{
  "bookId": "hilchasa-kinachamani",
  "part": "1",
  "torah": "83",
  "title": "Hilchasa Kinachamani · General Index (cont.) (83)",
  "hebrewTitle": "הלכתא כנחמני · מפתח כללי — המשך · (83)",
  "sourceUrl": "/reader/hilchasa-kinachamani/1/83",
  "plainUrl": "/reader-plain/hilchasa-kinachamani/1/83/",
  "segments": [
    {
      "index": 1,
      "he": "ג גם לפעמים בוער האדם ביותר לחשי״ ת חוץ מהמרה וגם זה אינו טוב כי זה מבחי׳ רוח סערה ונקרא הריסה והצדיקים האמתיים משגיחים גם על זה להכניע הרוח סערה שלא יבערו יותר מהמרה רק כראוי במזג השווה (ל״ת ט).\n\nרוח הקודש\n\nא רוח הקודש היינו לשון הקודש שע״י נתבטל תאות ניאוף ואין לו שליטה על ישראל שהרוח שטות נתבטל ע״י רוח הקודש (ל״ק יט־ג).\n\nב שפע אלקי שהשכל בא לאדם בלא שום הקדמה הוא בחי׳ רוח הקודש ורוח הקודש נקרא ע״ש החכמה שהיא רוח חכמה הבא מן הקודש (ל״ק כא־ג),\n\nג כי יש עצבות רוח רוח נכאה רוח רעה ויש רוח טובה והוא בחי׳ רוח נבואה רוה״ק אך כשהוא מעורב טו״ר אינו יכול לקבל נבואות אמת וזה שמנגן ביד על הכלי הוא מלקט הרוח טובה מתוך עצבות רוח וכשהנביא שומע זה הניגון אזי מקבל ממנו רוח נבואה (ל״ק נד־ו) (ר׳ מלכים־ב ג׳ קחו).\n\nר עיקר התגברות המדמה הוא ע״י עצבות כי המדמה היא בחי׳ עצבות רוח רוח רעה שהוא מבלבל את הרוח טובה רוח נבואה שהיא בחי׳ זכרון לאדבקא מחשבתי׳ בעלמא דאתי וע״כ אין יכולין לקבל רוח הקודש כ״א ע״י שמחה שהוא בחי׳ מנגן ביד (ל״ק נד־ו) .\n\nג עיקר הרוח חיים הוא בלב וע״כ החסרון והמילוי תלוי בלב בחי׳ ויתן לך משאלות לבך (תהלים לז) (ל״ק ח־ב).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 2,
      "he": "רחמנות\n\nא א״א לקרב לב״א התכלית של הבריאה רק כ״א לפי שרשו בנשמת הצדיק כן מקבל ממנו זאת התכלית שהיא שעשוע עוה״ב כפי הפרת הכעס ברחמנות (ל״ק יח־ב) (עיין חבקוק ג׳ ברוגז).\n\nב לפעמים חושב האדם שיש לו רחמנות על העולם ורוצה להנהיגם ובאמת זהו רודף אחר הכבוד ותולה רדיפתו ברחמנות (ל״ק יח־ג),\n\nג צריכין לרחם מאד על הגוף לראות לזככו עד שתוכל הנשמה להודיע לו מכל מה שהיא רואה ומשגת תמיד (ל״ק כב־ה) (ראה ישעי׳ נ״ח ומבשרך).\n\nר עיקר כל הבריאה מתחלת האצילות עד סוף נקודת המרכז של עולם הגשמי הזה הכל הוא כדי לגלות רחמנותו ית׳ ומזה יכול האדם להבין איך שכל מה שעובר עליו ומתנהג עמו צריך לקבל הכל באהבה ובשמחה ולהאמין באמונה שלימה כי כל מה דעביד רחמנא לטב עביר כי הש״י מנהיג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים כי רחמנותו ית׳ הוא שורש כל הבריאה כולה (ל״ק סד) (מ״ב סבלנות).\n\nה הנה העולם צריכין רחמים גדולים הן ברוחניות הן בגשמי וכל אחד מבקש רחמים ואינו יורע היכן הוא והרחמים היא לעיני כל אך בעוונינו הרבים בדור הזה אין מי שיתפלל כך שיוכל להמשיך רחמים מחמת שאין מי שיכיר גדולת הבורא כל כך מפני גודל הגלות והדחקות והקב״ה בעצמו צריך להתפלל על זה (ל״ק קה) (ר׳ זהר נשא קל״ז אית)\n\nו כי כשאדם צריך לרחמים השי״ ת שולח לו רחמנות שהוא ירחם על אחר ועי״ז מרחמין עליו ומדת הרחמנות תלוי בדעת כי כעס שהיא היפך הרחמנות הוא מחמת כסילות ובשבת נמשך על כל אחד דעת וע״י שיש לו רחמנות מרחמין עליו מן השמים (קל״ק קיט) (ר׳ שבת כב).\n\nז מי שהוא רחמן בטבעו ונותן צדקה מחמת רחמנות אין זה עבודה כי יש גם כמה חיות שהם רחמנים בטבעם רק עיקר העבודה לשבר האכזריות להפכו לרחמנות ול״ת ד״א).\n\nח מי שהוא רחמן הוא יכול להיות מנהיג (ל״ת ז־א) (ר׳ מנהיגי הדור יא).\n\nט כי עיקר הרחמנות הוא כשישראל עם קדוש נופליז",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 3,
      "he": "ח״ו בעוונות ר״ל כי זה הרחמנות הגדול מכל מיני רחמנות כי כל היסורים הקשים שבעולם אינם נחשבים כלל כנגד המשאוי הכבד של עוונות ח״ו וזהו עיקר הרחמנות לרחם על ישראל להוציאם מהמשאוי הכבד של עוונות (ל״ת ז־ג).\n\nי עיקר הרחמים תלוי בדעת וכשהסט״א יונקת מהרחמנות ח״ו שהיא מרחמת על האדם ברחמנות שלה לפרוק עול תורה ולעסוק רק בלימודי לשונות העמים כי עי״ז יהיה לו פרנסה בריות או לעשות תורתו עראי ומלאכתו קבע אז נפגם הרחמנות ונעשה כעס ואכזריות ועי״ז נקטן הדעת ואז מתגבר תאוות ניאוף ח״ו (קל״ ת ח־ד) (ר׳ תפילה קיח).\n\nיא צריך לחזק עצמו מאד בעבודתו בכל מה שיוכל אף אם הוא כמו שהוא ויסמוך על רחמיו המרובים מאד בלי שיעור כי בוודאי לא יעזוב אותו אף אם עבר מה שעבר העבר אין והעיקר מכאן ולהבא לא יעשה עוד ויהיה שב ואל תעשה עכ״פ הן במחשבה הן במעשה ומה שנעשה עמו ממילא אל יחיש ואל יסתכל על זה כלל (ל״ת מט) (ר׳ התחזקות כג).\n\nיב עיקר הרחמנות הוא שהש״י ימסור את הרחמנות בידינו כי אצלו ית׳ יכול להיות שגם החולאת הקשה וכל היסורין הם רחמנות שלו כי בוודאי כל מה שהשי״ת עושה להאדם הכל הוא רחמנות (ל״ח סב) (ר׳ מקץ מ״ג וא־ל ש־ד־י).\n\nיג הרחמנות של עוה״ז הכל רואין ובשביל זה הכל רודפין אחר עוה״ז כי רואין כשהאדם רעב קשה לו מאד ויש רחמנות גדול עליו אבל מי שיש לו עינים רואה גודל הרחמנות שיש על הנשמות בעוה״ב כי שם נמצאים בנ״א שהולכים ערומים ממש וא״א לרחם עליהם כלל כי שם אין מועיל שום רחמנות כי איזה מלבוש הוא צריך הלא הוא רק מלבוש של תורה ומצות אבל מי שזוכה להתקרב לצדיק אמתי הוא יכול לרוץ להצדיק וליקח אצלו איזה מלבוש להתלבש בעצמו (ש״ה כג).\n\nיר העניים הגדולים מאד המחזרים על הפתחים ע״פ רוב הם אכזריים מאד ואין להם מדת הרחמנות מחמת שהם בחי׳ תוקפא דדינא ואין מרחמים בדין מחמת זה אין להם כח וזכות להמשיך על עצמם השלש עשרה מדות של רחמים שעל ידם השי״ ת מוחל עוונות עמו ע״כ צריכים הם ביותר לפרוש כפיהם אל ה' שיעורר בעצמו הי״ג מדות של רחמים (ש״ה פ״ט) (מ״ב ממון) (ר׳ תהלים ע״ט אל).\n\nסו מעלה גדולה כשאוחזין בזה שאע״פ שאני איני זוכה\n\nלעבוד את ה׳ עכ״ם יעבוד ישראל שני את השי״ת כי זה עיקר אהבה ורחמנות שצריכים לרחם א׳ על חבירו שיזכה לתכלית האמיתי אבל יש כמה בנ״א שכשהם נופלים ח״ו מעבו״ה הם שונאים ומתגרים במי שעוסק בעבו״ה ורוצים להפילו ח״ו ומחלישים דעתו שאין ממש בעבודתו וכ״ז מחמת קנאה ובאמת צריך שיהי׳ בהיפך (ש״ה קיט).\n\nריח\n\nא אע״פ שתוכחה הוא דבר גדול ומוטל על כ״א מישראל להוכיח את חבירו כשרואה בו שאינו מתנהג כשורה אעפ״כ לאו כל אדם ראוי להוכיח כי כשהמוכיח אינו ראוי להוכיח אזי לא די שאינו מועיל בתוכחתו אף גם הוא מבאיש ריח של הנשמות השומעים תוכחתו (ל״ ת ח־א).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 4,
      "he": "ב ע״י תוכחה של מי שאינו ראוי להוכיח עי״ז מזיזין ומעוררין הריח רע של המעשים רעים ומדות רעות של האנשים שמוכיחם ועל כן הוא מבאיש ריחם ועי״ז הוא מחליש את הנשמות שלהם ועי״ז נפסק השפע מכל העולמות התלוים באלו הנשמות כי עיקר יניקת הנשמה הוא מהריח (ל״ת ח־א).\n\nג אבל כשהמוכיח ראוי להוכיח אזי אדרבא הוא מוסיף ונותן ריח טוב בהנשמות ע״י תוכחתו כי התוכחה צריכה להיות בבחי׳ התוכחה של משה שהוכיח את ישראל על מעשה העגל שע״י תוכחתו נתן בהם ריח טוב שהוא בחי׳ מזונא דנשמתא (ל״ח ח־א).\n\nריקודין והמחאת כף\n\nк כשיש ח״ו דינים על ישראל ע״י ריקודים והמחאת כף אל כף נעשה המתקת הדינין ענין זה נאמר על כ״א מישראל שבכחו לפעול טובה כמו צדיקי הדור (ל״ק י־א) (פל״ח י־ז) (ר׳ ש״ה קלא).\n\nב ריקודין והמחאת כף נמשכין מן הרוח שבלב בחי׳ רוח הצדיק ועי״ז נתבטל הגאווה ונמתקין הדינים (ל״ק י־ו) (עיין ב״ר ויצא, לבו נשא את רגליו),\n\nג עיקר ענין זה שע״י ריקודין והמחאת כף נעשה המתקת הדינים נעשה בפורים כמובן (בהשה״ל ובל״ק י׳ אות ח׳) (בה׳׳ל עה״ת י־מד).\n\nר ע״י ריקודין של חתונה ממתיקים הדינים (קל״ק לב).\n\nה ריקודין של שמחה כגון ששותה יין בשבת או בחתונה ושותה במדה וכוונתו לשמים לשמוח בהשי״ת אשר בחר בנו וכר ונתעורר לשמחה עי״ז\n\nעד שנמשך השמחה לתוך הרגלין שמרקד מחמת שמחה עי״ז מגרש החיצונים ומבטל הדינים וזוכה לקבל כל הברכות וההתלהבות של הריקודין הוא אשה ריח ניחוח לה׳ אבל מי שמרקה בהתלהבות היצר היא בחי׳ אש זרה והיין ששחה הוא בחי׳ יין המשכר שמשם אחיזת החיצונים ח״ו (קל״ק מא־ א).\n\nו ריקודין דקדושה הוא כמו פדיון נפש שעושה הצדיק וע״כ טוב לאדם להרגיל את עצמו ליתן בכל פעם על פדיון לצדיקים כדי להמתיק ממנו כל הדינים אפילו כשאין לו צרה ח״ו אעפ״כ יתן בכל עת על פדיון שלא יבוא לידי צרה ח״ו (קל״ק מא־ב).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 5,
      "he": "רמ?ים\n\nא כל יום יש בו מחשבה דיבור ומעשה והקב״ה מצמצם אלקותו מאין סוף עד אין תכלית ומזמין לכל אדם מ׳ ד׳ ומ׳ לפי היום והמקום והאדם ומלביש בהם רמזים כדי לקרבו לעבודתו (ל״ק נד־ב>.\n\nב אפילו מי שיודע ומבין הרמזים מכל הרברים אפילו מדברי חול אעפ״כ אסור לו לעסוק רק בדברי חול משני טעמים א׳ מחמת שזאת העבודה בעסקי עוה״ז הוא מקום מסוכן והב׳ מחמת שיש קדושה ועבודה גבוה מזה רהיינו קרושת התורה והמצוות וע״כ אפילו מי שיורע הרמזים הוא צריך להסתפק מזה העולם בהכרחיות לבד (ל״ק נד־ב>.\n\nרעמים\n\nא מי ששומע תקיעת שופר מאיש ירא וחרד בודאי לא ידאג כל השנה מרעמים כמ״ש בקולות וברקים עליהם נגלית ובקול שופר עליהם הופעת שבקול שופר הופיע עליהם מקולות וברקים (ל״ק ה־ג).\n\nב וזה בחי׳ רעמים כי ע״י גרים שנעשין ע״י מטה עוז ע״י שהס״א מוכרחת להחזיר כל הקרושה שבלעה עם עצמות חיותה עי״ז נתרבה ונתגדל כבודו ית׳ כי\n\nהרעש והפרסום שנתפרסם כבודו ית׳ ע״י הגרים זה בחי׳ רעמים שהם קול רעש גדול <ל״ת ח־ד).\n\nרפואה\n\nר׳ חולאים ר״ל.\n\nא מי שמאמין בה׳ שהוא טוב לכל המכות לרפאותם לא ישתדל אחר תחבולות רבות רק יתפלל אליו ית׳ (עיין תהלים קמ״ה טוב ה׳) (ל״ק יד־יא)",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 6,
      "he": "ב עיקר הרפואה ע״י שלום (עיין שבת קי״ט המבזה! (ל״ק יד־יג).\n\nג כל הרפואות תלוים בתורה כי התורה נותנת כח למלאכים והמלאכים משפיעים לעשבים והעשבים מרפאים בכח התורה (ל״ק נז־א) (ר׳ מלאכים ו).\n\nד הצדיק לוחם תמיד מלחמת ה׳ כי הוא לוחם כנגד קליפת עמלק שממנו נמשך פגם הברית והצדיק מכניע אותו ומחזק החלושי כח שבישראל ועי״ז זוכה לשפע כפולה וזוכה לחדש חידושין דאורייתא בשבת על חד תרין ומרפא רפואות הנפש ורפואות הגוף (ל״ק נח־ה) (ר׳ משפטים כ״א רק).\n\nה מי שאין לו אמונת חכמים אין רפואה למכתו והתיקון לזה שידור איזהו נדר ויקיים מיד עי״ז ישוב לאמונת חכמים ועי״ז יהיה לו רפואה שלימה (ל״ק נז־בד\n\nו בהסיבה של הרפואה שהוא הסמים עושים מהם עיקר כאלו ח״ו בלי הסמים אין יכולת ביר השי״ת לרפא ואין הדבר כן זר׳ טבע ח) (ר׳ שמות ל״ב אשר ילכו) (ל״ק סב־ו).\n\nז כל החסרונות שיש לאדם הן בנים פרנסה בריאות הכל מצד האדם עצמו (ר׳ חסרון ד) (ל״ק קעב).\n\nח כשהדינין ח״ו גוברים על האדם או כשמתפלל עבור חולה אין להמתפלל עבורו להזכיר שמו שלא יתגברו הרינים ח״ו (ל״ק קעד) (ר׳ מ״א סי׳ קי״ט א׳ רזה רוקא בפניו אבל שלא בפניו מותר) (קל״ק קעד> (ר׳ בהעלותך י״ב א־ל נא).\n\nט בשעה שאומרים וצבא השמים וכו׳ ראוי להתפלל על כל דבר כי אז באים צבא השמים להשתחוות ולתת שבח והודאה אליו ית׳ ע״כ טוב לבקש אז מהשי״ת במחשבתו כגון אם צריך לרפואה שיצוה השי״ת עליהם שימשיכו הכחות הצריכים לרפאותו בתוך לחם ומים (קל״ק רלא) (ר׳ סידור בשעה)\n\nי שבועות הוא רפואה להריאה כי ה׳ כנפי ריאה כנגד ה׳ חומשי תורה ובשבועות מקבלין התורה יכולין לקבל חיות חדש (ל״ק רסז).\n\nיא מה שהאדם חוזר לבריאותו ע״י רפואות מחמת שהנפש רואה שזה האדם יכול לכוף עצמו לעשות היפך תאוותו ורגילותו כי הוא מורגל באכילת מאכלים ועכשיו כופה תאוותו ומקבל רפואות וסמים מרים בשביל בריאותו ע״כ היא חוזרת אליו כי היא מצפה שיכוף תאוותו בשביל התכלית האמיתי לעשות רצון יוצרו ית׳ (ל״ק רסח) (ר׳ נפש יז>.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 7,
      "he": "יב כל הרפואות באין מן הארץ וע״כ בעת שהארץ נותנת יבולה בזמן החניטה שהוא בחודש אייר אזי יש כח יותר בכל הרפואות כי אז נותנת הארץ בהם\n\nכח אבל בזמן אחר אפילו אם יקחו אותן הרפואות בעצמן אין להם זה הכח ועיקר היא ארץ ישראל (ל״ק רעז) (ר׳ א״י לד).\n\nיב־א ע״י מחלוקת בא עניות ואין זוכין לרפואה אבל ע״י שלום בא רפואה ופרנסה (קל״ק רעז).\n\nיג רגל היא רפואה להריאה כידוע לחכמי הרפואות (ל״ק רעז).\n\nיד נלענ״ד שבזה מביא ראיה וטעם למנהג ישראל לאכול רגל בשבת מחמת שכל ענין האכילה של שבת הוא בשביל תיקון הרגל והוא רפואה להריאה אותיות יראה (בה״ל סי׳ רעז) (ר׳ שבת כט).\n\nטו כשנגאלת ונפדית התפילה אזי נופל כל הדאקטיריי כי אין צריכין לרפואות ויהי׳ ללחם ומים כח לרפאות כמו עשבים כי התחלקות הכתות שזה העשב יש לו כח לרפאות חולאח פלוני וזה חולאת פלוני כל חילוקי כחותם הוא רק למטה אבל למעלה בשורש הכל דהיינו דבר ה׳ הכל אחד ואין חילוק בין לחם ומים ובין עשבים וכשאוחזין בהשורש דהיינו דבר ה׳ בחי׳ תפילה יכולין להמשיך כחות הרפואה לתוך לחם ומים (ל״ ת א־ט) (ר׳ פסחים כ״ ה בכל).\n\nטז ודע שיש חילוק בין החולאת כי יש חולאת שגדל באדם כמה שנים ויש שהוא בתולדה מאביו ואמו ובשעת צמיחות החולאת אין שום אדם יודע ממנו וכן ברפואות עשבים יש חילוקים יש חולאת שיוכל להתרפאות ע״י עשב אחד ויש שצריכין לרפואתו מורכבים כמה עשבים לרפואה ויש חולאת שאין מועיל שום רפואה כי כח החולאת גדול מכח העשבים אבל כשאוחזין בבחי' דבר ה׳ בחי' תפילה אזי יכולין להתרפאות אפילו בעת צמיחת החולאת מאחר שאין צריך לרפואות כלל רק רפואתו ע״י לחם ומים שאוכל אז (ל״ ת א־יא).\n\nיז שמן הוא רפואה להריאה (ל״ת ב־ו).\n\nיח כי הנה באמת איך יכול רופא לחגור מתניו לרפאות החולה ע״י רפואות וסמים הלא אינו יודע הסם הצריך לרפאות אותו חולה כי יש סמים הרבה אך בוודאי החולה אינו יכול להתרפא כ״א ע״י סם פלוני המיוחד לרפואתו כפי שנגזר למעלה אבל כשעושין פדיון וממתיקין הדין ואזי נתבטל הגזירה וקודם שגוזרין דין אחר אזי יכול הרופא לרפאות ע״י סמים כי אזי אין דין ואזי יוכל להתרפאות ע״י איזה סם שיהיה (ל״ת ג).\n\nיט נמצא שא״א לרופא לרפאות כ״א ע״י פדיון שצריכיז לעשות פדית תחילה להמתיק הדיז ואז",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 8,
      "he": "דייקא יש רשות לרופא לרפאות (ל״ ת ג) (ר׳ המתקת הדינים ט).\n\nכ וזה בחי׳ רפואות כי רפואות המכה היא ע״י כמה בחי׳ שבתחילה צרלכין שיפתח פי המכה אח״כ צריך כח המושך שימשוך ויוציא הליחה והדמים המקולקלים מתוך המכה אח״כ צריכין להדיח כל הדמים שלא יהיה בהם קלקול שיוכלו לילך כסדר בלי עיכוב כי כשיש עכירות נתעכבים במקום המקולקל ואינם יכולים לסבב כסדר אח״כ צריכים לסגור פי המכה וכל אלו בחי׳ רפואות נעשים ע״י בחי׳ הנ״ל כי צדקה היא בחי׳ פתיחת פי המכה בחי׳ פתוח תפתח חכמה היא בחי׳ כח המושך שבחי׳ חכמה מוציאה הקלקול מכל מקומות הפנימיים רגל ויו״ ט שהוא התגלות הרצון עי״ ז נעשה בחי׳ הדחת וכיבוס הדמים ואזי יכולים הדמים לסבב כסדר מעשה בראשית היינו בחי׳ עולם חסד יבנה שיתקיים העולם בחסדו בחי׳ ואתם כהני ה׳ תקראו וע״י בחי׳ זו כהן חסד נסגר פי המכה בחי׳ והסגיר הכהן את הנגע ונתרפא כשלימות (ל״ת ד־ יב).\n\nכא לכאורה אין הדברים מובנים כלל מה תוכן עניינם למאמר זה ושמעתי בזה סיפור שלם היינו שקודם שבועות תקס״ט שנאמר בו המאמר הנ״ל נסעו אנשי לאדיזען לרבינו ז״ל על שבועות ואחד מאנ״ש לא נסע עמהם כי היה חולה בסכנה גדולה עד שנתייאשו ממנו כל הרופאים כי היה לו מכה בפנים ואנשי לאדיזען ספרו זה לרבינו ז״ל ואח״כ בשבועות אמר רבינו ז״ל ענין זה וכלל בתוכו ענין רפואת המכה ואח״ב כשחזרו לביתם מצאו שכבר נתרפא וספר להם שבלי שום תחבולות נפתח פתאום המכה ונתרפא בשלימות וכפי שספר להם הזמן היה במכוון ממש בעת שאמר רבינו ז״ל זה המאמר וכלל בתוכו ענין רפואת המכה (חיי מוהר״ן בפל״ח) (ל״ת ד־יב) (ותוכן הענין מה שיש לזה שייכות עם מאמר הנ״ל) (ר׳ עבודת ה׳ לז).\n\nכב ע״י נפילת האמונה באים מכות מופלאות שאין מועיל להם לא רפואות ולא תפילה ולא זכות אבות (ל״ת ה־א) (ר׳ כי תבא כ״ח והפלא).\n\nכג כי כל הרפואות הם ע״י עשבים והם גדילים רק ע״י אמונה שכשיש אמונה אז יורדים גשמים וצומחים עשבים ואזי יש רפואות אבל ע״ י נפילת אמונה אין גשמים ואזי אין רפואה (ל״ת ה־א) (ר׳ תענית ח׳ אין).\n\nכד גם עיקר כח הרפואה שיש בכל עשב הוא ע״פ\n\nהסדר שיש להורעים לפי המקום ולפי הזמן כי יש עשב שעיקר כחו לרפאות הוא רק כשקוצריץ אותו עד שלא הביא שליש וכן יש עשב שכחו רק כשנגמר עד שנופל מאליו וכן לפי המקום שבמקום זה גדל זה העשב ובמקום אחר גדילים עשבים אחרים וסדר זרעים הוא ע״י אמונה (ל״ת ה־א) (ר, שבת ל״א אמונה).\n\nכה וגם אין מועיל להחולה קול צעקה של אח וגניחות שלפעמים מרחמין עליו מן השמים עי״ז אבל ע״י נפילת האמונה גם זה אין מועיל (ל״ת ה־א).\n\nבו גם עי״ז בעצמו אין מועיל לו רפואה כי עיקר הרפואה היא ע״י התמזגות היסודות כי יש ד׳ יסודות ארמ״ע וצריך לזה חכם גדול שידע ע״פ דאקטעריי למזג היסודות שיש בכ״א מן העשבים כפי הרפואה שצריך זה החולה כפי קלקול היסוד וע׳׳כ ע׳׳י פגם אמונה שעי׳׳ז נפגם בחי׳ הד׳ יסודות כי כולם מתגלין רק ע״י בחי' עפר שהיא מאנא דכולהו (ת״ז ע׳) כי עפר בחי׳ שכן ארץ ורעה אמונה ע״כ אין לו רפואה (ל״ ת ה־א).\n\nכז ע״י התגלות העצה שהיא בחי׳ התגלות האור מן החושך עי״ז נתגדל האמונה ועי״ז עיקר הרפואה (ל׳ת ה־ב) (ר׳ ישעיה נ״ח אז).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 9,
      "he": "כח צ״י שמזיעין בשביל דבר שבקדושה עי״ז זוכין לשמחה גם זוכה לרפואה וזה שאנו רואין שהחולה תיכף כשמזיע נמשך עליו שמחה כי ע״י הזיעה נעשה שמחה (ל׳׳ת ו),\n\nכס סיפר שחלם לו באשר שהיו משיחים שהרפואה היא מהשי״ ת לבד כי אני ה׳ רופאך ואמרו מי יודע שהשי״ת רוצה וענה אחר כי אני ה׳ רופאך מורה ע״ז כי הוא ר״ת אכי״ר (בל״ת מב) (ח״מ שה״ל נג).\n\nל מענין דאקטורים ורפואות הרבה לדבר עמנו מאד והיה מגנה מאד ענין רפואות ומזהיר לכל מי שרוצה לחוש על חייו ועל חיי ב״ב שיתרחק מאד מלעסוק ח״ו ברפואות ואפילו אם החולאת חזק ח״ו ר״ל אעפ״כ ישליך על ה' יהבו אפילו במקום שיש רופאים מופלגים אל יסמוך עליהם כי הם קרובים למיתה יותר מן החיים (ש״ה נ׳).\n\nלא אל יאמר האדם שהוא חולה ח״ו א״כ על מי אסמוך כי בהכרח לעשות בדרך הטבע ואיך אניח את החולה ולא אשתדל בהצלתו כי באמת זה שטות כי מאחר שסוף כל סוף הוא צריך לסמוך רק על הש״י טוב לסמוך מיד על הש״י ואל יסכן את\n\nהחולה בידים ע״י הדאקטיר כי ע״פ רוב הדאקטורים הם שלוחי המלאך המות ר״ל (ש״ה נ׳). לב אע״פ שיושב במקום שיש רופאים ורפואות אעפ״כ\n\nמאחר שהם בעצמם מבולבלים בחכמה זו ושאר החששות הרבה מאד שיש בענין רפואות א״כ קרוב הדבר לא די שלא יועיל אדרבא יקלקל בוודאי וא״כ למה יעשה עסק בדרך הטבע מה שרחוק משכר וקרוב להפסד וידמה בעיניו כאלו הוא יושב במדבר שבהכרח לסמוך על השי״ ת לבד מאחר שאין מה לעשות (ש״ה נ׳).\n\nלג ומה שרבינו ז״ל בעצמו נסע ללעמבערג ועסק שם ברפואות יש בזה סודות ודברים נסתרים מאד כי היה מוכרח מן השמים לעסוק ברפואות מטעמים וסודות הידועים לו אבל כשבא משם אז דייקא הרבה לדבר ביותר מהרחקת הרפואות ולהתרחק מהרופאים בתכלית הריחוק (ש״ה נ׳).\n\nרצון\n\nא אלו בני אדם הבאים להצדיק הדור וכל אחד בא עם רצונות וכיסופין לעבו״ה עי״ז הצדיק עולה עם אלו הרצונות ומוריד התגלות התורה (ל״ק יג־ג).\n\nב כשרוצה דבר תאוה הוא פגם לנפש וכשבא להצדיק ומתחרט על אלו הרצונות אז הצדיק מעלה כל הרצונות עד שמעלין ריח טוב (ל״ק יג־ה) (פל״ח",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 10,
      "he": ". יג).\n\nג עיקר הכוונה שברא השי״ת כל העולם כדי שישראל יעשו רצונו (ר׳ ישראל ט) (ל״ק נב).\n\nר ע״י החשק והכיסופין שחושקים להוציא מכח אל הפועל דבר שבקדושה עי״ז ממשיך נקודות אל אותיות הדיבור שיובל להוציא הדיבור בשלימות ויצעק להשי״ת עם הדיבור עד שיוציא הדבר שבקדושה מכה אל הפועל (קל״ק סו־טא\n\nה העיקר תלוי ברצון אם רצונו חזק מאד להתקרב להש״י ולעבוד אותו רק שקשה לו לשבור תאות גופו אזי ע״י התקרבות ואמונת צדיקים הוא בחי׳ אכילה ונאכל להצדיק היינו שנתהפך למהותו אך אם אין רצונו כלל לעבוד את ה׳ לא יועיל לו שום התקרבות לצדיקים והוא בחי׳ מזון שאינו נתהפך לניזון כגון אכילה שאין הטבע סובלת הגוף מקיא אותו כן הצדיק אינו יכול לסובלו ומקיא אותו והוא בחי׳ הכתוב בא״י כאשר קאה ה׳ יצילנו (ל״ק קכט).\n\nו כי צריך האדם לבטל רצונו לגמרי נגד רצון השי״ ת שלא יהיה לו שום רצון אחר רק כמו שרוצה\n\nהשי״ת הן שיהי׳ לו ממון ובנים הן לאו ח״ו (ל״ק קעז) (ר׳ תהלים קמ״ה רצון).\n\nז כי הגם שצריך האדם להתפלל על כל צרכיו אבל לא יכוון שימלא השי״ ת רצונו רק לכוון בתפלתו לעשות מזה בעצמו רצון השי״ ת כי השי״ ת רוצה מאד למלאות חסרונו ומה שחסר לו כדי שיתפלל לפניו ית׳ (פל״ח קעז).\n\nח גם ע״פ פשוט י״ל כי רצונו הפשוט ית׳ להטיב לעמו ישראל רק שהעוונות של האדם מכריחין אותו ית׳ כביכול לייסר אותו שזה היפך רצונו הפשוט וג״ז לטובת האדם כידוע וע״כ בוודאי מותר לו להתפלל שימחול לו ואז ייטיב עמו ממילא כרצונו ית׳ (פל״ח ל״ק קעז).\n\nט עיקר היראה נעשה ע״י שנתגלה שהכל מתנהג ברצונו ית׳ ואין שום חיוב הטבעי כלל עי״ז נעשה יראה כי אזי יש שכר ועונש ושייך להתיירא מפניו ית׳ אבל כשנופלין לכפירה כאלו מתנהג הכל ע״פ הטבע ח״ו אין שייך יראה כלל כי אין שכר ועונש ח״ו (ל״ת ד־ה) (ר׳ תהלים קמ״ה רצון).\n\nי התגלות הרצון הוא ע״י ימים טובים כי כ״א מהיו״ט מכריז וקורא ומגלה את הרצון כי בכל יו״ט עשה השי״ת עמנו אותות נוראות שהם היפך הטבע שעי״ז נתגלה הרצון שהכל ברצונו ואין שום חיוב הטבע כלל (ל״ ת ד־ו) (ר׳ שלש רגלים יד).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 11,
      "he": "יא הכנעתם של אלו החיות רעות חכמי הטבע הוא ע״י חכם גדול שבקדושה שיכול לקשר כל הרצונות בשורש הרצון ששם הוא בחי׳ הסתלקות משה ועי״ז הוא מתגבר ומכניע וסותר דעות חכמי הטבע שכופרים ברצון (ל״ ת ד־ז).\n\nיב לפעמים אפילו כשמכניעין את חכמי הטבע עדיין חוזרים ומטילים איזה ספק ברצון ואז צריכין לחזור ולהרבות בצדקה כי צדקה מכנעת ומשפלת חכמת הטבע תמיד ומגלה שהכל מתנהג רק ברצונו ית׳ לבד (קל״ת ד־יא).\n\nיג וע״י כלליות בן ותלמיד עי״ז מי שהוא איש חיל ואינו ההיפך (שקורץ רוע מזל ש״מ) הוא יכול לקבל בעת האכילה הארת הרצון דהיינו שיאיר לו הרצון בעת האכילה וישתוקק ויכסוף מאד אליו ית׳ ברצון בלי שום ידיעה שלא ידע כלל מה הוא רוצה רק רצון פשוט בכלות הנפש אליו ית׳ (ל״ת ז־י)(ר׳ דרי מעלה ג).\n\nיד העיקר הוא רצון וכיסופין אע״פ שאין לצאת בזה כי צריכין להוציא מכח אל הפועל ולא לפטור עצמו\n\nבאונס רחמנא פטריה ואם אעפ״ר הוא אנוס הרצוץ בעצמו הוא טוב מאד (ש״ה יד).\n\nטו כשאדם הולך בתמימות באמונה לבד בלי שום חקירות יכול לזכות שיעזור לו הש״י שיבא לבחי׳ רצון שהוא למעלה מחכמה (ש״ה ל״ב).\n\nטז אעפ״י שהכל חפצים ורוצים לעבדו אעפ״כ אין כל הרצונות שוין ויש חילוקים רבים ברצון אפילו באדם אחד בעצמו בכל עת יש חילוקים גדולים בין הרצונות והכלל שעיקר הוא הרצון וכיסופין שיהיה כוסף תמיד אליו ית, ובתוך כך מתפללין ולומדין ועושין מצות ובאמת לפי גדולתו ית׳ כל אלו העבודות אינם כלום רק הכל הוא בדרך כאלו (קלאמירשט בל״א) (ש״ה נא).\n\nיז עיקר חיות וקיום העולם הוא רק ע״י געגועים וכיסופין דקדושה כמובן בפנים שהלב של העולם שבו תלוי עיקר חיות וקיום כל העולם עם כל הנבראים כולם ועיקר חיות של זה הלב בעצמו הוא ע״ י שעומד תמיד כנגד המעין שבקצה העולם וכוסף לבא אל אותו המעין אע״פ שהוא בלתי אפשר לו לילך ולהתקרב אל המעין וגם זה המעין משתוקק אליו ועי״ז הוא עיקר החיות של הלב שבזה תלוי עיקר החיות והקיום של כל העולם כולו כמובן בפנים (ר״מ מעשה יג מיום ג׳).\n\nרשעים\n\nк הרשעים מקבלים הרוח שלהם להשלים החסרון מהרב דקליפה הנאמר בעשו יש לי רב (בראשית לג)והוא בחי׳ רוח הטומאה כ״ש הן עשו אחי איש שעיר בחי׳ רוח סערה (ל״ ק ח־ג).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 12,
      "he": "ב רוח סערה של הרשעים גדול בשעתו אך שאין לו קיום כלל ומסער גופי׳ ונשמתי׳(תיקון יח)(ל״ק חד).\n\nג להתגרות ברשעים אי אפשר כ״א צדיק גמור שכבר ביטל כל הרע שלו ובטוח שלא יארע לו שום עבירה\n\n* (ל״ק ח־ה).\n\nד א״י היא אחת משלשה דברים שבאין ע״י יסורין ועיקר היסורין הם המונעים הרשעים מוציאי דבת הארץ (ל״ק כ־ו) (עי׳ ברכות ה׳ שלשה).\n\nה כח הזה לענוש הרשעים א״א אלא כשמקבלין הכח הזה מאדום כי זה הכח שלו והוא יונק ממזל מאדים (ל״ק כ־ו).\n\nו מלאכים הנבראים מאותיות התורה שחידש הצדיק הם מקבלים כח מאדום לענוש הרשעים בחרבא\n\nוקטלא ולפי רוב התורה כץ ריבוי המלאכים וכשהקדושה מועטת אז גם המלאכים מועטים ואין להם כת אלא להכניע הרשעים להביא מורך בלבבם (ל״ק כ־ח).\n\nז לפעמים גם להכניע אותם אין כח בהמלאכים מפני מיעוט הקדושה ואין לנו כח לענוש הרשעים אלא בדיניהם (ל״ק כ־ט).\n\nח לפעמים גם זה הכח אין להם אלא להשתיק אותם בלבד שלא לדבר סרה בפנינו שלא יכנסו דבריהם באזני המון עם ולפעמים גם זה הכח אין להם הכל לפי מיעוט הקדושה (ל״ק כ־י).\n\nט הרשעים בעוונותיהן גורמין אפרשותא בין קוב״ה ושכינתי׳ ולפי לא תעשה שעוברים כן מעוררים דם נדה להשכינה וכשמתקן הלאוין וממשיך להם לבנונית אז דם נעכר ונעשה חלב (ל״ ק כט־ג).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 13,
      "he": "י דע כי הדיבורים של הרשע שהוא בר דעת מולידים ניאוף בהשומע כי הזיווגים נמשכים מהדעת והדיבור הוא התגלות הדעת שהדיבור מדבר מה שבדעת וכשרשע מדבר ומוציא מפיו הבלים מוליד אוירים ארסיים של ניאוף והשומע ממנו הדיבורים ונושם נשימות מכניס בגופו אלו האוירים (ל״ ק מג).\n\nיא דע כי לראות במפלתם של רשעים א״א אלא ע״י בחי׳ ארץ ישראל (ל״ק נה־א) (ר׳ א״י כא).\n\nיב כי הרשעים ממשיכים בחי׳ רע עין על שונאיהם והאדם ניצול מזה ע״י לימוד זכות שלמד על הרשע (ל״ק נה־ג).\n\nיג כי עקמימיות הלב שבא על דעתו ח״ו איזה הרהור אחר מעשה השי״ת על שכל הכבוד והעשירות להעכו״ם והרשעים והצדיקים מונחים בעניות ובדחקות זה ההרהור ח״ו היא בחי׳ רע עין וצריך כ״א להיות עוצם עיניו מראות ברע רק שיהי׳ טוב עין להביט רק בתורה ועבודה (ל״ה פורים ה־ה).\n\nיר גם הקב״ה מלמד זכות על הרשע בשביל להציל את הצדיק מרע עין של הרשע (ל״ק נה־ג).\n\nטו כי הרשעים בגלות המר הזה עיניהם לטושים ומביטים למרחוק וע׳׳י הצל כהו מאור עיניו ונחשבים שאין הארס שלהם יכול להזיק אבל הצדיקים שמאור עיניהם בזמן הזה קטן ע״י הצל נתחזק מאור עיניהם כדרך חלושי הראות שצריכים לצל כדי שיוכלו לראות (ל״ק נה־ג)(ר׳ תהלים כ״ב המה).\n\nטז דע שיש כמה רשעים שאסור לקרבם תחת כנפי עבודתו ית׳ כי הם מורידים את המקרבן ממדריגתו ע״כ זה המשתדל לקרב נפשות צריך להתפלל הרבה\n\nלהשי״ת שיזכה לידע את מי לרחק ואת מי לקרב (קל״ק נט־ו) (ר׳ כי תשא ל״ב לך רד).\n\nיז עיקר מפלת הרשעים לעולם הבא יהיה ע״י אמת שיתגלה אז וע״כ כשזוכה האדם להתפלל באמת בשביל השי״ ת לבד עי״ ז זוכין להמשיך הבחי׳ של עוה״ב בעוה״ז דהיינו שיהיה מפלת הרשעים גם בעוה״ז עד שיוכרחו כולם לשוב אל ה׳ ועי״ז ממשיכין שלימות הדיבור דקדושה גם בעוה״ז ועי״ז זוכין להוציא מכח אל הפועל כל הדברים שבקדושה שחושק לעשות (קל״ק סו־ז).\n\nיח מה שהרשעים ע״ פ רוב הם מזמרים ניגונים של יללה ועצבות כי הם בחי׳ נשמת ערב רב ואמא דערב רב היא לילית שהיא מיללת תמיד וכשמזמרים אלו הניגונים בשבת עי״ז מעלים אותם (ל״ק רכו) (ר׳ ברכות מ״ג פסיעה).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 14,
      "he": "יט יש רשעים שעובדים ויגיעים כל ימיהם כדי לעקר עצמו מהשי״ ת כי אין להם תענוג מהעבירות והתאוות שלהם מחמת הנקודה הקדושה של קדושת ישראל שיש עדיין בתוכם ודע שיש מהם כשמגיעין לכפירה גמורה בלי ספק אל האמת אז תיכף מתים ואז רואים את האמת (קל״ק רעד) (ר׳ כפירה ו).\n\nכ דע כי צריך לדון את כל אדם כף זכות ואפילו מי שהוא רשע גמור צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב שבאותו המעט אינו רשע ועי״ו שמוצא בו מעט טוב ודן אותו לכף זכות עי״ז מעלה אותו באמת לכף זכות ויוכל להשיבו בתשובה (ל״ק רפב) (ר׳ תהלים ל״ז ועוד).\n\nכא צריך אדם לשמור א״ע מלנשק א״ע עם רשעים כי ע״י הנשיקה נעשה ביניהם התקשרות גם לאחר מיתה (ס״ה הרחקת רשעים).\n\nכב סגולה להתמדה שלא לדבר על שום אחד מישראל שאל אחד ואם רואין רשע גמור גער בו רבינו ז״ל איך אתה אומר על אחד מישראל שהוא רשע גמור הלא נמצא בו איזה נקודה טובה ששם אינו רשע (שה״ל לד ח״מ).,\n\nכג הרשעים הגדולים כשנכנסים -להצדיק האמת ומכניעין עצמן קצת לפניו מזה נעשה תיקון גדול מאד (ח״מ נס׳ לאו׳ ט).\n\nכד כשנמצאים בין רשעים אע״פ שברוח׳ אינם יכולים' להזיק לנו אבל בגש׳ בעניני אכילה צריכים שמירה שלא נכשל ח״ו (ח״מ נס׳ לאו׳ יא).\n\nכה אמר מאחר שצדיקים אינם מתקרבים אני מוכרח לקרב רשעים ולעשות מהם אנשים כשרים (ח״מ נס׳ לאו׳ כד).\n\nוהלכתא\n\nוהלכתא\n\nשבעה רועים— שבת",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 15,
      "he": "שבעה רועים— שבת\n\n*,^Dn^D\n\n*,^Dn^D\n\nרכה\n\nרכה\n\nכז צריך ליזהר מאד מלהוציא דיבור של רשעות או שיעשה עבירה ח״ו כי הדיבור לבד יכול אח״כ להכריחו לעשות ח״ו (ש״ה רלז).\n\nאות ש\n\nשבעה רועים\n\nא א״א לזכות לאמונה שלימה כ״א ע״י שבאים להשבעה רועים שהם מובחרי צדיקי הדור כלליות כל מנהיגי הדור וע״ש זה נקראים רועים כי הם רועים האמונה לתקנה ולהשלימה (ל״ק כב־ג)(ראה תהלים ל״ז ורעה אמונה).\n\nב צדיקי הדור שהם בחי׳ השבעה רועים הם כלליות הקדושה וא״א לבוא עליהם כ״א ע״י עזות דקדושה (ל״ ק כב־ד).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 16,
      "he": "ג ע״י תפילין מוחין שהם בחי׳ שבעה רועים בחי׳ תיקון הברית על ידם נעשין שבעה משיבי טעם היינו בחי׳ דיבורים כשרים שבהם משיבים הנשמות שנפלו שהם בחי׳ שבע יפול צדיק וקם (ל״ת ה־ח) (ר׳ תחלים י״ב אמרות).\n\nשבועות\n\nא טבילת מקוה בשבועות היא חסד עליון ורחמים גדולים ודעת נפלא מאד והמקוה של שבועות היא בחי׳ מקוה של שער החמישים שהיא שער עליון מנון שערי בינה וע״כ המקוה מושיע מכל הצרות ומטהר מכל הטומאות (ל״ק נו־ז) (ר׳ ירמיה י״ד מקוה).\n\nב בשבועות בעת הילוכו למקוה אמר שהוא שומע קולות וברקים שלקבלתהתורה (ח׳׳מ נלא״י ד).\n\nשבעיםלשון-ר׳ע׳לשון.\n\nשבעיםפנים-ר׳ע׳פנים.\n\nשבעיםקלין-ר׳ע׳קלין.\n\nעש״ק\n\nא וזה בחי׳ שלהובא דאשא היורדת בע״ש על ראש הקליפות שזהו סוד כוונת רחיצת מים חמין בע׳׳ש\n\nכי בע״ש נוגה נכלל בקדושה ושאר הקליפות יורד שלהובא דאשא ונופלים למטה (ל״ק יט־ה).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 17,
      "he": "ב בהודו שאומרים בע״ש במנחה יכולין לשבר לבו מאד ולפרש כל שיחתו שם וכשאומרין וכולהון מתעטרין בנשמתין חדתין ראוי להתעורר מאד בשמחה גדולה והתלהבות גדול (ש״ ה ער) (מ״ב שבת).\n\nשבת\n\nא צדקה מנהגת כל גלגלי הרקיע דע שעיקר שלימות הגלגלים שלימות הצדקה אינו אלא בשבת היינו ליתן לעניים הגונים על צרכי שבת קודש ושבת היא בחי׳ אמונה ואמונה היא מקור הברכות (קל״ק לא־א).\n\nב ע״י שמירת ש״ק זוכין לאמונה כי שבת היא אמונה שמאמין בחידוש העולם וביחודו (קל״ק לא־ג).\n\nג עיקר קיום וחיות האמונה היא רק ע״י שמירת הברית וע״כ נוסעים לצדיקים כי עיקר קדושתם היא שמירת הברית ע״כ נוסעים על שבת לקבל מהם קדושת שבת שהיא האמונה שהיא שלימות הכל (קל״ק לא־ה).\n\nד שבת הוא בחי׳ אמונה וקדושת הברית שעי״ז זוכין לאהבה והשתוקקות וכיסופין טובים שעי״ז נעשין נפשות קדושות וע״כ בתחלת כניסת שבת בא השתוקקות דק, להאדם וזוכר א״ע מאבידת הנפש בחול ומתחיל להתגעגע אחריה ועי״ז בעצמו נתהוה הנפש יתירה של שבת כי עיקר התהוות הנפשות דקדושה הוא ע״י כיסופים טובים (ל״ק לא בהש׳) (מ״ ב שבת).\n\nה לפי הקדושה שמקדש ימי החול כן נדחה זוהמת הנחש דהיינו שממשיך מקדושת שבת על ימי החול ואינו רודף אחר הפרנסה לט מלאכות עי״ז מכניע רוח סערה ועולה הדיבור ועי״ז יתבטל העניות והדחקות (ל״ק לח־ז) (באה״נ לח׳).\n\nו שבת היא בחי׳ בושה ויראה שהוא בחי׳ אור התפילין (ל׳׳ק ל׳׳ח מ״ב שבת).\n\nז עונג שבת זה בחי׳ אכילה בקדושה כי אכילת ימי החול נהנה ממנה ג״כ הסטרא אחרא אבל מאכילת שבת אין חלק לס״ א כלל ויכול לפעול באכילת שבת מה שפועל בתענית היינו להפיל אויביו לפניו וע״ש זה נקרא שבת כי בסגולתו להשבית אויב ומתנקם (ל״ק נז־ה) (ר׳ תהלים ח׳ להשבית) (ז׳ תרומה קל״ה וכל).\n\nח לבטל ולהכניע האויבים די בצום או באכילת שבת",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 18,
      "he": "לבד אבל לרוב השלום צריכין גם להרבות בצדקה ע״כ צריכין ליתן צדקה ביום התענית וכן ליתן לעניים על שבת או להזמינם על שלחנו בשבת ואז יזכה גם לשלום רב (קל״ק נז־ח) (ר׳ תהלים פ״ט וכתותי).\n\nט ע״י עונג אכילת שבת נשלם הדיבור לשלום כי לפעמים יש שלום שאין לו פה דהיינו שיש שלום בין בנ״א אבל אין יכולים לדבר זע״ז אבל ע״י אכילת שבת עם הצדקה שנותנין לעני על שבת זוכין לשלום שיש לו פה שמדברים זע״ז (ל״ק נז־ח) (ר׳ ישעי׳ נ״ח ודבר).\n\nי הצדיק לוחם תמיד מלחמת ה׳ כי הוא לוחם נגד קליפת עמלק שממנו נמשך פגם הברית והצדיק מכניע אותו ומחזק החלושי כח שבישראל וממשיך אותם לבחי׳ תיקון הברית עי״ז זוכה לשפע כפולה וזוכה לחדש חידושין דאורייתא על חד תרין וממשיך שתי רפואות ע״י שבת רפואות הנפש ורפואות הגוף (קל״ק נח־א) (ר׳ משפטים כ״א רק).\n\nיא ע״י הארת שבח נתעורר העולם לתשובה מאהבה כי שבת בחי׳ תשובה מאהבה כי אהבה בא מתענוג שבת ותשובה מאהבה זה בחי׳ לחם משנה כי תשובה מאהבה עושה חסד לשני אלפים דור (ל״ק נח־ז).\n\nיב ע״י תשובה מאהבה כל הכשרים שבדור נתרפאים מהיסורים שסבלו מקודם ונעשים מכובדים בעיני הבריות וכל אחד לפי כשרותו כן מקבל יופי והדר ונתגדל בעיני הבריות ולפי הגדולה כן יכול לקבל התחדשות התורה שהשפיע הצדיק ביום שבת (ל׳׳ק נח־ח־ט).\n\nיג כשהדור אינם שומרים את פיהם מלשון הרע ומשאר דיבורים פגומים אזי אין יכולת בידם לקבל בחי׳ שבת הנ״ל כי שבת תלוי בשמירת הדיבור ואזי נתקלקל אצלם הארת התשובה ואז כשבא גדולה וכבוד לכשרי הדור אזי הם נכשלים בגיאות והיא בחי׳ גלות השכינה (קל״ק נח־ה).\n\nיד ע״י שמקרב נפשות להשי״ת וע״י התבודדות שמשיח בינו לבין קונו זוכה לשמירת שבת שהוא ביטול הרע והקליפות (קל״ק נט־ג).\n\nטו שבת הוא בחי׳ אמת ועי״ז נמשך מפלת רשעים ונתגלה גדולת הצדיקים ועי״ ז נשלם הדיבור דקדושה ועי״ז התפילה כשלימות (קל״ק סו־נט) (ר׳ שבת קי״ג ודבר).\n\nטז ע״י קדושת שבת זוכה לענוה באמת דהיינו לראות שפלותו ולהכיר חשיבות ישראל ולמסור נפשו בעדם\n\nכמו משה רבינו ע״ה (קל״ק עט־ד) (ר׳ ת״ז ע׳ שבת היא שין בת).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 19,
      "he": "יז עיקר שליטת החיצונים בימי החול הוא בבחי׳ רגלין היינו שאין מניחין להאדם לילך בדרכי השי״ת ובשבת קודש חוזרין ומקבלין כח ההליכה אך כשאדם מתחיל לילך צריך עוד סעד לתומכו והסעד הוא אמת שכלול בקדושת שבת אך עדיין צריכין לתת כח לכלי הליכה וזה זוכין ע״י צדקה של שבת היינו שנותן צדקה לאדם על צרכי שבת או שמאכסן עני על שלחנו (קל״ק פו).\n\nיח הענין שקשה לישן במוצאי שבת כי במוצ״ש מתחיל התגלות אליהו כי אין אליהו בא בשבת ולא בע״ש ובמו״ש יוכל לבוא וע״כ מאז מתחיל התגלות אליהו ואליהו בא לרחק השקר ולקרב האמת והשקר הוא מבחי׳ נחש הנקרא ארור והביא מיתה להעולם והשינה הוא אחד משישים במיתה וכיון שבמו״ש הוא בחי׳ התגלות אליהו נדחה השקר שהיא הנחש לכן קשה לישן (ל״ק קיז) (ר׳ אליהו ב).\n\nיט ועוד כי אם אין דעת הבדלה מנין נמצא שבמו״ש שיש הבדלה הוא בבחי׳ דעת וע״כ קשה לישן כי השינה הוא הסתלקות הדעת (ל״ק קיז) (ר׳ עדיות ח׳ אין).\n\nכ מה שהקשה הגה״ק משיפוטיבקא על משארז״ל יהא מונח עד שיבא אליהו והפירוש שאליהו יגיד למי המנה ולמי המאתיים והלא אליהו איננו אלא עד אחד והתורה אמרה ע״פ שנים עדים וכו׳ וענה רבינו ז״ל כי היה באותה מסיבה כי אליהו בא לרחק השקר ולקרב האמת נמצא כשאליהו יקרב העולם אל מדת האמת אז לא יצטרכו לעדותו רק השקרן בעצמו יודה על האמת וענו כולם ואמרו יישר (ל״ק קיז בפל״ח).\n\nכא א״ה אפשר עוד להביא ראיה דהשקר בחי׳ מיתה כי בס״ה אות אמת מובא ע״י אמת לא ימות קודם זמנו הקצוב ומביא הגה״ק מטשערין רמז מהגמרא סנהדרין צ״ז אתרא דשמי׳ קושטא וע״כ קשה לישן במוצ״ש כי אליהו בחי׳ אמת היפך השקר והשינה בחי׳ מיתה ע״כ.\n\nכב בשבח נמשך דעת על כל אחד ועי״ז מתגבר בו מדת הרחמנות כי הרחמים תלוי בדעת ועי״ז שיש לו רחמנות מרחמין עליו מן השמים (ל״ק קיט) (ר׳ שבת י״ב הנכנס).\n\nכג אכילת שבת יקרה וקדושה מאד ומצוה להרבות במאכלי שבת כי היא כולה אלקות וכולה קודש ע״כ צריכין ליזהר שלא יאכל בשביל שהוא רעב\n\nמאתמול או כדי שלא יהיה רעב למחר כי עי״ז יש חלק לימי החול באכילתו וע״כ צריך לכוין באכילתו בשבת רק בשביל קדושת שבת בעצמו (קל״ק ל״ק קכה) (ר׳ שבת קי״ז ויאמר).\n\nכד ומה שאמרו רז״ל שאסור לקבוע בע״ש סעודה וכר ודרך אנשי מעשה להתענות בכל ע״ש כדי שיאכל בשבת לתיאבון (וכמבואר בש״ע סי׳ רמט ע״ש) ובזה אינו נותן אחיזה לימי החול באכילת שבת רק אדרבא בזה מכניע ביותר אכילת חול כי ממעט באכילתו בחול בכדי שיאכל יותר לתיאבון ביום בשבת בשביל כבוד שבת דייקא ומחורץ מה שקשה להבין בהתורה הנ״ל (ל״ק קכה בפל״ח).\n\nכה דע והאמין כי השבחים ששובתים אצל הת״ח האמת הם כמו תענית (ל״ק קסז).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 20,
      "he": "כו מה שהרשעים ע״פ רוב מזמרים ניגונים של יללה ועצבות כי הם בחי׳ נשמות ערב רב ואמא דערב רב היא לילית שהיא מיללת תמיד ויניקתם מקלקול הראות בחי׳ יהי מארת חסר (ת״ז מד) דא לילית וכשמזמרין אלו הניגונים בשבת עי״ז מעלים אותם כי בשבת תיקון הראות בשלימות ואזי מעלין .הניגונים שיניקתם מקלקול הראות (ל״ק רכו) (ר׳ ברכות מ״ג פסיעה).\n\nכז דע כי אכילת שבת אינה בשביל שביעה כלל רק בגין דיתברכין כולהו שיתא יומין כי עיקר השביעה בשבת וע״כ בשביל שבת עצמו לא היה צריך לאכול כ״כ שלש פעמים רק הוא לברך כל שיתא יומין (ל׳׳ק רעו) (ר׳ ז׳ יתרו פ״ח בגין).\n\nכח ודע שעיקר כבוד שבת היא האכילה כי אכילת שבת יקרה מאד כי הוא כולו אלקות כולו קודש וע״כ מצוה להרבות בסעודת שבת כי מחילול שבת אי אפשר ליזהר כי בקל אפשר להכשל ח״ו והתיקון הוא ע״י אכילה של שבת (ל״ק רעז).\n\nכט חילול שבת הוא בחי׳ חלל בחי׳ הסתלקות בחי׳ מיתת אשתו הראשונה ר״ל פסיעות קצרות והנה מצינו להיפך כי הלא רז״ ל אסרו לפסוע בשבת פסיעה גסה וצריך דווקא לפסוע פסיעה קטנה אך דע כי בחול כשעושין מצוה יש מקומות שהם״ א יונקת מהם והן הרגלין של המצוה ובשבת עולין הרגלין מן הקליפות והנה בתחילת ההליכה אינה יכולה לעשות דרך כבושה רק הוא שביל דקיק פסיעות קטנות עכ״ז מחמת גודל שעשועיו ית׳ מזה עושה מפעמי רגליו דרך כבושה וכ״ז נעשה ע״י אכילת שבת שמהם מקבלין כח הרגלין (ל״ק רעז) (ר׳ ב״ר בראשית י״א אמרה) (ר׳ רפואה יג).\n\nל לה״ק הוא מקושר לשבת שנא׳ בו ברכה וקדושה ע״כ ע״י שלימות הדיבור עי״ז ממשיכין השמחה של שבת לששת ימי החול כי ימי החול הן בחי׳ עצבות ואפילו המצות שעושין בימי החול הם בחי׳ עצבות בחי׳ עבד אבל שבת הוא בחי׳ בן ואז נייחא לעילאץ ותתאין ונתעורר שמחה ואזי נתעלין כל המצות של ששת ימי החול מן העצבות ונמשך עליהם שמחה (ל״ ת ב־ה).\n\nלא ועי״ז שממשיכין קדושה של שבת לששת ימי החול עי״ז נתגלה האחדות הפשוט ית׳ כי בששת ימי החול הם פעולות משתנות ושזה כנגד שכל אנושי להבין זאת שפעולות משתנות יהיו נמשכין מאחד הפשוט ית׳ וית׳ רק ע״י שבת שמד־־ה על אמונת היחוד שאנו מאמינים שכל פעולות משתנות נמשכין מאחד הפשוט ית׳ שברא כולם בששת ימי החול ושבת בשבת נמצא שע״י שבת נתגלה אחדות הפשוט ית׳ וזאת הבחי׳ יקרה מאד אפילו אצלו ית׳ (ל״ת ב־ו).\n\nלב צריך ליזהר מאד להיות שמח וטוב לב בשבת כי מעלות וקדושת שבת גדולה ויקרה מאד כמובא ובפרט בר״ח בשער הקדושה בתחילתו עי״ש ועי״ז היראה בשלימות דהיינו עם דעת (ל״ת יז) (ר׳ ר״ח שער הקדושה).\n\nלג בחול אפשר שיהיה היראה עם כסילות ועיקר הכסילות הוא מחמת השעבוד שיש בחול כי ע״י השעבוד וגלות הדעת מבולבל אבל ע״י התענוג והשמחה של שבת עי״ז נעשה חירות וכשיש חירות הדעת בשלימות ואז היראה בלי כסילות (ל״ת יז).\n\nלד ובזה מעלין היראות הנפולות דהיינו מה שיראים לפעמים משר וכדומה כי ע״י דעת מרימין אותן ועיקר הדעת הוא בשבת ע״י השמחה שעי״ז יש חירות ואזי הדעת כשלימות (ל״ ת יז).\n\nלה והכלל שצריך לנהוג שמחה גדולה בשבת קודש ולבלי להראות שום עצבות ודאגה כלל רק להתענג על ה׳ ולהרבות בכל מיני תענוג הן אכילה ושתיה הן מלבושים כפי מה שיכול כי אכילת שבת היא כולה רוחניות כולו קודש ועולה למקום אחר לגמרי מן אכילת חול (ל״ת יז).",
      "en": ""
    }
  ]
}