{
  "bookId": "hilchasa-kinachamani",
  "part": "1",
  "torah": "81",
  "title": "Hilchasa Kinachamani · General Index (cont.) (81)",
  "hebrewTitle": "הלכתא כנחמני · מפתח כללי — המשך · (81)",
  "sourceUrl": "/reader/hilchasa-kinachamani/1/81",
  "plainUrl": "/reader-plain/hilchasa-kinachamani/1/81/",
  "segments": [
    {
      "index": 1,
      "he": "שלב עוד מבואר מתחלת הסיפור כי לא מבעיא מי שרחוק לגמרי מעבודת ה׳ הוא צריך בוודאי להשתדל להתקרב להצדיק אמת כי בוודאי יתעורר על ידו לתשובה שלימה אך אפילו מי שעוסק בעבודת הי ולומד ומתפלל תמיד אעפ״כ להרגיש טעם בעבודתו ולעבוד את ה׳ בשמחה ושתהיה עבודתו שלימה בלי שום חסרון הוא רק ע״י התקרבות להצדיק אמת (ר׳ מ׳ מעשה ח).\n\nשלג לפעמים יש אדם שעושה מצוה כזאת שבא עי״ז לבחי׳ מאור הקטן ואלמלי היה האדם הזה זוכה להתקרב אל הצדיק האמתי שהוא בחי׳ מאור הגדול כבר היה בא משיח והיה תיקון העולם כשלימות והאדם הזה אף שיש לו כיסופים גדולים להתקרב לוה הצדיק אך הבע״ד מתגרה בזה האדם ביותר ומזמין לו מניעות רבות בכל פעם ועיקר המניעה ע״י שמתלבש הס״מ עצמו באיזה חולקים הדוברים על צדיק עתק ע״כ צריכין לבקש מהשי״ת לשבר כל המניעות ולהתקרב באמת להצדיק האמת (ר׳ ממעשה ח) (מ״ב צדיק).\n\nשלר הצדיק האמת העוסק לקרב בנ״א לעבודת השי״ת יושב עם אנשיו חוץ לישוב היינו כי כל ישיבתו והנהגותיו הוא בוודאי ההיפך ממש מדרכי הישוב אשר מעשיהם תהו ורודפים אחר המותרות וטרודים בהבלי הזמן אבל הצדיק ואנשיו הם רחוקים מכ״ז לגמרי ומסתפקים במה שיש להם ובפרט על בגדים אינם מקפידים כלל והם כיושבים חוץ לישוב לגמרי\n\nממש בכל דעותיהם והנהגותיהם ועוסקים רק בתפילה ותשובה וכר (ר׳ מ׳ מעשה יב).\n\nשלה אצל אלו האנשים כל העבודה הגדולה שבעבודת ה׳ בפרט סיגופים ותעניתים יקר אצלם מכל התענוגים שבעולם כי יש להם תענוג מן הסיגוף הגדול יותר מכל התענוגים שבעולם אך אע״פ שהם יושבים חוץ לישוב אעפ״כ נכנסים ג״כ בכ״פ אל הישוב כדי לקרב עוד בנ״א לעבודת ה׳ ומתנהגים בוה בחכמה גדולה (ר׳ מ׳ מעשה יב).\n\nשלו זה הצדיק יכול להספיק לכ״א מהמקורבים אליו מה שצריך לו ואם הוא מבין באחד מאנשיו שלפי מוחו הוא צריך לעבודת ה׳ שיהיה מלובש במלבושים יקרים מאד הוא מספיק לו וכן להיפך כשמקרב איזה עשיר והוא מוציאו מן הישוב ומנהיגו שם בבגדים פחותים והכלל כי הוא יודע צורך הספקת כ׳׳א וכך הוא מספיק לו ומנהיג אותו (ר׳ מ׳ מעשה יב). -\n\nשלז כל מה שהצדיק מתחדש בעבודתו ביותר ועושה עצמו כאינו יודע וכאלו הוא עדיין יניק לגמרי ולא התחיל עדיין לחיות כלל ומתחיל בכל פעם מחדש עי״ז דייקא הוא זוכה בכ״פ להשגות ומדריגות גבוהות ביותר עד שעי״ז אע״ם שהוא יניק ביותר הוא זקן ביותר למעלה מהכל וזוכה לחיים ארוכים כאלה עד שכל זמן העולם כולו אינו עולה אצלו כהרף עין ומחמת זה אין לו שום הסתכלות בעולם (ר׳ מ׳ מעשה יג) (יום א).\n\nשלח כל הקולות שבעולם כולם הם רק מן החסרונות ואפילו כל השמחות שבעולם הוא רק מחמת החסרון שהיה ■חסר לו ונתמלא לו אבל יש צדיק אמיתי שזוכה לחיות חיים טובים שאין בהם שום חסרון והוא נראה כחרש מחמת שכל העולם אינו עולה אצלו לכלום שישמע החסרון שלהם וחיים טובים שלו הם לחם ומים אבל בהלחם ומים שלו יכולים להרגיש כל הטעמים שבעולם עד שיחיו על ידם חיים טובים באמת בלי שום חסרון (ר׳ מ׳ מעשה יג) (יום ב).\n\nשלט יש בחי׳ גן כזה שגדילים בו פירות וגידולים נפלאים שיש בהם כל הטעמים וכל הריחות וכל המראות שבעולם והיה כל העולם יכולים לחיות חיים טובים אמתיים עי״ז הגן ועל הגן הזה יש גנני שקורץ אגראדניק היינו צדיק קדוש ועליון כזה שהוא ממונה עליו ומשתדל תמיד בתיקוני הגן ולפעמים בעון הדור נאבד הגנני היינו שנתכסה אורו של זה הצדיק ואין העולם זוכין לידע ממנו ואעפ״י\n\nשהגנני הולך ואומר שהוא הגנני אבל העולם מחזיקים אותו למשוגע וזורקים אחריו אבנים ומגרשים אותו ועי״ז כל מה שיש באותו גן כלה ונפסק (ר׳ מ׳ מעשה יג) (יום ב).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 2,
      "he": "שמ אך אעפ״כ היו יכולים לחיות מן הספיחים שבגן אך הבע״ד מתגרה מאד גם בזה ומכניס בעולם מדות רעות כאלו שמקלקלים החיים טובים שחיו ע״י הגן כי ע״י מדות אלו נתקלקל כל מין טעם עד שהוא בחי׳ טעם נבלה וכל מיני ריח עד שהוא בבחי׳ ריח חלבנה וגם נחשכין העינים עד שעי״ז נפגם כל מיני מראה וגוונין שבעולם (ר׳ מ׳ מעשה יג) (יום ב).\n\nשמא אע״פ שבוודאי יש בעולם צדיקים כאלו שיש להם עשירות גדול ואוצרות גדולים ברוחניות שהם מתפארים ג״כ שהם חיים חיים טובים אעפ״כ יכולים הקלקולים מפגמי העולם לקלקל גם אצלם המראה והטעם והריח ומכש״כ שאין להם כח לתקן העולם אז כל תיקונם ע״י הצדיק הגדול במעלה שהוא בחי׳ חרש שהוא חי חיים טובים שאין בהם שום חסרון והוא נותן להם לטעום מהלחם ומים שלו ומרגישין בהם כל הטעמים וגם עי״ז נתתקן מה שנתקלקל אצלם (ר׳ מ׳ מעשה יג) (יום ב).\n\nשמב הצדיק הזה יכול לתקן גם החיים טובים של כל העולם והוא מודיע שעיקר קלקול החיים טובים שלהם בא להם מהמדות רעות שהכניס הבע״ד בהם דהיינו כי ע״י ניבול פה נתקלקל אצלם הטעם שכל הטעמים הם טעם נבלה וע״י ניאוף ח״ו נתקלקל אצלם הריח וע״י שאין בהם אמת ומטין דין ולוקחין שוחד עי״ז נתקלקל אצלם המראה ומזהיר אותם מאד לטהר עצמם מאלו העבירות ואז לא די שנתתקן אצלם הטעם והמראה והריח אף גם זוכין עי״ז למצוא הגנני שאבד וכ״ז זוכין ע״י הצדיק החרש (ר״מ מעשה יג) (יום ב).\n\nשמג יש שני צפרים אחד זכר ואחד נקבה והם רק זוג אחד בעולם והשני צפרים נתעו ונתרחקו זה מזה וכשמגיע הלילה אז מייללין בקול יללה גדולה מאד כי כ״א מיילל על זוגו, והשני צפרים מרמזים למה שמרמזים (וכמ״ש כצפור נודדת וכר) ויש צדיק אחד שיש לו צוואר יפה ונפלא מאד וקול נפלא וכל מיני קולות שבעולם הוא יכול להוציאם בקולו וגם הוא יכול להשליך קולות היינו שבמקום שהוא מוציא הקול לא יהי׳ נשמע הקול כלל רק ברחוק יהיה נשמע שם הקול ועי״ז הוא יכול להמשיך\n\nהשתי צפרים ולייחדם זע״ז כמב״פ (ר״מ מעשה יג) (יום ד).\n\nשדמ מחמת שיש הבלי העולם ווה הצדיק אינו רוצה להוציא שום הבל ורוח ונשימה (שקורין דוך) בהבלי העולם וע״ב הוא דייקא נראה בעיני העולם כמו שצווארו עקום כי הוא באמת מעקם צווארו לגמרי מהבלי העולם ואינו רוצה להוציא שום הבל ורוח בהבלי העולם אבל באמת אין צווארו עקום כלל (ר״מ מעשה יג) (יום ד).\n\nשמה ביום ה׳ מהחתונה סיפור נפלא ונורא מאותו שהיה בעל חטוטרות ומה שאמר להם שאדרבא יש לו כתפים (פלייצעס) כאלו שהם בחי׳ מועט מחויק את המרובה ומאחד מהם שחקו וכו׳ כי אחד התפאר שהמוח שלו הוא בחי׳ מועט מחזיק את המרובה כי הוא נושא במוח שלו אלפים ורבבות אנשים עם כל ההצטרכות שלהם וכו׳ וע״כ הוא מועט מחזיק את המרובה ושחקו ממנו ואמרו לו כי האנשים אינם כלום והוא אינו כלום וממילא מובן שגם זה האיש היה אדם גדול שהיה לו שייכות עם אלפים אנשים אעפ״כ השיבו לו כנ״ל (ר׳ מ׳ מעשה יג) ויום ה).\n\nשמו מובן לכל מעיין מוסר גדול לנפשו איך שימיו כלים בהבל וריק וכל מחשבותיו ורעיונותיו אודות הנהגות וההצטרכות של עצמו ושל כל ב״ב ונדמה לו כאלו נושא כולם על לבו ועל מוחו ובאמת אם אין כוונתו בכל זה בתכלית שלימות הכוונה רק לשם שמים בלבד ולעשות רצונו ית׳ בזה אז הכל הבל כמובן להמעיין בפנים (ר׳ מ׳ מעשה יג> (יום ה).\n\nשמז לענין שהיו שוחקין מזה שהתפאר שהמוח שלו הוא מועט מחזיק את המרובה וע״ש בפנים המשל שאמרו עליו מובן שם שבזה הודיעו לו עוצם הטעות שלו מהיפך אל היפך ממש שהרי נדמה לו שהוא נושא כולם על מוח שלו היינו כי כל קיומם ותועלתם שיש להם הכל רק ממוחו ולבסוף הוא בהיפך ממש שכל הזבל והפסולת שיש בכל אחד מהם הכל ע״י שהוא נושא אותם על מוחו ומנהיג אותם כפי דעתו ועי״ז הוא מוסיף בהם פסולת ומבאיש ריחם ונשמתם של כל אלו הנאחזים בו ונקראים על שמו (ר׳ מ׳ מעשה יג) (יום ה>.\n\nשמח יש צדיקים גדולים שבאמת יש לכ״א בחי׳ מועט מחזיק את המרובה כ״א לפי בחינתו יש שהדיבור שלו הוא בחי׳ מועט מחזיק את המרובה ויש ששתיקתו הוא בחי׳ מועט מחזיק את המרובה ויש",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 3,
      "he": "מי שהוא מוליך אח גלגל הירח אע״פ שגלגל הירח גדול מאד והוא קיום העולם נמצא שהוא בחי׳ מועט מחזיק את המרובה (ר׳ מ׳ מעשה יג) (יום ה).\n\nשמט אבל יש עוד בחי׳ מועט מחזיק את המרובה שהוא למעלה מכולם בכלל וזה הצדיק שזוכה לבחי׳ מועט מחזיק את המרובה בתכלית המעלה העליונה מה שאין למעלה הימנו הוא דייקא נראה כבעל חטוטרות (שקורין הוקיר) ובאמת אינו בעל חטוטרות כלל רק אדרבא הוא נושא עליו את הכל (ר׳ מ׳ מעשה יג) (יום ה).\n\nשב יש אילן אשר בצלו ישכנו כל החיות ועל ענפיו ישכנו כל העופות והעונג המופלא שיש שם אין לשער ולפעמים יש כת מבני אדם שמשיגין שיש אילן כזה בעולם ורוצים לבא אליו אך אין מכריע ביניהם לאיזה צד צריכין לילך לבא אל אותו אילן ונופל מחלוקת ביניהם ע״ז עד שבא חכם אחד ומודיע להם כי א״א לזכות לבא אל אותו האילן כ״א מי שיש לו המדות של האילן כי זה האילן יש לו ג׳ שרשים שהם אמונה ויראה וענוה ואמת הוא גוף האילן ואז כשזוכין לבא לאלו חמדות אז כולם מסכימים לדעה אחת שבזה הדרך צריכין לילך ולבא לאותו האילן (ר׳ מ׳ מעשה יג) (יום ה).\n\nשנא זה האילן אין לו מקום כלל כי הוא למעלה מהמקום לגמרי וע״כ אפילו אלו הצדיקים הזוכים לכל המדות של האילן אעפ״כ א״א גם להם לעלות ולבא אליו כ״א ע״י זה הצדיק הבעל חטוטרות שזכה לתכלית המדריגה העליונה בענין מועט מחזיק את המרובה והוא במדריגת סוף בחי׳ מקום כי חיכף למעלה ממנו הוא למעלה מן המקום לגמרי וע״כ הוא יכול לישא ולהעלות אותם מתוך בחי׳ המקום ולהעלותם להאילן שהוא למעלה מן המקום (ר׳ ממעשה יגו (יום ה).\n\nשנב עיקר רפואת הבת מלכה בשלימות הוא רק ע״י הצדיק הגדול מאד שיש לו כח כזה בידיו שאצל מי שמקבל הוא נותן לו עד שיש בידו עי״ז כל העשרה מיני צדקה וגם יש לו כח כזה בידיו שיכול להחזיר ולהוציא כל העשרה מיני חצים גם לאחר שהשיגו לאותו שנזרקו אליו וגם הוא יודע כל העשרה מיני דפקין ע״י שיש לו כח כזה בידיו שיכול ליתן למי שנסמך על ידו כל העשרה קבין חכמה (ר׳ מ׳ מעשה יג) (יום ו).\n\nשנג גם יש לו כח כזה בידיו שיכול לעכב ולאחוז בידו כל העשרה מיני רוחות ולעשות בידיו לרוח משקל שעי״ז יודע לנגז כל העשרה מיני נגינה והנגינה היא\n\nהרפואה של הבת מלכה נמצא שיש לו כח כזה בידיו ואעפ׳׳כ הוא נראה כמי שאין לו ירים מחמת שאינו משתמש עם הכח שביריו בזה העולם כי הוא צריך לשמש עם הכח שבידיו לכל העניינים הנ״ל <ר׳ מ׳ מעשה יג) (יום ו).\n\nשנד אתו; המעיין עמוד והתבונן מכל הנ״ל גורל העלמת קדושת אור הצדיקים הגדולים במעלה מופלגת מאד איך שאורם נעלם בזה העולם מאד מחמת שזה העולם רחוק מאד מנוראות קדושתם עד שנראים כעוורים וכחרשים וכבעלי מומים ככל הנ״ל ולא עוד אלא שמכונים בשם בעטילירס שזהו המדריגה הפחותה והשפילה שבזה העולם (ר׳ מ׳ מעשה יג) (יום ו).•\n\nשנה גם כל ענין החתונה הקדושה ששם היה כל ענין ההתגלות של הנוראות והנפלאות האלו היה ג״כ במקום שפל ונמוך מאד שבזה העולם היינו בבור גדול ומכוסה בקנים ועפר וזבל וכמו כן מתנהג גם עכשיו בכל דור ודור עד שיבא העולם לשלימות תיקונו ואז צדיקים יראו וישמחו וכו׳ ואז יתגלה קדושת אור הצדיק האמת שמאיר בכל העולמות בפרט בזה העולם כמבואר במ״א (ר׳ מ׳ מעשה יג) (יום ו).\n\nשנו אמר המעתיק והמסדר עוד שמעתי שרמז רבינו ז״ל במה שקרא אותם בשם בעטלירס אשר לא זכו הצדיקים הנוראים האלה להשגת הנפלאות האלה רק ע״י שהיו בעטלירס שהיו מבקשים ומתחננים תמיד להשי״ת לזכות לעבודתו ית׳ עד שוכו למדריגות גבוהות רמות כאלה וכמובא בדבריו ז״ל אשר כל הצדיקים לא באו למדריגתם רק ע״י תפילה והשי״ ת יזכנו לעסוק בתפילה תמיד עד שנזכה להיות כרצונו ית׳ וכרצון יראיו הק׳ זי״ע אמן (ר׳ מ׳ מעשה יג) (יום ו).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 4,
      "he": "צדיק הסתלקות\n\nא דבר גדול מאד להיות אצל הסתלקות הצדיק אפילו מי שאינו תלמידו כי נתגלה אז הארה גדולה מאד וזוכין עי״ז לאריכת ימים אך להתלמידים העומדים שם מגיע הארה גדולה ביותר ויכולים לזכות לקבל פי שנים ברוחו של רבו(קל״ק סו־א) (ר׳ מלכים ב־ ב ויהי).\n\nב בענין פי שנים יש דברים בגו כי אע״פ שהוא קטן במעלה מאד ויודע בעצמו שאין בו נקודה כטיפה מן הים מקדושת והשגת רבו אעפ״כ אם הוא רגיל לפני רבו מקבלת נפשו בהעלם בחי׳ פי שנים שעי״ז\n\nדייקא יש לו כח להתקיים ועי״ז אין שום קלקול ופגם שלא יוכל להתתקן (ל״ה הכשר כלים ד־ג) (ע״פ התורה בל״ק סו).\n\nג עיקר הסתלקות הצדיק הי׳ מפני הרעה שהדור קלקלו כ״כ עד שא״א לתקנם כ״א ע״י הסתלקותו אבל ע״י הסתלקותו יתקן הכל כל מי שירצה להתקרב לתורתו הק׳ שהשאיר ע״י ספריו הק׳ ותלמידיו הכשרים שקבלו ממנו בחי׳ פי שנים בעת הסתלקותו בחי׳ הארת הרוח דלעילא שזה אינו נפסק לעולם כי גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם (ל״ק ה׳ הכשר כלים ד־ד) (ע״פ התורה בל״ק סו).\n\nד בשעת הסתלקות הצדיק אזי הוא משיג הרבה יותר ממה שהשיג בחייו כ״ א לפי מדריגתו ודע שזהו על ידי שבשעת הסתלקות יורד למטה הרוח דלעילא ואזי נתאחדים יחד הרוח דלתתא עם הרוח דלעילא ומחמת שרוח דלעילא אינו יכול לסבול ולהיות בזה העולם ע״ כ נסתלק לעילא ועי״ ז נסתלק הצדיק כי כשנסתלק הרוח דלעילא נסתלק עמו הרוח דלתתא מחמת שנתאחרו באחדות גדול (ל״ק סו־א) (ר׳ ז׳ נח נ״ט אלה) (ר׳ צדיק ותלמידיו טז).\n\nה כשח״ו נפטר החכם שחידש הדיבור ואז מתגבר בחי׳ שכחה ואז שורה שכחה אפילו על הספר הנכתב ויש עצה לזה לצייר לפניו דמות דיוקנו של החכם בשעת הלימוד כשלומדין דבריו (ל״ק קצב) (ר׳ ירושלמי שקלים פ״ב צריך!.\n\nו ואפילו כשמגיע ומנו להסתלק ונשמתו עולה למקום שעולה אין זה תכלית ושלימות שתהיה הנשמה דבוקה רק למעלה רק עיקר השלימות הוא שתהיה למטה ג״כ וע״כ צריך שישאר אחריו ברכה בן או תלמיד כדי שישאר דעתו למטה ג״כ שע״י הדעת הק׳ שנשאר אחריו בבניו ובתלמידיו יציל את ישראל מעוונות לדור דורות ונחשב כאלו הוא בעצמו ממש נשאר בעולם ול״ת ז־ד).\n\nז בשביל זה כשהצדיק נפטר מן העולם ח״ו אזי יש צער גדול להש״י כי הש״י אינו רוצה במיתתן של רשעים כ״א בטובתן שיזכו לשוב בתשובה והצדיק היה מקשרם ומעלה אותן להשי״ת והיה משיבן בתשובה כי הוא מקשר חכמה תתאה בחכמה עילאה (ל״ת צא) (ר׳ סוטה י״ג כד).*\n\nח כל צדיק יש לו חלק גדול בהתוה״ק וכשנסתלק הצדיק ר״ל אזי נסתלק עם כל חלקו שיש לו בהתוה״ק וע״כ קשה אז גם לשאר הצדיקים לומר תורה (ש״ה קלב שייך לל״ק יד) (מ״ב צדיק)",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 5,
      "he": "ט כשהצדיק נסתלק אפילו איש פשוט מחויב להרגיש החסרון שנחסר דבר מן העולם אך כ״א מרגיש באיזה מרה שחורה זה מרגיש בהפרנסה שאין הפרנסה כסדר וזה מרגיש בעצמיו אבל מי שיש לו עינים פקוחות הוא רואה ממש שנכבה נר מן העולם ונעשה חושך (ש״ה קצז).\n\nצדיק ותלמידיו\n\nא א״א לבוא לאמת אלא ע״י התקרבות לצדיקים וילך בדרך עצתם ועי״ז נחקק בו אמת (ל״ק ז־ג).\n\nב עצות שמקבלין מצדיקים הם בחי׳ נישואין בקדושה כי כליות יועצות וכליות הם כלי הולדה ועצת הצדיק הוא כולו זרע אמת (ל״ק ז־ג).\n\nג בכלליות בני אדם יש בחי׳ עצם ובשר, החכם האמת הוא בחי׳ נשמה להעם והעם הם נגדו בחי׳ בשר, כשהם בבחי׳ בשר הם שומעים קול האנחה דהיינו קולו של החכם ושוברת גופם ועי״ז הצדיק קרוב אליהם אך כשאינם בבחי׳ בשר אינם שומעים הקול בעצמו נ״א קול הברה היינו קול העוונות שנתעוררין מזה הקול (ל״ק כב־ז).\n\nר אם אינו בבחי׳ בשר להחכם אז אינו שומע רק קול הברה היינו שאינו שב בתשובה ע״י התוכחה רק אדרבא נופל בדעתו עי״ז ביותר ומתגברין בו העוונות ועזות גופו ביותר ח״ו (פל״ח כב־ה).\n\nה ולבוא לבחי׳ בשר הוא ע״י שימוש שמשמש את החכם וכן ע״י שמשמש הגוף להנשמה בעשיית מצות מעשיות נעשה הגוף בחי׳ בשר להנשמה (ל״ק כב־ח).\n\nו עוד עצה להכנעת הקליפות שישמח בנקודתו הטובה שזכה להיות מזרע ישראל להתקרב להשי״ת ובמה שזכה להתקרב לאנשי אמת וצדיקי אמת המדריכין ומוליכין אותו בדרך האמת אשר עי״ז יש לו תקוה לנצח (קל״ק כה־ח).\n\nז צריך לבקש אחר הרבי הגדול ביותר שיוכל להסביר שכל עליון של השגת אלקות כי צריך שיהי׳ בו שני דברים שהצדיק יהי׳ בעל השגה גדולה וגם שיוכל להסביר להקטנים במעלה לב״ א לפי ערכו להוציאם ממדרגתם הפחותה ולתקנם זה יכול לקרב בנ״א לעבודת השי״ת (ל״ק ל־א) לבה״נ).\n\nח ע״ כ אין לאדם לומר די לי אם אהיה מקורב אצל איש נכבד ירא ה׳ אף שאינו מופלג במעלה כי הלואי שאהיה מקודם כמוהו אל יאמר כן כי כל מה שהוא קטן ביותר צריך רבי גדול ביותר (ל״ק ל־ב) (ראה מצרים ב).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 6,
      "he": "ט הצדיק יודע איזה תפלה באה מהכשרים או להיפך ועי״ז יודע להוכיחם כי ע״י העזות והתורה של כ״א עי״ז יודע אם תפלתו היתה כהוגן אם לאו כי יש שני מיני עזות עזות דקדושה ויש עזות דסט״א וא״א לזכות לתורה ותפלה כ״א ע״י עזות(ל״ק ל־ח) (ראה עזות ט).\n\nי כי הנה הכלל שהממשלה ביד הצדיק לפעול פעולות כרצונו והוא שורש כלליות נשמות ישראל והם הענפים שלו המקבלים ממנו ועיקר הממשלה להאיר ולהתעורר לבם לעבודת השי״ת (ל״ק לד־ב) (ראה מועד קטן ט״ז צדיק מושל).\n\nיא הצדיק הוא שומר בריתו כראוי וברית הוא בחי׳ מלאפום אותיות מלא פום להורות כי פיו של הצדיק מלא מאלקות ודיבוריו הם כשלימות ע״כ יכול להמשיך שפע לישראל (קל״ק לד־ב) (ראה דברים א׳ ויברך).\n\nיב ע״י שלש בחי׳ אלו היינו התקשרות לצדיקים והם יאירו בו כי הם הנקודה כלליות של ישראל ויעוררו את לבו וגם ע״י שידבר עם חבירו יכול ג״כ כ״א לעורר לב חבירו וגם ע״י עצמו שמדבר בינו לבין קונו יכול ג״כ לעורר לבבו ויסיר ממנו ערלת לב (ל״ק לד־ח).\n\nיג ע״י שמשתדלין לקרב אנשים להשי״ת ולצדיקי אמת עי״ז זוכין לבנים (ל״ק נג).\n\nיד וזה הטעם שהצדיקים מייגעים א״ע ורודפים אחר בני אדם לקרבם לעבודתו ית׳ אין זה כדי להרבות כבודם אלא כדי להשלים דעתם (ל״ק נג) (ר׳ עבוהש״י טו).\n\nטו התלמידים הם עם הצדיק משורש אחד רק שהם בו כענפים באילן שהאילן יונק חיותו משרשו והענפים יונקים החיות דרך האילן ויש בזה כמה בחי׳ כי יש תלמידים שהם בחי׳ ענפים ויש שהם בחי' עלים (ל״ק סו־א) (ר׳ צדיק הסתלקות א).\n\nטז דבר גדול מאד להיות בשעת הסתלקות הצדיק אפילו מי שאינו תלמידו אבל להתלמידים מגיע הארה גדולה מאד אז ביותר כי מחמת שהם חלוין בהצדיק ויונקים משורש אחד נמצא שזה החיות דלעילא הוא חיותם ממש ועי״ז אם זוכה יכול לקבל פי שנים כי הצדיק נסתלק עי״ז שמושך עמו הרוח דלעילא את הרוח דלתתא והתלמידים שעדיין לא הגיע זמנן נשאר אצלם בחי׳ הרוח דלעילא כי נתאחד מאד עם הרוח דלתתא (ל״ק סו־א).\n\nיז כמה בחי׳ יש בתלמידים ומי שמקושר מאד בהצדיק כמו ענפים באילן ממש דהיינו שהוא מרגיש בעצמו\n\nכל עליות וירידות שיש להצדיק אע״פ שאינו אצל הצדיק כי יש כמה בחי׳ של עליות וירידות כי יש כמה בחי׳ הסתלקות כי יש בחי׳ הסתלקות הנפש ויש הסתלקות השם שהוא ג״כ בחי׳ הסתלקות כי השם הוא הנפש שזה בחי׳ מסירת נפש ממש ויש הסתלקות מדרגא לדרגא ובכל עת של הסתלקות אזי הוא בחי׳ ירידת והתגלות הרוח דלעילא רק שההתגלות הוא כפי בחי׳ ההסתלקות ובשעת ההסתלקות לגמרי יורד ונתגלה לגמרי וזה בחי׳ הקבלת פני רבו כי פן עכשיו הוא בחי׳ הסתלקות ואם יזכה יקבל בחי׳ פי שנים (ל״ק סו־א) (ר׳ תפלה עח) (ר׳ מלכים ב׳ ב׳ ויהי).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 7,
      "he": "יח אהבה שיש בין הרשעים וקלי העולם אינה כלום רק כ״א מתכוון לטובת עצמו והכל בשביל חנופה וכ״א מתקנא בחבירו אבל האהבה שיש בין הכשרים בפרט האהבה שיש בין הצדיק ואנשיו זאת האהבה היא אהבה אמתיות באמת לאמתו (שי״מ ע״ה כו).\n\nצדיקים מחלוקת שביניהם\n\nא המחלוקת שיש בין הצדיקים הוא כדי לגרש סטרין אוחרנין דלא יתקריבו למשכנא דקדושה ובזה משמיעין אותך תוכחה שפגמת בטיפי המוח ותשיב ממות לחיים כי אם לא היית פוגם לא היית שומע המריבות (ל״ק ה־ד).\n\nב ודע כי המחלוקת הוא בחי' בריאת העולם כי אלו היו כל הת״ח אחד לא היה מקום לבריאת העולם רק ע״י המחלוקת שביניהם וכ״א מושך עצמו לצד אחר עי״ז נעשה בחי׳ חלל הפנוי שהוא בחי׳ צמצום האור לצדדין שבו הוא בריאת העולם ע״י הדיבור כי הת״ח בוראים הכל ע״י דבריהם אך צריך ליזהר שלא לדבר יותר מדאי כי הוא בחי׳ ריבוי אור שעי״ז היו שבירת כלים שעי״ז התהוות הקליפות (ל״ק סד־ד) (ר' הק׳ הז׳ ה׳ ולאמר) (ר׳ צדיק עז).\n\nג הנה ידוע כי ההשפעות והברכות א״א להם לבוא לעולם אלא ע״י הצדיק אך כשהצדיק הוא מפורסם גדול אזי המקטריגים יודעים ומשגיחים עליו היטב ואינם מניחים לו להוריד השפע והקב״ה נותן בלב צדיק אחר להחזיק עליו במחלוקת כדי לכסותו ושיוכל להוריד השפע (ל״ ק פח) (ר, צדיק צה).\n\nר דע כי יש שני צדיקים שהם משורש אחד ואעפ״כ יש ביניהם מחלוקת זה מחמת שאחד משנה מדתו שבשרשו שזה בחי׳ טוב דהיינו שאינו מגלה תורתו לאחרים והשני הוא בחי׳ חסד שמגלה תורתו\n\nלאחרים נמצא שהמחלוקת של צדיקים הוא נמשך מהתורה (ל״ק רפג) (ר׳ ז׳ תרומה קס״ח אך).\n\nצדיק מתנגדיו\n\nא מה שע״פ רוב הלומדים חולקים על הצדיקים ודוברים על צדיק עתק בגאווה ובוז זהו מכוון גדול מאת השי״ת (ל״ק יב־א).\n\nב כי עיקר כח ת״ח שד יהודי שתורתו להתייהר ולקנטר מחמת שלומד תורה שבע״פ ומזה יש לו פה לדבר אבל הצדיק מבין מאיזה הלכות נעשו הצירופין שמדבר עליו ומקבל היסורין באהבה עושה מהם צירוף הלכה שהי׳ קודם הקילקול ומעלה אותה לשרשה (ל״ק יב־ד) (עיין לימוד טו).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 8,
      "he": "ג דע שיש נשמה בעולם שעל ידה נתגלה ביאורי ופירושי התורה וכשהיא נסתלקת נתעורר מריבה על הצדיקים (עיין נשמה ב) (ל״ק כ־א).\n\nר הפוגם בכבוד הצדיק האמתי עי״ז נסגר אור השכל והדעת ואינו יכול לחדש ולהשיג בחורה גם חשוב כמת (קל״ק כא־יא).\n\nה כשהקב״ה רוצה לגרש אויביו של הצדיק הוא מפיל את האויב בתאוות ממון (ל״ק כג־ג).\n\nו והכלל כשיש מחלוקת כל מי שהוא שומר הברית יותר מחבירו יוכל להפיל את חבירו לתאוות ממון (קל״ק כג־ו) (ראה כתובות ס״ו מלח).\n\nז הצדיק הוא ברית עולם וזה שחולק על הצדיק אין לו מלח להמתיק מרירותו (ל״ק כג־ג) (ראה קרח י״ח ברית).\n\nח כשחוזר הכבוד להמביני מדע דהיינו למנהיגים אמתיים אז בתחלת ממשלתם נעשה מחלוקת וע״כ ע״י הפירוד שבין השונאים של המביני מדע עי״ז יש להם קיום ביותר אבל כשהשונאים מתחברים יחד אז יונקים מהרה המותרות שבמוח שמשם חיותם ונופלים מהרה (ל״ק סדו).\n\nט כל דברי המחלוקת שחולקין על הצדיק הם בחי׳ אבנים והם בחי׳ חלוקי אבנים כי אין להם חיבור והצדיק נוטל אלו האבנים ועושה שלום ביניהם ומחברם ומסדרם יחד זה על זה עד שבונה מהם בית ומהבתים נעשה עיר עד שנעשה מהם עולם מלא וכל הש״י עולמות שיש להצדיק הוא בונה אותם ממחלוקת (ש״ה צו) (מ״ב מחלוקת).\n\nי הצדיק הוא מטה כלפי חסד ודן את כל החולקים עליו לכף זכות שכוונתם לש״ש בכדי לכסות ולהעלים קצת אור הצדיק שיוכל העולם לסובלו וגם להמתיק ממנו הדינים והקטרוגים עי״ז נמצא\n\nשעושיץ לו עי״ז טובה גדולה (ש״ה צו) (מ״ב מחלוקת) (ר׳ ל״ ק רמא).\n\nיא כשהצדיק צריך לילך מדרגא לדרגא אזי מנסים אותו אם יש בו כח לעמוד בהיכל המלך היינו בפה של הצדיק החולק עליו שפיו הוא בחי׳ היכל המלך ואם יש לו כח לעמוד בהיכל המלך עי״ז מעלין אותו למדריגה יותר עליונה (ש״ה צו) (מ״ב מחלוקת) (ר׳ דניאל א׳ ואשר) (ש״ה קה).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 9,
      "he": "יב מי שחולק על הצדיק ואינו מקורב אליו אזי כל עבודתו כמו מי שמעקם עצמו ומתדמה לחבירו כקוף בפני אדם כי אין ממש בעבודה כ״א ע״י הצדיק האמתי (ש״ה קיא) (ר׳ משלי י״ט אולת).\n\nיג הצדיק האמת ק גם את החולקים עליו לכף זכות באשר שבאמת אין חרלקי־ן עליו כלל רק על מי שעשה מעשים כאלו (ש״ה קפב).\n\nיד לכאורה מאי איכפת שזה מדבר על זה אך באמת ע״י מחלוקת שחולקים על אחד יכולין ח״ו להפיל אותו ממדריגתו ח״ו (ש״ה ריג) (ר׳ תהלים קי״ט שרים).\n\nצדיק נסיעה\n\nא כי קשה להעולם על מה צריך לנסוע להצדיק לשמוע מפיו הלא אפשר לעיין בספרים דברי מוסר אך באמת הוא תועלת גדול כי כששומע מפי הצדיק מקבל דיבור לה״ ק כשלימות היינו ביראה אבל כששומע מפי אחר האומר בשמו או מעיין בספר רחוק מזה השלימות (ל״ק יט־א־ט) (ע׳ חבקוק ג׳ תפלה).\n\nב כי צריך לזכך הפנים שיוכל כ״א לראות פניו בפנים שלו כמו במראה איך פניו משוקע בחשך עד אשר בלא תוכחה ומוסר יתחרט חבירו תיכף על מעשיו (הוא טעם שני להכרח הנסיעה לצדיק מעוצם התועלת של הזוכים לראותו) (ל״ק יט־ב בה״ל יט).\n\nג ובין הלומד בספר לשומע מפי חכם יש חילוק גדול ביותר כי ספר הוא רק לזכרון שהוא בכח המדמה ע״כ יכול להיות נשאר בהמדמה אם לא יתעורר מעצמו אבל כששומע מפי הצדיק שזכה לשלימות לה׳׳ק שבירר המדמה מביא התעוררות בלב השומע ויתברר המדמה שלו בודאי(ל״ק יט־ט)(בה״נ יט).\n\nד החילוק בין הלומד מתוך הספר ובין השומע מפי החכם כי כששומע מפי החכם נתקשר נשמתו עם נשמת החכם בשעת תפלתו ויש לזה האדם חלק בביאור (ל׳׳ק כ־ד).\n\nה מי שהוא אצל החכם בשעת ביאור התורה נכנע הרע שלו (ל״ק כ־ד) (עיין חקת קח את המטה).\n\nו עיקר קיום וחיות האמונה הוא רק ע״י שמירת הברית ועיקר קדושת הצדיקים האמתיים היא שמירת הברית בשלימות ע״כ נוסעים אליהם על שבת כדי לקבל מהם קדושת שבת שהוא האמונה (קל״ק לא־ה).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 10,
      "he": "ז כשרוצה לנסוע לצדיק אמת כי יש צדיקים הרבה אבל יש בחי׳ נקודת האמת בין הצדיקים שכשרוצים להתקרב אליו שבזה תלוי הכל אזי יש להאדס מניעות גדולות רבות מאד ומזה בעצמו יבין האדם גודל מעלת הנחשק וע״כ כשאדם חושק ביותר בוודאי יוכל לעשות הדבר כי החשק משבר המניעה (ל״ק סו־ד).\n\nצדקה\n\nא צריך להפריש צדקה קודם התפלה ועי״ז תפלתו שגורה בפיו (קל״ק ב־ג).\n\nב גם ע״י צדקה ניצול ממחשבות זרות שבתפילה (ל״ק ב־ד).\n\nג ע״י צדקה אוחזין במדת המשפט (ל״ק ב־ד),\n\nד עיין סוטה כא משל לאחד מענין צדקה לת״ח (ל״ק ד־ח).\n\nה ע״י שנותנין צדקה משברין תאוות ממון וממשיכין השגחה שלימה (ל״ק יג־א).\n\nו ע״י צדקה שנותן לצדיקים אמתיים ולעניים הגונים נעשה האויר נח וזך אזי הולך הדיבור ונשמע למרחוק ועי״ז נעשים גרים (ל״ק יז־ה).\n\nז כל מה שנותנים ליותר אנשים צדקה וקונה אהבה עם יותר אנשים נתרבה יותר האויר הנח והזך (ל״ק יז־ה).\n\nח העיקר ליתן צדקה לצדיקים אמתיים ולעניים הגונים שכלולים מכמה נפשות ישראל ובזה הוא מגדיל השטח של אויר הנח והזך (ל״ק יז־ה).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 11,
      "he": "ט צדקה היא עיקר הקרן קימת לעולם הבא (ל״ק יזה).\n\nי עיקר עבירת המוח הוא רק ע״י כלי המעשה כי ע״י מעשים עכורים גורמים כליון והפסד להשכל ח׳׳ו ועיקר תיקון כלי המעשה הוא ע״י צדקה שתלוי במעשה בבחי׳ והיה מעשה הצדקה שלום ועי״ז נשלם גם אור השכל (ל״ק יז) (מ״ב צדקה).\n\nיא אי אפשר להמשיך שפע ולהרויח ממון דקדושה שיהיה שמח בחלהו כ״א ע״י שבירת תאוות ממת\n\nדהיינו שיתן צדקה להחזיק עובדי השי״ ת ושאר צרכי מצוה (קל״ק כג־ד).\n\nיב אי אפשר להכניע הקליפות היינו התאוות והבלבולים שבמדריגה אלא ע״י גדולת הבורא שהוא ע׳׳י צדקה שנותניץ לעני הגוץ ועי״ ז נתתקן כל ממונו ונעשה מהם בגדי ישע (ל״ק כה־ד).\n\nיג ע״י צדקה שנותץ מממונו נתגלין הגוונין ונעשה כל ממונו כסף וזהב של השי״ת (ל״ק כה־ד).\n\nיד וזה בחי׳ תיקון הכללי של הדמים דהיינו שיכווין בכל דיבור והילוך בשעת משא ומתן שירויח כדי שיתן צדקה כי צדקה היא בחי׳ תיקון הברית ונתרוממין המוחין ויש לו פרנסה (קל״ק כט־יב) (ראה הושע י׳ זרעו)\n\nסו ע״י צדקה יכולין לדבר דיבורים המאירים בתורה כי ע״י צדקה זוכה לתיקון הברית ואז הדיבור מותר (ל״ק כט־ס) (ראה ר״ה ר בפיך).\n\nטז וצריך לראות לחתוך בחי׳ המלכות מבין ד׳ הגליות ולהעלותה משם ועיקר עלייתה ע״י צדקה וחסד שעי״ז מעלין השכל מהגלות ומכניעין ממשלת עכו״ם שהם בחי׳ החכמות חיצוניות וזוכין להשגת אלקות (קל״ק ל־ח).\n\nיז ועיקר התגלות החסד שעל ידו מבדילין הד׳ מלכיות דקדושה מארבע גליות של העכום היא ע״י תוכחה ומוסר שמקבלין מצדיקי אמת ועי״ז זוכין לעשות צדקה וחסד (קל״ק ל־יא).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 12,
      "he": "יח צדקה היא בחי׳ הגלגלים כי כל ההשפעות נמשכין ע״י הכוכבים והם מקבלין מחסד השי״ת כמו כן צריכין ב״ א להתנהג במדת החסד וליתן צדקה ועי״ז ממשיכין החסד מלמעלה להכוכבים כי צדקה מנהגת כל גלגלי הרקיע (ל״ק לא־א פל״ח) (ראה ב״ב ט׳ הנותן).\n\nיט עיקר התנוצצות אור הצדקה ושלימותה אינה אלא בשבת שהיא בחי׳ אמונה היינו ליתן לעניים הגונים על צרכי ש״ק ועי״ז זוכין לכל הברכות (קל״ק לא־ א).\n\nכ מה שמצינו גבי גלגלים שעיקר הליכתם ממערב למזרח וגלגל היומי מכריח אותם ממזרח למערב זה הדבר מצינו גבי צדקה מזרח הוא הנותן צדקה ומערב זה המקבץ צדקה ועיקר העשיה העני עושה עם בעל הבית כי עיקר התנועה ממערב למזרח (ל״ק לא־ב) (ראה מדרש רות ד׳ יותר ממה).\n\nבא צריך ליתן צדקה קודם צאתו לדרך כי עיקר העיכוב והיסורין שיש בדרך הם בשביל פגם הברית וצדקה\n\nהוא תיקון הברית ועי״ז מאירין הגלגלים וינצל מצער בדרך (קל״ק לא־ח) (ראה גלגלים ד).\n\nכב עיקר התענית היא הצדקה וע״י תענית וצדקה זוכה להכניע הגוף לגבי הנפש ויוצא מחשך לאור מבהמה לאדם ונתבטלין חכמות חיצוניות לגבי חכמות התורה ומבטל הדין וממשיך חסדים בעולם (ל״ע צדקה טו) (ל״ק לז־ג)..\n\nכג יש שני בחי׳ צדקה כי יש צדקה בחוץ לארץ ויש צדקה שנותנין לארץ ישראל וצדקת א״י היא גדולה ולמעלה מצדקת חוץ לארץ (ל״ק לז־ד).\n\nכד ע״י צדקה דא׳׳י תכלל עצמך באוירא דא׳׳י שהוא בחי׳ הבל הקדוש שאין בו חטא שעי״ז עיקר ביטול הדין והחשך וכו׳ מן העולם (ל״ק לז־ד).\n\nכה ע״י צדקה שיתן לא״י הוא ניצול ממחשבות זרות הנקראים מבול שמבלבלים תפלתו כי בא״י לא היה המבול (ל״ק מד).\n\nכו צריך שיהיה לאדם הסתפקות להסתפק רק במה שצריך לו בהכרחיות מזה העולם ואפילו מזה ההסתפקות גופיה צריך להפריש ממנו לצדקה ועי״ז נעשה יחוד גדול למעלה ונמשכין כל השפעות טובות (ל״ק נד־ב) (ל״ע צדקה יז) (ר׳ תהלים ק״ד נוטה) (ר׳ פ״א ב׳ לא עליך).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 13,
      "he": "כז ע״י התענית וכן ע״י אכילת שבת זוכין לבטל ולהכניע האויבים אבל לרוב השלום צריכץ גם להרבות בצדקה וע״כ צריכים ליתן צדקה ביום התענית וכן צריכין ליתן צדקה לעניים על שבת (ל״ק נז־ז) (מ״ב צדקה).\n\nכח כשפוגם בתאוות אכילה ועי״ז נפגם הכבוד ואין לו פנים עי״ז מתגברין עזי פנים וכל המנהיגות והממשלה הוא אצל העכו״ם והרשעים וצריך להעלות את הכבוד והמלכות מהם וזה נעשה ע״י צדקה כי ע״י צדקה ממשיכין חסדים וביטול הדינים ומתקנים פגם תאוות אכילה וחוזר הכבוד למנהיגי אמת (ל״ק סז־ד־ה).\n\nכט ע״כ נותנין צדקה אצל ואתה מושל בכל כדי להעלות הכבוד והממשלה מהסט״א אל הקדושה (קל״ק סז־ה).\n\nל הצדיק הוא יסוד העולם וכל הדברים עומדים עליו ויש לו כח המושך כי הוא עניו ושפל ומשים עצמו כעפר וכמו הארץ יש לה כח המושך כן הצדיק וממשיך כל ההשפעות להעולם וע״כ אם נותנין צדקה לזה הצדיק הוא מתברך מיד כי הוא בחי׳ זריעה על העפר שמצמחת כפל כפלים (ל״ק ע).\n\nלא צדקה הוא בחי׳ דיבור בדעה שעי״ז נמתקין כל\n\nהדינים ונתרפא הנפש ועולה לשרשה ונתגלה כבודו ית׳ (ל״ק עד) (מ״ב צדקה).\n\nלב טומאת מקרה לילה הוא ע״י הקליפה לילית ויניקתה מן הששה אותיות של הא' בי דהיינו מן הששה פאין שיש בהא״ב וששה פעמים פ׳ גי׳ ת״פ כמנין שמה ונעשה מן פא אף התגברות הדינין שנוקמין בו ר״ל והתיקון לוה לתת צדקה בסתר כי עי״ז יפדה הניצוצות הקדושות מן הקליפה ואז יהפוך האף לפא (ל״ק פג) (ר׳ משלי כ״א מתן).\n\nלג צדקה הוא בחי׳ שמש ויש שני מיני צדקה יש צדקה שעושץ בימי חול והוא כנגד שמש שבזמן הזה וצדקה של שבת היינו שנותן לאדם על שבת או שמאכסן עני על שלחנו שהוא מעין עולם הבא היא כנגד שמש העתידה להתחדש לעתיד לבא הוא נותן כח לבתי׳ רגלין שיכול לילך בדרכי השי״ ת (ל״ק פס (ר׳ תהלים פ״ה צדק).\n\nלד הנותן צדקה ניצול מעבירות כי כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים וכל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו וכיון שמרחמין עליו בהכרח נותנין לו דעת ואזי ניצול מלבוא לידי עבירה כי אין אדם עובר עבירה אא״כ נכנס בו רוח שטות אבל כשיש לו דיעה ניצול מעבירות אכי״ר (ל״ק קטז).\n\nלה צדקה מסוגל להנצל בפסח מאיסור חמץ (קל״ק ר״א א״ה) (ר׳ משלי י׳ צדקה).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 14,
      "he": "לו מעלת הצדקה ידוע בפרט כשנותנין לת״ח בחי׳ תמכי אורייתא אבל באמת זה המעות הוא בחי׳ תורה ממש ואין עבירה יכולה לכבות זה המעות כי אין עבירה מכבה תורה (ל״ק רד) (ר׳ סוטה כ״ א ואין).\n\nלז עיקר ההבדל שיש בין אדם לחי הוא ע״י חיתוך הדיבור וזה גדר אדם ולתקן הדיבור הוא ע״י צדקה ועיקר הצדקה הוא ע״י בטחון כי אם אין לו בטחון אינו יכול לעשות צדקה כראוי כי מתיירא שיחסר לו (ל״ק רכה) (ר׳ הק׳ הז׳ י״ג נעשה).\n\nלח צדקה הוא סגולה גדולה ומועלת מאד להנצל מהרהורי ניאוף אך אעפ״כ אסור לסמוך על זה ולהיות מעורב עם הנשים ולהרבות שיחה עמהם ח״ו אבל מה שהוא מוכרח אין מזיק לו(ל״ק רמב) (ר׳ אבות א׳ ויהיו).\n\nלט ע״י מחלוקת עי״ז נופלים מחשבות של רשעים שהם מחשבות של כפירות על אנשים כשרים והתיקון לזה שישתוק וימסור המלחמה לה׳ אבל דע שע״י צדקה שלהם יש כח במחשבתם להתקיים אפילו אם ימסור המלחמה לה' כי יש צדקות\n\nשרשעים נותנים כי מצינו שאפילו מלכי עכו״ם נותנים צדקה (ל״ק רנא).\n\nמ ודע שאיש אמת שעושה כל המצות בכל הדקדוקים בינו לבין קונו כמו בפני בני אדם זה האיש אמת יש לו כח להמשיך לעצמו כל הצדקות כי אלו הצדקות שהם עושין היא עומדת רחוקה מהם ואינה אצלם מחמת שהם רחוקים מאמת כי הצדקה נמשכת רק אחר האמת אזי אין להם כח הצדקה ואין כח במחשבתם להתקיים (ל״ק רנא) (ר׳ ישעי׳ נ״ט וצדקה).\n\nמא כשיש אחדות בין הצדיקים אין הצדקה מזקת כי על פי הטבע כשנותנין צדקה נחסר מאתו מה שנתן ' אבל ע״י האחדות יוכל ליתן צדקה ולא יחסר כלל (ל״ק רנב).\n\nמב צדקה הוא תיקון הברית כי פגם הברית הוא כי הוא היה צריך להשפיע בקדושה והוא סילק ההשפעה משם והמשיכה ח״ו למקום אחר וע״כ התיקון ע״י צדקה שעי״ז חוזר ומשפיע אל הקדושה ועי״ז נתתקן וע״כ כשנותן לעני שאינו הגון אזי אדרבא הוא נפגם יותר כי חוזר ומשפיע למקום שאינו צריך (ל״ק רסד) (ר׳ ויקהל ויבואו).\n\nמג יש דיבור של צדקה כי גדר האדם הוא הדיבור וזה הדיבור נמשך מצדקה כי צדקה הוא גדר האדם כי האדם דרכו לגמול חסד משא״כ החי ומי שאינו עושה צדקה וחסד פוגם בהדיבור והוא בחי׳ בעל חי ואינו בכלל אדם כי אין האדם נקרא אדם רק ע״י צדקה וגמילות חסדים (ל״ת ב־ד) (ר, הק׳ הז׳ י״ג נעשה).\n\nמר כשמתחילין להתנדב לצדקה אזי צריכין לשבר את האכזריות שלו להפכו לרחמנות וזהו עיקר עבודת הצדקה כי מי שהוא רחמן בטבעו ונותן צדקה אין זה עבודה כי יש גם כמה חיות שהם רחמנים בטבעם רק עיקר העבודה לשבר האכזריות להפכו לרחמנות (ל׳׳ת ד־א).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 15,
      "he": "מה כי בטבע ישראל הם רחמנים וענין האכזריות על העניים הוא רק מחמת שגובר אצלו הרחמנות על עצמו וב״ב ע״כ צריך כי׳א לפי בחינתו לשבר את האכזריות שלו להפכו לרחמנות היינו שיתעורר ברחמנות על העניים והאכזריות על עצמו וב״ב ולא יחוס עליהם יותר מעל עניים אחרים בבחי׳ שארז׳׳ל ויהיו עניים בני ביתך שינהיג ב״ב כעניים (ל״ת ד־א בפל״ח).\n\nמו הצדקה מרחבת כל הפתחים של הקדושה שכשאדם נכנס באיזה דרך מעבודת ה׳ אז הוא צריך לפתוח\n\nשם פתח ובשביל זה כל התחלות קשות וסגולת כח הצדקה להרחיב ולפתוח הפתח יותר ויותר וגם בצדקה העצמה יש התחלה כשמתחילין ליתן צדקה וע״כ התחלת הצדקה היא קשה וכבידה מאד כי היא בחי׳ התחלה של כל ההתחלות (ל״ח ד־ב).\n\nמז קודם כל מצוה ועבודה טוב ליתן צדקה כדי להרחיב פתח הקדושה ולא יהי׳ קשה וכבד עליו כ״כ ליכנוס בהם (קל״ת ד־ג).\n\nמח התחלת הצדקה היא קשה וכבידה מאד אבל התועלת של הצדקה גדול מאד כי צרכי הגוף הם רבים מאד ואפילו ההכרחיות אכילה ושתי׳ מלבושים ודירות והם מונעים את האדם מאד מעבודת הבורא וע״י צדקה מתבטלים המניעות כי ע״י צדקה זוכה שישפיע חסדו ית׳ עד שלא יצטרך לעשות שום עסק בשביל פרנסה רק תהיה מלאכתו נעשית ע״י אחרים והוא יעסוק בעבודתו ית׳ (קל״ ת ד־ד).\n\nמט ע״י צדקה מתקנין ומעלין פגם נפילת הימים והדעת של הזקנים מאריכי ימים שאינם כראוי שמזה יניקת מצח הנחש כי מפגם הדעת של אלו הזקנים יונק חכמת הטבע אבל ע״י צדקה שמשבר האכזריות ומהפכו לרחמנות שעי״ז נתהפך הרוגז לרצון בחי׳ דעת בחי׳ זקן זה קנה חכמה ונכנע מצח הנחש חכמת הטבע (ל״ח ד־ט) (ר׳ איוב י״ד קצר).\n\nנ צדקה הוא רפואה לכל המכות (קל״ת ד־יב).\n\nנא כלל המאמר כולו אחד וכולו קשור זה בזה שהצדקה היא קשה מאד בהתחלה אבל התועלת של הצדקה גדול מאד כי ע״י צדקה אין צריכין לעשות שום מלאכה ועסק כי נתקיים העולם בחסדו כי ע״י צדקה מוציאין יניקת מצח הנחש שיונק מזקני הדור ואוי נשמע קול הקריאה של יו״ט שמגלה את הרצון ואזי נתגלה יראה וע״י היראה נעשה כלי וצנור לקבל על ידו השפעת החסד ואזי מתקיים העולם בחסדו ואז אין צריכין לעשות שום מלאכה ועסק כי נתקיים ועמדו זרים ורעו צאנכם (ל״ת ד־יב) (ר׳ כל העניינים של התורה ד׳ ותבין) (ר׳ עבודת ה׳ לז).\n\nנב הצדיק האמת מקבל דיבור פיו הקדוש מנדיבי לב דהיינו בעלי צדקה (ל״ ת טו) (ר׳ תהלים קי״ט נדבות!\n\nנג יש שהם מנהיגי הדור ומטעים את העולם כאלו אין שום דבר נמנע מהם וכל זה מחמת שיש צדיקים אמתיים שיש להם באמת זה הכח ע״כ הם מתדמים אליהם כקוף בפני אדם והם נקראים נביאי שקר אבל באמת הם עושים טובה לצדיקי אמת כי יש רשעים שנותניז צדקה לצדיקים וצרתה הוא בחי׳",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 16,
      "he": "מים בחי׳ שלח לחמך על פני המים (קהלת יא) וע״י צדקה נעשה בחי׳ יב״ק היינו יחוד ברכה קדושה וכל ג׳ בחי׳ אלו נאמרו במים שהיא בחי׳ צדקה ומחמת זה נמצאים בעלי צדקה שהם נואפים כי הם יונקים מבחי׳ היב״ק הנ״ל ובחי׳ יבק בקדושה הוא בחי׳ זיווגין דקדושה ואצלם נתקלקל זאת היניקה ונעשה אצלם ניאוף ר״ל (ל״ת טו).\n\nנד וע״כ הצדקה שלהם רעה אצל הצדיק כי הצדיק מקבל דיבור פיו הקדוש מן הצדקה וכשנתקלקל אצלם גורם פגם לדיבור פיו של הצדיק שמקבל משם וע״כ הוא טובה מה שנמצאים השקרנים הנ״ל שאזי אלו הרשעים הנותנים צדקה פונים אליהם ונותנין להם ואזי ניצול הצדיק האמת מפגם הצדקה שלהם (ל״ת טו) (ר׳ בבא קמא ט״ז כמאמר).\n\nנה א״ה א״ל ע״פ המבואר בדברי רבינו ז״ל בל״ת סימן פז דע שכוונת אלול הם תיקון לפגם הברית כי סוד כוונת אלול הוא הנותן בים דרך וכו׳ כי אשה נקראת דרך (קידושין ב׳)ויש דרך אחר בחי׳ (משלי ל) דרך אשה מנאפת והכלל שעיקר הפגם בבחי׳ דרך ומבואר בל״ק סי׳ ו׳ אות ז׳ בכוונות אלול שב׳ פעמים יבק עולה דרך ובקי הוא בחי' שם יבק שהוא אותיות בקי בחי׳ שני בקיאות בקי ברצוא ובקי בשוב וע״כ הרשעים יונקים מבחי׳ יבק כי ב׳ פעמים יבק הוא בגי׳ דרך ויש בקדושה בחי׳ דרך גבר בעלמה ויש דרך אחר בחי׳ כן דרך אשה מנאפת ומבואר בסימן רס״ד בל״ק צדקה הוא תיקון הברית וכשנותן לעני שאינו הגון אזי אדרבא הוא נפגם יותר וע״כ ע״י צדקה שלהם נעשה אצלם ניאוף כי צדקה הוא בחי׳ יבק ושני פעמים יבק הוא דרך ובדרך יש שני בחי׳ הנ״ל והכל נכון בס״ד ע״כ (שייך לל״ת טו).\n\nנו כשנותן ממונו לצדקה הוא בחי׳ מסירת נפש (ר׳ מסירת נפש ח) (ל׳׳ת מו).\n\nנז כשמקנאין קנאת ה׳ נחשב כמו צדקה (ר, ב״ב י׳ צדקה) (ל״ת ס״ה).\n\nנח יש צדקה של ארץ ישראל ויש צדקה של חו״ל ועיקר הוא הצדקה של א״י שעל ידה נעשה כלי לקבל מנועם העליון שעי״ ז ההולדה (ל״ ת עא) (ר׳ הושע י׳ זרעו).\n\nנט יתן צדקה בשתי ידים ויהי׳ תפלתו נשמעת (ס״ה צדקה).\n\nס מי שהולך בשביל צדקות הוא משכך חמה מן העולם (ס״ה צדקה).\n\nסא צדקה מגין על זרעו של אדם (ס״ה צדקה).\n\nסא־אע״י נתינת שקלים ניצול מיצה״ר (ס״ה צדקה).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 17,
      "he": "סב הצדקה הוא בשני פנים כמתנת ידו ובברכת ה, (ס״ה צדקה).\n\nסג מי שיש לו ואינו רוצה להתפרנס משלו ומקבל מאחרים תדע שנפרעין ממנו לאחר מותו שנעשה עבד לזה שלקח ממנו (ס״ה צדקה).\n\nסד גדול כח המעשר שמהפך הקללה לברכה (ס״ה צדקה).\n\nסה ע״י הממון שנותן לעניי א״י עי״ז ממונו נתקיים בידו (ס״ה צדקה).\n\nסו קול קשקוש המטבעות שנותנין לצדקה זה ג״כ עזות דקדושה (ח״מ שה״ל יז).\n\nסז ומן נתינת צדקה של א״י היא באדר (ש״מ ע״ה קיא).\n\nסח אמונה חשוב כצדקה ועי״ז זוכה לבנים כי אמונה בגימ׳ בנים (ש״ה לד) (ש״מ ע״ה לב) (ס״ה אמונה יח).\n\nסט פ״א אמר עיקר שם עשיה דקדושה הוא צדקה (ש״מ ע״ה קטז).\n\nע מעלת הזוכה ליתן מעות לצדיק אמת כי צדיק אוכל לשובע נפשו בחי׳ והשביע בצחצחות נפשך נמצא שהצדיק זוכה ע״י פרנסתו ואכילתו לבחי׳ אורות הצחצחות ועי״ז נתבטל מסך המבדיל ונתקרב הצדיק להשי״ת נמצא כמה תענוג גרם זה האיש שהביא פרנסה להצדיק שעי״ז הוא מקרב הצדיק להשי״ת (ש״ה כד).\n\nעא הוכיח אותנו לעשות מצות הרבה היינו לקבץ נדבות ולעסוק בגמ״ח ואמר לנו בזה״ל עפיס טוט איהר גאר קיין מצוות ניט וכוונתו היתה כנ״ל לעסוק בצדקה (ש״ה רנה).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 18,
      "he": "עב עיקר התהוות הזמן שעי״ז עיקר קיום המעין והלב שעי״ז עיקר קיום כל העולם כולו הוא ע״י חסדים. של אמת (ומזה מובן שצריך האדם ליזהר מאד בכל יום לעשות חסד של אמת בכדי שיהי׳ לו ג׳׳כ איזה חלק ושיכות בכל הנ״ל (ר״פ) (ר״מ מעשה י״ג מיום ג׳).\n\nצוואה לאנ״ש\n\nא הסתכלות פני הצדיק מבואר בסי׳ קצ״ב שבכל ספר נמצא דמות דיוקנו של הצדיק ז״ א כשמתדבקין בלימוד ספריו ומקבלין עצותיו הק׳.\n\nצדקה לצדיק כשמדפיסים ספריו הק׳ ונותנין לבניו ולהמקורבין אליו ז״ל.\n\nווידוי דברים לפני הצדיק נעשה עכשיו כשבאיז על\n\nציונו הק׳ ומרבין שם בתפילות בפרט זה הצדיק אשר פקד לבוא על קברו והבטיח שישתדל בתקנתו. התיקון שהצדיק מפריש לו דרך לפי שורש נשמתו נעשה עכשיו כשבא אל הקיבוץ בפרט בר״ה ורואה מדותיהם ועבודתם ומשתוקק לילך בדרכיו הק׳ ומבין שכל זה נמשך מקדושת נשמתו הק׳ ואור קדושת תורתו ואז ממילא ידע הדרך הישר לפי שורש נשמתו (ל״ק ד־ח בפל״ח).\n\nא־א כשאין לו אמונת חכמים זה בחי׳ הסתלקות החכמים כי אע״פ שהם עדיין בחיים חיותם אעפ״כ מאחר שאינו מאמין בהם אין לך הסתלקות חכמים גדולה מזה ועיקר שלימות אמונת חכמים היא להאמין בהם שאינם מסתלקים כלל כי זכותם ואור תורתם וצדקתם חי וקיים לעולם כמו שארז״ ל צדיקים אפילו במיתתם נקראים חיים (ל״ק נז־א) (מ״ב צדיק).\n\nב תיכף כשבא עליו החולאת של השיעול אמר שמוכרח להסתלק וזה שחי אח״כ יותר משלשה שנים היה באמת ניסים וגילה דעתו לפני אנ״ש שרצונו חזק שיהיה להם עסק עם קברו הק׳ היינו לבוא שם ללמוד ולהתפלל ויהיה לו ז״ל שעשועים גדולים מזה וחילוץ עצמות ובעבור זה ישתדל בטובתינו ותיקון נפשותינו לנצח (ל״ק סא בפל״ח־ ח).\n\nג ופ״א אמר בפירוש אני רוצה לישאר ביניכם ואתם תבואו על קברי וגילה ענין התיקון הכללי שאז אמר ג״כ שגם אחר הסתלקותו וכו, מי שיבוא על קברו ויתן פרוטה לצדקה ויאמר שם אלו העשרה קפיטיל תהלים ישתדל לאורך ולרוחב להושיעו ולתקנו (ל״ק סא בפל״ח־ח) (ר׳ תיקון הכללי ט).\n\nר אנ״ש היו מצטערים מהגילוי דעת של הסתלקות ושאלו אותו ז״ל בגירוש מה נעשה ועל מי תעזבו אותנו והוא ז״ל חיזק אותם ואמר להם שהעיקר הוא שיחזיקו עצמם כל אנ״ש באחדות גדול באהבה רבה ואז בוודאי אין להם לדאוג כלל כי בוודאי יהיו כשרים וצדיקים כמו שהוא רוצה (ל״ק סא בפל״ח־ ח).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 19,
      "he": "ה אפילו מי שיהיה נלוה להם ויתחבר עמהם אעפ״י שלא היה מכיר אותו כלל ג״כ יהיה איש כשר וצדיק כי בעז״ה גמרתי ואגמור (איך האב אויס געפירט אין וועל אויספירין) גם כבר מבואר שאמר שהאש שלו תוקד עד ביאת המשיח (מיין פייעריל וועט טליען ביז משיח וועט קומעץ) (ל״ק סא בפל״ח־ח).\n\nו גם אמר שכמה צדיקים גדולים מאד התחילו לעשות ולתקן וכו׳ ואחר שנסתלקו נפסק הענין והוא ז״ל רוצה לעשות ולתקן באופן כזה שלא יופסק הענין לעולם ואלו תלמידים יעשו עוד תלמידים אחרים וכן עוד להלן יותר וכו׳ (ל״ק סא בפל״ח־ח).\n\nז דיבר הרבה ממעלת וחשיבות מאמריו הקדושים שבספרו הק׳ ליקוטי מוהר״ן והזהיר מאד להתמיד ולהגות בהם (ל״ק סא בפל״ח־ח).\n\nח ורימז להם שהעיקר הוא להתחזק באמונת חכמים ולבלי לסור מדבריהם ימין ושמאל ועי״ז זוכין להוציא משפטינו לאור היינו שיקבל וילמוד מכל הלימודים שלומד משפטי אמת והנהגות ישרות הן לעצמו הן לאחרים המתנהגים לפי דעתו אשר זה עיקר כוונת ההתקרבות לצדיקים ולא די לעיין בספרים קדושים לבד כקושיית החולקים ורבינו ז״ל רימז בכאן שע״י שלימות אמונת חכמים זוכין להוציא משפטי אמת מהלימוד בספרים קדושים לבד ג״כ וכן זוכין עי״ז לעצה שלימה (ל״ק סא בפל״ח־ח).\n\nט גם רימז להם איך שצריכין ע״י המחלוקת להתחזק ביותר באמונת חכמים ובספריהם הקדושים הגם כי ע״פ רוב כוונת החולקים הוא להיפך מזה בכדי להפיל את האדם ולבלבל אמונתו ביותר אבל האדם צריך לבלי לשמוע אליהם כלל רק שידע כי עיקר המחלוקת בא בכדי לעוררו שיזדרז לשוב ולתקן פגם אמונת חכמים והמחלוקת היא בחי׳ מים טהורים המטהרים אותו מהמותרות שנשקע בהם ע״י שפגם באמונת חכמים (ל״ק סא בפל״ח־ח).\n\nי בערב ר״ה האחרון באומאן סמוך להסתלקותו סיפר הרבה מגודל החיוב ליסע אליו ז״ל על ר״ה וזה מובן ממילא שגם ענין הנסיעה על ר״ה לצדיקים היה דעתו ז״ל ג״כ על ענין הנסיעה שנוסעין כל אנ״ש לאומין להשתטח על קברו הק׳ בכל ער״ה ואח״ב מתפללין כל הקיבוץ הק׳ הזה ביחד בר״ה בב״ה שנקרא על שמו ז״ל בכלליות גדול ובאחדות רב ואהבה עצומה מאד כל החבירים זל״ז ממש כולם בלב אחד כאיש אחד בהתקשרות לכל צדיקי אמת בפרט כח וזכותו הגדול של רבינו ז״ל (ל״ק סא בפל״ח־ח).\n\nיא והחוש מעיד שענין זה שמתקבצין כלל אנ״ש על ר״ה לאומין זה עיקר הכלליות וקשר האחדות של כל אנ״ש בקשר אחד ורק בזה אנו מקיימין רצונו להיות מחזיקים א״ע כלל אנ״ש בקשר אחד באהבה ואחדות ורק עי״ז עיקר השארתו לנצח וע״י אהבה\n\nוהכלליות שנכללין יחד עי״ז נמתקין כל הדינים ודבר בעתו מה טוב ומובן ממילא כי מאחר שר״ה הוא יומא דדינא של כל השנה אז בוודאי הזמן גרמא לזה ביותר להתאסף כולם ביחד־בכלליות אחד ולהשען בכח הצדיק שהיא בחי׳ אבן שתיה ולהתפלל אל השי״ ת שימתיק כל הדינים מעלינו ומעל כל ישראל (ל״ק סא בפל״ח־ח).\n\nיב ובקיצור מכל הנ״ל היינו להתחזק באמונת חכמים ולעסוק בלימוד ספריו הקדושים וספרי כל צדיקי אמת ולהחזיק אותם בחשיבות גדול ולהאמין בהם באמת וכן ליזהר מאד מלהסמיך מנהיגים שאינ הגונים ומכל מיני מחלוקת שעוברים על האדם יתעורר לשוב בתשובה לתקן האמונה חכמים וליזהר ביותר בענין הנסיעה על ר״ה לצדיקים שרימז גם על הקיבוץ של אנ״ש גם עכשיו שעי״ז נעשה שמחה וכנראה בחוש השמחה שיש בין אנ״ש בזמן הקיבוץ הקדוש גם עכשיו וליזהר מאד באהבי חברים להכלל יחד באחדות אחד באהבה רבה ועי״ז נמתקין כל הדינים (ל״ק סא בפל״ח־ח).\n\nיג בלילה השייכה ליום ג׳ יום האחרון של ימי חייו הקדושים עמדו בבהלה והיו מתלחשים יחד אמר להם אפשר אתם מדברים על אודותיכם מה יש לכם לדאוג כשאני הולך לפניכם ומה אלו הנשמות שלא היו מכירים אותי מצפים על תיקונים שלי מכש״ב אתם אין לכם להתיירא כלל וסיים שם מורנו מוהרנ״ת זצ״ל וכן אפילו אותם שלא זכו להכיר את רבינו ז״ל בחייו כשיבואו על קברו הק׳ ויסמכו עליו וילכו בדרכיו בוודאי יש להם על מה שיסמכו ולא יאשמו כל החוסים בו (ל״ק ס״ה בפל״ח) (ר׳ סוטה ז' בשעה).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 20,
      "he": "יד עיקר השארת הרשימה הק׳ של רבינו ז״ל היה ע״י הר״ר נתן ז״ל שעסק כל ימיו לדבר עם אנשים הרבה בעבוה״ש והקים הרבה נפשות נפולות והשיב אותם בשבעה משיבי טעם כנראה מחיבוריו הק׳ שהם ליקוטי תפלות וליקוטי הלכות והכל ע״י אמרות טהורות שנעשו מהרשימה הק׳ של המוחין הק׳ של רבינו ז״ל וביותר עסק בזה הר״ר נתן ז״ל אחר הסתלקות רבינו ז״ל (ל״ת ה בפל״ח־ה).\n\nטו גם בר״ה קודם שאמר התורה ה׳ בל״ת הלך רבינו ז״ל לומר תשליך ונפל על הרפש ואח״ב נכלל גם ענין זה במאמר הנ״ל באות ט״ו שצריך לגלגל עצמו בכל מיני רפש וטיט כדי לעשות נחת רוח לאביו שבשמים וע״ש מה שזוכין עי״ז גם לענ״ד רומז בענק זה ענק נפלא מהתיקונים הגדולים\n\nשנעשו גם אחר הסתלקותו ע״י שבאים על קברו וצועקים שם אל השי״ ת מעומק הלב כ״ א לפי בחינתו בפרט על אודות תיקון הברית כאשר פקד עלינו בחייו על ענין זה והבטיח לנו להשתדל בטובתינו ובתיקון נפשותינו לנצח כאשר כ״א יהרהר בתשובה ויתחרט על מעשיו שאינם הגונים ויאמר שם העשרה קפיטל תהלים הידועים ואז יוריד א״ע ממדריגתו הגבוה וישתדל בטובת ותיקון נפשות השפלות באופן שיזכו גם המה לשוב בתשובה שלימה והעבודה הזאת הוא ממש בחי׳ שמגלגל עצמו בכל מיני רפש וטיט בשביל לעשות רצונו ית׳ (ל״ת ה בפל״ח־ה).\n\nטז התיקונים אלו שנעשין ע״י רבי אמת עם תלמידים רומז בזה גם על ענין קיבוץ הק׳ שמתקבצין ומתאספיץ אליו על ר״ה גם עכשיו אחר הסתלקותו וקודם ר״ה משתטחין על קברו הק׳ ומרבין בתפלות והעיקר לזכות לתשובה שלימה ולתיקון האמונה ולתיקון המוחין ואח״כ מתפללין באגודה אחת בבהמ״ד הק׳ הנקרא על שמו ז״ל בוודאי נעשין עי״ז כל התיקונים הק׳ המבוארים במאמר זה וביתר שאת כי גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם ואפילו משרע״ה השיג לאחר הסתלקותו מה שלא השיג בחייו (ל״ת בפל״ח־ה־ה).\n\nיז וכן תיקון החמשה חושים שבמוח נעשה גם עכשיו כי חוש הריח שנתתקן ע״י היגיעות וטירחות שיש לכ״א וכן חוש המישוש שנתתקן ע״י ההוצאות שיש לכ״א לבא אל הרב זה בוודאי נעשה גם עכשיו אף גם חוש הראיה והשמיעה והטעם נתתקן גם עכשיו ע״י שמסתכלין על ציונו הק׳ ועל כלל הקיבוץ הק׳ המתאספין אליו והכל בכחו וזכותו הק׳ ובכ״א מהקיבוץ יש נקודה קדושה מה שקיבל ע״י התקרבותו אליו וע״י שנכלל ג״כ בהקיבוץ הקדוש הזה נמצא שזה בכלל והיו עיניך רואות את מוריך וכן חוש השמיעה שנתתקן ע״י שכל אחד שומע המוסר של הרב זה שייך עכשיו ג״ כ ע״י ששומע ההתעוררות הגדול שיש בין כלל הקיבוץ שאין צריכין מוסר גדול מזה וכן חוש הטעם מה שכ״א טועם טעם הזכות הק׳ שזכה להתקרב אליו ז״ל ולהכלל בכלל הקיבוץ הק׳ שלו (ל״ת ה בפל״ח־ה) (עיין פנים).\n\nיח ומזה מובן ממילא כי אדרבא דייקא עכשיו שאין אנו זוכין לראות את מורינו בעיני אדם ממש וכן לשמוע מוסר מפיו הק׳ בשעת הקיבוץ כמו שהיה בחיים חיותו ז״ל ואעפ״כ מתחבציז אליו ונשעניז\n\nעל זכותו הק׳ וכ״א צועק מעומק לבבו לזכות לשוב אליו ית׳ והחולקים רואים את כ״ז ותמיהים ושואלים וחורקים שיניהם מאד על ענין הקיבוץ ומה אתם רואים ומה אתם שומעים וא״א להשיב להם שום תשובה נוצחת כלל כי ענין זה הוא רק כל חד כפום מה דמשער בליבי׳ גודל קדושת הענין והתועלת הגדול שמגיע עי״ז לב״ א מהקיבוץ הזה (ל״ת ה בפל״ח־ה) ועיין פנים ותבין).\n\nיט והכלל שצריך שישאר ממנו בניס ותלמידים והתלמידים יאירו יותר לתלמידים אחריהם ותלמידי תלמידיו יעשו יותר תלמידים וכן להלן יותר ויותר כדי שיהיה נשאר מוחו גם למטה לעולם ועד כי זה עיקר השלימות של הצדיק שיהי׳ למעלה ולמטה בבחי׳ בי כל בשמים ובארץ דאחיד בשמיא וארעא (ל״ת ז־ז וגם ס״ח).\n\nכ בזה המאמר הק, סמך ידיו על הר״ר נתן ז״ל שהוא יהיה המוציא והמביא בכל עניניו הק, של רבינו ז״ל לאחר פטירתו כמו שראינו בעינינו שכן היה שכל עיקר קיום השארתו הק׳ של רבינו ז״ל לנצח היה רובו ככולו כמעט ע״י הר״ר נתן ז״ל כידוע ולענ״ד רימז רבינו ז״ל במה שמבאר בסוף המאמר ברמז בענין קבורתו של משה ומענין ויהושע בן נון כי סמך משה את ידיו עליו לענין שקיום ההשארה הק׳ של הדעת הק׳ שלו שצריכין להאיר אותה לנצח בבנים ותלמידים (ל״ת ז בפל״ח־ח).\n\nכא ורימז לנו כאן שממש כמו בחיים חיותו היה מאיר דעתו הק׳ לכ״א ממקורביו כפי בחינתו למי שהוא מבחי׳ הדרי מעלה היה מאיר בו ההשגה של מה בחי׳ איה מקום כבודו ולמי שהוא מבחי׳ הדרי מטה היה מאיר בו בחי׳ ההשגה של מכה״ב כמו״ב ממש גם עכשיו יש כח זה בבחי׳ קבורתו של משה שמקבל משם כ״א תועלת לנפשו כפי בחינתו בחי׳ עליונים נדמה להם למטה ותחתונים נדמה להם למעלה (ל״ת ז בפל״ח־ח).",
      "en": ""
    }
  ]
}