{
  "bookId": "hilchasa-kinachamani",
  "part": "1",
  "torah": "82",
  "title": "Hilchasa Kinachamani · General Index (cont.) (82)",
  "hebrewTitle": "הלכתא כנחמני · מפתח כללי — המשך · (82)",
  "sourceUrl": "/reader/hilchasa-kinachamani/1/82",
  "plainUrl": "/reader-plain/hilchasa-kinachamani/1/82/",
  "segments": [
    {
      "index": 1,
      "he": "כב והעיקר ע״י שיקיימו כאשר פקד עליהם שיחזיקו א״ע כולם באהבה ואחדות גדול ע״ד המבואר באות ד׳ שצריכים ליזהר להשתדל בזה לדבר אחד עם חבירו ביראת שמים שזהו העיקר מה שהיה רצונו ז״ ל שיחזיקו א ״ע אנ״ש באחדות והתחברות ואהבת חבירים היינו להתוועד יחד ברוב פעמים ולחזק אחד את חבירו מאד בהאמונה הק׳ ולילך בתמימות וציוה בפירוש שהתלמידים אלו יאירו עוד להלן בתלמידים נמצא שכ״א מאנ״ש עד דורות עולם מחוייבים\n\nלהשתרל בזה להמשיך קרושת הארת הרעת הזה מדור לדור עד עולם (ל״ ת ז בפל״ח־ח),\n\nכג גם במאמר הנ״ל באות ז׳ שמתחיל לבאר המשנה הם אמרו שלשה דברים נלע״ד ג״כ שרבינו קיצר בדבריו כי כן דרכו בקודש וכוונתו ג״ כ על מה שנאמר שם בתחילה משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע כי כן העיקר שצריך החכם האמת שהוא בחי׳ משה שיהיה הארת דעתו הק׳ מאיר מדור לדור עד עולם גם אחר הסתלקותו (ל״ת ז בפל״ח־ח).\n\nכד כבר נתבאר במ״א שכבר הבטיח רבינו ז״ל בחייו וייחד ע״ז שני עדים כשרים שכשיסתלק ויבאו על קברו ויאמרו העשרה קפיטל תהלים הידועים לנו בשביל תיקון למקרה לילה ח״ו אז יניח רבינו ז״ל א״ע לאורך ולרוחב ובוודאי יושיע לזה האדם ואמר שבהפיאות יוציא אותו מהגיהנום אפילו אם יהיה אותו האדם איך שיהי׳ אפילו אם עבר מה שעבר רק שמעתה יקבל על עצמו שלא ישוב עוד לאוולתו ח״ו (ל״ת ח בפל״ח־ג).\n\nכה וכבר גילה דעתו בפירוש וברמז שכל מה שעסק עם אנ״ש המקורבים אליו הוא את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה וכמו שפרש״י אף עם דורות העתידין לבא ונשמע מפיו הק׳ בפירוש שאמר באומאן כצאתי את העיר אפרוש את כפי היינו כאומר שאחר הסתלקותו אז יעסוק בשלימות תיקוני התפילה לגמור את שלו כרצונו אע״פ שעיקר תיקון נפשות ישראל תלוי רק בהצדיק אמת הבעל כח הגדול הנ׳׳ל אעפ״ב גם עיקר כח הצדיק תלוי בקדושת הקיבוץ של ישראל כמרז״ל כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל והעיקר הוא ע״י מעלת הקיבוץ שמתקבצין הרבה נפשות ביחד שעי״ז נתרבין הצירופין והבתים מאד עד שגם הנפשות הנשפכין בראש כל חוצות ח״ו נכללין ג״כ בהבתים הנ״ל ומקבלין תיקון (ל״ת ח בפל״ח־ג).\n\nכו ועיקר ריבוי הצירופין הוא ע״י שמחזיקין עצמן ביחד שאז הם בחי׳ תיבה אחת של הרבה אותיות שנצטרפין ממנה צירופין הרבה מאד משא״כ אם היו מחחלקין לכמה תיבות קטנות שאזי לא היה ריבוי צירופים כ״ כ ומזה תבין מעלת האחדות של רבים מישראל (ל״ת ח בפל״ח־ג).\n\nכז וע״כ כשיחזיקו עצמם ביחד ויהיו נקראים על שמו ז׳׳ל אזי בנקל לו יותר גם אחר הסתלקותו ז״ל להשתדל בתיקון נפשותם עד שיהיו אנשים כשרים וצדיקים וזה אנו רואין בחוש ג״כ שעיקר קיום קשר האחדות שבין כלל אנ״ש הנקראים על שמו ז״ל\n\nהוא רק ע״י הקיבוץ הק׳ שנתקבצין רובם ככולם על ר״ה באומאן ומי יודע גם עכשיו גודל התיקונים הנפלאים והשעשועים הגדולים שנעשין בכל שנה ושנה ע״י הקיבוץ בפרט כי אז הזמן מסוגל לכל התיקונים ביותר (ל״ת ח בפל׳׳ח־ג).\n\nכח כבר מבואר במ״א שענין זה המאמר נוהג גם עכשיו כי ע״י שמסתכלין על כלל הקיבוץ שמתקבצין אליו ז״ל על ר״ה ובערב ר״ה משתטחין על קברו הק׳ ואומרים העשרה קפיטל תהלים כפקודתו ז״ל ומתפללין שם הרבה על תשובה ולזכות ולעבוד את ה׳ כראוי כ״א כפי בחינתו ואח״כ מתפללין ביחד בביהמ״ד הנקרא על שמו ז״ל ובוודאי השי״ת מקבל התפארות גדול מזה (פל״ח ל״ת מ).\n\nכט וביותר נראה זכות ההתפארות הזאת בר״ה בזמן הקיבוץ הגדול ומי שיש לו עינים לראות הוא מתפלא מאד בכל שנה בעת הקיבוץ כי מי פועל ועוסק זאת לקבץ בכל שנה קיבוץ גדול כזה ה׳ע׳י׳ ולפני ר״ה משליך כ״א מהם כל עסקיו שבביתו ובא ביגיעות וטירחות גדולות וכ״א מבקש לפני ה׳ לזכות לתשובה שלימה ושיתתקנו כל פגמיו ושמעתה לא יפגום עוד וגם בעז״ה נתוספין בכל שנה נפשות חדשות אל כלל הקיבוץ (ל״ת מ׳ בפל״ח).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 2,
      "he": "ל רואין בחוש ממש הפעולה הטובה שיש לכ״א מאנשי הקיבוץ בכל השנה עי״ז ברוחניות וכמעט שהחיות וההתחזקות של כ״ א בעבודת ה׳ כל השנה כולה הוא ע״י החיות דקדושה וההארה גדולה שמקבלין אז בזמן הקיבוץ וכשנתתקן ברוחניות ממילא נתתקן גם בגשמיות (ל״ת מ בפל״ח).\n\nלא גם במאמר זה של בראשית נלע״ד שרומז על ענין התנהגות שלאחר הסתלקותו ז״ל שהעיקר הוא להתרחק מהמפורסמים שאין בהם שם ה׳ וליזהר לקום בחצות לילה לבכות על חורבן ביהמ״ק ועל סילוקן של צדיקים שקשה כפליים כחורבן ביהמ״ק והשי״ ת הבטיח לשום לאבילי ציון (בחי׳ הציס״ע) כמובא פאר תחת אפר היינו שנמשך עליהם הדעת והמוחין הק׳ של הצדיק בחי׳ ראש בית ונכנעין המאורי אש (ל״ת סז בפל״ח).\n\nלב ועיין גם במאמר זה שמדקדק ואומר וזה בחי׳ ההעלמה שהמשמעות מזה שלפעמים הצדיק בחיים חיותו ואעפ״כ נתעלם שמו הק׳ שאין העולם זוכין לידע שהוא היופי והפאר והחן וההידור של כל העולם וכשנתגלה זה הצדיק אזי כל מי שזוכה להתקרב ולהכלל בהתן האמת שלו אזי נפתחיז עיניו\n\nוזה נוהג גם אחר הסתלקות הצדיק ע״י שקמים בחצות ומדבקין עצמם בספריו הק׳ שהם בחי׳ שם ה׳ נפתחין עיניו וזוכה להסתכל על עצמו על כל המדות איך הוא אוחז בהם (ל״ ת סז בפל״ח) (ר׳ כל הענינים של התורה ס״ ז בל״ ת ותבין).\n\nלג כשמעיינין היטב לש״ש בהספרים הק׳ של הצדיק האמת ומתבונניץ היטב בנפלאות נוראות השגתו הק׳ ובנעימות אמתת דבריו ועצותיו הק׳ עי״ז ממשיכין התיקונים המבוארים בפנים שזוכין ע״י ראיית פני הצדיק כי בהספרים הק׳ הנ״ל שם מאיר פניו ושכלו ונשמתו של הצדיק (ל״ה ה׳ תפילין ה״ו אות כז) (ל״ת ע״ב בפל״ח).\n\nלר אמר הבעש״ט ז״ל וכמה צדיקים עשו ותקנו בעולם מה שתקנו ואח״כ כשנפטרו נפסק הדבר ע״כ צריכין לעשות דבר שיהיה לו קיום לעד שצריכין להשאיר תלמידים שאלו התלמידים יעשו תלמידים אחרים לדורי דורות (ש״מ מ״ת לד).\n\nציצית\n\nא ציצית היא בחי׳ עינים לשון מציץ מן החרכים ועיקר הניאוף תלוי בעינים כמ״ש שמשון הלך אחר עיניו (סוטה ט) ע״ כ ע״י שמירת מצות ציצית האדם ניצול מניאוף (ל״ק ז־ד).\n\nב מענין ציצית עיין רות ג׳ ופרשת כנפיך (ל״ק ז־ה).\n\nג סגולה לחולה להסתכל על הציצית עיין ויחי עה״פ הנה בנך יוסף בא אליך (ל״ק ז־ה).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 3,
      "he": "ד ארבע ציצית הם בחי׳ הרוח חיים שעי״ז מכניעין הרוח סערה שהוא הרוח של המתנגדים על הצדיקים אמתיים (ל״ק ח־ח).\n\nה ציצית הוא לשון שער ועל ידם נכנע עשיו איש שעיר (ל״ק ח־ח).\n\nו טלית לבן היא בחי׳ רוח חיים דקדושה וע״י מכניעין טלית דקליפה בחי׳ טלית אדום בחי׳ עשו שמשם נמשך הרוח של רשעים (ל״ק ח־ח).\n\nז וזה בחי׳ ציצית היינו בחי׳ תכלת כי עיקר מצות ציצית הוא ע״י תכלת כמובא בל״ה דאכלא כלא ושצי כלא כי ע״ י התגלות מלכות דקדושה יתבטל מלכות דס״א אבל ישראל הדבוקים בה יקבלו משם חיותם וממשיכים שפע ועשירות גדול וברכה עד בלי די (קל״ק מט־ז) (ר׳ זהר בראשית נ״א־א׳ ואתם).\n\nח ע״י שנזהרין במצות ציצית זוכין לתפלה ולתשובה בכל לבו וממתיקין הדינים וזוכין שיתגלו לו סתרי תורה (ל״ק מט־ז).\n\nט כי מה שמזמין הש״י להאדם בכל יום צריך להעמיק ולהגדיל מחשבתו כדי להבין רמיזותיו של הש״י שרוצה לקרבו לעבודתו שזה בחי׳ תפילין אך ההגדלת השכל צריך להיות במדה שלא יצא מגבול הקדושה וזה בתי׳ ציצית בחי׳ צמצום לצמצם המוחין שלא יסתכל בזה למעלה ממדריגתו (ל״ק נד־ג) (ר׳ מחשבות כא).\n\nי וע״כ ציצית קודם לתפילין כי צריכין לתקן מקודם המוחין ואח ״כ יכולין להגדיל דעתם להבין הרמזים של הש״י (ל״ק נד־ג) (ר׳ זוהר שלח קע״ה תכלת) (ר׳ דעת כד).\n\nצעקה\n\nא דע שיכולין לצעוק בקול דממה דקה בצעקה גדולה מאד ולא ישמע שום אדם כלל (ש״ה טז) (ר׳ התבודדות מד).\n\nר כ״א צריך לצעוק להשי״ת כאילו הוא באמצע הים תלוי על חוט השערה והרוח סערה סוער כי האדם בסכנה גדולה בזה העולם כאשר יודע כ״א בנפשו (ש״ה קיז).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 4,
      "he": "צרות ויסורים ל״ע\n\nא יש יסורים של אהבה השולטין על האדם שהוא צדיק והוא מוכה ביסורין ואין רפואתו תולה ברפואת עשבים בשביל זה יכול לחיות ולקום מחליו (ל״ק נז־א) (ר׳ ברכות ה׳ כשבא).\n\nב כל הצרות והיסורין והרעות העוברין על האדם ח״ו אם יסתכל על התכלית בוודאי אינם רעות כלל כי בוודאי כל היסורין באים לטובתו אם להזכירו שישוב בתשובה אם למרק עוונותיו א״כ היסורין הם טובות גדולות נמצא שבכל הרעות אם יסתכל על התכלית היינו כוונת השי״ ת לא יהיה לו יסורין כלל כי התכלית כולו טוב ובאמת אין שום רע בעולם אך עיקר הצער שיש לאדם מהיסורין הוא רק מחמת שלוקחין מהאדם הדעת כי כשיש לו דעת ומסתכל על התכלית אינו מרגיש כלל כאב היסורין (ל״ק סה־ג).\n\nג ובזה תבין דבר נעלם ונסתר מה שנטבע בנפש האדם כשיש לו יסורין גדולים ר״ל כגון למשל כשחותכין אבר ח״ו אזי עוצם עיניו בחוזק כי זה אנו רואים בחוש כשאדם רוצה להסתכל על דבר שהוא רחוק ממנו אזי סותם עיניו ומצמצם הראות וע״כ נטבע בנפש האדם לסתום עיניו בשעת היסורין כדי לברוח מהיסוריז ולבטלם ע״י הסתכלות על התכלית שהוא\n\nכולו טוב שזה א״א כ״א ע״י סתימח העינים (ל״ק סה־ג) (ר׳ עינים ה).\n\nד ודע שאח״ב כשחוזר מהביטול אל המוחין אוי מתגבריץ היסורין ביותר ממה שהיו קודם כי הם מתגברים כנגדו מחמת שרוצה לברוח מהם ואך אחר כך מקילים היסורין ומתנחמים עליהם ע״י התחדשות התורה שזוכין ע״י היסורין כי ע״י הביטול נתמלא שמחה והשמחה הוא כלי אל החידושיץ דאורייתא (ל״ק סה־ד) (ר׳ ביטול ד).\n\nה דע שקשה מאד להיות מפורסם כי לפעמים צריך לסבול יסורין בשביל רבים (ל״ק עא) (ר׳ מנהיגי הדור ד).\n\nו יש צדיקים שמקבלים מעצמן יסורין עליהם בשביל ישראל (ל״ק עא) (ר׳ צדיק פט).\n\nז יש יסורים שבאים על האדם מבחי׳ דינא קדישא שזה בחי׳ יסורים של אהבה שזה בחי׳ התרחקות שהוא התחלת ההתקרבות ויש יסורין שבאים מבחי׳ דינא דמסאבא ח״ו וסימן שידע האדם מאיזה בחי׳ באים היסורין כשאין בו ביטול תפילה הם מבחי׳ דינא קדישא בחי׳ יסורין של אהבה (קל״ק עד־א) (ר׳ דינים יג).\n\nח תסבול ותקבל באהבה כל הרעות וחיסורים הבאים עליך ח״ו כי ראוי שתדע שלפי מעשיך עדיין הוא מתנהג עמך ברחמים רבים כי היה מגיע לך יותר ח״ו לפי מעשיך (קל״ק קסה) (ר׳ קדושים י״ט ואהבת).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 5,
      "he": "ט ע״י היסורים והצרות שיש לאדם נכנע החומר והגוף ועי״ז נתגדל ומאיר הצורה והנפש ועי״ז הוא יכול לשאת ולהקים ולהרים רבים לשרשם (קל״ק קע) (ר׳ תהלים ג׳־ה׳ מה).\n\nי צריך שתדע •שבכל הצרות והיסורין שבעולם יש בהם איזה הרחבה מלבד מה שצריך לצפות שבחסדו ית, יושיע ויבטל הצרה לגמרי ותסתכל על זה היטב למצוא ההרחבה שבתוך הצרה ועי״ז תוכל להתקרב אליו ית׳ תמיד ועי״ז יושיע לך השי״ת (ל״ק קצה) (ר׳ תהלים ד׳ בצר).\n\nיא אם יש איזה צער לאדם ח״ו והוא מספר צערו לפני חכם או גבור או עשיר עד שיעורר רחמים אצלו יכול להוושע מצערו (ל״ק רב).\n\nיב דע שכל מיני צער וכל היסורים אינם רק מחסרון הדעת כי מי שיש לו דעת ויודע שהכל בהשגחה מהש׳׳י אץ לו שום יסורין ואינו מרגיש שום צער (ל״ק ת).\n\nיג אע״פ שיש יסורים שבהכרח מרגישים אותם\n\nאעפ״ב היסורים קלים מאד ונוחים להתקבל בעת שיודע בדעת ברור שהכל בהשגחה מהש״י מכ״ש שאר מיני צער ויסורין שאין מרגישין כלל כשיש לו דעת ועיקר הצער מהיסורין הוא מחמת שנוטלין ממנו הדעת כדי שירגיש היסורין(ל״ק מ) (ר׳ טבע והשגחה יב).\n\nיד ר׳ בל״ה ה׳ כלאי בהמה ה״ד כי כל היסורים הם מבחי׳ פעולות משתנות כי הם משונים מדעת האדם אבל כשנתגלה שכל אלו היסורים שהם בחי׳ פעולות משתנות נמשכין מאחדות הפשוט מאתו ית׳ שכל כוונתו ית׳ רק לטובה באלו היסורים בוודאי ימצא בתוך כל היסורים הרחבות גדולות להודות אותו ית׳ ונתגלה אחדותו היפשוט ית׳ ביותר (מי הנחל ל״ת בו).\n\nטו כל היסורים הקשים שבעולם אינם נחשבים כלל כנגד המשאוי הכבד של עוונות ח״ו ואפילו כשיש לאדם יסורים אם אין בהם עוונות אינם נחשבים ליסורים כלל וזה עיקר הרחמנות לרחם על ישראל עם קדוש להוציאם מהעוונות (ל״ת ז־ג) (ר׳ שבת נ״ה אין).\n\nטז דע שכל התנועות וההעתקות שאתה נעתק בכל פעם איזה מעט מן גשמיות לעבודתו ית׳ כולם מתקבצים ובאים לעזרתך בעת הצורך דהיינו כשיש ח״ו איזה דוחק ועת צרה ח״ו ודע שהאדם צריך לעבור על גשר צר מאד והכלל והעיקר שלא יתפחד כלל (ל״ת מח)\n\nיז כ״ א מישראל אפילו צדיק גדול צריך שיהיה לו איזה צער בכל יום וגם מי שדעתו יותר גדולה צערו גדול ביותר וההמתקה הוא ע״י אכילה בקדושה וביראת שמים וגם שלא יהיה נשתלשל מן הצער ח״ו השתלשלות אל הס״א שהיא דין קשה ח״ו וע״י אכילה בקדושה ממתיקין שלא יתגבר ח״ו (ל״ת עז) (ר׳ אכילה לו).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 6,
      "he": "יח ומה שנמתק הצער ע״י אכילה בקדושה כי דע כי זאת ההשתלשלות שבא צער יותר גדול למי שהוא בר דעת ולכאורה קשה מפני מה יהיה כך שמי שמוסיף דעת יוסיף צער ח״ו אך דע כי ראשית חכמה יראת ה׳ (תהלים קיא) ואם אין יראה אין חכמה (אבות פ״ג) וע״כ כל מי שזוכה לאיזה חכמה ודעת עובר עליו יראה ג״ב כי זה תלוי בזה והצער נשתלשל מן היראה וע״י אכילה בקדושה וביראת שמים עי״ז נעשה המתקה שלא יתגבר הצער ביותר חי׳ו (ל״ת עז) (ר׳ דעת סו).\n\nיט כשיש לו אמונה אפילו כשבאים עליו יסורים ח״ו\n\nוהלכתא קברו — קדושה ככחמבי ריא\n\nיוכל לנחם ולהחיות עצמו (ר׳ אמונה עח) (ש״ה ל״ב).\n\nכ ראוי שירגיש צרת יחיד מכ״ש צרת רבים ח״ו בלב כי אפשר שידע מהצרה ח״ו ועכ״ז לבו אינו מרגיש ואם אינו מרגיש צריך להכות הראש בהקיר היינו בקירות לבו שצריך להביא הדעת בלב (ש״ה לט).\n\nכא ותדע כלל זה כי כל היראות וכל היסורים שיש לאדם הם מקצרים ומכלים ימי חייו וע״כ אלו הקלי העולם העוסקים בחקירות חייהם אינם חיים כלל כי היסורים מכלים חייהם אבל כל היראות והיסורין שיש לאדם מחמת יראת ה׳ הם מוסיפים ימים וחיים (ש״ה קב) (ר׳ עוה״ז מט).\n\nכב גם אלו היסורין שיש לאדם מחמת שעבר איזה סגם או עבירה ח״ו ומתחרט על זה ויש לו צער גדול מזה אלו היסורים הם מוסיפים חיים להאדם (ש״ה קב) (ר׳ משלי י׳ יראת).\n\nכג אמר אחר כל היסורים אעפ״כ השי״ת מטיב עמנו כי כנגד דביקות אחד להשי״ת מה שזוכין כל היסורים אינם כלום (ש״ה קצד).\n\nאות ק\n\nקברו הק׳",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 7,
      "he": "א אלה הבאים על קברו הק, בפרט בער״ה ומתקבצים ביחד על ר״ה בוודאי גם עכשיו עוסק בתיקון נפשותם ולחדשם לטובה וממשיך התגלות התורה לכ״א כפי בחינתו (פל״ח ל״ק יג־ז).\n\nב בענין הכרח התקשרות נפשות ישראל לעצמות יוסף כי בגאולה הראשונה היתה התקשרותם אליו ע״י קיחת עצמותיו ועתה יזכו מדור לדור נשמות ישראל להתקשר לעצמותיו ע״י השתטחות על קברו וזה מה שהבטיח רבינו ז״ל לכל הבאים על קברו כי גם זה מעיקרי אתחלתא דגאולה (בה״ל כב).\n\nג הצדקה היא כלליות הגידין בחי׳ תיקון הכללי של המשא ומתן בחי׳ תיקון הברית (ולכן יש סעד וסמך מה שצוה רבינו ז״ל לכל הבאים על קברו ליתן פרוטה לצדקה לפני אמירת התיקון הכללי כי שניהם הם בחי׳ תיקון הכללי צדקה ותיקון הברית) (ל״ק כט־ט) (המו״ל).\n\nד והיא נקראת קבלה כד איהי בין תרין דרועין דמלכא ותרין דרועין הם תשרי וניסן שהם פסח ור״ה, כי קדושת שמו הק׳ גימ׳ פסח ועכשיו כל ההתחלות כשבאין על ציון הק׳ על ר״ה כי ר״ה היא התחלה\n\nוגם פסח היא התחלה כי ע״י שאומרים שם העשרה מזמורים שצוה לאומרם שהם תיקון נפלא ונורא מאד עי״ז זוכין לתשובה ולתקן כל הקלקולים ושם עושים התחלה שזה בחי׳ פסח ולצאת מכל הטומאות ולזכות לקבלת התורה מחדש וזה אם אין קמח אין תורה כי קמח גימ׳ שמו ז״ל (בה״נ בל״ת עד) (ר׳ ל״ה תה״מ ז׳).\n\nה אמר מי שיבא על קברו ויתן פרוטה צדקה ויאמר העשרה מזמורים הידועים יניח עצמו לאורך ולרוחב לעזור לזה האיש אפילו אם עבר מה שעבר (ח״מ נל״נ יב).\n\nו כשיאמרו תהלים על קברו יהי׳ לו חילוץ עצמות (ח״מ נל״נ יב).\n\nקברי אבות\n\nא כשאדם לומד עד שנתייגע בזה ממתיק דינים ומעורר רחמים גם עי״ז מעורר רחמים אצל אביו בקבר (ס״ ה המ״ד).\n\nב כשבאים על קברי אבות טוב לומר להמתים השוכנים ע״י קבר אבות שיודיעו להם שבא בנם וכו׳ אליו כי לפעמים אינם על קברם וכשנותנים פרוטה צדקה עבור נשמתם הם רצים להודיע שבאו קרובים עליהם אבל אצל הצדיק אין צריכים לחשוש שמא אינו שם כי בוודאי ישמע ויעזור בכל מה שאפשר (ש״ה קנו).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 8,
      "he": "קברי צדיקים\n\nא ע״י השתטחות על קברי צדיקים הקב״ה עושה לו טובות אע״פ שאינו ראוי לכך (ס״ה צדיק).\n\nב כשהולכין על קברי צדיקים צריך לזה זכות שיוכל לאסוף רוחו ונשמתו לקבר שיהי׳ כאילו הוא חי כי אם אין זכות אזי רוחו ונשמתו עולין למעלה לתוך שאר הצדיקים (ס״ה צדיק).\n\nקדושה\n\nא הצדיק קודם הדרוש מקשר עצמו עם נשמותיהם של הקהל ושופך שיחו לפני השי״ת וע״י תפלת רבים נתוסף קדושה למעלה (ל׳׳ק כ־ה).\n\nב כל העולם הזה הוא התלבשות מדריגות התחתונות של הקדושה בחי׳ רגלין של הקדושה אף שגם מדריגות עליונות יש מהם ג״כ התגלות בעוה״ז אך אין ההתגלות כ״א הארה שמאיר בבחי׳ רגלין וכל יום יש בו מחשבה דיבור ומעשה והקב״ה מצמצם\n\nאלקותו מאין סוף עד אין תכלית ומלביש לו רמזים כדי לקרבו לעבודתו (ל״ק נד־ב).\n\nג זה האיש המשתדל לקרב ולעשות נפשות הוא בונה בחי׳ היכל הקודש ואע״פ שיש כמה נפשות שנופלים מקדושתם אעפ״כ מאלו שנשארו דבוקים ביראה על ידו עי״ז קדוש יאמר לו והיכל זה בחי׳ כבוד כי זה עיקר כבודו ית׳ כשהרחוקים מאד נתקרבים אליו (קל״ק נט־א־ב) (ר׳ זהר יתרו ס״ט כד).\n\nר הסתכלות פגי הצדיקים לבד הוא ג״כ דבר גדול מאד ומועיל לקדושה (ר׳ צדיק רט) (ל״ח עה).\n\nקול",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 9,
      "he": "א כל הקולות הן של צעקה או אנחה הן קול שופר הן קול זמרה כולם הם בחי׳ עזות דקדושה (ל״ק כב־ד).\n\nא־א קול קשקוש המטבעות בעת שנותנין צדקה זה ■ג״כ עזות דקדושה (ח״מ שה״ל יז).\n\nב כשנתעורר קול דקדושה נתעורר כנגדו קול דסט״א והוא קול הברה שנתעוררין העוונות וצועקים בקיטרוגים ח׳׳ו (קל״ק כב־ז) (ראה ירמי׳ י״ד אם עוונינו).\n\nג אפילו כשאנו צועקים קול דקדושה אין שומעין הקול בעצמו כ״א קול העוונות והם צועקין בתוכנו(ל״ק כב־ז).\n\nר לפי הזדככות חכמתו בי״ג מדות שהתורה נדרשת בהן כן הזדככות קול רנתו ואז ע״י קול רנתו לבד בלא דיבור הקב״ה מושיעו בעת צרתו ועי״ז זוכה לשלום ויוכל להמשיך כל העולם לעבודתו ית׳ (קל״ק כז־ד) (ראה תהלים ק״ו וירא בצר).\n\nה מקולו של אדם יכולין לידע את בחי׳ המלכות שלו כי יש בכ״א בחי׳ מלכות והיא ניכר בקולו וע״כ יכולין להכיר את האדם בקולו כי כפי בחי׳ האדם כן הוא קולו (ל״ק ל־ח) (ראה שמואל א׳ כ״ד הקולך).\n\nו קול בלא דיבור זה בחי׳ אבהן בי הקול כלול מאש מים רוח (תיקון סט) שהם בחי׳ תלת אבהן והם נראין ונתגלין רק ע״י אמונה (ל״ת ה־א).\n\nז ע״י מזונא דגופא דהיינו אכילה ושהיה מגדילין בחי׳ עקב דסט״א ועי״ז נחלש ח״ו בחי׳ עקב דקדושה ונפגם היראה שהיא בחי׳ ריח שהיא מזונא דנשמתא והתיקון לזה הוא ע״י בחי׳ קול כי בחי׳ קול הוא משקה את הגן ששם גדילים כל הריחות והיראות וזה הקול הוא בחי׳ קול המוכיח הראוי (ל״ת ח־א) (ר׳ ישעיה ג״ח הרם).\n\nח אך לבא לזה לבחי׳ קול הנ״ל הוא ע״י תפילה כי עיקר התפילה היא רחמים ותחנונים ועיקר הרחמים תלוי בדעת (ל״ ת ח־ב) (ר׳ רחמנות י).\n\nקול הברה",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 10,
      "he": "א קול הברה הוא דע כשנתעורר קול דקדושה נתעורר כנגדו קול דסט״א והוא קול שנתעוררים העונות וצועקין בקטרוגים ח״ו (ל״ק כב־ז).\n\nב אפילו כשצועקין קול דקדושה אם אינו בבחי׳ בשר הוא שומע רק קול הברה דהיינו שמבקש רק על צרכיו הגשמיים ואינו צועק על התכלית לשבר עזות הגוף ולקבל הארת הנשמה וע״י קולות כאלו קשה להנצל מן היסורין כ״א כשהשי״ת יעשה למען שמו ויתן בלבו לשמוע קול דקדושה בעצמו (פל״ח כבה).\n\nקטרת\n\nא קטרת מקשר חימום הלב עם הרוח רוח בחי׳ צדקה ע״י משברין תאוות ממון חימום הלב (ל״ק יג־א).\n\nב. ע״י קטורת מעלין מהקליפות חיותם וזוכין לשמחה ע״ב צריך לומר קטורת בכונה גדולה כי עיקר עליית כל ניצוצי הקדושה מעמקי הקליפות היא ע״י קטורת (קל״ק כד־ד).\n\nג כשאדם עוסק במו״מ באמונה זה בחי׳ הקרבת קרבן תמיר והקטרת הקטרת ואזי כל הקליפות נופלים ועולים מהם כל ניצוצות הקדושה ומוחו נתחדש ונחשב כאלו נבנה בהמ״ק בימיו (ל״ק לה־ח).\n\nקידושין\n\nא עיקר יצירת האדם היתה בשביל להשיג הדעת האמת בהשגת אלקות ובשעת הנישואין שהיא בשביל הולדת בנים וכל זמן שהאדם חי הוא עוסק בזה להמשיך שכל הפנים להעולם ע״י מעשיו הטובים שזה מרמז החופה קידושין ח׳ ימי המשתה כי שפע אלקי משיגין ע״י קדושת שבעת הנרות (ל״ק כא־ה) (פל״ח ע״פ).\n\nב וזה בחי׳ קידושין כי כשאין שלימות בדבר יש שם אחיזת הסט״א והקליפות והנפש בחי׳ נוקבא היא בין הקליפות וע״כ כשהיא רואה זה הכסף שהוא בחי׳ שלימות אורה כי הממון והנפש הם באים ממקום אחד ביד זה האיש שבא לקדש אותה ולהשלימה עי״ז נכספת אליו שהוא ישלים אורה\n\nויקבץ נדחיה מבין הקליפות עי״ז מתקדשת מטומאתה וע״ב היא מקודשת ונקנית אליו ע״י הכסף וזה לשון קידושין שמתקדשת ומזמנת עצמה לצאת מן הטומאה ולקבל קדושה על ידו(ל״ק סט), ג ובכל המו״ מ שהוא נושא ונותן ומרויח הוא משלים",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 11,
      "he": "אורה בזה ומקבץ נדחיה כי הוא בחי׳ הנקת האילן והענפים והפירות היינו שמתנוצץ אורה והענפים עושים פירות וזה שנותן לה כתובה תיכף אחר הקידושין ומבטיח לה ואנא אפלח ואוקיר ואיזון וכו׳ שמבטיח לה להשלים אורה תמיד ע״י הממון (ל״ק סט) (ר׳ גזילה ב).\n\nקליפות\n\nא עיקר יניקת הקליפות היא מבחי׳ מזבח היינו בחי׳ אכילה אם אוכל כזולל וסובא זה בחי׳ פגם המזבח (ל״ק יז־ג) (עיין מזבח א׳).\n\nב צריך ליתן חיות להקליפוח כדי חיונו בצמצום וזה תלוי באכילתו (עיין אכילה א) (ל״ק יז־ג).\n\nג ע׳׳י עשיית המצוות בשמחה נשלם הקדושה ומעלה החיות והקדושה שבקליפות (ל״ק כד־ב).\n\nד הקליפות הם מותרות והם בחי׳ עצבות והם תוקפא דדינא (ל״ק כד־ב) (ראה משלי י״ד בכל עצב),\n\nה ע״י אמירת קטורת בכונה מעלה השכינה מבין הקליפות (ראה קטורת ב) (קל״ק כד־ד).\n\nו ע״י שמחה יתבטלו הקליפות (ראה שמחה ח) (ל״ק כד־ח).\n\nז כשאדם נעתק ממדריגה למדריגה וענין זה הוא בכל אדם אפילו מי שהוא במדריגה התחתונה מאד ח״ו כשרוצה לצאת ממדריגתו מתגברים עליו הקליפות שהם התאוות והדמיונות ואינם מניחים אותו ליכנס לשערי הקדושה וצריך להתחזק לבלי ליפול בדעתו כלל עד שיתגבר עליהם (קל״ק כה־ג).\n\nח א ״א שיהיו שני ב״ א על מדרגה אחת נמצא כשאחד עולה ממדריגתו עי״ז מרים את חבירו שהוא במדירגה יותר עליונה ונעתק הפנימיות שלו ופנימיות התחתון נעשה חיצוניות להעליון יותר ואז מתגברים מחדש הקליפות וצריכין לשברם ולהכניעם מחדש (ל״ק כה־ג).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 12,
      "he": "ט אי אפשר להכניע הקליפות היינו הדמיונות והמגיעות אלא ע״ י גדולת הבורא והתגלות גדולת הבורא הוא על ידי צדקה שנותנין לעני הגון (ל״ק כה־ד).\n\nי ע״י שמחה של מצוה מכניע הקליפות (ראה שמחה ט) (ל״ק כה־ה).\n\nיא המתנגדים המבזים יראי ה׳ מקבלין תורתם דרך הקליפות (ראה מתנגדים א) (ל״ק כח־א).\n\nיב צריך שתדע שאפילו אם אתה משוקע במדור הקליפות עד שנדמה לך שאי אפשר עוד להתקרב אליו ית׳ ואפילו שנפלת בכפירה בעיקר ח״ו אעפ״כ תדע שאפילו במקומך אתה יכול להתדבק בו ית׳ ולשוב אליו בתשובה אלא שבמקומך רבו הלבושים (קל״ק לג־ד) (ראה ירושלמי תענית פ״א אם יאמר לך).\n\nיג מי שמפשיט התורה מלבושי הקליפות ע״י כפיית היצר אזי הוא מקורב אל השלום כי התורה היא בחי׳ שלום (ל״ק לג־ד).\n\nיד ע״י מו״מ באמונה עוסק כפשטא אורייתא כי המו״מ היא בחי׳ דיני ממונות וזה בחי׳ הקרבת קרבן תמיד והקטרת הקטורת ועי״ז נופלים כל הקליפות (קל״ק לה־יב).\n\nטו צריך האדם שיהיה לו הסתפקות להסתפק מזה העולם רק מה שצריך לו בהכרחיות וזה מחמת ב׳ טעמים א׳ מחמת שזאת הקדושה המלובשת בעסקי עוה״ז היא בחי׳ רגלין והיא קדושה נמוכה שהקליפות מסבבין אותה תמיד ורוצין לינק מהם ע״כ הוא מקום מסוכן ועוד מחמת שיש עבודה גבוה מזו דהיינו קדושת התורה והמצות (ל״ק נד־ב) (ר׳ הסתפקות א).\n\nטז כח המדמה שהיא בחי׳ הקליפות שהוא רוח בלא גוף הוא מבקש לעצמו גוף לשרות בו והולך אצל שוני הלכות כי הם בוראים הכל בדברי תורתם כדי שיהיה נברא לו גוף להתלבש על ידם כי ע״י חידושי תורה באים כל ההשפעות והברכות לעולם אך כשהחידושים הם ע׳׳י כח המדמה נבראין רקיעין דשוא ועל ידם בא רעב לעולם (ל״ק נד־ו) (ר׳ מדמה ה).\n\nיז במקומות הנמוכים מאד ורחוקים מהשי״ת היינו אצל אלו שעברו הרבה שם דייקא מלובש חיות גבוה מאד בבחי׳ סתרי תורה כי השי״ת חשב מחשבות לבלי להלביש שם פשטי תורה לבל יוכלו הקליפות לינק משם ויהיה הפגם גדול מאד ע״כ מי שנפל מאד צריך לידע ששם במקומו יכול להתקרב להשי״ת כי שם דייקא נעלם־-חיות גבוה מאד (קל״ק נדז) (ר׳ תורה נב).\n\nיח מי שמשתדל תמיד לקרב בני אדם לעבודת הש״י צריך לשמור א ״ע שלא יתאחזו בו הקליפות והרע של אלו בנ״א (ל״קו נט־א) (ר׳ עבודת הש״י יט),",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 13,
      "he": "יט האכילה צריכה להיות מאכל שנתברר מאחיזת הקליפות (ר׳ אכילה טז) (ל״ק סב).\n\nכ עיקר יניקת הקליפות אינו אלא מאחורי הקדושה כי מפני הקדושה אי אפשר להם לינק מחמת בהירות האור אלא לפעמים נותנין להם מלמעלה במכוון כח לינק מפני הקדושה וכל זה אינו אלא לרע להם היינו להוציא ניצוצות הקדושה מביניהם ונשארים בלא חיות ואז העכו״ם שיניקתם מהקליפות משליכין אמונתם ופונים לאמונת ישראל (ל״ק סבה) (ר׳ קהלת ח׳ עת).\n\nכא כל התאוות הם בחי׳ קליפות כי התאוות הם מותרות כי בלא התאוות יכול הגוף להתקיים וכשמתגברים התאוות על האדם הוא התגברות הקליפות על הקדושה וראשי התאוות הם תאוות אכילה ושחיה שכל התאוות נמשכים אחריהם ועיקר יניקתם מהדיבורים שאינם זכים כ״כ כי קנה וושט וורידין הם סמוכים לה׳ מוצאות הפה וע״י התענית שמרעיב א״ע מלחלח מיצר הגרון ויוכל לדבר לפני השי״ ת (ל״ק סב־ה).\n\nכב כל מה שברא הקב״ה לא ברא אלא לכבודו כדי לגלות מלכותו ועי״ ז ניכפפין הקליפות תחת השכינה (ר׳ מלכות דקדושה כג) (ל״ק קב).\n\nכג כ״א ואחד כשבא אל הצדיק לשמוע תורה בא עמו גם הרע שלו דהיינו הקליפות הנבראים ע״י עבירות ח״ו (ר׳ ברכות ו׳ האי דוחקא) (ל״ת מז).\n\nכד ודע שיש קליפה שסמוכה להקדושה שיכולה לינק אפילו מגוף התורה בעצמה אפילו אם אין בה מותרות והתיקון לזה כשמדברים מישועת ישראל שאז בורחת אותה הקליפה הדקה (ל״ת מז) (ר׳ זבחים קט״ז יתרו).\n\nקליפת נוגה\n\nא נוגה הוא ראש המסבבין את הקדושה והוא בחי' תרגום שצריכין לבררו שיפול הרע שבו והטוב שבו יתברר ויעלה ויוכלל בתוך הקדושה (ל״ק יט־ה).\n\nב עיקר המתקלא והנסיון והבחירה הוא בבחי׳ נוגה שמעורב טוב ורע (ל״ק יט־ט) (ר׳ סנהדרין ל״ח אדם).\n\nג ע״י ששומעין חרפתן ואין משיבין עי״ז דוחים בחי׳ הג׳ קליפות רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת וזאת השתיקה זה בחי׳ נוגה שיש בה שני בחי׳ לפעמים הוא שותק לחבירו כדי לעשות לו יסורים ביותר נמצא שבזאת השחיקה הוא מחרף את חבירו ביותר ואז השתיקה בחי׳ נוגה בקליפה בחי׳ חרפה",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 14,
      "he": "אבל כשעושה מאהבה ששותק מחמת שאינו רוצה לבייש חבירו אזי בחי׳ נוגה נכללת בקדושה (ל״ק סב) (ר׳ שבת פ״ח הנעלבים).\n\nקנאה\n\nא כשמקנאין קנאת ה׳ צבאות נחשב כמו צדקה (ר׳ ב״ב י׳ צדקה) (ל״ת סה).\n\nב מעלה גדולה שמרוצים שחבירו יהי׳ איש כשר אע״פ שהוא אינו זוכה לזה אינו מקנא בחבירו ואינו מפילו כדרך שהוא נפל (ש׳׳ה קיט).\n\nג לפעמים נותנין לאחד עשירות גדול וכל העולם מתקנאין בו ורודפין אחר הממון והעשירות ומבלים ימים ושנים על זה והכל מחמת קנאה שמסתכלין על זה שנתעשר כל כך ואח״כ אין עולה בידם כלום וכל זה מעשי בע״ד שהשתדל להזמין עשירות לאחד כדי שהרבה יבלו ימיהם ושנותיהם ח״ו עי״ז ר״ל (ש״ה רפד).\n\nקרבנות\n\nא וזה בחי׳ סמיכה על הקרבנות כי הקרבנות מביאין מבהמות שהם בחי׳ כח המדמה שיש גם לבהמה וכשאדם הולך אחר המדמה דהיינו אחר תאותיו זה מעשה בהמה ממש וכשהאדם חוטא צריך להביא קרבן וצריך לסמוך ולהתוודות עליו ועי״ז נמשכין כל החטאים על הבהמה ותיכף לסמיכה שחיטה לקרבן ועי״ז נכנע המדמה (ל״ק כה־א בהש׳).\n\nב מו״מ באמונה זה בחי׳ הקרבת קרבן תמיד והקטרת הקטורת (ל״ק לה־ח) (ראה מו״מ באמונה ח) (קטורת ג).\n\nג כל הקרבנות בטלין חוץ מקרבן תודה (ר׳ תודה והודאה א) (ל״ת ב־א).\n\nד כשרוצין להתפלל ואין מניחין אותו ומבלבלין אותו והוא צריך לכמה יגיעות בשעת התפילה ואזי אפילו אם אינו זוכה להתפלל כראוי אעפ״כ היגיעה בעצמה שמייגע עצמו בכל כחו להתפלל כראוי הוא בחי׳ קרבנות בחי׳ כי עליך הורגנו וכו׳ (ש״ה יב).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 15,
      "he": "קריאת שמע\n\nא תיקון של הרהורי זנות שבא לאדם שיאמר שמע וברוך שם כי תאוות ניאוף היא באה מעכירת דמים היינו מטחול שהיא לילית מלכות הרשעה ובשני פסוקים אלו יש י״ב תיבות כנגד י״ב שבטי י־ה ומ״ט אותיות כנגד מ״ט אותיות שבשמות שבטי י־ה ובקבלת עול מלכות שמים נפרד מנשמותיהן\n\nדערב רב שהיא שפחה בישא ונכלל בנשמות שבטי .ייה בחי׳ אשה יראת ה׳ (ל״ק לו־ג).\n\nב וכל זה כשיש לו לאדם הרהור באקראי בעלמא אזי די לו באמירת שני הפסוקים הנ״ל אבל אם הוא ח״ו רגיל בהרהור של התאוה הכלליות ר״ל ואינו יכול להפריד ממנה אזי צריך ג״כ להוריד דמעות בשעת קבלת עומ״ש (ל״ק לו־ד) (ר׳ בכיה א).\n\nג בשעת ק״ש צריך לקבל ע״ע ד׳ מיתות ב״ד בחי׳ מסירת נפש על קד״ה במחשבה חזקה ותקיפה כזו עד שיהי׳ מצטער ומרגיש יסורי המיתה ממש כאלו סרקלי־ץ ושורפין אותו ממש וכשמחזק המחשבה במסירת נפש כ״כ יוכל למות ממש ע״כ צריך למנוע לבלי לישאר שם בעת שמרגיש שקרוב שתצא נפשו שלא ימות בלא עתו ח״ו (ל״ק קצג) (ר׳ ברכות ס״א וזה).\n\nקשיות\n\nк ואפילו אלו הקושיות שיש עליהם תשובה לפעמים נסתמו שבילי השכל ואינו יודע להשיב ונזרקה בו אפיקורסות כי הידיעה היא מהיצ״ט והסתרת הידיעה הוא מחיצה״ ר שבלב שהיצה״ר מקשה את לבו ליפול ברעה וכל זמן שאינו זוכה לחדד שכלו צריך לסמוך רק על אמונה (ל״ק סב־ב).\n\nב מה שקשה לבני אדם קשיות על השי״ת אמר בלשון תימה על השי״ת קשה כי בודאי צדיק ה׳ רק שא״א לשכל אנושי להבין (ש״ה קיח).\n\nאות ר\n\nר״ה יו״כ סוכות",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 16,
      "he": "א וזה בחי׳ מה שנוסעין על ר״ה לצדיקים כי ר״ה הוא יומא דדינא של כל השנה וכאו״א בא עם קדושתו וצמצומיו ונכללין בתוך הצדיק הרור שהוא בחי, קדשי קדשים בחי' אבן שתי׳ ועי״ז נמתקין כל הדינים (ל״ק סא־ז).\n\nב גם ע״י שבאים כמה נפשות ישראל להצדיק אמת על ר״ה ונכללים יחד באהבה רבה עי״ו נעשה שמחה כי הנפש הוא בחי׳ נר וכשנכללין יחד נעשה מהם אור בחי׳ שמחה (קל״ק סא־ח־ט).\n\nג מה שהעולם נוסעים על ר״ ה לצדיקים כי עיקר המתקת הדינים אינו אלא ע״י קדושת וטהרת המחשבה כי שם שרשם וא״א לבוא למוחין זכים\n\nאלא ע״י התקשרות לצדיקים וראש השנה הוא מקור הדינים של כל השנה וצריך לטהר מחשבתו כדי להמתיקם ובשביל זה נוסעין לצדיקים כדי לזכות לקדושת המחשבה (ל״ק ריא) (מחובר להתורה ס״א בל״ק) (ר׳ פל״ח סא־ח) (ר׳ בשלח י״ג ויקח).\n\nד כשאדם יושב לדבר בחבירו זה בחי׳ ר״ה שהוא יומא רדינא שהוא יושב ודן את חבירו וצריך ליזהר מזה מאד ולהסתכל על עצמו היטב אם הוא ראוי לזה לשפוט את חבירו כי המשפט לאלקים הוא כי רק הוא ית׳ ראוי לשפוט את האדם ובוודאי מקיים בנו הוי דן את כל אדם לכף זכות (ל״ת א־יד).\n\nה ר״ה הוא חסד גדול מאת השי״ ת כי איך היינו מרימין פנינו לבקש כפרה מאתו ית׳ ע״כ עשה עמנו חסר ביום הדין וקבע ר״ה בר״ח שאז כביכול הוא ית׳ בעצמו מתחרט ומבקש כפרה בבחי׳ הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח שמשם נמשכים כל החטאים וע״כ אין לנו בושה ביום הדין להתחרט ולבקש כפרה על כל מעשינו כי אז גם השי״ת מתחרט ומבקש כפרה (קל״ת א־יט>.\n\nו וזה בחי׳ ר׳׳ה יום כפור סוכות שמיני עצרת כי ר״ה הוא בחי׳ תיקון האמונה כי אז נתקבצין כל הקהילות הק׳ ועי״ז נחלקטין כל ליקוטי אמונה ועי״ז נעשה תיקון המוחין וזה ר״ה ראש דייקא וזה בחי, הה׳ חושים של המוח שכולם נמצאים בבחי׳ ר״ה חוש הראי׳ בר״ה שבר״ה רואה ומשגיח על כל השנה מה יהא בסופה, שמיעה הוא בחי׳ מה שהש״י שומע קול ־צעקות ותפילות ותרועת עמו ישראל ברחמים, ריח זה בחי׳ והריחו ביראת ה׳ בחי' ובכן תן פחדך וכו׳ ואימתך וכר, טעם היינו מה שהש״י טועם בר״ה כל המעשים טובים של ישראל, מישוש הוא בידים זהו בחי׳ שידו פשוטה לקבל שבים מר״ה עד ױהכ״פ נמצא שבר״ה הוא תיקון המוחין וע״י תיקון המוחין נעשין בחי׳ תפילין בחי׳ עשרת ימי תשובה כי תשובה היא בחי׳ אם תוציא יקר מזולל וזה בחי׳ תפילין שנקראו יקר (ל״ת ה־יד).\n\nז וביום כפור אז הוא גמר תיקון חותם דקדושה בחי׳ וביום צום כפור יחתמון היינו שבעשי״ת נעשה בחי׳ תיקון התפילין וביוה״כ אז הוא גמר תיקונם, סוכה זה בחי׳ תיקון המלאך כי סוכה בגימ׳ מלאך בחי׳ חלום ע״י מלאך שנעשה ע״י תיקון המוחין וע״כ סוכות הוא זמן שמחתינו בחי׳ שמחה של תפילין ליתן חיזוק להמלאך כדי שלא יזיקו המאכלים כי סוכות הוא אוסף כל מיני מאכל וע״כ אז צריכין\n\nשמחה, שמיני עצרת זה בחי׳ מלכות בחי׳ תיקון המשפט שעי״ז נתבטל טומאה הנ״ל וזה מ״ש בכתבים שבשמיני עצרת הנוקבא עוצרת הטיפה היינו בחי׳ תיקון טומאה שנתתקן בחי׳ החתים בשרו ונעצרת הטיפה בקדושה ואינה נשחתת בבחי׳ החתים בשרו ח״ו (ל״ת ה־יד).\n\nח עיקר זמן הקיבוץ הוא בר״ה (ל״ת ה־טו) (ר׳ כל הענינים של התורה ה׳ ותבין) (ר׳ צדיק קס״ה).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 17,
      "he": "ט וזה בחי׳ ר״ה כי בר״ה אז התפילה בבחי׳ דין ומשפט כי המשפט לאלקים הוא ועי״ז מוציאין כל החיות של הס״א שינק מדעת ומתפילות ישראל, וזה בחי׳ תשרי בחי׳ אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים (תהלים ע״ד) ים שברת ראשי תנינים ר״ת תשרי, ואז כשמחזיר קדושת הדעת שבלע אז הדעת והמוח כשלימות וזה בחי׳ ראש השנה ראש דייקא בחי׳ תיקון הראש והמוח ע״י מטה עוז הנ״ל וכשמוציאין מהס״א מה שבלע אז מוציאין גם עצמות חיותו שהוא בחי׳ גרים וזה בחי׳ תשרי בחי׳ ושמות כג) ואתב ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם ס״ת תשרי וע׳׳י גרים נתגלה הכבוד ונתפשט הנבואה ונתתקן האמונה הקדושה ונתבטל אמונות כוזביות וזה בחי׳ תקיעה תרועה שברים, תקיעה זה בחי׳ התגלות הכבוד, תרועה זה בחי׳ רוח נבואה, שברים זה בתי׳ ביטול אמונות כוזביות בבחי׳ שבר תשבר מצבותיהם ותיקון האמונה הקדושה וע״י אמונה זוכין לחידוש העולם כי בתשרי נברא העולם וחידוש העולם יהיה בבחי׳ א ״י בחי׳ השגחה וזה בחי' ר״ ה בחי׳ תמיד עיני ה׳ אלקיך בה מראשית השנה וכו׳ ואז יתער שיר חדש וזה בחי׳ תשרי בבחי׳ תבואי תשורי מראש אמנה (ל״ ת ח־יא) (ר׳ כל עניני התורה ותבין).\n\nי מי שיודע מא״י הוא יכול להכיר באחר אם היה אצל צדיק על ראש השנה (ר׳ א״י לו) (ל״ת מ).\n\nיא מה שקורץ את מתרח יוה״כ שם ה׳ כי כל העונשים על החטאים נוגעים לשמו ית׳ ואחר יו״כ שהשי״ת סולח לישראל עונותיהם ועי׳׳ז ממילא הם ניצולים מכל העונשים ומכל הגזירות עי׳׳ז עיקר הגדלת שמו ית׳ וע״כ קורץ היום שאחר ױה״כ שם ה׳ כי ע״י מחילה וסליחה שנעשה ביו״ כ נגדל שם ה׳ (קל״ ת סו) (ר׳ כי תשא ל״ב ואם).\n\nיב שמעתי מפיו הק׳ שהיה כתוב אצלו תורה על ענץ שצריכים לנסוע לצדיקים על ר״ ה והיה מבואר שם מענין שלשה ראשים שמתקבצין בר״ה כי הצדיק הוא בחי׳ ראש בני ישראל וראש השנה הוא ג׳׳כ\n\nבחי׳ ראש וכ״א בא עם מוחו ודעתו להצדיק ומקשר דעתו ומוחו שבראשו שזהו ג״כ בחי׳ ראש להצדיק שהוא ראש בני ישראל בראש השנה נמצא שנתקבצו שלשה ראשים יחד ונעשה מזה דברים עליונים מאד (ל״ת צד) (מ״ב אלול).\n\nיג מה אומר לכם אץ דבר גדול מזה להיות אצלו על ר״ה (ח״מ מקום ישיבתו כד).\n\nיר מי שזוכה להיות אצלו על ר״ה ראוי לו לשמוח מאד אכלו מעדנים וכו׳ (ח׳׳מ מקום ישיבתו כד).\n\nטו רצונו הי׳ שנהי׳ אצלו בר״ה גם לאחר הסתלקותו (ש״מ ג׳ ר״ה ד׳).\n\nטז כל עסקו הוא ר״ה ואץ דבר גדול מזה ועל ר׳׳ה צריכץ כולם לבוא (ח״מ נ׳ באו׳ ל״ו).\n\nיז מי שאין זוכה להיות על ר״ ה אץ לו להתענות ומי שזוכה להיות אינו צריך להתענות והיינו בתעניתים פרטיים (ש״מ ע״ה מה).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 18,
      "he": "יח אפילו אנשים כאלו שבכל השנה גם הצדיק האמת לא היה יכול לתקנם בשלימות אבל כשזוכין לבא אליו על ר״ה אז גם הם יכולים לקבל תיקונם כי הצדיק האמתי הוא עושה בר״ה תיקונים מה שבכל השנה גם הוא אינו יכול לעשות (ש״מ ג׳׳י ר״ה בהשמטות) (מ״ב ר״ה) (ר׳ צוואה יג).\n\nיט ערב ר״ ה ראוי ליתן על פדיון (ש״ ה ריד).\n\nכ כל מה שהצדיק מצוה לעשות צריך לקיים רק כשמצוה שלא ליסע על ר״ ה אצלו זה אין צריך לקיים (ש״ה ריד).\n\nבא אמר אצלי עיקר היא ר״ה וכשעובר ר״ה חיכך מטה אזנו לשמוע-אם מעוררין לסליחות כי כל השנה חולפת כהרף עץ (ש״ה רטו).\n\nכב בר״ ה צריכין להיות חכם שיחשוב רק מחשבות טובות שייטיב השי״ת עמנו וכו׳ וצריכין להיות שמח בר״ה גם צריכץ לבכות בר״ה ביום הראשון צריכין למעט בדיבור מאד (ש״ה כא).\n\nכג כשמגיע השנה להיות נגמרת היינו בחודש אלול שאז הם ימי רצון וכיסופים דקדושה בוודאי צריך להזכיר א״ע ולהתעורר אז ביותר בכיסופץ גדולים להשי״ת ולהכין עצמו לקבל קדושת הבריאה החדשה של שנה הבאה ולהזכיר א״ע ביום ר״ה הקדוש שהולך יום קדוש כזה ממקום שבא משם בחידות ושירים נפלאים מאד בכן צריך האדם אז לשתף עצמו ג״כ לזה ולהתפלל אז בחשק חדש והתלהבות דקדושה ולהמשיך על עצמו זכות וכח איש החסד האמת הגדול במעלה מאד בפרט זכות וכח העוסק לקבץ החסדים של אמת שעי״ז עיקר\n\nקיום העולם והבריאה כולה שנברא אז כמ״ש זה היום תחלת מעשיך (ח מ׳ מעשה יג מיום ג׳).\n\nראש חודש\n\nא שורש התשובה היא בר״ח כי בר״ח אמר הקב״ה הביאו עלי כפרה (שבועות ט) וזה בחי׳ תשובה ומזה נשתלשל בכל הנבראים אבל עיקר התשובה בעוה״ז (ל״ק י־ט).\n\nב הגיהנם של ר״ח אינו כשאר ימים רק בושה וחרטה אבל שם אינו מועיל כי מי שטרח בע״ש (ע״ז ג׳) (ל״ק י־ט>.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 19,
      "he": "ג מיתת הבנים קטנים ח״ו נמשך מבחי׳ פגימת הלבנה ובר״ח שאז מתחלת הלבנה להתמלאות ולהתתקן אז נמשך בחי׳ כפרה וסליחה והמתקה על כל תולדותם של ישראל שיהי׳ נמשך עליהם חיים טובים וארוכים (ל״ק קנא) (ר׳ פנחס כ״ח ובראשי).\n\nר בתמוז נשתברו הלוחות ונתהוה שכחה ע״כ צריכים בתמוז לתקן זאת ולהמשיך זכרון בחי׳ זכרו תורת משה ר״ת תמ״ז (ל״ק ריז) 1ר׳ מלאכי ג' זכרו).\n\nה רוב זמן קבלת הרפואות הוא בחדש אייר (ר׳ רפואה יב) (ל״ק רעז).\n\nו וע״כ אייר ר״ת אויבי ישובו יבושו רגע בחי׳ הכנעת האויבים וביטול המחלוקת שזה בחי׳ שלום שזה עיקר הרפואה (ל״ק רעז) (מ״ב ר״ח) (ר׳ תהלים ו׳ אויבי).\n\nז עיקר ר״ה תלוי בסיון שהוא זמן קבלת התורה שעי״ז נתתקן האמונה שעי״ז הוא בחי׳ חידוש העולם של ר״ה בחי׳ בתשרי נברא העולם וכל העולם היה תלוי עד ששי בסיון שקבלו התורה (ל״ ת ח־יב) (מ״ב ר״ח).\n\nח אדר ר״ת ראש דברך אמת (ש״ה בהשמטות בסוף ל״ע מ״ב דפוס שני בווארשא).\n\nט כי משנכנס אדר מרבין בשמחה וי״ל ע״פ דברי רבינו ז״ל בליקוטי תנינא סימן י׳ ולבא לשמחה הוא ע״י שמוצא בעצמו נקודות טובות ועב״ פ יש לו לשמוח במה שזכה להיות מזרע ישראל שלא עשני גוי ואיתא במס׳ קידושין ל״ א רבא אמר וכו׳ אלא מסוף דבריך ניכר שראש דברך אמת הרצון עפ״י המובא לעיל בשעה שאמר הקב״ה אנכי ולא יהי׳ לך אמרו אומות העולם לכבוד עצמו הוא דורש כיון שאמר כבד את אביך וכו׳ אמרו מסוף דבריך ניכר שראש דברך אמת יע״ש ולפי״ז י״ל משנכנס אדר מרכין בשמחה והשמחה תהי׳ מתיבת א׳ד׳ר׳ הרצון\n\nראש דברך אמת היינו אנכי ולא יהי׳ לך וכו׳ היינו שמחת ישראל שלא עשני גוי (עו״ש שד״מ).\n\nר״ח ניסן\n\nא ניסן הוא ר״ה והם ימי תשובה כי בניסן עתידין ליגאל (ר״ה י״א) ואין הגאולה אלא ע״י תשובה (ל״ק מט־ו).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 20,
      "he": "ב עיקר חיזוק המלאך הוא בניסן כי ניסן ר״ה למלכים ואז נתחדש ההתמנות של כ״ א ואז נותנין לכל המלאכים ההתמנות שלהם כרצונו ית׳ ואז יש להמלאכים שמחה ונתחזקין כי אז בניסן הוא זמן הגאולה כי בניסן נגאלו וזה ידוע שעיקר גלות מצרים היה לתקן חטא אדה״ר שהיו שדים מחממין אותו והוליד שדין (עירובין י״ח) והחימום הוא ע״י חלישות המלאך ובניסן נגאלו ונתתקן חטא אדה״ר אז נמצא שבניסן נתחזק כח המלאך (ל״ת ה־י).\n\nג ואזי בניסן היה ראוי שיתבטל טומאה הידוע לגמרי אבל לפעמים גם ע״י רבנים שאינם כשרים שמעוותין את המשפט עי״ז בא טומאת המקרה ח״ו והתיקון לזה הוא קישור המרכבה וע״כ קודם השינה נתתקן מקדמונים לומר קישור המרכבה מימיני מיכאל וכו׳ כי ע״י קישור המרכבה ניצולין מטומאה הנ״ל (ל״ת ה׳־יא־יב).\n\nרגלין\n\nא רגלין נקראין מוכיחי הדור מפני שהולכין בשליחותו ית׳ להוכיח הדור להחזירם למוטב ולהמתיק הדין (ל״ק כב־א).\n\nב ע״י גדלות נתקלקלו הרגלין וזה נעשה ע״י קלקול האמונה (ל״ק כב־יא).\n\nג כל העולם הזה הוא התלבשות מדריגות התחתונות של הקדושה היינו בחי׳ רגלין של הקדושה אף שגם מדריגות עליונות יש מהם ג״כ התגלות בעוה״ז אך אין ההתגלות כ״א הארה שמאיר בבחי׳ רגלין (ל״ק נד־ב).\n\nד עיקר שליטת החיצונים בימי החול הוא בבחי׳ רגלין שאין מניחין לאדם לילך בדרכי השי״ ת ובשבת קודש חוזרין להם כח ההליכה אך עדיין צריך סעד לתומכו והסעד הזה הוא בחי׳ אמת שכלול בקדושת שבת אך עדיין צריכים לתת כח לכלי הליכה כדי שילך היטב וזה זוכין ע״י צדקה של שבת היינו שנותן לאדם על צרכי שבת או שמאכסן עני על שלחנו (ל״ק פו) ור׳ ברכות ו׳ הני).\n\nרוח\n\nא רוחא בחי׳ צדקה בחי׳ רוח נדיבה על ידו מקררץ חמימות תאות ממון (ל״ק יג־א) (עיין זוהר פנחס רכ״ד רוחא).\n\nב מנהיגי הדור הם בחי׳ רוח וישראל הם לבא דעלמא (זהר פנחס רכא) וצריכין מנהיגי הדור לנשב בבחי׳ רוחם על כ״א מישראל לנפח מהם העפרורית דהיינו מרה שחורה ועצבות שנופל עליהם שעי״ז אינו יכול האיש הישראלי שהוא בחי׳ לב לדלוק ולבעור להשי״ת (ל״ת ט).",
      "en": ""
    }
  ]
}