מאנ״ש). יט מי שדבוק בדעת האמתי אינו מסתכל כלל על הבלי הזמן כי יודע כי גשמיות הזמז קצר מאד והוא מדבק א״ע רק בעלמא דאתי שהוא באמת יום שכולו ארוך ואפילו בעניני העוה״ז הוא מסתכל ומבין בכל עת הרמזים הקדושים שמרמז לו השי״ת איך להתקרב אליו על ידם עי״ז הוא חי חיים טובים בכל עת וימי חייו גדולים וארוכים מאד (ל״ק נד־ פלח). כ מחמת קטנות דעת של האדם נדמה לו כאלו הוא עולם של ומן ארוך ורוצה לקבוע דירתו בעוה״ז ולמלאות בו תאותו נמצא ע״י שטות דעתו נתארך אצלו הזמן כאלו ידוע לו שיש לו עוד זמן ארוך לחיות בזה העולם ועי״ז בעבו״ה דוחה א״ע מיום ליום עד אשר מאומה לא ישא בעמלו ח״ו שזה בחי׳ קיצור ימים ת״ו (ל״ק נד־פלח) (ר׳ בראשית כ״ד ואברהם).

כא לעתיד לבוא יהיה הדיבור כשלימות כי עכשיו הדיבור חסר מאחר שאין כל העולם קוראין להשי״ת עם הדיבור כי עיקר גדולתינו ותפארתינו יתגלה לעתיד כי אז יראו הכל גדולת ותפארת הצדיקים ולהיפך מפלת רשעים כי אז יהיה יומא דדינא רבא ולא יוותרו לו על שום דבר קטן ואז יראו החילוק בין צדיק לרשע ואזי יתהפכו כולם להשי״ת עי״ז ויקראו כולם בשם ה׳ (ל״ק סו־ג). כב צריכין להמשיך בחי׳ עלמא דאתי גם בעולם הזה דהיינו שיהיה מפלה לרשעים גם בעולם הזה וזה נעשה ע״י אמת שעי״ז נתגלה בחי׳ פנים ואזי ממשיכין בחי׳ עוה״ב בתוך העוה״ז ואזי נעשה מפלתם כמו שיהיה בעוה״ב ועי״ז ממשיכין שלימות הדיבור שיהיה לעתיד בתוך העוה״ז שעי״ו ,.תהפכין כולם להשי״ת (ל״ק סו־ג) (ר׳ אמת כב). בג עיקר הרגשת תענוג ושעשוע עוה״ב וכל הש״י עולמות הוא רק בלב (קל״ק קצא) (ר׳ לב לה). כד דע שכל מצוה שעושין נעשה ממנה נר וכשנסתלק האדם אוי נותנין להנשמה להיות מחפש בגנזא דמלכא שיחפש ויקח לו מה שירצה מגנזי המלך ית׳ וזה תכלית כל תענוגי עוה״ב ולחיפוש צריכץ נרות והנרות נעשין מן המצות (ל״ק ערה)(ר׳ שבת קנ״א במתים). כה לימוד ההלכות בפרט כשזוכין לחדש בהם זה ג״כ בחי׳ שעשוע עוה״ב (ל״ ת ב־ב) (ר׳ נדה ע״ג כל). כו עיקר שעשוע עוה״ב להודות ולהלל לשמו הגדול ית׳ ולהכיר אותו ית׳ שעי״ ז סמוכין וקרובים אליו ית׳ כי שאר כל הדברים יתבטלו לעתיד כולם ולא ישאר רק בחי' תודה והודאה שזה כל שעשוע עוה״ב (ל״ת ב־א) (ר׳ ב״ר צו פ״ט כל). כז משה רבינו הוא היה מנהיג ישראל והוא יהי׳ המנהיג לעתיד (ל״ת ז־ב) (ר׳ קהלת א׳ מה). כח עוה״ב הוא י\ם שכולו ארוך כי שם הוא למעלה מהזמן כי כל הזמן של כל העוה״ז כולו מה שהיה ומה שיהיה הוא כולו אין ואפס נגד יום א׳ ואפילו נגד רגע אחת של עוה״ב ושם אין שום זמן רק סדר הזמנים שיש שם הם בחי׳ השגות של המקיפים יש מקיפים שהם בחי׳ ימים ובחי׳ שנים בחי׳ תקופת השנה (שמות לד) והשגות מקיפים הללו זה עיקר התענוג והשעשוע עוה״ב אשרי מי שזוכה להשיגם (ל״ת ז־ו) (ר׳ תהלים ל״א מה). כט כשיהיה חידוש העולם לעתיד אז יתנהג העולם ע״י נפלאות היינו ע״י השגחה לבד שהיא בחי׳ נפלאות שלא כדרך הטבע כי חידוש העולם לעתיד היא בבחי׳ א״י ועיקר קדושת א״י הוא ששם הוא השגחתו ית׳ תמיד ואז יתער שיר חדש דהיינו ניגון של השגחה (ל״ת ח־י). ל רווח עוה״ז אין לשער דהיינו מה שהאדם יכול להרויח בזה העולם ואין צריך ע״ז הוצאות משלו שקורין (אויס לאג) רק ממה שהכין לפניו הבורא ית׳ יכול להרחיב ידו ולהרויח הרבה מאד עין לא ראתה וכר (ל״ת נה).

לא תשובה היא בחי׳ חיים נצחיים של עוה״ב (ר׳ תשובה נא) (ל״ת עב). לב עיקר התקומה בחחיה יהיה רק להשפלות שהשפלות של כ״א יהי׳ נחיה ויקום בתחי׳ כי תענוג עוה״ב א״א לנו להשיג עכשיו וזה מחמת שאנו עכשיו בגבול וכל דבר שיש לו גבול א״א לו להשיג תענוג עוה״ב הרוחני וע״כ עיקר חיים נצחיים של לעתיד לבא יהיה רק להשפלות של כ״א כי שפלות ועניוות הוא בחי׳ בלתי גבול כי הוא בחי׳ אין ממש ואין לו שום גבול ועיקר חיים נצחיים של עוה״ב הוא רק בבחי׳ בלחי גבול (ל״ת עב) (ר׳ שבת קי״ח כל). לג העצם לוז שיש בעורף האדם שישאר אחר כליון הגוף וממנו יתחדש בנין הגוף בשעת תחיית המתים זהו עיקר נחמתינו (קל״ת פה) (ר׳ בין המצרים א). לר דיבר עמנו כמה פעמים מענין יסורי עוה״ז שכל בני העולם כולם מלאים יסורים אין גם אחד שיהיה לו עוה״ז ואפילו העשירים הגדולים ואפילו השרים אין להם שום עוה״ז כלל כי כל ימיהם כעס ומכאובות וכולם מלאים טרדות ודאגות ועצבות ויגון ואנחה תמיד וכל אחד יש לו יסורים מיוחדין ואין גם אחד מכל הגבירים והשרים שיהי׳ לו הכל כסדר כרצונו תמיד וכולם כאחד מלאים יסורים ודאגות תמיד (ל״ ת קיט). לה ואפילו מי שנדמה עליו שיש לו עוה״ז כשלימות ויש לו כל התענוגים עושר ונכסים וכבוד והון רב וכו׳ אם יסתכלו בו היטב הוא מלא כעס ומכאובות הרבה תמיד ואין צריך לבאר זאת למי שיש לו מוח בקדקדו ומסתכל קצת בהם באמת וכמ״ש שלמה (קהלת ב) גם כל ימיו כעס ומכאובות וכו׳ וכתיב אדם לעמל יולד קצר ימים ושבע רוגז(איוב יד) וזה כולל כל בני אדם שבעולם מקטן ועד גדול ואין שום עצה ותחבולה להנצל מעמל ויגון הזה כ״ א לברוח להשי״ת ולעסוק בתורה (ל״ת קיט)(ר׳ ב״ר פ׳ י״ג אדם). לו ענה ואמר רבינו. ו״ל הנה הכל אומרים שיש עוה״ז ועוה״ב והנה עוה״ב .אנו !מאמינים שיש עוה״ב אפשר יש עוה״ז גם כן באיזה עולם כי בכאן נראה שהוא הגיהנום כי כולם מלאים יסורים גדולים תמיד ואמר שאין נמצא שום עוה״ז כלל (ל״ת קיט). לז כי העוה״ז כשאינו מחובר בבחי׳ עוה״ב ח״ו אזי הוא גיהנום ממש שהוא היפך מעוה״ב שהוא בחיק עדן ואז אין לו בוודאי שום נחת גם בעוה״ז ועיקר שלימות עוה״ז הוא כשהוא מחובר ומקושר היטב בבחי׳ עוה״ב אז גט העוה״ז שלו הוא בחי׳ כסדר בחי׳ עוה״ב ומי שזוכה לידע זאת ולהאמין בזה באמונה שלימה בוודאי הוא חי חיים טובים גם בעוה״ז (ל״ת קיט בפל״ח). לח ובזה יש לפרש כוונת דברי רבינו ז״ל במאמר זה שכתב אפשר יש עוה״ז ג״כ באיזה עולם כי בכאן נראה שהוא הגיהנום וכו׳ היינו שכל ענין עוה״ז הוא בשביל הבחירה ומי שפוגם בבחירתו ומפריד באמת העוה״ז מהעוה׳׳ב ח״ו אז הוא ממש בגיהנום גם בעוה״ז ומלא יסורים ומי שזוכה לדבק מחשבתו בעוה״ב אז יש לו חיים טובים גם בעוה״ז רק שבאמת חיי עוה״ז שלו הם ג׳׳כ בחי׳ חיי העוה׳׳ב בחי׳ עולמך תראה בחייך (ל״ת קיט בפל״ח). לט אחד שאל אם להיות מלמד השיב לו רבינו ז״ל לא כי טוב יותר להיות סוחר רק בעת שתלך לשוק תמאס העוה״ז בפיך (ש״מ ע״ה קלט).

מ בעוה״ב מונחים כמה בנ״א בחוץ והם צועקים בקול מר תנו לנו מה לאכול ובאין אצלם ואומרים להם הרי לכם אכילה ושתיה והם משיבים לא לא אנו צריכים אכילה ושתי׳ של תורה ועבודה וכן יש שצועתים תנו לנו במה להתכסות ובאים ואומרים הרי לכם מלבושים והם משיבים לא אין אלו מלבושים נצרכים לנו כלל רק אנו צריכים מצות ומעשים טובים להתלבש בהם (ש״ ה כג). מא ודע שלעתיד מזכיריץ את האדם כל מה שלמד אף אם שכח (ר׳ צדיק רעט) (ש״ה כו). מב עוה״ז מטעה אותנו לגמרי כאשר נראה בחוש ברוב בני אדם שעוסקים ועובדים ימים ושנים בסחורות ומו״מ ולבסוף כשבאין לחשבון אין נשאר בידם כלום ואם אפילו משיג מעות לוקחין אותו מן המעות גלל כן העיקר למשוך א״ע להתכלית הנצחי (ש״ה נא). מג מי שמקושר בעוה״ז יש חילוק בין העוה״ז שהוא רחבת ידים ובין הקבר שהוא מקום צר אבל מי שנזדכך מוחו ואין לו שמרים במוח הכל שוה אצלו כי בכולם הוא דבוק רק בהשי״ת ובהתורה (ש״ה נ״א) (מ״ב דעת). מר את זה תקבלו מאתי שלא להניח עצמו לטעות שלא יטעה אותו העולם כי לא נמצא אחד שיהיה לו קץ וסוף טוב מן העולם וכל בני אדם שהיו אפילו אותם שתפסו בידם כל העוה״ז הי׳ סופם רע מאד גם לדורות קלקלו והפסידו ומאחר שאין עוה״ז כלום מה צריכים לעשות אך ישראל כבר יודעים מה לעשות ע״י התורה (ש״ה נא) (ע״פ). מו מענין טוב עוה״ב מה שזוכין ע״י עבו״ה אמר שמוכרחין לקרותו בשם טוב כפי השגת בנ״א אבל באמת היא למעלה למעלה מטוב וכו׳ בבחי׳ עין לא ראתה וכו׳ (ש״ה נה). מז בעוה״ז שיש להאדם טרדות ועול הפרנסה יכול להיות שיקוץ אותו פרעוש והוא לא ירגיש מחמת שמחשבתו טרודה בהפרנסה אבל בקבר שאז אין להאדם שום טרדא ושום מחשבה אחרת אז הוא שומע אפילו הרחישה של התולעים ומרגיש כל נשיכה ואין שום דבר שימנעהו מגודל צערו הקשה ר״ל (ש״ה פד) (ר׳ פ״א ד׳ ואל). מח ראוי להאדם להרגיל א״ע להיות בעוה״ב דהיינו להיות מופרש מתאוות כמו בעוה״ב שאין בו לא אכילה ושתיה ושום תאוות של עוה״ז כמו שאנו רואין החולה מחמת שהוא סמוך קצת לעוה״ב ע״כ אין לו שום תאוה וכל התאוות מאוסים עליו כן יש לאדם להרגיל עצמו בעודו בבריאותו שיתנהג בלא תאוות כמו בעוה״ב (ש״ה צו) (ר׳ זכרון טז). מט איש אמונות הוא חי חיים טובים תמיד וטוב לו בעוה״ז ובעוה״ב אבל המחקרים אין להם שום חיות לא בעוה״ז ולא בעוה״ב כי הם מלאים יסורים

תמיד כי א״א שיתנהג להם כרצונם ומאחר שהם בוחרים בעוה״ז שהוא כולו מלא יסורים ע״ב בכל עת יש להם צער ויגונות ודאגות מעניני העוה״ז מאחר שאין מסתכלים על התכלית הנצחי רק על תאוות עוה״ז (ש״ה קב). נ יש בנ״א עובדי ה׳ שאין השי״ ת מראה להם מה שפעלו כל ימי חייהם רק אחר מותם בעוה״ב אז יראו מה שפעלו (ש״ה רמ״ד). נא הכלל שהעוה״ז מלא דאגות ויגונות וצער ויסורים תמיד וכמו שנגזר מחטא אדה״ ר בעצבון תאכלנה ואין מקום לברוח מהעצבון והדאגות האלו המקצרים ומכלים ימי האדם כ״א אל השי״ת ואל התורה (ש״ה שח). נב כל העשירים מודים שהעוה״ז מלא יגונות ויסורים בכל יום ובכל שעה כשרז״ל מרבה נכסים מרבה דאגה ואעפ״י שההמון עם העניים נדמה להם שאם היה להם עשירות לא היה להם דאגות אבל באמת הם טועים הרבה בוה והעניים והבעלי בתים יש להם ג״כ דאגות הרבה (ש״ה שח). נג אין מקום לברוח מיסורי עוה״ז המלא מכאובות הן בענין פרנסה והן בענין יסורים מאשתו ובניו ולהנשים נדמה שיש להם מבעליהם יסורים והן יסורים ומכאובים ממש על כל אלה אין מקום לברוח מכל זה כ״א אל התורה כי כל מי שרוצה שיהי׳ לו טוב בעוה״ז שיחיה בנחת בלי צער הוא מלא צרות תמיד ואפילו אם יהי׳ לו לפעמים איזה טוב מדומה בוודאי מעורב ביגונות תמיד כידוע בחוש למסתכל על האמת וש״ה שח). נד הרוצה תענוגי עוה״ז ולחיות בנחת בוודאי חייו מרים ומרורים מאד כי אפילו רוח קימעא עוכרתו כי תיכף כשבא עליו דבר נגד רצונו יש לו צער ויסורים וזה א״א שיתנהג הכל כרצונו ע״כ אין מקום לברוח מעמל עוה״ז ויסוריו כ״א אל עמל התורה ואז אשרי וטוב לו וש״ה שח). נה אפילו חכמי המחקרים של או״ה מודים לכל זה שהעוה״ז מלא יסורים תמיד ואמרו שאין טוב בעוה״ז כ״א הסבל לסבול כל מה שיעבור עליו אבל כל דבריהם אינם מועילים בלא התורה הק׳ כי אין אדם זוכה שלא יטרדוהו צרות עוה״ז חא ע״י התורה הק׳ (ש״ה שח>. נו כשמיישב האדם עצמו היטב האמת לאמתו שהעוה״ז אין שום תכלית כלל כי אפילו עם הי, העוה״ז מלא טובות ועשירות בלי שום יסורים ודאגות אעפ״כ הוא הבל וריק כי הזמן חולף ועובר כהרף עין מכש״ב שגם כל העוה״ז מלא צער בלי שיעור מן גדולי העשירים עד עני שבעניים כולם מלאים דאגות וטרדות פרנסתם ושאר יסורים ואפילו קסריים ומלכים מלאים דאגות ופחדים רבים בלי שיעור כידוע (ש״ה שח). עולם

א ע״י הרוח חיים נברא העולם כמ״ש וברוח פיו כל צבאם (ל״ק ח־א). ב ע״י תפילה זוכה לשלום הכללי דהיינו קירוב העולמות לשלימותן (ל״ק יד־ח). גאור הצדיק הוא מאיר בכל העולמות מכש״כ בעוה״ז (ל״ק יז־ב). ד יש בכל עולם ועולם בחי׳ נעשה ונשמע כי מה שהוא לעוה״ו בחי׳ נשמע היא לעולם הגלגלים בחי׳ נעשה ויש להם בחי׳ נשמע גבוה ממנו וכן מעולם לעולם (ל״ק כב־י) (ראה משפטים נעשה ונשמע). ה ודע שבכל עולם ועולם ובכל מדריגה יש שם דמיונות אלו והם הקליפות הקודמין לפרי וסובבים את הקדושה וכשאדם נעתק ממדריגה למדריגה נתעוררין הקליפות וצריך להכניע ולטהר אותו מקום מהקליפות (ל״ק כה־ב). ו כי יש אפיקורסים שאומרים שהעולם הוא מחויב המציאות אבל באמת הבל יפצה פיהם כי רק השי״ת לבד הוא מחויב המציאות אבל כל העולמות הם אפשרי המציאות כי הוא ית׳ בראם יש מאין וביכלתו ית׳ היה לבראם או שלא לבראם (ל״ק נב) (ראה אפיקורסים ב־ג), ז בתחילה היה העולם מקולקל ואח״כ בכל פעם נתתקן העולם ונחשב העולם אצלו ית׳ יותר כי אח״כ בא אברהם יצחק ויעקב ומשה רבינו ע״ה וכן בכל פעם באים צדיקים ומתקנים בכל פעם את העולם יותר ואח״כ בסוף יבוא משיח ב״ב ואז יהיה גמר תיקון העולם (ש״ה רלט). ח דרך העולם לומר שעכשיו אינם עתים טובות ובשנים הקודמים הי׳ טוב יותר ומה שמוציא עכשיו בעל הבית פשוט חשוב הוא יותר מההוצאות של הנגידים שבשנים הקודמים ענה ואמר אדרבא השי״ת מנהיג עתה העולם יפה יותר מקודם (ש״ה שז). עונשים

א עונשים של כל הדברים החליף א״א ע״ה על שעבוד מלכיות אך עונש העזות נשאר רק בגיהנום (ל״ק כב־א). ב כשאחד יוצא לחוץ ואינו מתנהג כשורה אין יכולים למצוא עצה מה לעשות לו כי היה אפשר להעניש אותו אך כל העונשים הם נוגעים להצדיק בעצמו כמו שמצינו אצל השי״ת שבכל צרתם לו צר וע״כ גם ענוש לצדיק לא טוב וע״כ הצדיק מוכרח לעשות תשובה בעד כל ישראל והמקורבים להצדיק תשובתם בנקל יותר כי הצדיק עושה תשובה בעדם (ל״ת סו). ג כי כשמענישים את אחד עוקרין אותו משורש חיותו כי אפילו שאר עונשים נקראים מידה (כגון שנעשו עניים ע״א ה) והשם הוא החיות ושמו משותף כשמינו כביכול וע״ב כשיש לישראל איזה עונש ח״ ו נוגע את עצמו ית׳ כביכול כי עיקר העונש נוגע בהחיות שהוא השם ושמו משותף בשמעו(ל״ת סו) (ר׳ ויקהל ל״ה ויקהל). ע״ז א כל זמן שיש ע״ז זאת של ממון בעולם חרון אף בעולם וכפי הביטול של ע״ז כן נתבטל החרון אף ונמשך חסד בעולם (ל״ק יג־א). ב אלו בני אדם הנופלים בתאוות ממון ואינם מאמינים בה׳ שיכול לפרנסם בסיבה קלה הם נקשרים בפנים דס״א אלקים אחרים חשך מיתה עצבוח (ל״ק כג־א) (ר׳ יתרו כ׳ לא יהיה לך) (ד׳ ממון ג). ג כל הע״ז תחובים בממון שהיא ע״ז כלולה מכל הע״ז של ע׳ אומות (ל״ק כג־א). ר כל הנסיעות של אדם הוא בשביל קלקול האמונה היינו בחי׳ ע״ז כי אם היה מאמין באמונה שלימה שיכול הקב״ ה להזמין לו כל צרכו לא היה נוסע שום נסיעה (ל״ק מ). ה גם ע״י ע״ז נמנע המטר וכשאין מטר אין שובע וכשאין שובע אין שלום וכשאין שלום אזי אין איש עוזר לחבירו וכל אחד צריך לנסוע ולטלטל בשביל פרנסתו וכשאין קמח אין תורה (ל״ק מ).

ו ודע שע״י נפילת האמונה עי״ ז נתחזק אמונות כוזביות אמונות הע״ז כי עיקר קיום וחיזוק אמונות כוזביות הוא מנפילת האמונה הקדושה וכשמעלין האמונה הנפולה מזה נעשין גרים כי ע״י שנלקטים נפילת האמונה עי״ז נחלש כח אמונתם ואזי הם חוזרים לאמונתינו הקדושה ונעשין גרים (ל״ת ה־ד) (ר׳ גרים יב). עזות к א״א לבוא לצדיקי הדור שהם בחי׳ השבעה רועים כלליות הקדושה אלא ע״י עזות דקדושה (ל״ק כבד). ב יש רועים של הס״א והם ג״ב מפורסמי הדור וכופין אנשים לתהות שיעבודייהו ועיקר מלכותם ע״י עזות דס״א וכדי להנצל מהם א״א רק ע״י עזות דקדושה (ל״ק כב־ד). ג כל הקולות הם עזות דקדושה (עיין קול א) (ל״ק כב־ד). ר צריך האדם שיהי׳ לו עזות דקדושה כנגד עצמו דהיינו כנגד עזות הגוף מה שהוא עז וחזק בהתאוות ואין לו בושה מהשי״ת וע״י עזות דקדושה דהיינו קולות רקדושה משברץ עזות הגוף (קל״ק כב־ה). ה ולבא לעזות דקדושה הוא ע״י שמחה היינו ע״י נעשה ונשמע תורה ותפלה (ל״ק כב־ט). ה־א מרת העזות היא מרה רעה מאד ומבש״כ כשמעיז פניו נגד יראי ה׳ כי עונש העזות נשאר רק בגיהנום אך צריך שתדע כי צריך האדם דוקא שיהיה לו עוות דקדושה לעמוד נגד המונעים מלהתקרב להצדיק ולהקדושה כי א״א ליכנס להקדושה כ״א ע״י עזות (קל״ק כב־טו). ו עזות דקדושה היא בחי׳ בושת כי ע״י שמחה באין לעזות דקדושה ולשמחה זוכין ע״י נעשה ונשמע תורה ותפילה ותפילה היא יראה בושה (ל״ק כב־יא). ז עונשים של כל הדברים החליף א״א ע״ה על שעבוד מלכיות אך עונש העזות נשאר רק בגיהנום (ל״ק כב־יא).

ח יש ב׳ מיני עזות יש עזות דקדושה שא״א לקבל את התורה כ״א ע״י עזות וכנגד זה יש להיפך עזות דס״א ויש לו תורה מס״א שהיא היפך מן התורה הק׳ שלנו (ל״ק ל־ח). ס ע״י העזות שהצדיק רואה בכל אחד אם יש לו עזות דקדושה או להיפך עי״ז הוא יודע אם תפלתו היתה תפלה כשרה או להיפך כי גם התפלה היא ע״י עזות (ל״ ק ל־ח). י אי אפשר לעמוד ולהתפלל לפני השי״ת כ״א ע״י עזות כי כל חד כפום מה דמשער בליבי׳ גדולת הבורא ית״ש איך אפשר לו להתפלל בפרט לשנות הטבע ולעשות עמו פלאות ע״ כ בשעת התפלה צריך לסלק הבושה (ל״ק ל־ח). יא ודע שהעזי פנים שיש בדור הן הן הכלבים והן עומדים וחולקים על תפלת איש הישראלי שעדיין לא תיקן בריתו כשלימות (ל״ק נ). יב מי שהוא עזות פנים אין לו חלק בתורה וכן להיפך מי שאין בו עוות דקדושה אין לו ג״כ חלק בתורה ומדת הענוה הוא ענין אחר לגמרי ועיקר מדת הענוה שיהיה במדריגה שיוכל להתפאר שהוא עניו זהו מדרגת הענוה בתכלית (ל״ק קמז). יג ע״י שיש לנו עזות דקדושה לעמוד כנגד כל הקמים עלינו למנוע אותנו מעבודתינו ח״ו עי״ז אנו נותנין כביכול עוז וכת למעלה ועי״ז השי״ת משפיע עלינו עזות דקדושה כנגד העזות דס״א כי כשאין לו עזוי דקדושה בוודאי יבטלו אותו המונעים מתורתי ועבודתו (ל״ק קמז). יד וצריך לפלס דרכיו איך להתנהג עם העזות לבלי להיות ת״ו עוות פנים כי היא מדה רעה מאד ואעפ״כ יהי׳ לו עזות דקדושה (ל״ק קמז) (ר׳ תהלים ס״ח תנו). סו מי שהוא עוות פנים אין לו פנים דקדושה ואינו יכול לקבל פני הרב בהפנים שלו (ל״ק קנג) 1ר׳ ואתחנן ה׳ פנים). טז צריך שיהיה לה אדם עזות דקדושה ואפילו נגד הרב בעצמו צריך שיהיה לו עזות שיעיז פניו לדבר עמו כל מה שצריך וזה שאחד מקורב יותר הוא רק ע״י שיש לו עזות יותר אך זה תלוי בזה שזה שיש לו עזות לדבר הוא מחמת שהוא עובד הרבה את ה׳ ומחמת זה שמדבר עם הרב עי״ז הוא עושה ועובד הרבה ע״י שמתעורר ע״י שמדבר עמו וכן יש כמה דברים שתלוים זה בזה (ל״ק רעא).